Search this site

תמיד שאלתי את עצמי איך היה נשמע האלבום הבא של הביטלס אחרי Abbey Road, ליתר דיוק כרונולוגית אחרי Let It Be. באמת שקשה לדמיין משהו מעבר ל The End שאין ראוי ממנו לסגור את הקריירה של הלהקה הכי גדולה בעולם, אבל כשאני מנסה להתאמץ בכל זאת ולדמיין (זה כיף…), אז עומדים לרשותי כל כך הרבה שירים להרכיב מהם סוגים שונים של אלבומים. דמיינו איזה אלבום אפשר היה לרקוח מהחומרים שנמצאים ב McCartney הראשון ו RAM, תוסיפו על זה את Plastic Ono Band ו Imagine של לנון, ואם זה לא מספיק, האלבום המשולש הענק של הריסון All Things Must Pass…חגיגה לאזניים… בתבלון עם עוד שיר או שניים של רינגו אפשר היה לייצר את האלבום המושלם. ב Past Magazine הפסיקו לדמיין והרכיבו את האלבום הבא של הביטלס. במאמר שכתב מייקל סלפינו באוגוסט 2017 הוא בונה את אלבום פוסט הפירוק של הביטלס. המאמר נושא את הכותרת “האזינו לאלבום פוסט פירוק הביטלס שמעולם לא שמעתם”. הנה תרגום המאמר להנאתכם. הרכבנו את רצף השירים הטובים ביותר של הביטלס מתחילת קריירת הסולו שלהם על מנת לבנות את האלבום הקלאסי שמעולם לא יצא. לפני 48 שנה, ב 20 באוגוסט 1969, ג’ון לנון, פול מקרטני, ג’ורג’ הריסון ורינגו סטאר התכנסו בפעם האחרונה כהביטלס כדי לסיים ולסגור את הסשנים של האלבום אבי רואד. לאחר 11 אלבומי אולפן, לא תהיה עוד מוזיקה של הביטלס. (Let It Be, שוחרר בשנה הבאה, הוא הוקלט לפני אבי רואד ותוכנן לשחרור לפניו). יום השנה לפגישה האחרונה של הביטלס תמיד מוביל אותך לדמיין מה הלהקה היתה מספקת אם הם היו נשארו יחד וממשיכים לעשות מוזיקה לתוך שנות ה 70. אבל האמת היא שאנחנו כבר יודעים, כי הם בעצם כבר הפסיקו לשתף פעולה בשירים לאחר סרג’נט פפר האגדי מ 1967. למעשה, כל מה שנדרש כדי להרכיב את האלבום של הביטלס, אותו אחד שמעולם לא קרה, הוא לעקוב אחרי כמה כללים פשוטים: לבחור בקפדנות שירים שהופיעו באלבומי הסולו המיידייים של לנון ומקרטני, להוסיף שיר אחד של ג’ורג’ הריסון בכל צד של האלבום, ושיר אחד של רינגו. כמובן, אנחנו מוגבלים לשירים שנכתבו או הוקלטו בתקופה הקרובה לאבי רואד כשהאלבום הבא יכל בכלל להיות על הפרק. אז אנחנו נכלול כמה שירים שהריסון ומקרטני הקליטו להם דמואים עוד בביטלס אבל הם שוחררו בסופו של דבר כיצירות סולו. חשוב גם רצף השירים אותו אנחנו יכולים רק לנחש אבל הוא סימן ההיכר של אלבומי הביטלס מ “Rubber Soul” ואילך. אנחנו גם מאבדים את היתרון של חומרים חלשים של הביטלס שהפכו לענקיים בסביבת הלהקה. תחשבו על “Come Together” ללא ריף הבאס של מקרטני – וזה היה למרות שלנון בעצם מנע ממקרטני שיתוף פעולה באבי רוד. אחרי הרבה מחשבה, הרכבנו את האלבום הבא של הביטלס – את זה שאף פעם לא שמעתם. נקרא לו What Is Life (שיר מתוך האלבום המשולש של הריסון, “All Things Must Pass”), שנראה כמו שם של אלבום שכל הביטלס יכלו להסכים לו. וזה עוד ויתור לטובת מעמדו היצירתי ההולך וגדל של הריסון. צד א’: It Don’t Come Easy אנחנו כבר מרמים. השיר שוחרר בכלל כסינגל על ידי רינגו ב 1971, אבל זה לגמרי שיר של הריסון. הריסון לבסוף נתן את כל הקרדיט לרינגו, אז הוא בטח היה עושה זאת גם באלבום המומצא הזה. רינגו פותח אלבום של הביטלס – זה היה מדהים את העולם. הוקלט בפברואר 1970 והגיע למקום 4. Another Day הסינגל הראשון של קריירת הסולו של מקרטני נכתב עבור הסשנים של Let it Be. לנון היה מתנגד קרוב לוודאי. הוא כתב ב How Do You Sleep – “הדבר היחיד שעשית היה Yesterday ומאז שהלכת את רק Another Day”. אבל לנון כבר הפסיד בכל הקרבות האחרים על Ob La Di, Ob La Da ועל Maxwell’s Silver Hammer והשיר הזה עדיף על שניהם. אפילו לנון היה מודה בכך. השיר הוקלט ב ינואר 1971 והגיע למקום 5. Instant Karma זה לנון קלאסי שהיה מעין המשך ל “All You Need is Love“, יש בו את אותו רצף של אקורדים. צליל האולפן של שנות ה 50 עומד בניגוד מוחלט לשני השירים הראשונים של האלבום שלנו. זה חכם וציני, אבל המנוני. הגיע למקום 3 והשתחרר בינואר 1970. Junk הביטלס ניסו להקליט את השיר הזה של מקרטני פעמיים: פעם באלבום הלבן ואחר כך באבי רואד. השיר הוא תגובה מושלמת, ארצית ומתרעמת לקריאה לאדם לקחת אחריות על גורלו ב” Instant Karma”. באקוסטיות