top of page

הקשר היהודי

עודכן: 31 באוק׳ 2022

ריבונו של עולם, הרבה אומנים יהודים בראת בעולמך. אני יודע, אני יודע, זו לא בושה כל כך גדולה להיות אמן גוי. אבל ביננו, זה גם לא כבוד כל כך גדול. אז מה היה נורא אם במקום כל הצרות הגדולות האלו, היה לנו גם אוצר כזה קטן? אה? לו הביטלס היו יהודים…

אח. למה הביטלס לא היו יהודים. אפילו לא צריך שג’ון או פול יהיו יהודים, היינו מסתפקים גם ברינגו. אבל לא. הם קיבלו את הביטלס ואנחנו את ניל סדקה. וככה, פרובנציאלים שכמונו, נידונו להתהלך כשבור יהודי פעור לנו בלב.

לא עוד. היום אנו מביאים לכם תרגום כתבה מאת לוני אוסטרו שהתפרסמה באתר היהודי אמריקאי The Jewish Star לפני חמש שנים, עת מלאו 50 לפלישת הביטלס לארה”ב.

בכתבה מציג אוסטרו את כל הקשרים היהודים שהוא מצא. אם הוא היה מעריץ ביטלס מושבע, הוא בטח היה מוצא עוד קישורים יהודיים לאורך הדרך (וגם מדייק יותר בפרטים), אך כמעריץ היהדות הוא מציג בפנינו רק את המפורסמים שביהודי הביטלס. ועדיין, זה נחמד ולכן זה כאן.

בהמשך היום ומחר ירדו עלינו עצבות וזכרון רע, אז קחו לכם את הדקות הקרובות לחשוב על דברים טובים שקשורים ליהודים, גם אם הם מוצגים בצורה מגוחכת קמעה.

 

לפני 55 שנים, ב-7 בפברואר 1964, ארבעה בחורים כריזמטיים וארוכי שיער מליברפול נחתו בשדה התעופה שנקרא זמן קצר לפני כן JFK. חיכו להם בטרמינל הנחיתות פאן אם 5000 מעריצים צרחניים (ברובן נשים צעירות). שני ערבים לאחר מכן, הם ערכו את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלהם באמריקה בתוכנית של אד סאליבן. יותר מ-73 מליון בני אדם ישבו מול ההופעה הזו כדי לחוות את תחילת המהפכה התרבותית ורומן מוסיקלי שכעת כבר נמשך יותר מחצי מאה.

ג’ון, פול, ג’ורג’ ורינגו. הביטלס. ככל הנראה הבדרנים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של התרבות הפופולרית. ובמיוחד, קבוצה של ארבעה מוזיקאים מוכשרים בצורה יוצאת דופן, שהצליחו להתעלות מעל הציפיות הגבוהות מאוד שנבעו מהפרסום שלהם.

המספרים הם באמת מהממים. 20 שירי ביטלס הגיעו לצמרת המצעד של הסינגלים בארצות הברית. 19 מהאלבומים שהוציאו הגיעו למקום ה-1. הם מוכרי התקליטים הגדולים ביותר בכל הזמנים בהפרש ניכר, עם יותר מ-600 מליון אלבומים שנמכרו ברחבי העולם.

לא, הביטלס לא היו יהודים. אנחנו יכולים להתהדר בסטיבן שפילברג, ברברה סטרייסנד, אלברט איינשטיין, בוב דילן וסנדי קופס. אבל ארבעת המופלאים? לרינגו סטאר היה אבא חורג יהודי (הארי גרייבס). על אמו, אלזי גליב סטארקי, הסתובבה בעבר שמועה שהיא בת לשושלת יהודית, אבל שום דבר ודאי לא הוכח. זה הכי קרוב שהגענו ל”ביטל יהודי”.

אבל בכל הנוגע לשחקני המשנה שלהם… ובכן, בואו רק נאמר שאלמלא קבוצת אנשי עסקים, יחצ”נים, עורכי דין, בעלי חזון ושלושה נישואים, כמעט ודאי להניח שהביטלס לא היו זכורים כפאנומן הנצחי כפי שהם זכורים היום.

