בוקר מצויין!
היום פינת ה’פוסט האורח’ שלנו קמה לתחייה בזכותו של Edik Kaptzan שמביא לנו פוסט מרתק ואישי על הוצאות תקליטי הביטלס ה’סובייטים’ או ליתר דיוק אלו מברית המועצות לשעבר.
כפי שכתב אדיק, הפוסט הזה הוא המשך ישיר לפוסט נפלא אחר שכתב Yan Jonathan Sandler על זכרונות ילדות מברה”מ ועל איך זה לגדול בבית ששומעים בו ביטלס אבל בווליום נמוך במדינה שבה הייתה תעמולה נגד אורח החיים המערבי ונגד הרוקנרול. את הפוסט של יאן תוכלו למצוא בבלוג בלינק הבא: https://beatlemanix.co.il/guest_yan
אני באופן אישי מחבב מאוד את ההוצאות הרוסיות לתקליטי הביטלס ובמיוחד את העובדה ששם הלהקה ושמות השירים מתורגמים לרוסית. זה מוסיף לתקליטים את היופי, האופי והפרשנות הייחודית של התרבות הרוסית שגם אותה אני מחבב מאוד, לאותן הוצאות נהדרות.
אליך אדיק!
לפני כשלוש שנים חברי יאן פרסם בעמוד זה פוסט לגבי המוסיקה של הביטלס בברית המועצות. אני מניח שמה שאכתוב כאן יהיה מעין המשך לנושא שעלה בפוסט ההוא.
ובכן, התמזל מזלי לעבוד בשנתיים האחרונות בסמוך לקיבוץ עין חרוד (מאוחד). אז מעבר לנוף הפסטורלי באזור זה, הכולל את הרי הגלבוע הקרחים עוד מקללת דוד והמעיינות והנחלים למרגלותיהם, ולהיסטוריה, שמתחילה משאול ויהונתן ומממשיכה אך לא מסתיימת בהקמת הקיבוצים ובפיצולם, יש בו גם חנות יד שנייה נפלאה בהנהלת אישה מקסימה בשם רבקה’לה. בלי קשר לכלום, ממליץ לבקר במקום ולו רק כדי לראותו.
בביקורי הראשון בחנות זו כבר גיליתי שמעבר לחפצים הרבים מספור שמאפשרים להציץ אל העבר, יישנם גם תקליטים. זו גם הייתה רכישתי הראשונה במקום, אבל היא פחות רלוונטית לקבוצה זו.
והנה, לפני מספר ימים ביקרתי בחנות זו בפעם השנייה, ובעודי פוסע בינות פרימוסים, מיכלי מתכת לחלב, מתקני סודה משנות ה-50, מכונות כתיבה, סטים של כלי אוכל מהשם יודע מתי ומה לא, ברכתי את רבקה’לה לשלום והודעתי לה ש”אני פה בשביל התקליטים”. היא הזכירה לי את מיקומם, וציינה שלאחרונה קיבלה תקליטים חדשים. אל אלה שמתי את פעמיי והתחלתי נובר בהם. להפתעתי, גיליתי ערימה נכבדת של תקליטונים סובייטיים, בעיקר של שירי ילדים, אך גם של מוסיקה. מה רבה הייתה תדהמתי כשנתקלתי בשני התקליטים הנ”ל, שתמונות ארבעת צדדיהם מצורפות לפוסט.
אז ככה:
אם אינכם קוראי רוסית, ובנוסף לזה אם אינכם יודעים מה אתם מחפשים (משפט סתום שפשרו יתברר תכף ומייד), אין שום סיכוי שתעצרו ליד תקליטים אלה אם תראו אותם בחנות “תקליטים גראמופוניים” סובייטית, ובטח ובטח שלא תבינו מה תמונותיהם עושות בפוסט בעמוד שמוקדש לביטלס.
למזלי, אני ממלא את שני התנאים: גם דובר/קורא רוסית, וגם יודע מה אני מחפש במקרה הספציפי הזה.
על אף אחד מהתקליטים לא מופיע השם “הביטלס”. יתרה מזאת, למעט ההתייחסות לכך שמדובר ב”הרכב כלי קולי” (המקבילה הסובייטית ל”להקה”) ששר באנגלית. למעשה לא מצויין שם המבצע. “מה הבעיה?”, תשאלו, “זה אולי מוזר, אבל הרי אפשר לזהות לפי שמות השירים שמדובר בשירי הביטלס?!”. ובכן, זה חצי נכון. שמות השירים כתובים בתרגומם הרוסי, שלא תמיד תואם את המקור האנגלי.
