היום לפני 54 שנה הופיעו הביטלס את ההופעה ההיסטורית באצטדיון ‘שיי’ שבניו יורק. יש האומרים שחוץ מהיותה הופעה שוברת שיאים מבחינת כמות הקהל, היא גם זו שמבשרת את הסוף של הביטלס כלהקת הופעות. בחגיגות ה 50 להופעה, כתב קולין פלמינג מאמר במגזין הרולינג סטון בשם “מדוע המופע ב’שיי’ הוא יותר גדול ממה שאתם חושבים”. אתם חייבים להודות שזה נשמע מסקרן. אז הסתקרנתי והנה התרגום. אם נשאיר פסטיבלים כמו וודסטוק ומונטריי בצד, אין הופעה מפורסמת יותר בהיסטוריה של הרוקנרול מאשר זו בה הביטלס ניגנו באיצטדיון שיי מול קהל של 56,000 צעירים ב 15 באוגוסט 1965. זו הופעה שעשויה להיות אפילו ידועה לשמצה, עם כל אי ההבנה שהיא עוררה במהלך השנים, עם אמרות ישנות ששכתבו את עצמן בהיסטוריות השונות של הרוק. אם ראיתם את הצילומים, אתם בטח יודעים שהביטלס היו ממוקמים על במה רעועה שמוקמה בחלק הפנימי של ה’יהלום’, כשהצרחות מגיעות אליהם מכל הכיוונים. חברי הלהקה צוחקים באנושיות, ממלמלים בינם לבין עצמם “אתם יכולים להאמין שזה קורה?” ומתעצבנים כשהם צריכים לחזור שוב ושוב על הצגת השירים. רוב הסיכויים שאם ראיתם קטעים מתוך הופעה אחת של הביטלס, ראיתם בטח קטעים מההופעה הזו. רוב הסיכויים ששמעתם שהם לא משתפרים כאקט חי מהרגע שהם התפרסמו, הם אפילו לא יכלו לשמוע את עצמם, ורק רצו לגרור את עצמם מהסיטואציה. לאורך השנים, הסיפורים סביב ההופעה באצטדיון שיי, בתוספת קטעי הוידאו, יחד עם הבוטלגים מההופעה, חיזקו את כל זה. וזה חבל, וזה עניין שזקוק לתיקון. האלבום Help בדיוק יצא מוקדם יותר באוגוסט. אולי זהו האלבום הגרוע ביותר של הביטלס, אבל בהתחשב בכך שאנחנו מדברים על תקליט שהכיל את שיר הנושא – אחד השירים הטובים של ג’ון לנון, “yesterday“, “I’ve just seen a face“, “you’ve got to hide your love away, ו”ticket to ride”, שלגבי האחרון שבהם לנון טען בצחוק שהמציא את הרוק הכבד, טיעון מלאכותי לחלוטין שכיף ללגלג עליו. ב 1966, כשהלהקה ניגנה שוב ב’שיי’ – משהו שבקושי מדברים עליו, היו אזורי ענק של מושבים באצטדיון שהיו פשוט ריקים. אחת מהסיבות היתה שזהו עידן בו הפסיכדליה הרימה ראש והפירוש היה ירידה בשוק ה YA (יאנג אדולטס). “אלינור ריגבי,” הרווקה עם הפנים בצנצנת ליד דלת הכניסה, חיה רחוק מהעולם של “I want to hold your hand” זה אומר פחות צרחות ונענועים בראש מארבעת המופטופס בפזמון. בנוסף, בארצות הברית בדיוק נודע שלנון אמר שהביטלס יותר פופולרים מאשר ישו. באוגוסט 1965, הביטלס זכו לצ’אנס האחרון שלהם כלהקת הופעות מובילה שנמצאת על המדף. הם נתנו סט-ליסטס משובחים בשני המופעים של אד סאליבן בפעם האחרונה שהופיעו אצלו וגם במופע הטלויזה ב Blackpool night out. בסוף החודש הם נקרעים ב Hollywood Bowl, עם האקט המוזיקלי הטוב ביותר שלהם, פחות או יותר, בגלל שג’ורג’ מרטין קיווה להשיג הופעה מוקלטת שניתן יהיה לשחרר כתקליט. אין עוד הרבה מציאות ביטלס חדשות שנחשפות עוד, אבל אחד המשמעותיים ביותר של השנים האחרונות היה כאשר המאסטרים של המופע נחשפו ב 2007 בבוטלג שקיבל את הכינוי השירים מה soundboard של המופע בשיאה. הבוטלג נקרא The Beatles and the Great Concert at Shea כותרת פשוטה והיפרבולית באופן יעיל כמובן במושגים של בוטלגים. ממש על העטיפה מצויין שמדובר בהקלטות מההופעה ללא תוספות ואוברדאבים, מה שנראה כמעט מושלם מדי אחרי כל אותם עשורים שחלפו. הביטלס הפכו למי שהם בזכות הקטלוג שלהם – כלומר ככותבי שירים – אבל אם הם לא היו ‘חיות רעות’ על הבמה מלכתחילה, זה לא היה עובד. אתה שומע את הלהקה בהקלטות כמו ב’סטאר קלאב’, שהוקלטו בתמורה לבירה חינם בהמבורג בסוף 1962. זו הייתה להקה שמבחינה קונצרטית יכלה לקחת בהליכה את כולם. השירים כמעט תמיד לא היו שלהם, אבל העניין לא היה בבעלות במובן הקומפוזיטואלי, אלא בסוג של משיכה לדרגה קולית – כשהם אומרים על הבמה, “עכשיו נבצע את הנאמבר הזה של פאטס וולר או ארתור אלכסנדר, ואנחנו נהפוך את זה ללא אחר מאשר שלנו”. על הגישה הזו תוסיפו קצת עליצות ושירים שהיו טובים יותר משירים שכל אחד אחר יכול היה לכתוב, והנה יש לנו את ההופעה הראשונה הזו של אצטדיון שיי, שמבוצעת על ידי להקת הברים הטובה ביותר שיצאה אי פעם מהמבורג . יש בסיס טוב וחזק לשירים ב’שיי’. הבס והתופים מלהיבים ורועמים ומתחילים להתגנב אל תוך המחשבות של חברי הלהקה. כאשר אתה מקשיב למשהו כמו She’s a woman מתוך ההופעה, אתה מבין ש Drive my car לא רחוק ויהיה התקדמות הגיונית. הקול של לנון שחוק מעט, אבל זה היה קול במהלך של שינוי. זה כנראה קשור לכל החשיש והמריחואנה שצרך, אך הקשיבו ללנון של תקופת A Hard Days’ Night לעומת מה שמתחיל לקרות באוגוסט 1965. הקול הולך ומתרחב. תכונות ילדותיות נושרות ממנו. הוא הופך להיות יותר אנגלי, יותר קול שיחה, מסוגל יותר לשאול את השאלות המהורהרות של “שדות תות לנצח” מאשר לצרוח את “טוויסט וצעקה.” זהו הרגע המכונן השלישי והאחרון של הביטלמניה אחרי אד סאליבן ו- A Hard Day’s Night (אלבום וסרט), וכמו שהם תמיד עשו, גם ב’שיי’ הם עשו את הדבר המיוחד הזה שייחודי לביטלס: להסתכל לעתיד כי ההווה כבר היה ברשותם. האלבום Help שאמנם אפשר לטעון שהוא נקודת השפל של אלבומי הלהקה, הוא גם אחד האלבומים החשובים ביותר שלהם. האלבום שראשית מערבב נפש, פולק, רוק ופסיכדליה קלה, אם כי בדרכים מגושמות לעיתים, ומשחרר את הלהקה באמצע הקריירה לרוץ לכיוון של ראבר סול, ריבולבר ופפר. ב’שיי’ הם אפילו התלבשו כמעין תלבושת ‘פרה פפר’, עם התג הצבאי. לשיר Help יש תהודה מיוחדת, שכן הנה אדם כמו לנון בוהה בתהום הנוכחית שלו בחיים ושר עליה, כשהקהל הגדול ביותר בתולדות הרוק עד כה סוגד לו. האירוניה לא הולכת לאיבוד, ועם כל השמחה מההופעה הזו, אין מקום לספק שברגע שהסתגלו לסוריאליזם של האירוע, הביטלס נהנו מאוד – זהו רגע בלוז מיילל ענק, המנון וידוי שעטוף במסווה בשלושה חלקים של מפתח ראשי, תופים קופצניים וקווי גיטרה מובילים של ג’ורג’ הריסון. מקרטני עם חליפת ה ‘פרה פפר’ שלו. לנון אמר כי כתב 2 שירים כנים בחייו – וזה ממש שטויות, אבל לא משנה – האחד הוא Help, השני Strawberry Fields Forever, ובזמן שאיש לא היה מקשר את הטירוף ב’שיי’ עם קסמי האולפן של סוף 1966 ישנם קווי דמיון. הכל מתחיל בקולו, שאינו כמו הקול של השנה הקודמת. הקול הזה מייצר קו מ A ל B ישר אל הנשמה, אי אפשר לטעות בו, בדיוק כמו שההקלטות של ‘שיי’ יכלו להיות אלבום חי שהיה מהווה הקלטה איכותית של הביטלס בהופעה. עד כאן התרגום. מה אתם חושבים על ההופעות באצטדיון ‘שיי’? הביטלס בשיא כוחם הבימתי או שמא תחילת הסוף? #אדסאליבן

פחות משבוע לאחר סאגת הפיטורים של פיט בסט מהלהקה, הביטלס בליין אפ החדש עם רינגו סטאר כמתופף, מציינים אירוע וצעד חשוב קדימה. הם מצולמים בפעם הראשונה עבור תכנית טלויזיה כשהם מופיעים במועדון הקאברן. חברת Granada Television שהיתה חברת הפקות שהייתה ממוקמת במנצ’סטר ושלטה בצפון מזרח אנגליה (היום נקראת ITV Granada), מקבלת כמה מכתבי מעריצים לגבי תופעה ליברפולית בשם הביטלס ומחליטה לשלוח את אנשיה על מנת לחקור את העניין. ב 26 ביולי 1962, מגיעים מפיקים מהחברה להופעה של הביטלס ב Cambridge Hall שבסאות’פורט, שם הופיעו הביטלס בערב מיוחד בו הופיעו גם ג’ו בראון ולהקתו ה Bruvvers. זה קצת מצחיק, כי באותה תקופה לג’ו בראון היה להיט שכיכב במצעד הסינגלים בשם Picture of You אותו הביטלס ובריאן אפשטיין מאוד אהבו ולכן באותו ערב ביצעו הביטלס בראשותו של ג’ורג’ הריסון גרסה לשיר של ג’ו בראון. ג’ו בראון עד כדי כך אהבו הביטלס את השיר שביוני כשהם מתארחים בפעם השנייה באולפני ה BBC, הם מבצעים לו גרסה ואנחנו הרווחנו הקלטה באיכות לא טובה. אבל היי אלו הביטלס ביוני 1962. כנראה שחברת גרנדה חשבה שיש משהו בביטלס ודיק פונטיין נשלח לבסיס האם של הביטלס בליברפול – הקאברן. ב 1 באוגוסט הוא מגיע כדי לבדוק מה הם תנאי התאורה במועדון והאם יתאימו עבור צוות הצילום שמתועד להגיע. ב 22 באוגוסט 1962 – היום לפני 57 שנה, הביטלס מגיעים על מנת לערוך את הופעת הצהריים ה 126 שלהם בקאברן. גם צוות הצילום של גרנדה מגיע ומצלם את הביטלס מבצעים את Some Other Guy – קאבר לסינגל של ריצ’י בארט מאותה שנה. הקטע הקצר הזה שצילמו גרנדה שמתחיל עם הכרזתו של בוב וולר, הדי ג’י של הקאברן, יועד עבור תכנית עם שם שמזכיר תכנית של טלוויזיה קהילתית Know The North – “הכר את הצפון” – אך לבסוף לא שודר עקב בעיות איכות. המפיק ג’וני האמפ שלקח חלק בהפקה הזו סיפר: “הם הופיעו לראשונה בטלוויזיה בקאברן כשהם מבצעים את Some Other Guy. רינגו רק הצטרף אליהם ואפשר לשמוע את הקהל צועק ‘אנחנו רוצים את פיט!’ בסוף אם תקשיבו טוב. כקונטרסט לביטלס, צולמו לתכנית גם תזמורת ה Brighouse and Rastrick Brass Band, אבל 2 הצילומים לא הוקרנו מ 2 סיבות. הסרט של הביטלס היה גרעיני מדי אך חשוב מכך, התזמורת רצתה כסף עבור חברי התזמורת. היו 50 חברים אז כל העניין נפל. בריאן אפשטיין התקשר אלי וביקש ממני להפעיל לחץ כדי שהקטע יוצג. האיכות הלא טובה של הצילום לא משנה עכשיו. אם היה לך קטע של טביעת הטיטאניק, זה לא היה משנה שלא תוכל לשמוע את הלהקה. זו חתיכת היסטוריה”. לנון ומקרטני עם המפיק ג’וני האמפ עוד פרט קטן ומעניין. ככל הנראה גם הקלטת האודיו לא הייתה ממש איכותית מכיוון שהכל הוקלט בעזרת מיקרופון אחד בלבד וגרוע מכך, הווידאו והאודיו לא היו ממש מסונכרנים. לכן, שבועיים אחר כך, ב 5 בספטמבר, מגיעים שוב צוות של גרנדה, הפעם על מנת להקליט את הביטלס באודיו. הפעם נעשה שימוש ב 3 מיקרופונים, כשהם מבצעים שוב את Some Other Guy אבל הפעם טכנאי הסאונד הקליטו הרבה יותר מזה. בערך שעה של הקלטה שממנה שרדו רק 2 שירים – Some Other Guy ו Kansas City. בטח תרצו לשמוע את מה ששרד מאותו היום. ב 1993, חברת אפל קנתה את ההקלטות הללו ב 16 אלף פאונד ולכן התאפשר שילובם בפרויקט האנתולוגיה. לא ממש ברור אם גרנדה עשו שימוש בהקלטות האודיו האלו, אבל יותר משנה אחר כך כשהביטלס הם כבר תופעה שקשה להתעלם ממנה, גרנדה משדרים את הקטע שצולם ב 22 באוגוסט 1962 בתכנית אחרת בשם Granada’s Scene. וככה זה נראה: #בריאןאפשטיין #גרנדה #מועדוןהקאברן

השבוע, ב.9.9, ציינו עשור להוצאות הרימסטרד של הביטלס שיצאו בסטריאו ובמונו. עם כל כמה שקופסת הסטריאו היתה מרשימה, היתה זו דווקא קופסת המונו שהצליחה לעשות משהו שלא חשבתי שאפשרי. אחרי 25 שנים של האזנה רצופה לביטלס, היא הצליחה לאפשר לי להאזין לאלבומי הלהקה באוזן חדשה. אותם השירים המוכרים אבל באופן שלא הכרתי. אתם בטח מתארים לעצמכם עד כמה משמעותי היה הארוע הזה עבורי. כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על הקטלוג הקאנוני של הביטלס. מתי הוא נקבע? על ידי מי? מי נפגע ואיזה אלבומים נעלמו? האם הם נעלמו? איך קרה שבמשך כל כך הרבה שנים עניין המונו היה זניח בשיח על הביטלס ולפתע לפני עשור ומשהו הוא חזר להיות פעיל? כל כך הרבה שאלות. אני אנסה לענות על כל השאלות הללו בפוסטים הקרובים שאקדיש לנושא. היום, אם תרשו לי, אחרוג מהמנדט שניתן לי על ידכם ואציג כמה נקודות ציון בדרך להתחלת הדיון בהקלטות של הביטלס ובעיסוק במונו וסטריאו. הביטלס עצמם, כמובן, הם ציון דרך בסיפור ההיסטורי של הקלטות האולפן, אבל על זה נדון בהמשך. אני כבר מתנצל על כך שאגע בנקודות בודדות ולא אספר את כל סיפור הקלטת הסאונד מתחילתו ועד שנות השישים של המאה הקודמת, כי זה יצריך פוסטים רבים, וזה לא נושא הבלוג שלנו. אבל כן אגע באנשי מפתח שקשורים לדיון שלנו. אז בואו נתחיל. הרצון לתעד את הקול היה רצון רב שנים. לא רבים יודעים, אבל ההצלחה לעשות זאת לראשונה לא התחילה עם אדיסון, אלא ב-1859 עם הממציא הצרפתי אדוארד לאון סקוט. סקוט מצא דרך לתעד את גלי הקול על ידי מכשיר שקרא לו פונאוטוגרף. המכשיר כלל שפופרת אליה דיברת. בצידה השני של השפופרת היתה מחט שחרטה את גלי הקול על נייר שהושחר על ידי עשן של מנורות שמן. הנייר הולבש על גליל שהסתובב תוך שהוא זז למעלה וכך גל הקול שמר על רצף. בהתחלה ניתן היה רק להגיע לרישום של הקול. יחלפו מספר שנים עד שהצליחו להשתמש במכשיר כדי להשמיע את מה שהוקלט. כך נשמעת ההקלטה הראשונה הידועה לנו של קול אנושי – בעיני זה מצמרר. אין ספק שהפונוגרף, שהמציא אדיסון ב-1877, היה הפעם הראשונה שבאמת ניתן היה להגיע להקלטה והשמעה של קול באופן טוב (הכל יחסי כמובן). כשמקשיבים להקלטת הדמו שהקליט, אי אפשר שלא להתפעל- בדרך כלל מדברים על כך שהסטריאו הגיח לעולם בסוף שנות החמישים. לעולם המסחרי הוא אכן הגיע אז, אך ההתחלה שלו מוקדמת הרבה יותר. בשנת 1881 התקיימה בפריז תערוכת החשמל הבינלאומית הראשונה (לא להתבלבל עם התערוכות הבינלאומיות הידועות שהחלו ב-1851 בלונדון ושלכבוד זו שהתקיימה בפריז ב-1889 נבנה מגדל אייפל). כשמזכירים היום את אותה תערוכת חשמל, מתרכזים בעיקר בהמצאות גדולות ורעיונות שנשארו איתנו בסגנון כזה או אחר עד היום – הגדרות רשמיות ראשונות ליחידות מידה שאנו משתמשים בהם עד היום כמו וולט, אום ואמפר, כמו גם את מכשיר הטלפון של גראם בל והפונוגרף של אדיסון. אבל הדבר שהלהיב ביותר את הקהל די נשכח שכן הוא לא התפתח מבחינה מסחרית, אבל הרעיון שבו ממשיך איתנו עד היום בשני מישורים – הסטריאו והשידור הישיר. קלמנט אדר הוא שם שכמעט איש אינו מכיר. גם אני לא הכרתי אותו עד שהתחלתי לחפש את מקורות הסטריאו. ובכן, לפניכם האיש שהמציא את הסטריאו. אבל לא רק. אדר היה אוטודידקט והתמחה בהנדסה חשמלית. הוא שיפר את מכשיר הטלפון של גרהאם בל ולכן היה זה רק הגיוני שהיה האחראי על רשת הטלפוניה הראשונה בצרפת שקמה בפריז. עבור היריד הוא המציא המצאה בשם תאטרופון. הוא הציב 80 משדרי טלפון מסביב לבמת האופרה של פריז. למעלה מ-2 קילומטרים משם, בביתן שנבנה בתערוכה, הוצבו תאים ובהם שתי שפופרות טלפון, אחת לכל אוזן. כל אחת שידרה חלק אחר מהמשדרים. למעשה, מי שישב בתא יכול היה להקשיב לשידור סטריאופוני של האופרה שבוצעה חי באותה שעה. בתחילה נראה היה שהרעיון צובר תאוצה. אנשי החברה הגבוהה אימצו אותו, בתי מלון מפוארים הציבו את המכשיר בלובי ומלך פורטוגל, דום לואיז, מימן ב-1884 את יצירת האפשרות של כל חובב אופרה פורטוגלי לעשות מנוי ל-90 אופרות ב-180 אלף רואיז. אז למה כל זה נעלם? שאלה יפה. לא מצאתי תשובה ברורה. קלמנט, ככל הנראה, היה גם הראשון שהצליח לבצע טיסה ממונעת, ולא האחים רייט, אבל את זה אתם מוזמנים לחפש לבד, כי אנחנו ממשיכים. בינתיים הפופולריות של הפונוגרף ודומיו הולכת וגוברת ובשנת 1900, שלושת חברות התקליטים “אדיסון”, “ויקטור” ו”קולומביה” מוכרות כבר 4 מליון תקליטים בשנה. נעבור אל רג’ינלד פסנדן, שהיה אחראי על פטנטים רבים שנרשמו על שמו ותרם רבות בתחום פיתוח שידורי הרדיו. רג’ינלד היה הראשון לשדר קול ומוסיקה. זה היה בשנת 1906. אבל עברו עוד 14 שנים עד שיחל השידור המסחרי בארה”ב. שידור הרדיו המסחרי הראשון היה של תחנת KDKA בפיטסבורג והוא התרחש בשש בערב, יום שלישי ה-2 בנובמבר 1920. ככה זה נשמע: במהירות קמות להן תחנות רדיו רבות ומכשיר הרדיו הופך לבן בית. ב-1930 יוצא גם הרדיו הראשון לרכב. הוא נקרא The Motorola, על שם חברת מוטורולה שנוסדה שנתיים מוקדם יותר ומייצרת אותו. ב-1931 הומצא הסטריאו באופן רשמי. הממציא היה בחור מוכשר מאוד בשם אלן בלומליין, שרבים באנגליה בתקופה ההיא טענו שבלעדיו אנגליה היתה יכולה להפסיד במלחמת העולם השנייה. ב-1929 הצטרף אלן לחברה שתהפוך מאוחר יותר ל-EMI. ב-1931 הלך בלומליין לקולנוע עם אשתו ויצא מתוסכל מחווית הצפיה. בשלב הזה המעבר מסרטים אלמים לסרטים מדברים הושלם, אך מבחינתו באופן מספק חלקית בלבד. הוא לא יכול היה לקבל את העובדה שאדם שעומד בצד שמאל ואדם שעומד בצד ימין נשמעים שניהם מהמרכז, או גרוע יותר, מאחד הצדדים, על פי הצבת הרמקול שבאולם. מונו, כידוע, נקרא כך בגלל שהקול בו יוצא ממקור אחד בלבד. בלומליין החליט שהוא צריך לשפר את זה. הוא החליט שכיון שלאדם יש שתי אוזניים, צריך להשתמש בשני רמקולים. הוא החליט כי הוא צריך להגיע למצב בו הסאונד יוכל לזוז ממקום למקום. הוא החל לעבוד על דרך בה החריץ עליו עוברת המחט יהיה בעל שני “ערוצי מידע”. בשביל שההמצאה תהיה כלכלית, הוא חיפש דרך בה אותו תקליט יוכל להיות מנוגן גם במערכת סטריאו וגם במערכת מונו. על מנת להסביר את האופן שבו הדבר יעבוד, הוא הכין מודל מוגדל של תזוזת המחט בסטריאו. ב-14 בדצמבר 1933 הוקלט וצולם הנסיון הראשון. באותה שנה נרשם גם פטנט בנושא. בלומליין המשיך לעסוק בסאונד ולרשום פטנטים רבים (128 ליתר דיוק). בתחילת שנות ה-40 הוא הצטרף לצוות שמטרתו היתה לפתח רדאר שבעזרתו יוכלו מטוסים להפציץ בחושך בלילה. ב-1942, בזמן שעבדו על שדרוג הרדאר, נהרגו אלן ומספר חברי צוות כשהמטוס שלהם התרסק. הוא היה בן 38 במותו. סר ברנרד לאבל, פיזיקאי ואסטרונום ידוע, טוען שהתרומה של בלומליין לניצחון במערכה באוקינוס האטלנטי (שהיתה המערכה הארוכה ביותר והתרחשה בין 1939 ל-1945) לא פחותה מזו של אלן טיורינג, מפתח מכונת הצופן “אניגמה”. נמשיך – בסוף שנות ה-30 מחליט וולט דיסני האגדי כי הוא רוצה ליצור ספקטקל קולנועי מצוייר מסוג חדש – “פנטזיה”. הסרט, שיצא בשנת 1940, מציג יצירות מוסיקליות קלאסיות בשילוב עם אנימציה נפלאה. שני דברים נפלאים קוראים פה – זהו הסרט המסחרי הראשון שמשתמש בסטריאו. יחד עם חברת RCA מחליט דיסני כי לא יתכן שסרט שכל פס הקול שלו הוא מוסיקה קלאסית לא ינצל את היכולת הזו. אבל מלבד הגרסה הרגילה שיצאה לבתי הקולנוע, יצאה גם גרסה בת 8 ערוצי סאונד ושמונה רמקולים, שנדדה ממקום למקום והציגה חווייה יוצאת דופן – חוויית הסראונד הראשונה. הקולנוע ממשיך לעשות ניסויים עם סטריאו וערוצי סאונד בשנות ה-40, אך רק בשנות