היום אתחיל לעסוק באלבום הבא, השביעי של הקינקס. אלבום שאפשר לומר שבמידה רבה פתח את הדלת לפאזה השלישית ולא האחרונה של הלהקה. בערך בסוף 1967 קיבל ריי הצעה חביבה. לכתוב שירים עבור תכנית אקטואליה בריטית שבועית בשם At the eleventh hour ששודרה ב BBC בסופי שבוע ושולבו בה גם קטעים מוסיקליים שבוצעו על ידי אמנים שונים.“אחת התקופות החביבות עליי הייתה כאשר הוזמנתי על ידי ה BBC לכתוב שיר בשבוע לתכנית בשם ‘השעה האחד עשר’. קיבלתי את הנושא לכתיבה ביום חמישי, כתבתי את השיר ביום שישי, ובמוצאי שבת זה כבר היה בטלוויזיה. זו דרך העבודה החביבה עליי וקיבלתי גם תשלום של 25 פאונד עבור כל שיר. עשיתי זאת במשך 11 שבועות וזו העבודה הקבועה היחידה שהייתה לי אי פעם. גם השירים לא היו רעים”. אחד השירים שנכתבו עבור התכנית היה Did you see his name, שיר שסיפר על אדם שנתפס גונב אוכל ממכולת, נעצר, עבר מסכת ייסורים כששמו התפרסם, עד שהתאבד מהבושה. הקינקס הקליטו גרסה לשיר שהועברה בזמנו לחברת רפריז יחד עם 15 השירים עבור גרסת האלבום המוקדמת ל village green שנקראה Four More Respected Gentlemen. עוד בקשה טלוויזיונית הגיעה אל ריי גם מסיטקום חדש בשם Where was spring בהשתתפות אלינור ברון (הזכורה מהסרט Help של הביטלס) והקומיקאי ג’ון פורטצ’ון. הרעיון היה שיחדיו הצמד הקומי יבצע מערכונים זוגיים שבניהם מפרידים קטעי אנימציה שצייר קלאוס פורמן (שעיצב את ריבולבר של הביטלס). קטעי האנימציה לוו במוסיקה שכתב ריי. עבור שיר הנושא הוא כתב את ?Where did my spring go. הנה הביצוע של הקינקס לשיר שהוקלט ב 1969 ולא יצא בשום אלבום או סינגל.
מדוע הלאתי אתכם וסיפרתי על ההרפתקאות הטלוויזיוניות של ריי? מכיוון שבסוף 1968 קצת אחרי שראסה אשתו ילדה את בתם השנייה ויקטוריה, הוא קיבל עוד בקשה כזו. הפעם מחברת ההפקות גרנאדה. הרעיון שלהם כלל פרויקט ייחודי וניסיוני מאוד. מחזה מקורי שישודר בטלוויזיה ויכיל בו את המוסיקה של הקינקס שתהיה מכוונת בנושא מסוים מאוד. נפילתה של האימפריה הבריטית. אם קשה לכם לדמיין את הפורמט, אפשר לחשוב על מעין מחזמר עם רעיון מוביל, אולי גרסת טלוויזיה לסרט ‘טומי’ של ‘המי’. עוד נחזור לאלבום של ה’מי’. הרעיון של גרנאדה גם כלל מוטיב של קטעי אנימציה שיופיעו בין לבין דיי דומה ל Where was spring. הכוונה הראשונית הייתה שריי יעבוד יחד עם ג’ון בג’מן הפואטיקן והכותב הבריטי. זה לא יצא אל הפועל ולבסוף אל ריי צוות התסריטאי והכותב ג’וליאן מיטשל. העבודה החלה באביב 1969 והמחזה קיבל את השם ‘ארתור’. מדוע ארתור? מי הוא אותו ארתור שבהשראתו כתב ריי את הדמות הראשית במחזה? ההשראה הגיעה מדמות לא דמיונית כלל וכלל. ארתור היה גיסו, נשוי לאחותו האהובה רוזי שעליה הוא כתב את Rosie Won’t You Please Come Home הנהדר מהאלבום face to face. את הדמות שכתבו ריי וג’וליאן מיטשל, הם הזקינו בדור אחד מארתור המקורי והפכו אותה לבוגר מלחמת העולם הראשונה שרואה את ההתדרדרות של הממלכה הבריטית. בעייפות הזו שלו מבריטניה וחוסר האפשרויות עבור הדור הצעיר, בנו של ארתור מחליט להגר עם משפחתו לאוסטרליה. “זו הייתה דינמיקה מעניינת. כתבתי את השירים ואז התסריטאי התערב ואחר כך המפיק ואז הלהקה הציקה לי ‘בחייך אנחנו רק רוצים לעשות תקליט רוק’. זה הניסיון הראשוני שלי בעבודה בה אני ממלא אחרי רצונם של אחרים. עדיין כתבתי את זה אבל רציתי שזה יישקף את התמונה הגדולה”. הסיפור של ארתור גיסו שהיה מבוגר מריי ב 20 שנה, דומה במהותו לתסריט שנכתב עבור המחזה. “ב’ארתור’ רציתי לדבר על חוסר הצדק שהרגשתי שקורה. ה’ארתור’ שכתבתי עליו היה ממעמד הפועלים. הוא היה קרוב שלי וחייתי אתו ועם אשתו, אחותי, במשך כמה שנים. כל מה ששמעתי בארוחות היה עד כמה שבגדו בהם. הם עזבו לאוסטרליה ומה שקרה להם לא היה ממש הרבה. היה להם בית נחמד ועבודה נחמדה. עבורי זה היה הפסד עמוק מפני שלאחר שאחותי רנה מתה בגיל 31, רוזי הייתה זו שהייתה הכי קרובה אליי והיא פספסה את כל הכיף שקרה לי. היא ראתה אותי כילד בית ספר עם המון בעיות, נסעה לאוסטרליה ופתאום אני כותב שירים ומופיע בטלוויזיה“. כשרוזי וארתור יחד עם בנם טרי שהיה צעיר מריי רק בכמה חודשים עזבו לאוסטרליה, ריי בן ה 19 היה עסוק בהופעה בעיר ‘רדקאר’ שבצפון יורקשייר. כשהוא סיים הוא ירד לחוף, התיישב ונשבר לגמרי. “מה אני עושה בחוף ב’רדקאר’. מנגן בהופעה? רציתי להיות איתם. חלק ממני רצה לנסוע איתם לאוסטרליה. אוסטרררראליה!!!!”