ב 30 באוגוסט 1964 הביטלס הופיעו באטלנטיק סיטי כחלק ממסע ההופעות הנרחב הראשון בארה”ב.
מוקדם יותר באותו היום, דרק טיילור, קצין העיתונות של הביטלס, עורך מסיבת עיתונאים, מציג את הביטלס ומזמין את העיתונאים לשאול אותם שאלות.
הנה מקבץ שאלות ותשובות מבריקות מבית היוצר של הביטלס:
שאלה לג’ון: מכל הערים שבהן היית, איזה מהם אתה הכי אוהב? ג’ון: ליברפול.
שאלה לרינגו: מה אתה חושב על הטלוויזיה האמריקאית? רינגו: נהדרת – יש לך 18 תחנות, אבל אתה לא יכול לקבל תמונה טובה באף אחת מהן.
שאלה: איך זה מרגיש לעבוד על כל העולם? ג’ון: איך זה מרגיש כשעובדים עליך? רינגו: אנחנו נהנים מזה. פול: אנחנו לא ממש עובדים עליכם. ג’ורג’: טוב, רק קצת.
שאלה: האם חיברתם כאן שירים חדשים? פול: שניים. שאלה: מה הם? פול: אנחנו לא יכולים להגיד לך.
פול לא רצה לגלות אז, אבל אנחנו נגלה לכם ש 2 השירים שכתב פול הם Every Little Thing ו What You’re Doing עליו נדבר היום.
הביטלס במסיבת העיתונאים, זמן קצר לפני ההופעה באטלנטיק סיטי.
הביטלס שוכנו במלון לאפייט כבר בלילה הקודם וביום המופע עזבו את המלון בצהריים כשהם נוסעים בגב של משאית המובילה דגים על מנת להתחמק מהמעריצים. במרחק קצר מאולם הכנסים שם אמורה היתה להתקיים ההופעה, הם כבר החליפו לאוטובוס שחיכה שם. משאית כביסה תמתין להם כשההופעה תסתיים. ההופעה באטלנטיק סיטי התרחשה באולם הכנסים של העיר, וכהרגלם של ההופעות באותה תקופה, היא היתה מחרישת אזניים. במשך חצי שעה הביטלס ניגנו שירים מול 18 אלף איש שצרחו וצעקו עדי כדי כך שהלהקה בקושי נשמעה במגברים.
קהל מאושר בהופעה
לאחר ההופעה הזו, מקבלים הביטלס יום חופש. יום חופש לביטלס באותה תקופה אומר שירים חדשים, ואם לשפוט לפי התשובה שפול סיפק במסיבת העיתונאים, השירים החלו להכתב כבר לפני ההופעה. כאמור, מקרטני כותב 2 שירים חדשים וכך הוא סיפר.
“כתבנו את השירים באטלנטיק סיטי, זה לא שאטלנטיק סיטי מעוררת השראה מיוחדת, אלא פשוט היה לנו יום לטייל שם”
ל What You’re Doing שהשראתו כנראה נבעה מהיחסים הקופצניים בינו לבין ג’יין אשר, לא ייחס מקרטני חשיבות גדולה מדי:
“השיר הוא סוג של פילר. אני חושב שהוא קצת יותר שלי מאשר של ג’ון, אבל אני לא ממש זוכר אז כדי להיות בצד הבטוח אני שם את זה משהו כמו 50-50. זה לא נשמע כמו רעיון שאני זוכר שג’ון מציע, אז זה נשמע כמו דרך להתחיל לכתוב שיר. “היי, מה היא עושה?”. לפעמים אתה מתחיל שיר ומקווה שהקטע הטוב ביותר יגיע עד שתגיע לפזמון… אבל לפעמים זה כל מה שאתה מקבל, לטעמי ההקלטה טובה יותר מאשר השיר. לפעמים הקלטה טובה תשפר את השיר”.
לגבי כתיבת השיר, ג’ון היה יותר החלטי:
“השיר שלו … אולי תרמתי משהו.”
פול השתמש בטכניקה יחודית לחריזה בשיר, חריזה יחד עם צמדי מילים. למשל המילה doing התחרזה עם blue and או running עם fun in.
