כשאני חושב על האלבום Help אני לא יכול שלא לחשוב על השיר שהתחיל לשנות את כללי המשחק, או אולי אפילו נקודת שבר זעירה במאזן הכוחות בלהקה. הכוונה כמובן לשיר עם מספר הקאברים הגדול ביותר ע”פ ספר השיאים של גינס – Yesterday. השיר הזה פתח צוהר לאופציה שעד אז לא הייתה על השולחן. קריירת סולו של חבר ביטלס. בתקופת מגוריו בעליית הגג אצל הוריה של חברתו ג’יין אשר בלונדון, מקרטני חלם את מנגינת השיר. ישנם ויכוחים לגבי מתי זה קרה, אך האגדה מספרת כי החלום אירע כבר בסוף 1963. “התעוררתי בוקר אחד עם מנגינה בראש וחשבתי, ‘היי, אני לא מכיר את המנגינה הזו – או שכן ?’ היא הייתה כמו מנגינת ג’אז. אבא שלי הכיר המון מנגינות ג’ז ישנות, חשבתי שאולי פשוט נזכרתי באחת ששמעתי בעבר. ניגשתי אל הפסנתר ומצאתי את האקורדים, הקפדתי לזכור את המנגינה, ואז הסתובבתי בין כל חבריי ושאלתי: “אתם מכירים את זה? זו מנגינה קטנה ונחמדה, אבל לא ממש כתבתי אותה כי חלמתי אותה”. ב 2003 הסופר הליברפולי ספנסר ליי גילה שהוא רואה דמיון בין Yesterday לבין קטע של נט קינג קול שנקרא Answer Me My Love גם מבחינת התחושה הכללית של השיר וגם מפני שהוא הכיל את השורה: You were mine yesterday I believed that love was here to stay Won’t you tell me where I’ve gone astray? תשובתו של פול לכך הייתה: “שני השירים דומים כמו שהשירים Get Back ו God Save the Queen דומים“. תשפטו אתם. ג’ורג’ מרטין חיזק את הטענה שלמקרטני הייתה את המנגינה כבר כמעט שנתיים לפני הקלטת השיר וטען שהוא שמע את המנגינה הזו לראשונה כבר בינואר 1964. אריק קלפטון הכיר את המנגינה בסוף 1964 כששמע את פול מנגן את המנגינה מאחורי הקלעים של ה’האמרסמית’ אודאון’ כשהביטלס וה’יארד בירדס’ הופיעו שם כחלק ממופעי הכריסטמס של הביטלס. השם הזמני של השיר היה Scrambled Eggs כשהמילים שהיו למקרטני הם: (לשיר עם הלחן של Yesterday בבקשה). Scrambled eggs Have an omelette with some Muenster cheese Put your dishes in the wash bin please So I can clean the scrambled eggs Join me do There’s a lot of eggs for me and you I’ve got ham and cheese and bacon too So go get two and join me do Fried or sunny side Just aren’t right The mix-bowl begs Quick, go get a pan, and we’ll scramble up some eggs, eggs, eggs, eggs Scrambled eggs Good for breakfast, dinner time or brunch Don’t buy six or twelve, buy a bunch And we’ll have a lunch on scrambled eggs מקרטני המשיך לעבוד על השיר גם בזמן צילומי הסרט Help. ריצ’ארד לסטר במאי הסרט נזכר: “צילמנו את Help באולפן כארבעה שבועות. בשלב מסוים באותה תקופה, היה לנו פסנתר והוא ניגן את ‘Scrambled Eggs’ כל הזמן. זה הגיע לנקודה שבה אמרתי לו, ‘אם אתה מנגן את השיר הארור הזה שוב, אני מוציא מכאן את הפסנתר. או שתסיים אותו או שתוותר!” את מילות השיר מסיים פול בחופשה בפורטוגל בה בילה עם ג’יין אשר. השניים שהו בוילה של גיטריסט ה’שאדוז’ ברוס וולש. שם הוא קיבל את הרעיון סביב המילה Yesterday. ברוס וולש סיפר: “הוא ככל הנראה עבד על המילים כשהם נסעו לאלבופריה, משדה התעופה בליסבון. הוא לווה את הגיטרה שלי וניגן את הקטע שאנחנו מכירים כ Yesterday”. ג’יין ופול חוזרים מפורטוגל מה משמעות המילים שכתב פול? ובכן קשה לדעת מכיוון שזה נראה שהערפול סביבם נבנה בצורה מכוונת. הרצון לחזור לאחור ליום המחר יכול לנבוע מהאבל וחוסר ההשלמה על מותה של אמו ואפשר לראות בשיר Let it Be כשיר ההמשך שבו חלחלה וחוסר ההשלמה ב Yesterday הפכה בו להשלמה של האירוע הקשה שחווה בילדותו. ב 14 ביוני 1965, יומיים לאחר שחזר מהחופשה וארבעה ימים לפני יום הולדתו ה 23 של פול, מתחילה העבודה על השיר באולפן. בגרסה ראשונית עוד לפני תחילת ההקלטות, מנסה לנון לתרום לשיר בנגינה על אורגן ההאומונד. מהר מאוד כולם התייאשו מהרעיון, ובסופו של דבר החליטו שזה צריך להיות סולו של פול. הוא ביצע 2 טייקים, כשהטייק השני נבחר כטוב יותר. את טייק 1 אפשר לשמוע באנתולוגיה: בתחילת הטייק אפשר לשמוע את ג’ורג’ הריסון שואל באיזה מפתח לנגן ואת מקרטני מחלק הוראות כיצד לנגן, ובכל זאת, הריסון לא פרט על מיתר אחד בהקלטה. |ג’ורג’ מרטין הציע לעשות שימוש ברביעיית מיתרים – לראשונה בשיר של הביטלס. מקרטני נרתע והסביר למרטין שזה לא רעיון כל כך טוב מפני שהם להקת רוקנרול, אך לבסוף השתכנע לאחר שמרטין העדין ענה: “בוא ננסה פול, אם זה לא יעבוד, לא נשתמש בזה“. למחרת נפגשו השניים בביתו של מרטין על מנת לעבוד על הקטע עבור רביעיית המיתרים. מרטין כתב ואירגן את הכלים עבור קטע רביעיית המיתרים כשמקרטני עזר במעט. ב 17 ביוני נמשכה העבודה. פול הקליט השלמות לשירה ורביעיית המיתרים הוכנסה על גבי טייק 2 המוצלח. עם תום ההקלטות, ג’ורג’ מרטין ובריאן אפשטיין התלבטו בסוגיה החשובה: כיצד לנהוג בשיר. מרטין סיפר: “זה לא היה באמת שיר של הביטלס. שוחחתי עם בריאן אפשטיין ואמרתי לו , ‘אתה יודע שזה שיר של פול … האם נקרא לזה פול מקרטני?’ הוא אמר ‘לא, אנחנו לא מפרקים את הביטלס’ “. 18 ליוני 65, יום לאחר סיום ההקלטות של yesterday, חוגגים למקרטני 23 השיר לא יצא כסינגל בבריטניה לאחר ששלושת הביטלס האחרים הצביעו נגד הרעיון. השיר כן יוצא כסינגל בארה”ב ב 13 בספטמבר 1965. הביקורות באותה תקופה אומרות ש “פול מקרטני הוא מספר אחת ללא הביטלס האחרים”. את היחס של שלושת הביטלס האחרים לשיר אפשר לראות בביצוע הבכורה של מקרטני לשיר בהופעה של הביטלס בבלאקפול ב 1 באוגוסט 1965 ושודרה בטלוויזיה. לאחר ביצוע השיר Ticket To Ride, הריסון מציג את השיר הבא והסיף בארסיות: And so for Paul McCartney of Liverpool, Opportunity Knocks. המשפט הזה גילם בו את מה שחשבו שאר חברי הביטלס על ‘קריירת הסולו’ הפתאומית של פול. זה היה משחק מילים היתולי ואכזרי של הריסון. עבור פול הפשוט מליברפול, ממש כמותם בדיוק, ההזדמנות דופקת בדלת. הריסון החד התכוון גם לתכנית הכישרונות Opportunity Knocks ששודרה בבריטניה באותה תקופה, והיוותה מעין “כוכב נולד”. בסיום הביצוע כשהקהל מריע, ניגש לנון, והגיש למקרטני זר פרחים, כשהאחרון ניסה לקחת את הזר, הוא נשאר רק עם הגבעול ביד. לנון אז נעץ את המסמר האחרון: “תודה רינגו, זה היה נפלא…“. קוריוז קטנטנן לגבי ההופעה הזו בבלאקפול שסיפרה איריס קלדוול שיצאה עם פול בתחילת 1963. הזוג נפרד במרץ 1963 לאחר וויכוח וכשפול התקשר מאוחר יותר על לביתה על מנת לדבר אתה, ענתה אימה ואמרה לו שאיריס לא מעוניינת לדבר אתו מכיוון ש”אין לו רגשות“. שנתיים וחצי מאוחר יותר, רגע לפני ההופעה, התקשר פול לאימה של איריס ואמר: “זוכרת שאמרת שאין לי רגשות? צפי בטלוויזיה ביום ראשון ואז תאמרי שאין לי רגשות”. נסיים כהרגלנו בקודש עם לנון ב 1980: “זה השיר של פול וה’בייבי’ שלו. כל הכבוד. יפהפה – ואף פעם לא רציתי להיות זה שכתב אותו”.