. מעניין מאוד להבין שהאירוע הזה הניח את היסודות לבוז, הלעג והקלס ל’מעמדות’ הגבוהים והאמפתיה למעמדות הנמוכים. ריי בעצם מאשים את בריטניה על כך שלקחה ממנו את אחותו ומשפחתה היקרים לו. החזרות על השירים החדשים החלו באחוזה החדשה של ריי בבורהאמווד בחדר אחורי גדול. עד תחילת ההקלטות של השירים במאי, הקינקס עברו טלטלות משמעותיות כשנגן הבס פיט קוויף החליט לעזוב את הלהקה לצמיתות ונגן הקלידים ניקי הופקינס נשבע שיותר לא ינגן איתם. ללהקה הצטרף כאמור הבסיסט ג’ון דלטון. באפריל, המריא ריי ללוס אנג’לס על מנת להפיק תקליט ל’טרטלז’ האמריקאים. בזמן שהותו שם הוא עשה מאמצים אדירים על מנת לסיים את ה’חרם’ שהטיל איגוד המוסיקה האמריקאי על הקינקס ב 1965. חרם שלא אפשר את הופעת הלהקה על אדמת ארה”ב. המאמצים עולים יפה והחרם בוטל. ריי מסיים את התחייבויותיו וחוזר לאנגליה כדי לעבוד על האלבום הבא השביעי של הקינקס שתוכנן להיות פס הקול למחזה של גרנאדה. הקינקס עמלו על השירים באולפן וסיימו את העבודה על האלבום שתוכנן לצאת ביולי. זה אלבום שישמע אחרת לגמרי מהאלבום הקודם. אולי אלו העזיבות שגרמו לכך, ואולי זה שינוי הגישה של ריי בעבודה הקבוצתית. השינויים הבולטים על קצה המזלג הם קודם כל העדינות והשלווה ששלטו באלבום הקודם הפכו למעט זעם. הדבר השני הוא השימוש בכלי תזמור אותנטיים במקום המלוטרון ש’חיקה’ כלים כאלו באלבום הקודם. ההבדל הבולט האחרון הוא היותו של האלבום ‘אלבום קונספט’ אמיתי עם סיפור על דמות מובהקת לעומת האמורפיות שסבבה את שני האלבומים האחרונים. כשאני מאזין לאלבום אני לא יכול להתעלם מקווי הדמיון, לפחות הרעיוניים לאופרת הרוק ‘טומי’ של ה’מי’. האלבום המפואר של ה’מי’ יצא במאי 1969, ממש בעיצומם של ההקלטות עבור האלבום הזה והכיל קונספט דומה. על פניו, ילד הלום טראומה עד כדי שיתוק כל חושיו שמתעורר יום אחד, מקים כת וסוחף מאמינים אחריו עד הסוף המר. מאחורי הקלעים סיפר פיט טאונסנד שהסיפור קיבל השראה מיחסי התעללות שעבר מידי סבתו (שלטענתו לקתה בנפשה) כשגדל אצלה בילדותו. ב 20 ביוני יוצא הסינגל הראשון מהפרויקט של הקינקס – שיר בשם Drivin. העבודה על התסריט למעשה הסתיימה גם כן והבמאי לזלי וודהד נשכר לביים את המחזה הטלוויזיוני שתוכנן להיות משודר בספטמבר ואפילו שחקנים כבר לוהקו. הדברים לא הסתדרו על פי התכניות והפקת המחזה המשיכה להידחות עוד ועוד מה שמנע מהאלבום להיות משוחרר. לבסוף נקבע תאריך לשחרורו של האלבום ב 10 באוקטובר 1969. צילום המחזה עמד להתחיל בתחילת דצמבר אבל קרוב מאוד לתחילת הצילומים, הקינקס מקבלים את הבשורה המרה שגרנאדה משכו את תמיכתם הכלכלית מהפרויקט מה שגרם למעשה לביטולו. תחשבו על עוגמת הנפש של ריי בזמן אמת. שנים אחר כך כשכבר השלים עם כך הוא אמר: “שוב קיבלנו אגרוף. אני חושב שעדיף שזה לא קרה. מפני שהסיפור לא היה לעוס היטב. זה היה אמור להיות על המשפחה שלי אבל זה לא היה. ארתור היה פיקציה וגדול בדור מהארתור המקורי. זה היה ניסיון אצילי“. קוריוז עצוב לסוף. ב 1971 ריי נפגש עם ארתור באוסטרליה בביקור של הקינקס שם. ארתור הסיע אותו לשדה התעופה בחזרה הביתה. “הוא אמר לי אהבתי מאוד את האלבום שכתבת עליי”. זו הייתה הפעם האחרונה בה ריי ראה אותו. זמן קצר אחר כך הוא מת. בפוסט הבא אצלול אל האלבום הנפלא (Arthur (Or the Decline and Fall of the British Empire ויהיה ממש ממש ממש כיף.