הקטע הזה One After 909 הוא שיר מאוד סימלי עבור הביטלס. זה שיר שעבר עם הביטלס את כל הקריירה שלהם. הוא נכתב בסוף שנות ה 50, עבר איתם לקאברן, נשקל כביסייד ונגנז. בינואר 1969 הוא התעורר לחיים, ובמצב הרוח הנוסטלגי של פול שבתחילת פרויקט גט בק, החל לשלוף קטעים לא גמורים שג’ון והוא כתבו בתחילת הדרך, השיר הזה בוצע בפרויקט ואפילו הצליח להגיע להופעה על הגג ולמצוא את מקומו באלבום לט איט בי. עד אז, הוא בעיקר השאיר עקבות הקלטה נהדרים בקריירה של הביטלס. מתי נכתב השיר? על פי סיפורים של ג’ון הוא החל לכתוב אותו כשהיה בן 17, בסביבות 1957-1958. כשג’ון החל לעבוד עליו בגיל 17, הוא הושפע מאוד מאמן הסקיפל המוצלח ביותר בבריטניה, לוני דונגן, שאפשר לזקוף לזכותו את הקמת להקת הסקיפל של לנון – הקוורימן. לנון כתב את השיר ככל הנראה תחת השפעת הגרסה של דונגן לקטע הפולק האמריקאי הישן Rock Island Line, גרסה שיצאה ב 1955. השיר הזה שעבר כמה גלגולים מאז 1930, דיבר על קו הרכבת לרוק איילנד. קטע נוסף שיכול היה להשפיע על לנון לכתוב שיר על קו רכבת, היה שיר סקיפל בשם the last train to san Fernando שביצע ג’וני דאנאקן ב 1957. השיר שביצע דאנאקן נכתב בתחילת שנות ה 50 וסיפר על הרכבת האחרונה לסן פרננדו והסתיר בו גם מעין ביקורת חברתית כשהוא סיפר על בחורה בשם דורותי שעמדה להתחתן עם איש המעמד הגבוה וניסתה להתחמק בעצם ההזמנה את המספר לדייט. האחרון תוהה האם הוא יוכל לחזור משם עם הרכבת האחרונה לסן פרננדו. כמו שאתם מבינים, שירי רכבת היו דיי נפוצים באותה התקופה. אולי זה היה מסעיר שיש משהו שמחבר אנשים בין מרחקים. לנון מצידו החליט לא להקליט קאבר לאחד השירים הללו, אלא לנסות ולכתוב אחד משלו. בסביבות 1960, ג’ון חזר לעבוד על השיר, לקראת הקלטה של התקליטון השני של הקוורימן, העוקב לתקליטון הבכורה שלהם מ 1958 שהכיל את That’ll be the day ו in spite of all the danger. סינתיה שהייתה אז החברה של ג’ון, שהתה עם ג’ון במועדון הג’אקרנדה של אלן ווילייאמס, שם הלהקה נהגה להופיע באותה התקופה. ג’ון ניסה לכתוב עוד מילים לשיר וסינתיה נחלצה לעזרתו. היא ניסתה לעזור ולתרום מילה פה ושם ומה שיצא הוא שיר לא ממש קוהרנטי. לנון ניסה לשלב בו סיפור אהבה פשוט יחד עם שיר קו רכבת, וזה לא הכי עבד. הכתיבה הזו של לנון כן מצביעה על משהו אחר. היא מדגישה לראשונה את ההבדל המהותי בין ג’ון ופול. בניגוד לשיר על הרכבת לסן פרננדו שהייתה האחרונה וזהו, אצל ג’ון ישנה אפשרות להזדמנות נוספת. אם פספסת את הקו שלך, אז תתפוס את הקו שאחרי 909 (שיכול להיות מספר הקו או השעה, וזו הפעם הראשונה שבה ג’ון הדגיש את החיבור שלו לספרה 9). כשמקרטני כתב ב I’ve got a feeling על