בראיון ב 1973 ריי סיפר: “הסינגל ‘לולה’ הגיע למקום הראשון ב NME ומישהו הגיע אלינו וביקש שנעשה סרט. אני בטוח שהם הביטו במצעדים וחשבו לעצמם: ‘מי במצעדים השבוע? נבקש שיכתבו מוסיקה לסרט עבורנו’.אין לי מושג אם האנשים האלו האזינו אי פעם לעבודה שלי. אני בספק. עשיתי את הסרט והתייחסתי אליו כמו שהגיע לו”.הציטוט הנהדר הזה, טומן בו את כל מה שאפשר לומר על פס הקול שיצרו הקינקס לסרט ‘פרסי’, למרות שאני חושב שהוא מכיל כמה קטעים יפים שכתב ריי ובהחלט זה אלבום חצי אפוי, אבל גם בתצורה המינימלסטית הזו, הוא יפה בעיניי. עוד מחשבה שסובבת אותי ככל שאני מאזין לו, שזה הדבר הראשון שמתקרב לעבודת הסולו הראשונה של ריי למרות שהמילה קינקס מתנוססת מעליו.נתחיל עם הסרט. למרות שהכותרת שלו זועקת משהו רציני, היה מדובר בסרט קומדיה בריטי עם תסריט, איך לומר, הזוי. ספק אם הוא היה עובר את המשוכות היום. למען האמת התסריט עובד מתוך ספר באותו השם שכתב הסופר ריימונד היצ’קוק ולמען הסר ספק, לריי לא היתה בו מילה או נגיעה. הוא קיבל פנייה מהבמאי ראלף תומס וזרם בחוסר חשק על גלי ההצלחה של הסינגלים האחרונים שלהם.בפתיחות הזו של סוף שנות השישים, כנראה כל דבר היה עובר. וזהו הסיפור בקצרה: רופא שהמציא שיטה להשתלת איבר מין גברי, מחפש מישהו לנתח. לאדווין בנט, הדמות הראשית, קורת תאונה מצערת ובחור עירום נופל עליו כשהוא קופץ מחלון (כדי לא להתחמק מבעלה של אישה, איתה הוא בוגד). הבוגד נהרג לא לפני שהוא משחית את איבר מינו של אדווין. אדווין גיבורנו הופך למושתל הראשון של איבר מין כשהוא מקבל את זה של הבחור שנפל עליו ונהרג. פרסי הוא הכינוי של מבצע ההשתלה ואיבר המין המושתל. מכאן, אדווין הופך לרודף שמלות כפי שהיה האדם שנפל עליו.אם תרצו, הנה לינק לסרט המלא: https://www.youtube.com/watch?v=wZMRISfmmHY
כבר אחרי הסצנה הראשונה בסרט, מתנוסס מגדל גבוה שמסמל איבר מין גברי ואז מתחיל להתנגן God’s Children שפותח את האלבום. המילים שכתב ריי מתכתבות עם הרעיון המרכזי של הסרט, אומנם באופן הפוך. הן מטיפות ואומרות ש’אסור לאדם להתערב במעשי ידי האלוהים’ (בטח שלא להשתיל איבר מין) ועם כל הגיחוך על התסריט והרמיזה של ריי שהוא לא השקיע יותר מדי בשירים עבור הסרט, זה פשוט שיר יפה עם לחן מצויין. ריי ממשיך את הקו של ‘אייפמן’ מהאלבום הקודם ומצייר את האדם והטכנולוגיה כמוגבלים. אם הייתי הולך רחוק יותר, זה אולי השיר הדתי ביותר שריי כתב.על גבי ההקלטת הכלים של הקינקס, נוספה גם תזמורת שניגנה עיבוד של המלחין והמנצח סטנלי מיירס. זה באמת שיר יפה.
