חיפוש באתר זה

יום הולדת 81 שמח לפול מקרטני! בשנה שעברה חגגתי לו 80 עגול עם פרק מיוחד בביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט, שהביא את 'מקרטני האחר', הנסיוני, התעוזתן והמנוגד לאותו מקרטני שאנחנו כל כך מכירים ואוהבים. אם לא האזנתם עדיין, אני ממליץ לכם לעשות את המסע עם 'מקרטני האחר' לאורך שנות הקריירה הארוכות שלו. לפרק תוכלו להאזין כאן. אגב זה הפרק הכי מואזן בפודקאסט. אתם כנראה אוהבים את מקרטני. היום, לכבוד הולדתו ה 81, החלטתי להביא קטע מתוך הביוגרפיה החמודה שכתב פיליפ נורמן על מקרטני. הקטע שבחרתי מתכתב עם החדשות האחרונות שהצהיר עליהן מקרטני על ההשלמה של העבודה על מה שיהיה ה'סינגל האחרון' של הביטלס – Now and Then. בשלהי 1993, פול, ג'ורג' ורינגו הסכימו להקליט מוסיקה חדשה שתצורף לאאוטייקים והקטעים הנדירים בסדרת הדיסקים שעמדה להשתחרר. היה ברור ש'תרגיל' שכזה יהיה חסר טעם אם הוא לא יכלול את ג'ון. הרצון הטוב של יוקו עמד עכשיו למבחן. ב 5 השנים בהן ג'ון 'פרש' ממוסיקה בין 1975 ל 1980, הוא המשיך לכתוב שירים במעין שגרה מעייפת ותחרותית עם פול שבה כלום לא יכל להעצר. בבניין הדקוטה, ישבה האלמנה יוקו ועברה על מצבור הדמואים הביתיים, כאלה שהיו מוכרים למעריצים אדוקים דרך בוטלגים אבל רובם תוייגו כקטעים לא מוכרים. בערב השנה החדשה 1994, פול יצר קשר עם יוקו כדי לומר לה שיחד עם ג'ורג' ורינגו הם חשבו לעשות קטע קטן עבור האנתולוגיה, אבל 'תפסו רגליים קרות' לאור העובדה שמדובר רק בשלושת רבעי ביטלס. הוא שאל האם היא תשקול למסור להם משהו של ג'ון שהם יוכלו לעבוד איתו? ניל אספינל שאותו יוקו העריכה מאוד, גם הוא כבר ביקש זאת ממנה. יוקו חשבה ונזכרה שג'ון דחה כל רעיון למופע איחוד של הביטלס כשהעולם כל כך רצה אחד כזה. הוא נהג לומר שהם יהיו ארבעה 'זקנים' חלודים על הבמה. יוקו ספרה: “החלטתי שזו תהיה טעות לעמוד בדרכו' הביטלס היו הלהקה של ג'ון. הוא היה מנהיג הלהקה וזה שהטביע את שמם. היה לי את המוניטין של מי שפרקה את הביטלס. עכשיו הייתי בעמדה של מי שיכולה לאחד אותם. מעין סיטואציה שניתנה לי על ידי הגורל". ב 19 בינואר 1994, פול עלה על הבמה של 'היכל התהילה של הרוקנרול' בטקס שהכניס לשם את ג'ון. פול הקריא מכתב שהוא כתב לג'ון. המכתב המרגש הסתיים במילים המרגשות: “ההנאה עבורי לאחר כל דרך החתחתים העיסקיים שעברנו, היתה שחזרנו להיות יחד באופן פעיל ושוב תקשרנו. ההנאה היתה בכך שאמרת לי שאתה אופה לחם עכשיו ועל איך אתה משחק עם התינוק שון. זה היה נפלא עבורי, כי זה נתן לי משהו להאחז בו. עכשיו שנים אחר כך, התכנסנו כאן כדי להודות לך על כל מה שאתה אומר עבורנו. המכתב הזה מגיע באהבה ממני החבר שלך פול". לאחר מכן יוקו שהיתה מרוגשת מאוד מהמחווה הזו של פול, העניקה לו קלטות ובהן 4 שירים של ג'ון ונתנה את ברכתה לביטלס להקליט עליהם את קולותיהם ואת הכלים שלהם. האיחוד שלו חיכו מליונים כמעט רבע מאה, קרה סוף סוף. התקשורת הבריטית קראה להם ה'ת'ריטלז' – שלושת הביטלס. הדיווחים אמרו שהם קיבלו 20 מליון פאונד כל אחד עבור הופעה חיה אחת עם ג'וליאן לנון שיחליף את אביו. אחרים דיווחו שהם עומדים להופיע בפסטיבלים וודסטוק ובאייל אוף ווייט. השיר היה קצר מדי ופול וג'ורג' סיפקו קטעי מידל אייט שכל אחד מהם ישיר בתורו. למרות העצבנות של ג'ורג', הם סיימו כשהם כותבים יחד. עבודות האוברדאבים נעשו באולפני הוג מיל של מקרטני. זו היתה הפעם הראשונה בה שלושתם ניגנו יחד מאז ינואר 1970. עדיין פול ניסה למנוע התערבות של יוקו בעבודה. “אמרתי לה: 'אל תחילי עלינו יותר מדי תנאים. זה גם ככה קשה לעשות את זה מבחינה רוחנית. אנחנו לא יודעים. אולי נשנא אחד את השני עוד שעתיים'. יוקו לא התערבה ואפילו לא הגיע לסשני ההקלטה. לשיר יחד עם קולו של ג'ון היתה חוויה מפחידה עבור פול ועבור כולם. “דמיינתי תרחיש קטן. הוא יצא לחופשה, התקשר ואמר שנסיים את הטראק שלו". חלק מהמתח שהיה בסשנים לאלבום Let it Be שוב צף ועלה. פול חשב ש Free as a Bird צריך להיות קטע גדול עם תזמורת, אבל ג'ורג' רצה את הסטיל גיטאר שלו כמו ב My Sweet Lord. אחרי שפול שמע את הריף שניגן ג'ורג' הוא ויתר ולא הציע שום דבר לשיפור. בסופו של דבר רק בפברואר 1995 הם חזרו לעבוד על הקטע השלישי, Real Love. קטע שג'ון הקליט לו דמו ב 1979 ב 6 גרסאות שונות שנקראו גם Real Life. פול ניגן בהקלטה על הקונטרה בס של ביל בלאק שלינדה רכשה עבורו בנאשוויל. שון שאיבד את אביו בגיל 5, היה נרגש לראות באולפן של פול אוסף של כלים היסטורים, כמו למשל את הצ'מבלו שנעשה בו שימוש ב Because. כשפול הזמין את שון לנגן עליו, הוא לא הפסיק במשך שעות. יום הולדת שמח לפול, בריאות ועוד המון מוסיקה מעולה שתרגש את כולנו!

עבור השיר האחרון שלנו אני רוצה לבקש את עזרתכם. האנשים במושבים הזולים יותר ימחאו כפיים. וכל השאר תשקשקו בתכשיטים שלכם. היינו רוצים לשיר שיר בשם Twist and Shout. כך לנון האמיץ לפני ביצוע השיר Twist and Shout במופע המלכותי ב 4 לנובמבר 1963. על השיר סיפרנו בפרק מיוחד בסדרת הפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס” שנקרא: “לרקוד את הטוויסט בדרך אל הכסף”. השיר שנקרא במקור Shake It Up, Baby נכתב על ידי פיל מדלי וברט ראסל שני כותבים אמריקאים שהיה זה שיתוף הפעולה הראשון שלהם כשעבדו בחברת ‘בריל בילדינג’ , שהיה אגב בניין אמיתי במנהטן שבניו יורק, שריכז כמה חברות שסיפקו כותבי שירים ושרותי הפקה. הבריל בילדינג במנהטן המושג “בריל בילדינג” השתרש והפך לכינוי עבור התעשייה הזו. ברט ראסל ששהה כמה שנים בקובה, חזר והשתלב בחברת ‘בריל בילדינג’ שכזו. ברט ראסל – האדריכל מאחורי Twist and Shout השפעת המוזיקה הלטינית ששמע בקובה, חילחלה לתוך Twist and Shout שכתב יחד עם פיל מדלי, תוך שימוש בריקוד הטוויסט שהיה פופלרי באותם ימים שהיה קשור קשר ישיר למוזיקת הרוקנ’רול שהחלה לפרוח גם בזכות כותבי ה”בריל בילדינג”. צ’אבי צ’קר בנה על הריקוד הזה קריירה שלמה והוציא כמה שירים מוכרים בניהם הסינגל The Twist שיצא ב 1960. בקטע הבא אפשר גם לראות ולהתרשם מהריקוד, לקום מהכיסא ולהתחיל לרקוד. שנה אחר כך הוציא צ’אבי צ’קר את Let’s Twist Again שהיה להיט: נחזור ל Twist and Shout, הראשונים להקליט גירסה לשיר היו ה Top Notes. השיר היה בי סייד לסינגל שנקרא (Always Late (Why Lead Me On שיצא ב 1961. זוהי גרסתם: כמו שאפשר לשמוע, גרסתם של הביטלס שונה לגמרי מה Top Notes ולא נראה שהבי סייד הזה משך את אותם לשיר. היתה זו גירסה אחרת לשיר שהדליקה את הביטלס וגרמה להם להוסיף את השיר לרפרטואר ההופעות שלהם. ברט ראסל שכנראה חשב שיש לשיר פוטנציאל יותר גבוהה מסתם בי סייד זניח, נותן את השיר ל Isley Brothers, להקת בלוז/סול מתחילה שהגיעה מסינסנטי. הוא מתנה זאת בכך שהוא בעצמו יפיק את השיר.הוא מהמר נכון והשיר מגיע למקום 17 במצעד הבילבורד וסולל את ההצלחה גם ל Isley Brothers. הנה ה Isley Brothers עם Twist and Shout: בצדו השני של האוקיינוס, בעיר נמל לא אטרקטיבית במיוחד, שומעים את השיר הביטלס. הם מייצרים גירסת רוקנ’רול מהירה יותר עבור השיר ומתחילים לבצע אותו בהופעות. כך נשמעים הביטלס ב 1962, במועדון הסטאר קלאב שבהמבורג בהופעה: ב 27 לנובמבר 1962, יום לאחר הקלטת הסינגל השני שלהם, Please Please Me, הביטלס יחד עם רינגו שנמצא כבר 9 שבועות יחד עם הלהקה, משתתפים לראשונה בשידור של ה BBC בלונדון, בתכנית The Talent Spot. בתכנית הם מבצעים 3 שירים: Love Me DO, PS I Love You ואת Twist and Shout. תוכלו לשמוע את הראיון שהם נתנו לתכנית ולמעשה זהו ראיון הרדיו הראשון שהם נותנים בהרכב הנוכחי. ב 11 לפברואר 1963, יום גורלי בחייהם, הם נכנסים להקליט את אלבומם הראשון באולפני אבי רואד. השיר היה פופולרי מאוד בהופעות שלהם ולא היה צ’אנס שלא ייכנס לאלבום הבכורה. ג’ורג’ מרטין סיפר: “ידעתי ש Twist and Shout היה קשה לשירה, ואמרתי, ‘אנחנו לא הולכים להקליט את זה עד סוף היום, כי אם נקליט אותו מוקדם, לא ישאר לך קול’. אז זה היה הדבר האחרון שעשינו באותו לילה. עשינו 2 טייקים, ואחרי זה לא היה לג’ון שום קול בכלל. זה היה מספיק טוב בשביל התקליט, והוא היה צריך את הצליל הזה. אני לא יודע איך הם עשו את זה. הקלטנו כל היום…”. נורמן סמית’, טכנאי האולפן סיפר: “בשלב הזה של ההקלטות הגרונות שלהם היו עייפים וכואבים – זה היה 12 שעות מאז שהתחלנו לעבוד. ג’ון, בפרט, היה גמור לגמרי.הוא מצץ כמה כדורים נגד כאבי גרון, גרגר חלב, חם והמשכנו.” ג’ון מוריד את החולצה ומתחילים להקליט.הטייק הראשון שחשוב לזכור שמוקלט כמו שהביטלס מבצעים את השיר בהופעה חיה, ללא שום תוספות, עבר בשלום והיה מושלם. ג’ורג’ מרטין, המבוגר האחראי מתעקש על עוד טייק אחד שיהיה רק למקרה. ג’ון כבר לא מחזיק מעמד והקול שלו קורס ומפסיקים את ההקלטה. ג’ון סיפר: “השיר האחרון כמעט הרג אותי. קולי לא היה זהה במשך זמן רב לאחר מכן; בכל פעם שבלעתי זה היה כמו נייר זכוכית. תמיד התביישתי בזה, כי יכולתי לשיר את זה יותר טוב מזה; אבל עכשיו זה לא מטריד אותי. אני רק בחור מטורף שעשה כמיטב יכולתו.” ג’ון רוברטסון שכתב סדרה מעולה של ספרונים בשם The Complete Guide to the Music of…. על דיסקוגרפיות שלמות של אמנים’ כתב על Twist and Shout משפט מקסים: “לנון פשוט קרע את הקול שלו עבור הרוקנ’רול…” השיר כאמור יוצר באלבום הבכורה של הביטלס וממוקם כשיר שסוגר את האלבום. האלבום Please Please Me יצא בבריטניה ב 22 במרץ 1963. השיר היה הרוקר החזק של הביטלס לאותה תקופה. הביטלס ניסו לשחזר את ההצלחה באלבום השני עם Money באותה צורה (רוקר של לנון שנותן את הנשמה וסוגר את האלבום), אך Twist and Shout הוא זה שמייצג את יריית הפתיחה לביטלמניה ואולי בכלל לפלישת הרוק הבריטי. תוכלו להאזין לפרק בפודקאסט שמביא את סיפורם של 2 השירים בעלי המכנה המשותף. שנה אחר כך ינסה גם מקרטני ‘לקרוע’ את הקול כמו ליטל ריצ’ארד ב Long Tall Sally שיוקלט באותה הדרך. טייק אחד ללא כל תוספות. מאז Twist and Shout ליווה את קריירת ההופעות של הביטלס לאורך כל ציוני הדרך החשובים שלה: ההופעה המלכותית מול המלכה ב 4 לנובמבר 63, ההופעה אצל אד סאליבן בפברואר 64 ופתח את ההופעה באצטדיון שיי בניו יורק ב 15 באוגוסט 65. הוא בוצע כ 9 פעמים בסה”כ בתכניות הרדיו של ה BBC. לסיום קריצה לימינו אנו, ב 2015 מבצעת לטיטה ג’ורג’ את השיר ב The Voice הבריטי.

