שלום חברים. מחר נציין את יום הרצחו ה-40 של ג’ון לנון. זו הסיבה שחשבתי היום על פוסט קצת אחר לציון המאורע. לשם כך אני חוזר אל הספר של האנטר דייויס “מכתבי ג’ון לנון” והיום אתרגם מתוכו את המכתבים שכתב לנון לבת דודתו לילה. לילה היתה בת הדודה שג’ון אהב במיוחד בילדותו. היא היתה גדולה ממנו, נתפסה בעיניו כחכמה ומרשימה, ובזמן שבילו את חופשותיהם יחד הוא היה כרוך אחריה. בילדותם הם היו נפגשים המון – כל חג מולד, פסחא, חופשת קיץ… אבל זה היה בעבר, עד שהיה בן 15 בערך. לאחר מכן הם לא נפגשו כמעט בכלל. עם זאת, כמה מכתבים שכתב לה בחצי השני של שנות ה-70 מוציאים מלנון את הצד הנוסטלגי והמפוייס שלו באופן שגורם לי להתרגשות. אז החלטתי לנסות לגרום גם לכם להתרגשות הזו.
ג’ון עם דודה מאטר, דוד ברט ובני הדודים לילה, מייקל ודייויד באדינבורו. בן הדוד סטנלי מצלם.
המכתב הראשון הוא מ-1975. לילה עדיין גדולה ממנו וכעת עובדת כרופאה. היא כתבה לו מכתב עם ביקורת על אורח החיים שלו שלא מצא חן בעיניה. הוא כתב מכתב תשובה ב-30 ביולי 1975. כמות המקפים ושלוש הנקודות נמצאים במכתב ויופיעו בכל מכתב שיכתוב לה. “לילה היקרה, אז הנה את! הבוסית הישנה במגפיים! עכשיו אני נזכר… ובכן, זה נפלא לשמוע ממך. נראה שאת במצב טוב ומלחמתי מאוד! אגב, אני לא שתיין גדול… בדרך כלל… שנה שעברה היתה… אה… מיוחדת… השנה אני נקי לחלוטין. אשמח שתצייני לי מספר אמנים גדולים/כמעט גדולים וכו’ שלא סבלו ממה שאת מכנה ‘ אישיות חלשה’!!! אני מעדיף פטריות על תרופות… בסגנון האלדוס האקסלי… אני לא קונה את המיתוס שאדם צריך לבלוע כל מה שהדוקטור נותן לו (רובם הם או מכורים בעצמם… או פושרים… או שניהם!) למען האמת אני לא משתמש בשום סם/תרופה כולל אספירין וכו’. היו לי בעיות עם כמה סמים בעבר אבל התגברתי עליהם… ללא עזרת הרופאים! זה קצת נאיבי מצידך, בת דודה יקרה, לייעץ לי בנוגע לחיי הפרטיים! הגיון בריא לא נכנס למשוואה… הפרטיות האמיתית היחידה שאני זוכה לה היא בבית… או בביתו של חבר… מחוץ לדלת אני רכוש הציבור. אני לא אוהב את זה… אבל I made my b(r)ed and must eat it !!! לא, את לא משעממת אותי עם התאור המפורט של חיי המשפחה שלך… למה לא שלחת לנו תמונה שלך ושל הילדים? אני חושב לקחת שיעורי פסנתר בעצמי… אני מנגן רק עם 8 אצבעות… לימדתי את עצמי ואני גרוע. (מימי לא הסכימה שיהיה פסנתר בבית… אמרה שזה המוני!) היא עדיין חושבת ש’היה לי מזל’, כלומר לא כשרון!… זה פלא שלא הפכתי למסומם אמיתי… היא תמיד רצתה לסרס את כולם (גברים ונשים) ולשים את הביצים שלהם בעוגת התפוחים! אני עדיין ‘תקוע’ באמריקה… לא רואה אותם עושים משהו עד אחרי הבחירות ב-76. תודה על המתכון. אני אלמד לבשל… יום אחד. הדיאטה שלי/שלנו היא מאוד בריאה. הרבה מזון מלא… זרעי חמניה וכו… ויטמינים… דגים… בשר… אבל לא כל הזמן… אנחנו משתדלים להימנע מכל מזון ‘זבל’ בעיקר סוכר. אני בריא כמו שור… אני מתרגל יוגה (כמעט) כל יום. אני מודע למזון שאני אוכל כבר שנים… כמעט מומחה בשיקום גוף מלא סמים!