היום אנחנו בפוסט אורח מיוחד.
יש לנו הכבוד לארח היום את יונתן רוזן – yonatan rozen האדיר שיספר מה הם הביטלס עבורו.
יונתן רוזן הוא מוסיקאי ושחקן מוכשר. הוא הוציא עד כה שני אלבומים מוצלחים מתוכם הלהיטים “אוטומוביל” ו”הבוקר שאחרי”. (תעשו לעצמכם טובה ושימו יד על האלבום השני הפשוט מושלם שלו) השנה הוא מוציא את אלבומו השלישי. מתוכו יצא השבוע השיר “קשר השתיקה” המקסים, אותו תוכלו לשמוע ולראות בקליפ הלא פחות מעולה כאן:
אליך יונתן.
כמו רוב האנשים, גם אני גדלתי על הביטלס. פסקול ילדותי נצבע כולו בצבעי שירי ארבעת המופלאים מליברפול. יש לי המון סיפורים, משפטים, רגעים, השפעות, שאני יכול לחלוק בנוגע אליהם. אם יש דבר אחד מהותי שלמדתי מהם, הוא שבכל אלבום שלהם, כל שיר ושיר הוא לא פחות ממבריק מבחינת הלחן, המילים והעיבוד. זה הישג חסר תקדים שלדעתי אף להקה בעולם לא יכולה להתהדר בו. ועבורי דווקא שירי האלבום הקטנים כביכול, שלא יצאו כסינגלים לאורך השנים, הם אלו שנשארו קרובים לליבי. שירים כמו “ג’וליה” שנכתב על אימו של לנון, או “רוקי רקון”, “היי בולדוג” , “יש לי תחושה” ועוד עשרות שירים קטנים שאינם להיטי על, אבל עדיין הם אלו שמרגשים אותי הכי הרבה.
כך החלטתי כבר אז בגיל 15, שאם אי פעם אעשה גם אני אלבום, אשתדל שבכל שיר תהיה מלודיה ומילים שאפשר יהיה להרהר בהם יחד עם עיבוד מקורי, כך שמי שיקשיב ידע שיש כאן קצת ביטלס איפשהו.
למרות שהתקופה שלנו היא תקופה של סינגלים ובתכלס מי כבר קונה אלבום בימים אלו ולמה בכלל להתאמץ ולהשקיע בשירים שבכלל לא יגיעו לרוב האנשים ? עדיין. המורשת של לכתוב כל שיר הכי טוב שאפשר, לתת בו את כל מה שיש לך ולחפש תמיד רעיונות חדשים, נשארה אצלי כעמוד שידרה שירשתי מהם.
כמובן שיש להקות ויוצרים אדירים עם אלבומי מופת שמכילים בהם שירים מושלמים אחד אחד שהשפיעו עלי לא פחות. עדיין, אצל הביטלס 98 אחוז מהשירים שיצאו, הם לא פחות ממדהימים חדשניים לתקופתם ומכילים בתוכם את כל האלמנטים של מלודיה, מילים וגרוב ששיר טוב צריך, זה הישג יוצא דופן שישאר לעד במוסיקה המודרנית.
יונתן רוזן, החיפושית ה100003057493 בעולם
צלם: גלעד סספורטה