במהלך שהותם באטלנטיק סיטי, הביטלס מספיקים לחמוק ולהזמין לעצמם את הכריך האגדי המפורסם באורך 6 פיט (182.88 ס”מ למי ששאל) מה White House Sub Shop. הכריך כונה “צוללת” ובתמונה תוכלו לראות את הביטלס עם הכריך יחד עם בובי פלארמו שחוץ מהיותו שוטר באטלנטיק סיטי עבד גם ב’בית הלבן’, והוא זה שהגיש ללהקה את הכריך.
הביטלס חזרו מארה”ב וב 29 בספטמבר 1964 נכנסו לאולפן על מנת להקליט את האלבום הבא, רגע לפני תחילת מסע ההופעות הבריטי. ביום ההקלטות הראשון עובדים הביטלס על 3 שירים: Every Little Thing, I Don’t Want to Spoil the Party ומתחילים לעבוד על What You’re Doing שמוקלטים לו 7 טייקים בסיסיים באותו היום.
בסוף טייק 5, בו פול מפשל עם הבס, שואל פול את ג’ורג’ מרטין: “איך זה נשמע כאשר הבס עושה את הדבר המוזר הזה? זה נשמע טוב או שזה נשמע כמו חרא מוחלט?”
הקשיבו לקטע הקצר כאן:
ביום המחרת, ה 30 בספטמבר, מקליטים הביטלס עוד 5 טייקים לשיר, טייקים 8 עד 12. את טייק 11 תוכלו לשמוע בלינק הבא:
אמנם טייק 11 היה הטוב ביותר, אבל משהו לא התיישב שם טוב, ג’ון שר נמוך, ג’ורג’ מנגן פתאום את הריף של הגיטרה גבוה מדי ולקראת הסוף ישנן 2 שניות של הפסקה מוזרה. השיר הופך לבעייתי מכל שירי האלבום ומוחלט שהוא חייב מקצה שיפורים.
הנה מקבץ תמונות מה 30 בספטמבר 1964 – יום ההקלטות השני לשיר:
נרוץ קדימה. אנחנו ביום ההקלטות האחרון שנקבע לאלבום, ה 26 באוקטובר 1964. לאחר הפסקה ממושכת לצורך הופעות – כל שאר השירים מוכנים ומוקססים חוץ משניים – קאבר של רינגו ל Honey Don’t שאיתו מתחילים את העבודה, ומיודענו, הילד הרע של האלבום What You’re Doing.
מתקבלת החלטה גורלית: להקליט את השיר מחדש ולא להסתמך על הטייקים הקודמים. מוקלטים 7 טייקים שמתוייגים כ 13 עד 19, כשטייק 19 הוא המוצלח ביותר..
עכשיו מתחילה מלאכת ההרכבה: קולו של פול מוכפל ומוחלט להשתמש בתיפוף של רינגו כפתיח לשיר שיהיה באותו סגנון של הלהיט Be My Baby של להקת הבנות ה Ronettes:
הביטלס חיבבו מאוד את טרנד להקות הבנות שרווח באותה תקופה והקליטו כמה קאברים כאלו עבור 2 האלבומים הראשונים שלהם.(Boys, Chains, Please Mr Postman…). ב Beatles For Sale לא היו קאברים ללהקות בנות, הפעם הם היו מחווה לגיבורי הרוקנ’רול של הביטלס כמו צ’אק ברי, קארל פרקינס ובאדי הולי.
המפיק וחלק מצוות הכתיבה של השיר עבור הרונטס היה לא אחר מאשר פיל ספקטור שברבות הימים הפיק כמה אלבומים ללנון בניהם אלבום הקאברים Rock n’ Roll. עבור האלבום הקליט לנון גירסה גם עבור Be My Baby שלבסוף לא נכנסה לאלבום.
לקראת סוף השיר על מנת למלא את 2 השניות החסרות, נעשה שימוש נוסף באותו תיפוף של רינגו במה שאני אוהב לכנות סולו התופים הראשון של רינגו (השני הוא ב The End). תוספת הנגינה על הפסנתר יוחסה לג’ורג’ מרטין בכמה מקורות אך פול עצמו ייחס אותה לעצמו בראיון שעשה ב 1964.
למחרת ב 27 באוקטובר מכינים ג’ורג’ מרטין וטכנאי האולפן נורמן סמית’ וקן סקוט 2 מיקסים לשיר מונו וסטריאו.