ב 23 באוגוסט 1963, יום יציאת הסינגל She Loves You, הביטלס עורכים ראיון עבור הרדיו השבדי שבלונדון. המנחה קלאוס בארלינג, עיתונאי ומפיק שבדי מראיין אותם אחרי הופעה בבורמאות’ האמפשייר. קלאוס: ומשמאלי, ישנו בחור שנשמע כמו מה…? רינגו: רינגו…זה אני…אתה מכיר אותי…(עושה קולות של תופים). קלאוס: אלו אמורים להיות התופים. רינגו: כן…נו טוב… המנחה: ואחר כך יש לנו את… ג’ורג’: ג’ורג’ הריסון קלאוס: מנגן על… ג’ורג’: גיטרה קלאוס: גיטרה סולו ? ג’ורג’: כן (עושה חיקוי של גיטרה) קלאוס: והבא בתור יש לנו את… ג’ון: (חיקוי של גיטרה), ג’ון. רינגו: לנון ג’ון: רית’מוס… קלאוס: ומימיני… פול: (חיקוי קולות של בס) פול מקרטני. קלאוס: כולכם מליברפול ידועים כ… פול וג’ון: הביטלס. קלאוס: כן, יש לכם כמה להיטים בשבדיה, חשבתם להגיע לשבדיה ? רינגו: היינו רוצים, אבל אנחנו ממש עמוסים בתקופה הזו, אני לא חושב שנגיע לשם מתישהו בשנה הבאה אם בכלל. פול: למעשה אנחנו רוצים להגיע כי שמענו על הבנות בשבדיה… קלאוס: זה פול והוא אמור להיות הילד המתוק במשפחה הזו לא ? פול: אוי שתוק. ג’ון: אבא שלו היה חטיף מארס. את הראיון המלא תוכלו לשמוע כאן: בריאן אפשטיין שומע ומבין את הפוטנציאל של האהדה ההולכת וגוברת בשבדיה. הוא ממהר לקבוע מיני טור של 7 הופעות בשבדיה של 8 ימים.למעשה זה יהיה הטור הראשון של הלהקה מחוץ לגבולות בריטניה, להוציא את ההופעות בהמבורג. החשיבות של הטור הזה הוא שניתן לראות בו את ניצני הביטלמניה.בפעם הראשונה התופעות יתגלו מחוץ לגבולות בריטניה, הטור הבא מחוץ לגבולות הממלכה יהיה כבר לפאריז במשך 3 שבועות בתחילת 1964 ומשם היישר לכיבוש ארה”ב. עם סיום ההקלטות ל With the Beatles, הביטלס משאירים את עבודות המיקס לגאוני האולפן ומגיעים ב 23 באוקטובר 1963 לשדה התעופה בלונדון משם הם טסים לשדה התעופה ארלנדה שממוקם כ 40 ק”מ צפונית משטוקהולם שבשבדיה. קבוצה של כ 15 מעריצים מחכה להם כשהם נוחתים בשדה התעופה שם. הביטלס חילקו חתימות והצטלמו עם המעריצים שמצידם חילקו להם פרחים מה שהפתיע את הלהקה אבל הם קיבלו אותם ברוח טובה ואף הצטלמו עם הפרחים והמעריצים. הביטלס מתקבלים בפרחים בשדה התעופה ב 23 לאוקטובר 63. סרטון קצר משדה התעופה ארלנדה תוכלו לראות כאן: משם הם נוסעים עם ליווי משטרתי אל מלון קונטיננטל מול תחנת הרכבת המרכזית של שטוקהולם, שם האוהדים חיכו בחוץ, בתקווה לראות את הלהקה. מסיבת עיתונאים נערכה במלון כמה שעות לאחר הגעתם של הביטלס ולאחר מכן נערכה ארוחת ערב בהשתתפות חלק מהכתבים. ה 24 באוקטובר, היום השני לביקור נפתח בנסיון שלהם לטייל קצת בשטוקהולם, מה שלא ממש צלח. מאות מעריצים החלו להתגודד ולהקיף אותם. ביום הזה מקליטים הביטלס הופעה עבור הרדיו השבדי, ההופעה מתרחשת בתיאטרון בשם Karlaplansstudion. הם מבצעים את I Saw Her Standing There, From Me To You, Money (That’s What I Want), Roll Over Beethoven, You Really Got A Hold On Me, She Loves You and Twist And Shout. חוסר בסאונד צ’ק ובכבלים בריטים שהביאו איתם הביטלס שלא ממש התאימו לציוד ההגברה וההקלטה השבדי, גרמו לבעיות בהקלטה. הנס ווסטמן טכנאי הסאונד מספר: “לא הייתי מרוצה מההקלטה והתנצלתי בפני הביטלס על הדיסטורשן שהיה בסאונד. אבל הם נראו מאושרים מאוד. איבדתי שליטה על גובה הצליל. המגברים לא הצליחו לעשות זאת כאשר הביטלס החלו לנגן. זו היתה לבל הסאונד הגבוה ביותר שראיתי ובוודאי שגם רמת העיוות הגרועה ביותר ששמעתי מעודי. כששמעתי את התוצאה,יכלתי להבין מדוע הביטלס היו כל כך שמחים. הם כבר החלו בשנת 1963 להשתמש בעיוותי צליל כדי ליצור צליל מיוחד מאוד.” אם מקשיבים להקלטה, שומעים קודם כל את הביטלס מיומנים מאוד, חדים ומלאי אנרגיה מתפרצת. ההופעה עבור הרדיו השבדי בתיאטרון Karlaplansstudion ביום למחרת, ה 25 באוקטובר, ההופעה הראשונה בשבדיה. היא מתרחשת באולם בית ספר בעיירה קארלסטד המרוחקת כ 300 ק”מ משטוקהולם. הביטלס מופיעים מול כ 600 מעריצים. למחרת ב 26 באוקטובר, חוזרים הביטלס לשטוקהולם על מנת להופיע את הופעתם השנייה בשבדיה, באולם הטניס המלכותי. במהלך ההופעה התחשמלו מעט ג’ון ופול מהציוד . פול סיפר: “זו הרגשה נוראה, הרגשתי כאילו השיניים נושרות לי”. ב 27 באוקטובר, נוסעים הבטלס מרחק של כ 500 ק”מ על מנת להופיע בעיירה גוטנברג. הביטלס מבצעים שם 3 הופעות ב 3 בצהריים, 5 אחה”צ, וב 8 בערב. לא נרשמו תקריות מיוחדות. משם ב 28 באוקטובר ממשיכים הביטלס לעיר בוראס שם הם מבצעים הופעה אחת, הגדולה ביותר בשבדיה – מול כ 2500 מעריצים. לאחר מכן הם חותמים על תקליטים בחנות תקליטים מקומית בשם Waidele שעד מהרה נחסמת עם ערב רב של מעריצים. ב 29 באוקטובר מתקיימת ההופעה האחרונה בשבדיה ומגיעים לעיר הצפונית אסקילסטונה (נסו להגיד את זה 3 פעמים ברצף). הביטלס מופיעים באותו ערב מול 2000 מעריצים באולם הספורט של העיר. משתעשעים בחדר ההלבשה ב 30 באוקטובר לביטלס נשארה עוד התחייבות אחת במיני טור הזה בשבדיה והיא הופעה בתכנית טלויזיה מוזיקלית לנוער בשם Drop In עם מגישת התכנית קרסטי אדאמס ריי. התכנית צולמה בתיאטרון בשטוקהולם שמקרא Arenateatern מול קהל. על הצגת הביטלס הופקד מיודענו קלאוס בארלינג. הביטלס מתחילים חזרות אחה”צ ובשלב מסויים מנגנים גירסה אקוסטית לשיר חדש שכתבו I Want to Hold Your Hand – עליה אמר בארלינג “מיד ידעתי שזה יהיה להיט…”. עם מעריץ שבדי צעיר בחדר ההלבשה הביטלס התכוונו לבצע 2 שירים She Loves You ו Twist and Shout. כשהם מסיימים מאיץ בהם קלאוס בארלינג לבצע עוד שיר, הביטלס נעתרים ומבצעים את I Saw Her Standing There. בסיום השיר מגיעה המגישה קרסטי אדאמס ריי לסגור את התכנית ולעבור לשיר הסיום, אך בארלינג הנלהב לא מוותר וסוחט עוד שיר אחד מהביטלס. הביטלס נעתרים שוב ומבצעים גרסה מאלפת של Long Tall Sally של ליטל ריצ’ארד ופשוט מתפוצצים מול הקהל. עכשיו סוף סוף אפשר להתחיל בשיר הסיום של התכנית אליו הביטלס מצטרפים בעליצות ושמחה ומשם ממשיכים הביטלס בחזרה למלון קונטיננטל. את הקטע של הביטלס בתכנית תוכלו לראות כאן: התכנית שודרה רק ב 3 בנובמבר 63. חברת אפל קנתה את הזכויות לקטעי הוידאו של הביטלס בתכנית ולכן יכלה לשלבם באנתולגיה. בתכנית Drop in עם הזמרת השבדית ליל באבס משם המשיכו הביטלס למלון קונטיננטל. ב 31 באוקטובר, היום האחרון לביקור בשבדיה, הביטלס מתראיינים שוב על ידי קלאוס בארלינג לרדיו השבדי, ומספרים על הפרויקטים הבאים שלהם כולל המופע מול המלכה האם ומופע הכריסמס. את הראיון המלא תוכלו לשמוע כאן: בחזרה לשדה התעופה ארלנדה משם ממריאים הביטלס חזרה ללונדון שם מחכה להם הפתעה. הביטלס עולים למטוס חזרה ללונדון ב 31 באוקטובר 63 ניל אספינל סיפר: “היו שם כ 10,000 איש בשדה התעופה בלונדון כשחזרנו משבדיה. הקטע פשוט הלך וגדל. זה התחיל בשנת 1963 אבל זה עדיין לא הגיע לשיא.” האגדה מספרת, ששם בשדה התעופה הית’רו, בריאן אפשטיין נתקל באחד אד סאליבן שמו, והציע לו דיל להופעת הלהקה אצלו בתכנית. האנדרלמוסיה שראה סאליבן בעת ​​שניסה לתפוס את טיסתו לניו-יורק שיחקה תפקיד מרכזי בפלישה הבריטית לארה”ב. שבדיה סללה את הדרך לעולם עבור הביטלס. הביטלס בהית’רו 31 באוקטובר 63.