לנון בראיון לפלייבוי בשנת 1980. “כש ‘Help’ יצא ב 1965, ממש קראתי לעזרה. רוב האנשים חושבים שזה רק שיר רוק מהיר. גם אני לא הבנתי את זה באותו הזמן, כתבתי את השיר כי הייתי צריך שיר עבור הסרט, אבל אחר כך הבנתי שאני באמת זועק לעזרה. זו היתה תקופת האלביס השמנה שלי. רואים את זה בסרט, אני מאוד שמן, מאוד לא בטוח, ואיבדתי את עצמי לגמרי”. רינגו סיפר בראיון לפרויקט האנתולוגיה, שבתחילת הביטלמניה רואים שהביטלס “מתמלאים” מכל ההיצע המטורף ואורח החיים חסר הסדר שלהם באותה תקופה. ואכן ב 1965 לנון לא נראה במיטבו: מסעות הופעות המפרכים, עומס העבודה הבלתי ייאמן, הלחץ של ההנהלה להוציא מהם כמה שיותר וההתנסויות בסמים שונים שהחלו עוד בזמן המבורג, עושים את שלהם. ג’ון הסביר: “זהו כמו להיות בכלוב. אתה מכיר את זה שכל בעלי החיים בגן החיות שמנים כי אין להם מה לעשות מלבד לאכול? ובכן, זה היה כל מה שעשינו המשך הרבה זמן, לאכול ולראות טלוויזיה “. ג’ק דאגלאס שעבד עם לנון מאוחר יותר גם כטכנאי בהקלטת האלבום Imagine ובשנת 1980 כמפיק של האלבום Double Fantasy (שאגב זיכה אותו בפרס הגראמי על כך), זוכר שלנון סיפר שהוא חשב על עצמו כ’ביטל השמן’. “הוא היה מתבונן בתמונות שלו. הוא חשב שהיו לו פנים שמנות, והוא היה קצת גוץ. זה מה שהוא חשב שהוא, הביטל השמן …” באותה תקופה שמע לנון כי אצל עיתונאים מסויימים אכן דבק בו הכינוי ה’ביטל השמן’ או ה’מלא’ ולנון שהיה רגיש מאוד וחסר ביטחון נעשה בשלב מסויים מעט אובססיבי למשקלו. 1965 – תקופת ‘אלביס השמן’ מקרטני נזכר שבאותה תקופה, סביב צילומי הסרט Help הם נחשפו לסם חדש שנקרא הרואין: “ניסיתי הרואין רק פעם אחת. אפילו אז לא הבנתי שלקחתי את זה. פשוט מישהו הושיט לי משהו, עישנתי, ואז גיליתי מה זה. זה לא השפיע עליי ומזל שכך כי לא הייתי מעלה בדעתי ללכת בדרך הזאת.” על לנון זה דווקא כן עבד. ב 1968 בזמן הקלטות האלבום הלבן, דווקא אחרי תקופה של נקיון מאוכל מזיק ומסמים באשראם של המהרישי, ג’ון ויוקו מתמכרים להרואין. ההרואין מזדחל גם לשירים. 2 דוגמאות מובהקות: “I need a fix ’cause I’m going down” שכתב לנון ב Happiness Is A Warm Gun או The deeper you go the higher you fly שלא משאיר מקום לדמיון ב Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey. ההתמכרות הובילה למצב גופני ירוד שנתן את אותותיו על לנון ובאותה תקופה הוא נראה רזה וכחוש. לנון סיפר : “היינו מלאים בזבל. הייתי פשוט מקיא שעות“. בקטע הזה אפשר לראות ראיון משותף של לנון ואונו שהתרחש על הסט של פרויקט ‘גט בק’ באולפני טוויקנהאם, ובו הם נראים מסטולים בלשון המעטה. הראיון נערך בתחילת 1969 באולפני טוויקנהאם ורואים שהוא פשוט סובל, מרגיש בחילות ובכללי נראה נורא. השיר Cold Turkey ששוחרר באוקטובר 1969 מדבר על תהליך הגמילה והנסיגה הקשה שעברו השניים. פול דחה את הרעיון שהשיר יהיה סינגל של הביטלס, וכך הוא שוחרר על ידי ההרכב החדש של ג’ון Plastic Ono Band. השיר הוקלט ושוחרר לפני שהביטלס התפרקו רשמית, מנגנים בו אריק קלפטון על הגיטרה, קלאוס פורמן על הבס ורינגו סטאר על התופים. לנון שמחפש מוצא מהמצב שנקלע אליו, מקבל ספר מד”ר ארתור ינוב פסיכותרפיסט אמריקני. הספר נקרא The Primal Scream. הספר מבוסס על ההנחה שחוסר איזון נפשי של אדם נגרם עקב כאב מודחק הקשור לחוויות הילדות שלו. לנון מוקסם מהספר ומזמין את ד”ר יאנוב לפארק טיטנהרסט על מנת לעזור לו להתעמת עם הטראומות הבלתי פתורות שלו כמו איבוד הקשר עם אמו לאחר שנשלח לחיות עם הדודה מימי, מותה ביולי 1958 כשלנון היה בן 17 והקשר הבעייתי והסבוך עם אביו. בשלב מאוחר יותר, טסו לנון ואונו למרפאה של ד”ר יאנוב בלוס אנג’לס להמשך הטיפולים. לנון סיפר: “הטיפול הוא להביא אותך לנקודה שבה אתה צורח את הטראומה והם מעודדים אותך ללכת עם זה” לנון סיפר לד”ר יאנוב שהוא גדל אומלל ומבודד בידיעה שהוריו לא רצו אותו. הוא בכה לעתים קרובות. כשחזרו מלוס אנג’לס לאנגליה ב24 בספטמבר 1970, לנון חזר שמן ב 12 קילו. תוצאת אכילה של “28 צבעים שונים של גלידה” באמריקה. יומיים לאחר שובם הם נכנסים לאולפני EMI באבי רואד, להוטים להתחיל לעבוד על כמה שירים שנוצרו בלוס אנג’לס. בניהם Mother בו לנון זועק את ה primal scream : Mamma, don’t go Daddy, come home התוצאה היא אלבום הסולו המטלטל של לנון, הראשון שלא מורכב מקטעים אוונגרדים והראשון שיוצא אחר פירוק הביטלס. האלבום Plastic Ono Band רואה אור ב 11 בדצמבר 1970. בפברואר 72 מתארחים הזוג במשך כשבוע בתכנית The Mike Douglas Show. השבוע היה מלא באורחים שונים ושיאו היה הופעה של אחד הגיבורים הגדולים של לנון, צ’אק ברי. ברי ולנון אפילו ביצעו את “ג’וני בי גוד” ו”ממפיס, טנסי “של ברי, עם להקת הליווי של לנון. צריך לזכור שבאותה תקופה לנון התקוטט עם המוציא לאור מוריס לוי לגבי Come Together וההעתקה משירו של צ’אק ברי You Can’t Catch Me. במהלך השבוע הזה ממשיכים להחשף לנון ואונו לדיאטה המיקרוביוטית. הדיאטה המקרוביוטית מורכבת בעיקר מדגנים ,ירקות והימנעות ממזונות מעובדים ובשר. בדיאטה הזו התמיד לנון בעצם עד יום מותו. ב 2012 הוציאה דברה שרון דיוויס ספר בשם BackStage Pass VIP. דיוויס, מומחית לתרבות הפופ שבעברה ליוותה את הרולינג סטונס במסע ההופעות שלהם בשנת 80, כתבה בספר על חייהם הפרטיים של כוכבי רוק משנות ה -60 וה -70, כולל ראיון עם הזמר הארי נילסון שהיה קרוב ללנון בעיקר בתקופת ‘סוף השבוע האבוד’, שאמר שהוא הבחין שללנון יש בעיה עם אוכל. בספר טוענת דיוויס שללנון היו את כל הסימנים של הפרעות אכילה כמו שינויים מסיבים של משקל בתקופות שונות, פטישים על חיבורים מוזרים של אוכל, ובעיקר היה תמיד רעב, אהב לאכול, אבל “שנא את התחושה של להיות מלא”, כדי שלא יכריח את עצמו להקיא אחרי הארוחה. הדיילי טלגרף הבריטי פרסם כתבה על יציאת הספר , ראיין את הכותבת ויצא כמובן עם הכותרת הבומבסטית John Lennon suffered bulimia. יוקו כמובן מהרה להכחיש: “לג’ון לא היתה הפרעת אכילה. לפעמים הוא אכל שוקולד. התזונה שלו כללה תזונה צמחונית, דיאטה מקרוביוטית, ורק לעתים נדירות רק מיץ בלבד. כולן דיאטות בריאות.” נשאיר זאת לכם להחליט… בזמן הקלטות האלבום Double Fantasy באוגוסט 1980, הבמאי ג’יי דובין מגיע לאולפני hit factory בניו יורק כדי לצלם קטעים באולפן עבור ‘סרט תדמית’ לאלבום החדש. הוא מצלם אחד עבור Just Like Starting Over ואחד עבור I’m Losing you היפהפה. ג’ון שראה את הצילומים, היה מאוד לא מרוצה ממראהו הכחוש והגבעולי, ביקש לגנוז את הסרטונים ואף ניסה להיפטר מהם. ב 2015 השתחרר קטע מצולם מתוך הקלטות I’m Losing you. ניו יורק 1980 #רינגוסטאר #ImLosingyou #גוןלנון #גקדאגלאס #TheMikeDouglasShow #DoubleFantasy #help #ThePrimalScream #ארתורינוב #יוקואונו

