אם יש להקה שליבי יוצא אליה מכיוון שפוטנציאל ההצלחה הגלום בה לא מוצה עד תום לדעתי, הם הקינקס הנפלאים.
כל אלבום שלהם עד ל Muswell Hillbillies מ 1971 הוא אגדה, למרות שאני אוהב גם את שלושת האלבומים שבאו אחר כך, אבל בין 66 ל 70 הם יצרו יצירות מופת שלטעמי לא נופלות באיכותן מאלבומים ענקיים שנוצרו באותה תקופה. ולא רק מוסיקלית, האומץ של ריי דיוויס ללעוג ולייצר אמירה כנגד הארכאיות הבריטית ומוסד המלוכה הטפשי והמנוון שמו אותו בקטגוריה של עוף מוזר אבל מוכשר בטירוף.
עד לאותם אלבומים אגדיים, הקינקס היו להקת סינגלים מעניינת יותר מאשר האלבומים שבעיקר הכילו אז קאברים לשירים מוכרים, שירים שכולם עשו, רק עם הטאץ’ הייחודי שלהם.
אבל הסינגלים. אילו סינגלים! בכל סינגל היתה אמירה כמו באלבום שלם.
תחשבו על הדיסטורשן המהפכני ב You Really Got Me כבר ב 1964 או בזמן שכולם שרים מסביבם על כמה הם מתגעגעים ומחכים כבר לראות את הבחורה שלהם הם שרו Tired Of Waiting For You המאוד מלודי שמכיל מעברים נפלאים עם תיפוף מבריק של מיק אבורי.
גם חלחולה של המוסיקה המזרחית שמגיעה בעיקר מהודו לא עוברת להם מעל הראש ולאחר ביקור קצר בבומביי הם משחררים את See My Friends שמנסה לייצר את הצליל המיוחד אמנם ללא התערבות של כלים מזרחיים כמו שעשו הביטלס, אבל דה פאקטו הם שחררו את הסינגל המערבי הראשון שהכיל סאונד שכזה.
אם כבר דיברנו על האול מייטי ביטלס, הרבה לפני שהריסון התלונן בריבולבר על נטל המיסים הכבד בבריטניה של אותה תקופה, ריי דייוויס כבר פתח את Sunny Afternoon הנפלא ב:
The tax man’s taken all my dough,
And left me in my stately home
על השאלה מדוע הקינקס לא המריאו כמו הביטלס או הסטונס ומדוע הם לא הצליחו לפרוץ בארה”ב כמותם (הם נודו מסיבובי הופעות שם ב 65) קשה לענות בצורה מדעית אבל מוסיקה היא הרי רגש נטו ואולי בזמן אמת הכתיבה הגאונית של ריי דייויס הקדימה את זמנה והקהל לא היה בשל לכך, אולי אלו האמוציות האדירות שהיו בין האחים לבית דיוויס ואולי זה היה פשוט ניהול לקוי.
עבורי הקינקס מופלאים ואם לא יפריעו לי יותר מדי, בימים הקרובים אקדיש פוסטים להם ולאלבומים נבחרים שלהם.
הסינגל הראשון של הקינקס שיצא בפברואר 1964, היה גרסה ל Long Tall Sally של ליטל ריצ’ארד. למען האמת זה היה ניסיון לתפוס את רוח הביצוע של הביטלס יותר מאשר את זו של ליטל ריצ’ארד. הפרומוטר ארתור הווז שצפה בביטלס מופיעים עם השיר באולימפיה בפאריס ב 17 בינואר, התקשר בדחיפות ללארי פייג’ מנהל הלהקה ודחף אותם להיכנס לאולפן ולמצות את רוח המרסי ביט הזו שנשבה מליברפול. הוא רק לא שיער שצריך הרבה יותר מנערים טובים מארסוול היל, השכונה הלונדונית הצפונית, כדי להתעלות על התשוקה האדירה של הליברפולים יחד עם השירה חסרת הפשרות של מקרטני שלמד כיצד לשיר מהמאסטר עצמו – ליטל ריצ’ארד. הגרסה של הקינקס נשמעת שטוחה וחסרת חיים לחלוטין כפי שתוכלו להיווכח. אם אתם חושבים שאתם מזהים את לוקיישן ההופעה בקליפ, אז כן, זהו מועדון הקאברן בליברפול. אולי הם חשבו שמשהו מהקסם ידבק בהם.
ההקלטה עבור סינגל הבכורה התרחשה בסשן הראשון של הלהקה עבור חברת פאיי. למעשה ההקלטה לא הלכה חלק והשיר הורכב מ 2 חצאים של טייקים לא מוצלחים. מה שבטוח הוא שהקול של ריי שהיה הרגוע והמחושב מבין שני האחים (שעדיין לא חגג את יום הולדתו ה 20) לא התאים כלל וכלל לשירים מהסוג הזה. אם כבר מישהו יכול היה לספק ביצוע נאות, היה זה דייב האח הצעיר והפרוע בן ה 17. מה גם שהמתופף החדש מיק אבורי כלל לא ניגן בסשן ההקלטה הזה, אלא הוחלף בנגן אולפני בשם בובי גראהם.
