היום נביא את חלקה האחרון של סדרת הפוסטים שכולכם למדתם לאהוב ולשנן. התכוונתי כמובן לסדרת הפוסטים המהוללת: תאוריית הקונספירציה למותו של פול מקרטני ב 1966 שבגינה אנחנו מקבלים מאות מכתבי מעריצים בכל יום. או שלא.
למי שרוצה לקרוא את כל הסדרה שהחלה בפברואר השנה ונמשכה קצת יותר מדי, הנה לכם כל הלינקים לכל החלקים:
בחלק הראשון הצגנו איך מתפתחת לה תאוריה ואיך שמועות רצות בעולם ללא אינטרנט.
בחלק השני שסבב סביב האלבום סרג’נט פפר, הביטלס לוקחים שמועה שהסתובבה לזמן קצר על מותו של פול בתאונה והופרכה כמובן מהסיבה הפשוטה שהוא חי. הרעיון כנראה מוצא חן בעיניהם והם מתחילים לרתום אותה לצרכיהם ולשזור רמזים על גבי עטיפת האלבום.
בחלק השלישי, המשכנו עם הביטלס הלאה לתקופת “מסע הקסם המסתורי” וראינו שהביטלס לא ממהרים לקבור את הרעיון וממשיכים לקבור את פול במקום. לראשונה צץ לו סוס הים המסתורי שילווה את התאוריה עד הסוף המר.
בחלק הרביעי, הביטלס ממשיכים ושותלים רמזים על גבי השירים עצמם באלבום חסר העטיפה ויש שיאמרו גם חסר הכיוון – הלא הוא האלבום הלבן.
בחלק החמישי האלבום אבי רואד מספק גם הוא את יצרם של חובבי התאוריה ונותן את שק הרמזים שלו עבורה.
היום, בחלק השישי והאחרון, נראה כיצד הגיב מקרטני לסיפור בראיון למגזין לייף ב 1969. נבדוק איך הגיבו שאר חברי הלהקה המפורקת וניווכח באופן מפתיע שחלקם גם התייחס לתאוריה בשירים שהוציאו אחרי הפירוק.
נזכיר שאנחנו נעזרים בספרו של ר. גארי פטרסון שכתב את The Walrus was Paul שיצא ב 1994.
כשעלתה לאוויר תכנית הרדיו המפורסמת עם החדשות על הרמזים והשמועות על מותו של פול באוקטובר 1969, הציבור תבע לדעת את האמת. האם פול מקרטני חי, אם כן אז איפה הוא ? שאר הביטלס סרבו להגיב על הנושא חוץ מרינגו שקרא לשמועות “הרבה שטויות ישנות” או בשפת המקור a lot of old crap. רינגו טען שמי שהיה לבוש בחליפת סוס הים על עטיפת מסע הקסם המסתורי הוא לא פול מקרטני. השמועות המשיכו. כדי להבין פעם אחת ולתמיד את המסתורין שאפף את הפרשה, מגזין לייף שלחו קבוצה של כתבים על מנת למצוא את פול מקרטני. קצין העיתונות, דרק טיילור נתן הצהרה רשמית לעיתונות שאמרה שפול לא מת, הוא רק בסקוטלנד. עכשיו הכתבים היו נחושים להביא הביתה סקופ. הקבוצה הקטנה, עם מצלמות בידיים, עשתה דרכה לאחוזה של מקרטני. מקרטני שכעס על החדירה לפרטיותם של משפחתו, השליך דלי מים על אחד הצלמים. לאחר כמה דקות הוא נרגע ועשה דרכו לעיר קמבלטאון הסמוכה, היכן ששהו הכתבים על מנת להתנצל על התנהגותו.
מארק טוויין
פול מציע לצלמים תמונות בלעדיות משפחתיות שצילמה לינדה כפיצוי. הוא נותן להם הצהרה עם ציטוט של מארק טוויין שהצהיר ב 1897 לשמועות על מותו שלו: The reports of my death are greatly exaggerated – הדיווחים על מותי מוגזמים ביותר.
