ב 28 באפריל 1964, הביטלס מגיעים לאולפני הטלוויזיה אשר בוומבלי פארק שבלונדון, על מנת להשתתף בספיישל בן כשעה בשם Around The Beatles. הרעיון היה להעלות קטע קצר מתוך “חלום ליל קיץ” של שייקספיר, כשהביטלס משחקים בדמויות הראשיות. הקטע מתוך המחזה של שייקספיר מ 1590 שיחזר את הסיפור “פירמוס ותיסבי” מתוך המיתולוגיה היוונית, שעוסק כמו ברומיאו וג’ולייט של שייקספיר עצמו, בנושא של אהבה אסורה. פירמוס ותיסבי לא נועדו להיות יחד, והוריהם מתנגדים לקשר בניהם, לכן הם נאלצים לברוח יחדיו. הם קובעים להיפגש ליד בית הקברות. בדרכה לשם תיסבי מאבדת את הצעיף שלה ואריה שמוצא אותו קורע אותו לגזרים. פירמוס שמגיע אחר כך, מוצא את הצעיף ומסיק שתיסבי נטרפה. הוא נופל על חרבו ומתאבד, תיסבי שמוצאת אותו זמן קצר אחר כך מתאבדת גם היא. ג’ון גילם את התפקיד של תיסבי הנחושה, פול בתפקיד פירמוס, ג’ורג’ בתפקיד מונשיין ורינגו בתפקיד האריה. הנה כמה תמונות מתוך המופע והחזרות שנערכו. הספיישל הטלוויזיוני הזה נפתח בתרועת חצוצרות והנפת דגל עליו שם הספיישל שאותו מעלה רינגו על התורן. מיד לאחר מכן הוא מתפנה לירות בתותח, וכשהוא מנסה להסתלק מהמקום הוא נתקל בעדרי מעריצים ששרים את השיר הבא: We love you, Beatles Oh, yes, we do We love you, Beatles And we’ll be true When you’re not near to us We’re blue Oh, Beatles, we love you (Yeah, yeah, yeah, yeah) למעשה השיר הזה יצא גם כסינגל על ידי להקת בנות בשם The Carefrees ב 1964 בשם We Love You Beatles. השיר היה גרסה שלהם לשיר We Love You Conrad מתוך המחזה והסרט Bye Bye Birdie. לסינגל של The Carefrees על הביטלס תוכלו להאזין כאן לאחר ההקדמה הזו, מתחיל קטע המחזה שאורך כ 10 דקות. את הקטע מתחילת התכנית ועד לסוף המחזה תוכלו לראות כאן: חלקו השני של ספיישל הטלוויזיה מעניין לא פחות. הקונספט הוא אמנים שונים מבצעים שירים שונים כשבסוף עולים הביטלס עם מיני הופעה משלהם. אילו אמנים הופיעו בחלקו השני של הספיישל? למשל מיילי עם My Boy Lollipop לונג ג’ון בולדרי עם Got My Mojo Working כשהביטלס מציגים אותו ומלווים אותו בשירה מהמרפסת. סילה בלאק מוצגת על ידי החבר האמריקאי של הביטלס מורי דה קיי (Murray the K) שמוצג בעצמו על ידי רינגו סטאר. סילה מבצעת 3 שירים ואז מתחיל החלק השלישי והאחרון של הספיישל בו עולים הביטלס להופיע. זה סדר השירים: Twist and Shout Roll Over Beethoven I Wanna Be Your Man Long Tall Sally מחרוזת של השירים הבאים Love Me Do / Please Please Me / From Me to You / She Loves You / I Want to Hold Your Hand ואז מבוצע גם Can’t Buy Me Love את השיר האחרון מציג לנון: “תודה רבה, אלוהים יברך אתכם, יש לכם פנים ברי מזל – הסוף!” זו לא הפעם הראשונה שלנון משתמש במשפט הזה. 5 ימים לפני כן ג’ון עזב את הצילומים של A Hard Day’s Night על מנת להשתתף בארוחת צהריים ספרותית שנערכה לכבודו במלון דורצ’סטר, בלונדון. הוא סיפר: “הייתה שם ארוחת צהריים שאליה הוזמנתי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר לומר – פחדתי מאוד” מארחי האירוע היו חנות הספרים הגדולה פוייליס עם השתתפות של אורחים נכבדים כמו הקומיקאי ארתור אסקי, הבדרן הארי סקומב הזמרת הלן שפירו והמנצח יהודי מנוחין. גם מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין, נכח. אף על פי שארוחת הצהריים התקיימה על מנת לחגוג את הוצאתו לאור של ספרו הראשון של לנון, הוא לא הבין שמצפים ממנו לשאת נאום. בריאן אפשטיין סיפר: “ג’ון היה אורח הכבוד בארוחת צהריים של פויליס כדי לציין את הצלחת ספרו. הוא לא נשא שום נאום. ג’ון עמד, החזיק את המיקרופון ואמר, ‘תודה רבה לכם, יש לך פרצוף בר מזל’. ג’ון התנהג כמו ביטל. הוא לא היה מוכן לעשות משהו שלא טבעי לו.” ליתר דיוק מה שאמר ג’ון במבוכה: “אה, תודה רבה לכם, ואלוהים יברך אתכם.” לאחר שישב פנה אל האיש שישב לשמאלו ואמר: “יש לך פרצוף בר מזל”. אפשר לראות את הקטע כאן: ג’ון פשוט שיחזר את ה”פאשלה” שלו בספיישל Around The Beatles וזאת על מנת להציג את הקאבר ל Shout של ה The Isley Brothers מ 1959 שהביטלס עמדו לבצע. הנה גרסתם של The Isely Brothers הביטלס בגרסה נפלאה לשיר, מעבירים את זכות השירה בין ארבעתם. נשמע שהם בהחלט משתעשעים ונהנים עם השיר, דרכו כל אחד מקבל רגע תחת הזרקור. השירים אותם ביצעו הביטלס בספיישל All Around the Beatles לא ביצעו בהופעה חיה אלא הוקלטו בבעוד מועד ב 19 באפריל. באותו יום הם התכנסו באולפני IBC בלונדון יחד עם האמנים האחרים שביצעו שירים עבור הספיישל והקליטו את כל הקטעים עבורו. הספיישל שודר בבריטניה ב 6 במאי 1964. הספיישל המלא להנאתכם:

השיר Ding Dong, Ding Dong טען הריסון, נכתב אי שם בנובמבר 1973 תוך 3 דקות בלבד. אני באופן אישי חושב שעוד דקה היתה מיטיבה עם השיר אבל היי זה רק אני. “המילים של השיר נלקחו מהקיר של הבית בפרייר פארק, זה ציטוט של אלפרד לורד טניסון. גם המידל אייט היו רשומים על הקיר שעל בית הגן, אבל הפעם אין לי מושג מה המקור. אולי סיר פרנק יודע..?” למי בעצם ג’ורג’ vתכוון ? אלפרד לורד טניסון היה משורר אנגלי בתקופה הוויקטוריאנית (לערך 1830-1901). אלפרד לורד טניסון הקטע אליו התייחס ג’ורג’ בחלקו הראשון של השיר, נלקח מתוך מקבץ שירי אבל שכתב לורד טניסון שנקרא In Memoriam A.H.H. המקבץ הזה נכתב לזכר חברו ארתור הנרי האלאם שמת בגיל 22 בוינה מדימום מוחי ופורסם ב 1850. כשקראתי את הסיפור הרגשתי מעט קווי דמיון לסיפור של ג’ון וסטיוארט סטטקליף, אולי גם ג’ורג’ הרגיש כך ? כך נכתב על קיר ביתו של ג’ורג’: Ring out the old, ring in the new Ring, happy bells, across the snow The year is going, let him go Ring out the false, ring in the true הציטוט השני שהיה כתוב על קיר בית הגן היה: Yesterday – today – was tomorrow Tomorrow – today – will be yesterday “זה השיר המהיר ביותר שכתבתי אי פעם. לקח לי שלוש דקות, אבל זה לקח לי ארבע שנים של התבוננות במה שנכתב על הקיר בבית שלי. השיר הזה התחמק ממני במשך ארבע שנים.” ג’ורג’ מיד ניגש למלאכת ההקלטה של השיר באולפן הביתי שלו, והעמיד במהירות גרסה שכוללת את ג’ורג’ עצמו בגיטרה אקוסטית, גארי ווייט בפסנתר, קלאוס פורמן בבס רינגו סטאר וג’ים קלטנר בתופים. התכנון היה לתת לשיר טיפול נוסח פיל ספקטור עם המון סאונד, אבל מה שקרה ברקע באותה תקופה השפיע גם הוא על הכיוון של השיר. למשל הגלאם רוק של סלייד בשיר הכריסמס שלהם Merry Christmas Everybody. או Wizzard עם I Wish It Could Be Christmas Everyday שגם כן השתמשו בתופים כפולים וסקסופון בסוף 1973 יחסיהם של ג’ורג’ ופאטי היו גרועים מאי פעם. שניהם ניהלו רומנים מהצד. השמועה אומרת שבתקופה זו התוודה ג’ורג’ על אהבתו למורין סטארקי אשתו של רינגו. במסיבת סוף שנה ג’ורג’ אומר לפאטי: “בואי נשים לזה סוף ונתגרש השנה..” 1974 היתה גם היא שנה לא פשוטה עבור הריסון. הוא ופאטי אכן נפרדים מה שמשפיע עליו מאוד נפשית. ג’ורג’ באותם ימים מנסה להקים לייבל תקליטים סטייל אפל רקורדס על מנת להוציא תקליטים עבור פרוייקטים שהוא מפיק כמו למשל Shankar Family & Friends של ראבי שנקר. בחיפוש אחרי מפיץ ללייבל החדש שלו שיקרא Dark Horse, הוא שולח את המיקס שעשה לכמה חברות, בניהם ל Asylum Records של דיוויד גפן (לימים הקים את גפן רקורדס) עם מכתב מצורף שמסביר למה הוא זכאי ללהיט משל עצמו וכמה השיר יהיה מוצלח. וזה מה שקיבל גפן: הריסון טס להודו כדי להיפגש עם שנקר לגבי הפרויקט וקובע איתו מסע הופעות גדול לסוף 1974 שייערך בצפון אמריקה. ההקלטות לאלבום Dark Horse נמשכות יחד עם מצבו הנפשי והגופני הירוד של ג’ורג’. קולו של ג’ורג’ לא במיטבו ומי שיקשיב לשירי Dark Horse יבחין זאת בקלות, למשל בשיר הנושא. במאי 1974 מוקם סוף סוף הלייבל המיוחל של ג’ורג’ Dark Horse ומגוייסת אליו גם מזכירה, אוליביה אחת שמוצאת חן מאוד בעיניי ג’ורג’. סמל הלייבל Dark Horse – הסוס בעל שבעת הראשים – מתוך המתולוגיה ההודית. יחד עם העבודה על האלבום, ממשיך ג’ורג’ לעבוד ולהוסיף כלים ל Ding Dong, Ding Dong. הסגנון של פיל ספקטור ממשיך להנחות אותו וההשפעה של אלבום הכריסטמס שהפיק ספקטור ב 1963 בשם A Christmas Gift for You, בולטת עם תוספות צילצולי הפעמונים וקולות המקהלה. ג’ורג’ מוסיף גיטרת סלייד שמלווה את השיר מתחילתו, עוד סקסופנים ועוד גיטרות וכלי הקשה. העבודה על האלבום מסתיימת רק באוקטובר 1974 והסינגל היה מוכן ליציאה ב 6 בדצמבר, קצת מאוחר במונחים של סינגלים לכריסטמס וזו אולי אחת הסיבות שהוא נוחת רק במקום ה 38 במצעד הבריטי. בצידו השני של הסינגל שיר שאולי משקף את הלך רוחו באותה עת – I Don’t Care Anymore. הסינגל החדש זכה לפתוח גם את צידו השני של האלבום Dark Horse שיצא ב 9 בדצמבר 1974. קטע וידאו מצולם עבור Ding Dong, Ding Dong בו הריסון חוזר לימי הביטלס עם חליפה אפורה וגיטרת ריקנבקר בה השתמש בתחילת 1964, כמו כן החליפה של סרג’נט פפר נשלפת לה מהבויידם – איתה הוא הופיע בפעם האחרונה בקליפ ל Hello Goodbye של הביטלס בנובמבר 1967. ב 2 בנובמבר 1974, יצא הריסון למסע ההופעות המתוכנן לחודשיים, במהלכו הוא מאבד את הקול כמה פעמים ומסיים אותו מותש ובמצב גופני ירוד מאוד ומכור לקוקאין. מסע ההופעות הזה גרם לג’ורג’ שלא לצאת להופעות יותר עד 1991 בה הוא יצא לסיבוב קטן של הופעות ביפן. לסיום, קטע קטן מתוך הסרט של סקורסזה על הריסון, שמדבר על מסע ההופעות הזה ועל תקופה שג’ורג’ בטח ירצה לשכוח.

