היום אספר על טיול קטן שעשו שני החברים הטובים ג’ון ופול לפריז באוקטובר 1961. ג’ון לשמחתו, קיבל 100 פאונד לכבוד יום הולדתו ה 21 מקרובי משפחתו בסקוטלנד. הוא מחליט להזמין את פול לחופשה, השניים מחליטים לנסוע לפריז ומשם להמשיך לטיול בספרד. מקרטני מספר באנתולוגיה: “המשפחה של ג’ון היתה ממעמד הביניים וזה באמת הרשים אותי כי כולם היו אז ממעמד הפועלים. בין כולנו ג’ון היה מהמעמד הכי גבוה. הקרובים שלו היו מורים, רופאי שיניים. זה ממש אירוני שהוא כתב את השיר “גיבור מעמד הפועלים” – למעשה, הוא בכלל לא היה ממעמד הפועלים. בכל אופן, אחד מקרוביו של ג’ון נתן לו מאה לירות שטרלינג. הוא הציע: “בוא נלך לחופשה”. שאלתי: “אתה מתכוון אלי??? גדול !”. קיץ 61 קצת לפני החופשה המדוברת הרעיון היה להגיע לפריז ומשם להמשיך לספרד. על פי גרסאות מסויימות השניים לא טרחו להודיע לשאר חברי הלהקה (ג’ורג’ ופיט בסט – סטיוארט כידוע נשאר בהמבורג), ופשוט הסתלקו להם למרות שהיו כמה הופעות שנקבעו מראש של הביטלס, מה שגרם אגב לשאר החברים לחשוב שהלהקה התפרקה. הם יצאו לדרך ב 30 בספטמבר 1961. בתחילה הם תפסו רכבת מליברפול ללונדון, ומשם לעיר הנמל ‘דובר’ שנמצאת בדרום מזרח אנגליה. משם הם תפסו את המעבורת האחרונה לדאנקרק שבצרפת ומדאנקרק, השניים תופסים רכבת לפריז. פגישה מפתיעה חיכתה להם בפריז באותו היום – יורגן וולמר, החבר מהמבורג שיחד עם אסטריד קירשנר וקלאוס פורמן ליוו את הביטלס כשהופיעו שם. וולמר צילם את הביטלס בכמה הזדמנויות בהמבורג בתקופת מעילי העור שלהם. בין הצילומים המוכרים שלו היא זו שבחר לנון לעטיפת האלבום Rock ‘n’ Roll מ 1975. הנה כמה מתמונותיו הנהדרות של הביטלס בהמבורג. וולמר עבר לצרפת כדי ללמוד צילום והסתובב שם עם אותה תסרוקת מפורסמת שאימץ כשהשיער מסורק קדימה, אותה התסרוקת שאסטריד עיצבה לסטיוארט שגר איתה בהמבורג. יורגן שהשתכן במלון באזור הגדה המערבית, חיפש משרה של עוזר צלם אך עדיין ללא הצלחה. כשהוא פוגש את חבריו האנגלים כולם ממש נרגשים והוא יותר משמח להראות להם איפה הדברים החשובים בעיר קורים. ג’ון ופול שציפו למצוא חדר מלון זול, ניסו למצוא חדר פנוי באותו המלון בו השתכן יורגן, אבל ללא הצלחה. כשניסה יורגן להגניב אותם לחדרו על מנת שיבלו שם את הלילה, שוערת המלון הופיעה וצווחה עליהם. לבסוף הם תפסו מונית והגיעו לאזור המפוקפק מונטמארטה, שם היו מלונות זולים ממש ליד אזור בו עבדו הפרוצות. פול סיפר: “חשבנו שאנחנו כל כך צעירים ויפים שאולי אחת הנשים תקח אותנו לחדרה במלון אבל אני חושש שזה לא קרה.נאלצנו למצוא מין מלון פשפשים ונעקצנו”. למחרת החליטו הפרחחים להשאר עוד יום במלון הזול ואטרקצית והנשים המקומיות גרמו לשניים לדחות את הטיול המתוכנן לספרד. יורגן סיפר: “ג’ון ופול אהבו אהבו את כל הבחורות הם אהבו את הסטייל של מה שקראתי לו ‘היפהיפיות הבוהמיות'”. מסתבר שהבחורות הצרפתיות לא השיבו אהבה חזרה לזוג הפרחחים האנגלי. בפגישה עם זוגתו הצרפתיה של יורגן, אליס היא הביעה שאט נפש מה’סוג הפראי’ הזה. ג’ון ופול שהסתובבו באותה תקופה עם תסרוקת האלביס שלהם ומעילי עור באמת היו חריגים בנוף הפריזאי. כשהם שמעו את הביקורת, הם הביעו התלהבות מהסטייל שאימץ לעצמו יורגן בפריז וביקשו שיעצב להם תסרוקת דומה. לאחר כמה התחננויות מצידם הוא נעתר. פול ויורגן וולמר בפריז באחד הערבים הם מגיעים לצפות בלהקות רוק מקומיות במעדון ה Bal Tabarin שהזכירו להקות שהם ראו בליברפול. אחד מהאקטים היה בחור בשם וינס טיילור שכבר הקליט בעבר בפארלופון יחד עם טוני שרידן והעתיק את תנועות הבמה של ג’ין וינסנט האהוב על הביטלס. בכוונה להשתלב בסצנה, פנו ג’ון ופול לטיילור ואולי הזכירו לו את הקשר המשותף של שניהם עם טוני שרידן. הם שאלו אותו האם הם יוכלו לעלות ולנגן, אך טיילור הפנה אותם אל מנהל המועדון. מכיוון שהצרפתית שלהם היתה צולעת הם ביקשו מיורגן לדבר עבורם. “אמרתי לו שיש לי 2 מוסיקאי רוקנרול בריטים כאן. הם כבר ניגנו בהמבורג ואנחנו מתים עליהם. האם הם יכולים לנגן כאן במועדון בזמן שהותם בפריז? היתה בעייה קטנה מכיוון שלא היו להם הגיטרות שלהם איתם, אבל בכל מקרה לא היה עניין מצידו. זה שהם היו גדולים בהמבורג ובליברפול לא שינה להם. עבור פריזאים רק פריז נחשבת”. מזכרת בדמות תמונה שצולמה מחוץ למועדון, צילם יורגן כשראשיהם של השניים חתוכים. על התמונה הזו צחקו ג’ון ופול וכתבו לו כשחזרו במכתב: “אתה צלם מקצועי וחתכת לנו את הראשים”. לפני שיצאו לטיול, לווה פול מצלמה מאחיו הקטן מייק, והשניים לא חסכו בתיעוד בזמן הטיול בפריז והחבר הצלם יורגן גם כן הוסיף תמונות משל עצמו. ג’ון בחדר המלון. אם התמונה מוכרת לכם זה מפני שהיא מופיעה בפוסטר שצורף לאלבום הלבן צולם ע”י יורגן וולמר פול קורא עיתון הפוך בצרפתית עם כובע הבאולר שלו באחת הפעמים צילם פול את ג’ון כשהוא ישן בחדר המלון – על התמונה הזו סיפר שנים אחר כך שהיתה ממוסגרת ותלויה על קיר בביתו. הטיול נמשך עד ה 15 לאוקטובר וכנראה שנגמרו להם ה 100 פאונד, מפני שהרעיון להגיע לספרד נשכח ונזנח. את הטיול הקטן שלהם סיכם מקרטני: “מעולם לא היינו שם קודם [בפריז]. הגענו, היינו קצת עייפים אז בדקנו מלון קטן ללילה, התכוונו לנסוע בטרמפים למחרת בבוקר. היה חדר נחמד אז החלטנו להשאר עוד קצת, ואז חשבנו, ‘אלוהים, ספרד רחוקה, ונצטרך לעבוד כדי להגיע לשם’. בסופו של דבר נשארנו בפריז – ג’ון מימן את כל זה עם המאה לירות שלו. הלכנו וטיילנו קילומטרים מהמלון שלנו, עוצרים ויושבים בבתי קפה ומרגישים כמו בחורים אמנותיים”. כשחזרו לליברפול, ג’ון ופול לא היו כבר אותם בחורים שהיו. לא חיצונית ולא פנימית. שאר חברי הלהקה הסתכלו עליהם ואמרו “השיער שלכם נראה מצחיק”. ג’ורג’ הריסון השתכנע ואימץ במהרה את התסרוקת החדשה, פיט בסט האאוטסיידר החליט להישאר עם התסרוקת הישנה שלו. #RocknRoll #גוןלנון #גורגהריסון #טונישרידן #פולמקרטני #פיטבסט #ביטלס #יורגןוולמר

לצד קריירת הרוקנ’רול סטאר, טיפח לנון או לפחות ניסה, את תחביב נעוריו – כתיבת סיפורים, איור ושזירת משחקי מילים. את ניצני הספרים שהוציא אפשר כבר לראות כשהיה מתבגר בקולג’ לאומנות בו למד וכתב מגזין פרי דמיונו בשם “The Daily Howl” בו כתב ואייר בצורה מעוררת השתאות. כבר בכותרת הספר הראשון של לנון בשם In His Own Write אנחנו מקבלים את השנינות. התרגום המיידי הוא “הכתיבה שלו” ואם משנים את Write להיות Right יוצא “בזכותו”. הרי בזכות לנון הביטלס קמו לא? הספר יצא לאור בבריטניה ב 23 במרץ 1964 ע”י המוציא לאור ג’ונתן קייפ. הספר הכיל בו 31 סיפורים, איורים של לנון ובגרסאות הראשונות אף הופיעה הקדמה שנכתבה ע”י מקרטני. את העטיפה לספר צילם מיודענו רוברט פרימן. עטיפת הספר הראשון קטע משעשע במיוחד מתוך הספר שמדגיש את משחקי המילים ועיוותי השמות ההומוריסטים:(טעויות הכתיב מופיעות במקור) About the Awful I was bored on the 9th of Octover 1940 when, I believe, the Nasties were still booming us led by Madalf Heatlump (Who had only one). Anyway, they didn’t get me. I attended to varicous schools in Liddypol. And still didn’t pass-much to my Aunties supplies. As a memebr of the most publified Beatles me and (P, G, and R’s) records might seem funnier to some of you than this book, but as far as I’m conceived this correction of short writty is the most wonderfoul larf I’ve ever ready. God help and breed you all. ב 20 לנובמבר 64, הצטלם לנון למעברון עבור התכנית Not Only But Also, תכנית קומית בכיכובם של פיטר קוק ודאדלי מור. בקטע הזה הופיע גם נורמן רוסינגטון הזכור לטובה בתפקיד האמרגן בסרט A Hard Day`s Night. התכנית שודרה ב 9 לינואר 65 ב BBC2. את הקטע המשעשע שצולם אפשר לראות כאן: לאחר 9 ימים הופיע לנון שוב לצילומים בתכנית, הפעם על מנת לקדם את ספרו. בתכנית לנון הקריא כמה קטעים מהספר בהשתתפות דאדלי מור ונורמן רוסינגטון שגם כן הקריאו קטעים מהספר. לנון מקריא את הקטע About the Awful בתכנית. עוד קטע שנכלל באנתולוגיה, בו לנון מקריא את הסיפור על ה”כלב המתאבק”: הספר השני “A Spaniard in the Works” יצא לאור ב 24 ביוני 1965. שם הספר הוא משחק מילים עם המושג a spanner in the works שאומר בפשטות “לתקוע מקל בגלגלים”, כשאת spanner החליף לנון ב spaniard מה שהפך את הביטוי ל”ספרדי בעבודות”. הספר כולל 18 סיפורים ושוב עוצב ע”י רוברט פרימן. ההצלחה האירה פנים פחות לספר הזה ולנון כתב על כך: “הספר הזה נתן לי דחיפה אישית. נכון הוא לא הצליח כמו הראשון. אז מה. איזה ספר שני כן מצליח ? היו בתוכי המון סיפורים שפשוט הייתי חייב להיפטר מהם ולהוציא החוצה…” עטיפת הספר השני על מנת לקדם את הספר השני הגיע לנון ב 18 ליוני 1965, לתכנית Tonight של ה BBC, הקריא קטעים והתראיין. ב 18 ליוני 68 הועלה מחזה על פי שני הספרים. המחזה נכתב בעזרתו של ויקטור ספינטי שהשתתף בכל סרטי הביטלס עד אז. שניהם התראיינו עבור הBBC, בראיון שאפשר לראות כאן:

