Search this site

מקרטני סיפר בביוגרפיה הרשמית שלו many years from now על השיר And I Love Her מתוך האלבום A Hard Day’s Night: “זו הבלדה הראשונה שבה הרשמתי את עצמי”. השיר נכתב בפברואר 1964, בכמה ימי הפסקה שהיו לביטלס בין הביקור בפאריס לבין הביקור ההיסטורי בארה”ב. פול כתב אותו בבית הוריה של ג’יין אשר, שהיוותה גם את ההשראה לשיר, כמו לא מעט שירים מאותה תקופה. הכתיבה מתוארכת לחודש פברואר כשהביטלס חזרו מסיבוב ההופעות הנרחב בפאריז וקצת לפני הגיחה הראשונה לארה”ב. בית הוריה של ג’ין אשר פול סיפר על הכתיבה של השיר: “יש בו אקורדים נחמדים. אני אוהב את הקטע Bright are the stars that shine, dark is the sky, יש בו את האימג’ של השמיים והכוכבים בתוכו. זה בסך הכל שיר אהבה. ה And בכותרת של השיר חשוב. הביטוי מופיע רק פעם אחת בשיר בבית השני. זה כמו לומר למישהי ‘אה… ואני אוהב אותך’ “. ההקלטות החלו ב 25 בפברואר 1964. העבודה על השיר החלה עם 2 טייקים בגרסה פחות רכה מהמוכרת וחשמלית יותר. ג’ורג’ הריסון שחגג יום הולדת 21 בדיוק באותו היום, ניגן בריקנבאקר 12 מיתרים החדשה שלו. הנה הגרסה שהשתחררה בפרויקט האנתולוגיה מאותו היום: למחרת המשיכה הלהקה לעבוד על השיר והקליטה עוד 17 טייקים כשבמהלכם השיר החל להתקרב לגרסתו הרכה והסופית. רינגו החליף את התופים הרגילים בתופי בונגו, ופול וג’ון הלכו והשלימו את המידל אייט החסר. 25 בפברואר באולפני אבי רואד לנון כינה את השיר הזה בראיון משנת 80: “ה Yesterday הראשון של פול..” והמשיך: “זו הבלדה הגדולה של האלבום”. למעשה לנון תרם לו המידל אייט, למרות שפול התעקש שזו היתה רק עזרה ושהוא כתב אותו בעצמו. דיק ג’יימס, המוציא לאור של שירי הביטלס שהיה נוכח באולפן הבהיר מה באמת קרה: “זה היה שיר פשוט מאוד שחזר על עצמו. ג’ורג’ מרטין ואני הסתכלנו אחד על השני ואותה מחשבה עברה לנו בראש. ג’ורג’ מרטין אמר להם, ‘גם דיק וגם אני מרגישים שהשיר פשוט חסר באמצע. זה פשוט חוזר על עצמו’. אני חושב שג’ון הוא זה שהציע, ‘בסדר, בואו נשתה תה’. ג’ון ופול ניגשו אל הפסנתר, בעוד שמל אוונס הלך להביא תה וכמה כריכים, הם עבדו על הפסנתר ובתוך חצי שעה הם כתבו ממש לנגד עינינו, מידל אייט לשיר.” למרות המאמצים, השיר לא הצליח להשביע את רצונם והם החליטו להמשיך למחרת. רינגו עם תופי הבונגו למחרת, ב 27 בפברואר, נעשו 2 ניסיונות בלבד. בטייק השני (הטייק ה 21 בסך הכל) הם החליטו שזה זה. ג’ורג’ הריסון ניגן את הריף המפורסם שהוא עצמו הציע על גיטרת החוזה רמירז הקלאסית ,אותה אחת בה הוא ניגן את הסולו של Till there was you באלבום הקודם. לטובתו של מקרטני יצויין שבכל פעם שהוא סיפר על השיר הזה הוא נתן לג’ורג’ את הקרדיט על הריף הזה שמבחינתו שינה את כל השיר. ה 26 בפברואר באולפני אבי רואד הנה כמה מראות וידאו מהאולפן בפברואר 1964: ב 18 ביולי 1964, שוחרר בארה”ב סינגל מתוך פסקול הסרט של הביטלס שיצא תחת united artists החברה שהפיצה את הסרט. הפסקול הזה היה בלעדי לארה”ב והכיל בין היתר קטעים אינסטרומנטלים ומתוזמרים שרקח ג’ורג’ מרטין לשירים של הביטלס. הסינגל הכיל בצד א קטע שהתבסס על השיר This Boy ונקרא Ringo’s Theme (This Boy) ובצידו השני גרסה אינסטרומנטלית מתוזמרת ל And I Love Her. אני מניח שרובכם מכירים את השיר מתוך הקטע המקסים שהופיע בסרט A Hard Day’s Night בו הביטלס מתעללים בין היתר במפיק הטלוויזה שמגלם ויקטור ספינטי המופלא וגם מבצעים את השיר הנהדר הזה. ב 1991 ביצעו מקרטני וההרכב שלו את השיר במסגרת מופע האנפלאגד עבור ה MTV. הביצוע אומנם איטי יותר מהגרסה של הביטלס אבל הוא עדיין רך, ענוג ויפהפה. ב 2015 ראה אור סרט תיעודי נהדר, Montage of Heck שגלל את סיפורו של קרט קוביין – סרט באמת נפלא וחובת צפייה אמיתית. בסרט הזה הושמע הקלטה של קוביין שהעריך מאוד את הביטלס, מבצע על הגיטרה האקוסטית שלו את And I Love Her. זה לא ביצוע מדהים, אבל האותנטיות יחד עם סיפורו של קוביין כפי שמופיע בסרט, גורמים לה להיות מרגשת. #גורגמרטין #רינגוסטאר #AHardDaysNight #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #דיקגיימס #גייןאשר

פיט בסט הצטרף לביטלס בדיוק שנתיים לפני פיטוריו מהלהקה, באוגוסט 1960. תהליך הפיטורים שלו החל עוד חודשיים קודם לכן ב 6 ביוני בסשן הראשוני של הביטלס באולפני EMI, מה שבעצם היתה הפגישה הראשונה של הביטלס עם ג’ורג’ מרטין. מרטין שהתרשם מהלהקה, לא היה מרוצה בלשון המעטה מהמתופף פיט בסט. הביטלס גם כן לא היו מרוצים מתיפקודו של בסט בלהקה כבר תקופה. בפרק הזמן הזה בו פיט נמצא בלהקה, הביטלס עוברים תהליכים חשובים. בין היתר הם עשו 2 סיבובי הופעות בהמבורג ועברו אודישן בתחילת השנה עבור חברת התקליטים ‘דקה’ בו אפשר לשמוע בבירור את המונוטוניות וחוסר הרבגוניות שבסגנון התיפוף של פיט. על כך הרחבנו רבות ב 2 פרקים בסדרת הפודקאסט שלנו, בהם דנו באודישנים של הביטלס עבור חברת התקליטים ‘דקה’: פרק 1, פרק 2. כשמגיע הזמן לעבור פאזה ולבשר לפיט שתמה תקופתם יחדיו בלהקה, הם שולחים את בריאן אפשטיין לעשות את העבודה השחורה. בריאן לא היה בטוח לגבי המהלך, בכל זאת המעריצות במועדון הקווארן אהבו את פיט בסט כנראה בזכות מראהו המצודד ושינוי שכזה עלול היה לגרום לקרע בין המעריצים הותיקים ללהקה. סיבה נוספת, היא אימו של פיט בסט, מונה בסט, שהייתה בעלת מועדון ה Casbah שבליברפול וסידרה הופעות לביטלס מדי פעם. מונה בסט עוד סיבה לא רשמית ופחות ידועה היא שניל אספינל, חבר הילדות של פול וג’ורג’ שהפך לסוג של מארגן הופעות ועוזר של הביטלס (לימים המנהל של אפל), היה חבר טוב של פיט ובזוגיות עם מונה בסט. חודש לפני פיטוריו של פיט, נולד לזוג ילד בשם וינסנט. אז כמו שאתם מבינים המצב היה עדין מאוד עבור בריאן, ובכל זאת הוא הבין שזו ההזדמנות עבור הביטלס לקבל חוזה הקלטות בחברה גדולה ולכן הוא החליט ללכת על הפיטורים וזימן את פיט בסט לשיחה ב 16 באוגוסט 1962 בשעה 10:00 בבוקר ב NEMS, החנות של בריאן. מי שהביא אותו לפגישה, היה לא אחר מאשר ניל אספינל הנ”ל. פיט סיפר על היום המר: “ניל הוריד אותי בחנות. מצאתי את בריאן במצב רוח מאוד לא רגוע כשהצטרפתי אליו במשרדו בקומה השנייה. הוא היה מאוד מנומס ודיבר על דברים לא קשורים. אלה היו ללא ספק עיכובים וטקטיקות. ואז הוא גייס מספיק אומץ כדי להפיל את הפצצה. ‘הבחורים רוצים אותך בחוץ, ורינגו מצטרף במקום.’ הייתי המום. למה למה למה? ‘הם לא חושבים שאתה מתופף טוב מספיק, פיט’ המשיך בריאן. ‘וג’ורג’ מרטין לא חושב שאתה מתופף טוב מספיק’. ‘אני חושב שאני טוב, אם לא יותר מרינגו. רינגו כבר יודע על זה? “שאלתי. ‘הוא מצטרף בשבת’ – ענה בריאן.” פיט בסט והביטלס בימים יפים יותר פיט התייחס לעניין ממש כסכין בגב ולא הבין מדוע חברי הלהקה החליטו לפטר אותו ולא מצאו את האומץ לדבר איתו ושלחו את בריאן במקום. ניל שחיכה לו בחוץ, לקח את פיט ההמום לשתות בפאב כדי לעכל את המכה. ניל שלא היה בסוד העיניינים, שקל להתפטר מתפקידו ,אך פיט הניא אותו מכך. ניל הזועם פנה ללהקה ודרש הסברים. התשובה שהוא קיבל היא: “זה לא קשור אליך, אתה רק הנהג”. המעריצים לא קיבלו את הפיטורים בעין יפה, תרתי משמע – אחד המעריצים התנפל על ג’ורג’ וגרם לו ל”פנס בעין”, שנראה היטב בצילומים שנעשו בסשן הבא של הביטלס באולפני אייבי רוד. בו נעשה נסיון שני להקליט את סינגל הבכורה שלהם. ג’ורג’ לאחר תקרית המעריצים באולפני EMI ב 4 בספטמבר 1962 קולות שדרשו את פיט בסט חזרה נשמעו בהופעה הראשונה של רינגו עם הביטלס במועדון הקאברן ב 22 לאוגוסט. את זעקת “אנחנו רוצים את פיט!” תוכלו לשמוע זאת בסוף הסרטון הבא.