ה-50, כשהסרטים מנסים להילחם בטלוויזיה ועושים מעבר למסך רחב, הם גם מאמצים את הסטריאו כשיטת הסאונד שלהם. גרסה מסחרית לסטריאו מגיעה רק לקראת סוף שנות ה-50, כש-EMI לא מצליחים לשמור על הפטנט של בלומליין והוא הופך לנחלת הכלל. אבל הדרך לשם נסללת כל הזמן. שידור ראשון של רדיו FM שמגיע אל מערכת ביתית מתבצע ב-1954. איכות הסאונד תאפשר שידור סטריאו איכותי. החברות הגדולות עושות בשנה זו את הקלטות הסטריאו הראשונות שלהן וב-1958 הBBC מתחיל לשדר בקביעות בסטריאו בימי שבת בבוקר. בסוף שנת 1957 יוצאים אלבומי הסטריאו הראשונים. הם מחולקים לשניים – מוסיקה קלאסית ואלבומים שנועדו להרשים את החברים שלכם מהיכולות של המערכת החדשה שקניתם. זה היה חשוב מאוד, כמובן, כי אלבומים בסטריאו חייבו לקנות נגן תקליטים חדש ורמקולים חדשים, שבימים ההם יוצרו על ידי, הפתעה הפתעה הפתעה, אותן חברות שייצרו את התקליטים. הנה דוגמה לאלבום שנועד להרשים: חברות המוסיקה משלבות ידיים ויוצאות למתקפה פרסומית שכוללת מלבד פרסומות בכל כלי התקשורת גם הדגמות חיות וסרטונים שמשודרים בכל מקום אפשרי. הנה אחד מהם. עדיין, כשהתחילו שנות ה-60, רוב מכשירי הרדיו, בוודאי אלו שברכבים, היו מכשירי AM ששידרו במונו, ורוב נגני התקליטים היו במונו. אלבומי סטריאו נועדו לאודיופילים או לחובבי הגדג’טים. אגע במיקסים של הביטלס בפעם הבאה, אבל רק אומר כי Please Please Me יצא ראשית במונו ורק 5 שבועות לאחר מכן בסטריאו, שכן EMI לא ראתה בכך חשיבות רבה מדי. האלבום יועד לצעירים, ולהם בין כה אין כסף למכשירי סטריאו או אלבומי סטריאו שעלו יותר מאלבומי מונו. ככל ששנות ה-60 התקדמו המונו החל לאבד את יוקרתו. הסטריאו החל להיתפס בצמוד למונח High Fidelity או Hi-Fi בקצרה, שפרושו היה נאמנות גבוהה למקור. המונו, שנועד לרמקול אחד החל להיתפס כנחות ולא טבעי לעומת הסטריאו שפעל על 2 האוזניים. לא בטוח שזה נכון, אבל נחזור לזה בעתיד. בתחילת שנות ה-60 היו בבריטניה פחות מ-10 אחוז של נגני תקליטי סטריאו. עד סופה עשו רוב הצרכנים את התהליך של מעבר. כמו שיקרה מאוחר יותר עם הקומפקט דיסק, הסטריאו שווק כהגעה לגן עדן של סאונד וכסופו של החיפוש אחר הסאונד הטוב ביותר האפשרי. זה נתן לחברות התקליטים את היכולת למכור שוב יצירות קלאסיות שהוקלטו מחדש בסטריאו, אך בכל הקשור לפופ, רוק, בלוז ושאר הסגנונות, מה שהוקלט במונו נשאר במונו ולכן בניגוד להמשך הדרך, בה הוצאות מחודשות ייצאו חדשות לבקרים, לא היה בהם כרגע ערך כלכלי מסחרי. מי שמעוניין לקרוא קצת יותר על התקליט, הרדיו והשינויים שעברו על הנושא בחצי הראשון של המאה הקודמת,מוזמן לקרוא תרגום בשני חלקים של פרק מספרו המצוין של אלייז’ה וולד “איך הרסו הביטלס את הרוקנרול”. חלק 1 חלק 2 בשבוע הבא נגיע לשאלה – אלבומי הביטלס, מונו או סטריאו? #ביטלס #מונו #סטריאו

השיר Grow old with me נכתב על ידי ג’ון לנון, יחד עם שירים רבים שיכללו באלבומו האחרון ובאלבום שיצא לאחר מותו, בחופשה בברמודה ביוני ויולי 1980. על עמוד המילים, שתמונה שלו מצורפת למטה, תוכלו לראות כי כתב “פיירילנד, 5 ביולי 1980 ברמודה”. השיר נכתב לאחר שיוקו אתגרה אותו לכתוב שיר בהשראת המשורר רוברט בראונינג. יוקו סיימה בדיוק לכתוב שיר בהשראת אליזבט בארט בראונינג, שהיתה משוררת ידועה ואחת המשפיעות ביותר במאה ה-19, ואשתו של רוברט בראונינג. לנון דאג שקובץ שירים של המשורר ישלח אליו לחופשה. לרגע אף חשבו בני הזוג שעטיפת אלבומם החדש תהיה של שניהם לבושים כמו המשוררים. מאוחר יותר באותו יום צפה לנון בסרט משנות החמישים על שחקן פוטבול שחברתו שולחת לו שיר מאת רוברט בראונינג. זה היה סימן. לנון לקח את הבית הפותח של השיר, ששמו היה “רבי בן עזרא” וביסס את השיר עליו. זה הבית הראשון: Grow old along with me! The best is yet to be, The last of life, for which the first was made: Our times are in his hand Who saith, ‘A whole I planned, Youth shows but half; trust God: see all, nor be afraid!’ שירו של לנון מעולם לא זכה להקלטת אולפן רשמית. הוא יצא באלבום Milk and Honey שיצא בשנת 1984 לאחר הרצחו של ג’ון. זהו השיר האחרון של לנון באלבום. כמו באלבום “פנטזיה כפולה”, גם אלבום זה בנוי משירים של לנון ושל אונו כשהם משולבים אחד בשני. לפניו מופיע השיר של יוקו, Let me count the ways, אותו כתבה על פי שירה של אליזבט: Let me count the ways how I love you, Its like that gentle wind you feel at dawn, Its like that first sun that hits the dew, Its like that cloud with a gold lining telling us softly That itll be a good day, a good day for us. Thank you, thank you, thank you. Let me count the ways how I miss you, Its like that oak tree in my childhood garden, Its like that first summer I spent in egypt, Its like that warm evening you read to me Both knowing deeply that its a good time, A good time for us. Thank you, thank you, thank you. Let me count the ways how I see you, Its like that lake in the mountain you heard about, Its like that autumn sky that stays so blue, Its like that air around me that holds me so gently, Whispering strongly That youre always there, always for me. Thank you, thank you, thank you. כמו שנראה עוד מעט, השיר שלה הוקלט כך שישמר את אופי ההקלטה של לנון לשיר שלו. השיר של בראונינג שהשפיע על ג’ון נכתב ב-1864, שלוש שנים לאחר מותה של אשתו אליזבט. התקווה שבשיר של לנון להזדקנות משותפת תחזיק פחות מחצי שנה. הוא אמר באחד הראיונות שנתן לברי מיילס: “אני באמת לא יכול שלא לחכות לזיקנה. אתה עושה כמיטב יכולתך ואז מגיע זמן שאתה מאט וזה נראה נחמד. אני כל הזמן מצפה לזמן בו נהפוך לזוג מבוגר, בני 60, עם הזכרונות של הכל. אני מניח שעדיין נהיה בתנועה, כי נהיה על כסאות גלגלים”. Grow old along with me The best is yet to be When our time has come We will be as one God bless our love God bless our love Grow old along with me Two branches of one tree Face the setting sun When the day is done God bless our love God bless our love Spending our lives together Man and wife together World without end World without end Grow old along with me Whatever fate decrees We will see it through For our love is true God bless our love God bless our love הדמו הזה, שנכנס לאלבום, הוקלט בדירה שבבניין דקוטה בניו יורק בנובמבר 1980. לנון ניגן שם בפסנתר כשמכונת תופים מלווה אותו. האלבום מסתיים עם שיר של יוקו בשם You’re the One בו יוקו אומרת שעבור העולם המלגלג, הם אולי היו לורל והארדי, אבל בעיני עצמם הם היו תמיד קאתי והיתקליף, האוהבים הסוערים של “אנקת גבהים”. “במציאות היינו בסך הכל ילד וילדה, שמעולם לא הביטו לאחור”. במהלך הסשנים על שירי הביטלס החדשים בהם הוקלטו הגרסאות של Free as a bird ו- Real love שקלו לעבוד על השיר הזה, אבל בסופו של דבר זה נזנח. מאוחר יותר מקרטני הסביר כי זה הצריך יותר מדי עבודה. אני לא חושב שזו הסיבה. אני מאמין שחברי הביטלס הנותרים לא רצו להתעסק עם שיר שיצא כבר באלבום סולו של לנון. בסוף שנות הביטלס ובכל שנות ה-70, לנון המעיט באופן קבוע בתרומתו של ג’ורג’ מרטין למוסיקה של הביטלס. הוא אף דיבר עליו בצורה מכוערת פעמים מספר. ברור ששום קשרי עבודה לא התקיימו בינהם. למרות זאת, כשהגיע הזמן להוציא את האנתולוגיה של לנון (קופסה מדהימה ומומלצת) בשנת 1998, יוקו אונו החליטה לפנות לג’ורג’ מרטין על מנת שיכתוב עיבוד תזמורתי עבור השיר, ממש כמו בתקופת הביטלס. העבודה עם הדמו היוותה אתגר, שכן לנון נהג להניח את הטייפ על הפסנתר, דבר שגרם לכלי להישמע חזק בהרבה מהקול. מה שמרטין עשה היה ליצור עיבוד שיאפשר לו לנסות ולהסתיר את המשחק עם עוצמת הצליל. הוא עדיין לא היה מרוצה מאוד מהתוצאה, אבל זה הטוב ביותר שניתן היה לעשות. באופן כללי הוא אמר שהיה מאוד קשה עבורו לעבוד עם “קולו המת של ג’ון”. עיבוד זה הוקלט באולפני אבי רואד כשג’יילס מרטין, הבן שלקח על עצמו את המשימה להיות ממשיך דרכו של האב בשימור חומרי הביטלס, ניגן בבס והיה עוזר מפיק. הנה לכם דוגמה מפוארת לשילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש. באלבומו האחרון What’s My Name, ביצע רינגו את השיר הזה. אורח מיוחד בביצוע – סר פול מקרטני. האם הביצוע מצליח להתעלות מעל הגימיק ולספק ביצוע מצמרר ועוצמתי? לטעמי מדובר בכישלון מוחלט. אבל אני שבוי בקסמו של הביצוע המקורי. תחליטו בעצמכם. #גורגמרטין

