את השורה הראשונה בשיר כתבתי על טריפ של אסיד בסופשבוע כלשהו, את השורה השנייה כתבתי על טריפ של אסיד בסופשבוע אחריו, ואת השאר אחרי שפגשתי את יוקו… כך לנון על יצירת המופת שכתב – I am the Walrus. האנטר דיוויס שקיבל את הטייטל המרשים “הביוגרפר של הביטלס”, הסתובב עם הביטלס באותם ימים וזאת על מנת להוציא ספר על הלהקה ממקור ראשון. הוא הסתובב איתם כ 18 חודשים בין 67 ל 68, כשהוא מלווה את תהליך ההקלטות של סרג’נט פפר ואף קיבל גישה לשוחח עם חברים ובני משפחה. התוצאה היתה ספר ששוחרר ב 68 בשם The Beatles. דיוויס בילה סוף שבוע בביתו של לנון והוא סיפר: “הרעיון לשיר התחיל אצל לנון מיללת סירנה של ניידת משטרה שעברה ליד ביתו, הוא פשוט זמזם את 2 התווים של הסירנה וניגן אותם בפסנתר. לאחר מכן הוא פשוט התחיל לשחק עם המילים Mister, City, policeman, sitting” באותו היום כתב לנון עוד כמה מילים: ‘Sitting on a cornflake, waiting for the man to come.’ דיוויס שאל את לנון האם הוא התכוון ל van to come לנון ענה שלא אבל שזה מוצא חן בעיניו יותר, והכניס זאת לשורה שכתב. חלק נוסף של השיר התחיל מהמשפט sitting in an English country garden, תחביב שעל פי דיוויס לנון נהג לעשות שעות. הוא זמזמם לעצמו את המשפט עד שהגיעה אליו גם המנגינה. לנון נהג לזלזל בחלק משיריו ודיבר גם על משמעות השיר הזה: “סוס ים (או ניבתן בעברית) – אין לזה משמעות. אנשים נתנו כל כך הרבה פרשנויות, זה מגוחך. מה זה אומר ‘I am the eggman’ מבחינתי זה גם יכל להיות קערת פודינג – זה לא שיר רציני”. הספר שכתב האנטר דיוויס ובכל זאת שם השיר כן הגיע ממקור בעל משמעות: ספר ההמשך ל Alice in Wonderland שנקרא Through the Looking-Glass שאת שניהם כתב הסופר לואיס קרול. לנון סיפר: “כילד הייתי מלא הערצה לספר Alice in Wonderland, ציירתי את כל הדמויות וכתבתי פואמות בסגנון…”. בספר הופיעה פואמה בשם The Walrus and the Carpenter. הפואמה דוקלמה לאליס על ידי טווידלדי וטווידלדם וסיפרה על סוס ים ונגר שצעדו להם בחוף וביקשו מצדפות להצטרף אליהם. לאחר מכן הם פשוט אכלו אותן. הפואמה נכתבה כשיר נונסנס וציינה תופעות שלא יכולות לקרות: השמש זורחת באמצע הלילה ונעלי הצדפות מצוחצחות כשאין להן בכלל רגליים. מבנה הפואמה ושיטת הנונסנס בה היא כתובה השפיעו על לנון והוא החליט לכתוב שיר נונסנס כזה בעצמו. בספריו שיצאו ב 64 ו 65, הסגנון כבר בא לידי ביטוי. “הבנתי שסוס הים הוא הבחור הרע בסיפור והנגר הוא הבחור הטוב. חשבתי, שיט, בחרתי את הבחור הלא נכון. הייתי צריך לומר, ‘ I am the Carpenter ‘. אבל זה לא היה אותו הדבר, נכון?”. פאוזה שטותית משלנו לפוסט: קשר נוסף של הביטלס ל Alice in Wonderland: רינגו סטאר שיחק דמות צב במיני סידרה שיצאה בשנת 1985 שהמחיזה את 2 הספרים של לואיס קרול. הנה רינגו הצב: אז מיהו אותו egg man ? ההגיון אומר שזהו האמפטי דאמפטי מ’אליס’. זה אולי נכון, אבל אריק ברדן מהאנימלס טען נחרצות כי לנון נהג לכנות אותו כך בעקבות תקרית מביכה שקרתה לו. מי שרוצה להרחיב על התקרית ומעל גיל 18 יכול לקרוא כאן: http://ultimateclassicrock.com/john-lennon-eric-burdon-eggman אריק ברדן מהאנימלס מעריץ נוסף של עבודתו של לואיס קרול היה הסופר האירי ג’יימס ג’ויס ששילב בספרו Finnegans Wake מ 1939 מוטיבים מ Alice in Wonderland כמו הקטע על האמפטי דאמפטי בו הוא כתב על נפילתו מהחומה: Have you heard of one Humpty Dumpty How he fell with a roll and a rumble בקטע אחר בספר מופיע צירוף המילים ‘goo goo goosth’. לנון אמר: “בטח נתקלתי בספרים שלו בבית הספר, אבל אני לא זוכר את ג’ויס…” . פיט שוטון חבר הילדות של לנון וחבר בקוורימן, נזכר שלנון קיבל בזמן כתיבת השיר מכתב מתלמיד שלמד באותו בית הספר בו הם עצמם למדו ה Quarry Bank. במכתב סיפר התלמיד שהמורה שלהם לספרות נוהג לנתח שירים של הביטלס בשיעורים. עבור לנון המורד זה היה הטריגר להכנסת מילים ומשפטים לא קשורים בניהם לשיר כדי לבלבל את המנתחים. גם שיר שהם כילדים היו שרים בבית הספר נכנס פנימה. Yellow matter custard, green slop pie, all mixed together with a dead dog’s eye כל זה בזמן שפול שר בבית הספר: Queenie eye queenie eye who’s got the ball I haven’t got it, it isn’t in my pocket סימולינה פילצ’ארד שמופיעה בשיר היתה לא אחר מהבלש סמל נורמן פילצ’ר שהיה ראש מחלק הסמים של הסקוטלנד יארד. הוא היה אחראי למעצרים רבים של מוזיקאים באשמות סמים למינהן – כולל מעצר מתוקשר של ג’ון ויוקו עצמם כשנה לאחר מכן ב 68. סימולינה פילצ’ארד הלוא הוא הבלש סמל נורמן פילצ’ר ההקלטות לשיר התחילו ב 5 בספטמבר 1967 וזאת 9 ימים בלבד אחרי שבריאן אפשטיין הלך לעולמו. 16 ניסיונות נעשו כשלנון על הפסנתר החשמלי, פול על הבס, הריסון מנגן בחשמלית ורינגו על התופים. האזינו לכמה מהטייקים מאותו היום. ביום המחרת, נלקח טייק 16 שהכיל 4 ערוצים בהם: טמבורין, פסנתר, תופים וגיטרה, ונדחס לטרק אחד. עכשיו כשיש עוד 3 ערוצים פנויים, התווספו עוד בס ותופים בשני ערוצים שונים ולערוץ שלישי הוקלטו קולות של לנון. ערוץ אחד מהארבעה נשאר ריק לעת עתה – גרסה זו כונתה טייק 17. הביטלס חזרו לעבודה על השיר רק ב 27 בספטמבר ובאותו היום הוקלטה התזמורת והמקהלה. התזמורת שמנתה 16 הנגנים, הוקלטה ב 7 ניסיונות כשג’ורג’ מרטין ניצח עליה. הטייק הטוב ביותר תויג כטייק 20 – וזה היה הרכב הערוצים: ערוץ 1 בו נמצא טייק 16 הדחוס עם פסנתר חשמלי, גיטרה חשמלית, תופים וטמבורין. ערוץ 2 – בס וקלרינט קונטרבס ערוץ 3 – כינורות. ערוץ 4 – צ’לו. כל הכלים התזמורתיים נדחסו לערוץ אחד, בערוץ אחר הביטלס ניגנו ושני ערוצים נשארו ריקים. – הגרסה הזו תוייגה כטייק 25. המקהלה שנקראה The Mike Sammes Singers, הוקלטה אל תוך אחד מערוצים הריקים כשהם שרים שורות ומילים שג’ון רקח יחד עם ג’ורג’ מרטין כמו למשל: Oompah, oompah, stick it up your jumper לערוץ הריק האחרון הוקלטו הקולות המובילים של ג’ון. מקרטני סיפר: “ג’ון עבד עם ג’ורג’ מרטין על תיזמור ועשה כמה דברים מרגשים מאוד עם המקהלה … ג’ון גרם להם לעשות כל מיני קולות פונטיים. זה היה מפגש מרתק. זה היה הבייבי של ג’ון”. ב 29 בספטמבר, נעדשתה עבודה על מיקס המונו לשיר. עוד לפני כן, הצטלמו ג’ון וג’ורג’ לתכנית של דיוויד פרוסט בה הם דיברו על הנושא החם של אותה תקופה, מדיטציה טרנסצנדנטלית. התלווה אליהם לאולפן הטלוויזיה סטודנט צעיר בשם דיוויד גוגין מאוניברסיטת UC Irvine שבקליפורניה. הוא במקרה השלים עבודת מחקר במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה על היפנוזה ומדיטציה. גוגין ירד בתחנה בלונדון, איתר את ביתו של לנון ופשוט הופיע שם. לנון שהיה משועשע מהסטודנט עם התספורת המוזרה שהופיע בביתו, המזמין אותו לתה במקום לסלק אותו. לאחר שלנון והריסון סיימו את הצילומים, המשיך איתם גוגין לאולפני EMI וזכה להיות נוכח בהמשך העבודה על המיקסים של I am the walrus. כשלנון הציג אותו לאחרים הוא אמר “זה דיוויד, מצאתי אותו בגינה שלי…“. ג’ון וג’ורג’ יחד עם דיויד פרוסט במהלך העבודה הביא לנון רעיון לשתול בשיר קטעים משידור חי מהרדיו. מה ששודר באותה עת ב BBC היה תסכית ל”מלך ליר” של שקספיר. לנון סיפר: “מעולם לא ידעתי שזה המלך ליר, שנים לאחר מכן, מישהו אמר לי – בקושי הצלחתי להבין מה התסכית אומר. זה היה מעניין למקסס את הכל עם רדיו בשידור חי”. באמצע השיר מיד לאחר הקטע של sitting in an english garden אפשר לשמוע את השילוב המדהים: I am the eggman Now, good sir, what are you? They are the eggmen A most poor man, made tame to fortune’s blows I am the Walrus בסוף השיר אפשר לשמוע את הקטע הבא מתוך המלך ליר: Slave, thou hast slain me. Villain, take my purse If ever thou wilt thrive, bury my body And give the letters which thou find’st about me To Edmund Earl of Gloucester; seek him out Upon the English party. O! untimely death. [Dies.] I know thee well: a serviceable villain; As duteous to the vices of thy mistress As badness would desire. Gloucester: What! is he dead? Sit you down, father; rest you. התוצאה הסופית נכללה בep הכפול magical mystery tour וכמובן בסרט הטלוויזה באותו השם. כמו כן הוא יצא כביסייד לסינגל Hello Goodbye שיצא ב ב 24 בנובמבר 1967. נסגור את הפוסט עם ביצוע נהדר של Hemi Rudner לשיר, בו הוא מופיע עם לא פחות מאשר ג’ורג’ מרטין שמנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בזמן ביקורו בארץ ב 99 – קנאה כבר אמרנו?