העדינה, מקרטני נראה כאילו הוא אומר שלחפצים ישנה משמעות בזיכרונות. שהם חלק מהם. אבל אנחנו כל הזמן מחפשים להחליף אותם ללא ידיעה שאנחנו מחליפים גם חלק מעצמנו. הוקלט בפברואר 1970. Remember השיר הזה של ג’ון לנון ממשיך את הרעיון של נוסטלגיה, וממש זועק את “הרצון הכואב לחזור הביתה” אבל בסופו של השיר לנון מפציץ את העבר, אז לא ברור אם הוא רוצה שנמצא שלווה בזיכרונות הילדות שלנו או אם החלומות שהיו לנו ואלו שהיו לאחרים עלינו הם משקל עודף שעלינו לשחרר. קצב הסטקאטו הוא כמו שעון. מתקתק ללא הרף. השיר הוקלט בסתיו 1970. What Is Life למרות שהגיע רק למקום 10, השיר הזה של הריסון מ All Things Must Pass עשוי ממה שלהיטים עשויים – שיר פשוט אבל מרומם ומלא חיים. מבחינה מוזיקלית הוא עדות חיה לקיר הסאונד של פיל ספקטור. זה גם ריף הגיטרה הגדול ביותר שכתב הריסון אי פעם, וניתן לטעון שהוא אחד הטובים ביותר בהיסטוריה של הרוק. צד ב’: Maybe I’m Amazed הוקלט ב 1970 אבל נכתב בשנת 1969, השיר הזה של מקרטני הרוויח את מקומו בשילוש הקדוש של הבלדות הגאוניות של מקארטני, יחד עם “Hey Jude” ו “Let it Be”. זה פשוט שיר אהבה. למרבה הפלא, הוא לא שוחרר כסינגל ולא בטוח שזה היה משתחרר גם באלבום הזה שלנו כסינגל. מקרטני אמר בשנת 2009 שהוא היה רוצה להיזכר בזכות השיר הזה. Wah-Wah הקטע הזה של הריסון מ All Things Must Pass הוא מאוד לא ביטלסי בכך שהוא מאיים להתפרק בכל רגע יחד עם כלי הנשיפה והגיטרות שהוספו שרבים מדי לספירה. זה הגיוני, כי הריסון כתב את זה על אי שביעות רצונו מהביטלס בימים האחרונים שלהם. אבל יש ריגוש בשמיעת שיר כזה. עוד ריף קלאסי של הריסון, עם עזרה נוספת מאריק קלפטון. המילים הם הצלפה על הסכסוכים העסקיים הקטנוניים שפרקו את הביטלס. הוקלט בקיץ 1970. Mother הנה לנון בכאבו הגולמי והכואב ביותר, צרחה ראשונית להקלה מכאב הילדות שלעולם לא עוזבת אותנו. הוא שוחרר כסינגל והגיע למקום 43. 4 דקות של פצע מדמם. השיר הזה מדגיש את יכולת הקול המדהימה של לנון. שני הדברים הכי פחות מוערכים בביטלס הם שירתו של לנון ונגינת הבס של מקרטני. והריסון, תמיד הריסון. הוקלט בסתיו 1970. That Would be Something הריסון אהב את קטע הגיטרה החופשי הזה של מקרטני, מסיבה כלשהי. זה קטע בסדר. אבל אנחנו צריכים להביא לכאן כמה שירים של מקרטני וזו לא היתה תקופה פורייה מדי עבורו. לא קטע נהדר, אפילו לא טוב, אבל לא רוצח אלבומים. היי, לא כל אלבום של הביטלס היה מושלם. הוקלט בדצמבר 1969. Working Class Hero לנון, פוסט תרפיה ופוסט התמכרות לסמים לאחר ההתפרקות של הביטלס, הגיע שוב לשיאו לאחר שנה שקטה למדי (עבורו). הפואמה האקוסטית, הברורה, של מעמד הפועלים שהופיעה ב Plastic Ono Band, אסופת השירים הגדולים האחרונה שלו שגדושה בפצצות. הוקלט בסתיו 1970. Teddy Boy הניסיון של הביטלס להקליט את השיר הזה מופיע באנתולוגיה. בהקשר של האלבום הממוצא הזה, זוהי תגובה מושלמת ל Mother של לנון. לשים אותם גב אל גב היה ברור מדי. זה חומר מקרטני בינוני, אבל זה עדיין מקרטני עם הקול המאופק. הוקלט במקור בשנת 1969 עם הביטלס. God “אלוהים הוא קונספט בעזרתו אנו מודדים את הכאב שלנו”. לנון מקבל את המילה האחרונה. לנון יגיד את זה שוב, גם אם החמצת את זה בפעם הראשונה. אם זהו האלבום האחרון של הביטלס, הסיום שלו הוא נוקב כמו “The End” באבי רואד. “הייתי הוולרס, אבל עכשיו אני ג’ון. אז חברים יקרים, אתם רק צריכים להמשיך. החלום נגמר”. אבל יש גם את הקריאה המרוממת להאמין בעצמך ובאהבה שלך. שוב שירה אגדית ללנון. הוקלט בסתיו 1970. עד כאן תרגום המאמר, הנה האלבום בפלייליסט בספוטיפיי: מה חשבתם על האלבום שהרכיב מייקל סלפינו ? מה לדעתכם הרכב השירים באלבום הדמיוני מ סביבות 1971, זה שבא אחרי Abbey Road ? נשמח לשמוע את דעתכם ואת רשימת השירים שאתם חושבים שהיתה רואייה לצאת באלבום הבא של הביטלס. בתמונות תוכלו לראות עטיפות לאלבומים מדומיינים של הביטלס שדלינו מהרשת, בניהם עטיפה אחת לא דמיונית בכלל שנועדה לצאת עבור פרוייקט Get Back לפני Abbey Road בהפקתו של גלין ג’ונס. בעטיפה הביטלס חוזרים למשרדי EMI בלונדון כדי לשחזר את עטיפת האלבום הראשון שלהם. הפרויקט נגנז ויצא שנה אחר כך תחת שרביטו של פיל ספקטור כ Let it Be.