… אני מתערב איתך שאחיה עד גיל מופלג, אני יודע שזה יקרה! שכחתי להסביר שאני לא יכול לעזוב את ארצות הברית עד שלא יתנו לי אישור חזרה… חוקי… ועל זה כל ה’מאבק’… לגבי ג’וליאן… אני בר מזל אם אני רואה/שומע ממנו בעצמי. היא הסכימה שהוא יגיע לכאן לבקר פעמיים בשנה שעברה… אבל התעקשה על לבוא בעצמה?! את יכולה לדמיין כמה מסעיר זה היה… היא חשבה שהיא תוכל לחזור אלי כי לא הייתי עם יוקו!! עכשיו שאנחנו שוב יחד היא הפסיקה את שיחות הטלפון שלו אלי… דבר שהוא עשה הרבה בשנה שעברה… פעם בשבוע. הוא ילד קטן ומבריק… ‘חמקן’ כמו אביו… אבל הוא יצטרך את זה כדי לשרוד את אמו! מערכת היחסים שלנו היא די טובה… הוא יודע איפה אני ואיך החיים שלי נראים… הוא חושב עליי קצת יותר מדי במונחים של ‘כסף’ וכו’… שזה מה שסינתיה ואמה לימדו אותו (תוך הדגמה). הוא יברח אלי כשיתבגר… כולנו בורחים למקום כלשהו… אז אני יכול לחכות. גרמתי לו להתאהב באמריקה… וזה מקום יוצא מן הכלל בלשון המעטה… אכתוב יותר בנושא במכתבים אחרים אולי. הו, כן, התינוק אמור להיוולד בנובמבר. הוא נוצר ב-6 בפברואר. ניסיתי לשלוח את ג’וליה לבקר את ג’וליאן… היא קיבלה קבלת פנים קרה. כשאגיע לאנגליה אראה לך את שניהם. אשמח לראות את שלך. ג’פאנגלואמריקן! איזה יופי! אהבתי לך ולילדים. את כותבת מכתבים טובים… אל תתביישי! ג’ון ויוקו.
נ.ב. האם תסכימי לשלוח את תאריך הלידה שלך – שנה – זמן – מקום?”
ג’ון וג’וליאן
לאחר הלידה של שון, הוא כתב לה מכתב נוסף. “לילה, שלחת את המכתב שלך למשרד שלי… בטח לקחת את זה מהמעטפה?… סליחה על זה… בכל מקרה, זה הגיע באותו יום עם מכתב מדוד נורמן! אני מקווה שאת בסדר… נשמעת מעט מוטרפת… מימי היא מימי היא מימי וכו’… למרות שאני חייב להודות שאני תמיד מופתע מההתפרצויות שלה… קיבלתי מכתב מאוד מוזר (?) ממנה… שמאז היא כבר ‘התנצלה’ עליו (בדרכה הייחודית המתוקה)… הדפסתי תשובה… אבל לא שלחתי אותה… החלטתי שלא שווה ‘לנשוך בחזרה’… פנים אל פנים בטח לא הייתי כל כך, אה, מאופק! מוזר שתחשבי שאני זה שלא שמר על קשר איתך… אני תמיד חשבתי שזה היה הפוך… האם לא עזבת ראשונה?… מוזר לא פחות הוא שהמשפחה שלי (שלנו) תמיד (בימים אלה) רואהההה אותיייי במונחים של $ וסנטים… לפני זה הם ראו אותי במונחים של ‘ילד בעייתי’… או ‘יתום’ באופן כזה או אחר. עבורי… תמיד אהיה… אני! אם מדברים על דודה מימי… כשסיפרתי לה על שם הילד… היא אמרה ‘הו, ג’ון, אל תמתג אותו.’, תשובה שחשבתי שהיא מאוד מצחיקה (אם מתעלמים מהגזענות שבה)… אחת הסיבות שאני לא גר באנגליה (בריטניה) היא הראייה הצרה שהיא מנחילה לכולם… אני לא מתכוון לזה כעלבון… זה אותו דבר בכל מקום… (כמעט)… זה פשוט משעמם להיות במקום עם גזע אחד… בניו יורק… זה כמו כור ההיתוך הגדול… מקום מצוין ל-JapAngloIrishAmerican… כל גזע חושב שיש לו משהו מיוחד שאין לאף גזע אחר… זה פטתי… וגם גורם למוות מיותר! מספיק עם זה! אם היינו עוזבים פה, היינו גרים בפאריז (יותר מדי צרפתים… אבל הנוף נחמד!) נגמר לי הדף. LENNONO 1 WEST 72nd STREET NEW YORK, NEW YORK 10023 זו הכתובת. עברו כמה ימים ושכחתי על מה חשבתי ומה כתבת במכתב שלך (הוא במקום אחר). אה, כן. את עושה את זה לבד? יופי. האם את מהסוג המטורף שנצמד רק למזון אורגני?… אנחנו כאלה, עם מעידות קלות למסעדות צרפתיות או דברים בסגנון הזה… אתה כבר לא יכול אפילו לאכול אוכל סיני עם כל המונוסודיום גלוטומט הזה! שיהיה, הם מתעקשים לערבב את זה עם הכל. אה, כן… ג’וליאן… ובכן, אמו איכשהו מעודדת אותו לא להתקשר אלי (דבר שהוא עשה בקביעות) מאז שחזרתי ליוקו… זה מעיק לכל הנוגעים בדבר… במיוחד לג’וליאן שמשתמשים בו כך. עכשיו כשיש לי עוד ילד רק אלוהים יודע מה היא תעשה … הוא ילד נהדר… אולי כשנבוא לאנגליה בתחילת 1976 נוכל לארגן מפגש משפחתי… יש כל כך הרבה מכם… יהיה קל יותר לעשות את זה תחת קורת גג אחת… מה את חושבת? אני מתכוון, תשכחי את כל המי לא מדבר עם מי… אנחנו נשמח להציג את שון לכולכם… אני חושב שאפסיק ואשלח את זה לפני שאמשיך לנדוד פה עוד כמה ימים. תסלחי לי על טעויות הדפסה וכו’… כל עוד אפשר להבין מה ההתחלה ומה הסוף אז מה הטעם לעשות הכל מהתחלה אומר אני?! אהבה לך ולילדים, תשלחי תמונות, ג’ון”
ג’ון, יוקו ושון
שנה ומשהו לאחר מכן היא כתבה לו מכתב נוזף על כך שהוא הפסיק לענות על מכתביה מאז שהפך למליונר. הוא ענה לה במכתב ממאי 1977. מאטר שמופיעה במכתב היא דודתו של ג’ון. “לילה היקרה, תודה על המכתב. – נסי לבקש לקבל את התמונות בחזרה! – הילדים שלך יפייפים, למה רק 2 תמונות? לגבי זה ששלחת מכתב חג מולד ‘אחרי שהפכתי למליונר’ – ובכן, בנוסף קיבלתי 1000 מכתבים, פחות או יותר ביום, אז תהיי חייבת לסלוח לי – (אם אני אשם בכלל). אני בספק שאפילו ראיתי את המכתב. את האחרים אני בכלל לא זוכר. ובכן – מאטר נפטרה, כמה נורא – הלוואי והייתי יכול לראות אותה. כתבתי לברט – אבל לא כתבתי לסטנלי, לא ידעתי מה לומר – כלום לא אומר כלום. איזה חלק חשוב מחיינו היו היא/אדינבורו/פליטווד – חלק מהזכרונות הטובים ביותר שלי… שון בן 17 חודשים, הולך וכל כךךךךךךך יפה – את יכולה לשמור את התמונה בת דודה יקרה שלי (דרך אגב, אני בן 36 – היית מאמינה?) נהיה באנגליה בסביבות אוגוסט – כדי לבקר את מימי וכו’ – אני בספק אם נמשיך צפונה – אולי נראה אותך בלונדון או איפשהו? בכל מקרה, המון אהבה לך ולילדים, בכבודי ובעצמי, באהבה ג’ון. נ.ב. לעיתים רחוקות אני כותב את המכתבים בעצמי…”
והנה מכתב נוסף ללילה מינואר 1979. “לילה היקרה, יורד שלג – מחוץ לחלון בסנטרל פארק – אני יכול לראות את מלון פלאזה ממול – זה יפייפה. אני מותש (עדיין) לאחר חג המולד/ראש השנה – יש להם אפילו דבר שנקרא חג ההודיה כמה שבועות לפני חג המולד (דרך אגב, אני עובד אלילים – עובד אלילי זן אם להיות מדוייק – אבל זה סיפור אחר!) נראה שהיה ביננו קצר בכל הנוגע ל’סיפור בעיתון’ – כלומר מימי (כמובן!) אמרה לי שהתרגזת ממשהו שאמרתי (שאמרתי לכאורה) בעיתון לגבי עצמי – בכל מקרה, מספיק עם זה – זה בברור שום דבר – אז בואי נשכח את מה שאנחנו לא זוכרים בן כה וכה! אני לא יודע למה היית מופתעת לגבי מה שכתבתי לך על ‘הרומן הרוסי’ שלך – חשבתי שהבהרתי לך שהמילים היו מקורא בקלפי טארוט – סיפרתי לו את הסיפור שלך/ תאריך לידה וכו’ – המילים הגיעו דרכו – אני רק כתבתי את הנבואה שלו בנוגע לסיטואציה שלך! – מבינה? אז אל תירי בשליח!! שון בן 3, יפה וחכם (נולד ב-9 באוקטובר! למקרה שלא ידעת) – כמה עבודה זה דורש – אני לא יודע איך את מתמודדת עם כל הילדים שלך – כל הכבוד! העובדה שלא חסרים להם צלעות