ב 11 בפברואר 1963, נכנסים הביטלס לאולפן ליום הקלטות על מנת להקליט את האלבום הראשון של הלהקה. השיר הראשון שהלהקה התחילה לעבוד עליו ב 10:00 בבוקר, היה There’s a Place של ג’ון. אפשר לייחס לו את הכותרת של השיר הראשון של חבר ביטלס ששופך את מצבו הנפשי במילים: ישנו מקום אליו אני יכול ללכת כשאני מרגיש מדוכא כשאני מרגיש עצוב וזהו ראשי והזמן לא קיים כשאני לבדי מדוע דווקא נבחר השיר הזה לתחילת ההקלטות? הביטלס הנרגשים בנו ציפיות ענק סביב השיר וחשבו שהוא שיר משנה משחק שיקפיץ להם את הקריירה. ההתרגשות פגה לה לאחר סיום יום ההקלטה והשיר מוקם לו אי שם לקראת סוף האלבום. “השיר הזה היה הנסיון שלי לכתוב שיר מוטאון שחור”, נזכר לנון ב 1980. אמנם השיר מסווג כשיר של ג’ון, אך פול תרם לא מעט לשיר: השיר הנפלא Somewhere מתוך המחזמר “סיפור הפרברים” (West Side Story) שיצא ב-1957, השפיע רבות על פול בזמן כתיבת השיר. השיר Somewhere נפתח במילים: “…There’s a place for us” הנה השיר מתוך הסרט המפורסם שיצא בשנת 1961: וזה הביצוע היפייפה של טום וייטס לשיר: השיר נכתב בתחילת פברואר בביתו של פול כמו רבים מהשירים באותה תקופה, ממש כמה ימים לפני תחילת ההקלטות. פול סיפר על הרעיון של “מקום כלשהו בראש” בביוגרפיה הרשמית שלו מ 1997: “במקרה שלנו המקום היה בראש, ולא איפשהו מאחורי המדרגות שם אפשר להתנשק ולהתכרבל. זה היה ההבדל עם מה שכתבנו אז, הכל היה בראש” ב 11 בפברואר 1963, ביום המרתוני להקלטת אלבום הבכורה שלהם, בין 10:00 בבוקר ל 11:30, עושים הביטלס 10 נסיונות להקליט את השיר, את כולם תוכלו לשמוע בלינק לפוסט על היום המרתוני. הטייק ה-10 היה כמעט מושלם אך הוחלט לזנוח את השיר ולהמשיך באג’נדה העמוסה לאותו היום ולחזור אליו אחר כך. בשעת אחה”צ, הוחלט שג’ון יקליט את סולו המפוחית בדיוק על פי ריף הגיטרה שניגן הריסון ובשעה 16:30, בטייק 13 השיר היה מוכן. כאמור השיר נכלל באלבום הראשון Please Please Me שיצא לאור בבריטניה ב 22 למרץ 1963. יום לפני הקלטות האלבום הראשון – ה-10 לפברואר 63 הביטלס מציגים בגאווה את האלבום הראשון שלהם תמונה מתוך סשן הצילומים במשרדי EMI בלונדון

ב 26 ביוני 1963, הביטלס עלו להופיע בפעם השנייה (והאחרונה) ב Majestic Ballroom שבניוקאסל. במקור היה המג’סטיק קולנוע בשם Picture House שנפתח ב-1912, נסגר כמה שנים לאחר מכן, החליף שם ולבסוף ב-1959 הפך לאולם אירועים בשם Majestic Ballroom, סניף אחד מיני רבים בבריטניה שהוקם ע”י Top Rank. האולמות הללו נהגו לארח הופעות של מיטב האמנים מאותה תקופה וכאמור נוהלו ע”י חברת Top Rank שהשתייכה לאירגון Rank שהחזיק אולפנים, בתי קולנוע, אולמות אירועים, אולמות בינגו ועוד. בין היתר הוקם גם לייבל בשם Top Rank שבשלב מסויים ב 1962, נרכש ע”י חברת EMI שהפכה אותו ל Stateside Records. המג’סטיק בולרום בניקאסל הפעם הראשונה בה עלו הביטלס על הבמה במג’סטיק בניוקאסל היתה ב-28 בינואר 1963. ב 26 ביוני 1963, כמה שעות לפני ההופעה השנייה כאמור במג’סטיק שבניוקאסל, ישבו ג’ון ופול בחדר המלון, כל אחד ישוב על מיטתו הוא (כשהם ישובים אחד מול השני, פנים מול פנים) במטרה לכתוב את הסינגל הבא של הלהקה עבור הסשן שנקבע ל 1 ביולי באולפני אבי רואד. התכנון היה להקליט את מה שהצליחו השניים לכתוב עד כה, שיר עם השם הזמני Get you in the end (שהפך ל Ill Get You). בדרך לניוקאסל בזמן שנסעו בוואן, לפול היה רעיון לשיר אחר, שהיה מבוסס על שיר של בובי ריידל בשם Swingin’ School. הרעיון היה שחלק מהלהקה ישיר “She loves you” והחלק השני יענה לו ” Yeah, yeah”. מין שיר “משפט – תשובה” שכזה. בסוף החליטו השניים שזה רעיון גרוע ,אבל כך התהווה לו הבסיס ל She Loves You. פול סיפר בספר Many years from now: “כנראה שהיו לנו כמה שעות פנויות לפני המופע אז אמרנו, ‘אוי, נהדר! בואו נעשן סיגריה ונכתוב שיר! ” אז ככה התחלנו עם ‘She loves you’. אני זוכר שמסיבה כלשהי חשבתי על בובי ריידל. כנראה היה לו להיט שאהבנו, אני זוכר שחשבתי על השיר וישבתי על המיטה במלון עם ג’ון באור של אחר הצהריים.”. מקרטני הביא איתו עוד רעיון שונה: לכתוב את השיר מנקודת מבט שלישית שמדברת אל הצד הגברי של מערכת היחסים. לנון סיפר: “אני זוכר שזה היה הרעיון של פול: במקום שוב לשיר ‘I love you’, יהיה לנו הפעם צד שלישי.” פול חידד: “זה היה שיר הודעה, מישהו שמביא מסר. זה כבר לא עלינו, זה היה אדם שלישי שמרוחק מהסיפור. “ראיתי אותה, והיא אמרה לי, להגיד לך, שהיא אוהבת אותך”, הצלחנו להכניס קצת דיסטנס לסיפור וזה הוסיף עניין”. את השיר סיימו השניים ביום שלמחרת בבית משפחתו של מקרטני בליברפול. “ישבנו שם בערב, כשאבי צפה בטלוויזיה ועישן סיגריות. נכנסנו לסלון והשמענו לו את השיר שבדיוק סיימנו. הוא אמר, ‘זה נחמד מאוד, אבל יש מספיק מהאמרקניזם הזה סביבנו. אתם לא יכולים לשיר, “She loves you. Yes! Yes! Yes” ?” סינתיה לנון, בספרה מ-2005 “John” הזכירה אירוע מסוף 1958 שמייחס לג’ון את הביטוי: “הוא היה רומנטי, הוא כתב שירי אהבה על פיסות נייר והעביר אותם אלי בקולג’. בחג המולד הראשון שלנו יחד הוא שלף כרטיס שבו הוא כתב: Our first Christmas, I love you, yes, yes, yes.'” חמישה ימים לאחר מכן, ב1 ביולי כמתוכנן, נכנסו הביטלס להקליט את השיר באולפן מספר 2 . מטלה קטנה לפני תחילת ההקלטות היתה חתימה על הסכם הפצה עם המו”ל דיק ג’יימס. חותמים עם דיק ג’יימס ג’ורג’ מרטין ישב באולפן כשהביטלס החלו לערוך חזרה עם גיטרות אקוסטיות ושירה. מרטין התרשם מהשיר אך היה מוטרד מאקורד השירה האחרון המוזר: ג’ון שר נמוך פול שר גבוה ,אבל ג’ורג’ שר צליל שונה לחלוטין. מרטין סיפר: “ישבתי במקומי הרגיל על שרפרף גבוה בסטודיו שתיים כשג’ון ופול עברו על השיר עם הגיטרות האקוסטיות שלהם, ג’ורג’ הצטרף בפזמון, חשבתי שזה נהדר אבל הייתי מסוקרן מהאקורד האחרון, קצת משונה: ג’ורג’ עושה את השישי וג’ון ופול את השלישית והחמישית, משהו מאוד דומה לגלן מילר.הם אמרו ‘זה נהדר, אף אחד לא שמע את זה אף פעם! כמובן שידעתי שזה לא ממש נכון”. באולפן לבסוף השתכנע מרטין שאקורד השירה המשונה מוסיף אופי לשיר. פול סיפר: “אמרנו לו, ‘אנחנו אוהבים את זה, בנאדם, זה בלוזי’. טוב שיכלנו לעקוף את החלטותיו המקצועיות עם התמימות שלנו”. בהקלטות השתתף גם נער צעיר בן 17 בשם ג’ף אמריק, שתפקד על תקן טכנאי שני לנורמן סמית’ בהקלטות. עם המשך סשן ההקלטות, העלה ג’ורג’ מרטין הצעה שהשיר יתחיל דווקא מהפזמון, הצעה שכבר עלתה בהקלטות לאלבום הראשון בשיר p.s. I love you וחזרה על עצמה שוב שנים אחר כך עם strawberry fields forever. הלמות התופים של רינגו שמתחילות את השיר, יוצרות אפקט שהשיר כבר נמצא בשיאו ובתנועה מלאה. השיר הוקלט בסשן של כ 5 שעות ולאחר מכן התפנו החברים להקליט את השיר המקורי שכתבו לסשן Get you in the end, או בשמו הסופי I’ll get you ששימש לבסוף כבי סייד של הסינגל She Loves You בבריטניה. הסינגל יצא לאור ב-23 באוגוסט 1963, כשהוא סווג לראשונה תחת הכותבים לנון-מקרטני ולא מקרטני-לנון כפי שהיה עד עתה. הסינגל נחשב ליריית הפתיחה לביטלמניה ולמה שהוביל אותם להצלחה בינלאומית. בבריטניה היתה ציפייה עצומה ליציאת הסינגל הבא של הביטלס, למעשה הוזמנו כחצי מליון עותקים עוד לפני יציאתו. עם יציאתו נכנס הסינגל למצעד המכירות בבריטניה, שם הוא בילה 31 שבועות כשהוא הוכתר לסינגל הנמכר ביותר של שנת 1963 בבריטניה. למעשה זהו הסינגל המצליח ביותר של הביטלס בבריטניה, והיה הסינגל המצליח ביותר של אמן בבריטניה עד לשיחרור Mull of Kintyre של פול מקרטני ולהקת wings ב-1977 (שמכר יותר מ 2 מיליון עותקים). בארה”ב הדברים לא הלכו כמתוכנן, שם לקח זמן לסינגל להמריא. חברת קפיטול סירבה להוציא את הסינגל, וחברת V-Jay שכבר הוציאה את שירי הביטלס, גם כן עשתה שרירים.לבסוף בריאן המיואש, אישר לחברת Swan Records להוציא את הסינגל, מה שלא תרם להצלחתו בארה”ב. בינואר 1964 הוקרן קטע מסרט דוקומנטרי בשם The Mersey Sound שצולם באוגוסט 1963 בבריטניה, בתכנית אמריקאית שנקראה The Jack Paar Program. בקטע צולמו הביטלס באולפן, מבצעים את She Loves You. 27 באוגוסט 63, צילומים ל The Mersey Sound לאחר שידור הקטע החלה אמריקה להתעורר לתופעה מבריטניה והסינגל הבא של הביטלס, טרף את כל הקלפים.