לאחר סיום הקלטות ריבולבר, מקרטני מחליט לטוס לבדו לצרפת כדי להירגע מהשנה החולפת העוצמתית שעבר יחד עם חבריו לביטלס. ובכן הוא לא עבר הרבה – רק סיבוב הופעות מתיש, אלבום שנחשב בעיניי רבים לאחד הטובים של הביטלס ובכלל שלוקח את הביטלס צעד ענק קדימה, סאגת ‘הביטלס וישו’ וקצת מכות בפיליפינים. אף אחד לא מת מזה. ב 6 בנובמבר 1966, הוא עלה על טיסה מקנט שבאנגליה. הוא רכש רכב מסוג מרטין אוסטן ירוקה חדשה והתחיל לטייל כשהוא משתמש באמצעים שונים על מנת שמעריצי הביטלס לא יזהו אותו, כמו שפם מודבק, ג’ל בשיער וזוגות משקפיים שונות. בביוגרפיה הרשמית שלו many years from now פול סיפר על התקופה: “פשוט הסתובבתי ואף אחד לא זיהה אותי בכלל. זה היה טוב, זה היה די משחרר בשבילי. הייתי מוצא מלון וחונה. יושב בחדר וכותב את היומן שלי, או הולך לסרט. הייתי מסתובב בעיר ואז בערב יורד לארוחת ערב, יושב לבדי ליד השולחן, טעם מחודש של אנונימיות. רק לשבת לבד ולחשוב על כל מיני מחשבות אמנותיות.” מקרטני הסתובב עם מצלמת 8 מ”מ ותיעד את הטיול. אחרי שנסע לפריז, הוא המשיך דרומה לבורדו שם קבע להיפגש עם מל אוונס ה roadie של הביטלס ב 12 בנובמבר 1966. מקרטני ואוונס בהיתרו בחזרה מהטיול הם החליטו לנסוע מבורדו לספרד כשהם ממשיכים לצלם ולתעד לאורך כל הדרך. מקרטני קיווה לפגוש את לנון באלמריה, אך צילומי הסרט how I won the war כבר הסתיימו ולנון חזר לאנגליה. כשהיו בסיבילה החליטו השניים בספונטניות על חופשה בספארי בקניה. מקרטני התקשר למשרדים בלונדון וביקש לארגן את הטיול, כמו כן סידר שג’יין אשר תגיע גם כן לשם. הם טסו למדריד ומשם לניירובי עם קונקשן קצר ברומא שבה הספיקו לעשות סיור קצר. כשהגיעו לקניה סיירו בפארק אמבוסלי והשקיפו על הרי הקילמנג’רו. מקרטני מצלם בקניה ב 19 בנובמבר המריאו השלושה מניירובי בחזרה ללונדון. באותה טיסה שאל אוונס את מקרטני שאלה ספק בצחוק ספק ברצינות, מה מייצגים האותיות S ו P על המלחיות, מה שהוביל את מקרטני לשם סרג’נט פפר… בשלב מסויים מעריצים פרצו לסיתו של מקרטני בלונדון וגנבו את היומן שכתב וחלק מהסלילים שצילם. הצילומים הנותרים הללו שעשה מקרטני בצרפת, ספרד ורומא מרתקים מאוד. מרתק לראות את מקרטני של אחרי ריבולבר ורגע לפני סרג’נט פפר. שימו גם לב לפסיכדליות והסויאליסטיות הנהדרות בצילומים שלו. קטעים מהצילומים של מקרטני מקניה: ב 24 בנובמבר, עושים דרכם הביטלס לאולפני EMI כדי להתחיל לעבוד מחדש. מקרטני השאיר את השפם, לנון עדיין בלי והם הולכים לשנות את עולם המוסיקה כשיתחילו לעבוד על שיר שכתב ג’ון בספרד בשם Strawberry Fields Forever ומשם לאלבום שעורר מהפכה.

מרי קוקס נולדה ב 4 לאוגוסט 1946 בליברפול. היא היתה ילדה יחידה לג’וסף ופלורנס קוקס ובגיל 16 כבר עזבה את בית הספר, שינתה את שמה למורין והחלה לעבוד כספרית מתלמדת. כבר בגיל 15 היא היתה פוקדת את מועדון הקאברן לעיתים תכופות ואף ראתה את הביטלס מופיעים שם מספר פעמים. היא יצאה בעבר עם ג’וני ביירן (שכונה ג’וני גיטאר, על שם מערבון משנות החמישים) שהיה חבר בגלגול מוקדם של רורי סטורם וההוריקנים. במופעים של הביטלס היה זה דווקא המתופף החדש שמשך את תשומת ליבה, רינגו סטאר, או כפי שהיא קראה לו ריצ’י. הוא מצידו לא כל כך שם לב אליה מבין כל עדר המעריצות. לבסוף, יום אחד, אזרה אומץ וביקשה ממנו חתימה. חלפו כ 3 שבועות עד שהצליחה ממש ללכוד את תשומת ליבו והוא הזמין אותה לרקוד בקאברן. לאחר מכן הם התחילו לצאת. כשהתפרסם דבר הרומן, היא היתה נתונה להתקפות ע”י המעריצות של הלהקה ומקרה שיא היה שאחת המעריצות תקפה ושרטה אותה בפניה. כשהביטלס הצליחו והחליטו לעבור ללונדון, מורין נשארה בליברפול בבית הוריה. מורין הצעירה בספטמבר 63 יצאו מורין ורינגו לחופשה קצרה ביוון יחד עם ג’יין אשר ופול מקרטני, שם זכו למעט אנונימיות. במאי 64 שוב יצאו 2 הזוגות יחדיו לחופשה הפעם בקריבים. שם חלה נקודת מפנה בחייה, פתאום הבחורה האנונימית מליברפול מוצאת עצמה בעין הסערה, מצולמת כשפרצופה מרוח על גבי העיתונים בבריטניה. מורין מתחילה לעזור בניהול מועדון המעריצים החדש של הביטלס ואף ענתה למכתבי מעריצים שהגיעו עבור רינגו. כשרינגו התמוטט ביוני 64 לפני המסע העולמי של הביטלס עקב דלקת שקדים, מורין נשארה איתו בלונדון על מנת לעזור ולטפל בו עד ששוחרר מבית החולים וחזר להופיע. רינגו בבית החולים ב 5 ביוני 1964 בדצמבר 64 חזר רינגו לבית החולים להסרה של השקדים ובעת ההחלמה הם בילוי זמן רב יחדיו מה שהוביל לבסוף להצעת נישואים מרינגו בינואר 65. הם התחתנו זמן קצר לאחר מכן, ב 11 לפברואר 65 כשמורין רק בת 18 ובהריון. פול מקרטני שהיה בחופשה באותו הזמן, היה חבר הביטלס היחידי שלא נכח בחתונה. ב 13 בספטמבר 1965 נולד בנם הבכור זאק ובאוגסט 1967 נולד בנם השני ג’ייסון. הנה קטע קצר מראיון שנתנו הזוג הצעיר והנרגש זמן קצר לאחר חתונתם: ההורים המאושרים ב 65 חתונתם של מורין ורינגו ב 65 קצת אחרי החתונה שקרתה בפברואר 1965, יצא סינגל הרכב בשם Angie & The Chicklettes שנקרא Treat Him Tender, Maureen (Now That Ringo Belongs To You). מורין לא אהבה את אור הזרקורים, והעדיפה להישאר בצילו של רינגו. בפברואר 1968 הגיעה יחד עם רינגו והביטלס לאשראם ברישקש שבהודו ושנאה שם כל רגע. למזלה רינגו היה אלרגי כמעט לכל דבר שם והם נאלצו לעזוב לאחר שבועיים. לאחר סאגת העזיבה של רינגו את הביטלס בהקלטות האלבום הלבן, הם נוסעים יחדיו לסרדיניה לחופשה קצרה ולאחר מכן כשחוזר רינגו לביטלס היא משתתפת בהקלטות לשיר The Continuing Story Of Bungalow Bill. ב 69 היתה נוכחת מורין בהופעה האחרונה של הביטלס על גג משרדם בסביל רואו בלונדון וגם מצליחה להכנס לאלבום כשבסופו אפשר לשמוע את מקרטני מודה לה בסוף ההופעה. “Thanks Mo”. מורין לצידה של יוקו בהופעה על הגג 69 ב 11 בנובמבר 1970 נולדה בתם לי. עם פירוק הביטלס, גם יחסיהם של מורין ורינגו התערערו. רינגו שקע בטיפה המרה והחל לנהל רומנים. השיא על פי מקורות זרים היה כשג’ורג’ הריסון שהוזמן לארוחת ערב אצל הסטארים, נשבר והודה כי הוא מאוהב במורין והשניים אף מנהלים רומן. רינגו זעם, וכששמע מפאטי בויד כי היא תפסה את שניהם במיטה, איים בגירושים. לנון תיאר את הפרשה המכוערת כ”גילוי עריות”. כן היה או לא היה? מי יודע? מורין לא רצתה בגירושים אך ב 75 הם לבסוף מתגרשים, מה שגרם אצלה לדיכאון עמוק ובשלב מסויים אף ניסתה לשים קץ לחייה. רינגו שהודה כי היה בעל ואבא גרוע, ניסה לפצות את מורין ואף הכפיל את תשלומי המזונות שהגיעו לה. בדצמבר 1980 בעת שסינתיה לנון מבקרת אותה בביתה בלונדון, קיבלה מורין שיחת טלפון מרינגו שבישר לה כי לנון נרצח בניו יורק. נקפוץ קדימה בזמן, ב 1985 הפך זאק סטארקי את מורין ורינגו לסבתא וסבא גאים לטליה ג’יין. ב 87 נישאה מורין מחדש והביאה לעולם בת נוספת. מורין עם בתה לי ב 1990 ב 30 בדצמבר 94 נפטרה מורין בגיל 48 ממחלת הלוקמיה כשכל משפחתה לצידה כולל רינגו. פול הקדיש לה את השיר Little Willow באלבום Flaming Pie מ 97.

