סיבוב ההופעות האחרון של הביטלס לשנת 65 נערך בבריטניה. הסיבוב נערך 10 ימים, כשהם עוברים בין 8 ערים שונות. ההופעה הראשונה נערכה בגלזגו בסקוטלנד ב 3 לדצמבר, ביום המחרת עברו החברים לניו קאסל באנגליה, ביום שאחרי כן קיפצו לליברפול, וכך בכל יום בעיר אחרת: מנצ’סטר, שפילד, ברניגהם, לונדון וקינחו בקארדיף שנמצאת בוויילס. כל ההופעות כללו סט של 11 שירים קבועים בניהם I Feel Fine, She’s A Woman, Act Naturally, Nowhere Man, Baby’s In Black, We Can Work It Out, Yesterday ועוד. בנובמבר התחילו החזרות לסיבוב ההופעות. החזרות נערכו במקום שנקרא תיאטרון דונמר שנמצא בקובנט גארדן שבלונדון. ב 20 לנובמבר הוזמן רוברט וויטאקר, צלם שהביטלס עבדו איתו כבר שנה לצלם אותם במהלך החזרות. וויטאקר בריטי במקור ,ניהל סטודיו לצילום במלבורן אוסטרליה כשניפגש עם הביטלס לראשונה ביוני 1964 במהלך סיבוב ההופעות האוסטרלי. וויטאקר במקרה ליווה חבר עיתונאי לראיון עם בריאן אפשטיין עבור ה Melbourne Jewish News. הוא צילם תמונה עבור הכתבה והוא מספר: “צילמתי את אפשטיין, הוא התנהג בסוג של טווסיות אז הנחתי נוצות טווס סביב הראש שלו וצילמתי. הוא נדהם כשהוא ראה את התמונה, אחר כך הוא ראה תערוכה של קולאז’ים שלי ומיד הציע לי את התפקיד של צלם ב NEMS, שיצלם את כל האמנים שלו. בהתחלה דחיתי את ההצעה, אבל אחרי שראיתי את הביטלס מופיעים, הייתי המום מכל המעריצים הצורחים והחלטתי לקבל את ההצעה ולחזור לאנגליה”. מתוך הסשן עבור Melbourne Jewish News בין התמונות הראשונות של הביטלס שהוא צילם היו פול וג’ורג’ מחזיקים בבומרנגים שקיבלו ממעריצים באוסטרליה. ג’ורג’ באוסטרליה עם הבומרנג שקיבל ב 25 במרץ 1966 נערך סשן צילומים מפורסם של וויטאקר עבור עטיפת אלבום האוסף Yesterday and Today או בכינוי הידוע שלו: “עטיפת הקצבים”. הסשן נערך בחלל שנקרא The Vale בצ’לסי שבלונדון. לוויטקר היה רעיון לייצר פרשנות סאטירית לתהילה של הביטלס, בהשראת הדימויים הסוריאליסטיים של הצלם/אמן הגרמני האנס בלמר שנהג להרכיב תמונות מחלקי בובות. רוברט וויטאקר “צילמתי את הביטלס מכוסים בבשר, בובות ושיניים תותבות. לשים בשר, בובות ושיניים תותבות עם הביטלס זה בעצם חלק מאותו הדבר, התמוטטות של כל מה שנחשב לרגיל. זה כמו משה שיורד מהר סיני עם עשרת הדיברות ונתקל באנשים שסוגדים לעגל הזהב. בכל רחבי העולם ראיתי אנשים סוגדים לביטלס כמו אלים. הם היו רק אנשים רגילים”. מאוחר יותר נטען שהכוונה בעצם היתה שמתייחסים לביטלס בתעשייה כאל גוש בשר שאמור לספק את הסחורה. באותו סשן צולמו עוד תמונות רבות אחרות חלקן מפורסמות חלקן פחות. לאחר הוצאת האלבום ב 20 ביוני 1966 קמה זעקה של בעלי חנויות תקליטים ומבקרי תקליטים על העטיפה המשונה. ההתנגדות הייתה כה עזה שחברת קפיטול עשתה “ריקול” ל 750 אלף עותקים על מנת להחליף את העטיפה. הפתרון הזול היה לצלם תמונה מהוגנת יותר ולמשימה נקרא שוב וויטאקר, ופשוט להדביק את העטיפה החדשה על גבי הישנה. כיום עותק מקורי מודבק שכזה מבוקש מאוד על ידי אספני תקליטים. רוברט וויטאקר עם הריסון ב 1966 תצלום ידוע נוסף של רוברט וויטקאר הוא גב האלבום ריבולבר שצולם באולפני טוויקנהאם במהלך צילומי סרטוני הפרומו ל Paperback Writer ו Rain ב 19 במאי 1966 בגרסה האולפנית שלהם. ב 1998 הוציא רוברט וויטאקר ספר בשם “The Unseen Beatles” שמכיל תמונות נדירות שצילם בשנים שעבד עם הביטלס. ספרו של רוברט וויטאקר #בריאןאפשטיין #YesterdayandToday #NEMS #ביטלס #רוברטוויטאקר

ב 26 בדצמבר 1965, פול מקרטני נמצא בביקור משפחתי בליברפול. “היה לי חבר טוב מאוד שחי בלונדון בשם טרה בראון, יורש אימפריית גינס – בחור אירי נחמד, בחור רגיש מאוד. היינו נפגשים לפעמים, ומאוד נהניתי מחברתו. הוא בא לבקר אותי פעם בליברפול כשהייתי שם אצל אבא שלי. היה לי רעיון לשכור טוסטוס ושניסע לבקר את בת הדודה שלי שגרה בוירל שליד ליברפול”. טרה בראון בסביבות השעה 10 בלילה, נוסעים השניים על הטוסטוס ונהנים מאור הירח המלא. “הראיתי לטרה את הנוף. הוא ישב מאחורי, וזה היה ירח מלא ענק ומדהים.” דמיינו לעצמכם – כמה דקות לאחר הפסטורליות הזו, פול מרוח על המדרכה עם שן שבורה, שפה חתוכה ופציעות בפנים. “הסתכלתי על האדמה, ונראה שלקח לי כמה דקות להבין, ‘אה, חבל – אני הולך לרסק את המדרכה הזאת עם פניי!’ כך הייתי, עם שן סדוקה. היא נכנסה דרך השפה שלי ופיצלה אותה. אבל קמתי והמשכנו לבית בת דודתי. “ פול זמן קצר אחרי התאונה כשהגיעו לבית של בת דודתו, היא חשבה בהתחלה שפול עובד עליה. אחרי שהבינה את חומרת הפציעות, היא התקשרה לחבר רופא על מנת שיגיע לטפל בפול. הרופא שהגיע בבהילות תפר את שפתו של פול ללא הרדמה ועל פי סיפורו של פול היה גם שיכור. דמותו של הרופא ה’מסריח מג’ין’ נכנסה ברבות השנים לשיר Rocky Raccoon. דבר מוזר ביותר היה, שבמאי 1966 בצילומי הקליפים לסינגל Rain/Paperback Writer אפשר לראות את פול עדיין עם שן שבורה. מתוך צילומי הקליפים במאי 66 כשנשאל מדוע, ענה בריאן אפשטיין: “באמצע דצמבר האחרון, פול פצע את שפתו וסדק את שינו בתאונת טוסטוס. הוא באמת חשב שאיש לא ישים לב לחלק החסר, שכן הוא היה כה קטן. אמרתי לו 3 פעמים שהוא צריך לעשות משהו בקשר לזה. השבר היה במקום בו אין קצוות עצבים, כך שלא היו לו כאבים. פול הבטיח לי שהוא יסדר זאת, אך – למרבה הצער – הוא לא עשה כך. האם הוא מפחד מרופא השיניים?” בצרוף מקרים מצמרר, שנה לאחר התאונה הזו, נהרג טרה בראון בן ה 21 בתאונת דרכים. הוא נהג בלוטוס אלן שלו בלונדון במהירות מופרזת לא שם לב שעבר ברמזור אדום והתנגש ברכב