ב 23 בנובמבר 1971, התארח ג’ורג’ הריסון בתכנית הטלוויזיה של דיק קאווט. בתחילה הציג קאווט את הלהקה שעמדה לבצע שיר Gary Wright and the Wonder Wheel. השיר שביצעה הלהקה היה Two Faced Man. כך הציג אותם דיק קאווט: “קבלו בבקשה את גארי רייט והוונדר ווילס יחד עם חבר….”. החבר היה כמובן ג’ורג’ הריסון שישב על כיסא וניגן עם הלהקה בגיטרה סלייד. לאחר השיר, התיישב ג’ורג’ לראיון ארוך עם דיק קאווט, בסופו השתתף גם ראווי שנקר. מהראיון אפשר להבין את התחושות של ג’ורג’ כלפי הביטלס באותה תקופה, כלפי עולם ותעשיית המוסיקה ועל הטלוויזיה ותכניות האירוח. הראיון מלא בחן, שנינות הומור וחכמה של ג’ורג’ שאני מאוד אוהב ומומלץ מאוד לצפייה. הווידאו עם הראיון המלא מצורף בלינק הבא: קטעים מהראיון שתימללתי – מעט ארוך מהרגיל אבל שווה לקרוא. דיק: אני מניח שכולם יודעים עכשיו שאתה זה גארי רייט. ג’ורג’: נכון. דיק: מאיפה אתה מכיר את גארי רייט והלהקה שלו? ג’ורג‘: מאנגליה. הוא היה פעם בלהקה בשם ‘spooky tooth’ ופגשתי אותו בהקלטות לאלבום שלי, ‘All things must pass’. הוא בא וניגן בפסנתר בכל האלבום, אז החזרתי לו טובה הערב. דיק: זה נחמד מאוד. עכשיו כמה בקהל ידעו שג’ורג’ ישב בלהקה שם למעלה? כמה לא ידעו? ג’ורג’: אני לא בלהקה. רק עכשיו. דיק: לא, התכוונתי לכך שהם מזהים אותך שם באותה דרך מתוחכמת שהיסוונו אותך בלהקה. אתה יודע, אתה רק החבר השני של הארגון לשעבר שלך שפגשתי. אני מכיר את ג’ון. . . ג’ורג’: לא פגשת את השמונה האחרים. דיק: לא. האם היו רבים? ג’ורג’: כן, מאות. דיק: באמת? אני מכיר את ג’ון. ג’ורג’: אתה מכיר את החיפושית השמונה-עשרה? דיק: היו שמועות שהביטלס לא תמיד היו אותו האדם. למעשה, היתה פעם שמועה שאפילו ארבעתכם האמתיים לא היו כאן בסיבוב הופעות אחד, הם פשוט שלחו ארבעה. ג’ורג : פשוט שלחנו ארבעה בובות. דיק: זה, ומה הייתה השמועה השנייה? אה, אתם כולכם באמת קירחים ללא שיער כדי שתוכלו לצאת לרחוב ולא יזהו אתכם. ג’ורג’: הכול אמת. אמת טהורה. דיק: אה? אה, טוב, אז הם לא שמועות. ג’ורג ‘: בואו נצעד קצת לאורך הזמן עם bird’s eye frozen orange (מקריא פרסומת למיץ). פרסומות… דיק: זה מבלבל אותך קצת? ג’ורג’: כל המצלמות האלו, לא יודע על איזה מהן אני אמור להסתכל… דיק: זה חייב להיות מרגש בשבילך להיות ליד אדם מפורסם. ג’ורג’: זה מאוד מרגש. אני לא עושה את זה כל לילה, אתה יודע. דיק: לא, לצערי אני כן. אתה בטח תוהה מה על אנחנו מסתכלים. ג’ורג’ ראה את האורות נדלקים מעל המצלמות, מה שנותן לי את ההובלה אל הפרסומות. למעשה, אני לא חושב שלקהל בבית אכפת על מה אנחנו מסתכלים, כלומר, הם מתעניינים יותר במה אנחנו חושבים. ג’ורג’: ובכן, אני רוצה לדעת מה מביט בי… דיק: הם תמיד אומרים שאתה לא צריך לדאוג על איזו מצלמה להסתכל כי הם ימצאו אותך. ג’ורג’: האח הגדול מתבונן בך… דיק: שיהיה. יוקו ישבה בדיוק בכיסא הזה… ג’ורג’: אה.(קם מהכיסא ומתיישב שוב). ובכן, אני בטוח שהרבה אנשים ישבו על הכיסא הזה. ראיתי את התכנית, היה נחמד מאוד. ג’ורג’: היה דבר אחד שהם שכחו לקדם, וזה סינגל הכריסטמס החדש שלהם. “אנו מאחלים לך חג מולד שמח, המלחמה נגמרה”. דיק: האם יש תקליט כזה? ג’ורג’: כן, הוא עשה אותו אחרי שהוא היה בתוכנית, ולכן לא היתה לו הזדמנות לדבר על זה. דיק: האם יש עוינות בינך לבין שאר חברי הלהקה ? אתה יכול להגיד לי, אני לא הולך לספר לאף אחד…. ג’ורג’: לא, לא. באמת, ג’ון, אתה יודע, רק חשבתי לנצל את ההזדמנות ולקדם את התקליט שלו בשבילו. “המלחמה נגמרה אם אתה רוצה את זה, חג שמח”. Apple Records. דיק: ובכן, האם אתה במובן כלשהו במגע זה עם זה, אני מתכוון. . . ג’ורג’: כן, ראיתי אותו אתמול בלילה, בעצם, בבכורה של הסרט ראגה, וזה מה שאנחנו צריכים לדבר עליו, אולי. דיק: בסדר. אבל אני מתכוון, מה אמרת? ג’ורג’: אמרתי, “היי, שלום”. דיק: מה הוא ענה? ג’ורג ‘: “היי”. דיק: האם יש עוד, או שפשוט המשכתם. . . ג’ורג’: טוב, יש לך אורחים משעממים שבאים לדבר בתוכנית שלך. אני כנראה הכי משעמם היה לך אי פעם בתכנית. דיק: באמת? אתה חושב? אני אחליט על כך. ג’ורג’: אה, טוב, אני לא באמת, אתה יודע, הם שואלים אותי, “אתה רוצה לבוא לתכנית של דיק קאווט?” ואני אמרתי, “אין לי על מה לדבר”. הם אמרו, “טוב, תחשוב על משהו, אתה יודע, כל דבר.” אז חשבתי, בסדר, נלך לדבר על ראגה, כלומר. . . דיק: סרט. אתה מתכוון, זהו? כשנסיים לדבר על זה אז. . . ג’ורג’: אז אני הולך, כן. דיק: אז אתה לא אוהב לדבר. ג’ורג’: טוב, לא ממש. לפעמים, אם יש משהו להגיד, אבל אין לי מה לומר בימים אלו. דיק: אתה יודע, גם לי הייתה ההרגשה הזאת. אנשים חושבים שאני חייב לאהוב לדבר, ושאני אשמח ללכת למסיבות ולבלבל את המוח, והאמת שיכולתי להסתדר במשך חודשים בלי לדבר. ג’ורג’: טוב, אתה מדבר כל ערב, נכון? דיק: אני יודע, ומעולם לא אהבתי את זה. זאת אומרת, אני לא משתוקק לשיחה, אני יכול לשבת בחדר ריק ימים על ימים. אצטרך לעזוב מדי פעם, אבל לא לדבר, זאת אומרת, אין לי תיאבון לדבר. הסיבה שאני מקשקש ככה היא שהפחדת אותי כשאמרת לי שאתה לא אוהב לדבר. ואני מניח, אני צריך למלא אז את השעה של התכנית… ג’ורג’: אתה פשוט תדבר, ואני אסתכל… דיק: אתה וג’ון ויוקו באמת נפגשים, אתה לא ממש חושק בשיניים? ג’ורג’: לא, לא. אנחנו חברים טובים. דיק: האם זה לא היה טיפשי במקצת שאישה אחת יכולה להוות כזו בעיה? ג’ורג’: ללהקה היו בעיות הרבה לפני שיוקו הגיעה. דיק: אתה זוכר מי היה הראשון שאמר אני בטוח שנתפרק יום אחד, שזה לא יימשך, שזה מין חלום שאנחנו לא יכולים להיצמד אליו ? ג’ורג’: לא. אני באמת לא זוכר שום דבר על הימים של הביטלס. זה נראה כמו סוג של גלגול קודם כשאני חושב על זה. דיק: לפני זמן רב, כמו חיים אחרים? האם אתה מתחרט על כך? ג’ורג’: לא, לא. לא מתחרט על שום דבר, אתה יודע? אני מתכוון, זה מה שקרה וזה היה טוב, אתה יודע, זה היה טוב, אבל זה היה גם טוב להמשיך ולבצע משהו אחר. למעשה, זו הייתה הקלה. יש אנשים שלא מבינים את זה, אתה יודע, כי הביטלס היו כאלה עניין גדול. הם לא מבינים למה אנחנו באמת צריכים להנות מהפירוק. יש זמן שאנשים גדלים והם עוזבים את הבית או מה שהם עושים. והם הולכים לשם שינוי, אתה יודע. והגיע הזמן לשינוי. דיק: אתה לא חושב שהרבה אנשים פשוט קינאו ברעיון להיות סלבריטאים בעולם? ג’ורג’: ובכן, כמה אנשים, אתה יודע, היו ממשיכים לשיר את אותה המנגינה ולנגן את אותה ההופעה אם היו עושים קצת כסף, אתה מבין? אבל אני חושב שכולנו מעדיפים לוותר על זה ולנסות ללכת לבד ולנסות לעשות משהו שאנחנו באמת רוצים לעשות. ואם לא נצליח אז בעסה. קיבלנו המון מלהיות ביטלס. אני מתכוון, אתה בטח לא היית מארח אותי בתכנית אם לא הייתי בביטלס, בואו נודה בזה. דיק: לא, לא היית מגיע לכאן על בסיס היופי שלך בלבד… ג’ורג’: נחזור אחרי הפרסומת הזו מתחנתנו הנחמדה. דיק: הו, עכשיו רגע. רק בגלל שזה מגיע לא אומר שאתה צריך לעשות את זה מיד. ג’ורג’: אה…. דיק קאווט: האם אתה רוצה לעשות את זה עכשיו? ג’ורג’: הרגע עשיתי את זה…. פרסומות… דיק: אתה חושב שאולי רצית הכי הרבה מהארבעה לצאת מהלהקה ? זה הרושם שקיבלתי ממה שקראתי. ג’ורג’: אולי, אולי, כן.. מכיוון שבמשך השנים, אתה יודע, היו לי הרבה שירים שהתחלתי לכתוב, אבל קיבלתי רק את המכסה של אחד או שנייים בכל אלבום. בצורה הזו הייתי צריך להקליט כמאה אלבומי ביטלס רק כדי להוציא החוצה את השירים שהיו לי ב -1965. הם לא הרסו אותי או משהו כזה. הם כתבו, ואז התחלתי לכתוב, וניסיתי קצת להידחף פנימה… דיק: אתה לא ממש קורא או כותב מוסיקה, נכון? ג’ורג’: לא. דיק: אז איך, כשאתה אומר לכתוב. . . אם יש לך מנגינה מה אתה עושה? ג’ורג’: רק שומר אותה בראש עובד על הפסנתר או על הגיטרה. דיק: אבל אז, האם אתה מקליט אותה? ג’ורג’: לפעמים, אני מקליט. אבל בדרך כלל אתה יכול לזכור את זה בראש. אם לא אני כותב את המילים וזוכר את המנגינה. דיק: האם היית רוצה ללמוד קומפוזיציה? ג’ורג’: לא. טוב, אולי זה יעזור איכשהו. אני כנראה לא אצטרך לשלם למישהו שיעתיק…. כי זה לא ממש סוג של מוזיקה, יש הבדל בין אנשים שכותבים מוזיקה ודברים קלאסיים וסידורים גדולים. סוג הדברים שאני עושה זה פשוט, פשוט מאוד. דיק: והבחורים האחרים, רוב המנגינות היו של ג’ון או של פול שנעשו באלבומים. ג’ורג’: כן. זה היה מצחיק כשג’ון היה בתכנית שלך. בכל פעם שהיה לך הפסקת פרסומות, ואז חזרתם, הם המשיכו לנגן כאן שירים של פול. דיק: אני מניח שזה מה שאנחנו עושים. אבל הם תמיד מדברים עליך כעל המוזיקאי האמיתי של הלהקה, ואם לא למדת מוסיקה.., למה הם מתכוונים בזה? שאתה רציני יותר במוסיקה? ראית את זה, לא? ג’ורג’: אני לא יודע למה הם מתכוונים. זה כנראה בגלל שלא חייכתי כל כך הרבה. דיק: כדי להיות מוסיקאי אמיתי אתה צריך להיות חמוץ, אני מניח. ג’ורג’: כן. דיק: הייתה גם התיאוריה שמשכת יותר נערות על ידי היותך השקט, כמו בחור שיושב במסיבה בצד ובחורה באה לשאול אותו “מה קרה?” זו הייתה פילוסופיה מחושבת מצדך. ג’ורג’: זה רק שמועה מלוכלכת. אני חושבת שפול היה מקבל