אני לא יודע מה אתכם, אבל אני אוהב לפתוח את השבוע שלי עם כוס תה ירוק (ללא סוכר כמובן) ועם איזו תעלומה טובה. מכיוון שאת תעלומת ‘פול מת’ כבר פתרתי – הוא לא, הוא פשוט מאבד את הקול, ואת הטענה להיותו של כדור הארץ שטוח אני חושב שפתרתי עם הטענה שלאנשים ממש משעמם, יש לי היום אחת כזו שעין האדם הפשוט, או יותר נכון אוזנו לא נתקלה בה עדיין. זו תעלומה שמדירה שינה בין מעריצי הביטלס בכל העולם (העגול) כולו. גם אני איבדתי כמה שעות שינה אתמול אבל זה היה בגלל יתוש טורדני. מדובר בסצנה הנהדרת מתוך סרט הבכורה של הביטלס ‘לילה של יום מפרך’ (מת על התרגום הזה) שתפקידה היה להמחיש ולהדגיש את רוח הנעורים של הביטלס בפרט ובכלל את המרדנות ופערי הדורות בין הצעירים למבוגרים בבריטניה של תחילת שנות ה 60, אבל גם להביא את רוח השינוי לטובה ביחס לזכויותיהם של הצעירים מול אותם מבוגרים מאיימים ,אצילים ומכובדים. אז מה בסצנה? נוסע נכנס לתא בו ישובים הביטלס ועומד על זכויותיו לנסיעה שקטה ונעימה בעזרתם של משפטים חביבים ואלמותיים כמו “אני נוסע ברכבת הזו באופן קבוע – פעמיים בשבוע אז אני מניח שיש לי כמה זכויות” או “נלחמתי במלחמה עבור אנשים כמוך”, ומקבל תשובה מטלטלת ומוחצת מרינגו “אני מתערב שאתה מצטער שניצחת”. את ה’מבוגר’ הנרגן, מגלם ריצ’ארד ורנון שבאותה עת היה בגיל המופלג 39. הנה הקטע: בסצנה המצוינת הזו שמסתיימת עם מרדף של הביטלס אחר הרכבת מבחוץ כשהם מתחננים מהאדון ל’כדור שלהם בחזרה’, מערער האדון גם על ‘מוסיקת הרוקנרול החדשה’ של הצעירים כשהוא מכבה באבחה אחת את מכשיר הטרנזיסטור של רינגו ממנו בוקע קטע אינסטרומנטלי רוקנרולי צורמני. מאז הפעם הראשונה בה צפיתי בסרט, אכן תהיתי מה מקורו ואכן, סביב הקטע המוסיקלי הזה התפתח ויכוח שלם. האם אלו הביטלס שמנגנים בו, או האם זהו קטע אינסטרומנטלי גנרי שמנגנים נגני אולפן ונתפר עבור הסרט? או שאולי אלו בכלל ה’רולינג סטונס’? את האש הצית הסופר דייב מורל שכתב בן היתר ספר על זיכרונותיו מתחילת שנות ה 70 שכוללים מפגש עם ג’ון לנון ועוד מיני תופינים. לספר הוא קרא Horse-Doggin’ – הארכיון של מורל, כרך מס’ 1 והוא יצא ב 2014. באותה שנה הוא התארח בתכנית הרדיו Breakfast With the Beatles בהגשת כריס קרטר, וליבה מחדש את ההתעניינות בזהות הקטע שמופיע בסצנה. מורל סיפר את סיפורו של האספן רון פורמנק שנתקל ב 2 סלילי הקלטה בארכיוני ‘יוניברסל מיוזיק’ בעת שחקר פרויקט אחר. קלטת אחת הכילה מוסיקה אינסטרומנטלית שג’ורג’ מרטין הלחין עבור הסרט, על השני היה כתוב Beatles ובו היה ביצוע של כ 37 שניות לקטע שקיבל את השם ‘שיר הרכבת’. קופסת הקרטון של EMI TAPE נמצאה ובה חתיכת נייר ירוקה דהויה של אולפני טוויקנהאם עליה אפשר להבין את המלים ‘לילה מפרך’. הנה ‘שיר הרכבת’ המלא: קרטר פנה לגבי הקטע לאנשי ביטלס מובילים כמו מארק לואיסון, ברוס ספייזר ומרטין לואיס שלאף אחד מהם לא היה מושג לגבי ההקלטה הזו. קרטר גם שלח עותק של ההקלטה לנציגים של פול מקרטני ורינגו סטאר, אבל לא קיבל תגובה. לדעתו של קרטר אין ספק שמדובר בביטלס. “אף אחד אחר לא ניגן בס כזה בתחילת 1964” ו “הגיטרה הראשית היא מאוד ג’ורג’ הריסון”. הוא גם טען שאף מוזיקאי אחר לא הגיע כדי לקחת קרדיט על ההקלטה הזו לאורך השנים. אז זהו? השתכנעתם שאלו הביטלס? התעלומה נפתרה? תודה שהייתם אתנו….טוב לא באמת. בלוג המוסיקה Pop and Hiss של ה’לוס אנג’לס טיימס’, פנה לג’יילס מרטין, בנו של ג’ורג’ שעבד בין היתר על הרימיקסים עבור שחזור הסרט עבור גרסת ה-4K לציון 50 שנה, שאמר: “הקשבתי לקטע, אני לא חושב שאלו הם. אין לקטע את אותו אופי – זה נשמע כמו נגני אולפן, אולי אותם נגני אולפן שאבא שלי השתמש בשאר הקטעים האינסטרומנטליים”. בכל זאת, הוא הוסיף, “יכול להיות שאני טועה”, ואמר שהוא מתכנן לנגן את הקטע לאביו בן ה 88 כדי לראות אם הוא עשוי לפתור את התעלומה. במגזין הביטלס Beatlesfan הלכו ושאלו עוד מומחים מעולם המוסיקה והביטלס כמו למשל אלן קוזין, עורך בניו יורק טיימס שאמר: “ההרגשה שלי היא שאלו לא הביטלס, אבל אני פתוח לאפשרות שכן. כשאני מאזין לזה זה לא נשמע כמו שום דבר שהם הקליטו, זה כן משהו שהם יכלו לנגן ואם הם היו מנסים להישמע גנריים כמו למשל ה’שאדוז’ זו בהחלט יכלה להיות התוצאה. החוסר בתיעוד היא נקודה משכנעת אבל לא מביאה בהכרח פשרה לעניין. הם יכלו להקליט את הקטע על סט הסרט היכן שהיה הציוד שלהם. לצערנו האדם היחיד שיכול לומר בצורה החלטית הוא פול. אבל נראה שמדיניות שלו בימים האלו היא לסרב לענות על שאלות של חוקרים ואז לומר להם היכן הם טועים (ולכתוב על כך שיר) לאחר שהם פרסמו את הממצאים שלהם”. מצד שני, מומחה הביטלס רוג’ר סטורמו העיר: “למרות שזה לא ממש נשמע כמוהם זה עדיין יכול להיות הם. התופים לא נשמעים כמו רינגו, אבל זה יכול להיות פול. זה יכול להיות הם שמנסים לא להישמע כמותם. אם זה היה מישהו אחר, הם כבר היו דורשים את הקרדיט עבור הקטע”. רוברט רודריגז, מחבר הסדרה “שאלות נפוצות על הביטלס”, חשב בתחילה שמדובר בביטלס. “בעיניי זה הזכיר את I Saw Her Standing There – שהוא בעצם רוקר של צ’אק ברי שמנוגן ב E. היעדר התיעוד הוא לא בהכרח הוכחה למשהו. הייתי רוצה להאמין שפול או רינגו יזכרו משהו בצורה כזו או אחרת, אבל אני די בספק. אז בנקודה זו, עד שמשהו מהותי יותר יצוץ , לא הייתי קובע שאילו הם, אבל גם לא הייתי מבטל זאת שכן”. לאחר פניות רבות של מגזין הביטלס Beatlesfan לכל מי שיכל לספק תשובה (גם הוא פנה לפול ורינגו אך ללא מענה), הישועה הגיעה לבסוף בדמותם של 2 פתרונות אפשריים. אחד מנגני האולפן שעבדו עם ג’ורג’ מרטין על מוסיקה עבור הסרט טען שזה הוא שמנגן בקטע ולא רינגו. “זה בוודאות אני” טען המתופף קלם קטיני. “על הגיטרות, אני חושב ניגנו ‘ביג ג’ים’ סאליבן וג’ימי פייג’ (!), הם עשו המון קטעי רוקנרול יחד בימים ההם, במיוחד בסשנים כאלו”. קלם קטיני לעומת זאת, הבסיסט הרבי פלאוורז שניגן גם הוא בסשנים שכאלו אבל לא בסשן הזה, טוען שהקטע בין 37 השניות יכול להיות פשוט קטע מהספרייה של ג’ורג’ מרטין או כל מפיק אחר. “זה היה נפוץ בימים ההם, כשנגנים סיימו את העבודה מוקדם וביקשו מהם להקליט פיסות עבור ספריית הסאונד”. לבסוף התקבלה תשובתו של רינגו כשנשאל על העניין על ידי ה’לוס אנג’לס טיימס’: “אני חושש שאני אשמור על המסתורין. אני פשוט לא זוכר…”. מה התשובה הנכונה? אף אחד באמת לא יודע. בעיניי הקטע הזה הוא אמירה פארודית נהדרת שנשתלה בסרט על ידי יוצריו, והיא באה להגחיך את המוסיקה החדשה הזו שנשמעה אותו הדבר לעולם המבוגרים. בצורה גאונית תפר מרטין קטע קצר שבאוזן לא מהוקצעת נשמע כמו כל קטע רוקנרול אחר, רק שהוא מנוגן על ידי נגני האולפן המבוגרים והלא רוקרים שלו וזו אמירה אותנתית, ביקורתית ונהדרת לטעמי שמיישרת קו עם הרוח הכללית הרעיונית שבו.

היום יום הולדת לאחד והיחיד (אלא אם אתם מאמינים בתאוריית הכפיל ואז יש שניים) – סר פול מקרטני. הילד חוגג היום 78 שנה להיווסדו וכהרגלנו בקודש לכבוד יום הולדתו נביא אחת מחגיגות יום ההולדת שלו מהעבר. לומר עד כמה פול הוא אמן משמעותי וחשוב עבורי (אורי) יהיה כבר נדוש. אז הנה. מקרטני הוא אחד האמנים החשובים והמשמעותיים עבורי. וברצינות – אני לא יכול לדמיין את חיי ללא המוסיקה שלו. בהאזנות שאנחנו עושים לכל חומר האודיו המלא של ‘גט בק’ עבור הפודקאסטים, מתגלים 2 דברים. הוא נודניק רציני אבל מוסיקאי ואדריכל לבניית יצירות מופת נדיר. בשנה שעברה חגגנו עם פול את יום הולדתו ה 21, אי שם בשנת 1963 הרחוקה. מה היה בתפריט? עוגה, אורחים ולנון הולך מכות. בסה”כ מגוון. תוכלו לחזור לטוב הזה בלינק הבא: מה יותר טבעי ביום ההולדת הנוכחי, להתקדם שנה אחת ולחגוג עם מקרטני ינוקא את יום הולדתו ה 22? אין התנגדות נכון? יאללה. את חגיגת יום ההולדת ה 22 של פול חוגגים החברים הפעם באוסטרליה. הביטלס נמצאים בעיצומו של מסע ההופעות האוסטרלי והניו זילנדי. לכבוד יום הולדתו של מקרטני ערך ה Daily Mirror באוסטרליה, תחרות בין נערות בין הגילאים 16 עד 22 עם הכותרת: “התחרות הקלילה הזו מציעה סיכוי של פעם בחיים”. בנות שרצו להשתתף בתחרות היו צריכות לשלוח למערכת העיתון קופון שהתפרסם בעיתון יחד עם חיבור של 50 מילים, מדוע דווקא הן צריכות להשתתף במסיבת יום הולדתו של פול מקרטני בסידני. מתוך עשרת אלפים המכתבים שהתקבלו במערכת, נבחרו 15 בנות. המסיבה שאירגן העיתון, נערכה במלון שרתון ואושרה ופוקחה על ידי בריאן אפשטיין ודרק טיילור, שהגיעו לסידני יום קודם לכן. המון מידע ותמונות לגבי חגיגת יום ההולדת הזו מופיעות בספר The Beatles Downunder שכתב גלן א. בייקר ומסכם את הביקור החשוב הזה של הביטלס באוסטרליה וניו זילנד. אחת הזוכות ג’אנט קרול שהיתה אז בת 16 סיפרה: “זה היה רעיון של אחותי בת ה 11 שאשתתף בתחרות. חשבתי שזה מכור ושרק בנות של פוליטיקאים יזכו אבל הייתי משועממת ביום ראשון ושלחתי 2 קופונים. קראתי בדיוק את ספרו של ג’ון [in his own write] והשתמשתי בחיבור שלי בסוג דומה של שפה. הרגשתי קצת טיפשית לגבי זה לכן לא סיפרתי כלום לחבריי. לאחר שבוע אמי הגיעה לבית הספר לומר לי שהגעתי לגמר ושאני צריכה להגיע לראיון ב’מירור’. מהרנו לעיר כדי לסדר את שערי ואז נדחפתי לתוך חדר ב’מירור’ שהיה מלא בגברים. דרק טיילור היה שם אבל רוב השאלות נשאלו על ידי דייב אלן – קומיקאי אירי. הם שאלו מדוע נכנסתי לתחרות ועניתי שלא היה לי משהו טוב יותר לעשות באותו הזמן. זה בטח שעשע אותם כי נבחרתי על פני המון בנות עשירות שיצאו ונכנסו. בערב הגענו כולנו ל’מירור’ עם ההורים ומשם הוסענו למלון השרתון בלימוזינה שחורה גדולה. לצד הדרך היו בנות שצעקו לנו בוז וזרקו דברים על הרכב. הגענו והמתנו לביטלס שהיו בדרכם מההופעה השנייה באצטדיון. הם נכנסו פנימה לפגוש אותנו לפני שהעיתונאים הורשו להיכנס והם לא היו כמו שום סופרסטארים שדמיינתי שיהיו. פול, ג’ורג’ ורינגו הסתובבו ודיברו עם כל אחת מאתנו באופן אישי אבל נראה שג’ון השתרך מאחור כאילו שהוא התבייש. יצאתי מהדרך כדי לדבר אתו ואני חושבת שהשתלטתי על כל זמנו. המסיבה החלה כשהתקשורת נכנסה ואני רקדתי עם פול, ג’ורג’ ורינגו כמה פעמים אבל שמתי לב שג’ון לא רוקד כלל. נעשתי קצת חצופה, נגשתי אליו ואמרתי: ‘אתה לא יודע לרקוד? חשבתי שכל האנגלים יודעים לרקוד’. הוא צחק, קם ורקד איתי. לבשתי שמלה אדומה, והוא כינה אותי ‘השטן האדום’. הם כולם היו בחורים מאוד רגישים, רכים ואינטליגנטים אבל ג’ון היה הכי מדהים מכולם. הוא פתח לי את הראש בחלק מהדברים שאמר דברים שלא דיברתי עליהם קודם לכן. לאחר שעה, הכתבים נשלחו משם והמסיבה הפכה לפחות פורמלית ומוגבלת. זה הפך למפגש של חברים טובים. רינגו וג’ון הפכו למצחיקים. כל פעם שצלם התקרב אליי, רינגו החליף את כוס הסקוטש במלחייה וכשהצלמים הלכו הם הפכו נינוחים יותר. כשאחד הצלמים ניסה להתגנב שוב פנימה, ג’ורג’ בעדינות חטף לו את המצלמה מהידיים. הם קצת כעסו על פאטי [אחת המשתתפות] שהמשיכה לשים ברקע תקליטים של הביטלס מפני שהם רצו לשמוע את הרולינג סטונס ודברים של מוטאוון, אבל חוץ מזה הם היו במצב רוח מעולה והמסיבה המשיכה עד 2 לפנות בוקר. כשהם עזבו פול לחץ לכולם את הידיים ואני אזרתי אומץ ואמרתי ‘אני לא רגילה ללחוץ ידיים של בנים ביום ההולדת שלהם’ והצעתי לו את הלחי. הוא בעדינות אחז בסנטרי, סובב את פניי ונתן לי נשיקה יפה על השפתיים. אני יודעת שזה נשמע נדוש, אבל במשך שבועיים לא שטפתי אותן”. יום הולדת שמח פול! #גוןלנון #בריאןאפשטיין #פולמקרטני #דרקטיילור #אוסטרליה

שנת 2020 מאתגרת אותנו במלא עוזה. מגיפה ששינתה את העולם ואת איך שחשבנו שאנחנו חושבים עד עכשיו, מכוני הכושר נסגרו ורינגו. רינגו שלנו חוגג 80 שנה להולדתו. לא בכל יום אנחנו חוגגים לחבר ביטלס 80 שנה להולדתו. למען האמת באף יום לא חגגנו אירוע שכזה. ואם ישאלו אתכם עוד כמה שנים היכן הייתם כשרינגו חגג שמונים, תוכלו להביט אחורה בערגה, להזכר במסכות ובסגר ולדמיין שהכל היה חלום. אני מת על הקטע של לחזור לימי ההולדת של חברי הביטלס כשהם היו ביטלס והנה גם היום, לא נפסח על רינגו. ב 7 ביולי 1964, הביטלס עסוקים כמו הביטלס ב 1964. באותו היום שהיה גם יום הולדתו ה 24 של רינגו, הם נמצאים באולפני ליים גרוב של ה BBC בלונדון על מנת לצלם קטעים עבור Top of the Pops. ילד יום ההולדת חוגג עם חברים טובים. לאחר מכן הם נוסעים להתראיין באולפני ה Television House על הפרמיירה העולמית שהיתה יום קודם לסרטם הראשון. אגב למחרת יום הולדתו של רינגו, יצאו הן האלבום והן סינגל הנושא בבריטניה. ככה זה נראה כשהמראיין שואל את רינגו האם הוא קיבל מתנות שוות ליום הולדתו. המראיין הנבזי, מגלה גם שזהו יום ההולדת של ג’ים אביו של פול שגונב את ההצגה גם ביום הולדתו של רינגו. אם שאלתם, פול קנה לאביו סוס. ובכן, מה נאחל לרינגו שלנו? המון בריאות, שיתופי פעולה נוספים ורבים עם פול (במיוחד כשאנחנו בקהל) ואולי, רק אולי שה’פיס אנד לאב’ שכולנו מייחלים להם כבר יגיעו אל כולנו. מזל טוב רינגו! #AHardDaysNight #BBC #topofthepops #רינגוסטאר

תארו לכם שיר שבו אתם כותבים את החלומות שלכם והפנטזיות שלכם לגבי מי שהייתם רוצים לראות כאהבת חייכם או כנשמה התאומה שלכם. אתם לא באמת יודעים מי היא הדמות הזו. זאת אומרת אין לה שם וכתובת, ואתם לא באמת יודעים איך היא נראית, אבל יש לכם הגדרה כללית בראש. מאז היותי נער הייתה לי דמות כזו בראש שידעתי שאגיע אליה יום אחד. דמיינתי איך אבנה איתה את חיי. האישה הנפלאה הזו חיה לצדי וזה כיף גדול. ב 1965, גם לג’ון לנון הייתה דמות כזו. מין נערת חלומות שהוא ייחל שתקלע לחייו. זה נכון, הוא היה נשוי, אבל לא באושר. לא כך הוא דמיין את חייו הזוגיים. “תמיד היה לי החלום הזה של האישה הספציפית הזו שנכנסת לחיי.ידעתי שזו לא תהיה מישהי שקונה תקליטים של הביטלס. קיוויתי לאישה שתוכל לתת לי את מה שאני מקבל מגבר באופן אינטלקטואלי. רציתי מישהי שאוכל להיות איתה עצמי”. כתיבת המחשבות והתשוקות שלו אל תוך שיר לא צלחה במיוחד. באותה תקופה, הצמד לנון את מקרטני, ערכו סשנים משותפים של כתיבה בביתו של ג’ון בקנווד שהעלו לא מעט שירים ופול זכר את הסשן הספציפי הזה: “זה היה רעיון מקורי של ג’ון, אבל הוא נכתב יחדיו. אני זוכר שכתבתי את ‘הכאב וההנאה’ ו’גבר חייב לשבור את הגב’, זה לא היה קטע גמור שהוא הגיע אתו”. ב 1970 ג’ון דיבר על השיר Girl. “אין דבר כזה Girl. היא הייתה חלום, המילים של השיר בסדר, אבל זה לא היה רק שיר, זה היה על הבחורה ההיא – זו שבסופו של דבר התברר שהיא יוקו – זו שרבים מאתנו חיפשנו”. סשן הכתיבה הזה נערך קרוב מאוד ליום ההקלטות האחרון עבור האלבום Rubber Soul מה שמצביע על דד ליין מאוד ברור וסטריקטי לסיומו של השיר. אם נאחז בגרסתו של מקרטני זו שאומרת שג’ון הביא רעיון לא גמור על נערת החלומות שלו, אני מניח שרעיונות נזרקו לאוויר מכל כיוון על מנת לסיים את השיר. רעיון אחד שהועלה על ידי ג’ון היה בעל נטייה דתית. “זה קשור למשפט ‘כשלימדו אותה כשהיא הייתה צעירה שכאב יביא לעונג, האם היא הבינה את זה?’ מעין ציטוט פילוסופי שחשבתי עליו כשכתבתי את זה. ניסיתי לומר משהו על הנצרות שהתנגדתי אליה בזמנו מכיוון ש’גדלתי’ בכנסייה. הייתי ‘כבד’ על הכנסייה בשני הספרים שלי, אך מעולם לא הדגשתי את זה יותר מדי, למרות שברור שזה היה שם. דיברתי בשיר על הנצרות בכך שאתה צריך להיות מעונה כדי להגיע לגן עדן. זו הייתה התפיסה הנוצרית הקתולית: תהיה מעונה ואז יהיה בסדר, מה שאולי נראה כנכון, אך לא בתפיסה שלהם את זה. לא האמנתי בזה שאתה צריך להיות מעונה כדי להשיג משהו. זה פשוט קורה ככה”. רוח ההתנגדות למוסד הכנסייה, באה לביטוי ביתר שאת בראיון שנתן לנון לכתבת והידידה מורין קלייב שהתארחה בביתו והכינה כתבה על כיצד ביטל חי. שם הוא דיבר על פופולאריות הנצרות לעומת הפופולריות של הביטלס כהדגמה להתיישנות של המוסד הארכאי לדעתו. לנון שבפעם השנייה באלבום מתפקד על תקן המספר, שוטח בשיר את המעשייה האפית שלו ומכיר לנו את הפנטזיה על נערת חלומותיו. הפעם הראשונה בה תפקד על תקן המספר, הייתה ב’עץ נורבגי’ שאולי נכתב על תרחיש של רומן מציאותי בחייו של לנון, אבל האווירה בו היא חלומית וכמעט לא אמיתית מה שמעורר מחשבה שאולי יש קשר בין 2 הדמויות הנשיות שבו – אולי הן אותה אחת. שימו לב עד כמה הפנטזיה חקוקה ומושרשת אצלו בשיר. כדי להבין זאת טוב יותר, החליפו את המילה ‘נערה’ במילה ‘פנטזיה’. כך נפתח השיר ‘פנטזיה’. “האם מישהו חפץ לשמוע את סיפורי על הנערה שהגיעה על מנת להישאר? היא מסוג הנערות שאתה רוצה כל כך עד כדי צער אבל עדיין אתה לא מתחרט על שום יום. הו נערה…” הפנטזיה כה חזקה עד שקיבלה חיים משל עצמה. המספר לנון מתאר לנו את ניסיונות הגמילה ממנה, כי הוא כבר הרי סיפר שזה מייסר אותו כל כך. מי שצפה בסרט הנפלא Her מ 2013 שביים ספייק ז’ונז ומככבים בו חואקין פיניקס וסקארלט ג’והאנסן הנהדרים, לא יכול שלא להבין את התחושה הזו. פנטזיה ממכרת שגדולה מהמציאות. “כשאני חושב על כל הפעמים שניסיתי כל כך לעזוב אותה. היא [הפנטזיה] פנתה אליי והחלה לבכות. היא הבטיחה לי את העולם והאמנתי לה אחרי כל הזמן הזה, אין לי מושג מדוע. הו נערה…” הסינגל woman לנון לא נטש את הפנטזיות והחלומות שלו והמשיך לכתוב עליהם. אם זה ב’שדות תות’ שם הוא חולם על ילדותו ועל המקום שהשרה בו בטחון או בקטע החלומי המהפנט ‘חלום מס’ 9′ באלבום המעולה ‘חומות וגשרים’. שם השאלה צפה ועולה: למרות שהיה קסם באוויר, האם זה היה חלום למרות שזה היה כל כך אמיתי?. בתקופת האלבום הזה צריך לזכור שהיחסים בינו לבין יוקו התערערו עד כדי ‘סוף השבוע האבוד’. בשלב מאוחר יותר, לנון לא משאיר אותנו חסרי תשובה וכותב שיר המשך ל Girl שנותן את התשובות. ב Woman שכתב עבור אלבום הסולו האחרון שלו, הפנטזיה היא כבר לא נערה חלומית, אלא אישה ממשית. בצירוף מקרים האלבום עצמו נקרא ‘פנטזיה כפולה’, כי עכשיו כבר יש לו עם מי לחלום. לנון הפקיד את חייו בידיה של יוקו הדמות הממשית מכיוון שכל זה הרי ‘נכתב בכוכבים’ כבר מזמן. חזרה ל 1965. באופן מוזר וחשוד, מקרטני כותב שיר לבדו בשם Woman בערך באותה תקופה בה נכתב Girl. האם יש קשר בין השניים. מי יודע? את השיר הזה נותן פול לצמד פיטר וגורדון ולטענתו של מקרטני תחבולה מעניינת מתרחשת עם השיר הזה. הוא משוחרר כסינגל של פיטר וגורדון אך תחת כותב השיר מופיע ברנש אלמוני בשם ברנרד ווב. מי הוא אותו ברנש? לי הוא לא נשמע מוכר. האם יכול להיות שזה…לא!