האגדה מספרת שלאחר הביקור של הריסון, לנון ומקרטני את דילן בסוויטה שלו במלון בלונדון במאי 1966, נכנסו השלושה לסוויטה של המלון כחברי הביטלס ועזבו כשלושה אנשים שונים ונפרדים. יחסיו של דילן עם לנון היו תחרותיים, כלפי מקרטני דילן היה אמביוולנטי, השירים שלו היו פופ רך מדי לטעמו. ב 29 ביולי 1966, זמן קצר לאחר שיחרור אלבומו Blonde on Blonde, בוב דילן רוכב על האופנוע שלו יחד עם אשתו שרה, מאבד שליטה ומתרסק. לאחר התאונה נעלם דילן מהעין הציבורית. “הייתי בתאונת אופנוע ונפגעתי, אבל התאוששתי. האמת היא שרציתי לצאת ממרוץ העכברים”. דילן מסתגר בביתו שבוודסטוק, מבודד, עד סוף 67. כשהוא מוכן לעשות מוזיקה שוב, הוא מגייס את The Band ממסע ההופעות שלו ב 1966, ומקליט איתם יותר מ -100 שירים (שהפכו בסופו של דבר ל The Basement Tapes). הריסון מעריץ את עבודתו של דילן – Blonde on Blonde הוא התקליט המערבי היחידי שהריסון לקח איתו להודו בפברואר 1968. זמן קצר לאחר סיום ההקלטות לאלבום הלבן, ב 16 לאוקטובר 1968, הריסון טס ללוס אנג’לס על מנת לעבוד. הוא מפיק את האלבום הראשון של ג’קי לומקס, אמן שהוחתם בלייבל החדש של הביטלס – אפל, מקבל את ה Golden Apple Award וגם מספיק לתת גיחה קצרה בתכנית טלויזיה שנקראת The Smothers Brothers Comedy Hour ב 15 לנובמבר. לאחר מכן מגיע ג’ורג’ הריסון לבקר את דילן בוודסטוק. “הייתי עם בוב והוא עבר את תקופת ה’צוואר השבור’ שלו והיה שקט מאוד, לא היה לו הרבה ביטחון”. 31 באוקטובר 68 – ג’ורג’ מקבל את ה Golden Apple Award ג’ורג’ מוצא את דילן מוקף במשפחה אך במצב של חיפוש עצמי, שבור ומדבר בקושי. צריך לזכור שזו היתה תקופה של חיפוש גם עבור הריסון. כמו דילן גם ג’ורג’ מתחיל להבין שהוא צריך לשנות כיוון ולהתרחק מכל מה שעשה עד אותו רגע. עם כל זאת ג’ורג’ מנסה לעודד את דילן וביום השלישי לשהיתו שם, הגיטרות נשלפות, השניים מתחילים לנגן יחד ומצב הרוח והאווירה מתחילים להשתפר. ג’ורג’ מתחיל לנגן כמה אקורדים וכותב כמה מילים ובעצם מדבר אל דילן: Let me in here I know I’ve been here Let me into your heart ג’ורג’ מבקש מדילן שיכתוב גם הוא כמה מילים, ודילן עונה: All I have is yours All you see is mine And I’m glad to hold you in my arms I’d have you any time השיר היפהפה הזה I’d have you any time, פותח את האלבום המשולש של ג’ורג’ שיצא ב 1970 All Things Must Pass. ג’ורג’ עם שרה, בוב והילדים שיר נפלא נוסף שכתבו השניים יחד באותם סשנים אקוסטים היה Nowhere to Go. שיר שכמעט ונכנס לאלבום המופת של ג’ורג’. השיר מבטא את רגשות המיאוס של השניים, ג’ורג’ אף כותב בשיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: I get tired of being Beatle Jeff. דילן חושף בפני הריסון שירים שכתב לבדו כמו I Don’t Want to Do It שמצא חן בעיניי ג’ורג’ וכמעט וגם נכנס לאלבום המשולש. שירים נוספים שכתב דילן והשמיע לג’ורג’, היוו את הבסיס לאלבומו הבא Nashville Skyline שיצא ב 1969 וכבר נשמעו בוגרים ומורכבים יותר ממה שעשה בעבר. כאן אפשר לשמוע את Nowhere to Go כפי שג’ורג’ מבצע אותו עבור פיל ספקטור בסשנים המוקדמים לפני הקלטות האלבום: ואת I Don’t Want to Do It מאותו הסשן ב 31 באוגוסט 1969, מגיעים ג’ון, ג’ורג’ ורינגו להופעה של דילן ו The Band ב Isle of Wight Festival שבבריטניה. לשלושה הצטרפו נשותיהן יוקו, פאטי ומורין. למקרטני היו סיבות מקלות, לינדה ילדה את מרי ב 28 לאוגוסט. לאחר ההופעה שבה צפו כ 150 אלף איש (בניהם שלושת רבעי ביטלס בקהל), נפגשים שלושתם עם דילן בבקתה שהוא השכיר באזור ונותנים לו עותק מהאלבום החדש שלהם שעדיין לא יצא – Abbey Road. שלושת הביטלס בהופעה של דילן לאחר ההופעה כותב הריסון את השיר Behind That Locked Door על דילן: why are you still crying your pain is now through please forget those tear drops let me take them from you ג’ורג’ היה מושפע מאלבום הקאנטרי שהוציא דילן Nashville Skyline והסביר: “זה היה תירוץ לכתוב משהו בסגנון קאנטרי….”. באותה תקופה דילן זורק רעיון לאוויר לאלבום משותף לביטלס, הרולינג סטונס ודילן. ע”פ דילן, הריסון וקית’ ריצארדס היו מאוהבים ברעיון אבל מקרטני ומיק ג’אגר היו נגד והפילו את הרעיון. ב 1 לספטמבר 69, מבקר דילן יחד עם הריסון באחוזה של לנון טיטנהארסט פארק. זו היתה הפעם האחרונה בה נפגשו לנון ודילן. לנון סיפר: “הוא הגיע עם ג’ורג’ אחרי ההופעה באי ווייט . בדיוק כתבתי את cold turkey. ניסיתי לשכנע אותו להקליט את השיר ואפילו כבר הכנתי פסנתר להקלטה, אבל אשתו היתה בהריון או משהו והם עזבו”. ג’ורג’ נוכח בהקלטות של האלבום הבא של דילן New Morning בניו יורק במאי 70. הוא מנגן בגרסה מוקדמת של שיר של דילן שנקרא If Not for You שיפתח את אלבומו של דילן. לראשונה ג’ורג’ מתנסה בנגינה על slide guitar, מה שייאפיין אותו בשנים הבאות. הריסון אוהב את השיר מאוד ומקליט גירסה משלו עבור האלבום המשולש שלו למרות כמות השירים הנכבדה שהיתה לו ממילא. המבקרים כותבים על גרסתו של הריסון: “יצירת פופ נוצצת”. האלבום All Things must Pass יוצא לאוויר העולם ב 27 לנובמבר 1970 והתקבל בחיבוק והפתעה גדולה. #רינגוסטאר #BlondeonBlonde #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #AllThingsmustPass #בובדילן #פאטיבויד

