אומרים שג’ורג’ הריסון הוא הביטל השקט. אני נוטה שלא להסכים עם הסברה הזו. אלא אם בשקט הכוונה היא להד רועם מאוד. נכון שתהום הייתה פעורה בינו לבין יכולות הכתיבה והכריזמה של 2 כוחות הסוס העוצמתיים שהובילו את הלהקה – לנון ומקרטני, אבל זה מסתכם בזה. הוא ידע למצוא את הדרך ולהשתפר ככותב. דוגמאות להשפעתו של הריסון על הביטלס אפשר למצוא למכביר. נתחיל בכך שהריסון היה הגיטריסט הטוב מבין כל חברי הלהקה. זה נכון ששאר חברי הלהקה כמו למשל מקרטני הדביקו את הקצב במרוצת השנים, אבל קטעי הגיטרה המובילה המצוינים בתחילת דרכם וגם אחר כך הם שלו. על שמו של הריסון נרשם הסיטאר המהפכני ב’עץ נורווגי‘ והוא היה הראשון לזהות שאפשר להכניס מוסיקה שהיא לא מערבית בעליל לתוך תקליטי פופ. הוא גרר את הלהקה להרפתקת המהרישי והודו ושטח את משנתו בפני כל מי שרצה להקשיב בעניין פילוסופיית החיים שלו. הוא גם זה שידע בזמן אמת בתוך תוכו שהביטלס או לפחות איך שהעולם הכיר אותם עד 1966 כבר לא קיימים.
מהשיר הראשון שכתב עבור האלבום השני של הביטלס – Don’t Bother Me ועד ל 2 הקטעים הבאים שיכנס לאלבום Help חלפו כמעט שנתיים. נצח במושגים של הביטלס אז. בשיר הראשון הריסון נמצא בתקופה לא זוהרת בחייו בה הוא חשב שהנה ג’ון ופול הולכים להתפתח ככותבי שירים והוא זה שיינטש מאחור לכשיצליחו. בשנה הבאה התחושה לא הלכה והשתפרה. להיפך. בראיון שנערך בסקוטלנד ב 30 באפריל 1964 עבור תכנית הטלוויזיה Roundup, מעמדו או חוסר מעמדו בלט במיוחד. הביטלס הופרדו בראיון הזה ל 2 מחנות. ה’מנהיגים’ – לנון ומקרטני שנשאלו על כתיבת השירים שלהם ו’תומכי הלחימה’ – הריסון וסטאר.
אם הריסון היה טעון על העניין בתקופת האלבום השני של הביטלס תחשבו מה הוא הרגיש כשהביטלס הגיעו לעבוד על האלבום ראבר סול. מקרטני סיכם יפה את התחושה הכללית שהייתה להם אז: “הייתה לנו תקופה חמודה ועכשיו הגיע הזמן להתרחב הלאה”. גם ג’ורג’ מרגיש שהוא צריך להתפתח. אבל לאן? מה שלא יעשה הוא יהיה בצילם של לנון ומקרטני.
כשאני מקשיב ל Think For Yourself תמיד נדמה שזה מין שיר אנטי ממסדי שבו בפעם הראשונה ג’ורג’ מנסה לבטא משהו שלא קשור לשירי האהבה שהמופ-טופס כתבו וביצעו עד אז. אבל משהו פישי בכל העניין. השיר כללי מדי ולא מופנה למישהו באופן ספציפי. הלכתי ושאלתי את ג’ורג’. הורדתי מהמדף את הספר העבה והכבד שלו I Me Mine, דפדפתי עד לעמוד שבו נראה כתב היד המסודר שלו של השיר וכך כתב בקצרה ג’ורג’ על השיר הזה:
“הוא חייב להיות על ‘מישהו’ מאיך שהוא נשמע – אבל אני לא בדיוק זוכר מי השפיע על השיר הזה. בטח הממשלה”.
הלקוניות עוד רגע מקפיאה את החדר ללא צורך במזגן. ג’ורג’ לא זוכר על מה נכתב השיר המשמעותי הראשון שלו שנכנס לאלבום המשמעותי הראשון של הביטלס? נכתב על ‘מישהו’? ‘בטח הממשלה’? גשש בלש היה אומר על כך: “חשוד מאוד…” (מנגינה מוזרה).
