היום היה אמור לחגוג ג’ון לנון את יום הולדתו ה 81. זה לא קרה והוא לא זכה לכך אבל אנחנו תמיד יכולים להתרפק על העבר. את העבר אי אפשר לקחת מאיתנו והיום נחזור 50 שנה אחורה בדיוק לחגיגות יום הולדתו ה 31 של הבחור הצעיר ג’ון לנון. ב 9 באוקטובר 1971, נערכה מסיבה לכבוד יום הולדתו של ג’ון בניו יורק. המסיבה נערכה לאחר תערוכה שערכה יוקו לסיכום עשור שנות קריירה ונקראה This is Not Here. הרעיון לתערוכה על כשבוע לפני שעזבו יוקו וג’ון את אנגליה לטובת ניו יורק, מה שהשאיר ליוקו כחודש להתכונן אליה. לכבוד פתיחת התערוכה המיוחדת הזו שהוצגה במוזיאון אברסון ובה הוצגו יצירות לא גמורות של יוקו, נערכה מסיבת עיתונאים יום קודם לכן ב 8 באוקטובר 1971. במסיבת העיתונאים ישב לצידה ג’ון ולמרות שמשך תשומת לב ושאלות הופנו אליו מהעיתונאים, ניסה לתפקד כ’הבעל של’ ולא לגנוב את ההצגה. יוקו דיברה במסיבת העיתונאים בין היתר על אמנות רדיקלית לא אלימה ושיבחה את ה’תקשורת הטוטאלית’. ככה זה נראה ונשמע: https://vimeo.com/356200602
התערוכה הזו נמשכה כשלושה שבועות שבמהלכן הגיעו אליה מבקרים ואמנים רבים. בין האורחים המפורסמים שפקדו את התערוכה היו החברים רינגו ומורין, בוב דילן, פרנק זאפה, פיל ספקטור ואנדי וורהול. גם החבר אלן קליין הגיע לצפות בתערוכה. ג’ורג’ הריסון הוזמן גם הוא לערב הפתיחה של התערוכה אבל לא יכול היה להגיע ולגבי מקרטני, לאור היחסים הרעועים בינו ובין ג’ון, כנראה שהתשובה הייתה ידועה מראש. ההזמנה של שני חברי הביטלס הייתה מתוכננת. דיויד רוס מי שהיה עוזר המנהל של מוזיאון אוורסון ניסה להרים מסיבת הפתעה לג’ון בדמות ‘הופעת חצות’ סודית בתיאטרון שבמוזיאון שבו לפחות שלושה ביטלס יהיו על הבמה. התכניות התבטלו כשבסוף הסוד דלף החוצה וקהל החל זורם בהמוניו למוזיאון כשהשמועה על הופעת ‘איחוד’ החלה להתפשט. כך סיפר דיויד רוס: “באותו הערב הדלתות של המוזיאון היו שבורות כי אנשים שמעו שיש הופעה סודית של הביטלס. כל המוזיאון היה מלא באנשים כועסים ופחדנו שהם הולכים להרוס את המקום”. בין המרגיעים היה הפואטיקן אלן גינצבורג. משם המשיכו ג’ון ויוקו לחדר מלון בו תוכננה במקום להערך מסיבת יום הולדתו ה 31 של לנון בחוג החברים הקרובים. רגע לפני שהגיעו האורחים, התיישב לנון וכתב את השיר Attica State. זה שיר שנכתב על המרד בבית הכלא באטיקה בארה”ב שבמהלכו נהרגו אסירים שגם כך חיו שם באופן מחפיר. את הגרסה הראשונית הזו לשיר שנכנס לאלבום Sometimes in New York City ביצעו לנון והאורחים שלו בערב הזה. הנה גרסה אקוסטית מוקדמת שביצע לנון במהלך ראיון בדצמבר 1971.
האורחים החלו לזרום לחדר המלון ובניהם היו חלק מהאורחים שהופיעו גם בתערוכה של יוקו. רינגו ומורין, פיל ספקטור, ניל אספינל, אריק קלפטון, מלן אוונס, אלן גינצבורג, קלאוס פורמן והמתופף ג’ים קלטנר. החגיגה החלה עם עוגת יום הולדת בצורת גיטרה שעליה נכתב: “מתנה לג’ון מיוקו ומכל העולם”. החבורה העליזה והמוסיקלית הזו שתתה לשכרה ואז כשהם היו מספיק שיכורים, התיישבו חלקם על הרצפה. ג’ון תפס לו כסא והיו מי שאחזו בגיטרה ורינגו בתופי הקונגה. החבורה החלה לבצע שירים מכל הבא ליד במשך 45 דקות שגם הוקלטו.
כ 20 שירים נוגנו במסיבה הקטנה הזו. בניהם גרסאות לשירי רוקנרול כמו What’d I Say, Bring It On Home To Me, פגי סו, בלו סוויד שוז ועוד שירים בסגנון, אבל הדבר המעניין הוא ביצוע שירים מקריירת הסולו המתהווה של לנון כמו crippled inside, power to the people וכאמור אפילו אטיקה סטייט שנכתב רק באותו היום. מעניינים אפילו יותר היו ביצועים מאולתרים לשירים מקריירת הסולו המתהווה של שאר חברי הביטלס כמו למשל my sweet lord של הריסון ואת Uncle Albert/Admiral Halsey של מקרטני שבוצע יותר כהתרסה ולגלוג ולא מתוך הערכה. ככה זה נשמע ובסופו של הקטע תוכלו לשמוע את שירת ה happy birthday של כל החברים לג’ון ולאחריה את הגרסה הקצרה והשיכורה ל my sweet lord.
עוד ביצועים וקטעי וידאו מהמסיבה בלינק הבא:
לאחר כמה ימים קיבלו רינגו ומורין גלויית תודה מהלנונים שבצידה השני הייתה גרסתם לציור של ארנולד ברוקלין מ 1879 ובה נראה ג’ון בדמותו של סאטיר ויוקו כנימפה. עם התמונה הזו חובבי הגלויות יוקו וג’ון נהגו להשתמש לא מעט בימים ההם. בגלויה היה כתוב: “תודה שהגעתם ליום ההולדת שלי. נראה שגם דברים טובים יגיעו מהתערוכה במוזיאון! המון אהבה מ bonnie John + Yogurt ויוקו הוסיפה שלום מורין!!! מגברת לנון ובעלה”.
זהו הסיפור על מסיבת יום ההולדת המאולתרת לג’ון ב 1971. הלוואי ויכולנו לקבל תמונות כאלה של ג’ון, פול ורינגו קשישא יושבים בחגיגות יום הולדתו ה 81 של ג’ון ומג’מגמ’ים באיזה חדר מלון. נותר רק לדמיין. יום הולדת שמח ג’ון!