ציון יום הולדתו ה-85 של ג'ון לנון

ציון יום הולדתו ה-85 של ג'ון לנון היום.

כהרגלי, אני אוהב תמיד להביא בציון הימים הללו, קטע מתוך ספר.

הפעם מתוך John Lennon: The Life שכתב פיליפ נורמן. ספר עב כרס בן יותר מ 800 עמודים, לא מושלם, אבל כתוב באלגנטיות ומשייט בין תחנות חייו של ג'ון בעיקר בשנות הביטלס בואכה הפירוק וקצת מזניח את השנים המאוחרות של ג'ון. הספר כן מצטיין בשרטוט דמותו של ג׳ון במלוא מורכבותה: חד, פגיע, חצוף, ומבריק באופן שכמעט כואב.

ספר שאני אוהב ונהנה מאוד לחזור אליו.

הפרק בביטלמניקס על האלבום 'חומות וגשרים' ועל תקופת 'סוף השבוע האבוד' של ג'ון בנפרד מיוקו, כבר נמצא בעבודה בראש שלי, ולכן הנה קטע נהדר ומצמרר מהספר שבו ג'ון מתאחד עם ג'וליאן אחרי שנתיים שבהם הוא לא ראה אותו. קטע שמעיד מאוד על האישיות המורכבת של ג'ון.

-----

בנו של ג'ון, ג'וליאן היה כעת בן אחת עשרה. הוא לא ראה את אביו יותר משנתיים ובכל הזמן הזה הם רק דיברו כמה פעמים בטלפון.

אימו [סינת'יה] הרגישה שהוא, ג'וליאן, השאיר את ילדותו מאחור מהר מדי עקב הרצון שלו להגן עליה ולפעמים ראתה בפניו הקטנות את העצב ואת אותו המבט של ג'ון כאשר מחשבות פרטיות היו נושאות אותו הרחק מגיהנום הביטלמניה.

החיים שאחרי ג'ון לא היו קלים עבור סינת'יה. נישואיה לרוברטו בסניני הסתיימו בגירושין והיא חזרה למולדתה וניסתה לבנות קריירה כמעצבת פנים.

כשקראה על פרידתם של ג'ון ויוקו, היא תהתה האם היא עשויה לבשר על הפשרה ביחסיו עם ג'וליאן - וגם איתה.

בחודש פברואר 1974, היא הוזמנה להצטרף לקבוצת חברים ששטו באוניה לניו יורק. בתחושת עצבנות נרגשת, היא יצרה קשר עם ג'ון ושאלה האם היא תוכל להביא את ג'וליאן לראות אותו. להפתעתה, ג'ון לא רק בירך על כך אלא הציע לשדרג אותם למחלקה הראשונה בשייט. על הסיפון היה גם אלטון ג'ון שעשה ככל שביכולתו להיות נחמד ומקסים לסינת'יה וג'וליאן ואפילו הזמין את ג'וליאן לראות את אוסף המשקפיים העצום שלו.

ג'ון חיכה להם על הרציף בניו יורק כשהוא מלווה במיי פאנג וזה היה ברור שהוא בחרדה לא פחות מסינת'יה. ג'וליאן היה זה ששבר את הקרח וחיבק את אביו כאילו לא היה מעולם פער של שנתיים בניהם.

גם מיי עזרה להקל על הרגע הטעון. האיחוד עבר כל כך טוב עד שג'ון הציע לקחת את ג'וליאן חזרה איתו ללוס אנג'לס לחופשה, בזמן שסינת'יה תשאר בניו יורק עם חברתה הותיקה ג'ני בויד. כאשר ההצעה לא עלתה יפה, ג'ון הזמין את סינת'יה להצטרף אבל מיקם אותה במושב האחורי במטוס, רחוק ככל האפשר מהם ומג'וליאן. שם היא התיישבה ופרצה בבכי.

לאורך כל החופשה, מיי הפכה לגורם המפשר והמרגיע והתעקשה שג'ון יזמין את סינת'יה לסוויטה במלון בברלי הילס במקום לשכן אותה בבית משפחתו של המתופף ג'ים קלטנר כפי שהוא תכנן. ג'ון תכנן שהוא יבלה עם ג'וליאן יום שלם בדיסנילנד, אבל ג'וליאן סירב ללכת ללא אימו והחל לבכות ולג'ון לא היתה ברירה אלא להסכים שהיא תבוא איתם.

מאל אוונס או 'ביג מאל', עודד את ג'ון להזכר בימים המוקדמים בליברפול והפך להיות מישהו שיוכל להתחבר לסינת'יה ולהבין אותה. גם ג'ים קלטנר, שהיה נשוי לאישה בשם סינת'יה והיה להם ילד בן גילו של ג'וליאן, עשה ככל שביכולתו עבורם. בארוחות הערב בביתם של הקלטנרים ג'ון היה נינוח ומקסים ושיבח את האוכל של סינת'יה קלטנר, אבל בערב אחר בזמן ביקורם של סינת'יה וג'וליאן, כללי הנימוס יכלו להתערער.

ערב אחד ג'ון ומיי יצאו לבלות עם הקלטנרים במועדון הטרובדור המפורסם. לפני כן הם אכלו ארוחת ערב במסעדת ה Lost on Larrabee. ביציאה מהמסעדה, ג'ון חמק לשירותי הנשים ולקח משם מלאי של תחבושות היגייניות. כשהם נכנסו למועדון הטרובדור, הוא הצמיד את אחת מהן למצחו כמו סימן הודי.

כשהוא שאל את אחת המלצריות "את יודעת מי אני?" היא ענתה - "כן. א*יוט עם קוטקס על המצח".

האירוע לא הגיע לאוזניהם של ג'וליאן וסינת'יה והחופשה הסתיימה בהצלחה יחסית כשג'ון לקח את ג'וליאן פעמיים נוספות לדיסנילנד והבטיח להתקשר אליו פעמיים בשבוע מעתה והלאה. ג'ון הבין שהוא צריך להיות שם יותר עבורו.

ג'ון לנון היה אמור להיות היום בן 85.

ביום המיוחד הזה תוכלו להאזין לפרקי ה'סולו' של ג'ון בביטלמניקס: הפרק 'נשמה מפלסטיק' על אלבום ה'פלסטיק אונו באנד'

'חלומות על עננים' על האלבום אימג'ן

'רוקנרול בניו יורק סיטי' על האלבום 'ניו יורק'

'משחקי אהבה' על האלבום 'מיינד גיימז'