אני נרגש ושמח להתחיל את מיני הסדרה החדשה בפודקאסט "ביטלמניקס על הביטלס" - מריבולבר לפפר. מיני הסדרה הזו תעסוק בשנה וחצי בחיי הביטלס. מהוצאת האלבום Rubber Soul בתחילת דצמבר 1965 ועד להקלטות עבור פסקול הסרט 'צוללת צהובה' באמצע 1967 מיד לאחר גמר העבודה על פפר. במיני הסדרה הזו נבחן, איך להקה משתנה ללא הכר והופכת מכזו שמייצרת להיטים שמגיעים למקומות הראשונים לכזו שחושבת על המוסיקה באספקטים אומנותיים חדשנים ומתייחסת לאלבום כאל יחידה אחת שמעבירה מסר. המהפך הראשון המובהק של הביטלס התרחש עם יציאת האלבום ריבולבר, אלבום שהציג רבגוניות מוסיקלית אדירה לצד חדשנות מחשבתית ועבודה אולפנית שנשענה על נסיונות בסאונד שהושפעו מכל הבא ליד. האדריכל או איש הנסיונות הגדול של האלבום ריבולבר הוא פול מקרטני. מקרטני, הרווק היחיד בביטלס בתחילת 1966, והיחיד שהתגורר בלונדון העירונית, לעומת חבריו שהתגוררו בפרברים, היה רעב לכל סוג של ז'אנר מוסיקלי וכל סוג של התנסות. במידה מסויימת, האלבום ריבולבר הוא תיק המסקנות שלו לגבי מה שגילה. בפרק 1 במיני הסדרה 'מריבולובר לפפר', נלך עם מקרטני וחבריו את הדרך עד לתחילת העבודה על האלבום ונבין מהיכן הוא והם שאבו את ההשפעות השונות עבור מה שיהיה האלבום ריבולבר ומה התהליך שעבר עליהם ושינה את הלהקה הזו ללא הכר. על כך ועל עוד המון דברים בפרק החדש שלו תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לפוסט מה חשבתם על הפרק החדש. אשמח מאוד לקרוא. אתם מוזמנים להצטרף ולהזמין חברים לקבוצה החדשה של ביטלמניקס בפייסבוק שבה גם אתם יכולים לכתוב את הפוסטים האיכותיים שלכם על הביטלס. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

חלק 2 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס פורסם הבוקר. בפרק החדש במיני הסדרה שעוסקת בשנה וחצי מהפכניות מאוד של הביטלס, נעסוק בתחילת ההקלטות לאלבום ריבולבר. ב 6 באפריל 1966, הביטלס נכנסים לראשונה לאולפני EMI, כדי להתחיל הכי חזק שלהם. כל חבר ביטלס מביא את הפרשנות הפילוסופית שלו לעולם החדש שהם מנסים לברוא ולחוויית ה LSD הפרטית שלו. התוצאה היא 3 שירים שעובר בינם חוטים מקשרים. בינם לבין עצמם ובינם לבין האלבום שבו הם עומדים לשכון בו. אלבום שאחת התמות המרכזיות שבו תהיה סיום ומוות שיהיו שזורים כמעט בכל שיר. על ה'טרילוגיה הפילוסופית' הזו של הביטלס בפתח ההקלטות לריבולבר, שהולידה תוך כדי טכניקות אולפן חדשניות אדבר בפרק החדש - חלק 2 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לפוסט מה חשבתם על הפרק החדש. אשמח מאוד לקרוא. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

למיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' ב ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט, הצטרף עכשיו עוד פרק - חלק 3 בסדרה. אחרי כל ההתרגשות באולפן בסשני ההקלטה הראשונים עבור האלבום החדש שלהם, ג'ון ופול חזרו לקרקע המציאות כשבריאן הודיע להם חגיגית שצריך להוציא סינגל חדש של הביטלס. חברת קפיטול ששחררה סינגל 'מומצא', בפברואר, כבר לחצה מאוד לקבל סינגל חדש. מה שהוקלט עד כה, בטח לא היה שמיש עבור סינגל מסחרי. בפגישה בביתו של ג'ון, השניים כתבו את הסינגל הבא של הלהקה. פול התקדם עם שירי הסיפורת שלו וג'ון המשיך עם רעיונות מתוך הספר של טימותי לירי. את ההתקדמות שלהם הם הסוו בעיבוד רוק יחסית סטנדרטי, אבל שניהם לא יכלו להתאפק. מקרטני רצה מאוד לשכלל את יכולות הבס שלו ועל הדרך הלווה הרמוניות נפלאות מהסינגל האחרון של הביץ' בוייז. לנון מאוד רצה ללכת קדימה ולקחת את הטכניקות האולפניות שהתגלו בעבודה על Tomorrow Never Knows לאקסטרים. בסופו של דבר נכנס מעט ממה שהוא באמת רצה עבור השיר שלו, אבל עדיין הקטע הפך למשהו נסיוני ומיקם אותו כביסייד. על העבודה על הסינגל הזה באמצע אפריל 1966, ההשפעות עליו, הביקור של מיק ג'אגר ועוד ענייניים בפרק החדש 'סינגל מהופך' - חלק 3 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! הסדרה 'מריבולבר לפפר' מגיעה לפרק מספר 4 שבו נסיים עם הביטלס את חודש אפריל 1966 שבו הם הקליטו חצי מהאלבום החדש, המתגבש והמהפכני שלהם ריבולבר. בפרק החדש, נפגוש את הביטלס שוב באולפן ההקלטות, רגע אחרי שהקליטו את הסינגל החדש שלהם Paperback Writer/Rain כשהם מורידים מעט הילוך מהנסיוניות האולפנית, אבל לומדים לשלב את מה שלמדו עד כה בשירים החדשים. לקראת סוף החודש הגיע מקרטני סוף סוף ליצירה הסיפורית שהוא כתב - אלינור ריגבי. עבור יצירה שכזו הוא חשב שיהיה מתאים תזמור של האחד והיחיד, המאסטרו ג'ורג' מרטין שכתב פס קול עבור ה'סרט' הקטן של מקרטני. התוצאה היא יצירת מופת. נהיה עדים בפרק הזה לעוד תהליך שמתחיל לתפוס תאוצה. חברי הביטלס הולכים והופכים לאינדיוודואלים ובכל אחד מהם רואים את הניצנים לדברים או התופעות שראינו באופן ברור בסדרת '1969 של הביטלס', שתלטנות של פול, מרמור של הריסון ובדידות אפטית של לנון. איך מאזינים לפרק החדש? פשוט מאוד. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! פרק 74, הוא גם פרק 5 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר', סדרה שהולכת את הדרך המהפכנית של הביטלס שהם עשו במשך כשנה וחצי, מתחילת 1966 ועד לאמצע 1967. בפרקים הקודמים הבנו יחד מה הרקע לאלבום ריבולבר ולשינוי שעובר על הביטלס כמעט בכל החזיתות. התחלנו יחד להקליט איתם את האלבום החדש עם הטרילוגיה הפילוסופית שלהם, המשכנו להקלטה של סינגל חדש שחברות התקליטים דרשו ולמרות הכל קיבל טוויסט מהפכני גם כן, והמשכנו לסיומו של חודש אפריל עם הרוח החדשנית והנסיונית באולפן ושיתוף פעולה פנומנלי של ג'ורג' מררטין ופול מקרטני. היום בפרק החדש, חלק 5 במיני הסדרה, נסיים להקליט את האלבום ריבולבר יחד עם הביטלס. הרוח הנסיונית אמנם תמשיך לרחף מעל ההקלטות, אבל נראה גם את הצד האישי, נוסטלגי של לנון שמתגעגע לילדותו בליברפול, מה שיגיע לשיא בסופה של 1966 בסינגל המושלם של הביטלס. נצרף עוד נגן חיצוני שיקבל על עבודתו קרדיט באלבום ונראה את היסודות לנסיעה של הריסון להודו בספטמבר, קורמים עור וגידים כבר ביוני. מה השיר שכמעט נשאר מחוץ לאלבום? באיזה אירוע מרד לנון בבריאן אפשטיין ? מי האורחים שהשתתפו בהקלטה ל'צוללת צהובה' ומי זה זה ש'יודע איך זה להיות מת' ? כל התשובות ועוד המון המון דברים בפרק החדש - 'אני יודע מה זה להיות עצוב', פרק 5 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר'. איך מאזינים לפרק החדש? לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש, חדיש ומחודש בפודקאסט ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט! מיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' מעלה הילוך. פרק 6 במיני הסדרה עוסק בחודשיים וחצי שלאחר הקלטת האלבום המהפכני ריבולבר. בחודשים הללו, מאמצע יוני ועד לסוף אוגוסט, הביטלס עוברים מחול שדים שלא נראה כמותו בקריירה שלהם. זה מתחיל דווקא באתגר נהדר. למצוא שם ועטיפה לאלבום החדש שלהם ואת האתגר הזה חלקית, לפחות בגזרת העטיפה ומאוחר יותר בגזרת שמו של האלבום הם צולחים. הבעייה מתחילה כשהם עצמם מבינים שמסעות ההופעות גוררים אותם אחורה, לשירים שהם לא רוצים לבצע יותר ולריטואלים מעצבנים שהם כבר לא יכולים להכיל. כשמצדו השני של המתרס, גם חלק מהקהל, התקשורת וכוחות הבטחון ששומרים עליהם, מאבדים סבלנות, זה מתכון בטוח לתוצאה עגומה מאוד. מפאת כמות וקצב האירועים החשובים, לפחות לסדרה שלנו, חילקתי את פרק 6, 'ארבעה צדדים למעגל', לשניים. היום בחלק א', נראה מה קורה לביטלס מיד לאחר סיום ההקלטות ונעשה איתם טיול נוסטלגי להמבורג, נרחיק עד אלסקה ונגיע לטוקיו הרחוקה. מיעד ליעד, נראה איך הביטלס משתנים ואיך הביטלמניה משנה גם היא את פנייה והופכת למשקולת מאיימת על חברי הלהקה, שיודעים היטב שהכל כבר לא יהיה אותו הדבר. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על מה שעובר על הביטלס בתקופה הזו שלאחר הקלטות לאלבום ריבולבר. האזנה נעימה!

אהלן! פרק חדש בביטלמניקס! הפרק החדש ממשיך את סדרת 'מריבולבר לפפר' ומגיע לפרק 10. בחלק א של חלק 10, אתמקד בקונספט של האלבום 'סרג'נט פפר'. מקרטני אמנם חזר אי שם בנובמבר 1966 מהטיול בקניה, עם רעיון לא מעובד על הסמל פפר, אבל עכשיו בתחילת 1967, הרעיון הלך ונבנה לסיפור על להקה או הרכב קטן של אותו הסמל פפר. הרכב שנע בין הישן לחדש ובין הקלאסי למוזיקה החדשה שמתפתחת ומגיעה מהנדריקס ומסן פרנסיסקו. אותו המנטור, הסמל פפר, מלמד אותם שיר חדש. מה הוא אותו השיר? למקרטני לא ממש היה אותו ובסוף ינואר 1967 לא היה לו עם מי לכתוב אותו ולכן הוא גייס כותבים לא צפויים. הרעיון הלך והתרחב לספיישל טלוויזיוני שלם שיסתובב סביב האלבום הזה ויביא 'קליפ' עבור כל שיר. האם בסופו של דבר באמת קיבלנו אופרת רוק או אלבום קונספט מהביטלס ואם כן, האם הוא הראשון מסוגו? על כל זה ועל עוד המון דברים, אדבר בחלק א של פרק 10 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אהלן! הפרק החדש בפודקאסט ביטלמניקס עלה לאוויר! הפרק החדש, פרק 84 בביטלמניקס, הוא גם פרק 9 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. בפרק הקודם, פצחנו בהקלטות עבור האלבום החדש של הביטלס, זה שיבוא אחרי ריבולבר. הוא נפתח בשלישיית שירים שכל כולה געגוע ובדידות. 'סטרוברי פילדס' שבו ג'ון מתגעגע לילדות, When I'm Sixty-Four שבו חזר פול לימי נערותו אי שם בליברפול כשהוא כתב קברט על הפסנתר, ובה בעת חשש מהבדידות של מי שהיה קרוב לגיל הפנסיה - אבא ג'ים שקיבל הצדעה נפלאה בשיר הזה. את הפרק החדש נפתח בהצדעה של פול למקום עצמו. לליברפול שמיוצגת על ידי סיטמת פני עמוסת החוויות שלו ושל ג'ון. תהליך ההקלטה המרתק והייחודי יצר 'קפסולה של שלמות' מלאה הוד והדר. לא בטוח שאפשר לומר את אותו הדבר על קטע שקיבל את השם Carnival of Light. בעצם הדינוזאור האחרון והנדיר שכמעט אף מעריץ ביטלס לא יכול לומר שהאזין לו. הוא נשמר בקנאות ומחכה לשעת כושר לצאת ולפרוץ לאוויר העולם. מה הסיפור שלו? מדוע מקרטני חיבר קטע אוונגרד בן רבע שעה? איך הוא נשמע? מדוע הוא לא יוצא לאור? אני מקווה שבסוף הפרק תצאו עם תשובות. מה שבטוח הוא שהיצירה הבאה שאדבר עליה בפרק, היא יצירת מופת לכל הדיעות בקונצנזוס אדיר אצל כל מעריצי הביטלס. 'יום בחיים' הוא יצירה שהצליחה לזקק הכל פנימה. רוק, פופ, אוונגרד, סימפוניה, געגוע, נוסטלגיה וסוריאליזם חולמני. הכל הכל לתוך כמעט 5 דקות של שלמות עילאית. את כל תהליך ההקלטה המרתק של השיר המופלא הזה נעבור גם כן בפרק החדש. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אמרו שאנחנו מזניחים את רינגו. אמרו שלא התייחסנו יותר מדי להופעה המתוכננת שלו בארץ. אמרו שלא התרגשנו כשהכריזו עליו כסר סטארקי. אז אמרו. לא היה כלום כי אין כלום. כהוכחה, אקדיש היום תרגום של מאמר שכותרתו היא: “רינגו הוא לא בדיחה. הוא היה גאון ולביטלס היה מזל שהיה להם אותו”. המאמר התפרסם ביולי 2015 לכבוד יום הולדתו ה 75 של רינגו ע”י ג’יימס וודל במגזין הבריטי השבועי ספקטטור. הנה הוא לפניכם. ערב יום ההולדתו ה 75, הגיע הזמן לחגוג את תרומתו המוזיקלית של רינגו סטאר לפאב פור. “הוא היה החיפושית המשפיעה ביותר” טענה לאחרונה יוקו אונו. כאשר פול וג’ון זיהו אותו לראשונה בהמבורג, בחליפתו ועם זקנו, יושב ושותה בורבון, הם נדהמו. “זהו מוזיקאי בשל ובוגר” חשב פול. לילה אחד ישב רינגו במקום המתופף שלהם אז פיט בסט. “אני זוכר את הרגע” אמר פול, “אני עומד שם ומביט בג’ון ואחר כך מביט בג’ורג’, והמבט על פנינו היה כמו … מה זה? וזה היה הרגע, זו היתה ההתחלה של הביטלס”. אני חושב שרינגו סטאר היה גאון. נראה שהעולם לאט לאט מגיע לתובנה. לפני חודשיים, הוא נכנס סוף סוף להיכל התהילה של הרוקנ’רול – החיפושית האחרונה להיכנס. הגיע הזמן. ב 7 ביולי הוא יהיה בן 75. רינגו בהחלט צריך להיות מפורסם רק בהיותו רינגו: מצחיקון, עגמומי, מוזר. רינגו הפך ללבירפולי בר המזל מכולם שקיבל את ההדמנות הגדולה ביותר בהיסטוריה של השואו ביזניס, וזאת ברגע שפיט בסט גורש לתמיד. הוא לא היה מרהיב. הוא נתן מקצב לביטלס, מפצה על היעדר טכניקה עם ה”מילויים” האופייניים לו, כשהוא מצליף ורושף על התופים בין המוזיקה והמילים. רינגו היה נמוך, עם אף גדול ובאופן מסורתי הביטל הפחות מושך. כשהלהקה ניגנה בהופעות, הוא הניע את הראש שלו וחבט בתוף הבס. בטלוויזיה, בדצמבר 1963, הקומיקאי אריק מורקמבה כינה אותו בונגו. הרעיון של יצור מגוחך במקצת עם שם מטופש, שרוכב על הכריזמה המבריקה של חבריו, איכשהו נתקע ולא המשיך הלאה. ה“סכין בגב” שסטאר קיבל, יוחס פעם לג’ון לנון. הוא נשאל אם הוא חושב שרינגו הוא המתופף הטוב ביותר בסביבה, לנון השיב שהוא אפילו לא המתופף הטוב ביותר בביטלס. אם זה נכון, אולי לנון רמז על מקרטני – פול תופף בקטעים מאוחרים של הביטלס. אבל לנון לא אמר זאת ! הביוגרף של הביטלס מארק לואיסון ציטט ככל הנראה את הקומיקאי ג’ספר קארוט, שנראה כי התבדח בסגנון לנון ב 1983, שלוש שנים אחרי הרצחו. הבדיחה הזו גרמה לאי הבנה רצינית וחמורה של תפקידו של סטאר. נכון, הוא כתב רק שניים מהשירים של הביטלס (“Don’t Pass Me By” ו “Octopus’s Garden“, עם קרדיט על “What Goes On” מראבר סול, (וגם קטע אינסטרומנטלי מ 1967 שנקרא Flying). הוא שר קול מוביל עם הקול העגמומי המאנפף הייחודי שלו בשירים האלו ובעוד 8 שירים אחרים ב 13 אלבומי הביטלס. עם זאת, בהתמקדות הנכונה בפן המוזיקלי שלו נחשפת ההכרחיות שלו לשלושת האחרים. המקצבים שלו היו מהדוקים ומדבקים ועוצבו על ידי הגיטרות והקולות: לעולם לא פולשניים מדי, תמיד עקביים. חבטותיו מאחורי תוף הבס עזרו ליצור פאר כמעט בכל קטע שהקליטו הביטלס. זה התחיל מוקדם. רבים עשויים להניח כי ‘She Love You‘ (מאמצע שנת 1963) נפתח רק עם המילים, שמושרות במקהלה. למעשה, דווקא המהלומות הפנטסטיות של סטאר על תופי הטום טום הן אלו שפתחו את השיר. במשך שתי דקות ו 20 שניות מהפכניות, הוא מכתיב את הקצב. עם שימוש מרתק בהיי האט הוא מפתח דינמיקה ומגביר דציבלים באופן שטרם נשמע בהקלטה של הביטלס. ההמולה הקשה הזאת היתה קריאת מלחמה של הלהקה, מאז 1964 ועד 1965, הביטלס ניערו את העולם. במחקרו המפורסם על הלהקה, Revolution In the Head, אמר איאן מקדונלד על She Love You משהו שקשור לחלוטין לחשיבותו האמיתית של סטאר: “מעבר למילים הבסיסיות ולמוזיקה יש את העבודה החשובה של סידור הכלים, שם הביטלס הפכו מצמד לרביעייה”. זה אחד הנקודות הפיקחות שנאמרו עליהם. מכונת השירים של לנון-מקרטני שומנה היטב על ידי המוזיקליות הגמישה והמדוכדכת של ג’ורג’ הריסון. אבל גם על ידי הדיוק של סטאר. בשני העשורים האחרונים, ההתמקדות היתה במי כתב את מה, ומה היה הביטל החשוב ביותר, אבל היא הסתירה אמת בסיסית יותר: הביטלס היו גדולים רק בגלל גדולתם של ארבעה גברים שהלחינו וניגנו יחד. בלי סטאר בתערובת, הם היו נשמעים די שונים, וכנראה לא כאלה נפלאים. רינגו נעשה מתוחכם יותר לאחר שהביטלס הפסיקו להופיע מאמצע 1966, והפכו את האולפן למעבדה. בלעדיו, לא היו קטעים של הביטלס כמו “Tomorrow Never Knows“, אשר מסיים את האלבום ריבולבר. עם החריקות של הלופים והקול המוזר של לנון, כל זה מוחזק יחד על ידי שליטה מדהימה של סטאר בתופי הטום טום. התיפוף שלו הופך את השירה הזאת למוזיקה שאמאנית, ועדיין טרייה לגמרי. עוד מופעים של כושר ההמצאה של רינגו נמצאים בכל מקום: המילויים של הדקה וחצי הראשונה של “A Day In the Life” בפפר. הפראות וחוסר הרחמים והשליטה ב “Helter Skelter” מהאלבום הלבן. הג’אז העסיסי, והשימוש במצילות, ב “I Want You” מאבי רואד, ובסופו של דבר, בצד השני של של אותו האלבום, במחרוזת – סולו התופים היחידי שלו (הוא לא אהב סולאים). העדר של הקשבה עמוקה לא איפשר לרינגו להיחשב למוזיקאי כמו ג’ון, פול וג’ורג’. כאשר הביטלס לקחו אותו (המנהל בריאן אפשטיין נאלץ לפטר את בסט), רינגו היה למעשה נגן מנוסה מאוד, והרבה יותר מוכר בליברפול מהאחרים. 13 שנים אחרי הספר של מקדונלד, כתב עוד סופר ביטלס מהימן, ג’ונתן גולד: “ההזמנה להצטרף לביטלס הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה אי פעם לרינגו סטאר. אבל היענותו של רינגו להזמנה הייתה אחד הדברים המעולים ביותר שקרו אי פעם לביטלס.” זה נכון. הביטלס היו זקוק למתופף טוב וחזק יותר ויותר ביטלסי מפיט בסט. עכשיו כשהוא מגיע אל שלושת רבעי המאה שלו, אין ספק שאדם זה ראוי לכבוד אוניברסלי, כי הוא חלק חיוני מאחת התרומות הבולטות ביותר של בריטניה למאה ה 20.