אחד בזמן שניסה להתחמק מהתנגשות ברכב אחר. יש אומרים שסטה בכוונה כדי למנוע פגיעה בחברה שלו שישבה לידו. יום לאחר התאונה נקבע מותו. זירת התאונה של טרה בראון לנון שקרא בעיתון על התאונה, כתב ב A Day in The Life : I read the news today, oh boy About a lucky man who made the grade And though the news was rather sad Well I just had to laugh I saw the photograph He blew his mind out in a car He didn’t notice that the red lights had changed A crowd of people stood and stared They’d seen his face before Nobody was really sure If he was from the House of Lords ב 1968 הסביר לנון את השיר בדרכו השנונה: “לא העתקתי את התאונה לשיר. טרה לא פוצץ את הראש לו. זה היה הראש שלי שהתפוצץ כשכתבתי את השיר”. הידיעה מתוך הדיילי מייל

ב 6 ביולי 1957 קרה קסם בעולם. מסוג הדברים הנדירים שבהם משק כנפיים של פרפר מטיל רוח שנושבת ומורגשת בכל העולם כולו. דרכיהם של נער בשם ג’ון וינסטון לנון ונער בשם ג’יימס פול מקרטני הצטלבו ושינו את העולם, את חייהם של מיליוני אנשים ואת עולם המוזיקה המודרנית ללא הכר. את חיינו שלנו בוודאות. אחה”צ באותו היום, ניגנה להקת סקיפל מקומית בשם Quarrymen ביריד שנערך בכנסיית סיינט פיטר שנמצאת בפרבר אמיד של העיר ליברפול בשם וולטון. בלהקה היו חברים לנון שניגן בגיטרה ושר, אריק גריפיטס בגיטרה, קולין האנטון בתופים, רוד דיוויס בבנג’ו, פיט שוטון בלוח כביסה שהיה נפוץ בלהקות סקיפל, ולן גארי בבס שהיה מורכב מחבל שמחובר לארגז וכונה “בס ארגז תה”. כרזת היריד שנערך היום לפני 60 שנים הלהקה הופיעה על גבי משאית נוסעת והנעימה את זמנם של באי היריד. היריד היה האירוע שנתי מרכזי עבור תושבי ליברפול הישנונית. ג’וליה ביירד אחותו החורגת של לנון מספרת בספרה Imagine This: Growing Up with My Brother John Lennon: “הנערים היו שם על המושב האחורי של המשאית, מנסים להישאר זקופים ולנגן בכלי הנגינה שלהם. ג’ון ויתר על המאבק וישב כשרגליו תלויות, מנגן בגיטרה שלו ושר. המשאית המשיכה לאורך המסע האיטי וכשעברו לידנו, זינקנו לצד המשאית, כשאמא שלנו צחקה ונופפה לג’ון, וגרמה לו לצחוק.” בערב תוכננה הופעה נוספת של הלהקה, הפעם ללא קולין האנטון. ההופעה תוכננה להתרחש באולם הריקודים של הכנסייה בשעה 8 בערב. בזמן שהחברים מסדרים את הציוד, ניגש איוון וואוהאן חבר מהשכונה שלנון גר בה שמדי פעם ניגן בבס בקוורימן (ארגז תה זוכרים?) והציג את חברו לספסל הלימודים ב Liverpool Institute – מקרטני בן ה 15. ספרה של ג’וליה ביירד אחותו החורגת של ג’ון השניים דיברו קצת ומקרטני הראה ללנון איך לכוון את הגיטרה. לאחר מכן ניגן ושר מקרטני הצעיר את Twenty Flight Rock של אדי קוקרן לאחר מכן את Be-Bop-A-Lula של ג’יין וינסנט ולאחר מכן מחרוזת שירים של ליטל ריצ’ארד. מקרטני סיפר על ההתרשמות שלו מג’ון באותו הערב: “הוא נראה טוב ושר טוב ונראה לי כמו זמר ענק. הוא הוריד את המשקפיים שלו ובאמת נראה טוב. הוא היה המצטיין מבין כולם” לנון בהחלט התרשם מהברנש הצעיר שנראה כי הקטע המוזיקלי בא לו בקלות לעומת הקוורימן שמאוד התאמצו להגיע לרמה אליה הגיעו. האירוע תועד בספרו הראשון של לנון In His Own Write בצורה הומוריסטית: “At Woolton village fete I met him. I was a fat schoolboy and, as he leaned an arm on my shoulder, I realized he was drunk. We were twelve then, but, in spite of his sideboards, we went on to become teenage pals.” מיד אחרי ההופעה, התקבצה הלהקה בפאב מקומי יחד עם איוון וואוגן ופול מקרטני, כשכולם משקרים לגבי גילם על מנת לקבל שתיה. מאוחר יותר שוחחו לנון ופיט שוטון על מקרטני הצעיר, והתחבטו בשאלה האם להזמין אותו להצטרף ללהקה. עבור לנון זו היתה דילמה לא פשוטה – חבר להקה מוכשר ממנו עלול לערר את מנהיגותו בלהקה. הם החליטו שמקרטני יהיה נכס, וכעבור שבועיים בערך נתקל שוטון במקרטני כשרכב על אופניו והציע לו להצטרף. פול חשב קצת, ובסופו של דבר הסכים להצטרף ל Quarrymen. הקוורימן עם פול בהופעה השנייה,שנערכה דקות אחרי המפגש הגורלי, ישב בחור בשם בוב מולינאוקס שהיה חבר במועדון הנוער של הכנסייה. בוב הקליט את הופעת ה Quarrymen עם טייפ סלילים נייד. ב 63 הוא הציע את הקלטת ללנון, דרך רינגו סטאר. אבל לנון מעולם לא הגיב, וההקלטה נכנסה לכספת לכמה שנים. ב 94 נמכרה ההקלטה במכירה פומבית עבור 78 אלף פאונד. הקונים היו לא אחרים מאשר חברת EMI שחשבה לשחרר את ההקלטות כחלק מפרויקט האנתולוגיה. לבסוף בגלל בעיות איכות, ויתרו על הרעיון. בהקלטה ניתן לשמוע את הלהקה מבצעת את Puttin’ on the Style של לוני דונגאן ואת Baby Let’s Play House של אלביס. אכן ההקלטות באיכות ירודה אבל עדיין פיסת היסטוריה חסרת תקדים. מי יכול לסכם את הימים ההם, הראשונים, המוקדמים טוב יותר מאשר פול? They can’t take it from me, if they try …I lived through those early days הנה פול חוזר לימי הסקיפל העליזים בעת צילומי הקליפ Early Days. #InHisOwnWrite #פיטשוטון #BeBopALula #גוןלנון #Quarrymen #פולמקרטני #TwentyFlightRock #גייןוינסנט #אדיקוקרן #ליטלריצארד

