פרק 140 הוא הפרק השני בסדרה "להקה מגומי" שנכנס אל עובי הקורה בתקופה שבין סיום סיבוב ההופעות המתיש של הביטלס בארה"ב בספטמבר 1965 לבין תחילת העבודה על האלבום Rubber Soul. התקופה זו מסמנת את המעבר האבולוציוני של הלהקה מעולם הפופ המיינסטרימי ליצירה בוגרת, מורכבת ואמנותית הרבה יותר באולפן. ברקע נמצאים הלחצים הכלכליים והמשפטיים של המנהל בריאן אפשטיין בארה"ב, והמתח שנוצר מול חברי הלהקה שדרשו יותר חופש ואמת אמנותית. במרכז הפרק עומד השינוי שעובר ג'ון לנון, שמתחיל למרוד בתדמית ה"ביטל"

אוגוסט 1965, אצטדיון שיי בקווינס, ניו יורק. 56 אלף בני אדם צורחים כל כך חזק שקווי המתח של האצטדיון רועדים. על הבמה עומדים ארבעה בחורים מליברפול, מנגנים בכל הכוח ומחייכים, אבל הם לא מצליחים לשמוע צליל אחד ממה שהם מנגנים. ג'ון מסתכל על ג'ורג' וצוחק בהיסטריה בזמן שהוא מתחיל לנגן על הקלידים עם המרפקים, פשוט כי זה כבר לא משנה. אף אחד לא באמת מקשיב למוזיקה. פרק 1 בסדרה החדשה בביטלמניקס, "להקה מגומי", עלה היום להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים.  זו סדרה שבה אני יוצא למסע בעקבות האלבום

אני מזמין אתכם להצטרף אליי לחלק השני של המסע לציון 50 שנה לאלבום המופתי Venus and Mars. אחרי שעברנו יחד את ההרפתקאות בנאשוויל, נמשיך לתחנה הבאה בתוכנית השאפתנית של פול: ניסיון נוסף לגיבוש הזהות של "ווינגז". הפעם זה קרה בבית הטבעי והמוכר מכולם, אולפני "אבי רואד". תחת הכותרת One Hand Clapping, פול והלהקה קיימו סדרת חזרות אינטנסיבית שצולמה והוקלטה בזמן אמת. למרות המתחים האישיים והשינויים התכופים בהרכב, פול נוכח לדעת שהלהקה מנגנת יחד בצורה הדוקה ומצוינת, דווקא בין הכתלים של האולפ

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! | אחרי שבשני הפרקים האחרונים בביטלמניקס עסקתי ב 1974 המורכבת של ג'ון וג'ורג', הגיע הזמן לעבור לפול מקרטני. בפרק 137 של ביטלמניקס, נצא למסע שמתחיל מסוף 1973, מיד אחרי הניצחון האדיר של Band on the Run. פול, שרצה להוכיח שהוא יכול להנהיג להקה אמיתית ולא רק "פרויקט ליווי", היה צריך עכשיו לגייס גיטריסט ומתופף במקום הנרי מקולו ודני סיוול שעזבו לפני תחילת ההקלטות Band on the Run. את עמדת הגיטריסט, פול אייש די במהירות, לעומת זאת מתופף קבוע להרכב היה קשה הרב