הנה אנחנו – ה 26 לספטמבר 2019 – 50 שנה ליציאת האלבום אבי רואד. בתזמון מושלם, סיימנו לכתוב על כל שירי האלבום ומכיוון שעל מנהגים לא מוותרים, הנה אנחנו מגישים היום את הפוסט שיסכם את הדרך המפותלת אל האלבום אבי רואד. האלבום הלבן יצר את מאזן הכוחות החדש בלהקה, של 4 אינדבדואלים שעדיין יודעים לעבוד יחד כשבא להם. לאחר פרויקט ‘גט בק’ שעשה הכל חוץ מלהחזיר אותם למצב של להקה אוהבת ומחבקת, הביטלס בפרשת דרכים לא פשוטה. הם צריכים לבחור מי יוביל את הלהקה מבחינה ניהולית ובאיזו אסטרטגיה תלך חברת אפל שנמצאת על סיפה של קטסטרופה כלכלית. מן העבר השני הם צריכים לבחור לאן תלך הלהקה אומנותית. באופן מוזר, או שלא, הדברים כרוכים זה בזה וזאת מכיוון שמערך הכוחות בלהקה מאז האלבום סרג’נט פפר הולך ומייצר את המצב הלא רצוי – מקרטני מול השאר. כך בצד האומנותי וכך גם בצד הניהולי. השיא של התופעה הזו הוא האלבום אבי רואד. זה נכון. הלהקה נשמעת נפלא. החזרה אל ג’ורג’ מרטין מוכיחה את עצמה, אבל הביטלס כבר למעשה מפורקים. הריסון שהביא 2 שירים מצויינים לאלבום ודאג לכך שהפעם הם גם יקבלו את הטיפול המגיע להם, לא מוכן לסבול עוד רגע אחד של התנשאות כלפיו. ג’ון לנון שמגיע לאולפן רק כשממש צריך מצהיר על כוונתו “להתגרש” לאחר סיום ההקלטות והכל צף במצב כאוטי. לראיה אפילו עטיפת ושם האלבום נשארו כחידה כמעט עד לסוף ההקלטות ולבסוף נבחרו הפתרונות שלא דורשו מאמץ יוצא דופן. האלבום עצמו אינו אלבום הומגני והחומרים בו נעים מקטעים שנשארו מפרויקט גט בק, חומרים שלא נכנסו לאלבום הלבן, לבין שברירי שירים שמודבקים יחדיו, אבל זה לא משנה את העובדה שבאופן כמעט קוסמי הכל, ליטרלי מתחבר יחדיו ונשמע מלא חיים, מופק כהלכה ופשוט נפלא. כבר ב 28 בינואר 1969 – מתחיל לנון לג’מג’ם אילתור חדש שיוליד סופו של דבר את I Want You. בתחילת חודש פברואר, ג’ורג’ הריסון עובר ניתוח להוצאת שקדיו ולכן הפעם הבאה שהלהקה נפגשת להקלטות היתה ככל הנראה ב 22 בפברואר במה שכונה “הסשן המסתורי” באולפני טרידנט. הביטלס ממשיכים מהיכן שהפסיקו ועובדים על I Want You. יומיים לאחר מכן ממשיכות העבודות באולפני טרידנט שבלונדון בעזרתו של המפיק גלין ג’ונס והקלידן בילי פרסטון. ב 25 בפברואר, יום הולדתו ה 26 של הריסון, הוא לא מתאפק ומגיע לאולפני EMI לבדו על מנת להקליט גרסאות ל 3 משיריו – Old Brown Shoe, All Things Must Pass ו Something. מקרטני עסוק בהפקת סינגל חדש למרי הופקין – שיר שכתב בשם Goodbye ולנון מוכיח לעולם שהאומנות של ג’ון ויוקו אחת היא כשהוא מופיע בקיימבריג’ מול 500 אנשים. זו בעצם הפעם הראשונה בה מופיע לנון מאז שפרשו הביטלס מהופעות רק שהפעם הוא יחד עם יוקו כשהוא ישוב עם גבו לקהל יחד עם גיטרת האפיפון קזינו שלו והיא עם הווקליות המיוחדת שלה. 2 במרץ 1969 בקיימברידג’ ב 12 במרץ, מוצא פול זמן ביומן על מנת לשאת לאישה את לינדה איסטמן והשניים יוצאים 4 ימים אחר כך לירח דבש של שבועיים בארה”ב. היין או היאנג של פול, ג’ון, יחד עם זוגתו יוקו, יוצאים למסע משלהם ב 16 למרץ שיכלול בין היתר נסיון לחתונה בפאריז, קידום סרט, חתונה בגיברלטר ב 20 במרץ, ושביתת שכב למען השלום באמסטרדם. 20 במרץ בגיברלטר ב 9 באפריל החבורה העליזה קצת פחות, נפגשת לסשן צילומים רשמי ב 2 לוקיישנים. סשן שיהיה האחד לפני האחרון הרשמי שלהם יחדיו. ב 14 באפריל, כשהריסון עסוק בעיניני חיפוש בית חדש ורינגו בעיניני הסרט The magic christian, לנון ומקרטני נפגשים יחדיו באולפן על מנת להקליט את הסינגל הבא של הביטלס, שיר חדש של לנון בשם The ballad of John and Yoko. יומיים אחר כך כל הלהקה נפגשת כדי להקליט את הבי סייד לסינגל Old Brown Shoe של הריסון ולהתחיל לעבוד על Something. ב 20 באפריל, ללא ידיעה ברורה מה הצעד הבא של הביטלס, הם מתחילים יחד עם בילי פרסטון לעבוד על Oh! Darling וממשיכים את העבודה ב 26 באפריל בו מתחילה העבודה גם על Octopus’s Garden של רינגו. הנה כמה תמונות מה 26 באפריל. ההקלטות ל Something נמשכות בחודש מאי חלקן מתבצעות באולפני אולימפיק בלונדון והעבודה על You Never Give Me Your Money, השיר שנכתב על מצבם הכלכלי הקלוקל, מתחילה ב 6 במאי. ב 26 במאי, נשכבים להם ג’ון ויוקו שוב במיטה לשבוע לאות מחאה בעד השלום – הפעם בטורונטו שבקנדה – אנחנו נרוויח מכך את Give Peace a Chance שיביא את Come Together הנהדר. ב 30 במאי משתחרר הסינגל החדש של הביטלס The Ballad of John and Yoko. ה 1 ביולי מוגדר כיום ההקלטות הרשמי הראשון עבור האלבום אבי רואד – בו הביטלס כבר יודעים בוודאות שזהו הכיוון. בצורה אירונית ביום הזה ג’ון יוקו ו 2 ילדיהם בנפרד, ג’וליאן וקיוקו עוברים תאונת דרכים בסקוטלנד מה שמונע מג’ון להגיע לאולפן לתקופה של כמעט שבועיים. מקרטני מנצל את העניין ובימים הראשונים עובד ביתר שאת על You Never Give Me Your Money וביום המחרת הוא מתחיל לעבוד על עוד שירים: Her Majesty, Golden Slumbers, Carry That Weight. ב 7-8 ביולי עובדים הביטלס על Here Comes the Sun של ג’ורג’ – עדיין בהעדרו של ג’ון, וב 9 מתחילה העבודה על השיר שמלווה את הלהקה עוד מפרויקט גט בק והדעות עליו בקרב מעריצי הביטלס חלוקות. אני מתכוון כמובן ל Maxwell’s Silver Hammer. הנה כמה תמונות נהדרות מאותו יום באולפן שצילמה לינדה. נחשו מי חוזר לאולפן באותו היום? נכון לנון. ג’ון מגיע לאולפן יחד עם יוקו כמובן. יוקו שנמצאת בהריון, מצווה על ידי רופאיה להיות תחת שמירת הריון לאחר התאונה שעברו. זה מספיק ללנון על מנת לארגן מיטה באולפן עבורה. ככה זה נראה: העבודה על Maxwell’s Silver Hammer נמשכה גם ב 10 ביולי למורת רוחם של כולם שנאלצו לבצע אותו שעות על גבי שעות עוד מפרויקט גט בק. ב 17 ביולי מתחדשת העבודה על Octopus’s Garden של רינגו ועל Oh! Darling של פול. באחד הימים ביולי מוזמנים הביטלס לצפות בגרסה מוקדמת של הסרט Let it Be בהקרנה פרטית. ב 21 ביולי מתחילה העבודה על Come Together של ג’ון – זהו למעשה השיר השני שהוא מביא לאלבום והראשון בסשן הקיץ. מקרטני מצידו ממשיך לעבוד על Oh! Darling ולהגיע לאולפן לפני כולם על מנת לשחוק את קולו. העבודה על The End שלדעת רבים יהווה את שיאה של המחרוזת הסוגרת של האלבום, מתחילה ב 23 ביולי. ככה זה נראה באולפן באותו היום מזוית הראייה של יוקו מהמיטה. למחרת מקליט מקרטני דמו לשיר Come and Get It על מנת להנחות את The Iveys, אחת ההחתמות של אפל, כיצד לבצע את השיר. The Iveys ישנו את שמם ל Badfinger תוך זמן קצר. באותו היום מתחילה העבודה על צמד הקטעים הקצרים של לנון Sun King ו Mean Mr Mustard – שני הקטעים שקיבלו מחמאות ממנו בראיונות מאוחרים: האחד “חתיכת אשפה” והשני “חתיכת זבל מהודו”. ב 25 ביולי מתחילה העבודה על She Came In Through The Bathroom Window של פול ועל השיר שיעקוב אחריו במחרוזת Polythene Pam של ג’ון – שניהם נכתבו כל אחד לחוד על מעריצה אחרת של הביטלס מתקופה שונה. העבודה על השירים כל הזמן נמשכת במהלך החודש כשכל פעם נזכרים החברים בעוד תוספות שהם רוצים להוסיף לשירים שכבר נראה שנסתיימה העבודה עליהם. המחרוזת בניצוחם של מקרטני ומרטין מתחילה לתפוס צורה. הנה תמונות מהעבודות ב 31 ביולי. ב 1 באוגוסט מתחילה העבודה על השיר האחרון שיקליטו הביטלס יחדיו – Because הנפלא של לנון שיכיל בו הרמוניות שמימיות שכתב ג’ורג’ מרטין. ג’ורג’ הריסון שהביע התלהבות רבה בלשון ההמעטה מסינתיסייזר המוג, אירגן כזה לאולפני EMI וב 5 באוגוסט הציג אותו לראווה לכל דורש באולפנים. אם ישנו כלי ייחודי לאלבום הזה, זהו המוג סינתיסייזר שישולב בכמה שירים באלבום כמו Here Comes the Sun, Because, Maxwell’s Silver Hammer ו I Want You. ב 8 באוגוסט יוצאים הביטלס מהאולפנים על מנת לצלם את עטיפת האלבום על מעבר החצייה הקרוב. לאחר התחבטויות ורעיונות שכללו גיחה לאוורסט ונפסלו מטעמי עצלנות, נבחר הלוקיישן הזה ובעקבותיו גם שם האלבום על שם הרחוב בו נמצאו האולפנים. ליטושים של השירים נעשים עד לסוף החודש וב 22 באוגוסט נערך סשן הצילומים הרשמי האחרון בהחלט ללהקה באחוזתו החדשה של לנון. מרי, היורשת לבית מקרטני מגיחה לאויר העולם ב 28 באוגוסט, פחות מחודש לפני יציאת האלבום. ב 31 באוגוסט נצפים שלושת הביטלס האחרים בהופעה של בוב דילן ב Isle of Wight וב 1 בספטמבר מגיע דילן לביקור באחוזתו של לנון. זו תהיה הפעם האחרונה ששניהם יפגשו. ב 12 בספטמבר, גומלת ההחלטה בליבו של לנון לעזוב את הלהקה ומכיוון שהוא לא הטיפוס שימתין אפילו לרגע, יום לאחר מכן הוא טס עם הלהקה החדשה והמאולתרת שלו להופיע בפסטיבל בטורונטו. ב 20 בספטמבר לנון מגלה את אשר ליבו לשאר חברי הלהקה במהלך דיונים במטה חברת אפל ולמרבה האירוניה דווקא באותו היום נחתם חוזה חדש ומשופר בין אפל לחברת EMI בניצוחו של אלן קליין. החוזה גם כובל את חברי הלהקה להקליט בחברה עד שנת 1976 ביחד או לחוד. האלבום השתחרר כאמור היום לפני 50 שנה והווה את החומר המוקלט האחרון של הביטלס. לאחריו יצא האלבום Let it Be שהכיל בו זיקוק של החומרים מפרויקט גט בק. זהו תם ונשלם. תם אלבום. תמה לה להקה.

אני לא יודע אם נשאר אדם שאני מכיר שלא יודע שאני מת על קופסת הויניל החדשה של אבי רואד ובמיוחד על האלבום הכפול המצורף שמכיל בו הקלטות, גרסאות וטייקים מיוחדים, באיכות מיוחדת. אם לא אמרתי זאת – אז אני מת על הקופסה ואני שוקל להציע לה לעבור לגור איתי. היא לא ממש שאלה והתנחלה לי בבית. בתוך הקופסא שיש לה כמובן מגרעות כמו למשל הבוקלט המינימלי שצורף או הזלזול בסליב של האלבום הכפול שיכל להיות גיטטפולד יפהפה – אבל הוא סינגל סליב מזעזע שמכיל בו 2 תקליטים אבל עם תמונה נהדרת, אחת אחרת מתוך סשן הצילומים של עטיפת אבי רואד. פול מקרטני כתב כמה מילים לכבוד ההוצאה הזו שאותם כן בחרו אנשי אפל לצרף לבוקלט, ואין בהם משום החידוש או משהו בעל ערך מוסף מיוחד, אבל המילים שלו בכל זאת מצליחות לגעת בי. בכל זאת זהו אחד מאדריכלי האלבום הענק הזה. הנה התרגום שלי למאמר הקצר של מקרטני היישר מתוך הקופסא. —- הדרך הארוכה והלא מתפתלת שחותכת את הפרבר עם שורת העצים בצפון לונדון מובילה אל בית צנוע המוסט מהדרך הראשית. הבית הזה הוא כמובן אולפני אבי רואד. הפעם הראשונה בה הגענו לשם הייתה מרגשת: נכנסנו דרך כניסת ספקי הסחורות – עדיין לא מוסמכים להשתמש בכניסה הראשית – וגילנו שה’בית’ הזה אין סופי עם אולפנים, חדרים, משרדים וארונות שממלאים כל אינץ’ בחלל הפנים העצום. אולפן 2 היה גדול יותר מכל מה שעבדנו בו עד לנקודה זו וכשחיברנו את הציוד הבסיסי שלנו פשוט התפעלנו מהגודל. 4 בחורים בתחילת שנות העשרים שלהם מתחילים קריירת הקלטות שתארך, מי יודע כמה, 6 שנים אולי אפילו יותר. הזיכרונות מהסשן הראשון הזה ואלו שבאו אחריו, עדיין חיים וברורים ומזכירים לי כמה רחוק הגענו, וכמה למדנו. המנחה שלנו בתהליך היה ג’ורג’ מרטין ובנקודה זו הוא היה מפיק זוטר בהיררכיה של EMI. לטשנו עיניים בפליאה בקסם של תהליך ההקלטה ואיך הוא יכול להפוך את רעשי חיינו לתקליט אמיתי. לאחר מכן, טיפסנו במדרגות הארוכות אל חדר הבקרה, היכן שהמבוגרים התגוררו על מנת להאזין למה שהשגנו. במהלך השנים הבאות חיינו ונשמנו מוסיקה ויצרנו רצף של שירים שהלכו והתפתחו והובילו לאלבום האחרון שלנו. לאחר שעברנו כמה ימים לא קלים, החלטנו לחזור לאחור לאן שהיינו שייכים פעם כדי להקליט שוב עם ג’ורג’ מרטין והפעם להסכים עם המשמעת שתמיד הייתה חלק מתהליך ההקלטה איתו. לכולנו היה המון מה לתרום. ג’ון הביא את Come Together שהשתנה משיר שהושפע מצ’אק ברי לקטע סקסי סוואמפי. ג’ורג’ הביא 2 מהשירים הכי יפים שהוא כתב אי פעם. הוא פרח מאוחר ככותב שירים והפעם הביא את Something ואת Here Comes the Sun שניהם יהפכו לקלאסיקות של הריסון. רינגו עשה טיול בין הגלים של ‘צוללת צהובה‘ ומצא ‘גן תמנונים‘ קסום. אני צרחתי את Oh! Darling יחד עם You Never Give Me Your Money שמסכם את הצרות העסקיות שלנו ואת Golden Slumbers שמניח את הנטל שלנו. ג’ון יצר את Because הבלדה הכואבת, האלגנטית והבהירה כקריסטל. החלטנו לחבר יחדיו את חלקיקי השירים שלא היו גמורים ויצרנו רכבת של מחשבות שתביא את האלבום לסיומו. מסע ההקלטות של הביטלס עבר הרבה טוויסטים, פניות ועיקולים ונסיעות מרגשות. כאן עדיין תהינו על הקסם של הכל. ובסוף, האהבה שאנחנו מקבלים…טוב את מכירים את השאר. XXX פול מקרטני 2019 #אולפניאבירואד #גורגמרטין #פולמקרטני

אתמול ‘חגגנו’ את יום הולדתו ה 79 של ג’ון לנון. לומר שוב ושוב עד כמה הדמות הזו שינתה את חיי יהיה כבר לעוס ורפטטיבי ולכן הפעם לכבוד יום הולדתו החלטתי לתת לו מתנה ממני. היום תרגמתי מכתב שכתב ג’ון המתוארך ל 15 בנובמבר 1976. במכתב ה’פתוח’ כדבריו שכתב לסינת’יה, משיב ג’ון תשובות למאמר שהתפרסם במגזין נשים שהכיל את דבריה של גרושתו. את המכתב הפתוח שלח ג’ון למגזין שבועי בארה”ב בבקשה לפרסם אותו איך שהוא כלומר מודפס ללא כל עריכה. ‘כי אני חושב שזה רק הוגן עבורי ועבור הקוראים שלך להציג את הצד שלי בסיפור’. באמצע 1976 נישאה סינת’יה בשלישית לג’ון טוויסט. לנון כהרגלו בקודש, מלהטט מילים והפעם שם משפחתה החדש של סינת’יה על הגריל כשהוא נכרך עם שיר של דילן. מאוד יכול להיות שמשחק המילים הזה השפיע עליה לקבוע את שם ספר הזכרונות שלה שהתפרסם שנתיים אחר כך A Twist of Lennon. עטיפת הספר A Twist of Lennon המכתב הוצע למכירה לפני כשנתיים על ידי אספן פרטי במחיר של 25 אלף דולר. מה במכתב? הדברים הרגילים בין גרושים. היא לא נתנה לו לראות את הילד. הוא לא ריגל אחריה. היא רצתה להתחתן שוב ועוד ילד. אתם יודעים איך זה. עבורי הערך האמיתי של המכתב הזה הוא שלאמת תמיד ישנה 2 צדדים, ומכיוון שלנון הצטייר כבחור לא רגיש במיוחד כלפי נשותיו בלשון ההמעטה וזוהי כנראה האמת הנוראה, בכל זאת יש גם צד שני למטבע. מה נשאר לומר? יום הולדת 79 שמח ג’ון. עד כמה שאפשר לקרוא לו שמח. הנה תרגום המכתב. —- 15.11.1976 מכתב פתוח לסינת’יה טוויסט סינת’יה יקרה, כמו ששנינו בוודאי יודעים, הנישואים שלנו הסתיימו הרבה לפני הופעת ה LSD או יוקו אונו…וזו המציאות! [רפרנס לשיר God] הזיכרון שלך נחלש בלשון ההמעטה. הגרסה שלך לטריפ ה LSD הראשון שלנו קצת מעורפלת ונראה ששכחת את אלו שבאו אחריו! הימים הטובים ההם נראה גם ששכחת שרק לפני שנתיים, כשיוקו ואני היינו פרודים, פתאום הבאת את ג’וליאן לראות אותי בלוס אנג’לס אחרי 3 שנות שתיקה. בזמן הביקור בקושי הרשת לי להיות אתו לבד לרגע אחד. אפילו ביקשת ממני להתחתן אתך מחדש ו/או לעשות עוד ילד ביחד: “למען ג’וליאן”. בנימוס אמרתי לך לא, בכל מקרה הייתי עדיין מאוהב ביוקו (שחשבתי שמאוד ‘מחוברת לקרקע’). שום בלש לא נשלח לאיטליה. החבר המשותף שלנו אלכס מארדאס [מג’יק אלכס] הגיע למלון באסאניני [ששייך לבעלה השני] לראות איך אתם מסתדרים מכיוון שאמרת שאת חולה מכדי להגיע הביתה. לבסוף, אני לא מאשים אותך על הרצון הזה להימלט מעבר ה’ביטל’ שלך. אבל אם את רצינית לגבי כך, את צריכה להימנע מלדבר ולדגמן עבור מגזינים ועיתונים! ימים טובים אחרים היו לנו כמה שנים טובות יחד, אז תיתלי בהן לשם שינוי וכמו שדילן אומר: זה היה רק A Simple Twist of Fate. אהבה ומזל טוב לשלושתכם משלושתנו. ג’ון. המכתב הפתוח שכתב לנון #מגיקאלכס #גוןלנון #גוליאןלנון #יוקואונו #סינתיהלנון

שירים בעייתיים הם מאסט בכל קריירה של אמן. הרי אין כמו פרובוקציה טובה כדי להזניק קדימה קריירה ולהישאר באור הזרקורים – אפילו באור לא חיובי. למען האמת אין יותר מדי שירים כאלו בקאנון של הביטלס שאפשר לומר שהם ממש פרובוקטיביים. גם באלו שכן, הפרובוקציה מרומזת, כמו למשל בשירים שמרמזים על שימוש בסמים כמו happiness is a warm gun או מעשה אהבה בפומבי ב why don’t we do it in the road. השיר היחידי שפרובוקטיבי בצורה ישירה וחריגה ללא עוררין הוא Run For You Life שסוגר את ראבר סול. זהו שיר שבצורה מוזרה עבר את המשוכות של שנות השישים שמצד אחד היו עדיין מקובעות בעצמן אך יחסית החלו תהליך של פתיחות חברתית מסוימת ומן הצד השני היו גם מאוד סקסיסטיות ומפלות. מה שבטוח הוא שבימנו אנו שיר כזה לא היה עובר שום פילטר בטח לא בתקופה כל כך מודעות של metoo – ובצדק. “קיבלתי השראה מ Baby, Let’s Play House. היו בשיר כמה שורות שחיבבתי: ‘אני מעדיף לראות אותך מתה ילדונת, מאשר שתהיי עם גבר אחר’. כתבתי את השיר מסביב לשורה הזו משיר בלוז ישן שאלביס ביצע”. סינגל הרוקאבילי של אלביס מ 1955 היה בסה”כ הרביעי שלו מאז שהחל את קריירת ההקלטות. הוא אמנם לא הגיע למקום הראשון במצעדים אבל כן הצליח להשתחל אל מצעד סינגלי הקאנטרי של הבילבורד. אלביס ב 1955 השיר נכתב במקור על ידי ארתור גונטר שכתב והוציא אותו כסינגל שנה לפני כן ומכיוון שכך זה עבד בעולם המוסיקה דאז, ארתור גונטר עצמו הושפע מ I Want to Play House with You של זמר הקאנטרי אדי ארנולד שהיה להיט ב 1951. מדוע שארתור גונטר יכתוב משפט מזעזע שכזה? אני כמובן לא הסנגור של אף אחד ובטח לא מצדיק איומים, בטח שלא בשירים, אבל לטעמי המשפט הזה של גונטר מופיע יותר כצורת דיבור ולא כאלימות לשמה, יותר כמשל או ביטוי לאהבה גדולה שרוכש בן הזוג בשיר לאהובתו. כן זה נשמע כמו תירוץ צולע. עובדתית הוא משובץ ומוחבא ממש בסופו של השיר. אלביס ומנהלו קולונל טום פארקר, ראו בשיר הזה הזדמנות יקרה מפז לפרוץ את תקרת הזכוכית או תקרת המצעדים ולייצר לו תרגום כשהם הופכים אותו לשיר נוטף זימה ופרובוקציה שיבוצע אחרת לגמרי משיר המסבאות העליז של גונטר. אלביס למעשה בורא את השיר מחדש על פי מידותיו