דוגמא לשיתוף פעולה דמוקרטי נהדר של לנון-מקרטני הוא השיר We Can Work It Out. הסינגל יצא ב 3 בדצמבר 1965 בבריטניה ממש באותו היום עם האלבום פורץ הדרך Rubber Soul. לראשונה בסינגל של הביטלס, הוא חלק צד א’ יחד עם עוד שיר – Day Tripper. פול כתב את החלק שלו בשיר על היחסים השבריריים עם ג’יין אשר. היחסים בין בני הזוג התערערו עקב נחישותה של ג’יין להמשיך קדימה עם קריירת המשחק שלה – משהו שהתחילה הרבה לפני שפגשה את פול. היא החליטה להצטרף לתיאטרון ה Bristol Old Vic Company באוקטובר 1965, ואף עברה למערב אנגליה לשם כך. פול הסביר בביוגרפיה שלו Many Years From Now: “המילים בשיר הן דיי אישיות. זו דרך טובה על מנת לעבד מחשבות. אתה יכול להגיד דברים למישהו שלא תוכל להגיד לו בפניו. זה חוסך לך מפגש עם פסיכולוג…”. התקופה הזו בין בני הזוג הניבה שירים כמו You Won’t See Me עם שורות שלקוחות כמו מריב: “I have had enough, so act your age”, והשורה מתוך I’m Looking Through You שאומרת “I thought I knew you, what did I know”. אם אלו שירי ריב, אז We Can Work It Out היה שיר פיוס. השיר We Can Work It Out כאמור, חשף גם שיתוף פעולה נהדר ביו לנון ומקרטני שהביא 2 גישות לפתרון. האחת של מקרטני, רכה וסבלנית והשנייה התזזיתית של לנון: “בואי נפסיק עם זה כי החיים קצרים” מה שגורם לי לחשוב שאולי בכלל השיר הוא על היחסים בין שניהם או על יחסים בין כל 2 פרטנרים שחולקים משהו יחדיו. ג’ון הסביר על תהליך הכתיבה המשותף, בראיון בשנת 1980: “פול חיבר את החלק הראשון אני את המידל אייט. פול כתב we can work it out ממש אופטימי, ואני חסר סבלנות וראליסט: life is very short and here’s no time for fussing and fighting, my friend” מקרטני החל לכתוב את השיר על גיטרה אקוסטית בביתו של אביו שנקרא Rembrandt. בית שהוא רכש עבורו ב 1964 ב Heswall. אביו של מקרטני עם זוגתו ובתה ב Rembrandt ישנה סברה שבכתיבת משפט הפתיחה לשיר, “נסי וראי את הדברים בדרכי” הושפע מקרטני ממשפט שנאמר בסרט הג’יימס בונד, Goldfinger. ג’ורג’ מרטין הפיק את שיר הנושא לסרט שבוצע על ידי שירלי באסי והביטלס קיבלו עותק מוקדם של הסרט שיצא לקראת סוף 1964. בסרט פונה ג’יימס בונד שמגולם על ידי שון קונרי לדמות הנשית שמגולמת על ידי השחקנית הונור בלקמן ואומר לה: “מה צריך על מנת שתראי דברים בדרכי?“. בקטע משעשע אחר בסרט מתגלה ג’יימס בונד כמישהו שלא כל כך מחבב את הביטלס: “יש כמה דברים לא בשלים. כמו לשתות דום פריניון משנת 53 מעל לטמפרטורה של 38 מעלות פרנהייט. זה גרוע כמו להאזין לביטלס ללא מחממי אזניים” באחד מחדרי השינה בביתו של אביו, מקליט פול גרסת דמו לשיר הטרי שכתב. “היה לי את הרעיון, את הכותרת ואת הרעיון הבסיסי, אז לקחתי אותו לג’ון הביתה כדי לסיים את זה. וזה נחמד: “החיים קצרים מאוד. אין זמן לריב”. לג’ורג’ (הריסון) היה רעיון שהחלק הזה יהיה בסגנון ואלס גרמני כזה.” ב 20 באוקטובר התחילו הביטלס את העבודה על השיר. העבודה התחלקה לסשן צהריים ולסשן ערב שנמשך כמעט עד חצות בו מצאו החברים אורגן הרמוניום ישן באולפן והחליטו לשלב אותו בשיר. ב 29 באוקטובר, הם חזרו לאולפן לעוד שעתיים של תיקונים והשלימו את ההקלטות. מתוך הסשנים ל Rubber Soul בסה”כ כ 11 שעות באולפן הוקדשו לשיר הזה – הזמן הגדול ביותר שהביטלס הקדישו לשיר עד לאותה תקופה. בין לבין ב 26 באוקטובר, הספיקו הביטלס לקפוץ לארמון בקינגהם ולקבל תואר MBE ה Most Excellent Order of the British Empire שאותו קיבלו מהמלכה עצמה. לאחר שהיו בידיהם 2 שירים מוקלטים – Day Tripper היותר רוקי, ו We Can Work it Out הרך וההרמוני, היו צריכים הביטלס לבחור מי מהם יהיה הסינגל הבא שלהם. הריסון הסביר: “אחרי המון דיונים ודיבורים, החלטנו Day Tripper הוא מעולה – זו היתה הבחירה שלי”. ג’ון התעקש ש Day Tripper הוא זה שמייצג את הצליל הנוכחי של הלהקה מפני שהוא כבד ומסתורי יותר. לאחר שהגיעו למבוי סתום, הוצעה פשרה: 2 השירים יהיו סינגלים ללא צד A ו B. תקדים חדש בעסקי התקליטים הבריטי. ג’ורג’ מרטין הסביר: “אחרי שהעברנו את הסינגלים ל EMI, הבנים החליטו שהם מעדיפים את ‘Day Tripper’, אבל שני הצדדים היו טובים מאוד. בכל הנוגע למדיניות הרשמית של EMI, לא היה צד א’, שניהם יקודמו באופן שווה”. בין ה 1 לבין ה 2 בנובמבר 1965, צילמה חברת Granada תכנית ספיישל בת 50 דקות עבור ה BBC בשם The Music Of Lennon & McCartney שבה צמד כותבי השירים בעצם הצדיע לשירים של עצמם. בתכנית התארחו הביטלס, פיטר וגורדון, סיליה בלאק, בילי ג’י קרמר והדקוטות, פיטר סלרס ועוד רבים וטובים. הביטלס ביצעו בתכנית את הסינגל החדש הדו ראשי Day Tripper ו We Can Work It Out. ב 23 בנובמבר, מגיעים חברי הביטלס לאולפני טוויקנהאם שעוד יהיו זכורים לרע בפרויקט ‘גט בק‘ על מנת לצלם סרטון פרומו לשיר. למען האמת הם צילמו 3 גרסאות של סרטונים והמוכרת ביותר היא זו בה הם לבושים בחליפות השחורות ומבצעים את השיר בפלייבק מלא. בגרסה אחרת נפתח הסרטון עם תמונה של לנון כשעל עיניו יש פרח ולאחר מכן נראים הביטלס בחליפות ההופעה שלהם איתם הופיעו באצטדיון שיי שבניו יורק. ב 25 בינואר 1991, בחר מקרטני לשלב את השיר במסגרת מופע עבור ה MTV Unplugged כשבתחילה בקטע נהדר, הוא קצת מתבלבל ושוכח את המילים ומתחיל מחדש. פעמיים. מותר לו. הוא פול מקרטני. #YouWontSeeMe #ביליגיקרמרוהדקוטות #גוןלנון #DayTripper #גורגהריסון #MTVUnplugged #סיליהבלאק #פולמקרטני #RubberSoul #פיטרסלרס #MBE #גייןאשר #Granada