ב 30 באוגוסט 1964 הביטלס הופיעו באטלנטיק סיטי כחלק ממסע ההופעות הנרחב הראשון בארה”ב. מוקדם יותר באותו היום, דרק טיילור, קצין העיתונות של הביטלס, עורך מסיבת עיתונאים, מציג את הביטלס ומזמין את העיתונאים לשאול אותם שאלות. הנה מקבץ שאלות ותשובות מבריקות מבית היוצר של הביטלס: שאלה לג’ון: מכל הערים שבהן היית, איזה מהם אתה הכי אוהב? ג’ון: ליברפול. שאלה לרינגו: מה אתה חושב על הטלוויזיה האמריקאית? רינגו: נהדרת – יש לך 18 תחנות, אבל אתה לא יכול לקבל תמונה טובה באף אחת מהן. שאלה: איך זה מרגיש לעבוד על כל העולם? ג’ון: איך זה מרגיש כשעובדים עליך? רינגו: אנחנו נהנים מזה. פול: אנחנו לא ממש עובדים עליכם. ג’ורג’: טוב, רק קצת. שאלה: האם חיברתם כאן שירים חדשים? פול: שניים. שאלה: מה הם? פול: אנחנו לא יכולים להגיד לך. פול לא רצה לגלות אז, אבל אנחנו נגלה לכם ש 2 השירים שכתב פול הם Every Little Thing ו What You’re Doing עליו נדבר היום. הביטלס במסיבת העיתונאים, זמן קצר לפני ההופעה באטלנטיק סיטי. הביטלס שוכנו במלון לאפייט כבר בלילה הקודם וביום המופע עזבו את המלון בצהריים כשהם נוסעים בגב של משאית המובילה דגים על מנת להתחמק מהמעריצים. במרחק קצר מאולם הכנסים שם אמורה היתה להתקיים ההופעה, הם כבר החליפו לאוטובוס שחיכה שם. משאית כביסה תמתין להם כשההופעה תסתיים. ההופעה באטלנטיק סיטי התרחשה באולם הכנסים של העיר, וכהרגלם של ההופעות באותה תקופה, היא היתה מחרישת אזניים. במשך חצי שעה הביטלס ניגנו שירים מול 18 אלף איש שצרחו וצעקו עדי כדי כך שהלהקה בקושי נשמעה במגברים. קהל מאושר בהופעה לאחר ההופעה הזו, מקבלים הביטלס יום חופש. יום חופש לביטלס באותה תקופה אומר שירים חדשים, ואם לשפוט לפי התשובה שפול סיפק במסיבת העיתונאים, השירים החלו להכתב כבר לפני ההופעה. כאמור, מקרטני כותב 2 שירים חדשים וכך הוא סיפר. “כתבנו את השירים באטלנטיק סיטי, זה לא שאטלנטיק סיטי מעוררת השראה מיוחדת, אלא פשוט היה לנו יום לטייל שם” ל What You’re Doing שהשראתו כנראה נבעה מהיחסים הקופצניים בינו לבין ג’יין אשר, לא ייחס מקרטני חשיבות גדולה מדי: “השיר הוא סוג של פילר. אני חושב שהוא קצת יותר שלי מאשר של ג’ון, אבל אני לא ממש זוכר אז כדי להיות בצד הבטוח אני שם את זה משהו כמו 50-50. זה לא נשמע כמו רעיון שאני זוכר שג’ון מציע, אז זה נשמע כמו דרך להתחיל לכתוב שיר. “היי, מה היא עושה?”. לפעמים אתה מתחיל שיר ומקווה שהקטע הטוב ביותר יגיע עד שתגיע לפזמון… אבל לפעמים זה כל מה שאתה מקבל, לטעמי ההקלטה טובה יותר מאשר השיר. לפעמים הקלטה טובה תשפר את השיר”. לגבי כתיבת השיר, ג’ון היה יותר החלטי: “השיר שלו … אולי תרמתי משהו.” פול השתמש בטכניקה יחודית לחריזה בשיר, חריזה יחד עם צמדי מילים. למשל המילה doing התחרזה עם blue and או running עם fun in. במהלך שהותם באטלנטיק סיטי, הביטלס מספיקים לחמוק ולהזמין לעצמם את הכריך האגדי המפורסם באורך 6 פיט (182.88 ס”מ למי ששאל) מה White House Sub Shop. הכריך כונה “צוללת” ובתמונה תוכלו לראות את הביטלס עם הכריך יחד עם בובי פלארמו שחוץ מהיותו שוטר באטלנטיק סיטי עבד גם ב’בית הלבן’, והוא זה שהגיש ללהקה את הכריך. הביטלס חזרו מארה”ב וב 29 בספטמבר 1964 נכנסו לאולפן על מנת להקליט את האלבום הבא, רגע לפני תחילת מסע ההופעות הבריטי. ביום ההקלטות הראשון עובדים הביטלס על 3 שירים: Every Little Thing, I Don’t Want to Spoil the Party ומתחילים לעבוד על What You’re Doing שמוקלטים לו 7 טייקים בסיסיים באותו היום. בסוף טייק 5, בו פול מפשל עם הבס, שואל פול את ג’ורג’ מרטין: “איך זה נשמע כאשר הבס עושה את הדבר המוזר הזה? זה נשמע טוב או שזה נשמע כמו חרא מוחלט?” הקשיבו לקטע הקצר כאן: ביום המחרת, ה 30 בספטמבר, מקליטים הביטלס עוד 5 טייקים לשיר, טייקים 8 עד 12. את טייק 11 תוכלו לשמוע בלינק הבא: אמנם טייק 11 היה הטוב ביותר, אבל משהו לא התיישב שם טוב, ג’ון שר נמוך, ג’ורג’ מנגן פתאום את הריף של הגיטרה גבוה מדי ולקראת הסוף ישנן 2 שניות של הפסקה מוזרה. השיר הופך לבעייתי מכל שירי האלבום ומוחלט שהוא חייב מקצה שיפורים. הנה מקבץ תמונות מה 30 בספטמבר 1964 – יום ההקלטות השני לשיר: נרוץ קדימה. אנחנו ביום ההקלטות האחרון שנקבע לאלבום, ה 26 באוקטובר 1964. לאחר הפסקה ממושכת לצורך הופעות – כל שאר השירים מוכנים ומוקססים חוץ משניים – קאבר של רינגו ל Honey Don’t שאיתו מתחילים את העבודה, ומיודענו, הילד הרע של האלבום What You’re Doing. מתקבלת החלטה גורלית: להקליט את השיר מחדש ולא להסתמך על הטייקים הקודמים. מוקלטים 7 טייקים שמתוייגים כ 13 עד 19, כשטייק 19 הוא המוצלח ביותר.. עכשיו מתחילה מלאכת ההרכבה: קולו של פול מוכפל ומוחלט להשתמש בתיפוף של רינגו כפתיח לשיר שיהיה באותו סגנון של הלהיט Be My Baby של להקת הבנות ה Ronettes: הביטלס חיבבו מאוד את טרנד להקות הבנות שרווח באותה תקופה והקליטו כמה קאברים כאלו עבור 2 האלבומים הראשונים שלהם.(Boys, Chains, Please Mr Postman…). ב Beatles For Sale לא היו קאברים ללהקות בנות, הפעם הם היו מחווה לגיבורי הרוקנ’רול של הביטלס כמו צ’אק ברי, קארל פרקינס ובאדי הולי. המפיק וחלק מצוות הכתיבה של השיר עבור הרונטס היה לא אחר מאשר פיל ספקטור שברבות הימים הפיק כמה אלבומים ללנון בניהם אלבום הקאברים Rock n’ Roll. עבור האלבום הקליט לנון גירסה גם עבור Be My Baby שלבסוף לא נכנסה לאלבום. לקראת סוף השיר על מנת למלא את 2 השניות החסרות, נעשה שימוש נוסף באותו תיפוף של רינגו במה שאני אוהב לכנות סולו התופים הראשון של רינגו (השני הוא ב The End). תוספת הנגינה על הפסנתר יוחסה לג’ורג’ מרטין בכמה מקורות אך פול עצמו ייחס אותה לעצמו בראיון שעשה ב 1964. למחרת ב 27 באוקטובר מכינים ג’ורג’ מרטין וטכנאי האולפן נורמן סמית’ וקן סקוט 2 מיקסים לשיר מונו וסטריאו.

ב Norwegian Wood חלקו של הסיטאר היה סימלי. הנה הביטלס הרוקיים נפתחים אל תרבות המזרח שהתחילה להיות נגישה לתרבות המערב וזאת בין היתר בזכותו של ראווי שאנקר, נגן הסיטאר ההודי שאותו אהבו אמנים בעיקר אנגלים לאהוב. השיר הבא בו הסיטאר כבר היה נוכח ככלי מרכזי באחד הקטעים באלבום הבא – ריבולבר. לא רק זאת. ג’ורג’ הריסון כותב את השיר Love You To על גבי הסיטאר ולא על גבי הגיטרה כבפעמים הקודמות. “כתבתי אותו על הסיטאר, כי הסיטאר נשמע כל כך נחמד והעניין שלי במוזיקה הזו נעשה עמוק יותר ויותר. רציתי לכתוב מנגינה שהיתה ספציפית לסיטאר. כמו כן היה חלק עבור הטאבלה, וזאת היתה הפעם הראשונה שהשתמשנו בנגן טאבלה בהקלטות. מבחינתי Norwegian Wood היה תאונה מבחינת הסיטאר.” הטאבלה היא כלי הקשה הודי בעל 2 תופים בגדלים שונים עליהם מתוחה פיסת עור ובערך באמצעה מודבק עיגול שחור של עור עבה יותר שמפיק צליל אחר. התופים מוצבים לפני המתופף שיושב בישיבה מזרחית מולם ומפיק צלילים בעזרת אצבעותיו וכפות ידיו. הטאבלה פול סיפר על התקופה: “הצלילים ההודיים הם בעיקר ג’ורג’. התחלנו רק לשמוע מוסיקה הודית ולהקשיב לדברים, אהבנו את הרעיון ועשינו קצת דברים כאלה בשירים לפני כן. אבל ג’ורג’ התעניין בזה מאוד והלך לכמה קונצרטים של ראבי שנקר, ואחר כך פגש אותו ואמר, “נפלתי מהרגליים! – רק מהאדם שהוא. הוא בחור מדהים. הוא אחד הגדולים.” אז שניהם נהנו יחד…” ב 21 בינואר 1966, ג’ורג’ ופאטי נישאו לאחר קשר של כשנתיים, במשרד רשם החתונות שבאישר, מקום מגוריו של הריסון. היחידי מהביטלס שהגיע לחתונה (חוץ מג’ורג’ עצמו) היה פול. השניים האחרים מצאו זמן לצאת לחופשה. פול ובריאן שימשו כשושבינים ואם לשפוט על פי התמונות פול שימש גם כטועם האלכוהול הראשי. ה 21 בינואר 1966 – חתונתם של ג’ורג’ ופאטי – שימו לב לפול המבושם פאטי סיפרה: “זו לא היתה החתונה שחלמתי עליה – רציתי מאוד להתחתן בכנסייה, אבל בריאן לא רצה מהומה גדולה. כולם סמכו עליו כל כך וכאשר הוא אמר שזו צריכה להיות חתונה שקטה אצל רשם החתונות, ג’ורג’ הסכים. הוא גם אמר שזה חייב להיות סודי – אם העיתנים יגלו, זה יהיה כאוטי … לא היה שום מחסור בתמונות שלנו מהחתונה עוזבים את משרד הרישום. יצאנו לרחוב ומצאנו עשרות צלמי עיתונות מחכים.” ב 2012 פול השתתף גם בחתונתו של דאהני הריסון, בנו של ג’ורג’ שנערכה בפרייר פארק, הפעם השתתף גם רינגו. הנישואים אגב, לא החזיקו מעמד ולפני כשנה החלו דאהני ורעייתו בהליך גירושין. דאהני הריסון ביום חתונתו ב 2012 יום לאחר חתונתם של ג’ורג’ ופאטי, נערכת מסיבת עיתונאים שאירגן בריאן בהשתתפות טוני בארו ובריאן אפשטיין. פאטי המשיכה וסיפרה: “אחרי החתונה שלנו היינו צריכים לסבול מסיבת עיתונאים שבריאן אירגן. זה היה כל כך מפחיד עד שכמעט טשטשתי אותה מזיכרוני. הרבה כתבים שאלו שאלות על מתי ג’ורג’ ביקש ממני להינשא לו ועל לתוכניותינו לעתיד. ג’ורג’ סיפר שהציע לי ביום שנפגשנו, ברכבת בה צילמו את ‘A Hard Day’s Night’, ואמרתי שלא חשבתי שהוא רציני.” בקטעים ממסיבת העיתונאים תוכלו לצפות כאן: הריסון המאוהב, גם באשתו החדשה וגם במה שהוא קורא ומבין על הפילוסופיה ההודית והמזרחית, כותב שיר המשלב את השניים. A lifetime is so short A new one can’t be bought I’ll make love to you If you want me to השיר מכיל גם מה שמרגיש כעקיצונת קטנטונת מבית היוצר של ג’ורג’: There’s people standing round Who’ll screw you in the ground They’ll fill you in with all their sins, you’ll see האם ישנו מישהו שיכל למסמר את ג’ורג’ (או את הקריירה שלו ככותב שירים) לאדמה? באותה התקופה התחיל הריסון לכתוב עוד שיר רוחני בשם Art of Dying שהושפע מחוויית ה LSD אותה עבר עם לנון ונשותיהם לאחר שמכר שלהם שהיה רופא שיניים החליק להם LSD לתה. במהלך החוויה הריסון סיפר שהוא שמע קולות שאמרו “היוגים מההימאליה“, חוויה שזעזעה אותו והחלה את המסע לחיפוש עצמי ורוחני. אותו Art of Dying לא מצא את דרכו לאלבומי הביטלס ויצא לבסוף ב 1970 באלבום המשולש הפנטסטי של הריסון All Things Must Pass. ב 11 באפריל 1966, מתחיל ג’ורג’ את העבודה על מה שיהיה Love You To שהיה חסר שם באותם סשנים וכונה בשם הזמני Granny Smith. ג’ף אמריק, טכנאי האולפן סיפר: במקור קראתי לו ‘Granny Smith’, זה מה שכתבתי על ההקלטה, זה על שם סוג התפוח החביב עלי. זה רק בגלל שג’ורג’ לעולם לא נתן שמות לשירים שלו. במהלך כל הפגישות לעבודה על השיר הוא המשיך להיות מכונה ככה.” במקרה או שלא, Granny Smith הוא סוג התפוח שנבחר להיות הלוגו של חברת אפל מאוחר יותר. הטייק הראשון כלל את ג’ורג’ ומנגן על גיטרה אקוסטית כשפול שר קולות רקע. בטייק 3 ג’ורג’ כבר הרגיש מוכן והחל להקליט את הסיטאר. לאחר כשעת הפסקה, מגיעים הנגנים ההודים. אחד מהם, אניל בהגוואט, הוא זה שנבחר לנגן את הטאבלה בשיר. הוא סיפר: “בחור בשם אנגארדי התקשר אלי ושאל אם אני פנוי באותו ערב לעבוד עם ג’ורג’. לא ידעתי למי הוא מתכוון – הוא לא אמר שזה הריסון. רק כאשר רולס רויס הגיעה לאסוף אותי, הבנתי שאנגן בסשן של הביטלס. כשהגעתי לאבי רואד היו שם נערות עם תרמוסים, עוגות וכריכים שמחכות שהביטלס ייצאו. ג’ורג’ אמר לי מה הוא רוצה, ואני כיוונתי איתו את הטאבלה. הוא הציע לי לנגן משהו בסגנון ראבי שנקאר, 16 פעימות, אם כי הוא הסכים שאני צריך לאלתר. מוסיקה הודית היא בעצם אלתור. היה לי מזל רב, הם שמו את שמי על עטיפת התקליט. אני באמת גאה בזה, הם היו הכי גדולים אי פעם ושמי על העטיפה. זה היה אחד הימים המרגשים ביותר בחיי”. ג’ורג’ יחד עם נגן הטאבלה אניל בהגוואט עוד 2 נגנים היו נוכחים וניגנו בטמבורה (כלי שדומה לסיטאר קטן) ובעוד סיטאר. 2 טייקים הוקלטו עם כל הכלים ההודים. לטייק האחרון מוסיפים בס של פול וגיטרה עם אפקט fuzz שג’ורג’ מנגן עליה, אותו אפקט שפול חיבר אליו את הבס שלו בהקלטות Think For Yourself. את צלילי אפקט הפאז אפשר לשמוע כצלילים צורמים שמגיחים מדי פעם. ב 13 לאפריל המשיכה העבודה על השיר.ג’ורג’ מוסיף עוד קולות, רינגו טמבורין ופול הוסיף קולות פלצטו שבסופו של דבר נשארו בחוץ. ב 2012, תקליטון 7 אינץ עם הטבעה של הטייקים המוקדמים נמכר מתוך האוסף של משפחת הריסון במכירה פומבית תמורת 6250 פאונד. התקליטון של Granny Smith שנמכר ב 2012 ב 2 במאי 1966, התארחו הביטלס בתכנית הרדיו Saturday Club של ה BBC, בה התארחו לא מעט פעמים בעבר אצל השדרן הותיק בריאן מתיו – למעשה זו היא תכנית חגיגית לציון 400 תכניות. בריאן מת’יו עם הביטלס באחד משידורי ה BBC בריאן שאל את הביטלס: “האם אתם יכולים לחשוף סודות על האלבום החדש ? האם נגנתם בכלי נגינה יוצאי דופן הפעם? הרי לא תוכלו להשתמש בסיטאר שוב כי כולם כבר משתמשים בו.” ג’ורג’ עונה: “כן, אני מנגן בסיטאר בקטע אחד, אבל לא אכפת לי אם כולם משתמשים בו עכשיו. אני פשוט מנגן בו כי אני אוהב את זה.” לסיום, מפאת חוסר בחומרים מהעבודה על הקלטת השיר המיוחד הזה בחרתי לצרף סרטון של להקת קאברים שהעלתה אותו על הבמה עם כל הכלים שהשתתפו בו כולל אפקט הפאז. מרתק מאוד לראות ולהבין את מערך הכלים בשיר.

