ההצלחה באמריקה היתה שלב הכרחי עבור הקינקס לדעתו של ריי.“זה הפך למסע. רצינו לחזור לשם ולדרוש חזרה את מה שחשבתי שנלקח מאיתנו באכזריות”. אמריקה היתה שונה מאוד ממה שהקינקס זכרו מ 1965. רצח מרטין לותר קינג, מלחמת ויאטנם, תנועת ההיפים ועוד אירועים שינו אותה מהקצה אל הקצה. בזמן שהקינקס הופיעו ב LA בנובמבר, הסתובבה החבורה של צ’ארלס מנסון ורצחה בברוטליות. התמימות וההלם שהיכה באומה לאחר רצח קנדי נגוזו, זו היתה ארץ אחרת. ריי סיפר: “כשהגענו לארה”ב בפעם הראשונה לא הייתי מודע לכמה אנשים שחורים היו שם כי הם היו סגורים ב’גטאות’. כשכל עניין ה’כוח השחור’ פרץ לא הייתי מופתע מפני שלא סגרתי את עצמי כשעשינו תקליטים כמו ‘ווילג’ גרין’ – התעניינתי מאוד במה שקורה. הם היו עדיין במלחמה והם עברו את השלב הראשון של האשמה כשחזרנו לשם. כשחזרנו לאמריקה היה את ה’פילמור’ ואת סן פרנסיסקו ואת תרבות הסמים וזה היה עולם שונה“. תרבות ההופעות השתנתה באמריקה. מערכות ההגברה השתנו והשתכללו והנגנים על הבמה כבר עבדו עם מוניטורים שאפשרו להם לשמוע את עצמם ואף אחד לא חיכה לקינקס באמריקה. הם החלו את המסע מההתחלה. דייב סיפר: “לא ידענו אפילו איזה סט ליסט לנגן. ניסינו להכניס להיטים ושירים מ’ווילג’ גרין’ ו’ארתור’. עשינו מסעות קולג’ים ובנינו לאט לאט קהל עוקבים”. במסע הזה בו שהו הקינקס כחודשיים על אדמת אמריקה, בזמן שריי ניצל את הזמן על מנת לעבוד עם ההנהלה בארה”ב ומיק אבורי ניצל את המבטא הבריטי שלו כדי להקסים את הבנות, דייב חווה התמטטות עצבים קשה. הוא נסחף ללילות מסוממים, גילה את ה LSD ובאחד הערבים לאחר הופעה שבה הקינקס חיממו את The Who בשיקגו, הוא בילה עם בחורה בחדרו במלון ואז נכנס לאמוק והרס את המקום. הוא נפצע משמעותית בידו ולא היה מסוגל לנגן בגיטרה למשך השבועות הבאים. מן הסתם כמה הופעות התבטלו והוא טס לדנמרק כדי לפגוש את אשתו (שהיתה בת דודתה של אשתו של פיט קווייף הבסיסט הפורש) ואת בנם מרטין. דייב היה בנקודת שפל. כשחזר, נטש הופעה של הקינקס באמצע והלך לחדרו במלון לישון במשך יומיים. אמריקה לא היטיבה איתו. “אף פעם לא אהבתי להופיע בפני אנשים. לפעמים רציתי שהאדמה תבלע אותי. זה קרה במיוחד בתחילת שנות ה 70. אלו יכולים להיות חיים דיי אומללים של כותב או מוסיקאי. כשכל סצינת הסמים הזו התרחשה זו היתה תקופה מאוד רוחנית אפלה עבור העסק. לא הרבה קרה מוסיקלית והיתה אנרגיה אפורה וחשוכה מסביב”. כדי להדגיש עד כמה כל אחד מהם היה מרוכז בעצמו, כשנשאל ריי על התקופה הזו של דייב הוא שאל: “לדייב היתה התמוטטות עצבים?”. כשהקינקס עשו את דרכם חזרה לאנגליה דייב הרגיש בדידות נוראה: “אני לא יודע איך ריי הרגיש. הוא עבר את התלאות שלו עם משפחתו ואולי לא יכולנו לעזור אחד לשני. אני לא חושב ששאר חברי הלהקה הרגישו מה קורה“. הקינקס המשיכו להופיע וריי הספיק להצטלם עבור תכנית טלוייזיה חדשה שנקראה Play For Today שהעלתה כל פעם מחזה עם שחקנים שונים ובמאי אחר. המחזה נקרא The Long Distance Piano Player והוא בויים על ידי פיליפ סאביל.
עקב הנתונים הלא מחמיאים במכירות האלבומים והסינגלים האחרונים, המסקנה לתכניות הקרובות עבור הלהקה היא שהם צריכים להיט. ריי נזכר שאביו דרבן אותו לכך. “קח את העולם שוב עם שיר אחד“. היופי של ‘לולה’ ההמנוני הנהדר טמון בנסיונות ההטעיה שבו. המעבר בין הקטע האקוסטי הרך לקטע הרוק הבועט, הניגודיות בין היותו שיר אהבה, להיותו קטע אפל שמדבר על דמות מסתורית שנוייה במחלוקת מינית והאסקלצייה ההולכת וגוברת בסאונד ככל שהשיר מתקדם. הצליל הופך להיות כבד יותר ויותר והשירה המנונית יותר ויותר. ריי סיפר: “רציתי לכתוב להיט וזה לא היה רק השיר אלא גם התכנון המוסיקלי שבו. זה לא היה שיר עם power chords כמו ב You Really Got Me אלא רק התחלה של power chords. השיר נזקק לצליל של גיטרה אקוסטית, מצלצל, נוהם ועולה להתקפה. יש בו אפילו משהו מעט מצ’ואי“. הגיטרה בה נעשה שימוש על מנת להקליט את הפתיח הזה היתה מסוג מרטין עם בסיס מתכתי שעליה ניגן ריי. על הפריטת הארפג’ית הנהדרת שנשמעת כמו משהו ווסטרני, מתווספים לאט לאט כל הכלים. התופים, הבס, ולבסוף החשמלית הרועמת. בשיר ריי מתאר בחור תמים למדי שנכנס למועדון זול בסוהו הישנה שם “לשמפנייה יש טעם כמו לקוקה קולה“. הביטוי של C O L A תמיד מרגיש לי כרמז וביקורת לכך שהכל מתרחש בארה”ב ואולי לאירוע ספציפי שהתרחש בלוס אנג’לס. כשהוא שואל לשמה היא עונה ב’קול חום עמוק – ‘לולה”. קול חום- brown voice הוא ביטוי לקול עמוק. מדוע חום? כי מי שניחן בקול הזה יכול הגיע ל’תו החום’ שהוא כל כך עמוק שהוא יכול לגרום למי שמנסה לשיר אותו לחרבן על עצמו. אני מת על העדינות הבריטית. אני אוהב את השימוש בביטוי הזה כי הוא שוב מטעה. ‘הקול החום’ נותן הרגשה לא ודאית שמא מדובר בבחורה שחורה, אבל אולי לא. לולה נשארת ‘היא’ לאורך כל השיר למרות שבשלב מסויים זה ברור שהיא “מדברת כמו אישה אבל הולכת כמו גבר“, אבל עד לסופו קשה לקבוע במדוייק את מינה. העירפול המיני הזה ליווה את ריי עוד כשהוא כתב כתב על ה detected followers of fashion. הקריצה הזו לתקופה עם הפארפרזה הנהדרת על המשפט boy will be boys אותו ריי הופך ל girls will be boys and boys will be girls משקפת את חיבוטי הנפש שלו עצמו למרות שעקרונית הוא מסתייג מכך בשיר ומנסה לברוח במידל אייט היפה: “דחפתי אותה הלאה, הלכתי לדלת, נפלתי על הרצפה וירדתי על הברכיים” – מדוע התיאור הארוך הזה בשלבים איטיים? אלו שלבי ההכרה של ריי בשינויים המיניים שעברו עליו. הסינגל לולה שוחרר ב 12 ביוני 1970 ורוצים לנחש מי הדיר אותו מרשימת ההשמעה שלו? צודקים. ה BBC. הפעם היו להם המון סיבות אבל הסיבה העיקרית היתה המילה ‘קוקה קולה’. המדיניות שלהם היתה נגד פרסום סמוי בשירים. ריי שבעת שחרור הסינגל היה בארה”ב בעוד סיבוב אמריקאי נאלץ לטוס לאנגליה, להקליט מחדש את הקטע ולשנות אותו ל’צ’רי קולה’ שהיה משהו כללי יותר מאשר שם של חברה. הוא סיים וטס חזרה לארה”ב להמשך מסע ההופעות וכך יצא הסינגל בבריטניה. ה BBC התרצו וזה היה שווה את המאמץ. לולה המריא למקום השני במצעד הסינגלים. באוסטרליה הסינגל הודר מרשימות ההשמעה בכמה תחנות רדיו מהסיבות הנכונות: “חומר מעורר מחלוקת”.תוכלו להאזין כאן לשיר בגרסת הסינגל שלו
בצדו השני של הסינגל שובץ שיר נהדר בעיניי – Berkley Mews – שארית מהאלבום ‘ווילג’ גרין’ מלאה באנרגיה שתוכננה להשתחרר באלבום המקורי four respected gentlemen. זה שיר שהוקדש לרחוב לונדוני ושילב בו את הקינקס על רגל אחת: תיאטרליות, שיר פאבים ודיסטורשן.שאלה ששאלתי את עצמי ועדיין לא ממש עניתי עליה היא האם ל’לולה’ היתה השפעה על Layla של קלפטון עם הדרק והדומינוז, שיר שיצא כחצי שנה אחר כך? משהו מסגיר בשם שבחר אריק קלפטון על מנת לתאר את אהבתו לפאטי בויד והשימוש באגרסיביות המוסיקלית שבו אומרים שכן, אבל כנראה שזה דיון לפוסט אחר. בפוסט הבא: אלבום הקונספט הנהדר בעיניי “לולה מול פאוורמן וה’מאניגוראונד’ – חלק 1”.