את כולן עם ה… (מחקה תנועה של פול) דיק: האם עצבים פוגעים בך קשות? ג’ורג’: כן, נורא. לפעמים אני מתיישב, כמו לפני המופע הזה, ומנסה להבין איפה בפנים מתחיל כל המתח הזה. דיק: מאיפה זה בא? ג’ורג’: אני לא יודע, אין לי מושג, אחרת אוכל לשלוט בזה. דיק: אומרים שזו דרך להיפטר מהמתח, אם אתה יכול לנסות ולשבת ולחשוב בדיוק איפה זה, האם זה בבטן שלך, או מה גורם לזה. . . ג’ורג’: זה מגיע מכל מקום בו זמנית. זאת הבעיה. זה קצת מופשט איכשהו, העצבים, והדרך שהעצבים פועלים עליך. דיק: האם מדיטציה יכולה לעזור לפני הופעה? ג’ורג’: כן, אבל זה דבר אחר, אתה יודע. אני מתכוון, אתה יכול לעשות מדיטציה ולקבל קצת שקט, אבל אז ברגע שהם אומרים “המופע של דיק קאווט!” ואז אתה שוב לא רגוע… דיק: האם זה קורה כאשר אתה צופה בתוכנית או רק כאשר אתה. . . ג’ורג’: כן. כן זה כן. רק לחשוב על זה, אתה יודע. דיק: לא ידעתי. אני כנראה נתתי לך התחלה של אולקוס…. ג’ורג’: אני רגוע יותר משהייתי לפני כמה שנים, אני לא יודע. אבל זה עדיין, יש עדיין משהו עם כל הרעיון הזה, אתה יודע, האח הגדול ואנשים שצופים ומחכים “בסדר, מה הוא הולך להגיד?” אז אתה יודע, אוו, אנחנו צריכים לקחת הפסקה עכשיו! פרסומות דיק: יש לך מחשבות על למה סמים קשים וכוכבי רוק הפכו לשם נרדף. זאת אומרת, אתה יכול לראות למה, אם היו לך חיים כמו בסי סמית או בילי הולידיי, מה שהם עברו, אם הייתי מהם, אני מניח שהייתי לוקח כל מה שהיה זמין. אבל אני מתכוון, לרוב האנשים לא היו את החיים העגמומיים האלו . האם זו דרך כלשהי לחקות את אותם אנשים שהיו פעם כמו אנשי הבלוז הישן? ג’ורג’: ובכן, יש הרבה אנשי פופ שעוברים הרבה מאוד, אתה יודע. רק בשנה אחת, הם רואים כל כך הרבה והם עוברים כל כך הרבה דברים שונים, כי הם פשוט רוצים להתמסטל. אני מתכוון, בעצם זה מתחיל עם אנשים שרוצים רק להתמסטל, אתה יודע, כמו שאנשים שותים. זאת אומרת, זו בעיה גדולה, אולי תשתה משהו, רק כדי להיות קצת בהיי. אז, מוזיקאים גם שותים קצת או אולי הם מעשנים קצת, ואז הם רוצים קצת להתמסטל, אתה יודע, והם ממש מחפשים משהו. וזה אותו דבר עם כל ה בסי סמיתס וכל האנשים האלה, כי העולם הוא מקום כל כך קשה לנסות ולהצליח. אז, אני מתכוון, הם בדיוק כמו חוצצים כל הסמים והדברים האלה, ואני מניח שהם עולים עלייך. דיק: אלה שהרגו את עצמם, עמיתיך, למה הרואין? ג’ורג’: זה נראה הדבר הגדול. אני באמת לא מוסמך לדבר על הרואין כי מעולם לא לקחתי את זה, ואני באמת לא מתכוון. יש, אתה יודע, אני בטוח שזה פשוט, זה כנראה רק ההיי הגבוה ביותר , אתה יודע, זה מה שמביא אותם להיי הכי מהר. אבל זה גם יהרוג אותך מהר יותר. כלומר, כולם הורגים אותך בדרך זו או אחרת, ויש מעט מאוד אנשים שנראים כאילו הם מסוגלים לחוות משהו כמו הרואין ואז להתרחק ממנו. כי זה פשוט נכנס למערכת ואתה הופך להיות תלויים בזה. אני לא יודע, זה עצוב, אתה יודע, זה באמת עצוב כי הם כולם מחפשים אהבה עמוקה או משהו כזה, והם מתגעגעים לזה , אתה יודע? זה הרבה יותר טוב לנסות ולא לקחת שום סמים, אתה יודע? אם אתה יכול להגיע ישר, ממש ישר, אז במובן מסוים, זה הרבה יותר היי מכל דבר. אני מתכוון, אני לא ממש מוסמך לדבר גם על זה. זאת אומרת, אני באמצע, אתה יודע. דיק: עוד אחד מהמסרים הקטנים האלה, נחזור, מיד אחרי זה. פרסומות… ג’ורג’: אני לא מסוגל לראות טלוויזיה בארה”ב, הכל זבל – לא ה”מופע של דיק קאווט” כמובן…, זה פשוט משגע אותך כל הפרסומות…ובסוף אנחנו רואים רק פרסומות. באנגליה התכנית מחולקת לחלקים שבניהם יש פרסומות. פה כל רגע יש רק פרסומות, לפעמים אני כבר לא זוכר אם זו התכנית או זו פרסומת. דיק: כן בהחלט יש המון פרסומות. רציתי לשאול שאלה רצינית, רציתי להגיע אליה עם ג’ון ואתך…. ג’ורג’: ראיתי פעם את Monty python flying circus ? זה מה שצריך להביא לאמריקה… זה ממש טוב. דיק: אפשר להגיע לשאלה הרצינית שלי ? כשהייתם יחד הייתה לכם השפעה אדירה על צעירים וכולם יודעים שהביטלס עברו את שלב הסמים שלהם. האם אתה חושב שזה גרם להמון צעירים להיחשף לסמים שאחרת לא היו נחשפים ? ג’ורג’: זה בסדר…תנו לו לשאול את השאלה…בפעם הראשונה שלקחנו אל אס די, בכלל לא ידענו שזה זה. רופא השיניים שלנו שם לנו אותו בתה וטוב שלא ידענו כי היום אנשים כבר בטריפ רע עוד לפני שהם בכלל לוקחים אותו. היינו ממש תמימים ואחרי שלקחנו את זה יצאנו למועדון וזה היה פשוט מדהים… כמה שנים אחר כך פול לקח את הסם גם כן ואז העיתונות שאלה אותו.. לקחת אל אס די ..? פול אמר להם, תראו אם אתם שואלים אותי אם לקחתי אז התשובה היא כן, אבל זו האחריות שלכם אם לפרסם או לא. והם פרסמו והעולם השתגע. תמיד היינו צריכים לשמור על עצמנו אחרת אחרים אלו שמרו עלינו… תמיד היו כתבים באזור ושוטרים שנכנסו לחדר שלנו ותפסו אותנו בכל מיני דברים שלא היינו אמורים לעשות. אנשים אוהבים כשאנשים אחרים עושים דברים לא טובים כדי שיתפסו אותם. הם ניזונים מזה. כמו העיתונים באנגליה… פגשתי את דיוויד פרוסט (מנחה תכנית אירוח) , אני יכול להגיד דיוויד פרוסט..? הוא הראה לי עיתון מאנגליה שהוא הביא עם כותרת על להקת המרמלדס ואיך היו להם אורגיות עם מעריצים, וכל העיתונאים שם חיפשו חודשים לכלוך ואז הם כותבים על זה כאילו שהם בעצמם קדושים. אולי פשוט צריך להישאר בבית ולא להגיד שום דבר. זה בהחלט יהיה קל יותר. דיק: למה אנשים מפורסמים מרשים לעצמם לעשות דברים שאנשים אחרים לא עושים, זו שאלה אחרת…מוזיקה הודית וסמים לא הולכים יחד ממה שהבנתי… ג’ורג’: מוזיקה הודית הפכה לפופולרית רק באזור 66 67, בתקופה הפסיכודלית, ההיפים נתפסו במוזיקה הזו ולכן עשו קישור בינה לבין סמים. אולי ראווי יוכל להסביר איך ערבבו בין השניים, זו באמת בעיה עבורו כי הוא בילה שנים על גבי שנים במשמעת עצמית כדי לנגן את המוזיקה הזו. ואנשים חושבים הוא לקח סמים כדי לנגן טוב. פרסומות… דיק: לא יצא לי להיות במופע אבל זה היה אמור להיות אחד הדברים המיוחדים שנעשו בג’אנר, מופע הצדקה המצליח ביותר שמישהו אי פעם הרים. איך הגיע אליך הרעיון ? ישבת לבדך יום אחד וזה פשוט הגיע ? ג’ורג’: האמת שזה היה רעיון של ראווי שנקר, הוא רצה לעשות את זה והוא שיתף אותי בנושא ושאל אם יש לי הצעות כלשהן, ואחרי חצי שעה הוא כבר שכנע אותי להופיע במופע. ברגע שהחלטתי אז הייתי צריך להקים להקה למופע ולסדר כל מיני דברים עם מעט עזרה מידידיי במדיסון סקוור גארדן. וזהו זה היה כדור שלג ותוך ארבעה שבועות הכל עמד. דיק: גייסתם המון כסף ומעניין אותי לדעת איך אתה יודע שהקורבנות שלמענם גייסתם את הכסף באמת יקבלו אותו. איך זה מגיע לאנשים ? ג’ורג’: בגלל שלא היה הרבה זמן להרים את המופע והרבה קונצרטים כאלו זה סתם עבודה בעיניים, רציני להבטיח את זה שאנשים לא יחשבו שאנחנו לקחנו את הכסף לעצמנו, היו שלושה שבועות מהרגע שהחלטנו ואז היה רק יום אחד פנוי במדיסון סקוור גארדן. אז חשבנו שהדרך הטובה ביותר היא להצהיר לאיזה ארגון הולך הכסף, והרעיון היה לתת את הכסף לצלב האדום האמריקאי כדי שיעביר אותו לצלב האדום ההודי ואז שמענו כל מיני סיפורים על הצלב האדום ואיך שבנזקי הוריקנים הם העבירו כסף ללבנים ולא לשחורים. שמענו עוד המון סיפורים על ארגונים אחרים אבל היינו צריכים להגיד למי אנחנו מעבירים את הכסף, אז אמרנו שניתן את הכסף ל UNICEF והם יגידו בדיוק מה הם צריכים ואנחנו נשלם עבורו. הקונצרט הכניס 250 אלף דולר שזה לא הרבה ממש שאנחנו מתכוונים לעשות ממכירות התקליט, וזאת עוד בעיה שיש עם חברת התקליטים, אם התקליט בכלל ייצא השנה. אם התקליט ייצא בתחילת דצמבר, נוכל לדעת בינואר כמה כסף יהיה, אמור להיכנס לא מעט כסף, כמה מיליוני דולרים. ראווי אמור להיות בהודו ואני אעביר לו את הכסף בעצמי. אני לא רוצה שהכסף ילך לאיבוד , לקחו שלושה-ארבעה חודשים להרוויח אותו. דיק: אתה תעשה דבר כזה שוב. זה נראה כמו רעיון טוב. ג’ורג’: אולי. לא כל המוזיקאים יכולים לתרום כל הזמן את השירותים שלהם, אז חשבתי שאולי 2 קונצרטים בכל פעם, כשבראשון אנחנו מרוויחים כסף ובשני אנחנו תורמים. ככה בראשון נאכיל את המוזיקאים הרעבים ובשני את האנשים הרעבים. דיק: דרך מעולה לעשות זאת, בטח ישנם חורים ובעיות בתכנית… ג’ורג’: ישנם רמאויות אבל אם אתה לוקח צעדי ביטחון כמו שעשינו כדי שהכסף יגיע למקומו. ולא כמו בקונצרטים אחרים, כמו של הרולינג סטונס שבו נהרגו אנשים, חשוב לצאת בהרגשה טובה מהעניין ושבאמת עשינו משהו. דיק: מקווה שהצלב האדום לא יתעצבנו..למרות שדיברת על כל האירגונים… ג’ורג’: כל ארגון ששמע שאנחנו רוצים לתת לשני, לכלך עליו ואז חשבנו אולי לא צריך לעשות שום דבר. שב בבית ואל תנסה לעשות כלום עבור אף אחד. זה מוזר, אתה יוצר כסף ואז יש בעיה למי לתת ואז כשאתה נותן אתה דואג אם מי שגייסת עבורו יקבל. כל המוזיקאים הגיעו ממרחקים, לא קיבלו שום תשלום. ביליתי עם פיל ספקטור שעות באולפן כדי ליצור את התקליט. נתנו את התקליט לחברת התקליטים ואז הם שואלים כמה הם ירוויחו. אתם לא תרוויחו כלום, זה עבור הפליטים. אנחנו ספגנו את עלויות הייצור ונתנו להם את זה על מגש ואז הם רוצים עוד כסף.