בריאן אפשטיין נולד בליברפול, אנגליה, ביום כיפור 1934, בן למלכה והארי אפשטיין. הוא גדל בבית אורתודוקסי דובר אידיש. בנובמבר 1961, אפשטיין “גילה” את הביטלס במועדון הקאברן המפורסם בליברפול. הם היו בוסריים, אך אפשטיין זיהה את הפוטנציאל העצום שיש בהם. חודשיים לאחר מכן, הוא הפך לאמרגן של הלהקה. הוא עודד אותם לשנות את מראה הבמה שלהם ממעיל עור וג’ינס כחול לחליפות ועניבות. תוך זמן קצר, הוא השיג ללהקה את חוזה ההקלטות הראשון שלה, ומאז ניהל את הקריירה שלהם לתהילה חסרת תקדים, עד למותו בטרם עת בגיל 32, באוגוסט 1967. חברת ניהול המוסיקה של אפשטיין, NEMS, כללה כמעט אך ורק אנשי עסקים יהודיים. דייויד ג’ייקוב היה עורך הדין הראשי של אפשטיין. הוא היה גם האיש שהיה אחראי למשא ומתן של העסקאות ששמו את הביטלס על מרצ’נדייס שנעו החל בחולצות טי-שירטס ובובות, ועד מסטיקים וקצף אמבטיה. האופן חסר התקדים בו הביטלס הופיעו על מרצ’נדייס איפשר להם לשלוט ביותר מרק מוסיקה והערצה מסורתית. החשיפה לבדה מאינספור המוצרים שקיבלו את הרשיון לשימוש בביטלס, היתה בעלת משקל גדול יותר אף ממליוני הדולרים שהוכנסו מהמכירות העולמיות.

בריאן אפשטיין והבחורים

שני אנשי רדיו ניו יורקים היו בעלי חשיבות רבה בהעצמת הפופולריות של הביטלס בתחילת הדרך. מורי דה קיי (Murray The K) ובן הדוד ברוסי (Bruce Morrow). שניהם היו בחזית ובמרכז כשהלהקה הגיע לניו יורק ב1964.

מורי החל את הקריירה שלו בקטסקילס, שם אירגן מופעי קומדיה ברחבי חגורת הבורשט (כינוי לאזור באפסטייט ניו יורק, מדינת ניו יורק’ שמצפון לעיר ניו יורק, הכולל בדרך כלל את אתרי הנופש בהרי קטסקיל, ובמחוזות סליבן ואלסטר, שהיו מאוד אהודים בקרב יהודי ניו יורק. באתרי הנופש באזור יכלו הנופשים ליהנות מבידור ביידיש ומופעי “מוזיקה יהודית”.)

עד שהגיעו הביטלס לניו יורק, מורי דה קיי היה שדרן הרדיו האהוב ביותר בניו יורק. הוא מצא דרך להתפלח לתוך מלון פלאזה לאחר הגעת הביטלס למלון, והשיג את הראיון האישי הראשון עם הלהקה באמריקה. זו היתה תחילתה של מערכת יחסים ממנה שני הצדדים הרוויחו ואשר בעקבותיה הכריז על עצמו מורי כ”ביטל החמישי”.


עם מורי דה קיי

בן הדוד ברוסי, הוא אולי השדרן האגדי ביותר בתולדות הרדיו הניו יורקי. בשנת 1964 ברוס היה הכוכב של תחנת הרדיו WABC, לה הוא קרא בשיא הביטלמניה WABeatlesC. “הדודן” זכה לראיין את ארבעת המופלאים במלון וורוויק בניו יורק ב-1965 ולאחר מכן היה מי שהציג אותם על במת איצטדיון שיאה, לפני ההופעה ההיסטורית שלהם באותו הקיץ. לאורך השנים הוא הפך מומחה הרדיו הגדול ביותר על הביטלס.

בן הדוד ברוסי

לפני 1965, אף הופעה מוסיקלית לא התקיימה באיצטדיון ספורט. אבל האמרגן הניו יורקי סיד ברנסטיין רתם את הפופולריות העצומה של הביטלס לארגון ההופעה ההיסטורית באיצטדיון שיאה. ברנסטיין, שנולד להורים אורתודוקסים דוברי יידיש בהרלם, למד לראשונה על הביטלס כשקרא עליהם בעיתון בריטי מיובא, הרבה לפני שהיו ידועים באמריקה. בהתחלה הוא הזמין אותם לנגן בקרנגי הול ב-1964. ההצלחה האדירה הביאה אותו למלא 55 אלף מושבים במעריצי ביטלס צורחים בביתם של המטס הניו יורקים. ברנסטיין נפטר באוגוסט 2013, בגיל 95.


סיד ברנסטיין

רבים מתצלומי הפרסום האייקוניים ביותר של הביטלס צולמו על ידי הצלם היהודי סלובקי דזו הופמן. הופמן, שפגש לראשונה את הלהקה בליברפול ב-1962, היה גם הראשון שצילם חומרי פילם בצבע של ארבעתם. הוא נשאר כ”צלם הרשמי” שלהם עד 1967.