עבור כריסמטס 1966, לראשונה לביטלס אין אלבום מוכן. מסורת של 3 שנים שהחלה ב 63 עם With the Beatles, Beatles for sale ו Rubber soul – נשברת. ריבולבר יצא לאור ב 6 באוגוסט וב 24 בנובמבר נכנסו הביטלס לאולפן להתחיל ולעבוד על מה שייצא רק ב 1 ביוני 1967 – סרג’נט פפר. לאור העובדה המצערת הזו – לפחות מבחינתם של חברת התקליטים, ההחלטה המתקבלת היא להוציא אלבום אוסף במקום. על מנת להעלות את ערכו, מתקבלת החלטה לכלול בו בנוסף ל 8 שירים שלוקטו מתוך Help, Revolver, a hard day’s night ו Rubber soul, עוד 7 שירים שיצאו אך ורק בסינגלים בבריטניה. בנוסף על מנת לעודד עוד יותר את המכירות של האלבום, החליטה חברת התקליטים לכלול גם שיר אחד שלא יצא מעולם בבריטניה, Bad Boy, גרסת כיסוי של הביטלס לשיר של לארי וויליאמס שהוקלטה בשנה הקודמת עבור חברת קפיטול האמריקאית ויצאה באלבום האמריקאי Beatles VI ב 14 ליוני 1965. עבור המעריצים הבריטים זו תהיה הפעם הראשונה שהם יקשיבו לגרסת הביטלס לשיר. את השיר הביטלס הכירו היטב. הוא ליווה אותם עוד מתחילת ההופעות בימי הקאברן העליזים, זמן קצר לאחר שיצא ב 1959 על ידי לארי וולייאמס בסינגל משל עצמו. הקשיבו לגרסתו של ווילייאמס כאן: בצידו השני של הסינגל היה עוד שיר של ווילייאמס בשם She Said Yeah. גרסת כיסוי לשיר הזה כלל מקרטני באלבום הקאברים שלו משנת 1999 Run Devil Run שכלל שירים משנות ה 50 ועד 2 שירים מקוריים שכתב מקרטני. גרסתו של ווילייאמס: בסה”כ הקליטו הביטלס 3 קאברים לשיריו של לארי ווילייאמס האמריקאי אותו ג’ון לנון העריץ מאוד ובשיר הספציפי הזה אולי גם הזדהה מאוד עם המילים: קונה כל מגזין רוקנ’רול שנמצא על הדוכן כל אגורה שהוא מקבל, הוא רץ לתיבת הנגינה הוא מדאיג את המורה שלו עד שבלילה היא עומדת להתפוצץ מכל הרוקנ’רול והסיבובים עם החישוק הרוקנ’רול הזה חייב להעצר ראשו של ג’וניור קשה כמו סלע ג ‘וניור, התנהג כמו שצריך ! וולייאמס התחיל את הקריירה באמצע שנות החמישים והצליח עם שירים כמו Bony Moronie, Slow Down, Dizzy Miss Lizzy ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות החמישים, חלה ירידה בפופולריות שלו ובכמות המכירות וזאת עד לאמצע שנות ה 60 בהם שיתף פעולה עם ליטל ריצ’ארד והפיק לו 2 אלבומים. החברות בניהם נמשכה אך בשנות ה 70 הפכו שניהם למכורים לסמים קשים ואף נרשמה תקרית לא נעימה, כשווילייאמס איים לירות בליטל ריצ’ארד עקב חוב שלא שולם כשזה רכש ממנו סמים. מזלו של לארי ווילייאמס לא שפר עליו ובתחילת שנת 80 נמצא יירוי בביתו שבלוס אנג’לס מיריית רובה, מה שנראה כהתאבדות. הוא היה בן 44 במותו. לארי ווילייאמס בתחילת יום ה 10 במאי 1965, הביטלס נמצאים בצילומי הסרט Help ביום הצילומים הראשון מתוך שניים בלוקיישן שבקלייבדן האוס, אחוזה עם מבנה מהמאה ה 19 שנמצאת במיידנהד שבמחוז ברקשיר שמחוץ ללונדון. הביטלס בתחילת יום ה 10 למאי 1965 בקלייבדן האוס אחת הסצנות האהובות עלי מתוך הסרט Help שצולמה בקלייבדן האוס, מתארת שיח על משחק קלפים בין חברי הלהקה על נחיצותה של אצבעו של רינגו והאם הוא יוכל לתופף בלעדיה. הסצינה האהובה בערב נכנסים הביטלס לאולפן בשעה 8 בערב על מנת להקליט 2 שירים עבור האלבום שקפיטול רצו לשחרר Beatles VI. הביטלס מתחילים להקליט שיר אחר של ווילייאמס בשם Dizzy Miss Lizzy ומבצעים 2 טייקים לשיר. לאחר מכן עוברים הביטלס לעבוד על Bad Boy. מוקלטים 3 טייקים ללא השירה ובטייק הרביעי מקליט לנון את השירה, הגיטרה של הריסון מוכפלת, מקרטני מוסיף פסנתר חשמלי ורינגו מוסיף טמבורין (או תוף מרים בעברית). כשמסיימים לעבוד על השיר, הביטלס חוזרים לעבוד שוב על Dizzy Miss Lizzy ומקליטים עוד 5 טייקים. מיקס המונו הסופי: 2 השירים כאמור יצאו ב Beatles VI של קפיטול ב 14 ליוני 65 ורק Dizzy Miss Lizzy הצליח להשתחל ולסגור את האלבום Help הבריטי. האלבום האמריקאי Beatles VI נחזור ל 66 ולאלבום האוסף הראשון שהחליטה חברת התקליטים להוציא בבריטניה. שם האלבום שנקבע היה A Collection of Beatles Oldies והוא יצא ב 10 לדצמבר 1966 – היום לפני 51 שנה. על עטיפת האלבום, ציור קולאז’י (אולי סוג של המשך צבעוני לריבולבר) של האמן דיוויד כריסטיאן, שניסה לתפוס את הצבעים המיוחדים של שנות ה 60 ו swinging London. עטיפת האלבום A Collection of Beatles Oldies בעטיפה האחורית נוסף משפט משלים לשם האלבום But Goldies -השירים אמנם ישנים, אך שווים זהב. העטיפה האחורית של אלבום האוסף תמונה של הצלם בוב ויטאקר מעטרת את העטיפה האחורית. בתמונה נראים הביטלס ב 30 ביוני 66, כשהם במלון בביקורם בטוקיו יפן, כחלק מסיבוב ההופעות האחרון שלהם. התמונה צולמה לפני עלייתם של הביטלס להופיע בניפון בודקאן שבטוקיו (אולם הספורט שהוסב להופעות). לפני ההופעה התחילו הביטלס לצייר יחד ציור גדול של צבעי מים ושמן. לאחר ההופעה המשיכו הביטלס לעבוד על הציור ובוב ויטאקר המשיך לצלם ולחזות בביטלס מקשיבים לריבולבר, מעשנים מריחואנה ומציירים את הציור שלבסוף קראו לו “Images of a woman”. הציור אגב נמכר ב 2012 במכירה פומבית עבור 155 אלף דולר. הציור הגמור Images of a woman לאלבום האוסף A Collection of Beatles Oldies…But Goldies ,היה הישג שלילי, הוא שבר רצף של אלבומים שהגיעו למקום הראשון בברטניה והגיע רק למקום ה 7.