היום לפני 52 שנים הוקלט השיר It’s Only Love. נכתב בעיקרו ע”י לנון. שם העבודה של השיר היה That’s A Nice Hat. לנון בעיקר הובך ממילות השיר. בראיון הוא אמר: “זה השיר שלי שאני באמת שונא. מילים נוראיות”. פול התייחס ביתר סלחנות לשיר וב Many years from now הוא אמר:  “לא נאבקנו אם המילים היו משעממות בשירי המילוי האלו, זה רק שיר רוק’נרול, זה לא ספרות.” ב 15 ליוני 65, הביטלס נכנסים לאולפן אחה”צ ומקליטים 6 טייקים. במיקס משולבות 5 גיטרות: 2 אקוסטיות, גיטרת 12 מיתרים עם אפקט Tremolo שעליה מנגן הריסון ו 3 גיטרות חשמליות. באותו היום ביקרה באולפן עיתונאית יפנית בשם רומי הושיקה (Rumi Hoshika) שהגיעה על מנת לראיין אותם למגזין Music Life היפני. הפגישה הניבה לא מעט תמונות שארבעה מהם מצורפות לפוסט. היום לפני 52 שנים.

בריאן סמואל אפשטיין – האמרגן והמנהל של הביטלס מתחילת 62 ועד סופו הטראגי באוגוסט 1967. איך הצטלבו דרכם של הביטלס ואפשטיין ומה הוביל לחתימת חוזה הניהול בינהם? בריאן נולד ב 1934 בליברפול כבכור להארי ומלכה (‘קוויני’ בתרגום מעברית) אפשטיין. כנער הועבר ע”י הוריו בין פנימיות שונות. בגיל 16 הבהיר לאביו שהוא מעוניין להיות מעצב שמלות. אביו התנגד בכל תוקף והציב אותו באחת מחנויות הרהיטים המשפחתית. בריאן כנער צעיר ב 1952 גוייס אפשטיין לצבא שם על פי הביוגרפיה שלו “Cellarful of Noise” שפורסמה ב 1964, הוא סיפר שנתפס מתחזה לקצין. מה שלא סופר הוא שהוא נעצר ע”י המשטרה הצבאית וחמק ממשפט צבאי עקב רצונו לראות פסיכיאטר. זהו הפסיכיאטר שחשף לראשונה את הנטיות ההומסקסואליות שלו. ב 1954 חזר לליברפול לנהל חנות אחרת של המשפחה והתגלה כאיש מכירות מצליח. בשלב מסויים הצליח לשכנע את הוריו לתת לו ללמוד באקדמיה המלכותית לאמנויות הדרמה, אך הוא נשר אחרי 3 סמסטרים. Cellarful of Noise הוא חזר לעבוד אצל הוריו ומונה למנהל NEMS, חנות מוזיקה שהמשפחה רכשה – והוא רק בן 21. כשאביו פתח סניף נוסף של NEMS בליברפול, בריאן מונה להיות מנהל קומת הקרקע של החנות ואף הרחיב את הפעילות למכירת תקליטים. מחלקת התקליטים הייתה הצלחה מסחררת, והחנות הפכה לאחת המצליחות בצפון אנגליה ובריאן קיבל את הניהול של סניף נוסף. בריאן הכניס נישה נוספת של מגזיני מוזיקה לחנויות ובניהם גם ה Mersey Beat של ביל הארי. בריאן שאף לכתוב טור מוזיקלי ו ב1961 הצליח לשכנע את ביל הארי לכתוב עבור ה Mersey Beat – שם התוודע לראשונה לביטלס שהוצגו על עטיפת הגליון השני. לטענתו הסקרנות שלו גברה כאשר נער בן 18 בשם ריימונד ג ‘ונס נכנס לחנות וביקש את My Bonnie, הסינגל שהוציאו הביטלס יחד עם טוני שרידן בהמבורג. החנות שבריאן ניהל הייתה מרחק הליכה ממועדון הקאברן, וב 9 בנובמבר 1961 החליט בריאן בן ה 27 ללכת ולראות את מופע הצהריים של הביטלס יחד עם עוזרו בחנות אליסטר טיילור. בתחילת ההופעה הכריז הדי.ג’י “יש לנו היום מישהו מפורסם בקהל, מר בריאן אפשטיין, הבעלים של NEMS”. חנות NEMS בליברפול לאחר המופע הם נכנסו לחדר ההלבשה כדי לפגוש את הלהקה. בריאן בירך אותם על ההופעה וג’ורג’ הריסון הסרקסטי שאל “ומה מביא אותך לכאן מר אפשטיין?“, אפשטיין ענה “רק קפצנו להגיד שלום, נהניתי מההופעה שלכם“. אליסטר טיילור העוזר לא יצא מגדרו ממה שהוא ראה על הבמה ובחדר ההלבשה, אך בריאן רק חייך ואמר “הם היו מעולים, אתה חושב שאני צריך לנהל אותם?“ בריאן סיפר בספרו: “הוקסמתי מיידית על ידי המוזיקה, הקצב וחוש ההומור שלהם על הבמה, ואח”כ מאחורי הקלעים הוקסמתי שוב על ידי הקסם האישי שלהם ושם בעצם הכל התחיל”. הביטלס הופיעו בקאברן במשך שלושת השבועות הבאים ובריאן הקפיד להגיע להופעות. בשלב הבא בריאן יצר קשר עם המנהל לשעבר של הביטלס אלן ווליאמס כדי לוודא שלווליאמס אין יותר קשרים עסקיים איתם. ווליאמס מצידו יעץ לאפשטיין “לא לגעת בלהקה הזו במקל“, זאת בעקבות סכסוך על אחוזים בינו לבין הלהקה. בפגישה שנערכה בחנות ב 3 לדצמבר 1961, בריאן הציע ללהקה להיות המנהל שלהם. לנון, הריסון ופיט בסט הגיעו באיחור לפגישה ומקרטני לא טרח כלל להגיע בזמן. הריסון תירץ זאת “הוא רק התעורר והוא מתרחץ..“. בריאן התרגז על חוסר הרצינות והריסון השנון ניסה להרגיע “הוא יאחר, אבל הוא יהיה נקי מאוד…“. לאחר מספר פגישות הוסכם לחתום עם בריאן על הסכם ניהול. מקרטני, הריסון ובסט שהיו מתחת לגיל 21 נזקקו לחתימת הוריהם על החוזה. אביו של מקרטני ג’יימס הזהיר את בנו להיזהר בענייני כספים עם יהודי והדודה מימי גם כן התנגדה נחרצות. החוזה שנחתם 24 לינואר 1962 היה לחמש שנים ונתן לבריאן 10-15 אחוז מהכנסות הלהקה. באוקטובר 1962 נחתם חוזה חדש כבר עם רינגו סטאר, שנתן לבריאן עד 25 אחוז מההכנסות בתלוי בתרומתו להגדיל את רווחי הלהקה. בריאן במועדון הקאברן בריאן הקים חברת ניהול בשם NEMS Enterprises והרגיע את הוריו שהעיסוק בניהול להקות יהווה רק משרה חלקית ולא יפריע לניהול העסק המשפחתי. עם ה’משרה החלקית’ הזו לקח בריאן את הביטלס לגג העולם.