יציאת האלבום Freewheelin שהיה השני של רוברט צימרמן הלוא הוא בוב דילן, מכה גם בביטלס. כבר בזמן העבודה על האלבום A Hard Days Night, ניכרים סימני התבגרות אומנותית על המוזיקה של הביטלס והשפעה של דילן בפרט. את השינוי אפשר לראות בעיקר בשיחרור מהמוסכמות של הרוקנ’רול שהיו מקובלות עד לאותה תקופה ושימוש בכלים אקוסטים יותר. שינוי נוסף הוא בכתיבה יותר סובייקטיבית ורגשית. לנון סיפר: “התחלתי לחשוב על הרגשות שלי. … במקום לספר על המצב, הייתי מנסה לבטא את מה שהרגשתי על עצמי. … זה היה דילן שעזר לי להבין”. המפגש בין דילן לביטלס היווה נקודת שינוי קריטית. ב 28 באוגוסט 1964 במהלך סיבוב ההופעות השני בארה”ב, לאחר הופעה של הביטלס בקווינס, הם חזרים לניו יורק. שם הוצגו הביטלס לדילן ע”י מכר משותף, העיתונאי אל אהרונוביץ. המפגש נערך במלון דלמוניקו במנהטן בסוויטה בה שהו הביטלס. דילן ביקש יין, מל אוונס נשלח להביא ובמהלך ההמתנה שולף דילן מריחואנה. פיטר בראון שהיה חלק מצוות הניהול של הביטלס סיפר: “בריאן והביטלס הביטו זה בזה בחשש. ‘אנחנו אף פעם לא עישנו מריחואנה לפני’ בריאן הודה. דילן נראה כלא מאמין. ‘אבל מה עם השיר שלכם?’ שאל. ‘זה שמדבר על להתמסטל?’ הביטלס היו המומים. ‘איזה שיר?’ ג’ון שאל. דילן אמר, ‘נו אתה יודע …’ ואז הוא שר, “and when I touch you I get high, I get high…”. דילן גילגל להם ג’וינט והעביר אותו ללנון, לנון לקח שאכטה והעביר לרינגו. רינגו שלא הבין שצריך להעביר הלאה, סיים את הכל לבדו. את השעות הבאות בילוי כולם מתגלגים מצחוק. בריאן אפשטיין חזר ואמר, “אני כל כך גבוה אני עומד על התקרה.” פול אמר לכל מי שרק מוכן היה לשמוע שהוא “בפעם הראשונה באמת חושב”, הוא ביקש ממל אוונס ללכת אחריו לכל מקום בסוויטה עם מחברת ולרשום כל מה שהוא אומר. בבוקר מל הראה לו את המחברת שבה היה כתוב רק “יש 7 רמות!”… את האימפקט של המפגש על המוזיקה אפשר להרגיש כבר באלבום הבא Beatles For Sale בעיקר בשיר I’m a Loser. לנון הגדיר את השיר “me in my Dylan period”. והוסיף בצחוק: “חלק ממני חשב שאני מפסידן והחלק השני שאני אלוהים כל יכול”. ההשפעה של דילן על לנון במיוחד אפשר לראות גם באלבום הבא Help בשיר You’ve Got To Hide Your Love Away. “זה אני בתקופת דילן שלי שוב. אני כמו זיקית, מושפע ממה שמתרחש. אם אלביס יכול לעשות את זה, אני יכול לעשות את זה. אם האחים אברלי יכולים לעשות את זה, אז גם פול ואני. אותו הדבר עם דילן.” השיר מתכתב עם שיר של דילן (I Don’t Believe You (She Acts Like We Have Never Met שנכלל באלבום Another Side Of Bob Dylan מ 1964. לנון כתב Here I stand, head in hands Turn my face to the wall If she’s gone I can’t go on Feeling two foot small דילן כתב בחזרה I can’t understand, she let go of my hand And left me here facing the wall I’d sure like to know why she did go But I can’t get close to her at all ב 9 במאי 1965, בזמן צילומי הסרט Help, הביטלס צופים בהופעה של דילן ברויאל אלברט הול שבלונדון. אחרי המופע מבקרים הביטלס את דילן בסוויטה שלו במלון סאבוי ,שם גם התארח המשורר אלן גינסברג. תקרית שוברת קרח נרשמה בין גינסברג ללנון כאשר הראשון נפל לחיקו של ג’ון לנון ממסעד הספה. אז שאל גינזברג את לנון האם הוא מכיר את המשורר ויליאם בלייק, לנון ענה שמעולם לא שמע עליו. אשתו סינתיה ענתה: “הו ג’ון, אתה כזה שקרן, ברור שאתה מכיר!” באלבום הבא של הביטלס Rubber Soul דילן נוכח לגמרי. הביטלס פולקים מאי פעם עם Norwegian Wood הסיפורי ו In My Life הנוסטלגי של לנון You wont see me ו I’m Looking Through You בהם מקרטני חושף את רגשותיו.מקרטני הודה ש "Dylan was influencing us quite heavily at that point". המפגש הבא התרחש במאי 66 בזמן מסע ההופעות החשמלי של דילן עם הרכב מוקדם של The Band כלהקת ליווי. בזמן שהביטלס נעים לפולק ולאקוסטי, דילן מבצע מעבר לגיטרה החשמלית, מה שלא מצא חן בעיניי רבים ממעריציו וחילק אותם ל 2 מחנות. דילן מזמין את הביטלס להופעותיו שנערכו ב 26 וב 27 במאי 1966. לאחר ההופעה ב 26 במאי, מבקר דילן בביתו של לנון בקנווד. למחרת הוסרטו השניים בזמן נסיעה בלימוזינה למלון בו שהה דילן. בלימוזינה היה במאי הסרטים הדוקומנטרים דון אלן פנבקר (כונה גם D. A. Pennebaker), הוא נשכר כדי לעשות סרט תעודי על ביקורו של דילן בבריטניה, תחת הכותרת Eat The Document שנגנז לבסוף. בצילומים אפשר לראות את דילן ולנון עם משקפי שמש כהים שבאו להסתיר ככל הנראה את תופעות הסמים שעשו. דילן צולם כשהוא מתלונן שהוא לא חש בטוב וכשהם מגיעים למלון, לנון נאלץ לעזור לו לעלות לחדרו. בפוסט הבא אמשיך לסקור את השפעתו של דילן על הביטלס ועל ג’ורג’ הריסון במיוחד. #רינגוסטאר #AHardDaysNight #BeatlesForSale #גוןלנון #בריאןאפשטיין #פולמקרטני #מלאוונס #RubberSoul #AnotherSideOfBobDylan #בובדילן #אלביס

בוקר מעולה! פרק חדש ומרגש בפודקאסט התפרסם הבוקר. הפרק על שני האלבומים שמהווים יחידה אחת. ה’פלסטיק אונו באנד’ של ג’ון ויוקו. שני האלבומים הללו ראו אור בדצמבר 1970. אלבום אחד של ג’ון ואלבום אחד של יוקו. הקונספט המעניין הזה הביא אלבומים מרגשים וכנים שעוסקים בדברים הכואבים שעלו במהלך טיפול ה’פריימל סקרים’ של הזוג אצל ד”ר ארתור יאנוב – הפסיכותרפיסט האמריקאי שטיפל בהם בעזרת השיטה החדשה והמהפכנית שלו לטעמו. אלה זוג אלבומים שבאופן נדיר חושפים כל אחד בשפתו הוא צדדים פחות זוהרים של אומן ומנסים להביא לפתורנן של בעיות וטראומות הילדות של שניהם. מה קרה לג’ון ויוקו בחודשים שלאחר פירוק הביטלס? מה הוביל לעשיית האלבומים הללו? מי ההרכב שהקליט איתם? איך איחדה יוקו בין ג’ון, ג’ורג’ ורינגו באלבום שלה? מה הקשר של יוצר הג’אז אורנט קולמן וההרכב שלו?ואיך משתלבת ג’ניס ג’ופלין בסיפור טראגי? על כל הדברים הללו ועוד אדבר בפרק על ה’פלסטיק אונו באנד’ של ג’ון ויוקו. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים על שני האלבומים. אשמח מאוד. האזנה נעימה!