פול הוסיף על הצהרתו של טוויין: “אם הייתי מת, אני בטוח שהייתי האחרון לדעת”. דורהוטי באקון עורכת ראיון בלעדי עם פול מקרטני לגבי השמועות על מותו. בראיון, מציע מקרטני מספר הסברים לרמזים המסתוריים. תחילה הוא טוען שתג ה OPD שענד באלבום סרג’נט פפר בעצם אומר The Ontario Police Department ושהוא השיג אותו בביקור בקנדה, אבל התווית על העטיפה הכילה בעצם את האותיות OPP… הציפורן השחורה שענד במסע הקסם המסתורי על פי מקרטני נבעה מכך שלהפקת הסרט נגמרו האדומים. הוא אמר שג’ון היה לבוש כסוס הים על העטיפה של האלבום מה שמתיישר עם מה שסיפר רינגו. לגבי היותו יחף על עטיפת Abbey Road הוא ענה שהיה יום חם ולכן החליט לחלוץ את סנדליו. לשאלה מדוע לדעתו הוא זה שנמצא בעין הסערה של השמועות הללו, הוא ענה שהוא נהנה מהפרטיות שלו לאחרונה ולא הרבה להיות בכותרות, מה שאולי תרם לעניין. הוא סיים את הראיון בהצהרה שכל “עניין הביטל” נגמר וכל תגובה מצדו תבוא בשיריו. המגזין הקדיש את שער הגליון לעניין ואף נתן כותרת Paul is still with us.
מקרטני נזכר מאוחר יותר בראיון לרדיו, שמישהו בחברת אפל שאל אותו מה הם יעשו אם השמועות ימשיכו להתפשט. מקרטני השיב “נשמע לי כמו אחלה פרסום. תאמרו להם שאני לא מת”. לתגובה לקח זמן לחלחל למדיה, מה שבינתיים גרם להגדלת מכירות האלבומים של הביטלס על ידי כאלו שנחשפו לסיפור וביקשו לחפש עוד רמזים באלבומים. בראיון ברדיו בשיקגו ב 1980, נתן מקרטני הסברים תמוהים שסותרים חלק מהדברים שאמר קודם על הנושא. המראיין התחיל כשהוא שואל את פול: “האם אתה היית סוס הים?”, פול התבדח ואמר שהוא עדיין סוס הים. הוא אמר שלכל העניין של סוס הים אין שום משמעות, ובזמן עשיית מסע הקסם המסתורי הוא זה שחבש את המסכה של סוס הים עבור הצילומים. הוא גם הוסיף שהצילום בו הוא מפנה את גבו על העטיפה האחורית של סרג’נט פפר היה פשוט בדיחה.
הביטלס כלהקה קמלה לה לאיטה לאחר הוצאת האלבום אבי רואד. האלבום הבא המצופה בהפקתו של פיל ספקטור היה סוף סוף מוכן ושימש כגראנד פינאלה עבור להקת הרוק’נרול הגדולה בעולם. למרבה הצער, הביטלס עדיין התקוטטו סביב איזה אלבום ייצא ראשון: האלבום Let it Be או אלבום הסולו הראשון של מקרטני שנקרא בפשטות “מקרטני”. פול סירב לתת לאלבום שלו לחכות עד לאחר יציאת Let it Be. על מנת לשנות את דעתו של פול, נשלח רינגו על ידי האחרים על מנת לפתור את הבעיה. בספר Apple to the core, הכותבים פיטר מקבי ורוברט ד. שונפלד, הציגו את רשמיו של רינגו מהביקור: כשפול שמע ששאר הביטלס הציעו לדחות את מועד יציאת האלבום שלו, מקרטני פשוט התפוצץ. הוא החל לצעוק ,אני אגמור את כולכם, עכשיו!”, “אתם תשלמו על זה!”. אחרי שנכח בחשיבות של פרויקט הסולו עבור מקרטני, רינגו הציע שיניחו לפול לעשות כרצונו. מקרטני בהחלט עשה כרצונו, ו”מקרטני” יצא לאור באפריל 1970. לא מעט חוקרים טוענים שגם אלבום זה המשיך לתדלק במעט את מיתוס מותו של פול. העטיפה הכילה קערה ריקה שסביבה פזורים דובדבנים, כאילו וקורצת למשפט הידוע “החיים הם קערה של דובדבנים”, רק שבמקרה הזה הקערה ריקה מדובדבנים…