אני מתרגש מאוד להתחיל את החלק השני של הסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס. זה לא סוד שאני חושב שהאלבום הזה, 'להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר' הוא האלבום המושלם של הביטלס. אלבום שמביא את הביטלס בדיוק באמצע ובשיא כוחם האומנותי. הם עדיין רוצים להיות יחד, רק בפורמט אחר, הם אחרי הגילויים האולפנים של האלבום ריבולבר והכי חשוב אצל הביטלס, הסביבה המוסיקלית סביבם מבעבעת אומנותית. אחרי הפיאסקו של סיבוב ההופעות בארה"ב, זה היה ברור לכולם שהביטלס לא עומדים להמשיך בפומרט הישן. כדי להבין איך להמשיך הלאה, כל אחד מהם לקח פסק זמן מהלהקה לעיסוקיו וחשב על עתידו האישי ועל עתיד הלהקה. ג'ון ציוות את עצמו לצילומי הסרט של ריצ'ארד לסטר, פול המשיך לחקור אומנות ומוסיקה ולקח על עצמו את הפרויקט הראשון שאיתגר אותו עבור פסקול של סרט ויצא לטייל גם הוא, ג'ורג' המריא להודו בתאווה למצוא תשובות ורינגו גם הוא הגשים חלום ישן. המכנה המשותף בין ג'ון, פול וג'ורג' היא אותה ההסוואה שהם נדרשו אליה. כדי להצליח לשרוד בעולם כ'נון ביטלס' הם היו חייבים להסוות את עצמם ולהכנס לדמות של 'לא ביטל'. כשהם יחזרו בחודש נובמבר 1966, המסקנה תהיה שגם את הלהקה עצמה צריך להסוות. בריאן אפשטיין לעומת זאת לא לקח פסק זמן מהביטלס. הביטלס רדפו אותו במחשבות והוא לא הבין איך הוא ממשיך הלאה. כבר בפרק הזה, זה הגיע לפסים טראגים מאוד שיבשרו את הטרגדיה שתקרה בשנה הבאה. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה!

יום הולדת 81 שמח לפול מקרטני! בשנה שעברה חגגתי לו 80 עגול עם פרק מיוחד בביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט, שהביא את 'מקרטני האחר', הנסיוני, התעוזתן והמנוגד לאותו מקרטני שאנחנו כל כך מכירים ואוהבים. אם לא האזנתם עדיין, אני ממליץ לכם לעשות את המסע עם 'מקרטני האחר' לאורך שנות הקריירה הארוכות שלו. לפרק תוכלו להאזין כאן. אגב זה הפרק הכי מואזן בפודקאסט. אתם כנראה אוהבים את מקרטני. היום, לכבוד הולדתו ה 81, החלטתי להביא קטע מתוך הביוגרפיה החמודה שכתב פיליפ נורמן על מקרטני. הקטע שבחרתי מתכתב עם החדשות האחרונות שהצהיר עליהן מקרטני על ההשלמה של העבודה על מה שיהיה ה'סינגל האחרון' של הביטלס – Now and Then. בשלהי 1993, פול, ג'ורג' ורינגו הסכימו להקליט מוסיקה חדשה שתצורף לאאוטייקים והקטעים הנדירים בסדרת הדיסקים שעמדה להשתחרר. היה ברור ש'תרגיל' שכזה יהיה חסר טעם אם הוא לא יכלול את ג'ון. הרצון הטוב של יוקו עמד עכשיו למבחן. ב 5 השנים בהן ג'ון 'פרש' ממוסיקה בין 1975 ל 1980, הוא המשיך לכתוב שירים במעין שגרה מעייפת ותחרותית עם פול שבה כלום לא יכל להעצר. בבניין הדקוטה, ישבה האלמנה יוקו ועברה על מצבור הדמואים הביתיים, כאלה שהיו מוכרים למעריצים אדוקים דרך בוטלגים אבל רובם תוייגו כקטעים לא מוכרים. בערב השנה החדשה 1994, פול יצר קשר עם יוקו כדי לומר לה שיחד עם ג'ורג' ורינגו הם חשבו לעשות קטע קטן עבור האנתולוגיה, אבל 'תפסו רגליים קרות' לאור העובדה שמדובר רק בשלושת רבעי ביטלס. הוא שאל האם היא תשקול למסור להם משהו של ג'ון שהם יוכלו לעבוד איתו? ניל אספינל שאותו יוקו העריכה מאוד, גם הוא כבר ביקש זאת ממנה. יוקו חשבה ונזכרה שג'ון דחה כל רעיון למופע איחוד של הביטלס כשהעולם כל כך רצה אחד כזה. הוא נהג לומר שהם יהיו ארבעה 'זקנים' חלודים על הבמה. יוקו ספרה: “החלטתי שזו תהיה טעות לעמוד בדרכו' הביטלס היו הלהקה של ג'ון. הוא היה מנהיג הלהקה וזה שהטביע את שמם. היה לי את המוניטין של מי שפרקה את הביטלס. עכשיו הייתי בעמדה של מי שיכולה לאחד אותם. מעין סיטואציה שניתנה לי על ידי הגורל". ב 19 בינואר 1994, פול עלה על הבמה של 'היכל התהילה של הרוקנרול' בטקס שהכניס לשם את ג'ון. פול הקריא מכתב שהוא כתב לג'ון. המכתב המרגש הסתיים במילים המרגשות: “ההנאה עבורי לאחר כל דרך החתחתים העיסקיים שעברנו, היתה שחזרנו להיות יחד באופן פעיל ושוב תקשרנו. ההנאה היתה בכך שאמרת לי שאתה אופה לחם עכשיו ועל איך אתה משחק עם התינוק שון. זה היה נפלא עבורי, כי זה נתן לי משהו להאחז בו. עכשיו שנים אחר כך, התכנסנו כאן כדי להודות לך על כל מה שאתה אומר עבורנו. המכתב הזה מגיע באהבה ממני החבר שלך פול". לאחר מכן יוקו שהיתה מרוגשת מאוד מהמחווה הזו של פול, העניקה לו קלטות ובהן 4 שירים של ג'ון ונתנה את ברכתה לביטלס להקליט עליהם את קולותיהם ואת הכלים שלהם. האיחוד שלו חיכו מליונים כמעט רבע מאה, קרה סוף סוף. התקשורת הבריטית קראה להם ה'ת'ריטלז' – שלושת הביטלס. הדיווחים אמרו שהם קיבלו 20 מליון פאונד כל אחד עבור הופעה חיה אחת עם ג'וליאן לנון שיחליף את אביו. אחרים דיווחו שהם עומדים להופיע בפסטיבלים וודסטוק ובאייל אוף ווייט. השיר היה קצר מדי ופול וג'ורג' סיפקו קטעי מידל אייט שכל אחד מהם ישיר בתורו. למרות העצבנות של ג'ורג', הם סיימו כשהם כותבים יחד. עבודות האוברדאבים נעשו באולפני הוג מיל של מקרטני. זו היתה הפעם הראשונה בה שלושתם ניגנו יחד מאז ינואר 1970. עדיין פול ניסה למנוע התערבות של יוקו בעבודה. “אמרתי לה: 'אל תחילי עלינו יותר מדי תנאים. זה גם ככה קשה לעשות את זה מבחינה רוחנית. אנחנו לא יודעים. אולי נשנא אחד את השני עוד שעתיים'. יוקו לא התערבה ואפילו לא הגיע לסשני ההקלטה. לשיר יחד עם קולו של ג'ון היתה חוויה מפחידה עבור פול ועבור כולם. “דמיינתי תרחיש קטן. הוא יצא לחופשה, התקשר ואמר שנסיים את הטראק שלו". חלק מהמתח שהיה בסשנים לאלבום Let it Be שוב צף ועלה. פול חשב ש Free as a Bird צריך להיות קטע גדול עם תזמורת, אבל ג'ורג' רצה את הסטיל גיטאר שלו כמו ב My Sweet Lord. אחרי שפול שמע את הריף שניגן ג'ורג' הוא ויתר ולא הציע שום דבר לשיפור. בסופו של דבר רק בפברואר 1995 הם חזרו לעבוד על הקטע השלישי, Real Love. קטע שג'ון הקליט לו דמו ב 1979 ב 6 גרסאות שונות שנקראו גם Real Life. פול ניגן בהקלטה על הקונטרה בס של ביל בלאק שלינדה רכשה עבורו בנאשוויל. שון שאיבד את אביו בגיל 5, היה נרגש לראות באולפן של פול אוסף של כלים היסטורים, כמו למשל את הצ'מבלו שנעשה בו שימוש ב Because. כשפול הזמין את שון לנגן עליו, הוא לא הפסיק במשך שעות. יום הולדת שמח לפול, בריאות ועוד המון מוסיקה מעולה שתרגש את כולנו!

