רבות כבר נכתב על התחרות בין לנון למקרטני שהניבה שירים נפלאים ותחרות בריאה שספק אם בלעדיה היו מגיחות לעולם יצירות נפלאות. התחרות הזו הלכה והתפוגגה ככל שהביטלס נעו בציר הזמן אל סופם הידוע מראש ודרכם היצירתית של השניים התרחקה עד לפירוד המלא. אם יש משהו שמצביע על תחילת הפירוד הזה, היא ללא ספק תקופת הקלטת האלבום סרג’נט פפר – פרי מוחו של מקרטני.
זה נכון, שיתוף הפעולה עדיין ניכר בשיר עם השם האירוני With a Little Help from My Friends או בחיבור 2 קטעים לכדי יצירת מופת ב A Day in the Life, אך כשאימצו את עיניהם, שניהם כבר לא ראו את אותה הדרך נשקפת באופק.
ברוח הזו, קצת לפני סיום העבודה על סרג’נט פפר, ב 29 במרץ 1967, כשג’ון ופול עבדו בביתו של פול על סיום השיר With a Little Help from My Friends, פול מציג שיר חדש, לא גמור, שחיבר רק כמה ימים לפני כן, כל זאת על מנת שג’ון דיי יתעלם ממנו. למזלנו, עד הראיה האנטר דיוויס, שקיבל את התואר הנפלא, ה’ביוגרפר של הביטלס בזמן אמת’, שהה שם בעת שהשניים עבדו על השיר שיבוצע לבסוף על ידי רינגו באלבום סרג’נט פפר. הנה הקטע מספרו של האנטר שכבר תרגמנו בפוסט שמביא את הקטע השלם מתוך הספר על כתיבתו של With a Little Help from My Friends:
“פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפהפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא.”
כמה ימים לפני כן, מתיישב פול בביתו של אביו בליברפול וכהרגלו משתעשע עם הפסנתר. אקורד לא סטנדרטי עליו הוא מרפרף מוליד את המנגינה. האקורד היה D6. השאלה ההגיונית הבאה היא על מי כתב פול את השיר, מי הוא הטיפש על הגבעה? כאן כהרגלנו בקודש, לפחות בסיפור של הביטלס, הדעות מתחלקות לכאן ולכאן. כעוגן, אתחיל ממה שסיפר על השיר מחברו:
“הקטע ‘Fool On The Hill’ היה שלי ואני חושב שכתבתי אותו על מישהו כמו המהרישי. המקניטים שלו כינו אותו שוטה בגלל הצחקוק שלו ולא התייחסו אליו יותר מדי ברצינות. הרעיון היה על שוטה על הגבעה, או רעיון על מין גורו במערה שנמשכתי אליו. אני זוכר שפעם שמעתי על נזיר שהתגעגע למלחמת העולם השנייה בגלל שהיה במערה באיטליה, וזה תמיד דיבר אליי. יש בשיר כמה מילים טובות כמו perfectly still, אהבתי את זה, והרעיון שכולם חושבים שהוא טיפש דיבר אלי, כי הם עדיין עושים זאת. בדרך כלל מושיעים או גורואים היו מקור להתקוטטויות. חשבתי שאני רומז לבני דורי שהם לא טיפשים כמו שהם נראו”.
המהרישי, מהאש-יוגי
הביטלס פגשו לראשונה את המהרישי רק בקיץ באותה שנה אז כיצד לפול יש כבר שיר עליו במרץ של אותה שנה. פול עונה לחוסר ההיגיון:
“צפינו במהרישי בצפון כשהיינו ילדים בתוכנית הטלוויזיה המקומית של גרנאדה, הוא הופיע בטלוויזיה מדי כמה שנים. כולנו היינו אומרים, ‘היי, ראית את אותו בחור משוגע אתמול בערב?’ ידענו עליו הכל: הוא היה הבחור הקטן והמצחקק שהסתובב ברחבי העולם שבע פעמים כדי לרפא אותו”.