היום אספר על טיול קטן שעשו שני החברים הטובים ג’ון ופול לפריז באוקטובר 1961. ג’ון לשמחתו, קיבל 100 פאונד לכבוד יום הולדתו ה 21 מקרובי משפחתו בסקוטלנד. הוא מחליט להזמין את פול לחופשה, השניים מחליטים לנסוע לפריז ומשם להמשיך לטיול בספרד. מקרטני מספר באנתולוגיה: “המשפחה של ג’ון היתה ממעמד הביניים וזה באמת הרשים אותי כי כולם היו אז ממעמד הפועלים. בין כולנו ג’ון היה מהמעמד הכי גבוה. הקרובים שלו היו מורים, רופאי שיניים. זה ממש אירוני שהוא כתב את השיר “גיבור מעמד הפועלים” – למעשה, הוא בכלל לא היה ממעמד הפועלים. בכל אופן, אחד מקרוביו של ג’ון נתן לו מאה לירות שטרלינג. הוא הציע: “בוא נלך לחופשה”. שאלתי: “אתה מתכוון אלי??? גדול !”. קיץ 61 קצת לפני החופשה המדוברת הרעיון היה להגיע לפריז ומשם להמשיך לספרד. על פי גרסאות מסויימות השניים לא טרחו להודיע לשאר חברי הלהקה (ג’ורג’ ופיט בסט – סטיוארט כידוע נשאר בהמבורג), ופשוט הסתלקו להם למרות שהיו כמה הופעות שנקבעו מראש של הביטלס, מה שגרם אגב לשאר החברים לחשוב שהלהקה התפרקה. הם יצאו לדרך ב 30 בספטמבר 1961. בתחילה הם תפסו רכבת מליברפול ללונדון, ומשם לעיר הנמל ‘דובר’ שנמצאת בדרום מזרח אנגליה. משם הם תפסו את המעבורת האחרונה לדאנקרק שבצרפת ומדאנקרק, השניים תופסים רכבת לפריז. פגישה מפתיעה חיכתה להם בפריז באותו היום – יורגן וולמר, החבר מהמבורג שיחד עם אסטריד קירשנר וקלאוס פורמן ליוו את הביטלס כשהופיעו שם. וולמר צילם את הביטלס בכמה הזדמנויות בהמבורג בתקופת מעילי העור שלהם. בין הצילומים המוכרים שלו היא זו שבחר לנון לעטיפת האלבום Rock ‘n’ Roll מ 1975. הנה כמה מתמונותיו הנהדרות של הביטלס בהמבורג. וולמר עבר לצרפת כדי ללמוד צילום והסתובב שם עם אותה תסרוקת מפורסמת שאימץ כשהשיער מסורק קדימה, אותה התסרוקת שאסטריד עיצבה לסטיוארט שגר איתה בהמבורג. יורגן שהשתכן במלון באזור הגדה המערבית, חיפש משרה של עוזר צלם אך עדיין ללא הצלחה. כשהוא פוגש את חבריו האנגלים כולם ממש נרגשים והוא יותר משמח להראות להם איפה הדברים החשובים בעיר קורים. ג’ון ופול שציפו למצוא חדר מלון זול, ניסו למצוא חדר פנוי באותו המלון בו השתכן יורגן, אבל ללא הצלחה. כשניסה יורגן להגניב אותם לחדרו על מנת שיבלו שם את הלילה, שוערת המלון הופיעה וצווחה עליהם. לבסוף הם תפסו מונית והגיעו לאזור המפוקפק מונטמארטה, שם היו מלונות זולים ממש ליד אזור בו עבדו הפרוצות. פול סיפר: “חשבנו שאנחנו כל כך צעירים ויפים שאולי אחת הנשים תקח אותנו לחדרה במלון אבל אני חושש שזה לא קרה.נאלצנו למצוא מין מלון פשפשים ונעקצנו”. למחרת החליטו הפרחחים להשאר עוד יום במלון הזול ואטרקצית והנשים המקומיות גרמו לשניים לדחות את הטיול המתוכנן לספרד. יורגן סיפר: “ג’ון ופול אהבו אהבו את כל הבחורות הם אהבו את הסטייל של מה שקראתי לו ‘היפהיפיות הבוהמיות'”. מסתבר שהבחורות הצרפתיות לא השיבו אהבה חזרה לזוג הפרחחים האנגלי. בפגישה עם זוגתו הצרפתיה של יורגן, אליס היא הביעה שאט נפש מה’סוג הפראי’ הזה. ג’ון ופול שהסתובבו באותה תקופה עם תסרוקת האלביס שלהם ומעילי עור באמת היו חריגים בנוף הפריזאי. כשהם שמעו את הביקורת, הם הביעו התלהבות מהסטייל שאימץ לעצמו יורגן בפריז וביקשו שיעצב להם תסרוקת דומה. לאחר כמה התחננויות מצידם הוא נעתר. פול ויורגן וולמר בפריז באחד הערבים הם מגיעים לצפות בלהקות רוק מקומיות במעדון ה Bal Tabarin שהזכירו להקות שהם ראו בליברפול. אחד מהאקטים היה בחור בשם וינס טיילור שכבר הקליט בעבר בפארלופון יחד עם טוני שרידן והעתיק את תנועות הבמה של ג’ין וינסנט האהוב על הביטלס. בכוונה להשתלב בסצנה, פנו ג’ון ופול לטיילור ואולי הזכירו לו את הקשר המשותף של שניהם עם טוני שרידן. הם שאלו אותו האם הם יוכלו לעלות ולנגן, אך טיילור הפנה אותם אל מנהל המועדון. מכיוון שהצרפתית שלהם היתה צולעת הם ביקשו מיורגן לדבר עבורם. “אמרתי לו שיש לי 2 מוסיקאי רוקנרול בריטים כאן. הם כבר ניגנו בהמבורג ואנחנו מתים עליהם. האם הם יכולים לנגן כאן במועדון בזמן שהותם בפריז? היתה בעייה קטנה מכיוון שלא היו להם הגיטרות שלהם איתם, אבל בכל מקרה לא היה עניין מצידו. זה שהם היו גדולים בהמבורג ובליברפול לא שינה להם. עבור פריזאים רק פריז נחשבת”. מזכרת בדמות תמונה שצולמה מחוץ למועדון, צילם יורגן כשראשיהם של השניים חתוכים. על התמונה הזו צחקו ג’ון ופול וכתבו לו כשחזרו במכתב: “אתה צלם מקצועי וחתכת לנו את הראשים”. לפני שיצאו לטיול, לווה פול מצלמה מאחיו הקטן מייק, והשניים לא חסכו בתיעוד בזמן הטיול בפריז והחבר הצלם יורגן גם כן הוסיף תמונות משל עצמו. ג’ון בחדר המלון. אם התמונה מוכרת לכם זה מפני שהיא מופיעה בפוסטר שצורף לאלבום הלבן צולם ע”י יורגן וולמר פול קורא עיתון הפוך בצרפתית עם כובע הבאולר שלו באחת הפעמים צילם פול את ג’ון כשהוא ישן בחדר המלון – על התמונה הזו סיפר שנים אחר כך שהיתה ממוסגרת ותלויה על קיר בביתו. הטיול נמשך עד ה 15 לאוקטובר וכנראה שנגמרו להם ה 100 פאונד, מפני שהרעיון להגיע לספרד נשכח ונזנח. את הטיול הקטן שלהם סיכם מקרטני: “מעולם לא היינו שם קודם [בפריז]. הגענו, היינו קצת עייפים אז בדקנו מלון קטן ללילה, התכוונו לנסוע בטרמפים למחרת בבוקר. היה חדר נחמד אז החלטנו להשאר עוד קצת, ואז חשבנו, ‘אלוהים, ספרד רחוקה, ונצטרך לעבוד כדי להגיע לשם’. בסופו של דבר נשארנו בפריז – ג’ון מימן את כל זה עם המאה לירות שלו. הלכנו וטיילנו קילומטרים מהמלון שלנו, עוצרים ויושבים בבתי קפה ומרגישים כמו בחורים אמנותיים”. כשחזרו לליברפול, ג’ון ופול לא היו כבר אותם בחורים שהיו. לא חיצונית ולא פנימית. שאר חברי הלהקה הסתכלו עליהם ואמרו “השיער שלכם נראה מצחיק”. ג’ורג’ הריסון השתכנע ואימץ במהרה את התסרוקת החדשה, פיט בסט האאוטסיידר החליט להישאר עם התסרוקת הישנה שלו. #RocknRoll #גוןלנון #גורגהריסון #טונישרידן #פולמקרטני #פיטבסט #ביטלס #יורגןוולמר