ככל שעניות דעתי מרשה לי כי בכל זאת היא ענייה, זהו אוסף של תירוצים. אם באלבום השני הריסון היה מוטרד ממעמדו בביטלס, עכשיו הוא כבר לא יכול להכיל זאת. יכול מאוד להיות שהרעיון המרכזי אתו התחיל הוא שיר אנטי ממסדי ואפשר לראות זאת בבית השני ה’חריף’ יותר, אבל אט אט הוא מבין שהממסד בו הוא מורד הוא הדיקטטורה השולטת בלהקה. כך הוא כותב לחבריו ללהקה לנון ומקרטני:
“יש לי מילה או שתיים לומר על הדברים שאתם עושים אתם מזינים את כל השקרים האלה (בשירים) על הדברים הטובים שיהיו לנו רק אם נעצום את העיניים”
בפזמון הריסון עובר לאיומים:
“תעשו מה שתרצו תגיעו לאן שתגיעו חישבו לבד (או תבינו לבד) כי אני לא אהיה שם אתכם (יותר)”
בסופו של השיר נותן הריסון עקיצה ועצה:
“למרות שהמוח שלכם אטום נסו לחשוב קצת יותר, זה עבורכם (עבור הלהקה) העתיד עדיין נראה טוב ויש לכם זמן לתקן את כל הדברים שאתם צריכים”.
באוקטובר 1965 מתחילות הקלטות האלבום ‘נשמה מגומי’ כמו שאוהבים לומר בעברית וב 8 בנובמבר, ממש כמה ימים לפני סיום העבודה על האלבום, מתפנים הביטלס לעבוד על השיר הזה של ג’ורג’. יאמר לזכותם שהם מקדישים לו לא מעט זמן, לא משהו שאפשר לומר על שאר השירים של ג’ורג’. רוב הזמן הושקע בחזרות ולאחר מכן הכלים הבסיסים עבור הקטע של ג’ורג’ שנקרא בשלב זה Won’t Be There With You מוקלטים בטייק אחד. כשאני מתכוון לכלים הבסיסים אלו בדיוק הגיטרה בס והתופים – פול, ג’ורג’ ורינגו. יש לנו את יסודות הבניין.
הדבר הבא באג’נדה הוא הקלטת הקולות הראשיים וקולות הרקע. כאן זה מסתבך. אף אחד לא מצליח לשיר את זה כמו שצריך. מסיבה לא ברורה הניסיונות הארוכים הללו להבין כיצד לשיר את הקולות גם הם הוקלטו ותודה לאל שכך. הקטעים הכי מרגשים בחזרות הארוכות האלו הם אלו בהם ג’ורג’ הריסון מדריך את חבריו כיצד לשיר. אמנם הם מתייחסים לכך בבדיחות הדעת אבל הם מצייתים לו. הם כבר מבינים שמישהו כאן הגיע לקצה. כל כך מרתק להקשיב איך הביטלס מנסים להגיע לדבר הנכון כמו שהם וג’ורג’ מרטין חושבים שצריך להיות. ככה זה נשמע כשהביטלס עובדים ומתבדחים. זה לא יכול להישמע רע.
רבים וטובים שאלו את עצמם מדוע ג’ורג’ מרטין הפעיל את מכשיר ההקלטה בזמן שהביטלס עושים חזרות וניסיונות הקלטה והסיבה הרווחת היא שהוא ניסה לתפוס 2 חיפושיות במכה. המשימה הבאה לאותו לילה הייתה ההקלטות עבור תקליטון הכריסטמס השלישי שלהם זה שיוצא למועדון המעריצים פעם בשנה. כיאה לפוסט הזה על עטיפת התקליטון, היחידי שנראה עגמומי ולא מישיר מבט למצלמה הוא ג’ורג’.
