היום רציתי להעלות משהו קצת אחר – בשנת 1967 הציע האנטר דייויס לבריאן אפשטיין לכתוב ביוגרפיה על הביטלס. בריאן הסכים ודייויס קיבל גישה ישירה לביטלס. הביוגרפיה יצאה בשנת 1968, וגם אם היא כובסה ונכנסו אליה רק דברים שהביטלס הסכימו שיתפרסמו בה, עדיין יש בה חלקים מעניינים מאוד ודיווחים ממקור ראשון. היום תרגמתי את החלק העוסק באחר צהריים המוקדש לכתיבת השיר With a little help from my friends. מכיוון שאני לא מתרגם מקצועי תאלצו לסלוח לי על טעויות כאלה ואחרות שעשיתי. בנוסף, ההסברים בסוגריים הם שלי ולא חלק מהמקור. מקווה שתהנו.
במרץ 1967 הם עמדו לקראת סיום ההקלטות של “סרג’נט פפר”. הם היו באמצע כתיבת שיר לרינגו, מין שיר רינגואי כזה שהתחילו לכתוב יום לפני. בשתיים בצהריים ג’ון הגיע לביתו של פול. שניהם עלו לחדר העבודה של פול ששכן למעלה. זהו חדר צר ועגול, מלא ציוד סטריאו ואמפליפיירים. על הקיר היה ציור גדול של ג’יין אשר (חברתו של פול בימים ההם) ופסל כסוף בצורת אח עם ראש של דאלק (מעין סייבורג מהתוכנית Dr. Who) בראשו, שפיסל האמן פאולוזי.
ג’ון החל לנגן על הגיטרה שלו ופול החל להכות על קלידי הפסנתר. במשך כמה שעות הם עשו נסיונות, כל אחד מהם שרוי במעין טראנס עד שהשני הציע משהו טוב… את המנגינה כתבו כבר ביום הקודם אחר הצהריים, מנגינה עדינה בשם “A little help from my friends”. עכשיו הם ניסו להדק אותה ולחשוב על מילים שיתאימו.
“Are you afraid when you turn out the light” שר ג’ון. פול שר את השורה אחריו והנהן. ג’ון הציע שישתמשו ברעיון הזה עבור כל הבתים, אם יצליחו לחשוב על עוד שאלות שיתאימו לשורות האלה.
“Do you believe in love at first sight” שר ג’ון. “לא” אמר מיד והפסיק לשיר. “אין לזה את המספר הנכון של ההברות. מה אתה חושב? אנחנו יכולים לפצל את זה ולהכניס פאוזה כדי שתיכנס הברה נוספת?”
ג’ון החל לשיר את השורה עם הפסקה באמצע – “Do you believe – ugh – in love at first sight” “מה דעתך” אמר פול “על – “Do you believe in a love at first sight” ג’ון שר את השורה וקיבל את ההצעה. מיד לאחר ששר את השורה הוסיף את השורה הבאה – “Yes, I’m certain it happens all the time”
אז שרו שניהם את שתי השורות לעצמם ומילאו את שאר השורות בלה לה לה. מלבד זה, כל מה שהיה להם היא שורת הפזמון “I’ll get by with a little help from my friends”
ג’ון מצא את עצמו שר “Would you believe” וזה נשמע לו טוב יותר. ואז החליטו לשנות את הסדר. קודם שרו את – “Would you believe in a love at first sight Yes, I’m certain it happens all the time”, ואז את “Are you afraid when you turn out the light”,
אבל עדיין חסרה להם שורה רביעית והם לא הצליחו לחשוב על כזו.
האנטר דיוויס וחברים
השעה היתה חמש אחר הצהריים. סינתיה, אשתו של ג’ון, הגיעה מלווה בטרי דורן, אחד החברים הישנים שלהם (ושל בריאן אפשטיין) מליברפול. ג’ון ופול המשיכו לנגן. סינתיה לקחה ספר והחלה לקרוא. טרי היה מפיק של מגזין על הורוסקופ.
ג’ון ופול המשיכו לשיר את 3 השורות שוב ושוב, מחפשים את השורה הרביעית. “מה מתחרז עם זמן? שאל ג’ון “Yes, I’m certain it happens all the time”. זה חייב להתחרז עם השורה הזו” “מה עם “I just feel fine”, הציעה סינתיה. “לא”, אמר ג’ון. “לעולם לא משתמשים במילה Just. היא חסרת משמעות. זו מילת פילר.
ג’ון שר “I know it’s mine” אבל אף אחד לא התייחס לזה. זה לא נשמע הגיוני כשזה הגיע אחרי השורה “Are you afraid when you turn out the light”.
מישהו אמר שזה נשמע מגונה.
טרי שאל מתי יום הולדתי. אמרתי שב-7 בינואר. פול הפסיק לנגן, למרות שנראה היה שהוא מרוכז כולו בשיר… והקשיב לטרי מקריא את ההורוסקופ שלי. לאחר מכן חזר לנסיונות על הפסנתר.
…פתאום החל פול לנגן את ‘Can’t Buy Me Love’. ג’ון הצטרף, שר את השיר בקול רם במיוחד, תוך שהוא צוחק וצועק. אחר כך פול התחיל לנגן שיר אחר ‘Tequila’. שניהם החלו יחדיו לצעוק ולצחוק בקולות רמים אף יותר מקודם. טרי וסינתיה המשיכו לקרוא.
“אתה זוכר שבגרמניה”, אמר ג’ון, “נהגנו לצעוק את הכל” הם ניגנו את השיר שוב. הפעם ג’ון צעק דברים שונים בכל פעם שהמוסיקה הפסיקה לרגע – ‘Knickers’, ‘Duke of Edinburgh’, ‘tit’, ‘Hitler’.
שניהם הפסיקו את הצעקות והבדיחות ביחד, באותה פתאומיות בה הם התחילו אותם. הם חזרו שוב, שקטים מאוד, לשיר עליו הם היו אמורים לעבוד.
“What do you see when you turn out the light,” שר לנון, מנסה להוסיף מילים חדשות לשורה הקיימת… “I can’t tell you, but I know it’s mine.”
על ידי ניסוח מחדש השורה התאימה. פול אמר שזה בסדר. הוא כתב את 4 השורות הגמורות על דף נייר שעמד מולו על הפסנתר. עכשיו היה להם בית שלם ופזמון. פול קם והחל להסתובב בחדר. ג’ון עבר אל הפסנתר.
…פול לקח סיטאר מהפינה, התיישב והחל לכוון אותו, משתיק את ג’ון לרגע. ג’ון ישב שקט ללא תנועה ליד הפסנתר והביט מחוץ לחלון.
בחוץ, בחצר הקדמית של ביתו של פול, עיניהן ומצחן של 6 נערות הציצו מאחורי הקיר. ואז הן נעלמו בעוד הנערות צונחות תשושות על המדרכה. כמה דקות לאחר מכן הן צצו שנית, מצליחות להיתלות בקיר ככל שכוחם אפשר. ג’ון בהה בחלל מבעד למשקפיו העגולים. הוא החל לנגן על הפסנתר כשהוא שר מילים שהוא ממציא תוך כדי – “Backs to the wall, if you want to see His Face”
פתאום קפץ באוויר והחל לשיר שיר רוגבי. “בואו נכתוב שיר רוגבי”. אבל אף אחד לא הקשיב לו.
פול סיים לכוון את הסיטר וניגן כמה תווים שוב ושוב. הוא קם פעם נוספת והחל מסתובב בחדר. הפעם ג’ון לקח את הסיטאר אבל לא מצא תנוחת ישיבה נוחה. פול אמר לו שהוא צריך לשבת על הרצפה עם רגליים משולבות… פול אמר שג’ורג’ מנגן ככה. זה מרגיש לא נוח בהתחלה, אבל אחרי כמה מאות אתה מתרגל. ג’ון ניסה. לבסוף ויתר והשעין את הסיטאר על הכיסא.
“היי”, פנה ג’ון לטרי,”הגעת למקום ההוא?” “כן. קניתי לך 3 מעילים. כמו של ג’ורג'” “מעולה”, אמר ג’ון בהתרגשות. “אז איפה הם?” “שילמתי בצ’ק אז הם לא נתנו לי לקחת אותם עד מחר” “אה”, אמר ג’ון. “לא יכולת להגיד להם עבור מי הם נועדו? היית צריך להגיד שהם בשביל גודפרי וין (עיתונאי, סופר ושחקן ידוע שבאותה שנה היה בן 60) אני רוצה אותם עכשיו” “יהיה לך אותם מחר”, אמר פול. “יש עוד דברים שצריך לעשות מחר. אל תדאג”
פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפייפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו היתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא.
השעה היתה קרוב לשבע בערב, כמעט הזמן לצעוד מעבר לפינה אל אולפני ההקלטה של EMI. הם החליטו לצלצל לרינגו כדי לומר לו שהם סיימו לכתוב את השיר – מה שלא היה נכון – ושהם יקליטו אותו באותו הערב. ג’ון הרים את השפופרת. אחרי הרבה משחקים הוא חייג אבל הקו היה תפוס. “אם אחכה, בסופו של דבר השיחה תתחבר אל רינגו?” “לא, אתה צריך לנתק” אמר פול.
מה לא הייתי נותן כדי להיות שם איתם. אבל עד שאמצע דרך, הנה ביצוע משותף של רינגו ופול.