הצילום של לינדה שנבחר לעטיפת האלבום “מקרטני”
בגרסאות המוקדמות לאלבום “מקרטני”, צירף פול סדרה של שאלות ותשובות שבאו לחסוך ממנו מסיבת עיתונאים לכבוד הוצאת האלבום. בעזרת הפלטפורמה הזו פול הוציא לאור את העובדה שהוא לא ביטל יותר. ההצהרה המפתיעה הזו הרתיחה את לנון. הוא הרגיש שהוא היה צריך לעזוב את הלהקה קודם לכן ושפול הצליח בתחבולות להשאיר אותו בביטלס יותר ממה שרצה. ג’ון נזכר בתקופת העשייה של Let it Be: “לעזאזל…אלו היו הסשנים האומללים ביותר בעולם”. ג’ורג’ הריסון חיזק את דבריו: “לא יכולתי לסבול את זה! החלטתי שזהו זה! זה כבר לא כיף, ולמעשה זה ממש לא כיף להיות בלהקה הזו…”. פול הלך על כל הקופה. בהצהרה האישית שלו הוא אמר: “הפירוד מהביטלס הוא מאי הסכמות אישיות, מוסיקליות, עסקיות אבל יותר מכל יש לי עכשיו זמן איכות עם המשפחה”. פול השתמש בפלטפורמה על מנת להשתלח עוד קצת בחבריו. הוא הצהיר שאין לו שום כוונה להיות עוד ג’ון ויוקו, וכנשאל אם במהלך הקלטות האלבום הוא התגעגע לחבריו הוותיקים או לעצות היצירתיות של ג’ורג’ מרטין, מקרטני ענה בקרירות: “לא!”.
העיצוב של האלבום Let it Be היה אמירה מושלמת של סוף: הרקע, שחור הלוויתי ולא בטוח שהיה קשור כלל לתאוריה למותו של פול, אלא לסופה של הלהקה. אך מי שרצה למצוא עוד רמזים לתאוריה, ראה את פול שוב מובדל מהאחרים על גבי העטיפה. הוא היחידי שמסתכל ישירות למצלמה לעומת האחרים שמוצגים בפרופיל השמאלי שלהם כשהם מצולמים על רקע לבן כשמקרטני היחיד שמצולם על רקע אדום.
בדצמבר 1969 יוצא גיליון 77 של ה Book The Beatles Monthly, המגזין החודשי שיצא עבור המעריצים. המגזין התחיל את פעילותו עוד לפני שחרור הסינגל She Loves You ועכשיו היה זה גיליונו האחרון. (הוא חידש את פעילותו ב 1976 ועד ל 2003).
בגיליון האחרון נכתב: “הביטלס הוקעו מכיוון שלא שיתפו פעולה ועמדו למצלמה כפי שכולם רצו, וגם על כך שנכשלו לצאת נגד תופעת הסמים ועל כך שאיבדו את חוש ההומור שלהם (הכל הפך כל כך רציני, שום דבר לא היה פשוט יותר). אפילו יצאו נגד המראה שלהם (הביטלס ממש פוטוגניים או לפחות היו כשאפשר היה לראות את הפנים שלהם)”.
הביטלס עכשיו רדפו אחר קריירות הסולו שלהם, שלא היו הצלחה אוטומטית כפי שהם דמיינו שיהיו. רינגו שיחרר את Sentimental Journey (שבמקור נקרא Ringo Startdust) ב 1970 והקדיש אותו לאמו. התגובה לאלבום הזה הייתה פשוט שתיקה נבוכה. רינגו מאוחר יותר ביקר בנאשוויל טנסי, והקליט שם את האלבום Beaucoup of Blues יחד עם פיט דרק ונגנים שונים מנאשוויל. זה היה ברור שהביטל לשעבר מחבב מאוד מוסיקת קאנטרי.
כשיצא הסינגל Back Off Boogaloo במרץ 1972, רינגו הנינוח והשלו החל משתלח פתאום כשהכניס לשיר את השורה הבאה:
התעורר טיפש אל תעמיד פנים שאתה מת הוצא את עצמך מהעגלה
האם הטיפש הוא מקרטני ? האם זהו האישור המיוחל לכך שהביטלס אכן תכננו תעלול שכזה ? רינגו, ג’ורג’ וג’ון השתמשו בכינוי Boogaloo לעיתים קרובות כשדיברו על מקרטני מאחורי גבו, באחת הפעמים נשמע רינגו כשהוא אומר: “יש לי כאן בוגאלו על הקו…“.