היום נחזור אחורה ל 1960. ליתר דיוק נחזור ליום בו הצמד לנון-מקרטני לא היה עדיין צמד כותבי השירים המעורך בהיסטוריה, אלא צמד בשם The Nerk Twins. ביום שבת, ה 23 לאפריל 1960, צמד צעירים בני 17 ו 19 שנקראו ג’ון ופול, עולים עם גיטרות אקוסטיות ומבצעים סט שירים ללא מיקרופונים כלל, וכל זאת בפאב מוזנח ולא מוכר בעיר רידינג שנקרא Fox And Hounds. אם בא לכם להיות יצירתיים, תוכלו להוסיף לתפאורה 3 שיכורים כקהל. ה Nerk Twins פתחו את ההופעה עם השיר The World Is Waiting For The Sunrise שיר שביצעו לס פול ומרי פורד ב 1953. הם המשיכו עם עוד שירי רוקנרול מאותה תקופה כמו למשל Be Bop A Lula. מקרה שקרה, כך קרה. במהלך חופשת חג הפסחא (איסטר), ג’ון ופול החליטו לקחת חופשה קטנה בדרום אנגליה והם נוסעים בטרמפים כדי לשהות אצל בת דודתו של מקרטני בטי ובעלה מייק שבדיוק התחילו לנהל את הפאב. פול סיפר: “באותו אביב של 1960 הגענו לפאב ברידינג, “Fox And Hounds”, שהיה מנוהל בידי בת דודתי בטי רובינס ובעלה. ג’ון ואני עבדנו מאחורי דלפק הבר. זו היתה חוויה מקסימה. בסוף השבוע ניגנו בפאב בתור The Nerk Twins. אפילו הכנו פוסטרים להופעה. בעלה של בטי הדליק אותי על עסקי השעשועים, והשיחה שהיתה לנו איתו על איך אנחנו צריכים לעשות את המופע היתה מאוד מעצבת. הוא היה מנהל בידור שאירח תחרויות כישרונות, והיה גם ברדיו. הוא שאל עם מה אנחנו הולכים לפתוח את ההופעה, ואמרנו Be Bop A Lula, הוא אמר לנו: ‘לא טוב. אתם צריכים לפתוח עם משהו מהיר אינסטרומנטלי. זה פאב, במוצאי שבת, מה עוד יש לכם? אמרנו, ‘טוב, אנחנו נעשה את The World Is Waiting For The Sunrise. ניגנתי את המנגינה וג’ון עשה את האקורדים. הוא אמר, ‘מושלם, תתחילו בזה, ואחר כך תעברו ל Be Bop A Lula. הוא היה כזה טוב, ואני זכרתי את עצתיו שנים רבות לאחר מכן, כשאירגנו את ההופעות שלנו.” פאב ה Fox And Hounds היום כדי להבין את היכולות המוסיקליות באותה תקופה ולהבין איך זה היה יכול להשמע , נעזר בהקלטה שבוצעה כמה ימים לפני כן בביתו של פול. בהקלטה נוכחים חברי הלהקה שנקראת The Beatals (לא זולא טעות כתיב) והם: ג’ון, פול, ג’ורג’ וסטיוארט סטטקליף. הנה כמה צלילים או יותר נכון 46 דקות של אילתורים וג’ימג’ומים או אם תרצו, פרויקט גט בק 9 שנים מוקדם יותר. במאי 1960 הם שינו את שמם ל The Silver Beetles (ללא הטריק של ה be במילה ביטלס) – זה החזיק כחודשיים ולאחר מכן הם הפכו ל The Silver Beatles, גם השם הזה החזיק כחודשיים ובאוגוסט 1960 התקבע השם The Beatles. ה Silver Beetles בסביבות מאי 1960 ה Nerk Twins נתנו עוד הופעה ביום שלמחרת בפאב בשעות הצהריים, ולאחריה הצפינו בטרמפים חזרה לליברפול כדי לכבוש את העולם. המופע של הצמד לא טילטל את המקומיים למרות שבחור אחד ניגש למייק לאחר שעזבו ושאל: “מתי אתם מעסיקים שוב את ה Nerk Twins ? הם היו זבל של מופע, אבל הם הביאו קצת חיים לפאב”. בחודש יוני 2017 במסגרת אירועי ה BBC Music Day נתלתה לוחית כחולה (blue plaque) מחוץ לפאב המציינת את האירוע ההיסטורי. את הלוחית חשפו בתם של בטי ומייק קייט. הלוחית שנתלתה ב 15 ביוני 2017 מחוץ לפאב טוב בטח שאלתם את עצמכם, אז מה זה לעזאזל Nerk ? אז זה הפרוש לפי מילון אוקספורד: אדם מטופש, מעורר התנגדות, או חסר משמעות.

אחד הקטעים המשעשעים בסרט ‘יסטרדיי’ הוא שיחד עם הביטלס נעלמה מהתודעה גם להקת אואזיס. לא מפתיע נכון? האחים לבית גאלגר מעולם לא הסתירו את השפעתם מהביטלס. זה לא ממש היה עוזר להם גם אם כן. אואזיס רצו להיות הביטלס או לכל הפחות יותר גדולים מהם. “אם אין לך שאיפות להיות גדולים יותר מהביטלס אז זה סתם תחביב” – כך צוטט נואל גאלגר זמן קצר לאחר יציאת אלבומם הראשון של אואזיס. עבורי, עם כל התאווה של נואל תומאס דיוויד גאלגר וויליאם ג’ון פול גאלגר (אלו אכן שמותיו האמצעיים של ליאם) להשתוות ואף לשבור את השיאים של אליליהם, הם כן הצליחו להגדיר מחדש את המוסיקה הבריטית ולייצר קלאסיקות שלפעמים לא נופלות מאלו של הביטלס. ברור לכל ש’הביטלס’ הם לא, אבל בכל זאת צריך להצדיע ליכולת של השניים לקחת את ההשפעות מהביטלס, ובכלל מהפלישה הבריטית הראשונה זו של שנות השישים, להוסיף לה את הממד הגראנג’י שרגע לפני יציאת אלבומם הראשון נפח את נשמתו בעזרת קנה של רובה ולייצר התרגשות שלמה סביב המוסיקה הבריטית. שוב. מדי פעם אנחנו פוזלים הצידה לאמנים אחרים ובודקים את הקשר שלהם עם הביטלס. תוכלו לקרוא עוד על כך בבלוג הזה. ב 2 פוסטים, אנסה לתהות עד כמה לקחו אואזיס את הביטלס פנימה למוסיקה שעשו אבל לפני כן, הנה אתנחתא קומית בקטע שאותי משעשע מאוד ומדגיש את חוש ההומור הנפלא של 2 הפיגורות מהלהקות המפורסמות. ב 2016, נואל גאלאגר יושב בקהל עבור תכנית הטלוויזיה של ה BBC Mastertapes ולקראת סוף התכנית מפנה שאלה לכוכב הערב פול מקרטני: נואל: “שלום אדוני, יצאתי לבלות עם 2 מהבנות הנפלאות שלך סטלה ומרי ביום חמישי וסיפרתי להן שאני מגיע לכאן היום ושאשאל אותך שאלה ושאין לי ממש מושג מה לשאול. אז הן ביקשו ממני לשאול אותך: מתוך שניהן, מי היא החביבה עליך?” פול: “…אף אחת מהן…”. נואל: “עבור הפרוטוקול, אני חייב לומר שסטלה אמרה שתאמר מרי ומרי הסכימה…”. כנראה ששורשים אירים הם ערובה לעשיית מוסיקה טובה. במשך תקופה ארוכה צפון אנגליה וערים כמו מנצ’סטר, לידס וליברפול שימשו יעד למהגרים אירים שחיפשו לבנות לעצמם חיים טובים יותר. פגי סוויני, מהגרת אירית הגיעה למנצ’סטר מאירלנד בתחילת שנות ה 60, שם פגשה ונישאה לטומי גאלגר. ב 1966 נולד בנם הבכור פול, שנה אחר כך נולד נואל ו ב 1972 הבן הצעיר ליאם. “אני רוצה לעזוב את העיר הזו העיירה הישנה הזו לא מריחה טוב ואני יכול להרגיש את סימני האזהרה מתרוצצים מסביבי…” כך כתב נואל על אותה מנצ’סטר ב Half the world away הנפלא ואפשר להרגיש במשפטים הללו את גודל המצוקה בה היה הוא היה נתון וככל הנראה כל הדור שלו שגדל בתקופה בה סמים, אלכוהול ואלימות במשפחה היו הפורקן הנפוץ לבעיות הכלכליות שחוו משפחות במנצ’סטר בכלל ובשכונה בה גדלו האחים. מוסיקה היא משהו שתמיד סבב סביבם. אביהם שכאמור סבל מאלכוהוליזם וקשיחות יתר כלפי ילדיו, תפקד כדיג’י במועדונים אירים בסביבה בה גרו. את קופסת התקליטים שלו סחבו הבנים יחד אתו ממועדון למועדון. הבנים נחשפו כך למוסיקה מסגנונות שונים, אבל חשוב יותר, נואל הבין כמה בכוחה של מוסיקה לאחד יחדיו אנשים. האחים גאלגר על מנת לברוח מנחת זרועו של אביו ומהבעיות שסבבו סביב המשפחה, נואל הסתגר בחדרו ובילה שעות על גבי שעות כשהוא מנגן בגיטרה, מאזין למוסיקה ומנסה למצוא את האקורדים לשירים האהובים עליו. הביטלס היו אחת הלהקות שהעריץ מאוד במיוחד אהב את האוספים ה’אדום’ וה’כחול’, “הכל שם, מההתחלה ועד הסוף” צוטט איפשהו. גם להקות מקומיות שהצליחו באותה תקופה כמו למשל הסמית’ עם הגיטריסט ג’וני מאר היו מודל לחיקוי עבורו. כשנרצח לנון ב 1980, נחשף גם ליאם אל הביטלס. “הייתי בן 8. הטלוויזיה הייתה דלוקה ואני זוכר שהשיר שהתנגן שוב ושוב היה Imagine ואני חשבתי לעצמי ‘מי זה הבחור הזה?’ “. כשהיה נואל בן 15, הוא סולק מבית הספר והחל לעבוד באתר בנייה. בד בבד נחשף ללהקות חדשות שקמו במנצ’סטר שהחלה להתפתח בה סצנת מוסיקה משל עצמה עם להקות כמו ה Stone roses. נואל מנסה להשתחל כזמר ללהקה מקומית בשם Inspiral Carpets ונדחה ובמקום זאת מקבל את משרת הרואדי. נואל עם קלינט בון מה Inspiral Carpets בדרכים עם הלהקה, נואל מתחיל לכתוב לא מעט שירים ומכיר עוד ועוד מוסיקאים ומתפתח כגיטריסט. באחד הימים הוא מתקשר הביתה לאמא פגי ושואל היכן ליאם. היא עונה: “ליאם בחזרות עם הלהקה שלו”. הוא צוחק אך בתוך תוכו הסתקרן מאוד ובסוף סיבוב ההופעות הגיע כדי לראות במה מדובר. ליאם בן ה 17 הצטרף כזמר ללהקה בשם The Rain שהקים הגיטריסט פול ארתורס. הלהקה נקראה על שם הסינגל המפורסם של הביטלס, ובה היו חברים גם פול מקוויגאן בבס וטוני מקארול בתופים. ליאם עצמו החליף את הזמר כריס האטון שבדיוק פוטר מתפקידו. כשנואל מגיע לצפות בהם מנגנים, ליאם מציע לו את תפקיד ניהול הלהקה. נואל מסרב בתואנה שהם נשמעים ‘על הפנים’. ליאם מעז ושואל :”אז מה לגבי להצטרף ללהקה?”. נואל עונה: “בתנאי אחד: “אתם תנגנו את השירים שלי”. הם מסכימים. “האם זה הדמיון שלי או שסוף סוף מצאתי משהו ששווה לחיות עבורו?” (‘סיגריות ואלכוהול’). ב 18 באוגוסט 1991, ההרכב החדש “אואזיס” עולה לראשונה לבמה במועדון ה boardwalk במנצ’סטר. השירים שממשיך וכותב נואל מדברים על הרצון הזה להצליח בסביבה לא ממש תומכת, אבל יאמר לזכותו שהוא יכל לראות כבר בראשו את ההצלחה קורמת עור וגידים או כמו שכתב בשיר שמנבא את התהילה “כוכב רוקנרול” – “בראשי החלומות שלי אמתיים”. בתחילת 1993 הם מקליטים סדרה של דמואים עבור שירים שכתב נואל על מנת שיוכלו להסתובב ולחלק לכל דורש. מעריץ ביטלס מצוי הדמואים הללו שרוכזו בקלטת בשם Live Demonstration, ממש כמו האודישן שעשו הביטלס לחברת דקה, מחוספסים, לא מהוקצעים אבל בהחלט תופסים את הרגע. אם הייתי צריך לבחור קטע מתוכם שמסמל את התקופה הזו של חיפוש סאונד עבור אואזיס, הייתי בוחר בקטע מעולה שלא יצא מעולם בשם Strange Thing שיורה לכל הכיוונים ומחפש לפגוע עם רפרנס דווקא למיק ג’אגק והרולינג סטונס. דווקא השירים שיהפכו לקלאסיקות נשמעים לא מלהיבים בכלל בדמואים הללו. באמצע 1993 ממש כמו בריאן אפשטיין במועדון הקאברן, נכנס אלן מקגי הסקוטי, בעל לייבל התקליטים האזוטרי לאותה תקופה “קריאיישן” למועדון ה King Tut’s Wah Wah Hut בגלאזגו, סקוטלנד. השאר היסטוריה. אם כבר פותחים וסוגרים מעגלים, באוקטובר ישתחרר סרט על לייבל התקליטים Creation ואלן מקגי שייבים לא אחר מאשר במאי הסרט ‘יסטרדיי’, דני בוייל. אני כבר מחכה לצפות בו. נואל ואואזיס לא חסכו ברפרנסים לביטלס בשנות קיומם. ב 11 באפריל 1994 ,יוצא סינגל הבכורה שלהם Supersonic וכבר בשיר הנושא בצורה לא הכי מתוחכמת נשתל המשפט: You can sail with me in my yellow submarine. בקליפ שצולם הם מנגנים על אחד הגגות בלונדון. מין אמירה שכזו ש’הנה אנחנו ממשיכים מהיכן שהביטלס הפסיקו’. חוצפה אואזיסית אופיינית. בל נשכח את משקפי “לנון” שחובש ליאם. נואל לא מסתפק בזה. בביסייד הנהדר Take me away הוא מצטט את השורה I’d like to be under the sea מ Octopus’s Garden. את ההשפעות הללו הסביר נואל בראיון: “להיות מושפע זה הכל טוב ויפה, אבל אתה צריך לרצות לתעלות מעליהם. אני רוצה להתעלות על הביטלס. הכל בנוי על העבר, רק ככה תגיע לעתיד. הביטלס כתבו את Helter Skelter וה Stooges ו- MC5 שמעו וכתבו את I Wanna Be Your Dog ו Sister Anne. הפיסטולז שמעו את זה והנה אתה מקבל פאנק, ואז באים הסמית’ס, הסטון רוזס ועכשיו אנחנו”. בסינגל הבא – shakermaker שבו אואזיס לא טרחו כלל להסתיר את ה’הלוואה’ מפרסומת עבור קוקה קולה, האקורדים כאילו ונלקחו ישירות מ You Can’t to that של הביטלס. בקליפ היפה לשיר, נראה ליאם לרגע כשהוא בחנות תקליטים ומביט בהערצה בעטיפת התקליט Red Rose Speedway של ווינגז. קצת לפני יציאת אלבום הבכורה ב 29 באוגוסט 1994, אואזיס משחררים את הסינגל השלישי ואולי החשוב