לצד קריירת הרוקנ’רול סטאר, טיפח לנון או לפחות ניסה, את תחביב נעוריו – כתיבת סיפורים, איור ושזירת משחקי מילים. את ניצני הספרים שהוציא אפשר כבר לראות כשהיה מתבגר בקולג’ לאומנות בו למד וכתב מגזין פרי דמיונו בשם “The Daily Howl” בו כתב ואייר בצורה מעוררת השתאות. כבר בכותרת הספר הראשון של לנון בשם In His Own Write אנחנו מקבלים את השנינות. התרגום המיידי הוא “הכתיבה שלו” ואם משנים את Write להיות Right יוצא “בזכותו”. הרי בזכות לנון הביטלס קמו לא? הספר יצא לאור בבריטניה ב 23 במרץ 1964 ע”י המוציא לאור ג’ונתן קייפ. הספר הכיל בו 31 סיפורים, איורים של לנון ובגרסאות הראשונות אף הופיעה הקדמה שנכתבה ע”י מקרטני. את העטיפה לספר צילם מיודענו רוברט פרימן. עטיפת הספר הראשון קטע משעשע במיוחד מתוך הספר שמדגיש את משחקי המילים ועיוותי השמות ההומוריסטים:(טעויות הכתיב מופיעות במקור) About the Awful I was bored on the 9th of Octover 1940 when, I believe, the Nasties were still booming us led by Madalf Heatlump (Who had only one). Anyway, they didn’t get me. I attended to varicous schools in Liddypol. And still didn’t pass-much to my Aunties supplies. As a memebr of the most publified Beatles me and (P, G, and R’s) records might seem funnier to some of you than this book, but as far as I’m conceived this correction of short writty is the most wonderfoul larf I’ve ever ready. God help and breed you all. ב 20 לנובמבר 64, הצטלם לנון למעברון עבור התכנית Not Only But Also, תכנית קומית בכיכובם של פיטר קוק ודאדלי מור. בקטע הזה הופיע גם נורמן רוסינגטון הזכור לטובה בתפקיד האמרגן בסרט A Hard Day`s Night. התכנית שודרה ב 9 לינואר 65 ב BBC2. את הקטע המשעשע שצולם אפשר לראות כאן: לאחר 9 ימים הופיע לנון שוב לצילומים בתכנית, הפעם על מנת לקדם את ספרו. בתכנית לנון הקריא כמה קטעים מהספר בהשתתפות דאדלי מור ונורמן רוסינגטון שגם כן הקריאו קטעים מהספר. לנון מקריא את הקטע About the Awful בתכנית. עוד קטע שנכלל באנתולוגיה, בו לנון מקריא את הסיפור על ה”כלב המתאבק”: הספר השני “A Spaniard in the Works” יצא לאור ב 24 ביוני 1965. שם הספר הוא משחק מילים עם המושג a spanner in the works שאומר בפשטות “לתקוע מקל בגלגלים”, כשאת spanner החליף לנון ב spaniard מה שהפך את הביטוי ל”ספרדי בעבודות”. הספר כולל 18 סיפורים ושוב עוצב ע”י רוברט פרימן. ההצלחה האירה פנים פחות לספר הזה ולנון כתב על כך: “הספר הזה נתן לי דחיפה אישית. נכון הוא לא הצליח כמו הראשון. אז מה. איזה ספר שני כן מצליח ? היו בתוכי המון סיפורים שפשוט הייתי חייב להיפטר מהם ולהוציא החוצה…” עטיפת הספר השני על מנת לקדם את הספר השני הגיע לנון ב 18 ליוני 1965, לתכנית Tonight של ה BBC, הקריא קטעים והתראיין. ב 18 ליוני 68 הועלה מחזה על פי שני הספרים. המחזה נכתב בעזרתו של ויקטור ספינטי שהשתתף בכל סרטי הביטלס עד אז. שניהם התראיינו עבור הBBC, בראיון שאפשר לראות כאן:

לאחר סיום הקלטות ריבולבר, מקרטני מחליט לטוס לבדו לצרפת כדי להירגע מהשנה החולפת העוצמתית שעבר יחד עם חבריו לביטלס. ובכן הוא לא עבר הרבה – רק סיבוב הופעות מתיש, אלבום שנחשב בעיניי רבים לאחד הטובים של הביטלס ובכלל שלוקח את הביטלס צעד ענק קדימה, סאגת ‘הביטלס וישו’ וקצת מכות בפיליפינים. אף אחד לא מת מזה. ב 6 בנובמבר 1966, הוא עלה על טיסה מקנט שבאנגליה. הוא רכש רכב מסוג מרטין אוסטן ירוקה חדשה והתחיל לטייל כשהוא משתמש באמצעים שונים על מנת שמעריצי הביטלס לא יזהו אותו, כמו שפם מודבק, ג’ל בשיער וזוגות משקפיים שונות. בביוגרפיה הרשמית שלו many years from now פול סיפר על התקופה: “פשוט הסתובבתי ואף אחד לא זיהה אותי בכלל. זה היה טוב, זה היה די משחרר בשבילי. הייתי מוצא מלון וחונה. יושב בחדר וכותב את היומן שלי, או הולך לסרט. הייתי מסתובב בעיר ואז בערב יורד לארוחת ערב, יושב לבדי ליד השולחן, טעם מחודש של אנונימיות. רק לשבת לבד ולחשוב על כל מיני מחשבות אמנותיות.” מקרטני הסתובב עם מצלמת 8 מ”מ ותיעד את הטיול. אחרי שנסע לפריז, הוא המשיך דרומה לבורדו שם קבע להיפגש עם מל אוונס ה roadie של הביטלס ב 12 בנובמבר 1966. מקרטני ואוונס בהיתרו בחזרה מהטיול הם החליטו לנסוע מבורדו לספרד כשהם ממשיכים לצלם ולתעד לאורך כל הדרך. מקרטני קיווה לפגוש את לנון באלמריה, אך צילומי הסרט how I won the war כבר הסתיימו ולנון חזר לאנגליה. כשהיו בסיבילה החליטו השניים בספונטניות על חופשה בספארי בקניה. מקרטני התקשר למשרדים בלונדון וביקש לארגן את הטיול, כמו כן סידר שג’יין אשר תגיע גם כן לשם. הם טסו למדריד ומשם לניירובי עם קונקשן קצר ברומא שבה הספיקו לעשות סיור קצר. כשהגיעו לקניה סיירו בפארק אמבוסלי והשקיפו על הרי הקילמנג’רו. מקרטני מצלם בקניה ב 19 בנובמבר המריאו השלושה מניירובי בחזרה ללונדון. באותה טיסה שאל אוונס את מקרטני שאלה ספק בצחוק ספק ברצינות, מה מייצגים האותיות S ו P על המלחיות, מה שהוביל את מקרטני לשם סרג’נט פפר… בשלב מסויים מעריצים פרצו לסיתו של מקרטני בלונדון וגנבו את היומן שכתב וחלק מהסלילים שצילם. הצילומים הנותרים הללו שעשה מקרטני בצרפת, ספרד ורומא מרתקים מאוד. מרתק לראות את מקרטני של אחרי ריבולבר ורגע לפני סרג’נט פפר. שימו גם לב לפסיכדליות והסויאליסטיות הנהדרות בצילומים שלו. קטעים מהצילומים של מקרטני מקניה: ב 24 בנובמבר, עושים דרכם הביטלס לאולפני EMI כדי להתחיל לעבוד מחדש. מקרטני השאיר את השפם, לנון עדיין בלי והם הולכים לשנות את עולם המוסיקה כשיתחילו לעבוד על שיר שכתב ג’ון בספרד בשם Strawberry Fields Forever ומשם לאלבום שעורר מהפכה.