ב 22 באוגוסט 1968, רינגו מחליט לפרוש מהביטלס. המתחים בין חברי הלהקה הכניעו אותו והוא לוקח את משפחתו וטס לסרדיניה. “עזבתי כי הרגשתי שני דברים: הרגשתי שאני לא מנגן טוב, וגם הרגשתי ששלושת האחרים היו באמת מאושרים ואני הייתי האאוטסיידר. הלכתי לבקר את ג’ון שגר בדירה שלי בכיכר מונטגו עם יוקו מאז שעזב את קנווד. אמרתי, ‘אני עוזב את הלהקה כי אני לא מנגן טוב ואני מרגיש לא הכי אהוב ואתם השלושה כל כך קרובים. וג’ון אמר, “חשבתי אותו הדבר על שלושתכם! אז ניגשתי אל פול ודפקתי על הדלת שלו. אמרתי את אותו הדבר: “אני עוזב את הלהקה. אני מרגיש שאתם קרובים מאוד ואני מחוץ לזה. ” ופול אמר, “חשבתי אותו הדבר על שלושתכם! אפילו לא טרחתי ללכת לג’ורג’. אמרתי, ‘אני יוצא לחופשה’. לקחתי את הילדים וטסנו לסרדיניה” רינגו ומשפחתו בסרדיניה באותו היום נקבע סשן באולפן על מנת להקליט את Back In The USSR של פול. למרות עזיבתו של רינגו, שאר חברי הלהקה המשיכו בעבודה כשפול ניגן על התופים וג’ון החליף אותו בבס. במהלך הטיול, מבלים רינגו ומשפחתו על יאכטה בשם Amelfis שסיפק באדיבותו השחקן פיטר סלרס (כעבור שנה ישחקו השניים זה לצד זה בתפקיד האבא והבן בסרט The Magic Christian). “פיטר סלרס השאיל לנו את היאכטה שלו ויצאנו להפלגה. אמרנו לקפטן שאנחנו רוצים לאכול פיש אנד צ’יפס לארוחת צהריים – כי זה מה שאתה אוכל כשאתה מליברפול. כשארוחת הצהריים הגיעה, היו לנו את הצ’יפס, אבל היה עוד משהו על הצלחת. הוא אמר: ‘הנה הדג שלך והצ’יפס’. – מה זה??? – ‘זה דיונון’. – “אנחנו לא אוכלים את זה, איפה הבקלה שלנו?” בכל אופן, אכלנו את זה בפעם הראשונה וזה היה בסדר. קצת כמו גומי אבל זה היה טעים כמו עוף. נשארתי עם הקפטן על הסיפון ודיברנו על תמנונים. הוא אמר לי שהם מסתובבים במערות שלהם ומסתובבים על קרקעית הים, מוצאים אבנים מבריקות ופחיות כדי להציב מסביב למערה שלהם כמו גן. חשבתי שזה נהדר, כי כל כך התחשק לי להיות מתחת למים גם כן. ישבתי קצת עם הגיטרה – והנה היה לנו את Octopus’s Garden!” לאחרונה (בראיון אצל ג’ימי קימל בפברואר 2022), רינגו הוסיף לסיפור את העובדה שהוא היה מסטול לגמרי כשהקפטן סיפר את הסיפור וזה הוסיף ועצים את החווייה. רינגו עם פיטר סלרס ב The Magic Christian הפעם הראשונה בה באמת עובדים על השיר באולפן היתה בינואר 1969 במהלך מה שכונה פרויקט Get Back. ג’ורג’ הריסון שחש באותה תקופה שיצירותיו לא מקבלות את המקום והכבוד הראוי להן, התנדב לשבת עם רינגו ולעבוד על השיר. בקטע המקסים הבא מתוך הצילומים לסרט Let it Be, אפשר לראות את רינגו ב 26 בינואר 1969, מנסה לעניין את ג’ורג’ בשיר החדש שלו: ריסון סיפר: “זה השיר של רינגו. אמנם זה רק השיר השני שכתב רינגו, אבל הוא נהדר. הוא השתעמם לנגן בתופים, ובבית הוא ניגן קצת פסנתר, אבל הוא הכיר רק שלושה אקורדים. אותו הדבר בגיטרה. אני חושב שזה שיר נהדר, באמת, זה נשמע על פניו כמו שיר ילדים מטומטם, אבל המילים הן נהדרות. אני מוצא משמעות עמוקה מאוד במלים שרינגו כנראה לא רואה, אבל כל דבר כמו “Resting our head on the sea bed” ו “We would be warm below the storm” ממש נהדר, הסערה היא כמו שלב בתודעה, אם אתה עובר אותו יש שלווה. אז רינגו כתב שיר קוסמי בלי לשים לב.” מכשיר ה Leslie speaker cabinet ב 26 באפריל 1969, במהלך ההקלטות המוקדמות למה שיהיה האלבום Abbey Road, מוקדש היום ל Octopus’s Garden כשפול עובד בתחילת היום גם על Oh! Darling. העבודה החלהב 4 אחה”צ כשלא פחות מ 32 טייקים נעשים כשרינגו על התופים ובשירה זמנית, מקרטני בבס, הריסון ולנון בגיטרות. לנון שוב ניגן את הפריטה שלמד מדונבן בהודו ונוגנה בשירי האלבום הלבן. הגיטרה של ג’ורג’ הועברה דרך Leslie speaker cabinet מה שגרם לצליל להדהד ויצרה את “אפקט דופלר”. אותו המכשיר היה בשימוש גם בהקלטת הקולות של ג’ון ב Tomorrow Never Knows. העבודה באותו היום מסתיימת ב 4 לפנות בוקר. אפשר לשמוע את טייק 2 שיצא באנתולגיה כאן: בהיעדרו של ג’ורג’ מרטין באותו היום, הביטלס עצמם הפיקו את ההקלטות. ב 29 באפריל ממשיכה העבודה ורינגו מקליט את הקולות המובילים. השיר נזנח עד ה 17 ביולי, באותו היום מקרטני מוסיף עוד גיטרת בס לשיר והריסון את קולות הרקע. רינגו מוסיף “אפקטים” כשהוא נושף עם קשית לתוך כוס מים ומייצר קולות ביעבוע מה שברוח הדברים יכל להתאים מאוד לפס קול הסרט צוללת צהובה. בצירוף מקרים באותו היום בדיוק, היתה הפרימיירה העולמית לסרט בלונדון. ה 17 ליולי 69, הפרמיירה לYellow Submarine בלונדון השיר הושלם ב 18 ביולי עם סיום הקלטת הקולות של רינגו. היצירה הזו של רינגו היתה השנייה והאחרונה שתרם לקטלוג של הביטלס. רינגו ב 18 ליולי 69 , יום סיום העבודה על השיר #LetitBe #getback #גורגמרטין #רינגוסטאר #גוןלנון #גורגהריסון #Lesliespeakercabinet #TheMagicChristian #yellowsubmarine #TomorrowNeverKnows #פולמקרטני #OhDarling #פיטרסלרס #BackInTheUSSR #ביטלס

ג’ון צ’ארלס ג’וליאן לנון – מכירים ? אז הבחור הזה חגג יום הולדת 55, לפני יומיים ועל כך כמובן נאחל מזל טוב. ג’וליאן לנון הוא בנם הבכור והיחידי של סינתיה וג’ון לנון נולד ב 8 לאפריל 1963. סנתיה וג’ון שהיה אז כמעט בן 22, קיבלו את ההריון בהפתעה מה שאילץ את השניים למהר ולהינשא. שני האירועים, ההריון והנישואים, הוחבאו היטב על פי דרישתו של בראין אפשטיין וזאת על מנת לא להרוג את גלי ההערצה ההולכים וגוברים של בנות העשרה לחברי הלהקה. החתונה נערכה ב 23 באוגוסט 1962 אצל רשם החתונות בליברפול, כשעל תקן השושבין היה בריאן אפשטיין ונכחו בחתונה גם פול וג’ורג’. מי שלא נכחה בצורה רועמת היתה הדודה מימי שהתנגדה נחרצות לאיחוד הזה. מצידה של סינתיה נכח אחיה למחצה ואשתו. בדיחות לא היו חסרות בטקס. כשמבקש רשם החתונות מהחתן להתקדם צעד קדימה, מתלוצץ הריסון ומתקדם הוא. הלהקה הליברפולית The Remo Four לאחר הטקס, מזמין בריאן את כולם לארוחה במסעדה על חשבונו, מסעדת ריסז ברחוב פארקר – אותה מסעדה בה חגגו הוריו של ג’ון את נישואיהם ב 1938 וכולם מרימים כוסית של … מים לכבוד הזוג הנשוי הטרי. כבר באותו ערב, מופיעים הביטלס בעיר צ’סטר דרומית לליברפול, כאשר מופע החימום שלהם היה להקה בשם The Remo Four, גם כן מליברפול, שעיצבנה את ג’ון קשות באותו ערב כשניגנו שירים שהיו חלק מהסט ליסט שתיכננו הביטלס לנגן. ג’ון העצבני עלה לבמה באמצע ההופעה ודרש לדעת מה עוד הם הולכים לנגן. על יום לידתו של ג’וליאן סיפרה סינתיה בספר John: “ג’ון טילפן לעתים קרובות בימים האחרונים להריון וידעתי שמימי תספר לו שהלכתי לבית החולים כשהוא יתקשר שוב, אבל לא עלה בדעתי שהוא צריך להיות בלידה. נוכחות של אבות בלידה לא היתה נהוגה אז. האדם שרציתי לידי היתה אמא שלי, אבל היא היתה בקנדה, אז הייתי צריכה לעבור את הלידה לבד”. ביום הלידה הביטלס היו עסוקים בהופעה בלייטון ולמעשה ג’ון לא פגש את בנו הטרי עד ל 11 באפריל, 3 ימים לאחר מכן. הביטלס בלייטון ב 8 באפריל 1963 – יום לידתו של ג’וליאן סינתיה סיפרה: “ג’ון לא הגיע לבית החולים עד 3 ימים לאחר שנולד בנו – הוא הגיע בהזדמנות הראשונה שבה יכל לחמוק מההופעות". ספרה של סינתיה John "הוא נכנס כמו מערבולת, דהר בדלתות במהירות כדי למצוא אותנו. הוא נשק לי, ואז הביט בבנו שהיה בזרועותי. היו דמעות בעיניו: ‘סין, הוא נהדר, הוא פנטסטי’. הוא ישב על המיטה והנחתי את התינוק בזרועותיו. הוא אחז בכל אחת מידיו הזעירות, מתפעל מהאצבעות הקטנות וחיוך גדול התפשט על פניו. ‘מי יהיה רוקר קטן מפורסם כמו אבא שלו?’ הוא אמר. ג’ון סידר לי לעבור לחדר פרטי: הוא ידע שגם הוא וגם אני עלולים למשוך תשומת לב לא רצויה אם אשאר במחלקה הציבורית. זה היה נפלא לראות אותו, אבל הפרטיות היתה בלתי אפשרית. בחדר היה חלון אל המסדרון שבחוץ, וכאשר הגיעה הידיעה שהוא שם, התאספו עשרות מטופלים ואנשי צוות עם אפיהם אל החלון. החדר היה כמו קערה של דגי זהב והיה ברור שג’ון לא יכול להישאר זמן רב. הוא חיבק אותי וחתם עשרות חתימות בדרכו החוצה. התאכזבתי מכך שהיה לנו כל כך מעט זמן ביחד, הוא היה צריך לחזור ישר להופעות וחזר רק לאחר שבוע. ביקורו של ג’ון היה קצר, אבל היתה לכך השפעה דרמטית: האחיות היו ידידותיות יותר משהיו לפני שהגיע. נשארתי בבית החולים עוד כמה ימים, וחדרי התמלא בכרטיסי ברכה ופרחים, ביניהם זר מבריאן ושאר הביטלס”. ג’וליאן נקרא על שמה של סבתו, אמו של ג’ון ג’וליה, שנהרגה בתאונה ב 1958. סינתיה וג’ון שהתגוררו בדירה שהיתה בבעלותו של בריאן ברחוב פלקנר 36 לפני הלידה, עוברים להתגורר עם דודתו של ג’ון מימי, כשג’ון עצמו מבלה לא מעט זמן בדרכים עם הלהקה. יחד עם המראת קריירת הביטלס שנסקה לגבהים, לג’ון היה פחות ופחות זמן להקדיש לבנו הקטן שגדל בעיקר עם אימו באחוזה שרכש ג’ון בקנווד מ 64 ועד ל 68, עת התגרשו השניים. כשהפסיקו הביטלס להופיע, ג’ון אמנם היה יותר זמין לבני משפחתו אך החיפוש המתמיד והשיעמום הביא אותו למחוזות אחרים. ציור של ג’וליאן בן ה 4 שצייר את חברתו לכיתה לוסי אודאנל, איתגר את ג’ון לכתוב את אחת הקלאסיקות עבור האלבום סרג’נט פפר. פול סיפר על כך: “הגעתי לביתו של ג’ון והיה לו ציור שג’וליאן צייר עם הכותרת ‘לוסי בשמים עם יהלומים’. אחר כך עלינו לחדר המוזיקה שלו וכתבנו את השיר”. הציור של ג’וליאן שהוליד את Lucy in the Sky with Diamonds זכות נוספת שנרשמה על שמו של ג’וליאן בסיפור הביטלס היתה בדמות השיר Hey Jude אותו כתב מקרטני על מנת לעודד את ג’וליאן בן ה 5 כשהוריו התגרשו. את השיר Good Night שסוגר את האלבום הלבן, כתב ג’ון כשיר