מסע הקסם המסתורי. EP כפול שעומד בצילו של פפר האימתני, שיחגוג השנה 50 גם כן. 4ימים בלבד לאחר סיום ההקלטות של פפר, מקרטני כבר בפרויקט הבא. הרעיון הוא מסע באוטובוס לשום מקום. ההשראה הגיעה מהסופר האמריקאי קן קסי, שלאחר שפרסם ב 64 את הרומן השני שלו Sometimes a Great Notion ,יצא לטיול עם קבוצת עוקבים שלו שנקראו ה Merry Pranksters. הם טיילו באוטובוס בית ספר צבעוני ברחבי ארה”ב. הרעיון היה לייצר אמנות מכל דבר שנקרה בדרכם בזמן שהם על ….. LSD. מקרטני אהב מאוד את הרעיון והחליט שהביטלס חייבים לעשות משהו דומה. שיר הנושא נכתב ע”י מקרטני ב 11 באפריל במהלך טיסה מארה”ב, לאחר מכן ניסה לשדל את שאר הביטלס לתרום עוד מילים ורעיונות לשיר, אך הם לא הביעו עניין ומקרטני סיים את השיר לבדו. ההקלטות התבצעו בין ה 25-27 באפריל במהלכם הוקלטו 3 טייקים. הסרט עצמו היה הפרויקט הראשון שלהם לאחר מותו הפתאומי של האמרגן והמנהל בריאן אפשטיין ב 27 לאוגוסט. עיקר הצילומים ארכו כשבועיים בין ה 11 ל 24 לספטמבר ובזמן הקצר הזה צולמו 10 שעות של חומר גלם ! נזכיר שאורכו של הסרט הוא 52 דקות. השלמות נוספות נערכו באוקטובר, ויום הצילומים האחרון נערך ב 3 בנובמבר ובו צולמה הסצנה המפורסמת עבור השיר Blue Jay Way בה מצולמים חברי הלהקה בחצר ביתו של רינגו כשכל אחד מהם מנגן בנפרד על צ’לו לבן. 5 ימים לפני שידור הסרט, ב 21 בדצמבר, הביטלס עורכים מסיבת כריסטמס. לנון הציע שהשנה המסיבה תהיה בסימן “מסע הקסם המסתורי”. בהזמנה נכתב שמדובר במסיבת תחפושות. תקרית מעניינת שזכורה מהמסיבה היא שלולו הזמרת הצעירה שהוזמנה גם כן, נזפה בלנון מול כולם על כך שהתעלם באגרסביות מסינתיה והזיל ריר על פאטי הריסון היפהפיה. הסרט שודר ב BBC1 ב 26 בדצמבר. הרשת בזמנו שידרה בשחור לבן מה שלא תרם לחוויית הצפייה של הצופים שלא ממש הבינו מה הם רואים על המרקע. ג’ורג’ מרטין הגדיר זאת היטב :”זה נראה איום ונורא”. לאחר יומיים שודר הסרט ב BBC2 בצבע, אך הנזק כבר נגרם. ההקלטות הסתיימו ב 7 בנובמבר. ששת השירים שהוקלטו לא הצדיקו אלבום, והפתרון שנבחר הוא שחרור של תקליטון כפול או דאבל EP. חברת קפיטול האמריקאית שלא אהבה את הרעיון, הזדרזה והוציאה כבר בנובמבר אלבום שכולל את ששת שירי הסרט ועוד שירים מאותה שנה שלא שוחררו באלבום: הסינגל Strawberry Fields Forever/Penny Lane, הסינגל All you need is Love עם הביסייד Baby You’re a Rich Man והסינגל החדש Hello Goodbye. ה EP הכפול יצא בברטניה יום לאחר שידור הסרט לראשונה, ב 27 בדצמבר 1967.

השיר Good Morning,Good Morning הוא זה שלנון כינה שנים אחר כך בראיון לפלייבוי “חתיכת זבל שנועד לזריקה”. הוא המשיך ואמר “באותו זמן כתבתי את לוסי, מר קייט ויום בחיים, אם אתה שם את השיר לידם הוא לא ממש באותה הרמה”. איאן מקדונלד בספרו “Revolution in the Head” כינה את השיר “תשובה רגזנית” של לנון ל “Good Day Sunshine” של מקרטני מריבולבר. לנון שחיבב צפייה בטלוויזיה באותם הימים, כתב את השיר בזמן שהטלוויזיה דלקה ברקע. תכניות ופרסומות שחלפו על המרקע נכנסו לשיר: פרסומת לקורנפלקס של קלוגס, סיטקום של הבי בי סי בשם Meet the Wife (שאגב נפח את נשמתו בסוף 66). למקרטני היתה פרשנות אחרת לשיר, מתוך “Many Years From Now” הביוגרפיה שלו שנכתבה על ידי בארי מיילס: “ג’ון הרגיש לכוד בפרברים, ועבר זמנים לא קלים עם סנתיה. השיר הוא פשוט על החיים המשעממים שלו באותה התקופה”. ב 8 בפברואר 67 הביטלס נכנסים לאולפן לתחילת ההקלטות ומבצעים 8 טייקים של השיר. הטייק השמיני נבחר להמשיך הלאה ולהוות בסיס להקלטות הבאות. ב 16 לפברואר הוקלטו הבס והקולות המובילים. כמעט חודש אחר כך, הם חוזרים לעבוד על השיר ב 13 למרץ. ב 28 למרץ מוקלט סולו הגיטרה ה”מזרחי” של מקרטני עם קריצה לסולו מ Taxman, אותו סולו שמקרטני “חטף” מידיו של הריסון. הסשן הסופי נערך ב 28 למרץ ובו עובדים על אפקטי החיות שבסוף השיר. “ג’ון רצה שבסוף השיר יהיה סאונד של חיות בבריחה, ושכל בעל חיים יהיה מסוגל להפחיד או לטרוף את קודמו” סיפר ג’ף אמריק, טכנאי ההקלטות של פפר. אפקטי החיות נלקחו מספריית האפקטים הענפה של אולפני EMI מתוך 2 אוספים: “Volume 35: Animals and Bees” ו “Volume 57: Fox-hunt”. לינק לדמו שהקליט לנון לשיר. *אין בפוסט פרסומת סמויה לקורנפלקס קלוגס. #Taxman #GoodDaySunshine #MeettheWife #manyyearsfromnow #גוןלנון #גורגהריסון #EMI #קלוגס #RevolutionintheHead

ישנם 2 שירים של הביטלס או אם לדייק של מקרטני, שגורלם כרוך האחד בשני ויש בניהם דמיון רב מצד אחד ומצד שני גם שונות. תאומים לא זהים. האחד הוא שיר דמיוני על נערה בשם אלינור ריגבי, אבל הוא גם שיר מחאה שמוציא אל האור ודורש את זכויותיהם את כל אותם בודדים וגלמודים והשני הוא שיר על נערה אמתית לגמרי שביום בהיר אחד נעלמת מביתה ולא משאירה אחריה עקבות. גם השיר השני מוחה. הוא מוחה על זכויות בני הנוער להשתחרר מעול החוקים הנוקשים של בית הספר וההורים, אבל הוא מעלה את סוגיית ההורים האומללים שמגדלים ומטפחים את ילדיהם לאורך השנים רק כדי שיפנו להם עורף. הקטע She’s Leaving Home ייחודי מכל כך הרבה סיבות. זה קטע מובהק של מקרטני שיש בו את הצד המספר את קורותיה של הנערה הבורחת שמגלם פול, אבל מצד שני ללא הקטע שהוסיף ג’ון כשהוא מגלם את הוריה בגוף ראשון ושוטח את טענותיהם הקשות זו לא הייתה אותה יצירה יפהפייה. תודו שזה מיוחד. השיר הזה בישר על תופעה שהחלה עם הופעת ‘דור הפרחים’ – בערך באותה תקופה. בני נוער שהחלו לנטוש את בית הוריהם ולהתאסף יחד תחת המושג האבסטרקטי ‘קומונות ההיפים’. בארה”ב התופעה הייתה עצומה. כך סיפר סטיב טרנר בספר A Hard Day’s Write: “זרמים של צעירים פנו לעבר סן פרנסיסקו, מרכז ‘כוח הפרחים’, והוביל את ה FBI להכריז על מספר שיא של 90,000 בורחים”. סיפור ספציפי של נערה בריטית בשם מלאני קו, לכד את תשומת ליבו של פול מקרטני. הסיפור על מלאני, בחורה בת 17, התפרסם בעמוד הראשון של ה”דיילי מירור” ב 27 בפברואר 1967. סופר שם על בחורה מבית אמיד ש’היה לה הכל’ והתגוררה בצפון לונדון וברחה מבית הוריה. לאחר מכן התברר שמלאני הייתה בהריון ופחדה פחד מוות מנחת זרועה של אמה אליס, שהייתה ספרית מפורסמת בלונדון. מלאני ברחה כשהוריה יצאו מהבית לעינייני יומם, התחברה עם בחור שעבד כקופאי ויחד הם בילו כשבוע לפני שהוריה מצאו אותם והחזירו אותה הביתה. מאוחר יותר היא עברה הפלה. מקרטני מיודענו, קרא ועקב אחר הכתבות השונות שהתפרסמו לאורך הסאגה, כתב את השיר המדהים ואת החלקים החסרים בסיפור הוא בדה מדמיונו מה שמדגיש את היכולת הנדירה הזו של פול לברוא עולמות וסיפורים גם כשהם בקונטקסט ראליסיטי. הכתבה שהציתה הכל פול סיפר בביוגרפיה הרשמית שלו על תהליך הכתיבה המשותף: “ראינו בעיתון סיפור על ילדה צעירה שעזבה את הבית ולא נמצאה. היו הרבה כאלה באותה תקופה. זה הספיק בכדי לתת לנו קו לסיפור. אז התחלתי לכתוב את המילים: ‘היא מתחמקת החוצה ומשאירה