מרי קוקס נולדה ב 4 לאוגוסט 1946 בליברפול. היא היתה ילדה יחידה לג’וסף ופלורנס קוקס ובגיל 16 כבר עזבה את בית הספר, שינתה את שמה למורין והחלה לעבוד כספרית מתלמדת. כבר בגיל 15 היא היתה פוקדת את מועדון הקאברן לעיתים תכופות ואף ראתה את הביטלס מופיעים שם מספר פעמים. היא יצאה בעבר עם ג’וני ביירן (שכונה ג’וני גיטאר, על שם מערבון משנות החמישים) שהיה חבר בגלגול מוקדם של רורי סטורם וההוריקנים. במופעים של הביטלס היה זה דווקא המתופף החדש שמשך את תשומת ליבה, רינגו סטאר, או כפי שהיא קראה לו ריצ’י. הוא מצידו לא כל כך שם לב אליה מבין כל עדר המעריצות. לבסוף, יום אחד, אזרה אומץ וביקשה ממנו חתימה. חלפו כ 3 שבועות עד שהצליחה ממש ללכוד את תשומת ליבו והוא הזמין אותה לרקוד בקאברן. לאחר מכן הם התחילו לצאת. כשהתפרסם דבר הרומן, היא היתה נתונה להתקפות ע”י המעריצות של הלהקה ומקרה שיא היה שאחת המעריצות תקפה ושרטה אותה בפניה. כשהביטלס הצליחו והחליטו לעבור ללונדון, מורין נשארה בליברפול בבית הוריה. מורין הצעירה בספטמבר 63 יצאו מורין ורינגו לחופשה קצרה ביוון יחד עם ג’יין אשר ופול מקרטני, שם זכו למעט אנונימיות. במאי 64 שוב יצאו 2 הזוגות יחדיו לחופשה הפעם בקריבים. שם חלה נקודת מפנה בחייה, פתאום הבחורה האנונימית מליברפול מוצאת עצמה בעין הסערה, מצולמת כשפרצופה מרוח על גבי העיתונים בבריטניה. מורין מתחילה לעזור בניהול מועדון המעריצים החדש של הביטלס ואף ענתה למכתבי מעריצים שהגיעו עבור רינגו. כשרינגו התמוטט ביוני 64 לפני המסע העולמי של הביטלס עקב דלקת שקדים, מורין נשארה איתו בלונדון על מנת לעזור ולטפל בו עד ששוחרר מבית החולים וחזר להופיע. רינגו בבית החולים ב 5 ביוני 1964 בדצמבר 64 חזר רינגו לבית החולים להסרה של השקדים ובעת ההחלמה הם בילוי זמן רב יחדיו מה שהוביל לבסוף להצעת נישואים מרינגו בינואר 65. הם התחתנו זמן קצר לאחר מכן, ב 11 לפברואר 65 כשמורין רק בת 18 ובהריון. פול מקרטני שהיה בחופשה באותו הזמן, היה חבר הביטלס היחידי שלא נכח בחתונה. ב 13 בספטמבר 1965 נולד בנם הבכור זאק ובאוגסט 1967 נולד בנם השני ג’ייסון. הנה קטע קצר מראיון שנתנו הזוג הצעיר והנרגש זמן קצר לאחר חתונתם: ההורים המאושרים ב 65 חתונתם של מורין ורינגו ב 65 קצת אחרי החתונה שקרתה בפברואר 1965, יצא סינגל הרכב בשם Angie & The Chicklettes שנקרא Treat Him Tender, Maureen (Now That Ringo Belongs To You). מורין לא אהבה את אור הזרקורים, והעדיפה להישאר בצילו של רינגו. בפברואר 1968 הגיעה יחד עם רינגו והביטלס לאשראם ברישקש שבהודו ושנאה שם כל רגע. למזלה רינגו היה אלרגי כמעט לכל דבר שם והם נאלצו לעזוב לאחר שבועיים. לאחר סאגת העזיבה של רינגו את הביטלס בהקלטות האלבום הלבן, הם נוסעים יחדיו לסרדיניה לחופשה קצרה ולאחר מכן כשחוזר רינגו לביטלס היא משתתפת בהקלטות לשיר The Continuing Story Of Bungalow Bill. ב 69 היתה נוכחת מורין בהופעה האחרונה של הביטלס על גג משרדם בסביל רואו בלונדון וגם מצליחה להכנס לאלבום כשבסופו אפשר לשמוע את מקרטני מודה לה בסוף ההופעה. “Thanks Mo”. מורין לצידה של יוקו בהופעה על הגג 69 ב 11 בנובמבר 1970 נולדה בתם לי. עם פירוק הביטלס, גם יחסיהם של מורין ורינגו התערערו. רינגו שקע בטיפה המרה והחל לנהל רומנים. השיא על פי מקורות זרים היה כשג’ורג’ הריסון שהוזמן לארוחת ערב אצל הסטארים, נשבר והודה כי הוא מאוהב במורין והשניים אף מנהלים רומן. רינגו זעם, וכששמע מפאטי בויד כי היא תפסה את שניהם במיטה, איים בגירושים. לנון תיאר את הפרשה המכוערת כ”גילוי עריות”. כן היה או לא היה? מי יודע? מורין לא רצתה בגירושים אך ב 75 הם לבסוף מתגרשים, מה שגרם אצלה לדיכאון עמוק ובשלב מסויים אף ניסתה לשים קץ לחייה. רינגו שהודה כי היה בעל ואבא גרוע, ניסה לפצות את מורין ואף הכפיל את תשלומי המזונות שהגיעו לה. בדצמבר 1980 בעת שסינתיה לנון מבקרת אותה בביתה בלונדון, קיבלה מורין שיחת טלפון מרינגו שבישר לה כי לנון נרצח בניו יורק. נקפוץ קדימה בזמן, ב 1985 הפך זאק סטארקי את מורין ורינגו לסבתא וסבא גאים לטליה ג’יין. ב 87 נישאה מורין מחדש והביאה לעולם בת נוספת. מורין עם בתה לי ב 1990 ב 30 בדצמבר 94 נפטרה מורין בגיל 48 ממחלת הלוקמיה כשכל משפחתה לצידה כולל רינגו. פול הקדיש לה את השיר Little Willow באלבום Flaming Pie מ 97.