ערש לבנו. בראיון לדיוויד שף, סיפר ג’ון: “את Good Night כתבתי לג’וליאן כמו שאת Beautiful Boy כתבתי אחר כך לשון…”. באמצע 1969, ממש לפני תחילת העבודה על האלבום 'אבי רואד', יצאו ג'ון ויוקו לטיול משפחתי בסקוטלנד. הם לקחו איתם את ג'וליאן וקיוקו, בתה של יוקו. הטיול הסתיים בתאונת דרכים ובאישפוזם של ג'ון ויוקו ובטלפון שקיבלה סינת'יה שלא ידעה כלל שג'וליאן יצא לטיול הזה עם אביו. היא כמובן הגיעה מיידית כדי לקחת אותו משם. לאחר הגירושין והגירתו של לנון לניו יורק, הקשר בין השניים נותק לשנתיים, ולאחר מכן חודש כשג’וליאן ביקר את ג'ון ומיי פאנג בלוס אנג'לס ובניו יורק במהלך סוף השבוע האבוד של ג'ון הרחק מיוקו. לאחר שחזרו לחיות יחדיו, הגיע ג'וליאן לביקור מדי פעם בבית הדקוטה אצל ג’ון ויוקו ואחיו למחצה שון. השניים, ג'ון וג'וליאן השלימו פערים וג’וליאן זכה לשיעורי רוקנ’רול וגיטרה מאביו המפורסם. ג’וליאן נפגע שוב כשג’ון נתן ראיון זמן קצר לפני שנרצח בו אמר שג’וליאן הוא ילד לא מתוכנן ש”בא מבקבוק ויסקי”. לאחר הרצחו של ג’ון, ג’וליאן שהיה ממורמר על כך שלא זכה לאב במשרה מלאה, התבטא כך: “אף פעם לא רציתי לדעת את האמת על איך אבא היה איתי. היו דברים שליליים מאוד שאמר עלי … אתה חושב לעצמך, איפה כאן האהבה ? פול ואני היינו מסתובבים די הרבה … יותר ממה שהייתי עם אבא. היתה לנו ידידות גדולה ונראה לי שיש הרבה יותר תמונות של פול איתי כילד מאשר מאשר תמונות שלי ושל אבא שלי.” פול וג’וליאן הנה קטע מדהים בו מראיינת סינתיה את ג’וליאן הבוגר על מחשבותיו וזכרונותיו מאביו: הקריירה המוזיקלית של ג’וליאן “התחילה” כבר בגיל 11, באלבום Walls and Bridges של אביו, שם מתנסה ג’וליאן בתופים בקטע הקצר הסוגר את האלבום בשם Ya Ya (שיר של לי דורסי). ב 1984 הוציא לנון ג’ונייר בן ה 21 את אלבומו הראשון Valotte כשהוא כותב כמעט את כל שירי האלבום עם מעט עזרה מידידים. הסינגל הראשון שמשתחרר ממנו היה Too Late for Goodbyes הפופי בו הוא מנגן גם על המפוחית. ובכל זאת, הביטלס לא יכלו שלא לרדוף גם אותו והסינגל הבא היה השיר הביטלסי Valotte האלבום זכה להצלחה ומגיע למעמד של פלטינה בארה”ב. כשהוא רוכב על גל ההצלחה, ג’וליאן משתמש באותה נוסחה ומוציא ב 1986 את אלבומו השני The Secret Value of Daydreaming שכבר לא מצליח כמו קודמו. הנה הסינגל הראשון ממנו Stick Around: באותה תקופה הוא ביצע קאבר יחד עם צ’אק ברי ל Johnny B. Goode של ברי עצמו. תוכלו לראות את הקטע בו ג’וליאן מזכיר במראהו את לנון האב של לפני הביטלס באופן מצמרר. לאחר הפסקה של 3 שנים מעולם המוזיקה, שיחרר לנון ג'וניור, את אלבומו השלישי Mr. Jordan ב 1989. הסינגל הראשון ממנו Now You’re In Heaven בו הוא נשמע כמו דיוויד בואי באותה תקופה, מצליח להגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בארה”ב. באלבום הרביעי מ 1991 Help Yourself, הסינגל הראשון והיפה הוא Saltwater בו מקים ג’וליאן את לנון האב לתחייה, אך בכל זאת לא מצליח להקים לתחייה את קריירת המוזיקה של הבן. השמועות גורסות כי ג’ורג’ הריסון תרם סולו גיטרה לשיר. ב Day After Day הסינגל הראשון מאלבומו החמישי Photograph Smile מ 1998 שוב אפשר לדמיין את ג’ון שר. על עטיפת האלבום החמישי מתנוססת תמונתו של ג’וליאן הילד ובקליפ לסינגל השני I Don’t Wanna Know שכתוב בסגנון הביטלס של תחילת שנות ה 60, בו מופיעה The Butlers (המשרתים) בדמותה של הביטלס כשברור לגמרי מהקליפ שיש בלבו של ג’וליאן על הלהקה שלקחה ממנו את אביו. ספרו של ג’וליאן מ 2010 Beatles Memorabilia בקטע הבא תוכלו לשמוע את ג’וליאן מספר על כך: שנה אחר כך, מתראיין ג’וליאן לטלגרף הבריטי ומאשים את אביו בכך שלא הקים משפחה: “הוא היה צעיר ולא ידע מה הוא עושה, זו הסיבה שאין לי ילדים עדיין. לא רציתי לעשות את אותו הדבר. לא, אני לא מוכן. אני רוצה לדעת מי אני. אמא היתה יותר בקטע של אהבה מאבא. הוא שר על זה, הוא דיבר על זה, אבל הוא מעולם לא נתן את זה, לפחות לא לי – הבן שלו”. ב 1 באפריל 2015, הלכה סינתיה לעולמה כשהוכרעה במאבק במחלת הסרטן כשהיא בת 75. הנה מקבץ תמונות מוקדמות של ג’ון וג’וליאן.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשנו בקולות מהופכים בשיר – הפעם הראשונה אי פעם שמישהו עשה כזה דבר. לפני הנדרקיס, לפני The Who לפני כל מז**ין אחר. אולי כן היה תקליטון אחד שנקרא They’re Coming To Take Me Away, Ha Haaa! שיצא לפני Rain אבל זה לא אותו הדבר. לנון על השיר Rain. לנון טעה לגבי התקליטון המוזר של Napoleon XIV שבצידו האחד הקטע המוזר “!They’re Coming to Take Me Away Hahaaa” ובצידו השני הקטע העוד יותר מוזר “!aaaH-aH ,yawA eM ekaT oT gnimoC er’yehT” שזהו השיר מצד א’ בהיפוך אותיות שכל כולו פשוט הגרסה ההפוכה של אותו השיר. הטעות של לנון היא שהשיר יצא כחודשיים אחרי Rain, ולכן הביטלס כן היו הראשונים לשלב צלילים מהופכים בשיר. צד א של התקליטון: צד ב של התקליטון לנון הסביר בהומור על כתיבת השיר: “השיר הוא בעצם על אנשים שתמיד יש להם מה להגיד על מזג האוויר, מה שיש זה בסדר, זה מה שאמור להיות”. השיר נכתב במרץ 1966 בביתו של ג’ון בקנווד. פול סיפר ב many years from now: “השיר הוא שיתוף פעולה שלי ושל ג’ון שנוטה קצת יותר לג’ון. אני לא חושב שהוא הביא את הרעיון המקורי, רק כשישבנו יחד זה עלה”. הרעיון המרכזי של השיר הוא שגשם ושמש הם אמנם תופעות פיזיות אך הן מתארות גם מצב נפשי מסויים. Can you hear me, that when it rains and shines It’s just a state of mind? Can you hear me? Can you hear me? 6 ימים לתוך תחילת ההקלטות של Revolver ב-14 באפריל 1966, הביטלס מתחילים לעבוד על Rain. בתחילת היום העבודה הוקדשה לסיום Paperback Writer שהתחיל ביום הקודם. בתחילת החודש הביטלס עבדו על Tomorrow Never Knows וגילו משהו מאוד מעניין: הקלטות של כלים וצלילים מסויימים נשמעו ממש טוב כאשר האיטו אותם, הם קיבלו משמעות ועומק אחרים מההקלטה המקורית. ג’ף אמריק, טכנאי הסאונד האגדי סיפר על ההקלטה של Rain: “הביטלס ניגנו מהר מאוד, כך שכשהקלטה הושמעה במהירות נורמלית, הכל היה נשמע הרבה יותר איטי, בשינוי המרקם של הצליל. אם היינו מקליטים את זה במהירות נורמלית ואז היה צריך להאט את ההקלטה, זה היה הרבה יותר עבודה … הכל נראה פשוט מאוד עכשיו. טריקים כאלה מושגים בקלות במחשבים של ימינו – אבל ב -1966 זו היתה טכניקה מהפכנית למדי, כזו שהשתמשנו בה שוב ושוב בהקלטות של הביטלס”. מקרטני סיפר: “התופים הפכו לערכת תופים ענקית. אם אתה מאט צעד הוא הופך לצעד ענק, הוא מוסיף כמה טונות למשקל של האדם. זה היה נחמד, ממש נהניתי מזה”. רינגו גם כן נזכר שממש נהנה מהקלטות Rain: “החלק האהוב עלי הוא מה שעשיתי ב-‘Rain’.” אני חושב שפשוט ניגנתי מדהים! אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שבה השתמשתי בטכניקה של להכות בהיי-האט קודם במקום ללכת ישירות לסנאר”, זה מרגיש לי כאילו משהו אחר ניגן, הייתי פשוט אחוז דיבוק!”. לאחר שרינגו הקדים היי-האט לסנאר, הוקלטו באותו היום 5 טייקים של השיר, כאמור בצורה מהירה על מנת להאט אותם. על הטייק החמישי שהיה הטוב ביותר, הקליט לנון את הקולות, כשהוא שר מול ההקלטת הכלים שהואטה עוד, וכאשר ההקלטה הוחזרה לנורמל, הקול של ג’ון נשמע כאילו הואץ. באולפן אפריל 1966 בסוף יום ההקלטות (אחת וחצי לפנות בוקר) רגע לפני שמסיימים, לנון מבקש לקחת את מה שהושג באותו היום על מנת להקשיב בבית. מעבירים לו את המיקס הגס לסליל קטן כשזנב הסליל בולט החוצה. ג’ון הגיע הביתה משחיל את הסליל בצורה הפוכה ובעצם שומע את ההקלטה ברברס. “הגעתי הביתה מהסטודיו והייתי מסטול ממריחואנה, וכפי שאני עושה בדרך כלל, הקשבתי למה שהקלטתנו באותו היום. איכשהו שמעתי את זה הפוך וישבתי שם מהופנט. רצתי למחרת ואמרתי, ‘אני יודע מה לעשות עם זה, אני יודע … תקשיבו לזה!’ אז בעצם הפייד אאוט של השיר הוא אני שר במהופך”. לנון באולפן אפריל 1966 לנון שוב טעה, אבל רק במעט. הסשן הבא של Rain נערך יומיים לאחר מכן, ב-16 באפריל. כ-11 שעות הוקדשו על מנת לסיים את השיר עם הסיום המהופך. סוף השיר ברברס על רברס: לנון שהתלהב לגמרי מהתוצאה, הציע להקליט את כל השיר במהופך – רעיון שנגנז. (וטוב שכך). השיר יצא כביסייד ל-Paperback Writer ב-30 במאי 1966. קצת לפני יציאת הסינגל, ב-19 במאי, מתכנסים הביטלס באולפני EMI על מנת לצלם סרטונים עבור שני השירים. הביטלס שלא רצו להופיע בתכניות הטלוויזיה על מנת לקדם את הסינגל, בחרו בדרך קידום יחסית חדשנית שכזו. 2 ימי צילום הוקדשו לכך, כאמור ביום הראשון הצילומים נערכו באולפנים, ביום שלמחרת הצילומים נערכו ב Chiswick House שבלונדון. את הסרטונים ביים מייקל לינדזי הוג ,שביים בסוף דרכה של הלהקה את הסרט Let it Be ובשנת 2000 ביים סרט בשם Two Of Us שמספר על הפגישה של לנון ומקרטני ב 1976 בביתו של לנון בניו יורק. בתחילה צולמה גרסה בשחור לבן עבור Rain: לאחר מכן צולמה גרסה צבעונית עבור Paperback Writer וגרסה בשחור לבן עבור הצופים בבריטניה. 19 במאי, יום הצילומים הראשון באולפן למחרת יצאו הלהקה וצוות הצילום ל Chiswick House, בית עם גנים מהמאה ה 18 שבלונדון, על מנת לצלם שם גרסה נוספת הפעם צבעונית לקליפ עבור השיר שתוכלו להתרשם ממנה בלינק הבא: https://archive.org/details/RainTheBeatlesoriginalVideo_201710 לא יכלתי להתאפק והנה תמונה שצילמתי אני באותם גנים מקסימים. חסרים בה רק הביטלס ואז היא היתה תמונה מושלמת. והנה גיבורינו במהלך יום הצילומים בצ’יזוויק האוס.