פול לא טועה. באמצע שנות ה 50, החל מאהרישי מהאש יוגי להפיץ את תורת המדיטציה הטרנסצנדנטלית ויצא לסיבוב חובק עולם לשם כך לקראת סוף שנות החמישים. ה’סיבוב’ למעשה המשיך שנים אחר כך ובאחד מהם הוא מגיע לאנגליה. ג’ורג’ שכבר התוודע אליו בביקור בהודו בסוף 1966, דואג להביא את הביטלס למפגש. הנה קטע טלוויזיוני של המהרישי:
אליסטור טיילור, עוזרו הנאמן של בריאן אפשטיין ששירת נאמנה את הביטלס גם לאחר מותו ונבעט מחברת אפל בבושת פנים על ידי אלן קליין, כתב בספרו על אירוע מוזר שמעריצי הביטלס קישרו בינו לבין השיר על השוטה על הגבעה. האירוע מספר על טיול רגלי שעשה יחד עם פול וכלבתו בלונדון ובמהלכו נתקלו באדם מסתורי שכאילו והופיע משום מקום. לאחר ברכות נימוסיות האיש נעלם כלא היה, מה שהוביל את השניים לשיחה בנושא רוחניות ואלוהים.
טיילור סיפר: “פול ואני שנינו הרגשנו את אותה התחושה המוזרה שמשהו מיוחד קרה. התיישבנו מטולטלים למדי ופול אמר, ‘מה לעזאזל אתה מבין מזה? זה מוזר. הוא היה כאן לא? דיברנו אתו?”
2 בעיות עם הסיפור הזה. ראשית טיילור עצמו מעולם לא קישר בין השיר לאירוע. שנית, האירוע התרחש שנה לאחר הקלטת השיר. בעיה. אתם בטח כבר מכירים אותנו בביטלמניקס, אנחנו לא נכנעים למובן מאליו ותמיד מחפשים את המשמעות מעבר להסברים המובנים.
איך לדעתכם מרגיש מי שניכס לעצמו את הנהגת הכת המוסיקלית הנערצת בעולם? כלומר איך מרגיש מקרטני בלהקת הביטלס באותה התקופה? מנהיג מעורער שאף אחד לא טורח לכבד את מאמציו.
הוא זה שמביא את רעיון האלטר אגו של להקת הביג-בנד בפפר. הוא זה שהרעיון לסרט שאין לו שום תסריט מוסדר ובו הכל נתון לשינויים, כבר עומד לו על קצה האונה השמאלית. מקרטני חש תחושה אמביוולנטית. הגבעה היא גבעת העולם עליה הוא ניצב. הוא, המוביל או הגורו של הביטלס, והרגשת חוסר הביטחון או הכסילות היא כיצד שגורמים לו שאר הביטלס להרגיש.
את הרמז העבה לאותה אמביוולנטיות שפול עובר, אני גוזר מהבית השני בו הוא כותב על כך שאותו ‘אדם בעל אלף הקולות’ [הרבגוניות המוסיקלית] ש’ראשו בעננים’, אם מתחושה של גאווה או ראש מלא ברעיונות, מדבר בצורה קולנית כשהצירוף perfectly loud יכול להצטייר כמושלמות ווקאלית או כצעקנות יתר. אמביוולנטיות נפלאה.
ב 2007 מוציא מקרטני את האלבום הנהדר, Memory Almost Full ובשיר feet in the clouds הוא יחזור לאותו אדם שראשו בעננים, כלומר אל עצמו. הפעם הוא יהפוך אותו upside down כך שרגליו יהיו בעננים וראשו על הקרקע כסמל לשינוי שעבר. רק שהפעם חבריו לביטלס כבר לא בסביבה וזה קשה. קשה מאוד מאוד מאוד מאוד.
I’ve got my feet in the clouds, got my head on the ground I know that I’m not a square as long as they’re not around But I find it very very very very very very hard
הראשון לכתוב על דמות ביוגרפית בודדה שכזו היה ג’ון לנון שדיבר ב Nowhere Man על עצמו האבוד רק כשנתיים קודם לכן. בתקופה הזו, הוא זה שהיה על גג העולם, הנהיג את הביטלס והתבצר בבית ענק בקנווד. כמו שכתבתי אז בפוסט על השיר של לנון, הבחור ההוא שהיה אז על גג העולם, הרגיש בודד ומדוכא גם מההצלחה וגם מהבידוד שגזר על עצמו ואיבד את החשק לבצע אפילו דברים יומיומיים. מהאיש משומקום נחזור בחזרה לכסיל על הגבעה.