חמישים שנה לסרג’נט פפר. האלבום ששינה הכל. אמנם הרעיון והכח המניע לפרויקט היה מקרטני, אך לטעמי פפר הוא לא פפר ללא השיר היחידי של ג’ורג’ הריסון באלבום Within You Without You. ב 6 ביולי 1966, הביטלס מגיעים בפעם הראשונה להודו מיד אחרי הביקור המאוד לא מוצלח בפיליפינים. יום אחר כך, הם מצליחים לחמוק מהמלון ולסייר ברחובות ניו דלהי. במהלך הסיור הם נכנסים לחנות לכלי נגינה הודים שנקראת Rikhi Ram & Sons וקונים לעצמם כלי נגינה. ג’ורג’ קנה לעצמו סיטאר. הביטלס בהודו 7 ביולי 1966 ב 14 בספטמבר 1966, פאטי וג’ורג’ טסים להודו. רק כשבועיים לפני כן הביטלס מופיעים בקנדלסטיק פארק בסן פרנסיסיקו ומסיימים את מסע ההופעות שבא לאחר האלבום ריבולבר. (ויהיה מסע ההופעות האחרון שלהם אי פעם). הריסון מרגיש מרוקן, נמאס לו מהתהילה והעושר והוא בטוח שיש מעבר לביטלס עבורו. הוא אף שוקל לעזוב את הלהקה. הדבר שמרתק אותו ביותר הם האמונה והתרבות ההודית שממלאים את החלל שנוצר בתוכו. במסע הזה להודו ג’ורג’ מתכנן לקחת שיעורי סיטאר אצל ראווי שנקר, לאחר שכבר נפגשו בלונדון ביוני באותה שנה, ולתרגל יוגה עם פאטי. השניים מגיעים לבומביי ומתאכסנים במלון הטאג’ מאהאל תחת השם מר וגברת סם וולס. הם שוהים שם עד ה 22 באוקטובר וטסים חזרה לאנגליה, אך ממשיכים לדבוק בסגנון החיים של היוגה, המדיטציה ובצמחונות שסיגלו לעצמם בהודו. ג’ורג’ בהודו ספטמבר-אוקטובר 1966 בארוחת ערב אצל קלאוס פורמן, הידיד של הביטלס מימי המבורג ומעצב עטיפת האלבום ריבולבר, מתפתחת שיחה מעניינת בין ג’ורג’ לקלאוס. ג’ורג’ המושפע עמוקות מהמסע להודו, מדבר על החלל המטפיזי שמונע מאנשים להכיר בכוחות הטבע המאחדים את העולם – בהחלט עניין שברומו של עולם. השניים מתדיינים על הנושא והריסון הנפעם, רץ לאורגן ההרמוניום שהיה בביתו של פורמן עם משפט בראש: We were talking about the space between us all הריסון סיפר: “השיר בא אחרי שביליתי קצת זמן בהודו. הוקסמתי הארץ והמוסיקה שלה. הבאתי הרבה כלים איתי. השיר נכתב בביתו של קלאוס פורמן בהמסטד לאחר ארוחת הערב. השיר בא אלי כאשר ניגנתי בהרמוניום. ביליתי הרבה זמן עם ראווי שנקר, ניסיתי להבין איך לשבת ולהחזיק את הסיטאר ואיך לנגן בו. השיר מבוסס על קטע מוזיקה שראווי כתב של 30 או 40 דקות עבור All India Radio. כתבתי גרסה מינימלית של זה תוך שימוש בצלילים דומים לאלה שגיליתי בהקלטה שלו.” המילים שכתב ג’ורג’ עבור השיר מבוססות על פילוסופיות הודיות שונות שקרא כמו ה Vedanta ועל ה maya – האילוזיה הקיומית: And the people who hide themselves behind a wall of illusion Never glimpse the truth לאולפן, בפברואר 1967, מביא הריסון שיר אחר שכתב, שיר בו הוא מוציא את תסכוליו על חברת הפצת השירים Northern Songs ועל מנהלה דיק ג’יימס והחוזה הדרקוני שנחתם מולם. השיר בשם Only a Northern Song מוקלט אך ג’ורג’ מרטין לא אוהב את השיר וזאת בלשון המעטה. מאוחר יותר הוא נשמע אומר שזהו השיר הכי פחות אהוב עליו של הריסון. הלהקה לא התלהבה גם כן. הריסון נשלח לעשות שיעורי בית, ומחליט להביא לאולפן את Within You, Without You שבאותה תקופה היה חסר שם. ההקלטות מתחילות ב 15 במרץ 1967, כשג’ורג’ הוא חבר הלהקה היחידי שנכח באולפן. הוא נעזר בניל אספינל והשניים ניגנו במעין גיטרות הודיות, בעוד מוזיקאים הודים מחוג המוזיקה האסייתי שבלונדון, מנגנים על כלים הודים מסורתיים יותר. באותו היום הוקלט הבסיס לשיר. בטח תרצו לשמוע כיצד ג’ורג’ מדריך את הנגנים מה לנגן. 15 במרץ 1967 – באולפן ב 22 במרץ, העבודה נמשכת וכלים נוספים מוקלטים ומוספים להקלטת הבסיס. ב 3 באפריל, מובאים אחר כבוד 8 כנרים ו 3 צ’לנים על מנת להקליט קטע שכתב ג’ורג’ מרטין על פי רעיונות של הריסון. באותו היום מקליט הריסון גם את השירה ומוסיף גם גיטרה אקוסטית. ב 4 באפריל, השיר שבעצם היה השיר האחרון שהושלם עבור סרג’נט פפר מוכן, ואת הצחוקים שבסוף השיר מביאים מספריית האפקטים המפורסמת של אולפני EMI, כרך 5: Applause and Laughter כשהרעיון של הריסון הוא לשבור את הרצינות התהומית של השיר. השיר כאמור יוצא באלבום סרג’נט פפר ופותח את הצד השני שלו. לנון אמר על השיר: “אחד השירים הכי טובים של ג’ורג’. אחד האהובים עלי שלו. הוא נקי בשיר הזה. מוחו והמוזיקה ברורים”. #WithinYouWithoutYou #גורגמרטין #גוןלנון #ראווישנקר #גורגהריסון #הודו #פולמקרטני #דיקגיימס #NorthernSongs #נילאספינל #ריבולבר #פאטיבויד #סרגנטפפר #ביטלס

ב 13 בדצמבר 1961, עולים הביטלס בפעם ה 64 לתת את הופעת הצהריים שלהם במועדון ה Cavern. בשונה משאר ההופעות, הפעם נמצא בקהל מייק סמית’. מר סמית’ היה עוזר במחלקת האמנים והרפרטואר (A&R) של חברת התקליטים דקה. (Decca). הבחור התרשם ממה שהוא ראה על הבמה וכצעד פורמלי, הזמין אותם למבחן (אודישן בעגה המקצועית) באולפני החברה בלונדון. האודישן נקבע ל 1 בינואר 1962 בשעה 11:00 בבוקר. על מנת להספיק להגיע בזמן, הארבעה: לנון, מקרטני, הריסון ופיט בסט עולים לוואן כבר בערב השנה החדשה כשההגה בידיו של ניל אספינל ויוצאים לדרך כשהם נוסעים בעיצומה של סופת שלגים עזה. למרות זאת הם מצליחים להגיע בשעה שנקבעה: 11:00 בבוקר. בריאן אפשטיין שהעדיף לנסוע ברכבת, מגיע גם הוא בזמן. דווקא מייק סמית’ שכנראה שחגג את השנה החדשה ערב לפני הוא זה שאיחר. ולא רק זאת גם דרש שהלהקה תתחבר אך ורק לציוד הההגברה של דקה בקביעה שהציוד שהביאו הביטלס איתם לא תקני ומיושן. מייק סמית’ הביטלס היו מבוהלים. רשימת השירים לאודישן שהתגבשה על ידי חברי הלהקה הורכבה מ 15 שירים. בהסתכלות ראשונית הרשימה נראית מוזרה. 3 שירים מקוריים, שיר ממחזמר, שיר מפסקול של סרט, שיר של להקות נודדות מ 1922, קאברים לשירי רוקנ’רול מהתקופה, קאברים ללהקת r&b שחורה ועוד. הבקשה של דקה היתה שהלהקה תבצע חומר שהם מבצעים בדרך כלל בהופעות ואכן הביטלס בחרו שירים שהם היו מבצעים בהמבורג ובקאברן. אגב, על השירים שהוקלטו חתום מייק סמית’ כמפיק ואלו הם: Like Dreamers Do שיר מקורי של פול שנכתב ב 1957. פול מספר: “זה היה אחד השירים הראשונים שכתבתי. עשינו אותו בקאברן והיו בקהל שאהבו אותו. אז זה היה ממש בדיחה לנסות שירים משלך בהופעות … השירים לא היו טובים, אבל הרגשתי שאנחנו באמת צריכים לפרוץ את המחסום כי אם אף פעם לא ננסה את השירים שלנו בהופעות, לא יהיה לנו את הביטחון להמשיך ולכתוב”. השיר יצא ב 64 על ידי להקה שנקראת The Applejacks. להקה שהוחתמה על ידי ….תחזיקו חזק….חברת דקה. זה היה סינגל הבכורה שלהם. Money (That’s What I Want) שיר שהוקלט במקור על ידי בארט סטרונג ב 59. את התקליטון הזה מצאו הביטלס בחנות של בריאן ב NEMS, אהבו ואימצו לרפרטואר ההופעות שלהם כאח התאום של twist and shout. ואכן יצא כך ש twist and shout סוגר את אלבום הבכורה העתידי please please me ו money יסגור את האלבום השני with the beatles. אם תרצו להרחיב עוד, תוכלו להאזין לפרק הפודקאסט “לרקוד את הטוויסט בדרך אל הכסף”. Till There Was You שיר שנכתב במקור על ידי מרדית ווילסון עבור המחזמר The Music Man ב 57 והופיע יותר מאוחר גם בגרסת הסרט ב 62. אפשר לראות ולשמוע כאן את גרסתה של ברברה קוק מתוך המחזמר: פול נחשף דווקא לגרסה של פגי לי : “היתה לי בת דודה מבוגרת, ממני, בטי. היא די השפיעה עלי … בטי היתה משמיעה לי תקליטים כמו Fever של פגי לי. פגי לי ביצעה גם את till there was you. לא ידעתי בכלל שהשיר קשור למחזמר, גיליתי את זה אחרי שנים. זה הוביל אותי לעוד שירים כמו a taste of honey, דברים שהיו מרוחקים מהרוקנ’רול”. The Sheik Of Araby שיר שהיה מבוצע על ידי להקות ווֹדְווִיל (להקות מופעים נודדות מתחילת המאה) ויצא בתקליט ב 1922. ג’ו בראון, זמר בריטי, הוא שחידש את השיר ב 61 יחד עם להקתו ה The Bruvvers והריסון שהעריץ את ג’ו בראון, בחר את לשיר את השיר. הריסון הסביר: “באותם ימים הרבה משירי הרוקנ’רול למעשה היו חידושים לשירים ונעימות ישנות משנות הארבעים, החמישים או לפני. ג’ו בראון הקליט את גרסת הרוקנרול של השיר. הוא היה ממש פופולרי אז. פשוט ביצעתי את הגרסה של ג’ו בראון”. To Know Her Is To Love Her שיר של שנכתב על ידי פיל ספקטור עבור הלהקה הראשונה בה הוא היה חבר The Teddy Bears ב 58. פיל כתב to know him is to love him מכיוון שאת השיר שרה הצלע הנשית בהרכב. הביטלס “תרגמו” את השיר כדי שיהיה מופנה לבחורה. השיר הזה עוד יבוצע על ידי הביטלס בתכניות הרדיו שלהם בבי בי סי. ב 74 לנון ינסה להכניס אותו לאלבום הקאברים לשירי הרוקנ’רול (שהוא הוציא בחוסר חשק לא מבוטל רק על מנת לעמוד בהתחייבות לאלבום האחרון עבור חברת התקליטים). לבסוף השיר לא נכנס והאלבום יצא ב 75 כשלנון חופשי מכל חוזה הקלטות לראשונה בחייו הבוגרים. Take Good Care Of My Baby נכתב על ידי קרול קינג וג’רי גופין והתפרסם על ידי בובי וי ב 61. Memphis, Tennessee צ’אק ברי כתב והוציא את השיר ב 59 כבי סייד של Back In The USA. Sure To Fall (In Love With You) שיר של קארל פרקינס , כותב שירים אמריקאי ומאבות הרוקבילי שהשפיע רבות על הביטלס. השיר יצא ב 56 והביטלס שהעריכו את פרקינס מאוד ביצעו את השיר עוד מימי הקוורימן העליזים. למעשה הביטלס כל כך אהבו אותו שלא מעט קאברים שלו היו מבוצעים הן בהופעות והן בתכניות הרדיו. 2 שירים שלו אף הגיעו ל beatles for sale מ 64: honey don’t ו everybody ‘s trying to be my baby. שיר נוסף matchbox יצא אף הוא רשמית באי פי long tall sally. Hello Little Girl השיר המקורי הראשון אי פעם שכתב ג’ון ב 57. ב 1960 הקליטו לנון מקרטני הריסון וסטיוארט סאטקליף דמו לשיר. השיר ראה אור לבסוף ב 64 על ידי ה fourmost, להקה שניהל בריאן אפשטיין. Three Cool Cats שיר של ה coasters מ 58 ששוחרר כביסייד של הסינגל Charlie Brown. Crying, Waiting, Hoping שיר של באדי הולי שיצא ב 59 כבי סייד של Peggy Sue Got Married למעשה אחרי מותו בהתרסקות מטוס ב 3 לפברואר 59. באדי הולי נהרג עם עוד כמה זמרים מפורסמים כמו ריצ’י ולנס. היום הזה הוגדר כיום בו מתה המוזיקה. Love Of The Loved מקורי שלישי ואחרון. שיר מוקדם של פול שהיה חלק מהרפרטואר של הקוורימן ולאחר מכן בוצע קבוע במועדון הקאברן. השיר לבסוף הוקלט ויצא ב 63 על ידי סילה בלאק, בת טיפוחים נוספת של בריאן אפשטיין. September In The Rain במקור הופיע בסרט Melody For Two מ 1937. פול שאהב והכיר את שירי הפסקול, לעתים קרובות שילב גרסאות שלהן לרפרטואר ההופעות. Besame Mucho בלדה רומנטית מקסיקנית מ 1940 שחודשה כל ידי ה coasters ב 1960. מקרטני סיפר: “הביצוע של Besame Mucho על ידי ה coasters מדהים, מתחיל מינורי משתנה למייג’ור, והרגע שהוא משתנה למייג’ור הוא כזה רגע גדול מבחינה מוסיקלית. השינוי הגדול הזה משך אותי כל כך.” השיר הוקלט גם במסגרת הסשן הראשון שערכו הביטלס באולפני EMI ב 2 ליוני 62 עבור ג’ורג’ מרטין. ‘Searchin שיר נוסף של ה coasters מ 57 שהפך ללהיט. בוצע גם כן על ידי הקוורימן. סשן ההקלטות של 15 השירים ארך כשעה. הביטלס המבוהלים והנרגשים לא היו במיטבם בהקלטות. בחלק מהשירים אפשר לשמוע את קולו של פול רועד ובכללי הביצועים דלים ומינימליסטים. למרות זאת בריאן והביטלס היו בטוחים שהם עוברים את האודישן הזה. המנהל של מייק סמית’, דיק רואו נזכר: “אמרתי למייק שהוא יצטרך להחליט בין הביטלס או Brian Poole and the Tremeoloes (שנבחנו גם הם באותו היום) . הכל היה תלוי בו. הוא אמר, ‘שניהם טובים, אבל אחת היא להקה מקומית, והשנייה מליברפול’. החלטנו שמוטב לקחת את הלהקה המקומית. אנחנו יכולים לעבוד איתם ביתר קלות ולהישאר קרובים יותר”. Brian Poole and the Tremeoloes בריאן היה חמוש מעתה בהקלטות באיכות אולפן שיוכל להציג לחברות הבאות. התשובה הרשמית שקיבל בריאן היא ש “להקות גיטרה נמצאות בדרך החוצה”. בריאן לא ויתר, הגיע ללונדון ונפגש שוב עם נציגי דקה ואפילו הבטיח למחלקת המכירות שהוא מתחייב לקנות 3000 עותקים מכל סינגל של הביטלס שהם יפיצו. דיק רואו טען כי הוא לא שמע על הצעתו זו של בריאן, ואם כן היה שומע כנראה שהיה מחתים את הביטלס’. על גילוי נוסף ומעניין בו התברר כי חברת דקה היתה מוכנה בשלב כלשהו להחתים את הביטלס בתנאי שבריאן והלהקה ישאו בהוצאות ההקלטה, דיברנו בפודקאסט שלנו ב 2 פרקים על האודישן הגורלי הזה. חלק א’, חלק ב’. דיק רואו #Crying #גורגמרטין #דיקרואו #גוןלנון #בריאןאפשטיין #פילספקטור #קארלפרקינס #גורגהריסון #BesameMucho #coasters #פולמקרטני #Waiting #LoveOfTheLoved #סילהבלאק #HelloLittleGirl #decca #ToKnowHerIsToLoveHer #באדיהולי #TillThereWasYou #MemphisTennessee #BrianPooleandtheTremeoloes #NEMS #מועדוןהקאברן #צאקברי #סטיוארטסטסטקליף #Hoping #ביטלס #MoneyThatsWhatIWant