ב 19 בינואר 1994, פול מקרטני מגיע לניו יורק כדי להשתתף בטקס צירופו של ג’ון לנון אל היכל התהילה של הרוקנ’רול. הוא נושא שם נאום נרגש כמכתב הממוען אל ג’ון. לאחר הטקס הוא מקבל מיוקו אונו 2 קלטות. בקלטות היו 4 סקיצות לשירים של ג’ון. בקלטת אחת היו Free as a Bird ו Real Love. על הקלטת השנייה היה כתוב “עבור פול” והיו שם סקיצות ל Grow Old With Me ועוד שיר לא גמור שכונה בשם Now and Then. הסקיצה ל Now and Then הוקלטה על ידי לנון בשנת 78 על הפסנתר בבית הדקוטה. הדמו של ג’ון ל Grow Old With Me: הדמו של ג’ון ל Now And Then: יוקו סיפרה: “הכל היה כבר סגור קודם לכן, פשוט קפצתי על ההזדמנות למסור את הקלטות באופן אישי לפול באותו אירוע. אני לא פירקתי את הביטלס, אבל אני הייתי שם .עכשיו אני יכולה לגרום להם לעבוד ביחד שוב ולא הייתי רוצה לעכב את זה.” ב 11 בפברואר 1994, התכנסו פול, ג’ורג’, רינגו, ג’ף לין, וג’ף אמריק ב Mill Studio האולפנים של פול שנמצאים בסאסקס שבאנגליה. הם התחילו לעבוד על ארבעת הסקיצות שקיבלו מיוקו, הם עבדו עד סוף חודש פברואר. לאחר מכן הם המשיכו לעבוד על השירים ב 22 ביוני 1994 כשהעבודה התחילה עם Now And Then שכונה גם I Don’t Want To Lose You. הנסיונות לעבוד על השיר לא צלחו והם זנחו את העבודה על השיר באותו היום. ג’ורג’ הריסון הציע שהם ימשיכו למחרת באולפנים שלו בפרייר פארק ואכן כך קרה. שלושתם נפגשו ב 23 ביוני אצל ג’ורג’ ומצאו את עצמם מנגנים ג’אם סשנים של שירי רוקנ’רול ישנים בהפוגות בין העבודה על השירים. (מישהו אמר ‘גט בק’?) הג’אם סשנים האלו צולמו ושולבו בקטעי הבונוס של האנתולגיה. ב 6-7 בפברואר 95 נפגשים החברים שוב באולפנים בסאסקס כדי להמשיך לעבוד על Real Love וממשיכים להאבק עם Now And Then/I Don’t Want To Lose You. הם מתעקשים וממשיכים לעבוד על השיר ב 20 ו21 במרץ 1995. ביום השני הם כבר מתייאשים ומפסיקים לעבוד על השיר. מקרטני טען שג’ורג’ האריסון לא רצה להמשיך כי השיר דרש הרבה עבודה. בעיה נוספת היתה זמזום שהיה בהקלטת הדמו המקורית של לנון שלא הצליחו להיפטר ממנו. יחד עם ג’ף לין בעת העבודה על האנתולוגיה ג’ף לין סיפר: “אחר צהריים אחד, ממש נאבקנו עם זה. לשיר היה פזמון כמעט חסר מילים. הקלטנו את הטרק הבסיסי ולא ממש סיימנו אותו“. העבודה על Real Love המשיכה במאי 1995, כש Free As A Bird כבר היה מוכן. ב 21 בנובמבר השתחרר החלק הראשון של האנתולוגיה וב 4 בדצמבר יצא הסינגל Free As A Bird. שלושה חודשים אחר כך השתחרר הסינגל השני Real Love. הסינגל השלישי והפתיח לחלק השלישי של האנתולוגיה היה אמור להיות Now And Then ובמקום זאת, פתח את האנתולגיה 3 חלק תזמורתי אינסטרומנטלי, שנקרא A Beginning שהוקלט ב 68 כפתיח עבור Don’t Pass Me By ולא נעשה בו שימוש. השמועות מספרות שמקרטני עדיין זומם לסיים את השיר יחד עם רינגו. אולי באנתולגיה 4… נסיים עם מעריץ דיי מתון אשר הוסיף לדמו של לנון את הכלים הדרושים ובנה את השיר Now And Then, כפי שאולי היה נשמע אם היה יוצא לאור, מה שמוכיח שעם עבודה טובה הוא היה יכול לסגור יפה את טרילוגיית השירים ה’חדשים’ של הביטלס. קטע אחרון ודי. ראיון שנערך כמה שנים מאוחר יותר בו כל המעורבים חוץ מג’ורג’ שהלך לעולמו, מתראיינים על פרויקט האנתולוגיה והשירים החדשים. #גורגמרטין #גףלין #רינגוסטאר #גוןלנון #RealLove #גורגהריסון #פולמקרטני #GrowOldWithMe #יוקואונו #NowandThen #FreeasaBird

עוד יומיים נחגוג 60 שנה ליציאת אלבום הבכורה של הביטלס. מכיוון ש 60 שנה זה מספר מכובד מאוד, זו גם סיבה מצויינת ותירוץ מעולה עבור פרק חדש ב ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט שהתפרסם זה עתה ומוקדש כל כולו לאלבום שהיה היצירה המגובשת הראשונה של הביטלס. הפרק הזה ימשיך במידת מה את הסדרה על ג'ורג' מרטין בפודקאסט שנסתיימה איפשהו ביציאת הסינגל השני של הביטלס. בפרק החדש נעשה יחד את המסע לאלבום הראשון של הביטלס, נבין את הרקע אליו ומה היתה הסיבה שג'ורג' מרטין דחף אליו. כמו כן נראה שלמרטין היה קונספט לאלבום הזה, שלא יצא אל הפועל, אבל באמצעים אולפניים כמעט נתפס על סלילי ההקלטה. אחרי שנבין מדוע נבחר יום אחד עבור ההקלטה של האלבום ומדוע נבחרו השירים שנבחרו, נכנס לאולפן עם הביטלס ב 22 במרץ 1963 ונתחיל לעבוד איתם ביום ההקלטה המפרך הזה שארך כ 12 שעות ברוטו ו כ 585 דקות נטו של הקלטה. כיף גדול מצפה לכם! לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לפוסט מה חשבתם על הפרק החדש. אשמח מאוד לקרוא. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

דמיינו שאתם נערות בנות עשרה שעומדות מחוץ לאולפני אייבי רואד בשנת 68 רק כי שמעתם שהביטלס מקליטים ואתם מתים לפגוש אותם. פתאום נפתחת הדלת, פול מקרטני יוצא ושואל אם בא לכם לעזור להם להקליט שיר. זה בדיוק מה שקרה לליזי בראבו וגיילין פייז. הן בעצם מעריצות הביטלס היחידות בעולם שהשתתפו בהקלטה של הביטלס. סיפור שהיה כך היה: לנון, שהשיר האחרון שתרם עבור הביטלס היה I am the walrus כ-5 חודשים לפני כן, כתב שיר חדש באחד הימים, לפנות בוקר, ב-1967: “שכבתי במיטה ליד סינתיה, והייתי דיי נרגז. היא דיברה עוד ועוד, ונרדמה לבסוף, ואני שמעתי את המלים האלה שוב ושוב, זורמות כמו זרם אינסופי. ירדתי למטה וזה הפך לשיר קוסמי ולא לשיר נרגז. המילים היו מעוררות השראה והיממו אותי. חשבתי שבטח לא אני המצאתי אותם, אני לא יודע מאיפה זה בא: ‘מילים טסות כמו גשם אינסופי לתוך כוס נייר, הן מחליקות בזמן שהן עוברות, הן חומקות על פני היקום.’ השיר פשוט כתב את עצמו. כתבתי את המילים על הנייר, ואז הלכתי לישון.” הכוונה כמובן ל Across The Universes היפהפה. בהשראת מהרישי מאהש יוגי, שאותו הביטלס פגשו באוגוסט 1967, כתב לנון את הפזמון: ‘Jai guru deva, om’ . המהרישי נקרא גם גורו Dev, ‘ג’אי’ היא מילה הינדית שמשמעותה ‘חיים ארוכים’ או ‘ניצחון’, ו- ‘om’ היא הברה קדושה בדתות ההינדיות והבודהיסטיות. הביטלס עבדו בפברואר 1968 על הסינגל הבא שתוכנן לצאת לאור בזמן שהם יהיו באשרם בהודו וזאת על מנת לייצר תחושה של המשכיות ושהם בסביבה. השיר הראשון שהוקלט היה Lady Madonna של פול. ג’ון שהביא את Across the Universes היה נלהב ביותר לגביו והיה בטוח שהוא יהיה הסינגל הבא. ב 3 בפברואר 1968 החלה העבודה על השיר עם הקלטה של 2 טייקים. למחרת הוקלטו עוד 4 טייקים כשניסיונות שונים נעשים על מנת להבין איך השיר אמור להישמע. הביטלס עובדים על השיר ב 4 בפברואר 1968 לבסוף בטייק 7, החליטו החברים שהשיר נשמע טוב, לנון חזר על הקלטת השירה אבל משהו עדיין היה חסר להם. ג’ון ופול החליטו שחסרה לשיר שירה הרמונית נשית בקטע Nothing’s going to change my world. מקרטני יצא החוצה וערך אודישן מאולתר לבנות שהיו שם. הבנות שנבחרו כאמור היו ליזי בראבו בת ה 16 וגיילין פייז בת ה 17. כמובן שהבנות לא עיכלו את גודל המעמד והיו נרגשות עד מאוד. ליזי הייתה מעריצה אדוקה של הביטלס שהגיעה מברזיל והתגוררה בקרבת האולפנים. כשהביטלס בילו באולפן, הייתה לה רוטינה קבועה בה היא מחכה בחוץ כדי לנסות ולפגוש אותם כשהם יוצאים. ליזי בראבו בתמונה מ 1967 הבנות הוכנסו אחר כבוד לאולפן ועל פי הוראותיו של לנון הקליטו את הקטע שלהן. כשסיימו, יצאו מן האולפן והביטלס המשיכו בעבודה על הקלטות התופים ועוד אפקטים שלבסוף לא נעשה בהם שימוש. ב- 8 בפברואר הוסיף ג’ורג’ מרטין אורגן, ולנון ניגן בפסנתר, אך לבסוף לא נעשה שימוש גם בהקלטות אלו והם הוחלפו על ידי קטע של גיטרה עם אפקט wah-wah שנוגן על ידי לנון. למרות כל מאמציו ותקוותיו של ג’ון, Lady Madonna נבחר להיות הסינגל הבא. ספייק מיליגן, שחקן בריטי, כותב שירים ומבצע שידוע בעיקר בזכות יצירת ה-goon show שהביטלס ולנון אהבו במיוחד (ג’ורג’ מרטין הפיק את תקליטי ה-goon show מה שגרם לביטלס להעריך אותו בתחילת דרכם יחד), שהיה נוכח באולפן בזמן ההקלטות ב-8 בפברואר, פנה לג’ורג’ מרטין ושאל אם השיר יוכל להיכנס לאלבום הצדקה עליו הוא עובד. האלבום שלבסוף נקרא No One’s Gonna Change Our World, יצא לאור ב-12 בדצמבר 1969 ונפתח עם Across the Universe. גרסה זו מופיעה ב-Past Masters. לנון נזכר בשיר שוב בסשנים של get back בתחילת 1969 והחל לנגן אותו שם. “ניסתי לבצע אותו שוב כשעבדנו על Let It Be, אבל כל מי שראה את הסרט ראה את התגובות שקיבלתי. לבסוף פיל ספקטור לקח את ההקלטה המקורית ועשה עבודה טובה עם זה והוציא צליל הגיוני, אז שחררנו את זה שוב.” ואכן השיר יצא שוב באלבום Let it Be אחרי טיפולו המסור של ספקטור שכלל בין השאר האטת השיר והוספת תזמורת ומקהלה. עטיפת האלבום No One’s Gonna Change Our World לנון בראיון בשנת 80: “לפול היה סוג של רצון תת הכרתי לנסות ולהרוס את השיר הנהדר הזה. היינו עושים את הניסיונות עם היצירות הגדולות שלי, כמו strawberry fields – שתמיד הרגשתי שהן הוקלטו בצורה גרועה. בדרך כלל היינו מבזבזים שעות על שירים של פול וכשזה נגע לשלי, בייחוד אם זה היה שיר גדול כמו strawberry fields או across the universes, איכשהו הייתה אווירה של רופפות ופשטות וניסיוניות, הוא יכחיש את זה אבל זה מסוג הדברים שאני מדבר עליהם, תמיד ראיתי את זה … התחלתי לחשוב, טוב, אולי אני פרנואיד. אבל לא זו אמת מוחלטת.” בסרטון החמוד הזה תוכלו לצפות בראיון עם ליזי וגיילין על ה”נס” שקרה להן: #getback #גורגמרטין #גוןלנון #פילספקטור #Iamthewalrus #פולמקרטני #goonshow #LadyMadonna #מהרישי #ביטלס #סינתיהלנון

סיבוב ההופעות האחרון של הביטלס לשנת 65 נערך בבריטניה. הסיבוב נערך 10 ימים, כשהם עוברים בין 8 ערים שונות. ההופעה הראשונה נערכה בגלזגו בסקוטלנד ב 3 לדצמבר, ביום המחרת עברו החברים לניו קאסל באנגליה, ביום שאחרי כן קיפצו לליברפול, וכך בכל יום בעיר אחרת: מנצ’סטר, שפילד, ברניגהם, לונדון וקינחו בקארדיף שנמצאת בוויילס. כל ההופעות כללו סט של 11 שירים קבועים בניהם I Feel Fine, She’s A Woman, Act Naturally, Nowhere Man, Baby’s In Black, We Can Work It Out, Yesterday ועוד. בנובמבר התחילו החזרות לסיבוב ההופעות. החזרות נערכו במקום שנקרא תיאטרון דונמר שנמצא בקובנט גארדן שבלונדון. ב 20 לנובמבר הוזמן רוברט וויטאקר, צלם שהביטלס עבדו איתו כבר שנה לצלם אותם במהלך החזרות. וויטאקר בריטי במקור ,ניהל סטודיו לצילום במלבורן אוסטרליה כשניפגש עם הביטלס לראשונה ביוני 1964 במהלך סיבוב ההופעות האוסטרלי. וויטאקר במקרה ליווה חבר עיתונאי לראיון עם בריאן אפשטיין עבור ה Melbourne Jewish News. הוא צילם תמונה עבור הכתבה והוא מספר: “צילמתי את אפשטיין, הוא התנהג בסוג של טווסיות אז הנחתי נוצות טווס סביב הראש שלו וצילמתי. הוא נדהם כשהוא ראה את התמונה, אחר כך הוא ראה תערוכה של קולאז’ים שלי ומיד הציע לי את התפקיד של צלם ב NEMS, שיצלם את כל האמנים שלו. בהתחלה דחיתי את ההצעה, אבל אחרי שראיתי את הביטלס מופיעים, הייתי המום מכל המעריצים הצורחים והחלטתי לקבל את ההצעה ולחזור לאנגליה”. מתוך הסשן עבור Melbourne Jewish News בין התמונות הראשונות של הביטלס שהוא צילם היו פול וג’ורג’ מחזיקים בבומרנגים שקיבלו ממעריצים באוסטרליה. ג’ורג’ באוסטרליה עם הבומרנג שקיבל ב 25 במרץ 1966 נערך סשן צילומים מפורסם של וויטאקר עבור עטיפת אלבום האוסף Yesterday and Today או בכינוי הידוע שלו: “עטיפת הקצבים”. הסשן נערך בחלל שנקרא The Vale בצ’לסי שבלונדון. לוויטקר היה רעיון לייצר פרשנות סאטירית לתהילה של הביטלס, בהשראת הדימויים הסוריאליסטיים של הצלם/אמן הגרמני האנס בלמר שנהג להרכיב תמונות מחלקי בובות. רוברט וויטאקר “צילמתי את הביטלס מכוסים בבשר, בובות ושיניים תותבות. לשים בשר, בובות ושיניים תותבות עם הביטלס זה בעצם חלק מאותו הדבר, התמוטטות של כל מה שנחשב לרגיל. זה כמו משה שיורד מהר סיני עם עשרת הדיברות ונתקל באנשים שסוגדים לעגל הזהב. בכל רחבי העולם ראיתי אנשים סוגדים לביטלס כמו אלים. הם היו רק אנשים רגילים”. מאוחר יותר נטען שהכוונה בעצם היתה שמתייחסים לביטלס בתעשייה כאל גוש בשר שאמור לספק את הסחורה. באותו סשן צולמו עוד תמונות רבות אחרות חלקן מפורסמות חלקן פחות. לאחר הוצאת האלבום ב 20 ביוני 1966 קמה זעקה של בעלי חנויות תקליטים ומבקרי תקליטים על העטיפה המשונה. ההתנגדות הייתה כה עזה שחברת קפיטול עשתה “ריקול” ל 750 אלף עותקים על מנת להחליף את העטיפה. הפתרון הזול היה לצלם תמונה מהוגנת יותר ולמשימה נקרא שוב וויטאקר, ופשוט להדביק את העטיפה החדשה על גבי הישנה. כיום עותק מקורי מודבק שכזה מבוקש מאוד על ידי אספני תקליטים. רוברט וויטאקר עם הריסון ב 1966 תצלום ידוע נוסף של רוברט וויטקאר הוא גב האלבום ריבולבר שצולם באולפני טוויקנהאם במהלך צילומי סרטוני הפרומו ל Paperback Writer ו Rain ב 19 במאי 1966 בגרסה האולפנית שלהם. ב 1998 הוציא רוברט וויטאקר ספר בשם “The Unseen Beatles” שמכיל תמונות נדירות שצילם בשנים שעבד עם הביטלס. ספרו של רוברט וויטאקר #בריאןאפשטיין #YesterdayandToday #NEMS #ביטלס #רוברטוויטאקר