הנה אנחנו – ה 26 לספטמבר 2019 – 50 שנה ליציאת האלבום אבי רואד. בתזמון מושלם, סיימנו לכתוב על כל שירי האלבום ומכיוון שעל מנהגים לא מוותרים, הנה אנחנו מגישים היום את הפוסט שיסכם את הדרך המפותלת אל האלבום אבי רואד. האלבום הלבן יצר את מאזן הכוחות החדש בלהקה, של 4 אינדבדואלים שעדיין יודעים לעבוד יחד כשבא להם. לאחר פרויקט ‘גט בק’ שעשה הכל חוץ מלהחזיר אותם למצב של להקה אוהבת ומחבקת, הביטלס בפרשת דרכים לא פשוטה. הם צריכים לבחור מי יוביל את הלהקה מבחינה ניהולית ובאיזו אסטרטגיה תלך חברת אפל שנמצאת על סיפה של קטסטרופה כלכלית. מן העבר השני הם צריכים לבחור לאן תלך הלהקה אומנותית. באופן מוזר, או שלא, הדברים כרוכים זה בזה וזאת מכיוון שמערך הכוחות בלהקה מאז האלבום סרג’נט פפר הולך ומייצר את המצב הלא רצוי – מקרטני מול השאר. כך בצד האומנותי וכך גם בצד הניהולי. השיא של התופעה הזו הוא האלבום אבי רואד. זה נכון. הלהקה נשמעת נפלא. החזרה אל ג’ורג’ מרטין מוכיחה את עצמה, אבל הביטלס כבר למעשה מפורקים. הריסון שהביא 2 שירים מצויינים לאלבום ודאג לכך שהפעם הם גם יקבלו את הטיפול המגיע להם, לא מוכן לסבול עוד רגע אחד של התנשאות כלפיו. ג’ון לנון שמגיע לאולפן רק כשממש צריך מצהיר על כוונתו “להתגרש” לאחר סיום ההקלטות והכל צף במצב כאוטי. לראיה אפילו עטיפת ושם האלבום נשארו כחידה כמעט עד לסוף ההקלטות ולבסוף נבחרו הפתרונות שלא דורשו מאמץ יוצא דופן. האלבום עצמו אינו אלבום הומגני והחומרים בו נעים מקטעים שנשארו מפרויקט גט בק, חומרים שלא נכנסו לאלבום הלבן, לבין שברירי שירים שמודבקים יחדיו, אבל זה לא משנה את העובדה שבאופן כמעט קוסמי הכל, ליטרלי מתחבר יחדיו ונשמע מלא חיים, מופק כהלכה ופשוט נפלא. כבר ב 28 בינואר 1969 – מתחיל לנון לג’מג’ם אילתור חדש שיוליד סופו של דבר את I Want You. בתחילת חודש פברואר, ג’ורג’ הריסון עובר ניתוח להוצאת שקדיו ולכן הפעם הבאה שהלהקה נפגשת להקלטות היתה ככל הנראה ב 22 בפברואר במה שכונה “הסשן המסתורי” באולפני טרידנט. הביטלס ממשיכים מהיכן שהפסיקו ועובדים על I Want You. יומיים לאחר מכן ממשיכות העבודות באולפני טרידנט שבלונדון בעזרתו של המפיק גלין ג’ונס והקלידן בילי פרסטון. ב 25 בפברואר, יום הולדתו ה 26 של הריסון, הוא לא מתאפק ומגיע לאולפני EMI לבדו על מנת להקליט גרסאות ל 3 משיריו – Old Brown Shoe, All Things Must Pass ו Something. מקרטני עסוק בהפקת סינגל חדש למרי הופקין – שיר שכתב בשם Goodbye ולנון מוכיח לעולם שהאומנות של ג’ון ויוקו אחת היא כשהוא מופיע בקיימבריג’ מול 500 אנשים. זו בעצם הפעם הראשונה בה מופיע לנון מאז שפרשו הביטלס מהופעות רק שהפעם הוא יחד עם יוקו כשהוא ישוב עם גבו לקהל יחד עם גיטרת האפיפון קזינו שלו והיא עם הווקליות המיוחדת שלה. 2 במרץ 1969 בקיימברידג’ ב 12 במרץ, מוצא פול זמן ביומן על מנת לשאת לאישה את לינדה איסטמן והשניים יוצאים 4 ימים אחר כך לירח דבש של שבועיים בארה”ב. היין או היאנג של פול, ג’ון, יחד עם זוגתו יוקו, יוצאים למסע משלהם ב 16 למרץ שיכלול בין היתר נסיון לחתונה בפאריז, קידום סרט, חתונה בגיברלטר ב 20 במרץ, ושביתת שכב למען השלום באמסטרדם. 20 במרץ בגיברלטר ב 9 באפריל החבורה העליזה קצת פחות, נפגשת לסשן צילומים רשמי ב 2 לוקיישנים. סשן שיהיה האחד לפני האחרון הרשמי שלהם יחדיו. ב 14 באפריל, כשהריסון עסוק בעיניני חיפוש בית חדש ורינגו בעיניני הסרט The magic christian, לנון ומקרטני נפגשים יחדיו באולפן על מנת להקליט את הסינגל הבא של הביטלס, שיר חדש של לנון בשם The ballad of John and Yoko. יומיים אחר כך כל הלהקה נפגשת כדי להקליט את הבי סייד לסינגל Old Brown Shoe של הריסון ולהתחיל לעבוד על Something. ב 20 באפריל, ללא ידיעה ברורה מה הצעד הבא של הביטלס, הם מתחילים יחד עם בילי פרסטון לעבוד על Oh! Darling וממשיכים את העבודה ב 26 באפריל בו מתחילה העבודה גם על Octopus’s Garden של רינגו. הנה כמה תמונות מה 26 באפריל. ההקלטות ל Something נמשכות בחודש מאי חלקן מתבצעות באולפני אולימפיק בלונדון והעבודה על You Never Give Me Your Money, השיר שנכתב על מצבם הכלכלי הקלוקל, מתחילה ב 6 במאי. ב 26 במאי, נשכבים להם ג’ון ויוקו שוב במיטה לשבוע לאות מחאה בעד השלום – הפעם בטורונטו שבקנדה – אנחנו נרוויח מכך את Give Peace a Chance שיביא את Come Together הנהדר. ב 30 במאי משתחרר הסינגל החדש של הביטלס The Ballad of John and Yoko. ה 1 ביולי מוגדר כיום ההקלטות הרשמי הראשון עבור האלבום אבי רואד – בו הביטלס כבר יודעים בוודאות שזהו הכיוון. בצורה אירונית ביום הזה ג’ון יוקו ו 2 ילדיהם בנפרד, ג’וליאן וקיוקו עוברים תאונת דרכים בסקוטלנד מה שמונע מג’ון להגיע לאולפן לתקופה של כמעט שבועיים. מקרטני מנצל את העניין ובימים הראשונים עובד ביתר שאת על You Never Give Me Your Money וביום המחרת הוא מתחיל לעבוד על עוד שירים: Her Majesty, Golden Slumbers, Carry That Weight. ב 7-8 ביולי עובדים הביטלס על Here Comes the Sun של ג’ורג’ – עדיין בהעדרו של ג’ון, וב 9 מתחילה העבודה על השיר שמלווה את הלהקה עוד מפרויקט גט בק והדעות עליו בקרב מעריצי הביטלס חלוקות. אני מתכוון כמובן ל Maxwell’s Silver Hammer. הנה כמה תמונות נהדרות מאותו יום באולפן שצילמה לינדה. נחשו מי חוזר לאולפן באותו היום? נכון לנון. ג’ון מגיע לאולפן יחד עם יוקו כמובן. יוקו שנמצאת בהריון, מצווה על ידי רופאיה להיות תחת שמירת הריון לאחר התאונה שעברו. זה מספיק ללנון על מנת לארגן מיטה באולפן עבורה. ככה זה נראה: העבודה על Maxwell’s Silver Hammer נמשכה גם ב 10 ביולי למורת רוחם של כולם שנאלצו לבצע אותו שעות על גבי שעות עוד מפרויקט גט בק. ב 17 ביולי מתחדשת העבודה על Octopus’s Garden של רינגו ועל Oh! Darling של פול. באחד הימים ביולי מוזמנים הביטלס לצפות בגרסה מוקדמת של הסרט Let it Be בהקרנה פרטית. ב 21 ביולי מתחילה העבודה על Come Together של ג’ון – זהו למעשה השיר השני שהוא מביא לאלבום והראשון בסשן הקיץ. מקרטני מצידו ממשיך לעבוד על Oh! Darling ולהגיע לאולפן לפני כולם על מנת לשחוק את קולו. העבודה על The End שלדעת רבים יהווה את שיאה של המחרוזת הסוגרת של האלבום, מתחילה ב 23 ביולי. ככה זה נראה באולפן באותו היום מזוית הראייה של יוקו מהמיטה. למחרת מקליט מקרטני דמו לשיר Come and Get It על מנת להנחות את The Iveys, אחת ההחתמות של אפל, כיצד לבצע את השיר. The Iveys ישנו את שמם ל Badfinger תוך זמן קצר. באותו היום מתחילה העבודה על צמד הקטעים הקצרים של לנון Sun King ו Mean Mr Mustard – שני הקטעים שקיבלו מחמאות ממנו בראיונות מאוחרים: האחד “חתיכת אשפה” והשני “חתיכת זבל מהודו”. ב 25 ביולי מתחילה העבודה על She Came In Through The Bathroom Window של פול ועל השיר שיעקוב אחריו במחרוזת Polythene Pam של ג’ון – שניהם נכתבו כל אחד לחוד על מעריצה אחרת של הביטלס מתקופה שונה. העבודה על השירים כל הזמן נמשכת במהלך החודש כשכל פעם נזכרים החברים בעוד תוספות שהם רוצים להוסיף לשירים שכבר נראה שנסתיימה העבודה עליהם. המחרוזת בניצוחם של מקרטני ומרטין מתחילה לתפוס צורה. הנה תמונות מהעבודות ב 31 ביולי. ב 1 באוגוסט מתחילה העבודה על השיר האחרון שיקליטו הביטלס יחדיו – Because הנפלא של לנון שיכיל בו הרמוניות שמימיות שכתב ג’ורג’ מרטין. ג’ורג’ הריסון שהביע התלהבות רבה בלשון ההמעטה מסינתיסייזר המוג, אירגן כזה לאולפני EMI וב 5 באוגוסט הציג אותו לראווה לכל דורש באולפנים. אם ישנו כלי ייחודי לאלבום הזה, זהו המוג סינתיסייזר שישולב בכמה שירים באלבום כמו Here Comes the Sun, Because, Maxwell’s Silver Hammer ו I Want You. ב 8 באוגוסט יוצאים הביטלס מהאולפנים על מנת לצלם את עטיפת האלבום על מעבר החצייה הקרוב. לאחר התחבטויות ורעיונות שכללו גיחה לאוורסט ונפסלו מטעמי עצלנות, נבחר הלוקיישן הזה ובעקבותיו גם שם האלבום על שם הרחוב בו נמצאו האולפנים. ליטושים של השירים נעשים עד לסוף החודש וב 22 באוגוסט נערך סשן הצילומים הרשמי האחרון בהחלט ללהקה באחוזתו החדשה של לנון. מרי, היורשת לבית מקרטני מגיחה לאויר העולם ב 28 באוגוסט, פחות מחודש לפני יציאת האלבום. ב 31 באוגוסט נצפים שלושת הביטלס האחרים בהופעה של בוב דילן ב Isle of Wight וב 1 בספטמבר מגיע דילן לביקור באחוזתו של לנון. זו תהיה הפעם האחרונה ששניהם יפגשו. ב 12 בספטמבר, גומלת ההחלטה בליבו של לנון לעזוב את הלהקה ומכיוון שהוא לא הטיפוס שימתין אפילו לרגע, יום לאחר מכן הוא טס עם הלהקה החדשה והמאולתרת שלו להופיע בפסטיבל בטורונטו. ב 20 בספטמבר לנון מגלה את אשר ליבו לשאר חברי הלהקה במהלך דיונים במטה חברת אפל ולמרבה האירוניה דווקא באותו היום נחתם חוזה חדש ומשופר בין אפל לחברת EMI בניצוחו של אלן קליין. החוזה גם כובל את חברי הלהקה להקליט בחברה עד שנת 1976 ביחד או לחוד. האלבום השתחרר כאמור היום לפני 50 שנה והווה את החומר המוקלט האחרון של הביטלס. לאחריו יצא האלבום Let it Be שהכיל בו זיקוק של החומרים מפרויקט גט בק. זהו תם ונשלם. תם אלבום. תמה לה להקה.