רכבת, הוא השתמש בביטוי שמראה את החשש שלו מהחמצה. I hate to miss the train. פול חייב להגיע בזמן. בתחילת 1960, ג’ון, פול וג’ורג’, ניגשו בפעם השנייה לאולפנים הבייתים של פרסי פיליפס בקזינגטון הליברפולית והקליטו גרסה לשיר הזה בדיוק כפי שהם הקליטו אצלו שנה וחצי לפני כן את התקליטון היחיד של הקוורימן That’ll be the day. מי שנכח בסשן ההקלטה הזה היה ארת’ור קלי חבר הילדות הטוב של ג’ורג’ שכבר בגיל 11 השניים הקימו יחד הרכב סקיפל קטן. כשהביטלס בהמשך יצאו להמבורג, הריסון הציע לו את תפקיד הבס שסטיוארט סטטקליף קיבל לבסוף כי מה לעשות, הוא היה חבר של ג’ון. את הסיפור הקטן של ארת’ור קלי ושל ג’ורג’ תוכלו למצוא בפוסט על ‘איך ארתור קלי כמעט היה חבר בביטלס‘. ארת’ור קלי נזכר בסשן ההקלטה הזה שבו הוקלט the one after 909 ב 1960: “אלה היו רק שלושתם. ללא סטיוארט וללא מתופף. גם אני לא ניגנתי. אני בטוח במאה אחוז שהם ביצעו את one after 909 וכבר באותו היום קיבלו אותו בתקליטון אצטייט בעל צד אחד. אני בטוח מהסיבה הפשוטה שהוא היה אצלי לתקופה מסוימת. הם הרשו לי להלוות אותו ואני השמעתי אותו להורים שלי“. עקבותיו של התקליטון הזה אבדו. הביטלס המוקדמים, או כפי שנקראו בתקופה זו ‘הסילבר ביטלס’, החליטו באמצע 1960 לעשות חזרות בביתו של פול. פעם אחת ב 1 באפריל 1960 ובפעם השנייה סביב יום הולדתו ה 18 של מקרטני ביוני 1960. בהקלטות הללו היו בין היתר כמה שירים מקוריים כמו ill follow the sun של מקרטני ו hello little girl של לנון יחד עם הקלטה אינסטרומנטלית בשם cayenne. מאותה התקופה, הביטלס המשיכו לבצע את One After 909 מדי פעם בהופעות. התחנה המשמעותית הבאה של השיר, הייתה ימים ספורים לאחר שרינגו הצטרף ללהקה באוגוסט 1962. ב 19 באוגוסט רינגו כבר היה חבר בביטלס וניגן איתם בפעם הראשונה במועדון הקאברן. ב 3 בספטמבר 1962, ארבעת חברי הביטלס היו ישובים במועדון הקאברן ועשו חזרות עבר סשן ההקלטות השני שלהם באולפני EMI. בריאן למעשה הכריח אותם לעשות את החזרות כדי שרינגו יכיר את השירים המקוריים שהיו פוטנציאלים להקלטה בסשן למחרת עבור הסינגל הראשון שלהם. ביניהם היה גם one after 909. ב 5 במרץ 1963, הביטלס הגיעו לאולפני EMI כדי להקליט את הסינגל השלישי שלהם From Me To You יחד עם הביסייד שנקרא אז Thank you little girl. לאחר שהם עבדו במשך 3 שעות רצופות על שני השירים, הם רצו להמשיך ולהקליט עוד שני שירים. את one after 909, ואת what goes on, עוד שיר ותיק יחסית שלנון מקרטני כתבו יחד ונכנס לבסוף רק לראבר סול בביצוע של רינגו. לבסוף היה להם זמן להקליט רק עוד שיר אחד. אפשר לשמוע את העייפות הגדולה של הביטלס ב the one after 909. הם טועים לא מעט