פתק ואז ההורים מתעוררים… זה היה די נוקב. אהבתי את זה כשיר, וכשהראיתי אותו לג’ון, הוא הוסיף את הפזמון היווני, תווים ארוכים ומתמשכים, ואחד הדברים הנחמדים במבנה השיר הוא שהוא נשאר על האקורדים הללו עד אין סוף. לפני אותה תקופה כשכתבנו שירים היינו מחליפים אקורדים אבל השיר הזה נשאר על אקורד C. זה ממש מחזיק אותך. זה טריק קטן ונחמד ואני חושב שזה עבד טוב מאוד”. לגבי חלקו של ג’ון בשיר הרחיב מקרטני: “בזמן שהראיתי את זה לג’ון, הוא הביא את הפזמון היווני, את השקפתם של ההורים: ‘נתנו לה את מרבית חיינו, נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’ אני חושב שזה היה חלק מהסיפור [בעיתון], יכול להיות שזה היה ציטוט מההורים”. ג’ון הוסיף והסביר: “לפול היה את הנושא הבסיסי לשיר הזה, אבל כל השורות הללו שהבאתי כמו ‘הקרבנו את רוב חיינו … נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’, אלו הדברים שדודה מימי נהגה לומר לי. זה היה קל לכתוב את השיר”. זה נהדר בעיניי. למרות שג’ון היה הנער המרדן שעשה חיים לא קלים לדודתו האוהבת, הוא בחר להביא דווקא את הצד שלה. למה? כי זה פשוט כל כך לנון מצידו. ג’ורג’ מרטין הוסיף משלו: “ג’ון התבונן באנשים המבוגרים שהרגישו מרומים וגם על הסכסוך בינם לבין הנערה הצעירה”. מלאני קו סיפרה שנים אחר כך: “השיר ציטט את ההורים כשהם אומרים ‘נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’, וזה היה נכון במקרה שלי. היו לי שתי טבעות יהלומים, מעיל פרווה, בגדים שנתפרו בעבודת יד ממשי וקשמיר ואפילו מכונית משלי. היתה השורה הזו ‘אחרי שחייתי לבד כל כך הרבה שנים’, שבאמת הכתה בי, מכיוון שהייתי ילדה יחידה ותמיד הרגשתי לבד … שמעתי את השיר כשהוא יצא וחשבתי שזה על מישהי כמוני אבל מעולם לא חלמתי שזה קשור אלי … הייתי בשנות העשרים שלי כשאמי אמרה שהיא ראתה את פול בטלוויזיה והוא סיפר שהשיר מבוסס על סיפור בעיתון. ואז התחלתי לספר לחברים שלי שזה קשור אלי”. בצירוף מקרים דיי מדהים מקרטני פגש והכיר את מלאני קו כבר בעבר. ב 1963, כשמלאני הייתה רק בת 13, היא השתתפה כמתמודדת בתחרות ריקודים שארגנה תכנית הטלוויזיה Ready Steady Go, תכנית נוער שבועית שאירחה אמנים שונים מתחום הפופ-רוק.באותה התכנית השתתפו גם הביטלס ומקרטני מונה לשפוט באותה התחרות. כדי שהסיפור יהיה מוזר לגמרי, מקרטני בחר במלאני כזוכה והעניק לה פרס.בסרטון המצורף אפשר לראות את המנחה מציג את מקרטני כשופט, התחרות עצמה ואת פול בוחר במלאני כזוכה ומעניק לה את הפרס. הנה הקטע: במהלך ההקלטות לאלבום סרג’נט פפר, לפול יש את הרעיון והוא לא יכול לחכות עד שיניח אותו על הסלילים המגנטים. ב 10 במרץ 1967 הוא פונה לג’ורג’ מרטין. בביוגרפיה של מרטין All You Need Is Ears הוא סיפר על העלבון הצורב שספג מפול הנלהב: “במהלך ההקלטות של פפר, ספגתי את אחד העלבונות הגדולים בחיי…באותה תקופה הייתי חייב להקליט גם את שאר האמנים שלי. פול צלצל ואמר: ‘ יש לי שיר שהייתי רוצה לעבוד עליו אתך. תוכל להגיע מחר אחה”צ? אני רוצה לסיים אתו מהר. נביא תזמורת ואתה תכתוב את התזמור’. עניתי: ‘אני לא יכול מחר פול, אני מקליט את סילה בלאק ב 2 וחצי’ הוא ענה ‘נו באמת ג’ורג’, אתה יכול להגיע ב 2′, עניתי ‘אני לא יכול פול, יש לי סשן מתוכנן’. ‘אז בסדר’ הוא ענה ובזה הסתיימה השיחה. מה שהוא עשה, כפי שגיליתי מאוחר יותר, היה לגרום לניל אספינל הרואדי, להסתובב ולמצוא מישהו אחר שיעשה לו את התזמור. בסופו של דבר הוא מצא את מייק לינדר. למחרת פול הציג לי את התזמור ואמר ‘הנה, יש לי תזמור. אנחנו יכולים להקליט את זה עכשיו’. הקלטתי את זה, עם כמה שינויים כדי שזה יעבוד טוב יותר, אבל נפגעתי. חשבתי לעצמי: ‘פול, יכלת לחכות’, כי באמת לא יכולתי לעשות את זה אחר הצהריים, אלא אם כן הייתי מקדיש את כל זמני לביטלס. פול כנראה לא חשב שזה חשוב שאעשה הכל. מה שבעיניי כן היה חשוב. לא הוצאתי מזה הרבה מבחינה כלכלית, אבל לפחות קיבלתי סיפוק. התזמור עצמו היה מספיק טוב, והוא עדיין מחזיק מעמד גם היום, אבל זה היה התזמור היחיד אי פעם שמישהו אחר עשה במשך כל התקופה שלי עם הביטלס. זה קרה ולא היה שום דבר לעשות בנידון. זה שיר שחמק ממני ורציתי לעשות אותו אבל פול היה חסר סבלנות והופתע שהתעצבנתי”. איך הגיע ניל אספינל אל מייק לינדר שהיה מפיק וכותב לעת מצוא שעבד עבור כל המרבה במחיר? ובכן כשהקליטה מריאן פייתפול את גרסתה ל Yesterday באולפני דקה היה פול נוכח בהקלטות והתוודע אל הבחור. מייק לינדר עם מריאן פית’פול לכל מטבע יש 2 צדדים ולכן פול הסביר את העניין מצדו בדרכו הרגישה והסביר למה דווקא הוא זה שנעלב: “צלצלתי לג’ורג’ ואמרתי ‘אני ממש על השיר הזה ג’ורג’. אני רוצה להקליט אותו בשבוע הבא. אני ממש חם להקליט אותו’. אחד מהרגעים האלה שיש לך את זה ואתה לא רוצה לעצור ולא לאבד משהו חשוב. הוא אמר: ‘אני מצטער פול, יש לי את סיליה בלאק’ וחשבתי ‘פאקינג הל! אחרי כל הזמן הזה שעבדנו יחד הוא מוציא את עצמו. זה כנראה היה לא הגיוני לצפות זאת ממנו.אז התקשרתי למייק לינדר, מתזמר אחר. המנתי אותו אלי והראיתי לו מה אני רוצה, כלי מיתר, והוא אמר, ‘תשאיר לי את זה’. זו אחת הפעמים הראשונות שאני למעשה נתתי למישהו לתזמר משהו ואז לבדוק את התוצאה מאוחר יותר. משהו שאני לא אוהב כתרגול. זה הרבה יותר קל אם אני פשוט נשאר איתם. בכל מקרה הוא עשה את זה, וג’ורג ‘מרטין נפגע מאוד, כנראה. אבל אני כמובן נפגעתי שהיה לו זמן לסילה”. הצמד מרטין את מקרטני ב 17 במרץ 1967, פול מגיע כחבר ביטלס יחיד לאולפן על מנת לעבוד על השיר ולמעשה הוא היחיד שהיה נדרש מכיוון שהעבודה שנעשתה הייתה רק בגזרת כלי המיתר. את התזמור ש’שיפץ’, חילק מרטין לנגנים שהגיעו לאולפן באותו היום: הכנרים אריק גרונברג, דרק ג’ייקובס, טרבר ווילייאמס וחוזה לואיס גרסייה. על ויולות ניגנו ג’ון אנדרווד וסטפן שינגלס ועל צ’לואים ניגנו דינס ויגאי ואלן דאלזייל. גורדון פירס ניגן על קונטרבס והגברת שילה ברומברג על נבל. שילה ברומברג שילה סיפרה על סשן ההקלטה באולפן 2 שהיא למעשה כלל לא ידעה שנעשה עבור שיר של הביטלס עד לאותו רגע בו שמעה את קולו שלו פול מקרטני והוא נכנס לאולפן. 