דזו הופמן והביטלס

ריצ’רד לסטר היה הבמאי בעל החזון שקיבל את המשימה לביים את סרט הקולנוע הראשון של הביטלס, “לילה של יום מפרך”. לסטר, שנולד להורים יהודים מסורתיים בפילדלפיה, המשיך וביים גם את סרטם השני, “הצילו”. המפיקים של הסרטים האייקונים האלה היו וולטר שנסון ובאד אורנסטיין, שניהם יהודים. שני הסרטים היו שוברי קופות גדולים. המבקר רוג’ר איברט קרא ל”לילה של יום מפרך”: “אחד מאבני הדרך מלאי החיים ביותר של הקולנוע”

ריצ’רד לסטר על הסט של “לילה של יום מפרך”

ב-1967 פגש פול מקרטני את הצלמת האמריקאית לינדה איסטמן במסיבה בלונדון. הבסיסט של הביטלס נפל שדוד לרגלי היפייפיה זהובת השיער. הם התחתנו בשנת 1969 והתפרסמו בנאמנות הזוגית שלהם עד למותה בטרם עת של לינדה מסרטן השד ב-1998.

איסטמן גדלה בסקרסדייל, ניו יורק. הוריה היו לי איסטמן (עורך דין בולט בתחום הבידור) ולואיז לינדנר איסטמן, שהיתה ביתו של מקס לינדנר, פילנתרופ יהודי גדול מקליבלנד, אוהיו. למרות שהם לא שומרי מצוות, שלושת הילדים של לינדה מקרטני מפול (מארי, סטלה וג’יימס) נחשבים ליהודים, כמו גם ביתה מנישואיה הראשונים, הת’ר.

דיוקן עצמי של לינדה איסטמן, 1965

אביה של לינדה, לי איסטמן, ייצג את פול מקרטני בעסקיו לאחר מותו של בריאן אפשטיין. מאוחר יותר הוא התייצב מול רואה החשבון אלן קליין, במחלוקת ארוכה על הסוגיה מי יהיה המנהל החדש של הביטלס. ג’ון לנון שנא את העובדה שחמו של מקרטני יהיה זה שיבצע החלטות עסקיות עבור הלהקה.

הוא, ג’ורג’ הריסון ורינגו סטאר בחרו בקליין (בנו של קצב יהודי מניוארק, ניו ג’רסי, שאצלו היה רק בשר כשר) כדי לנהל את ענייני הלהקה. זו היתה החלטה שהם יתחרטו עליה בהמשך, כשכהונתו גרמה בסופו של דבר לסדרה של תביעות שהובילו לפירוקה המשפטי של הלהקה ב-1970.

פול, לי איסטמן ובנו ג’ון איסטמן

ג’ון, יוקו ואלן קליין

באוקטובר 2011, פול מקרטני התחתן עם אשתו השלישית, ננסי שבל. החתונה התקיימה בלונדון, יום לאחר שהזוג נצפה בתפילת יום כיפור בבית הכנסת היהודי הליברלי בסט. ג’ונס ווד. שבל גדלה באדיסון, ניו ג’רזי, על ידי הורים יהודים בשם מיירון וארלן שבל. הם היו בעלי חברת משאיות. נישואיה הראשונים של שבל היו לעורך הדין והמועמד הפוליטי ברוס בלייקמן, גם הוא יהודי.

פול וננסי

באשר לביטל עם הפוטנציאל היהודי המרוחק, רינגו סטאר – הוא פגש באישתו השנייה ברברה באך (שנולדה בשם ברברה גולדבאך בג’קסון הייטס) על הסט של סרטם המשותף “איש המערות” ב-1980. נערת ג’יימס בונד בעברה נשואה למתופף הביטלס מאז 1981.

רינגו וברברה

הו, ובאחד ההקשרים היותר הומוריסטים בקשרי הביטלס היהודים, ישנו הקשר העסקי בין סטאר והיחצ”ן של ההופעות שלו בין 1989 ל2003, דייויד פישוף. במאמר שהתפרסם בג’ואיש טלגרף ב-2010, פישוף נזכר איך בכל יום שישי אחר הצהריים רינגו היה מתקשר אליו לפני שקיעת השמש כדי לאחל לו שבת שלום – Good Shabbat. אפילו אם הוא לא אחד מאיתנו, רינגו בבירור למד את המונחים וגדל להיות מנצ’ אמיתי.

רינגו ודייויד פישוף

כשהם מבורכים בכישרון שניתן מאלוהים, הביטלס הצליחו להישאר רלוונטים למעלה מחצי מאה לאחר שנגעו באדמת ניו יורק. זו היתה ריצה מדהימה. אפילו עם מותם בטרם עת של שניים מחברי הלהקה, המוסיקה של הביטלס ממשיכה להוות השראה לדורות חדשים. אולם, אלמלא קבוצה של שחקני משנה יהודים וכשרוניים באופן יוצא דופן, אתה שואל את עצמך אם הם היו בכלל מגיעים לאמריקה אז, ב-1964, או אם היו מסוגלים לכבוש אותה.

 

זהו. זו היתה התרומה שלנו למשחק “6 דרגות קירבה למהר”ל”. מקווים שנהנתם.

128 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page