ומבצעים אותו באופן מאוד מונוטוני וחסר. חמישה ניסיונות הוקדשו לשיר הזה באותו היום ורק פעם אחת היתה מוצלחת ובה הם הצליחו לבצע אותו בשלמותו. הנה חמשת הנסיונות שלהם ביום הזה עבור One after 909: לאור התוצאות העגומות, השיר הזה שוב נדחק הצידה. ג’ורג’ מרטין הבין שכרגע אין לו מקום במסלול להצלחה של הלהקה שהוא מפיק. הוא חיפש שירים שימשיכו להקפיץ את הקריירה של הביטלס וככל שהתקדמו הביטלס בקריירה והאולפן הפך למעבדה, הלך והתרחק הסיכוי של one after 909 להיות מוקלט ובטח שלא להשתבץ באלבום של הביטלס. ב 5 במרץ 1963. קצת לפני תחילת ההקלטות בינואר 1969, בפרויקט גט בק, כאמור עלה השיר מחדש באחד מפרצי הנוסטלגיה שהוביל פול. באחד הדיאלוגים בפרויקט הם דנו בו: ג’ורג’: אנחנו צריכים לעשות אותו. הוא אחד מהראשונים מ 1958. פול: זה נהדר השיר הזה. ג’ון: תמיד רציתי לשנות את המילים מעט ולעשות אתו משהו. פול: אבל לא, הוא נהדר, אנחנו גם יודעים על מה הוא. היא על הרכבת ג’ון: “כן הוא הוא הולך לתחנה פול: אבל הוא חוזר ומגלה שזה היה הקו הלא נכון ג’ורג’: “המיקום הלא נכון” פול: כן כי זה התחרז עם station. מייקל אחי אומר כבר שנים שאנחנו צריכים לבצע את השיר הזה. אני תמיד אומר לו ‘מייק אתה לא מבין בדברים האלה’. ג’ון: תמיד חשבתי שהוא לא גמור ולא יכולתי להיות מוטרד בלסיים אותו”. ב 6 בינואר הם כבר ניסו ממש לנגן אותו וככה נשמע הניסיון הזה: למחרת הם כבר ביצעו אותו בגרסה טובה הרבה יותר. כשהם עברו לאולפני אפל הם נטשו את השיר הזה סופית מה שמצביע שהוא לא היה באג’נדה לאלבום החדש. בפעם המי יודע כמה הוא היה אמור להדחק הצידה עבור שירים טובים יותר. ב 30 בינואר 1969, הם עלו להופיע על הגג. באופן מפתיע, ב 28 בינואר, יומיים לפני ההופעה המיתולוגית על הגג, חזר השיר הזה לחייהם בעקבות מחסור בשירים שהם יכלו לבצע בלייב. השיר הזה ליווה אותם שנים והיה קל לביצוע. ככה הוא נשמע יומיים לפני ההופעה על הגג בליווי הקלידים של בילי פרסטון. ככה נשמע השיר בהופעה המרגשת על הגג ב 30 בינואר 1969. שיר וביצוע שבו הביטלס חזרו לאחור ובעצם עשו מחווה לעצמם או ללהקת הסקיפל שהם היו פעם. הנה הביצוע של הביטלס מתוך ההופעה על הגג כפי ששוחררה ממש עכשיו על גבי אלבום (דיגיטלי כרגע), וראתה אור בסרט הנפלא של פיטר ג’קסון – גט בק. גלין ג’ונס שעבד על המיקס הראשון לאלבום get back, החליט שזה יהיה השיר שיפתח את האלבום ושוב השיר חזר להקרא בשלב הזה The One After 909. במרץ 1970 קיבל פיל ספקטור את מלאכת ההפקה, הדגיש את עבודת הקלידים של בילי פרסטון והוריד את one after 909 להיות מדרגת הפותח איפשהו באמצע הצד השני. התוצאה לא רעה בכלל. גם פיל ספקטור יכול להיות צודק לפעמים.