“זה היה נסיון שלי לכתוב מחדש את This Boy. לא ממש הצליח”. כך התייחס לנון בצורה הומריסטית לשיר Yes it is. ישנם קווי דמיון ברורים בין This Boy ל Yes it is: פריטת האקורדים על הגיטרה, מקצב הוולס וההרמוניות התלת קוליות, אבל השיר שונה בבגרותו, במילים האישיות יותר והשפעתו הברורה של דילן. לנון כתב את השיר בסביבות ינואר, תחילת פברואר 1965, בביתו שבקנווד. פול סיפר: “הייתי איתו בקנווד כשכתב את השיר, אבל ההשראה היתה לגמרי שלו, רק עזרתי לו לסיים את הכתיבה. זו בלדה טובה. בכלל ג’ון כתב כמה בלדות נהדרות”. בבוקרו של ה 16 בפברואר 1965, הביטלס מגיעים עם בריאן אפשטיין למשרדי EMI שנמצאים במנצ’סטר סקוור שבלונדון (שם הצטלמו לעטיפת אלבום הבכורה שלהם). הם מגיעים לשם על מנת להיפגש עם יו”ר מועצת המנהלים של EMI, סר ג’וזף לוקווד. מטרת הפגישה היתה להביע את הערכת החברה כלפי התרנגולת שמטילה ביצי זהב עבורם ולהעניק להם תקליטי זהב ועוד פרסים ומתנות שזכו בהם מרחבי העולם, בין היתר גם בובות יפניות בדמותם שהגיעו מהשלוחה של EMI ביפן. אחה”צ, מגיעה הלהקה לאולפן וממשיכה לעבוד על I Need You של ג’ורג’ שהעבודה עליו החלה ביום הקודם. זה היה סשן ההקלטות השני שלהם עבור 1965. הם מסיימים את Another Girl של פול שעליו החלו לעבוד יום קודם גם כן. בשעה 5 בערב, מתפנים הביטלס ל Yes It Is ומקליטים 14 טייקים של טרק הבסיס. ג’ון שר בהם רק על מנת לכוון את חברי הלהקה. הנה הטייק הראשון: לאחר מכן, בשעה 19:00, הם מקדישים 3 שעות עד השעה 22:00, להקלטת ההרמוניות הקוליות של ג’ון פול וג’ורג’ ועוד תוספות שמוניות על גבי טרק הבסיס. שווה להאזין לוידאו הזה שמדגיש את השוני בקולות של כל אחד מהם ואת העבודה הנפלאה שנעשתה בגזרת ההרמוניות. תוספת מעניינית היא הצליל המיוחד שהוסיף הריסון עם גיטרת הגרטץ’ שלו שחוברה לפדל ששולט על הווליום. ג’ורג’ ניגן את האקורדים של השיר ושינה את הווליום עם הפדל תוך כדי מה שיצר אפקט מוזר ומעניין. למעשה בתחילת היום הוא כבר עשה את אותו הטריק בהקלטות של I Need You. הטריק יחזור על עצמו גם בהקלטות של Wait שתוכנן לאלבום Help אך “נאלץ” לחכות לאלבום Rubber Soul. ג’ורג’ וגברת גרטץ’ השיר יצא כביסייד לסינגל Ticket to Ride בבריטניה ב 9 באפריל 1965 וזו היא התוצאה הסופית הנהדרת. #רינגוסטאר #גוןלנון #בריאןאפשטיין #גורגהריסון #פולמקרטני #גוזףלוקווד #Thisboy #Yesitis

מקרטני סיפר בביוגרפיה הרשמית שלו many years from now על השיר And I Love Her מתוך האלבום A Hard Day’s Night: “זו הבלדה הראשונה שבה הרשמתי את עצמי”. השיר נכתב בפברואר 1964, בכמה ימי הפסקה שהיו לביטלס בין הביקור בפאריס לבין הביקור ההיסטורי בארה”ב. פול כתב אותו בבית הוריה של ג’יין אשר, שהיוותה גם את ההשראה לשיר, כמו לא מעט שירים מאותה תקופה. הכתיבה מתוארכת לחודש פברואר כשהביטלס חזרו מסיבוב ההופעות הנרחב בפאריז וקצת לפני הגיחה הראשונה לארה”ב. בית הוריה של ג’ין אשר פול סיפר על הכתיבה של השיר: “יש בו אקורדים נחמדים. אני אוהב את הקטע Bright are the stars that shine, dark is the sky, יש בו את האימג’ של השמיים והכוכבים בתוכו. זה בסך הכל שיר אהבה. ה And בכותרת של השיר חשוב. הביטוי מופיע רק פעם אחת בשיר בבית השני. זה כמו לומר למישהי ‘אה… ואני אוהב אותך’ “. ההקלטות החלו ב 25 בפברואר 1964. העבודה על השיר החלה עם 2 טייקים בגרסה פחות רכה מהמוכרת וחשמלית יותר. ג’ורג’ הריסון שחגג יום הולדת 21 בדיוק באותו היום, ניגן בריקנבאקר 12 מיתרים החדשה שלו. הנה הגרסה שהשתחררה בפרויקט האנתולוגיה מאותו היום: למחרת המשיכה הלהקה לעבוד על השיר והקליטה עוד 17 טייקים כשבמהלכם השיר החל להתקרב לגרסתו הרכה והסופית. רינגו החליף את התופים הרגילים בתופי בונגו, ופול וג’ון הלכו והשלימו את המידל אייט החסר. 25 בפברואר באולפני אבי רואד לנון כינה את השיר הזה בראיון משנת 80: “ה Yesterday הראשון של פול..” והמשיך: “זו הבלדה הגדולה של האלבום”. למעשה לנון תרם לו המידל אייט, למרות שפול התעקש שזו היתה רק עזרה ושהוא כתב אותו בעצמו. דיק ג’יימס, המוציא לאור של שירי הביטלס שהיה נוכח באולפן הבהיר מה באמת קרה: “זה היה שיר פשוט מאוד שחזר על עצמו. ג’ורג’ מרטין ואני הסתכלנו אחד על השני ואותה מחשבה עברה לנו בראש. ג’ורג’ מרטין אמר להם, ‘גם דיק וגם אני מרגישים שהשיר פשוט חסר באמצע. זה פשוט חוזר על עצמו’. אני חושב שג’ון הוא זה שהציע, ‘בסדר, בואו נשתה תה’. ג’ון ופול ניגשו אל הפסנתר, בעוד שמל אוונס הלך להביא תה וכמה כריכים, הם עבדו על הפסנתר ובתוך חצי שעה הם כתבו ממש לנגד עינינו, מידל אייט לשיר.” למרות המאמצים, השיר לא הצליח להשביע את רצונם והם החליטו להמשיך למחרת. רינגו עם תופי הבונגו למחרת, ב 27 בפברואר, נעשו 2 ניסיונות בלבד. בטייק השני (הטייק ה 21 בסך הכל) הם החליטו שזה זה. ג’ורג’ הריסון ניגן את הריף המפורסם שהוא עצמו הציע על גיטרת החוזה רמירז הקלאסית ,אותה אחת בה הוא ניגן את הסולו של Till there was you באלבום הקודם. לטובתו של מקרטני יצויין שבכל פעם שהוא סיפר על השיר הזה הוא נתן לג’ורג’ את הקרדיט על הריף הזה שמבחינתו שינה את כל השיר. ה 26 בפברואר באולפני אבי רואד הנה כמה מראות וידאו מהאולפן בפברואר 1964: ב 18 ביולי 1964, שוחרר בארה”ב סינגל מתוך פסקול הסרט של הביטלס שיצא תחת united artists החברה שהפיצה את הסרט. הפסקול הזה היה בלעדי לארה”ב והכיל בין היתר קטעים אינסטרומנטלים ומתוזמרים שרקח ג’ורג’ מרטין לשירים של הביטלס. הסינגל הכיל בצד א קטע שהתבסס על השיר This Boy ונקרא Ringo’s Theme (This Boy) ובצידו השני גרסה אינסטרומנטלית מתוזמרת ל And I Love Her. אני מניח שרובכם מכירים את השיר מתוך הקטע המקסים שהופיע בסרט A Hard Day’s Night בו הביטלס מתעללים בין היתר במפיק הטלוויזה שמגלם ויקטור ספינטי המופלא וגם מבצעים את השיר הנהדר הזה. ב 1991 ביצעו מקרטני וההרכב שלו את השיר במסגרת מופע האנפלאגד עבור ה MTV. הביצוע אומנם איטי יותר מהגרסה של הביטלס אבל הוא עדיין רך, ענוג ויפהפה. ב 2015 ראה אור סרט תיעודי נהדר, Montage of Heck שגלל את סיפורו של קרט קוביין – סרט באמת נפלא וחובת צפייה אמיתית. בסרט הזה הושמע הקלטה של קוביין שהעריך מאוד את הביטלס, מבצע על הגיטרה האקוסטית שלו את And I Love Her. זה לא ביצוע מדהים, אבל האותנטיות יחד עם סיפורו של קוביין כפי שמופיע בסרט, גורמים לה להיות מרגשת. #גורגמרטין #רינגוסטאר #AHardDaysNight #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #דיקגיימס #גייןאשר

פיט בסט הצטרף לביטלס בדיוק שנתיים לפני פיטוריו מהלהקה, באוגוסט 1960. תהליך הפיטורים שלו החל עוד חודשיים קודם לכן ב 6 ביוני בסשן הראשוני של הביטלס באולפני EMI, מה שבעצם היתה הפגישה הראשונה של הביטלס עם ג’ורג’ מרטין. מרטין שהתרשם מהלהקה, לא היה מרוצה בלשון המעטה מהמתופף פיט בסט. הביטלס גם כן לא היו מרוצים מתיפקודו של בסט בלהקה כבר תקופה. בפרק הזמן הזה בו פיט נמצא בלהקה, הביטלס עוברים תהליכים חשובים. בין היתר הם עשו 2 סיבובי הופעות בהמבורג ועברו אודישן בתחילת השנה עבור חברת התקליטים ‘דקה’ בו אפשר לשמוע בבירור את המונוטוניות וחוסר הרבגוניות שבסגנון התיפוף של פיט. על כך הרחבנו רבות ב 2 פרקים בסדרת הפודקאסט שלנו, בהם דנו באודישנים של הביטלס עבור חברת התקליטים ‘דקה’: פרק 1, פרק 2. כשמגיע הזמן לעבור פאזה ולבשר לפיט שתמה תקופתם יחדיו בלהקה, הם שולחים את בריאן אפשטיין לעשות את העבודה השחורה. בריאן לא היה בטוח לגבי המהלך, בכל זאת המעריצות במועדון הקווארן אהבו את פיט בסט כנראה בזכות מראהו המצודד ושינוי שכזה עלול היה לגרום לקרע בין המעריצים הותיקים ללהקה. סיבה נוספת, היא אימו של פיט בסט, מונה בסט, שהייתה בעלת מועדון ה Casbah שבליברפול וסידרה הופעות לביטלס מדי פעם. מונה בסט עוד סיבה לא רשמית ופחות ידועה היא שניל אספינל, חבר הילדות של פול וג’ורג’ שהפך לסוג של מארגן הופעות ועוזר של הביטלס (לימים המנהל של אפל), היה חבר טוב של פיט ובזוגיות עם מונה בסט. חודש לפני פיטוריו של פיט, נולד לזוג ילד בשם וינסנט. אז כמו שאתם מבינים המצב היה עדין מאוד עבור בריאן, ובכל זאת הוא הבין שזו ההזדמנות עבור הביטלס לקבל חוזה הקלטות בחברה גדולה ולכן הוא החליט ללכת על הפיטורים וזימן את פיט בסט לשיחה ב 16 באוגוסט 1962 בשעה 10:00 בבוקר ב NEMS, החנות של בריאן. מי שהביא אותו לפגישה, היה לא אחר מאשר ניל אספינל הנ”ל. פיט סיפר על היום המר: “ניל הוריד אותי בחנות. מצאתי את בריאן במצב רוח מאוד לא רגוע כשהצטרפתי אליו במשרדו בקומה השנייה. הוא היה מאוד מנומס ודיבר על דברים לא קשורים. אלה היו ללא ספק עיכובים וטקטיקות. ואז הוא גייס מספיק אומץ כדי להפיל את הפצצה. ‘הבחורים רוצים אותך בחוץ, ורינגו מצטרף במקום.’ הייתי המום. למה למה למה? ‘הם לא חושבים שאתה מתופף טוב מספיק, פיט’ המשיך בריאן. ‘וג’ורג’ מרטין לא חושב שאתה מתופף טוב מספיק’. ‘אני חושב שאני טוב, אם לא יותר מרינגו. רינגו כבר יודע על זה? “שאלתי. ‘הוא מצטרף בשבת’ – ענה בריאן.” פיט בסט והביטלס בימים יפים יותר פיט התייחס לעניין ממש כסכין בגב ולא הבין מדוע חברי הלהקה החליטו לפטר אותו ולא מצאו את האומץ לדבר איתו ושלחו את בריאן במקום. ניל שחיכה לו בחוץ, לקח את פיט ההמום לשתות בפאב כדי לעכל את המכה. ניל שלא היה בסוד העיניינים, שקל להתפטר מתפקידו ,אך פיט הניא אותו מכך. ניל הזועם פנה ללהקה ודרש הסברים. התשובה שהוא קיבל היא: “זה לא קשור אליך, אתה רק הנהג”. המעריצים לא קיבלו את הפיטורים בעין יפה, תרתי משמע – אחד המעריצים התנפל על ג’ורג’ וגרם לו ל”פנס בעין”, שנראה היטב בצילומים שנעשו בסשן הבא של הביטלס באולפני אייבי רוד. בו נעשה נסיון שני להקליט את סינגל הבכורה שלהם. ג’ורג’ לאחר תקרית המעריצים באולפני EMI ב 4 בספטמבר 1962 קולות שדרשו את פיט בסט חזרה נשמעו בהופעה הראשונה של רינגו עם הביטלס במועדון הקאברן ב 22 לאוגוסט. את זעקת “אנחנו רוצים את פיט!” תוכלו לשמוע זאת בסוף הסרטון הבא.

