שלושה חודשים לפני הוצאת האלבום הנהדר The Kinks Are the Village Green Preservation Society, אלבום שאני דש בו כבר במשך שלושה פוסטים וכנראה שאפשר להמשיך עוד, יצא סינגל הסולו השלישי של דייב דייויס. הסינגל החדש Lincoln County השתחרר ב 30 באוגוסט 1969 (בהולנד כבר ביוני) והכיל בצדו הראשון שיר שהוא עצמו כתב והוקלט במהלך הסשנים לאלבום של הקינקס. כמו בסינגלים הקודמים, אפשר מאוד להתבלבל ולסווג את השיר לקינקס מכיוון שמבחינת מתודת העבודה אין כל הבדל. הקינקס מנגנים וריי מפיק. המיתוג שונה. אני מחבב את השיר. זה שיר פופ חמוד וכיפי שעטוף בעושר של כלים אבל תחנות הרדיו משום מה לא השמיעו אותו, מה שחרץ את גורלו במצעדי הסינגלים. למעשה הוא לא נכנס לאף מצעד חוץ אולי ממצעד הסינגלים הגרמני. עם כל העושר המוסיקלי שלו אני אוהב ומעדיף את גרסת המיקס האקוסטי שהשתחררה בשנה שעברה בקופסת ה 50 לאלבום Arthur שאוטוטו אתחיל לדון בו.
את השאיפות לקריירת סולו, לפחות בעשור הזה דייב קבר סופית כש Hold My Hand , הסינגל הבא שהוא שיחרר בינואר 1969 נכשל גם הוא בכל המצעדים למרות שינוי הכיוון. זה שיר יותר פולקי דילני סטייל דה בנד. שינוי מבורך לטעמי וביצוע נהדר. השיר בצד השני Creeping Jean, ממשיך את הכיוון ובמידה מסויימת מעניין אפילו יותר. תופים נהדרים, גיטרות מלאות חיים ושירה נהדרת של דייב. זה באמת שיר נהדר וצר לי על דייב אבל קצת פחות אחרי הסיפור הבא.
חזרה ללהקת האם. דה מייטי קינקס. מה מעשיהם מאז הוצאת האלבום האגדי Village Green? טוב תודה ואתם? בתחילת 1969 מודיע פיט קוויף לחברי הלהקה בפעם השנייה שהוא עוזב – הפעם לתמיד. הפעם הראשונה אירעה בזמן ההקלטות לאלבום Face to Face כשהוא נפצע בתאונת דרכים והוחלף על ידי ג’ון דלטון. החברים לא התייחסו הפעם לאיום הזה ברצינות, אבל כשהם גילו שהוא הקים להקה חדשה בשם Maple Oak, זה הדליק נורה אדומה. ריי ניסה לשכנע אותו להישאר להקלטות של האלבום הבא או לפחות להוצאת הסינגל הבא. ב 28 במרץ יצא הסינגל הבא של הלהקה וב 31 במרץ פיט פרש. ג’ון דלטון הוזעק שוב. מה היה לריי לומר על כך? “פיט עזב מכמה סיבות. הוא נישא לבחורה דנית עשירה והורחק מלהיות חבר שלנו מכיוון שאני כתבתי את רוב השירים ומירב הפוקוס היה עליי. אבל בעיקר הוא פחד מהעניינים העסקיים שסבבו אותנו. הוא היה מפוחד מכל אנשי העסקים שהיינו איתם בקשר“. אחיו של פיט טען אחרת: “הסיבה לעזיבתו של פיט היא שדייב היה מכה אותו מכות רצח. פיט שמר על זה בסוד כל הזמן הזה“. עוד משבר פרסונלי, הפעם בגזרת ניקי הופקינס, איש הקלידים מאז אלבומם השלישי. על עטיפת האלבום Village Green נכתב: “אני ריימונד דאגלאס דיוויס – גיטריסט, איש קלידים וזמר“. זה הספיק להופקינס. הוא לא עבד איתם יותר לעולם. בראיון שנה לאחר מכן הוא אמר: “עשיתי 70 אחוז מעבודת הקלידים באלבום ולא רק שהם השאירו אותי מחוץ לקרדיטים, הם גם נתנו קרדיט לריי. כל כך כעסתי. אני כבר לא בעניין של הקינקס. ריי דיוויס הוא אדם כל כך לא החלטי. הוא לא ייאמן“. אחר כך הוא גם כינה אותם “מנוולים גרידים” כשפורסם שהם כלל לא שילמו לו עבור הסשנים. לא נחמדים האחים דיוויס. במרץ 1969, הקינקס משחררים את הסינגל הבא שלהם מאז יוני 1968. הריון של תשעה חודשים הוליד את Plastic Man. זה הסינגל שאני פחות אוהב של הקינקס מהתקופה הזו. התיאטרליות מוגזמת והוא מדד נהדר שאיתו אפשר לחוש את הפער העצום בין הקינקס של הסינגלים לאילו של האלבומים. כאילו מדובר באמנים שונים. הביקורת בשיר כלפי קונפורמיזם כבר לא מרומזת ולא מוכוונת מטרה. כל אחד יכול להיות איש הפלסטיק. באופן מוזר, דווקא את השיר הכי פחות חד וביקורתי של ריי ה BBC הדיר מרשימת ההשמעה שלו. מדוע? בסקירת ‘אברי הפלסטיק’ של איש הפלסטיק, ריי ציין גם את ה plastic bum – ישבן הפלסטיק שלו. זה הספיק להם. הנה ביצוע של השיר מתוך Beat Club ב 1969. שימו לב לבסיסט החדש.
מסתבר שאני לא היחיד שהרגיש שמספיק לו מהז’אנר הזה של הקינקס. גם פרובוקציה ב BBC לא עזרה לו להצליח. 27 אלף עותקים בלבד נמכרו ממנו. זה לא מה שיגרום לריי לשבוע מהז’אנר. בשנים 73- 75 הוא ירחיק לכת ויגשים את החלום הגדול. הוא ישכלל את הנוסחה, ילחץ על הדוושה עד הסוף וייקח את הקינקס להרפתקאות מעניינות של וודוויל/ברודווי עם אלבומים כמו Everybody’s in Show-Biz ו Preservation שיציג את הקינקס על העטיפה כהרכב ביג באנד. זה יימשך עד ל Schoolboys in Disgrace משם הם יעברו לפאזה הבאה. להקת רוק איצטדיונית. חזרה ל 1969. בצדו השני של הסינגל Plastic Man שיר בשם King Kong והוא מעניין. קודם כל מפני שהסאונד מאוד שייך ומתחבר לאלבום Lola Versus Powerman and the Moneygoround. זה כאילו ש Rats הנהדר קיבל את ריף הגיטרה ממנו. באופן מוזר הקול של ריי נקבר עמוק במיקס מאחורי הכלים אבל זה נהדר ומזכיר סוג של מחווה למארק בולן וטי-רקס שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם בשנה הקודמת.
בפוסט הבא – הרקע לאלבום הנהדר “ארתור (או דעיכתה ונפילתה של האימפריה הבריטית)”. נשמע מבטיח תודו.