60 שנה לסינגל הבכורה של הביטלס! היום בפרק חדש בפודקאסט אציין את האירוע החשוב הזה בסדרת ‘השירים הזנוחים של הביטלס’ בפרק שיתמקד כל כולו בשיר Love Me Do שקיבל את הכבוד הגדול להיות ה A סייד של סינגל הבכורה. על מה אדבר בפרק החדש? ההשפעות לכתיבתו ואיך קשורה לכך דוט רוהאן זוגתו של פול דאז. על השיר שהיה ההשפעה הגדולה על ליין המפוחית של לנון. על תהליך ההקלטה הסבוך שלו ועל הטעויות בהוצאת הסינגל. על המסע של בריאן אפשטיין לקידום הסינגל והלהקה בהינתן ש EMI לא ממש רצו להשקיע בפרסומו. על כך ועל עוד המון דברים בפרק החדש שלו תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לפוסט מה חשבתם על הפרק החדש. אשמח מאוד לקרוא. אתם מוזמנים להצטרף ולהזמין חברים לקבוצה החדשה של ביטלמניקס בפייסבוק שבה גם אתם יכולים לכתוב את הפוסטים האיכותיים שלכם על הביטלס. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש בפודקאסט פורסם עכשיו. ארתור אלכסנדר היה אמור להצליח. תחילת הקריירה של הבחור הצעיר מאלבמה דווקא נראתה מבטיחה מאוד והסינגל השני שלו You Better Move On אפילו טיפס במצעדים והביא תמונה מעניינת, בהסתכלות פמיניסטית על יחסי אהבה ביוגרפים ועיבודים שנעו סביב רית'ם אנד בלוז, סול והשפעות ווסטרניות עליהן הוא גדל. כשהוא שיחרר את השיר Anna הביוגרפי מאוד, בחור צעיר מליברפול בשם ג'ון לנון שעקב אחרי הסינגלים שהוציא אלכסנדר, אימץ אותו ללהקה שלו הביטלס שהחלו לבצע אותו על הבמות. כשהגיע הזמן להקליט שירים עבור האלבום הראשון של הביטלס, לנון שלף את השיר הזה והביטלס הקליטו ביצוע מרשים וסוחף אליו. הביצוע הזה כמעט והשכיח לחלוטין שהשיר הזה הוא של ארתור. הקריירה של ארתור הלכה ודישדשה כמו היחסים שלו עם אשתו אן. הביטלס הלכו ופרחו ובהקלטות עבור אלבומם השני, המעריץ של ארתור, ג'ון לנון, כבר כתב שיר משלו בנוסח 'אנה', שיר שנקרא All I've Got To Do שהצדיע לשיר של ארתור. בפרק החדש, אדבר על שני השירים הללו - 'אנה' ו All I've Got To Do, אבל גם על הקריירה המתעתעת של ארתור אלכסנדר. האיש והאמן שהלך לאיבוד. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות לפוסט מה חשבתם על הפרק החדש. אשמח מאוד לקרוא. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

מה כבר אפשר לומר שלא נאמר על הצלע השלישית הכל כך מוכשרת בהרכב שהכיל בו גם כך את צמד הכותבים לנון ומקרטני? כשאני חושב על הריסון בביטלס, האסוציאציה הכמעט מיידית שלי היא על סבל, אדם שרצה לפרוץ ולא הצליח, חיפוש דרך, רצון להתבלט, רצון לכתוב שירים טוב יותר וצאת מהצל של צמד הכותבים המוכשר, ועוד ועוד כהנה וכהנה רגשות פחות חיוביים, אבל היה זמן כזה שהחדווה לעשות מוסיקה היתה ראשונית ועצם ההשתייכות להרכב שעומד לפרוץ היתה מרגשת ואני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לרגשות הללו הראשוניים והחיוביים. כהרגלי באירועים שכאלה, ניגשתי לספר מעולה, הפעם אחד הנהדרים בשם Behind the Locked Door, שכתב גרמה ת'ומפסון. הכותרת של הספר על שם השיר הנפלא של הריסון, אולי מרמזת על המופנמות שלו ועל הצדדים הפחות שמחים שהיו בו, אבל הפרק מתוך הספר שממנו בחרתי להביא קטע, מדבר דווקא על חדוות ההתחלה שמתכתבת באופן יפה גם עם ציון 60 שנה לסינגל ולאלבום הראשון של הביטלס, תקופה שבה הריסון היה צעיר מוכשר בן 20 שהכל פתוח בפניו. התהילה הגיעה כחברה. מאוחר יותר היא תדגים שוד ושבר ופגיעות, אבל לאחר שחרור והצלחה מינורית של הסינגל Love Me Do, הריסון בתקופה שטופת שמש בחייו כביטל. הריגוש בלעשות מוסיקה וכסף וההתנסויות השונות היו רחוקות שנות אור מכל פוטנציאל שלילי. החלק שלו בהקלטה של Love Me Do, יצירה צנועה להתחיל איתה קריירה, היה זניח. ג'ורג' מרטין שבר לחלקים את השיר באולפן וחיבר אותם בחזרה כשהוא מבקש מסטאר לשבת בצד בזמן ההקלטה המחודשת שלו. החלק של הריסון היה מינימלי. לשיר קולות רקע ולפרוט על אחת משתי גיטרות הגיבסון J-160E שהוא רכש יחד עם לנון לאחרונה מ Hessy's. ג'ורג' וג'ון רוכשים את גיטרות הגיבסון התואמות שלהם הדבר האמיתי בשיר הגיע במכת המפוחית המעורפלת ומהמלודיה ששר מקרטני בפזמון. ג'ורג' מרטין הלך והשתכנע ביכולות של הריסון כמוסיקאי. התקרית המפורסמת ביותר שהחלה את הקשר בניהם היתה דווקא במובן אחר. כשהמפיק הותיק ניסה לתת ללהקה הרגשה נוחה יותר באולפן ואמר: “תיידעו אותי אם יש משהו שלא מוצא חן בעינכם", הריסון השיב, “בתור התחלה אני לא אוהב את העניבה שלך". המשפט הזה החל את מה שתהיה מערכת יחסים יוצאת דופן שתחזיק כ 7 שנים. ההתחלה ההומוריסטית הזו הבהירה שמדובר בפגישה בין שווים. הביטלס לא יהיו כפופים לאף אחד ומרטין היה שם כדי להיות יותר מאשר מי שלוחץ על הכפתורים. בתחילת אוקטובר 1962, הריסון נשאר ער עד מאוחר כדי להאזין ל Love Me Do ברדיו לוקסמבורג וכדבריו קיבל 'צמרמורת של החיים' כשהושמע השיר. הוא היה בתקופה השמחה ביותר בחייו שהוגדרה כאוסף של התנסויות ראשונות. תקופה שהוגדרה בתחושה הנדירה של חוסר עייפות וששום דבר לא מאוס ואף אחד לא תשוש האחד מהשני. זו היתה ההפצעה הראשונה של ההצלחה ותשומת הלב. התקליטון הראשון, הראיונות הגדולים הראשונים ושידור הרדיו הראשון. בחודשי בפברואר ומרץ 1963, הביטלס הגיעו לציון דרך נוסף. סיבוב ההופעות הארצי הראשון שלהם כשהם משמשים כמופע חימום להלן שפירו הצעירה, בת ה 16 בהופעות ברחבי אנגליה. הריסון בילה את יום הולדתו ה 20 בהופעה ב'קזינו באוולרום' בלאנקשייר וכנראה שהוא לא היה רוצה להיות בשום מקום אחר ביום ההולדת הזה שלו. לקראת סוף סיבוב ההופעות, שפירו היתה זו שעדיין סוגרת את המופע, אבל המומנטום התחלף. בתחילת מרץ היו אלה הביטלס שסגרו את החלק הראשון של המופע והפכו לכותרת המופע בכל אספקט חוץ מהשם שהתנוסס על המודעות. לנון וסטאר עם הלן שפירו הסינגל השני שלהם Please Please Me הגיע למקום הראשון ב 22 בפברואר וקיבע את מעמדם ככוכבי פופ מקומיים וההרכב שמדברים עליו הכי הרבה בסצנת הביט הבריטית. כבר בתקופה הזו הגיעה גם ההרגשה עלייה במפלס הלחץ: הקהל שהלך וגדל בהתמדה, הצורך להמתין במכונית עד שהקהל שצבא על דלתות הכניסה למופע יתרחק. הביקור בערי בריטניה השונות השאיר לעיתים קרובות נזקים בזמן שהצעקות והצרחות שקידמו את פניהם בזמן שהופיעו, הלכו והתגברו והיו חסרי עכבות. בהשוואה ל Love Me Do, הריסון היה הרבה יותר נוכח ב Please Please Me. ריף הגיטרה שלו נכתב על פי בקשה כשמרטין סבר שצריך לבוא עם משהו יותר חזק שיחזיק את הכל יחד בשיר. הריסון ניגן על אחת מגיטרות ה'גרטץ' קאנטרי ג'נטלמן' שלו שהפכו לסימן ההכר הכלי שלו בתקופה הזו. יחד עם מקרטני הם תרמו את ה Come on הפאנצ'י שמביא את הבתים לשיא עוצר נשימה בפזמון הזה. השיר הזה העניק לאלבומם הראשון את שמו. אלבום שהוקלט באולפני EMI ב 11 בפברואר 1963 במהלך הפסקה מסיבוב ההופעות של שפירו. התרומות הגדולות של הריסון לאלבום היו הובלת קולות בשני קטעים: Chains ו Do You want to Know a Secret המקורי של לנון. ג'ון העניק לו אותו מכיוון שסבר ש'יש בו רק 3 תווים והוא לא היה הזמר הגדול ביותר בעולם'. למרות היום הארוך, האולפן היווה מעיין עצירה קטנה מסיבובי ההופעות. לאחר שהביטלס סיימו את הסיבוב עם שפירו, הם יצאו לאחד נוסף כבר בחודש מרץ עם כריס מונטז וטומי רו. הריסון שר שם את Please Please Me במשך 3 הופעות מכיוון שלנון סבל משפעת. עד לסיבוב ההופעות עם רוי אובירסון במאי, בחלון הזמני הזה, שוחרר אלבום הבכורה של הביטלס כשהוא נשאר בעשרייה הראשונה במשך כ 62 שבועות. הסינגל הבא From Me To You, הפך למקום הראשון השני שלהם. מסע ההופעות עם רוי אוברסון היה הפעם הראשונה בה התוודע הריסון לחבר הווילבריז העתידי שלו. שניהם חיבבו את מוסיקת הקאנטרי ודיברו עליה רבות. “פיפסנו את האוטובוס המון פעמים והם עזבו בלעדינו", סיפר אוברסון. סביב התקופה הזו, התהדק ה'מגן האנושי' סביב הלהקה. מל אוונס, הדורמן הענק מהקאברן, נשכר על ידי ניל אספינל לשמש כ'רואדי' ושימש גם בעוד תפקידים כמו למשל נהג. יחד עם אספינל שניהם הפכו למגן של הביטלס. בין סיבוב ההופעות עם מונטז לזה עם אוברסון, הריסון הצליח לחלץ חופשה בטנריף יחד עם מקרטני, סטאר, אסטריד קירשהר וקלאוס פורמן כשהם שוהים בבית שהיה שייך להוריו של פורמן. בתמונות מהחופשה הזו מהטירוף, אפשר לראות את הריסון, חופשי מדאגות, בחולצה לבנה, משקפי שמש ורגליים רזות שמצבצות מבגד הים שלו כשהוא אולי מנסה את מזלו עם אסטריד היפה והבלונדית. הריסון נהנה מכל מה שהיה לחיים להציע לו. דה פקטו הוא חי עדיין עם הוריו ומשפחתו כשהוא חולק חדר עם פיטר אחיו, אבל כמות ההופעות בהן לקחו חלק הביטלס והצורך שלהם להגיע ללונדון להקלטות וראיונות, דרשו שהביטלס יעתיקו את מקומם ויקימו את המפקדה שלהם בלונדון. עכשיו הריסון היה חופשי מליברפול. אם חשקה נפשכם להעמיק יותר בג'ורג' ביום הזה, אני מציע לכם צלילה לנבכי העבודה על האלבום המשולש של הריסון שהוקלט במהלך 1970, אלבום שבו ג'ורג' 'התפוצץ' ושחרר שנים של עכבות בביטלס. לפרק 'כל הדברים הם בני חלוף', על All Things Must Pass, תוכלו להאזין כאן. יום הולדת שמח לך ג'ורג' באשר תהיה.