שלהם Live Forever שכל כולו מוקדש ללנון. על גבי עטיפת הסינגל מתנוסס בית ילדותו של ג’ון לנון או למעשה ביתה של הדודה מימי במנלאב אווניו 251 שבליברפול. הקליפ המבעית בו קוברים חברי הלהקה את המתופף טוני מקארול (רגע לפני שיקברו אותו מקצועית) צולם בסנטראל פארק בניו יורק בפינה שקיבלה את השם Strawberry Fields Forever ממש מול בית הדקוטה. הנה אואזיס בהופעה מ 1996 במיין רואד שבמנצ’סטר כשהם מבצעים את Live Forever ובסופו עולה תמונה של לנון על המסך מאחוריהם וליאם ממהר לקוד קידה. שימו לב כמה הוא מביט בתמונה וכמה כבוד והערצה הוא רוכש ללנון. האלבום Definitely Maybe השתחרר לאוויר העולם ב 29 באוגוסט 1994 והציפיה שנבנתה סביב הלהקה משתלמת ואט אט הוא מדורג כאלבום הבכורה הנמכר ביותר בבריטניה. צילום העטיפה נעשה על ידי הצלם מייקל ספנסר ג’ונס. כך הוא סיפר: “התוצאה בעטיפת אלבום הבכורה של אואזיס הייתה שונה לחלוטין ממה שהתכוונו. נואל ראה תמונה של הביטלס כשהם נמצאים ביפן וכולם ישובים סביב שולחן קפה. (נמצאת בעטיפה האחורית של האוסף A Collection of Beatles Oldies). הרעיון שלו היה שכך תצולם הלהקה, סביב שולחן האוכל בביתו של הגיטריסט פול ארתורס (בונהד) שבמנצ’סטר. הייתי קצת מאוכזב. לא בא לכם על מקום יותר אקזוטי? זה היה חדר קטנטן, הייתי חייב עדשה רחבה כדי להכניס את כולם פנימה. הייתי זמן לא רב לפני כן בתערוכה המצרית במוזיאון מנצ’סטר והיה לי רעיון שליאם ישכב על הרצפה במין פוזה טרנסצנדנטלית עם העיניים עצומות כאילו שהוא לא בעולם הזה. המון להקות לא היו מקבלות זאת, אבל ליאם היה בעד מיידית”. מתוך סשן התמונות עבור אלבום הבכורה בסינגל הבא של הלהקה, הרביעי במספר, משובץ כבי סייד קאבר ל I am the walrus מתוך הופעה של הלהקה בגלאזגו ביוני 1994 (יש הטוענים שהוא הוקלט בכלל באולפן והתווספו לו קולות של הופעה). הגרסה של אואזיס מציגה גרסה כעוסה לשיר ולא כל כך מחמיאה. הנה אואזיס מבצעים את הקאבר בהופעה בארלס קורט ב 1995 יחד עם ה’בוטלג ביטלס’: לקראת סוף השנה משחררים אואזיס סינגל נוסף לכבוד חג המולד, ואם יש שיר בסגנון ביטלסי מובהק או כזה שממשיך את הקו של הביטלס מאזור סרגנ’ט פפר בואכה מסע הקסם המסתורי זהו whatever. כלי המיתר נלקחו הישר מהמידל אייט של I am the walrus, התיפוף, הגיטרות, השירה הלנונית של ליאם וכמובן המילים והלחן של נואל הכל צועק ביטלס. כשהיה מבצע נואל את השיר עם הגיטרה האקוסטית בהופעות הוא היה משלב בסופו את Octopus’s Garden שכתב רינגו עבור האלבום אבי רואד, מה שמרמז אולי מהיכן הגיעו האקורדים. עד כה התכנית להמשיך את דרכם של ארבעת המופלאים ולכבוש את העולם התקדמה יפה עד שהיא כבר לא, מסיבות שונות ומשונות שבד”כ יהיו קשורות בפה הגדול של שני האחים.

השיר השני אחרי Drive my car שמצדיק את ה Soul שבאלבום Rubber Soul מבחינתי הוא The Word – נגינת הפסנתר, הבס הגרובי והקולות הפלצטים המשתלבים, כולם נותנים מופע soul מרתק. השיר הושפע מסינגל שיצא במאי 1965 לזמר הנשמה ווילסון פיקט בשם In the Midnight Hour. מקרטני הוסיף כי היה זה נסיון לכתוב שיר סביב תו אחד. “לא קל לכתוב שיר טוב עם תו אחד בלבד כמו ‘Long Tall Sally‘ – זה באמת מאוד קשה. זה סוג הדברים שרצינו לעשות מזה זמן מה. אנחנו התקרבנו לזה ב The Word'”. לנון שעד אותה תקופה לא דיבר על אהבה במושגים רחבים ופסיכדלים ואפשר להתייחס לשיר כאל יריית הפתיחה המוקדמת של הביטלס כשנתיים לפני “קיץ האהבה” של הסיקסטיז. לנון סיפר: “היה לי מושג שהאהבה היתה התשובה, בכל מקום, המילה היא ‘אהבה’. זה נראה כמו הנושא הבסיסי של היקום. כתבנו את השיר יחד, אבל הוא בעיקר שלי. אתה קורא את המלים, זה על להיות פיקח יותר. זאת תקופת המריחואנה. זאת אהבה, זה עניין של אהבה ושלום. המילה היא ‘אהבה’, נכון?” כעבור שנתיים יעשה לנון שוב שימוש באותו הקונספט בשיר All you need is love ואם נרחיק עוד יותר גם בהמנון Give Peace A Chance. ואם נעמיק לתוך קריירת הסולו של לנון נמצא שוב את הקונספט חוזר בשיר Mind Games. “האהבה היא התשובה” אלמנט נוסף מעניין שמכניס לנון לשיר הוא סוג של הטפה אולי אפילו מעט דתית. “עכשיו, כשאני יודע שמה שאני מרגיש הוא צודק אני כאן כדי להראות לכולם את האור” אלמנט ההטפה חוזר על עצמו בשיר Rain מאוחר יותר : “אני יכול להראות לכם. האם אתם מקשיבים לי ?” פול הוסיף על כתיבת השיר: “כתבנו את השיר בבית של ג’ון וכשסיימנו עישנו קצת גראס ואחר כך כתבנו את המילים על דף צבעוני – זו הפעם הראשונה שעשינו דבר כזה”. פול סיפר שמתישהו, הדפקה על דלת ביתו לא אחרת מאשר יוקו אונו (ההערכה היא שמדובר על זמן קצר לאחר פגישתם הראשונה של ג’ון ויוקו ב 66). יוקו בקשה תרומה של דף מילים של שיר שכתבו פול וג’ון על מנת שתוכל לאגד עם עוד כתבי שירים שתרמו אמנים אחרים עבור מתנה ליום הולדתו של ג’ון קייג’ – מלחין אמריקאי. פול שילח אותה לג’ון. ג’ון נתן לה את אותו דף צבעוני עם מילות The Word. ב 10 בנובמבר 1965, היום ה 14 להקלטות מה שיהפוך לאלבום Rubber Soul, מגיעים הביטלס לאולפני אבי רואד ב 9 בערב ומתחילים לעבוד על The Word. תוך 5 שעות הם מסיימים להקליט את בסיס השיר אחרי כמה חזרות ו 3 טייקים בלבד. הליין אפ בהקלטה כולל את מקרטני על פסנתר, לנון על גיטרת פנדר סטרטוקאסטר ורינגו בתופים. לנון עם גיטרת הפנדר סטרטוקאסטר בתקופת ההקלטות של Rubber soul לאחר מכן נעשת עבודת הקולות המדהימה כשלנון מקליט על גבי הבסיס את הקול הראשי ופול וג’ורג’ בקולות מלווים. לאחר מכן מתווספים קולות הפלצטו הנהדרים וכמו כן מוקלט ליין הבס הפאנקי המדהים ועוד תוספות של גיטרה. לקינוח רינגו מוסיף את המראקס המרשרשים וג’ורג’ מרטין מוסיף אורגן הרמוניום – אותו אפשר לשמוע לקראת סוף השיר. לאחר מכן המשיכו הביטלס לעבוד על I’m Looking through you עד לשעה 4 לפנות בוקר. הנה כמה תמונות של ג’ון מהאולפן מתקופת ההקלטות של ראבר סול. גרסת הסטריאו של 2009 עושה לטעמי חסד גדול מאוד לשיר בהבלטת ליין הבס ופיזור הצלילים. הנה היא לפניכם לפחות עד שתצא גרסת ראבר סול של ג'יילס מרטין. לסיום, תקדים נרשם ב 2011, אז ביצע מקרטני את השיר בפעם הראשונה אי פעם בהופעה חיה.

לאחר אלבום ה”פופ” המושלם שהיווה גם פסקול לסרטם המעולה הראשון, נראה כאילו הביטלס חוזרים אחורה באלבומם הבא Beatles for Sale. הם חוזרים לשלב קאברים באלבום, הכותרת כאילו נשלפה מהמותן, על העטיפה הם נראים פרועים ועייפים והשירים עצמם מדברים על תרחישים פחות סימפטים בתחום שבינו לבינה. האלבום נפתח בשיר על אהבה נכזבת, ממשיך עם שיר קינה עצמית ורחמים עצמיים על גורל אכזר וממשיך לשיר ניחומים למי שאיבדה את אהובה. לנון שאיבד את חברו הקרוב סטיוארט סאטקליף כשנתיים לפני כתיבת השיר, כותב אותו על אסטריד. “…היא חושבת עליו ולכן היא מתלבשת בשחור…” אסטריד וסטיוארט נפגשו ב 1960 בהמבורג בזמן שהביטלס היו בסיבוב המועדנים שלהם שם. אסטריד קרישנר הגיעה יחד עם מי שהיה בן זוגה באותו זמן קלאוס פורמן וידיד בשם יורגן וולמר לראות את הלהקה המוזרה שמנגנת משהו שהם לא שמעו עליו עד אז שנקרא רוקנ’רול, ההופעה התרחשה במועדון ה Kaiserkeller. אסטריד נשבתה בקסמם והגיעה ערב ערב לראות אותם מופיעים ולאט לאט התיידדה איתם. “כל חיי השתנו תוך כמה דקות, כל מה שרציתי זה להיות איתם ולהכיר אותם”. התמונות של הביטלס שצילמה אסטריד באותה תקופה מהווים מסמך היסטורי מרתק לתקופה שקדמה להצלחת הלהקה. לנון עצמו נמשך לאמנית הגרמניה אך דווקא הקשר בין סטיוארט לאסטריד הוא זה שהתחזק והוא מחליט לעזוב את הלהקה ובוחר להישאר בהמבורג עם אהובתו החדשה. השניים אף התארסו בנובמבר של אותה שנה. ב 10 לאפריל 1962, סטיוארט שסבל תקופה מכאבי ראש ואף עיוורון זמני, מתמוטט ומובהל לבית החולים ונפטר בדרכו לשם כשהוא רק בן 21. הגרסה הידועה לסיבת הדימום במוחו של סטיוארט היתה קטטה בה היו מעורבים לנון וסאטקליף כ 3 שנים לפני כן בליברפול. אך יש מי שחושבת אחרת. פאולין סאטקליף, אחותו של סטיוארט טענה ב 2003 כי הסיבה להתמוטטותו לא היתה גידול או כל בעיה רפואית אלא דווקא מכות שספג מלנון עצמו רק כמה חודשים לפני מותו וזאת על סמך מחברת סקיצות אישית שניהל סטיוארט ובה הוא ביטא את תסכוליו. “אני חושבת שהדימום המוחי שעלה לסטיוארט בחייו נגרם מפציעה שנגרמה על ידי ג’ון בהתקף זעם קנאי. נראה כי לסטיוארט היה שקע בגולגולת, כאילו מתוך מכה או בעיטה, וכמה חודשים קודם לכן, ג’ון בעט באכזריות בראשו של אחי בהתקפה מתמשכת, ללא כל התגרות מצדו”. הנה קישור לכתבה מהאינדיפנדנט הבריטי. אסטריד וסטיוארט לנון והביטלס היו בסיבוב הופעות ממרץ עד ליולי 1961, בו בוצעו גם ההקלטות עם טוני שרידן. ב 13 לאפריל 1962, שלושה ימים לאחר מותו של סטיוארט, נוחתים הביטלס שוב על אדמת המבורג בפעם השלישית (ולא האחרונה), כדי להופיע במועדון חדש שנפתח בשם The Star Club. אסטריד ממתינה להם בשדה התעופה ומבשרת להם את החדשות הקשות. הריסון ולנון מבקרים בביתה ומנסים לנחם אותה ככל האפשר לבסוף לנון אומר לה: “אסטריד, תצטרכי להחליט אם את רוצה לחיות או למות, אין שום אפשרות אחרת”. את סיפור האהבה הטרגי של אסטריד וסטיוארט תוכלו לראות בסרט Backbeat מ 1994, הנה הטריילר לסרט: במעבר חד, מקרטני סיפר על ההשפעות המוסיקליות בכתיבת השיר: “את Baby’s in black כתבנו כי אהבנו ואלס – נהגנו לעשות את If You Gotta Make A Fool Of Somebody, מין בלוז שלושה רבעים. אני חושב ששנינו רצינו לעשות משהו בלוזי, קצת יותר כהה, יותר בוגר, ולא סתם פופ. זה היה Baby’s in black כמו באבל אבל גם הצבע האהוב עלינו היה שחור.” כאן אפשר לשמוע את ג’יימס ריי מבצע את If You Gotta Make A Fool Of Somebody אצל הביטלס כמו אצל הביטלס לכל דבר יש מעגליות וברבות הימים ג’ורג’ הריסון בוחר לעשות קאבר לשיר שביצע אותו ג’יימס ריי ב 1963, לאלבום הקאמבאק שלו מ 1987 Cloud Nine. לשיר קוראים I’ve got my mind set on you. בדיוק חודש ויום לאחר הוצאת האלבום השלישי של הלהקה A Hard Day’s Night חוזרים הביטלס ב 11 באוגוסט 64 לאולפן לתחילת העבודה על האלבום הרביעי. השיר הראשון שהם מתחילים לעבוד עליו הוא Baby’s in black ולמעשה היה זה השיר היחידי שהם הקליטו באותו היום. בין 19:00 ל 23:00 הביטלס עושים 14 נסיונות להקליט את השיר. ההקלטות בוצעו כשג’ון ופול שרים לאותו המיקרופון, לאחר סיום ההקלטות ניסה ג’ורג’ הריסון לשפר את צליל הגיטרה הפותח את השיר והקליט עוד 13 נסיונות אחרים, אך לבסוף נעשה שימוש במה שהוקלט כבר קודם לכן. הנה מקבץ תמונות מיום הקלטת השיר ב 11 באוגוסט 1964: מאז שיצא, ליווה השיר את הביטלס כמעט בכל ההופעות שלהם עד לההופעה האחרונה ב 29 באוגוסט 1966 בקנדלסטיק פארק בסן פרנסיסקו. בהופעות היו שרים ג’ון ופול לאותו המיקרופון ממש כמו בהקלטות עצמם. וכדי לסגור מעגל עם המבורג, הנה השיר מתוך הופעה בגרמניה, ההופעה התרחשה ב 24 ליוני 66, כחודשיים לפני סיום סיבוב ההופעות הזה וסיום קריירת ההופעות של הביטלס לתמיד. מיקס המונו לשיר, נשמע יותר כמקשה אחת לעומת מיקס הסטריאו בו יש תחושה של חוסר אחידות בין הכלים. האלבום Beatles For Sale יצא לאור בבריטניה ב 4 לדצמבר 1964.