קבלו תרגום של שמות השירים, הפעם מרוסית לעברית:
תקליט 1:
העזרה של חברי
פני ליין
כשימלאו לי 64
ריטה האהובה
תקליט 2:
השמש זורחת
מפני ש-
מחרוזת
הרמז היחיד שחובב התקליטים הסובייטי יכול למצוא כאן הוא שמות כותבי השירים שכתובים בסוגריים (ג’.לנון, פ.מקרטני, ג’.הריסון), שאמנם מקשרים את התקליטים ליצירת הביטלס, אבל ממש לא יכולים להבטיח שלא מדובר בגרסאות כיסוי שהוקלטו בצידו המזרחי של מסך הברזל, בין אם ע”י אמנים מזרח-גרמניים, פולניים, יוגוסלביים או צ’כוסלוב’קיים, ובין אם ע”י אמנים סובייטיים כשרים למהדרין. כמו כן, מדובר בתקליטים שיוצרו במפעל בעיר ריגה, בירת לטביה, שהייתה למעשה אחת הרפובליקות היותר מערביות של ברית המועצות. דבר זה כשלעצמו יכול להעלות את הסיכויים שמדובר ב”דבר עצמו”, אך כמובן לא להבטיחו. מעבר לכך, אני בספק שתקליטים אלה היו ניתנים להשגה בקלות בחלקים של האימפריה הסובייטית מזרחה מהרפובליקות הבלטיות, קל וחומר ברפובליקה הסובייטית-פדרטיבית-סוציאליסטית של רוסיה.
אז האזנתי ובדקתי – אלה אכן הביטלס. איכות השמע לא ניתנת להשוואה לתקליטי ביטלס מערביים רשמיים, ולעתים התחושה היא כאילו שהשירים הוקלטו משידורי רדיו פיראטיים (או שאולי זו האיכות של התקליטים עצמם, שנמצאים בעשור החמישי לחייהם). ועם זאת, אלו הביטלס בכבודם ובעצמם, ולא רק זה – מדובר בדגימות מתוך סרג’נט פפר ומתוך אבי רואד, מסודרות בהתאמה, דבר שממש אינו מובן מאליו.
קצת פרטי טריוויה שעלו לאחר בירור בקטלוג אינטרנטי של תקליטים סובייטיים:
התקליטון עם שירי סרג’נט פפר יוצר ב-1974, וזה עם שירי אבי רואד ב-1975. יוצרו גם גרסאות מונו וגם גרסאות סטריאו לתקליטונים. במקרה שלי שירי סרג’נט פפר הוא מונו, ומחירו 70 קופייקות (1 רובל=100 קופייקות), ושירי אבי רואד הוא סטריאו, ומחירו 85 קופייקות.
אם כן, היה ואתם חובבי ביטלס סובייטיים בשנות ה-60, וחשקה נפשכם לשמוע שירים של ארבעת המופלאים שלא בדרכים הטובות והמוכרות – בשידורי רדיו פיראטיים, בשידורי רדיו סובייטיים מקריים, מסרט טייפ שהועתק באופן פיראטי ממישהו שיש לו משהו שממנו ניתן להעתיק, מתקליט “מוסיקה על עצמות” שהוקלט במכשיר ביתי על צילום רנטגן, או מתקליט מערבי שהוגנב מעבר לגבול – אלא בהוצאה סובייטית רשמית רחמנא ליצלן, אנא מכם: הזדיינו בסבלנות, חכו איזה 6-7 שנים, ובזמן שאתם מחכים, עשו שיעורי בית ולימדו את משמעות שמות השירים שאתם כל כך מתהווים לשמוע בתרגומם לשפה הרוסית הגדולה והכל יכולה!
תודה ענקית לאדיק על פוסט נהדר. את הפוסט שלו תוכלו למצוא גם בבלוג בכתובת הבאה:
אם תרצו לדפדף בכל הפוסטים בסדרת ה’פוסט האורח’ תוכלו לעשות זאת כאן: https://bit.ly/3DwGpyM
אם תרצו להשתתף בפינה, שלחו לי הודעה פרטית ויותר מאשמח לארח אתכם.