כאשר הביטלס פגשו לראשונה את ג’ורג’ מרטין, הדבר שהכי הרשים אותם היתה העובדה שמרטין הפיק אלבומים של The Goon Show, סנסציית הרדיו של שנות החמישים בהנהגת ספייק מיליגן ופיטר סלרס. הם העריצו את ההומור שלהם וטענו תמיד שהוא השפיע עליהם מאוד. מרטין גם הפיק לסלרס שני אלבומי קומדיה שהיו אהודים מאוד The Best Of Sellers ו-Songs for Swinging Sellers. מרטין קישר בן הביטלס לסלרס ומההכרות הזו יצאו כמה ביצועים קומיים מופלאים של סלרס לשירי הביטלס. 1) A Hard Day’s Night הביצוע המקושר היה חלק מתוכנית ששודרה בשנת 1965 בשם The Music of Lennon and McCartney. סלרס ביצע את השיר בצורה פארודית על משחקו של לורנס אוליבייה בשנת 1955 בריצ’רד השלישי של שייקספיר. ככה נראה לורנס אוליבייה בתפקיד – וככה ביצע אותו פיטר סלרס 2) She Loves You לשיר הזה הקדיש סלרס 4 גרסאות ב4 מבטאים שונים. במבטאו של דוקטור סטריינג’לאב, במבטא אירי ובשני מבטאים אנגליים נוספים – 3) Help 4) Can’t Buy Me Love נודה לכם מאוד אם תשתפו את הפוסט ותמליצו לחבריכם לעשות לעמוד שלנו לייק #גורגמרטין #AHardDaysNight #help #SheLovesYou #פיטרסלרס #CantBuyMeLove #ביטלס

השבוע אקדיש שני פוסטים לביצועים בעברית לשירי הביטלס. יש הרבה כאלה. חלקם מעניינים, חלקם מצחיקים מכדי לוותר עליהם. אז בלי יותר מדי מילים, אתם מוזמנים לשמוע את הפלייליסט שהכנתי לכם וכולל את השירים הבאים: 1) “גזר” של להקת שבעת המינים. את המילים כתב דידי מנוסי והלחן הוא של השיר “Girl” מראבר סול. 2) ישראל גוריון מבצע את “פטיש הכסף של מקסוול”. מילים בעברית של דן אלמגור. מכיון שזה אחד השירים הפחות חביבים עליי של הביטלס, אני לא יכול לומר שהוא הורס אותו, למרות שהוא גם לא עושה עמו חסד. 3) חוה אלברשטיין כבר נשמעת יותר טוב עם “היי רות” (על משקל היי ג’וד). את המילים כתב יורם טהרלב. השיר יצא באלבום של אלברשטיין בשם “משירי ארץ אהבתי” שיצא ב1970. 4) שמוליק קראוס בביצוע רוקי ארוך ויפה ל”אמא טבע” מתוך “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל”. על המילים אחראי קראוס וגם הלחן עבר עיבוד קראוסי. 5) באלבומו הראשון של יהורם גאון הוא ביצע את I wanna hold your hand. השם העברי היה “זה נדבק”. התוצאה לא ממש נדבקת. 6) האחים והאחיות הוציאו אלבום שלם שהוקדש לשירי הביטלס. זה מתוכו. השם העברי הוא “כל כך נעים” – שורת המחץ – “כל כך נעים, נוכל להיות ביחד 4 חיפושיות”. את המילים כתב גידי קורן. השיר המקורי הוא Octopus’s Garden. 7) אחד הביצועים החביבים עליי בעברית – אלברט כהן מבצע את השיר “חיפושיות” עם הלחן של Hard day’s night. השיר יצא בתקליטון ב-1965. 8) יפה ירקוני ואריק איינשטיין מבצעים את Yesterday כדואט. את המילים כתב חיים חפר. 9) אחרון להיום – להקת פיקוד מרכז מבצעת ב-1969 את “כמה שמש”, הגרסה שלה ל”Good day sunshine”. את המילים בעברית כתב יורם טהרלב. אז תהנו לכם וביום שלישי נמשיך עם עוד כמה ביצועים כאלה. שיהיה שבוע נפלא. #גידיקורןOctopusGarden #Girl #אלברטכהן #האחיםוהאחיות #דידימנובי #חוהאלברשטיין #Harddaysnight #חייםחפר #להקתשבעתהמינים #יפהירקוני #להקתפיקודמרכז #אריקאיינשטיין #שמוליקקראוס #ישראלגוריון #יהורםגאון #heyjude #יורםטהרלב #Iwannaholdyourhand #דןאלמגור