אתעכב רגע על המנגינה הנהדרת שחיבר מקרטני לשיר כי גם שם מסתתרת גאונות צרופה. הלחן נע בין מונוטוניות בראליזם שבבתים שמספרים על אותו שוטה ועל כיצד הסביבה רואה אותו, לבין אקורדים מינוריים עגמומיים שמספרים על תחושתו הפנימית וכיצד הוא רואה את העולם. אין לי מושג אם לכך התכוון מקרטני, אבל זה פסקול נהדר מתוזמר היטב. בנוסף לכך, בצורה גאונית, קטע החלילים שמלווה עם מפוחיות, עולץ ושמח ומצביע על כך שה’טיפש’ ממשיך בדרכו העולצת ולא נותן למה שהאנשים חושבים עליו להפריע לו. גאוני כבר אמרתי?
ב 6 בספטמבר 1967, מקליט פול דמו לשיר על הפסנתר באולפני EMI. האמת? גרסה נפלאה, ערומה ללא כל השטיקים והטריקים שמכילה את קולו הצלול של מקרטני. מבחינתי זה כל כך יפה שזה יכל לעצור כבר שם.
זה מה שזכר ג’ף אמריק מהיום הזה: “במהלך הלילה השני שבו עבדנו על I am the walrus של ג’ון, פול ביקש שאשאר מאוחר כדי שאוכל להקליט אותו מבצע דמו על הפסנתר של שיר חדש שכתב. כשסיים הוא שאל אותי מה אני חושב, והרמתי לו אגודלים דרך חלון חדר הבקרה. ‘זה נשמע כמו תחילתו של שיר ממש טוב,’ אמרתי. ‘איך קוראים לזה?’, ‘זה השיר החדש שלי לסרט [מסע הקסם המסתורי] – הוא נקרא ‘השוטה על הגבעה’, ענה מקרטני בגאווה. פניתי לקן (סקוט), שעזר לי. ‘זה המזל שלי’ אמרתי לו. ‘פול מביא שיר יפה שכזה ואתה תקבל להקליט אותו ולא אני’. ידעתי שהביטלס נכנסים לעבודה באולפנים ולא כל כך רציתי לצאת לחופשה, אבל ב EMI התעקשו שאצטרך לקחת את החופשה מכיוון שהיא נקבעה מראש. ג’ורג’ מרטין עודד אותי לצאת אליה, כי הוא ידע כמה הייתי שחוק”.
הנה התוצאה הנפלאה מאותו סשן שהסתיים לו אי שם ב 3 לפנות בוקר:
העבודה הרצינית על השיר עם כל הלהקה, התחילה רק ב 25 בספטמבר. בסשן הזה מוקלטים 3 טייקים בסיסיים, בהם פול על הפסנתר כשהוא מנגן את אותו קטע פתיחה כמו בדמו וג’ון על גיטרה קלאסית. על אותו טייק 3 החלו הביטלס להוסיף עוד ועוד תוספות. רינגו הוסיף תופים, פול הוסיף פסנתר נוסף, חלילית, גיטרה אקוסטית והקליט את הקול הראשי. המילים עדיין היו נתונות לשינויים כמו למשל השורה על ה’איש בעל אלפי הקולות’ שבשלב הזה היה רק ‘האיש ללא המחשבות’ או ‘בעל הראש הריק’.
את מיקס המונו שהכין ג’ורג’ מרטין מאותו ‘טייק 4’ מאותו היום תוכלו לשמוע באנתולוגיה חלק 2:
באותו היום מגיעה העיתונאית היפנית רומיקו הושיקה יחד עם הצלמת קו האזבה על מנת לראיין את הביטלס עבור המגזין Music Life. העיתוי הנפלא הזה מניב תמונות יפהפיות שאת חלקן צירפתי לפוסט. עוד אירוע חשוב שנרשם ביום הזה. לפחות עד כמה שידוע, זהו הסשן הראשון בו השתתפה יפנית אחרת. יוקו אונו. תוכלו לראות תמונה של ג’ון ויוקו. זו אחת מהתמונות הראשונות שלהם יחדיו. הנה כמה מהתמונות הנהדרות מאותו יום.
הנה התמונה שנחשבת הראשונה של ג’ון ויוקו יחדיו:
ביום למחרת, כאמור ג’ף אמריק היה בחופשה, רק שהפעם גם ג’ורג’ מרטין נעדר. קן סקוט שזה מכבר קודם להיות טכנאי באולפן, הושאר כאחראי על הסשן. זה היה הסשן השני שלו עם הביטלס כטכנאי. זה מה שזכר הטכנאי ריצ’ארד לאש (שהשתתף כטכנאי שני כבר מהקלטות האלבום סרגנ’ט פפר).
“הוא היה כל כך נרגש שזה פשוט לא ייאמן. הוא שאל ‘באילו אורות אני אמור להשתמש? ו’מה אני עושה?’ באמת ריחמתי עליו באותו היום. הביטלס תמיד הפעילו מעט לחץ על הטכנאים שלהם. הם ציפו שתהיה שם ותעשה את העבודה שלך, אבל לא היו יותר מדי תודות”.
בסשן הזה הקליטו הביטלס כמה תוספות וכמה ערוצים מחדש. למשל פול את הפסנתר והגיטרה האקוסטית ורינגו את התופים. מארק לואיסון הגדיר את זה כהקלטה מחדש אבל לא בדיוק. מה שכן קרה הוא שאורך השיר תפח ביותר מחצי דקה. הערוצים אוחדו לערוץ אחד, ולכן יכלו הביטלס להוסיף עוד ערוצים לשיר. רינגו הוסיף מצילות ומאראקס, פול הקליט את ערוץ הבס והקליט שוב את ערוץ הקול.
השיר נראה כגמור ומונו מיקס נעשה ביום שלמחרת.
ב 20 באוקטובר, נזכרים הביטלס שהחלילית שפול ניגן אי שם ב 25 בספטמבר, לא רובאסטית מספיק. 3 חלילנים מוזמנים לאולפן ביום הזה על מנת להשלים את החסר. מה לגבי המפוחיות שמלוות את השיר? ריי תומס, החלילן מה’מודי בלוז’ מספק את התשובה:
“היינו בקשרי ידידות באותה תקופה עם הביטלס. מייק פינדר [חבר גם הוא במודי בלוז] ואני הגענו לאולפנים וניגנו ב I Am The Walrus” ו- ‘Fool On The Hill.’ זה היה הרעיון שלי להכניס את כל המפוחיות האלה. היו שם ג’ורג’ וג’ון, אני ומייק סביב המיקרופון. פול היה בחדר הבקרה וניגנו את המפוחיות האלו”.
הביטלס והמודי בלוז ב 1965
הסצנה הנפלאה מתוך הסרט ‘מסע הקסם המסתורי’ שבה מנוגן השיר, צולמה ב 31 באוקטובר. יום קודם לכן, פול ומל אוונס לקחו איתם את הצלם אוברי דיואר והמריאו לניס שבצרפת. מקרטני ששכח את הדרכון שלו הצליח לטענתו לכנס כשאמר לבודקים בשדה התעופה: “אתם כבר יודעים מי אני, למה אתם צריכים את התמונה בדרכון?”.
מקרטני בניס
למחרת התעוררו השלושה ויצאו לדרך על מנת לצלם את הסצנה. כך סיפר מקרטני בביוגרפיה many years from now
“שאלנו את נהג המונית, היכן יש מקום טוב לראות בו את הזריחה?’. נסענו במונית אל ההרים שמאחורי ניס. לקח לנו כשעה והזריחה לקחה בערך כחצי שעה. פרקנו את החפצים מתא המטען, העמסנו את המצלמה ,הקמנו את החצובה במקום שידענו ששם תעלה השמש וחיכינו בקור המקפיא. לבשתי מעיל שחור גדול וארוך ופשוט חיכינו עד שהשמש התעוררה ואז פשוט רקדתי מסביב והוא צילם את זה. היתה לי קלטת פיליפס קטנה שאיתה יכלתי בערך לקבל את התחושה של השיר. זה היה מאוד ספונטני, כמו כל ‘מסע הקסם המסתורי’. מאוחר יותר, כשהגענו לנסות לערוך את הכל, זה היה קשה מאוד מכיוון שלא שרתי את זה בסנכרון”.
הנה קטע מתוך המוצר המוגמר:
התחבטתי רבות כיצד לסיים את הפוסט. גרסה מאוחרת של מקרטני או קאבר מעולה. כשצפיתי באנני לנוקס ודייב סטיוארט, הלוא הם היוריתמיקס, מבצעים את השיר בערב המחווה שערכו ב CBS עבור הביטלס ב 2014 שנקרא: The Night That Changed America, הייתה לי התשובה. במיוחד כשבקהל יושבים לא אחרים מאשר פול מקרטני ורינגו סטאר. זה תמיד מרגש לצפות במקרטני מפזם את השיר של עצמו.