ב 11 בפברואר 1963, נכנסים הביטלס לאולפן ליום הקלטות על מנת להקליט את האלבום הראשון של הלהקה. השיר הראשון שהלהקה התחילה לעבוד עליו ב 10:00 בבוקר, היה There’s a Place של ג’ון. אפשר לייחס לו את הכותרת של השיר הראשון של חבר ביטלס ששופך את מצבו הנפשי במילים: ישנו מקום אליו אני יכול ללכת כשאני מרגיש מדוכא כשאני מרגיש עצוב וזהו ראשי והזמן לא קיים כשאני לבדי מדוע דווקא נבחר השיר הזה לתחילת ההקלטות? הביטלס הנרגשים בנו ציפיות ענק סביב השיר וחשבו שהוא שיר משנה משחק שיקפיץ להם את הקריירה. ההתרגשות פגה לה לאחר סיום יום ההקלטה והשיר מוקם לו אי שם לקראת סוף האלבום. “השיר הזה היה הנסיון שלי לכתוב שיר מוטאון שחור”, נזכר לנון ב 1980. אמנם השיר מסווג כשיר של ג’ון, אך פול תרם לא מעט לשיר: השיר הנפלא Somewhere מתוך המחזמר “סיפור הפרברים” (West Side Story) שיצא ב-1957, השפיע רבות על פול בזמן כתיבת השיר. השיר Somewhere נפתח במילים: “…There’s a place for us” הנה השיר מתוך הסרט המפורסם שיצא בשנת 1961: וזה הביצוע היפייפה של טום וייטס לשיר: השיר נכתב בתחילת פברואר בביתו של פול כמו רבים מהשירים באותה תקופה, ממש כמה ימים לפני תחילת ההקלטות. פול סיפר על הרעיון של “מקום כלשהו בראש” בביוגרפיה הרשמית שלו מ 1997: “במקרה שלנו המקום היה בראש, ולא איפשהו מאחורי המדרגות שם אפשר להתנשק ולהתכרבל. זה היה ההבדל עם מה שכתבנו אז, הכל היה בראש” ב 11 בפברואר 1963, ביום המרתוני להקלטת אלבום הבכורה שלהם, בין 10:00 בבוקר ל 11:30, עושים הביטלס 10 נסיונות להקליט את השיר, את כולם תוכלו לשמוע בלינק לפוסט על היום המרתוני. הטייק ה-10 היה כמעט מושלם אך הוחלט לזנוח את השיר ולהמשיך באג’נדה העמוסה לאותו היום ולחזור אליו אחר כך. בשעת אחה”צ, הוחלט שג’ון יקליט את סולו המפוחית בדיוק על פי ריף הגיטרה שניגן הריסון ובשעה 16:30, בטייק 13 השיר היה מוכן. כאמור השיר נכלל באלבום הראשון Please Please Me שיצא לאור בבריטניה ב 22 למרץ 1963. יום לפני הקלטות האלבום הראשון – ה-10 לפברואר 63 הביטלס מציגים בגאווה את האלבום הראשון שלהם תמונה מתוך סשן הצילומים במשרדי EMI בלונדון

ב 26 ביוני 1963, הביטלס עלו להופיע בפעם השנייה (והאחרונה) ב Majestic Ballroom שבניוקאסל. במקור היה המג’סטיק קולנוע בשם Picture House שנפתח ב-1912, נסגר כמה שנים לאחר מכן, החליף שם ולבסוף ב-1959 הפך לאולם אירועים בשם Majestic Ballroom, סניף אחד מיני רבים בבריטניה שהוקם ע”י Top Rank. האולמות הללו נהגו לארח הופעות של מיטב האמנים מאותה תקופה וכאמור נוהלו ע”י חברת Top Rank שהשתייכה לאירגון Rank שהחזיק אולפנים, בתי קולנוע, אולמות אירועים, אולמות בינגו ועוד. בין היתר הוקם גם לייבל בשם Top Rank שבשלב מסויים ב 1962, נרכש ע”י חברת EMI שהפכה אותו ל Stateside Records. המג’סטיק בולרום בניקאסל הפעם הראשונה בה עלו הביטלס על הבמה במג’סטיק בניוקאסל היתה ב-28 בינואר 1963. ב 26 ביוני 1963, כמה שעות לפני ההופעה השנייה כאמור במג’סטיק שבניוקאסל, ישבו ג’ון ופול בחדר המלון, כל אחד ישוב על מיטתו הוא (כשהם ישובים אחד מול השני, פנים מול פנים) במטרה לכתוב את הסינגל הבא של הלהקה עבור הסשן שנקבע ל 1 ביולי באולפני אבי רואד. התכנון היה להקליט את מה שהצליחו השניים לכתוב עד כה, שיר עם השם הזמני Get you in the end (שהפך ל Ill Get You). בדרך לניוקאסל בזמן שנסעו בוואן, לפול היה רעיון לשיר אחר, שהיה מבוסס על שיר של בובי ריידל בשם Swingin’ School. הרעיון היה שחלק מהלהקה ישיר “She loves you” והחלק השני יענה לו ” Yeah, yeah”. מין שיר “משפט – תשובה” שכזה. בסוף החליטו השניים שזה רעיון גרוע ,אבל כך התהווה לו הבסיס ל She Loves You. פול סיפר בספר Many years from now: “כנראה שהיו לנו כמה שעות פנויות לפני המופע אז אמרנו, ‘אוי, נהדר! בואו נעשן סיגריה ונכתוב שיר! ” אז ככה התחלנו עם ‘She loves you’. אני זוכר שמסיבה כלשהי חשבתי על בובי ריידל. כנראה היה לו להיט שאהבנו, אני זוכר שחשבתי על השיר וישבתי על המיטה במלון עם ג’ון באור של אחר הצהריים.”. מקרטני הביא איתו עוד רעיון שונה: לכתוב את השיר מנקודת מבט שלישית שמדברת אל הצד הגברי של מערכת היחסים. לנון סיפר: “אני זוכר שזה היה הרעיון של פול: במקום שוב לשיר ‘I love you’, יהיה לנו הפעם צד שלישי.” פול חידד: “זה היה שיר הודעה, מישהו שמביא מסר. זה כבר לא עלינו, זה היה אדם שלישי שמרוחק מהסיפור. “ראיתי אותה, והיא אמרה לי, להגיד לך, שהיא אוהבת אותך”, הצלחנו להכניס קצת דיסטנס לסיפור וזה הוסיף עניין”. את השיר סיימו השניים ביום שלמחרת בבית משפחתו של מקרטני בליברפול. “ישבנו שם בערב, כשאבי צפה בטלוויזיה ועישן סיגריות. נכנסנו לסלון והשמענו לו את השיר שבדיוק סיימנו. הוא אמר, ‘זה נחמד מאוד, אבל יש מספיק מהאמרקניזם הזה סביבנו. אתם לא יכולים לשיר, “She loves you. Yes! Yes! Yes” ?” סינתיה לנון, בספרה מ-2005 “John” הזכירה אירוע מסוף 1958 שמייחס לג’ון את הביטוי: “הוא היה רומנטי, הוא כתב שירי אהבה על פיסות נייר והעביר אותם אלי בקולג’. בחג המולד הראשון שלנו יחד הוא שלף כרטיס שבו הוא כתב: Our first Christmas, I love you, yes, yes, yes.'” חמישה ימים לאחר מכן, ב1 ביולי כמתוכנן, נכנסו הביטלס להקליט את השיר באולפן מספר 2 . מטלה קטנה לפני תחילת ההקלטות היתה חתימה על הסכם הפצה עם המו”ל דיק ג’יימס. חותמים עם דיק ג’יימס ג’ורג’ מרטין ישב באולפן כשהביטלס החלו לערוך חזרה עם גיטרות אקוסטיות ושירה. מרטין התרשם מהשיר אך היה מוטרד מאקורד השירה האחרון המוזר: ג’ון שר נמוך פול שר גבוה ,אבל ג’ורג’ שר צליל שונה לחלוטין. מרטין סיפר: “ישבתי במקומי הרגיל על שרפרף גבוה בסטודיו שתיים כשג’ון ופול עברו על השיר עם הגיטרות האקוסטיות שלהם, ג’ורג’ הצטרף בפזמון, חשבתי שזה נהדר אבל הייתי מסוקרן מהאקורד האחרון, קצת משונה: ג’ורג’ עושה את השישי וג’ון ופול את השלישית והחמישית, משהו מאוד דומה לגלן מילר.הם אמרו ‘זה נהדר, אף אחד לא שמע את זה אף פעם! כמובן שידעתי שזה לא ממש נכון”. באולפן לבסוף השתכנע מרטין שאקורד השירה המשונה מוסיף אופי לשיר. פול סיפר: “אמרנו לו, ‘אנחנו אוהבים את זה, בנאדם, זה בלוזי’. טוב שיכלנו לעקוף את החלטותיו המקצועיות עם התמימות שלנו”. בהקלטות השתתף גם נער צעיר בן 17 בשם ג’ף אמריק, שתפקד על תקן טכנאי שני לנורמן סמית’ בהקלטות. עם המשך סשן ההקלטות, העלה ג’ורג’ מרטין הצעה שהשיר יתחיל דווקא מהפזמון, הצעה שכבר עלתה בהקלטות לאלבום הראשון בשיר p.s. I love you וחזרה על עצמה שוב שנים אחר כך עם strawberry fields forever. הלמות התופים של רינגו שמתחילות את השיר, יוצרות אפקט שהשיר כבר נמצא בשיאו ובתנועה מלאה. השיר הוקלט בסשן של כ 5 שעות ולאחר מכן התפנו החברים להקליט את השיר המקורי שכתבו לסשן Get you in the end, או בשמו הסופי I’ll get you ששימש לבסוף כבי סייד של הסינגל She Loves You בבריטניה. הסינגל יצא לאור ב-23 באוגוסט 1963, כשהוא סווג לראשונה תחת הכותבים לנון-מקרטני ולא מקרטני-לנון כפי שהיה עד עתה. הסינגל נחשב ליריית הפתיחה לביטלמניה ולמה שהוביל אותם להצלחה בינלאומית. בבריטניה היתה ציפייה עצומה ליציאת הסינגל הבא של הביטלס, למעשה הוזמנו כחצי מליון עותקים עוד לפני יציאתו. עם יציאתו נכנס הסינגל למצעד המכירות בבריטניה, שם הוא בילה 31 שבועות כשהוא הוכתר לסינגל הנמכר ביותר של שנת 1963 בבריטניה. למעשה זהו הסינגל המצליח ביותר של הביטלס בבריטניה, והיה הסינגל המצליח ביותר של אמן בבריטניה עד לשיחרור Mull of Kintyre של פול מקרטני ולהקת wings ב-1977 (שמכר יותר מ 2 מיליון עותקים). בארה”ב הדברים לא הלכו כמתוכנן, שם לקח זמן לסינגל להמריא. חברת קפיטול סירבה להוציא את הסינגל, וחברת V-Jay שכבר הוציאה את שירי הביטלס, גם כן עשתה שרירים.לבסוף בריאן המיואש, אישר לחברת Swan Records להוציא את הסינגל, מה שלא תרם להצלחתו בארה”ב. בינואר 1964 הוקרן קטע מסרט דוקומנטרי בשם The Mersey Sound שצולם באוגוסט 1963 בבריטניה, בתכנית אמריקאית שנקראה The Jack Paar Program. בקטע צולמו הביטלס באולפן, מבצעים את She Loves You. 27 באוגוסט 63, צילומים ל The Mersey Sound לאחר שידור הקטע החלה אמריקה להתעורר לתופעה מבריטניה והסינגל הבא של הביטלס, טרף את כל הקלפים.

חמישים שנה לסרג’נט פפר. האלבום ששינה הכל. אמנם הרעיון והכח המניע לפרויקט היה מקרטני, אך לטעמי פפר הוא לא פפר ללא השיר היחידי של ג’ורג’ הריסון באלבום Within You Without You. ב 6 ביולי 1966, הביטלס מגיעים בפעם הראשונה להודו מיד אחרי הביקור המאוד לא מוצלח בפיליפינים. יום אחר כך, הם מצליחים לחמוק מהמלון ולסייר ברחובות ניו דלהי. במהלך הסיור הם נכנסים לחנות לכלי נגינה הודים שנקראת Rikhi Ram & Sons וקונים לעצמם כלי נגינה. ג’ורג’ קנה לעצמו סיטאר. הביטלס בהודו 7 ביולי 1966 ב 14 בספטמבר 1966, פאטי וג’ורג’ טסים להודו. רק כשבועיים לפני כן הביטלס מופיעים בקנדלסטיק פארק בסן פרנסיסיקו ומסיימים את מסע ההופעות שבא לאחר האלבום ריבולבר. (ויהיה מסע ההופעות האחרון שלהם אי פעם). הריסון מרגיש מרוקן, נמאס לו מהתהילה והעושר והוא בטוח שיש מעבר לביטלס עבורו. הוא אף שוקל לעזוב את הלהקה. הדבר שמרתק אותו ביותר הם האמונה והתרבות ההודית שממלאים את החלל שנוצר בתוכו. במסע הזה להודו ג’ורג’ מתכנן לקחת שיעורי סיטאר אצל ראווי שנקר, לאחר שכבר נפגשו בלונדון ביוני באותה שנה, ולתרגל יוגה עם פאטי. השניים מגיעים לבומביי ומתאכסנים במלון הטאג’ מאהאל תחת השם מר וגברת סם וולס. הם שוהים שם עד ה 22 באוקטובר וטסים חזרה לאנגליה, אך ממשיכים לדבוק בסגנון החיים של היוגה, המדיטציה ובצמחונות שסיגלו לעצמם בהודו. ג’ורג’ בהודו ספטמבר-אוקטובר 1966 בארוחת ערב אצל קלאוס פורמן, הידיד של הביטלס מימי המבורג ומעצב עטיפת האלבום ריבולבר, מתפתחת שיחה מעניינת בין ג’ורג’ לקלאוס. ג’ורג’ המושפע עמוקות מהמסע להודו, מדבר על החלל המטפיזי שמונע מאנשים להכיר בכוחות הטבע המאחדים את העולם – בהחלט עניין שברומו של עולם. השניים מתדיינים על הנושא והריסון הנפעם, רץ לאורגן ההרמוניום שהיה בביתו של פורמן עם משפט בראש: We were talking about the space between us all הריסון סיפר: “השיר בא אחרי שביליתי קצת זמן בהודו. הוקסמתי הארץ והמוסיקה שלה. הבאתי הרבה כלים איתי. השיר נכתב בביתו של קלאוס פורמן בהמסטד לאחר ארוחת הערב. השיר בא אלי כאשר ניגנתי בהרמוניום. ביליתי הרבה זמן עם ראווי שנקר, ניסיתי להבין איך לשבת ולהחזיק את הסיטאר ואיך