החדשות. אבל גם לו יש קו אדום. עם דת לא מתעסקים. אלביס משנה במעט את הגרסה של גונטר כשהוא מחליף את המשפט You may get religion ב You may have a Pink Cadillac ולא בכדי – לאלביס אכן הייתה קאדילאק פליטווד שנצבעה בוורוד. הנה אלביס עם Baby, Let’s Play House אם נעצור ונחשוב לרגע, הרי כל השיר שמבצע אלביס פרובוקטיבי במהותו. כשאלביס שר על ‘לשחק באמא ואבא’ הוא מדבר על, אהממ…כן לשחק באמא ואבא במובן הגרפי של המילה. נוסיף על כך את השורה הבעייתית ואת תוספת ה Baby baby baby בתחילתו שלא מוסיפה תמימות לעניין, ואפשר להבין שזה קטע שנועד לזעזע את ההורים מצד אחד כי אלו יחסי ציבור מעולים ואם ההורים מזדעזעים אז הילדים שלהם ממש מתלהבים. השימוש הזה במשפט “‘אני מעדיף לראות אותך מתה” הוא באמת הליכה צעד אחד רחוק מדי שאין לו שום תירוץ ויעוד אחר חוץ מאשר לזעזע. אלביס מצליח בכך. ג’ון לנון, מעריץ גדול של אלביס, שצוטט באחד הראיונות אומר “לפני אלביס לא היה שום דבר”, ככל הנראה התלהב עד מאוד גם הוא מהשיר בזמן אמת כנער והיכן שהוא בתת המודע שלו נשארה ההתלהבות המאצ’ואיסטית הראשונית הזו שהביאה אותו לכתוב שיר מחווה לשיר נעוריו. אצל לנון הזעזוע מהמשפט הזה לא היה מספיק. הוא צריך לזעזע עוד. הוא כותב ממש תסריט אימה עם תוספת מחרידה לא פחות שיכלה להשתלב יפה בסדרת סרטי Scream. שימו לב לקונטרסט המכוון הזה בין האיום על חייה של אהובתו מצד אחד והחיבה שבקריאה לה ילדונת מהצד השני. “עדיף שתשמרי על ראשך, ילדונת או שלא אדע איפה אני”. ג’ון לא משאיר לה סיכוי בפזמון החוזר: “עדיף שתנוסי על נפשך ילדונת החביאי את ראשך בחול אם אתפוס אותך עם גבר אחר זה הסוף ילדונת”. עדיין אני נוטה לחשוב שהכוונה היא לא גרפית, אלא יותר לייצר אסקלציה סביב השיר של אלביס. אם אלביס ייצר תהודה סביב שיר של מישהו אחר אז בטח אני [ג’ון] יכול לעורר תהודה סביב השיר של אלביס. לשיר בטון זימתי יותר מאלביס בטח שג’ון לא יכול היה, לכן הוא מרפד את השיר בעוד ועוד תיאורים מזעזעים על מנת להשיג את המטרה וכך הוא ממשיך: “את מודעת לכך שאני בחור מרושע שנולד בראש קנאי ואני לא יכול לבלות את כל חיי לגרום לך ללכת בתלם”. סקסיסטי, פרובוקטיבי ומעורר זעם בכל מי ששומע, אבל זוהי טבעה של פרובוקציה טובה. צריך לזכור שאלו לא ימי רבולשן 9 חסרי המעצורים של ג’ון. עדיין לא. שלושת חברי הביטלס האחרים גם הם עובדים על השיר ונחשפים למילים, כמו כן גם ג’ורג’ מרטין ובראיין אפשטיין שלבטח ידע כיצד לרסן את ג’ון כשצריך, ועדיין השיר מצליח לעבור את כל הפילטרים ומשתבץ באלבום. אפשר לראות בשיר ‘בחור קנאי’ של ג’ון שהתוצאה הסופית שלו שובצה באלבום Imagine כמין שיר כפרה על ה’ראש הקנאי’ שלו בעבר ולא רק על השיר הזה, אלא בכלל על יחסו הקלוקל אל הנשים בחייו ובמיוחד לאישה אחת ספציפית. “חלמתי על העבר והלב שלי דפק במהירות התחלתי לאבד שליטה [אז בעבר] התחלתי לאבד שליטה לא התכוונתי לפגוע בך אני מצטער שגרמתי לך לבכות לא רציתי לפגוע בך אני פשוט בחור קנאי” בחזרה ל Run For You Life. אוסיף את העובדה שזהו השיר הראשון שהוקלט בסשנים עבור האלבום ראבר סול ואני יכול לדמיין שהביטלס ומנהליהם סברו שהלהקה הגיעה לסוג של סטגנציה עם האלבום והסרט Help והחלה מדשדשת במקום ואולי נזקקה למנת יחסי ציבור שתזין מחדש את הביטלמניה. אני יכול לדמיין שלכמה שניות נשקל השיר אפילו כסינגל. עם התקדמות ההקלטות לאלבום, המוסיקה דיברה בפני עצמה וכך נזנחה הפרובוקציה הצידה, והשיר הוחבא בסופו של האלבום. אם ג’ון מתחיל את השיר במשפט הפרובוקטיבי ששר אלביס אז צריך לסגור אותו בצורה פרובוקטיבית עוד יותר. בבית האחרון, תוקע ג’ון את המסמר האחרון ומסיים עם קראשנדו של פרובוקציה שמדגיש עוד את המשפט של אלביס. “שזו תהיה דרשה אני מתכוון לכל מה שאמרתי מותק, אני נחוש ואני מעדיף לראות אותך מתה”. מזעזע. לטובתו של ג’ון, בכל הזדמנות שהיא הוא טרח לנגח את השיר וקרא לו בין היתר “השיר השנוא עליי” או “צבוע” וב 1972 אולי בניסיון לתקן את הרושם הסקסיסטי הזה הוא כותב שיר בשם Woman Is The Nigger Of The World לאלבום Sometimes in New York City שהיווה מין אלבום פוליטי לא מוצלח כל כך. בשיר הזה בעל השם הפרובוקטיבי לא פחות, לנון מנצל את הבמה כדי להביא את חוסר השוויון בין המינים לתודעה. “אישה היא ה’כושי’ של העולם כן, היא כן, חשבו על כך אישה היא ה’כושי’ של העולם חשבו על כך, עשו משהו בקשר לזה” עטיפת Sometimes in New York City לפול מקרטני הייתה פרשנות מעניינת ומעט שונה לגבי Run For Your Life: “ג’ון תמיד היה במנוסה, תמיד הוא נס על נפשו. הוא היה נשוי. באף אף אחד מהשירים שלי לא היה משפט כמו ‘לתפוס אותך עם גבר אחר’ זה מעולם לא עלה בדעתי כי הייתה לי חברה והייתי יוצא גם עם בנות אחרות, זו הייתה מערכת יחסים פתוחה לגמרי, כך שלא הייתי מודאג מזה כמו שג’ון היה. שיר מאצ’ואי במקצת”. מה עם ג’ורג’ הריסון? ג’ון טען באחד הראיונות שהשיר היה אהוב על ג’ורג’. מדוע שיר כזה יכול להיות אהוב על ג’ורג’ הריסון? אפשר רק לנחש שהסיבה קשורה דווקא לקטע המוסיקלי ופחות לקטע הלירי. ג’ורג’ ניגן בשיר לא פחות מ 4 תפקידי גיטרה שמיד ארחיב עליהם וזו יכולה בהחלט להיות סיבה טובה להרגשה טובה לג’ורג’ המוזנח שלנו. הביטלס מתחילים לעבוד על האלבום הבא שלהם, מה שיהיה ראבר סול ב 12 באוקטובר 1965. הלחץ מכיוון חברת התקליטים לנפק עוד אלבום בסוף השנה, הכריח אותם לכתוב שירים חדשים לאחר שנה עמוסה שהכילה סרט חדש, סיבובי הופעות מתישים ואת האלבום Help. כבר בסשן הראשון כאמור, עובדים הביטלס על Run For Your Life כשלג’ון כבר יש בקנה את Norwegian Wood כתוב ומוכן להקלטה שגם עליו יעבדו הביטלס באותו יום וזה מעניין כי זה רק מחזק את דבריו של מקרטני על השיר מכיוון שגם Norwegian Wood עוסק בבגידה שבין בני זוג. הביטלס באולפן בעת הקלטת ראבר סול 5 טייקים מבוצעים כשג’ון באקוסטית, פול בבס, ג’ורג’ בחשמלית ורינגו בתופים. למעשה כל הטייקים חוץ מטייק 5 נקטעו באיבם בגלל טעיות כאלו ואחרות. טייק 5 הוא הטייק השלם הראשון בו השירה המדריכה של ג’ון שמוקלטת בערוץ נפרד מקבלת מין אפקט מהדהד מוזר. על גבי הטייק הזה מתווסף טמבורין של רינגו וכאמור עבודת גיטרה ניכרת של ג’ורג’. ג’ורג’ מוסיף את הריף המוכר של השיר שמוכפל על מנת לקבל צליל מנופח ובעזרת סליידר הוא מוסיף צליל עולה בסגנון ווסטרני שגם הוא מוכפל. שערו בנפשכם, 4 ג’ורג’ בשיר אחד וכל זאת בנוסף לתפקיד הליווי. הנה טייק 5 עם התוספות עליו, עדיין עם השירה המנחה של ג’ון. שילובי הקולות וההרמוניות באלבום הזה נפלאות וגם כאן לאחר הקלטת השירה הטקסנית של ג’ון שאני חייב להודות שאני מאוד אוהב את איך שהיא נשמעת בשיר הזה, כל שנותר הוא להקליט את ההרמוניות הנפלאות של פול וג’ורג’ ולהכפיל את הקולות בפזמון.שימו לב שה little girl בסוף כל ביצוע של הפזמון בצורה מכוונת לא מוכפל. למה? למה לא? האם הביטלס חזרו אי פעם לשיר הבעייתי הזה? ובכן בהופעות הוא לא בוצע מה שמעיד על כך שלא היה רצון להבליט אותו במיוחד אבל בפרויקט גט בק, ג’ון נזכר בו ושולף אותו לרגע מתאי הזכרון וסוחף את הלהקה לביצוע קצרצר: לסיום, מי שלא התרגשה כלל וכלל מהפרובוקציה בשיר ובנונשלנטית פשוט הפכה בין המינים בשיר והפכה להיות wicked chick במקום wicked man הייתה ננסי סינטרה שלא היססה להוציא ב 1966 גרסת קאבר נהדרת לשיר. #גורגמרטין #גוןלנון #גטבק #גורגהריסון #פולמקרטני #אלביספרסלי #ארתורגונטר

רבות כבר נכתב על התחרות בין לנון למקרטני שהניבה שירים נפלאים ותחרות בריאה שספק אם בלעדיה היו מגיחות לעולם יצירות נפלאות. התחרות הזו הלכה והתפוגגה ככל שהביטלס נעו בציר הזמן אל סופם הידוע מראש ודרכם היצירתית של השניים התרחקה עד לפירוד המלא. אם יש משהו שמצביע על תחילת הפירוד הזה, היא ללא ספק תקופת הקלטת האלבום סרג’נט פפר – פרי מוחו של מקרטני. זה נכון, שיתוף הפעולה עדיין ניכר בשיר עם השם האירוני With a Little Help from My Friends או בחיבור 2 קטעים לכדי יצירת מופת ב A Day in the Life, אך כשאימצו את עיניהם, שניהם כבר לא ראו את אותה הדרך נשקפת באופק. ברוח הזו, קצת לפני סיום העבודה על סרג’נט פפר, ב 29 במרץ 1967, כשג’ון ופול עבדו בביתו של פול על סיום השיר With a Little Help from My Friends, פול מציג שיר חדש, לא גמור, שחיבר רק כמה ימים לפני כן, כל זאת על מנת שג’ון דיי יתעלם ממנו. למזלנו, עד הראיה האנטר דיוויס, שקיבל את התואר הנפלא, ה’ביוגרפר של הביטלס בזמן אמת’, שהה שם בעת שהשניים עבדו על השיר שיבוצע לבסוף על ידי רינגו באלבום סרג’נט פפר. הנה הקטע מספרו של האנטר שכבר תרגמנו בפוסט שמביא את הקטע השלם מתוך הספר על כתיבתו של With a Little Help from My Friends: “פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפהפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא.” כמה ימים לפני כן, מתיישב פול בביתו של אביו בליברפול וכהרגלו משתעשע עם הפסנתר. אקורד לא סטנדרטי עליו הוא מרפרף מוליד את המנגינה. האקורד היה D6. השאלה ההגיונית הבאה היא על מי כתב פול את השיר, מי הוא הטיפש על הגבעה? כאן כהרגלנו בקודש, לפחות בסיפור של הביטלס, הדעות מתחלקות לכאן ולכאן. כעוגן, אתחיל ממה שסיפר על השיר מחברו: “הקטע ‘Fool On The Hill’ היה שלי ואני חושב שכתבתי אותו על מישהו כמו המהרישי. המקניטים שלו כינו אותו שוטה בגלל הצחקוק שלו ולא התייחסו אליו יותר מדי ברצינות. הרעיון היה על שוטה על הגבעה, או רעיון על מין גורו במערה שנמשכתי אליו. אני זוכר שפעם שמעתי על נזיר שהתגעגע למלחמת העולם השנייה בגלל שהיה במערה באיטליה, וזה תמיד דיבר אליי. יש בשיר כמה מילים טובות כמו perfectly still, אהבתי את זה, והרעיון שכולם חושבים שהוא טיפש דיבר אלי, כי הם עדיין עושים זאת. בדרך כלל מושיעים או גורואים היו מקור להתקוטטויות. חשבתי שאני רומז לבני דורי שהם לא טיפשים כמו שהם נראו”. המהרישי, מהאש-יוגי הביטלס פגשו לראשונה את המהרישי רק בקיץ באותה שנה אז כיצד לפול יש כבר שיר עליו במרץ של אותה שנה. פול עונה לחוסר ההיגיון: “צפינו במהרישי בצפון כשהיינו ילדים בתוכנית הטלוויזיה המקומית של גרנאדה, הוא הופיע בטלוויזיה מדי כמה שנים. כולנו היינו אומרים, ‘היי, ראית את אותו בחור משוגע אתמול בערב?’ ידענו עליו הכל: הוא היה הבחור הקטן והמצחקק שהסתובב ברחבי העולם שבע פעמים כדי לרפא אותו”. פול לא טועה. באמצע שנות ה 50, החל מאהרישי מהאש יוגי להפיץ את תורת המדיטציה הטרנסצנדנטלית ויצא לסיבוב חובק עולם לשם כך לקראת סוף שנות החמישים. ה’סיבוב’ למעשה המשיך שנים אחר כך ובאחד מהם הוא מגיע לאנגליה. ג’ורג’ שכבר התוודע אליו בביקור בהודו בסוף 1966, דואג להביא את הביטלס למפגש. הנה קטע טלוויזיוני של המהרישי: אליסטור טיילור, עוזרו הנאמן של בריאן אפשטיין ששירת נאמנה את הביטלס גם לאחר מותו ונבעט מחברת אפל בבושת פנים על ידי אלן קליין, כתב בספרו על אירוע מוזר שמעריצי הביטלס קישרו בינו לבין השיר על השוטה על הגבעה. האירוע מספר על טיול רגלי שעשה יחד עם פול וכלבתו בלונדון ובמהלכו נתקלו באדם מסתורי שכאילו והופיע משום מקום. לאחר ברכות נימוסיות האיש נעלם כלא היה, מה שהוביל את השניים לשיחה בנושא רוחניות ואלוהים. טיילור סיפר: “פול ואני שנינו הרגשנו את אותה התחושה המוזרה שמשהו מיוחד קרה. התיישבנו מטולטלים למדי ופול אמר, ‘מה לעזאזל אתה מבין מזה? זה מוזר. הוא היה כאן לא? דיברנו אתו?” 2 בעיות עם הסיפור הזה. ראשית טיילור עצמו מעולם לא קישר בין השיר לאירוע. שנית, האירוע התרחש שנה לאחר הקלטת השיר. בעיה. אתם בטח כבר מכירים אותנו בביטלמניקס, אנחנו לא נכנעים למובן מאליו ותמיד מחפשים את המשמעות מעבר להסברים המובנים. איך לדעתכם מרגיש מי שניכס לעצמו את הנהגת הכת המוסיקלית הנערצת בעולם? כלומר איך מרגיש מקרטני בלהקת הביטלס באותה התקופה? מנהיג מעורער שאף אחד לא טורח לכבד את מאמציו. הוא זה שמביא את רעיון האלטר אגו של להקת הביג-בנד בפפר. הוא זה שהרעיון לסרט שאין לו שום תסריט מוסדר ובו הכל נתון לשינויים, כבר עומד לו על קצה האונה השמאלית. מקרטני חש תחושה אמביוולנטית. הגבעה היא גבעת העולם עליה הוא ניצב. הוא, המוביל או הגורו של הביטלס, והרגשת חוסר הביטחון או הכסילות היא כיצד שגורמים לו שאר הביטלס להרגיש. את הרמז העבה לאותה אמביוולנטיות שפול עובר, אני גוזר מהבית השני בו הוא כותב על כך שאותו ‘אדם בעל אלף הקולות’ [הרבגוניות המוסיקלית] ש’ראשו בעננים’, אם מתחושה של גאווה או ראש מלא ברעיונות, מדבר בצורה קולנית כשהצירוף perfectly loud יכול להצטייר כמושלמות ווקאלית או כצעקנות יתר. אמביוולנטיות נפלאה. ב 2007 מוציא מקרטני את האלבום הנהדר, Memory Almost Full ובשיר feet in the clouds הוא יחזור לאותו אדם שראשו בעננים, כלומר אל עצמו. הפעם הוא יהפוך אותו upside down כך שרגליו יהיו בעננים וראשו על הקרקע כסמל לשינוי שעבר. רק שהפעם חבריו לביטלס כבר לא בסביבה וזה קשה. קשה מאוד מאוד מאוד מאוד. I’ve got my feet in the clouds, got my head on the ground I know that I’m not a square as long as they’re not around But I find it very very very very very very hard הראשון לכתוב על דמות ביוגרפית בודדה שכזו היה ג’ון לנון שדיבר ב Nowhere Man על עצמו האבוד רק כשנתיים קודם לכן. בתקופה הזו, הוא זה שהיה על גג העולם, הנהיג את הביטלס והתבצר בבית ענק בקנווד. כמו שכתבתי אז בפוסט על השיר של לנון, הבחור ההוא שהיה אז על גג העולם, הרגיש בודד ומדוכא גם מההצלחה וגם מהבידוד שגזר על עצמו ואיבד את החשק לבצע אפילו דברים יומיומיים. מהאיש משומקום נחזור בחזרה לכסיל על הגבעה. אתעכב רגע על המנגינה הנהדרת שחיבר מקרטני לשיר כי גם שם מסתתרת גאונות צרופה. הלחן נע בין מונוטוניות בראליזם שבבתים שמספרים על אותו שוטה ועל כיצד הסביבה רואה אותו, לבין אקורדים מינוריים עגמומיים שמספרים על תחושתו הפנימית וכיצד הוא רואה את העולם. אין לי מושג אם לכך התכוון מקרטני, אבל זה פסקול נהדר מתוזמר היטב. בנוסף לכך, בצורה גאונית, קטע החלילים שמלווה עם מפוחיות, עולץ ושמח ומצביע על כך שה’טיפש’ ממשיך בדרכו העולצת ולא נותן למה שהאנשים חושבים עליו להפריע לו. גאוני כבר אמרתי? ב 6 בספטמבר 1967, מקליט פול דמו לשיר על הפסנתר באולפני EMI. האמת? גרסה נפלאה, ערומה ללא כל השטיקים והטריקים שמכילה את קולו הצלול של מקרטני. מבחינתי זה כל כך יפה שזה יכל לעצור כבר שם. זה מה שזכר ג’ף אמריק מהיום הזה: “במהלך הלילה השני שבו עבדנו על I am the walrus של ג’ון, פול ביקש שאשאר מאוחר כדי שאוכל להקליט אותו מבצע דמו על הפסנתר של שיר חדש שכתב. כשסיים הוא שאל אותי מה אני חושב, והרמתי לו אגודלים דרך חלון חדר הבקרה. ‘זה נשמע כמו תחילתו של שיר ממש טוב,’ אמרתי. ‘איך קוראים לזה?’, ‘זה השיר החדש שלי לסרט [מסע הקסם המסתורי] – הוא נקרא ‘השוטה על הגבעה’, ענה מקרטני בגאווה. פניתי לקן (סקוט), שעזר לי. ‘זה המזל שלי’ אמרתי לו. ‘פול מביא שיר יפה שכזה ואתה תקבל להקליט אותו ולא אני’. ידעתי שהביטלס נכנסים לעבודה באולפנים ולא כל כך רציתי לצאת לחופשה, אבל ב EMI התעקשו שאצטרך לקחת את החופשה מכיוון שהיא נקבעה מראש. ג’ורג’ מרטין עודד אותי לצאת אליה, כי הוא ידע כמה הייתי שחוק”. הנה התוצאה הנפלאה מאותו סשן שהסתיים לו אי שם ב 3 לפנות בוקר: העבודה הרצינית על השיר עם כל הלהקה, התחילה רק ב 25 בספטמבר. בסשן הזה מוקלטים 3 טייקים בסיסיים, בהם פול על הפסנתר כשהוא מנגן את אותו קטע פתיחה כמו בדמו וג’ון על גיטרה קלאסית. על אותו טייק 3 החלו הביטלס להוסיף עוד ועוד תוספות. רינגו הוסיף תופים, פול הוסיף פסנתר נוסף, חלילית, גיטרה אקוסטית והקליט את הקול הראשי. המילים עדיין היו נתונות לשינויים כמו למשל השורה על ה’איש בעל אלפי הקולות’ שבשלב הזה היה רק ‘האיש ללא המחשבות’ או ‘בעל הראש הריק’. את מיקס המונו שהכין ג’ורג’ מרטין מאותו ‘טייק 4’ מאותו היום תוכלו לשמוע באנתולוגיה חלק 2: באותו היום מגיעה העיתונאית היפנית רומיקו הושיקה יחד עם הצלמת קו האזבה על מנת לראיין את הביטלס עבור המגזין Music Life. העיתוי הנפלא הזה מניב תמונות יפהפיות שאת חלקן צירפתי לפוסט. עוד אירוע חשוב שנרשם ביום הזה. לפחות עד כמה שידוע, זהו הסשן הראשון בו השתתפה יפנית אחרת. יוקו אונו. תוכלו לראות תמונה של ג’ון ויוקו. זו אחת מהתמונות הראשונות שלהם יחדיו. הנה כמה מהתמונות הנהדרות מאותו יום. הנה התמונה שנחשבת הראשונה של ג’ון ויוקו יחדיו: ביום למחרת, כאמור ג’ף אמריק היה בחופשה, רק שהפעם גם ג’ורג’ מרטין נעדר. קן סקוט שזה מכבר קודם להיות טכנאי באולפן, הושאר כאחראי על הסשן. זה היה הסשן השני שלו עם הביטלס כטכנאי. זה מה שזכר הטכנאי ריצ’ארד לאש (שהשתתף כטכנאי שני כבר מהקלטות האלבום סרגנ’ט פפר). “הוא היה כל כך נרגש שזה פשוט לא ייאמן. הוא שאל ‘באילו אורות אני אמור להשתמש? ו’מה אני עושה?’ באמת ריחמתי עליו באותו היום. הביטלס תמיד הפעילו מעט לחץ על הטכנאים שלהם. הם ציפו שתהיה שם ותעשה את העבודה שלך, אבל לא היו יותר מדי תודות”. בסשן הזה הקליטו הביטלס כמה תוספות וכמה ערוצים מחדש. למשל פול את הפסנתר והגיטרה האקוסטית ורינגו את התופים. מארק לואיסון הגדיר את זה כהקלטה מחדש אבל לא בדיוק. מה שכן קרה הוא שאורך השיר תפח ביותר מחצי דקה. הערוצים אוחדו לערוץ אחד, ולכן יכלו הביטלס להוסיף עוד ערוצים לשיר. רינגו הוסיף מצילות ומאראקס, פול הקליט את ערוץ הבס והקליט שוב את ערוץ הקול. השיר נראה כגמור ומונו מיקס נעשה ביום שלמחרת. ב 20 באוקטובר, נזכרים הביטלס שהחלילית שפול ניגן אי שם ב 25 בספטמבר, לא רובאסטית מספיק. 3 חלילנים מוזמנים לאולפן ביום הזה על מנת להשלים את החסר. מה לגבי המפוחיות שמלוות את השיר? ריי תומס, החלילן מה’מודי בלוז’ מספק את התשובה: “היינו בקשרי ידידות באותה תקופה עם הביטלס. מייק פינדר [חבר גם הוא במודי בלוז] ואני הגענו לאולפנים וניגנו ב I Am The Walrus” ו- ‘Fool On The Hill.’ זה היה הרעיון שלי להכניס את כל המפוחיות האלה. היו שם ג’ורג’ וג’ון, אני ומייק סביב המיקרופון. פול היה בחדר הבקרה וניגנו את המפוחיות האלו”. הביטלס והמודי בלוז ב 1965 הסצנה הנפלאה מתוך הסרט ‘מסע הקסם המסתורי’ שבה מנוגן השיר, צולמה ב 31 באוקטובר. יום קודם לכן, פול ומל אוונס לקחו איתם את הצלם אוברי דיואר והמריאו לניס שבצרפת. מקרטני ששכח את הדרכון שלו הצליח לטענתו לכנס כשאמר לבודקים בשדה התעופה: “אתם כבר יודעים מי אני, למה אתם צריכים את התמונה בדרכון?”. מקרטני בניס למחרת התעוררו השלושה ויצאו לדרך על מנת לצלם את הסצנה. כך סיפר מקרטני בביוגרפיה many years from now “שאלנו את נהג המונית, היכן יש מקום טוב לראות בו את הזריחה?’. נסענו במונית אל ההרים שמאחורי ניס. לקח לנו כשעה והזריחה לקחה בערך כחצי שעה. פרקנו את החפצים מתא המטען, העמסנו את המצלמה ,הקמנו את החצובה במקום שידענו ששם תעלה השמש וחיכינו בקור המקפיא. לבשתי מעיל שחור גדול וארוך ופשוט חיכינו עד שהשמש התעוררה ואז פשוט רקדתי מסביב והוא צילם את זה. היתה לי קלטת פיליפס קטנה שאיתה יכלתי בערך לקבל את התחושה של השיר. זה היה מאוד ספונטני, כמו כל ‘מסע הקסם המסתורי’. מאוחר יותר, כשהגענו לנסות לערוך את הכל, זה היה קשה מאוד מכיוון שלא שרתי את זה בסנכרון”. הנה קטע מתוך המוצר המוגמר: התחבטתי רבות כיצד לסיים את הפוסט. גרסה מאוחרת של מקרטני או קאבר מעולה. כשצפיתי באנני לנוקס ודייב סטיוארט, הלוא הם היוריתמיקס, מבצעים את השיר בערב המחווה שערכו ב CBS עבור הביטלס ב 2014 שנקרא: The Night That Changed America, הייתה לי התשובה. במיוחד כשבקהל יושבים לא אחרים מאשר פול מקרטני ורינגו סטאר. זה תמיד מרגש לצפות במקרטני מפזם את השיר של עצמו. #גורגמרטין #גףאמריק #המודיבלוז #גוןלנון #MemoryAlmostFull #פולמקרטני #ריצ039ארדלאש #מלאוונס #מהרישימאהשיוגי #קןסקוט #יוקואונו #אנתולוגיה

הביטלס שהופיעו בסוף 1962 בתכנית הטלויזה של חברת ‘גרנדה’ – People and Places כמה וכמה פעמים, הוקלטו בזמן אמת על ידי נער בן 16 בשם אדריאן קילן שפשוט הצמיד את מכשיר ההקלטה שלו אל רמקול הטלויזיה. בשנות ה 90 ההקלטות הללו הוצעו למכירה פומבית ונרכשו על ידי חברת אפל, תמורת 2000 פאונד לכל שיר שהוקלט, ככל הנראה עם כוונה להשתמש בהם בפרויקט האנתולוגיה. עכשיו ההקלטות הללו צפו ועלו ברשת ומה נוכל למצוא שם? גירסה אחרת ל Some Other Guy מזו המוכרת שצילמו ‘גרנדה’ במועדן הקאברן, הוקלטה ככל הנראה ב 17 באוקטובר 1962. גרסה ל Love Me Do עם רינגו שעל סט התופים שלו התנוסס השם ‘רינגו סטאר’. ההופעה הזו של הביטלס ככל הנראה מה 29 באוקטובר 1962 ומארק לואיסון תיאר אותה כך: “עמידת במה יוצאת דופן … ג’ורג’ ופול עומדים … ג’ון ישוב ללא שום כלי…ממש כמו סולן עם להקה מלווה”. זה מעניין לחשוב האם הרעיון הזה עבר לבריאן אפשטיין באותה תקופה, לייצר להקה בנוסח ‘ג’ון לנון והביטלס’ בסגנון של להקות כמו Buddy Holly and the crickets, Freddie and the dreamers או Herman’s hermits. הבנתם את הרעיון. ג’ון יושב עם להקת הליווי שלו – הביטלס, שימו לב לכיסוי תוף הבס של רינגו. הם המשיכו באותה ההקלטה לביצוע ל A Taste of Honey שם ציין לואיסון ש”הם הורידו את הג’קטים“. ביצוע מוקדם ל Twist and Shout מה 17 בדצמבר 1962, עוד לפני הביצוע המרטיט של ג’ון עבור אלבום הבכורה. הנה הצצה לכל אחד מהקטעים הנפלאים הישנים אך חדשים: #רינגוסטאר #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #LoveMeDo #גרנדה #TwistAndShout

ב The Who שאנחנו אוהבים מאוד, הרוחות היו סוערות כמעט לכל אורך תקופת קיומם. לפחות זו הראשונה בה המתופף קית’ מון אייש את עמדת התופים לפני שהלך לעולמו. במאמר קצר ב Showbiz Cheat Sheet, שפרסם אריק שאל השבוע הוא מספר על תקופה לא פשוטה בתחילת ימי הלהקה לאחר שחרור אלבומם הראשון בה חיפש המתופף המחונן בית אחר לעצמו. המאמר נקרא “כיצד הגיב פול מקרטני כשקית’ מון ביקש להצטרף לביטלס” והנה התרגום שלנו. ב 1966, The Who הפכו להיות כוכבי פופ אמתיים. My Generation ששוחרר בסוף השנה הקודמת הגיע למקום השני במצעד הבריטי. הסינגל הבא אחריו Substitute, פרץ לחמשת הראשונים במרץ 1966. זה הפך אותם ללהקה שהיו לה 10 סינגלים שצעדו בעשרת המקומות הראשונים תוך שנה. The Who 1966 זה לא הפך את הלהקה לפחות ‘לא מתפקדת’. למעשה, 1966 הייתה אחת מנקודות השיא של הכאוס בתוך הלהקה. למרות שהלהקה אפשרה לזמר רוג’ר דאלטרי לחזור ללהקה לאחר שהיכה את המתופף קית’ מון, המצב לא השתפר. למעשה באביב 1966, דאלטרי הבריז מהופעות של הלהקה, מה שהגביר את הספקולציות שהלהקה הולכת להחליף אותו. בינתיים היחסים בין קית’ מון לבין פיט טאונסנד התדרדרו לאין ערוך. זה כלל תקרית שבה מון רדף אחרי טאונסנד בקרון רכבת כשהוא אוחז סכין בידו. סביב התקופה הזו, מון החל לחפש לעצמו להקה לונדונית מבוססת אחרת. לאחר שהניסיון להתקבל ל The Animals לא צלח, הוא איתר את חברי הביטלס במועדון. מון החליט לשאול את פול מקרטני אם הארבעה יקבלו אותו. קית’ מון בפעולה למרות כל הבעיות שהיו ללהקה בשנות ה 60 המאוחרות, הם לעולם לא חשבו ברצינות או עשו משהו על מנת להחליף מישהו מחבריה. גם אחרי שרינגו עזב את הלהקה ב 1968, הם קיבלו אותו בחזרה בזרועות פתוחות. אבל ב 1966, הלהקה הייתה אפילו קשורה ומהודקת יותר. לכן הניסיון של מון נראה ביזארי כמו הדמות עצמה. הביוגרפר של The Who מארק בלייק תיאר בספרו Pretend You’re in a War את הרגע בו מון התקרב למקרטני במועדון הלונדוני Scotch of St. James (שקיים עד היום). “לאחר שהתייצב בתא בו ישבה הלהקה אמר מון שהוא רוצה ‘להצטרף’ אליהם. מקרטני השיב שמון כבר עשה זאת. (הצטרף אליהם לשיחה). “לא, אני מתכוון, האם אוכל להצטרף ללהקה?” שאל מון. לטענת בלייק, מקרטני דחה את הניסיון כשהציע שמון ינסה לדבר עם רינגו סטאר. מאמציו של מון למצוא אקט או עבודה חדשה לא הסתיימו באותו הלילה. במאי הוא הצטרף לאולפן יחד עם ג’ימי פייג’, ג’ף בק, ג’ון פול ג’ונס וניקי הופקינס להקליט את “Beck’s Bolero”. וזה הלך כל כך טוב שהחברים שקלו להקים להקה, שמון הציע שיקראו לה “Lead Zeppelin”. בזמן שרינגו בטח לא העריך את ניסיונותיו של מון להחליף אותו בביטלס, השניים הפכו לחברים קרובים בשנות ה 60. בסרט הדוקומנטרי The Kids Are Alright שיצא ב 1978, זה נראה ברור שהשניים נהנו האחד מחברתו של השני. בערב בו נפגשו לסשן ספונטני לנון מקרטני ב 1974, מון ורינגו בדיוק יצאו מהאולפן כשמקרטני ואשתו לינדה הופיעו על מנת לנגן עם לנון. מכיוון שהשניים עזבו מקרטני אייש את עמדת התופים. למעשה השניים היו כל כך קרובים שמון קנה לזאק סטארקי, בנו של רינגו את ערכת התופים הראשונה שלו בשנות ה 70. זה השתלם אחר כך. לאחר מותו של מון, זאק ניגן עם The Who במסעות ההופעות שלהם. לאחרונה הוא ניגן עם הלהקה בטור ב 2019. זאק עם שרידי הלהקה #רינגוסטאר #פולמקרטני #TheWho #קיתמון #לינדהמקרטני

ב 18 בדצמבר 1963, הביטלס הקליטו בפעם הראשונה ספיישל רדיו בן שעתיים עבור ה BBC שנקרא בתחילה Beatletime. כשהספיישל שודר ב 26 בדצמבר,הוא כבר שינה את שמו לשם המוכר יותר From Us To You. זו לא הפעם הראשונה שהקונספט של תכנית רדיו שסובבת כל כולה סביב הביטלס, קורם עור וגידים, כבר מיוני 1963 הקליטו הביטלס כמה תכניות של Pop Goes the Beatles, וזה רק הגיוני שה BBC יאהבו לשבץ תכניות עם הביטלס השנונים שיגרמו גם לבני הנוער להאזין לתחנת הרדיו המזדקנת. הנה הפתיח שהקליטו הביטלס עבור Pop Goes the Beatles: הספיישל הראשון ל From Us To You נפתח כשהביטלס מבצעים גרסה מיוחדת ללהיט שלהם מאותה תקופה From Me To You כשהם משנים את המילה me ל us. את התכנית הנחה הטאלנט הבריטי/אוסטרלי רולף האריס שהציג בפתיחתו את הביטלס ואת הספיישל המיוחד שנעשה עבור ה’בוקסינג דיי’ (אין לו שום קשר לאיגרוף, אלא לקופסאות המתנה של חג המולד שבעבר חולקו למשרתים על ידי אדוניהם לאחר חג המולד הרשמי. למה לא לחגוג אם אפשר?). כך נשמע הפתיח לספיישל הראשון ל From Us To You : הביטלס אמנם עמדו במרכזה של התכנית, אבל אמנים נוספים כמו ג’ו בראון והלהקה שלו ה Bruvvers, הזמרת סוזן מוהן, הזמרת ג’יני למבה ועוד אמנים השתתפו גם כן. המנחה רולף האריס שנולד באוסטרליה והגיע לאנגליה בגיל 22 כסטודנט לאומנות בלונדון, עשה דרכו אל קריירה ענפה כמנחה וקומיקאי בטלוויזיה וברדיו ותוך כדי כתב וביצע קטעים מוסיקלים קומיים במסגרות השונות בהן השתתף. מדי פעם הוא שילב את ה wobble board, כלי הנגינה האוסטרלי שהיה בעצם לוח גמיש שהפיק צליל רוח מוזר כשנפנפו בו. רולף האריס בתחילת 1962 האריס יצר קשר עם ג’ורג’ מרטין שעמד בראש הלייבל הצומח פארלופון של חברת EMI וזאת על מנת להקליט מחדש את שיריו ובניהם קטע מבודח שכתב ב 1957 בשם Tie Me Kangaroo Down, Sport שקרץ לשורשים האוסטרליים. מרטין חובב הקומדיה, חיפש באותה התקופה מכל הבא ליד כולל סנסציית פופ, על מנת לנסות ולהתחרות בלייבלים אחרים של EMI ובעיקר ב Columbia שהיה באותה עת לייבל מוביל של EMI. במקור הקטע הזה יצא לשוק הסינגלים ב 1960 והצליח להגיע לעשרת הגדולים במצעד הבריטי. ב 1963 מקליט האריס את השיר מחדש על מנת להחדירו לשוק האמריקאי כשג’ורג’ מרטין בעמדת המפיק. הסינגל מצליח לעורר עניין לזמן קצר. כך נשמע השיר ב 1960. אל תשכחו להאזין ל wobble board בתחילתו. וכך ברימייק עם ג’ורג’ מרטין מ 1963 מדוע אני מלאה אתכם בסיפור הנחמד הזה? ובכן כחלק מהספיישל הרדיופוני From Us To You שעשו הביטלס עבור ה BBC בדצמבר 1963 ואותו הנחה אותו רולף האריס, הם מבצעים יחד איתו גרסה משעשעת מאוד לשיר שהקליט בפעם השנייה עם ג’ורג’ מרטין. בספיישל הזה, שינה האריס את מילות השיר והקדיש מילים מיוחדות עבור הביטלס. כל בית הוקדש לביטל אחר ובפזמון החוזר כולם יחדיו שרו ועשו את צלילי הביטלמניה שליוו את ניענועי הראש המפורסמים של הביטלס. בשלב מסוים, כנראה מהתרגשות, טועה האריס ונתקע עם המילים לשמחת וצהלת הביטלס. ככה זה הלך: האריס: “חבר’ה, בא לכם לשיר איתי שיר?” הביטלס: “כןןןןןןןן…” האריס: “יש לכם התלהבות…הנה רעיון לא מעובד עבורכם…” וכך הוא שר בבית הראשון: Cut your hair once a year boys, Cut your hair once a year If it covers your ears you cant hear boys So cut your hair once a year לרינגו הוא שר: Don’t ill treat me pet dingo ringo Dont ill treat me pet dingo They cant understand your lingo, ringo So don’t ill treat me pet dingo לג’ורג’: I think George’s guitar is on the blink I think George’s guitar is on the blink It shouldnt go mmmngaaa. mmmngaaa, mmmngaaa Plink Okay now thats really on the blink לפול: Prop me up by the wall, Paul Prop me up by the wall, Ill scream and cheer till I fall Paul If youll prop me up by the wall ולבסוף לג’ון: Keep the hits coming on John Keep the hits coming on At least ’till after Im gone, John Keep the hits coming on הנה הביצוע הנהדר והמדבק לטעמי של הביטלס עם רולף האריס: הביטלס שהצליחו להתחבב גם על גילדת הקומיקאים בבריטניה, מצאו גם חן גם בעיניו של האריס, מכיוון שכמה ימים מאוחר יותר הוא לוקח חלק במופעי חג המולד של הביטלס שהחלו ב 24 בדצמבר. הביטלס עם רולף האריס המזוקן במופעי חג המולד בטח שאלתם את עצמכם מה עלה בגורלו של ספיישל הרדיו הזה של הביטלס? ובכן הביטלס הקליטו במהלך 1964 עוד 4 ספיישלים שכאלו תחת אותו השם ששודרו בחופשות החגים, אז אפשר להניח שזו הייתה הצלחה. זה הרגע והמקום להמליץ לכם על בוטלג נהדר שמרכז בו את רוב ההקלטות שעשו הביטלס עבור תכניות ה BBC השונות והמשונות. הבוטלג הנהדר הזה נקרא The Complete BBC Sessions ובגרסתו הפיסית הוא הגיע כקופסא יפה שהכילה בה 9 דיסקים מלאי כל טוב. אני סומך עליכם שבעולם של רשתות, תדעו איך להגיע אליהם. #BBC #גורגמרטין #רולףהאריס

יום הולדת לדמות אהובה שכבר לא נמצאת הוא יום אמביבלנטי. מצד אחד אתה שמח על לידתה, מצד שני ההעדרות כל כך בולטת עד כדי כך שהשמחה והעצב מתלכדים לכדי הרגשה חדשה שעדיין לא מצאתי לה שם. היום נציין 77 להולדתו של ג’ורג’ הריסון, הבחור הכי צעיר בביטלס, הגיטריסט וכותב השירים הנפלא. כבר חזרנו ליום הולדתו ה 24 שהתרחש אי שם ב 1967 הרחוקה והיום נתקדם בשנה אחת ונחגוג יחד עם ג’ורג’ את יום הולדתו ה 25. השנה היא 1968 וג’ורג’ שלנו ביחד עם חבריו עמוק בתוך מחנה המהרישי. את חגיגות יום הולדתו הוא פותח עם מדיטציה סוערת יחד החבורה העליזה ולאחר מכן מתפנים כולם לחגוג לג’ורג’ באמת. החגיגה כוללת התכנסות, כשחתן השמחה מפיק כמה צלילים מהסיטאר. הריסון זוכה לקבל מהמאסטר מתנת יום הולדת בדמות גלובוס הפוך וגם עיצה מרגשת: “ג’ורג’, הגלובוס שאני נותן לך מסמל את העולם היום. אני מקווה שתעזור לנו במשימה להחזיר אותו למקומו”. הריסון השנון הופך את הגלובוס ומכריז: “עשיתי זאת!” לכל תשואות החברים. הנה לכם כמה תמונות מהאירוע. אנחנו כאן היום בביטלמניקס נשב וניזכר במוסיקה הנפלאה של ג’ורג’ וכדי שיהיה יותר מוחשי, הנה 14 (כי 7+7) מהשירים היפים שלו לדעתי (אורי) בפלייליסט מיוחד שהכנתי עבורכם ועבורו. יום הולדת שמח ג’ורג’! #גורגהריסון #מהרישימאהשיוגי

מעריצי הביטלס הגדולים, מה אנחנו רוצים בסך הכל? הרבה מוסיקה ומדי פעם כמה תמונות שירעידו לנו את הלב. אז היום אנו מביאים מעט רגעי אושר כאלה, עם תמונות של ג’ורג’ שצילם פול באוגוסט 1959, בזמן שהם יצאו לטיול בטרמפים. אבל לא פחות נהדרים מהתמונות, הם הזכרונות של פול וג’ורג’ מהטיול. וכך מספר פול: “הזמנים הטובים ביותר עם ג’ורג’? תפסנו טרמפים למקום בשם הארלך שנמצא בויילס, והיינו ילדים, לפני הביטלס. שמענו שיר בשם ‘הגברים של הארלך’, ראינו את השם על תמרור, וכן, היתה שם טירה גדולה. אז פשוט יצאנו לשם. לקחנו את הגיטרות שלנו לכל מקום ומצאנו את עצמינו בבית קפה. אתה יודע, ניסינו להגיע למקום, מקום מפגש מרכזי, ובהארלך היה את בית הקפה הקטן הזה שהיה בו ג’וקבוקס. אז זה הפך לביתנו. אז פשוט ישבנו שם. פגשנו בחור, הוא התחיל לדבר, הוא היה בעניין של רוקנרול, אתה יודע, והלכנו ושהינו אצלו בבית. זה היה נהדר”. בספר האנתולוגיה מספר ג’ורג’: “שנה אחת, פול ואני החלטנו לצאת לטייל בטרמפים. זה משהו שאף אחד לא יחלום עליו אפילו בימינו. ראשית, סביר להניח שישדדו אותך עוד לפני שתעבור את מנהרת מרסי, ושנית, לכולם יש רכבים והם כבר תקועים בפקקי תנועה. פעמים רבות נסעתי עם משפחתי לדרום לדבון, לאקסמאות’, אז פול ואני החלטנו ראשית לנסוע לשם. לא היה לנו הרבה כסף. היינו מוצאים מקומות שהציעו לינה וארוחת בוקר ולנים שם. הגענו לעיר אחת, הלכנו ברחוב ונהיה חשוך. ראינו אישה ושאלנו ‘סליחה, את יודעת אם יש פה מקום שאנחנו יכולים ללון בו?’