עבור השיר האחרון שלנו אני רוצה לבקש את עזרתכם. האנשים במושבים הזולים יותר ימחאו כפיים. וכל השאר תשקשקו בתכשיטים שלכם. היינו רוצים לשיר שיר בשם Twist and Shout. כך לנון האמיץ לפני ביצוע השיר Twist and Shout במופע המלכותי ב 4 לנובמבר 1963. על השיר סיפרנו בפרק מיוחד בסדרת הפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס” שנקרא: “לרקוד את הטוויסט בדרך אל הכסף”. השיר שנקרא במקור Shake It Up, Baby נכתב על ידי פיל מדלי וברט ראסל שני כותבים אמריקאים שהיה זה שיתוף הפעולה הראשון שלהם כשעבדו בחברת ‘בריל בילדינג’ , שהיה אגב בניין אמיתי במנהטן שבניו יורק, שריכז כמה חברות שסיפקו כותבי שירים ושרותי הפקה. הבריל בילדינג במנהטן המושג “בריל בילדינג” השתרש והפך לכינוי עבור התעשייה הזו. ברט ראסל ששהה כמה שנים בקובה, חזר והשתלב בחברת ‘בריל בילדינג’ שכזו. ברט ראסל – האדריכל מאחורי Twist and Shout השפעת המוזיקה הלטינית ששמע בקובה, חילחלה לתוך Twist and Shout שכתב יחד עם פיל מדלי, תוך שימוש בריקוד הטוויסט שהיה פופלרי באותם ימים שהיה קשור קשר ישיר למוזיקת הרוקנ’רול שהחלה לפרוח גם בזכות כותבי ה”בריל בילדינג”. צ’אבי צ’קר בנה על הריקוד הזה קריירה שלמה והוציא כמה שירים מוכרים בניהם הסינגל The Twist שיצא ב 1960. בקטע הבא אפשר גם לראות ולהתרשם מהריקוד, לקום מהכיסא ולהתחיל לרקוד. שנה אחר כך הוציא צ’אבי צ’קר את Let’s Twist Again שהיה להיט: נחזור ל Twist and Shout, הראשונים להקליט גירסה לשיר היו ה Top Notes. השיר היה בי סייד לסינגל שנקרא (Always Late (Why Lead Me On שיצא ב 1961. זוהי גרסתם: כמו שאפשר לשמוע, גרסתם של הביטלס שונה לגמרי מה Top Notes ולא נראה שהבי סייד הזה משך את אותם לשיר. היתה זו גירסה אחרת לשיר שהדליקה את הביטלס וגרמה להם להוסיף את השיר לרפרטואר ההופעות שלהם. ברט ראסל שכנראה חשב שיש לשיר פוטנציאל יותר גבוהה מסתם בי סייד זניח, נותן את השיר ל Isley Brothers, להקת בלוז/סול מתחילה שהגיעה מסינסנטי. הוא מתנה זאת בכך שהוא בעצמו יפיק את השיר.הוא מהמר נכון והשיר מגיע למקום 17 במצעד הבילבורד וסולל את ההצלחה גם ל Isley Brothers. הנה ה Isley Brothers עם Twist and Shout: בצדו השני של האוקיינוס, בעיר נמל לא אטרקטיבית במיוחד, שומעים את השיר הביטלס. הם מייצרים גירסת רוקנ’רול מהירה יותר עבור השיר ומתחילים לבצע אותו בהופעות. כך נשמעים הביטלס ב 1962, במועדון הסטאר קלאב שבהמבורג בהופעה: ב 27 לנובמבר 1962, יום לאחר הקלטת הסינגל השני שלהם, Please Please Me, הביטלס יחד עם רינגו שנמצא כבר 9 שבועות יחד עם הלהקה, משתתפים לראשונה בשידור של ה BBC בלונדון, בתכנית The Talent Spot. בתכנית הם מבצעים 3 שירים: Love Me DO, PS I Love You ואת Twist and Shout. תוכלו לשמוע את הראיון שהם נתנו לתכנית ולמעשה זהו ראיון הרדיו הראשון שהם נותנים בהרכב הנוכחי. ב 11 לפברואר 1963, יום גורלי בחייהם, הם נכנסים להקליט את אלבומם הראשון באולפני אבי רואד. השיר היה פופולרי מאוד בהופעות שלהם ולא היה צ’אנס שלא ייכנס לאלבום הבכורה. ג’ורג’ מרטין סיפר: “ידעתי ש Twist and Shout היה קשה לשירה, ואמרתי, ‘אנחנו לא הולכים להקליט את זה עד סוף היום, כי אם נקליט אותו מוקדם, לא ישאר לך קול’. אז זה היה הדבר האחרון שעשינו באותו לילה. עשינו 2 טייקים, ואחרי זה לא היה לג’ון שום קול בכלל. זה היה מספיק טוב בשביל התקליט, והוא היה צריך את הצליל הזה. אני לא יודע איך הם עשו את זה. הקלטנו כל היום…”. נורמן סמית’, טכנאי האולפן סיפר: “בשלב הזה של ההקלטות הגרונות שלהם היו עייפים וכואבים – זה היה 12 שעות מאז שהתחלנו לעבוד. ג’ון, בפרט, היה גמור לגמרי.הוא מצץ כמה כדורים נגד כאבי גרון, גרגר חלב, חם והמשכנו.” ג’ון מוריד את החולצה ומתחילים להקליט.הטייק הראשון שחשוב לזכור שמוקלט כמו שהביטלס מבצעים את השיר בהופעה חיה, ללא שום תוספות, עבר בשלום והיה מושלם. ג’ורג’ מרטין, המבוגר האחראי מתעקש על עוד טייק אחד שיהיה רק למקרה. ג’ון כבר לא מחזיק מעמד והקול שלו קורס ומפסיקים את ההקלטה. ג’ון סיפר: “השיר האחרון כמעט הרג אותי. קולי לא היה זהה במשך זמן רב לאחר מכן; בכל פעם שבלעתי זה היה כמו נייר זכוכית. תמיד התביישתי בזה, כי יכולתי לשיר את זה יותר טוב מזה; אבל עכשיו זה לא מטריד אותי. אני רק בחור מטורף שעשה כמיטב יכולתו.” ג’ון רוברטסון שכתב סדרה מעולה של ספרונים בשם The Complete Guide to the Music of…. על דיסקוגרפיות שלמות של אמנים’ כתב על Twist and Shout משפט מקסים: “לנון פשוט קרע את הקול שלו עבור הרוקנ’רול…” השיר כאמור יוצר באלבום הבכורה של הביטלס וממוקם כשיר שסוגר את האלבום. האלבום Please Please Me יצא בבריטניה ב 22 במרץ 1963. השיר היה הרוקר החזק של הביטלס לאותה תקופה. הביטלס ניסו לשחזר את ההצלחה באלבום השני עם Money באותה צורה (רוקר של לנון שנותן את הנשמה וסוגר את האלבום), אך Twist and Shout הוא זה שמייצג את יריית הפתיחה לביטלמניה ואולי בכלל לפלישת הרוק הבריטי. תוכלו להאזין לפרק בפודקאסט שמביא את סיפורם של 2 השירים בעלי המכנה המשותף. שנה אחר כך ינסה גם מקרטני ‘לקרוע’ את הקול כמו ליטל ריצ’ארד ב Long Tall Sally שיוקלט באותה הדרך. טייק אחד ללא כל תוספות. מאז Twist and Shout ליווה את קריירת ההופעות של הביטלס לאורך כל ציוני הדרך החשובים שלה: ההופעה המלכותית מול המלכה ב 4 לנובמבר 63, ההופעה אצל אד סאליבן בפברואר 64 ופתח את ההופעה באצטדיון שיי בניו יורק ב 15 באוגוסט 65. הוא בוצע כ 9 פעמים בסה”כ בתכניות הרדיו של ה BBC. לסיום קריצה לימינו אנו, ב 2015 מבצעת לטיטה ג’ורג’ את השיר ב The Voice הבריטי.

ב 23 באוגוסט 1963, יום יציאת הסינגל She Loves You, הביטלס עורכים ראיון עבור הרדיו השבדי שבלונדון. המנחה קלאוס בארלינג, עיתונאי ומפיק שבדי מראיין אותם אחרי הופעה בבורמאות’ האמפשייר. קלאוס: ומשמאלי, ישנו בחור שנשמע כמו מה…? רינגו: רינגו…זה אני…אתה מכיר אותי…(עושה קולות של תופים). קלאוס: אלו אמורים להיות התופים. רינגו: כן…נו טוב… המנחה: ואחר כך יש לנו את… ג’ורג’: ג’ורג’ הריסון קלאוס: מנגן על… ג’ורג’: גיטרה קלאוס: גיטרה סולו ? ג’ורג’: כן (עושה חיקוי של גיטרה) קלאוס: והבא בתור יש לנו את… ג’ון: (חיקוי של גיטרה), ג’ון. רינגו: לנון ג’ון: רית’מוס… קלאוס: ומימיני… פול: (חיקוי קולות של בס) פול מקרטני. קלאוס: כולכם מליברפול ידועים כ… פול וג’ון: הביטלס. קלאוס: כן, יש לכם כמה להיטים בשבדיה, חשבתם להגיע לשבדיה ? רינגו: היינו רוצים, אבל אנחנו ממש עמוסים בתקופה הזו, אני לא חושב שנגיע לשם מתישהו בשנה הבאה אם בכלל. פול: למעשה אנחנו רוצים להגיע כי שמענו על הבנות בשבדיה… קלאוס: זה פול והוא אמור להיות הילד המתוק במשפחה הזו לא ? פול: אוי שתוק. ג’ון: אבא שלו היה חטיף מארס. את הראיון המלא תוכלו לשמוע כאן: בריאן אפשטיין שומע ומבין את הפוטנציאל של האהדה ההולכת וגוברת בשבדיה. הוא ממהר לקבוע מיני טור של 7 הופעות בשבדיה של 8 ימים.למעשה זה יהיה הטור הראשון של הלהקה מחוץ לגבולות בריטניה, להוציא את ההופעות בהמבורג. החשיבות של הטור הזה הוא שניתן לראות בו את ניצני הביטלמניה.בפעם הראשונה התופעות יתגלו מחוץ לגבולות בריטניה, הטור הבא מחוץ לגבולות הממלכה יהיה כבר לפאריז במשך 3 שבועות בתחילת 1964 ומשם היישר לכיבוש ארה”ב. עם סיום ההקלטות ל With the Beatles, הביטלס משאירים את עבודות המיקס לגאוני האולפן ומגיעים ב 23 באוקטובר 1963 לשדה התעופה בלונדון משם הם טסים לשדה התעופה ארלנדה שממוקם כ 40 ק”מ צפונית משטוקהולם שבשבדיה. קבוצה של כ 15 מעריצים מחכה להם כשהם נוחתים בשדה התעופה שם. הביטלס חילקו חתימות והצטלמו עם המעריצים שמצידם חילקו להם פרחים מה שהפתיע את הלהקה אבל הם קיבלו אותם ברוח טובה ואף הצטלמו עם הפרחים והמעריצים. הביטלס מתקבלים בפרחים בשדה התעופה ב 23 לאוקטובר 63. סרטון קצר משדה התעופה ארלנדה תוכלו לראות כאן: משם הם נוסעים עם ליווי משטרתי אל מלון קונטיננטל מול תחנת הרכבת המרכזית של שטוקהולם, שם האוהדים חיכו בחוץ, בתקווה לראות את הלהקה. מסיבת עיתונאים נערכה במלון כמה שעות לאחר הגעתם של הביטלס ולאחר מכן נערכה ארוחת ערב בהשתתפות חלק מהכתבים. ה 24 באוקטובר, היום השני לביקור נפתח בנסיון שלהם לטייל קצת בשטוקהולם, מה שלא ממש צלח. מאות מעריצים החלו להתגודד ולהקיף אותם. ביום הזה מקליטים הביטלס הופעה עבור הרדיו השבדי, ההופעה מתרחשת בתיאטרון בשם Karlaplansstudion. הם מבצעים את I Saw Her Standing There, From Me To You, Money (That’s What I Want), Roll Over Beethoven, You Really Got A Hold On Me, She Loves You and Twist And Shout. חוסר בסאונד צ’ק ובכבלים בריטים שהביאו איתם הביטלס שלא ממש התאימו לציוד ההגברה וההקלטה השבדי, גרמו לבעיות בהקלטה. הנס ווסטמן טכנאי הסאונד מספר: “לא הייתי מרוצה מההקלטה והתנצלתי בפני הביטלס על הדיסטורשן שהיה בסאונד. אבל הם נראו מאושרים מאוד. איבדתי שליטה על גובה הצליל. המגברים לא הצליחו לעשות זאת כאשר הביטלס החלו לנגן. זו היתה לבל הסאונד הגבוה ביותר שראיתי ובוודאי שגם רמת העיוות הגרועה ביותר ששמעתי מעודי. כששמעתי את התוצאה,יכלתי להבין מדוע הביטלס היו כל כך שמחים. הם כבר החלו בשנת 1963 להשתמש בעיוותי צליל כדי ליצור צליל מיוחד מאוד.” אם מקשיבים להקלטה, שומעים קודם כל את הביטלס