תקליטון הכריסטמס השלישי של הביטלס
כן נעשה שימוש בקטע מההקלטות הללו בסרט צוללת צהובה בו שולב הניסיון להקליט את המשפט and you’ve got time to rectify כשהוא חוזר על עצמו בלופ. מקרטני עצמו לקח קטעים מההקלטות עבור האלבום הניסיוני שלו משנת 2000 Liverpool Sound Collage בו דגם קטעים של חבריו ללהקה לקטעים באלבום.
במהלך ההקלטות הללו נשמע ג’ון כשהוא אומר: “אני מצטער, לפעמים אני מרגיש חסר תועלת בסשנים האלו. כמובן, סינתיה מבינה אותי. לעתים קרובות אני מדבר אתה על כך כשאני מגיע הביתה. אני אומר לה, ‘את יודעת, סינתיה, לפעמים אני פשוט לא מסוגל להגיע לתו הנכון’ “.
מכיוון שהעבודה על הקולות התארכה, החליט ג’ורג’ מרטין שג’ון ופול יקליטו את קולות הרקע כל אחד בערוץ נפרד. אחרי שהכל או ה’קול’ בא על מקומו בשלום, מוכפלים הקולות ומוקלטים עוד תוספות כמו טמבורין ומראקאס של רינגו וג’ון על אורגן ההאמונד. עדיין השיר מרגיש עירום. ‘חייבים להוסיף משהו טיפה שונה. בכל זאת אנחנו הביטלס וזה האלבום ראבר סול. אסור לבייש את הפירמה’.
ג’ורג’ הריסון נזכר שמתישהו הם הקשיבו לקטע בשם Zip-A-Dee Doo-Dah מבית היוצר של המפיק פיל ספקטור שהוקלט ב 1962 על ידי שלישיה שטיפח בשם Bob B. Soxx & the Blue Jeans. מה מיוחד בשיר הזה? לא יותר מדי, אבל ישנו קטע סולו גיטרה שנשמע מעוות וצורמני, מין גרסה קדומה לאפקט דיסטורשן, רק שזה משהו שקרה בטעות אבל פיל ספקטור היה אמיץ והשאיר אותו.
החברים נזכרים שיש באולפן קופסת דיסטורשן שמפיקה מרגליות או יותר נכון צליל מיוחד שמכונה אפקט fuzz.
‘מה נחבר את אחת הגיטרות לקופסה הזו וננגן?’. ‘נראה לכם? זה רגיל מדי, כבר כולם עשו את זה אפילו אלו…נו הרולינג סטונז…בואו נחבר את הבס לקופסה ונראה מה קורה…’, ‘אבל זה יכול להתפוצץ…’, ‘אבל איזה פיצוץ פאז זה יהיה…’.
השיחה הדמיונית הזו התנהלה בראש שלי אבל התוצאה היא שפול מחבר את גיטרת הריקנבאקר בס שלו לקופסה שמייצרת אפקט פאז. זוהי נקודת המפנה של השיר הזה. הסאונד מטעה לחשוב שמדובר בחשמלית וזה כל היופי בעניין. פול מפליא לנגן ליין בס שמתורגם על ידי הקופסא למשהו שמזכיר את סצנת הגראנג’ בתחילת שנות ה 90, ומבלי משים, מפליא לבטא את צלילי הזעם החורקים והנרגננים שחש הריסון.
פול והריקנבאקר האהובה בסשנים של ראבר סול
חברנו כאן ידגים וילמד אפילו איך לנגן את הקטע על הבס:
כמובן שזו לא הפעם האחרונה בה ישתמשו הביטלס באפקט דיסטורשן כזה או אחר ועל כך בטח נדבר בהרחבה מתישהו, אבל לאחר שהונח תפקיד הבס, הסתיימה העבודה על השיר והוא מקבל את שמו הקבוע Think For Yourself.
לסיום, דיברנו על דיסטורשן, אז הנה מי שלקח את אותו צעד קדימה והקליט לשיר גרסה מכוסחת לגמרי. אני מתכוון כמובן לפיט שלי זכר צדיק לברכה מהבאזוקוס האגדיים שהקליט ב 2012 את הגרסה עבור מגזין המוסיקה מוג’ו שהוא אגדי לא פחות.
תאהבו ותהיו טובים. חמישי שמח. סופ”ש מדהים.