לנגן בו. השיר מבוסס על קטע מוזיקה שראווי כתב של 30 או 40 דקות עבור All India Radio. כתבתי גרסה מינימלית של זה תוך שימוש בצלילים דומים לאלה שגיליתי בהקלטה שלו.” המילים שכתב ג’ורג’ עבור השיר מבוססות על פילוסופיות הודיות שונות שקרא כמו ה Vedanta ועל ה maya – האילוזיה הקיומית: And the people who hide themselves behind a wall of illusion Never glimpse the truth לאולפן, בפברואר 1967, מביא הריסון שיר אחר שכתב, שיר בו הוא מוציא את תסכוליו על חברת הפצת השירים Northern Songs ועל מנהלה דיק ג’יימס והחוזה הדרקוני שנחתם מולם. השיר בשם Only a Northern Song מוקלט אך ג’ורג’ מרטין לא אוהב את השיר וזאת בלשון המעטה. מאוחר יותר הוא נשמע אומר שזהו השיר הכי פחות אהוב עליו של הריסון. הלהקה לא התלהבה גם כן. הריסון נשלח לעשות שיעורי בית, ומחליט להביא לאולפן את Within You, Without You שבאותה תקופה היה חסר שם. ההקלטות מתחילות ב 15 במרץ 1967, כשג’ורג’ הוא חבר הלהקה היחידי שנכח באולפן. הוא נעזר בניל אספינל והשניים ניגנו במעין גיטרות הודיות, בעוד מוזיקאים הודים מחוג המוזיקה האסייתי שבלונדון, מנגנים על כלים הודים מסורתיים יותר. באותו היום הוקלט הבסיס לשיר. בטח תרצו לשמוע כיצד ג’ורג’ מדריך את הנגנים מה לנגן. 15 במרץ 1967 – באולפן ב 22 במרץ, העבודה נמשכת וכלים נוספים מוקלטים ומוספים להקלטת הבסיס. ב 3 באפריל, מובאים אחר כבוד 8 כנרים ו 3 צ’לנים על מנת להקליט קטע שכתב ג’ורג’ מרטין על פי רעיונות של הריסון. באותו היום מקליט הריסון גם את השירה ומוסיף גם גיטרה אקוסטית. ב 4 באפריל, השיר שבעצם היה השיר האחרון שהושלם עבור סרג’נט פפר מוכן, ואת הצחוקים שבסוף השיר מביאים מספריית האפקטים המפורסמת של אולפני EMI, כרך 5: Applause and Laughter כשהרעיון של הריסון הוא לשבור את הרצינות התהומית של השיר. השיר כאמור יוצא באלבום סרג’נט פפר ופותח את הצד השני שלו. לנון אמר על השיר: “אחד השירים הכי טובים של ג’ורג’. אחד האהובים עלי שלו. הוא נקי בשיר הזה. מוחו והמוזיקה ברורים”. #WithinYouWithoutYou #גורגמרטין #גוןלנון #ראווישנקר #גורגהריסון #הודו #פולמקרטני #דיקגיימס #NorthernSongs #נילאספינל #ריבולבר #פאטיבויד #סרגנטפפר #ביטלס

ב 13 בדצמבר 1961, עולים הביטלס בפעם ה 64 לתת את הופעת הצהריים שלהם במועדון ה Cavern. בשונה משאר ההופעות, הפעם נמצא בקהל מייק סמית’. מר סמית’ היה עוזר במחלקת האמנים והרפרטואר (A&R) של חברת התקליטים דקה. (Decca). הבחור התרשם ממה שהוא ראה על הבמה וכצעד פורמלי, הזמין אותם למבחן (אודישן בעגה המקצועית) באולפני החברה בלונדון. האודישן נקבע ל 1 בינואר 1962 בשעה 11:00 בבוקר. על מנת להספיק להגיע בזמן, הארבעה: לנון, מקרטני, הריסון ופיט בסט עולים לוואן כבר בערב השנה החדשה כשההגה בידיו של ניל אספינל ויוצאים לדרך כשהם נוסעים בעיצומה של סופת שלגים עזה. למרות זאת הם מצליחים להגיע בשעה שנקבעה: 11:00 בבוקר. בריאן אפשטיין שהעדיף לנסוע ברכבת, מגיע גם הוא בזמן. דווקא מייק סמית’ שכנראה שחגג את השנה החדשה ערב לפני הוא זה שאיחר. ולא רק זאת גם דרש שהלהקה תתחבר אך ורק לציוד הההגברה של דקה בקביעה שהציוד שהביאו הביטלס איתם לא תקני ומיושן. מייק סמית’ הביטלס היו מבוהלים. רשימת השירים לאודישן שהתגבשה על ידי חברי הלהקה הורכבה מ 15 שירים. בהסתכלות ראשונית הרשימה נראית מוזרה. 3 שירים מקוריים, שיר ממחזמר, שיר מפסקול של סרט, שיר של להקות נודדות מ 1922, קאברים לשירי רוקנ’רול מהתקופה, קאברים ללהקת r&b שחורה ועוד. הבקשה של דקה היתה שהלהקה תבצע חומר שהם מבצעים בדרך כלל בהופעות ואכן הביטלס בחרו שירים שהם היו מבצעים בהמבורג ובקאברן. אגב, על השירים שהוקלטו חתום מייק סמית’ כמפיק ואלו הם: Like Dreamers Do שיר מקורי של פול שנכתב ב 1957. פול מספר: “זה היה אחד השירים הראשונים שכתבתי. עשינו אותו בקאברן והיו בקהל שאהבו אותו. אז זה היה ממש בדיחה לנסות שירים משלך בהופעות … השירים לא היו טובים, אבל הרגשתי שאנחנו באמת צריכים לפרוץ את המחסום כי אם אף פעם לא ננסה את השירים שלנו בהופעות, לא יהיה לנו את הביטחון להמשיך ולכתוב”. השיר יצא ב 64 על ידי להקה שנקראת The Applejacks. להקה שהוחתמה על ידי ….תחזיקו חזק….חברת דקה. זה היה סינגל הבכורה שלהם. Money (That’s What I Want) שיר שהוקלט במקור על ידי בארט סטרונג ב 59. את התקליטון הזה מצאו הביטלס בחנות של בריאן ב NEMS, אהבו ואימצו לרפרטואר ההופעות שלהם כאח התאום של twist and shout. ואכן יצא כך ש twist and shout סוגר את אלבום הבכורה העתידי please please me ו money יסגור את האלבום השני with the beatles. אם תרצו להרחיב עוד, תוכלו להאזין לפרק הפודקאסט “לרקוד את הטוויסט בדרך אל הכסף”. Till There Was You שיר שנכתב במקור על ידי מרדית ווילסון עבור המחזמר The Music Man ב 57 והופיע יותר מאוחר גם בגרסת הסרט ב 62. אפשר לראות ולשמוע כאן את גרסתה של ברברה קוק מתוך המחזמר: פול נחשף דווקא לגרסה של פגי לי : “היתה לי בת דודה מבוגרת, ממני, בטי. היא די השפיעה עלי … בטי היתה משמיעה לי תקליטים כמו Fever של פגי לי. פגי לי ביצעה גם את till there was you. לא ידעתי בכלל שהשיר קשור למחזמר, גיליתי את זה אחרי שנים. זה הוביל אותי לעוד שירים כמו a taste of honey, דברים שהיו מרוחקים מהרוקנ’רול”. The Sheik Of Araby שיר שהיה מבוצע על ידי להקות ווֹדְווִיל (להקות מופעים נודדות מתחילת המאה) ויצא בתקליט ב 1922. ג’ו בראון, זמר בריטי, הוא שחידש את השיר ב 61 יחד עם להקתו ה The Bruvvers והריסון שהעריץ את ג’ו בראון, בחר את לשיר את השיר. הריסון הסביר: “באותם ימים הרבה משירי הרוקנ’רול למעשה היו חידושים לשירים ונעימות ישנות משנות הארבעים, החמישים או לפני. ג’ו בראון הקליט את גרסת הרוקנרול של השיר. הוא היה ממש פופולרי אז. פשוט ביצעתי את הגרסה של ג’ו בראון”. To Know Her Is To Love Her שיר של שנכתב על ידי פיל ספקטור עבור הלהקה הראשונה בה הוא היה חבר The Teddy Bears ב 58. פיל כתב to know him is to love him מכיוון שאת השיר שרה הצלע הנשית בהרכב. הביטלס “תרגמו” את השיר כדי שיהיה מופנה לבחורה. השיר הזה עוד יבוצע על ידי הביטלס בתכניות הרדיו שלהם בבי בי סי. ב 74 לנון ינסה להכניס אותו לאלבום הקאברים לשירי הרוקנ’רול (שהוא הוציא בחוסר חשק לא מבוטל רק על מנת לעמוד בהתחייבות לאלבום האחרון עבור חברת התקליטים). לבסוף השיר לא נכנס והאלבום יצא ב 75 כשלנון חופשי מכל חוזה הקלטות לראשונה בחייו הבוגרים. Take Good Care Of My Baby נכתב על ידי קרול קינג וג’רי גופין והתפרסם על ידי בובי וי ב 61. Memphis, Tennessee צ’אק ברי כתב והוציא את השיר ב 59 כבי סייד של Back In The USA. Sure To Fall (In Love With You) שיר של קארל פרקינס , כותב שירים אמריקאי ומאבות הרוקבילי שהשפיע רבות על הביטלס. השיר יצא ב 56 והביטלס שהעריכו את פרקינס מאוד ביצעו את השיר עוד מימי הקוורימן העליזים. למעשה הביטלס כל כך אהבו אותו שלא מעט קאברים שלו היו מבוצעים הן בהופעות והן בתכניות הרדיו. 2 שירים שלו אף הגיעו ל beatles for sale מ 64: honey don’t ו everybody ‘s trying to be my baby. שיר נוסף matchbox יצא אף הוא רשמית באי פי long tall sally. Hello Little Girl השיר המקורי הראשון אי פעם שכתב ג’ון ב 57. ב 1960 הקליטו לנון מקרטני הריסון וסטיוארט סאטקליף דמו לשיר. השיר ראה אור לבסוף ב 64 על ידי ה fourmost, להקה שניהל בריאן אפשטיין. Three Cool Cats שיר של ה coasters מ 58 ששוחרר כביסייד של הסינגל Charlie Brown. Crying, Waiting, Hoping שיר של באדי הולי שיצא ב 59 כבי סייד של Peggy Sue Got Married למעשה אחרי מותו בהתרסקות מטוס ב 3 לפברואר 59. באדי הולי נהרג עם עוד כמה זמרים מפורסמים כמו ריצ’י ולנס. היום הזה הוגדר כיום בו מתה המוזיקה. Love Of The Loved מקורי שלישי ואחרון. שיר מוקדם של פול שהיה חלק מהרפרטואר של הקוורימן ולאחר מכן בוצע קבוע במועדון הקאברן. השיר לבסוף הוקלט ויצא ב 63 על ידי סילה בלאק, בת טיפוחים נוספת של בריאן אפשטיין. September In The Rain במקור הופיע בסרט Melody For Two מ 1937. פול שאהב והכיר את שירי הפסקול, לעתים קרובות שילב גרסאות שלהן לרפרטואר ההופעות. Besame Mucho בלדה רומנטית מקסיקנית מ 1940 שחודשה כל ידי ה coasters ב 1960. מקרטני סיפר: “הביצוע של Besame Mucho על ידי ה coasters מדהים, מתחיל מינורי משתנה למייג’ור, והרגע שהוא משתנה למייג’ור הוא כזה רגע גדול מבחינה מוסיקלית. השינוי הגדול הזה משך אותי כל כך.” השיר הוקלט גם במסגרת הסשן הראשון שערכו הביטלס באולפני EMI ב 2 ליוני 62 עבור ג’ורג’ מרטין. ‘Searchin שיר נוסף של ה coasters מ 57 שהפך ללהיט. בוצע גם כן על ידי הקוורימן. סשן ההקלטות של 15 השירים ארך כשעה. הביטלס המבוהלים והנרגשים לא היו במיטבם בהקלטות. בחלק מהשירים אפשר לשמוע את קולו של פול רועד ובכללי הביצועים דלים ומינימליסטים. למרות זאת בריאן והביטלס היו בטוחים שהם עוברים את האודישן הזה. המנהל של מייק סמית’, דיק רואו נזכר: “אמרתי למייק שהוא יצטרך להחליט בין הביטלס או Brian Poole and the Tremeoloes (שנבחנו גם הם באותו היום) . הכל היה תלוי בו. הוא אמר, ‘שניהם טובים, אבל אחת היא להקה מקומית, והשנייה מליברפול’. החלטנו שמוטב לקחת את הלהקה המקומית. אנחנו יכולים לעבוד איתם ביתר קלות ולהישאר קרובים יותר”. Brian Poole and the Tremeoloes בריאן היה חמוש מעתה בהקלטות באיכות אולפן שיוכל להציג לחברות הבאות. התשובה הרשמית שקיבל בריאן היא ש “להקות גיטרה נמצאות בדרך החוצה”. בריאן לא ויתר, הגיע ללונדון ונפגש שוב עם נציגי דקה ואפילו הבטיח למחלקת המכירות שהוא מתחייב לקנות 3000 עותקים מכל סינגל של הביטלס שהם יפיצו. דיק רואו טען כי הוא לא שמע על הצעתו זו של בריאן, ואם כן היה שומע כנראה שהיה מחתים את הביטלס’. על גילוי נוסף ומעניין בו התברר כי חברת דקה היתה מוכנה בשלב כלשהו להחתים את הביטלס בתנאי שבריאן והלהקה ישאו בהוצאות ההקלטה, דיברנו בפודקאסט שלנו ב 2 פרקים על האודישן הגורלי הזה. חלק א’, חלק ב’. דיק רואו #Crying #גורגמרטין #דיקרואו #גוןלנון #בריאןאפשטיין #פילספקטור #קארלפרקינס #גורגהריסון #BesameMucho #coasters #פולמקרטני #Waiting #LoveOfTheLoved #סילהבלאק #HelloLittleGirl #decca #ToKnowHerIsToLoveHer #באדיהולי #TillThereWasYou #MemphisTennessee #BrianPooleandtheTremeoloes #NEMS #מועדוןהקאברן #צאקברי #סטיוארטסטסטקליף #Hoping #ביטלס #MoneyThatsWhatIWant