ב 26 בדצמבר 1965, פול מקרטני נמצא בביקור משפחתי בליברפול. “היה לי חבר טוב מאוד שחי בלונדון בשם טרה בראון, יורש אימפריית גינס – בחור אירי נחמד, בחור רגיש מאוד. היינו נפגשים לפעמים, ומאוד נהניתי מחברתו. הוא בא לבקר אותי פעם בליברפול כשהייתי שם אצל אבא שלי. היה לי רעיון לשכור טוסטוס ושניסע לבקר את בת הדודה שלי שגרה בוירל שליד ליברפול”. טרה בראון בסביבות השעה 10 בלילה, נוסעים השניים על הטוסטוס ונהנים מאור הירח המלא. “הראיתי לטרה את הנוף. הוא ישב מאחורי, וזה היה ירח מלא ענק ומדהים.” דמיינו לעצמכם – כמה דקות לאחר הפסטורליות הזו, פול מרוח על המדרכה עם שן שבורה, שפה חתוכה ופציעות בפנים. “הסתכלתי על האדמה, ונראה שלקח לי כמה דקות להבין, ‘אה, חבל – אני הולך לרסק את המדרכה הזאת עם פניי!’ כך הייתי, עם שן סדוקה. היא נכנסה דרך השפה שלי ופיצלה אותה. אבל קמתי והמשכנו לבית בת דודתי. “ פול זמן קצר אחרי התאונה כשהגיעו לבית של בת דודתו, היא חשבה בהתחלה שפול עובד עליה. אחרי שהבינה את חומרת הפציעות, היא התקשרה לחבר רופא על מנת שיגיע לטפל בפול. הרופא שהגיע בבהילות תפר את שפתו של פול ללא הרדמה ועל פי סיפורו של פול היה גם שיכור. דמותו של הרופא ה’מסריח מג’ין’ נכנסה ברבות השנים לשיר Rocky Raccoon. דבר מוזר ביותר היה, שבמאי 1966 בצילומי הקליפים לסינגל Rain/Paperback Writer אפשר לראות את פול עדיין עם שן שבורה. מתוך צילומי הקליפים במאי 66 כשנשאל מדוע, ענה בריאן אפשטיין: “באמצע דצמבר האחרון, פול פצע את שפתו וסדק את שינו בתאונת טוסטוס. הוא באמת חשב שאיש לא ישים לב לחלק החסר, שכן הוא היה כה קטן. אמרתי לו 3 פעמים שהוא צריך לעשות משהו בקשר לזה. השבר היה במקום בו אין קצוות עצבים, כך שלא היו לו כאבים. פול הבטיח לי שהוא יסדר זאת, אך – למרבה הצער – הוא לא עשה כך. האם הוא מפחד מרופא השיניים?” בצרוף מקרים מצמרר, שנה לאחר התאונה הזו, נהרג טרה בראון בן ה 21 בתאונת דרכים. הוא נהג בלוטוס אלן שלו בלונדון במהירות מופרזת לא שם לב שעבר ברמזור אדום והתנגש ברכב אחד בזמן שניסה להתחמק מהתנגשות ברכב אחר. יש אומרים שסטה בכוונה כדי למנוע פגיעה בחברה שלו שישבה לידו. יום לאחר התאונה נקבע מותו. זירת התאונה של טרה בראון לנון שקרא בעיתון על התאונה, כתב ב A Day in The Life : I read the news today, oh boy About a lucky man who made the grade And though the news was rather sad Well I just had to laugh I saw the photograph He blew his mind out in a car He didn’t notice that the red lights had changed A crowd of people stood and stared They’d seen his face before Nobody was really sure If he was from the House of Lords ב 1968 הסביר לנון את השיר בדרכו השנונה: “לא העתקתי את התאונה לשיר. טרה לא פוצץ את הראש לו. זה היה הראש שלי שהתפוצץ כשכתבתי את השיר”. הידיעה מתוך הדיילי מייל

ב 6 ביולי 1957 קרה קסם בעולם. מסוג הדברים הנדירים שבהם משק כנפיים של פרפר מטיל רוח שנושבת ומורגשת בכל העולם כולו. דרכיהם של נער בשם ג’ון וינסטון לנון ונער בשם ג’יימס פול מקרטני הצטלבו ושינו את העולם, את חייהם של מיליוני אנשים ואת עולם המוזיקה המודרנית ללא הכר. את חיינו שלנו בוודאות. אחה”צ באותו היום, ניגנה להקת סקיפל מקומית בשם Quarrymen ביריד שנערך בכנסיית סיינט פיטר שנמצאת בפרבר אמיד של העיר ליברפול בשם וולטון. בלהקה היו חברים לנון שניגן בגיטרה ושר, אריק גריפיטס בגיטרה, קולין האנטון בתופים, רוד דיוויס בבנג’ו, פיט שוטון בלוח כביסה שהיה נפוץ בלהקות סקיפל, ולן גארי בבס שהיה מורכב מחבל שמחובר לארגז וכונה “בס ארגז תה”. כרזת היריד שנערך היום לפני 60 שנים הלהקה הופיעה על גבי משאית נוסעת והנעימה את זמנם של באי היריד. היריד היה האירוע שנתי מרכזי עבור תושבי ליברפול הישנונית. ג’וליה ביירד אחותו החורגת של לנון מספרת בספרה Imagine This: Growing Up with My Brother John Lennon: “הנערים היו שם על המושב האחורי של המשאית, מנסים להישאר זקופים ולנגן בכלי הנגינה שלהם. ג’ון ויתר על המאבק וישב כשרגליו תלויות, מנגן בגיטרה שלו ושר. המשאית המשיכה לאורך המסע האיטי וכשעברו לידנו, זינקנו לצד המשאית, כשאמא שלנו צחקה ונופפה לג’ון, וגרמה לו לצחוק.” בערב תוכננה הופעה נוספת של הלהקה, הפעם ללא קולין האנטון. ההופעה תוכננה להתרחש באולם הריקודים של הכנסייה בשעה 8 בערב. בזמן שהחברים מסדרים את הציוד, ניגש איוון וואוהאן חבר מהשכונה שלנון גר בה שמדי פעם ניגן בבס בקוורימן (ארגז תה זוכרים?) והציג את חברו לספסל הלימודים ב Liverpool Institute – מקרטני בן ה 15. ספרה של ג’וליה ביירד אחותו החורגת של ג’ון השניים דיברו קצת ומקרטני הראה ללנון איך לכוון את הגיטרה. לאחר מכן ניגן ושר מקרטני הצעיר את Twenty Flight Rock של אדי קוקרן לאחר מכן את Be-Bop-A-Lula של ג’יין וינסנט ולאחר מכן מחרוזת שירים של ליטל ריצ’ארד. מקרטני סיפר על ההתרשמות שלו מג’ון באותו הערב: “הוא נראה טוב ושר טוב ונראה לי כמו זמר ענק. הוא הוריד את המשקפיים שלו ובאמת נראה טוב. הוא היה המצטיין מבין כולם” לנון בהחלט התרשם מהברנש הצעיר שנראה כי הקטע המוזיקלי בא לו בקלות לעומת הקוורימן שמאוד התאמצו להגיע לרמה אליה הגיעו. האירוע תועד בספרו הראשון של לנון In His Own Write בצורה הומוריסטית: “At Woolton village fete I met him. I was a fat schoolboy and, as he leaned an arm on my shoulder, I realized he was drunk. We were twelve then, but, in spite of his sideboards, we went on to become teenage pals.” מיד אחרי ההופעה, התקבצה הלהקה בפאב מקומי יחד עם איוון וואוגן ופול מקרטני, כשכולם משקרים לגבי גילם על מנת לקבל שתיה. מאוחר יותר שוחחו לנון ופיט שוטון על מקרטני הצעיר, והתחבטו בשאלה האם להזמין אותו להצטרף ללהקה. עבור לנון זו היתה דילמה לא פשוטה – חבר להקה מוכשר ממנו עלול לערר את מנהיגותו בלהקה. הם החליטו שמקרטני יהיה נכס, וכעבור שבועיים בערך נתקל שוטון במקרטני כשרכב על אופניו והציע לו להצטרף. פול חשב קצת, ובסופו של דבר הסכים להצטרף ל Quarrymen. הקוורימן עם פול בהופעה השנייה,שנערכה דקות אחרי המפגש הגורלי, ישב בחור בשם בוב מולינאוקס שהיה חבר במועדון הנוער של הכנסייה. בוב הקליט את הופעת ה Quarrymen עם טייפ סלילים נייד. ב 63 הוא הציע את הקלטת ללנון, דרך רינגו סטאר. אבל לנון מעולם לא הגיב, וההקלטה נכנסה לכספת לכמה שנים. ב 94 נמכרה ההקלטה במכירה פומבית עבור 78 אלף פאונד. הקונים היו לא אחרים מאשר חברת EMI שחשבה לשחרר את ההקלטות כחלק מפרויקט האנתולוגיה. לבסוף בגלל בעיות איכות, ויתרו על הרעיון. בהקלטה ניתן לשמוע את הלהקה מבצעת את Puttin’ on the Style של לוני דונגאן ואת Baby Let’s Play House של אלביס. אכן ההקלטות באיכות ירודה אבל עדיין פיסת היסטוריה חסרת תקדים. מי יכול לסכם את הימים ההם, הראשונים, המוקדמים טוב יותר מאשר פול? They can’t take it from me, if they try …I lived through those early days הנה פול חוזר לימי הסקיפל העליזים בעת צילומי הקליפ Early Days. #InHisOwnWrite #פיטשוטון #BeBopALula #גוןלנון #Quarrymen #פולמקרטני #TwentyFlightRock #גייןוינסנט #אדיקוקרן #ליטלריצארד

דוגמא לשיתוף פעולה דמוקרטי נהדר של לנון-מקרטני הוא השיר We Can Work It Out. הסינגל יצא ב 3 בדצמבר 1965 בבריטניה ממש באותו היום עם האלבום פורץ הדרך Rubber Soul. לראשונה בסינגל של הביטלס, הוא חלק צד א’ יחד עם עוד שיר – Day Tripper. פול כתב את החלק שלו בשיר על היחסים השבריריים עם ג’יין אשר. היחסים בין בני הזוג התערערו עקב נחישותה של ג’יין להמשיך קדימה עם קריירת המשחק שלה – משהו שהתחילה הרבה לפני שפגשה את פול. היא החליטה להצטרף לתיאטרון ה Bristol Old Vic Company באוקטובר 1965, ואף עברה למערב אנגליה לשם כך. פול הסביר בביוגרפיה שלו Many Years From Now: “המילים בשיר הן דיי אישיות. זו דרך טובה על מנת לעבד מחשבות. אתה יכול להגיד דברים למישהו שלא תוכל להגיד לו בפניו. זה חוסך לך מפגש עם פסיכולוג…”. התקופה הזו בין בני הזוג הניבה שירים כמו You Won’t See Me עם שורות שלקוחות כמו מריב: “I have had enough, so act your age”, והשורה מתוך I’m Looking Through You שאומרת “I thought I knew you, what did I know”. אם אלו שירי ריב, אז We Can Work It Out היה שיר פיוס. השיר We Can Work It Out כאמור, חשף גם שיתוף פעולה נהדר ביו לנון ומקרטני שהביא 2 גישות לפתרון. האחת של מקרטני, רכה וסבלנית והשנייה התזזיתית של לנון: “בואי נפסיק עם זה כי החיים קצרים” מה שגורם לי לחשוב שאולי בכלל השיר הוא על היחסים בין שניהם או על יחסים בין כל 2 פרטנרים שחולקים משהו יחדיו. ג’ון הסביר על תהליך הכתיבה המשותף, בראיון בשנת 1980: “פול חיבר את החלק הראשון אני את המידל אייט. פול כתב we can work it out ממש אופטימי, ואני חסר סבלנות וראליסט: life is very short and here’s no time for fussing and fighting, my friend” מקרטני החל לכתוב את השיר על גיטרה אקוסטית בביתו של אביו שנקרא Rembrandt. בית שהוא רכש עבורו ב 1964 ב Heswall. אביו של מקרטני עם זוגתו ובתה ב Rembrandt ישנה סברה שבכתיבת משפט הפתיחה לשיר, “נסי וראי את הדברים בדרכי” הושפע מקרטני ממשפט שנאמר בסרט הג’יימס בונד, Goldfinger. ג’ורג’ מרטין הפיק את שיר הנושא לסרט שבוצע על ידי שירלי באסי והביטלס קיבלו עותק מוקדם של הסרט שיצא לקראת סוף 1964. בסרט פונה ג’יימס בונד שמגולם על ידי שון קונרי לדמות הנשית שמגולמת על ידי השחקנית הונור בלקמן ואומר לה: “מה צריך על מנת שתראי דברים בדרכי?“. בקטע משעשע אחר בסרט מתגלה ג’יימס בונד כמישהו שלא כל כך מחבב את הביטלס: “יש כמה דברים לא בשלים. כמו לשתות דום פריניון משנת 53 מעל לטמפרטורה של 38 מעלות פרנהייט. זה גרוע כמו להאזין לביטלס ללא מחממי אזניים” באחד מחדרי השינה בביתו של אביו, מקליט פול גרסת דמו לשיר הטרי שכתב. “היה לי את הרעיון, את הכותרת ואת הרעיון הבסיסי, אז לקחתי אותו לג’ון הביתה כדי לסיים את זה. וזה נחמד: “החיים קצרים מאוד. אין זמן לריב”. לג’ורג’ (הריסון) היה רעיון שהחלק הזה יהיה בסגנון ואלס גרמני כזה.” ב 20 באוקטובר התחילו הביטלס את העבודה על השיר. העבודה התחלקה לסשן צהריים ולסשן ערב שנמשך כמעט עד חצות בו מצאו החברים אורגן הרמוניום ישן באולפן והחליטו לשלב אותו בשיר. ב 29 באוקטובר, הם חזרו לאולפן לעוד שעתיים של תיקונים והשלימו את ההקלטות. מתוך הסשנים ל Rubber Soul בסה”כ כ 11 שעות באולפן הוקדשו לשיר הזה – הזמן הגדול ביותר שהביטלס הקדישו לשיר עד לאותה תקופה. בין לבין ב 26 באוקטובר, הספיקו הביטלס לקפוץ לארמון בקינגהם ולקבל תואר MBE ה Most Excellent Order of the British Empire שאותו קיבלו מהמלכה עצמה. לאחר שהיו בידיהם 2 שירים מוקלטים – Day Tripper היותר רוקי, ו We Can Work it Out הרך וההרמוני, היו צריכים הביטלס לבחור מי מהם יהיה הסינגל הבא שלהם. הריסון הסביר: “אחרי המון דיונים ודיבורים, החלטנו Day Tripper הוא מעולה – זו היתה הבחירה שלי”. ג’ון התעקש ש Day Tripper הוא זה שמייצג את הצליל הנוכחי של הלהקה מפני שהוא כבד ומסתורי יותר. לאחר שהגיעו למבוי סתום, הוצעה פשרה: 2 השירים יהיו סינגלים ללא צד A ו B. תקדים חדש בעסקי התקליטים הבריטי. ג’ורג’ מרטין הסביר: “אחרי שהעברנו את הסינגלים ל EMI, הבנים החליטו שהם מעדיפים את ‘Day Tripper’, אבל שני הצדדים היו טובים מאוד. בכל הנוגע למדיניות הרשמית של EMI, לא היה צד א’, שניהם יקודמו באופן שווה”. בין ה 1 לבין ה 2 בנובמבר 1965, צילמה חברת Granada תכנית ספיישל בת 50 דקות עבור ה BBC בשם The Music Of Lennon & McCartney שבה צמד כותבי השירים בעצם הצדיע לשירים של עצמם. בתכנית התארחו הביטלס, פיטר וגורדון, סיליה בלאק, בילי ג’י קרמר והדקוטות, פיטר סלרס ועוד רבים וטובים. הביטלס ביצעו בתכנית את הסינגל החדש הדו ראשי Day Tripper ו We Can Work It Out. ב 23 בנובמבר, מגיעים חברי הביטלס לאולפני טוויקנהאם שעוד יהיו זכורים לרע בפרויקט ‘גט בק‘ על מנת לצלם סרטון פרומו לשיר. למען האמת הם צילמו 3 גרסאות של סרטונים והמוכרת ביותר היא זו בה הם לבושים בחליפות השחורות ומבצעים את השיר בפלייבק מלא. בגרסה אחרת נפתח הסרטון עם תמונה של לנון כשעל עיניו יש פרח ולאחר מכן נראים הביטלס בחליפות ההופעה שלהם איתם הופיעו באצטדיון שיי שבניו יורק. ב 25 בינואר 1991, בחר מקרטני לשלב את השיר במסגרת מופע עבור ה MTV Unplugged כשבתחילה בקטע נהדר, הוא קצת מתבלבל ושוכח את המילים ומתחיל מחדש. פעמיים. מותר לו. הוא פול מקרטני. #YouWontSeeMe #ביליגיקרמרוהדקוטות #גוןלנון #DayTripper #גורגהריסון #MTVUnplugged #סיליהבלאק #פולמקרטני #RubberSoul #פיטרסלרס #MBE #גייןאשר #Granada