כשאני חושב על האלבום Help אני לא יכול שלא לחשוב על השיר שהתחיל לשנות את כללי המשחק, או אולי אפילו נקודת שבר זעירה במאזן הכוחות בלהקה. הכוונה כמובן לשיר עם מספר הקאברים הגדול ביותר ע”פ ספר השיאים של גינס – Yesterday. השיר הזה פתח צוהר לאופציה שעד אז לא הייתה על השולחן. קריירת סולו של חבר ביטלס. בתקופת מגוריו בעליית הגג אצל הוריה של חברתו ג’יין אשר בלונדון, מקרטני חלם את מנגינת השיר. ישנם ויכוחים לגבי מתי זה קרה, אך האגדה מספרת כי החלום אירע כבר בסוף 1963. “התעוררתי בוקר אחד עם מנגינה בראש וחשבתי, ‘היי, אני לא מכיר את המנגינה הזו – או שכן ?’ היא הייתה כמו מנגינת ג’אז. אבא שלי הכיר המון מנגינות ג’ז ישנות, חשבתי שאולי פשוט נזכרתי באחת ששמעתי בעבר. ניגשתי אל הפסנתר ומצאתי את האקורדים, הקפדתי לזכור את המנגינה, ואז הסתובבתי בין כל חבריי ושאלתי: “אתם מכירים את זה? זו מנגינה קטנה ונחמדה, אבל לא ממש כתבתי אותה כי חלמתי אותה”. ב 2003 הסופר הליברפולי ספנסר ליי גילה שהוא רואה דמיון בין Yesterday לבין קטע של נט קינג קול שנקרא Answer Me My Love גם מבחינת התחושה הכללית של השיר וגם מפני שהוא הכיל את השורה: You were mine yesterday I believed that love was here to stay Won’t you tell me where I’ve gone astray? תשובתו של פול לכך הייתה: “שני השירים דומים כמו שהשירים Get Back ו God Save the Queen דומים“. תשפטו אתם. ג’ורג’ מרטין חיזק את הטענה שלמקרטני הייתה את המנגינה כבר כמעט שנתיים לפני הקלטת השיר וטען שהוא שמע את המנגינה הזו לראשונה כבר בינואר 1964. אריק קלפטון הכיר את המנגינה בסוף 1964 כששמע את פול מנגן את המנגינה מאחורי הקלעים של ה’האמרסמית’ אודאון’ כשהביטלס וה’יארד בירדס’ הופיעו שם כחלק ממופעי הכריסטמס של הביטלס. השם הזמני של השיר היה Scrambled Eggs כשהמילים שהיו למקרטני הם: (לשיר עם הלחן של Yesterday בבקשה). Scrambled eggs Have an omelette with some Muenster cheese Put your dishes in the wash bin please So I can clean the scrambled eggs Join me do There’s a lot of eggs for me and you I’ve got ham and cheese and bacon too So go get two and join me do Fried or sunny side Just aren’t right The mix-bowl begs Quick, go get a pan, and we’ll scramble up some eggs, eggs, eggs, eggs Scrambled eggs Good for breakfast, dinner time or brunch Don’t buy six or twelve, buy a bunch And we’ll have a lunch on scrambled eggs מקרטני המשיך לעבוד על השיר גם בזמן צילומי הסרט Help. ריצ’ארד לסטר במאי הסרט נזכר: “צילמנו את Help באולפן כארבעה שבועות. בשלב מסוים באותה תקופה, היה לנו פסנתר והוא ניגן את ‘Scrambled Eggs’ כל הזמן. זה הגיע לנקודה שבה אמרתי לו, ‘אם אתה מנגן את השיר הארור הזה שוב, אני מוציא מכאן את הפסנתר. או שתסיים אותו או שתוותר!” את מילות השיר מסיים פול בחופשה בפורטוגל בה בילה עם ג’יין אשר. השניים שהו בוילה של גיטריסט ה’שאדוז’ ברוס וולש. שם הוא קיבל את הרעיון סביב המילה Yesterday. ברוס וולש סיפר: “הוא ככל הנראה עבד על המילים כשהם נסעו לאלבופריה, משדה התעופה בליסבון. הוא לווה את הגיטרה שלי וניגן את הקטע שאנחנו מכירים כ Yesterday”. ג’יין ופול חוזרים מפורטוגל מה משמעות המילים שכתב פול? ובכן קשה לדעת מכיוון שזה נראה שהערפול סביבם נבנה בצורה מכוונת. הרצון לחזור לאחור ליום המחר יכול לנבוע מהאבל וחוסר ההשלמה על מותה של אמו ואפשר לראות בשיר Let it Be כשיר ההמשך שבו חלחלה וחוסר ההשלמה ב Yesterday הפכה בו להשלמה של האירוע הקשה שחווה בילדותו. ב 14 ביוני 1965, יומיים לאחר שחזר מהחופשה וארבעה ימים לפני יום הולדתו ה 23 של פול, מתחילה העבודה על השיר באולפן. בגרסה ראשונית עוד לפני תחילת ההקלטות, מנסה לנון לתרום לשיר בנגינה על אורגן ההאומונד. מהר מאוד כולם התייאשו מהרעיון, ובסופו של דבר החליטו שזה צריך להיות סולו של פול. הוא ביצע 2 טייקים, כשהטייק השני נבחר כטוב יותר. את טייק 1 אפשר לשמוע באנתולוגיה: בתחילת הטייק אפשר לשמוע את ג’ורג’ הריסון שואל באיזה מפתח לנגן ואת מקרטני מחלק הוראות כיצד לנגן, ובכל זאת, הריסון לא פרט על מיתר אחד בהקלטה. |ג’ורג’ מרטין הציע לעשות שימוש ברביעיית מיתרים – לראשונה בשיר של הביטלס. מקרטני נרתע והסביר למרטין שזה לא רעיון כל כך טוב מפני שהם להקת רוקנרול, אך לבסוף השתכנע לאחר שמרטין העדין ענה: “בוא ננסה פול, אם זה לא יעבוד, לא נשתמש בזה“. למחרת נפגשו השניים בביתו של מרטין על מנת לעבוד על הקטע עבור רביעיית המיתרים. מרטין כתב ואירגן את הכלים עבור קטע רביעיית המיתרים כשמקרטני עזר במעט. ב 17 ביוני נמשכה העבודה. פול הקליט השלמות לשירה ורביעיית המיתרים הוכנסה על גבי טייק 2 המוצלח. עם תום ההקלטות, ג’ורג’ מרטין ובריאן אפשטיין התלבטו בסוגיה החשובה: כיצד לנהוג בשיר. מרטין סיפר: “זה לא היה באמת שיר של הביטלס. שוחחתי עם בריאן אפשטיין ואמרתי לו , ‘אתה יודע שזה שיר של פול … האם נקרא לזה פול מקרטני?’ הוא אמר ‘לא, אנחנו לא מפרקים את הביטלס’ “. 18 ליוני 65, יום לאחר סיום ההקלטות של yesterday, חוגגים למקרטני 23 השיר לא יצא כסינגל בבריטניה לאחר ששלושת הביטלס האחרים הצביעו נגד הרעיון. השיר כן יוצא כסינגל בארה”ב ב 13 בספטמבר 1965. הביקורות באותה תקופה אומרות ש “פול מקרטני הוא מספר אחת ללא הביטלס האחרים”. את היחס של שלושת הביטלס האחרים לשיר אפשר לראות בביצוע הבכורה של מקרטני לשיר בהופעה של הביטלס בבלאקפול ב 1 באוגוסט 1965 ושודרה בטלוויזיה. לאחר ביצוע השיר Ticket To Ride, הריסון מציג את השיר הבא והסיף בארסיות: And so for Paul McCartney of Liverpool, Opportunity Knocks. המשפט הזה גילם בו את מה שחשבו שאר חברי הביטלס על ‘קריירת הסולו’ הפתאומית של פול. זה היה משחק מילים היתולי ואכזרי של הריסון. עבור פול הפשוט מליברפול, ממש כמותם בדיוק, ההזדמנות דופקת בדלת. הריסון החד התכוון גם לתכנית הכישרונות Opportunity Knocks ששודרה בבריטניה באותה תקופה, והיוותה מעין “כוכב נולד”. בסיום הביצוע כשהקהל מריע, ניגש לנון, והגיש למקרטני זר פרחים, כשהאחרון ניסה לקחת את הזר, הוא נשאר רק עם הגבעול ביד. לנון אז נעץ את המסמר האחרון: “תודה רינגו, זה היה נפלא…“. קוריוז קטנטנן לגבי ההופעה הזו בבלאקפול שסיפרה איריס קלדוול שיצאה עם פול בתחילת 1963. הזוג נפרד במרץ 1963 לאחר וויכוח וכשפול התקשר מאוחר יותר על לביתה על מנת לדבר אתה, ענתה אימה ואמרה לו שאיריס לא מעוניינת לדבר אתו מכיוון ש”אין לו רגשות“. שנתיים וחצי מאוחר יותר, רגע לפני ההופעה, התקשר פול לאימה של איריס ואמר: “זוכרת שאמרת שאין לי רגשות? צפי בטלוויזיה ביום ראשון ואז תאמרי שאין לי רגשות”. נסיים כהרגלנו בקודש עם לנון ב 1980: “זה השיר של פול וה’בייבי’ שלו. כל הכבוד. יפהפה – ואף פעם לא רציתי להיות זה שכתב אותו”.

לנון בראיון לפלייבוי בשנת 1980. “כש ‘Help’ יצא ב 1965, ממש קראתי לעזרה. רוב האנשים חושבים שזה רק שיר רוק מהיר. גם אני לא הבנתי את זה באותו הזמן, כתבתי את השיר כי הייתי צריך שיר עבור הסרט, אבל אחר כך הבנתי שאני באמת זועק לעזרה. זו היתה תקופת האלביס השמנה שלי. רואים את זה בסרט, אני מאוד שמן, מאוד לא בטוח, ואיבדתי את עצמי לגמרי”. רינגו סיפר בראיון לפרויקט האנתולוגיה, שבתחילת הביטלמניה רואים שהביטלס “מתמלאים” מכל ההיצע המטורף ואורח החיים חסר הסדר שלהם באותה תקופה. ואכן ב 1965 לנון לא נראה במיטבו: מסעות הופעות המפרכים, עומס העבודה הבלתי ייאמן, הלחץ של ההנהלה להוציא מהם כמה שיותר וההתנסויות בסמים שונים שהחלו עוד בזמן המבורג, עושים את שלהם. ג’ון הסביר: “זהו כמו להיות בכלוב. אתה מכיר את זה שכל בעלי החיים בגן החיות שמנים כי אין להם מה לעשות מלבד לאכול? ובכן, זה היה כל מה שעשינו המשך הרבה זמן, לאכול ולראות טלוויזיה “. ג’ק דאגלאס שעבד עם לנון מאוחר יותר גם כטכנאי בהקלטת האלבום Imagine ובשנת 1980 כמפיק של האלבום Double Fantasy (שאגב זיכה אותו בפרס הגראמי על כך), זוכר שלנון סיפר שהוא חשב על עצמו כ’ביטל השמן’. “הוא היה מתבונן בתמונות שלו. הוא חשב שהיו לו פנים שמנות, והוא היה קצת גוץ. זה מה שהוא חשב שהוא, הביטל השמן …” באותה תקופה שמע לנון כי אצל עיתונאים מסויימים אכן דבק בו הכינוי ה’ביטל השמן’ או ה’מלא’ ולנון שהיה רגיש מאוד וחסר ביטחון נעשה בשלב מסויים מעט אובססיבי למשקלו. 1965 – תקופת ‘אלביס השמן’ מקרטני נזכר שבאותה תקופה, סביב צילומי הסרט Help הם נחשפו לסם חדש שנקרא הרואין: “ניסיתי הרואין רק פעם אחת. אפילו אז לא הבנתי שלקחתי את זה. פשוט מישהו הושיט לי משהו, עישנתי, ואז גיליתי מה זה. זה לא השפיע עליי ומזל שכך כי לא הייתי מעלה בדעתי ללכת בדרך הזאת.” על לנון זה דווקא כן עבד. ב 1968 בזמן הקלטות האלבום הלבן, דווקא אחרי תקופה של נקיון מאוכל מזיק ומסמים באשראם של המהרישי, ג’ון ויוקו מתמכרים להרואין. ההרואין מזדחל גם לשירים. 2 דוגמאות מובהקות: “I need a fix ’cause I’m going down” שכתב לנון ב Happiness Is A Warm Gun או The deeper you go the higher you fly שלא משאיר מקום לדמיון ב Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey. ההתמכרות הובילה למצב גופני ירוד שנתן את אותותיו על לנון ובאותה תקופה הוא נראה רזה וכחוש. לנון סיפר : “היינו מלאים בזבל. הייתי פשוט מקיא שעות“. בקטע הזה אפשר לראות ראיון משותף של לנון ואונו שהתרחש על הסט של פרויקט ‘גט בק’ באולפני טוויקנהאם, ובו הם נראים מסטולים בלשון המעטה. הראיון נערך בתחילת 1969 באולפני טוויקנהאם ורואים שהוא פשוט סובל, מרגיש בחילות ובכללי נראה נורא. השיר Cold Turkey ששוחרר באוקטובר 1969 מדבר על תהליך הגמילה והנסיגה הקשה שעברו השניים. פול דחה את הרעיון שהשיר יהיה סינגל של הביטלס, וכך הוא שוחרר על ידי ההרכב החדש של ג’ון Plastic Ono Band. השיר הוקלט ושוחרר לפני שהביטלס התפרקו רשמית, מנגנים בו אריק קלפטון על הגיטרה, קלאוס פורמן על הבס ורינגו סטאר על התופים. לנון שמחפש מוצא מהמצב שנקלע אליו, מקבל ספר מד”ר ארתור ינוב פסיכותרפיסט אמריקני. הספר נקרא The Primal Scream. הספר מבוסס על ההנחה שחוסר איזון נפשי של אדם נגרם עקב כאב מודחק הקשור לחוויות הילדות שלו. לנון מוקסם מהספר ומזמין את ד”ר יאנוב לפארק טיטנהרסט על מנת לעזור לו להתעמת עם הטראומות הבלתי פתורות שלו כמו איבוד הקשר עם אמו לאחר שנשלח לחיות עם הדודה מימי, מותה ביולי 1958 כשלנון היה בן 17 והקשר הבעייתי והסבוך עם אביו. בשלב מאוחר יותר, טסו לנון ואונו למרפאה של ד”ר יאנוב בלוס אנג’לס להמשך הטיפולים. לנון סיפר: “הטיפול הוא להביא אותך לנקודה שבה אתה צורח את הטראומה והם מעודדים אותך ללכת עם זה” לנון סיפר לד”ר יאנוב שהוא גדל אומלל ומבודד בידיעה שהוריו לא רצו אותו. הוא בכה לעתים קרובות. כשחזרו מלוס אנג’לס לאנגליה ב24 בספטמבר 1970, לנון חזר שמן ב 12 קילו. תוצאת אכילה של “28 צבעים שונים של גלידה” באמריקה. יומיים לאחר שובם הם נכנסים לאולפני EMI באבי רואד, להוטים להתחיל לעבוד על כמה שירים שנוצרו בלוס אנג’לס. בניהם Mother בו לנון זועק את ה primal scream : Mamma, don’t go Daddy, come home התוצאה היא אלבום הסולו המטלטל של לנון, הראשון שלא מורכב מקטעים אוונגרדים והראשון שיוצא אחר פירוק הביטלס. האלבום Plastic Ono Band רואה אור ב 11 בדצמבר 1970. בפברואר 72 מתארחים הזוג במשך כשבוע בתכנית The Mike Douglas Show. השבוע היה מלא באורחים שונים ושיאו היה הופעה של אחד הגיבורים הגדולים של לנון, צ’אק ברי. ברי ולנון אפילו ביצעו את “ג’וני בי גוד” ו”ממפיס, טנסי “של ברי, עם להקת הליווי של לנון. צריך לזכור שבאותה תקופה לנון התקוטט עם המוציא לאור מוריס לוי לגבי Come Together וההעתקה משירו של צ’אק ברי You Can’t Catch Me. במהלך השבוע הזה ממשיכים להחשף לנון ואונו לדיאטה המיקרוביוטית. הדיאטה המקרוביוטית מורכבת בעיקר מדגנים ,ירקות והימנעות ממזונות מעובדים ובשר. בדיאטה הזו התמיד לנון בעצם עד יום מותו. ב 2012 הוציאה דברה שרון דיוויס ספר בשם BackStage Pass VIP. דיוויס, מומחית לתרבות הפופ שבעברה ליוותה את הרולינג סטונס במסע ההופעות שלהם בשנת 80, כתבה בספר על חייהם הפרטיים של כוכבי רוק משנות ה -60 וה -70, כולל ראיון עם הזמר הארי נילסון שהיה קרוב ללנון בעיקר בתקופת ‘סוף השבוע האבוד’, שאמר שהוא הבחין שללנון יש בעיה עם אוכל. בספר טוענת דיוויס שללנון היו את כל הסימנים של הפרעות אכילה כמו שינויים מסיבים של משקל בתקופות שונות, פטישים על חיבורים מוזרים של אוכל, ובעיקר היה תמיד רעב, אהב לאכול, אבל “שנא את התחושה של להיות מלא”, כדי שלא יכריח את עצמו להקיא אחרי הארוחה. הדיילי טלגרף הבריטי פרסם כתבה על יציאת הספר , ראיין את הכותבת ויצא כמובן עם הכותרת הבומבסטית John Lennon suffered bulimia. יוקו כמובן מהרה להכחיש: “לג’ון לא היתה הפרעת אכילה. לפעמים הוא אכל שוקולד. התזונה שלו כללה תזונה צמחונית, דיאטה מקרוביוטית, ורק לעתים נדירות רק מיץ בלבד. כולן דיאטות בריאות.” נשאיר זאת לכם להחליט… בזמן הקלטות האלבום Double Fantasy באוגוסט 1980, הבמאי ג’יי דובין מגיע לאולפני hit factory בניו יורק כדי לצלם קטעים באולפן עבור ‘סרט תדמית’ לאלבום החדש. הוא מצלם אחד עבור Just Like Starting Over ואחד עבור I’m Losing you היפהפה. ג’ון שראה את הצילומים, היה מאוד לא מרוצה ממראהו הכחוש והגבעולי, ביקש לגנוז את הסרטונים ואף ניסה להיפטר מהם. ב 2015 השתחרר קטע מצולם מתוך הקלטות I’m Losing you. ניו יורק 1980 #רינגוסטאר #ImLosingyou #גוןלנון #גקדאגלאס #TheMikeDouglasShow #DoubleFantasy #help #ThePrimalScream #ארתורינוב #יוקואונו

