top of page
ביטלמניקס

פוסט אורח עם אמיר טל – 28.2.2018

עודכן: 5 בנוב׳ 2022

פורים שמח !

היום בפינת הפוסט האורח נארח את חבר הדף אמיר טל​ נעביר לאמיר את המקלדת.

שלום לכולם. שמי אמיר טל ואני (בין השאר) סופר. עד היום פירסמתי שלושה ספרים.

מוסיקה בכלל והביטלס בפרט הם חלק חשוב ובלתי ניפרד מחיי. על הקשר המיוחד שלי ללהקה המופלאה הזאת שכולנו אוהבים בפוסט הבא.

אני נולדתי בשנה בה הוציאו הביטלס את אלבומם הראשון (וגם השני), מה שהופך את כל הפוסט הזה לנוסטלגי קצת. אבל הביטלס, למרבא הפלא, אינם נוסטלגיה. הם רלוונטים היום כמו שתמיד היו. הם מושמעים ללא סוף בתחנות הרדיו השונות ולא בתוכניות שנות השישים, היו היו, ועוד שטויות מהסוג הזה, אלא בתוכניות הרגילות, בפריים טיים וכולם (אבל כולם!) יודעים במה ובמי מדובר. אולי כמו שג׳ון אמר פעם, הם באמת יותר גדולים מישו. רגעים רבים בחיי מקושרים ללהקה המדהימה הזאת, שלא הפסיקה להשתפר ולהשתנות מהתקליט הראשון ועד האחרון. למעשה, הם השתפרו והשתנו עד כדי כך שאנחנו נוטים לשכוח שמדובר כאן בארבע חבר׳ה צעירים שבאו לעשות רוקנרול, לכייף ולדפוק בראש. לא במיקרה השיר הראשון באלבום הראשון שלהם הוא I Saw Her Standing There. אתמקד בשניים מהם. בשנות השבעים שידרה תחנת ״קול השלום״ של אייבי נתן, שהג׳ינגל שלה היה Give peace a chance תוכנית שבועית עם שירי הביטלס. אני זוכר את עצמי מתחפר במיטה, בכל יום שישי בשעה שלוש, רגע לפני ארוחת הערב, עם הטרנזיסטור הקטן שלי (מכשיר רדיו קטן ששימש את הקדמונים לשמיעת השידורים בעת העתיקה), באדיקות של חסיד גור ומאזין.

הייתי בערך בן עשר וכולם בבית ידעו שאמנם אני ילד טוב, אבל בשעה הזאת לא מתעסקים איתי. ידעו שאסור לגעת לי בביטלס. עוד לא הבנתי אנגלית אבל ידעתי לשיר את כל השירים. טוב, לפחות ככה חשבתי. היום כאבא, אני שומע את הילדים שלי ממציאים מילים כדי שיתאימו לשירים, ניזכר בעצמי וצוחק.

בזיכרון השני אספתי פקקים של טמפו. אני לא זוכר כמה היה צריך לאסוף, אבל זה היה הרבה. המון. כל החופש הגדול אספתי. הוצאתי פקקים מפחי אשפה בקיוסקים, ביקשתי משכנים, השקעתי מאמצים גדולים (בשביל ילד קטן) וכל זה בשביל מה? כדי לזכות בתקליט. ביום המיועד, נירגש כולי, נסעתי באוטובוס למרכז רמת גן כדי לעמוד בחום מטורף עם עוד אלף ילדים בתור לדוכן שבו חילקו את התקליטים. לכולם שקיות ענק מלאות בפקקים של טמפו ביד. כשהגיע לבסוף תורי שאלתי מיד: מה יש לכם של הביטלס? המוכר הראה לי את a hard days night ו- abbey road. התקשתי להחליט, התור מאחורי נעשה חסר סבלנות ואז אמר המוכר משפט שהפך מיד לקלסיקה אצלנו: אתה, כמו שאני מכיר אותך, מתאים לך זה! ודחף לי ליד את לילה של יום מפרך. חזרתי הביתה מאושר והדבר הראשון שעשיתי היה להקשיב לו מליון פעמים ברציפות. אני יכול רק לדמיין מה חשבו ההורים שלי על העניין הזה. הדבר השני שעשיתי היה להכריח את אמא שלי לקנות לי את אייבי רואד. אייבי רואד הוא התקליט שאבקש לשמוע לפני שאמות. זה מה שאני רוצה לזכור מהעולם הזה. כל זה קרה לפני שנים רבות (מידי), אבל גם היום יש לי באוטו שני דיסקים של הביטלס. בכל אחד מהם צרובים שיבעה תקליטים (הלבן נחשב כשניים). הביטלס הם חלק בילתי נפרד מחיי ולכן גם חלק בלתי נפרד מיצירתי. בסיפרי האחרון ״אין סיבה לזכור״ הביטלס הם הלהקה האהובה על חבורת חיילים המשרתת בשטחים. בשבילם (כמו בשבילי) המוסיקה היא עיר מיקלט קטנה, מפלט מהמציאות היומיומית הקשה. הם, בין השאר, משמשים בסלנג ביטלסי משלהם (ואני מוציא כאן מההקשר, אבל לא נורא), לדוגמא:

אני זוכר שמתן אמר לדורון באכזבה: ׳אמרתי לך שניק צריך לבקש!׳ עמדתי מולו ולא ידעתי מה להגיד, רק מלמלתי: ׳אחי…׳ כמו ילד נזוף. הוא נעץ בי מבט. ׳אתה צריך להיות ג׳ון לנון כדי שפול מקרטני ינגן לך בס,׳ אמר לבסוף. חייכתי. ׳ אז תעשה את זה?׳ ׳יאללה. לפני שאתחרט.׳

או במיקרה אחר:

‘תזכור’, אמר, ׳אל תבטח במי שלא אוהב את הביטלס.׳ שי פורצת בצחוק קולני ומיד משתיקה את עצמה אל מול השקט הדיכאוני שמסביב. ואז לפתע הסמל יוסי התחיל לצחוק. הוא כל כך צחק שחשבנו שיחנק. Please please me, with the Beatles, a hard days night… הוא התחיל לדקלם את שמות תקליטי הביטלס לפי הסדר כשהוא מסתכל על מתן הנדהם. אם היה עובר שם זבוב, הוא היה מסתכן בבליעה בפיו הפעור. אולי גם ציפור קטנה. לבסוף הסמל סימן לי עם הראש לעוף אחורה. עפתי והוא התיישב ליד מוש. ׳סע!׳ פקד עליו. ׳עכשיו נראה אתכם מדקלמים לי את התקליטים של דיפ פרפל! חכמולוגים.׳

לסיכום, 1963 היתה שנה מוצלחת בשביל הביטלס, בשבילי, בשביל העולם. הביטלס תמיד יהוו מציאות אלטרנטיבית בשבילי. לא משנה כמה מוסיקה אשמע, תמיד אחזור הביתה. והבית שלי תמיד ישאר הביטלס.

הערה קטנה: אנחנו עוסקים רבות בריבים שבין חברים הביטלס ובמיוחד בין לנון למקרטני. אבל צריך לזכור שפעם הם באמת היו חברים טובים, ואלו הסיפורים שאני הכי אוהב לשמוע ולקרא. לכן בחרתי את התמונה הזאת.

תודה לאמיר. אם תרצו גם אתם להשתתף בפינת הפוסט האורח – אנא צרו איתנו קשר בהודעה פרטית. לקריאת הפוסטים האורחים הקודמים תוכלו להכנס ללינק הבא: https://beatlemanix.co.il/category/פוסט-אורח

חג שמח !

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page