את השבוע נפתח עם תרגום למאמר ממש מעניין בשם: ” מה הביטלס היו עבור אמריקה” שנכתב על ידי ג’ים סאליבן עבור US News ב 2014 לרגל 50 שנה להגעת הביטלס לארה”ב ולהופעה אצל אד סאליבן. הנה התרגום לפניכם. אירן כץ עמדה על המדרכה של השדרה החמישית עם חברתה לורה ג’ניק. זה היה יום שבת, 8 בפברואר 1964, והם היו מחוץ למלון פלאזה בניו-יורק. כץ בת ה -13 סיפרה להוריה שהיא הולכת למקום כלשהו ללמוד, אבל במקום זאת, הבנות עמדו על המדרכה כבר מ 7 בבוקר, ושם נשארו, בוערות מציפייה, במשך תשע שעות. ג’ון, פול, ג’ורג’ ורינגו היו בעיר ושהו בפלאזה. כץ הרימה את השלט שהכינה: “אלביס מת, יחי הביטלס“. אירן כץ עם השלט שעורר סערה “זה לא היה מרישעות“, סיפרה כץ, על השלט ועל הצהרה על אלביס. “אלביס היה הדור האחרון וזה נגמר, זו היתה מוסיקה חדשה והכל היה שונה עבור דור חדש של אנשים“. גם לכץ היו תקוות גדולות: “הבטנו למעלה, משוכנעים שהם יראו אותנו עם השלט, האמנו שהם יתאהבו כשיראו אותנו“. זה לא הצליח, אבל כץ והשלט שלה הפכו לחצי מפורסמים, כשצוותי צילום צילמו אותה לחדשות בטלוויזיה הלאומית. ארבעה ימים לאחר מכן ראתה כץ את הביטלס בקרנגי הול. “אני חושבת שהייתי מופתעת“, היא אומרת, “שהאנשים האלה שראיתי על המסך בבית שרים לי, ואני באמת האמנתי שהם שרים רק לי“. גל הפופולריות של הביטלס עלה וגדל באמריקה בחלק האחרון של 1963. הביטלס עוררו מהומה רבה באנגליה – המוני נערות צורחות בהופעות, שלושה סינגלים במקום הראשון וארבעה אלבומים במקום הראשון. הם אפילו ניגנו בלונדון במופע המלכותי, ב 4 בנובמבר, בפני המלכה, שם ביקש ג’ון לנון מהאנשים שבמושבים הזולים למחוא כפיים, אבל אמר בחיפזון לאלה שבמעמד נעליון, “לשקשק עם התכשיטים שלהם”. בתקשורת קראו לה ביטלמניה. באמריקה, הסינגלים המפצפצים והעליזים של הביטלס התפוצצו ברדיו: עם She Loves You, Roll Over Beethoven, I Want to Hold Your Hand ו I Saw Her Standing There. אבל האומה באמת רעדה מ 8 עד 9 בערב ב 9 בפבואר 1964. הביטלס הוזמנו לתוך אולפני CBS כדי לנגן בתכנית של אד סאליבן. באותו ערב הם הכירו לארה”ב את All My Loving, ניגנו את Till there was You (בלדה מתוקה מ”איש המוזיקה”) ואת She Loves You. היתה הפסקה של 35 דקות עבור משתתפים אחרים בתכנית – כולל אקרובטים קומיים והקאסט של “אוליבר” (שכלל את דייוי ג’ונס המאנקי לעתיד) – ואז הם חזרו עם I Saw Her Standing There ו I want to Hold Your Hand. צעירות צעקו והתעלפו בכל מקום – בנות שהן עכשיו הסבתות של בני נוער שמשמיעים בקול רם את One Direction. פרק זה של “The Ed Sullivan Show” נצפה על ידי 73 מיליון אנשים בארה”ב. הביטלס חזרו על המופע ביום ראשון הבא, וניגנו את She Loves You, This Boy, All My Loving , I Saw Her Standing There, From Me To You ו I Want to Hold Your Hand. כ 70 מיליון איש צפו בביתם בארצות הברית בהופעתם השלישית באד סאליבן ב -23 בפברואר, הביטלס ניגנו שלושה שירים שהוקלטו מראש ב -9 בפברואר: “Twist and Shout, Please Please Me ו I Want to Hold Your Hand. הביטלס בניו יורק (ג’ורג’ חולה בחדרו אם שאלתם) תהילה והערצה: “מה שהגענו אליו באמריקה היתה הערצה טהורה“, אומרת איירה רובינס, סופרת למוסיקה ותיקה ועורכת לשעבר של מגזין רוק. “יכול להיות שזה היה יותר אינטנסיבי באנגליה, אבל ברור שזה היה גדול באמריקה והם יכולים למכור הרבה יותר תקליטים“. מה שהיה נכון: הביטלס מכרו 209.1 מיליון אלבומים בארה”ב; בבריטניה נמכרו 7.5 מיליון , על פי נתוני RIAA, Apple Records ו- EMI. “היה כל כך הרבה במופע אצל אד סאליבן שזה הימם אותי“, סיפר טים ריילי, ביוגרף של לנון ושל הביטלס ומבקר רדיו. “אבל ישנה המחשבה שהם ביטאו מאוחר יותר: ‘אנחנו להקת רוקנ’רול, אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים בהיסטוריה של הרוקנ’רול ואנחנו לא רוצים לעשות את הטעות שאלביס עשה. זה כמעט התבטא במופע אצל סאליבן, הם מתריסים מאוד, נראים חזקים ובטוחים מי הם ולאן הם הולכים, ומה הפוטנציאל שלהם. עם זאת ‘אנחנו לא הולכים להתכופף כדי לרצות’” , אומר ריילי. “הם ראו את אלביס מתגייס לצבא והולך להוליווד וזה היה סיפור אדיר וטרגי, והם תמיד הרגישו שהם נחושים לעשות את זה אחרת וזה כמעט נמצא בתת מודע במופע של סאליבן“. אנחנו מתמקדים בכוכבים, אבל ההשפעה של מנהל הביטלס בריאן אפשטיין לא יכולה להיות מועטה. ויויק טיווארי, מפיק ברודווי (“American