האגדה מספרת שלאחר הביקור של הריסון, לנון ומקרטני את דילן בסוויטה שלו במלון בלונדון במאי 1966, נכנסו השלושה לסוויטה של המלון כחברי הביטלס ועזבו כשלושה אנשים שונים ונפרדים. יחסיו של דילן עם לנון היו תחרותיים, כלפי מקרטני דילן היה אמביוולנטי, השירים שלו היו פופ רך מדי לטעמו. ב 29 ביולי 1966, זמן קצר לאחר שיחרור אלבומו Blonde on Blonde, בוב דילן רוכב על האופנוע שלו יחד עם אשתו שרה, מאבד שליטה ומתרסק. לאחר התאונה נעלם דילן מהעין הציבורית. “הייתי בתאונת אופנוע ונפגעתי, אבל התאוששתי. האמת היא שרציתי לצאת ממרוץ העכברים”. דילן מסתגר בביתו שבוודסטוק, מבודד, עד סוף 67. כשהוא מוכן לעשות מוזיקה שוב, הוא מגייס את The Band ממסע ההופעות שלו ב 1966, ומקליט איתם יותר מ -100 שירים (שהפכו בסופו של דבר ל The Basement Tapes). הריסון מעריץ את עבודתו של דילן – Blonde on Blonde הוא התקליט המערבי היחידי שהריסון לקח איתו להודו בפברואר 1968. זמן קצר לאחר סיום ההקלטות לאלבום הלבן, ב 16 לאוקטובר 1968, הריסון טס ללוס אנג’לס על מנת לעבוד. הוא מפיק את האלבום הראשון של ג’קי לומקס, אמן שהוחתם בלייבל החדש של הביטלס – אפל, מקבל את ה Golden Apple Award וגם מספיק לתת גיחה קצרה בתכנית טלויזיה שנקראת The Smothers Brothers Comedy Hour ב 15 לנובמבר. לאחר מכן מגיע ג’ורג’ הריסון לבקר את דילן בוודסטוק. “הייתי עם בוב והוא עבר את תקופת ה’צוואר השבור’ שלו והיה שקט מאוד, לא היה לו הרבה ביטחון”. 31 באוקטובר 68 – ג’ורג’ מקבל את ה Golden Apple Award ג’ורג’ מוצא את דילן מוקף במשפחה אך במצב של חיפוש עצמי, שבור ומדבר בקושי. צריך לזכור שזו היתה תקופה של חיפוש גם עבור הריסון. כמו דילן גם ג’ורג’ מתחיל להבין שהוא צריך לשנות כיוון ולהתרחק מכל מה שעשה עד אותו רגע. עם כל זאת ג’ורג’ מנסה לעודד את דילן וביום השלישי לשהיתו שם, הגיטרות נשלפות, השניים מתחילים לנגן יחד ומצב הרוח והאווירה מתחילים להשתפר. ג’ורג’ מתחיל לנגן כמה אקורדים וכותב כמה מילים ובעצם מדבר אל דילן: Let me in here I know I’ve been here Let me into your heart ג’ורג’ מבקש מדילן שיכתוב גם הוא כמה מילים, ודילן עונה: All I have is yours All you see is mine And I’m glad to hold you in my arms I’d have you any time השיר היפהפה הזה I’d have you any time, פותח את האלבום המשולש של ג’ורג’ שיצא ב 1970 All Things Must Pass. ג’ורג’ עם שרה, בוב והילדים שיר נפלא נוסף שכתבו השניים יחד באותם סשנים אקוסטים היה Nowhere to Go. שיר שכמעט ונכנס לאלבום המופת של ג’ורג’. השיר מבטא את רגשות המיאוס של השניים, ג’ורג’ אף כותב בשיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: I get tired of being Beatle Jeff. דילן חושף בפני הריסון שירים שכתב לבדו כמו I Don’t Want to Do It שמצא חן בעיניי ג’ורג’ וכמעט וגם נכנס לאלבום המשולש. שירים נוספים שכתב דילן והשמיע לג’ורג’, היוו את הבסיס לאלבומו הבא Nashville Skyline שיצא ב 1969 וכבר נשמעו בוגרים ומורכבים יותר ממה שעשה בעבר. כאן אפשר לשמוע את Nowhere to Go כפי שג’ורג’ מבצע אותו עבור פיל ספקטור בסשנים המוקדמים לפני הקלטות האלבום: ואת I Don’t Want to Do It מאותו הסשן ב 31 באוגוסט 1969, מגיעים ג’ון, ג’ורג’ ורינגו להופעה של דילן ו The Band ב Isle of Wight Festival שבבריטניה. לשלושה הצטרפו נשותיהן יוקו, פאטי ומורין. למקרטני היו סיבות מקלות, לינדה ילדה את מרי ב 28 לאוגוסט. לאחר ההופעה שבה צפו כ 150 אלף איש (בניהם שלושת רבעי ביטלס בקהל), נפגשים שלושתם עם דילן בבקתה שהוא השכיר באזור ונותנים לו עותק מהאלבום החדש שלהם שעדיין לא יצא – Abbey Road. שלושת הביטלס בהופעה של דילן לאחר ההופעה כותב הריסון את השיר Behind That Locked Door על דילן: why are you still crying your pain is now through please forget those tear drops let me take them from you ג’ורג’ היה מושפע מאלבום הקאנטרי שהוציא דילן Nashville Skyline והסביר: “זה היה תירוץ לכתוב משהו בסגנון קאנטרי….”. באותה תקופה דילן זורק רעיון לאוויר לאלבום משותף לביטלס, הרולינג סטונס ודילן. ע”פ דילן, הריסון וקית’ ריצארדס היו מאוהבים ברעיון אבל מקרטני ומיק ג’אגר היו נגד והפילו את הרעיון. ב 1 לספטמבר 69, מבקר דילן יחד עם הריסון באחוזה של לנון טיטנהארסט פארק. זו היתה הפעם האחרונה בה נפגשו לנון ודילן. לנון סיפר: “הוא הגיע עם ג’ורג’ אחרי ההופעה באי ווייט . בדיוק כתבתי את cold turkey. ניסיתי לשכנע אותו להקליט את השיר ואפילו כבר הכנתי פסנתר להקלטה, אבל אשתו היתה בהריון או משהו והם עזבו”. ג’ורג’ נוכח בהקלטות של האלבום הבא של דילן New Morning בניו יורק במאי 70. הוא מנגן בגרסה מוקדמת של שיר של דילן שנקרא If Not for You שיפתח את אלבומו של דילן. לראשונה ג’ורג’ מתנסה בנגינה על slide guitar, מה שייאפיין אותו בשנים הבאות. הריסון אוהב את השיר מאוד ומקליט גירסה משלו עבור האלבום המשולש שלו למרות כמות השירים הנכבדה שהיתה לו ממילא. המבקרים כותבים על גרסתו של הריסון: “יצירת פופ נוצצת”. האלבום All Things must Pass יוצא לאוויר העולם ב 27 לנובמבר 1970 והתקבל בחיבוק והפתעה גדולה. #רינגוסטאר #BlondeonBlonde #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #AllThingsmustPass #בובדילן #פאטיבויד

יציאת האלבום Freewheelin שהיה השני של רוברט צימרמן הלוא הוא בוב דילן, מכה גם בביטלס. כבר בזמן העבודה על האלבום A Hard Days Night, ניכרים סימני התבגרות אומנותית על המוזיקה של הביטלס והשפעה של דילן בפרט. את השינוי אפשר לראות בעיקר בשיחרור מהמוסכמות של הרוקנ’רול שהיו מקובלות עד לאותה תקופה ושימוש בכלים אקוסטים יותר. שינוי נוסף הוא בכתיבה יותר סובייקטיבית ורגשית. לנון סיפר: “התחלתי לחשוב על הרגשות שלי. … במקום לספר על המצב, הייתי מנסה לבטא את מה שהרגשתי על עצמי. … זה היה דילן שעזר לי להבין”. המפגש בין דילן לביטלס היווה נקודת שינוי קריטית. ב 28 באוגוסט 1964 במהלך סיבוב ההופעות השני בארה”ב, לאחר הופעה של הביטלס בקווינס, הם חזרים לניו יורק. שם הוצגו הביטלס לדילן ע”י מכר משותף, העיתונאי אל אהרונוביץ. המפגש נערך במלון דלמוניקו במנהטן בסוויטה בה שהו הביטלס. דילן ביקש יין, מל אוונס נשלח להביא ובמהלך ההמתנה שולף דילן מריחואנה. פיטר בראון שהיה חלק מצוות הניהול של הביטלס סיפר: “בריאן והביטלס הביטו זה בזה בחשש. ‘אנחנו אף פעם לא עישנו מריחואנה לפני’ בריאן הודה. דילן נראה כלא מאמין. ‘אבל מה עם השיר שלכם?’ שאל. ‘זה שמדבר על להתמסטל?’ הביטלס היו המומים. ‘איזה שיר?’ ג’ון שאל. דילן אמר, ‘נו אתה יודע …’ ואז הוא שר, “and when I touch you I get high, I get high…”. דילן גילגל להם ג’וינט והעביר אותו ללנון, לנון לקח שאכטה והעביר לרינגו. רינגו שלא הבין שצריך להעביר הלאה, סיים את הכל לבדו. את השעות הבאות בילוי כולם מתגלגים מצחוק. בריאן אפשטיין חזר ואמר, “אני כל כך גבוה אני עומד על התקרה.” פול אמר לכל מי שרק מוכן היה לשמוע שהוא “בפעם הראשונה באמת חושב”, הוא ביקש ממל אוונס ללכת אחריו לכל מקום בסוויטה עם מחברת ולרשום כל מה שהוא אומר. בבוקר מל הראה לו את המחברת שבה היה כתוב רק “יש 7 רמות!”