גם I took my baby home שמוקם כבי סייד, היה ניסיון של ריי ללכוד את נוסחת המרסי ביט אבל אפשר גם למצוא בו השפעות מההרמוניות של הביץ’ בוייז המוקדמים. זה לא ממש עזר. הסינגל נכשל במצעדים.
חודשיים אחר כך יצא הסינגל השני של ההרכב בזמן שהלהקה היתה בסיבוב הופעות ארצי. שני השירים הוקלטו באותו סשן הקלטות ראשון שממנו נקצר הסינגל הראשון. שניהם, you still want me ו you do something to me היו נוסחתיים ברמ”ח איבריהם. ללא שום ייחוד. שאריות מהניסיון של ריי להביא את הקסם מליברפול ואולי כך לגרוף הצלחה בין לילה. זה לא עבד והאגדה מספרת ש 127 עותקים נמכרו בזמן אמת מהסינגל הזה. כאמור השירים הוקלטו בסשן הראשון שלהם ב’פיי’ מה שאומר שמיק המתופף עדיין לא ניגן גם בסינגל השני של הלהקה. ספוילר. הוא לא ינגן גם בסינגל השלישי.
דייב סיפר שהוא שנא את ההקלטות המוקדמות האלו: “היה לנו צליל מחוספס וכשהגענו לאולפן הוא משום מה התרכך“. אי הצלחת הסינגלים החלה לעשות את שלה וחברת ‘פיי’ שחשבה שהיא החתימה תרנגולת שמטילה תקליטי זהב, התחילה לאיים שהסינגל הבא חייב להתרומם במצעדים אחרת…
לא היה קל להקליט את הסינגל הבא של הלהקה. שני סשני הקלטה נדרשו לכך. הגרסה הראשונית ל You Really Got Me על פי תפיסתו של המפיק שאל תלמי, הייתה מופקת יתר על המידה ומוצפת באקו, משהו שהוציא את ריי מדעתו עד שאיים לפרוש מהלהקה אם לא יאפשרו לו להקליט עוד גרסה.
דייב שהתנסה עם אפקטים של דיסטורשן, ניסה לייצר סאונד מלוכלך משלו והביא את המגבר החבוט שלו שהיה מנוקב עם מקלות סריגה ועם קרעים אותם יצר בעזרת תער. הסאונד שהתקבל היה מאוד ייחודי ומטאלי והבליט קדימה את אותו חספוס שהוא דיבר עליו.
הגרסה השנייה שהוקלטה, עדיין כללה את המתופף בובי גראהם והיא כבר הייתה משהו אחר לגמרי. “זו הייתה חוויה ענקית לעמוד ליד דייב כשהוא ניגן את זה. צעקתי עליו שזוהי ההזדמנות האחרונה שיש לנו. יש בהקלטה הזו מלחמה וקרביים”.
את הגרסה הסופית אין חובב רוק שלא מכיר והסינגל הפך ללהיט גדול בבריטניה וזה מעניין מאוד לגבי שיר שמורכב מ 2 אקורדים ומנוגן בצורה אגרסיבית. אם נבחן את המילים שכתב ריי שלא היו יותר מדי מגוונות, נראה שיחד עם הגיטרה המלוכלכת הוא מצליח להעביר היטב את הזימה ואת תחושת המשחק המקדים שמגיעים לקליימקס עם הצרחות והסולו הנהדר והחד פעמי של דייב. הנה, כבר בסינגל השלישי שלהם הקינקס נכנסים לפנתאון של המוסיקה הפופולארית, וזה קורה בקיץ 1964.
הביסייד לסינגל הזה היה שיר ישן מתקופת היותם ה Ravens, הגלגול המוקדם של הקינקס. זה קטע R&B שלמרות הבנאליות שלו לא הצליח לגרוע מהצלחתו של הסינגל.
הסינגל הבא all day and all of the night היה ניסיון כמעט מדויק לשכפל את הצלחת הסינגל השלישי. הפעם התווסף עוד אקורד לריף, אבל הגישה הייתה מאוד דומה. דיסטורשן, מילים קצת יותר מנומסות וסולו פראי. שינוי חשוב – מיק אבורי המתופף הורשה סוף סוף לנגן בסינגל של הקינקס.
הבי סייד לטעמי מעניין הרבה יותר. קטע בשם Gotta Move שהביא סאונד מרענן של ארנ’בי שמעורבב יחד עם ג’אז.
הסינגל שמצליח גם כן להמריא, יצא ב 23 באוקטובר 1964, אבל כמה אפשר למשוך עם אותה נוסחה?