…כן?….אכן, זהו לא אחר מאשר פול מקרטני. מקרטני הסביר זאת כך ב 1966: “אנשים הגיעו אליהם [אל פיטר וגורדון] ואמרו: ‘ אה שוב אתם רוכבים על העגלה של לנון ומקרטני’, זו הסיבה שהם הוציאו סינגל אחד ללא השמות שלנו, כי כולם חשבו שזו הסיבה שיש להם להיטים”. הסינגל יצא ובאופן מוזר ואירוני טיפס במצעדים ללא הידיעה שמישהו מהביטלס קשור לכך, עד שהביקורת הראשונה שנכתבה עליו בעיתונות תהתה: “לברנרד ווב הזה יש כישרון יוצא דופן. האם זה יכול להיות פול מקרטני?”. האזינו אתם ותוכלו גם אתם להתלבט. https://www.youtube.com/watch?v=ZC-4kmEstgg זוכרים שאמרתי ש Girl הוקלט כשיר האחרון לראבר סול ובכן כדי לדייק, המצב היה כדלקמן. לאחר עבודה מאומצת, הסינגל החדש של הביטלס we can work it out /day tripper היה מוכן. בנוסף, 80 אחוז מהאלבום היה מוקלט, אבל עדיין היו חסרים 3 שירים על מנת להשלים את 14 השירים שהיו מקובלים באלבום. מקרטני הביא את you won’t see me לנון את girl שלו וכדי להשלים את השיר השלישי החסר, הם שולפים שיר שעבדו עליו באלבום הקודם Help והיה כמעט גמור לגמרי. קראו לו wait. ב 11 בנובמבר, יום ההקלטות האחרון לאלבום, הביטלס מגיעים לאולפן ועובדים על שלושת השירים בדיוק באותו הסדר בו ציינתי אותם לעיל ולכן כפועל יוצא, girl היה השיר ה’חדש’ האחרון לאלבום שהוקלט. כשהם מגיעים להקליט אותו, שלושת רבעי להקה מניחה את הטראק הבסיסי שכלל את לנון באקוסטית, פול בבס ורינגו במברשות על התופים. הניסיון הראשון היה ניסוי כלים ובניסיון השני כבר הוקלט כל השיר ללא הקולות. לאחר מכן, מגיע תורם של הקולות. הביצוע הקולי של לנון הוא אחד מביצועי הקולות המרשימים ביותר שלו לדעתי. בכל זאת, על מנת להדגיש את התשוקה והמיאוס שאוחזים בו, הוא בוחר להשתמש בכלי הנגינה שהוא מבין שיוכל לבטא זאת הכי טוב. שאיפות עמוקות של אוויר לריאות. יש שייחסו זאת לרוח האלבום הכללית ויאמרו שהשאיפות מלאות במריחואנה ואני יכול להסכים עם הסברה הזו. שם אולי רומז לנון שהוא מוצא את המפלט. עובדים על ראבר סול כך סיפר פול על אופן ההקלטה: “אני זוכר שג’ון אמר לנורמן סמית’ שהוא רוצה לשמוע את השאיפות שלו תוך כדי השירה. נורמן ניסה להבין כיצד לעשות זאת. הרגשנו כמו מקצוענים צעירים”. פול הוסיף שג’ורג’ מרטין עשה שימוש בקומפרסור מיוחד דרכו הקליט לנון את השאיפות. מה עם ג’ורג’ הריסון אתם שואלים? מה תפקידו ביצירה הזו? אל דאגה יש לו תפקיד לא מבוטל. בתחילה מקליט הריסון גיטרה חשמלית שהייתה מחוברת לקופסת פאז, אותה אחת בה העביר מקרטני את הבס שלו בשירו של הריסון Think For Yourself רק כמה ימים לפני כן. קטע הפאז הזה לא שרד את המיקס הסופי. בנוסף מקליט הריסון שני תפקידי גיטרת 12 מיתרים אקוסטית נהדרים שהופכים את השיר מסיפור חולמני של לנון לסרנדה טראגית יוונית. את 2 התפקידים של ג’ורג’ אפשר לשמוע מהבית השלישי של השיר. הם מתחילים מהקטע בו ג’ון שר את הקטע האנטי דתי שכתב. בדיוק אז נכנסת הגיטרה של ג’ורג’ שמוסיפה את הדרמה. זה קטע קטן בו אפשר למצוא כמה שניות של שלמות. אחר כך מגיח הסולו היווני של ג’ורג’ שאפשר להתבלבל ולחשוב שהוא פורט בו על בוזוקי יווני אסלי. קטע כל כך יפה שמדגיש את המאבק הנפשי המתחולל בנפשו של המספר. מין מחול חרבות. את ההשראה ליווניות יכלו הביטלס לשאוב אולי מהסרט ‘זורבה היווני’ שראה אור שנה קודם לכן. את המוסיקה לסרט חיבר מי אם לא המלחין תאודורקיס הענק והקטע שיכל להשפיע אולי במיוחד היה ‘הריקוד של זורבה’. הנה הקטע מתוך הסרט: זו אינה הפעם הראשונה שבה הביטלס מפלרטטים עם יצירה של תאודורקיס. ב 63 הם מבצעים גרסה משלהם ל The Honeymoon Song מתוך הסרט Honeymoon מ 1959. פול שהעריץ מאוד את הביצוע של מארינו מריני, עודד את הביטלס להקליט גרסה עבורו לתכנית הרדיו של ה BBC Pop Go The Beatles. שימו לב כמה יפה מנגן ג’ורג’וס הריסונוס את קטע הסולו היווני. על מנת להעצים את הדרמה, רינגו מוסיף תוספת משלו כשהוא מכה על המצילה ומיד מפסיק את הרעידה שלה כשהוא אוחז בה. כך הוא מלווה את השיר עד לסופו. האלבום הזה משופע בהרמוניות קוליות סטייל הביץ’ בוייז שלא פוסחות גם על השיר הזה. פול וג’ורג’ מוסיפים את הקולות ההרמוניים שלהם לפזמון ומכיוון שהשיר הלך וצבר רצינות תהומית, הם מקליטים קטע הרמוניה עם קריצה הומוריסטית עבור הברידג’. פול סיפר על כך: “לביץ’ בוייז היה שיר שבו הם שרו ‘לה לה לה לה’ ואנחנו אהבנו את התמימות של זה ורצינו להעתיק, אבל לא להשתמש באותו הקטע בדיוק, לכן חיפשנו משהו אחר. התחלנו עם ‘דיט דיט דיט דיט’, ואז החלטנו לשנות ל ‘טיט טיט טיט טיט’ [tit הוא סלנג לפיטמה או שד] ובאמת כמעט שלא ניתן להבחין בניהם, אבל זה הצחיק אותנו. זה היה כדי לעשות אתנחתא קלה באמצע הקריירה הגדולה הזו שהנה זייפנו. אם היינו יכולים להכניס משהו שהוא קצת יותר חתרני אז היינו עושים זאת. ג’ורג’ מרטין שאל, ‘האם זה היה ”דיט’ או ‘טיט’ ולג’ורג’ ענינו ‘דיט’ כמובן ואז נכנסנו לרכב והתפקענו מצחוק”. שובבים הביטלס האלו. השיר המדובר של הביץ’ בוייז הוא You’re So Good To Me מתוך האלבום Summer Days (And Summer Nights) שהיה האלבום התשיעי של הלהקה שלאחריו הגיע פט סאונדס (אם לא סופרים את אלבום הקאברים שבינם). לא ממש ידעתי איך לסיים אז הבאתי תרגום לקטע מתוך Revolution in the Head של איאן מקדונלד שסוגר את ראבר סול ומעביר הלאה לפאזה הבאה של הביטלס. “עם ראבר סול, הביטלס שיקמו את חוש ההתמצאות שלהם שהחל לחמוק מהם בשלבי עבודה מאוחרים על ביטלס פור סייל ולאור המתירנות שלהם כלפי קנאביס, כמעט התאדה במהלך Help. לבסוף הם הבינו מהדוגמא של דילן שהם לא חייבים להפריד בין חייהם המקצועיים לבין חייהם הפנימיים. במודע הם ערכו ניסויים בחומר של ראבר סול כשהם מרגישים שהם פוסעים לעבר סגנון חדש – כזה שיגדיר את חלקה השני של הקריירה שלהם יחדיו ויהיה בהשראת המפגש שלהם עם ההשפעה הגדולה על חייהם ועל התרבות של שנות ה 60 המאוחרות: LSD”. #גורגמרטין #רינגוסטאר #תיאודורקיס #פיטרוגורדון #הביץבויז #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #RevolutionintheHead #נורמןסמית

ההצבעה הסתיימה! מצעד שירי הביטלס 2020 של קוראי ומאזיני ביטלמניקס יצא לדרך. מה תצטרכו לעשות? 1. עשו לייק ו share לפוסט בפייסבוק: https://www.facebook.com/beatlemanix/posts/1983047028495490 2. ביחרו את 5 השירים האהובים עליכם של הביטלס בטופס הבחירה בתחתית הדף. 3. הגיבו לפוסט בפייסבוק במילה “הצבעתי”. https://www.facebook.com/beatlemanix/posts/1983047028495490 כל משתתף שימלא אחר התנאים, ישתתף בהגרלה לספר תמונות יפהפה ויוקרתי של הביטלס. הספר נקרא The Lost Beatles Photographs: The Bob Bonis Archive, 1964-1966 והוא מכיל בו 192 עמודים של תמונות נדירות ויפהפיות של הלהקה, שצולמו בין השנים 1964-1966 בסיבוב ההופעות בארה”ב. התמונות הן מההופעות עצמן, מאחורי הקלעים ומרגעי החופש המעטים והנדירים שלהם. ספר חובה על מדף הספרים! הנה הצצה קטנה: על תוצאות המצעד והזוכה המאושר/ת נכריז בפרק מיוחד בפודקאסט שלנו. כל מי שיהיה מעוניין להקליט את עצמו מסביר מדוע הוא בחר בשירי/ם שהוא בחר, יוכל לשלוח לנו הקלטת אודיו בהודעה פרטית ואנו נבחר ונשלב אותן בפרק הפודקאסט המיוחד. קדימה! להצבעה! ההצבעה תהיה פתוחה עד ל 28/7/2020 בחצות. #מצעדשיריהביטלס

אם יש להקה שליבי יוצא אליה מכיוון שפוטנציאל ההצלחה הגלום בה לא מוצה עד תום לדעתי, הם הקינקס הנפלאים. כל אלבום שלהם עד ל Muswell Hillbillies מ 1971 הוא אגדה, למרות שאני אוהב גם את שלושת האלבומים שבאו אחר כך, אבל בין 66 ל 70 הם יצרו יצירות מופת שלטעמי לא נופלות באיכותן מאלבומים ענקיים שנוצרו באותה תקופה. ולא רק מוסיקלית, האומץ של ריי דיוויס ללעוג ולייצר אמירה כנגד הארכאיות הבריטית ומוסד המלוכה הטפשי והמנוון שמו אותו בקטגוריה של עוף מוזר אבל מוכשר בטירוף. עד לאותם אלבומים אגדיים, הקינקס היו להקת סינגלים מעניינת יותר מאשר האלבומים שבעיקר הכילו אז קאברים לשירים מוכרים, שירים שכולם עשו, רק עם הטאץ’ הייחודי שלהם. אבל הסינגלים. אילו סינגלים! בכל סינגל היתה אמירה כמו באלבום שלם. תחשבו על הדיסטורשן המהפכני ב You Really Got Me כבר ב 1964 או בזמן שכולם שרים מסביבם על כמה הם מתגעגעים ומחכים כבר לראות את הבחורה שלהם הם שרו Tired Of Waiting For You המאוד מלודי שמכיל מעברים נפלאים עם תיפוף מבריק של מיק אבורי. גם חלחולה של המוסיקה המזרחית שמגיעה בעיקר מהודו לא עוברת להם מעל הראש ולאחר ביקור קצר בבומביי הם משחררים את See My Friends שמנסה לייצר את הצליל המיוחד אמנם ללא התערבות של כלים מזרחיים כמו שעשו הביטלס, אבל דה פאקטו הם שחררו את הסינגל המערבי הראשון שהכיל סאונד שכזה. אם כבר דיברנו על האול מייטי ביטלס, הרבה לפני שהריסון התלונן בריבולבר על נטל המיסים הכבד בבריטניה של אותה תקופה, ריי דייוויס כבר פתח את Sunny Afternoon הנפלא ב: The tax man’s taken all my dough, And left me in my stately home על השאלה מדוע הקינקס לא המריאו כמו הביטלס או הסטונס ומדוע הם לא הצליחו לפרוץ בארה”ב כמותם (הם נודו מסיבובי הופעות שם ב 65) קשה לענות בצורה מדעית אבל מוסיקה היא הרי רגש נטו ואולי בזמן אמת הכתיבה הגאונית של ריי דייויס הקדימה את זמנה והקהל לא היה בשל לכך, אולי אלו האמוציות האדירות שהיו בין האחים לבית דיוויס ואולי זה היה פשוט ניהול לקוי. עבורי הקינקס מופלאים ואם לא יפריעו לי יותר מדי, בימים הקרובים אקדיש פוסטים להם ולאלבומים נבחרים שלהם. הסינגל הראשון של הקינקס שיצא בפברואר 1964, היה גרסה ל Long Tall Sally של ליטל ריצ’ארד. למען האמת זה היה ניסיון לתפוס את רוח הביצוע של הביטלס יותר מאשר את זו של ליטל ריצ’ארד. הפרומוטר ארתור הווז שצפה בביטלס מופיעים עם השיר באולימפיה בפאריס ב 17 בינואר, התקשר בדחיפות ללארי פייג’ מנהל הלהקה ודחף אותם להיכנס לאולפן ולמצות את רוח המרסי ביט הזו שנשבה מליברפול. הוא רק לא שיער שצריך הרבה יותר מנערים טובים מארסוול היל, השכונה הלונדונית הצפונית, כדי להתעלות על התשוקה האדירה של הליברפולים יחד עם השירה חסרת הפשרות של מקרטני שלמד כיצד לשיר מהמאסטר עצמו – ליטל ריצ’ארד. הגרסה של הקינקס נשמעת שטוחה וחסרת חיים לחלוטין כפי שתוכלו להיווכח. אם אתם חושבים שאתם מזהים את לוקיישן ההופעה בקליפ, אז כן, זהו מועדון הקאברן בליברפול. אולי הם חשבו שמשהו מהקסם ידבק בהם. ההקלטה עבור סינגל הבכורה התרחשה בסשן הראשון של הלהקה עבור חברת פאיי. למעשה ההקלטה לא הלכה חלק והשיר הורכב מ 2 חצאים של טייקים לא מוצלחים. מה שבטוח הוא שהקול של ריי שהיה הרגוע והמחושב מבין שני האחים (שעדיין לא חגג את יום הולדתו ה 20) לא התאים כלל וכלל לשירים מהסוג הזה. אם כבר מישהו יכול היה לספק ביצוע נאות, היה זה דייב האח הצעיר והפרוע בן ה 17. מה גם שהמתופף החדש מיק אבורי כלל לא ניגן בסשן ההקלטה הזה, אלא הוחלף בנגן אולפני בשם בובי גראהם. גם I took my baby home שמוקם כבי סייד, היה ניסיון של ריי ללכוד את נוסחת המרסי ביט אבל אפשר גם למצוא בו השפעות מההרמוניות של הביץ’ בוייז המוקדמים. זה לא ממש עזר. הסינגל נכשל במצעדים. חודשיים אחר כך יצא הסינגל השני של ההרכב בזמן שהלהקה היתה בסיבוב הופעות ארצי. שני השירים הוקלטו באותו סשן הקלטות ראשון שממנו נקצר הסינגל הראשון. שניהם, you still want me ו you do something to me היו נוסחתיים ברמ”ח איבריהם. ללא שום ייחוד. שאריות מהניסיון של ריי להביא את הקסם מליברפול ואולי כך לגרוף הצלחה בין לילה. זה לא עבד והאגדה מספרת ש 127 עותקים נמכרו בזמן אמת מהסינגל הזה. כאמור השירים הוקלטו בסשן הראשון שלהם ב’פיי’ מה שאומר שמיק המתופף עדיין לא ניגן גם בסינגל השני של הלהקה. ספוילר. הוא לא ינגן גם בסינגל השלישי. דייב סיפר שהוא שנא את ההקלטות המוקדמות האלו: “היה לנו צליל מחוספס וכשהגענו לאולפן הוא משום מה התרכך“. אי הצלחת הסינגלים החלה לעשות את שלה וחברת ‘פיי’ שחשבה שהיא החתימה תרנגולת שמטילה תקליטי זהב, התחילה לאיים שהסינגל הבא חייב להתרומם במצעדים אחרת… לא היה קל להקליט את הסינגל הבא של הלהקה. שני סשני הקלטה נדרשו לכך. הגרסה הראשונית ל You Really Got Me על פי תפיסתו של המפיק שאל תלמי, הייתה מופקת יתר על המידה ומוצפת באקו, משהו שהוציא את ריי מדעתו עד שאיים לפרוש מהלהקה אם לא יאפשרו לו להקליט עוד גרסה. דייב שהתנסה עם אפקטים של דיסטורשן, ניסה לייצר סאונד מלוכלך משלו והביא את המגבר החבוט שלו שהיה מנוקב עם מקלות סריגה ועם קרעים אותם יצר בעזרת תער. הסאונד שהתקבל היה מאוד ייחודי ומטאלי והבליט קדימה את אותו חספוס שהוא דיבר עליו. הגרסה השנייה שהוקלטה, עדיין כללה את המתופף בובי גראהם והיא כבר הייתה משהו אחר לגמרי. “זו הייתה חוויה ענקית לעמוד ליד דייב כשהוא ניגן את זה. צעקתי עליו שזוהי ההזדמנות האחרונה שיש לנו. יש בהקלטה הזו מלחמה וקרביים”. את הגרסה הסופית אין חובב רוק שלא מכיר והסינגל הפך ללהיט גדול בבריטניה וזה מעניין מאוד לגבי שיר שמורכב מ 2 אקורדים ומנוגן בצורה אגרסיבית. אם נבחן את המילים שכתב ריי שלא היו יותר מדי מגוונות, נראה שיחד עם הגיטרה המלוכלכת הוא מצליח להעביר היטב את הזימה ואת תחושת המשחק המקדים שמגיעים לקליימקס עם הצרחות והסולו הנהדר והחד פעמי של דייב. הנה, כבר בסינגל השלישי שלהם הקינקס נכנסים לפנתאון של המוסיקה הפופולארית, וזה קורה בקיץ 1964. הביסייד לסינגל הזה היה שיר ישן מתקופת היותם ה Ravens, הגלגול המוקדם של הקינקס. זה קטע R&B שלמרות הבנאליות שלו לא הצליח לגרוע מהצלחתו של הסינגל. הסינגל הבא all day and all of the night היה ניסיון כמעט מדויק לשכפל את הצלחת הסינגל השלישי. הפעם התווסף עוד אקורד לריף, אבל הגישה הייתה מאוד דומה. דיסטורשן, מילים קצת יותר מנומסות וסולו פראי. שינוי חשוב – מיק אבורי המתופף הורשה סוף סוף לנגן בסינגל של הקינקס. הבי סייד לטעמי מעניין הרבה יותר. קטע בשם Gotta Move שהביא סאונד מרענן של ארנ’בי שמעורבב יחד עם ג’אז. הסינגל שמצליח גם כן להמריא, יצא ב 23 באוקטובר 1964, אבל כמה אפשר למשוך עם אותה נוסחה? #קינקס