6 טייקים נעשו עבור הקלטת כלי המיתר מהסיבה הפשוטה שפול מקרטני לא היה ממש מרוצה. הנגנים ניגנו בדיוק רב על פי הנחיותיו של ג’ורג’ מרטין אבל פול ראה או שמע צליל שונה בראשו. כשהגיעה שעת חצות והנגן המוביל אריק גרונברג הצהיר ששיש להם למחרת יום עבודה והם הולכים, אז התרצה מקרטני. תוכלו להאזין לטייק הראשון בו הוקלטה התזמורת: ולטייק 6 שהיה הטייק האחרון: 2 הטייקים האלו נחשבו לטובים ביותר ו 3 ימים לאחר מכן כשמגיעים ג’ון ופול להמשיך ולעבוד על השיר הם לא מצליחים להחליט מהו הטוב ביותר. למען האמת גם אני לא מצליח כמעט ולהבדיל בינם. בצורה אירונית לבסוף ניצח הטייק הראשון שאתו הוחלט להמשיך הלאה, מה שאומר שפול הוציא לתזמורת את המיץ לחינם. ברוח הניסיוניות של פפר, הקלטת הקולות לא הייתה סטנדרטית. הוחלט להקליט את הקולות על גבי כלי המיתר כשהם מואצים. מכיוון שנותרו 2 ערוצים פנויים עבור הקולות (לאחר ש 2 ערוצים אכלסו את התזמור), ההיגיון אמר שערוץ אחד יהיה עבור פול והשני עבור ג’ון. פול שוב מתעקש והפעם על כך שבקטעים מסוימים יוכפלו הקולות, מה שאומר שיש רק ערוץ אחד עבור הקולות הן של ג’ון והן של פול והם יצטרכו לשיר יחדיו. עכשיו תארו לכם את הסצנה הבאה: האורות באולפנים כבים, ג’ון ופול ישובים על כסאות מוגבהים אחד מול השני וכך הם הקליטו את הקולות עבור השיר כשפול מדקדק וגורם לג’ון לחזור שוב על שורות שחשב שאינן מספיק טובות. ג’ון ופול באולפן פול עדיין לא היה מרוצה מאיך שנשמע הנבל וניסה יחד עם טכנאי האולפן לנסות ולתת לו יותר עומק. לבסוף הוא הוכפל מה שריצה אותו. כשהוכן מיקס הסטריאו עבור השיר, ניגנו טכנאי האולפן ככל הנראה בטעות את הקטע בצליל הרגיל כפי שהוקלטו כלי המיתר מה שגרם לקולות של ג’ון ופול להישמע איטיים יותר ולמרבה המוזרות, זו היא דווקא הגרסה שרוב העולם מכיר, למרות שלא אליה פילל מקרטני. אנחנו הרווחנו 2 גרסאות. זוהי גרסת המונו המואצת: וגרסת הסטריאו הרגילה עם הקולות האיטיים של פול וג’ון: את הפוסט אסיים עם קאבר מעניין שעשו ה Magic Numbers במסגרת חגיגות 40 שנה לאלבום סרג’נט פפר באולפני אבי רואד יחד עם ג’ף אמריק. #מלאניקו #גורגמרטין #גוןלנון #פולמקרטני #ReadySteadyGo #Shesleavinghome

בפוסט בתחילת השבוע דיברנו על המהפכות של לנון ועל האסקלציה ההולכת וגוברת בשימוש שלו בסמים והמעבר להרואין. אם האבולושן של רבולושן הצביע על הלך הרוח של לנון שמשתחרר מכבליו ומהלך לו לצד הניסיוני של היצירה בעידודה של יוקו, השיר שהיום אדבר עליו משקף את חוסר העכבות שלנון מאמץ בנוגע לנקודה המנטלית בה הוא נמצא, כביכול מאוהב ובתקופה יצירתית טובה אבל מכור קשה לסמים. פול סיפר על כך בביוגרפיה שלו Many Years From Now: “הוא נכנס לסמים קשים יותר מכפי שהיינו רגילים להשתמש אז, ולכן השירים שלו קיבלו יותר ויותר התייחסויות להרואין. עד לנקודה זו התייחסנו בצורה עדינה ועקיפה למדי לגראס או LSD. עכשיו פתאום התחיל ג’ון לדבר על מנות וקופים, וזו הייתה טרמינולוגיה קשה יותר, שלא כולנו היינו בה. התאכזבנו מכך שהוא נכנס להרואין כי לא ממש ראינו איך נוכל לעזור לו. רק קיווינו שזה לא ילך רחוק מדי. למעשה, הוא בסופו של דבר יצא והתנקה מזה אבל הייתה תקופה שבה הוא היה ממש בתוך זה. זו הייתה תקופה קשה לג’ון, אבל לעתים קרובות הצרות והטירוף האלה יכולים להוביל לאמנות טובה, כפי שאני חושב שקרה במקרה הזה”. בדצמבר 1970 התראיינו ג’ון ויוקו בניו יורק לכבוד יציאת האלבום החדש Plastic Ono Band. ג’ון סיפר על חוויית ההרואין: “זה לא היה יותר מדי כיף. מעולם לא הזרקתי אותו. הסנפנו קצת כשהיינו בכאב אמיתי. כולם עשו לנו את המוות והטיחו בי כל כך הרבה, וביוקו, במיוחד ביוקו. למשל כמו פיטר בראון במשרד – ואתה יכול להכניס את זה לכתבה – אחרי חצי שנה כשחזרנו הוא יורד ולוחץ את ידי ואפילו לא אומר לה שלום. זה קרה כל הזמן. חווינו כל כך הרבה כאב שהרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו בקשר לזה. וזה מה שקרה לנו. לקחנו ‘H’ בגלל מה שהביטלס והאחרים עשו לנו. אבל יצאנו מזה”. ב 12 באפריל עוזבים ג’ון ג’ורג’ נשותיהם ופמלייתם את מחנה המהרישי. ג’ון וסינתיה חוזרים הביתה וג’ורג’ ופאטי ממשיכים למאדראס כדי לבקר את ראבי שנקר. למרות הסיום הצורם במחנה המהרישי בהודו, ללנון עדיין מהדהדים בראש משפטים שהוא נהג לומר, במיוחד משפט שנהג להשתמש בו לא מעט במחנה – Come on is such a joy. ג’ון משרבט משהו עם המשפט הזה וזו גם הכותרת שהוא נותן לקטע שכתב שמתישהו השתנתה ל Come on, Come on. באמצע מאי, סינתיה מתוסכלת מהריחוק שנוצר בינה לבין ג’ון לאחר החזרה מהודו. היא מחליטה לצאת לחופשה בת שבועיים ביוון והנדבן הידוע לנון מנדב לה מלווים כמו אלכס מאראדס (מג’יק אלכס) שהיה ממוצא יווני, הזמר דונבן וג’ני בויד אחותה הצעירה של פאטי. ב 19 במאי 1968 בזמן שסינתיה שוהה בחופשתה, מזמין ג’ון את יוקו לבית בקנווד. הוא כל כך נרגש שעל מנת לשבור את הקרח הוא מזמין גם את חבר ילדותו (וחבר הקוורימן בעבר) פיט שוטון שעוזב אחר כך. ג’ון הנער עם חבריו, שמאלי ביותר – פיט שוטון ג’ון סיפר על המפגש הזה: “כשחזרתי מהודו, שוחחנו זו עם זה בטלפון. התקשרתי אליה, זה היה אמצע הלילה וסין לא הייתה שם. חשבתי, ‘טוב, עכשיו זה הזמן להכיר אותה טוב יותר’. היא באה אל הבית ואני לא ידעתי מה לעשות. אז עליתי לאולפן שלי והשמעתי לה את כל ההקלטות שעשיתי. כמה דברים קומיים וקצת מוסיקה אלקטרונית. היו מעט מאוד אנשים שיכולתי להשמיע להם את החומר הזה. היא התרשמה, ואז היא אמרה, ‘טוב, אז בוא נעשה את זה בעצמנו’, אז עשינו את ‘שתי בתולות’. השעה הייתה חצות כשסיימנו, ואז עשינו אהבה עם עלות השחר. זה היה מאוד יפה”. ב 22 במאי כבר נראה הזוג בפעם הראשונה בפומבי יחד בהשקת חנות הבוטיק השנייה של חברת אפל שנקראה Apple Tailoring. באותה השקה נכחו גם ג’ורג’ ופאטי. איפשהו בתקופה הזו של היציאה לאור של יחסיו עם יוקו, מתגבשים ויוצאים לאור גם עוד ביטויים ומשפטים עבור Come on, Come on, כי הרי אין כבר מה להסתיר. לכולם יש מה להסתיר אבל לא לג’ון וליוקו. על פי הפרשנות מבית ג’ון, הקוף שהתווסף לשיר הוא לא אחר מאשר יוקו. לא כך גורס רבי מקרטני. הוא מתעקש שאותו קוף הגיע מביטוי ישן שהיה שגור בבוהמית הג’אז של שנות ה 40, שאומר שאם יש לך קוף על הגב, זה אומר שאתה מכור להרואין. כמו שאנחנו מכירים כבר את החברים הללו – אלו כנראה 2 הפירושים גם יחדיו. בכל זאת אתן לכותב השיר את רשות הדיבור: “זו היה סוג של שורה נחמד שהכנסתי לשיר. זה עלי ועל יוקו. כולם נראו פרנואידים חוץ משנינו שהינו זוהרים מאהבה. הכל ברור ופתוח כשאתה מאוהב. כולם היו קצת מתוחים סביבנו: ‘מה היא עושה כאן בסשן? למה היא אתו?’ כל הטירוף הזה התרחש סביבנו רק כי רצינו להיות יחד כל הזמן”. ג’ון ויוקו ב 22 במאי נראים לראשונה בציבור כזוג בדמו שהקליט לנון לשיר בביתו של ג’ורג’ בסוף מאי, אפשר כבר לשמוע את המילים הסופיות לשיר. 2 גיטרות אקוסטיות נשמעות בדמו ואפשר לנחש שג’ון וג’ורג’ הם אלו שמנגנים. הגרסה נשמעת מאוד בוב דילנית רק יותר גרובית ואין שום סימן לעוצמה והאנרגיות שיהיו בגרסה הסופית. ברוס ספייזר בספר The Beatles On Apple Records תיאר את התחושה: “הייתה באוויר תחושה שהביטלס כבר מתים להקליט את השיר הזה באולפן”. לא יודע עד כמה זה היה נכון. נראה ש Revolution הלהיב את לנון קצת יותר, מכיוון שהשיר המדובר יהיה החמישי במספר שיוקלט עבור האלבום הלבן. אפילו השיר של רינגו הוקלט לפני כן. ב 26 ביוני 1968 הביטלס חוזרים להקליט שיר חדש לאחר שכמה ימים הם לא ממש התקדמו עם הקלטות האלבום הלבן אלא קידמו פרויקטים אחרים: לנון את המחזה שהועלה על פי הספרים שכתב, מקרטני חזר מביקור בארה”ב לקידום חברת אפל ואת האהבה החדשה שלו לינדה איסטמן וג’ורג’ היה עסוק