Idiot”, “A Raisin in the Sun”) ומחבר הביוגרפיה הגרפית “The Fifth Beatle”, אומר: “כשהם הגיעו לארצות הברית, זה היה בתקופה בה קנדי נרצח זה עתה והעולם היה בסערה, הוא (אפשטיין) ראה בלהקה מסר עולמי של אהבה, שאם ישווק כראוי, יחובק בכל מקום. ודאי שזה היה כך, אבל כשזה הגיע לארה”ב, הם היו נחוצים במיוחד, ארה”ב היתה זקוקה לנחמה ואהבה וזה מה שהביטלס ייצגו“. פול מלמד את אד סאליבן לפרוט על ההופנר משנים את מוסיקת הפופ לנצח: וויל לי, הבסיסט של תזמורת CBS בתכנית Late Night With David Letterman, מוביל גם את להקת המחווה לביטלס Fab Faux. הם מכירים 211 שירים של הביטלס מתוך 219 אפשריים, וגאים על גרסאות איכות לשירים של הביטלס שלא זכו להופעה חיה. לי נדבק בחיידק הביטלס כשהיה ילד; הוא היה בן 11 כאשר הביטלס ניגנו ב “אד סאליבן”. “זה היה דבר כל כך משפיע על הארץ הזאת, שהיתה כל כך מדוכאת אחרי ההתנקשות בחייו של קנדי“, אומר לי. “זו היתה מכה קשה כל כך, הלם כזה, כזה דיכאון, חיפשנו כל הזמן תשובות, גם אם לא קיבלנו את התשובה [מהביטלס], היה הרבה פחד ואי ודאות באוויר והביטלס היו הסחת דעת מוחלטת, היתה להם חיוביות וזה היה משהו לגמרי מחוץ לתחום של מה שראינו בעבר. ההופעה שלהם ב ‘The Ed Sullivan Show’ שינתה הכל – אופנה, גישה, כתיבה של מוזיקה כתיבה של ליריקה. לא ידענו שזה קורה אז, אבל הם עמדו להיכנס ולשנות את המסלול של הנהר של מוסיקת הפופ ולשנות אותו לעד“. גרג הוקס היה גם בן 11 כאשר ראה את הביטלס ב 13 בספטמבר 1964, במרכז העירוני בבולטימור. הוריו אמרו שייקחו אותו רק אם ימשיך לקחת את שיעורי הפסנתר שהוא משתעמם מהם. הוא לקח את השוחד. (זה הסתדר לכולם – הוא הפך להיות הקלידן של להקת הרוק The Cars). זה היה הקונצרט הראשון שלו. “איזו דרך להתחיל“, אומר הוקס. “כולם עמדו על המושבים שלהם וצרחו לאורך כל המופע, וזה נגמר תוך 25 דקות, זה היה מרגש וראשוני, רגע של התעוררות“. סוג זה של מעבר אטלנטי מעולם לא נעשה בעבר. “העניין באמריקה היה שזה היה בלתי צפוי כי הם זרים והם בריטים והם ניגנו מוסיקה בסגנון אמריקאי”, אומר ריילי. “זה לא היה אמור לקרות, רוק’נרול היה אמריקאי, הוא צץ היישר מהסגנונות והתרבות האמריקאית, והרעיון שהוא השתרש במדינה אחרת זה הדבר הכי מוזר“. ריילי אומר שאמריקה לא התייחסה ברצינות למוסיקה המקומית שלה. אבל כאשר הביטלס לקחו את אותם שירים אמריקאיים ושלחו אותם בחזרה אחרי שינוי ביטלסי, אנשים חשבו שזאת “דרך חדשה לשמוע את כל קטלוג הרוקנ’רול“. כותרת הדיילי מירור על הגעת הביטלס “כל זה היה ארוז לתוך ההופעה של אד סאליבן וזה היה מקודד עם ממתק לאוזן“, הוא אומר. “הם היו נאים, הם היו שנונים, הם היו כריזמטים והם פשוט היו סחורה מדהימה. כשהם התחילו, להקות פופ אפילו לא כתבו שירים משלהם“, מציין טיווארי. “עצם העובדה שהם כותבים שירים היתה רדיקלית, הכל בביטלס היה מדהים וחדש, לא היתה מפה משורטטת“. אם אנחנו מתבוננים בקשת של להקות בריטיות אחרות, כמו האבנים המתגלגלות, ה”מי” והקינקס, ורואים את תוחלת החיים הארוכה שלהם. הקריירה של הביטלס, בדיעבד, היתה רק התפרצות קצרה. הם נוסדו, מתוך הקוורימן וחיפושיות הכסף, ב 1960, החלו להקליט ב -1962 ועד לסוף 1969. כולם היו צעירים כשהתחילו, ובאמת, למרות שהזמנים השתנו באופן קיצוני הם היו עדיין היו צעירים כשזה נגמר. היתה מרירות, מחלוקות ותביעות. כשזה נגמר, שר האריסון, “כל הדברים הם בני חלוף”.ג’ון לנון שר, “אני לא מאמין בביטלס”. שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי מעודי: הביטלס לא היו, כמובן, הצלחה בין לילה. הם עבדו ללא לאות בליברפול ובהמבורג, גרמניה במועדונים והשחיזו את הצלילים שלהם על ידי צ’אק ברי, באדי הולי, ריצ’רד הקטן, האחים איזלי, בארט סטרונג ואחרים. ואז, כפי שהעולם למד במהירות, הביטלס לא היו רק מאסטרים של קאברים אמריקאים. ללנון ולמקרטני היה מגע קסום, הם היו משלימים כמלחינים, בהרמוניות וכזמרים מובילים, כאנשי פרונט. הם לא רק פירשו – הם יצרו. פיטר אשר, לשעבר מהצמד פיטר וגורדון, לימים ראש האמנים והרפרטואר בלייבל אפל של הביטלס, ולאחר מכן מפיק מפורסם, היה שם כאשר “I want to hold your hand” נכתב. מקרטני, שיצא עם אחותו ג’יין אשר, שהה בבית של משפחת אשר כשהביטלס לא היו בהופעות. “ההורים שלנו ריחמו עליו והציעו לו את חדר האורחים”, אומר אשר בצחוק. “שנינו שרנו וניגנו בגיטרה, הוא הרבה יותר טוב ממני, זה היה