היום לפני 52 שנים הוקלט השיר It’s Only Love. נכתב בעיקרו ע”י לנון. שם העבודה של השיר היה That’s A Nice Hat. לנון בעיקר הובך ממילות השיר. בראיון הוא אמר: “זה השיר שלי שאני באמת שונא. מילים נוראיות”. פול התייחס ביתר סלחנות לשיר וב Many years from now הוא אמר:  “לא נאבקנו אם המילים היו משעממות בשירי המילוי האלו, זה רק שיר רוק’נרול, זה לא ספרות.” ב 15 ליוני 65, הביטלס נכנסים לאולפן אחה”צ ומקליטים 6 טייקים. במיקס משולבות 5 גיטרות: 2 אקוסטיות, גיטרת 12 מיתרים עם אפקט Tremolo שעליה מנגן הריסון ו 3 גיטרות חשמליות. באותו היום ביקרה באולפן עיתונאית יפנית בשם רומי הושיקה (Rumi Hoshika) שהגיעה על מנת לראיין אותם למגזין Music Life היפני. הפגישה הניבה לא מעט תמונות שארבעה מהם מצורפות לפוסט. היום לפני 52 שנים.

בריאן סמואל אפשטיין – האמרגן והמנהל של הביטלס מתחילת 62 ועד סופו הטראגי באוגוסט 1967. איך הצטלבו דרכם של הביטלס ואפשטיין ומה הוביל לחתימת חוזה הניהול בינהם? בריאן נולד ב 1934 בליברפול כבכור להארי ומלכה (‘קוויני’ בתרגום מעברית) אפשטיין. כנער הועבר ע”י הוריו בין פנימיות שונות. בגיל 16 הבהיר לאביו שהוא מעוניין להיות מעצב שמלות. אביו התנגד בכל תוקף והציב אותו באחת מחנויות הרהיטים המשפחתית. בריאן כנער צעיר ב 1952 גוייס אפשטיין לצבא שם על פי הביוגרפיה שלו “Cellarful of Noise” שפורסמה ב 1964, הוא סיפר שנתפס מתחזה לקצין. מה שלא סופר הוא שהוא נעצר ע”י המשטרה הצבאית וחמק ממשפט צבאי עקב רצונו לראות פסיכיאטר. זהו הפסיכיאטר שחשף לראשונה את הנטיות ההומסקסואליות שלו. ב 1954 חזר לליברפול לנהל חנות אחרת של המשפחה והתגלה כאיש מכירות מצליח. בשלב מסויים הצליח לשכנע את הוריו לתת לו ללמוד באקדמיה המלכותית לאמנויות הדרמה, אך הוא נשר אחרי 3 סמסטרים. Cellarful of Noise הוא חזר לעבוד אצל הוריו ומונה למנהל NEMS, חנות מוזיקה שהמשפחה רכשה – והוא רק בן 21. כשאביו פתח סניף נוסף של NEMS בליברפול, בריאן מונה להיות מנהל קומת הקרקע של החנות ואף הרחיב את הפעילות למכירת תקליטים. מחלקת התקליטים הייתה הצלחה מסחררת, והחנות הפכה לאחת המצליחות בצפון אנגליה ובריאן קיבל את הניהול של סניף נוסף. בריאן הכניס נישה נוספת של מגזיני מוזיקה לחנויות ובניהם גם ה Mersey Beat של ביל הארי. בריאן שאף לכתוב טור מוזיקלי ו ב1961 הצליח לשכנע את ביל הארי לכתוב עבור ה Mersey Beat – שם התוודע לראשונה לביטלס שהוצגו על עטיפת הגליון השני. לטענתו הסקרנות שלו גברה כאשר נער בן 18 בשם ריימונד ג ‘ונס נכנס לחנות וביקש את My Bonnie, הסינגל שהוציאו הביטלס יחד עם טוני שרידן בהמבורג. החנות שבריאן ניהל הייתה מרחק הליכה ממועדון הקאברן, וב 9 בנובמבר 1961 החליט בריאן בן ה 27 ללכת ולראות את מופע הצהריים של הביטלס יחד עם עוזרו בחנות אליסטר טיילור. בתחילת ההופעה הכריז הדי.ג’י “יש לנו היום מישהו מפורסם בקהל, מר בריאן אפשטיין, הבעלים של NEMS”. חנות NEMS בליברפול לאחר המופע הם נכנסו לחדר ההלבשה כדי לפגוש את הלהקה. בריאן בירך אותם על ההופעה וג’ורג’ הריסון הסרקסטי שאל “ומה מביא אותך לכאן מר אפשטיין?“, אפשטיין ענה “רק קפצנו להגיד שלום, נהניתי מההופעה שלכם“. אליסטר טיילור העוזר לא יצא מגדרו ממה שהוא ראה על הבמה ובחדר ההלבשה, אך בריאן רק חייך ואמר “הם היו מעולים, אתה חושב שאני צריך לנהל אותם?“ בריאן סיפר בספרו: “הוקסמתי מיידית על ידי המוזיקה, הקצב וחוש ההומור שלהם על הבמה, ואח”כ מאחורי הקלעים הוקסמתי שוב על ידי הקסם האישי שלהם ושם בעצם הכל התחיל”. הביטלס הופיעו בקאברן במשך שלושת השבועות הבאים ובריאן הקפיד להגיע להופעות. בשלב הבא בריאן יצר קשר עם המנהל לשעבר של הביטלס אלן ווליאמס כדי לוודא שלווליאמס אין יותר קשרים עסקיים איתם. ווליאמס מצידו יעץ לאפשטיין “לא לגעת בלהקה הזו במקל“, זאת בעקבות סכסוך על אחוזים בינו לבין הלהקה. בפגישה שנערכה בחנות ב 3 לדצמבר 1961, בריאן הציע ללהקה להיות המנהל שלהם. לנון, הריסון ופיט בסט הגיעו באיחור לפגישה ומקרטני לא טרח כלל להגיע בזמן. הריסון תירץ זאת “הוא רק התעורר והוא מתרחץ..“. בריאן התרגז על חוסר הרצינות והריסון השנון ניסה להרגיע “הוא יאחר, אבל הוא יהיה נקי מאוד…“. לאחר מספר פגישות הוסכם לחתום עם בריאן על הסכם ניהול. מקרטני, הריסון ובסט שהיו מתחת לגיל 21 נזקקו לחתימת הוריהם על החוזה. אביו של מקרטני ג’יימס הזהיר את בנו להיזהר בענייני כספים עם יהודי והדודה מימי גם כן התנגדה נחרצות. החוזה שנחתם 24 לינואר 1962 היה לחמש שנים ונתן לבריאן 10-15 אחוז מהכנסות הלהקה. באוקטובר 1962 נחתם חוזה חדש כבר עם רינגו סטאר, שנתן לבריאן עד 25 אחוז מההכנסות בתלוי בתרומתו להגדיל את רווחי הלהקה. בריאן במועדון הקאברן בריאן הקים חברת ניהול בשם NEMS Enterprises והרגיע את הוריו שהעיסוק בניהול להקות יהווה רק משרה חלקית ולא יפריע לניהול העסק המשפחתי. עם ה’משרה החלקית’ הזו לקח בריאן את הביטלס לגג העולם.