בהפקת Sour Milk Sea עבור ג’קי לומקס. רינגו? רינגו בחור טוב. הביטלס ניגשים לשיר באותו היום בגישה שאומצה בחלק מהקלטת השירים עבור האלבום הלבן: בניגוד לשיטת הטייקים המסורתית, מתחילים בחזרות עד להשגת משהו ראוי. סוג של ג’אם סשן רק מוקלט – אולי משם הגיע הרעיון למה שנעשה בפרויקט get back. בשיטה זו לא היו חוזרים ומקליטים את השיר בצורה מסודרת אלא מחפשים את גרסת החזרה הטובה ביותר ואיתה ממשיכים הלאה. השיר מתועד כחסר שם בהקלטות באותו היום ולמרות המאמצים הם לא מצליחים להגיע למשהו שיניח את דעתם ובמקום להמשיך ולחפש בין כל ההקלטות של החזרות פיסת אדמה פורייה, הם מחליטים להיפטר מהם. מכיוון שבגרסת ה 50 לאלבום הלבן מופיעה גרסת ג’אם מיוחדת שכזו ללא מידע מיוחד ברשימת השירים, הייתי חייב לבדוק מה פשרה – הרי מחקו את סלילי ההקלטה מאותו היום. הנה קטע מתוך הספר החדש שצורף לגרסת הדלוקס שלי אישית אין ופה הרגע לומר תודה לנדבן ידוע שהתנדב לנדב את הנדבה הזו. אגב, שמתם לב כמה אני נדיב היום? “בזמן שהביטלס ערכו חזרות ב 26 ביוני 1968, מכונת הקלטה של 4 ערוצים הושארה פועלת. גיטרות חשמליות שניגנו בהן ג’ון וג’ורג’ הוקלטו בערוץ הראשון והשני, הבס של פול בשלישי והתופים ברביעי. בסלילים הללו עשו שימוש חוזר על מנת להקליט ביום הבא, אבל למזלנו חלק מהחזרה שרד ב 3 הדקות האחרונות בסליל כפי שאפשר לשמוע בדיסק הרביעי בטרק 4, זה התגלה ממש לאחרונה, מה שנחשב למחוק והביצוע הזה מגלה את השלבים באבולוציה בין הדמו (של אישר) והאווירה המטורפת של הגרסה הסופית”. אז הנה התגלית האחרונה: למחרת הם חוזרים לאולפן כדי להמשיך ולעבוד על השיר בסשן ארוך ומייגע אותו תיאר ג’ף אמריק בספרו Here There and Everywhere: “הם החלו לעבוד על עוד שיר נוקשה ותוקפני של לנון … שוב, הביטלס ניגנו בקול רם מאוד באולפן, אבל הפעם לנון והריסון ניגנו בווליום כל כך גבוה שפול ממש ויתר על התחרות איתם. במקום לנגן בס הוא נעמד ליד רינגו, והתחיל לצלצל בפעמון ענק, ומדי פעם הוא עודד את רינגו. לא היה שום מיקרופון מכוון לפעמון כי הדבר הזה היה כל כך חזק עד שהוא זלג לכל המיקרופונים שהיו שם. מבחינה פיזית, זה היה מאוד קשה לתפעול – פול היה צריך לקחת הפסקה אחרי כל פעם כי היו לו כאבים בכתפיים. עד כמה שלא אהבתי את השיר, נאלצתי להודות שזו הייתה הפעם הראשונה בסשנים של האלבום הלבן שהיתה אנרגיה כלשהי בנגינה שלהם. העבודה של ג’ורג’ הריסון הייתה חדה ויעילה, הרבה יותר תוקפנית מהסגנון הרגיל שלו”. לאחר 6 טייקים בפורמט הנגינה הזה (ג’ון וג’ורג’ בחשמליות, פול בפעמון ורינגו בתופים), מוחלט להמשיך עם טייק 6. על מנת לקבל צליל מהודק יותר, לוקחים את ארבעת הערוצים שהוקלטו בטייק 6 ממקססים אותם לערוץ אחד ומאיצים אותו מעט. על גבי הכל מוסיף פול מין רעשן פורטוגזי שנקרא chocalho וכך מסתיים לו הסשן באותו היום. ג’ף אמריק סיפר איך נגמר מבחינתו הסשן: “כשהטרק הושלם, היה לי כאב ראש אדיר. באותו ערב כשפול נכנס אל חדר הבקרה בדרכו פנימה לאולפן, הוא הביא אתו בקבוק של ג’וני ווקר, הניח אותו על השולחן, ואמר לנו, ‘זה בשבילכם בחורים…’. התאפקנו עד שכולם הלכו הביתה, ואז רוקנו את כל הבקבוק. כשאנחנו שיכורים ומצחקקים הוצאנו את כל הספלים והתחתיות שהיו במזנון ולקחנו אותם לאולפן 2, ואז ניפצנו אותם אל הקיר. כמובן שהיינו צריכים להסתיר את כל הראיות. אבל זה היה שווה את זה. למחרת בבוקר הגיע צוות המזנון ורצה לדעת לאן נעלמו כל הספלים והתחתיות. ניסינו להראות תמימים וחפים מפשע ככל האפשר”. מצמרר. ב 1 ביולי מגיעים הביטלס לאולפן כדי לסיים את השיר. לראשונה הוא מקבל את שמו המלא Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey – השם הארוך ביותר לשיר של הביטלס. פול מקליט את חלק הבס על גבי המיקס וג’ון מקליט את השירה ונראה שהכל בא על מקומו בשלום. באותו היום פותחים ג’ון ויוקו תערוכה ב Robert Fraser Gallery a שבלונדון בשם You Are Here (To Yoko From John Lennon, With Love). ג’ון שבדיוק עזב את הבית בקנווד חוגג חודש תמים לזוגיות עם יוקו. במהלך התערוכה אגב, משחרר לנון לאוויר 365 בלונים מלאים בהליום לאוויר. ב 23 ביולי, מחליט ג’ון שהוא לא ממש מרוצה מהשירה שהוקלטה ושהוא רוצה משהו יותר מיוחד עבור השיר הזה. הוא מקליט מחדש את השירה אבל עדיין משהו חסר. הם מחליטים למקסס את מה שהוקלט על לערוץ אחד על מנת לפנות עוד ערוצים לעוד שירה. קולו של ג’ון מוכפל ובסופו של השיר מקליטים ג’ון ופול את עצמם צועקים את המילה come on ומניחים אותה בכמה שכבות של ערוצים וכך מסתיים לו השיר עד לפייד אאוט. נסיים בנימה אופטימית זו כי בטח יש עתיד ללהקה מצוינת שכזו. גרסה מפתיעה באיכותה מקליט פאט דומינוז לשיר שהוא מוציא כסינגל ב 1969 שקיבלה תשבוחות גם מלנון עצמו.

עכשיו אחרי שנרגעתי מעט מסוף השבוע מטרף החושים הזה שעברתי, אני יכול לומר כמה דברים על הסרט ‘גט בק’ של פיטר ג’קסון. אם הייתי מוגבל רק למילה אחת שאני יכול להשתמש בה, לא הייתי מהסס לעשות שימוש ב’אין דברים כאלה’. אה זה שלוש מילים? תסלחו לי, אני עדיין מתרגש. אם לפני נאמר שלוש שנים היה מגיע אליי איזה הוביט מהעתיד ומגלה לי אודות הסרט הזה ומה הוא יכיל, הייתי אומר לו, תחזור לסרט של פיטר ג’קסון שממנו הגעת. באופן מובהק הימים האלה של הביטלס בינואר 1969, הם לא משהו שאדם שפוי יכול להתמודד איתו ובטח שלא להפוך אותו למשהו מהקטלוג של הביטלס. זו ערמת בגדים שזרוקה בחדר שאף אחד לא רוצה לסדר או לגעת בה וככה גם התייחסתי אליה לאורך השנים. מליון גרסאות וקאברים שלמי יש זמן לשמוע? על קטעי וידאו אין מה לדבר. הסרט של מייקל לינדזי הוג המסכן הוא משהו שעבורי קשה לצלוח. הוא אמור להיות הסרט השלישי של הביטלס שמראה תהליך עבודה על אלבום, אבל הוא כל כך לא מזמין ועבר טנספורמציות שונות שנתבקשו על ידי גורמים אינטרסנטים שונים, בראשם אלן קליין כדי ‘להנגיש’ את הסרט לקהל. להוציא קטעים של ג’ון ויוקו ביחד, לא להראות אנשי צוות וכו’. גם המועד שבו יצא הסרט לא הקל עליו. במאי 1970 הביטלס גמרו את הקריירה עם ההכרזה הסופית של מקרטני מעל דף התקשורת לאלבום שלו. לעד דבק בו ריח הסוף של הביטלס שבזמן אמת כשצולם, הפרידו עוד כמה חודשים בינם לבין הסוף. חודשים שהנפיקו אלבום פנומנלי כמו אבי רואד, כי אתם יודעים שכמה חדשים בזמן ביטלס זה יצירת מופת. פיטר ג’קסון הסרט החדש של פיטר ג’קסון לא מתיימר אפילו להתחרות בסרט המקורי. גם אם הסלילים היו נסרקים למחשב ‘אז איז’ ומשוחררים לקהל זה היה טוב יותר ממה שהוצג בסרט המקורי. אבל לא. פיטר ג’קסון קיבל או לקח את המשימה, לייצר סרט אחר שיש בו התחלה, אמצע וסוף. בעזרת שלל טכנולוגיות הוא והצוות שלו שיפרו את התמונה לאין ערוך, דגמו את סלילי הנאגרה (ונעזרו בג’יילס מרטין האדיב), עשו התאמות בין האודיו לוידאו, השתמשו ב AI כדי להפריד ערוצים ולהבליט את הקולות שעלו אחד על גבי השני וזה מופלא לחשוב באיזה עידן חשוב ומסוכן אנחנו חיים בו. כבר בפתיחה הארוכה