דוגמא לשיתוף פעולה דמוקרטי נהדר של לנון-מקרטני הוא השיר We Can Work It Out. הסינגל יצא ב 3 בדצמבר 1965 בבריטניה ממש באותו היום עם האלבום פורץ הדרך Rubber Soul. לראשונה בסינגל של הביטלס, הוא חלק צד א’ יחד עם עוד שיר – Day Tripper. פול כתב את החלק שלו בשיר על היחסים השבריריים עם ג’יין אשר. היחסים בין בני הזוג התערערו עקב נחישותה של ג’יין להמשיך קדימה עם קריירת המשחק שלה – משהו שהתחילה הרבה לפני שפגשה את פול. היא החליטה להצטרף לתיאטרון ה Bristol Old Vic Company באוקטובר 1965, ואף עברה למערב אנגליה לשם כך.
פול הסביר בביוגרפיה שלו Many Years From Now: “המילים בשיר הן דיי אישיות. זו דרך טובה על מנת לעבד מחשבות. אתה יכול להגיד דברים למישהו שלא תוכל להגיד לו בפניו. זה חוסך לך מפגש עם פסיכולוג…”.
התקופה הזו בין בני הזוג הניבה שירים כמו You Won’t See Me עם שורות שלקוחות כמו מריב: “I have had enough, so act your age”, והשורה מתוך I’m Looking Through You שאומרת “I thought I knew you, what did I know”. אם אלו שירי ריב, אז We Can Work It Out היה שיר פיוס.
השיר We Can Work It Out כאמור, חשף גם שיתוף פעולה נהדר ביו לנון ומקרטני שהביא 2 גישות לפתרון. האחת של מקרטני, רכה וסבלנית והשנייה התזזיתית של לנון: “בואי נפסיק עם זה כי החיים קצרים” מה שגורם לי לחשוב שאולי בכלל השיר הוא על היחסים בין שניהם או על יחסים בין כל 2 פרטנרים שחולקים משהו יחדיו. ג’ון הסביר על תהליך הכתיבה המשותף, בראיון בשנת 1980: “פול חיבר את החלק הראשון אני את המידל אייט. פול כתב we can work it out ממש אופטימי, ואני חסר סבלנות וראליסט: life is very short and here’s no time for fussing and fighting, my friend”
מקרטני החל לכתוב את השיר על גיטרה אקוסטית בביתו של אביו שנקרא Rembrandt. בית שהוא רכש עבורו ב 1964 ב Heswall.
אביו של מקרטני עם זוגתו ובתה ב Rembrandt
ישנה סברה שבכתיבת משפט הפתיחה לשיר, “נסי וראי את הדברים בדרכי” הושפע מקרטני ממשפט שנאמר בסרט הג’יימס בונד, Goldfinger. ג’ורג’ מרטין הפיק את שיר הנושא לסרט שבוצע על ידי שירלי באסי והביטלס קיבלו עותק מוקדם של הסרט שיצא לקראת סוף 1964.
בסרט פונה ג’יימס בונד שמגולם על ידי שון קונרי לדמות הנשית שמגולמת על ידי השחקנית הונור בלקמן ואומר לה: “מה צריך על מנת שתראי דברים בדרכי?“. בקטע משעשע אחר בסרט מתגלה ג’יימס בונד כמישהו שלא כל כך מחבב את הביטלס: “יש כמה דברים לא בשלים. כמו לשתות דום פריניון משנת 53 מעל לטמפרטורה של 38 מעלות פרנהייט. זה גרוע כמו להאזין לביטלס ללא מחממי אזניים”
באחד מחדרי השינה בביתו של אביו, מקליט פול גרסת דמו לשיר הטרי שכתב.
“היה לי את הרעיון, את הכותרת ואת הרעיון הבסיסי, אז לקחתי אותו לג’ון הביתה כדי לסיים את זה. וזה נחמד: “החיים קצרים מאוד. אין זמן לריב”. לג’ורג’ (הריסון) היה רעיון שהחלק הזה יהיה בסגנון ואלס גרמני כזה.”
ב 20 באוקטובר התחילו הביטלס את העבודה על השיר. העבודה התחלקה לסשן צהריים ולסשן ערב שנמשך כמעט עד חצות בו מצאו החברים אורגן הרמוניום ישן באולפן והחליטו לשלב אותו בשיר.
ב 29 באוקטובר, הם חזרו לאולפן לעוד שעתיים של תיקונים והשלימו את ההקלטות.
מתוך הסשנים ל Rubber Soul
בסה”כ כ 11 שעות באולפן הוקדשו לשיר הזה – הזמן הגדול ביותר שהביטלס הקדישו לשיר עד לאותה תקופה.
בין לבין ב 26 באוקטובר, הספיקו הביטלס לקפוץ לארמון בקינגהם ולקבל תואר MBE ה Most Excellent Order of the British Empire שאותו קיבלו מהמלכה עצמה.
לאחר שהיו בידיהם 2 שירים מוקלטים – Day Tripper היותר רוקי, ו We Can Work it Out הרך וההרמוני, היו צריכים הביטלס לבחור מי מהם יהיה הסינגל הבא שלהם.
הריסון הסביר: “אחרי המון דיונים ודיבורים, החלטנו Day Tripper הוא מעולה – זו היתה הבחירה שלי”.
ג’ון התעקש ש Day Tripper הוא זה שמייצג את הצליל הנוכחי של הלהקה מפני שהוא כבד ומסתורי יותר. לאחר שהגיעו למבוי סתום, הוצעה פשרה: 2 השירים יהיו סינגלים ללא צד A ו B. תקדים חדש בעסקי התקליטים הבריטי.
ג’ורג’ מרטין הסביר:
“אחרי שהעברנו את הסינגלים ל EMI, הבנים החליטו שהם מעדיפים את ‘Day Tripper’, אבל שני הצדדים היו טובים מאוד. בכל הנוגע למדיניות הרשמית של EMI, לא היה צד א’, שניהם יקודמו באופן שווה”.
בין ה 1 לבין ה 2 בנובמבר 1965, צילמה חברת Granada תכנית ספיישל בת 50 דקות עבור ה BBC בשם The Music Of Lennon & McCartney שבה צמד כותבי השירים בעצם הצדיע לשירים של עצמם. בתכנית התארחו הביטלס, פיטר וגורדון, סיליה בלאק, בילי ג’י קרמר והדקוטות, פיטר סלרס ועוד רבים וטובים. הביטלס ביצעו בתכנית את הסינגל החדש הדו ראשי Day Tripper ו We Can Work It Out.
ב 23 בנובמבר, מגיעים חברי הביטלס לאולפני טוויקנהאם שעוד יהיו זכורים לרע בפרויקט ‘גט בק‘ על מנת לצלם סרטון פרומו לשיר. למען האמת הם צילמו 3 גרסאות של סרטונים והמוכרת ביותר היא זו בה הם לבושים בחליפות השחורות ומבצעים את השיר בפלייבק מלא.
בגרסה אחרת נפתח הסרטון עם תמונה של לנון כשעל עיניו יש פרח ולאחר מכן נראים הביטלס בחליפות ההופעה שלהם איתם הופיעו באצטדיון שיי שבניו יורק.
ב 25 בינואר 1991, בחר מקרטני לשלב את השיר במסגרת מופע עבור ה MTV Unplugged כשבתחילה בקטע נהדר, הוא קצת מתבלבל ושוכח את המילים ומתחיל מחדש. פעמיים. מותר לו. הוא פול מקרטני.