“כתבתי את המילים בבית של אימא שלי בוורינגטון. חשבתי על ה I Ching, ספר השינויים הסיני. הקונספט המזרחי אומר שכל מה שקורה, נועד להיות – לא קיים צירוף מקרים. לכל דבר יש תכלית”. כך סיפר ג’ורג’ על כתיבת השיר While My Guitar Gently Weeps, השיר שאת המנגינה שלו התחיל לכתוב ברישיקש, ואת השיר סיים באנגליה. על השיר הנפלא הזה תוכלו גם לשמוע מידע בפרק הפודקאסט שעשינו על ‘הקונפליקט של ג’ורג’ הריסון’. “כתיבת השיר, הייתה מין תרגיל בכתיבה: החלטתי לפתוח ספר ולכתוב שיר על הדבר הראשון שאני רואה בספר. פתחתי ספר רנדומלי וראיתי את המילים ‘gently weeps’, ככה התחיל השיר”. ספר הפואמות ששלף ג’ורג’ מהמדף נפתח בפואמה Rain On The Roof של קואטס קיני האמריקני והיא כללה את המשפט: ‘And the melancholy darkness gently weeps in rainy tears”. הדף מתוך ספר הפואמות Rain On The Roof ג’ורג’ סיים לכתוב את המילים בסוף חודש מאי 1968 והקליט גרסת דמו בפגישה של הביטלס שנערכה ב 28 למאי בביתו, הקלטות שקיבלו את השם ‘האישר דמוז’ בהם הביטלס עברו על השירים שהצטברו להם לאחר החזרה מהודו על מנת לעבור על החומרים לאלבומם הבא. כפי ששמתם בטח לב, הדמו כלל כמה שורות פילוסופיות מאוד חלקן אפילו יפות כמו “הבעיות שאתה זורע הן הצרות שאתה קוצר” שהריסון החליט לבסוף להשמיט ולכתוב במקומם שורות חדשות. חלקן אולי במודע או שלא במודע נעות בין טרוניה על הרע הכללי בעולם לבין הרע בחייו הפרטיים שלו ובעיקר מכוונות כלפי חבריו לביטלס בהתרסה על מצבו ומעמדו בלהקה. באופן כללי הגיטרה שמייבבת, מייבבת אולי מחוסר מעש ומהרצון להשתלב יחד עם הגיטרות האחרות בלהקה – ג’ון ופול. I look at you all, see the love there that’s sleeping While my guitar gently weeps Problems you sow are the troubles you’re reaping Still my guitar gently weeps I look at the trouble and hate that is raging While my guitar gently weeps As I’m sitting here, doing nothing but ageing Still my guitar gently weeps את ההתחבטות והמאבק של הריסון עם מילות השיר אפשר לראות בכתבי היד שלו למילים (שמצורפים לתמונות). מחיקות, שינויים והתלבטויות זועקות מין הנייר. גם הכותרת משתנה מ Whilst My Guitar Gently Weeps ל While. מדוע הריסון בכלל זקוק ל while? מדוע הוא לא פשוט אומר שהגיטרה שלו מיבבת? מכיוון שזה לא העיקר בשיר. העיקר הוא במה שקורה בזמן הזה, בסבל שהוא והעולם חווים יום ביומו. כתבי היד של הריסון עבור השיר ממש זמן קצר לאחר ההקלטות באישר,ב 30 במאי, הביטלס נכנסים לאולפן בפעם הראשונה להתחלת ההקלטות של האלבום הלבן, אך ג’ורג’ נאלץ לחכות עד ה 25 ליולי, על מנת שהביטלס יתחילו לעבוד על השיר. “תמיד נאלצתי לעשות איזה 10 שירים של פול וג’ון לפני שנתנו לי קצת חופש לעבוד על שלי”. לנון והריסון בביתו של הריסון באשר באותה תקופה היום הגדול הגיע. ב 25 ביולי, הביטלס מתחילים סוף סוף לעבוד על השיר. ג’ורג’ מקליט גירסת סולו לשיר עם גיטרה אקוסטית ואפשר לשמוע לפרקים את פול על אורגן ההרמניום, לומד כיצד לנגן את השיר. בגרסת הזו שכונתה ‘טייק 1′, אפשר לשמוע את ג’ורג’ מנסה את הפריטה החדשה שדונבן לימד את לנון בהודו (שהופיעה ב Julia ו Dear Prudence). גם הגרסה הזו כוללת שורות שאותן ג’ורג’ החליט להשמיט בסופו של דבר. אחת מהן שרדה מהדמו באישר. look from the wings at the play you are staging While my guitar gently weeps As I’m sitting here doing nothing but ageing Still my guitar gently weeps בטייק 2, פול כבר הבין את הטריק וכך זה נשמע: לאחר הקלטת הגירסה הזו, ג’ורג’ שוקל לזמן קצר להשאיר את השיר בגירסה האקוסטית העירומה עבור האלבום ומתחבט בזה בראשו. יש לו זמן להתחבט מכיוון שלשיר שלו הביטלס יחזרו רק לאחר עבודה על הסינגל הבא של הלהקה. לאחר סיום העבודה על Hey Jude , חוזרים לעבוד על השיר ב 16 באוגוסט 1968. מוקלטים 14 טייקים כשלנון על אורגן, מקרטני בבס, רינגו בתופים והריסון בגיטרה. שוב השיר מאופסן לכמה שבועות הפעם באשמתו של ג’ורג’ שיוצא עם פאטי ומל אוונס לחופשה קצרה ביוון. ב 3 בספטמבר, הביטלס חוזרים לעבוד על השיר מהנקודה בה הוא הופסק. זמן קצר לפני כן הגיע מכשיר הקלטה ב 8 ערוצים לאולפני EMI, והשיר הזה היה בעצם הראשון, לעשות בו שימוש. וכך המשימה הראשונה של היום היתה לקחת את הטייק האחרון של השיר ולהזין אותו למכונת ה 8 ערוצים, מה שאיפשר עוד ערוצים לעבוד איתם. ג’ורג’ עובד לבד באותו היום ומקליט כמה גיטרות ‘הפוכות’ עבור השיר שנגנזות – הרעיון היה להשיג צליל של גיטרה מיבבת, רק בלי להשתמש באפקט ה wah wah אותו אפקט יבבני שג’ורג’ יעשה בו דימוי למצבו הקשה ב 10 בינואר 1969. ביום הגורלי ההוא, עזב הריסון בכעס את הביטלס בעיצומו של ‘פרויקט גט בק’ המבורדק, לאחר ריב עם ג’ון לנון וכבר באותו ערב כתב את שיר הטרוניה השני על מצבו wah wah. שם הוא כותב: אתם לא רואים אותי בוכה… אתם לא שומעים אותי נאנח… הנסיונות של הריסון להשיג עבור While My Guitar Gently Weeps את הצליל היבבני נכשלים ורעיון מתחיל להתבשל במוחו לגבי מי כן יוכל לעזור לו. ב 5 בספטמבר העבודה נמשכת. באותו היום חזר גם רינגו מ”הפרישה” הקצרה שלו מהביטלס ב 22 לאוגוסט, ופרחים מעטרים את האולפן וערכת התופים שלו. מכיוון שישנם לא מעט ערוצים למלא, החברים מאבדים את עצמם לדעת ומתחילים להעמיס אוברדאבים על השיר בצורה מוגזמת מאוד. בשלב מסוים, לאחר שג’ורג’ מאזין לתוצאה הוא מחליט לגנוז את מה שהוקלט וגורר את הלהקה להקליט את השיר מחדש. עוד 28 טייקים מוקלטים, כשהריסון מקליט את הקולות מתווספים מרקס , עוד גיטרות ועוד תופים כי יש להם המון ערוצים עכשיו. כאן אפשר לשמוע חזרות שהם עושים באותו היום, ואת מקרטני משתעשע באמצע עם Lady Madonna על האורגן. באותו היום, תוך כדי העבודה המחודשת, מגיע אורח לאולפן – אריק קלפטון.אריק קלפטון מקפיץ בבוקרו של היום את הריסון מביתו (שניהם גרו באותו האזור) לאולפנים בלונדון. בדרך לשם הריסון מתעניין בסדר היום של אריק ומציע לו לבוא אתו לאולפן כדי לנגן בשיר ,אותו רעיון שהוא שיחק איתו מאז נסיונות הגיטרה הכושלים שלו באולפן. קלפטון עונה: “מה פתאום. אני לא יכול לעשות את זה. אף אחד לעולם לא ניגן בהקלטה של הביטלס. הם לא יאהבו את זה.” הריסון עונה לו: “תראה, זה השיר שלי ואני רוצה שתנגן בו”. ההכרות של שניהם התחילה בסוף 1964 כשקלפטון היה חבר ב Yardbirds שחיממו את הביטלס במופע הכריסמס בלונדון. עכשיו היה קלפטון חבר ב Cream שלמעשה היתה כבר מפורקת. הכרזה למופע של הביטלס ב 64 בה הופיעו גם היארדבירדס צילום משותף של כל הלהקות שהופיעו במופע (כולל היארדבירדס והביטלס). “נכנסנו לאולפן, הצגתי את אריק ואמרתי, ‘אריק הולך לנגן בשיר היום’. כולם התנהגו ממש יפה, ככה זה כשמגיע אורח, הם לא רוצים שהוא ידע שהם מתנהגים בצורה דוחה.” ג’ורג’ הסביר למה הציע לקלפטון לנגן: “הערכתי אותו כנגן גיטרה, ולא היה לי את הבטחון בעצמי בגיטרה אחרי כל כך הרבה שנים לצד מקרטני.הוא הרס אותי כנגן גיטרה. אריק התייחס אליי כבן אדם. באותה תקופה גם איבדתי את העניין בגיטרה והתעניינתי יותר ויותר במוזיקה מזרחית ובסיטאר”. אני לא יודע מה אתכם אבל לי נשבר הלב כשאני קורא את המילים האלו של הריסון. קלפטון השתמש עבור ההקלטה בגיטרת הלס פול שקיבל מהריסון כחודש לפני כן ולמעשה החליף את לנון שניגן עד אותו הרגע בחשמלית. לא בטוח שלנון השתתף כלל בהקלטה הזו. מקרטני התמקם לו על הפסנתר ונתן את הנקישות האגדיות והנפלאות על הקלידים שפותחות את השיר ורינגו כמובן על התופים. לאחר כמה טייקים הוחלט שטייק 25 הוא הטוב ביותר. אריק קלפטון ב 68 קלפטון שהיה מעוניין לבדל עצמו מהצליל הבלוזי של cream ביקש מהריסון שהצליל ישמע פחות הוא וכדי ליצור צליל יותר מרחף וביטלסי בסולו שהקליט, נעשה שימוש בטכניקת ADT – Artificial Double Tracking, הכפלת הצליל בעזרת דייליי. הנה טייק 27 מאותו יום הקלטות בו גם הריסון וגם קלפטון טועים לקראת הסוף. נסיים את הפוסט בגרסה מקסימה של קלפטון לשיר (עם מקרטני על הפסנתר) מתוך המופע המרגש לזכרו של ג’ורג’ שנערך כשנה לאחר מותו ב 2002. #רישיקש #גורגהריסון #הודו #yardbirds #IChing #פולמקרטני #מלאוונס #cream #WhileMyGuitarGentlyWeeps #פאטיבויד #heyjude #אריקקלפטון

אלבום הבכורה של הקינקס משתחרר בבריטניה ב 2 באוקטובר 1964 והוא בא לתפוס את המומנטום של הצלחת הסינגל השלישי של הלהקה You Really Got Me. המודל של הביטלס בשילוב שירים מקוריים לצד קאברים נלקח בחשבון יותר בכיוון של Beatles for Sale מבחינת חוסר הקוהרנטיות, רק שאצל הביטלס זה עבד נפלא באלבום ההוא. העטיפה היפה עוצבה גם כן בסגנון האומנותי של with the beatles רק בגוון אדום מתריס עם הפונט החד משמעי: הקינקס העוצמתיים והמחוספסים כאן. חבל שזה לא השתקף בכל השירים. ברגע שהבינו חברי הלהקה שהסינגל השלישי הוא הצלחה פנומנלית, הם מיהרו לאולפן ההקלטות על מנת לסיים את האלבום בזמן עבור כריסטמס. “היה לנו שבוע לעשות זאת”, סיפר ריי, “אין לי מושג איך הצלחנו. היו רק 6 שירים מקוריים בגלל מגבלת הזמן והשאר היו שירים שהכרנו ויכולנו לבצע מהר מאוד באותה תקופה. אני זוכר שבסשן ההקלטה האחרון עבור האלבום, היו ממש אנשים שדפקו על הדלת כי זלגנו מעבר לזמן ההקלטה”. זה אלבום בוסרי מובהק של חיפוש סאונד ודרך. הקינקס מביאים שירים כמו Beautiful Delilah של צ’אק בקי שפתח את האלבום, מבצעים אותו מהר מאוד בלי לשכוח להדגיש את ליין הבס הנהדר והפעם בכדי לא לחזור על הטעות של סינגל הבכורה, הוא ניתן לדייב לביצוע. לטעמי פתיחה מצוינת וביצוע אדיר. זה מה שהייתי רוצה לקבל באלבום הראשון של להקת R&B בועטת. אבל לא כך הוא. אי אפשר לומר זאת על כל 14 בשירים באלבום. שירים כמו So Mystifying שכתב ריי ומושר כמו מיק ג’אגר, נשמע חצי אפוי כמו גם השיר החצי ביוגרפי על בעיות השינה של ריי Just Can’t Go to Sleep ומביא ביצוע בסגנון להקות הבנות האמריקאיות. חיפוש סאונד, אמרנו. ב Long Tall Shorty של בו דידלי זה שוב חוזר לסאונד הבועט שמרעיד את הלב ושוב זה דייב. ביצוע מלוכלך נפלא שחוזר על עצמו גם בקאבר ל I’m a Lover Not a Fighter. ריי מפציע לרגע ב You Really Got Me אבל גם שם הגיטרה של דייב בולטת. נוצר הרושם שזה האלבום של דייב דיוויס והקינקס. שדייב הוא מנהיג הלהקה והדמות היותר קולית ומגניבה, זו עם השיער הארוך הגולש וריי הוא אמנם כותב השירים המקוריים, אבל מבצע טעון שיפור. דוגמא מובהקת היא כשהוא שוב מנסה להוביל רוקר כמו Too Much Monkey Business ושוב אנחנו מקבלים את אותו אפקט אנמי של Long Tall Sally – אנמיות ווקלית עם גיטרה ובס נפלאים. בקיצור לא האלבום של ריי. חוסר הקונסיסטנטיות של האלבום עשתה את שלה ואני יכול להבין את אותו חובב R&B אי שם ב 1964 שניצב מול מדף התקליטים והיה צריך לבחור בין אלבום של הסטונס לבין זה של הקינקס ובחר לבסוף במיק וקית’. הקינקס מנסים לסחוט את לימון הכריסטמס עד כמה שאפשר ומשחררים בסוף נובמבר, כחודשיים לאחר צאת אלבום הבכורה שלהם, את האי פי Kinksize Session. ההיגיון אומר שהוא יכיל מיחזור של ביסיידים שלא נכנסו לאלבום, אבל לא. מופיעים בו ארבעה שירים חדשים לגמרי. חידוש חביב ל Louie Louie של צ’אק ברי ועוד 3 שירים מקוריים של ריי כולם נוסחתיים וחסרי ייחוד. בסינגל החמישי של הקינקס Tired of Waiting For You לראשונה הפציע ריי דיוויס ככותב שירים בעל פוטנציאל. אמנם מבחינה מבנית השיר חוזר מעט על הנוסחא המוכרת של הקינקס, אבל מעברי המלודיה עדינים וסוחפים, הדיסטורשן רך ועוטף והמילים לא מתנחמדות בכלל: “עשי מה שאת רוצה, רק אל תתני לי להמתין, כי אני עייף מלהמתין לך”. למען האמת, הסינגל הזה הוקלט כבר באוגוסט 1964 יחד עם הסינגל הרביעי all day and all of the night ואפילו נכתב לפניו, אבל נבחר לשחרור רק בינואר 1965. הוא מצליח לשחזר את ההצלחה ולכבוש את המקום הראשון במצעד הסינגלים וממקם את הלהקה נכון לאותם ימים כלהקה השלישית המצליחה אחרי הביטלס והסטונס. גם באמריקה הם מצליחים להתמקם בעשירייה המובילה במצעדים. כך סיפר ריי על התקופה הטובה הזו: “אחת התקופות השמחות ביותר הייתה בסינגפור כשהסינגל החדש Tired of waiting for you טיפס למקום הראשון. היינו בסיבוב הופעות עולמי וממש התגעגעתי הביתה. אחד הכתבים מהדיילי מירור יצר איתי קשר ואמר לי שהסינגל הגיע למקום הראשון באנגליה. כל כך שמחתי, הייתי בודד אז הזמנתי בקבוק שמפנייה ואת המלצר שהביא אותו הושבתי לשתות איתי. רגע שמח…”. #1964

אם יש קטע של הביטלס שהוא מאסטרפיס ללא עוררין, לפחות על ידי, הוא כמובן הקטע המופלא A Day in the Life ואכן גם אתם, קוראי הבלוג ביטלמניקס היקרים, מיקמתם אותו במקום הראשון במדרג שירי הביטלס שלנו 2017. מבחינתי הקטע הזה הוא המשך טבעי ומתבקש לקטע הקודם שהביא לנון Strawberry Fields Forever שהוקלט גם הוא עבור האלבום החדש שהיה אמור להיות מוקדש לחזרה לילדותם בליברפול. זהו גם המשך טבעי ברוח החדשנות האולפנית בעזרתו האדיבה של ג’ורג’ מרטין אבל קשה שלא לשים לב לכתיבה החדשה הזו של לנון. החלומית, הפסיכדלית, המהורהרת. הפעם אנחנו מקבלים כבונוס את אחד משיתופי הפעולה המדויקים והאולטימטיביים בין לנון ומקרטני ביצירה אחת שבה הם שוברים את גבולות המוסיקה המודרנית באופן כללי ובטח את הגבולות שלהם עצמם. לנון סיפר: “זו הייתה עבודה מעולה בין פול לביני. היה לי את החלק של “I read the news today”, וזה הדליק את פול. מדי פעם הדלקנו אחד את השני עם חלקי שירים והוא פשוט אמר ‘כן’ וזה קרה באנג, באנג, ממש ככה. זה קרה בצורה יפהפייה, סידרנו את זה והתחלנו חזרות מה שבד”כ לא היינו עושים באחה”צ לפני כן, כך שידענו בדיוק מה כל אחד מנגן. הצטרכתי מידל אייט עבור השיר אבל זה היה מאולץ מדי. כל השאר הגיע בצורה חלקה, זרם ללא צרות. לפול היה כבר קטע מידל מוכן”. ה’יום בחיים’ שמתאר ג’ון בשיר היה תוצאה של רפרוף במהדורה של ה’דיילי מייל’. ג’ון ישב ועלעל בעיתון בביתו ותוך כדי כתב את השיר על הפסנתר. בין הכתבות שקרא ג’ון הייתה אחת שדיווחה על מסקנותיו של חוקר מקרי מוות בפרשת מותו בתאונת דרכים של טרה בראון, יורש אימפריית גינס בן ה -21. בראון היה ידיד קרוב של ג’ון ופול. הוא התרסק עם מכוניתו ב 18 בדצמבר 1966 בדרום קנזינגטון שבדרום לונדון, לאחר שלא הבחין באור אדום. הבית האחרון של השיר נלקח מתוך טור של הדיילי מייל שנקרא Far And Near וזה מה שנאמר בו: “הבורות בכבישים שלנו: יש 4,000 חורים בכביש בלקבורן, לנקשייר…“ פול סיפר: “זה היה שיר שג’ון הביא אליי לקאבנדיש. זה היה רעיון מקורי שלו. הוא קרא את הדיילי מייל והביא את העיתון אתו לביתי. הוא עלה למעלה לחדר המוסיקה והחל לעבוד על זה. היה לו את הבית הראשון, הקטע על המלחמה וקצת מהבית השני”. בשורה “I saw a film today, oh, boy, The English army had just won the war” , קרץ לנון לקריירה הקולנועית הקצרצרה שלו בסרט How I Won the War שביים ריצ’ארד לסטר (וביים את שני הסרטים הראשונים של הביטלס). בסט הצילומים אגב, נכתב מאסטרפיס אחר – Strawberry Fields Forever. לנון סיפר על השלמת המילים: “עדיין הייתה מילה אחת חסרה כאשר הגענו להקליט. ידעתי שהכיוון צריך להיות משהו שקרה באלברט הול. משום מה לא יכולתי לחשוב על הפועל. מה עשו החורים לאלברט הול ? זה היה טרי דוראן, (סוחר מכוניות לשעבר וידיד של בריאן אפשטיין, שהפך מאוחר יותר למנהל זרוע הפאבלישינג של חברת אפל) שאמר כי “מילא” את אלברט הול. וזהו זה. אולי חיפשתי את המילה הזאת כל הזמן “fill“, אבל לא יכולתי לשים את הלשון שלי על זה. אנשים אחרים לא בהכרח נותנים לך מילה או שורה, הם פשוט זורקים את המילה שאתה מחפש במקרה…”. לנון וטרי דוראן לאחר המאסטרפיס הקודם שלהם Revolver, הביטלס נכנסים כבר בסוף נובמבר 1966 לאולפן כדי לעבוד על האלבום הבא וזאת לאחר הפסקה שלקחו כל חברי הלהקה לעיסוקיהם השונים. קצת על קונספט החזרה לימי הילדות בליברפול. השירים הראשונים שהובאו לפרויקט היו כאמור Strawberry Fields Forever שנכתב על זיכרונות הילדות של ג’ון ו Penny Lane בו נזכר פול במחוזות הילדות שלו. באותם סשנים הוקלט גם When I’m 64 שהתאים לקונספט מכיוון שנכתב בהפוך על הפוך על ידי מקרטני הנער בן ה 15 על העתיד הרחוק שלו. באותה רוח של חזרה לילדות, נכתב גם הקטע האמצעי של מקרטני ל A Day in the Life – קטע לא גמור על שגרת יומו של תלמיד חולמני בליברפול שבמקרה קוראים לו פול. “זה היה שיר אחר לגמרי, אבל זה התאים. אני זוכר איך זה לרוץ על הכביש כדי לתפוס אוטובוס לבית הספר, לחטוף שאכטה ולהיכנס לכיתה. זה היה השתקפות של הלימודים שלי, מישהו היה מדבר והייתי נכנס לחלום. זה היה השיר היחיד באלבום שנכתב כפרובוקציה מכוונת”. לגבי הפרובוקציה סיפר ג’ורג’ מרטין: “זו בהחלט הייתה התייחסות למריחואנה, ‘מצאתי את הדרך למעלה ולקחתי שאכטה’, זה היה התייחסות לסמים … הם תמיד היו נעלמים לנשנוש קטן. הם מעולם לא עשו את זה מולי. הם תמיד ירדו למטה לקנטינה ומאל אוונס נהג לאבטח”. המכנה המשותף של יום בחייו של איש בוגר שמעיין בעיתון, יחד עם חזרה לילדות, ליום בחייו של תלמיד בית ספר מבריקים בעיניי. כמה הם שונים. האיש המבוגר יושב פאסיבי ומתבונן על מה שקורה בעולם ללא היכולת לשנות ולשלוט במה שקורה לעומת התלמיד התזזיתי והאקטיבי שחושב שהוא יכול לשנות את העולם ואת עולמו שלו, עד שייווכח שזו משימה קשה מנשוא. ההתמזגות של 2 העולמות שבעיקרן שונים אחד מהשני מהותית, סביב אותו רעיון מתחברות ומתלכדות בצורה מושלמת. הקונספט הזה של החזרה לילדות נקבר סופית כשבריאן אפשטיין דרש הוצאה מהירה של סינגל חדש של הביטלס ומכיוון שהחומרים הזמינים והחזקים ביותר היו Strawberry Fields Forever ו Penny Lane, הם אכן השתחררו כסינגל בדאבל איי סייד משותף ב 17 בפברואר 1967. ב 19 בינואר 1967 מתחילה העבודה על A Day in the Life שיהיה השיר שיסגור את האלבום ‘מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר’, כשכותרתו באותה העת היא “In the Life Of”. היום מתחיל בחזרות באולפן כשלנון מנגן בפסנתר, מקרטני באורגן, הריסון בגיטרה אקוסטית וסטאר בתופי קונגה. יום ההקלטות הראשון החזרות אמנם הוקלטו, אך נמחקו מאוחר יותר וכשמתחילות ההקלטות עצמן, מערך הכלים משתנה: לנון שר קולות ומנגן על גיטרה אקוסטית, מקרטני עובר לפסנתר, הריסון על המאראקס (כלי לטיני שמוציא קולות רשרוש בעת נענועו) ורינגו נשאר על הקונגה. מיקום כל אחד מחברי הלהקה באולפן יחד עם הכלי שניגן בו הטייק הראשון נפתח עם ההכרזה של ג’ף אמריק על שם השיר: In the Life Of ושזהו הטייק הראשון. שומעים את כיוונוני הכלים, את כיוון השעון ובעיקר שמשהו חשוב ודרמטי הולך לקרות. ג’ון נותן הוראות אחרונות, ספק רציניות ספק לא: ‘הנמיכו את המיקרופון לפסנתר פשוט שימרו את זה על המאראקס שלי, אתם יודעים. אתם מכירים את הפסנתרים הישנים האלו‘ ואז הוא החל לספור על מנת להיכנס לקצב של השיר, אבל במקום לספור ‘אחת, שתיים, שלוש’ הוא סופר פעמיים בעזרת שם יצירתו המוכרת של צ’ייקובסקי, sugar plum fairy (פיית שזיף הסוכר). הקטע המגשר או ההפסקה בין 2 הקטעים של ג’ון ופול היה בגדר חידה ולא היה ברור מה לעשות אתו ולכן בינתיים, מל אוונס קיבל את התפקיד החשוב מאוד. הוא יהיה זה שיספור את מספר התיבות שבין לבין. כשסיים לספור קיבל תפקיד חשוב לא פחות, הפעלת צלצול של שעון מעורר כדי לסמן שבקטע זה יהיה אמור הקול של פול להיכנס. השעון המעורר נשאר בהקלטה ובמיקס הסופי והתחבר בצורה גאונית עם תחילת השירה של מקרטני woke up, fell out of bed. הנה טייק 1 המלא מתוך הקופסא שיצאה לציון 50 שנה לאלבום ‘סרג’נט פפר’: ג’ורג’ מרטין סיפר על הטייק הראשוני הזה: “ג’ון שר בזמן שניגן בגיטרה האקוסטית. אפילו בטייק המוקדם הזה, הקול שלו העביר בי צמרמורת“. ג’ף אמריק סיפר: “ברגע שהוא [ג’ון] התחיל לשיר, נאלמנו דום. הרגש הטהור בקולו גרם לשיער בעורפי לסמור“. 