… את האימפקט של המפגש על המוזיקה אפשר להרגיש כבר באלבום הבא Beatles For Sale בעיקר בשיר I’m a Loser. לנון הגדיר את השיר “me in my Dylan period”. והוסיף בצחוק: “חלק ממני חשב שאני מפסידן והחלק השני שאני אלוהים כל יכול”. ההשפעה של דילן על לנון במיוחד אפשר לראות גם באלבום הבא Help בשיר You’ve Got To Hide Your Love Away. “זה אני בתקופת דילן שלי שוב. אני כמו זיקית, מושפע ממה שמתרחש. אם אלביס יכול לעשות את זה, אני יכול לעשות את זה. אם האחים אברלי יכולים לעשות את זה, אז גם פול ואני. אותו הדבר עם דילן.” השיר מתכתב עם שיר של דילן (I Don’t Believe You (She Acts Like We Have Never Met שנכלל באלבום Another Side Of Bob Dylan מ 1964. לנון כתב Here I stand, head in hands Turn my face to the wall If she’s gone I can’t go on Feeling two foot small דילן כתב בחזרה I can’t understand, she let go of my hand And left me here facing the wall I’d sure like to know why she did go But I can’t get close to her at all ב 9 במאי 1965, בזמן צילומי הסרט Help, הביטלס צופים בהופעה של דילן ברויאל אלברט הול שבלונדון. אחרי המופע מבקרים הביטלס את דילן בסוויטה שלו במלון סאבוי ,שם גם התארח המשורר אלן גינסברג. תקרית שוברת קרח נרשמה בין גינסברג ללנון כאשר הראשון נפל לחיקו של ג’ון לנון ממסעד הספה. אז שאל גינזברג את לנון האם הוא מכיר את המשורר ויליאם בלייק, לנון ענה שמעולם לא שמע עליו. אשתו סינתיה ענתה: “הו ג’ון, אתה כזה שקרן, ברור שאתה מכיר!” באלבום הבא של הביטלס Rubber Soul דילן נוכח לגמרי. הביטלס פולקים מאי פעם עם Norwegian Wood הסיפורי ו In My Life הנוסטלגי של לנון You wont see me ו I’m Looking Through You בהם מקרטני חושף את רגשותיו.מקרטני הודה ש "Dylan was influencing us quite heavily at that point". המפגש הבא התרחש במאי 66 בזמן מסע ההופעות החשמלי של דילן עם הרכב מוקדם של The Band כלהקת ליווי. בזמן שהביטלס נעים לפולק ולאקוסטי, דילן מבצע מעבר לגיטרה החשמלית, מה שלא מצא חן בעיניי רבים ממעריציו וחילק אותם ל 2 מחנות. דילן מזמין את הביטלס להופעותיו שנערכו ב 26 וב 27 במאי 1966. לאחר ההופעה ב 26 במאי, מבקר דילן בביתו של לנון בקנווד. למחרת הוסרטו השניים בזמן נסיעה בלימוזינה למלון בו שהה דילן. בלימוזינה היה במאי הסרטים הדוקומנטרים דון אלן פנבקר (כונה גם D. A. Pennebaker), הוא נשכר כדי לעשות סרט תעודי על ביקורו של דילן בבריטניה, תחת הכותרת Eat The Document שנגנז לבסוף. בצילומים אפשר לראות את דילן ולנון עם משקפי שמש כהים שבאו להסתיר ככל הנראה את תופעות הסמים שעשו. דילן צולם כשהוא מתלונן שהוא לא חש בטוב וכשהם מגיעים למלון, לנון נאלץ לעזור לו לעלות לחדרו. בפוסט הבא אמשיך לסקור את השפעתו של דילן על הביטלס ועל ג’ורג’ הריסון במיוחד. #רינגוסטאר #AHardDaysNight #BeatlesForSale #גוןלנון #בריאןאפשטיין #פולמקרטני #מלאוונס #RubberSoul #AnotherSideOfBobDylan #בובדילן #אלביס

בוקר מעולה! פרק חדש ומרגש בפודקאסט התפרסם הבוקר. הפרק על שני האלבומים שמהווים יחידה אחת. ה’פלסטיק אונו באנד’ של ג’ון ויוקו. שני האלבומים הללו ראו אור בדצמבר 1970. אלבום אחד של ג’ון ואלבום אחד של יוקו. הקונספט המעניין הזה הביא אלבומים מרגשים וכנים שעוסקים בדברים הכואבים שעלו במהלך טיפול ה’פריימל סקרים’ של הזוג אצל ד”ר ארתור יאנוב – הפסיכותרפיסט האמריקאי שטיפל בהם בעזרת השיטה החדשה והמהפכנית שלו לטעמו. אלה זוג אלבומים שבאופן נדיר חושפים כל אחד בשפתו הוא צדדים פחות זוהרים של אומן ומנסים להביא לפתורנן של בעיות וטראומות הילדות של שניהם. מה קרה לג’ון ויוקו בחודשים שלאחר פירוק הביטלס? מה הוביל לעשיית האלבומים הללו? מי ההרכב שהקליט איתם? איך איחדה יוקו בין ג’ון, ג’ורג’ ורינגו באלבום שלה? מה הקשר של יוצר הג’אז אורנט קולמן וההרכב שלו?ואיך משתלבת ג’ניס ג’ופלין בסיפור טראגי? על כל הדברים הללו ועוד אדבר בפרק על ה’פלסטיק אונו באנד’ של ג’ון ויוקו. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים על שני האלבומים. אשמח מאוד. האזנה נעימה!

ב 19 בינואר 1994, פול מקרטני מגיע לניו יורק כדי להשתתף בטקס צירופו של ג’ון לנון אל היכל התהילה של הרוקנ’רול. הוא נושא שם נאום נרגש כמכתב הממוען אל ג’ון. לאחר הטקס הוא מקבל מיוקו אונו 2 קלטות. בקלטות היו 4 סקיצות לשירים של ג’ון. בקלטת אחת היו Free as a Bird ו Real Love. על הקלטת השנייה היה כתוב “עבור פול” והיו שם סקיצות ל Grow Old With Me ועוד שיר לא גמור שכונה בשם Now and Then. הסקיצה ל Now and Then הוקלטה על ידי לנון בשנת 78 על הפסנתר בבית הדקוטה. הדמו של ג’ון ל Grow Old With Me: הדמו של ג’ון ל Now And Then: יוקו סיפרה: “הכל היה כבר סגור קודם לכן, פשוט קפצתי על ההזדמנות למסור את הקלטות באופן אישי לפול באותו אירוע. אני לא פירקתי את הביטלס, אבל אני הייתי שם .עכשיו אני יכולה לגרום להם לעבוד ביחד שוב ולא הייתי רוצה לעכב את זה.” ב 11 בפברואר 1994, התכנסו פול, ג’ורג’, רינגו, ג’ף לין, וג’ף אמריק ב Mill Studio האולפנים של פול שנמצאים בסאסקס שבאנגליה. הם התחילו לעבוד על ארבעת הסקיצות שקיבלו מיוקו, הם עבדו עד סוף חודש פברואר. לאחר מכן הם המשיכו לעבוד על השירים ב 22 ביוני 1994 כשהעבודה התחילה עם Now And Then שכונה גם I Don’t Want To Lose You. הנסיונות לעבוד על השיר לא צלחו והם זנחו את העבודה על השיר באותו היום. ג’ורג’ הריסון הציע שהם ימשיכו למחרת באולפנים שלו בפרייר פארק ואכן כך קרה. שלושתם נפגשו ב 23 ביוני אצל ג’ורג’ ומצאו את עצמם מנגנים ג’אם סשנים של שירי רוקנ’רול ישנים בהפוגות בין העבודה על השירים. (מישהו אמר ‘גט בק’?) הג’אם סשנים האלו צולמו ושולבו בקטעי הבונוס של האנתולגיה. ב 6-7 בפברואר 95 נפגשים החברים שוב באולפנים בסאסקס כדי להמשיך לעבוד על Real Love וממשיכים להאבק עם Now And Then/I Don’t Want To Lose You. הם מתעקשים וממשיכים לעבוד על השיר ב 20 ו21 במרץ 1995. ביום השני הם כבר מתייאשים ומפסיקים לעבוד על השיר. מקרטני טען שג’ורג’ האריסון לא רצה להמשיך כי השיר דרש הרבה עבודה. בעיה נוספת היתה זמזום שהיה בהקלטת הדמו המקורית של לנון שלא הצליחו להיפטר ממנו. יחד עם ג’ף לין בעת העבודה על האנתולוגיה ג’ף לין סיפר: “אחר צהריים אחד, ממש נאבקנו עם זה. לשיר היה פזמון כמעט חסר מילים. הקלטנו את הטרק הבסיסי ולא ממש סיימנו אותו“. העבודה על Real Love המשיכה במאי 1995, כש Free As A Bird כבר היה מוכן. ב 21 בנובמבר השתחרר החלק הראשון של האנתולוגיה וב 4 בדצמבר יצא הסינגל Free As A Bird. שלושה חודשים אחר כך השתחרר הסינגל השני Real Love. הסינגל השלישי והפתיח לחלק השלישי של האנתולוגיה היה אמור להיות Now And Then ובמקום זאת, פתח את האנתולגיה 3 חלק תזמורתי אינסטרומנטלי, שנקרא A Beginning שהוקלט ב 68 כפתיח עבור Don’t Pass Me By ולא נעשה בו שימוש. השמועות מספרות שמקרטני עדיין זומם לסיים את השיר יחד עם רינגו. אולי באנתולגיה 4… נסיים עם מעריץ דיי מתון אשר הוסיף לדמו של לנון את הכלים הדרושים ובנה את השיר Now And Then, כפי שאולי היה נשמע אם היה יוצא לאור, מה שמוכיח שעם עבודה טובה הוא היה יכול לסגור יפה את טרילוגיית השירים ה’חדשים’ של הביטלס. קטע אחרון ודי. ראיון שנערך כמה שנים מאוחר יותר בו כל המעורבים חוץ מג’ורג’ שהלך לעולמו, מתראיינים על פרויקט האנתולוגיה והשירים החדשים. #גורגמרטין #גףלין #רינגוסטאר #גוןלנון #RealLove #גורגהריסון #פולמקרטני #GrowOldWithMe #יוקואונו #NowandThen #FreeasaBird