. היא ריחמה עלינו ואמרה: ‘הבן שלי לא נמצא, בואו ותשנו אצלי בבית’. אז היא לקחה אותנו לבית שלה – ושם בעטנו בה, קשרנו אותה ושדדנו את כל הכסף שלה! אני רק צוחק כמובן. היא נתנה לנו להישאר בחדר של הבן שלה ובבוקר למחרת הכינה לנו ארוחת בוקר. היא היתה ממש נחמדה. אני לא יודע מי היא היתה – הפרש הבודד? המשכנו לאורך החוף הדרומי, לכיוון אקסמאות’. בדרך דיברנו עם אדם שיכור בפאב שסיפר לנו ששמו היה אוקסו וויטני (הוא הופיע לאחר מכן ב ‘A Spaniard in the Works’[אחד הספרים שלנון כתב]. אחרי שסיפרנו לג’ון את הסיפור הזה, הוא השתמש בשם. הרבה מאוד מהספרים של ג’ון הגיע מדברים מצחיקים שאנשים סיפרו לו). אחר כך המשכנו אל פייגנטון. בקושי היה לנו כסף. היה לנו תנור קטנטן, למעשה זה היה יותר כמו פחית עם מכסה, היו לנו תיקי גב קטנים והיינו עוצרים בחנויות מכולת. קנינו ספגטי בולונז וספגטי מילאנזה של חברת סמדלי. הם הגיעו בקופסאות שימורים עם פסים: מילאנזה עם פסים אדומים ובולונז עם פסים כחולים כהים. ואורז מוקרם של חברת אמברוזיה. פתחנו קופסת שימורים, עיקמנו אחורה את המכסה והחזקנו את הקופסה מעל התנור כדי לחמם אותה. על זה חיינו. הגענו לפייגנטון בלי כסף לבזבז, אז ישנו על החוף ללילה. איפשהו פגשנו שתי בחורות מצבא הישע והן נשארו איתנו ועזרו לנו להתחמם לזמן מה. אבל מאוחר יותר נהיה קר ולח, ואני זוכר שהייתי מרוצה מאוד כשהחלטנו שזה הספיק, קמנו והתחלנו ללכת שוב. עלינו אל צפון דבון ולקחנו מעבורת אל דרום ויילס, כי לפול היה קרוב משפחה שהיה חייל והוצב שמה בבאטלינס, אז חשבנו שניסע אליו. בצ’פסטואו, הלכנו אל תחנת המשטרה וביקשנו לישון בתא. הם אמרו: ‘לא. תתחפפו מפה. אתם יכולים ללכת לאיצטדיון הכדורגל ולומר לשומר השחצן שם שאנחנו אישרנו לכם להישאר שם’. אז הלכנו וישנו על ספסל קשה. קור אימים. עזבנו והמשכנו לתפוס טרמפים. תוך שהמשכנו צפונה בוויילס, לקחנו טרמפ במשאית. למשאית לא היו מושבי נוסעים בימים ההם אז ישבתי על מכסה המנוע. פול ישב על המצבר. הוא לבש ג’ינס עם ריצ’רץ’ על הכיסים האחוריים, ואחרי זמן מה הוא קפץ לפתע בצרחות. הריצ’רץ’ שלו חיבר בין הצד החיובי לצד השלילי במצבר, התחמם, והשאיר לו סימן של ריצ’רץ’ על הישבן. כשבסופו של דבר הגענו לבאטלינס, לא יכולנו להיכנס פנימה. זה היה כמו מחנה אסירי מלחמה גרמני – סטאלאג 17 או משהו כזה. הם שמו גדר תיל סביב כדי להשאיר את ה’נופשים’ שם בפנים ואותנו בחוץ. לא היתה לנו ברירה אלא לפרוץ פנימה.” זהו להיום. איזה תענוג. ככה אני אוהב לפתוח את הבוקר שלי. ואתם? #גורגהריסון #פולמקרטני

לפני שבועיים הלכה לעולמה סבתי האהובה. כשאני כותב אהובה זה להמעיט בכמה שאהבנו אותה. מאז שסבי עליו השלום הלך לעולמו לפני לא מעט שנים, ראינו בה ‘ראשת השבט’, דמות מתווה דרך שהשפיעה רבות על כל המשפחה המורחבת שלנו. ביתה היה הבסיס להכל, מרכז היקום ממנו נשלחנו כולנו אל העולם הקר והאכזר. מספיק היה לראות את כמות הנכדים והנינים שהסתובבו במהלך הלווייתה וימי השבעה הלומים מיגון וכאב וחפויי ראש, כדי להבין את גודל הטרגדיה. זה נכון שנהוג לומר על מי שעוזב את העולם השנוי במחלוקת שלנו בגיל 90 ומעלה, שהוא ‘הלך לעולמו בשיבה טובה’, אבל למען האמת לא ממש הצלחתי להבין מה טוב בה. לאחר חיים שלמים של מאבק לשרוד, סבל וייסורים, תקפו אותה ייסורי הגוף ותעתועי המוח וזה פשוט איום ונורא. בטח כלפיה ובטח כלפי המשפחה האוהבת. אומרים שיהודי טוב מתמודד עם הצרות שלו כשהוא חושב ודן בצרות של אחרים ואכן במהלך ימי השבעה, הצטבר לי לא מעט זמן פנוי להרהורים. בין תסכול אחד למשנהו, נדדו מחשבותיי אל לנון ומקרטני או יותר נכון אל ההתמודדות שלהם עם אובדן אימם כנערים צעירים. חשבתי על תעצומות הנפש להן נזקקו הילדים הללו על מנת להתגבר על האובדן, על הצלקות שנחרטו בנפשם והתובנות שהם קיבלו על החיים בגיל כל כך צעיר. זה מה שסיפר פול על החוט המקשר הזה בין שניהם: “זה קירב מאוד ביני לבין ג’ון, מכיוון שהוא איבד את אמו בגיל מוקדם גם כן. שנינו היינו בסערת רגשות שהיינו צריכים להתמודד אתה, ובהיותנו בני נוער, היינו צריכים להתמודד עם זה מהר מאוד. שנינו הבנו שמשהו קרה ושאי אפשר לדבר עליו – אבל יכולנו לצחוק על זה, כי כל אחד מאתנו עבר את זה. אבל לא עם אף אחד אחר. שנינו יכולנו לצחוק על המוות – אבל רק כלפי חוץ. ג’ון עבר גיהינום, אבל צעירים לא מפגינים צער – הם מעדיפים שלא. שנים אחר כך זה היכה בנו פעם או פעמיים. היינו יושבים ובוכים יחד. לא לעתים קרובות, אבל זה היה טוב”. אני מניח שאני לא היחיד שחושב שהן לנון והן מקרטני, היו אמורים להנציח את האובדן והכאב כבר ביצירות הראשונות שלהם, משהו שהם לא עשו, אם מהדחקה כפי שסיפר פול, מאצ’ואיזם או כל סיבה אחרת. שניהם הגיעו כל אחד בדרכו הוא להתמודד עם הנושא רק בסוף ימי הביטלס. לנון הלום הצער שלא היה מופנם בשום צורה, לא בחל באמצעים ופרק עול עקב מותה של אמו. בתקופה המאוחרת יותר, ‘ג’וליה’ מהאלבום הלבן ביטא את הגעגועים אליה וגם את ‘העברת הכתר’ אל יוקו. באלבום הסולו הראשון והמטלטל שלו מ 1970 הוא פותח לרווחה את שערי הגיהינום, זועק אליה ולא רק מגעגוע. הוא מפנה אל הוריו אצבע מאשימה במצבו המנטלי והגופני באותה תקופה וכל זאת בעצתו של המטפל ד”ר ארתור יאנוב. מה עם מקרטני? בחיפוש לאורכו ורוחבו של קטלוג הביטלס, אין יצירות מובהקות שפול מקדיש לאמו המנוחה שהלכה לעולמה בגיל 47 והשאירה אחריה אותו בן ה 14 ואת אחיו הצעיר מייק בן ה 12 – וזה נכון, עד לסינגל האחרון של הביטלס וזה מאוד סימבולי לסגור עם השיר הזה את קריירת הסינגלים של הלהקה. בפוסט היום אדבר על שיר ה’אשכבה’ שהקדיש פול לאמו מרי באלגנטיות המקרטנית הטיפוסית ואקדיש את מה שכתבתי לזיכרון סבתי האהובה. “המוות של אמי כשהייתי בן 14 היה ההלם הגדול של שנות העשרה שלי. היא מתה מסרטן, כך נודע לי מאוחר יותר. אז לא ידעתי מדוע היא מתה. היא רצתה שנדבר כמו שצריך ושאפה לדבר את ה’אנגלית של המלכה’. אחד מרגשות האשמה הכבדים שלי הוא כשנטפלתי פעם אחת לצורה בה היא דיברה. היא ביטאה ‘ask’ עם a ארוכה ואמרתי, ‘אה – aarsk! זה ask, אימא’ ובאמת עליתי לה על העצבים. כשהיא נפטרה, אני זוכר שחשבתי ‘אידיוט, למה עשית את זה? למה היית צריך להשפיל את אימא שלך?’. מותה של אמי פירק את אבי. זה היה הדבר הגרוע ביותר לשמוע את אבי בוכה. מעולם לא שמעתי אותו בוכה. זו הייתה מכה איומה למשפחה. אתה אף פעם לא מצפה לשמוע את ההורים שלך בוכים. אתה מצפה לראות נשים בוכות, או ילדים בגן המשחקים, או אפילו את עצמך בוכה – ואתה יכול להסביר את כל זה. אבל כשזה אבא שלך, אז אתה יודע שמשהו ממש לא בסדר וזה מטלטל את האמונה שלך בכל דבר. אבל הייתי נחוש ולא נתתי לזה להשפיע עליי. המשכתי הלאה. למדתי לשים סביבי שריון בגיל ההוא”. הלחצים מצד שאר חברי הלהקה בזמן ההקלטות של האלבום הלבן יחד עם סיום הקשר הארוך עם ג’יין אשר, נתנו במקרטני את אותותיהם ובחיפוש אחר נחמה הוא כותב לעצמו שיר עידוד קטן. בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי. מקרטני טען וזה באמת לא משנה עבורי אם זה נכון או לא, שבשעה הקשה הזו, נגלתה לו אמא מרי בחלום. “לילה אחד במהלך התקופה המתוחה הזו חלמתי חלום שבו ראיתי את אימא שלי, שנפטרה כעשור לפני כן בערך. זה היה כל כך נהדר לראות אותה כי זה דבר נפלא בחלומות: אתה בעצם מתאחד עם האדם הזה לרגע. זה נראה ששניכם שוב יחד פיזית. זה היה כל כך נפלא עבורי והיא הייתה כל כך מרגיעה. בחלום היא אמרה, ‘יהיה בסדר’. אני לא בטוח אם היא השתמשה בצירוף המילים ‘let it be’ אבל זו הייתה תמצית העצה שלה. ‘אל תדאג יותר מדי, הכל יהיה בסדר’. זה היה חלום כל כך מתוק שהתעוררתי במחשבה, אה, היה ממש נהדר להיות אתה שוב. הרגשתי מאוד מבורך לקבל חלום כזה. זה גרם לי לכתוב את השיר Let It Be”. “…כשאני מוצא את עצמי בעת צרה אימא מרי באה אלי. מדברת דברי חכמה, ‘…שיהיה’…” אני חייב לומר שמקרטני לא תמיד מרשים אותי בליריות שלו. לנון תמיד היה קופירייטר ולהטוטן מילים חזק וטוב יותר, אבל בשיר הזה מקרטני מתעלה על עצמו לכדי שירה. הנופך הדתי שהוא מנסה לשוות ולתעתע אתו בשיר מוצא חן בעיניי מאוד. אימא מרי יכולה להיות אמו של פול, אבל יחד עם זאת היא יכולה להיות גם אמו של ישו וזה דימוי נהדר כי אני יכול לדמיין את פול ברגעים מסוימים חושב על עצמו כעל צלוב באדיבות שאר חברי הביטלס או אם כבר בכתובים עסקינן – נעקד על מזבח צדקתו. השילוב של זה עם שיטת המנטרה שלמד במחנה המהרישי יצר מיזוג גלויות דתי נפלא. “…ובשעה החשוכה שלי היא עומדת ממש מולי. מדברת דברי חכמה, ‘…שיהיה’…” פול בשעתו החשוכה כשריד אחרון לביטלס ההם, מצא את התשובה בדברי אמו שעודדו אותו לשחרר ולתת להכל לזרום בטבעיות. המסקנות לא ממש חלחלו למערכת היחסים שלו עם חברי הלהקה. מי שמכיר והאזין לפרקים שלנו על פרויקט ‘גט בק’ ייווכח שהלחץ שהפעיל מקרטני יחד עם ארסיותו של ג’ון גרמו לג’ורג’ לא רק לעזוב את הלהקה לפרק זמן שבמושגים של הביטלס והפרויקט היה כנצח, אלא גם לכתוב את שירי השעה החשוכה שלו. אחד מהם, האהוב עליי מאוד מהאלבום הנפלא של הריסון שאני אוהב אותו למרות ואף על פי תוצרי ההפקה של פיל ספקטור נקרא Beware of Darkness. בקטע הנפלא הזה הקריא הריסון את המניפסט שלו והזהיר קודם כל מ’כוכבי פופ חסרי כל תוכן’ או אותם falling swingers. מעניין למי הוא התכוון. אחת מ’השעות החשוכות’ של מקרטני עם חבריו ללהקה עוד בוא תבוא אחרי שהוקלט השיר במסגרת פרויקט ‘גט בק’. ב 9 במאי 1969 במהלך העבודה על ‘אבי רואד’, הגיע גם אלן קליין לאולפן ולאחר וויכוח מר בין מקרטני לשארית הפליטה, נטשו האחרים את האולפן והשאירו את מקרטני אבוד. למזלו סטיב מילר הגיע לאולפן וניצל והציל את מקרטני. מנהיג The Steve Miller Band ראה ההזדמנות להקליט עם מקרטני (על התופים, הבס, גיטרות וקולות) קטע שבצירוף מקרים מוזר או שבעצתו של מקרטני או שגם וגם, קיבל את השם My Dark Hour ונכנס לאלבום הבא של ההרכב של מילר. “…כשהאנשים בעלי הלב השבור שחיים בעולם יסכימו אז תהיה תשובה. ‘…שיהיה’. למרות שהם עשויים להיפרד יש עוד סיכוי שהם עדיין יראו. אז תהיה תשובה. ‘…שיהיה’…” זוכרים את אותם הבודדים והגלמודים מ’אלינור ריגבי‘ שנשארו אז בשיר חסרי תשובה? בבית הזה מקרטני כמו סגר איתם מעגל ואמר להם, ‘הנה גם אני מרגיש בודד ולבד, אבל הכל בסדר. הכל יהיה בסדר’. באופן גורף השיר הזה הוא סגירת מעגל עם ‘אלינור ריגבי’ כשבשיר ההוא הזכיר פול את הכומר ‘אבא מקנזי’ שהתחיל כ’אבא מקרטני’. “…וכשהלילה מעונן, עדיין יש אור שמאיר עליי, תזרח (י) עד למחר, ‘…שיהיה’…” למרות הכל, פול מצא את האור בסבך הצרות שאפפו אותו והאופטימיות חסרת התקנה שלו השתלטה עליו ועל המאזין. פול ביקש מהחלום או מאמו להישאר רק עוד קצת כשברקע דבריה ממשיכים להדהד. “…אני מתעורר לקול המוסיקה אימא מרי באה אלי מדברת דברי חכמה, ‘…שיהיה’…” הדברים אכן המשיכו להדהד בראשו של פול גם לאחר שהוא הקיץ מהחלום הפיסי ומחלום הביטלס שלנון ביטא בפשטות הפנטסטית שלו: “החלום נגמר. מה אני יכול לומר?”. פול השתמש במוסיקה ובצלילים על מנת להנציח את החלום החשוב מבחינתו בו הוא קיבל את ברכתה של אמו להמשך הדרך. את הגרסה המוקלטת הראשונה של השיר אפשר לשמוע כבר כחלק מחזרות שנעשו באולפן במהלך ההקלטות לאלבום הלבן. הגרסה הזו הוקלטה בין הקלטות של שיר של ג’ורג’ וההערכה אומרת שזה קרה באזור ספטמבר. הגרסה הזו של השיר מכילה לרוב רק את הצירוף והפזמון ‘let it be’ אבל במשפט היחיד שהוא לא פזמון ששר מקרטני יש משהו מעניין. במקום האמא מרי, נמצא האח מלקולם שיש הגורסים שזו הצעה מבודחת של לנון לשבץ את העוזר הנאמן מל אבנס כדמות בשיר. האח מלקולם עוד יחזור מדי פעם בהקלטות עד שייסגר מקרטני סופית על המילים. במהלך פרויקט ‘גט בק’ אפשר לשמוע את פול מבצע את השיר על הפסנתר כבר בחזרות בטוויקנהאם. זה קורה לראשונה ביום החזרות השני ב 3 בינואר 1969. ב 8 בינואר, עדיין בטוויקנהאם, ביצע מקרטני לראשונה גרסה עם רינגו על התופים שגם חלק ממנה תוכלו לשמוע, נו אתם יודעים איפה, ומה שחשוב בה הוא הנופך הגוספלי שהחל לתפוס השיר כשמקרטני זועק מדי פעם “הללויה” יחד עם ה let it be שלו, כי זה בטח לא יכול להזיק. לא אלאה אתכם בעוד ועוד גרסאות שמבוצעות כמו למשל זו שנשמעת ביום שלמחרת ב 9 בינואר שבה מוסיף לנון את הקול המלווה בפזמון, אבל זה ממשיך עוד ועוד כל פעם שיש לפול הזדמנות וגישה לפסנתר. ההקלטה הרצינית הראשונה עבור השיר התרחשה באולפני אפל שהקימו הביטלס במרתף בניין המשרדים של חברת אפל. ב 25 בינואר לאחר העבודה הממושכת על For You Blue של הריסון, שבים הביטלס לעבוד על השיר ובתחילה ג’ון שניגן על הסלייד בשיר הקודם, ממשיך ומלווה את פול על הסלייד רגע לפני שהוא עובר לגיטרת הבס. הכל יחד עם הזיופים פשוט משעשע. ח”י פעמים הם מבצעים את השיר באותו היום ואחת מן הגרסאות נכנסה לחלק השלישי של האנתולוגיה וממנה אנחנו למדים שהבית השלישי עדיין לא קיים כי מקרטני פשוט חוזר על הבית הראשון במקום. את הגרסה המשובטת הזו שיצרו עבור האנתולוגיה משי ימי הקלטה באולפני אפל, פתח מקרטני כשהוא אומר בבדיחות הדעת לשאר חברי הלהקה: “זה יפיל אתכם“. תשמעו כמה זה גולמי וכמה זה יפה. בימים האלה של סוף הפרויקט, הביטלס יחד עם בילי פרסטון המשיכו לעבוד על השיר ביתר שאת ותרשו לי להתעכב על 2 דברים נפלאים נוספים בהקלטות הללו שמתמזגים לאותו הרעיון. האחד – האורגן של בילי פרסטון והשני – סולו הגיטרה הנפלא של הריסון שעבר מטמורפוזה מהותית מגרסת הסינגל לגרסת האלבום והפעם לטובת גרסת האלבום, למרות שגם לשנייה יש חן. סולו הגיטרה של ג’ורג’ ב 25 מנוגן ונשמע כאילו הוא אורגן כנסייתי, וכשמצטרף בילי פרסטון ומוסיף את ריף האורגן הקטן שלו בקטע המעבר, זה כבר גוספל שמימי. בילי פרסטון עם חבריו ללהקה בימים הבאים הביטלס העלו הילוך ועבדו בסיזיפיות על השיר עד שהם עזבו אותו כשמתקרב מועד ההופעה על הגג ב 30 בינואר ושירים אחרים נדרשו לחזרות. לאחר שההופעה הייתה מאחוריהם הם התפנו להקליט רשמית את 2 שירי הפסנתר של מקרטני, Let it Be ו The Long and Winding Road. יום למחרת ב 31 בינואר, עדיין באולפני אפל, הוקלטו 9 טייקים לשיר עם לנון על הבס, מקרטני בפסנתר, הריסון במובילה, בילי פרסטון באורגן ורינגו בתופים. הנה הטייק האחרון שהקליטו הביטלס לשיר ב 31 בינואר 1969. בשלב הזה מקרטני והביטלס היו מאושרים. הפרויקט הסיזיפי הזה מאחוריהם, החומרים עברו לרשותו של גלין ג’ונס על מנת שיפיק מהם אלבום והם התפנו לריב על דברים אחרים. ב 30 באפריל, חזר הריסון לבקשתו של גלין ג’ונס על מנת להקליט סולו גיטרה חדש כשהפעם הגיטרה הועברה דרך מגבר הלזלי הזכור לטוב. העובדה הזו הפכה את השיר לאחד הראשונים שעברו על החוק הבלתי כתוב שבאלבום הזה הביטלס לא רוצים שום ‘אוברדאבז’ או תוספות לאחר ההקלטה. הסינגל מה 6 במרץ 1970 אזכיר שגלין ג’ונס עבד בשצף קצף עבור מה שאמור היה להיות האלבום Get Back שייצא עוד לפני האלבום ‘אבי רואד’. הביטלס בפשטות פסלו כל תוצר של גלין ג’ונס ולכן האלבום התגלגל בסופו של דבר לפתחו של פיל ספקטור והשתחרר רק בשנה לאחר מכן. את גרסת ה’לזלי’ של הריסון אפשר לשמוע בגרסת הסינגל של Let it Be שהשתחרר רגע לפני האלבום ב 6 במרץ 1970. יום העבודה האחרון בהחלט על השיר ולמען האמת האחרון של שלושת רבעי ביטלס יחדיו (עד לעבודה על האנתולוגיה), התרחש ב 4 בינואר 1970. באותו סשן הוסיפו ג’ורג’, פול ולינדה הרמוניות קוליות על גבי מה שהוקלט אז ב 31 בינואר בשנה הקודמת. כיאה למי שהתנגד לתזמור של פיל ספקטור, מקרטני מבקש מג’ורג’ מרטין שניהל את הסשן לכתוב תזמור עבור השיר. 2 חצוצרות, 2 טרומבונים וסקסופון אחד מוקלטים ומתווספים, עוד עבודת גיטרה של ג’ורג’, עוד תופים של רינגו ומאראקס של פול ולקינוח קצת צ’לו ממש בסופו של השיר. פול וג’ורג’ בסשן האחרון בהחלט ב 1970 מיותר לציין שכמעט כלום לא נשמע מהתזמור בגרסת הסינגל שעליה חתום כמפיק ג’ורג’ מרטין. לעומת זאת סולו הגיטרה החדש של ג’ורג’, המאראקס של פול ותוספות התופים כן נכללו בגרסת האלבום ועם כל השם הרע שיצא להפקה של האלבום, הגרסה הזו פשוט יוצאת מגדר הרגיל וזה כל כך אירוני עבורי שסולו הגיטרה החדש ומסמר השיער של הריסון זועק לשמים את כל מהותו של השיר ואת מה שעצור ואצור בפול. הנה גרסת הסינגל כפי שמופיעה באלבום שהכיל בו את כל הביסיידים והשירים שלא ראו אור באלבומים. ה Past Masters. איך אסיים פוסט כזה? נדמה לי שאין מתאימה יותר מאשר האחת והיחידה, ארית’ה פרנקלין שהלכה לעולמה בשנה שעברה. השמועה אומרת שעוד לפני יציאת השיר, שלח לה מקרטני גרסה לא גמורה על מנת שתשקול לבצע את השיר. היא לקחה זאת ב 2 ידיים וביצעה את גרסת הגוספל / סול האותנטית והנפלאה, שמקרטני היה רוצה לבצע. הסינגל שלה אגב, שוחרר עוד לפני יציאת הסינגל של הביטלס. מה נותר לומר? שכולנו נהיה בריאים, שמחים ומאושרים ונזכור לטובה תמיד את כל אהובנו שהיו ואינם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. #גורגמרטין #גוןלנון #מרימקרטני #פולמקרטני #פרוייקטגטבק

ניסיתי להתאפק אבל לא יכלתי שלא לשתף את התמונה החדשה של הביטלס שפרסם הדיילי מייל. https://www.dailymail.co.uk/…/Unseen-photograph-Quarrymen-t… התמונה המופלאה צולמה ככל הנראה בסוף 1959 ובה נראים ה’קוורימן’, פול מקרטני, ג’ון לנון וג’ורג’ הריסון ככל הנראה עורכים חזרה בחדר המגורים מעל מועדון קפה הקסבה של מונה בסט. זה אירוני שביום שבו הכריז מקרטני לפני 50 שנה על פירוק הלהקה, מתגלה תמונה נהדרת כזו. זה כמובן הזכיר לי את הביקור המופלא שלי בליברפול בכלל ובמעדון הקסבה בפרט שהיה אחד משיאיו. תוכלו לקרוא את החוויות שלי מהקסבה ועוד בפוסט הבא: https://beatlemanix.co.il/liverpool_2 למרות שהימים קצת מתבלבלים, וצריכים לוח שנה צמוד כדי לדעת איזה יום זה, נאחל לכם סופ”ש גשום מעולה ושבת שלום. #מונהבסט #מועדוןהקסבה #קוורימן