מיומנים מאוד, חדים ומלאי אנרגיה מתפרצת. ההופעה עבור הרדיו השבדי בתיאטרון Karlaplansstudion ביום למחרת, ה 25 באוקטובר, ההופעה הראשונה בשבדיה. היא מתרחשת באולם בית ספר בעיירה קארלסטד המרוחקת כ 300 ק”מ משטוקהולם. הביטלס מופיעים מול כ 600 מעריצים. למחרת ב 26 באוקטובר, חוזרים הביטלס לשטוקהולם על מנת להופיע את הופעתם השנייה בשבדיה, באולם הטניס המלכותי. במהלך ההופעה התחשמלו מעט ג’ון ופול מהציוד . פול סיפר: “זו הרגשה נוראה, הרגשתי כאילו השיניים נושרות לי”. ב 27 באוקטובר, נוסעים הבטלס מרחק של כ 500 ק”מ על מנת להופיע בעיירה גוטנברג. הביטלס מבצעים שם 3 הופעות ב 3 בצהריים, 5 אחה”צ, וב 8 בערב. לא נרשמו תקריות מיוחדות. משם ב 28 באוקטובר ממשיכים הביטלס לעיר בוראס שם הם מבצעים הופעה אחת, הגדולה ביותר בשבדיה – מול כ 2500 מעריצים. לאחר מכן הם חותמים על תקליטים בחנות תקליטים מקומית בשם Waidele שעד מהרה נחסמת עם ערב רב של מעריצים. ב 29 באוקטובר מתקיימת ההופעה האחרונה בשבדיה ומגיעים לעיר הצפונית אסקילסטונה (נסו להגיד את זה 3 פעמים ברצף). הביטלס מופיעים באותו ערב מול 2000 מעריצים באולם הספורט של העיר. משתעשעים בחדר ההלבשה ב 30 באוקטובר לביטלס נשארה עוד התחייבות אחת במיני טור הזה בשבדיה והיא הופעה בתכנית טלויזיה מוזיקלית לנוער בשם Drop In עם מגישת התכנית קרסטי אדאמס ריי. התכנית צולמה בתיאטרון בשטוקהולם שמקרא Arenateatern מול קהל. על הצגת הביטלס הופקד מיודענו קלאוס בארלינג. הביטלס מתחילים חזרות אחה”צ ובשלב מסויים מנגנים גירסה אקוסטית לשיר חדש שכתבו I Want to Hold Your Hand – עליה אמר בארלינג “מיד ידעתי שזה יהיה להיט…”. עם מעריץ שבדי צעיר בחדר ההלבשה הביטלס התכוונו לבצע 2 שירים She Loves You ו Twist and Shout. כשהם מסיימים מאיץ בהם קלאוס בארלינג לבצע עוד שיר, הביטלס נעתרים ומבצעים את I Saw Her Standing There. בסיום השיר מגיעה המגישה קרסטי אדאמס ריי לסגור את התכנית ולעבור לשיר הסיום, אך בארלינג הנלהב לא מוותר וסוחט עוד שיר אחד מהביטלס. הביטלס נעתרים שוב ומבצעים גרסה מאלפת של Long Tall Sally של ליטל ריצ’ארד ופשוט מתפוצצים מול הקהל. עכשיו סוף סוף אפשר להתחיל בשיר הסיום של התכנית אליו הביטלס מצטרפים בעליצות ושמחה ומשם ממשיכים הביטלס בחזרה למלון קונטיננטל. את הקטע של הביטלס בתכנית תוכלו לראות כאן: התכנית שודרה רק ב 3 בנובמבר 63. חברת אפל קנתה את הזכויות לקטעי הוידאו של הביטלס בתכנית ולכן יכלה לשלבם באנתולגיה. בתכנית Drop in עם הזמרת השבדית ליל באבס משם המשיכו הביטלס למלון קונטיננטל. ב 31 באוקטובר, היום האחרון לביקור בשבדיה, הביטלס מתראיינים שוב על ידי קלאוס בארלינג לרדיו השבדי, ומספרים על הפרויקטים הבאים שלהם כולל המופע מול המלכה האם ומופע הכריסמס. את הראיון המלא תוכלו לשמוע כאן: בחזרה לשדה התעופה ארלנדה משם ממריאים הביטלס חזרה ללונדון שם מחכה להם הפתעה. הביטלס עולים למטוס חזרה ללונדון ב 31 באוקטובר 63 ניל אספינל סיפר: “היו שם כ 10,000 איש בשדה התעופה בלונדון כשחזרנו משבדיה. הקטע פשוט הלך וגדל. זה התחיל בשנת 1963 אבל זה עדיין לא הגיע לשיא.” האגדה מספרת, ששם בשדה התעופה הית’רו, בריאן אפשטיין נתקל באחד אד סאליבן שמו, והציע לו דיל להופעת הלהקה אצלו בתכנית. האנדרלמוסיה שראה סאליבן בעת ​​שניסה לתפוס את טיסתו לניו-יורק שיחקה תפקיד מרכזי בפלישה הבריטית לארה”ב. שבדיה סללה את הדרך לעולם עבור הביטלס. הביטלס בהית’רו 31 באוקטובר 63.

ב 30 באוגוסט 1964 הביטלס הופיעו באטלנטיק סיטי כחלק ממסע ההופעות הנרחב הראשון בארה”ב. מוקדם יותר באותו היום, דרק טיילור, קצין העיתונות של הביטלס, עורך מסיבת עיתונאים, מציג את הביטלס ומזמין את העיתונאים לשאול אותם שאלות. הנה מקבץ שאלות ותשובות מבריקות מבית היוצר של הביטלס: שאלה לג’ון: מכל הערים שבהן היית, איזה מהם אתה הכי אוהב? ג’ון: ליברפול. שאלה לרינגו: מה אתה חושב על הטלוויזיה האמריקאית? רינגו: נהדרת – יש לך 18 תחנות, אבל אתה לא יכול לקבל תמונה טובה באף אחת מהן. שאלה: איך זה מרגיש לעבוד על כל העולם? ג’ון: איך זה מרגיש כשעובדים עליך? רינגו: אנחנו נהנים מזה. פול: אנחנו לא ממש עובדים עליכם. ג’ורג’: טוב, רק קצת. שאלה: האם חיברתם כאן שירים חדשים? פול: שניים. שאלה: מה הם? פול: אנחנו לא יכולים להגיד לך. פול לא רצה לגלות אז, אבל אנחנו נגלה לכם ש 2 השירים שכתב פול הם Every Little Thing ו What You’re Doing עליו נדבר היום. הביטלס במסיבת העיתונאים, זמן קצר לפני ההופעה באטלנטיק סיטי. הביטלס שוכנו במלון לאפייט כבר בלילה הקודם וביום המופע עזבו את המלון בצהריים כשהם נוסעים בגב של משאית המובילה דגים על מנת להתחמק מהמעריצים. במרחק קצר מאולם הכנסים שם אמורה היתה להתקיים ההופעה, הם כבר החליפו לאוטובוס שחיכה שם. משאית כביסה תמתין להם כשההופעה תסתיים. ההופעה באטלנטיק סיטי התרחשה באולם הכנסים של העיר, וכהרגלם של ההופעות באותה תקופה, היא היתה מחרישת אזניים. במשך חצי שעה הביטלס ניגנו שירים מול 18 אלף איש שצרחו וצעקו עדי כדי כך שהלהקה בקושי נשמעה במגברים. קהל מאושר בהופעה לאחר ההופעה הזו, מקבלים הביטלס יום חופש. יום חופש לביטלס באותה תקופה אומר שירים חדשים, ואם לשפוט לפי התשובה שפול סיפק במסיבת העיתונאים, השירים החלו להכתב כבר לפני ההופעה. כאמור, מקרטני כותב 2 שירים חדשים וכך הוא סיפר. “כתבנו את השירים באטלנטיק סיטי, זה לא שאטלנטיק סיטי מעוררת השראה מיוחדת, אלא פשוט היה לנו יום לטייל שם” ל What You’re Doing שהשראתו כנראה נבעה מהיחסים הקופצניים בינו לבין ג’יין אשר, לא ייחס מקרטני חשיבות גדולה מדי: “השיר הוא סוג של פילר. אני חושב שהוא קצת יותר שלי מאשר של ג’ון, אבל אני לא ממש זוכר אז כדי להיות בצד הבטוח אני שם את זה משהו כמו 50-50. זה לא נשמע כמו רעיון שאני זוכר שג’ון מציע, אז זה נשמע כמו דרך להתחיל לכתוב שיר. “היי, מה היא עושה?”. לפעמים אתה מתחיל שיר ומקווה שהקטע הטוב ביותר יגיע עד שתגיע לפזמון… אבל לפעמים זה כל מה שאתה מקבל, לטעמי ההקלטה טובה יותר מאשר השיר. לפעמים הקלטה טובה תשפר את השיר”. לגבי כתיבת השיר, ג’ון היה יותר החלטי: “השיר שלו … אולי תרמתי משהו.” פול השתמש בטכניקה יחודית לחריזה בשיר, חריזה יחד עם צמדי מילים. למשל המילה doing התחרזה עם blue and או running עם fun in. במהלך שהותם באטלנטיק סיטי, הביטלס מספיקים לחמוק ולהזמין לעצמם את הכריך האגדי המפורסם באורך 6 פיט (182.88 ס”מ למי ששאל) מה White House Sub Shop. הכריך כונה “צוללת” ובתמונה תוכלו לראות את הביטלס עם הכריך יחד עם בובי פלארמו שחוץ מהיותו שוטר באטלנטיק סיטי עבד גם ב’בית הלבן’, והוא זה שהגיש ללהקה את הכריך. הביטלס חזרו מארה”ב וב 29 בספטמבר 1964 נכנסו לאולפן על מנת להקליט את האלבום הבא, רגע לפני תחילת מסע ההופעות הבריטי. ביום ההקלטות הראשון עובדים הביטלס על 3 שירים: Every Little Thing, I Don’t Want to Spoil the Party ומתחילים לעבוד על What You’re Doing שמוקלטים לו 7 טייקים בסיסיים באותו היום. בסוף טייק 5, בו פול מפשל עם הבס, שואל פול את ג’ורג’ מרטין: “איך זה נשמע כאשר הבס עושה את הדבר המוזר הזה? זה נשמע טוב או שזה נשמע כמו חרא מוחלט?” הקשיבו לקטע הקצר כאן: ביום המחרת, ה 30 בספטמבר, מקליטים הביטלס עוד 5 טייקים לשיר, טייקים 8 עד 12. את טייק 11 תוכלו לשמוע בלינק הבא: אמנם טייק 11 היה הטוב ביותר, אבל משהו לא התיישב שם טוב, ג’ון שר נמוך, ג’ורג’ מנגן פתאום את הריף של הגיטרה גבוה מדי ולקראת הסוף ישנן 2 שניות של הפסקה מוזרה. השיר הופך לבעייתי מכל שירי האלבום ומוחלט שהוא חייב מקצה שיפורים. הנה מקבץ תמונות מה 30 בספטמבר 1964 – יום ההקלטות השני לשיר: נרוץ קדימה. אנחנו ביום ההקלטות האחרון שנקבע לאלבום, ה 26 באוקטובר 1964. לאחר הפסקה ממושכת לצורך הופעות – כל שאר השירים מוכנים ומוקססים חוץ משניים – קאבר של רינגו ל Honey Don’t שאיתו מתחילים את העבודה, ומיודענו, הילד הרע של האלבום What You’re Doing. מתקבלת החלטה גורלית: להקליט את השיר מחדש ולא להסתמך על הטייקים הקודמים. מוקלטים 7 טייקים שמתוייגים כ 13 עד 19, כשטייק 19 הוא המוצלח ביותר.. עכשיו מתחילה מלאכת ההרכבה: קולו של פול מוכפל ומוחלט להשתמש בתיפוף של רינגו כפתיח לשיר שיהיה באותו סגנון של הלהיט Be My Baby של להקת הבנות ה Ronettes: הביטלס חיבבו מאוד את טרנד להקות הבנות שרווח באותה תקופה והקליטו כמה קאברים כאלו עבור 2 האלבומים הראשונים שלהם.(Boys, Chains, Please Mr Postman…). ב Beatles For Sale לא היו קאברים ללהקות בנות, הפעם הם היו מחווה לגיבורי הרוקנ’רול של הביטלס כמו צ’אק ברי, קארל פרקינס ובאדי הולי. המפיק וחלק מצוות הכתיבה של השיר עבור הרונטס היה לא אחר מאשר פיל ספקטור שברבות הימים הפיק כמה אלבומים ללנון בניהם אלבום הקאברים Rock n’ Roll. עבור האלבום הקליט לנון גירסה גם עבור Be My Baby שלבסוף לא נכנסה לאלבום. לקראת סוף השיר על מנת למלא את 2 השניות החסרות, נעשה שימוש נוסף באותו תיפוף של רינגו במה שאני אוהב לכנות סולו התופים הראשון של רינגו (השני הוא ב The End). תוספת הנגינה על הפסנתר יוחסה לג’ורג’ מרטין בכמה מקורות אך פול עצמו ייחס אותה לעצמו בראיון שעשה ב 1964. למחרת ב 27 באוקטובר מכינים ג’ורג’ מרטין וטכנאי האולפן נורמן סמית’ וקן סקוט 2 מיקסים לשיר מונו וסטריאו.

ב Norwegian Wood חלקו של הסיטאר היה סימלי. הנה הביטלס הרוקיים נפתחים אל תרבות המזרח שהתחילה להיות נגישה לתרבות המערב וזאת בין היתר בזכותו של ראווי שאנקר, נגן הסיטאר ההודי שאותו אהבו אמנים בעיקר אנגלים לאהוב. השיר הבא בו הסיטאר כבר היה נוכח ככלי מרכזי באחד הקטעים באלבום הבא – ריבולבר. לא רק זאת. ג’ורג’ הריסון כותב את השיר Love You To על גבי הסיטאר ולא על גבי הגיטרה כבפעמים הקודמות. “כתבתי אותו על הסיטאר, כי הסיטאר נשמע כל כך נחמד והעניין שלי במוזיקה הזו נעשה עמוק יותר ויותר. רציתי לכתוב מנגינה שהיתה ספציפית לסיטאר. כמו כן היה חלק עבור הטאבלה, וזאת היתה הפעם הראשונה שהשתמשנו בנגן טאבלה בהקלטות. מבחינתי Norwegian Wood היה תאונה מבחינת הסיטאר.” הטאבלה היא כלי הקשה הודי בעל 2 תופים בגדלים שונים עליהם מתוחה פיסת עור ובערך באמצעה מודבק עיגול שחור של עור עבה יותר שמפיק צליל אחר. התופים מוצבים לפני המתופף שיושב בישיבה מזרחית מולם ומפיק צלילים בעזרת אצבעותיו וכפות ידיו. הטאבלה פול סיפר על התקופה: “הצלילים ההודיים הם בעיקר ג’ורג’. התחלנו רק לשמוע מוסיקה הודית ולהקשיב לדברים, אהבנו את הרעיון ועשינו קצת דברים כאלה בשירים לפני כן. אבל ג’ורג’ התעניין בזה מאוד והלך לכמה קונצרטים של ראבי שנקר, ואחר כך פגש אותו ואמר, “נפלתי מהרגליים! – רק מהאדם שהוא. הוא בחור מדהים. הוא אחד הגדולים.” אז שניהם נהנו יחד…” ב 21 בינואר 1966, ג’ורג’ ופאטי נישאו לאחר קשר של כשנתיים, במשרד רשם החתונות שבאישר, מקום מגוריו של הריסון. היחידי מהביטלס שהגיע לחתונה (חוץ מג’ורג’ עצמו) היה פול. השניים האחרים מצאו זמן לצאת לחופשה. פול ובריאן שימשו כשושבינים ואם לשפוט על פי התמונות פול שימש גם כטועם האלכוהול הראשי. ה 21 בינואר 1966 – חתונתם של ג’ורג’ ופאטי – שימו לב לפול המבושם פאטי סיפרה: “זו לא היתה החתונה שחלמתי עליה – רציתי מאוד להתחתן בכנסייה, אבל בריאן לא רצה מהומה גדולה. כולם סמכו עליו כל כך וכאשר הוא אמר שזו צריכה להיות חתונה שקטה אצל רשם החתונות, ג’ורג’ הסכים. הוא גם אמר שזה חייב להיות סודי – אם העיתנים יגלו, זה יהיה כאוטי … לא היה שום מחסור בתמונות שלנו מהחתונה עוזבים את משרד הרישום. יצאנו לרחוב ומצאנו עשרות צלמי עיתונות מחכים.” ב 2012 פול השתתף גם בחתונתו של דאהני הריסון, בנו של ג’ורג’ שנערכה בפרייר פארק, הפעם השתתף גם רינגו. הנישואים אגב, לא החזיקו מעמד ולפני כשנה החלו דאהני ורעייתו בהליך גירושין. דאהני הריסון ביום חתונתו ב 2012 יום לאחר חתונתם של ג’ורג’ ופאטי, נערכת מסיבת עיתונאים שאירגן בריאן בהשתתפות טוני בארו ובריאן אפשטיין. פאטי המשיכה וסיפרה: “אחרי החתונה שלנו היינו צריכים לסבול מסיבת עיתונאים שבריאן אירגן. זה היה כל כך מפחיד עד שכמעט טשטשתי אותה מזיכרוני. הרבה כתבים שאלו שאלות על מתי ג’ורג’ ביקש ממני להינשא לו ועל לתוכניותינו לעתיד. ג’ורג’ סיפר שהציע לי ביום שנפגשנו, ברכבת בה צילמו את ‘A Hard Day’s Night’, ואמרתי שלא חשבתי שהוא רציני.” בקטעים ממסיבת העיתונאים תוכלו לצפות כאן: הריסון המאוהב, גם באשתו החדשה וגם במה שהוא קורא ומבין על הפילוסופיה ההודית והמזרחית, כותב שיר המשלב את השניים. A lifetime is so short A new one can’t be bought I’ll make love to you If you want me to השיר מכיל גם מה שמרגיש כעקיצונת קטנטונת מבית היוצר של ג’ורג’: There’s people standing round Who’ll screw you in the ground They’ll fill you in with all their sins, you’ll see האם ישנו מישהו שיכל למסמר את ג’ורג’ (או את הקריירה שלו ככותב שירים) לאדמה? באותה התקופה התחיל הריסון לכתוב עוד שיר רוחני בשם Art of Dying שהושפע מחוויית ה LSD אותה עבר עם לנון ונשותיהם לאחר שמכר שלהם שהיה רופא שיניים החליק להם LSD לתה. במהלך החוויה הריסון סיפר שהוא שמע קולות שאמרו “היוגים מההימאליה“, חוויה שזעזעה אותו והחלה את המסע לחיפוש עצמי ורוחני. אותו Art of Dying לא מצא את דרכו לאלבומי הביטלס ויצא לבסוף ב 1970 באלבום המשולש הפנטסטי של הריסון All Things Must Pass. ב 11 באפריל 1966, מתחיל ג’ורג’ את העבודה על מה שיהיה Love You To שהיה חסר שם באותם סשנים וכונה בשם הזמני Granny Smith. ג’ף אמריק, טכנאי האולפן סיפר: במקור קראתי לו ‘Granny Smith’, זה מה שכתבתי על ההקלטה, זה על שם סוג התפוח החביב עלי. זה רק בגלל שג’ורג’ לעולם לא נתן שמות לשירים שלו. במהלך כל הפגישות לעבודה על השיר הוא המשיך להיות מכונה ככה.” במקרה או שלא, Granny Smith הוא סוג התפוח שנבחר להיות הלוגו של חברת אפל מאוחר יותר. הטייק הראשון כלל את ג’ורג’ ומנגן על גיטרה אקוסטית כשפול שר קולות רקע. בטייק 3 ג’ורג’ כבר הרגיש מוכן והחל להקליט את הסיטאר. לאחר כשעת הפסקה, מגיעים הנגנים ההודים. אחד מהם, אניל בהגוואט, הוא זה שנבחר לנגן את הטאבלה בשיר. הוא סיפר: “בחור בשם אנגארדי התקשר אלי ושאל אם אני פנוי באותו ערב לעבוד עם ג’ורג’. לא ידעתי למי הוא מתכוון – הוא לא אמר שזה הריסון. רק כאשר רולס רויס הגיעה לאסוף אותי, הבנתי שאנגן בסשן של הביטלס. כשהגעתי לאבי רואד היו שם נערות עם תרמוסים, עוגות וכריכים שמחכות שהביטלס ייצאו. ג’ורג’ אמר לי מה הוא רוצה, ואני כיוונתי איתו את הטאבלה. הוא הציע לי לנגן משהו בסגנון ראבי שנקאר, 16 פעימות, אם כי הוא הסכים שאני צריך לאלתר. מוסיקה הודית היא בעצם אלתור. היה לי מזל רב, הם שמו את שמי על עטיפת התקליט. אני באמת גאה בזה, הם היו הכי גדולים אי פעם ושמי על העטיפה. זה היה אחד הימים המרגשים ביותר בחיי”. ג’ורג’ יחד עם נגן הטאבלה אניל בהגוואט עוד 2 נגנים היו נוכחים וניגנו בטמבורה (כלי שדומה לסיטאר קטן) ובעוד סיטאר. 2 טייקים הוקלטו עם כל הכלים ההודים. לטייק האחרון מוסיפים בס של פול וגיטרה עם אפקט fuzz שג’ורג’ מנגן עליה, אותו אפקט שפול חיבר אליו את הבס שלו בהקלטות Think For Yourself. את צלילי אפקט הפאז אפשר לשמוע כצלילים צורמים שמגיחים מדי פעם. ב 13 לאפריל המשיכה העבודה על השיר.ג’ורג’ מוסיף עוד קולות, רינגו טמבורין ופול הוסיף קולות פלצטו שבסופו של דבר נשארו בחוץ. ב 2012, תקליטון 7 אינץ עם הטבעה של הטייקים המוקדמים נמכר מתוך האוסף של משפחת הריסון במכירה פומבית תמורת 6250 פאונד. התקליטון של Granny Smith שנמכר ב 2012 ב 2 במאי 1966, התארחו הביטלס בתכנית הרדיו Saturday Club של ה BBC, בה התארחו לא מעט פעמים בעבר אצל השדרן הותיק בריאן מתיו – למעשה זו היא תכנית חגיגית לציון 400 תכניות. בריאן מת’יו עם הביטלס באחד משידורי ה BBC בריאן שאל את הביטלס: “האם אתם יכולים לחשוף סודות על האלבום החדש ? האם נגנתם בכלי נגינה יוצאי דופן הפעם? הרי לא תוכלו להשתמש בסיטאר שוב כי כולם כבר משתמשים בו.” ג’ורג’ עונה: “כן, אני מנגן בסיטאר בקטע אחד, אבל לא אכפת לי אם כולם משתמשים בו עכשיו. אני פשוט מנגן בו כי אני אוהב את זה.” לסיום, מפאת חוסר בחומרים מהעבודה על הקלטת השיר המיוחד הזה בחרתי לצרף סרטון של להקת קאברים שהעלתה אותו על הבמה עם כל הכלים שהשתתפו בו כולל אפקט הפאז. מרתק מאוד לראות ולהבין את מערך הכלים בשיר.

עבור כריסמטס 1966, לראשונה לביטלס אין אלבום מוכן. מסורת של 3 שנים שהחלה ב 63 עם With the Beatles, Beatles for sale ו Rubber soul – נשברת. ריבולבר יצא לאור ב 6 באוגוסט וב 24 בנובמבר נכנסו הביטלס לאולפן להתחיל ולעבוד על מה שייצא רק ב 1 ביוני 1967 – סרג’נט פפר. לאור העובדה המצערת הזו – לפחות מבחינתם של חברת התקליטים, ההחלטה המתקבלת היא להוציא אלבום אוסף במקום. על מנת להעלות את ערכו, מתקבלת החלטה לכלול בו בנוסף ל 8 שירים שלוקטו מתוך Help, Revolver, a hard day’s night ו Rubber soul, עוד 7 שירים שיצאו אך ורק בסינגלים בבריטניה. בנוסף על מנת לעודד עוד יותר את המכירות של האלבום, החליטה חברת התקליטים לכלול גם שיר אחד שלא יצא מעולם בבריטניה, Bad Boy, גרסת כיסוי של הביטלס לשיר של לארי וויליאמס שהוקלטה בשנה הקודמת עבור חברת קפיטול האמריקאית ויצאה באלבום האמריקאי Beatles VI ב 14 ליוני 1965. עבור המעריצים הבריטים זו תהיה הפעם הראשונה שהם יקשיבו לגרסת הביטלס לשיר. את השיר הביטלס הכירו היטב. הוא ליווה אותם עוד מתחילת ההופעות בימי הקאברן העליזים, זמן קצר לאחר שיצא ב 1959 על ידי לארי וולייאמס בסינגל משל עצמו. הקשיבו לגרסתו של ווילייאמס כאן: בצידו השני של הסינגל היה עוד שיר של ווילייאמס בשם She Said Yeah. גרסת כיסוי לשיר הזה כלל מקרטני באלבום הקאברים שלו משנת 1999 Run Devil Run שכלל שירים משנות ה 50 ועד 2 שירים מקוריים שכתב מקרטני. גרסתו של ווילייאמס: בסה”כ הקליטו הביטלס 3 קאברים לשיריו של לארי ווילייאמס האמריקאי אותו ג’ון לנון העריץ מאוד ובשיר הספציפי הזה אולי גם הזדהה מאוד עם המילים: קונה כל מגזין רוקנ’רול שנמצא על הדוכן כל אגורה שהוא מקבל, הוא רץ לתיבת הנגינה הוא מדאיג את המורה שלו עד שבלילה היא עומדת להתפוצץ מכל הרוקנ’רול והסיבובים עם החישוק הרוקנ’רול הזה חייב להעצר ראשו של ג’וניור קשה כמו סלע ג ‘וניור, התנהג כמו שצריך ! וולייאמס התחיל את הקריירה באמצע שנות החמישים והצליח עם שירים כמו Bony Moronie, Slow Down, Dizzy Miss Lizzy ועוד רבים וטובים. לקראת סוף שנות החמישים, חלה ירידה בפופולריות שלו ובכמות המכירות וזאת עד לאמצע שנות ה 60 בהם שיתף פעולה עם ליטל ריצ’ארד והפיק לו 2 אלבומים. החברות בניהם נמשכה אך בשנות ה 70 הפכו שניהם למכורים לסמים קשים ואף נרשמה תקרית לא נעימה, כשווילייאמס איים לירות בליטל ריצ’ארד עקב חוב שלא שולם כשזה רכש ממנו סמים. מזלו של לארי ווילייאמס לא שפר עליו ובתחילת שנת 80 נמצא יירוי בביתו שבלוס אנג’לס מיריית רובה, מה שנראה כהתאבדות. הוא היה בן 44 במותו. לארי ווילייאמס בתחילת יום ה 10 במאי 1965, הביטלס נמצאים בצילומי הסרט Help ביום הצילומים הראשון מתוך שניים בלוקיישן שבקלייבדן האוס, אחוזה עם מבנה מהמאה ה 19 שנמצאת במיידנהד שבמחוז ברקשיר שמחוץ ללונדון. הביטלס בתחילת יום ה 10 למאי 1965 בקלייבדן האוס אחת הסצנות האהובות עלי מתוך הסרט Help שצולמה בקלייבדן האוס, מתארת שיח על משחק קלפים בין חברי הלהקה על נחיצותה של אצבעו של רינגו והאם הוא יוכל לתופף בלעדיה. הסצינה האהובה בערב נכנסים הביטלס לאולפן בשעה 8 בערב על מנת להקליט 2 שירים עבור האלבום שקפיטול רצו לשחרר Beatles VI. הביטלס מתחילים להקליט שיר אחר של ווילייאמס בשם Dizzy Miss Lizzy ומבצעים 2 טייקים לשיר. לאחר מכן עוברים הביטלס לעבוד על Bad Boy. מוקלטים 3 טייקים ללא השירה ובטייק הרביעי מקליט לנון את השירה, הגיטרה של הריסון מוכפלת, מקרטני מוסיף פסנתר חשמלי ורינגו מוסיף טמבורין (או תוף מרים בעברית). כשמסיימים לעבוד על השיר, הביטלס חוזרים לעבוד שוב על Dizzy Miss Lizzy ומקליטים עוד 5 טייקים. מיקס המונו הסופי: 2 השירים כאמור יצאו ב Beatles VI של קפיטול ב 14 ליוני 65 ורק Dizzy Miss Lizzy הצליח להשתחל ולסגור את האלבום Help הבריטי. האלבום האמריקאי Beatles VI נחזור ל 66 ולאלבום האוסף הראשון שהחליטה חברת התקליטים להוציא בבריטניה. שם האלבום שנקבע היה A Collection of Beatles Oldies והוא יצא ב 10 לדצמבר 1966 – היום לפני 51 שנה. על עטיפת האלבום, ציור קולאז’י (אולי סוג של המשך צבעוני לריבולבר) של האמן דיוויד כריסטיאן, שניסה לתפוס את הצבעים המיוחדים של שנות ה 60 ו swinging London. עטיפת האלבום A Collection of Beatles Oldies בעטיפה האחורית נוסף משפט משלים לשם האלבום But Goldies -השירים אמנם ישנים, אך שווים זהב. העטיפה האחורית של אלבום האוסף תמונה של הצלם בוב ויטאקר מעטרת את העטיפה האחורית. בתמונה נראים הביטלס ב 30 ביוני 66, כשהם במלון בביקורם בטוקיו יפן, כחלק מסיבוב ההופעות האחרון שלהם. התמונה צולמה לפני עלייתם של הביטלס להופיע בניפון בודקאן שבטוקיו (אולם הספורט שהוסב להופעות). לפני ההופעה התחילו הביטלס לצייר יחד ציור גדול של צבעי מים ושמן. לאחר ההופעה המשיכו הביטלס לעבוד על הציור ובוב ויטאקר המשיך לצלם ולחזות בביטלס מקשיבים לריבולבר, מעשנים מריחואנה ומציירים את הציור שלבסוף קראו לו “Images of a woman”. הציור אגב נמכר ב 2012 במכירה פומבית עבור 155 אלף דולר. הציור הגמור Images of a woman לאלבום האוסף A Collection of Beatles Oldies…But Goldies ,היה הישג שלילי, הוא שבר רצף של אלבומים שהגיעו למקום הראשון בברטניה והגיע רק למקום ה 7.

היום נחזור אחורה ל 1960. ליתר דיוק נחזור ליום בו הצמד לנון-מקרטני לא היה עדיין צמד כותבי השירים המעורך בהיסטוריה, אלא צמד בשם The Nerk Twins. ביום שבת, ה 23 לאפריל 1960, צמד צעירים בני 17 ו 19 שנקראו ג’ון ופול, עולים עם גיטרות אקוסטיות ומבצעים סט שירים ללא מיקרופונים כלל, וכל זאת בפאב מוזנח ולא מוכר בעיר רידינג שנקרא Fox And Hounds. אם בא לכם להיות יצירתיים, תוכלו להוסיף לתפאורה 3 שיכורים כקהל. ה Nerk Twins פתחו את ההופעה עם השיר The World Is Waiting For The Sunrise שיר שביצעו לס פול ומרי פורד ב 1953. הם המשיכו עם עוד שירי רוקנרול מאותה תקופה כמו למשל Be Bop A Lula. מקרה שקרה, כך קרה. במהלך חופשת חג הפסחא (איסטר), ג’ון ופול החליטו לקחת חופשה קטנה בדרום אנגליה והם נוסעים בטרמפים כדי לשהות אצל בת דודתו של מקרטני בטי ובעלה מייק שבדיוק התחילו לנהל את הפאב. פול סיפר: “באותו אביב של 1960 הגענו לפאב ברידינג, “Fox And Hounds”, שהיה מנוהל בידי בת דודתי בטי רובינס ובעלה. ג’ון ואני עבדנו מאחורי דלפק הבר. זו היתה חוויה מקסימה. בסוף השבוע ניגנו בפאב בתור The Nerk Twins. אפילו הכנו פוסטרים להופעה. בעלה של בטי הדליק אותי על עסקי השעשועים, והשיחה שהיתה לנו איתו על איך אנחנו צריכים לעשות את המופע היתה מאוד מעצבת. הוא היה מנהל בידור שאירח תחרויות כישרונות, והיה גם ברדיו. הוא שאל עם מה אנחנו הולכים לפתוח את ההופעה, ואמרנו Be Bop A Lula, הוא אמר לנו: ‘לא טוב. אתם צריכים לפתוח עם משהו מהיר אינסטרומנטלי. זה פאב, במוצאי שבת, מה עוד יש לכם? אמרנו, ‘טוב, אנחנו נעשה את The World Is Waiting For The Sunrise. ניגנתי את המנגינה וג’ון עשה את האקורדים. הוא אמר, ‘מושלם, תתחילו בזה, ואחר כך תעברו ל Be Bop A Lula. הוא היה כזה טוב, ואני זכרתי את עצתיו שנים רבות לאחר מכן, כשאירגנו את ההופעות שלנו.” פאב ה Fox And Hounds היום כדי להבין את היכולות המוסיקליות באותה תקופה ולהבין איך זה היה יכול להשמע , נעזר בהקלטה שבוצעה כמה ימים לפני כן בביתו של פול. בהקלטה נוכחים חברי הלהקה שנקראת The Beatals (לא זולא טעות כתיב) והם: ג’ון, פול, ג’ורג’ וסטיוארט סטטקליף. הנה כמה צלילים או יותר נכון 46 דקות של אילתורים וג’ימג’ומים או אם תרצו, פרויקט גט בק 9 שנים מוקדם יותר. במאי 1960 הם שינו את שמם ל The Silver Beetles (ללא הטריק של ה be במילה ביטלס) – זה החזיק כחודשיים ולאחר מכן הם הפכו ל The Silver Beatles, גם השם הזה החזיק כחודשיים ובאוגוסט 1960 התקבע השם The Beatles. ה Silver Beetles בסביבות מאי 1960 ה Nerk Twins נתנו עוד הופעה ביום שלמחרת בפאב בשעות הצהריים, ולאחריה הצפינו בטרמפים חזרה לליברפול כדי לכבוש את העולם. המופע של הצמד לא טילטל את המקומיים למרות שבחור אחד ניגש למייק לאחר שעזבו ושאל: “מתי אתם מעסיקים שוב את ה Nerk Twins ? הם היו זבל של מופע, אבל הם הביאו קצת חיים לפאב”. בחודש יוני 2017 במסגרת אירועי ה BBC Music Day נתלתה לוחית כחולה (blue plaque) מחוץ לפאב המציינת את האירוע ההיסטורי. את הלוחית חשפו בתם של בטי ומייק קייט. הלוחית שנתלתה ב 15 ביוני 2017 מחוץ לפאב טוב בטח שאלתם את עצמכם, אז מה זה לעזאזל Nerk ? אז זה הפרוש לפי מילון אוקספורד: אדם מטופש, מעורר התנגדות, או חסר משמעות.

אחד הקטעים המשעשעים בסרט ‘יסטרדיי’ הוא שיחד עם הביטלס נעלמה מהתודעה גם להקת אואזיס. לא מפתיע נכון? האחים לבית גאלגר מעולם לא הסתירו את השפעתם מהביטלס. זה לא ממש היה עוזר להם גם אם כן. אואזיס רצו להיות הביטלס או לכל הפחות יותר גדולים מהם. “אם אין לך שאיפות להיות גדולים יותר מהביטלס אז זה סתם תחביב” – כך צוטט נואל גאלגר זמן קצר לאחר יציאת אלבומם הראשון של אואזיס. עבורי, עם כל התאווה של נואל תומאס דיוויד גאלגר וויליאם ג’ון פול גאלגר (אלו אכן שמותיו האמצעיים של ליאם) להשתוות ואף לשבור את השיאים של אליליהם, הם כן הצליחו להגדיר מחדש את המוסיקה הבריטית ולייצר קלאסיקות שלפעמים לא נופלות מאלו של הביטלס. ברור לכל ש’הביטלס’ הם לא, אבל בכל זאת צריך להצדיע ליכולת של השניים לקחת את ההשפעות מהביטלס, ובכלל מהפלישה הבריטית הראשונה זו של שנות השישים, להוסיף לה את הממד הגראנג’י שרגע לפני יציאת אלבומם הראשון נפח את נשמתו בעזרת קנה של רובה ולייצר התרגשות שלמה סביב המוסיקה הבריטית. שוב. מדי פעם אנחנו פוזלים הצידה לאמנים אחרים ובודקים את הקשר שלהם עם הביטלס. תוכלו לקרוא עוד על כך בבלוג הזה. ב 2 פוסטים, אנסה לתהות עד כמה לקחו אואזיס את הביטלס פנימה למוסיקה שעשו אבל לפני כן, הנה אתנחתא קומית בקטע שאותי משעשע מאוד ומדגיש את חוש ההומור הנפלא של 2 הפיגורות מהלהקות המפורסמות. ב 2016, נואל גאלאגר יושב בקהל עבור תכנית הטלוויזיה של ה BBC Mastertapes ולקראת סוף התכנית מפנה שאלה לכוכב הערב פול מקרטני: נואל: “שלום אדוני, יצאתי לבלות עם 2 מהבנות הנפלאות שלך סטלה ומרי ביום חמישי וסיפרתי להן שאני מגיע לכאן היום ושאשאל אותך שאלה ושאין לי ממש מושג מה לשאול. אז הן ביקשו ממני לשאול אותך: מתוך שניהן, מי היא החביבה עליך?” פול: “…אף אחת מהן…”. נואל: “עבור הפרוטוקול, אני חייב לומר שסטלה אמרה שתאמר מרי ומרי הסכימה…”. כנראה ששורשים אירים הם ערובה לעשיית מוסיקה טובה. במשך תקופה ארוכה צפון אנגליה וערים כמו מנצ’סטר, לידס וליברפול שימשו יעד למהגרים אירים שחיפשו לבנות לעצמם חיים טובים יותר. פגי סוויני, מהגרת אירית הגיעה למנצ’סטר מאירלנד בתחילת שנות ה 60, שם פגשה ונישאה לטומי גאלגר. ב 1966 נולד בנם הבכור פול, שנה אחר כך נולד נואל ו ב 1972 הבן הצעיר ליאם. “אני רוצה לעזוב את העיר הזו העיירה הישנה הזו לא מריחה טוב ואני יכול להרגיש את סימני האזהרה מתרוצצים מסביבי…” כך כתב נואל על אותה מנצ’סטר ב Half the world away הנפלא ואפשר להרגיש במשפטים הללו את גודל המצוקה בה היה הוא היה נתון וככל הנראה כל הדור שלו שגדל בתקופה בה סמים, אלכוהול ואלימות במשפחה היו הפורקן הנפוץ לבעיות הכלכליות שחוו משפחות במנצ’סטר בכלל ובשכונה בה גדלו האחים. מוסיקה היא משהו שתמיד סבב סביבם. אביהם שכאמור סבל מאלכוהוליזם וקשיחות יתר כלפי ילדיו, תפקד כדיג’י במועדונים אירים בסביבה בה גרו. את קופסת התקליטים שלו סחבו הבנים יחד אתו ממועדון למועדון. הבנים נחשפו כך למוסיקה מסגנונות שונים, אבל חשוב יותר, נואל הבין כמה בכוחה של מוסיקה לאחד יחדיו אנשים. האחים גאלגר על מנת לברוח מנחת זרועו של אביו ומהבעיות שסבבו סביב המשפחה, נואל הסתגר בחדרו ובילה שעות על גבי שעות כשהוא מנגן בגיטרה, מאזין למוסיקה ומנסה למצוא את האקורדים לשירים האהובים עליו. הביטלס היו אחת הלהקות שהעריץ מאוד במיוחד אהב את האוספים ה’אדום’ וה’כחול’, “הכל שם, מההתחלה ועד הסוף” צוטט איפשהו. גם להקות מקומיות שהצליחו באותה תקופה כמו למשל הסמית’ עם הגיטריסט ג’וני מאר היו מודל לחיקוי עבורו. כשנרצח לנון ב 1980, נחשף גם ליאם אל הביטלס. “הייתי בן 8. הטלוויזיה הייתה דלוקה ואני זוכר שהשיר שהתנגן שוב ושוב היה Imagine ואני חשבתי לעצמי ‘מי זה הבחור הזה?’ “. כשהיה נואל בן 15, הוא סולק מבית הספר והחל לעבוד באתר בנייה. בד בבד נחשף ללהקות חדשות שקמו במנצ’סטר שהחלה להתפתח בה סצנת מוסיקה משל עצמה עם להקות כמו ה Stone roses. נואל מנסה להשתחל כזמר ללהקה מקומית בשם Inspiral Carpets ונדחה ובמקום זאת מקבל את משרת הרואדי. נואל עם קלינט בון מה Inspiral Carpets בדרכים עם הלהקה, נואל מתחיל לכתוב לא מעט שירים ומכיר עוד ועוד מוסיקאים ומתפתח כגיטריסט. באחד הימים הוא מתקשר הביתה לאמא פגי ושואל היכן ליאם. היא עונה: “ליאם בחזרות עם הלהקה שלו”. הוא צוחק אך בתוך תוכו הסתקרן מאוד ובסוף סיבוב ההופעות הגיע כדי לראות במה מדובר. ליאם בן ה 17 הצטרף כזמר ללהקה בשם The Rain שהקים הגיטריסט פול ארתורס. הלהקה נקראה על שם הסינגל המפורסם של הביטלס, ובה היו חברים גם פול מקוויגאן בבס וטוני מקארול בתופים. ליאם עצמו החליף את הזמר כריס האטון שבדיוק פוטר מתפקידו. כשנואל מגיע לצפות בהם מנגנים, ליאם מציע לו את תפקיד ניהול הלהקה. נואל מסרב בתואנה שהם נשמעים ‘על הפנים’. ליאם מעז ושואל :”אז מה לגבי להצטרף ללהקה?”. נואל עונה: “בתנאי אחד: “אתם תנגנו את השירים שלי”. הם מסכימים. “האם זה הדמיון שלי או שסוף סוף מצאתי משהו ששווה לחיות עבורו?” (‘סיגריות ואלכוהול’). ב 18 באוגוסט 1991, ההרכב החדש “אואזיס” עולה לראשונה לבמה במועדון ה boardwalk במנצ’סטר. השירים שממשיך וכותב נואל מדברים על הרצון הזה להצליח בסביבה לא ממש תומכת, אבל יאמר לזכותו שהוא יכל לראות כבר בראשו את ההצלחה קורמת עור וגידים או כמו שכתב בשיר שמנבא את התהילה “כוכב רוקנרול” – “בראשי החלומות שלי אמתיים”. בתחילת 1993 הם מקליטים סדרה של דמואים עבור שירים שכתב נואל על מנת שיוכלו להסתובב ולחלק לכל דורש. מעריץ ביטלס מצוי הדמואים הללו שרוכזו בקלטת בשם Live Demonstration, ממש כמו האודישן שעשו הביטלס לחברת דקה, מחוספסים, לא מהוקצעים אבל בהחלט תופסים את הרגע. אם הייתי צריך לבחור קטע מתוכם שמסמל את התקופה הזו של חיפוש סאונד עבור אואזיס, הייתי בוחר בקטע מעולה שלא יצא מעולם בשם Strange Thing שיורה לכל הכיוונים ומחפש לפגוע עם רפרנס דווקא למיק ג’אגק והרולינג סטונס. דווקא השירים שיהפכו לקלאסיקות נשמעים לא מלהיבים בכלל בדמואים הללו. באמצע 1993 ממש כמו בריאן אפשטיין במועדון הקאברן, נכנס אלן מקגי הסקוטי, בעל לייבל התקליטים האזוטרי לאותה תקופה “קריאיישן” למועדון ה King Tut’s Wah Wah Hut בגלאזגו, סקוטלנד. השאר היסטוריה. אם כבר פותחים וסוגרים מעגלים, באוקטובר ישתחרר סרט על לייבל התקליטים Creation ואלן מקגי שייבים לא אחר מאשר במאי הסרט ‘יסטרדיי’, דני בוייל. אני כבר מחכה לצפות בו. נואל ואואזיס לא חסכו ברפרנסים לביטלס בשנות קיומם. ב 11 באפריל 1994 ,יוצא סינגל הבכורה שלהם Supersonic וכבר בשיר הנושא בצורה לא הכי מתוחכמת נשתל המשפט: You can sail with me in my yellow submarine. בקליפ שצולם הם מנגנים על אחד הגגות בלונדון. מין אמירה שכזו ש’הנה אנחנו ממשיכים מהיכן שהביטלס הפסיקו’. חוצפה אואזיסית אופיינית. בל נשכח את משקפי “לנון” שחובש ליאם. נואל לא מסתפק בזה. בביסייד הנהדר Take me away הוא מצטט את השורה I’d like to be under the sea מ Octopus’s Garden. את ההשפעות הללו הסביר נואל בראיון: “להיות מושפע זה הכל טוב ויפה, אבל אתה צריך לרצות לתעלות מעליהם. אני רוצה להתעלות על הביטלס. הכל בנוי על העבר, רק ככה תגיע לעתיד. הביטלס כתבו את Helter Skelter וה Stooges ו- MC5 שמעו וכתבו את I Wanna Be Your Dog ו Sister Anne. הפיסטולז שמעו את זה והנה אתה מקבל פאנק, ואז באים הסמית’ס, הסטון רוזס ועכשיו אנחנו”. בסינגל הבא – shakermaker שבו אואזיס לא טרחו כלל להסתיר את ה’הלוואה’ מפרסומת עבור קוקה קולה, האקורדים כאילו ונלקחו ישירות מ You Can’t to that של הביטלס. בקליפ היפה לשיר, נראה ליאם לרגע כשהוא בחנות תקליטים ומביט בהערצה בעטיפת התקליט Red Rose Speedway של ווינגז. קצת לפני יציאת אלבום הבכורה ב 29 באוגוסט 1994, אואזיס משחררים את הסינגל השלישי ואולי החשוב שלהם Live Forever שכל כולו מוקדש ללנון. על גבי עטיפת הסינגל מתנוסס בית ילדותו של ג’ון לנון או למעשה ביתה של הדודה מימי במנלאב אווניו 251 שבליברפול. הקליפ המבעית בו קוברים חברי הלהקה את המתופף טוני מקארול (רגע לפני שיקברו אותו מקצועית) צולם בסנטראל פארק בניו יורק בפינה שקיבלה את השם Strawberry Fields Forever ממש מול בית הדקוטה. הנה אואזיס בהופעה מ 1996 במיין רואד שבמנצ’סטר כשהם מבצעים את Live Forever ובסופו עולה תמונה של לנון על המסך מאחוריהם וליאם ממהר לקוד קידה. שימו לב כמה הוא מביט בתמונה וכמה כבוד והערצה הוא רוכש ללנון. האלבום Definitely Maybe השתחרר לאוויר העולם ב 29 באוגוסט 1994 והציפיה שנבנתה סביב הלהקה משתלמת ואט אט הוא מדורג כאלבום הבכורה הנמכר ביותר בבריטניה. צילום העטיפה נעשה על ידי הצלם מייקל ספנסר ג’ונס. כך הוא סיפר: “התוצאה בעטיפת אלבום הבכורה של אואזיס הייתה שונה לחלוטין ממה שהתכוונו. נואל ראה תמונה של הביטלס כשהם נמצאים ביפן וכולם ישובים סביב שולחן קפה. (נמצאת בעטיפה האחורית של האוסף A Collection of Beatles Oldies). הרעיון שלו היה שכך תצולם הלהקה, סביב שולחן האוכל בביתו של הגיטריסט פול ארתורס (בונהד) שבמנצ’סטר. הייתי קצת מאוכזב. לא בא לכם על מקום יותר אקזוטי? זה היה חדר קטנטן, הייתי חייב עדשה רחבה כדי להכניס את כולם פנימה. הייתי זמן לא רב לפני כן בתערוכה המצרית במוזיאון מנצ’סטר והיה לי רעיון שליאם ישכב על הרצפה במין פוזה טרנסצנדנטלית עם העיניים עצומות כאילו שהוא לא בעולם הזה. המון להקות לא היו מקבלות זאת, אבל ליאם היה בעד מיידית”. מתוך סשן התמונות עבור אלבום הבכורה בסינגל הבא של הלהקה, הרביעי במספר, משובץ כבי סייד קאבר ל I am the walrus מתוך הופעה של הלהקה בגלאזגו ביוני 1994 (יש הטוענים שהוא הוקלט בכלל באולפן והתווספו לו קולות של הופעה). הגרסה של אואזיס מציגה גרסה כעוסה לשיר ולא כל כך מחמיאה. הנה אואזיס מבצעים את הקאבר בהופעה בארלס קורט ב 1995 יחד עם ה’בוטלג ביטלס’: לקראת סוף השנה משחררים אואזיס סינגל נוסף לכבוד חג המולד, ואם יש שיר בסגנון ביטלסי מובהק או כזה שממשיך את הקו של הביטלס מאזור סרגנ’ט פפר בואכה מסע הקסם המסתורי זהו whatever. כלי המיתר נלקחו הישר מהמידל אייט של I am the walrus, התיפוף, הגיטרות, השירה הלנונית של ליאם וכמובן המילים והלחן של נואל הכל צועק ביטלס. כשהיה מבצע נואל את השיר עם הגיטרה האקוסטית בהופעות הוא היה משלב בסופו את Octopus’s Garden שכתב רינגו עבור האלבום אבי רואד, מה שמרמז אולי מהיכן הגיעו האקורדים. עד כה התכנית להמשיך את דרכם של ארבעת המופלאים ולכבוש את העולם התקדמה יפה עד שהיא כבר לא, מסיבות שונות ומשונות שבד”כ יהיו קשורות בפה הגדול של שני האחים.

השיר השני אחרי Drive my car שמצדיק את ה Soul שבאלבום Rubber Soul מבחינתי הוא The Word – נגינת הפסנתר, הבס הגרובי והקולות הפלצטים המשתלבים, כולם נותנים מופע soul מרתק. השיר הושפע מסינגל שיצא במאי 1965 לזמר הנשמה ווילסון פיקט בשם In the Midnight Hour. מקרטני הוסיף כי היה זה נסיון לכתוב שיר סביב תו אחד. “לא קל לכתוב שיר טוב עם תו אחד בלבד כמו ‘Long Tall Sally‘ – זה באמת מאוד קשה. זה סוג הדברים שרצינו לעשות מזה זמן מה. אנחנו התקרבנו לזה ב The Word'”. לנון שעד אותה תקופה לא דיבר על אהבה במושגים רחבים ופסיכדלים ואפשר להתייחס לשיר כאל יריית הפתיחה המוקדמת של הביטלס כשנתיים לפני “קיץ האהבה” של הסיקסטיז. לנון סיפר: “היה לי מושג שהאהבה היתה התשובה, בכל מקום, המילה היא ‘אהבה’. זה נראה כמו הנושא הבסיסי של היקום. כתבנו את השיר יחד, אבל הוא בעיקר שלי. אתה קורא את המלים, זה על להיות פיקח יותר. זאת תקופת המריחואנה. זאת אהבה, זה עניין של אהבה ושלום. המילה היא ‘אהבה’, נכון?” כעבור שנתיים יעשה לנון שוב שימוש באותו הקונספט בשיר All you need is love ואם נרחיק עוד יותר גם בהמנון Give Peace A Chance. ואם נעמיק לתוך קריירת הסולו של לנון נמצא שוב את הקונספט חוזר בשיר Mind Games. “האהבה היא התשובה” אלמנט נוסף מעניין שמכניס לנון לשיר הוא סוג של הטפה אולי אפילו מעט דתית. “עכשיו, כשאני יודע שמה שאני מרגיש הוא צודק אני כאן כדי להראות לכולם את האור” אלמנט ההטפה חוזר על עצמו בשיר Rain מאוחר יותר : “אני יכול להראות לכם. האם אתם מקשיבים לי ?” פול הוסיף על כתיבת השיר: “כתבנו את השיר בבית של ג’ון וכשסיימנו עישנו קצת גראס ואחר כך כתבנו את המילים על דף צבעוני – זו הפעם הראשונה שעשינו דבר כזה”. פול סיפר שמתישהו, הדפקה על דלת ביתו לא אחרת מאשר יוקו אונו (ההערכה היא שמדובר על זמן קצר לאחר פגישתם הראשונה של ג’ון ויוקו ב 66). יוקו בקשה תרומה של דף מילים של שיר שכתבו פול וג’ון על מנת שתוכל לאגד עם עוד כתבי שירים שתרמו אמנים אחרים עבור מתנה ליום הולדתו של ג’ון קייג’ – מלחין אמריקאי. פול שילח אותה לג’ון. ג’ון נתן לה את אותו דף צבעוני עם מילות The Word. ב 10 בנובמבר 1965, היום ה 14 להקלטות מה שיהפוך לאלבום Rubber Soul, מגיעים הביטלס לאולפני אבי רואד ב 9 בערב ומתחילים לעבוד על The Word. תוך 5 שעות הם מסיימים להקליט את בסיס השיר אחרי כמה חזרות ו 3 טייקים בלבד. הליין אפ בהקלטה כולל את מקרטני על פסנתר, לנון על גיטרת פנדר סטרטוקאסטר ורינגו בתופים. לנון עם גיטרת הפנדר סטרטוקאסטר בתקופת ההקלטות של Rubber soul לאחר מכן נעשת עבודת הקולות המדהימה כשלנון מקליט על גבי הבסיס את הקול הראשי ופול וג’ורג’ בקולות מלווים. לאחר מכן מתווספים קולות הפלצטו הנהדרים וכמו כן מוקלט ליין הבס הפאנקי המדהים ועוד תוספות של גיטרה. לקינוח רינגו מוסיף את המראקס המרשרשים וג’ורג’ מרטין מוסיף אורגן הרמוניום – אותו אפשר לשמוע לקראת סוף השיר. לאחר מכן המשיכו הביטלס לעבוד על I’m Looking through you עד לשעה 4 לפנות בוקר. הנה כמה תמונות של ג’ון מהאולפן מתקופת ההקלטות של ראבר סול. גרסת הסטריאו של 2009 עושה לטעמי חסד גדול מאוד לשיר בהבלטת ליין הבס ופיזור הצלילים. הנה היא לפניכם לפחות עד שתצא גרסת ראבר סול של ג'יילס מרטין. לסיום, תקדים נרשם ב 2011, אז ביצע מקרטני את השיר בפעם הראשונה אי פעם בהופעה חיה.