או חלקים אחרים זה הישג בפני עצמו! לתת לעצמך זמן “להנות” נשמע כמו רעיון טוב – לא נשמע כאילו תהפכי לצועניה ב-8 ימים! דרך אגב – עדיף שתתני לנו הודעה מוקדמת אם את רצינית לגבי ‘לקפוץ לכאן’ – כלומר תוודאי שאני אהיה – מחר אנחנו עוזבים (יוקו ואני) ל… קהיר, מצרים (נשמע מוכר?!) [לילה נולדה במצריה] – דרך ג’נבה – לנסיעת עסקים – בערך לשבוע – הלוואי שיכולנו למצוא שם כמה מקרובי אביך – את מכירה מישהו שם? דודים או דודות? – אשלח לך גלויה – אני בן 40 בשנה הבאה – אני מקווה שהחיים מתחילים – אשמח לקצת פחות ‘בעיות’ ויותר – מה? אני לא יודע – שלחתי לסטן כרטיס ברכה לחג המולד – אני לא יודע מה יש לו – הוא עוין כלפי כי אני לא מטומטם או משהו?! אני מניח שהוא תמיד קינא בך – בכל מקרה, אני עדיין חושב שזה די מרושע מצידו – שמעתי ממנו הרבה כשהוא היה מרושש – אני לא צריך להיות מופתע אחרי שכל המנוולים שפגשתי ב-40 השנים האחרונות – אם את מגיעה לצפון וולס – חפשי את ג’וליאן – הוא נמצא בבית הספר ראטין – הבחור האומלל – חשבתי עלייך רבות בחג המולד – Good Ship Lollipop – I found my love on TREASURE ISLAND – הינשוף (ינשופים?) – הצללים על התקרה כשהמכוניות נוסעות ברחוב בלילה – תליית שרשראות הנייר – אפילו נורמן הופך לסנטה קלאוס בזכרון שלי! (ממלמל בכסא ליד האח) מספיק עם זה גם כן! הרבה אהבה, לכולכם, אני בטוח שנראה אחד את השנייה בקרוב – בדרך זו או אחרת – אני כמעט פוחד לסוע לאנגליה, כי אני יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה את מימי – אני פחדן כשזה נוגע לפרידות… שנה טובה, הרבה בריאות, ג’ון אהבה מג’ון ויוקו”
ג’ון, יוקו, ג’וליאן ושון
ג’ון, ג’וליאן ושון
ביוני כתב לנון שוב ללילה, שהתמודדה עם בעיה כלשהי. “לילה היקרה, וודי אלן, קומיקאי אמריקאי, אומר שישנם שני מצבים בהם אנו חיים. אומללות ואיום ונורא!!! שמח לשמוע שאת חווה תקופת “אומללות” נעימה!!! את לבד… או בודדה? תפילות תמיד נענות… אז תהיי מדוייקת וזהירה כשאת מבקשת/מתפללת למישהו/משהו. את לא צריכה לחפש נשמה תאומה… הוא ימצא אותך! מה שאת צריכה לעשות זה להיות מוכנה! כולנו ‘מגנטים’… מספיק עם זה. לא מפריע לי בכלל שלא כתבת מוקדם יותר… אבל אני שמח לשמוע שחייך ‘חסרי אירועים’… ושהילדים בסדר. חיינו גם כן ‘חסרי ארועים’ ככל שאנחנו יכולים לדאוג לזה!!! הזהרי מ’שעמום’! לא, אין כאן את הטיים הלונדוני. מימי עוברת לצפון (צ’סטר)… בקרוב… אני חושב… אבל… שון יפייפה ומלמד אותי דברים על בסיס יומי! T.T.F.N אהבה וברכות טובות… ג’+י=ש”
למקרה ששאלתם את עצמכם, אז .T.T.F.N. = Ta Ta For Now זהו. מקווה שנהנתם מצד רך יותר של לנון. לסיום, משהו שאינו קשור ללילה, אבל מרגש לא פחות אם לא יותר. לפחות אותי. ג’ון כותב גלויה לג’וליאן, בנו הבכור. ככל הנראה ב-1978. בגלויה – שתי שורות שיופיעו מאוחר יותר בשיר Beautiful boy שיצא שנתיים אחר כך. השיר, כפי שיודע כל אחד, נכתב עבור שון. אבל אולי אצל לנון בפנים, השיר נכתב לשניהם? “Dear J. C Julian, ‘Every day In every way I am getting Better & better’ Love Dad PS the mind is a ‘muscle’ It needs exercise (to strengenth it)”
ג’וליאן ושון, אז והיום