4 טייקים הוקלטו באותו היום. זהו טייק 2 שבו ג’ון כבר ספר ב 1,2,3,4 רגיל ועדיין הקול שלו מצמרר: וטייק 4: לאחר מכן הקליט ג’ון את הקול המוביל על גבי טייק 4. קולו היה עכשיו עמוס באקו ועל פי ג’ף אמריק היה עוד יותר מדהים מאשר בהקלטות הקודמות. למחרת, ביום השני לעבודה על השיר, ב 20 בינואר, התיישב ג’ון יחד עם ג’ורג’ מרטין בחדר הבקרה ויחד הם בחרו את הביצוע הקולי הטוב ביותר עבור השיר. טייק 4 שימש כנקודת ההתחלה וממנו הכינו הטכנאים מיקס חדש שדחס את 4 הערוצים שבטייק, ל 2 ערוצים על מנת לפנות ערוצים לעוד תוספות. המיקס החדש נקרא ‘טייק 6’ ואליו הוסיף מקרטני ערוץ בס ורינגו תופים. ג’ורג’ הריסון הוסיף ליווי של גיטרה חשמלית שלא תשרוד עד למיקס הסופי אבל אפשר לשמוע אותה בטייק 6 בערך מדקה 0:50. לאחר מכן מקליט מקרטני את הקולות שלו לערוץ השני כשהוא שר everybody spoke במקום somebody spoke ולאחריו כשמבין שטעה הוא פולט “oh shit”. הסשן הזה מסתיים לאחר חצות והביטלס מתפזרים לביתם. הנה טייק 6: ב 3 בפברואר חוזרים הביטלס לעבוד על השיר. ביום הזה נעשים בעיקר תיקונים ל ‘טייק 6’. פול מתקן את הטעות שעשה במילים ויחד עם רינגו הם מקליטים מחדש את קטעי הבס והתופים. כאן שווה להתעכב על התופים של רינגו ולומר שאלו קטעי תופים מרגשים ונפלאים שלו ולדעתי זוהי אחת התרומות הענקיות שלו גם לשיר וגם לאלבום פפר. פילרים דומים יחזרו בצורה מרגשת לא פחות ב God מאלבומו הראשון של לנון Plastic Ono Band. ג’ף אמריק סיפר: “פול הציע שרינגו לא יתופף בצורה רגילה אלא בצורה יותר משוחררת בקטע הזה ואפשר היה לראות שזה לא מצא חן בעיניי רינגו: ‘נו באמת פול, אתה יודע עד כמה אני שונא מתופפים נוצצים’, אבל ג’ון ופול הדריכו אותו ועודדו אותו והוא עשה אוברדאב שהיה ספקטקולרי, עם המון פילים של טום טום”. הנה קטעי הבס והתופים מבודדים: לאחר שסיימו, הגיע זמן ההכרעה בעניין התיבות שעמדו עירומות וריקות. ג’ורג’ מרטין סיפר: “השאלה הייתה איך אנחנו הולכים למלא את 24 התיבות הריקות? למען האמת זה היה ממש משעמם ככה. אז שאלתי את ג’ון אם יש לו רעיונות. כמו תמיד ניסיתי להיכנס לו לתוך הראש, לגלות את התמונה שהוא רצה לצבוע ולהגשים אותה עבורו. ג’ון אמר: ‘אני רוצה שזה היה כמו אורגזמה מוסיקלית…אני רוצה לשמוע בילד אפ ענק, מאפס למשהו אבסולוטי, כמו סוף העולם. אני רוצה שתהיה תזמורת סימפונית עבור זה. אגיד לך מה ג’ורג’. אתה תקבע עם תזמורת סימפונית ואנחנו נאמר להם מה לעשות’ “. ג’ורג’ מרטין ניסה להניא את ג’ון מהרעיון. “בחייך ג’ון אין מצב שתצליח להושיב תזמורת ולומר להם ‘זה מה שאנחנו רוצים שתעשו’. חייבים לכתוב להם משהו. ‘למה?’ ג’ון שאל. עניתי שהם מנגנים בכלים שונים ואלא אם יש לך זמן להסתובב בניהם ולדבר עם כל אחד, זה לא יעבוד”. בעיה אחרת שהטרידה את מרטין הייתה העלויות לתזמורת סימפונית מלאה של 90 נגנים. מי שדווקא הציע רעיון מעניין היה רינגו: ‘בואו נביא חצי תזמורת ונגרום להם לנגן פעמיים’. ג’ון שאהב את הרעיון אמר לג’ורג’ מרטין: “קדימה בואו נעשה זאת”. ג’ורג’ מרטין סיפר: “כולנו הרגשנו תחושה של אירוע, שכן זו הייתה התזמורת הגדולה ביותר שהשתמשנו בה בהקלטה של הביטלס. אז לא הייתי כל כך מופתע כשפול התקשר ואמר, ‘תראה, אכפת לך לבוא בחליפת ערב ? ‘.עניתי ‘למה? מה הרעיון?’ פול המשיך, ‘חשבנו שנהנה. אף פעם לא היתה לנו תזמורת גדולה, אז חשבנו שיהיה לנו כיף הערב. אז תבוא בחליפה? והייתי רוצה שכל התזמורת תבוא גם בחליפות’. עניתי, ‘טוב, זה עלול לעלות קצת יותר, אבל נעשה את זה. ומה אתם הולכים ללבוש?’, פול ענה, ‘את בגדי ההיפים הרגילים שלנו’ “. ה 10 בפברואר היה יום חשוב עבור השיר הזה ואולי אפילו לפרויקט פפר כולו. 40 נגני תזמורת מגיעים אחר כבוד לאולפני EMI ומסתדרים באולפן מספר 1. ג’ורג’ מרטין סיפר: “סימנתי את המוזיקה ב’פייניסימו’ בהתחלה ו’פורטיסימו’ בסוף. כולם היו אמורים להתחיל בשקט ככל האפשר, כמעט בלי קול, ולסיים בהמולה מתפרצת. ובנוסף לתרגול המוזיקלי המדהים הזה, אמרתי להם שהם יעשו משהו שבניגוד לכלל הבסיסי ביותר של התזמורת. הם לא יקשיבו למה ששכניהם מנגנים”. ג’ורג’ כותב גם את הקטע הדרמטי שניגנה התזמורת באמצעו של השיר ממש כשפול מסיים את הקטע שלו. האתגר הגדול היה הקלטת התזמורת. כמעט ולא נשארו ערוצים פנויים בטייק שעשו הביטלס ולכן הציע ג’ורג’ מרטין לעשות שימוש במכשיר הקלטה נוסף של 4 ערוצים כשברקע ינוגן הטייק שעשו הביטלס. התזמורת הוקלטה 4 פעמים כל פעם לערוץ אחר במכונת ההקלטה השנייה בזמן שהטייק של הביטלס מתנגן במכונה הראשונה שהיתה צריכה להיות מסונכרת בדיוק עם המכונה השנייה. כך סיפר הטכנאי קן טאונסנד: “ג’ורג’ הגיע אליי בבוקר ואמר ‘קן יש לי אתגר עבורך. אני רוצה להריץ 2 מכונות הקלטה של 4 ערוצים יחדיו בערב. אני יודע שזה לא נעשה עדיין, האם תוכל לעשות זאת?’ הלכתי וחזרתי עם שיטה בה הזנתי טון ברמה של 50 ממכונה אחת ואז הגברתי את הוולטג’ כדי להניע את המנוע של המכונה השנייה, התוצאה היא ששניהם עבדו בסנכרון. הרעיונות האלו עובדים מפעם ראשונה או שלא עובדים בכלל. זה עבד מהפעם הראשונה. בסשן ההקלטה של התזמורת, הרצנו את הטייק של הביטלס ממכונה אחת ואת התזמורת הקלטנו בשנייה ואז הרצנו אחורה והקלטנו שוב ושוב ושוב עד שהיו לנו ארבעה ההקלטות של התזמורת”. לא רק חליפות ערב עיטרו את הנגנים. על מנת להקליל את האווירה תוך כדי הנגינה ולהוציא את הנגנים מהמוד הרציני שלהם, חולקו להם אביזרים ותחפושות כמו למשל אפים מפלסטיק, משקפיים מוזרות וכובעים והם נדרשו לחבוש אותם בזמן שהם מנגנים. כיאה לאירוע גדול שכזה, גם אורחים הוזמנו לאולפן בניהם פטי בויד, מיק ג’אגר, בריאן ג’ונס, קית’ ריצ’ארס, דונבן, מריאן פיתפול ומייק נסמית’ מהמאנקיז. מיק ג’אגר וקית’ ריצ’ארדס ג’ון וג’ורג’ עם מייקל נסמית’ פול לקח על עצמו את תפקיד המסביר הלאומי והסתובב בין חברי התזמורת על מנת להסביר להם בדיוק איך הם רוצים שכל אחד ינגן באותה צורה משוחררת ולא פורמלית. הגישה לא התקבלה אצלם בטבעיות והם חזרו ושאלו אם פול מתכוון למה שהוא דורש מהם. לאחר מכן פול החליט שהוא רוצה לשמש כמעין מנצח על התזמורת מה שכן הקליל את האווירה וגרם לנגנים לנגן בצורה חופשית יותר. סשן התזמור הוסרט בווידאו עבור סרט שתוכנן על העשייה של האלבום שנגנז לבסוף. לאחר שהסתיים סשן הקלטת התזמורת כולם עמדו ומחאו כפיים והנגנים עזבו את האולפן. עכשיו נותרה רק בעיה אחת – איך מסיימים את השיר הגרנדיוזי הזה? הביטלס אספו את כל האורחים שהגיעו לשם וביחד הקליטו את עצמם מזמזמים ומהמהמים תו עבור 8 התיבות שבסוף השיר. הטייקים של הזמזומים תויגו כ 8 עד 11. עד ל 22 בפברואר, הכל היה טוב ויפה וזה היה סופו של השיר. באותו היום החליטו החברים שהסוף הזה לא מספיק דרמטי ועוצמתי. עלה רעיון שהשיר יסתיים באקורד רועם של פסנתר, משהו שיתכתב עם הדרמה התזמורתית. ההקלטה בוצעה באמצעות 3 פסנתרים בהם ניגנו ג’ון, פול, רינגו ומל אוונס את אקורד E. נדרשו 9 טייקים כדי להקליט את ‘רעם הפסנתרים’ הזה מפני שהמבצעים התקשו להכות את האקורד על הפסנתרים בדיוק באותו זמן. טייק 7 היה הארוך ביותר – 59 שניות, אבל טייק 9 היה הטוב ביותר. צלילי הפסנתר הוכפלו כדי ליצור סאונד מלא יותר וג’ורג’ מרטין הוסיף גם אורגן ההרמוניום. הוא סיפר: “רציתי שהאקורד יימשך זמן רב ככל האפשר, אמרתי לג’ף אמריק שזה יהיה תלוי בו. מה שעשיתי היה לקבל את הביטלס ואת עצמי באולפן בשלושה פסנתרים. ואז קראתי, “מוכנים? אחת, שתיים, שלוש ! קראש! כולנו פגענו באקורדים חזק ככל האפשר. בחדר הבקרה ג’ף שלט בקלט הקול מהאולפן – כשהקול גווע אז הוא לאט לאט הגביר את ההקלטה, בעוד שאנחנו שומרים על שקט כמו עכברים. המיקרופונים ממש קלטו את מיזוג האוויר”. את הניסיונות תוכלו לשמוע כאן: את התוצאה הסופית הנפלאה של השיר אתם כולכם בוודאי מכירים, אבל קשה לי להאמין שיש מי ששומע את השיר גם בפעם המיליון ולא נשאב שוב ושוב לתוכו. קשה להישאר אדיש לאקוסטית הנהדרת שמתמזגת בצורה מושלמת עם הקול הנהדר של ג’ון, הפסנתר היפהפה, השעון המעורר, קטע החזרה לילדות והתזמורת הרועמת והכל יחד עם מילויי התופים הנהדרים של רינגו. בואו תאזינו עוד פעם אחת ותוכלו אז גם לצפות בצילומים המהפנטים מתוך ה 10 בפברואר בסשן הקלטת התזמורת. אין לי מה לומר יותר .זה פשוט קטע מושלם! השיר כאמור סגר את האלבום המהפכני של הביטלס Sgt Pepper’s Lonely Hearts Club Band ששוחרר ב 1 ביוני 1967 ונבחר בשני מצעדי שירי הביטלס שלנו על ידי הקוראים והמאזינים למקום הראשון שזה כמובן הישג לא מבוטל בפני עצמו. #ציקובסקי #גורגמרטין #גףאמריק #קיתריצארס #רינגוסטאר #גוןלנון #בריאןאפשטיין #גורגהריסון #פולמקרטני #מלאוונס #StrawberryFieldsForever #טרידוראן #pennylane #טרהבראון #ריבולבר #דיילימייל #פאטיבויד #סרגנטפפר #ביטלס #whenIm64 #מיקגאגר

אחרי זמן הצבעה של שבועיים ועיבוד הנתונים אנחנו גאים להציג לכם את תוצאות מצעד שירי הביטלס האהובים על קוראי ומאזיני ביטלמניקס 2020. לפני 3 שנים, כשפתחנו את הבלוג הזה, ערכנו מצעד דומה. עכשיו, כשאנו מציינים 50 שנה לפירוק הלהקה, חשבנו שיהיה נחמד לעדכן את המצעד. כ-200 אנשים הצטרפו אלינו להרפתקאה הזו. התוצאות הצליחו להפתיע ולא להפתיע בו זמנית, אבל על ההפתעות נדבר בחלק השני שיגיע מחר. יש לציין כמובן שמדובר בשעשוע, סוג של משחק אסקפיסטי לתקופה קשה. בלעדכם הבלוג והפודקאסט שלנו היו חסרי ערך ואנו מודים לכם מאוד על ההקשבה, הקריאה, שיתוף הפעולה והתגובות החמות. מי שמעונין ועדיין לא עשה זאת, מוזמן כמובן להאזין לפרק הפודקאסט בו חשפנו את צמרת הרשימה של המצעד. בפרק גם נערכה ההגרלה של הפרס – ספר צילומים נפלא של הביטלס בו זכתה גלי צברי. לפני שאתחיל לתת קצת מספרים, רציתי לדבר על כמה מההחלטות שקיבלנו. הראשונה – אלו שירים יכנסו למצעד. ההחלטה היתה להכניס את 213 השירים שהביטלס הקליטו בשנות פעילותם ושיצאו באופן רשמי באותה תקופה. כלומר – קטעים שיצאו מאוחר יותר, באנתולוגיות ומקומות שונים נוספים, לא נכנסו. החלטה קשה אף יותר היתה לחלק את שירי המחרוזת שבצד השני של “אבי רואד”. היו כל מיני אופציות. בהתחלה חשבנו להשאיר אותה כמחרוזת מאוחדת. אבל בצורה כזו היא מקבלת יתרון לא הוגן. אז חשבנו לפרק אותה לחלקים – למשל מר חרדל המרושע ואחותו ביחד, אבל אז מה עושים עם זו שנכנסה דרך חלון הרחצה? בסוף הוחלט, תוך שאנו מבינים שזה מחליש את כוחם של השירים, לחלק את המחרוזת לשירים בודדים. החלטה נוספת נוגעת לאופן שבו אציג לכם עכשיו את הנתונים. בחלוקה לפי אלבומים איך להתייחס לסינגלים שצורפו ל”מג’יקל מיסטרי טור”? כחלק מהאלבום, כפי שאנו מכירים אותם עכשיו, או כסינגלים, כפי שיצאו באנגליה בזמן אמת? החלטתי להתייחס אליהם כסינגלים. מה לעשות עם השירים שנכנסו מתוך פסקול הסרט “צוללת צהובה”? 3 שירים נכנסו. 1 מהם הוקלט בשנת 1967 ועוד שניים בתחילת 1968. האלבום יצא ב-1969. איך להגדיר את השנים של השירים? בגלל שמדובר בפסקול שהורכב מפיסות שונות, בחרתי ללכת לפי השנים בהן הוקלטו השירים. ומה עם Let it be? האלבום הוקלט בתחילת 1969, עוד לפני “אבי רואד” אבל יצא רק בשנת 1970, אחרי שהלהקה כבר לא היתה קיימת. בחרתי לשייך את שיריו לשנת 1969. אז מה אומרים המספרים, אתם שואלים? כ-200 בוחרים בחרו כל אחד את 5 שירי הביטלס האהובים עליו. מתוך 213 השירים נכנסו למצעד, לפחות עם קול אחד, 149 שירים. זו כמות עצומה ואולי הדוגמה הטובה ביותר לסיבה שהביטלס כל כך אהובים ורלוונטים גם בימינו. במהלך מעט יותר מ-7 שנים, הקליטו הביטלס קטלוג כל כך מגוון שנע בין כל כך הרבה סיגנונות, שכל אדם כמעט יכול למצוא שיר אהוב שלהם. אני מכיר באופן אישי מישהו שממש לא מחבב את הביטלס וחושב שמדובר בלהקה שהיא לחלוטין אוברייטד. עדיין, הוא לא יכול להתכחש לכך שיש להם כמה שירים מעולים. כמה הולם שכשאנו באים לבדוק כמה שירים כתב כל חבר להקה, מבין השירים שנבחרו, כמות השירים שכתב לנון זהה לכמות השירים שכתב מקרטני. כל אחד מהם כתב 54 שירים. בנוסף, הם כתבו יחדיו 12 שירים נוספים. ג’ורג’ הריסון כתב 19 שירים שנכנסו למצעד, רינגו כתב שיר אחד וקטע אינסטרומנטלי אחד (Flying מתוך “מסע הקסם המסתורי”) נכתב על ידי כולם. 8 משירי המצעד הם קאברים, ואף אחד מהם לא קיבל יותר מ-2 קולות. מהי שנת הביטלס האהובה עליכם? בואו נבדוק. זוהי כמות השירים שנבחרה מכל שנת יצירה – 1963 – 17 שירים 1964 – 17 שירים 1965 – 24 שירים 1966 – 16 שירים 1967 – 23 שירים 1968 – 27 שירים 1969 – 27 שירים על פניו רואים שאתם אוהבים מאוד את כלל הקטלוג של הביטלס, אבל גם אי אפשר לפספס את העובדה שאתם מעדיפים יותר את היצירה המאוחרת. עם זאת, דווקא שנת האמצע, 1966, היא השנה האהובה ביותר עליכם. זוהי השנה היחידה בה יצא אלבום אחד ולא שניים (בשנת 1968 יצא כזכור אלבום כפול) כך שאם תחלקו את מספר השירים בכל שאר השנים ב-2, תקבלו מספר קטן יותר. מכיון שלטעמי 1966 ו”ריבולבר” הם שיא המהפכנות המוסיקלית של הביטלס, אז באופן אישי אני מסכים. כשעוברים להסתכל על 20 המקומות הראשונים, 38 שירים שקיבלו 7 קולות ומעלה, אנחנו רואים שהחלוקה בין לנון ומקרטני נשמרת עם 17 שירים של מקרטני ו-16 של לנון. הריסון, לעומת זאת, יורד ל-3 שירים בלבד. לנון ומקרטני יחד תורמים 2 שירים. השוני הגדול נמצא בשנות הפעילות הבולטות שמופיעות ב-20 המקומות הראשונים: 1963 – 2 שירים 1964- 3 שירים 1965- 4 שירים 1966 – 4 שירים 1967 – 9 שירים 1968 – 6 שירים 1969 – 10 שירים אין ספק שכשמגיעים לשירים האהובים על רוב המצביעים, החלק השני של הקריירה של הביטלס מנצח בגדול. ההפתעה מבחינתי היתה האלבום הלבן, שחשבתי שיכניס בשלב המתקדם הזה יותר שירים והכניס רק 4. ושוב, אל תשכחו ששנת 1966 אמנם הכניסה רק 4 שירים, אבל זו השנה היחידה עם אלבום יחיד כך שלמעשה היא השנה ה-3 הפופולרית ביותר. לפי החלטה שרירותית שלנו, המצעד באופן רשמי מכיל את 20 השירים שקיבלו 7 קולות ומעלה. 38 שירים כאלה קיימים בו. היום נעבור על מקומות 20 עד 16 (שמכילים 18 שירים) ומחר על 15 המקומות הראשונים. אבל לפני כן, הנה הרשימה המלאה של השירים שהגיעו עד מקום 20. מקום 26 את המקום ה-26 חולקים 45 שירים שכל אחד מהם קיבל הצבעה אחת. ואלה השמות: All I’ve Got To Do All Together Now Anytime at all Ask Me Why Baby It’s You Baby You’re A Rich Man Bad Boy Carry That Weight Chains Cry Baby Cry Flying For You Blue Good Morning Good Morning Good night Helter Skelter Honey Pie I Don’t Want To Spoil The Party I Me Mine I Need You I’m Only Sleeping If I needed someone It Won’t Be Long It’s Only Love Long Tall Sally Love Me Do Love You To Lovely Rita Ob-La-Di, Ob-La-Da Revolution Revolution 1 She Came In Through The Bathroom Window She Loves You Tell Me What You See The Ballad Of John And Yoko There’s A Place Ticket To Ride Wait What You’re Doing Wild Honey Pie Within You Without You Words Of Love Yes It Is You Know My Name (Look Up The Number) You’re Going To Lose That Girl You’ve Got To Hide Your Love Away אז מה יש לנו בבחירות האלה? 18 מהשירים נכתבו על ידי לנון, 12 על ידי מקרטני, 3 שירים הם כתבו יחד. הריסון אחראי ל-6 שירים. יש 5 קאברים ובנוסף את הקטע האינסטרומנטלי Flying שנכתב על ידי כולם. שנת 1965 מככבת כאן עם 9 שירים. 1963 ו-1968 נהנות מ-8 שירים כל אחת. מה זה אומר? בעיקר שכשזה מגיע לבחירות אישיות, לשירים שמרגשים כל אחד מאיתנו באופן ספציפי, הביטלס מספקים שירים בכל כך הרבה סיגנונות ודרך כך מאפשרים לאנשים להתחבר לשירים מוקדמים או מאוחרים בלי שום קשר לטענה על התקדמות מוזיקלית או הפקתית, או אפילו התפתחות בכתיבה. כשמשהו עובד לך, הוא עובד לך, וזה מה שחשוב. מקום 25 את המקום ה-25 חולקים 28 שירים שכל אחד מהם קיבל 2 קולות. אלה השמות: A Hard Day’s Night A Taste Of Honey Blue Jay Way Dig A Pony Don’t Bother Me Getting Better Girl Got To Get You Into My Life I Should Have Known Better I Want To Tell You I’ll Be Back I’ve Got A Feeling Mean Mr Mustard Mother Nature’s Son Nowhere Man One After 909 Only A Northern Song Paperback writer Rocky Raccoon Savoy Truffle Taxman The Night Before The Word Till There Was You Twist And Shout With A Little Help From My Friends Yer Blues You Won’t See Me אז מה יש לנו כאן? 8 שירים שכתב לנון, 7 שירים שכתב מקרטני, 6 שירים שכתב הריסון, 4 שכתבו לנון ומקרטני ביחד ועוד 3 קאברים. השירים מכסים נאמנה את כל שנות היצירה של הביטלס ונראה שאף פן ביצירה של הלהקה לא צריך להתלונן. כאן אנו פוגשים בפעם האחרונה את גרסאות הכיסוי. מכאן ועד סוף המצעד כל השירים נכתבו על ידי הלהקה. מקום 24 למקום ה-24 הגיעו 19 שירים עם 3 קולות כל אחד. And Your Bird Can Sing Back In The USSR Get Back I Call Your Name I Will I’ll Follow The Sun I’m Happy Just To Dance With You Lady Madonna Octopus’s Garden Old Brown Shoe Sexy Sadie She Said She Said She’s A Woman The Inner Light Think For Yourself This Boy Two Of Us When I’m Sixty-Four Yellow Submarine 9 שירים כתב מקרטני, 5 כתב לנון, 3 כתב הריסון, השיר היחידי של רינגו נמצא כאן ושיר אחד של לנון ומקרטני. 