שלו, משהו כמו עשר דקות, אתה מבין שאתה באירוע הסטורי. לפתיחה הארוכה מדי לטעמי יש תפקיד אחד. להראות שכל הדרכים הובילו לטוויקנהאם. כל הרולר קוסטר הזה של הביטלס מאז הקמתם זוקק לחודש אחד בו הם מעלים זכרונות, שירים, מתכתשים אבל לא באמת מצליחים להתעלות מעל עצמם. כשארבעתם יושבים בחדר אחד יחד כבר לא קורים הקסמים שיצאו פעם. הקסם קורה כשהם מקליטים באופן מבוזר בעזרת אוברדאבים. בשלב מסויים ג’ון אומר: ‘אף פעם למדנו כל כך הרבה שירים בבת אחת’ והוא צודק. זו כבר להקה אחרת שאולי כבר לא מסוגלת לכך. את זה ג’קסון בחר להדגיש עם הכיתוב בו נאמר שהם מחפשים שירים מהעבר כי אין להם חומרים. אני לא בטוח עד כמה זה נכון. מקרטני הגיע במוד מאוד נוסטלגי לסשנים הללו במטרה אחת, ל’אחד’ את הביטלס שהתפזרו. הוא נקט בכל אמצעי שיכל מ’בואו נופיע במועדונים’ ועד הנסיון לדגדג את חוש הנוסטלגיה של לנון בעזרת השירים הללו. הטריילר מטרף החושים שייצר ציפיה מטורפת לסרט דבר אחד שחששתי ממנו מאוד היה ההבדל הכמותי בין הוידאו לאודיו. ג’קסון בחר להתמודד עם הגאפ הזה בעזרת קטעי וידאו שצולמו סמוך לאותו קטע אודיו, לפעמים מואטים, משהו שלא הבנתי מדוע נעשה. לפעמים זה עובד, לפעמים זה נראה מלאכותי ומודבק. עצם היותו של ג’קסון חובב טרילוגיות, איפשרה לו להסתכל על הסיפור הזה באופן נכון כפיאסקו בין שלושה חלקים. מי שחשש משינוי נראטיב של הפרויקט קיבל גם מזה וגם מזה. החלק הראשון ניסה להתחפש למשהו קודר יותר ששיאו היה בדרמה עם עזיבתו של ג’ורג’. השני שמח יותר והשלישי אקסטטי. אני מודה שהיתה בי תקווה לאורך כל הזמן הזה שימצאו אילו הם צילומים או הקלטות שישפכו עוד אור על העזיבה אבל התבדתי. בכל זאת עצם האיזכור של העזיבה יפה בעיניי והאפקט של כיבוי המצלמות באיווחה אחת כן נתנו לי את ההרגשה שדרמה התחוללה כאן. עבור הצופה הפחות בקיא זה נראה מעט מוזר. כאן הגיע הזמן לדון בכך שהסרט הזה שמכיל בו כמעט 8 שעות מסך, הוא לא עבור כל חובב ביטלס. לא כל חובב ביטלס רוצה לשמוע על הנפיחות של רינגו, או כל שטיק שנון של לנון. בעידן הסטרימינג אין חשיבות לאורך ולכן אם רצה יכל ג’קסון להמשיך לעוד ארבעה פרקים. הבעייה נעוצה בעצם בקהל היעד. עבור מי מכוון הסרט? לטובתו הוא כבר רמז: “זה סרט שהופק על ידי ביטלמניק עבור ביטלמניקים אחרים” וזה בא לידי ביטוי מאוד. טוב יעשו הנוגעים בדבר אם ישחררו את גרסת 100 הדקות הקצרה או אפילו רק את ההופעה על הגג בנפרד כפי שהיא מופיעה בסרט וינגישו את החומר למעגל המעריצים היותר שפוי. הסרט חושף את הביטלס שוב כמו בשני הסרטים הראשונים שלהם כדמויות ייחודיות. הוא מתכתב מאוד עם סרטם הראשון של הביטלס. גם כאן כל אחד מחברי הביטלס מקבל דמות ייחודית שלפעמים עוברת טרנספורמציה. ג’ון השנון והלא איכפתי שהופך למעורב יותר, פול האחראי והמוסיקאי בחסד שחייב להוריד רגל מהגז כדי למנוע חיכוחים, ג’ורג’ הרוטן שמשווע לקצת יחס רציני ומגלה עניין כשזה הולך בכיוון שהוא רוצה ורינגו הוא הדמות הסטטית המפשרת שנכונה תמיד לעשות קצת עבודה. זה הסרט הראשון שבו הצופה נהנה כמעט מכל הקטלוג של הביטלס פרוס וזמין להם והם אכן עושים בו שימוש. מ’פליז פליז מי’ ועד לשירים שיראו אור רק באלבום ‘אבי רואד’. אם כבר שינוי נראטיב, אז דמויות נוספות כמו גלין ג’ונס, מייקל לינדזי הוג – האיש והסיגר, מל אוונס, המפקח ג’ורג’ מרטין ואפילו קווין הרינגטון הג’ינג’י הפכו לדמויות בשר ודם ולא לסיפורים בספרים. זה הזמן לומר שהבת הבכורה שלי צפתה איתי בכל שלושת החלקים והיא דווקא התעניינה בקריקטורות האלה שאני חייב לומר מצחיקות לאין שיעור והם נכנסו ללקסיקון הביטלס שלה. עכשיו הם קיבלו את הכבוד המגיע להם והם הופכים לשגורים בפי מעריצי הביטלס, גם על ידי אלה שפחות מצויים בכל פרט. זה הישג לא רע לטעמי. מייקל לינדזי-הוג החלק השני מעביר אותנו את התהליך של ה’ריפוי’ מאולפני טווקינהאם והעזיבה של ג’ורג’ ואני מודה שהוא היה יותר מהנה עבורי מהחלק הראשון. הציפיות ירדו, הפסקתי להשוות בין העבודה שעשינו עבור הפודקאסט ולהפסיק למלמל ‘אבל מה עם המשפט ההוא ולמה לא הכניסו את השיחה ההיא‘. בכל זאת הוא היה מאכזב עבורי באספקט אחד. היום השני שלאחר העזיבה של ג’ורג’ ובו לנון הגיע מחוק לגמרי והפיק מרגליות. הסצנה עם פיטר סלרס אמנם נכנסה אבל אני מודה שהיא היתה חזקה יותר בגרסת האודיו, אבל מה עם הראיון המסומם של ג’ון ויוקו באולפנים באותו היום? מה עם יותר חלקים מהסשן המסומם שלו על הפסנתר החשמלי שכללו גם את וואצי’נג ריינבוז האדיר? פספוס. החלק השלישי נפלא וכנראה מיועד לכל מעריצי הביטלס באשר הם. באופן מתוחכם הוא מיני סרט בפני עצמו שבונה דרמה קטנה עד להתפוצצות הגדולה עם ההופעה על הגג. גם בערב היום האחרון מקרטני מביע ספק באשר לקיום ההופעה כשהוא נשאל על ידי יוקו. כשהגיע זמנה של ההופעה כבר החסרתי פעימה. הבנתי שמאז שהאזנתי בפודקאסט לגרסת האודיו השלמה שלה ובאופן מפתיע נהנתי ממנה כל כך, לסצנה הזו חיכיתי בעצם כל הזמן. להופעה השלמה על הגג בוידאו! כשיש לך כל כך הרבה מצלמות שמצלמות בזויות שונות, את מה תכניס פנימה? שוב ג’קסון עשה את הבלתי יאומן ולפרקים פשוט הכניס כמה זויות צילום בו זמנית, מה שגרם לי להסתחרר ולהרגיש שאני שם. דפנטלי השיא של הסרט הזה שהיה יכול לצאת כמוצר בפני עצמו, אבל הרגשתי שהמשחק המקדים של שבע שעות קודם לכן רק העצים עבורי את הכל. הבנתי כמה זה היה להם קשה. הקטעים שלאחר ההופעה הם פרייסלס. הם היו פרייסלס בגרסת האודיו והם פרייסלס כפול ומכופל בגרסת הוידאו. ככל שהלכו הדקות ונקפו הלכתי ונכנסתי לחרדה. מה עם היום האחרון השלושים ואחת בינואר? יום שבו הוקלטו ה’אקוסטים’ כמו שמקרטני כינה אותם. ג’קסון חשב ככל הנראה שזה ישבור את השיא של הההופעה ואפשר להבין. הוא בחר לשדר קטעים מתוך היום הזה במהלך הכתוביות. אני לגמרי רואה איך שעה מתווספת לגרסת הבלוריי. לסיכום. סרט חובה למעריצי הביטלס ההארד קור. אי אפשר להבין את הביטלס באמת עד שלא צפית בסרט הזה. אם אני צריך להסתכל עליו בעין הקולנוען שאני לא ,יש בו המון פגמים. מהעריכה התזזיתית מדי, ההדבקות המלאכותיות של הסאונד וסיפור שלא היה מחזיק כנראה סרט קולנוע אמיתי. איך ג’ון לנון אמר להריסון אחרי שהם ירדו מהגג והאחרון רצה לביים מעצר משטרתי בדיעבד? ‘איך שזה היה ככה זה יהיה’. זה מה יש ותודה פיטר ג’קסון על כך.

פרק תוצאות מצעד שירי הביטלס 2020 שכולנו חיכינו לו כבר כאן. בפרק החדש שעלה לפודקאסט שלנו, תוכלו להאזין לתוצאות המצעד, להגרלת הלייב של הזוכה המאושר/ת ולעוד הפתעות. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל דרכים רובן מצויינות ב‘פוד לינק’ שלנו https://bit.ly/2SQoAGo, אבל למרות זאת הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://www.deezer.com/us/show/1318802 כמו כן תוכלו להאזין באפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa כמו תמיד נשמח לקרוא את תגובותיכם על הפרק ועל התוצאות. האזנה נעימה וברכות לזוכה.