מסע הקסם המסתורי. EP כפול שעומד בצילו של פפר האימתני, שיחגוג השנה 50 גם כן. 4ימים בלבד לאחר סיום ההקלטות של פפר, מקרטני כבר בפרויקט הבא. הרעיון הוא מסע באוטובוס לשום מקום. ההשראה הגיעה מהסופר האמריקאי קן קסי, שלאחר שפרסם ב 64 את הרומן השני שלו Sometimes a Great Notion ,יצא לטיול עם קבוצת עוקבים שלו שנקראו ה Merry Pranksters. הם טיילו באוטובוס בית ספר צבעוני ברחבי ארה”ב. הרעיון היה לייצר אמנות מכל דבר שנקרה בדרכם בזמן שהם על ….. LSD. מקרטני אהב מאוד את הרעיון והחליט שהביטלס חייבים לעשות משהו דומה. שיר הנושא נכתב ע”י מקרטני ב 11 באפריל במהלך טיסה מארה”ב, לאחר מכן ניסה לשדל את שאר הביטלס לתרום עוד מילים ורעיונות לשיר, אך הם לא הביעו עניין ומקרטני סיים את השיר לבדו. ההקלטות התבצעו בין ה 25-27 באפריל במהלכם הוקלטו 3 טייקים. הסרט עצמו היה הפרויקט הראשון שלהם לאחר מותו הפתאומי של האמרגן והמנהל בריאן אפשטיין ב 27 לאוגוסט. עיקר הצילומים ארכו כשבועיים בין ה 11 ל 24 לספטמבר ובזמן הקצר הזה צולמו 10 שעות של חומר גלם ! נזכיר שאורכו של הסרט הוא 52 דקות. השלמות נוספות נערכו באוקטובר, ויום הצילומים האחרון נערך ב 3 בנובמבר ובו צולמה הסצנה המפורסמת עבור השיר Blue Jay Way בה מצולמים חברי הלהקה בחצר ביתו של רינגו כשכל אחד מהם מנגן בנפרד על צ’לו לבן. 5 ימים לפני שידור הסרט, ב 21 בדצמבר, הביטלס עורכים מסיבת כריסטמס. לנון הציע שהשנה המסיבה תהיה בסימן “מסע הקסם המסתורי”. בהזמנה נכתב שמדובר במסיבת תחפושות. תקרית מעניינת שזכורה מהמסיבה היא שלולו הזמרת הצעירה שהוזמנה גם כן, נזפה בלנון מול כולם על כך שהתעלם באגרסביות מסינתיה והזיל ריר על פאטי הריסון היפהפיה. הסרט שודר ב BBC1 ב 26 בדצמבר. הרשת בזמנו שידרה בשחור לבן מה שלא תרם לחוויית הצפייה של הצופים שלא ממש הבינו מה הם רואים על המרקע. ג’ורג’ מרטין הגדיר זאת היטב :”זה נראה איום ונורא”. לאחר יומיים שודר הסרט ב BBC2 בצבע, אך הנזק כבר נגרם. ההקלטות הסתיימו ב 7 בנובמבר. ששת השירים שהוקלטו לא הצדיקו אלבום, והפתרון שנבחר הוא שחרור של תקליטון כפול או דאבל EP. חברת קפיטול האמריקאית שלא אהבה את הרעיון, הזדרזה והוציאה כבר בנובמבר אלבום שכולל את ששת שירי הסרט ועוד שירים מאותה שנה שלא שוחררו באלבום: הסינגל Strawberry Fields Forever/Penny Lane, הסינגל All you need is Love עם הביסייד Baby You’re a Rich Man והסינגל החדש Hello Goodbye. ה EP הכפול יצא בברטניה יום לאחר שידור הסרט לראשונה, ב 27 בדצמבר 1967.

השיר Good Morning,Good Morning הוא זה שלנון כינה שנים אחר כך בראיון לפלייבוי “חתיכת זבל שנועד לזריקה”. הוא המשיך ואמר “באותו זמן כתבתי את לוסי, מר קייט ויום בחיים, אם אתה שם את השיר לידם הוא לא ממש באותה הרמה”. איאן מקדונלד בספרו “Revolution in the Head” כינה את השיר “תשובה רגזנית” של לנון ל “Good Day Sunshine” של מקרטני מריבולבר. לנון שחיבב צפייה בטלוויזיה באותם הימים, כתב את השיר בזמן שהטלוויזיה דלקה ברקע. תכניות ופרסומות שחלפו על המרקע נכנסו לשיר: פרסומת לקורנפלקס של קלוגס, סיטקום של הבי בי סי בשם Meet the Wife (שאגב נפח את נשמתו בסוף 66). למקרטני היתה פרשנות אחרת לשיר, מתוך “Many Years From Now” הביוגרפיה שלו שנכתבה על ידי בארי מיילס: “ג’ון הרגיש לכוד בפרברים, ועבר זמנים לא קלים עם סנתיה. השיר הוא פשוט על החיים המשעממים שלו באותה התקופה”. ב 8 בפברואר 67 הביטלס נכנסים לאולפן לתחילת ההקלטות ומבצעים 8 טייקים של השיר. הטייק השמיני נבחר להמשיך הלאה ולהוות בסיס להקלטות הבאות. ב 16 לפברואר הוקלטו הבס והקולות המובילים. כמעט חודש אחר כך, הם חוזרים לעבוד על השיר ב 13 למרץ. ב 28 למרץ מוקלט סולו הגיטרה ה”מזרחי” של מקרטני עם קריצה לסולו מ Taxman, אותו סולו שמקרטני “חטף” מידיו של הריסון. הסשן הסופי נערך ב 28 למרץ ובו עובדים על אפקטי החיות שבסוף השיר. “ג’ון רצה שבסוף השיר יהיה סאונד של חיות בבריחה, ושכל בעל חיים יהיה מסוגל להפחיד או לטרוף את קודמו” סיפר ג’ף אמריק, טכנאי ההקלטות של פפר. אפקטי החיות נלקחו מספריית האפקטים הענפה של אולפני EMI מתוך 2 אוספים: “Volume 35: Animals and Bees” ו “Volume 57: Fox-hunt”. לינק לדמו שהקליט לנון לשיר. *אין בפוסט פרסומת סמויה לקורנפלקס קלוגס. #Taxman #GoodDaySunshine #MeettheWife #manyyearsfromnow #גוןלנון #גורגהריסון #EMI #קלוגס #RevolutionintheHead