היום נביא תרגום לביקורת על האלבום האחרון של הריסון Brainwashed שנכתבה על ידי דיוויד פריקה עבור מגזין הרולינג סטון שפורסמה בדצמבר 2002. מוקדש לזכרו של ג’ורג’. ג’ורג’ הריסון היה הביטל הצעיר והשקט ביותר.הוא היה גם הראשון שכתב שיר על כמה זה מבאס להיות ביטל: “Don’t Bother Me”, עבור האלבום With the Beatles מ 1963. הוא אגב לא הפסיק לכתוב על כך.המוסיקה הטובה ביותר של הריסון – “Within you Without you” ו”While My Guitar Gently Weeps” עם הביטלס; יצירת מופת הסולו שלו מ 1970 All Things Must Pass; הקאמבק של שנת 1987 Cloud Nine –כולם היו תיאור מתמשך של מלחמתו למען שלווה פנימית, מאבק לכל החיים כדי ליישב את הברכה המעורבות של תהילה עולמית עם התשוקה להגיע למצב של חסד גבוה יותר. כשהאריסון מת מסרטן ב -29 בנובמבר 2001, עדיין לא היו לו כל התשובות. “אני הוכחה חיה לכל סתירות החיים”, כך מודה הריסון חצי בצחוק בקולו הנמוך ב “Pisces Fish”, אחד מ -11 השירים המקוריים של Brainwashed, אלבום האולפן הסופי והאחרון שלו. “אלוהים, אנחנו צריכים להילחם עם המחשבות בראש, עם החושך והאור” כך הוא שר בקטע הראשון, “Any Road”, עם אפס אירוניה, אבל ככותב שירים וגיטריסט, הריסון מעולם לא איבד את דרכו המשכרת להציג בעדינות שאלות גדולות על אשמה והתעלות.אם התזמורים העשירים ב All Things Must Pass היו האידיאליזציה של הריסון לחיים מעבר לצורה החומרית, הרי ש Brainwashed הוא פרידה כנה ואוהבת, תקליט בעל משמעות יוצאת דופן על מציאות הגסיסה, על ידי אדם שנמצא על הקצה.פחד וקבלה פועלים יחד בשירים אלה, כעס, כמו גם שלווה.והכי חשוב, יש המון גיטרות. הריסון מת בטרם הספיק לסיים את Brainwashed אבל המפיקים השותפים שלו, בנו דאהני וג’ף לין, השלימו את האלבום ברגישות מרשימה, עד כדי כך שנוכחתו של הריסון מורגשת בצורה אדירה: חזקה ומרוכזת בשירתו על נהרות עצלים של פריטת גיטרה.מבחינה קולית, הריסון למעשה נשמע צעיר ומעורב יותר ממה שהיה באלבומים כמו Dark Horse ו Gone Troppo. ב Any Road הוא מכניס אביב אמיתי לשיעור הזן שהוא מעביר שם: “אם אתה לא יודע לאן אתה הולך, כל דרך תקח אותך לשם” כל זאת יחד עם תלתלים ארוכים, של גיטרה סלייד. יש כאב רועם במבט לאחור שלו ב”Looking For My Life”: “הו בוי, אין לך מושג מה עברתי…” וזה מרגש במיוחד כאשר הרמוניות הרקע נפסקות והריסון לבדו וקרוב למיקרופון. זו סגירת מעגל כשאחד השירים הטובים ביותר באלבום הוא קטע אינסטרומנטלי בשם “Marwa Blues”.היצירה המוקלטת הראשונה של הריסון היתה “Cry for a Shadow”, תצוגת גיטרה בסיסית וממגנטת שנכתבה עם ג’ון לנון ונוגנה על ידי הביטלס בהמבורג ב -1961. “Marwa Blues” היא באותה מסורת: מפל טהור של גיטרות סלייד. בתור הגיטריסט הראשי של הביטלס, הריסון גרם לכל תו להיות בעל משמעות, וזה נכון לגבי כל מה שהוא מנגן כאן, מהצלילים החופפים של הגיטרה החשמלית ב “Run So Far” וההולה-בלוז המתפתל ב “Rocking Chair In Hawaii”. קשה לדעת במה הריסון לא ניגן באלבום: דאהני ולין גם כן מנגנים בגיטרות, אבל הטרמולו הרוטט ב”Pisces Fish” והקירקוש המטלי ב”Any Road” משקפים את המגע ההריסוני ללא קשר למי שניגן. הטון השופע והצליל המהורהר מטעה לחשוב ש Brainwashed הוא מיחזור מאלבומים של הריסון משנות ה70 כמו Living in the Material World. למעשה, הוא מרמז במכוון לסרטן שלו ועל גורלו הסופני אבל עם הומור.התייחסות יבשושית ל “טוקסידו הבטון שלי” ב “(P2 Vatican Blues (Last Saturday Night” וב “Looking for my life” מצב הלם טוטלי: “לא היה לי מושג שאני בדרך למצב חירום”. הריסון גם המתוודה והוא גם חלק מהכומר. האלבום מסתיים ברשימת מכולת של תחלואי החברה (וול סטריט, העיתונות וכו’) והיא מרוככת עם הקלטה ישנה של הריסון שמקריא מזמור הודי – שהוכפל עם קולו של דאהני לאחר מכן – הכל לסוף המשחרר של הגאולה. האלבום לא מספר לנו אם הריסון התגבר על היותו ביטל. אבל יש קצת מרירות או חרטה במוזיקה הזו – בעיקר קבלה, ציפייה גדולה וצליל חד מהדהד. זוהי כתובת מצבה נאה וקסומה עבור אדם, אשר עד סוף חייו, האמין שרוקנ’רול היה גן עדן עלי אדמות. עד כאן התרגום. לסיום, הנה ביצוע אקוסטי מקסים של ג’ורג’ ל Any Road מתוך הראיון האחרון שעשה לתכנית טלויזיה ב 1997 עבור VH1.

באמצעה של שנת 1980, לנון יוצא למסע של כחודשיים ביאכטה ששטה מניו פורט שברואד איילנד לכיוון ברמודה – אי מיקרוסקופי לעומת ארה”ב העצומה. המסע הזה הוליד בסופו של דבר אלבום בשם Double Fantasy, לאחר כ 5 שנים בהם גזר על עצמו לנון שתיקה מוזיקלית. בקיץ 1973, ההרפתקה שכונתה “סוף השבוע האבוד”, בה לנון “הוגלה” מביתו שבדקוטה, קרמה עור וגידים בעקבות תקרית ששברה את יוקו ובה לנון השיכור פלירטט עם בחורה בביתם של חברים בנוכחתה של יוקו ולא הסתפק בזאת אלא גם לקח אותה לחדר המיטות בבית. ג’ון ‘הוגלה’ הרחק ללוס אנג’לס ושם פרק כל עול וחזר לימי הנעורים העליזים שלו. מפקחת מטעם יוקו המזכירה והעוזרת שלה מיי פנג נשלחה יחד איתו ושימשה דה פאקטו גם כמאהבת או הגיישה שלו. במהלך התקופה לנון עבד והוציא את Walls and Bridges, הפיק להארי נילסן אלבום ולבסוף על מנת לסיים את התחיבויותיו לחברת התקליטים, נאלץ בחוסר חשק מופגן להקליט אלבום של שירי רוקנ’רול שנקרא איך לא Rock ‘n’ Roll. על מלאכת ההפקה הופקד פיל ספקטור. הסיבה לאלבום היתה התחייבות של לנון להקליט 3 שירים מתוך הקטלוג של Big Seven Music בעקבות הסדר שהגיע אליו עם המו”ל מוריס לוי, הבעלים של החברה, שתבע את לנון עקב קווי דמיון בין השיר Come Together של הביטלס ל You Can’t Catch Me של צ’אק ברי ובעיקר המשפט Here come a flat-top. תשפטו אתם: בתחילת 1975, “סוף השבוע האבוד” מגיע לקיצו. יוקו ספרה: “לאט לאט התחלתי לחשוב שג’ון לא היה הבעיה בכלל. ג’ון היה אדם מצויין. זו היתה החברה שהפכה להיות יותר מדי. אנחנו צוחקים על זה עכשיו, אבל התחלנו לצאת שוב. רציתי להיות בטוחה. אני אסירת תודה על האינטליגנציה של ג’ון, שהוא היה אינטליגנטי מספיק כדי לדעת שזו הדרך היחידה שבה נוכל להציל את הנישואים שלנו, לא מפני שלא אהבנו זה את זה, אלא מפני שזה הפך יותר מדי בשבילי”. לנון חזר לבית הדקוטה, ועם לידתו של שון הוא התמסר לחיי הבית והמשפחה. אצל לנון כמו אצל לנון עד מהרה הוא החל להשתעמם, והשגרה הביאה אותו לעתים קרובות לדיכאון. חוזה התקליטים עם חברת התקליטים הסתיים ולנון, עכשיו חופשי חוזית, המשיך לכתוב מוסיקה לאורך כל תקופת “עקרת הבית” שלו והותיר אחריו סדרה של סקיצות חצי אפויות – כל שבב רעיון שהיה לו גם הוקלט על טייפ קטן. חלק מהיצירות המקוטעות הללו היוו את הבסיס לכמה משיריו ב Double Fantasy וזאת למרות שב 1980 טען לנון כי השירים הגיעו אליו בפרץ פתאומי של יצירתיות. כנראה שהמוזה לעולם לא עזבה אותו והוא המשיך לעשות מוזיקה גם בפרישה הזמנית שלו. כחלק מהזמן הפנוי שהיה לו וסיום סאגת הגרין קארד שאיימה על המשך שהייתו בארה”ב ולא איפשרה לו לצאת ממנה שמא לא יוכל להכנס שוב, ג’ון התחיל לטייל בעולם. הוא ביקר בהונג קונג, יפן, דרום אפריקה, ומצרים. ג’ון ויוקו מבקרים במצרים הנסיעה לברמודה ביוני 1980 היתה המשמעותית ביותר עבורו. הוא הפליג לשם עם צוות קטן על סיפונה של יאכטה ובמהלך המסע הם נתקלו בסערה באמצע האוקיינוס האטלנטי. אנשי הצוות שסבלו ממחלת ים, הותירו את לנון ואת הקברניט האנק האלסטד לנווט על הסיפון. לאחר יומיים על ההגה, האלסטיד נזקק לשינה והשאיר את לנון אחראי. ללנון היה ניסיון קודם בהפלגה, והאלסטיד נשאר איתו במשך שעה כדי לוודא שהוא מכיר את פקדי הספינה. “הייתי שם במשך שש שעות, מנסה לשמור על המסלול. נקברתי מתחת למים. נשברתי על פני הגלים במשך שש שעות שלמות!. זה לא משהו שיעלם, אתה לא יכול לשנות את דעתך. זה כמו להיות על הבמה. ברגע שאתה שם אין אפשרות להתחרט. כמה גלים הגיעו לי ממש על הברכיים. נתלתי עם הידיים על ההגה – זה היה מזג אוויר חזק מאוד – היה לי את הכיף של החיים. שרתי שירי ים וצעקתי לאלים! הרגשתי כמו ויקינג. כמו יאסון וגיזת הזהב. ברגע שהגעתי לברמודה, הייתי כל כך מרוכז בחוויה הזו והייתי מחובר לקוסמוס או מה שזה לא יהיה. ואז כל השירים האלה באו!” ג’ון על היאכטה שם בברמודה, התחזק הדחף של לנון לחזור ולעשות מוזיקה. באחד הערבים כשבילה במועדון לילה מקומי הוא שמע את Rock Lobster של B-52 ונדהם מהדמיון לסוג המוזיקה שעשתה יוקו. הדבר הצית את הרעיון לשלב גם את יוקו כחלק מאסופת השירים