אני לא יודע אם נשאר אדם שאני מכיר שלא יודע שאני מת על קופסת הויניל החדשה של אבי רואד ובמיוחד על האלבום הכפול המצורף שמכיל בו הקלטות, גרסאות וטייקים מיוחדים, באיכות מיוחדת. אם לא אמרתי זאת – אז אני מת על הקופסה ואני שוקל להציע לה לעבור לגור איתי. היא לא ממש שאלה והתנחלה לי בבית. בתוך הקופסא שיש לה כמובן מגרעות כמו למשל הבוקלט המינימלי שצורף או הזלזול בסליב של האלבום הכפול שיכל להיות גיטטפולד יפהפה – אבל הוא סינגל סליב מזעזע שמכיל בו 2 תקליטים אבל עם תמונה נהדרת, אחת אחרת מתוך סשן הצילומים של עטיפת אבי רואד. פול מקרטני כתב כמה מילים לכבוד ההוצאה הזו שאותם כן בחרו אנשי אפל לצרף לבוקלט, ואין בהם משום החידוש או משהו בעל ערך מוסף מיוחד, אבל המילים שלו בכל זאת מצליחות לגעת בי. בכל זאת זהו אחד מאדריכלי האלבום הענק הזה. הנה התרגום שלי למאמר הקצר של מקרטני היישר מתוך הקופסא. —- הדרך הארוכה והלא מתפתלת שחותכת את הפרבר עם שורת העצים בצפון לונדון מובילה אל בית צנוע המוסט מהדרך הראשית. הבית הזה הוא כמובן אולפני אבי רואד. הפעם הראשונה בה הגענו לשם הייתה מרגשת: נכנסנו דרך כניסת ספקי הסחורות – עדיין לא מוסמכים להשתמש בכניסה הראשית – וגילנו שה’בית’ הזה אין סופי עם אולפנים, חדרים, משרדים וארונות שממלאים כל אינץ’ בחלל הפנים העצום. אולפן 2 היה גדול יותר מכל מה שעבדנו בו עד לנקודה זו וכשחיברנו את הציוד הבסיסי שלנו פשוט התפעלנו מהגודל. 4 בחורים בתחילת שנות העשרים שלהם מתחילים קריירת הקלטות שתארך, מי יודע כמה, 6 שנים אולי אפילו יותר. הזיכרונות מהסשן הראשון הזה ואלו שבאו אחריו, עדיין חיים וברורים ומזכירים לי כמה רחוק הגענו, וכמה למדנו. המנחה שלנו בתהליך היה ג’ורג’ מרטין ובנקודה זו הוא היה מפיק זוטר בהיררכיה של EMI. לטשנו עיניים בפליאה בקסם של תהליך ההקלטה ואיך הוא יכול להפוך את רעשי חיינו לתקליט אמיתי. לאחר מכן, טיפסנו במדרגות הארוכות אל חדר הבקרה, היכן שהמבוגרים התגוררו על מנת להאזין למה שהשגנו. במהלך השנים הבאות חיינו ונשמנו מוסיקה ויצרנו רצף של שירים שהלכו והתפתחו והובילו לאלבום האחרון שלנו. לאחר שעברנו כמה ימים לא קלים, החלטנו לחזור לאחור לאן שהיינו שייכים פעם כדי להקליט שוב עם ג’ורג’ מרטין והפעם להסכים עם המשמעת שתמיד הייתה חלק מתהליך ההקלטה איתו. לכולנו היה המון מה לתרום. ג’ון הביא את Come Together שהשתנה משיר שהושפע מצ’אק ברי לקטע סקסי סוואמפי. ג’ורג’ הביא 2 מהשירים הכי יפים שהוא כתב אי פעם. הוא פרח מאוחר ככותב שירים והפעם הביא את Something ואת Here Comes the Sun שניהם יהפכו לקלאסיקות של הריסון. רינגו עשה טיול בין הגלים של ‘צוללת צהובה‘ ומצא ‘גן תמנונים‘ קסום. אני צרחתי את Oh! Darling יחד עם You Never Give Me Your Money שמסכם את הצרות העסקיות שלנו ואת Golden Slumbers שמניח את הנטל שלנו. ג’ון יצר את Because הבלדה הכואבת, האלגנטית והבהירה כקריסטל. החלטנו לחבר יחדיו את חלקיקי השירים שלא היו גמורים ויצרנו רכבת של מחשבות שתביא את האלבום לסיומו. מסע ההקלטות של הביטלס עבר הרבה טוויסטים, פניות ועיקולים ונסיעות מרגשות. כאן עדיין תהינו על הקסם של הכל. ובסוף, האהבה שאנחנו מקבלים…טוב את מכירים את השאר. XXX פול מקרטני 2019 #אולפניאבירואד #גורגמרטין #פולמקרטני

אתמול ‘חגגנו’ את יום הולדתו ה 79 של ג’ון לנון. לומר שוב ושוב עד כמה הדמות הזו שינתה את חיי יהיה כבר לעוס ורפטטיבי ולכן הפעם לכבוד יום הולדתו החלטתי לתת לו מתנה ממני. היום תרגמתי מכתב שכתב ג’ון המתוארך ל 15 בנובמבר 1976. במכתב ה’פתוח’ כדבריו שכתב לסינת’יה, משיב ג’ון תשובות למאמר שהתפרסם במגזין נשים שהכיל את דבריה של גרושתו. את המכתב הפתוח שלח ג’ון למגזין שבועי בארה”ב בבקשה לפרסם אותו איך שהוא כלומר מודפס ללא כל עריכה. ‘כי אני חושב שזה רק הוגן עבורי ועבור הקוראים שלך להציג את הצד שלי בסיפור’. באמצע 1976 נישאה סינת’יה בשלישית לג’ון טוויסט. לנון כהרגלו בקודש, מלהטט מילים והפעם שם משפחתה החדש של סינת’יה על הגריל כשהוא נכרך עם שיר של דילן. מאוד יכול להיות שמשחק המילים הזה השפיע עליה לקבוע את שם ספר הזכרונות שלה שהתפרסם שנתיים אחר כך A Twist of Lennon. עטיפת הספר A Twist of Lennon המכתב הוצע למכירה לפני כשנתיים על ידי אספן פרטי במחיר של 25 אלף דולר. מה במכתב? הדברים הרגילים בין גרושים. היא לא נתנה לו לראות את הילד. הוא לא ריגל אחריה. היא רצתה להתחתן שוב ועוד ילד. אתם יודעים איך זה. עבורי הערך האמיתי של המכתב הזה הוא שלאמת תמיד ישנה 2 צדדים, ומכיוון שלנון הצטייר כבחור לא רגיש במיוחד כלפי נשותיו בלשון ההמעטה וזוהי כנראה האמת הנוראה, בכל זאת יש גם צד שני למטבע. מה נשאר לומר? יום הולדת 79 שמח ג’ון. עד כמה שאפשר לקרוא לו שמח. הנה תרגום המכתב. —- 15.11.1976 מכתב פתוח לסינת’יה טוויסט סינת’יה יקרה, כמו ששנינו בוודאי יודעים, הנישואים שלנו הסתיימו הרבה לפני הופעת ה LSD או יוקו אונו…וזו המציאות! [רפרנס לשיר God] הזיכרון שלך נחלש בלשון ההמעטה. הגרסה שלך לטריפ ה LSD הראשון שלנו קצת מעורפלת ונראה ששכחת את אלו שבאו אחריו! הימים הטובים ההם נראה גם ששכחת שרק לפני שנתיים, כשיוקו ואני היינו פרודים, פתאום הבאת את ג’וליאן לראות אותי בלוס אנג’לס אחרי 3 שנות שתיקה. בזמן הביקור בקושי הרשת לי להיות אתו לבד לרגע אחד. אפילו ביקשת ממני להתחתן אתך מחדש ו/או לעשות עוד ילד ביחד: “למען ג’וליאן”. בנימוס אמרתי לך לא, בכל מקרה הייתי עדיין מאוהב ביוקו (שחשבתי שמאוד ‘מחוברת לקרקע’). שום בלש לא נשלח לאיטליה. החבר המשותף שלנו אלכס מארדאס [מג’יק אלכס] הגיע למלון באסאניני [ששייך לבעלה השני] לראות איך אתם מסתדרים מכיוון שאמרת שאת חולה מכדי להגיע הביתה. לבסוף, אני לא מאשים אותך על הרצון הזה להימלט מעבר ה’ביטל’ שלך. אבל אם את רצינית לגבי כך, את צריכה להימנע מלדבר ולדגמן עבור מגזינים ועיתונים! ימים טובים אחרים היו לנו כמה שנים טובות יחד, אז תיתלי בהן לשם שינוי וכמו שדילן אומר: זה היה רק A Simple Twist of Fate. אהבה ומזל טוב לשלושתכם משלושתנו. ג’ון. המכתב הפתוח שכתב לנון #מגיקאלכס #גוןלנון #גוליאןלנון #יוקואונו #סינתיהלנון

שירים בעייתיים הם מאסט בכל קריירה של אמן. הרי אין כמו פרובוקציה טובה כדי להזניק קדימה קריירה ולהישאר באור הזרקורים – אפילו באור לא חיובי. למען האמת אין יותר מדי שירים כאלו בקאנון של הביטלס שאפשר לומר שהם ממש פרובוקטיביים. גם באלו שכן, הפרובוקציה מרומזת, כמו למשל בשירים שמרמזים על שימוש בסמים כמו happiness is a warm gun או מעשה אהבה בפומבי ב why don’t we do it in the road. השיר היחידי שפרובוקטיבי בצורה ישירה וחריגה ללא עוררין הוא Run For You Life שסוגר את ראבר סול. זהו שיר שבצורה מוזרה עבר את המשוכות של שנות השישים שמצד אחד היו עדיין מקובעות בעצמן אך יחסית החלו תהליך של פתיחות חברתית מסוימת ומן הצד השני היו גם מאוד סקסיסטיות ומפלות. מה שבטוח הוא שבימנו אנו שיר כזה לא היה עובר שום פילטר בטח לא בתקופה כל כך מודעות של metoo – ובצדק. “קיבלתי השראה מ Baby, Let’s Play House. היו בשיר כמה שורות שחיבבתי: ‘אני מעדיף לראות אותך מתה ילדונת, מאשר שתהיי עם גבר אחר’. כתבתי את השיר מסביב לשורה הזו משיר בלוז ישן שאלביס ביצע”. סינגל הרוקאבילי של אלביס מ 1955 היה בסה”כ הרביעי שלו מאז שהחל את קריירת ההקלטות. הוא אמנם לא הגיע למקום הראשון במצעדים אבל כן הצליח להשתחל אל מצעד סינגלי הקאנטרי של הבילבורד. אלביס ב 1955 השיר נכתב במקור על ידי ארתור גונטר שכתב והוציא אותו כסינגל שנה לפני כן ומכיוון שכך זה עבד בעולם המוסיקה דאז, ארתור גונטר עצמו הושפע מ I Want to Play House with You של זמר הקאנטרי אדי ארנולד שהיה להיט ב 1951. מדוע שארתור גונטר יכתוב משפט מזעזע שכזה? אני כמובן לא הסנגור של אף אחד ובטח לא מצדיק איומים, בטח שלא בשירים, אבל לטעמי המשפט הזה של גונטר מופיע יותר כצורת דיבור ולא כאלימות לשמה, יותר כמשל או ביטוי לאהבה גדולה שרוכש בן הזוג בשיר לאהובתו. כן זה נשמע כמו תירוץ צולע. עובדתית הוא משובץ ומוחבא ממש בסופו של השיר. אלביס ומנהלו קולונל טום פארקר, ראו בשיר הזה הזדמנות יקרה מפז לפרוץ את תקרת הזכוכית או תקרת המצעדים ולייצר לו תרגום כשהם הופכים אותו לשיר נוטף זימה ופרובוקציה שיבוצע אחרת לגמרי משיר המסבאות העליז של גונטר. אלביס למעשה בורא את השיר מחדש על פי מידותיו החדשות. אבל גם לו יש קו אדום. עם דת לא מתעסקים. אלביס משנה במעט את הגרסה של גונטר כשהוא מחליף את המשפט You may get religion ב You may have a Pink Cadillac ולא בכדי – לאלביס אכן הייתה קאדילאק פליטווד שנצבעה בוורוד. הנה אלביס עם Baby, Let’s Play House אם נעצור ונחשוב לרגע, הרי כל השיר שמבצע אלביס פרובוקטיבי במהותו. כשאלביס שר על ‘לשחק באמא ואבא’ הוא מדבר על, אהממ…כן לשחק באמא ואבא במובן הגרפי של המילה. נוסיף על כך את השורה הבעייתית ואת תוספת ה Baby baby baby בתחילתו שלא מוסיפה תמימות לעניין, ואפשר להבין שזה קטע שנועד לזעזע את ההורים מצד אחד כי אלו יחסי ציבור מעולים ואם ההורים מזדעזעים אז הילדים שלהם ממש מתלהבים. השימוש הזה במשפט “‘אני מעדיף לראות אותך מתה” הוא באמת הליכה צעד אחד רחוק מדי שאין לו שום תירוץ ויעוד אחר חוץ מאשר לזעזע. אלביס מצליח בכך. ג’ון לנון, מעריץ גדול של אלביס, שצוטט באחד הראיונות אומר “לפני אלביס לא היה שום דבר”, ככל הנראה התלהב עד מאוד גם הוא מהשיר בזמן אמת כנער והיכן שהוא בתת המודע שלו נשארה ההתלהבות המאצ’ואיסטית הראשונית הזו