אלבום הבכורה של הקינקס משתחרר בבריטניה ב 2 באוקטובר 1964 והוא בא לתפוס את המומנטום של הצלחת הסינגל השלישי של הלהקה You Really Got Me. המודל של הביטלס בשילוב שירים מקוריים לצד קאברים נלקח בחשבון יותר בכיוון של Beatles for Sale מבחינת חוסר הקוהרנטיות, רק שאצל הביטלס זה עבד נפלא באלבום ההוא. העטיפה היפה עוצבה גם כן בסגנון האומנותי של with the beatles רק בגוון אדום מתריס עם הפונט החד משמעי: הקינקס העוצמתיים והמחוספסים כאן. חבל שזה לא השתקף בכל השירים. ברגע שהבינו חברי הלהקה שהסינגל השלישי הוא הצלחה פנומנלית, הם מיהרו לאולפן ההקלטות על מנת לסיים את האלבום בזמן עבור כריסטמס.
“היה לנו שבוע לעשות זאת”, סיפר ריי, “אין לי מושג איך הצלחנו. היו רק 6 שירים מקוריים בגלל מגבלת הזמן והשאר היו שירים שהכרנו ויכולנו לבצע מהר מאוד באותה תקופה. אני זוכר שבסשן ההקלטה האחרון עבור האלבום, היו ממש אנשים שדפקו על הדלת כי זלגנו מעבר לזמן ההקלטה”.
זה אלבום בוסרי מובהק של חיפוש סאונד ודרך. הקינקס מביאים שירים כמו Beautiful Delilah של צ’אק בקי שפתח את האלבום, מבצעים אותו מהר מאוד בלי לשכוח להדגיש את ליין הבס הנהדר והפעם בכדי לא לחזור על הטעות של סינגל הבכורה, הוא ניתן לדייב לביצוע. לטעמי פתיחה מצוינת וביצוע אדיר. זה מה שהייתי רוצה לקבל באלבום הראשון של להקת R&B בועטת. אבל לא כך הוא. אי אפשר לומר זאת על כל 14 בשירים באלבום. שירים כמו So Mystifying שכתב ריי ומושר כמו מיק ג’אגר, נשמע חצי אפוי כמו גם השיר החצי ביוגרפי על בעיות השינה של ריי Just Can’t Go to Sleep ומביא ביצוע בסגנון להקות הבנות האמריקאיות. חיפוש סאונד, אמרנו. ב Long Tall Shorty של בו דידלי זה שוב חוזר לסאונד הבועט שמרעיד את הלב ושוב זה דייב. ביצוע מלוכלך נפלא שחוזר על עצמו גם בקאבר ל I’m a Lover Not a Fighter. ריי מפציע לרגע ב You Really Got Me אבל גם שם הגיטרה של דייב בולטת. נוצר הרושם שזה האלבום של דייב דיוויס והקינקס. שדייב הוא מנהיג הלהקה והדמות היותר קולית ומגניבה, זו עם השיער הארוך הגולש וריי הוא אמנם כותב השירים המקוריים, אבל מבצע טעון שיפור. דוגמא מובהקת היא כשהוא שוב מנסה להוביל רוקר כמו Too Much Monkey Business ושוב אנחנו מקבלים את אותו אפקט אנמי של Long Tall Sally – אנמיות ווקלית עם גיטרה ובס נפלאים. בקיצור לא האלבום של ריי.
חוסר הקונסיסטנטיות של האלבום עשתה את שלה ואני יכול להבין את אותו חובב R&B אי שם ב 1964 שניצב מול מדף התקליטים והיה צריך לבחור בין אלבום של הסטונס לבין זה של הקינקס ובחר לבסוף במיק וקית’.
הקינקס מנסים לסחוט את לימון הכריסטמס עד כמה שאפשר ומשחררים בסוף נובמבר, כחודשיים לאחר צאת אלבום הבכורה שלהם, את האי פי Kinksize Session. ההיגיון אומר שהוא יכיל מיחזור של ביסיידים שלא נכנסו לאלבום, אבל לא. מופיעים בו ארבעה שירים חדשים לגמרי. חידוש חביב ל Louie Louie של צ’אק ברי ועוד 3 שירים מקוריים של ריי כולם נוסחתיים וחסרי ייחוד.
בסינגל החמישי של הקינקס Tired of Waiting For You לראשונה הפציע ריי דיוויס ככותב שירים בעל פוטנציאל. אמנם מבחינה מבנית השיר חוזר מעט על הנוסחא המוכרת של הקינקס, אבל מעברי המלודיה עדינים וסוחפים, הדיסטורשן רך ועוטף והמילים לא מתנחמדות בכלל: “עשי מה שאת רוצה, רק אל תתני לי להמתין, כי אני עייף מלהמתין לך”.
למען האמת, הסינגל הזה הוקלט כבר באוגוסט 1964 יחד עם הסינגל הרביעי all day and all of the night ואפילו נכתב לפניו, אבל נבחר לשחרור רק בינואר 1965. הוא מצליח לשחזר את ההצלחה ולכבוש את המקום הראשון במצעד הסינגלים וממקם את הלהקה נכון לאותם ימים כלהקה השלישית המצליחה אחרי הביטלס והסטונס. גם באמריקה הם מצליחים להתמקם בעשירייה המובילה במצעדים.
כך סיפר ריי על התקופה הטובה הזו: “אחת התקופות השמחות ביותר הייתה בסינגפור כשהסינגל החדש Tired of waiting for you טיפס למקום הראשון. היינו בסיבוב הופעות עולמי וממש התגעגעתי הביתה. אחד הכתבים מהדיילי מירור יצר איתי קשר ואמר לי שהסינגל הגיע למקום הראשון באנגליה. כל כך שמחתי, הייתי בודד אז הזמנתי בקבוק שמפנייה ואת המלצר שהביא אותו הושבתי לשתות איתי. רגע שמח…”.