המתגבשת. ההתלהבות דחפה אותו למהר ולהקליט הקלטות דמו כבר בברמודה על מנת להגיע כבר עם חומר מוכן לניו יורק. ג’ון מקליט דמואים בברמודה הנה כמה דוגמאות לדמואים שהקליט לנון בברמודה: בביקור באחר הגנים הבוטנים בברמודה, הוא נתקל בפרח מסוג “פרזיה” (Freesia) שכונה גם “פנטזיה כפולה”. השם מיד מצא חן בעיניו וחיזק את הרעיון שהתבשל בראשו – הוא ויוקו יציגו את שיריהם זה לצד זו, עם אלבום שיחגוג את חייהם יחדיו. לנון הנלהב מתקשר ליוקו מברמודה ומבקש שתשריין את אולפני ה Hit Factory שבניו יורק לחודש אוגוסט כשהוא מבקש את ג’ק דאגלאס כמפיק שהיה זכור לו לטוב כשעבד כטכנאי בהקלטות האלבום Imagine ב 1971. באוגוסט מתחילה העבודה עם צוות נגנים שהביא איתו דאגלאס כמו טוני לוין בבס וארל סליק בגיטרות (שעבד גם עם דיוויד בואי). יומיים של חזרות שנערכו בביתם שבדקוטה הספיקו, וכולם נכנסו לעניין כשלנון היה חד ומפוקס מתמיד. בתחילת הסשנים ב 6 באוגוסט נכנסה החבורה לאולפן ותוך 10 ימים הם הקליטו 22 שירים! דאגלאס שכנראה הבין את גודל המעמד, חיבר את תא ההקלטה שבו לנון הקליט קולות למכשיר שמקליט ללא הפסקה – בהתחלה ללא ידיעתו של לנון – בסיום ההקלטות היו 230 גלגלי הקלטה של חצי שעה כל אחד. בהסכמתה של יוקו, ההקלטות שודרו בתכנית רדיו שנקראה Lost Lennon Tapes ב 88. למרות הרעיון ההרמוני של איחוד יצירותיהם יחדיו לעבודה אחת, אונו ולנון התקשו לעבוד יחדיו באולפן. דאגלאס התייחס לפרוייקט כאל שני פרוייקטי סולו והפריד בין סשני ההקלטה – יוקו הקליטה בשעות הבוקר וג’ון בשעות הערב. ג’ון ויוקו עם צוות הנגנים ווהפקה ג’ון ויוקו עם מייקל דאגלאס ג’ון ויוקו עם מייקל דאגלאס באולפן השיר Just Like) Starting Over), הורכב מ 3 שירים לא גמורים והושלם בברמודה. לנון חזר בו אל שנות ה 50 והשירה מזכירה במעט את אלביס. שורה שהופיעה בגרסה מוקדמת של השיר היתה “Life is something that happens while you’re making plans”, ולאחר מכן שופצה ושובצה בשיר אחר. “מעולם לא כתבתי שיר שנשמע כמו אותה תקופה. אז חשבתי, למה לעזאזל לא? בימי הביטלס זה היה מתקבל כבדיחה“. כקריצה לאלבום הסולו הראשון שלו מלפני 10 שנים, Plastic Ono Band, השיר מתחיל בצילצול פעמון כתזכורת לצלצול הרועם מבשר הרעות של פעמוני הכנסייה שפותחים את האלבום ההוא. השיר נבחור להיות הסינגל הראשון מהאלבום ויצא באוקטובר 1980, כשבצידו השני שירה של יוקו Kiss, Kiss Kiss. יוקו ספרה: “ידענו שהשיר יהיה הסינגל הראשון. אני אוהבת את השיר אבל כשאני שומעת אותו עכשיו זה פשוט חונק אותי כי זה איך הרגשנו באותה תקופה. באמת חשבנו שאנחנו מתחילים מחדש וזה לא הלך ככה.” הנה גרסה מתוך האלבום בגרסת ה Stripped Down שיצא ב 2010 ובו גרסאות שהושלו מהן שכבות הפקה, מה שלטעמי חידד ורענן את השירים. את הגרסה הזו מתחיל לנון בהקדשה של השיר לחלוצי הרוקנ’רול שכבר אינם: אלביס, ג’יין וניסנט ואדי קוקרן (שביצוע של שיר שלו הכניס את פול לקוורימן) ובאדי הולי. השיר Cleanup Time נכתב כולו בברמודה ומדבר על תקופת חייו כ”עקרת בית”. הוא אולי גם מרמז על הנקיון שעשה לנון בחייו האישיים לאחר תקופת “סוף השבוע האבוד”. “השיר הגיע משיחה עם ג’ק דאגלס בטלפון לפני שנפגשנו. הייתי בברמודה ודיברנו על שנות השבעים. דיברנו על נקיון ועל הפסקה מסמים ואלכוהול ודברים כאלה – לא רק אישית, אלא על אנשים בכלל. הוא אמר,’ובכן, זה הזמן להתנקות? ‘. אמרתי, “זה בטוח, “וזה היה סוף השיחה. הלכתי ישר לפסנתר והתחלתי להשתולל, וזה יצא.” כאן אפשר לשמוע דמו שעשה לנון בדקוטה עם חזרתו מברמודה על הפסנתר קצת לפני תחילת הקלטות האלבום. את I’m Losing You כתב לנון בברמודה לאחר שלא הצליח לתפוס את יוקו בטלפון: “ניסיתי להתקשר מברמודה ולא הצלחתי. הייתי כמו מטורף, אבוד בחלל…”. בברמודה הדמו עדיין נקרא Stranger’s Room ויש בו גם מהזעם של Cold Turkey מתחילת שנות ה 70 ואולי ההקבלה היא לא במקרה מכיוון שלנון הרגיש ממש בתחושת “קריז” כשלא הצליח להשיג את יוקו. ג’ק דאגלאס המפיק זיהה את הזעם האצור בשיר וכדי להבליט אותו גייס להקלטה שניים מחברי ה Cheap Trick – הגיטריסט ריק נילסן והמתופף בון אי קרלוס כדי לשוות לשיר גוון רוקי כבד במקצת. השניים השתתפו גם בהקלטת I’m Moving On הנהדר של יוקו, כאן בגרסת ה stripped: השיר המרגש ביותר באלבום הוא (Beautiful Boy (Darling Boy שנכתב על שון. “שנינו רצינו להיות הורים בפעם הראשונה עם שון. אף שלשנינו היו ילדים בגלגולים קודמים. שנינו היינו כל כך עסוקים בעצמנו. רצינו ילד שיהיה הילד שלנו”. השיר נפתח עם גלי הים ושוב נשמעים להם 3 צילצולי פעמון. עם סיומו נשמע ג’ון לוחש: “לילה טוב, שון. נתראה מיד שוב בבוקר” ולא במקרה, זהו שיר הערש השני שכתב לנון לילד. בפעם הראשונה היה זה Good Night שנכתב לג’וליאן, אבל השלב שבו היה ג’ון בחייו, הפאסון של איש להקה צעיר לא איפשר לו לשיר אותו. הפעם שון הוא במרכז וג’ון מקדיש לו את השיר ולא שוכח לציין אותו בסופו. הקשיבו כאן לטייק 1 של השיר כשברקע מקשיבים החברים לדמו מברמודה כדי לקבל השראה וכיוון: יוקו מצידה ענתה לג’ון עם שיר מרגש שתמיד מעלה לי דמעות. ב Beautiful Boys היא מקבילה בין שון לג’ון ואני מודה שזה הורג אותי כל פעם מחדש. “אתה ילד יפה עם כל הצעצועים הקטנים שלך העיניים שלך ראו את העולם למרות שאתה רק בן ארבע…” “אתה ילד יפה עם כל התכניות הקטנות שלך הראש שלך שינה את העולם ואתה בן ארבעים…” בשיר Watching the Wheels, הגלגלים עליהם לנון מדבר בשיר הם הרכבים שראה לנון מביתו בדקוטה של אלו הרצים אצים ליום עמלם, אבל זהו גם סמל לגלגלי השיניים שמסמלים עבודה ואת כוח האינרציה של החיים, שלנון בחר במודע לרדת מהם ומשקיף עליהם מבחוץ. “כל היקום הוא גלגל, נכון? גלגלים מסתובבים. הם הגלגלים שלי, בעיקר. אבל, אתם יודעים, הצפייה בעצמכם היא כמו צפייה בכל האחרים, ואני מתבונן בעצמי דרך הילד שלי.” בשיר לנון גם עונה למבקרים שכתבו שהוא נעלם ופרש מעולם המוזיקה. “לא עצרתי מ -1962 עד 1973 – על פי דרישה, לפי לוחות זמנים, ברציפות. והדרך היתה קשה. נראה לי שזה מה שאנשים עוברים בגיל 65 כשפתאום הם לא אמורים להתקיים יותר והם נשלחים מהמשרד. אני לא קיים אם השם שלי לא בעיתונים או אם אני לא נראה במועדונים הנכונים. זה ממש כמו החבר’ה בגיל פרישה כשמישהו פתאום בא ואומר להם ,’חייכם נגמרו. זמן גולף.”. השיר היה הסינגל השלישי מהאלבום כשבצידו השני של הסינגל שובץ Yes, I’m Your Angel של יוקו שנשמע עבורי כמו משהו מתוך סצנה חלומית בסרט של דיסני. השיר Woman הביטלסי, נכתב בברמודה והוקדש ליוקו. הוא גם היה חזרה בתשובה פמיניסטית נהדרת של ג’ון. השיר נפתח במלמול של ג’ון: “עבור החצי השני של השמים“, כשזה התייחס למשפט שאמר יו”ר המפלגה הקומוניסטית הסינית, מאו (לנון הזכיר אותו גם ב Revolution של הביטלס), המשפט היה: “הנשים תופסות את חצי השמיים“. “זה פתאום היכה בי מה שהנשים מייצגות לנו, לא כאובייקט מיני או אמא, אלא רק לתרומתן. כל הדבר הזה על גבר, אישה, גבר, אישה – זה בדיחה. בלי אחד עם השני אין שום דבר”. ארל סליק הגיטריסט שניגן באלבום הגדיל ואמר: “זה מאוד Here, There And Everywhere סוג של שיר. זה מעולה. ברגע ששמעתי את זה, הדבר הראשון שחשבתי היה ‘ביטלס'”. הגירסה הנפלאה מתוך גרסת ה Stripped Down של האלבום מ 2010 נפתחת בהתחלה עם משפט עידוד שהיה אומר לנון לחברי הביטלס בתחילת דרכם: ?where are we going fellas והם היו עונים To the toppomost of the poppomost. השיר יצא כסינגל השני מהאלבום כשבצידו השני השיר Beautiful Boys של יוקו. בדיוק כמו באלבום Imagine שנסגר עם Oh Yoko, לנון סוגר את החלק שלו באלבום הזה עם עוד שיר שמוקדש ליוקו בשם Dear Yoko שנכתב באביב 1980 והושלם בברמודה. באולפן לנון הדריך את הנגנים לנגן באופן דומה לשיר Shame Shame Shame של Shirley & Co את השירה הקדיש לנון שוב לשנות ה 50 ושר בסגנון אלילו באדי הולי. “היתה לשיר הרגשה של שנות ה 50 המוקדמות, חשבתי שזה היה השיר הקליל והמצחיק ביותר באלבום”, כך סיפר ג’ק דאגלאס המפיק. שני קטעים של יוקו סגרו את האלבום Every Man Has A Woman Who Loves Him ו Hard Times Are Over. עם סיום העבודה על האלבום, חתמו לנון ואונו עם דיוויד גפן וחברת גפן על חוזה הקלטות והוציאו דרכה את האלבום ב 17 לנובמבר 1980. על עותק של האלבום חתם לנון לרוצחו בבוקרו של ה 8 לדצמבר 1980. דיוויד גפן ההמום לאחר הרצחו של ג’ון עם יוקו האבלה