שהביאה אותו לכתוב שיר מחווה לשיר נעוריו. אצל לנון הזעזוע מהמשפט הזה לא היה מספיק. הוא צריך לזעזע עוד. הוא כותב ממש תסריט אימה עם תוספת מחרידה לא פחות שיכלה להשתלב יפה בסדרת סרטי Scream. שימו לב לקונטרסט המכוון הזה בין האיום על חייה של אהובתו מצד אחד והחיבה שבקריאה לה ילדונת מהצד השני. “עדיף שתשמרי על ראשך, ילדונת או שלא אדע איפה אני”. ג’ון לא משאיר לה סיכוי בפזמון החוזר: “עדיף שתנוסי על נפשך ילדונת החביאי את ראשך בחול אם אתפוס אותך עם גבר אחר זה הסוף ילדונת”. עדיין אני נוטה לחשוב שהכוונה היא לא גרפית, אלא יותר לייצר אסקלציה סביב השיר של אלביס. אם אלביס ייצר תהודה סביב שיר של מישהו אחר אז בטח אני [ג’ון] יכול לעורר תהודה סביב השיר של אלביס. לשיר בטון זימתי יותר מאלביס בטח שג’ון לא יכול היה, לכן הוא מרפד את השיר בעוד ועוד תיאורים מזעזעים על מנת להשיג את המטרה וכך הוא ממשיך: “את מודעת לכך שאני בחור מרושע שנולד בראש קנאי ואני לא יכול לבלות את כל חיי לגרום לך ללכת בתלם”. סקסיסטי, פרובוקטיבי ומעורר זעם בכל מי ששומע, אבל זוהי טבעה של פרובוקציה טובה. צריך לזכור שאלו לא ימי רבולשן 9 חסרי המעצורים של ג’ון. עדיין לא. שלושת חברי הביטלס האחרים גם הם עובדים על השיר ונחשפים למילים, כמו כן גם ג’ורג’ מרטין ובראיין אפשטיין שלבטח ידע כיצד לרסן את ג’ון כשצריך, ועדיין השיר מצליח לעבור את כל הפילטרים ומשתבץ באלבום. אפשר לראות בשיר ‘בחור קנאי’ של ג’ון שהתוצאה הסופית שלו שובצה באלבום Imagine כמין שיר כפרה על ה’ראש הקנאי’ שלו בעבר ולא רק על השיר הזה, אלא בכלל על יחסו הקלוקל אל הנשים בחייו ובמיוחד לאישה אחת ספציפית. “חלמתי על העבר והלב שלי דפק במהירות התחלתי לאבד שליטה [אז בעבר] התחלתי לאבד שליטה לא התכוונתי לפגוע בך אני מצטער שגרמתי לך לבכות לא רציתי לפגוע בך אני פשוט בחור קנאי” בחזרה ל Run For You Life. אוסיף את העובדה שזהו השיר הראשון שהוקלט בסשנים עבור האלבום ראבר סול ואני יכול לדמיין שהביטלס ומנהליהם סברו שהלהקה הגיעה לסוג של סטגנציה עם האלבום והסרט Help והחלה מדשדשת במקום ואולי נזקקה למנת יחסי ציבור שתזין מחדש את הביטלמניה. אני יכול לדמיין שלכמה שניות נשקל השיר אפילו כסינגל. עם התקדמות ההקלטות לאלבום, המוסיקה דיברה בפני עצמה וכך נזנחה הפרובוקציה הצידה, והשיר הוחבא בסופו של האלבום. אם ג’ון מתחיל את השיר במשפט הפרובוקטיבי ששר אלביס אז צריך לסגור אותו בצורה פרובוקטיבית עוד יותר. בבית האחרון, תוקע ג’ון את המסמר האחרון ומסיים עם קראשנדו של פרובוקציה שמדגיש עוד את המשפט של אלביס. “שזו תהיה דרשה אני מתכוון לכל מה שאמרתי מותק, אני נחוש ואני מעדיף לראות אותך מתה”. מזעזע. לטובתו של ג’ון, בכל הזדמנות שהיא הוא טרח לנגח את השיר וקרא לו בין היתר “השיר השנוא עליי” או “צבוע” וב 1972 אולי בניסיון לתקן את הרושם הסקסיסטי הזה הוא כותב שיר בשם Woman Is The Nigger Of The World לאלבום Sometimes in New York City שהיווה מין אלבום פוליטי לא מוצלח כל כך. בשיר הזה בעל השם הפרובוקטיבי לא פחות, לנון מנצל את הבמה כדי להביא את חוסר השוויון בין המינים לתודעה. “אישה היא ה’כושי’ של העולם כן, היא כן, חשבו על כך אישה היא ה’כושי’ של העולם חשבו על כך, עשו משהו בקשר לזה” עטיפת Sometimes in New York City לפול מקרטני הייתה פרשנות מעניינת ומעט שונה לגבי Run For Your Life: “ג’ון תמיד היה במנוסה, תמיד הוא נס על נפשו. הוא היה נשוי. באף אף אחד מהשירים שלי לא היה משפט כמו ‘לתפוס אותך עם גבר אחר’ זה מעולם לא עלה בדעתי כי הייתה לי חברה והייתי יוצא גם עם בנות אחרות, זו הייתה מערכת יחסים פתוחה לגמרי, כך שלא הייתי מודאג מזה כמו שג’ון היה. שיר מאצ’ואי במקצת”. מה עם ג’ורג’ הריסון? ג’ון טען באחד הראיונות שהשיר היה אהוב על ג’ורג’. מדוע שיר כזה יכול להיות אהוב על ג’ורג’ הריסון? אפשר רק לנחש שהסיבה קשורה דווקא לקטע המוסיקלי ופחות לקטע הלירי. ג’ורג’ ניגן בשיר לא פחות מ 4 תפקידי גיטרה שמיד ארחיב עליהם וזו יכולה בהחלט להיות סיבה טובה להרגשה טובה לג’ורג’ המוזנח שלנו. הביטלס מתחילים לעבוד על האלבום הבא שלהם, מה שיהיה ראבר סול ב 12 באוקטובר 1965. הלחץ מכיוון חברת התקליטים לנפק עוד אלבום בסוף השנה, הכריח אותם לכתוב שירים חדשים לאחר שנה עמוסה שהכילה סרט חדש, סיבובי הופעות מתישים ואת האלבום Help. כבר בסשן הראשון כאמור, עובדים הביטלס על Run For Your Life כשלג’ון כבר יש בקנה את Norwegian Wood כתוב ומוכן להקלטה שגם עליו יעבדו הביטלס באותו יום וזה מעניין כי זה רק מחזק את דבריו של מקרטני על השיר מכיוון שגם Norwegian Wood עוסק בבגידה שבין בני זוג. הביטלס באולפן בעת הקלטת ראבר סול 5 טייקים מבוצעים כשג’ון באקוסטית, פול בבס, ג’ורג’ בחשמלית ורינגו בתופים. למעשה כל הטייקים חוץ מטייק 5 נקטעו באיבם בגלל טעיות כאלו ואחרות. טייק 5 הוא הטייק השלם הראשון בו השירה המדריכה של ג’ון שמוקלטת בערוץ נפרד מקבלת מין אפקט מהדהד מוזר. על גבי הטייק הזה מתווסף טמבורין של רינגו וכאמור עבודת גיטרה ניכרת של ג’ורג’. ג’ורג’ מוסיף את הריף המוכר של השיר שמוכפל על מנת לקבל צליל מנופח ובעזרת סליידר הוא מוסיף צליל עולה בסגנון ווסטרני שגם הוא מוכפל. שערו בנפשכם, 4 ג’ורג’ בשיר אחד וכל זאת בנוסף לתפקיד הליווי. הנה טייק 5 עם התוספות עליו, עדיין עם השירה המנחה של ג’ון. שילובי הקולות וההרמוניות באלבום הזה נפלאות וגם כאן לאחר הקלטת השירה הטקסנית של ג’ון שאני חייב להודות שאני מאוד אוהב את איך שהיא נשמעת בשיר הזה, כל שנותר הוא להקליט את ההרמוניות הנפלאות של פול וג’ורג’ ולהכפיל את הקולות בפזמון.שימו לב שה little girl בסוף כל ביצוע של הפזמון בצורה מכוונת לא מוכפל. למה? למה לא? האם הביטלס חזרו אי פעם לשיר הבעייתי הזה? ובכן בהופעות הוא לא בוצע מה שמעיד על כך שלא היה רצון להבליט אותו במיוחד אבל בפרויקט גט בק, ג’ון נזכר בו ושולף אותו לרגע מתאי הזכרון וסוחף את הלהקה לביצוע קצרצר: לסיום, מי שלא התרגשה כלל וכלל מהפרובוקציה בשיר ובנונשלנטית פשוט הפכה בין המינים בשיר והפכה להיות wicked chick במקום wicked man הייתה ננסי סינטרה שלא היססה להוציא ב 1966 גרסת קאבר נהדרת לשיר. #גורגמרטין #גוןלנון #גטבק #גורגהריסון #פולמקרטני #אלביספרסלי #ארתורגונטר

רבות כבר נכתב על התחרות בין לנון למקרטני שהניבה שירים נפלאים ותחרות בריאה שספק אם בלעדיה היו מגיחות לעולם יצירות נפלאות. התחרות הזו הלכה והתפוגגה ככל שהביטלס נעו בציר הזמן אל סופם הידוע מראש ודרכם היצירתית של השניים התרחקה עד לפירוד המלא. אם יש משהו שמצביע על תחילת הפירוד הזה, היא ללא ספק תקופת הקלטת האלבום סרג’נט פפר – פרי מוחו של מקרטני. זה נכון, שיתוף הפעולה עדיין ניכר בשיר עם השם האירוני With a Little Help from My Friends או בחיבור 2 קטעים לכדי יצירת מופת ב A Day in the Life, אך כשאימצו את עיניהם, שניהם כבר לא ראו את אותה הדרך נשקפת באופק. ברוח הזו, קצת לפני סיום העבודה על סרג’נט פפר, ב 29 במרץ 1967, כשג’ון ופול עבדו בביתו של פול על סיום השיר With a Little Help from My Friends, פול מציג שיר חדש, לא גמור, שחיבר רק כמה ימים לפני כן, כל זאת על מנת שג’ון דיי יתעלם ממנו. למזלנו, עד הראיה האנטר דיוויס, שקיבל את התואר הנפלא, ה’ביוגרפר של הביטלס בזמן אמת’, שהה שם בעת שהשניים עבדו על השיר שיבוצע לבסוף על ידי רינגו באלבום סרג’נט פפר. הנה הקטע מספרו של האנטר שכבר תרגמנו בפוסט שמביא את הקטע השלם מתוך הספר על כתיבתו של With a Little Help from My Friends: “פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפהפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא.” כמה ימים לפני כן, מתיישב פול בביתו של אביו בליברפול וכהרגלו משתעשע עם הפסנתר. אקורד לא סטנדרטי עליו הוא מרפרף מוליד את המנגינה. האקורד היה D6. השאלה ההגיונית הבאה היא על מי כתב פול את השיר, מי הוא הטיפש על הגבעה? כאן כהרגלנו בקודש, לפחות בסיפור של הביטלס, הדעות מתחלקות לכאן ולכאן. כעוגן, אתחיל ממה שסיפר על השיר מחברו: “הקטע ‘Fool On The Hill’ היה שלי ואני חושב שכתבתי אותו על מישהו כמו המהרישי. המקניטים שלו כינו אותו שוטה בגלל הצחקוק שלו ולא התייחסו אליו יותר מדי ברצינות. הרעיון היה על שוטה על הגבעה, או רעיון על מין גורו במערה שנמשכתי אליו. אני זוכר שפעם שמעתי על נזיר שהתגעגע למלחמת העולם השנייה בגלל שהיה במערה באיטליה, וזה תמיד דיבר אליי. יש בשיר כמה מילים טובות כמו perfectly still, אהבתי את זה, והרעיון שכולם חושבים שהוא טיפש דיבר אלי, כי הם עדיין עושים זאת. בדרך כלל מושיעים או גורואים היו מקור להתקוטטויות. חשבתי שאני רומז לבני דורי שהם לא טיפשים כמו שהם נראו”. המהרישי, מהאש-יוגי הביטלס פגשו לראשונה את המהרישי רק בקיץ באותה שנה אז כיצד לפול יש כבר שיר עליו במרץ של אותה שנה. פול עונה לחוסר ההיגיון: “צפינו במהרישי בצפון כשהיינו ילדים בתוכנית הטלוויזיה המקומית של גרנאדה, הוא הופיע בטלוויזיה מדי כמה שנים. כולנו היינו אומרים, ‘היי, ראית את אותו בחור משוגע אתמול בערב?’ ידענו עליו הכל: הוא היה הבחור הקטן והמצחקק שהסתובב ברחבי העולם שבע פעמים כדי לרפא אותו”. פול לא טועה. באמצע שנות ה 50, החל מאהרישי מהאש יוגי להפיץ את תורת המדיטציה הטרנסצנדנטלית ויצא לסיבוב חובק עולם לשם כך לקראת סוף שנות החמישים. ה’סיבוב’ למעשה המשיך שנים אחר כך ובאחד מהם הוא מגיע לאנגליה. ג’ורג’ שכבר התוודע אליו בביקור בהודו בסוף 1966, דואג להביא את הביטלס למפגש. הנה קטע טלוויזיוני של המהרישי: אליסטור טיילור, עוזרו הנאמן של בריאן אפשטיין ששירת נאמנה את הביטלס גם לאחר מותו ונבעט מחברת אפל בבושת פנים על ידי אלן קליין, כתב בספרו על אירוע מוזר שמעריצי הביטלס קישרו בינו לבין השיר על השוטה על הגבעה. האירוע מספר על טיול רגלי שעשה יחד עם פול וכלבתו בלונדון ובמהלכו נתקלו באדם מסתורי שכאילו והופיע משום מקום. לאחר ברכות נימוסיות האיש נעלם כלא היה, מה שהוביל את השניים לשיחה בנושא רוחניות ואלוהים. טיילור סיפר: “פול ואני שנינו הרגשנו את אותה התחושה המוזרה שמשהו מיוחד קרה. התיישבנו מטולטלים למדי ופול אמר, ‘מה לעזאזל אתה מבין מזה? זה מוזר. הוא היה כאן לא? דיברנו אתו?” 2 בעיות עם הסיפור הזה. ראשית טיילור עצמו מעולם לא קישר בין השיר לאירוע. שנית, האירוע התרחש שנה לאחר הקלטת השיר. בעיה. אתם בטח כבר מכירים אותנו בביטלמניקס, אנחנו לא נכנעים למובן מאליו ותמיד מחפשים את המשמעות מעבר להסברים המובנים. איך לדעתכם מרגיש מי שניכס לעצמו את הנהגת הכת המוסיקלית הנערצת בעולם? כלומר איך מרגיש מקרטני בלהקת הביטלס באותה התקופה? מנהיג מעורער שאף אחד לא טורח לכבד את מאמציו. הוא זה שמביא את רעיון האלטר אגו של להקת הביג-בנד בפפר. הוא זה שהרעיון לסרט שאין לו שום תסריט מוסדר ובו הכל נתון לשינויים, כבר עומד לו על קצה האונה השמאלית. מקרטני חש תחושה אמביוולנטית. הגבעה היא גבעת העולם עליה הוא ניצב. הוא, המוביל או הגורו של הביטלס, והרגשת חוסר הביטחון או הכסילות היא כיצד שגורמים לו שאר הביטלס להרגיש. את הרמז העבה לאותה אמביוולנטיות שפול עובר, אני גוזר מהבית השני בו הוא כותב על כך שאותו ‘אדם בעל אלף הקולות’ [הרבגוניות המוסיקלית] ש’ראשו בעננים’, אם מתחושה של גאווה או ראש מלא ברעיונות, מדבר בצורה קולנית כשהצירוף perfectly loud יכול להצטייר כמושלמות ווקאלית או כצעקנות יתר. אמביוולנטיות נפלאה. ב 2007 מוציא מקרטני את האלבום הנהדר, Memory Almost Full ובשיר feet in the clouds הוא יחזור לאותו אדם שראשו בעננים, כלומר אל עצמו. הפעם הוא יהפוך אותו upside down כך שרגליו יהיו בעננים וראשו על הקרקע כסמל לשינוי שעבר. רק שהפעם חבריו לביטלס כבר לא בסביבה וזה קשה. קשה מאוד מאוד מאוד מאוד. I’ve got my feet in the clouds, got my head on the ground I know that I’m not a square as long as they’re not around But I find it very very very very very very hard הראשון לכתוב על דמות ביוגרפית בודדה שכזו היה ג’ון לנון שדיבר ב Nowhere Man על עצמו האבוד רק כשנתיים קודם לכן. בתקופה הזו, הוא זה שהיה על גג העולם, הנהיג את הביטלס והתבצר בבית ענק בקנווד. כמו שכתבתי אז בפוסט על השיר של לנון, הבחור ההוא שהיה אז על גג העולם, הרגיש בודד ומדוכא גם מההצלחה וגם מהבידוד שגזר על עצמו ואיבד את החשק לבצע אפילו דברים יומיומיים. מהאיש משומקום נחזור בחזרה לכסיל על הגבעה. אתעכב רגע על המנגינה הנהדרת שחיבר מקרטני לשיר כי גם שם מסתתרת גאונות צרופה. הלחן נע בין מונוטוניות בראליזם שבבתים שמספרים על אותו שוטה ועל כיצד הסביבה רואה אותו, לבין אקורדים מינוריים עגמומיים שמספרים על תחושתו הפנימית וכיצד הוא רואה את העולם. אין לי מושג אם לכך התכוון מקרטני, אבל זה פסקול נהדר מתוזמר היטב. בנוסף לכך, בצורה גאונית, קטע החלילים שמלווה עם מפוחיות, עולץ ושמח ומצביע על כך שה’טיפש’ ממשיך בדרכו העולצת ולא נותן למה שהאנשים חושבים עליו להפריע לו. גאוני כבר אמרתי? ב 6 בספטמבר 1967, מקליט פול דמו לשיר על הפסנתר באולפני EMI. האמת? גרסה נפלאה, ערומה ללא כל השטיקים והטריקים שמכילה את קולו הצלול של מקרטני. מבחינתי זה כל כך יפה שזה יכל לעצור כבר שם. זה מה שזכר ג’ף אמריק מהיום הזה: “במהלך הלילה השני שבו עבדנו על I am the walrus של ג’ון, פול ביקש שאשאר מאוחר כדי שאוכל להקליט אותו מבצע דמו על הפסנתר של שיר חדש שכתב. כשסיים הוא שאל אותי מה אני חושב, והרמתי לו אגודלים דרך חלון חדר הבקרה. ‘זה נשמע כמו תחילתו של שיר ממש טוב,’ אמרתי. ‘איך קוראים לזה?’, ‘זה השיר החדש שלי לסרט [מסע הקסם המסתורי] – הוא נקרא ‘השוטה על הגבעה’, ענה מקרטני בגאווה. פניתי לקן (סקוט), שעזר לי. ‘זה המזל שלי’ אמרתי לו. ‘פול מביא שיר יפה שכזה ואתה תקבל להקליט אותו ולא אני’. ידעתי שהביטלס נכנסים לעבודה באולפנים ולא כל כך רציתי לצאת לחופשה, אבל ב EMI התעקשו שאצטרך לקחת את החופשה מכיוון שהיא נקבעה מראש. ג’ורג’ מרטין עודד אותי לצאת אליה, כי הוא ידע כמה הייתי שחוק”. הנה התוצאה הנפלאה מאותו סשן שהסתיים לו אי שם ב 3 לפנות בוקר: העבודה הרצינית על השיר עם כל הלהקה, התחילה רק ב 25 בספטמבר. בסשן הזה מוקלטים 3 טייקים בסיסיים, בהם פול על הפסנתר כשהוא מנגן את אותו קטע פתיחה כמו בדמו וג’ון על גיטרה קלאסית. על אותו טייק 3 החלו הביטלס להוסיף עוד ועוד תוספות. רינגו הוסיף תופים, פול הוסיף פסנתר נוסף, חלילית, גיטרה אקוסטית והקליט את הקול הראשי. המילים עדיין היו נתונות לשינויים כמו למשל השורה על ה’איש בעל אלפי הקולות’ שבשלב הזה היה רק ‘האיש ללא המחשבות’ או ‘בעל הראש הריק’. את מיקס המונו שהכין ג’ורג’ מרטין מאותו ‘טייק 4’ מאותו היום תוכלו לשמוע באנתולוגיה חלק 2: באותו היום מגיעה העיתונאית היפנית רומיקו הושיקה יחד עם הצלמת קו האזבה על מנת לראיין את הביטלס עבור המגזין Music Life. העיתוי הנפלא הזה מניב תמונות יפהפיות שאת חלקן צירפתי לפוסט. עוד אירוע חשוב שנרשם ביום הזה. לפחות עד כמה שידוע, זהו הסשן הראשון בו השתתפה יפנית אחרת. יוקו אונו. תוכלו לראות תמונה של ג’ון ויוקו. זו אחת מהתמונות הראשונות שלהם יחדיו. הנה כמה מהתמונות הנהדרות מאותו יום. הנה התמונה שנחשבת הראשונה של ג’ון ויוקו יחדיו: ביום למחרת, כאמור ג’ף אמריק היה בחופשה, רק שהפעם גם ג’ורג’ מרטין נעדר. קן סקוט שזה מכבר קודם להיות טכנאי באולפן, הושאר כאחראי על הסשן. זה היה הסשן השני שלו עם הביטלס כטכנאי. זה מה שזכר הטכנאי ריצ’ארד לאש (שהשתתף כטכנאי שני כבר מהקלטות האלבום סרגנ’ט פפר). “הוא היה כל כך נרגש שזה פשוט לא ייאמן. הוא שאל ‘באילו אורות אני אמור להשתמש? ו’מה אני עושה?’ באמת ריחמתי עליו באותו היום. הביטלס תמיד הפעילו מעט לחץ על הטכנאים שלהם. הם ציפו שתהיה שם ותעשה את העבודה שלך, אבל לא היו יותר מדי תודות”. בסשן הזה הקליטו הביטלס כמה תוספות וכמה ערוצים מחדש. למשל פול את הפסנתר והגיטרה האקוסטית ורינגו את התופים. מארק לואיסון הגדיר את זה כהקלטה מחדש אבל לא בדיוק. מה שכן קרה הוא שאורך השיר תפח ביותר מחצי דקה. הערוצים אוחדו לערוץ אחד, ולכן יכלו הביטלס להוסיף עוד ערוצים לשיר. רינגו הוסיף מצילות ומאראקס, פול הקליט את ערוץ הבס והקליט שוב את ערוץ הקול. השיר נראה כגמור ומונו מיקס נעשה ביום שלמחרת. ב 20 באוקטובר, נזכרים הביטלס שהחלילית שפול ניגן אי שם ב 25 בספטמבר, לא רובאסטית מספיק. 3 חלילנים מוזמנים לאולפן ביום הזה על מנת להשלים את החסר. מה לגבי המפוחיות שמלוות את השיר? ריי תומס, החלילן מה’מודי בלוז’ מספק את התשובה: “היינו בקשרי ידידות באותה תקופה עם הביטלס. מייק פינדר [חבר גם הוא במודי בלוז] ואני הגענו לאולפנים וניגנו ב I Am The Walrus” ו- ‘Fool On The Hill.’ זה היה הרעיון שלי להכניס את כל המפוחיות האלה. היו שם ג’ורג’ וג’ון, אני ומייק סביב המיקרופון. פול היה בחדר הבקרה וניגנו את המפוחיות האלו”. הביטלס והמודי בלוז ב 1965 הסצנה הנפלאה מתוך הסרט ‘מסע הקסם המסתורי’ שבה מנוגן השיר, צולמה ב 31 באוקטובר. יום קודם לכן, פול ומל אוונס לקחו איתם את הצלם אוברי דיואר והמריאו לניס שבצרפת. מקרטני ששכח את הדרכון שלו הצליח לטענתו לכנס כשאמר לבודקים בשדה התעופה: “אתם כבר יודעים מי אני, למה אתם צריכים את התמונה בדרכון?”. מקרטני בניס למחרת התעוררו השלושה ויצאו לדרך על מנת לצלם את הסצנה. כך סיפר מקרטני בביוגרפיה many years from now “שאלנו את נהג המונית, היכן יש מקום טוב לראות בו את הזריחה?’. נסענו במונית אל ההרים שמאחורי ניס. לקח לנו כשעה והזריחה לקחה בערך כחצי שעה. פרקנו את החפצים מתא המטען, העמסנו את המצלמה ,הקמנו את החצובה במקום שידענו ששם תעלה השמש וחיכינו בקור המקפיא. לבשתי מעיל שחור גדול וארוך ופשוט חיכינו עד שהשמש התעוררה ואז פשוט רקדתי מסביב והוא צילם את זה. היתה לי קלטת פיליפס קטנה שאיתה יכלתי בערך לקבל את התחושה של השיר. זה היה מאוד ספונטני, כמו כל ‘מסע הקסם המסתורי’. מאוחר יותר, כשהגענו לנסות לערוך את הכל, זה היה קשה מאוד מכיוון שלא שרתי את זה בסנכרון”. הנה קטע מתוך המוצר המוגמר: התחבטתי רבות כיצד לסיים את הפוסט. גרסה מאוחרת של מקרטני או קאבר מעולה. כשצפיתי באנני לנוקס ודייב סטיוארט, הלוא הם היוריתמיקס, מבצעים את השיר בערב המחווה שערכו ב CBS עבור הביטלס ב 2014 שנקרא: The Night That Changed America, הייתה לי התשובה. במיוחד כשבקהל יושבים לא אחרים מאשר פול מקרטני ורינגו סטאר. זה תמיד מרגש לצפות במקרטני מפזם את השיר של עצמו. #גורגמרטין #גףאמריק #המודיבלוז #גוןלנון #MemoryAlmostFull #פולמקרטני #ריצ039ארדלאש #מלאוונס #מהרישימאהשיוגי #קןסקוט #יוקואונו #אנתולוגיה

הביטלס שהופיעו בסוף 1962 בתכנית הטלויזה של חברת ‘גרנדה’ – People and Places כמה וכמה פעמים, הוקלטו בזמן אמת על ידי נער בן 16 בשם אדריאן קילן שפשוט הצמיד את מכשיר ההקלטה שלו אל רמקול הטלויזיה. בשנות ה 90 ההקלטות הללו הוצעו למכירה פומבית ונרכשו על ידי חברת אפל, תמורת 2000 פאונד לכל שיר שהוקלט, ככל הנראה עם כוונה להשתמש בהם בפרויקט האנתולוגיה. עכשיו ההקלטות הללו צפו ועלו ברשת ומה נוכל למצוא שם? גירסה אחרת ל Some Other Guy מזו המוכרת שצילמו ‘גרנדה’ במועדן הקאברן, הוקלטה ככל הנראה ב 17 באוקטובר 1962. גרסה ל Love Me Do עם רינגו שעל סט התופים שלו התנוסס השם ‘רינגו סטאר’. ההופעה הזו של הביטלס ככל הנראה מה 29 באוקטובר 1962 ומארק לואיסון תיאר אותה כך: “עמידת במה יוצאת דופן … ג’ורג’ ופול עומדים … ג’ון ישוב ללא שום כלי…ממש כמו סולן עם להקה מלווה”. זה מעניין לחשוב האם הרעיון הזה עבר לבריאן אפשטיין באותה תקופה, לייצר להקה בנוסח ‘ג’ון לנון והביטלס’ בסגנון של להקות כמו Buddy Holly and the crickets, Freddie and the dreamers או Herman’s hermits. הבנתם את הרעיון. ג’ון יושב עם להקת הליווי שלו – הביטלס, שימו לב לכיסוי תוף הבס של רינגו. הם המשיכו באותה ההקלטה לביצוע ל A Taste of Honey שם ציין לואיסון ש”הם הורידו את הג’קטים“. ביצוע מוקדם ל Twist and Shout מה 17 בדצמבר 1962, עוד לפני הביצוע המרטיט של ג’ון עבור אלבום הבכורה. הנה הצצה לכל אחד מהקטעים הנפלאים הישנים אך חדשים: #רינגוסטאר #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #LoveMeDo #גרנדה #TwistAndShout

ב The Who שאנחנו אוהבים מאוד, הרוחות היו סוערות כמעט לכל אורך תקופת קיומם. לפחות זו הראשונה בה המתופף קית’ מון אייש את עמדת התופים לפני שהלך לעולמו. במאמר קצר ב Showbiz Cheat Sheet, שפרסם אריק שאל השבוע הוא מספר על תקופה לא פשוטה בתחילת ימי הלהקה לאחר שחרור אלבומם הראשון בה חיפש המתופף המחונן בית אחר לעצמו. המאמר נקרא “כיצד הגיב פול מקרטני כשקית’ מון ביקש להצטרף לביטלס” והנה התרגום שלנו. ב 1966, The Who הפכו להיות כוכבי פופ אמתיים. My Generation ששוחרר בסוף השנה הקודמת הגיע למקום השני במצעד הבריטי. הסינגל הבא אחריו Substitute, פרץ לחמשת הראשונים במרץ 1966. זה הפך אותם ללהקה שהיו לה 10 סינגלים שצעדו בעשרת המקומות הראשונים תוך שנה. The Who 1966 זה לא הפך את הלהקה לפחות ‘לא מתפקדת’. למעשה, 1966 הייתה אחת מנקודות השיא של הכאוס בתוך הלהקה. למרות שהלהקה אפשרה לזמר רוג’ר דאלטרי לחזור ללהקה לאחר שהיכה את המתופף קית’ מון, המצב לא השתפר. למעשה באביב 1966, דאלטרי הבריז מהופעות של הלהקה, מה שהגביר את הספקולציות שהלהקה הולכת להחליף אותו. בינתיים היחסים בין קית’ מון לבין פיט טאונסנד התדרדרו לאין ערוך. זה כלל תקרית שבה מון רדף אחרי טאונסנד בקרון רכבת כשהוא אוחז סכין בידו. סביב התקופה הזו, מון החל לחפש לעצמו להקה לונדונית מבוססת אחרת. לאחר שהניסיון להתקבל ל The Animals לא צלח, הוא איתר את חברי הביטלס במועדון. מון החליט לשאול את פול מקרטני אם הארבעה יקבלו אותו. קית’ מון בפעולה למרות כל הבעיות שהיו ללהקה בשנות ה 60 המאוחרות, הם לעולם לא חשבו ברצינות או עשו משהו על מנת להחליף מישהו מחבריה. גם אחרי שרינגו עזב את הלהקה ב 1968, הם קיבלו אותו בחזרה בזרועות פתוחות. אבל ב 1966, הלהקה הייתה אפילו קשורה ומהודקת יותר. לכן הניסיון של מון נראה ביזארי כמו הדמות עצמה. הביוגרפר של The Who מארק בלייק תיאר בספרו Pretend You’re in a War את הרגע בו מון התקרב למקרטני במועדון הלונדוני Scotch of St. James (שקיים עד היום). “לאחר שהתייצב בתא בו ישבה הלהקה אמר מון שהוא רוצה ‘להצטרף’ אליהם. מקרטני השיב שמון כבר עשה זאת. (הצטרף אליהם לשיחה). “לא, אני מתכוון, האם אוכל להצטרף ללהקה?” שאל מון. לטענת בלייק, מקרטני דחה את הניסיון כשהציע שמון ינסה לדבר עם רינגו סטאר. מאמציו של מון למצוא אקט או עבודה חדשה לא הסתיימו באותו הלילה. במאי הוא הצטרף לאולפן יחד עם ג’ימי פייג’, ג’ף בק, ג’ון פול ג’ונס וניקי הופקינס להקליט את “Beck’s Bolero”. וזה הלך כל כך טוב שהחברים שקלו להקים להקה, שמון הציע שיקראו לה “Lead Zeppelin”. בזמן שרינגו בטח לא העריך את ניסיונותיו של מון להחליף אותו בביטלס, השניים הפכו לחברים קרובים בשנות ה 60. בסרט הדוקומנטרי The Kids Are Alright שיצא ב 1978, זה נראה ברור שהשניים נהנו האחד מחברתו של השני. בערב בו נפגשו לסשן ספונטני לנון מקרטני ב 1974, מון ורינגו בדיוק יצאו מהאולפן כשמקרטני ואשתו לינדה הופיעו על מנת לנגן עם לנון. מכיוון שהשניים עזבו מקרטני אייש את עמדת התופים. למעשה השניים היו כל כך קרובים שמון קנה לזאק סטארקי, בנו של רינגו את ערכת התופים הראשונה שלו בשנות ה 70. זה השתלם אחר כך. לאחר מותו של מון, זאק ניגן עם The Who במסעות ההופעות שלהם. לאחרונה הוא ניגן עם הלהקה בטור ב 2019. זאק עם שרידי הלהקה #רינגוסטאר #פולמקרטני #TheWho #קיתמון #לינדהמקרטני

ב 18 בדצמבר 1963, הביטלס הקליטו בפעם הראשונה ספיישל רדיו בן שעתיים עבור ה BBC שנקרא בתחילה Beatletime. כשהספיישל שודר ב 26 בדצמבר,הוא כבר שינה את שמו לשם המוכר יותר From Us To You. זו לא הפעם הראשונה שהקונספט של תכנית רדיו שסובבת כל כולה סביב הביטלס, קורם עור וגידים, כבר מיוני 1963 הקליטו הביטלס כמה תכניות של Pop Goes the Beatles, וזה רק הגיוני שה BBC יאהבו לשבץ תכניות עם הביטלס השנונים שיגרמו גם לבני הנוער להאזין לתחנת הרדיו המזדקנת. הנה הפתיח שהקליטו הביטלס עבור Pop Goes the Beatles: הספיישל הראשון ל From Us To You נפתח כשהביטלס מבצעים גרסה מיוחדת ללהיט שלהם מאותה תקופה From Me To You כשהם משנים את המילה me ל us. את התכנית הנחה הטאלנט הבריטי/אוסטרלי רולף האריס שהציג בפתיחתו את הביטלס ואת הספיישל המיוחד שנעשה עבור ה’בוקסינג דיי’ (אין לו שום קשר לאיגרוף, אלא לקופסאות המתנה של חג המולד שבעבר חולקו למשרתים על ידי אדוניהם לאחר חג המולד הרשמי. למה לא לחגוג אם אפשר?). כך נשמע הפתיח לספיישל הראשון ל From Us To You : הביטלס אמנם עמדו במרכזה של התכנית, אבל אמנים נוספים כמו ג’ו בראון והלהקה שלו ה Bruvvers, הזמרת סוזן מוהן, הזמרת ג’יני למבה ועוד אמנים השתתפו גם כן. המנחה רולף האריס שנולד באוסטרליה והגיע לאנגליה בגיל 22 כסטודנט לאומנות בלונדון, עשה דרכו אל קריירה ענפה כמנחה וקומיקאי בטלוויזיה וברדיו ותוך כדי כתב וביצע קטעים מוסיקלים קומיים במסגרות השונות בהן השתתף. מדי פעם הוא שילב את ה wobble board, כלי הנגינה האוסטרלי שהיה בעצם לוח גמיש שהפיק צליל רוח מוזר כשנפנפו בו. רולף האריס בתחילת 1962 האריס יצר קשר עם ג’ורג’ מרטין שעמד בראש הלייבל הצומח פארלופון של חברת EMI וזאת על מנת להקליט מחדש את שיריו ובניהם קטע מבודח שכתב ב 1957 בשם Tie Me Kangaroo Down, Sport שקרץ לשורשים האוסטרליים. מרטין חובב הקומדיה, חיפש באותה התקופה מכל הבא ליד כולל סנסציית פופ, על מנת לנסות ולהתחרות בלייבלים אחרים של EMI ובעיקר ב Columbia שהיה באותה עת לייבל מוביל של EMI. במקור הקטע הזה יצא לשוק הסינגלים ב 1960 והצליח להגיע לעשרת הגדולים במצעד הבריטי. ב 1963 מקליט האריס את השיר מחדש על מנת להחדירו לשוק האמריקאי כשג’ורג’ מרטין בעמדת המפיק. הסינגל מצליח לעורר עניין לזמן קצר. כך נשמע השיר ב 1960. אל תשכחו להאזין ל wobble board בתחילתו. וכך ברימייק עם ג’ורג’ מרטין מ 1963 מדוע אני מלאה אתכם בסיפור הנחמד הזה? ובכן כחלק מהספיישל הרדיופוני From Us To You שעשו הביטלס עבור ה BBC בדצמבר 1963 ואותו הנחה אותו רולף האריס, הם מבצעים יחד איתו גרסה משעשעת מאוד לשיר שהקליט בפעם השנייה עם ג’ורג’ מרטין. בספיישל הזה, שינה האריס את מילות השיר והקדיש מילים מיוחדות עבור הביטלס. כל בית הוקדש לביטל אחר ובפזמון החוזר כולם יחדיו שרו ועשו את צלילי הביטלמניה שליוו את ניענועי הראש המפורסמים של הביטלס. בשלב מסוים, כנראה מהתרגשות, טועה האריס ונתקע עם המילים לשמחת וצהלת הביטלס. ככה זה הלך: האריס: “חבר’ה, בא לכם לשיר איתי שיר?” הביטלס: “כןןןןןןןן…” האריס: “יש לכם התלהבות…הנה רעיון לא מעובד עבורכם…” וכך הוא שר בבית הראשון: Cut your hair once a year boys, Cut your hair once a year If it covers your ears you cant hear boys So cut your hair once a year לרינגו הוא שר: Don’t ill treat me pet dingo ringo Dont ill treat me pet dingo They cant understand your lingo, ringo So don’t ill treat me pet dingo לג’ורג’: I think George’s guitar is on the blink I think George’s guitar is on the blink It shouldnt go mmmngaaa. mmmngaaa, mmmngaaa Plink Okay now thats really on the blink לפול: Prop me up by the wall, Paul Prop me up by the wall, Ill scream and cheer till I fall Paul If youll prop me up by the wall ולבסוף לג’ון: Keep the hits coming on John Keep the hits coming on At least ’till after Im gone, John Keep the hits coming on הנה הביצוע הנהדר והמדבק לטעמי של הביטלס עם רולף האריס: הביטלס שהצליחו להתחבב גם על גילדת הקומיקאים בבריטניה, מצאו גם חן גם בעיניו של האריס, מכיוון שכמה ימים מאוחר יותר הוא לוקח חלק במופעי חג המולד של הביטלס שהחלו ב 24 בדצמבר. הביטלס עם רולף האריס המזוקן במופעי חג המולד בטח שאלתם את עצמכם מה עלה בגורלו של ספיישל הרדיו הזה של הביטלס? ובכן הביטלס הקליטו במהלך 1964 עוד 4 ספיישלים שכאלו תחת אותו השם ששודרו בחופשות החגים, אז אפשר להניח שזו הייתה הצלחה. זה הרגע והמקום להמליץ לכם על בוטלג נהדר שמרכז בו את רוב ההקלטות שעשו הביטלס עבור תכניות ה BBC השונות והמשונות. הבוטלג הנהדר הזה נקרא The Complete BBC Sessions ובגרסתו הפיסית הוא הגיע כקופסא יפה שהכילה בה 9 דיסקים מלאי כל טוב. אני סומך עליכם שבעולם של רשתות, תדעו איך להגיע אליהם. #BBC #גורגמרטין #רולףהאריס