13 מתוך 19 השירים הם מ”ריבולבר” וצפונה, אבל שנת 1964 אהובה במקום הזה במיוחד עם 4 שירים. מקום 23 במקום ה-23 נמצאים 4 שירים שכל אחד מהם קיבל 4 קולות: Eight Days A Week Fixing A Hole I Saw Her Standing There Long, Long, Long שני שירים נכתבו על ידי מקרטני, הריסון כתב שיר אחד (יפה יפה יפה) ולנון-מקרטני כתבו יחדיו שיר אחד. מתוך 19 השירים שהריסון הכניס, 16 כבר הופיעו עד השלב הזה. מה זה אומר? למען האמת דברים מעניינים, אבל נשמור אותם למחר. מקום 22 9 שירים הגיעו למקום ה-22 עם 5 קולות לכל אחד. Being For The Benefit Of Mr Kite! Drive My Car Hello, Goodbye I Feel Fine Julia Martha My Dear Michelle The Long And Winding Road Your Mother Should Know 6 מתוכם כתב מקרטני ו-3 כתב לנון. מקום 21 במקום ה-21 נמצאים 6 שירים עם 6 קולות כל אחד: Day Tripper Do You Want To Know A Secret I Want You (She’s So Heavy) Oh! Darling Rain We Can Work It Out 4 שירים כתב לנון, אחד כתב מקרטני ולנון-מקרטני כתבו יחדיו אחד נוסף. עד כאן הרשימה של 111 השירים שבחרתם והגיעו עד המקום ה-21. עכשיו אנו מגיעים לתוצאות של השירים האהובים עליכם ביותר. אלה שקיבלו 7 שירים ויותר והגיעו כך ל-20 המקומות הראשונים. ליד כל שיר נכתוב לאיזה מקום הוא הגיע במצעד הקודם. שימו לב למשהו חשוב בהשוואה הזו – כדי להגיע למקום ה-20 במצעד הקודם, שיר היה צריך לקבל 3 הצבעות. במצעד הנוכחי, 3 הצבעות היו מביאות את השיר למקום ה-24. המקום ה-20 את המקום ה-20 חולקים יחד 7 שירים שכל אחד מהם קיבל 7 הצבעות. החלוקה היא שווה – 3 של לנון, 3 של מקרטני ואחד שנכתב על ידי שניהם. השירים מתפזרים בצורה יפה לאורך שנות הקריירה כולה. I Want To Hold Your Hand – Single – 1963 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות) הסינגל הזה היה ללא ספק נקודת מפנה בקריירה של הביטלס. כבר כשהגיע לחנויות ב-29 בנובמבר 1963, הוא הוזמן בלמעלה ממליון עותקים, ארוע שלא התרחש מעולם באנגליה. זו אחת הסיבות שקפיטול, חברת התקליטים האמריקאית בשליטת EMI שסירבה להוציא את הביטלס עד כה, החליטה להוציא את הסינגל בארה”ב. הסינגל היה אמור לצאת בארצות הברית בינואר 1964, כדי ליצור קשר עם ההופעה הראשונה של הביטלס אצל אד סאליבן וכך להגביר את המכירות, אבל הוצאתו הוקדמה לדצמבר. הסיבה היתה פשוטה – דרישת הקהל. כתבת טלוויזיה קצרה ששודרה על הלהקה בדצמבר גרמה למרשה אלברט בת ה-15 להתקשר לתחנת הרדיו המקומית ולבקש שישמיעו שם מוסיקה של הביטלס. וכך, בפשטות, הביטלמניה ניצתה בארה”ב במהירות שיא והסינגל הזה גרף את כל הקופה. ואכן, השיר הנהדר הזה שנכתב על ידי לנון ומקרטני מציג את הלהקה בשיא קסמה ההתחלתי – מפתיחה אנרגטית, דרך ההרמוניות הנהדרות שלהם, הרומנטיקה של הפזמון ומחיאות הכפיים הנהדרות האלה. Things We Said Today – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות) כמה יפה השיר הזה. שיר אהבה מלנכולי. המילים הן לא בהכרח פאסימיות, אבל עננה מרחפת מעל. נוטים לזלזל בכתיבת המילים של מקרטני, בטח כשמשווים אותם לג’ון, אבל זאת טעות. נכון, הוא לא בוחל בשורות כמו Ob-la di, ob-la-da, life goes on, bra La-la, how the life goes on אבל מצד שני הוא גם כותב מילים כה יפות בשירים כמו זה. הוא סיפר: “כתבתי את Things We Said Today על גיטרה אקוסטית. זה היה סוג של שיר נוסטלגי, מין נוסטלגיה עתידית, נזכור את הדברים שאמרנו היום מתישהו בעתיד. השיר שיגר את עצמו לעתיד ואז היה נוסטלגי לגבי היום – טריק נחמד. מין שיר מתוחכם וקטן.“ גם הביצוע המצוין מטעין את השיר באווירה מיוחדת, הרבה בזכות הגיטרה האקוסטית של לנון שלא מתבייש לפרוט עליה באגרסיביות מסויימת. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 14 עם 9 הצבעות) כנראה האלבום הידוע ביותר של הביטלס, ועם זאת האלבום שלא ימצא בפסגת האלבומים האהובים ביותר של הביטלס אצל רוב המעריצים. הוא היה האלבום הנמכר ביותר באנגליה בשנות ה-60 ונחשב כאלבום שהשפעותיו על התרבות היו רבות. על אף שנחשב לאלבום הקונספט הראשון, הוא לא באמת היה הראשון, ורבים יאמרו שגם לא היה אלבום קונספט. כך או כך, אני חושב שקשה שלא להעריך את העבודה המדהימה אותה עשו באולפן פול, שהגדיר את עצמו בראיון מאוחר יותר כמי שהיה הבמאי של הפרוייקט, וג’ורג’ מרטין. גם ג’ון, שמאוחר יותר הביע את חוסר העניין שלו בפרוייקט, היה בזמן אמת נלהב מאוד ותרם ככל יכולתו. כשזה מגיע לג’ורג’ הריסון ורינגו… הם ככל הנראה נהנו פחות בפרוייקט הזה. אין ספק שכאן התחיל סוג הקרע בעבודה האולפנית, שיוביל לאופן בו יוקלט שנה מאוחר יותר האלבום הלבן. שיר המסגרת, גם אם אינו השיר הטוב באלבום, מסמן על שלל האפקטים שלו, את האלבום כולו – אלבום שהוא בעצם שיר אהבה לתרבות המוסיקלית הבריטית של המאה ה-20 עד למועד יצירת האלבום. ג’ורג’ מרטין טען שמי שלא שמע את האלבום הזה במונו, לא שמע אותו מעודו. אני נוטה להסכים איתו. לכן אצרף פה את ה-Reprise של השיר במונו. שימו לב כמה עוצמתי הוא נשמע, כשהכלים לא מחולקים באופן כל כך בוטה בין ימין ושמאל. בנוסף, בסוף תוכלו לשמוע צעקות של פול שלא נמצאות בגרסת הסטריאו. Hey Bulldog – Yellow Submarine – 1969 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות) לנון, כפי שאהב כל כך לעשות, ביטל את השיר כחסר משמעות. הוא היה צריך לכתוב שיר לסרט “צוללת צהובה” ושרבט משהו. אם אתם שואלים אותי, אז בין השורות יש יותר ממה שלנון הסכים להסגיר, אבל על זה כבר נכתוב בפוסט שיכתב יום אחד על השיר. במקור השיר בכלל נקרא Hey Bullfrog, אבל אז מקרטני נבח בהקלטה, הם אהבו את זה והבולדוג נולד. אני מת על הקליפ הזה. הצילומים לא נועדו בכלל לקליפ לשיר, אך התגלגלו לזה והביטלס נראים בהם להקה שמחה ועליזה. עזבו את העובדות בצד, מותר עדיין לפנטז. Dear Prudence – The Beatles – 1968 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות) מיהי אותה פרודנס מסתורית שגורמת ללנון לדאגה כה רבה? למה היא לא יוצאת? הימים הם ימי שהותם של הביטלס בהודו ופרודנס היא אחותה הצעירה של השחקנית מיה פארו. “עשיתי מדיטציה מאז 1966 וניסיתי להצטרף למחנה כבר ב 1967, אז בשבילי זה היה כמו חלום שהתגשם. להיות שם היה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי. הייתי מאוד ממוקדת במדיטציה שם ככל שיכלתי, כך שיהיה לי מספיק ניסיון על מנת ללמד מדיטציה בעצמי. תמיד מיהרתי ישר בחזרה לחדר שלי אחרי הרצאות וארוחות, כך שאוכל לעשות מדיטציה. זה היה כל כך מרתק עבורי. ג’ון, ג’ורג’ ופול רצו לשבת לג’מג’ם ולהנות, ואני תמיד עפתי בחזרה לחדרי… השיר שג’ון כתב פשוט קרא לי, “צאי החוצה ונגני אתנו. בואי ליהנות“ לנון לא סתם כותב את שיר העידוד הזה עבור פרודנס. ההתמדה במדיטציה הביאה אותה למצב נפשי מוזר. היא הסתובבה חיוורת מאוד וזיהתה אך ורק את המהרישי. כולם במחנה החלו להיות מודאגים והמהרישי אף ציוות לה אחות שתשגיח עליה. בשלב מסוים היא ננעלה בחדרה בבניין בו לנו גם הביטלס ולא יצאה כ 3 שבועות. ג’ון הסביר: “בשלב מסוים בחרו בי ובג’ורג’ לנסות ולהוציא אותה כי היא בטחה בנו. הוצאנו אותה מהבית – היא הייתה נעולה בתוכו שלושה שבועות ולא יצאה. היא ניסתה למצוא את אלוהים מהר יותר מכל אדם אחר. זו הייתה התחרות במחנה של המהרישי: מי יהיה קוסמי ראשון. מה שלא ידעתי אז הוא שאני כבר קוסמי…”. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Come Together – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות) “זה פאנקי. זה אחד משירי הביטלס האהובים עלי, או אחד מקטעי לנון האהובים עלי, הייתי אומר. זה פאנקי, זה בלוזי, ואני שר את זה די טוב. אני אוהב את הצליל של זה. אתה יכול לרקוד לזה. הייתי קונה את זה! “ זה מה שאמר לנון על השיר בראיון המפורסם שלו מ-1980 בו דיבר בפירוט על שיריו. ואכן זה לגמרי לנון. אחרי שראה מה פול מנגן על הקלידים, הוא שלח אותו הביתה והקליט את החלק הזה לבד. את קולות הרקע ביצע לבד. בראש הוא כבר היה לבד. ועדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, החלק המצמרר ביותר הוא החזרה שלו על המשפט Shoot me. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. The End – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות) זה רק הולם שהשיר האחרון באלבום האחרון שהקליטו הביטלס נקרא The end. זה עוד יותר הולם שמילותיו יהיו: And in the end The love you take Is equal to the love you make ואפילו הולם עוד יותר הוא שהשיר כולל גם את הסולו היחיד של רינגו בקטלוג הביטלס, סולו אותו לא רצה לנגן והסכים רק אחרי שכנועים רבים. זו גם היתה הפעם היחידה ששלושת הגיטריסטים של הלהקה ניגנו יחד באותו שיר. וכמה יפה הם מנגנים. כל אחד לוקח את החלק שלו ויחדיו הם מנהלים שיחה שמתנהלת בטייק 1 – ראשון פול, אחריו ג’ורג’ ולבסוף ג’ון. השיר הקטן הזה, שמסיים את המחרוזת של אבי רואד, הוא כל מה שטוב בביטלס ב-2 דקות וכשהוא נגמר אני תמיד מרגיש כאילו חוויתי התעלות רוחנית כמה חבל רק שבשלב הזה האהבה נשארה רק במילים, שכן חברי הלהקה היו שרויים בטינה הולכת וגוברת אחד כלפי השני. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 19 למקום 19 הגיעו 4 שירים, כל אחד עם 8 הצבעות. 3 מתוכם כתב מקרטני ולנון כתב אחד מהם. All My Loving – With the Beatles – 1963 (מקום במצעד הקודם – 22 עם הצבעה 1) אם אתם קוראים קבועים בבלוג שלנו או בעמוד הפייסבוק, אתם יודעים ששירים רבים שכתב פול מקרטני בשנים הראשונות של הלהקה נכתבו לג’יין אשר (או עד ג’יין אשר, או בהשראת ג’יין אשר. בקיצור, הבנתם). זו כנראה הפעם הראשונה שזה קורה. מגזין הבי בי סי Radio Times שלח את אשר בת ה-17 להופעת הביטלס ברויאל אלברט הול, ב-18 באפריל 1963. הביביסי הקליטו את ההופעה וג’יין נשלחה לראיין אותם. ג’יין נשלחה כיון שהיתה פופולרית מאוד באנגליה באותה תקופה. היא הופיעה במחזות וסרטים, אבל עיקר הפופולריות שלה נבעה מהשתתפותה בתוכניות הטלוויזיה Juke Box Jury. גם הביטלס הכירו אותה משם, כך שבסוף אותו ראיון היא מצאה עצמה ממשיכה עם חברי הלהקה, כשכל אחד מהם מנסה לזכות בתשומת ליבה. פול היה זה שהצליח לבסוף. כחודש לאחר מכן, בסיבוב הופעות באנגליה, כתב מקרטני את השיר. זו היתה הפעם הראשונה, כך הוא ציין, שכתב קודם את המילים ולא את המנגינה. לא מפתיע. האהבה גורמת לנו לעשות דברים מוזרים. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Help! – Help! – 1965 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות) בשיאה של הביטלמניה לנון הלך לאיבוד. לכאורה היה לו הכל ובעיקר – הוא הגשים את המשאלה שלו: הוא היה המנהיג של הלהקה הגדולה בעולם, היה לו כסף, היתה לו תהילה. זאת הנקודה שהוא התחיל להרגיש שהגשמת החלומות שלך לא בהכרח תגרום לאושר שלך. אז הוא צעק הצילו! אבל אף אחד לא באמת שמע. מבחינת המאזינים זה היה עוד להיט של הביטלס. ולמה שהם יחשבו אחרת? איזו סיבה יש לג’ון לנון להרגיש רע. ג’ון סיפר מאוחר יותר: “אני מתכוון לזה. זה אמיתי! זה פשוט אני שר הצילו! והתכוונתי לזה… כש-Help! יצא אני זעקתי לעזרה. רוב האנשים חושבים שזה פשוט שיר רוקנרול מהיר. אני לא הבנתי את זה בזמן אמת, פשוט כתבתי את זה כי הייתי צריך לכתוב את השיר לסרט. אבל מאוחר יותר, הבנתי שבאמת זעקתי לעזרה. זו היתה תקופת אלביס השמן שלי. אתם רואים בסרט, הוא – אני – מאוד שמן, מאוד חסר ביטחון והוא לגמרי איבד את עצמו. ואני שר על התקופה שהייתי צעיר בהרבה וכל השאר, מביט אחורה על כמה פשוט היה הכל.” כשיודעים את כל זה, אי אפשר שלא לשמוע את השיר אחרת. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. The Fool On The Hill – Magical Mystery Tour – 1967 (מקום במצעד הקודם – 19 עם 4 הצבעות) בתקופה הזו במערכת היחסים של לנון ומקרטני, הם כבר לא באמת היו קשובים אחד לשני. סליחה. זה ממש לא נכון. אתקן. בתקופה הזו במערכת היחסים של לנון ומקרטני, לנון כבר לא היה קשוב במיוחד למקרטני. מקרטני מצידו, היה מוכן לקפוץ על כל בדל אפשרות של שיתוף פעולה, אבל לנון כבר לא היה שם אפילו כדי לשמוע. בביוגרפיה הרשמית של הלהקה, שיצאה ב-1968 והיתה ביוגרפיה שהושרתה באקונומיקה, מופיע הקטע הבא שמתאר את הפעם הראשונה שפול משמיע לג’ון את השיר: “פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפהפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא.“ מיהו אותו איש טיפש? תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. You Never Give Me Your Money – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות) מי שמאזין לפרקי הפודקאסט שלנו שמוקדשים לפרוייקט Get Back יודע שחיי הביטלס ב-1969 היו סוערים מאוד. כשהגיעו להקלטת “אבי רואד” העניין רק גבר כיון שבביטלס נוצרה חזית של לנון מול מקרטני. לנון רצה שאלן קליין ינהל את חברת אפל. מקרטני רצה שאביה ואחיה של לינדה ינהלו את אפל. ג’ורג’ ורינגו הלכו עם לנון. המצב הלך והפך בלתי אפשרי. פיטר דוגט כותב על כך בספרו העצוב והמצוין You Never Give Me Your Money – The Battle for the Soul of The Beatles: “לנון היה אמן של הפרדה בתקופה הזו: הוא יכול היה לצרוח על מקרטני בפגישות, להעליב את אשתו ואת המשפחה שלה, ואז לצפות לעבוד איתו כאילו שום דבר לא קרה… בפומבי הצמד עדיין הציג חזות מאוחדת. מאוחר יותר לנון הציג עצמו כמי שהתנגד בלהט למחרוזת האגדית שמהווה את החלק הדומיננטי של הצד השני באלבום ‘אבי רואד’, אבל בזמן אמת הוא היה חבר הלהקה הראשון שהתגאה ברעיון בראיון. באותו הראיון הוא סיפר שהוא ומקרטני נהנים מפרץ יצירתיות וטען ש’כל התוצאה של העניין הפיננסי הזה לא משנה. אנחנו עדיין ניצור תקליטים ומישהו ירוויח מהם כסף ואנחנו נרוויח מהם כסף וזה מה שיהיה’. מקרטני, הפרקטי יותר, תיעל את התסכול שלו לשיר המלודי בשם You Never Give Me Your Money. במבט לאחור, ב-1996, הוא הסביר שהשיר לא היה מכוון ‘לשאר חברי הלהקה. באמת לא הרגשתי שהאשמה בהם. כולנו היינו בזה ביחד ורק אחרי שאלן קליין הגיע התחלנו להתפלג ולהעסיק עורכי דין וכו’. הוא יצר את המחלוקת ביננו.’ את החלק שמילאו האיסטמנים וההעדפה של מקרטני אותם על פני קליין, הוא שכח בנוחות. מקרטני לא היה מסוגל לעשות את החלוקה שלנון עשה, בין אישי ומקצועי. לנון טען שסוף סוף הוא גילה את עצמו מחדש: ‘הלכתי לאיבוד בביטלס ועכשיו זה שוב ג’ון לנון. אני תמיד ג’ון ויוקו, זה אף פעם לא מפסיק, אנחנו זוג 24 שעות ביממה. אז כל מה שאני עושה כביטלס, יוקו יושבת על כתפי כמו תוכי’ אבל מקרטני האמין בעצמו בראש ובראשונה כביטל, ושותף שווה ערך ללנון, והוא הרגיש כל מהלומה משותפו כדקירה בלב. גיל פריטצ’רד, אחת מאלו שכונו Scruffs, אותם מעריצים שעמדו בסבלנות מחוץ לאולפני אבי רואד ומשרדי חברת אפל, מחכים שהביטלס יופיעו, זוכרת את הלילה ש’פול יצא בסערה מהדלת הראשית של האולפן בדמעות, הלך הביתה ולא חזר. ביום המחרת הוא לא הופיע בכלל, למרות שהאולפן הוזמן להקלטה’. מעריצה אחרת, וונדי סאטקליף, ממשיכה את הסיפור: ‘ג’ון רתח, בגלל שהם כולם חיכו. הוא יצא בסערה מהאולפן ועשה את הדרך לביתו של פול. עקבנו אחריו וכשהוא הגיע לשם, הוא עמד בחוץ ודפק על הדלת שוב ושוב, כשהוא קורא לפול שיפתח את הדלת. פול לא ענה, אז ג’ון טיפס על השער והלם בדלת הכניסה. אז התחילה תחרות צרחות בינהם. ג’ון צעק שג’ורג’ ורינגו הגיעו שניהם מחוץ לעיר ופול אפילו לא טרח להודיע שהוא לא מתכנן להגיע לסשן.’” ועם כל הסיפור העצוב הזה, אי אפשר לתאר את השיר היפייפה הזה כשיר עצוב. אולי כיון שהוא בנוי מכמה חלקים ורק הראשון שבהם מאשים. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 18 במקום ה-18 נמצאים 3 שירים. שניים של לנון ואחד של מקרטני. Norwegian Wood (This Bird Has Flown) – Rubber Soul – 1965 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות) כשמדובר בביטלס, אוהבים לדבר על “הפעם הראשונה”. אז גם בשיר הזה יש פעם ראשונה. זהו השיר הראשון במוזיקה המערבית הפופולרית בה מופיע כלי הנגינה ההודי סיטאר. מצד אחד אפשר לפטור את זה כפרט לא חשוב מדי, אבל יש לזכור שכמעט כל דבר שלהקה בסדר הגודל של הביטלס עושה, חודר באופן מיידי למרכז התרבות. אחד הדברים היפים בביטלס היה שהם לא יצרו כדי להתאים את עצמם למיינסטרים כלשהו שיגרום להם להצליח. הם יצרו מוסיקה והמיינסטרים אימץ כל שינוי שהם עשו. אבל אם נתמקד בשיר, יותר מכל הוא מראה על ההתקדמות האדירה שלנון עושה ככותב. גם אם השיר הושפע על ידי אהבתו לדילן, זה שיר לנוני לחלוטין. השיר נכתב על רומן שהיה לו, אך מכיון שלא רצה ששום פרט יוכל לחשוף משהו לסינתיה אשתו, הוא הסווה והסווה והפך את השיר לכתב חידה מרתק. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. She’s Leaving Home – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 17 עם 6 הצבעות) אני מניח שכולכם תסכימו איתי שמדובר בשיר שהוא יצירת מופת. על אף היותו מקרטני בבסיסו, ההשלמות של לנון בדמות המשפטים שההורים אומרים בפזמון, הם תוספת שנראה שאי אפשר בלעדיה, הן ברמה הרגשית והן ברמה המבנית. אז אחרי שהסכמנו לגבי זה, בואו ניגש לאיזוטריה. בשנים ההן, עם פריחת תרבות ילדי הפרחים, בני נוער רבים, כאלה שכונו “ילדים מבית טוב”, החלו לברוח מהבית מסיבות כאלה ואחרות. בפברואר 1967 קרא פול על מלאני קו, בחורה בת 17 ש”היה לה הכל”. היא ברחה מביתה בצפון לונדון ולאט לאט התגלו הפרטים והסיבות. פול, שעקב אחר המקרה, כתב את השיר המדהים הזה בהשראתו. ועכשיו לעניין המוזר – למרות שלא זכר זאת, זו לא היתה הפעם הראשונה שמקרטני פגש בשמה של הבחורה. להפך, בעבר הם נפגשו פנים אל פנים. ב-1963, כשמלאני הייתה בת 13, היא השתתפה כמתמודדת בתחרות ריקודים שארגנה תכנית הטלוויזיה Ready Steady Go, תכנית נוער שבועית שאירחה אמנים שונים מתחום הפופ-רוק. באותה תכנית השתתפו גם הביטלס ומקרטני מונה לשפוט באותה התחרות. מקרטני בחר במלאני כזוכה והעניק לה את הפרס. פה צירפתי את גרסת המונו של השיר. הגרסה הזו מהירה יותר. האם במיקס המונו האיצו את סרט ההקלטה או שמא במיקס הסטריאו האיטו אותו? אין לי מושג, אבל לטעמי הוא נשמע טוב יותר ככה. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Don’t Let Me Down – Single – 1969 (מקום במצעד הקודם – 18 עם 5 הצבעות) Don’t Let Me Down יצא כ-B side של הסינגל Get Back. זהו שיר אהבה ותחינה של ג’ון ליוקו, שיר בו הוא אומר לה במילים הכי פשוטות – אני במערכת היחסים הזו באופן הכי חשוף ופגיע שניתן להיות. אני נותן את עצמי באופן שמעולם לא נתתי את עצמי. אל תאכזבי אותי. יוקו מילאה עבור ג’ון חלל עמוק שהלך וגדל ככל שהזמן עבר, החל ממות אימו, דרך הטירוף של הביטלמניה והתחושה שלו שהוא איבד את עצמו בחייו כביטל. כשהיא נכנסה לחייו כל שאר הדברים נדחקו הצידה. מצד אחד זה היה כל מה שהוא חלם עליו. מצד שני, גם עם זה הוא לא ידע בדיוק איך להתמודד. בתקופה הזו השימוש שלו ושל יוקו בהרואין היה כל כך נרחב שהוא החל לפתח בו תלות והסם נתן את אותותיו בהתנהגותו ובמחשבותיו. מתוך כל זה הוא זועק את הזעקה הזו. בראיון ב-1970 הוא אמר על השיר: “כשזה מגיע לזה באמת, כשאתה טובע, אתה לא אומר ‘אני אהיה מרוצה באופן יוצא דופן אם למישהו תהיה את יכולת הראייה המוקדמת להבחין שאני טובע ולבוא לעזור לי’. אתה פשוט צורח“. כמו במספר שירים אחרים בפרוייקט Get Back, הקלידים של בילי פרסטון שצורף זמנית ללהקה מהווים עוגן מוסיקלי מופלא. מקום 17 במקום ה-17 נמצאים שוב 3 שירים. ושוב – 2 כתב לנון ואחד כתב מקרטני. And I Love Her – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 18 עם 5 הצבעות) And I Love Her הוא בלדת מקרטני קלאסית. מקרטני סיפר שזו היתה הפעם הראשונה שהוא כתב בלדה שהרשימה אותו. גם לנון ציין את השיר מאוחר יותר כשיר מוצלח וכינה אותו ה-Yesterday הראשון של פול. בתקופה הזו, למרות שאת רוב השירים לא כתבו לנון ומקרטני יחד, הם עדיין היו נוכחים מאוד אחד בתוך הכתיבה של השני, וכל פעם שמישהו נתקע, השני מיד התגייס לעזרתו על מנת לשפר את השיר. בשיר הזה אפשר לראות זאת דרך התיאור הבא של דיק ג’יימס, שהיה המוציא לאור של הביטלס ונכח באולפן בזמן ההקלטה: “זה היה שיר פשוט מאוד שחזר על עצמו. ג’ורג’ מרטין ואני הסתכלנו אחד על השני ואותה מחשבה עברה לנו בראש. ג’ורג’ מרטין אמר להם, ‘גם דיק וגם אני מרגישים שלשיר פשוט חסר חלק אמצעי. הוא יותר מדי חוזר על עצמו וזקוק למשהו שישבור את החזרה’. אני חושב שג’ון הוא זה שהציע, ‘בסדר, בואו נעשה הפסקת תה’. ג’ון ופול ניגשו אל הפסנתר, בעוד שמל אוונס הלך להביא תה וכמה כריכים, הם עבדו על הפסנתר ובתוך חצי שעה הם כתבו ממש לנגד עינינו, חלק אמצעי שתמך בשיר.” תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. All You Need Is Love – Magical Mystery Tour – 1967 (מקום במצעד הקודם – 17 עם 6 הצבעות) השנה היא 1967, התחושה היא שהעולם משתנה לטובה ומפיק ה-BBC אוברי זינגר דוחף רעיון די מטורף של שידור חי שיקשר בין חמשת היבשות בעולם בעזרת לוויינים המקיפים את כדור הארץ. מד”ב במיטבו. השידור נקבע ל-25 ביוני והמדינות שהצטרפו לשידור היו אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, ארה”ב, בריטניה, ברית המועצות, מזרח גרמניה, מערב גרמניה, דנמרק, הונגריה, טוניסיה, יפן, מקסיקו, ספרד, פולין, צ’כוסלובקיה, צרפת, קנדה, ושבדיה. המשמעות – לא רק שידור לוויני מ-5 יבשות, אלא גם כזה שמאחד את שני הגושים – המזרחי והמערבי. זה לא החזיק הרבה זמן. ברגע האחרון, 4 ימים לפני השידור, ברית המועצות וכל הגוש המזרח ארופאי יחד איתה, פרשו כמחאה על יחס המערב למלחמת ששת הימים שהתרחשה בדמוקרטיה קטנה במזרח התיכון. 14 המדינות הנותרות המשיכו עם השידור, כשכל מדינה שידרה עם צוות השדרים שלהם. נאסר על השתתפות פוליטיקאים בשידור והתוכנית הציגה בנוסף לאמנים (פאבלו פיקאסו השתתף גם הוא) גם סקירה של מצב העולם נכון לרגע ההוא. כפי שודאי ניחשתם, הביטלס ייצגו את אנגליה. לא זאת בלבד, אלא שהנה עוד “הפעם הראשונה” – זה היה השידור החי הלוויני הגדול הראשון בין כל כך הרבה מדינות. ג’ון התיישב לכתוב המנון על מנת לשקף את מה שהמשדר אמור היה לייצג ועשה עבודה לא רעה בכלל. אם תרצו לקרוא על תהליך הכתיבה, ההקלטה והשידור של השיר, תוכלו לעשות זאת כאן. הביטלס הזמינו לשידור הזה את חבריהם המוסיקאים והאווירה באולפן היתה של חגיגה. היא כללה קישוטים ושלטים רבים. על שלט חריג שנראה על גבי רקע שחור נכתב: Come Back Milly – מילי חזרי הביתה. השלט הופנה לדודתו של פול, אחותו של אביו שנסעה לאוסטרליה על מנת לבקר את ילדיה ונכדיה. המשפחה היתה מודאגת לגבי חזרתה ושלחה לה מסר על גבי השידור הלווייני – מה שעבד. מילי ראתה את השלט וחזרה לאנגליה. חפשו את השלט לקראת סוף הקליפ. Lucy In The Sky With Diamonds – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות) כל מי שמכיר את סיפורי הביטלס יודע כבר שלנון תמיד טען שהעובדה ששם השיר “לוסי ברקיע עם יהלומים” יוצר את ראשי התיבות LSD הוא מקרי בלבד. “לא היה לי מושג שזה יוצר את ראשי התיבות LSD. זו האמת: הבן שלי חזר הביתה עם ציור והראה לי אשה מרחפת בעלת מראה מוזר. שאלתי: מי זו? והוא ענה: זו לוסי ברקיע עם יהלומים. ואני חשבתי, זה יפייפה, ומיד כתבתי על זה שיר”. לוסי היא לוסי אודונל שהלכה לאותו הגן עם ג’וליאן, בנו של ג’ון. לפי הסיפורים, היא עצמה גילתה את העובדה שהיא הונצחה בשיר של הביטלס רק בהיותה בת 13. מאוחר יותר אמר לנון: המראות היו לקוחים מתוך “עליסה בארץ הפלאות”. זו היתה אליס בסירה. היא קונה ביצה וזו הופכת להאמפטי דאמפטי. האישה שמוכרת בחנות הופכת לכבשה ורגע לאחר מכן הן חותרות וחותרות למקום כלשהו ואני פשוט דמיינתי את זה. היה גם המראה של האישה שיום אחד תבוא להציל אותי – ילדה עם עיני קליידסקופ שתופיע מהשמיים. התברר שזו תהיה יוקו, למרות שלא פגשתי אותה עדיין בזמן ההוא. אז אולי זה בכלל צריך להיות יוקו ברקיע עם יהלומים. זה היה לחלוטין לא מודע שזה הפך להיות LSD. עד שמישהו לא הפנה את תשומת ליבי אפילו לא חשבתי על זה. אני מתכוון, מי בכלל יחשוב לבדוק ראשי תיבות של שם שיר? זה לא שיר סמים. מקום 16 If I Fell – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות) ג’ון נתפס בתחילת הדרך כמי שמזוהה עם שירי הרוק של הלהקה, ולא עם הבלדות. השיר הזה הוא אחד מאלה שמראים שזה לא נכון. כשהוא רצה, הוא ידע לכתוב בלדות מרגשות לא פחות מפול. פול אמר: “אנשים נוטים לשכוח שג’ון כתב כמה בלדות נחמדות למדי. אנשים נוטים לחשוב עליו כעל שנון או אגרסיבי, אבל היה לו צד מאוד חם שהוא לא באמת אהב להראות יותר מדי למקרה שידחו אותו.“ את השיר הזה הוא הגדיר כנסיון הראשון שלו בכתיבת בלדה אמיתית. מה ההבדל בין בלדה אמיתית ללא אמיתית, אתם שואלים? אני חושב שאצל ג’ון הכל קשור בהבט הרגשי. הוא ציין שזו היתה תחילת הדרך ל-In my life. כלומר תחילת הדרך לשירים בהם הוא נחשף בדרך כזו או אחרת והוא אכן טען שהשיר היה אוטוביוגרפי באופן חלקי, גם אם לא מודע. היופי, כמו בדרך כלל אצל הביטלס, לא טמון בשיר בלבד, אלא גם בביצוע. ההרמוניות הקוליות המושלמות, הנגינה הרכה והשירה הנפלאה של ג’ון – כל אלה הופכים את השיר הזה לשיר הנפלא שהוא. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. זהו להיום חברים. מחר נגיע ל-15 המקומות הראשונים. #DontLetMeDown #ififell #IWanttoHoldYourHand #רינגוסטאר #TheFoolontheHill #NorwegianWood #גוןלנון #YouNeverGiveMeYourMoney #Thingswesaidtoday #גורגהריסון #lucyintheskywithdiamonds #AndILoveHer #פולמקרטני #Allyouneedislove #TheEnd #help #SgtPeppersLonelyHeartsClubBans #Allmyloving #Shesleavinghome #DearPrudence

לאחר אלבום הבכורה והסינגל שהיווה צעד אחד קדימה בסגנון הכתיבה של ריי דיוויס, הקינקס ממשיכים לנסות ולדהור קדימה. הסינגל Tired of waiting for you כאמור כבש את מצעד הסינגלים בבריטניה וזו היתה סיבה מספיק טובה עבור חברת התקליטים על מנת לשחרר אסופת שירים נוספת, בדגש על אסופה, מכיוון שהקינקס באלבומם השני עדיין לא התגבשו לכדי נוסחה קוהרנטית. זה נכון שבכתיבה של ריי כבר אפשר לשמוע את ניצני ויסודות אלבומי המופת של הקינקס, אבל זה עדיין בגדר גישוש וחיפוש דרך. מצד אחד ריי רצה להצליח ומצד שני הוא שנא את סיבובי ההופעות וחיפש דרך לבלות עם משפחתו החדשה והקטנה – אשתו ראסה והתינקות שבדרך. תחושות הלחץ והמועקה הביאו אותו לכתוב את אחד השירים הכי יפים שהקינקס לא ביצעו – I Go To Sleep. למעשה הוא כתב אותו כשהוא המתין לחדשות על לידתה של לואיזה וכבר למחרת הוא הקליט לו גרסת דמו. זה שיר געגוע אמוציונאלי של אדם שמרגיש בדידות ומתגעגע לזוגתו שממנה הוא היה רחוק ומה שנותר לו הוא רק לחלום עליה. זה הדמו הקטן והיפה שהקליט ריי לשיר שבבאוגסט 1965 קיבל גרסה של ה’אפלג’קס’: תוך ימים ספורים הם הקליטו את החומר עבור מה שיהפוך להיות Kinda Kinks אלבומם השני, הקלטות שעקב לחץ רב מצד חברת התקליטים למעשה החלו מיידית לאחר שהם נחתו ממסע ההופעות האסייתי. כשנשאל, ענה ריי שהוא מתייחס לאלבום הזה כאל אלבום הקינקס הכי פחות אהוב עליו ואפשר להבין מדוע. הבהלה לאולפן, בחירת מישמש של שירים מכל הבא ליד ועבודת ההפקה הלוקה מאוד בחסר. כל אלו הרתיחו את חברי הלהקה. התמונה על העטיפה יכולה להעיד גם היא על חוסר אונים מצדם. ארבעת חברי הלהקה נראים נבוכים כשדייב לקח זאת אפילו צעד אחד קדימה ומשפיל את עיניו. הוא לא מעז להסתכל אל המצלמה. אולי מין מחאה פרטית. גם שמו של האלבום מעיד שאלו לא הקינקס במלוא הדרם כפי שהוצגו בעזרת הפונט מלא העזוז באלבומם הראשון, אלא רק ‘בערך קינקס’. מבחינת הסאונד באלבום, הלהקה המנגנת נשמעת מינימליסטית בצורה מעוררת פליאה. תופים בסיסים, גיטרות שלא יוצאות מגדר הרגיל. גם השירה רזה מאוד. אפילו דייב שהחזיק על כתפיו את האלבום הקודם לא בלט בצורה מיוחדת. בהפוך על הפוך, ככל שהתמדתי בהאזנה לאלבום, גיליתי שיש משהו קסום במישמש חסר הסדר הזה ובחוסר ההחלטיות בו. משהו קסם לי בעובדה שלהקה כזו שתייצר אלבומים גדולים באמת בעתיד, לא ידעה בשלב הזה באיזו גישה לפנות לקהל שלה, אז היא פשוט ירתה לכל הכיוונים. ישנה גם נקודות אור באלבום. קטע משותף ראשון שכתבו האחים בשם Got My Feet on the Ground, הוא אמנם לא יצירת מופת, אבל ההתלהבות של דייב בביצוע קטע הקאנטרי-בלוז הזה מזכירה את קטעי הרית’ם אנד בלוז החזקים מהאלבום הקודם. גם קטעים בלוזים ככל שיהיו כמו הקאבר ל Naggin’ Woman נשמעים כמו פוטנציאל גלום למשהו שהקינקס יכולים לספק. בקטע בעל השם הקצר מאוד Nothin’ in the World Can Stop Me Worryin’ ‘Bout That Girl כבר אפשר לעצום את העיניים ולדמיין את האלבום הנפלא Village Green. זה קטע בלוזי פולקי נהדר שמזכיר לי מאוד את סיימון וגרפונקל המוקדמים (שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם בשנה הקודמת). באופן כללי הפולק הרים את ראשו בשנים הללו וריי לא נשאר אדיש לכך. השיר אמנם מבוצע בצורה רזה מאוד אבל עדיין מצליח לרגש. הוא כתב בו: “פגשתי בחורה, התאהבתי ואני שמח עד כמה שאפשר, אבל אני לא מפסיק לחשוב האם היא תהיה נאמנה אלי…”. באופן כללי המוטיב החוזר באלבום בכתיבתו של ריי, נע סביב חששו מקשר זוגי או מבת הזוג הזו שתפגע בו. קצת מוזר לגבי מי שנישא רק כמה חודשים לפני כן לראסה שהספיקה גם להכנס לאולפן ולהקליט קולות ליווי לכמה מהשירים באלבום ביצוע פולקי מלודי נהדר נוסף סטייל סיימון וגרפונקל הביא ריי ב So Long שהוא אחד השירים האהובים עליי מהאלבום הזה. חברת התקליטים שלא הייתה מוכנה לוותר על הסינגל המצליח Tired of waiting for you משחילה אותו פנימה לצד השני בתקווה שיעשה את אותו הדבר עבור האלבום ואכן הוא הצליח להגיע למקום השלישי במצעדים. השיר הסוגר את האלבום, Something Better Beginning מרמז אולי שהקינקס לא יהיו מוכנים להשלים עם עוד אלבום מרושל שכזה. מכיוון שעולם המוסיקה באותה התקופה היה עולם של סינגלים יותר מאשר אלבומים, אפשר לראות שמירב ההשקעה של הלהקה ניכרת יותר בסינגלים הבאים שמסמנים את הכיוון קדימה. זה לא קורה מידית. האלבום יוצא לאור בתחילת מרץ 1965 וכבר שבועיים אחר כך משוגר סינגל של שאריות מתוך סשן ההקלטה בו הוקלט הסינגל הקודם. הסינגל החדש Ev’rybody’s Gonna Be Happy שנשמע כמו חזרה אחורה לאותה גנריות לא מוגדרת, מחזיר אותם לאחור גם במצעדים ונוחת במקום ה 17. הסינגל הבא אחריו יצא לאור במאי ובו כבר נשמע שריי מנסה לשחזר במודע את הנוסחאות שהניבו הצלחה ללהקה. בצד הראשון קטע בשם Set Me Free שרוכב על גליו של הסינגל מתחילת השנה אבל הפעם נשמע מופק כהלכה עם ביצוע קולי שובה לב שלו, יחד עם מהלכי אקורדים נהדרים ומיוחדים של דייב. כשהופכים את התקליטון מוצאים שיר בשם I Need You ולרגע חשבתי שאני שומע את You Really Got Me. מה לא עושים כדי לחזור לגלוש על גלי ההצלחה? לטובתו אומר שהוא מבוצע היטב ואכן זה עבד. הסינגל נכנס לעשיריית הסינגלים הנמכרים בבריטניה. באותו החודש, במהלך סיבוב הופעות בארה”ב 2 האחים שהיחסים בניהם גם כך היו על סף בלימה, מתקוטטים על הבמה במהלך הופעה. הקטטה הזו שבה היה מעורב גם המתופף מיק אבורי, הניבה תוצאה עגומה בטווח הקצר ותוצאה קשה מאוד לטווח הארוך. התוצאה המידית היא שהאחים בילו בבית החולים ומיק אבורי במעצר. התקרית הזו לא הוסיפה לאנדרלמוסיה שגם כך חגגה בסיבוב ההופעות הזה. עקב מכירות כרטיסים דלות, הלהקה לא מקבלת את התשלומים שהובטחו להם מהפרומוטר של ההופעות בארה”ב. בתגובה, בהופעה בעיר רינו, הלהקה עולה ומבצעת סט שירים חלקי. המצב מחמיר עוד יותר כשהם מציבים תנאי בהופעה בסן פרנסיסקו שבו הם דורשים לקבל את כספם מראש, אחרת הם יבטלו אותה. התנאי הזה מעצבן מאוד את הפרומוטר שלא חושב פעמיים ומגיש תלונה לפדרציה האמריקאית למוסיקה. החלטת הפדרציה הייתה כואבת מאוד וגררה 4 שנות ריחוק של הלהקה מהופעות בארה”ב. זו היתה מכה קשה וכואבת עבור להקה בריטית שניסתה לפרוץ בגדול – השוק האמריקאי היה הכרחי וחשוב מאין כמוהו. ריי סיפר: “ה’גירוש’ המגוחך הזה לקח את השנים הטובות ביותר מהקריירה של הקינקס, כשהלהקה בהרכב המקורי הייתה בפיק ההופעות שלה. כשכבר הותר לנו להופיע ב 1969, דור וודסטוק כבר היה שם והקינקס כמעט נשכחו”. את הסינגל הבא See My Friends אפשר להגדיר כקפיצת מדרגה משמעותית. הוא מקבל את הכותרת החדשנית סינגל ה’ראגה רוק’ הראשון, כזה שיש בו אלמנטים מן המזרח. הביקור באסיה ובהודו עשו את שלהם. ריי מכניס את הסלסולים והגיטרה שמזכירה כלי דמוי סיטאר והם מעניקים לסינגל את הבכורה במרוץ לשיר המערבי-מזרחי הראשון. זה קרה ממש כמה חודשים לפני שהביטלס והסטונס ישחררו את ה’ראגות’ שלהם שהכילו כלים הודים אוטנטיים. את אפקט הסיטאר אגב, יצר ריי כשהוא החזיק את גיטרת 12 המיתרים שלו קרוב למיקרופון מה שיצר אפקט מצלצל דומה לסיטאר.זו לא הסיבה היחידה שהסינגל כל כך בלט והיה משמעותי בהיסטוריה של הקינקס. הכתיבה המעורפלת לגבי זהותו של ה’ידיד’ העלתה השערה שמדובר בקריצה ליחסים הומוסקסואלים. הבחורה הולכת, הבחור נשאר עם החברים שלו. תמימי הדעים טענו שמדובר בכלל במחווה לאחותם האהובה של האחים דיוויס, רנה, אחת מששת אחיותיהם של האחים. ריי היה קרוב אליה במיוחד למרות שהתגוררה בקנדה. הוא תמיד סיפר שמותה היה אירוע מכונן בחייו. באותו יום מר היא קנתה לריי בן ה 13 את הגיטרה הראשונה שלו. בערב, היא יצאה לבלות במועדון ריקודים והתמוטטה עקב מום מולד בליבה. ריי הרגיש תמיד שהמוסיקה אצלו מהולה בצל מותה של אחותו האהובה.הסינגל See My Friends השתחרר באוגוסט 1965 והצליח להתמקם במקום העשירי במצעד בבריטניה.