רינגו המשיך בהשתלחות בפול בשיר:
תתעשת עכשיו ותן לי משהו טעים כל מה שאתה מנסה לעשות אתה יודע שזה נשמע מבוזבז
קצת אחורה, רינגו משחרר את הסינגל It Don’t Come Easy ב 1971 ולשם שינוי המאמץ משתלם. הסינגל קיפץ במצעדים מעל הסינגל של לנון Power to the People, דילג מעל Another Day של מקרטני ועשה סלטה באוויר מעל Bangla Desh של הריסון. רינגו קיבל לבסוף את מנת הזרקורים המיוחלת.
באוקטובר 1971, שיחרר לנון את אלבום הסולו השני שלו Imagine. האלבום כלל את How Do You Sleep – מתקפה כוללת על פול מקרטני. בבליץ שהוא עורך על שותפו הוותיק לשעבר, לנון שר:
“…הפריקים האלו צדקו כשאמרו שאתה מת…”
לנון מאשר גם הוא את קיומם של השמועות על מותו של פול אך הביקורות טענו שלנון בכלל התכוון לירידה באיכות שיריו של מקרטני לטעמו. לנון לא הסתפק בזאת ואף צירף גלויה לאלבום בה הוא הצטלם כשהוא אוחז באוזניו של חזיר, כפרודיה על עטיפת אלבומו של מקרטני Ram.
ג’ון מישיר מבט למצלמה והמבט הלעגני בפניו לא משאיר ספק למי הוא מיועד. למרות שהריסון לא תקף את מקרטני ישירות באותו זמן (הוא יתקוף מאוחר יותר גם את ג’ון וגם את פול), הוא בכל זאת לקח חלק בהפקת 2 השירים, של ג’ון ושל רינגו.
הביטלס תמיד הקפידו לומר שלא היה שום ניסיון מצדם להונות את הציבור. בראיון המפורסם עבור פלייבוי ב 1980, דיויד שף שאל את לנון אם הוא היה משועשע מכל השמועות הללו על מותו של פול וההיסטריה שהם עוררו. ג’ון ענה: “כולם נהנו. זה היה חסר משמעות“.
בראיון עבור הרולינג סטון ב 7 בינואר 1971, המראיין שואל את ג’ון האם ישנם רמזים שהונחו בכוונה תחילה באלבומים. לנון ענה שכל העניין פשוט מומצא. הוא כן נזכר בתעלול אחר שהביטלס עשו כשהקליטו את Girl כשהם שרים tits tits tits. ג’ון נשאל על השמועות למותו של פול גם כשהתארח עם יוקו בתכנית של דיק קאווט ב 1971. שאלה שנשאלה מהקהל: “בשנה שעברה היה קטע גדול סביב זה שפול מקרטני מת, ותהיתי כמה מכך היה מתוכנן על ידך?“. ג’ון ענה, “לא היה לזה שום קשר אליי…הייתה שמועה שפול מת, אבל שמעתי על כך לראשונה בעיתונות. אין לי מושג איך זה קרה. זאת תעלומה עבור פול. זאת תעלומה עבורי. אף אחד מאתנו לא הבין על מה הרעש. אבל כמובן נתנו לי ולפול את הקרדיט על כך ואמרו שכך השגנו עוד פרסום. זה מרחיק לכת עבורנו לחשוב על כזה דבר…“.
הנה קטע מהתכנית:
תם ולא נשלם. איך נסיים סדרת פוסטים רצינית שכזו ? כמובן שעם בדיחה טובה.
חופשת הכריסטמס ב 1969 עברה בשלווה ושנה חדשה התגלתה לה, מלאה בהבטחות שמלחמת וייטנאם בקרוב תסתיים ושהעולם ידע כבר שלווה ושלום. הטלוויזיה האמריקאית ריצדה בחורף הקר הזה ב 23 בפברואר 1970. זה היה 6 שנים לאחר שהביטלס הופיעו לראשונה אצל אד סאליבן. התכנית ששודרה באותו הערב הייתה Rowan and Martin’s Laugh ובה סופרה הבדיחה הבאה:
מלאך 1: האם יש אמת בשמועות שפול מקרטני עדיין חי ? מלאך 2: אני בספק. מהיכן אתה חושב שהשגנו את עיבודי הנבל המגניבים האלו ?