42 שנה לרצח הנורא של ג'ון. בימים כאלה אני אוהב לחזור לסיפורים הקטנים שעשו את ג'ון ומציגים אותו דווקא כאדם בשר ודם, לא מושלם, אימפולסיבי לעיתים וגם המוסיקאי הגדול שאנחנו אוהבים. בספר הנהדר והמומלץ Being John Lennon של ריי קונולי, העיתונאי והידיד הטוב והקרוב של ג'ון, יש לא מעט סיפורים קטנים כאלה. בחרתי להביא מתוכו היום קטע קטן על תקופה מבולבלת, מוזרה, אי שם בסופה של 1974. תקופה שהיתה שלהי 'סוף השבוע האבוד' של ג'ון האבוד ובה משפחת הביטלס הישנה המשיכה לרחף מעליו כשבאופן מוזר התנקזו כולם לארה"ב ואיך אנחנו כמעריצים הפסדנו אלבום ושיתוף פעולה בין ג'ון לפול, אבל ג'ון מצידו הרוויח משפחה קטנה גרעינית משלו. כריסטמס 1974 הייתה תקופה טובה עבור ג'ון. ההופעה שלו עם אלטון ג'ון הייתה הצלחה גדולה, היה לו אלבום מצליח וסינגל שצעד גבוה במצעדים, הוא נפגש שוב עם פול והוא חי את חיי המנהטן שלו עם בת זוג שהעריצה אותו. כנראה שהוא לא אהב אותה כפי שהיא אהבה אותו, אבל הוא היה איתה כבר שנה וחצי ולמרות הסחות הדעת הוא תמיד חזר אליה במהרה. היחסים שלהם שהיו חמימים ונעימים וללא הפרעות שבהם מיי פאנג הייתה זו שטיפלה בכל השכרות הרכבים ובנהיגה עצמה, בקביעת פגישות ובארגון המפגשים החברתיים עם החברים שלהם, והיתה דיי עמוסה. מצד שני חייו של ג'ון היו מסובכים מתמיד כשהוא גילה פתאום שארבעה דברים שונים מעברו מתכנסים לעברו. העניין הראשון היתה בעיית הפירוק של הביטלס. לקח כ 4 שנים ו 5 צוותים משפטיים שונים, אבל כעת כשעורכי הדין שלו הראו לו את התנאים בזמן שהוא ישב על המיטה יחד עם מיי בסגנון ג'ון ויוקו, הוא רצה עוד זמן לחשוב על כך. זה היה חשוב מבחינת המיסוי שכל החוזים יחתמו לפני סוף השנה, אבל עדיין ג'ון היסס. העניין השני היה יותר ברכה מאשר קללה והיה קשור בבנו, ג'וליאן שלגביו הוא חש רגשות אשמה במשך שנים. ג'וליאן הגיע לשהות יחד אתו ועם מיי במשך הכריסטמס. הייתה את יוקו. האם היא באמת חשבה 'לקחת אותו חזרה' כמו שהיא עכשיו אמרה למיי? הוא לא ידע. הוא לא ידע אם הוא רוצה לחזור חזרה. הוא היה מאושר עכשיו כמו שהוא לא היה כבר שנים. לבסוף היה את ג'ורג'. ג'ורג' לא היה מאושר. הוא היה במסע הופעות בארה"ב, אבל קיבל ביקורות גרועות והקהל שהתמעט סירב להאזין ל 40 דקות הנגינה של ראבי שאנקר על הבמה. ג'ורג' נשא עיניים לג'ון כדי שיעזור לו. כשמסע ההופעות הגיע לניו יורק, קצת לפני כריסטמס, ג'ון שלח הודעה לג'ורג' כשהוא מציע עזרה בכל מה שיוכל לסייע עבורו. עבור ג'ורג' זה כבר היה מאוחר מדי. האם הוא לא עשה במשך שנים את כל מה שג'ון ביקש ממנו? ג'ורג' שאל במרירות. זה כלל גם את הבקשה של ג'ון למנות את אלן קליין למנהל של הביטלס. אבל היכן היה ג'ון כשהוא נזקק לו? שוב הטינה ארוכת השנים של ג'ורג' התעוררה והוא חש כ'ביטל מדרגה שנייה'. ג'ון הבין. אף אחד חוץ מחברי הביטלס לא יכל להבין מה הם חוו. זה היה כמו סכסוך משפחתי כי בכל כך הרבה דרכים הביטלס היו משפחה. עכשיו ג'ורג' הרגיש נטוש. הוא החל את סיבוב ההופעות הזה לבדו והוא יסיים אותו לבדו הוא אמר לג'ון במרירות. ערב אחד כשפול, ג'ורג' וג'ון היו אמורים להיפגש במלון הפלאזה כדי לחתום על מסמכי הפירוק, ג'ון לא הופיע. הוא שכב במיטתו בדירה ב'סאטון פלייס'. "לא חתמתי עליהם מכיוון שהאסטרולוג שלי אמר לי שזה לא היום הנכון לעשות זאת" הוא אמר מאוחר יותר. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו שמע שלג'ון יש אסטרולוג. ליוקו היה אחד. בסופו של דבר ג'ון שלח במקום בלון לבן. פול וג'ורג' רתחו מזעם. עם כל כך הרבה רגשות שלילים סביבו, זו הייתה רווחה לקחת את מיי ואת ג'וליאן לפלורידה כדי לבקר ב'דיסני וורלד'. שם במלון פולינזייאן, ג'ון התעשת וחתם על המסמכים. שם בעולמו של מיקי מאוס, הקריירה של הביטלס שהשתרעה על פני כמעט שני עשורים של שותפות, הגיעה לקיצה. המתח השתחרר. כולם היו שמחים וחזרו הביתה לסאטון פארק, שם ג'ון, מיי וג'וליאן חגגו כריסטמס רגיל עם עץ ומתנות. הם נסעו לטיול למונטאק כדי להראות לג'וליאן את הבית שג'ון ראה כשהוא היה עם מיק ג'אגר, בית שהוא חשב לרכוש. שם ג'וליאן יוכל לשהות בשנה הבאה הוא סיפר לו. הכל השתפר כשהגיע הזמן עבור ג'וליאן לחזור ללונדון, פול ולינדה הזמינו את ג'ון ומיי לצאת יחד וג'ון היה באולפן יחד עם דיוויד בואי היכן שהם ג'ימג'מו את Fame. כמעט מיידית בעיה חדשה התעוררה כשמוריס לוי מי שג'ון חשב שהיה 'טיפוס', החליט לשווק כאלבום את ההקלטות הלא מעובדות של Rock n Roll שג'ון שלח לו. ג'ון קיבל שוב אזהרה שהשיפוט שלו במה שהיה קשור באנשים לא היה הדבר החזק בו. שוב עורכי דין נקראו לדגל, הפעם על חשבון חברת קפיטול, כי זה היה האלבום שלהם שמוריס לקח. במהרה הובהר למוריס שגרסת האלבום שלו שהוא קרא לה Roots, לא תשוחרר. ג'ון החל לעבוד במשרדי Lennono Music בחברת קפיטול על המיקסים האחרונים לאלבום. הוא היה במצב רוח צוהל ועסוק נזכרה מיי. עוד לפני שסיים את העבודה על האלבום Rock n Roll לנון החל לאסוף חומרים לאלבום חדש וניגן את השירים למיי תוך כדי. אז הגיעה גם שיחה מפול. הוא היה בדרכו לניו אורלינס כדי להקליט את האלבום החדש שלו [ונוס ומארס]. פול שאל האם ג'ון ומיי ירצו להצטרף אליהם. האם ג'ון רצה? במהלך ארוחה משותפת עם ארט גרפונקל ג'ון סיפר לו על ההזמנה של פול. גרפונקל חשב שהוא צריך להיענות לה ושאם פול רוצה שהוא יצטרף אליו להקלטות הוא צריך לעשות זאת. ג'ון השתעשע ברעיון ושאל את מיי: "מה את חושבת על כך שאתחיל לכתוב שוב עם פול?". "אתה צוחק???" מיי ענתה שבעת רצון. במכתב שכתב ג'ון לדרק טיילור שחדל מלהיות קצין העיתונות של חברת אפל הוא כתב: "בואי עושה את universe אז אולי אני אגיע לניו אורלינס לראות את ה McCatknees". עד היום מיי משוכנעת שאם ג'ון היה מצטרף לפול בניו אורלניס, הם לא יכלו לעמוד בפיתוי לעבוד יחד. היא התרגשה מאוד. ואז יוקו התקשרה. היא סיפרה שהיא מצאה דרך להפסיק לעשן וזה היה אפקטיבי מאוד. זה קרה בעזרת היפנוזה. ג'ון נהג לעשן אז 2 חפיסות סיגריות ליום מהברנד הצרפתי האהוב עליו ורצה להגמל. ההיפנוזה, סיפרה יוקו, תקרה בבית הדקוטה. במשך שבועיים יוקו שינתה את מועד הפגישה בתואנה שהכוכבים לא מסתדרים. ג'ון המשיך לכתוב את האלבום הבא שלו. שיר אחד מיי אהבה במיוחד. שיר שנקרא Tennessee. ב 31 בינואר 1975, יוקו התקשרה ואמרה שהכוכבים הסתדרו. 'אתקשר אלייך מאוחר יותר' ג'ון אמר למיי ועשה דרכו לדקוטה כדי לעבור היפנוזה. כשג'ון בושש להגיע חזרה, מיי דאגה והתקשרה ליוקו וביקשה לדבר אתו. "ג'ון ישן" ענתה יוקו. "הריפוי היה קשה. ג'ון יתקשר אלייך מחר". הוא לא התקשר. בשבת מיי התקשרה שוב. "ג'ון תשוש ועדיין ישן" ענתה יוקו. יום ראשון הגיע ללא שום סימן מג'ון. מיי החלה להבין את התמונה ממנה היא חששה. ביום שני מיי הגיעה לתור שקבעה עבור שניהם לרופא השיניים. היא ראתה את ג'ון מחכה שם. כשהוא יצא, הם חזרו לדירה שלהם. כשהם הגיעו הוא אמר לה את מה שכבר ניחשה. יוקו 'מרשה' לו לחזור הביתה. הוא רק הגיע לאסוף את החפצים שלו. "זו לא אשמתו של אף אחד. זה פשוט קרה" הוא הסביר ואז הוא הצית סיגריה.

שלום חברים טובים שאוהבים מוסיקה טובה. היום נחזור לפרויקט הסולו של פול מקרטני בו אנחנו כותבים על כל האלבומים שהקליט מאז פירוק הביטלס ועד ימינו אנו. לאחר הפסקה קלה שהחיים הכתיבו לי לעשות, הנה אני כאן בחלק השלישי והכמעט אחרון על האלבום Venus and Mars. כל הפוסטים שכבר פורסמו על קריירת הסולו של מקרטני נמצאים כאן בבלוג שלנו. מה היה לנו עד עכשיו? בפרקים האחרונים בסדרה נאלץ מקרטני לאייש מחדש את תפקידי הגיטרה והתופים וזאת לאחר עזיבתם של הנרי מקלוק הגיטריסט ודני סוויל המתופף רגע לפני הקלטת האלבום Band on the Run. עם ג’ימי מקולק הגיטריסט החדש, הם מקליטים אלבום נפלא לאחיו הצעיר של פול, מייק מקרטני, הלוא הוא ‘מק’גיר‘. האלבום הזה שהופק על ידי פול ונוגן על ידי ווינגז, נחשב בעיניי רבים ל’אלבום הסודי’ של הלהקה שהביא את התצוגה הראשונה של ג’ימי כגיטריסט בהרכב. הם מגייסים את ג’ף ברייטון לעמדת המתופף וממריאים לבירת הקאנטרי – נאשוויל, על מנת לספוג מעט השראה. שם כותב מקרטני 2 שירים חדשים שיצאו לבסוף משני צדדיו של אותו הסינגל ומקליט על הדרך מחווה לאביו יחד עם צ’ט אטקינס, נגן הגיטרה האגדי. היום, בחלק השלישי, נתחיל לעבור על האלבום שרקחו יחד מקרטני ולהקתו, Venus and Mars שאחרי לא מעט האזנות אני חושב שהוא פשוט נפלא בצדו הראשון וכמעט נפלא בצדו השני. בהצהרה חד משמעית באלבום ההמשך ל’להקה במנוסה’, מקרטני מנתק את הכבלים סופית מלהקת האם ומכריז על השותפות עם לינדה כאלטרנטיבה לזו עם לנון. ונוס ומארס, פול ולינדה. אני תמיד אוהב לדמיין ולספר לעצמי שהאלבום הוא סיפור או מיוזיקל על החברים הטובים ונוס ומארס שאוהבים מוסיקה בכל ליבם ועוקבים אחר הכוכב הגדול שהם מעריצים – כוכב פופ כמו פול או כוכב בחלל. השירים מספרים את הדרך שהם עוברים ואת התובנות שהם מקבלים לגבי אהבה בכלל ולגבי היחסים בין שניהם בפרט וכמובן כיאה למיוזיקל טוב, הופכים לאהבה גדולה. לפעמים זה יותר מסתדר לי כשאני חושב שהם בכלל זוג חוצנים. מקרטני כמו מקרטני, ראה בעיניי רוחו אלבום שיכיל ז’אנרים שונים של מוסיקה שיתערבבו להם אולי כמו באלבום ההוא המהפכני של הביטלס ואולי אפילו את השילוב של הפומפוזיות מהז’אנר החדש והמתפתח, אותו ה’רוק הקברטי’ שבואי, ‘קווין’ ו’ג’נסיס’ כבר הביאו אל מרכז הבמה. אם תרצו, אלבום שהוא גרסת ‘רומיאו ויוליה’ רק עם סאונד מעודכן שלא שוכח לרגע את העבר. בנקודה הזו מקרטני הצליח. יש באלבום הזה את ה’אומף’, המורכבות, ההפקה והסאונד שחסרים ב’להקה במנוסה’. השוואה לשאר האלבומים של חברי הביטלס שיצאו באותה תקופה כמו Dark Horse של ג’ורג’ או Walls and Bridges של ג’ון – שניהם בתקופה לא זוהרת בחייהם, מגלה שהסאונד המעודכן והמתקדם וההפקה שרקח מקרטני, לא משאירים מקום לתחרות ועדיין לא דיברתי בכלל על Goodnight Vienna של רינגו. האלבום לא מושלם ולא אחיד ברמתו. לפחות בין 2 הצדדים. צד א’ מצטיין ומכיל רצף קטעים פשוט נהדר לעומת צד ב’ בו הגבות מורמות והרמה מעט יורדת לשמע קטעים פחות מושחזים ופחות חזקים, שנדבר עליהם בחלק הבא. חסרונו של לנון לצדו של מקרטני מתחיל להיות ניכר מאלבום לאלבום. השילוב בין הניגודים של שניהם שהיה פרי ההצלחה והאיזון באלבומים של הביטלס הולך ונעלם והתוספות החינניות של חברי ווינגז לא מתקרבות לתת פייט למתיקות הרוקית של מקרטני. בנובמבר 1974, נכנסים חברי ווינגז לאולפני ‘אבי רואד’ בלונדון על מנת להתחיל ולעבוד על האלבום החדש. הם עובדים על 3 שירים חדשים – 2 שכתב מקרטני Letting Go ו Love is Song ובנוסף על שיר בשם Medicine Jar שכתב וביצע לבדו חבר ווינגז אחר. למעשה את המילים כתב קולין אלן, חברו של גיטריסט ווינגז הטרי ג’ימי. שניהם יחדיו היו חברים בהרכב Stone The Crows בו היה ג’ימי גיטריסט ואלן מתופף. את הלחן חיבר ג’ימי והוביל בקולו בהקלטות הללו. השירים למעשה הגיעו לשלב מתקדם בסשנים ב’אבי רואד’ והלהקה אף התקדמה להקליט קטע נוסף בשם Rock Show, אבל מקרטני החליט לנטוש אותו לאחר 10 ימי ניסיונות באולפן מהסיבה הפשוטה שהוא לא הרגיש שהשיר הולך למקום כלשהו. בראיון ל’מלודי מייקר’ הוא דיבר על הניסיונות הללו: “זה ניסיון למשהו מעט ‘רוקי’, סוג הדברים שאתה חייב לעשות כמו שצריך. אני לא אוהב את זה כשאני מנסה להשיג ‘רוקרים’ ואז כותבים ‘הנה עוד רוקר חמוד ורך מפול מקרטני’ אני לא אוהב את זה בכלל”. לקראת יציאת הסינגל החדשSally G/Junior Farm שתוכנן לצאת קודם בארה”ב בתחילת דצמבר ורק אחר כך בפברואר בבריטניה, מתארחים ווינגז עם ההרכב החדש בתכנית Top of the Pops ומבצעים את Junior’s Farm. שימו לב לג’ימי בן ה 21 שמככב עם הגיטרה ומקבל ממקרטני את קריאת ה “Take me down, Jimmy”. ארבע וחצי שנים לאחר פירוק הביטלס וכמה מעולה נשמע מקרטני יחד עם ההרכב שלו. קצת לפני היציאה לניו אורלינס להמשך ההקלטות, פול ומשפחתו יוצאים לחופשה בג’מייקה שם הוא לא מפסיק לחשוב ולתכנן איך הוא רוצה שישמע האלבום החדש. “בפעם הראשונה הרכבתי את כל השירים מראש. כתבתי הכל והדבקתי הכל יחד כמו מגילה שהגיעה עד סופו של החדר. היה לי את הכל יחדיו ופשוט התחלנו להקליט”. ההקלטות ממשיכות בינואר 1975 בניו אורלינס באולפני sea saint של הפיגורה הניו אורלינסית אלן טוסיינט שהיה אמן נחשב מצד אחד ודמות נחשבת גם בעולם ההפקה. אלן טוסיינט מול האולפנים שלו בניו אורלינס הרעב לחדשנות ולסאונד מדויק מביאים את מקרטני לבחור בניו אורלינס שלכל הדעות הכילה בה את ארסנל המוסיקאים המגוון והפורה שמקום אחד יכול להכיל בו. המחשבה שהסאונד המקומי ואולי נגני המקום יוכלו להשפיע ולקחת את האלבום לכיוון שהוא רוצה היא כרגיל נהדרת, רק שכמו בניגריה, זה עבד חלקית ולא הצליח לחלחל פנימה עד הסוף אל תוך המוסיקה. כך סיפר מקרטני: “האלבום לא ממש נשמע ניו אורלינזי. יש קטעים שבהם אולי הכנסנו כלי נשיפה ניו אורלינזים, אבל פשוט רצינו להקליט באמריקה וחיפשנו עיר מוסיקלית”. הקטע הראשון שהלהקה התמקדה בו בהקלטות, קיבל את השם המוזר Lunch Box/Odd Sox והיה מעין קטע אינסטרומנטלי ניסוני. דווקא בקטע הזה ישנו שילוב סאונד מעניין שאולי מתקרב הכי הרבה לניסיון לתפוס משהו מהמקומיות ואפשר לשמוע שמקרטני אולי רק מנסה לכייל את עצמו ואת הלהקה בסביבה החדשה. כקטע עצמאי הנעימה המיוחדת הזו ככל הנראה הייתה נשמעת תלושה לגמרי באלבום ולכן אני יכול להבין את ההחלטה לגנוז אותה. אל דאגה, בכל זאת רעיונות ממנה הצליחו להשתרבב לסופו של הקטע Rock Show באלבום בצורה יפהפייה. הקטע כולו אגב, נכנס כבי סייד עבור הסינגל הראשון מתוך האלבום אולי הכי ניסיוני שיעשה מקרטני בחייו – מקרטני 2. הנה הבי סייד להאזנה. העבודה על האלבום נמשכה ולאחר כמה שבועות הלהקה יוצאת לחופשה של 5 ימים כדי להשתתף בחגיגות הקרנבל של ה’מארדי גרא’. בתחילת פברואר, הלהקה חוזרת לעבוד על שיר חדש שכתב מקרטני בשם My Carnival בו הוא הושפע מהמראות שראה בקרנבל ואלתר קטע קטן בלוזי בהשפעת פסנתרן הג’אז האהוב עליו הנרי בירד. למען האמת עוד קודם לחופשה הקטנה של הלהקה, הם החלו לנגן באולפן קטע של בירד (שכונה גם ‘פרופסור לונגהייר”) בשם ‘ניו אורלינס’. מקרטני שלא ידע בדיוק מה הוא עושה בקטע האלתור הזה שיבץ לאחר מכן את המילים של My Carnival. כך נשמעת הגרסה המוקדמת של פול עם הלהקה שקיבלה את השם Going to New Orleans: כך זה נראה באולפן בפברואר 1975 בהקלטות ל My Carnival. שימו לב עד כמה פול נהנה. באותם סשנים מאולתרים נעשתה גם גרסה בה לינדה מקרטני הובילה בקולות והדבר הנחמד הזה נכנס לאלבום הסולו היחיד והיפה שלה שהוציא מקרטני לאחר מותה Wide Prairie. השיר נגנז ולבסוף ויצא כבי-סייד לסינגל Spies Like Us שהוציא מקרטני בסוף 1985, עבור סרט באותו השם. ממש באותה התקופה, כי מזמן לא היה לנו משבר, המתופף ג’ף ברייטון מחליט לעזוב את ההרכב. מסתבר ששני החברים החדשים בהרכב לא היו כאלו חברים טובים. היחסים בין ברייטון לג’ימי עולים על שרטון כבר בהגעה לניו אורלינס, מה שמביא את ברייטון כאמור לומר ‘סיונרה’. ג’ו אינגליש מה עושים במצב כזה? חיפושים אחר מתופף מתחילים במידית ונמצא מחליף בדמות ג’ו אינגליש האמריקאי בן ה 26. אינגליש ראה מודעה בעיתון, הגיע למרתף בבניין ישן ולהפתעתו ניצב פנים אל פנים מול פול מקרטני. באודישן חפוז מאוד ג’ו אינגליש מתקבל להרכב. מי שתכנן לבקר את מקרטני בהקלטות בניו אורלינס היה לא אחר מאשר ג’ון לנון שבאותה תקופה היה בשלהי סוף השבוע האבוד שלו בלוס אנג’לס. לאחר שהקשר חודש בינו לבין פול בשנה הקודמת בסשן ספונטני, לנון היה מוכן לקחת את היחסים עוד צעד קדימה. התכניות נגנזו לאחר שהיחסים בין ג’ון ויוקו שוקמו וג’ון חזר לניו יורק. במידה מסוימת לפול יש חלק בפיוס הזה. השמועה גורסת שבדרך ללוס אנג’לס שם נפגשו ג’ון ופול ב 1974, הזוג מקרטני עברו בניו יורק בבניין הדקוטה ונפגשו עם יוקו, שהעבירה עם פול מסר פיוס לג’ון. חזרה ל 1975. כשמסתיימות ההקלטות הבסיסיות לאלבום בניו אורלינס, עוברת הלהקה ללוס אנג’לס לאולפני ‘היידר וואלי’ כדי להמשיך ולעבוד על תוספות ותזמורים עבור השירים. על הדרך מקבלים המקרטנים פרס גראמי על האלבום Band on the Run. מקרטני לא היה פרוע במיוחד בתקופה הזו וסמים מסוגים שונים לא היו בז’רגון הקבוע שלו אבל עישון מריחואנה נשאר הרגל קבוע. בדרכו להסיע את לינדה והילדים מביתם השכור במאליבו, עוצרת אותם ניידת משטרה כשפול מספיק לזרוק את הג’וינט שלו על רצפת המכונית. זה לא עוזר וכשלינדה מתעקשת שהג’וינט היה שלה ולא של פול שנהג, פול מורשה להסיע את הילדים חזרה הביתה בזמן שהיא נעצרת. סיבה אחרת ללקיחת האחריות הזו של לינדה היא היותה אזרחית אמריקאית. פול ששהה עם אשרת עבודה ככל הנראה היה מאבד אותה. לינדה הורשעה באחזקת מריחואנה וגזר הדין היה השתתפות בסשנים פסיכולוגים על מנת לטפל בבעיה. כך עשתה כשחזרו לבריטניה. עד כאן סיפור הרקע. בואו נתחיל להאזין לאלבום. האלבום ‘ונוס ומארס’ נפתח עם צלילי גיטרה אקוסטית בשיר הנושא שמקרטני הכחיש שיש לו קשר כלשהו אליו או אל לינדה. מה שנקרא לא מודע אל התת מודע. “כשאני כותב שירים אני לא בהכרח מדבר על עצמי למרות שכל פסיכולוג יאמר: ‘ אתה כן חבר’. עד כמה שאני יודע אני לא”. הסימבוליות של האלבום והשיר יכולות להתפרש בהמון מובנים. הכוכבים, האוהבים, האלים במיתולוגיה היוונית ועוד. “השיר הוא על חבר דמיוני שיש לו חברה שהיא מסוג האנשים ששואלים אותך על המזל שלך עוד לפני שהם אומרים לך שלום: ‘חברה טובה שלי עוקבת אחרי הכוכבים’ וזה יכול להיות דו משמעי. אסטרולוגית או גרופית של להקה”. בחזרה על השיר שפותחת את צד ב’ עליו נדבר בחלק הבא, מקרטני כבר ספציפי יותר לגבי ה’כוכבים’ כשהוא מדבר על חללית מסוג 21zna9 שאמורה להגיע ולאסוף את גיבורנו. מקרטני שבטח אי אפשר להאשים אותו בחוסר מעודכנות והאזנה לרחשי הסביבה המוסיקלית בה הוא חי, מבין שכתיבת שירים על בנושא החלל החיצון הוא טרנד שמסרב לגווע שאת יריית הפתיחה שלו אפשר אולי לסמן עם Space Oddity הנפלא של דיוויד בואי ובהמשך עם עוד קטעים כמו ‘רוקט מן’ של אלטון ג’ון ואפילו אלבומים שלמים כמו Dark Side of the Moon המופתי של פינק פלויד. מקרטני שומע וחייב כזה גם כן. יחד עם ההשפעה של ספרים שהוא קרא באותה תקופה כמו אלו של אייזק אסימוב, סופר המדע הבדיוני עושים את שלהם. אם לא זיהיתם, הצליל המוזר שמלווה את הגיטרה האקוסטית הוא המוג סינתיסייזר הזכור לטוב עליו מנגנת לינדה. את Rock Show התזזיתי והרוקי שמתחבר בצורה פתאומית לעדינות של שיר הפתיחה כתב מקרטני בכוונה תחילה כשיר שיפתח את המופע החדש של ווינגז. “זה התחיל ברעיון ‘מופע רוק, בום! ואז הגיע לי לראש ה Concertgebouw שהוא מקום הופעות באמסטרדם וזה התחרז לי עם rock show”. מקרטני מזכיר עוד כמה לוקיישנים להופעה בשיר כמו ה’מדיסון סקוור’ בניו יורק וה’הוליווד באוול’ בו הופיעו הביטלס כמה פעמים ,אבל המילים לא מבריקות. השילוב הנהדר שבין הבתים הרוקים והאינטנסיביים לבין המידל אייט הרך שמלווה במין פעמונים עדינים נהדר בעיניי וחושף את כל הצדדים של מקרטני בשיר אחד וכשהוא נסגר עם השאריות של Lunch Box/Odd Sox והדיבורים של פול ,זו חגיגה לאזניים. השתתפו בהקלטה אורחים כמו אלן טוסיינט על פסנתר שהיה כאמור הבעלים של האולפן, קנת’ ווילייאמס על תופי קונגו ואלן אודאפי שהיה טכנאי הסאונד בהקלטות ככל הנראה על ‘פעמון הפרה’ שנשמע היטב לאורך הקטע. החיבור מושלם לשיר הבא באלבום שהוא אחד האהובים עליי ממנו, Love is Song שנכתב עוד באוגוסט בשנה הקודמת וכאמור החל להיות מוקלט כבר באולפני ‘אבי רואד’. מה אפשר לומר. מקרטני פשוט גדול בשירים הקטנים. אין לי מושג איך הוא מצליח לפגוע בדיוק במיתרי הלב אבל הוא עושה זאת פעם אחר פעם ובפעם הזו כשהוא מגיע לקטע בו הלחן משתנה והוא שר ברגש: “אני יכול לראות את המקומות שנהגנו ללכת אליהם…“, אני מתרגש ולא יכול שלא לחשוב על ג’ון. “הייתה לי גיטרת 12 מיתרים והתחלתי לכתוב את השיר עליה. כתבתי את הפתיחה ‘הלב שלי זועק לאהבה’ ואז שאלתי את לינדה ‘מה את חושבת על זה?’ וזהו זה”. פול מנגן בשיר על הקונטרבס שהיה שייך לביל בלאק, הבסיסט של אלביס. את הכלי הוא קיבל מלינדה עבור יום הולדתו ה 32. אפשר לשמוע את לינדה שוב על המוג סינתיסייזר ובלוס אנג’לס התווסף להקלטות מ’אבי רואד’ הנבל עליו ניגן גייל לבאנט. ב You Gave Me the Answer חוזר מקרטני אל המיוזיקלס, הוודוויל והמוסיקה עליה גדל בבית אבא ג’יימס. את השיר כתב פול לאחר שצפה בסרט ישן בו השתתף פרד אסטר שהוקרן בטלוויזיה אי שם ב 1972-1973. בטח תרצו לשמוע דמו מוקדם שביצע מקרטני לשיר. קולו של פול כמו בתחילת ‘האני פאי‘ עובר דרך אפקט שמשווה לו סאונד של תקליט ישן וזו החלטה יפה בעיניי לשבץ שיר שמתכתב בצורה יפה גם עם העבר וגם מעט עם ההווה והגלאם רוק הפומפוזי היחסית חדש שאפיין להקות כמו ‘קווין’ באותה תקופה. לאוהבי הפרטים חסרי המשמעות כמוני, ממש בתחילת הקטע רגע לפני שמתחילים התווים הראשונים, אפשר לשמוע שארית שיעול של פול, שהושארה שם בכוונה. יש לי חיבה לא מוסברת לשיר, קצת אפילו יותר מל’האני פאי’, כי איך אפשר לעמוד בפני שורה שאומרת “אני אוהב אותך ונראה שאת/ה אוהב/ת אותי”. לא אמרתי ג’ון. אם את השיר הזה נכתב אחרי שצפה מקרטני בסרט, את השיר הבא הוא כותב לאחר שהוא נתקל בחוברת קומיקס בחופשה בג’מייקה. “כשהיינו שם בחופשה הגענו לסופרמרקט בכל יום ראשון כשהם היו מקבלים סטוקים חדשים של חוברות קומיקס. חשבתי שנגמלתי מהם מאז גיל 11 אבל חזרתי לזה. זה מאוד מחוכם איך שהם עושים זאת. אני מת על השמות”. כמו בכל סיפור קומיקס, גם בשיר של מקרטני ישנם הגיבור והנבל. השיר נשען על חוברת קומיקס של מארוול שנקראה ‘אקסמן נגד הכוח של מגנטו’ ואם אני מצליח להשליך זאת על סיפור המסגרת של האלבום זוהי אולי מטאפורה על מערכות יחסים כי הרי באהבה ישנם ימים בהם אתה גיבור וימים בהם אתה נבל. ואולי לאו דווקא מלחמת אוהבים אלא מלחמת שותפים. זה לא משנה את העובדה שזה שיר כיפי עם מילים שלא משנות. הציור שהתנוסס על הדף הראשון של חוברת הקומיקס הופיע אחר כך על המסך בסיבוב ההופעות של הלהקה וגם על עטיפת הסינגל שיצאה בסוף השנה בארה”ב על ידי חברת קפיטול. סטן לי מייסד מארוול חשב אגב שהשיר ממש נהדר. הזכרתי את ‘קווין’ כבר פעמיים וכחובב גלידות אזכיר אותם פעם שלישית ואחרונה. אני יכול לשמוע את הפתיחה של Magneto and Titanium Man ב You’re My Best Friend שהוציאו קווין באלבום המופת שלהם ‘לילה באופרה’ וכתב ג’ון דיקן. רק אומר. הגענו לשיר האחרון של צד א’. “אני רוצה להכניס אותה למופע ברודווי…“. זה ביטוי אהבה נהדר שפול כותב ב Letting Go הנהדר שנכתב ב 72-73 ומכיל מילים מרגשות ונפלאות. בראייה אישית אפשר לנחש שפול הרגיש שההצלחה שלו השתלטה ללינדה על החיים הפרטיים והוא צריך לשחרר את אחיזתו על מנת שהיא תוכל להתפתח כאדם עצמאי, אבל יצר ה’הכל קשור ללנון’ רומז לי בעדינות שאולי הוא כתב בכלל על היחסים בין ג’ון ויוקו שהגיעו למבוי סתום עד שדרשה יוקו את השחרור והעצמאות, מה שהוליד את סוף השבוע האבוד. השיר הוקלט כבר באולפני ‘אבי רואד’ ובגרסתו הראשונית נשמע הרבה יותר רגוע ובלוזי מאשר מהגרסה הסופית בה התווספו כלי נשיפה נהדרים של טוני דורסי על פי הוראותיו של מקרטני והד בקולו על מנת לתת הרגשה של שיר הופעות גדול. אם בהופעות עסקינן, הנה ביצוע של השיר הנפלא הזה בביצוע מתוך ההופעה ב’גראנד סנטראל סטיישן’ בניו יורק ב 2018: בחלק הבא, הרביעי והאחרון על האלבום ‘ונוס ומארס’ נצלח יחד את צדו השני של האלבום ונישא עיניים אל האתגרים הבאים שניצבים בפני פול בקריירת הסולו המרתקת שלו. תודה שהייתם איתי. #ניואורלינס #הוליוודבאוול #אלןטוסיינט #לינדהמקרטני #גואינגליש #ווינגס

השיר המקסים Every Little Thing נכתב על ידי מקרטני (בהשראת היחסים שלו עם ג’יין אשר) במטרה להפוך לסינגל הבא של החיפושיות. הוא מספר שממש אהב אותו וחשב שהוא קליט מאוד, אבל משום מה הוא הגיע להיות פילר באלבום הרביעי של הלהקה (Beatles for sale) ולא קטע מוביל. בתקופת צילומי Let it be הריסון סיפר שזה אחד השירים החביבים עליו מהתקופה ההיא. גם כיום אנשים לא ממש מחשיבים אותו כשיר טוב במיוחד, אבל אצלי בלב יש פינה חמה עבורו. הוא אולי לא השיר הכי מתוחכם, הן במילותיו והן בלחנו, אבל אני מודה שבכל פעם שתווי הפסנתר מתחילים את הירידה שלהם (לדוגמה ב-0:23) , ובטח בכל פעם שהטימפאני הנהדר מצטרף לפסנתר בפזמון (לדוגמה ב-0:30), אני מתרגש מחדש. רגעים כאלה הופכים את אלבומה הרביעי של הלהקה, שרבים מגדירים כדריכה במקום או אפילו כנסיגה אומנותית, לאלבום שאהוב עליי מאוד וכזה שמרמז על המורכבות העתידית שתגיע אליה הלהקה. אחרי סיבוב הופעות בצפון אמריקה שכלל 25 הופעות, חזרו הביטלס לאולפן ב-29 בספטמבר 1964 לעוד תקופת הקלטות וזה היה השיר הראשון שהוקלט. ביום הראשון ג’ורג’ לא נכח בהקלטות השיר כי הגיע מאוחר. ביום שאחריו סיימה הלהקה את הקלטת השיר. בגלל שג’ורג’ לא נכח ביום ההקלטה הראשון קיים ויכוח בין מקורות שונים מי אחראי לנגינת הגיטרה המובילה (חלק אומרים ג’ון וחלק ג’ורג’) אבל ביננו, בשיר הזה זה לא ממש חשוב. למרות שהשיר נכתב על ידי מקרטני, לנון הוא הדומיננטי בשירה ועושה זאת נפלא. וזה הביצוע הנהדר של להקת Yes לשיר במשנת 1969 שנכלל באלבומם הראשון – #EveryLittleThing #רינגוסטאר #yes #BeatlesForSale #יס #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #ביטלס

היום אספר קצת על השיר הפותח את אלבום הבכורה של הביטלס I Saw Her Standing There – את השיר כתב פול ביולי 1962. ההשראה היתה כנראה חברתו דאז אייריס קאלדוול. אייריס היתה אחותו של רורי סטורם שהנהיג להקה פופולרית אחרת בליברפול, Rory Storm & the Hurricans. חברי הלהקות היו מיודדים מאוד. למתופף של אותה להקה קראו ריצ’רד סטארקי, שהיה ידוע יותר בשמו הבימתי רינגו סטאר. (עד ה-11 בפברואר 1963, אז הוקלט השיר, רינגו כבר הפך למתופף הביטלס כמובן) שנים אחר כך סיפר מקרטני שהוא וג’ון הבריזו מבית הספר כדי לסיים את השיר על גיטרה וקצת על הפסנתר. במקור הוא הכיל את השורה “Just seventeen never been a beauty queen” כשהוא שר את השורה לג’ון, ג’ון התפוצץ מצחוק. “אתה צוחק, נכון?” כשהבין שמקרטני רציני, עמד על כך שישנו את המשפט והוא שונה ל- “You know what I mean” את ריף הבס הנפלאה שחוזר לאורך השיר השאיל פול משירו של צ’אק ברי  “I’m Talking about You” פול מספר שניגן את אותם התווים והם התאימו באופן מדוייק. ג’ון, שאהב את השיר והחמיא למקרטני על העיבוד שלו, בחר לשיר אותו כשהתארח אצל אלטון ג’ון במופע במדיסון סקוור גארדן ב1974. לפני שהחל בביצוע הציג את השיר כשיר שנכתב על ידי “old estranged fiancee of mine called Paul” מכיון שקפיטול, השלוחה האמריקאית של EMI, לא רצו להוציא את האלבום הראשון של הביטלס בארה”ב, חברת וי-ג’יי הוציאה גרסה של האלבום. כשקיבלו הטכנאים שלה את המסטרים, הם היו בטוחים שהספירה בתחילת השיר היא טעות וניסו להוריד אותה. בגלל שהספרה 4 מופיעה על תחילת השיר לא ניתן היה להשמיט אותה וגרסת השיר בהוצאתם מתחילה בקריאה “4” עד כאן להיום #Imtalkingaboutyou #רינגוסטאר #גוןלנון #Isawherstandingthere #גורגהריסון #פולמקרטני #אלטוןגון #צאקברי

מזל טוב לפול מקרטני שחוגג היום את יום הולדתו ה-75. זמן טוב לדבר על ההתפרקות האישית שחווה עם התפרקות הביטלס – בספטמבר 1969 נאלץ מקרטני לקבל את העובדה שהביטלס סיימו את דרכם המשותפת, עם הודעתו של לנון כי הוא פורש מהלהקה. (הוסכם שלא יפרסמו את העניין כדי לא לחבל באלבום האחרון של הביטלס Let it be שעדיין לא יצא). כל מה שפול ידע אי פעם זה להיות ביטל. להיות חלק מהצמד לנון/מקרטני. אז אם אין ביטלס, מי הוא? בגיל 27 הוא הרגיש פתאום חסר אונים. מבולבל ונסער הוא יצא לגלות מרצון בחווה שלו בסקוטלנד את החווה בסקוטלנד קנה פול כהשקעה בעצת מנהלים עסקיים. הוא היה בה בעבר אבל מעולם לא באמת טרח להפוך את המקום למקום מגורים נוח. כעת, כשהגיע לגור פה עם אישה, ילדה ותינוקת זה נראה אחרת. שטח החווה היה גדול מאוד, אבל הבית היה צנוע (שני חדרי שינה ומטבח ללא ריצפה בנויה). מקרטני שהיה שרוי בדיכאון בילה את רוב היום במיטה. כשהוא כבר קם, זה היה כדי לשתות אלכוהול ולעשן חשיש. מקרטני ארגן לעצמו מכשיר הקלטה של 4 ערוצים ופתח במבנה הרעוע שבקצה החווה את Rude studios, מקום שבמשך שנות ה-70 יקליט בו דמואים, אלבומים ויעשה חזרות עם חברי להקתו כנפיים. בתמיכתה של לינדה חזרה המשפחה ללונדון ופול החל להקליט את אלבום הסולו שלו. את כולו הקליט לבד. חלקו בביתו עם טייפ 4 ערוצים ללא טכנאי או מיקסר – פשוט מתחבר ועושה נסיונות עד שהכל נשמע בהיר וטוב. תיקונים ושירים מלאים נוספים הקליט באולפני אבי רואד ואולימפיק בשם בדוי. הוא לא רצה שאף אחד ובטח לא הביטלס האחרים ידעו על התקליט. לתקליט קרא “מקרטני”. העצמאות המוחלטת. לא עוד חלק מצמד. האלבום היה בנוי משירים וקטעים אינסטרומנטליים ולמרות התחושה הקלילה שיש בו הוא היה אלבום שתאר בצורה מדוייקת את מצב רוחו של פול, את הבדידות, את התלות המתפתחת בלינדה, את חוסר השלווה. כוחו של האלבום בפשטותו. האלבום הנהדר הזה מכיל את אחד השירים היפים ביותר שאני מכיר ואותו צירפתי כאן – Maybe I’m Amazed,שהוקלט באולפני אייבי רואד, כשמקרטני, כאמור, מנגן בכל הכלים. אם אתם מעוניינים לקרוא את הפוסט המלא על החצי השני של שנת 1969, בו תוכלו גם להאזין ולהוריד אוסף שערכתי משיריו האהובים עליי ביותר של פול, אתם יכולים לעשות זאת בלינק הבא – https://www.youtube.com/watch?v=cm2YyVZBL8U #פולמקרטני #MaybeImAmazed #mccartney #מקרטני #לינדהמקרטני

היום אספר על הריב שניהלו לנון ומקרטני דרך האלבומים שלהם בשנת 1971 – בשנת 1971 הוציא פול מקרטני את אלבומו הטוב ביותר לטעמי Ram. האלבום הזה, מבחינת ג’ון לנון, היה התקפה חזיתית וישירה עליו ועל יוקו. זה התחיל בעטיפת האלבום שכללה תמונה של שתי חיפושיות, אחת על השנייה, כשהן מזדווגות. השיר הפותח Too many people פתח במילים Piss off. (מקרטני הודה מאוחר יותר כי הוא כוון אל לנון). אבל מקרטני, שלא מסוגל לפתוח אלבום באמירה שלילית, הרגיש שהוא חייב להוסיף את הcake כדי לעדן. לנון הבין את המסר. בהמשך השיר כותב מקרטני That Was Your First Mistake You Took Your Lucky Break And Broke It In Two Now What Can Be Done For You You Broke It In Two ולג’ון ויוקו – Too Many People Preaching Practices Don’t Let Them Tell You What You Wanna Be האלבום ממשיך עם 3 Legs, שיר בו לכלב יש שלוש רגליים והוא אינו יכול לרוץ. לעומת זאת הזבוב בעל רגל אחת בלבד אך הוא יכול לעוף גבוה גבוה לשמיים. A dog is here, (a dog is here), a dog is there (a dog is there) My dog he got three legs But he can’t run Well when I thought, well I thought When I thought you was my friend (when I thought I could call you my friend) When I thought, when I thought When I thought you was my friend (when I thought I could call you my friend) But you let me down, put my heart around the bend A fly flies in (a fly flies in), a fly flies out (a fly flies out) Most flies they got three legs, but mine got one Well when I fly when I fly when I fly, when I fly above the cloud (When I fly above the man in the crowd) Well when I fly when I fly when I fly, when I fly above the crowd (When I fly above the man in the crowd) You can knock me down with a feather, yes you could But you know it’s not allowed (but you know it’s not allowed) מובן נכון? בשיר Dear boy לנון היה משוכנע שמקרטני פונה אליו אישית כדי לומר לו שהוא לא מבין על מה הוא וויתר ואיזו טעות איומה עשה. I hope you never know, dear boy, how much you missed, And even when you fall in love, dear boy, It won’t be half as good as this מקרטני טען שזה בכלל שיר שהוא כתב על בעלה לשעבר של לינדה. כך או כך זה עוד שיר שמתאר עד כמה מקרטני זקוק ללינדה ומעריך את תרומתה הרבה ליציבותו אחרי פירוק הביטלס. בSmile away הדמות בשיר פוגשת בשלושה חברים נבזיים, אחד בכל בית, שמעירים לה על הבל פיה, שיניה ורגליה המסריחות. לנון הקשיב בעיון לאלבום וחיפש בכל שיר כל משפט שיכול היה להתאים למה שראה כהתקפה של מקרטני. בשיר הסיום היה משוכנע שמשפט הסיום שחוזר כמה פעמים – We believe that we can’t be wrong – היה לעג לו וליוקו. השיר מתחיל ברעשים של כיוון כלים שמזכירים את התחלת פפר והמילים לא משאירות מקום לספק בקשר לכוונת המשורר בנוסף, הוא מתייחס לסינגל שהוציא אז מקרטני – “Another day”. So Sgt. Pepper took you by surprise You better see right through that mother’s eyes Those freaks was right when they said you was dead The one mistake you made was in your head Ah, how do you sleep Ah, how do you sleep at night You live with straights who tell you, you was king Jump when your momma tell you anything The only thing you done was yesterday And since you’re gone you’re just another day Ah, how do you sleep Ah, how do you sleep at night Ah, how do you sleep Ah, how do you sleep at night A pretty face may last a year or two But pretty soon they’ll see what you can do The sound you make is muzak to my ears You must have learned something in all those years Ah, how do you sleep Ah, how do you sleep at night בנוסף, כדי שבטוח לא יפספסו שהוא נעלב עד עמקי נשמתו, הצטלם לנון לגלויה שצורפה לאלבום כשהוא אוחז באזני חזיר, לגלוג לעטיפת ראם בה נראה מקרטני אוחז בקרניו של ראם. בראיונות, כשנשאל על השיר הארסי, חזר על המנטרה – תקשיבו לראם. זו תשובה לראם. הוא שכח לציין שבאלבום הקודם שלו, שיצא ב-1970, היה זה הוא שהתחיל את מסע ההעלבות כשבשיר I Found Out הוא כתב: I’ve seen through junkies, I been through it all I’ve seen religion from Jesus to Paul באלבום הבא שמקרטני הוציא, Wild life, שהיה האלבום הראשון של להקתו החדשה Wings, הופיע השיר Dear Friend. השיר הוקלט למעשה בסשנים של ראם, אבל יצא רק באלבום שלאחר הסאגה המכוערת בינהם, ולדעתי קשה לשמוע אותו ולא לפרש אותו כשיר פיוס שמופנה ללנון. עד כאן להיום – אל תשכחו את ההגרלה שלנו בה אנו מגרילים את ההוצאה המחודשת של האלבום Flowers in the dirt של מקרטני. כדי להשתתף בהגרלה היכנסו לעמוד שלנו –ביטלמניקס – עשו לייק לעמוד ושתפו את פוסט ההגרלה שנעוץ בראש הדף. #SMILEAWAY #3legs #plasticonoband #כנפייםווינגס #גוןלנון #backseatofmycar #פולמקרטני #wings #dearfriend #toomanypeople #RAM #imagine #יוקואונו #dearboy #WILDLIFE #JohnLennonPlasticOnoBand #ifoundout #לינדהמקרטני #howdoyousleep

לסיום שבוע יום ההולדת של פול מקרטני, נסיים עם האלבום הכי מצליח שלו, וזה שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר שלו – “Band on the run” שהיה האלבום השלישי של להקת Wings. האלבום הראשון והשני זכו לביקרות קוטלות ומקרטני הרגיש שהוא כבר לא בטוח לגבי הדרך. אבל אז בא השיר “Live and let die” שכתב לסרט “ג’יימס בונד” באותו שם ונהיה להיט גדול. זה כמובן שיפר מאוד את מצב רוחו. הוא החליט שהוא רוצה להתחיל אלבום חדש באווירה טובה, וכדי לעשות את זה הוא החליט להקליט אותו מחוץ לאנגליה. הוא ביקש מEMI רשימה של כל אתרי ההקלטה שלה ובחר באולפן שבלאגוס ניגריה. ימים ספורים לפני העזיבה ללאגוס הנרי מקולוך, הגיטריסט של הלהקה, עזב לאחר מספר פיצוצים בינו לבין פול. בלילה שלפני הנסיעה התקשר אל פול דני סוול, המתופף, והודיע שגם הוא לא מתכוון להגיע לשדה התעופה ביום למחרת. הוא היה נשוי והגעגועים של בני הזוג לניו יורק הכריעו. בנוסף הוא לא ראה שהלהקה מתקדמת באמת לשום מקום וכנגן אולפן בניו יורק הוא הרוויח הרבה יותר כסף. מקרטני התקשר לדני ליין, היחיד שנשאר מלבדו ומלבד לינדה אשתו, לברר מה הוא רוצה לעשות. ליין אמר שכל החלטה שפול לוקח, הוא יהיה לצידו. פול החליט לנסוע. יותר גרוע מזה כבר לא יהיה. שם, חשבו, יוכלו לשכב על החוף, לנוח, ובין לבין להקליט. מכיון שלא בררו את מזג האוויר מראש, הם גילו עם הגיעם שהם נמצאים בעיצומה של תקופת המונסון – כלומר גשמים כבדים כל היום וחום גבוה מאוד. את המטוס הנוחת ליוותה נוכחות צבאית מוגברת שכן ניגריה היתה תחת משטר צבאי. כשהם הגיעו לאולפן הם גילו שהוא בכלל בבנייה, חסר עזרים רבים, ומה שכבר קיים בנוי בבנייה ירודה ביותר. כשמקרטני התלונן שהתא לתופים לא גמור שאלו אותו אם הוא צריך גם את הזכוכית שמפרידה בינו לאולפן. למזלם הם לקחו איתם את ג’ף אמריק, טכנאי הסאונד המפורסם שעבד עם מקרטני על אלבומי הביטלס הגדולים. אבל זה לא היה הכל – יום אחרי שהגיעו ללאגוס התהלכו להם פול ולינדה מביתו של ליין לביתם. בדרך הם נשדדו על ידי כמה אנשים. שלל הגניבה כלל גם את ההקלטות של הדמו שהוכנו על ידי הלהקה באנגליה. הכוונה היתה להשתמש בהקלטות כדי לשחזר רעיונות. עכשיו הם נאלצו להתחיל הכל מחדש. פול, כמוזיקאי המרכזי בהרכב שנשאר, הפך למתופך, בסיסט, גיטריסט ומה לא. הוא הקליט את הבסיס, ליין תרם רעיונות וגיטרה וכולם עשו הרמוניות. פול עם פלה קוטי באמצע תקופת ההקלטות נוצר עימות עם אמן מקומי ידוע בשם Fella kuti (שהיה מלחין, מולטי אינסטרומנטליסט ופעיל זכויות אדם) שטען שהם באו ללאגוס לגנוב את המקצבים של המקומיים ושצריך לעצור אותם. פול צלצל אליו והסביר שהם באו רק בשביל האווירה של המקום ושאין להם כוונה לגנוב שום מקצבים. כדי להרגיע אותו הזמין אותו לאולפן לשמוע את החומרים. כששמע אותם פלה אכן נרגע. לסיום המשבר הוא הזמין את הלהקה למועדון שלו לשמוע הופעה שפול מספר שהיתה נהדרת. כשחזרה הלהקה לאנגליה, נכנסו חבריה לאולפן והשלימו את ההקלטות. לאחר מכן טוני ויסקונטי (המפיק המופלא שעבד רבות עם דייויד בואי) הוסיף עיבודים תזמורתיים מעולים (ולא קיבל קרדיט בעטיפה). עטיפת האלבום המפורסמת מציגה את שלושת חברי הלהקה מגובים ב-6 אנשים ידועים נוספים (בינהם השחקן ג’יימס קובורן, מנחה הטלוויזיה מייקל פרקינסון והשחקן כריסטופר לי) כאסירים שנלכדו בזרקור במהלך מנוסה. הביקורות על האלבום היו מצוינות. ב-NME כתבו – “The ex-Beatle least likely to re-establish his credibility and lead the field has pulled it off with a positive master-stroke of an album entitled Band On The Run.” מבקר הניו יורק טיימס כתב – “McCartney has managed to make the complexities of multi-track recording sound as natural and fresh as tomorrow.” הרולינג סטון בחר בו כאלבום השנה ונכתב בו כי – “With the possible exception of John Lennon’s Plastic Ono Band, the finest record yet released by any of the four musicians who were once called the Beatles” סוף סוף זכה מקרטני להצלחה. האלבום והסינגלים הגיעו לראש המצעדים וסללו את הדרך להמשך פעילות להקת “כנפיים” זהו להיום. אל תשכחו שאנחנו מגרילים את ההוצאה המחודשת של האלבום Flowers in the dirt של מקרטני. כדי להשתתף בהגרלה היכנסו לעמוד שלנו – ביטלמניקס – עשו לייק לעמוד ושתפו את פוסט ההגרלה שנעוץ בראש הדף. בהצלחה! #גףאמריק #כנפיים #טוניויסקונטי #פלהקוטי #פולמקרטני #לינדהמקרטני #ווינגס #דניליין

את דניס אודל פגשו חברי הביטלס כשהיה מפיק סרטים שעבד עם הבמאי ריצ’רד לסטר. הביטלס הכירו אותו כשהפיק את סרטם הראשון “לילה של יום מפרך” (אותו ביים לסטר). כשהגיעו ליצירת הסרט “מסע הקסם המסתורי” הזמינו אותו להפיק אותו ומשם הדרך לתפקיד מנהל מחלקת הסרטים של חברת “אפל” היתה קצרה. מקרטני היה הביטל הנלהב ביותר מעשיית סרטים. בשנים 1966-1967 הסתובב תמיד עם מצלמת 8 מ”מ. הוא גם היה הביטל שדחף בהתלהבות הרבה ביותר ליצירת “מסע הקסם המסתורי”. אבל ב-1968, נראה היה שהביקורות הקטלניות שהופנו כלפי “מסע הקסם המסתורי” ציננו את ההתלהבות הרבה של מקרטני ליצירת סרטים. ב-1968 הסרט היחידי שיצא ב”אפל” היה “צוללת צהובה” – סרט שבריאן אפשטיין אישר לפני מותו ושלביטלס לא היה בו עניין או תרומה מהותית למעט כמה שירים, שרובם היו שאריות מסשנים של שנת 1967, והופעה קצרצרה בסוף הסרט. דניס אודל ניסה להניע את גלגלי היצירה הקולנועית והביא כמה רעיונות. אף אחד מהם לא התממש כמובן, אבל שניים מהם היו מעניינים מאוד. 1) שר הטבעות אודל ראה בעיני רוחו הפקה ענקית לטרילוגיה של טולקין. כשהביטלס היו בהודו הוא ניסה להלהיב אותם, ולמרות שרק לנון באמת התלהב, כבר חולקו בינהם התפקידים – פול ישחק את פרודו, ג’ון את גולום, ג’ורג’ את גאנדלף ורינגו את סם. ג’ון כל כך התלהב שאמר לאודל שהוא יכתוב אלבום כפול כפס הקול של הסרט. כדי לביים את הסרט פנה אודל לסטנלי קיובריק. קיובריק נפגש עם פול וג’ון, הוקסם מהם, אבל הודה שהוא לא רואה דרך להעביר את הסיפור למסך הקולנוע. העסק קרס סופית כשטולקין סרב בכלל לדון באפשרות של גרסה קולנועית עם הביטלס. לא ברור אם הוא התנגד אליהם כליהוק או מעצם היותם להקת רוק, אבל ניתן ללמוד את דעתו עליהם ממכתב שכתב ב 1964 לחבר בו התלונן: “רדיו, טלוויזיה, כלבים, אופנועים, אופניים ומכוניות מכל הגדלים מלבד הקטנים ביותר עושים רעד מצאת החמה ועד 2 בצהריים. בנוסף, בבית שבמרחק 3 דלתות ממני שוכן חבר בלהקת צעירים שמטרתם הוודאית היא לההפך ללהקת ביטל. בימים שתורו לארח את אימוני הלהקה, הרעש הוא בלתי ניתן לתאור”. עיבוד של סטנלי קיובריק עם הביטלס ל”שר הטבעות”. זה נשמע כל כך פנטסטי שאני לא מאמין שזה לא קרה. לא נורא, נשארנו עם עיבוד של פיטר ג’קסון ל”Let it be”. 2) השתתפות בסרט של גודאר הבמאי הצרפתי ז’אן לוק גודאר פנה לדניס אודל כדי להציע לביטלס שישתתפו בסרט שיצולם בלונדון ויכלול חומרים מצולמים של הביטלס באולפן ההקלטות לצד חומרים תעודיים שיעסקו באווירה הפוליטית הנפיצה של תחילת 1968. אודל קיבל תסריט ואהב אותו מאוד. הוא היה משוכנע שפול, חובב האוונגרד, יקפוץ על המציאה וישכנע את חבריו תוך 5 דקות להתחייב לפרוייקט. כשהגיע אודל כמה ימים לאחר מכן אל פול, הודיע לו מקרטני שהם החליטו לא להשתתף בפרוייקט כיוון שהריסון לא מעוניין. אודל ניסה לשכנע אותו אבל ההחלטה היתה סופית. במקום בביטלס השתמש גודאר בלהקת האבנים המתגלגלות והסרט שיצא מזה היה Sympathy for the Devil. עכשיו נותר רק לדמיין את הצילומים שפספסנו מהקלטות האלבום הלבן הכפול. לאחר המקרה הזה, מספר אודל, לו ולפול לא היו יותר שיחות רציניות על סרטים. לסיום – מגוון ציורי פאנפיקשן של “שר הטבעות”. #רינגוסטאר #דניסאודל #גוןלנון #גורגהריסון #סטנליקיובריק #פולמקרטני #טולקין #זאןלוקגודאר #סטנליקובריק

כמו שהבטחנו, לפני מספר דקות ערכנו את ההגרלה על ההוצאה המחודשת של הדיסק Flowers in the dirt של מקרטני. הזוכה הוא אורן אדרי. תודה רבה לכל מי שהשתתף. הדף הזה נעשה מתוך אהבה רבה לביטלס ואנחנו מודים לכם שבחרתם להקדיש לנו כמה דקות ביום כדי להשתתף באהבה שלנו. מכיוון שהדיסק השני במארז הכפול, מוקדש לדמואים של אלביס קוסטלו ומקרטני לשירים שכתבו ביחד, בחרנו היום לסיים עם הדואט של מקרטני וקוסטלו מהאלבום, ועם דברים שכתב קוסטלו על הביטלס לגליון הרולינג סטון שהוקדש ל100 האמנים הגדולים. באופן לא מפתיע, הביטלס הגיעו בו למקום הראשון. This was 1962 or ’63, before they came to America. The photo was badly lit, and they didn’t quite have their look down; Ringo had his hair slightly swept back, as if he wasn’t quite sold on the Beatles haircut yet. I didn’t care; they were the band for me. The funny thing is that parents and all their friends from Liverpool were also curious and proud about this local group. Prior to that, the people in show business from the north of England had all been comedians. Come to think of it, the Beatles recorded for Parlophone, which was known as a comedy label. I was exactly the right age to be hit by them full on. My experience — seizing on every picture, saving money for singles and EPs, catching them on a local news show — was repeated over and over again around the world. It was the first time anything like this had happened on this scale. But it wasn’t just about the numbers. Every record was a shock when it came out. Compared to rabid R&B evangelists like the Rolling Stones, the Beatles arrived sounding like nothing else. They had already absorbed Buddy Holly, the Everly Brothers and Chuck Berry, but they were also writing their own songs. They made writing your own material expected, rather than exceptional. John Lennon and Paul McCartney were exceptional songwriters; McCartney was, and is, a truly virtuoso musician; George Harrison wasn’t the kind of guitar player who tore off wild, unpredictable solos, but you can sing the melodies of nearly all of his breaks. Most important, they always fit right into the arrangement. Ringo Starr played the drums with an incredibly unique feel that nobody can really copy, although many fine drummers have tried and failed. Most of all, John and Paul were fantastic singers. Then they started to really grow up. They went from simple love lyrics to adult stories like “Norwegian Wood,” which spoke of the sour side of love, and on to bigger ideas than you would expect to find in catchy pop lyrics. They were pretty much the first group to mess with the aural perspective of their recordings and have it be more than just a gimmick. Before the Beatles, you had guys in lab coats doing recording experiments in the Fifties, but you didn’t have rockers deliberately putting things out of balance, like a quiet vocal in front of a loud track on “Strawberry Fields Forever.” You can’t exaggerate the license that this gave to everyone from Motown to Jimi Hendrix. My absolute favorite albums are Rubber Soul and Revolver. When you picked up Revolver, you knew it was something different. Heck, they are wearing sunglasses indoors in the picture on the back of the cover and not even looking at the camera … and the music was so strange and yet so vivid. If I had to pick a favorite song from those albums, it would be “And Your Bird Can Sing” … no, “Girl” … no, “For No One” … and so on, and so on…. Their breakup album, Let It Be, contains songs both gorgeous and jagged. I remember going to Leicester Square and seeing the film of Let It Be in 1970. I left with a melancholy feeling. The word “Beatlesque” has been in the dictionary for a while now. I can hear them in the Prince album Around the World in a Day; in Ron Sexsmith’s tunes; in Harry Nilsson’s melodies. You can hear that Kurt Cobain listened to the Beatles and mixed them in with punk and metal. I’ve co-written some songs with Paul McCartney and performed with him in concert on a few occasions. During one rehearsal, I was singing harmony on a Ricky Nelson song, and Paul called out the next tune: “All My Loving.” I said, “Do you want me to take the harmony line the second time round?” And he said, “Yeah, give it a try.” I’d only had 35 years to learn the part. It was a very poignant performance, witnessed only by the crew and other artists on the bill. At the show, it was very different. The second he sang the opening lines — “Close your eyes, and I’ll kiss you” — the crowd’s reaction was so intense that it all but drowned the song out. It was very thrilling but also rather disconcerting. Perhaps I understood in that moment one of the reasons why the Beatles had to stop performing. The songs weren’t theirs anymore. They were .everybody’s #רינגוסטאר #רולינגסטון #גוןלנון #אלביסקוסטלו #גורגהריסון #פולמקרטני #ביטלס

ביום חמישי הקרוב נציין 60 שנים לאירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של להקת הביטלס (ואולי אחד האירועים החשובים ביותר בתרבות הפופולרית באופן כללי) – המפגש הראשון בין ג’ון לפול. זו סיבה מצויינת להקדיש את השבוע הקרוב לשניהם יחדיו. ואם ביום חמישי נדבר על הזמן בו התחילו את מערכת היחסים שלהם, היום רציתי לכתוב על הפעם האחרונה שבאמת פעלו בשיתוף פעולה מלא ומהנה. זה קרה ב 14 באפריל 1969 בזמן העבודה על השיר The Ballad of John and Yoko. לאחר שחזרו ג’ון ויוקו מסיבוב החתונה/ירח הדבש/שכיבה במיטה תוך שיחות עם עיתונאים, התיישב ג’ון וכתב שיר אינפורמטיבי על כל שהתרחש. למרות שנושאי השיר היו הוא ויוקו, ולמעשה אפשר היה לפרש את השיר כקריאת עצמאות סופית – לא עוד ביטלס, מעכשיו רק ג’ון ויוקו – מיד כשסיים לכתוב אותו רץ לביתו של מקרטני להשמיע לו אותו ולהיעזר בו בכתיבת שורות בהן לא היה בטוח. אחרי שעבדו על השיר בביתו של מקרטני, החליט לנון שהוא רוצה להקליט אותו באופן מיידי. ג’ורג’ היה עסוק בהקלטות של נזירי ראדה קרישנה ורינגו היה עסוק בצילומי הסרט The Magic Christian עם פיטר סלרס. נשארו רק פול וג’ון. עבור פול השיר הזה היה אמור לסמל את כל מה שהביא להידרדרות היחסים בלהקה – מערכת היחסים של ג’ון ויוקו, וזה לפני שמתייחסים למילות השיר שעלולות לעורר שנית סערה ציבורית בקרב הקהל הנוצרי בעקבות הזכרת ישו והשורה שאומרת – הם עוד יצלבו אותי”. העובדה שהם הצליחו לשים בצד את המשקעים הגדולים ואת המחלוקות על ניהול הלהקה וחברת אפל, וללכת להקליט את השיר רק שניהם יחד, יכולה להעיד עד כמה היתה החברות שלהם עמוקה בבסיסה. פול וג’ון הגיעו לאולפני אבי רואד, שם חיכו להם כבר ג’ורג’ מרטין וג’ף אמריק. גם ג’ורג’ וגם ג’ף מספרים כי האווירה באולפן היתה נפלאה. פול וג’ון היו במצב רוח מצויין ולא הפסיקו לצחוק ולהנות בזמן ההקלטה. לנון ניגן גיטרה ושר. מקרטני ניגן על בס, תופים, פסנתר, מרקס ובנוסף שר קולות רקע. מרטין מספר שבאחד הרגעים ג’ון, שניגן בגיטרה, אמר לפול שתופף – תאט קצת רינגו. לכך ענה לו פול – אין בעיה ג’ורג’. 8 שעות לקח להקליט ולעשות מיקס לשיר. שנים רבות עברו מאז זמן העבודה על שיר של הביטלס היה קצר כל כך. זה היה גם השיר הראשון של הביטלס שמוקסס רק בסטריאו. למרות שהוקלט רק על ידי פול וג’ון, ולמרות שמבחינת התוכן לא ממש היה קשור לביטלס, ג’ון התעקש להוציא אותו כסינגל הבא של הלהקה ופול תמך בהחלטה. זה היה הסינגל האחרון של הביטלס שהגיע למקום הראשון באנגליה. כשנשאל ג’ורג’ אם אין לו בעיה עם זה שלא השתתף בשיר אמר: “ה’בלדה על ג’ון ויוקו’ היא לא עסק שלי. אם זו היתה ה’בלדה על ג’ון ג’ורג’ ויוקו’ אז הייתי על זה”. רינגו אמר: “לא היתה לנו בעייה עם השיר. יש שם אחלה תופים”. התחושה הטובה ושיתוף הפעולה לא החזיקו מעמד זמן רב. מהר מאוד חזרו פול, ג’ון ושאר חברי הלהקה לויכוחים סביב ניהול הלהקה וחברת אפל. העובדה שמהקלטות “אבי רואד” הצליח לצאת אלבום כל כך מופלא למרות המתח הרב בו הוא הוקלט, מצביעה על קיומם של ניסים. וכישרון. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. #גףאמריק #רינגוסטאר #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #יוקואונו #ביטלס