לקריאת החלק הראשון של תוצאות המצעד עברו לכאן. אם עדיין לא האזנתם לפרק הפודקאסט המיוחד שהקדשנו למצעד, אתם יכולים לעשות זאת כאן. עכשיו, אחרי ענייני המנהלה ורגע לפני שנצלול אל 15 המקומות הראשונים, בואו נבחן מהם האלבומים האהובים עליכם ביותר כפי שמשתקף מתוצאות ההצבעה למצעד. Please Please Me – נבחרו 9 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. With the Beatles – נבחרו 5 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. A Hard Day’s Night – נבחרו 8 שירים מתוך ה-13 שבתקליט. Beatles for Sale – נבחרו 5 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Help! – נבחרו 9 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Rubber Soul – נבחרו 11 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Revolver – נבחרו 12 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Sgt. Pepper – נבחרו 12 שירים מתוך ה-13 שבתקליט. Magical Mystery Tour – נבחרו 5 שירים מתוך ה-6 שב-EP הכפול. The Beatles – נבחרו 22 שירים מתוך ה-30 שבתקליט. Yellow Submarine – נבחרו 3 שירים מתוך 4 השירים החדשים שבאלבום. Abbey Road – נבחרו 13 שירים מתוך ה-17 שבתקליט. Let it be – נבחרו 11 שירים מתוך ה-12 שבתקליט. בנוסף נבחרו 24 שירים שהופיעו על סינגלים. With the Beatles ו-Beatles for Sale נחשבים בעיני מעריצים רבים כאלבומים הפחות טובים של הביטלס, לכן לא מפתיעה הנוכחות הדלה של שירים מתוך אלבומים אלה במצעד. אנו רואים שעם התקדמות השנים האלבומים מכניסים כמות גדולה יותר של שירים. כמה דברים מעניינים – ה-EP הכפול של “מסע הקסם המסתורי” הכניס את הקטע האינסטרומנטלי Flying אך לא את שיר הנושא המוכר הרבה יותר. סרג’נט פפר הכניס 12 מתוך 13 שירים. כיון ששיר הנושא מופיע בו בשתי גרסאות, ניתן לומר שזה האלבום היחיד שנכנס בשלמותו למצעד. האלבום הלבן, שנחשב בעיני רבים לאלבומם הטוב ביותר, הכניס מבחינת אחוזים פחות שירים מאלבומי האולפן המקיפים אותו. “צוללת צהובה”, שאף אחד לא מחשיב כאלבום, הכניס 3 מתוך 4 השירים החדשים שהופיעו בו, שזה מכובד. Let it be הכניס 11 מתוך 12 שירים, אבל אם תסכימו איתי ש”מגי מיי” הוא לא באמת שיר, אז גם הוא זוכה לכבוד של הכנסת כל שירי האלבום למצעד. עכשיו בואו ונסתכל על התפלגות השירים ב-20 המקומות הראשונים, שכזכור כוללים 38 שירים: Please Please Me – נבחרו 0 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. With the Beatles – נבחרו 1 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. A Hard Day’s Night – נבחרו 3 שירים מתוך ה-13 שבתקליט. Beatles for Sale – נבחרו 0 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Help! – נבחרו 2 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Rubber Soul – נבחרו 2 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Revolver – נבחרו 4 שירים מתוך ה-14 שבתקליט. Sgt. Pepper – נבחרו 4 שירים מתוך ה-13 שבתקליט. Magical Mystery Tour – נבחרו 2 שירים מתוך ה-6 שב-EP הכפול. The Beatles – נבחרו 4 שירים מתוך ה-30 שבתקליט. Yellow Submarine – נבחרו 1 שירים מתוך 4 השירים החדשים שבאלבום. Abbey Road – נבחרו 7 שירים מתוך ה-17 שבתקליט. Let it be – נבחרו 3 שירים מתוך ה-12 שבתקליט. בנוסף נבחרו 5 שירים שהופיעו על סינגלים. מה אנחנו למדים כאן? שהאלבומים משנת 1966 הם המככבים. אבי רואד בראש ואחריו ריבולבר וסרג’נט פפר. האלבום הלבן, שכמות השירים שבו כפולה ולכן ייחשב בחישובים אלה כשני אלבומים, שוב מגיע עם פחות בחירות מאשר האלבומים של השנים המצליחות יותר שלהם במצעד. למעשה, הוא מקבל פחות ייצוג יחסי מ”לילה של יום מפרך” וייצוג זהה ל-Help! ו”נשמה מגומי”. ומה כל זה אומר? לא הרבה. אם בכלל. אבל זה עדיין כיף. בואו נעבור למצעד. מקום 15 את המקום ה-15 חולקים 3 שירים – שניים של מקרטני ואחד של לנון. כל אחד מהם קיבל 12 קולות. Penny Lane – Single – 1967 (מקום במצעד הקודם – 10 עם 13 הצבעות) “פני ליין” היא היצירה האחות אותה כתב מקרטני אל מול “שדות תות לנצח” של לנון. אותה סמטה הופיעה לראשונה אצל הביטלס כשלנון ניסה לכתוב שיר אישי. התוצאה הסופית, In my life, לא כללה אותה. כשהגיעו להחלטה לכתוב אלבום שיחזור למקומות מימי ילדותם, פול חזר אל הסמטה הזו ובנה שיר מבריק שתמיד נדמה שנשאר בצד כשמשווים אותו אל “שדות תות לנצח”. ההשוואה כמובן מפספסת את השיר, כיוון שזה כמו להשוות תפוז ותפוח. תוכלו לטעון שמה שכתבתי כרגע חותר תחת כל קיום המצעד הזה. נכון. אבל ככה זה בים החורים. כמה יפה המבנה של מילות השיר הזה. אנו מצטרפים את כמה דמויות לאורך הפעילות שלהן בסמטה. בבית האחרון של השיר, הדמויות הראשיות מתכנסות כולן יחדיו. הכל עטוף בלחן מושלם וסאונד מופלא שעבדו קשה מאוד כדי להגיע אליו. השיר הזה הוא פול במלוא הדרו. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. אתם מוזמנים להאזין לפרק בפודקאסט שלנו בו דיברנו על השיר. Happiness Is A Warm Gun – The Beatles – 1968 (מקום במצעד הקודם – 9 עם 14 הצבעות) עוד שיר חידתי של לנון. את הכותרת לקח מירחון אמריקאי שנקרא The American Rifleman ששירת את ציבור חובבי הנשק החם. “ג’ורג’ מרטין הראה לי את העטיפה של מגזין שאמר, ‘האושר הוא אקדח חם’. חשבתי שזה דבר נפלא ומטורף לומר. אקדח חם אומר שאתה ירית במשהו או מישהו”. לנון נתקע עם השיר. הוא עושה נסיונות שונים להתקדם אבל לא מצליח. לשם כך, מסתבר, הוא זקוק למעט עזרה מחבריו (לא חברי הביטלס, אלא חברים אחרים). לאחר ערב משופע ב-LSD והצעות, הוא מצליח סוף סוף לגמור את השיר. השיר המיוחד הזה, שמורכב ממקטעים שונים שיוצרים יחדיו פסיפס מוזיקלי מרתק כל כך הלהיב את כל חברי הלהקה, שפול הגיע הביתה שטוף אדרנלין והתפאר בפני לינדה חברתו הטרייה, שלא מזמן עברה לגור איתו בביתו שבלונדון, שזהו השיר הטוב ביותר שהביטלס הקליטו עבור האלבום החדש. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Golden Slumbers – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 12 עם 11 הצבעות) פעם היתה דרך לחזור הביתה. היום אין. היום יש רק ריבים קטנוניים וטינה הולכת וגדלה. אבל פול לא מסוגל לומר את כל זה, אז הוא ישיר שיר ערש עצוב. כשמצרפים לשיר זה את השיר שמחובר אליו, הנושא ממשיך להתבהר – אתה תאלץ לשאת את המשא הזה לזמן רב. וכששבים שוב ל-You never give me your money אז הכל מתחבר יחד בצורה מושלמת ומוביל לסוף הבלתי נמנע. בקריירת הסולו שלו זה לא תמיד הצליח, אבל בתקופת הביטלס, כשפול כותב בלדה לפסנתר אף אחד לא יכול להתחרות בו. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 14 את המקום ה-14 חולקים שני שירים. אחד של לנון, שני של מקרטני. שניהם מתוך “ריבולבר”. כל אחד מהם קיבל 13 קולות. For No One – Revolver – 1966 (מקום במצעד הקודם – 5 עם 26 הצבעות) ככה נשמעות 2 דקות של שלמות. מקרטני מזקק את כל היכולות שלו כדי לספר על סופה של מערכת יחסים. בשיר מנגנים רק מקרטני ורינגו. מקרטני, כהרגלו מנקודה זו בזמן ועד לסוף חייה של הלהקה, מחפש להפוך את הסאונד של השיר למעניין ועשיר יותר. הפעם הוא מוסיף קלוויקורד שהיה כלי נגינה קלידי עתיק שהתפתח באירופה והפיק צליל מאוד דומה לצ’מבלו. כדי להוסיף עוד נופך ייחודי הוא בוחר בקרן יער לנגינת הסולו של השיר. העדינות של המילים, המנגינה המתוקה אך המדוייקת מאוד, העיבוד המופתי – כל אלה מרכיבים יצירת מופת שלטעמי היא מרגעי הפופ המושלמים של מקרטני ובכלל. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Tomorrow Never Knows – Revolver – 1966 (מקום במצעד הקודם – 14 עם 9 הצבעות) אם For No One מסמל את השלמות שמקרטני הגיע אליה באלבום “ריבולבר”, Tomorrow Never Knows מסמל את השלמות אליה הגיע ג’ון באלבום הזה. זהו השיר הראשון אותו הקליטו הביטלס לאלבום, והוא סימן את הבאות. מעכשיו, האולפן יהיה כלי לכל דבר. מעכשיו הם יבקשו מג’ורג’ מרטין המפיק שלהם וג’ף אמריק הטכנאי הראשי החדש שלהם כל דבר שירצו. מעכשיו נפרצו כל הגבולות. אמריק מתאר את היום הראשון להקלטות השיר באולפן: הקטע הזה היה שונה לחלוטין מכל דבר שאי פעם עשיתי לפני כן. ג’ון אמר לג’ורג ‘מרטין: ‘יש לי את האקורד הזה, וכל המסביב אמור להיות כמו זמזום’. האוזניים שלי הזדקפו כששמעתי את הכיוון הסופי של ג’ון: ‘אני רוצה שהקול שלי ישמע כמו הדלאי לאמה שר מהר גבוה בטיבט קילומטרים מכאן זו בדיוק היתה הגדולה של ג’ורג’ מרטין. רק הוא יכול היה לקבל בקשה כזו ולנסות ולהוציא ממנה משהו הגיוני. שום דבר ב-1966 לא נשמע כמו הקטע הזה. הלופים של הסרטים המנוגנים לאחור בשילוב לחן של אקורד אחד, לופ התופים של רינגו והמילים בהשראת ספר המתים הטיבטי (או יותר נכון ספר בהשראת ספר המתים הטיבטי). העובדה שבאלבום אחד דרו בכפיפה אחת For No One ושיר זה באופן כל כך טבעי, היא כל מה שצריך לדעת כדי להבין את הגדולה והגאונות של הלהקה הזו. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 13 I Am The Walrus – Magical Mystery Tour – 1967 (מקום במצעד הקודם – 8 עם 16 הצבעות) השיר המופלא הזה, שקיבל מכם 18 קולות, הוא המשך ישיר בשרשרת שהתחילה בשיר הקודם במצעד והשתכללה ב”שדות תות לנצח”. בניית עולם סאונד ייחודי סיוטי. אני זוכר שקראתי באחד מספרי הביטלס על התגובה הראשונה של הסופר, ששמע את השיר ברדיו לראשונה בזמן אמת. הוא מספר שהוא לא הצליח להבין מה הוא שומע. הוא עצר את הרכב בצד הדרך והתרכז כל כולו בשיר. הוא לא שמע משהו כזה מעולם. לנון מתחיל לשחות בתוך העולם הסיוטי הזה. הוא אפילו מתחיל לראשונה להתייחס לחלקים מיצירתו, כחלק מהעולם הזה, כשהוא מזכיר בשיר את לוסי בשמי היהלומים. הוא אמנם פטר את מילות השיר כמילות שטות שאין להן משמעות רבה, אבל אני לא משוכנע שכך הדבר. השיר הזה הוא מעין פח הזבל של התת מודע של לנון, אבל לא במובן השלילי. בנוסף, אפשר להבין מציטוט של לנון שלא יכול להיות שהכל היה חסר משמעות: “את השורה הראשונה בשיר כתבתי על טריפ של אסיד בסופשבוע כלשהו, את השורה השנייה כתבתי על טריפ של אסיד בסופשבוע אחריו, ואת השאר אחרי שפגשתי את יוקו…“. כיון שיוקו מהווה דבר חיובי מאוד בחייו, הוא לא היה מציין זאת לחינם. עם זאת, אין ספק שהגאונות של השיר מגיעה מהפן המוסיקלי שלו. בשנים המאוחרות יותר לנון נטה לזלזל בתרומה של ג’ורג’ מרטין לביטלס. השיר הזה, השיר הקודם ועוד שירים שיגיעו בהמשך דווקא מוכיחים את ההפך. כשג’ון ומרטין שילבו ידיים, יצאו להם יצירות מופת חד פעמיות. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 12 Across The Universe – Let it be – 1970 (מקום במצעד הקודם – 14 עם 9 הצבעות) למקום ה-12, עם 19 קולות, הגיע השיר חסר המזל והיפה כל כך הזה. למה חסר מזל? כיון שלמרות שיצא ב-2 גרסאות, אף אחת מהן לא טובה מספיק לטעמי. שיר כל כך יפה שקיבל ביצוע בינוני מאוד. הביצוע הראשון, מ-1968, היה מתסכל מאוד עבור ג’ון, שכן הוא היה משוכנע שמדובר בסינגל הבא של הלהקה, אבל הפסיד את הבכורה לטובת “ליידי מדונה”. במקום לצאת כסינגל הוא יצא באוסף צדקה שאירגן הקומיקאי הנערץ עליו ספייק מיליגן. הקלטת הסינגל היתה שגרתית מאוד. מניחים את הטרק הבסיסי, מקליטים שירה ותוספות ואז מכניסים 2 מעריצות לשיר את השורה Nothing’s going to change my world. מה? כן, מה ששמעתם. ג’ון ופול החליטו שחסרה לשיר שירה הרמונית נשית בשורה הזו. מקרטני יצא החוצה וערך אודישן מאולתר לבנות שהיו שם. הבנות שנבחרו היו ליזי בראבו בת ה-16 וגיילין פייז בת ה-17 שלא ממש עיכלו את גודל המעמד והיו נרגשות עד מאוד. ליזי היתה מעריצה אדוקה של הביטלס שהגיעה מברזיל והתגוררה בקרבת האולפנים. כשהביטלס בילו באולפן, היתה לה שגרת יום קבועה בה היא חיכתה מחוץ לאולפן כדי לנסות ולפגוש אותם כשהם יוצאים. לבסוף זה השתלם עבורה. הן נכנסו, שרו וזכו בחוויה של פעם בחיים. כשהביטלס מתחילים לעבוד על פרוייקט Get Back, לנון מעלה את השיר שנית, אבל הוא לא באמת מעניין אף אחד. כשפיל ספקטור מחפש חומרים כדי להוציא מהם את אלבום הפרוייקט (שיקרא לבסוף Let it be) הוא מגלה את השיר. בגלל שאין ביצוע טוב שלו בפרוייקט, הוא לוקח את ההקלטה המקורית, מוסיף עליה את התוספות ההפקתיות שלו ומכניס את השיר לאלבום. מבין 2 הביצועים אני מעדיף את הביצוע הראשון והוא זה שמצורף כאן. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 11 Let It Be – Let It Be – 1970 (מקום במצעד הקודם – 10 עם 13 הצבעות) למקום ה-11 עם 22 קולות מגיע המנון הנחמה של מקרטני Let it be. המתחים המצטברים בלהקה נותנים את אותותם בכל אחד מהחברים, כפי שאתם יכולים לשמוע בפרקי הפודקאסט שאנחנו מקדישים לפרוייקט Get Back שנועד מראש לכישלון (תוכלו לשמוע את פרקי הפודקאסט כאן – 1,2,3,4,5,6). מקרטני נלחם בכל כוחו בנסיון לשמור על הלהקה מתפקדת. באין שיתוף פעולה מצד חבריו ללהקה, לאט לאט הוא מתחיל להישחק. מתוך המצוקה הזו הוא חולם חלום ובו אמו המנוחה מופיעה. הוא סיפר: “לילה אחד במהלך התקופה המתוחה הזו חלמתי חלום שבו ראיתי את אימא שלי, שנפטרה כעשור לפני כן בערך. זה היה כל כך נהדר לראות אותה כי זה דבר נפלא בחלומות: אתה בעצם מתאחד עם האדם הזה לרגע. זה נראה ששניכם שוב יחד פיזית. זה היה כל כך נפלא עבורי והיא הייתה כל כך מרגיעה. בחלום היא אמרה, ‘יהיה בסדר’. אני לא בטוח אם היא השתמשה בצירוף המילים ‘let it be’ אבל זו הייתה תמצית העצה שלה. ‘אל תדאג יותר מדי, הכל יהיה בסדר’. זה היה חלום כל כך מתוק שהתעוררתי במחשבה, אה, היה ממש נהדר להיות אתה שוב. הרגשתי מאוד מבורך לקבל חלום כזה. זה גרם לי לכתוב את השיר Let It Be”. איזו יכולת מופלאה זו לקחת את המצוקה האישית שלך ולכתוב מתוכה שיר נחמה שיהווה המנון לאנשים רבים כל כך בכל העולם. ככה זה כשאתה פול מקרטני. תוכלו לקרוא עוד על השיר בפוסט מרגש מאוד שכתב אורי. מקום 10 Hey Jude – Single – 1968 (מקום במצעד הקודם – 11 עם 12 הצבעות) במקום ה-10 עם 23 קולות נמצא השיר Hey Jude, שיחד עם השיר הקודם מייצג את ההמנונים הגדולים שמקרטני כתב. כל מי שהיה בהופעה של מקרטני, גם אם אינו מחובבי השיר, לא יוכל להתכחש לכוח העצום של ההמונים השרים ביחד את המילים מלאות המשמעות “נה נה נה נה נה נה נה, נה נה נה נה, היי ג’וד”. עם השיר הזה הביטלס שברו עוד מחסום. כשהם הודיעו לג’ורג’ מרטין שזה השיר שהם רוצים להוציא כסינגל הוא אמר להם שזה בלתי אפשרי. שיר של למעלה מ-7 דקות לעולם לא יושמע ברדיו שמורגל לכך ששיר פופ לא אורך יותר מ-3 דקות. ג’ון אמר לו בביטחון: “אם אנחנו נוציא את זה, הם ישדרו את זה”. הוא צדק כמובן והשיר היה ללהיט גדול. את השיר כתב מקרטני עבור בנו של לנון, ג’וליאן, שחייו השתנו לגמרי עם פירוק המשפחה. לנון חשב שהשיר בכלל נכתב עליו. כל אלה פרטים מעניינים להבנת השיר, אבל אני אדם פשוט והאנקדוטה האהובה עליי שקשורה לשיר היא זו עליה מקרטני מספר: “היינו באולפני טריידנט בסוהו, ורינגו יצא לשירותים מבלי שהבחנתי בזה. השירותים היו קרובים מאוד לתא המתופף, אבל הוא עבר מאחורי גבי ואני עדיין חשבתי שהוא בתא התופים. התחלנו את הטייק, והיי ג’וד מתמשך שעות לפני שהתופים נכנסים, ובזמן שביצענו את זה פתאום קלטתי את רינגו צועד על קצות האצבעות מאחורי גבי במהירות בנסיון להספיק להגיע לתופים. ומיד איך שהגיע לתופים, בום בום בום, התזמון שלו היה מושלם… ההקלטה יצאה טובה מאוד“ תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 9 למקום ה-9 הגיעו שני שירים של מקרטני עם 24 קולות כל אחד. Yesterday – Help! – 1965 (מקום במצעד הקודם – 7 עם 17 הצבעות) לידתו של השיר Yesterday היתה לא פשוטה עבור פול. הוא הסתובב עם המנגינה במשך זמן רב, כנראה כבר מתחילת 1964, אבל לא הצליח להגיע למילים שיתאימו לה. לא משנה מה ניסה, בסוף תמיד חזר לביצים מקושקשות. אני לא צוחק. Scrambled eggs היתה הכותרת הזמנית של מקרטני והמילים לא היו טובות יותר. אבל גם כשכבר היו לו את המילים שאנו מכירים היום, השיר עדיין היווה בעייה. זה לא היה שיר של להקת רוק. חברי הלהקה ישבו וחשבו מה יכולה להיות התרומה שלהם בביצוע השיר. בשלב מסוים ג’ון ניסה להוסיף אורגן המונד, אבל זה לא עבד. בסופו של דבר הם מחליטים ששיר זה צריך ביצוע סולו של פול. רק הוא וגיטרה. זה לא קרה עדיין בביטלס. זה חדש וכאן ניתן לשים את האצבע על הנקודה בזמן בה מאזן הכוחות בלהקה משתנה ומנטייה ברורה אל ג’ון, עובר לנטיה קלה אל לפול. זה כמובן מורכב יותר, אבל כשיש לך שיר סולו באלבום של הלהקה המצליחה בעולם, שיר שהופך להיות השיר בעל מספר גרסאות הכיסוי הגדול ביותר, אתה כבר לא חוזר להיות מספר 2. שאר חברי הלהקה לא ידעו כל כך איך לאכול את השיר הזה ובאנגליה הוא די הוצנע. מעבר להיותו שיר סולו, הוא גם לווה ברביעיית כלי מיתר. שיר כזה באלבום רוק לא היה עניין של מה בכך. אבל בארצות הברית חברת קפיטול החליטה להוציא אותו כסינגל, יום לאחר שמקרטני ביצע אותו בתוכנית של אד סאליבן, והוא הפך באופן מיידי ללהיט ענק. הביטלס לא יכלו להתעלם ממנו יותר והוא הפך לחלק מהרפרטואר אותו ביצעו על הבמה בהופעות. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Here, There And Everywhere – Revolver – 1966 (מקום במצעד הקודם – 6 עם 19 הצבעות) עוד דוגמה לממתק מקרטני מושלם. היכולת שלו לזקק את הכישרון שלו לשיר פופ מושלם של 2 וחצי דקות לא מפסיקה להמם. ניתן לראות בשיר קטע סכריני, אבל מבנה השיר מורכב מכפי שנראה תחילה. הוא מתחיל עם הצהרה – כדי לחיות חיים טובים יותר, אני זקוק לאהובתי לצידי. רק אז מתחיל השיר שסובב כולו סביב הכותרת. ה-Here שולט בבית הראשון. ה-There מגיע בבית השני וה-Everywhere מופיע בפזמון. כך הוא בונה סיפור שלם של מעגלים המתחילים מהאזור הפרטי של הזוגיות ונע יותר ויותר החוצה. הביצוע מושלם ומוכיח שפשטות היא לא בהכרח דבר רע, אלא יכולה אף להיות נכס. או כמו שאמר ג’ורג’ מרטין על קולות הרקע: “ההרמוניות בשיר הזה הן מאוד פשוטות, שלשות בסיסיות שהבחורים הימהמו ומצאו קלות מאוד לביצוע. אין שם שום דבר מתוחכם במיוחד, שום ניגודיות, פשוט הרמוניות שזזות בבלוקים. פשוט מאוד לביצוע… אבל אפקטיבי ביותר“ תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 8 Blackbird – The Beatles – 1968 (מקום במצעד הקודם – 7 עם 17 הצבעות) למקום ה-8 עם 28 קולות הגיע השיר Blackbird. מי נתן את ההשראה לשיר? פול טען כי היה זה יואן סבסטיאן באך, שלהגדרתו היה הפופ סטאר של תקופתו. “ההשראה המקורית הייתה מיצירה ידועה של באך שמעולם לא ידעתי את שמה. ג’ורג’ [הריסון] ואני למדנו לנגן אותה בגיל צעיר, הוא ניגן יותר טוב ממני. חלק מהמבנה שלה הוא הרמוניה ותאימות בין המנגינה לליין של הבס וזה סיקרן אותי. באך היה תמיד אחד המלחינים האהובים עלינו. הרגשנו שיש לנו המון אתו במשותף. משום מה חשבנו שהמוזיקה שלו דומה מאוד למוזיקה שלנו ונכנסנו אליה לעומק. אהבנו גם את הסיפורים על כך שהוא היה האורגניסט של הכנסייה ושהוא היה מנגן את היצירות האלו כל שבוע, וזה היה די דומה למה שאנחנו עשינו. פיתחתי את המנגינה על הגיטרה על פי קטע של באך ולקחתי אותה למקום קצת אחר, ואז פשוט התאמתי לה את המילים“ המילים נוצרו מהיתוך של מצב הקהילה השחורה בארצות הברית והרצחו של מרטין לותר קינג, עם השפעה מהשיר Broken Wings של חליל ג’ובראן. התוצאה היא שיר יפייפה ופשוט, שוב סולו מקרטני – רק גיטרה ורגל. איך הוא עושה את זה? איך הוא גורם לזה להראות כל כך קל? זה הקסם של מקרטני. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 7 Because – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 6 עם 19 הצבעות) למקום ה-7 עם 33 קולות הגיע Because. אם השיר הקודם נכתב בהשארת באך, השיר הזה נכתב בהשראת בטהובן. יום אחד בעוד ג’ון שוכב על הספה, יוקו ניגנה על הפסנתר את “סונטת אור הירח” של בטהובן. לנון, שנשבה בקסמי היצירה, מבקש מיוקו לנגן את התווים של החלק הראשון והעדין של הסונטה מהסוף להתחלה. אתם שואלים למה? אתם לא מצפים באמת לתשובה, נכון? יוקו מתחילה לנגן את התווים מהסוף להתחלה, אבל לא את כל התווים אלא רק את אותו ארפג’ו או רצף של שלושה תווים שחוזר על עצמו. אצל בטהובן התווים חוזרים בסדר עולה, אצל יוקו הם עכשיו חוזרים בסדר יורד. לנון מקשיב ומחליט לשלב פעם ארפג’ו יורד ופעם עולה. כך, כמו פסל המתגלה מגוש שיש, נגלה לו השיר מתוך הסונטה ההפוכה של בטהובן. ההרמוניות של השיר דרשו עבודה רבה ומאמץ לא פשוט. בשלב מסוים ג’ון נשבר וצעק: “אלוהים, תנו לי כבר הפסקה … הלוואי שלא הייתי כותב את הדבר הארור הזה!”. התוצאה השתלמה. מרטין עשה את עיבוד הקולות ואין ספק שהחלק הזה הוא שמעלה את השיר לדרגת הקלסיקה השמיימית שהוא. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 6 In My Life – Rubber Soul – 1965 (מקום במצעד הקודם – 3 עם 30 הצבעות) למקום ה-6 עם 36 קולות הגיע השיר המפעים In My Life. אנחנו כל כך רגילים לחשוב על פול כמי שסוחב עימו רגשי נחיתות אל מול ג’ון, שאנחנו לא עוצרים לחשוב על כך שגם ג’ון חש רגשותו כאלה אל מול פול. ב-1980 סיפר: “היתה תקופה שחשבתי שאני לא כותב מלודיות. שפול כותב מלודיות ואני כותב רוקנרול פשוט ורועש. אבל כמובן, כשאני חושב על חלק מהשירים שלי – In My Life או חלק מהשירים המוקדמים כמו This Boy, כתבתי מלודיות בטובים שבהם“. הוא החל לכתוב את השיר בעקבות שיחה עם עיתונאי ששאל אותו למה הוא אינו מכניס משהו מעצמו ומהילדות שלו לתוך השירים. הוא לא חשב על כתיבה אישית באופן מודע לפני כן. אז הוא החל לכתוב מתוך הכוונה הזו. “In My Life החל כנסיעת אוטובוס מביתי שברחוב מנלוב 250 אל העיר, תוך שאני מזכיר כל מקום שאני זוכר. זה יצא מגוחך”. הוא הבין די מהר שהנסיון הזה לא מוצלח. אבל משהו שם משך אותו. הוא אהב את הרעיון של לחזור אחורה ולהביט על חייו, אז הוא הפך את השיר לאוניברסלי יותר. שיר על אדם שמביט אחורה על חייו, על אובדן הילדות, על אובדן חברים קרובים – מה שכוון וודאי אל סטיוארט סאתקליף, מי שהיה חברו הטוב ואף חבר בלהקה כשניגנו בהמבורג. הוא נפטר ב-1962. מכיון שלנון לא היה עדיין בשל להתמודד עם השדים שלו באופן מלא, הוא עושה מהלך יפה בבית השני, שם מתגלה שלא מדובר בשיר של מסע זכרונות אל העבר, אלא בשיר אהבה שממוען למישהו אהוב עכשווי. הדובר בשיר לעולם לא ישכח את מקומם בליבו של המקומות והאנשים שליוו אותו בעבר, אבל את האהבה העכשווית שלו, הוא אוהב אף יותר. וכמו שירים אחרים מהתקופה, גם כאן ניתן למצוא בין השורות את המצוקה של לנון. בתקופה הזו הוא נשוי לסינתיה ויש לו ילד. אבל סינתיה היא לא האהבה העכשיות שלו. אין לו אהבה עכשוית. לנון של 1965 הוא לנון תלוש, איש שום מקום. כל שנותר לו הוא לחלום על העבר ולקוות לעתיד בו תגיע אליו אהבה אמיתית שתוכל להוות משקל נגד לעבר, כדי שיוכל, מתוך איזון, לחיות בהווה. סימן ההיכר הבולט ביותר של השיר הוא כנראה סולו הפסנתר שכתב וניגן ג’ורג’ מרטין. בתחילה הוא הקליט יחד עם הביטלס סולו אורגן, אבל לא היה מרוצה. הוא חזר לאולפן לבדו כמה ימים מאוחר יותר והחליט להשתמש בטכניקה שהיתה אהובה עליו – הוא ניגן על הפסנתר סולו במהירות איטית והקליט כשסרט ההקלטה רץ גם הוא במהירות איטית. כאשר לאחר מכן נוגן סרט ההקלטה במהירות רגילה, מה שהוקלט נשמע מהיר יותר, כמובן, וגם קיבל סאונד מיוחד. מרטין קרא לטכניקה הזו Wind up piano כי הסאונד הזכיר לו את תיבות הנגינה שצריך למתוח כדי שינגנו. כשהביטלס הגיעו בחזרה לאולפן הוא השמיע להם את התוצאה, הם התלהבו מאוד והיתר נכתב בדפי ההיסטוריה. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 5 Strawberry Fields Forever – Single – 1967 (מקום במצעד הקודם – 4 עם 29 הצבעות) למקום ה-5 עם 37 קולות הגיע השיר עם סיפור ההקלטה המעניין ביותר של הלהקה. השיר עצמו הוא אולי היצירה האישית והחשופה ביותר של לנון בתקופת הביטלס. למרות החידתיות שבמילים, כשאתה מתחיל לקלף את השכבות, אתה מצליח לצלול אל העולם חסר הוודאות של לנון. לנון של 1966, זמן כתיבת השיר, נמצא במצוקה נפשית גדולה. העוגן היחידי שהוא מצליח למצוא הוא הגן של בית היתומים של צבא הישע שנקרא Strawberry Field, שם מצא מפלט מהחיים כשהיה ילד. כשהוא נע בין העכשיו אל זמן ילדותו, בין חוסר הוודאות העכשוית לביטחון שהגן הזה העניק לו בילדות, הוא לוקח אותנו למסע בנבכי המחשבות של יוצר מיוסר. יצירה עוצמתית כזו ראויה לביצוע עוצמתי. אז הביטלס מתכנסים ומתחילים להקליט. לאחר שכבר החלו לעבוד על עיבוד הם מחליטים לעזוב אותו ומתחילים מהתחלה. לבסוף, כשהם משלימים את השיר, ג’ון לוקח אותו הביתה. אחרי כמה ימים הוא חוזר אל ג’ורג’ מרטין ואומר לו שהוא לא מרוצה מהביצוע. הוא רוצה משהו קשה יותר, אפל יותר. הוא מבקש ממרטין לכתוב עיבוד תזמורתי. מרטין כותב עיבוד לצ’לואים וחצוצרות והלהקה עושה עיבוד שונה לגמרי. הם משלימים את השיר וג’ון לוקח אותו הביתה. אחרי כמה ימים הוא חוזר אל ג’ורג’ מרטין. תראה, הוא אומר לו, אני אוהב את ההתחלה של הביצוע הראשון ואת האמצע והסוף של הביצוע השני. אני רוצה שתחבר בינהם. ג’ורג’ מרטין מנסה להסביר לג’ון שלא ניתן לעשות את זה, אבל ג’ון אומר לו שאם יש מישהו שיכול לעשות את זה, הרי זה הוא. ומרטין אכן הצליח בגדול. הוא שינה את המהירות של כל אחת מההקלטות על מנת שיתחברו לקצב שווה וזה עובד מצוין. רק על העבודה של מרטין בשיר הזה הייתי מצפה מג’ון להיות אסיר תודה כל חייו. זה לא קרה. מצד שני חייו היו קצרים מדי. באופן לא צפוי, לפחות מבחינתנו, זוהי הפעם האחרונה שאנחנו פוגשים במצעד שיר שלנון כתב לבדו. אם תרצו לשמוע ולקרוא על כל התפתחות השיר, תוכלו לעשות זאת כאן. מקום 4 למקום ה-4 במצעד הגיעו שני שירים של הריסון. שניהם מתוך “אבי רואד”. מעין דאבל A סייד סינגל. כל אחד מהם קיבל 43 קולות. Something – Abbey Road- 1969 (מקום במצעד הקודם – 2 עם 34 הצבעות) באופן אישי זהו השיר האהוב עליי ביותר של הריסון. שיר שלא משנה כמה פעמים אשמע אותו, הוא תמיד ירגש וירגיש רענן. השורה הראשונה נבעה מתוך שם השיר “Something in the way she moves” של ג’יימס טיילור. היא התיישבה להריסון כל כך טוב שהוא לא הצליח להוציא אותה משם. אז הוא השאיר אותה וכתב את המילים שנראו לו כהמשך ישיר. פטי בויד, שהיתה אז אשתו, היתה משוכנעת שהשיר נכתב עליה. בספרה Wonderful Tonight כתבה: “הוא אמר לי באופן ברור שהוא כתב את השיר עבורי. חשבתי שהוא היה יפייפה – והוא הפך השיר המצליח ביותר שהוא כתב, עם יותר ממאה וחמישים גרסאות כיסוי… הגרסה האהובה עליי היתה זו שבוצעה על ידי ג’ורג’ הריסון עבורי, במטבח בקינפונס“. אבל מסיבה שלא ברורה לי עד הסוף, הריסון לא אהב את המילים ואת העובדה שאנשים אוהבים אותם כל כך. ב-1969 אמר: “המילים הם כלום, למען האמת. יש הרבה שירים כאלה בראשי. אני חייב להוציא אותם. יש אנשים שאומרים לי ש-Something הוא אחד השירים הכי טובים שכתבתי. אני לא יודע. אולי הם צודקים, אולי הם טועים. זה מאוד מחמיא… זה נחמד. זו ככל הנראה המנגינה המלודית היפה ביותר שכתבתי“. גם ב-1996 מצא על מה להתלונן. הרגיז אותו שכולם מניחים שהוא כתב את השיר על פטי, כשלמעשה השיר מכוון לקרישנה עצמו. יש אנשים שלא מרוצים גם כשהם כותבים את אחד השירים היפים ביותר של הביטלס. הלחן הנהדר של השיר הזה זכה לביצוע מושלם מהלהקה המושלמת. ליין הבס של מקרטני הוא אולי היפה ביותר שלו. יצירה מלודית בפני עצמה שמשתלבת ומעצימה את הלחן. התופים של רינגו שיודע כיצד לעבור בין סערת הנפש לרגעי השלווה של האהבה. סולו הגיטרה המושלם שהריסון הקליט בטייק אחד יחד עם התזמורת. כל אלה הופכים את השיר הזה לאחד הגדולים אי פעם. ההחלטה הראשונה של אלן קליין כמנהל הביטלס היתה לבחור בשיר כסינגל מהאלבום “אבי רואד”. זה היה הסינגל היחידי שהביטלס הוציאו, בו שיר של הריסון נבחר לצד A, ועל מנת שזה יקרה היה צורך בגורם חיצוני. כיום הוא נחשב לאחד השירים המבוצעים ביותר בעולם, והשני מבין שירי הביטלס לאחר Yesterday. פרנק סינטרה אף אמר עליו שהוא השיר האהוב עליו ביותר של לנון-מקרטני. זה היה השיר האהוב על לנון באלבום. גם ג’ורג’ מרטין היכה על חטא והודה שמעולם לא נתן להריסון את הקרדיט שהוא היה ראוי לו ככותב ושהופתע מאוד כשהביא את השיר לאולפן. רינגו סיכם – “מעניין שג’ורג’ עשה צעד לקדמת הבמה ובדיוק התפרקנו”. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. Here Comes The Sun – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 8 עם 16 הצבעות) ישנם רגעים בחייו של כל מעריץ ביטלס בו הוא תוהה מדוע אנשים כל כך אוהבים שיר זה או אחר. Here Comes The Sun גורם לי לתהיות כאלה. אבל אתם הבאתם אותו עד למקום הרביעי, ואני עבדכם הנאמן. כמו שאתם יודעים, לא היה פשוט להיות ביטל בשנת 1969. הצרות באפל, הקטסטרופה שהיה פרוייקט Get Back, הכניסה של אלן קליין לחיי הלהקה – תענוג גדול לא היה שם. בפגישות אינטנסיביות שנערכו במטה חברת אפל, התנהלו דיוניים קדחתניים לגבי העתיד ומי צריך לנהל את החברה. אתם יכולים לתאר את המתח ששרר שם. ברוב של 3 נגד אחד נבחר אלן קליין לנהל את עסקי הביטלס. ג’ורג’ שהסתייג בכל מאודו מהעיסוק בצד הפחות זוהר מבחינתו של הלהקה, קרי הצד העסקי של הביטלס החליט בבוקרו של יום אביב שהוא לא מסוגל לסבול יותר את הדיונים הללו בחברת אפל. זה היה דומה יותר מדי לבית הספר ואם כך אז הוא לוקח יום מחלה. ג’ורג’ החליט לנסוע לביתו של אריק קלפטון חברו הטוב, שהיה מרוחק כ-30 דקות נסיעה מביתו שלו באישר. השניים טיילו להם בגינת ביתו של אריק, זו שג’ורג’ אהב מאוד לשוטט בה. הם אחזו בגיטרות האקוסטיות שלהם ולמראה אור השמש באותו יום של תחילת האביב, ג’ורג’ התמלא לפתע בפרץ אופטימיות. אריק קלפטון סיפר: “זה היה בוקר אביבי יפהפה. ישבנו בראש שדה גדול בתחתית הגן. היו לנו גיטרות ופרטנו עליהם כשג’ורג’ פתאום החל לשיר da da de da, it’s been a long cold lonely winter, ואט אט השיר התגלה לו עד שהגיע הזמן לארוחת הצהריים”. זה, ככל הנראה, הדבר שהופך את השיר לכל כך אהוב. האופטימיות שבו עוברת במילים, במוסיקה ובביצוע, ומי לא צריך קצת אופטימיות בחיים? תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 3 Eleanor Rigby – Revolver – 1966 (מקום במצעד הקודם – 4 עם 29 הצבעות) למקום ה-3 עם 44 הצבעות מגיע שירו של פול מקרטני Eleanor Rigby. אלינור ריגבי החלה את חייה כדייזי הוקינס. כך מספר מקרטני: “ישבתי ליד הפסנתר כשחשבתי על זה… שתי התיבות הראשונות פשוט הופיעו והשם עלה בראשי – דייזי הוקינס. היא הרימה את האורז בכנסייה בה התרחשה חתונה… המילים האלה יצאו כמו מתוך זרם תודעה, אבל הם קבעו את הטון של כל השיר, כי אז נאלצתי לשאול את עצמי, למה התכוונתי? זה דבר מוזר לעשות. רוב האנשים לא נוגעים באורז, אלא אם כן הם המנקים. אז יכול להיות שהיא המנקה של הכנסייה, או שאולי יש שם יותר מזה? היא יכולה להיות איזושהי רווקה ששייכת לקהילה, שלא הולכת להתחתן בעצמה. אני בחרתי בזה. אז השיר הפך לשיר על אנשים בודדים.“ להצלחה אבות רבים וכל אחד מהם דרש פיסת שותפות בכתיבת מילות השיר המופתי הזה. תוכלו לקרוא על זה בפוסט המלא. בכל מקרה, הלחן היה ללא ספק של מקרטני וכך גם הרעיון לליווי כלי מיתר. לנון סיפר: “הכינורות ברקע היו הרעיון של פול. ג’יין אשר הדליקה אותו על ויואלדי, וזה היה טוב מאוד, הכינורות, ממש מתוך היצירות של ויואלדי. אני לא יכול לקחת על זה קרדיט בכלל”. מיד כששמע ג’ורג’ מרטין את השיר ידע שהוא רוצה להשתמש לשיר ב-2 רביעיות מיתר. מקרטני הסכים וביקש עיבוד נשכני. כדי לעשות זאת כתב מרטין את העיבוד בהשראת המוסיקה המדהימה שהלחין ברנרד הרמן הגדול לסרט “פסיכו” של אלפרד היצ’קוק. הביטלס לא מנגנים בשיר זה, אבל ג’ון, פול וג’ורג’ אחראים לקולות הרקע כמובן. התוצאה היתה שיר רגיש ובוגר מאוד עם עיבוד נפלא. מותר עדיין להשתמש במונח “יצירת מופת” או ששחקתי אותו כבר בפוסט הזה? תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 2 While My Guitar Gently Weeps – The Beatles – 1968 (מקום במצעד הקודם – 4 עם 29 הצבעות) למקום ה-2 עם 47 הצבעות הגיע שירו של ג’ורג’ הריסון While My Guitar Gently Weeps. בכך השלים ג’ורג’ את ההשתלטות על הפסגה. מתוך 5 השירים הראשונים (שמהווים את 4 המקומות הראשונים), שלושה הם שירים של הריסון, אחד של מקרטני ואחד, שיגיע עוד רגע ואני מניח שאתם כבר מנחשים מה הוא, של לנון מקרטני. אני חושב שמדובר בתוצאות מפתיעות מאוד. אני מזכיר לכם שהריסון הכניס למצעד 19 שירים. 16 מהם היו במקומות 25 עד 23, כשהמצליחים שבהם השיגו 4 קולות. על פניו אפשר היה לחשוב ששלושת השירים הנוספים יתפזרו על המקומות הנמוכים יותר, אבל התוצאות הן אחרות. 3 השירים האלה של הריסון ממשיכים מגמה שנמשכת כבר שנים רבות, שבמסגרתה החשיבות של הריסון בלהקה והאהבה לשירים שלו הולכת וגדלה, על חשבון שני החברים שהטילו עליו תמיד צל גדול. הריסון תמיד היה האנדרדוג, ועכשיו סוף סוף זה משתלם לו. העובדה שהוא גם כתב שירים מעולים לא מפריעה מן הסתם. למרות שהשיר היה מוכן לעבודה כבר בתחילת ההקלטות לאלבום הלבן, ג’ורג’ נאלץ לחכות. “תמיד נאלצתי לעשות איזה 10 שירים של פול וג’ון לפני שנתנו לי קצת חופש לעבוד על שלי” אמר מאוחר יותר. בזמן העבודה משהו מטריד אותו – הוא לא מצליח להגיע לצליל היבבני שהוא מעוניין בו עבור הגיטרה. הוא מנסה ומנסה ולבסוף עולה במוחו רעיון. בוקר אחד הקפיץ אריק קלפטון את הריסון מביתו (שניהם גרו באותו האזור) לאולפנים בלונדון. בדרך לשם הריסון התעניין בסדר היום של אריק והציע לו לבוא אתו לאולפן כדי לנגן בשיר. קלפטון ענה: “מה פתאום. אני לא יכול לעשות את זה. אף אחד לעולם לא ניגן בהקלטה של הביטלס. הם לא יאהבו את זה.” הריסון ענה לו: “תראה, זה השיר שלי ואני רוצה שתנגן בו”. “נכנסנו לאולפן, הצגתי את אריק ואמרתי, ‘אריק הולך לנגן בשיר היום’. כולם התנהגו ממש יפה, ככה זה כשמגיע אורח, הם לא רוצים שהוא ידע שהם מתנהגים בצורה דוחה.” ג’ורג’ הסביר למה הציע לקלפטון לנגן: “הערכתי אותו כנגן גיטרה, ולא היה לי את הבטחון בעצמי בגיטרה אחרי כל כך הרבה שנים לצד מקרטני. הוא הרס אותי כנגן גיטרה. אריק התייחס אליי כבן אדם. באותה תקופה גם איבדתי את העניין בגיטרה והתעניינתי יותר ויותר במוזיקה מזרחית ובסיטאר”. אני לא חושב שיש מעריץ ביטלס שקורא את הפסקה הזו וליבו לא נחמץ. השילוב בין השיר והסולו של קלפטון היה מושלם והוסיף עוד סיפור לאגדת הביטלס. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן. מקום 1 A Day In The Life – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 1 עם 49 הצבעות) למקום הראשון, עם 80 קולות, הגיע השיר שלדעתי הוא הנפלא ביותר שהוקלט אי פעם – A Day In The life. השילוב המושלם ביותר בין לנון ומקרטני. השילוב המושלם ביותר בין הביטלס לג’ורג’ מרטין. את הסיפור המלא על השיר הזה תוכלו לקרוא כאן. במקום זה, אני מעוניין לצטט קטע שציטטתי גם במצעד הקודם. זהו קטע מתוך הספר הנפלא של אלכס רוס “וכל השאר רעש”. הספר דן במוסיקה הקלאסית של המאה העשרים, והוא נותן דוגמה לעד כמה ההשפעות האוונגרדיות של התקופה ההיא חלחלו למוסיקה הפופולרית שיצרו הביטלס. “לילה אחד ב-1967 ישב ג’רג’ ליגטי עם עמיתים אחרים ב”שלוסקלר” בדרמשטט, מקום הבילוי הלילי החביב על המורים והתלמידים בקורסי הקיץ למוזיקה חדשה, כאשר “תזמורת מועדון הלבבות השבורים של סרג’נט פפר”, אלבום חדש של “החיפושיות”, החל להתנגן מבעד לרמקולים. היו צלילים בתקליט שדמו דמיון מפתיע לניסויים האחרונים והמתקדמים ביותר של אסכולת דרמשטט. השיר “יום בחיים” כלל שני קטעי נגינה אד ליביטום (לפי אורי ברייטמן: הוראה למוסיקאי הנותנת לו את החופש להוסיף תפקיד או סולו, כולל שינוי מהירות ומקצב, לפי רצונו.), שהשני מבינהם מוביל לאקורד מי מז’ור מוזר ביופיו המנוגן בשלושה פסנתרים ובהרמוניום. בתווים שניתנו לנגנים צוין לאיזה רגיסטר עליהם להגיע בכל תיבה נתונה. האקורד האחרון בוצע בסגנון של “מוזיקה קונקרטית”, כשתחילת הצליל מופסקת וגוויעתו מוגברת במשך זמן רב.” (תרגום- אורלי טל. הוצאת מודן). אפשר לזלזל בביטלס ולטעון כי היא רק להקת פופ מצליחה עם יחסי ציבור טובים, אבל העובדה שהם הצליחו להגיע בשיר פופ לתוצאה שגם הדהימה את הקהל הרגיל שלהם וגם הרשימה מוסיקאים קלאסיים אקדמיים מראה עד כמה יצר ההרפתקנות שלהם, השמירה על חשיבה פתוחה שלא תחומה בגבולות והסקרנות שלא ידעה גבול, גרמה להם להפוך למוזיקאים הגדולים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. זה רק הולם שהשיר שהגיע למקום הראשון יהיה שיר משותף אמיתי של לנון ומקרטני. שירים כאלה לא עושים יותר. את הסיפור המלא על השיר הזה תוכלו לקרוא כאן. תם מצעד שירי הביטלס של קוראי ומאזיני ביטלמניקס 2020 כהלכתו. תודה רבה לכם ולכן על ההרתמות המרשימה לשעשוע הקטן הזה שלנו. מקווה שנהנתם כמונו. נתראה במצעד 2030. #blackbird #LetitBe #AcrosstheUniverses #גורגמרטין #רינגוסטאר #HereComesTheSun #Something #גוןלנון #Adayinthelife #Herethereandeverywhere #Iamthewalrus #גורגהריסון #ForNoOne #GoldenSlumbers #TomorrowNeverKnows #Yesterday #StrawberryFieldsForever #pennylane #ELEANORRIGBY #WhileMyGuitarGentlyWeeps #InMyLife #Because #happinessisawarmgun #heyjude