מרתק לשמוע את השירים שכתבו בזמן שכתבו אותם. במרתף הבית שלנו היה חדר מוסיקה קטן שהיה בו פסנתר קטן, ספה ועמדת מוסיקה, ופול היה יורד לשם לכתוב. אני זוכר יום אחד, כשג’ון בא והם היו שם כמה שעות, ופול שאל אם אני רוצה לרדת ולשמוע את השיר שכתבו הרגע. זה היה בימים הראשונים שבהם הם היו פיזית כותבים יחד. ישבתי על הספה והם ישבו זה לצד זה ליד הפסנתר, ללא גיטרות, והם ניגנו את השיר בפעם הראשונה ושאלו אותי מה אני חושב. אמרתי שאני חושב שזה טוב מאוד, היה קשה לדעת מה להגיד, אתה לא רוצה להיות יומרני, זה רק שיר פופ – אבל היה בו משהו של התגלות, לשמוע משהו טוב בפעם הראשונה, ואתה מבקש לשמוע את זה שוב, וזה מה שעושה מזה להיט – אלוהים, זה טוב, אני יכול לשמוע את זה שוב? חשבתי שאני משוגע לגמרי או שזה שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי בחיי”. רובינס זוכרת איך הביטלס גרמו לה להרגיש כמו ילדה באמצע שנות ה 60. “ראינו כל רגע שהם נכנסו לחיינו כמכריע”, הוא אומר. “כשהם שחררו סינגל זה היה ‘אוי, אלוהים, אנחנו חייבים ללכת לחנות, אנחנו חייבים לקנות את התקליט!’ אני זוכרת ש’Paperback Writer’ יצא, לקחנו את זה הביתה, חבר שלי גרג ואני הקשבנו לזה 100 פעמים עד שהבנו את המלים וכמובן שהבנו אותן לא נכון, כל מה שהם עשו היה אירוע, אם הם שחררו אלבום, קנית אותו וניגנת אותו עוד שהעיניים שלך הסתובבו אחורה בראש “. התפתחות של סאונד: הביטלס התפתחו במהירות. שנות ה -60 היו התנודתיות ביותר זה עשרות שנים, והיצירתיות של הביטלס נעה במהירות הקול. אתה יכול לומר שהם היו בחוד החנית של מה שעשוי להיחשב רוק פרוגרסיבי, אם אתה מחשיב את המשמעות האמיתית של המילה “פרוגרסיבי” ולא את שימוש היתר של המילה בשנות ה 70. כלומר, יצירות הביטלס גדלו כלפי החוץ. בעזרת סיוע ועידוד מהמפיק ג’ורג’ מרטין, הם השתמשו בצלילי גיטרה מטושטשים ובדיסוננס, השתמשו בסמיכות ליריות “לא שגרתיות” (אך חכמות), בנו סידורים מורכבים, שעדיין היו מלודים. היו שינויים בתוך השירים, שינויים משיר לשיר במהלך אלבום, שינויים מאלבום לאלבום. “הם מעולם לא העתיקו מהתקליטים שלהם עצמם”, אומרת אשר. “זה מעולם לא היה ‘הו, זה ללא ספק עוקב אחר זה.’ לא היה לנו מושג למה לצפות”. ריילי הוסיף: “במובנים מסוימים הביטלס הובילו את ההתקדמות הטכנית של התקופה שלהם, הם תמיד היו צעד אחד קדימה באולפנים, ודחפו את הטכנאים האלו לעשות דברים שהם לא חשבו שאפשר, אז הם תמיד נשמעו רעננים והרעיון של הקפדה מתמדת על כושר המצאה וחדשנות, שמר אותם עכשוויים, ואתם יכולים לחקור מוסיקולוגית, כמה טוב החומר הזה בנוי”. האם הביטלס גלשו עם רוח התקופה או הקדימו אותה ? כנראה שניהם. הפסיכדליה פתחה את הפרמטרים של מוסיקת הרוק, הן באמריקה והן באנגליה. “הביטלס השתמשו בתזמורות, סיטארים והקלטות מהופכות”, אומר רובינס, “בניגוד לג’פרסון איירפליין או להקות פסיכדליות מוקדמות בקליפורניה, שהיו יותר מג’מג’מות, בצורה חופשית. סרג’נט פפר הוא עדיין אלבום הקונספט האולטימטיבי”. “אני חושב שחלק מהסיבה שהם מחזיקים מעמד זמן רב כל כך הוא המזל עם כל התזמון”, אומר הוקס, “האנרגיה המשוגעת של שנות ה -60, אבל אני חושב בעיקר משום שמבחינה מוסיקלית הם פשוט התקדמו כל כך, הם העלו את הרף וקידמו את מוסיקת הפופ עם כל אלבום, להקות אחרות היו צריכות להדביק אותן, וגם העובדה שבאמת השירים והביצועים באולפן היו כל כך טובים, הם היו הסטנדרט לשאוף אליו”. לדברי טווירי, אפשטיין חשב שהביטלס “היו הבטהובן של שנות ה -60 והאמין שאנשים ידברו עליהם מאות שנים מאוחר יותר, אנחנו רק בני 50 עכשיו, אבל אני חושד שזה ישאר אותו הדבר”.

פרק חדש בסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס! בפרק הקודם קיבלנו את ההקדמה לאלבום 'סרג'נט פפר' - הביטלס סיימו את מסע ההופעות הקשה בצפון אמריקה ויצאו לחופשי. החופש היחסית ארוך הזה, נמשך כחודשיים וחצי שבהם כל אחד עשה מה שרצה. בעיקר דברים שלא קשורים בביטלס, אבל הביטלס היו שם ברקע והיו להם התחייבויות ומנהל שאמנם ירד ממעמדו, אבל עדיין היה החוט המקשר בינם לבין שאר הגורמים העסקיים. ב 24 בנובמבר 1966, זה קרה והביטלס נכנסו לאולפן ההקלטות לאחר 5 וחצי חודשי העדרות. זה רק יהיה הגיוני לפתוח את ההקלטות ביצירת מופת ובשלישיית שירים שכל כולה נוסטלגיה לילדות שלהם, כי ככה פותחים אלבום שהוא יצירת מופת מושלמת. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה!