הגעתי לאלבום הקינקס הנהדר, הנוקב והמגוון מוסיקלית ביותר עד לרגע זה. ‘ארתור’ ראה אור באוקטובר 1969 והיה אמור לשמש כפס הקול למחזה הטלוויזיוני של חברת גרנאדה. בצורה מוזרה האלבום יצא, המחזה התבטל ונשארנו עם אלבום שהוא קול ללא סרט. זה לא מונע מהאלבום הנהדר הזה להיות אדיר בכל פרמטר. “ארתור? אה בטח – אנגליה, אבירים ושולחנות עגולים. אקסקליבור, קמלוט. סורי לא. זה הוא ארתור מורגן שחי בפרבר לונדוני בבית שנקרא ‘שאנגרי-לה’ עם גינה, מכונית ואישה בשם רוז יחד עם ילד בשם דרק. דרק נשוי לליז. יש להם 2 ילדים נחמדים. טרי ומרלין. הם מהגרים לאוסטרליה. לארתור היה עוד בן, אדי שנקרא על שמו של אחיו של ארתור שנהרג בקרב ב’סומה’ [מלחמת העולם הראשונה 1918]. הבן של ארתור, אדי, נהרג בעצמו בקוריאה.החיים של ארתור והחיים של מיליוני אנגלים כמוהו מוצגים דרך השירים של ריי דיוויס. בסיפור של חברת גרנאדה שמציג את היום האחרון של דרק וליז באנגליה, זהו יום עצוב עבור ארתור כשהוא צופה בהם עוזבים. אף אחד לא הרגיש כזו קרבה אליהם חוץ מארתור. על מה כל זה? עבור זה הוא חי? יש לו בית הרי. אלו חיים טובים לא? לא?”. זהו קטע קטן ומתומצת מדברים שכתב ג’וליאן מיטשל שעבד עם ריי על התסריט עבור ‘ארתור’. הדברים שכתב הופיעו בעטיפה האחורית של האלבום והתגלית המדהימה מדבריו היא שארתור בחלקו הוא גם דמות אוטוביוגרפית. ריי מיזג פנימה את דמותו שלו עצמו, זו שהתייאשה לחלוטין כשצפה באחותו, גיסו ובנם עוזבים לאוסטרליה. בשיר הפותח את אופרת הרוק הראשונה של הקינקס, אנחנו מקבלים הכרות עם האימפריה הרומית כפי שהייתה וכפי שמוצגת בהווה על ידי ארתור. שיאה של האימפריה הבריטית הייתה התקופה הוויקטוריאנית שקיבלה את שמה מהמלכה ויקטוריה. היא עלתה לכס המלכות אי שם ב 1837 ונשארה בו עד יום מותה ב 1901. זו הייתה גם תחילתה של המהפכה התעשייתית בבריטניה שעברה גם מהפכה מחשבתית בכל הקשור לדת, מדינה, מדע וטכנולוגיה. בבית הראשון ב’ויקטוריה’ ריי לא שוכח לקשר את הסיפור גם לאלבום village green כשהוא משייך את אותם כפרים ירוקים לתקופה הוויקטוריאנית. ממש מזמן החיים היו נקיים סקס היה רע ונקרא מגונה העשירים היו כה מרושעים בתים מפוארים היו עבור הלורדים מדשאות קריקט ווילג’ גרין ויקטוריה הייתה המלכה שלי. עד כאן לגבי מה שהיה. ארתור מורגן שהיה חייל צעיר בזמן מלחמת העולם הראשונה נולד בסיום כהונתה של המלכה ויקטוריה ולכן הוא מסביר את מצבו ומצבם של אזרחי הממלכה מהמעמד הבינוני. האזכור לשמש שהייתה מוטיב מרכזי באלבום Something Else, מכוון עכשיו לביטוי שאומר ש’השמש לעולם לא תשקע על האימפריה הבריטית’. לא בגלל שינויים במתווה סיבובו של כדור הארץ, אלא בגלל שהאימפריה השתרעה על פני שטחים נרחבים (בשיאה על 25% אחוז משטחי העולם כולל אוסטרליה), כך שבכל זמן נתון השמש זרחה על אחד מהם. נולדתי, בר מזל שכמוני בארץ שאני אוהב למרות שאני עני, אני חופשי כשאגדל אני אלחם ובעד הארץ הזו אמות מי ייתן שהשמש שלה לעולם לא תשקע מכיוון שהאלבום משפחתי עבור ריי, יש בשיר גם רמיזה לעתיד ולדור הבא. השם הכל כך בריטי הזה, ויקטוריה, הוא גם שמה של בתו השנייה הטרייה. זה משחק מילים נפלא עוד יותר מכיוון שוויקטוריה היא גם אחת מ 6 המדינות שמרכיבות את אוסטרליה – ארץ החלומות. מוסיקלית האלבום נפתח בעצבנות. כל הכלים בשיר אומרים חוסר שקט ובשניות הראשונות זה נשמע שהם מחממים מנועים ונעמדים על הקווים עבור ההצגה הגדולה. ריי שר באופן לא רגיל, מעט מתריס, תיאטרלי ונפלא. מכנה משותף נהדר שחוזר בין שירי האלבום הוא החלפת הסגנון המוסיקלי או הקצב באמצע. יכול להיות שאלו אילוצים שנבעו מהתסריט ובכל מקרה זה מיוחד מאוד. ממש באמצעו של ‘ויקטוריה’ הכל מאט, נעשה דרמטי, כלי הנשיפה המלכותיים מתעצמים וריי חוזר על המשפט Land of hope and Gloria, Land of my Victoria. העיבודים עבור כלי הנשיפה והמיתרים בשיר (בעיבודים נפלאים של לו ווארברטון) ובכלל בכל האלבום כל כך קונטרסטיים באופן נהדר לתפקידי הגיטרה החשמלית, הבס והתופים שהתעצמו בו מאוד. הקונטרסט שדיברנו עליו רבות בין העכשווי לעתיק. תופי המצעד הצבאי שפותחים את השיר הבא חושפים אותנו לעברו הצבאי של ארתור שלנו בזמן מלחמת העולם הראשונה. כמובן שזו הזדמנות מצוינת להעביר ביקורות לא הכי מרומזת על התרבות הצבאית של בריטניה ואולי בכלל על הניוון המחשבתי של נתיני הממלכה. כן אדוני, לא אדוני לאן ללכת אדוני מה לעשות אדוני מה לומר? התשובה ממהרת להגיע מצד האימפריה [בליווי כלי הנשיפה המלכותיים]: אתה חושב שיש לך שאיפות? מספיק עם החלומות ומשאלות הבטלה שלך. אתה בחוץ ואין שום כניסה למחזה שלנו. ארוז את השאיפה שלך בתיק ישן ובקרוב תהיה שמח בחבילה של מתרוממים. חזה זקוף ובטן בפנים – עשה מה שאני אומר ומיד. באמצע השיר, כשמגיע מקבץ התשובות השני של האימפריה, מתחלף המקצב המוסיקלי מאיטי למהיר ועליז, ריי משנה את קולו לגבוה יותר ושר את השורות המצמררות האלו: יש לשמור על הסמכות ואז נדע בדיוק היכן אנחנו נמצאים. תן להם להרגיש שהם חשובים,אבל שיידעו שהם נלחמים על בתיהם רק כדי להיות בטוחים שהם תורמים את כל כולם. תן לחלאה אקדח ותגרום לקבצן להילחם וודא שעריקים נורים מיידית. אם הוא מת נשלח מדלייה לאשתו. אני לא חושב ששמעתי את מיק אבורי מתופף ככה באלבום של הקינקס. כבר כתבתי ששילוב כלי הנשיפה עם להקת הרוק פשוט נפלא? בשיר הבא הקטן והמשלים Some Mother’s Son, ישנה אווירה אנטי מלחמתית גורפת ורמת ביקורתיות צינית יוצאת דופן של ריי. מישהו הרג היום בן של אם כלשהי, ראש של חייל כלשהו פוצץ עם אקדח, בזמן שכל האימהות עומדות ומחכות אפשר לדמיין במחזה שלא קרה, את דמותו של ארתור נזכרת במותם של אחיו ובנו במלחמה. זה אחד השירים הנוגים והמייאשים ביותר באלבום שסוחטים את הלב חזק חזק. הוא נפתח עם הכלי המסורתי שאפיין את הקינקס באלבומים הקודמים – ה’צמבלו. הקונטרסט בין השירה הנינוחה, הצ’מבלו העדין, הגיטרה האקוסטית והמילים הנוקשות והחשופות, הולך ומתעמעם כשהתופים החזקים של מיק אבורי נכנסים ויחד איתם מתעצמים גם קולות הליווי. קולו של ריי הופך אט אט להיסטרי בהתאם לסיטואציה. הסיטואציה היא נוראית בדיוק כמו במלחמה. חייל, סביבו שורקים כדורים, נכנס לחלום ובראשו הוא צעיר ומשחק משחקי ילדות וכל זאת רגע לפני שהוא מוצא את מותו בקרב. דייב סיפר בראיון: “‘ארתור’ טוב יותר מ’ווילג’ גרין’ מכיוון שהסיפורים בו הם על אנשים אמתיים. some mother’s son הוא קטע כל כך מרגש מכיוון שהוא מבוסס על אחיה של אמי ועל הסיפורים ששמענו על אנשי משפחה שמתו במלחמה”. השיר הבא ‘Drivin יצא כסינגל הראשון מתוך הפרויקט הזה ביוני 1969 ואיך לומר זאת בעדינות, הוא נכשל נחרצות במצעדים. אני באמת לא מבין מדוע כיוון שזה שיר יפהפה, עדין ומלודי מאוד. מי שעזב את הקינקס באלבום האחרון שלהם, קיבל תזכורת בפתיחה המרמזת ללחן של picture book ומכאן הלך הרוח הוא שיר ניטרלי מהאגרסיה של הפרויקט הנוכחי. זה תיאור של טיול נינוח במכונית במרחבים הירוקים ובמהותו מתאים יותר לאלבום הקודם. ריי לא מתכחש בשיר שזוהי פאוזה מהאנטי מלחמתיות הקודמת. כך הוא כותב בבית הראשון: זה נראה שכל העולם מתקוטט הם אפילו מדברים על מלחמה תנו לרוסים ולסינים ולספרדים להילחם השמש [שוב השמש] זורחת אנחנו הולכים לנהוג. רגעי הבריחה האלו לא היו זרים לריי. לארתור גיסו הייתה אכן מכונית והוא זכר את רגעי הבריחה האלו כשהם עזבו את לונדון המעיקה ונסעו ברחבי המדינה עם סל פיקניק. ההפסקה הסתיימה והקו המלחמתי של חוסר העצמאות המחשבתית מ yes sir no sir ממשיך גם בשיר הבא. ‘שטוף מוח’ כבר יוצא מהנישה הצבאית ומעלה הילוך לירית ומוסיקלית. זה נראה שכל הרעיונות של ריי עד לנקודה זו מסתכמים יפה בשורה הבאה: יש לך עבודה ובית, אישה, ילדים ומכונית. כן, אתה מותנה להיות מה שהם רוצים שתהיה. שוב באמצעו של השיר ישנו שינוי קו מוסיקלי מיד לאחר קטע סולו הדיסטורשן העצבני. בכל העת כלי הנשיפה נמצאים שם ללוות את הגיטרה הנפלאה של דייב. אחרי קטע הדיסטורשן מגיע קטע שאני אוהב להגדיר אותו כקטע ראפ קדמון של ריי. קראו כמה זה ביקורתי ונוקב: האריסטוקרטים והביורוקרטים הם חולדות מלוכלכות על כך שהפכו אותך למה שאתה. הם שם למעלה ואתה כאן למטה. אתה על הקרקע והם עם הכוכבים. כל חייך הם בעטו ודחפו אותך עד שלא יכולת לשאת זאת יותר. מבחינתם אתה פשוט כתם מלוכלך אבל אתה לא רוצה להתרומם מהרצפה אדוני אתה פשוט שטוף מוח. הם נותנים לך ביטוח לאומי והטבות חיסכון במס שיגדלו כשתתבגר. כן, אתה מותנה להיות מה שהם רוצים שתהיה ולעשות מה שהם רוצים שתעשה. כן אתה. רד על הברכיים. וואוו. זו הכתיבה הישירה ביותר, הנוקבת ביותר והמטלטלת ביותר של ריי עד כה. יחד עם הקו המוסיקלי הקשוח וכלי הנשיפה התזזיתיים, זו מסחטת רגשות אמתית. לאחר כל הטענות, השיר הסוגר את הצד הראשון מביא את הפתרון, לפחות עבור הדור הבא. אוסטרליה. היופי בקטע הארוך הזה הוא מגוון סגנונות המוסיקה שנשפכו לתוכו. הוא מתחיל כמחזמר לכל דבר ועניין. בעליצות אין סופית, הקינקס שרים בסגנון הביץ’ בוייז על ארץ החלומות אוסטרליה. הזדמנויות זמינות בכל תחומי החיים באוסטרליה. אז אם אתה צעיר ובריא מדוע שלא תכנס לסירה ותבוא לאוסטרליה? לאחר דקה וחצי השיר מאט והופך אט אט לקטע פסנתר בריאן ווילסוני. בכל העת ריי מהלל ומשבח את ארץ החלומות. בערך מאמצעו של הקטע, דייב גורר הכל לבלוז גיטרה ארוך שלא מבייש. כלי הנשיפה מצטרפים, הטונים עולים, הפסנתר רועם, הבס של ג’ון דלטון מכה והתופים פשוט נפלאים. ככה זה ממשיך עד לסופו של הצד הראשון של ‘ארתור (הדעיכה והנפילה של האימפריה הבריטית)’. איזו סערת רגשות אדירה קיבלנו בצד הראשון של האלבום. מעניין מה מחכה לנו בצדו השני… האמת? אני כבר לא יכול לחכות.
top of page
bottom of page