דמיינו שאתם נערות בנות עשרה שעומדות מחוץ לאולפני אייבי רואד בשנת 68 רק כי שמעתם שהביטלס מקליטים ואתם מתים לפגוש אותם. פתאום נפתחת הדלת, פול מקרטני יוצא ושואל אם בא לכם לעזור להם להקליט שיר. זה בדיוק מה שקרה לליזי בראבו וגיילין פייז. הן בעצם מעריצות הביטלס היחידות בעולם שהשתתפו בהקלטה של הביטלס. סיפור שהיה כך היה: לנון, שהשיר האחרון שתרם עבור הביטלס היה I am the walrus כ-5 חודשים לפני כן, כתב שיר חדש באחד הימים, לפנות בוקר, ב-1967:
“שכבתי במיטה ליד סינתיה, והייתי דיי נרגז. היא דיברה עוד ועוד, ונרדמה לבסוף, ואני שמעתי את המלים האלה שוב ושוב, זורמות כמו זרם אינסופי. ירדתי למטה וזה הפך לשיר קוסמי ולא לשיר נרגז. המילים היו מעוררות השראה והיממו אותי. חשבתי שבטח לא אני המצאתי אותם, אני לא יודע מאיפה זה בא: ‘מילים טסות כמו גשם אינסופי לתוך כוס נייר, הן מחליקות בזמן שהן עוברות, הן חומקות על פני היקום.’ השיר פשוט כתב את עצמו. כתבתי את המילים על הנייר, ואז הלכתי לישון.”
הכוונה כמובן ל Across The Universes היפהפה.
בהשראת מהרישי מאהש יוגי, שאותו הביטלס פגשו באוגוסט 1967, כתב לנון את הפזמון: ‘Jai guru deva, om’ . המהרישי נקרא גם גורו Dev, ‘ג’אי’ היא מילה הינדית שמשמעותה ‘חיים ארוכים’ או ‘ניצחון’, ו- ‘om’ היא הברה קדושה בדתות ההינדיות והבודהיסטיות.
הביטלס עבדו בפברואר 1968 על הסינגל הבא שתוכנן לצאת לאור בזמן שהם יהיו באשרם בהודו וזאת על מנת לייצר תחושה של המשכיות ושהם בסביבה.
השיר הראשון שהוקלט היה Lady Madonna של פול. ג’ון שהביא את Across the Universes היה נלהב ביותר לגביו והיה בטוח שהוא יהיה הסינגל הבא.
ב 3 בפברואר 1968 החלה העבודה על השיר עם הקלטה של 2 טייקים. למחרת הוקלטו עוד 4 טייקים כשניסיונות שונים נעשים על מנת להבין איך השיר אמור להישמע.
הביטלס עובדים על השיר ב 4 בפברואר 1968
לבסוף בטייק 7, החליטו החברים שהשיר נשמע טוב, לנון חזר על הקלטת השירה אבל משהו עדיין היה חסר להם. ג’ון ופול החליטו שחסרה לשיר שירה הרמונית נשית בקטע Nothing’s going to change my world.
מקרטני יצא החוצה וערך אודישן מאולתר לבנות שהיו שם. הבנות שנבחרו כאמור היו ליזי בראבו בת ה 16 וגיילין פייז בת ה 17. כמובן שהבנות לא עיכלו את גודל המעמד והיו נרגשות עד מאוד. ליזי הייתה מעריצה אדוקה של הביטלס שהגיעה מברזיל והתגוררה בקרבת האולפנים. כשהביטלס בילו באולפן, הייתה לה רוטינה קבועה בה היא מחכה בחוץ כדי לנסות ולפגוש אותם כשהם יוצאים.
ליזי בראבו בתמונה מ 1967
הבנות הוכנסו אחר כבוד לאולפן ועל פי הוראותיו של לנון הקליטו את הקטע שלהן. כשסיימו, יצאו מן האולפן והביטלס המשיכו בעבודה על הקלטות התופים ועוד אפקטים שלבסוף לא נעשה בהם שימוש.
ב- 8 בפברואר הוסיף ג’ורג’ מרטין אורגן, ולנון ניגן בפסנתר, אך לבסוף לא נעשה שימוש גם בהקלטות אלו והם הוחלפו על ידי קטע של גיטרה עם אפקט wah-wah שנוגן על ידי לנון.
למרות כל מאמציו ותקוותיו של ג’ון, Lady Madonna נבחר להיות הסינגל הבא.
ספייק מיליגן, שחקן בריטי, כותב שירים ומבצע שידוע בעיקר בזכות יצירת ה-goon show שהביטלס ולנון אהבו במיוחד (ג’ורג’ מרטין הפיק את תקליטי ה-goon show מה שגרם לביטלס להעריך אותו בתחילת דרכם יחד), שהיה נוכח באולפן בזמן ההקלטות ב-8 בפברואר, פנה לג’ורג’ מרטין ושאל אם השיר יוכל להיכנס לאלבום הצדקה עליו הוא עובד. האלבום שלבסוף נקרא No One’s Gonna Change Our World, יצא לאור ב-12 בדצמבר 1969 ונפתח עם Across the Universe. גרסה זו מופיעה ב-Past Masters.
לנון נזכר בשיר שוב בסשנים של get back בתחילת 1969 והחל לנגן אותו שם.
“ניסתי לבצע אותו שוב כשעבדנו על Let It Be, אבל כל מי שראה את הסרט ראה את התגובות שקיבלתי. לבסוף פיל ספקטור לקח את ההקלטה המקורית ועשה עבודה טובה עם זה והוציא צליל הגיוני, אז שחררנו את זה שוב.”
ואכן השיר יצא שוב באלבום Let it Be אחרי טיפולו המסור של ספקטור שכלל בין השאר האטת השיר והוספת תזמורת ומקהלה.
עטיפת האלבום No One’s Gonna Change Our World
לנון בראיון בשנת 80: “לפול היה סוג של רצון תת הכרתי לנסות ולהרוס את השיר הנהדר הזה. היינו עושים את הניסיונות עם היצירות הגדולות שלי, כמו strawberry fields – שתמיד הרגשתי שהן הוקלטו בצורה גרועה. בדרך כלל היינו מבזבזים שעות על שירים של פול וכשזה נגע לשלי, בייחוד אם זה היה שיר גדול כמו strawberry fields או across the universes, איכשהו הייתה אווירה של רופפות ופשטות וניסיוניות, הוא יכחיש את זה אבל זה מסוג הדברים שאני מדבר עליהם, תמיד ראיתי את זה … התחלתי לחשוב, טוב, אולי אני פרנואיד. אבל לא זו אמת מוחלטת.”
בסרטון החמוד הזה תוכלו לצפות בראיון עם ליזי וגיילין על ה”נס” שקרה להן: