אני לא יודע אם נשאר אדם שאני מכיר שלא יודע שאני מת על קופסת הויניל החדשה של אבי רואד ובמיוחד על האלבום הכפול המצורף שמכיל בו הקלטות, גרסאות וטייקים מיוחדים, באיכות מיוחדת. אם לא אמרתי זאת – אז אני מת על הקופסה ואני שוקל להציע לה לעבור לגור איתי. היא לא ממש שאלה והתנחלה לי בבית. בתוך הקופסא שיש לה כמובן מגרעות כמו למשל הבוקלט המינימלי שצורף או הזלזול בסליב של האלבום הכפול שיכל להיות גיטטפולד יפהפה – אבל הוא סינגל סליב מזעזע שמכיל בו 2 תקליטים אבל עם תמונה נהדרת, אחת אחרת מתוך סשן הצילומים של עטיפת אבי רואד.
פול מקרטני כתב כמה מילים לכבוד ההוצאה הזו שאותם כן בחרו אנשי אפל לצרף לבוקלט, ואין בהם משום החידוש או משהו בעל ערך מוסף מיוחד, אבל המילים שלו בכל זאת מצליחות לגעת בי. בכל זאת זהו אחד מאדריכלי האלבום הענק הזה.
הנה התרגום שלי למאמר הקצר של מקרטני היישר מתוך הקופסא.
—-
הדרך הארוכה והלא מתפתלת שחותכת את הפרבר עם שורת העצים בצפון לונדון מובילה אל בית צנוע המוסט מהדרך הראשית.
הבית הזה הוא כמובן אולפני אבי רואד.
הפעם הראשונה בה הגענו לשם הייתה מרגשת: נכנסנו דרך כניסת ספקי הסחורות – עדיין לא מוסמכים להשתמש בכניסה הראשית – וגילנו שה’בית’ הזה אין סופי עם אולפנים, חדרים, משרדים וארונות שממלאים כל אינץ’ בחלל הפנים העצום.
אולפן 2 היה גדול יותר מכל מה שעבדנו בו עד לנקודה זו וכשחיברנו את הציוד הבסיסי שלנו פשוט התפעלנו מהגודל. 4 בחורים בתחילת שנות העשרים שלהם מתחילים קריירת הקלטות שתארך, מי יודע כמה, 6 שנים אולי אפילו יותר.
הזיכרונות מהסשן הראשון הזה ואלו שבאו אחריו, עדיין חיים וברורים ומזכירים לי כמה רחוק הגענו, וכמה למדנו.
המנחה שלנו בתהליך היה ג’ורג’ מרטין ובנקודה זו הוא היה מפיק זוטר בהיררכיה של EMI.
לטשנו עיניים בפליאה בקסם של תהליך ההקלטה ואיך הוא יכול להפוך את רעשי חיינו לתקליט אמיתי. לאחר מכן, טיפסנו במדרגות הארוכות אל חדר הבקרה, היכן שהמבוגרים התגוררו על מנת להאזין למה שהשגנו.
במהלך השנים הבאות חיינו ונשמנו מוסיקה ויצרנו רצף של שירים שהלכו והתפתחו והובילו לאלבום האחרון שלנו.
לאחר שעברנו כמה ימים לא קלים, החלטנו לחזור לאחור לאן שהיינו שייכים פעם כדי להקליט שוב עם ג’ורג’ מרטין והפעם להסכים עם המשמעת שתמיד הייתה חלק מתהליך ההקלטה איתו. לכולנו היה המון מה לתרום.
ג’ון הביא את Come Together שהשתנה משיר שהושפע מצ’אק ברי לקטע סקסי סוואמפי. ג’ורג’ הביא 2 מהשירים הכי יפים שהוא כתב אי פעם. הוא פרח מאוחר ככותב שירים והפעם הביא את Something ואת Here Comes the Sun שניהם יהפכו לקלאסיקות של הריסון. רינגו עשה טיול בין הגלים של ‘צוללת צהובה‘ ומצא ‘גן תמנונים‘ קסום.
אני צרחתי את Oh! Darling יחד עם You Never Give Me Your Money שמסכם את הצרות העסקיות שלנו ואת Golden Slumbers שמניח את הנטל שלנו.
ג’ון יצר את Because הבלדה הכואבת, האלגנטית והבהירה כקריסטל.
החלטנו לחבר יחדיו את חלקיקי השירים שלא היו גמורים ויצרנו רכבת של מחשבות שתביא את האלבום לסיומו.
מסע ההקלטות של הביטלס עבר הרבה טוויסטים, פניות ועיקולים ונסיעות מרגשות. כאן עדיין תהינו על הקסם של הכל.
ובסוף, האהבה שאנחנו מקבלים…טוב את מכירים את השאר. XXX
פול מקרטני 2019