ב-8 בדצמבר 1980 רצח מארק דייויד צ’אפמן את ג’ון לנון בפתח ביתו בניו יורק. פול, ששהה באותה תקופה בלונדון והקליט אלבום חדש עם ג’ורג’ מרטין קיבל את הידיעה בבוקר. הוא לא הצליח לעכל את מה ששמע והחליט שהוא מעדיף ללכת לאולפן לסשן הקלטות שנקבע לאותו יום. ג’ף אמריק, הטכנאי האגדי של הביטלס, שעבד עם פול על האלבום אותו הקליט באותה תקופה, מספר בספרו: “עד שהגעתי לאולפני AIR (האולפנים של ג’ורג’ מרטין) הבניין הוקף על ידי המוני כתבים צעקניים וצוותי טלוויזיה… אחרי זמן מה הגיע ג’ורג’ מרטין. פניו שידרו עגמומיות. ‘איזו טרגדיה’ היה כל מה שהצליח להביא את עצמו לומר. מתחת למעטה הבריטי העצור שלו, יכולתי להרגיש שהוא היה מזועזע עמוקות… זמן קצר לאחר מכן הגיע פול, מאופק, מהורהר ושקוע במחשבות… לכמה רגעים, עמדנו שם שלושתינו בקהות חושים, מעלים בזכרונותינו את ההשפעה העצומה שהיתה לג’ון וינסטון אונו לנון על חיינו”. ג’ף אמריק, פול מקרטני, ג’ורג’ מרטין וריצ’רד לאש (שלא קשור לסיפור שלנו היום) באולפנים של מקרטני ב-1984. מרטין שאל את פול אם הוא מעוניין לבטל את יום ההקלטות, אבל פול השיב שהוא לא מסוגל לעשות כלום חוץ מלעבוד ברגע ההוא. השיר עליו עבדו באותו יום היה Rainclouds, שיר מיותר למדי שפול כתב עם דני ליין. בשלב זה להקת Wings עוד התקיימה כשלישייה – פול, לינדה ודני – לפחות כרעיון, גם אם לא בדיוק ברור היה מה הולך לקרות איתה. האלבום שהוקלט היה אמור להיות האלבום הבא שלה. באותו יום הגיע נגן חמת החלילים האירית פדי מולוני כדי להקליט את הקטע שלו. הוא מספר: “פול הגיע והיה במצב איום ונורא. הוא אמר שהתקשורת נמצאת מחוץ לבית שלו כבר מחמש לפנות בוקר… סתם ישבנו שם ודיברנו על ג’ון. אני זוכר שלינדה נכנסה בשלב מסוים ואפשר לראות שהיא בכתה מאוד. האווירה היתה מאוד מאוד רגשנית…” אמריק ממשיך לתאור בספרו: “לאחר זמן מה הזכרונות שלנו הפכו לשתיקה מבוהלת ומעיקה. נראה היה שהדבר היחיד לעשות היה לתעל את הכאב לעבודה… פאדי ניגן את הקטעים שלו מהר ובאפקטיביות, לאחר מכן נתן לפול חיבוק מוזר ועזב אל שדה התעופה. פול היה הרבה מעבר למצב של שוק. הוא נראה לחלוטין אבוד ומבולבל”. אם אתם מרגישים צורך חזק לשמוע את השיר שעבדו עליו, זה השיר. אבל אתם יכולים גם לוותר. בהמשך קיבל פול שיחה מיוקו. הוא עבר חדר כדי לדבר איתה בפרטיות. כשחזר, סיפר לנוכחים כשדמעות בעיניו, שיוקו רצתה שידע שג’ון אהב והעריך אותו מאוד. כל אדם מגיב לצער באופן אחר. עם זאת, כחברה, אנחנו נוהגים לשפוט לחובה אנשים שלא מגיבים על פי הציפיות שלנו. לאחר שנים רבות של קריאת ספרים רבים על מקרטני, אני יכול לומר שהאופן בו האיש מקבל חדשות רעות הוא הדחקה. הוא לא מראה רגשות ובדרך כלל ההתבטאויות שלו משדרות קור ואי התחברות לרגשות. רוצים דוגמה? הוא ואחיו מספרים שכשאמו מתה (מקרטני היה בן 14 בזמן מותה), אביו ואחיו ישבו בוכים ושבורים בבית. אז פול שבר את השתיקה בפרגמטיות אדישה ואמר “אם אמא לא תעבוד, איך נסתדר מבחינה כלכלית?”. מי שמכיר את סיפורו של מקרטני וקרא עליו, יודע שמות אמו השפיעה עליו מאוד, לכן הבחירה דווקא במשפט הזה ובנקודה הזו, מסבירה משהו על האופן בו מקרטני מתמודד עם אסונות. והנה אנחנו חוזרים אל מותו של לנון. לבסוף יצא פול מהאולפן בו הסתתר מהעולם במשך היום, ושם חיכו לו העיתונאים, שרק חיכו להזדמנות להוציא מפיו דבר מה סנסציוני. פול, מתוקף היותו פול, ניסה להיות אותו איש יחסי הציבור הידידותי ומסביר הפנים שהיה תמיד, אבל כשזה התנגש עם מה שהרגיש בפנים, זה יצא מעוות לגמרי. התגובה שלו פורשה כמובן כקרירות ואדישות כלפי ארוע כל כך משמעותי, וכל העיתונים ומהדורות החדשות בעולם חגגו על זה. ככה זה נראה: https://www.youtube.com/watch?v=eZh_BqJqKns ברור שזו לא היתה התגובה לה ציפו. התגובה האמיתית הגיעה שנה וחצי לאחר הרצח, באלבום Tug of war בצורת השיר הנפלא Here Today שנכתב בסמוך לרצח. מקרטני סיפר ב-2002: “בכיתי כשכתבתי את השיר. זה כמו דיאלוג עם ג’ון… את החלק של “אני אוהב אותך” היה קשה לכתוב. חלק ממני אמר ‘עצור רגע. חכה שניה. אתה באמת הולך לכתוב את זה?’. לבסוף אמרתי ‘כן. אני חייב'”. הרעיון לשיר הגיע מזיכרון שעלה לפול מתקופת ההופעות של הביטלס. הם היו אמורים להופיע בג’קסונוויל והם לא יכלו להגיע כי השתוללה שם סופת הוריקן. הם נאלצו לחכות כמה ימים בקי ווסט. “ובגיל הזה, עם כל כך הרבה זמן פנוי, לא באמת ידענו מה לעשות עם זה מלבד להשתכר. וזה מה שעשינו. ונשארנו ערים כל הלילה, מדברים, מדברים, מדברים כאילו עוד מעט אי אפשר יהיה לעשות זאת יותר. ובשלב מסוים, מוקדם בבוקר, אני חושב שנגענו בנקודות שהיו מאוד רגשיות ומצאנו את עצמינו בוכים, דבר שהיה מאוד לא רגיל עבורינו, כי היינו חברים בלהקה מצליחה ובחורים צעירים ולא עשינו דברים כאלה”. הזיכרון הזה הוליד שיר יפייפה ומרגש, אחד היפים של מקרטני, שמתאר באופן רגיש ונפלא את מערכת היחסים המיוחדת בין ג’ון לפול, כולל הציניות של ג’ון (שנכללת בתשובה שג’ון לכאורה נותן לפול). השיר מאזכר גם את הפגישה הראשונה שלהם אותה אנחנו מציינים השבוע. זה השיר כפי שהוא מופיע באלבום – ביצוע מושלם ומרגש שממשיך לגרום לי צמרמורת למרות שאני מאזין לו כבר כ-30 שנה. אבל אם אתם רוצים באמת לדמוע – הנה ביצוע חי בו קולו של מקרטני נשבר בשלב מסויים (קצת אחרי האמצע) והלב של הקהל ושלי גם כן. ,And if I said I really knew you well what would your answer be? If you were here today. Ooh ooh ooh, here to-day. Well knowing you, You’d probably laugh and say that we were worlds apart. If you were here today. Ooh ooh ooh, here to-day. But as for me, I still remember how it was before, And I am holding back these tears no more. Ooh ooh ooh. I love you, ooh. What about the time we met? Well, I suppose that you could say that we were playing hard to get. Didn’t understand a thing, But we could always sing. What about the night we cried, Because there wasn’t any reason left to keep it all inside? Never understood a word, But you were always there – with a smile. And if I say, I really loved you and was glad you came along. If you were here today. Ooh ooh ooh, for you were in my song. #rainclouds #גורגמרטין #גףאמריק #HereToday #גוןלנון #פאדימולוני #TugofWar #פולמקרטני #ביטלס #דניליין

אנחנו לא מעלים בדרך כלל פוסטים בימי שישי ושבת, אבל בתחילת השבוע ג’ורג’י שקד אהרון כתבה שלא יכול להיות שלא נעלה פוסט לכבוד יום ההולדת של רינגו, אז הנה משהו קטן לציון יום הולדתו ה-77 עם השיר שלו שאני הכי אוהב – “I’m the greatest” את השיר כתב ג’ון לנון בדצמבר 1970 בהומור על עצמו ועלייתו לתהילה. הביטוי “I’m the greatest” היה ביטוי שמוחמד עלי השתמש בו הרבה. לנון אמר שאם הוא היה שר את השיר, זה בטח היה מקבל גוון שחצני, אבל כשרינגו שר את זה ההומור עובר טוב. לנון גם הוסיף לשיר במיוחד לרינגו את בילי שירס מסרג’נט פפר. השיר הוקלט במרץ 1973 יחד עם הריסון על הגיטרה. אל לנון, רינגו והריסון הצטרפו חברם משכבר הימים קלאוס פורמן על בס ובילי פרסטון ששימש כמעין חלק מהלהקה בהקלטות Let it be. מכיוון שהתקשורת ראתה במקרטני את האשם בפירוק הביטלס, ההקלטות האלה העלו את ההשערה (או התקווה) שהביטלס הולכים להתאחד בהרכב הזה. אבל זה לא קרה, כפי שאנחנו יודעים. זהו להיום. שיהיה סופ”ש מעולה לכולכם. #רינגוסטאר #ביליפרסטון #גוןלנון #גורגהריסון #Imthegreatest #קלאוספורמן #בילישירס