בקטע הבא, הקינקס מנגנים את ‘לולה’ אינסטרומנטלית. הנעימה הזו ליוותה קטע בסרט שבו אדוויין המחלים מקבל ‘טיפול’ מאחות מפתה שבאה לבדוק אם הניתוח הצליח. עם כל הבנאליות שבו, מוסיקלית זה דווקא קטע מעניין: הגיטרות של דייב מעולות, גם זו המלווה וגם זו המובילה ועל הכל מרחף ליין האורגן של ג’ון גוסלינג שמזכיר משהו מעט אייטיזי או אם להיות ספציפי את הנעימה של פאקמן. לקראת הסיום מצטרפת גם התזמורת וזה באמת קטע מרענן בקטלוג של הקינקס. אני רוצה להאמין שזו גם אמירה של ריי ליוצרי הסרט: ‘באתם בגלל לולה? קחו אותה’.
הקטע הבא הוא היפה ביותר באלבום לטעמי. הוא נקרא The Way Love Used to Be וזה קטע שהוא על טהרת התזמורת. ריי שר בו מילים נוגות ונהדרות בלחן פנטסטי וכנראה אני לא אהיה הראשון שאומר זאת, אבל מיד ‘אלינור ריגבי’ של מקרטני והביטלס, עלה לי בראש. הקטע ההוא שהראה אז שמקרטני מוכן להיות סוליסט, גם כאן מוכיח שריי יכול לעמוד בפני עצמו ללא הלהקה ולנפק יצירות מופת. לעומת מקרטני לריי זה לא יקרה כל כך מהר. רק ב 1985 הוא ישחרר את אלבום הסולו הראשון שלו. השיר היפהפה הזה לא הובלט בסרט כמעט בכלל ובצדק. מה לשיר רגיש ויפהפה כזה ולסרט נונוסנס קומדי?
ריי אמר שהוא לא השקיע יותר מדיי מאמץ בשירים וההוכחה הראשונה לכך הוא הקטע הבלוזי אינסטרומנטלי בעל הכינוי Completely. זה קטע בלוז גנרי סתמי שנראה שנכתב רק כדי לצאת מידי חובה, אבל זה לא אומר שהלהקה לא מנגנת היטב. עוד קטע אינסטרומנטלי בשם Running Round Town מגיע אחריו והאמת שהוא חמוד מאוד וקצר מאוד. הוא מוביל לשיר נהדר נוסף שתרם ריי לסרט בשם Moments. הקטע היפה הזה מזכיר מאוד את הקינקס היותר מוקדמים. ריי שר נהדר ובעזרת התזמורת משווה לעניין מעט דרמטיות. אם הייתי צריך להרחיק לכת, הוא מזכיר במילים את האווירה של Days – רגעים שצריך לנצור. זה נשמע כאילו שריי מדבר על מערכת היחסים האישית שלו. מין דיאלוג עם אהובתו שבו הוא מנסה להחזיר הכל לנורמליות. ב 1973, היחסים עם ראסה אשתו ואם ילדיו יעלו על שרטון וריי שיסרב לקבל את המצב, ניסה לשלוח יד בנפשו בעזרת מנת יתר של סמים ויאובחן עם הפרעה דו קוטבית.”אהובה,בואי נשכח מכל הדברים שעשינו לא נכוןזיכרי את כל אלו שעשינו נכוןאין לי מצב רוח להתווכח ואין לי מצב רוח להילחםאז תני לדמעות לעבור לידךאל תבכי…”התזמורת בשילוב קטעי הגיטרה העדינים של דייב משתלבים כל כך יפה ובטבעיות כאילו ששניהם בני הזוג המדוברים בשיר וכשאני מודע למה שעומד לקרות רק בעוד שנתיים, זה עצוב לי מאוד.הצד השני של האלבום נפתח עם Animals in the Zoo שבמידה מסויימת ממשיך מאוד את ‘אייפמן’ – גם במקצב הקליפסו שמפציע לעיתים וגם במהות: ‘כולנו חיות’. במידה מסויימת הוא ממשיך גם את ההטפה הדתית מהשיר הראשון עם משפטים כמו ‘אלוהים ברא את השמים ואת הים הכחול העמוק’. מבחינה מוסיקלית זה העתק כמעט זהה לקטע ישן מסוף שנות החמישים של ג’וני אוטיס שנקרא Willie and the Hand Jive. חוסר השקעה כבר אמרנו?
הקטע הבא הוא עוד אחד מהקטעים הנפלאים באלבום. Just Friends מכיל בו עיבור מוזר לגמרי. הוא נפתח עם צלילים של תיבת נגינה (שמנוגן בכשרון על ידי ג’ון גוסלינג) ואז ישנה חזרה לצ’מבלו המסורתי של האלבומים האגדיים של הקינקס. הצ’מבלו הנהדר מנוגן כשהוא עטוף בעיבוד התזמורתי הדרמטי יחד עם השירה של ריי ששר כאילו שזה קטע תיאטרלי בארוקי ואז עובר לשיר כמו בשאנסון צרפתי. לקראת הסוף מגיע סולו כינור קצרצר שמשתלב עם סיומת צ’מבלו ותזמורת מופלאה. זה קטע פסקול נהדר רק שכנראה לא עבור הסרט הזה.
עוד קטע אינסטרומנטלי קצר בן דקה בשם Whip Lady שמתחיל בקלידים רכים ועובר באמצעו לקטע רוקי בדגש על התופים שלא מבייש.קטע בשם Dreams נשמע כאילו הוא שארית מהאלבום ‘לולה’ אבל מכיל בו גם מעא מהסאונד של ‘ארתור’. הוא מעניין בעיקר בגלל שינויי המקצב בו אבל אני מודה שהוא חצי אפוי. הקטע האינסטרומנטלי הבא לעומת זאת נפלא בעיניי.’הלגה’ הקצר, עם הנופך הספרדי הוא אמנם אינסטרומנטלי ומכיל קטע גיטרה אקוסטי נהדר, אבל דווקא הליווי היפה של ריי עם ה’פה פה פה’ שלו כאילו שהוא עוד כלי בנעימה היפה הזו, מוסיף מאוד למקצב המיוחד שלו.
קטע הקאנטרי הבא הוא שוב קטע לא ייחודי מבחינה מוסיקלית אבל הוא ייחודי מ 2 טעמים: קטע קאנטרי ששר לשכונה הלונדונית הצפונית ‘גולדרז גרין’ (והפסטורלית ויפה אם מותר לי לומר) והדבר השני הוא שהזמר בקטע הקצר הזה הוא ג’ון דאלטון – הבסיסט ה’חדש’, מה שמעיד עוד על חוסר האיכפתיות של ריי לגבי הפרויקט הזה.האלבום מסתיים בקטע קצר מאוד בן 25 שניות שחוזר אינסטרומנטלית על קטע הפתיחה. זהו. סה טו.האחרון ששר, קרי ג’ון דאלטון לא אהב את הקלטות האלבום הזה: “אחד האלבומים הגרועים שעשינו. זה היה מקרה של: בואו נעשה את זה, בואו נגמור עם זה”. האלבום יצא ב 26 במרץ 1971 ועל מצעדים אין מה לדבר בכלל, אבל חברת פיי שזיהתה את הבעייה ואת הפוטנציאל הגלום בשירים של ריי, מהרה לקחת את השירים הטובים מהאלבום, להעיף הצידה את הקטעים האינסטרומנטלים ולשחרר EP שהכיל את God’s Children, The Way Love Used to Be, Moments ו Dreams. אם תרצו EP ‘הסולו’ של ריי שבאופן טראגי מבחינת חברת התקליטים, היווה גם את שירת הברבור של הקינקס בחברת פיי. משם חוזה חדש ייחתם עם חברת RCA בסוף השנה. החברה שאמנם החזיקה בין שורותיה את אלביס, רצתה למאוד להתחדש בשורת אמנים צעירים ומבטיחים ומלבד הקינקס הצטיידה בכוכבים חדשים כמו דיוויד בואי ולו ריד.בפוסט הבא שיהיה גם הפוסט האחרון שלי על הקינקס, אדבר על האלבום הנפלא Muswell Hillbillies שבין היתר חוזר לשכונת ילדותם ומביא סאונד ‘חדש’ מהלהקה. ריי כינה אותו ‘אלבום הקומדיה של הקינקס’.