ושוב אני חוזר לביצועי הביטלס בעברית. יש עוד הרבה ביצועים, אבל הם יותר מוכרים אז ויתרתי עליהם. אבל אם אתם לא מכירים את “מזל” של אריק והאיינשטיינים, תכירו כאן, אתם חייבים. אז מה יש לנו היום בפלייליסט? 1) להקת פיקוד מרכז עם “נתגבר יחדיו” שאת מילותיו כתב אבי קורן. הלחן הוא של We can work it out. 2) נעמי שמר כתבה את המילים ל”אין בגני שקדיה” ששרים צוות הווי פיקוד מרכז על פי Here, there and everywhere 3) צוות הווי חטיבת הצנחנים בביצוע מ1971 שר על “השוטה על הגבעה”. מילים רימונה דינור. 4) יוסי פרץ שר את “לו יהי” על הלחן של Let it be. ככה למעשה כתבה נעמי שמר את השיר. לאחר ששמע את המילים, אמר לה בעלה שהן נפלאות ושהיא צריכה להלחין אותן וכך היה. 5) ב-1970 ביצע מישה סגל שני שירים של הביטלס. זה הראשון – GET BACK שהפך ל”מתי” 6) חיים חפר הפך את From me to you ל”למה את לא יוצאת איתי”. מבצעים שלישיית גשר הירקון 7) שוב צוות הווי חטיבת הצנחנים. הפעם “קר חם”, ביצוע ל-Because. 8) שוב מישה סגל. הפעם עם Back in the USSR. 9) לא מבצעים שירים של הריסון בעברית. למה? ככה. אז הנה, מתוך האלבום של שירי הביטלס של האחים והאחיות. מילים גידי קורן. הלחן הוא של Piggies 10) ישראל גוריון שר “לי לא אכפת” על פי Can’t buy me love. 11) ונסיים עם פעמיים רינגו (למרות שלא שירים שהוא הלחין) – נתחיל עם “צוללת צברית” של חוה אלברשטיין. 12) וזה “לילה טוב” בביצוע מקסים של גידי גוב כולל נשיקה בסוף. #getback #יוסיפרץ #גידיגוב #Piggies #Herethereandeverywhere #רימונהדינור #yellowsubmarine #האחיםוהאחיות #השוטהעלהגבעה #גידיקורן #חוהאלברשטיין #נעמישמר #BacktotheUSSR #חייםחפר #לויהי #אביקורן #Frommetoyou #צוותהוויחטיבתהצנחנים #להקתפיקודמרכז #שלישייתגשרהירקון #Because #CantBuyMeLove #ישראלגוריון #ביטלס #Wecanworkitout #מישהסגל #צוותהוויפיקודמרכז

בשבוע שעבר הלך פטס דומינו לעולמו בגיל 89. יש ויכוחים רבים על מהו שיר הרוקנרול הראשון. יש שמגיעים עד 1915 עם החיפושים. רבים יסכימו ששירו של דומינו The Fat Man מ-1949 הוא ללא ספק אחד מהראשונים. פטס מכה על הקלידים באגרסיביות כשהוא מלווה בגיטרה, תופים וסקסופון ושר בקולו האקספרסיבי, כולל יבבות רוקנרול. השיר התבסס על Junkers’ Blues קטע מ-1940 שהוקלט במקור על ידי ג’ק דופרי. פטס החליף את המילים שעסקו בהתמכרות להרואין, קוקאין ומריחואנה במילים שעסקו בגודלו ויכולותיו – I weigh two hundred pounds, all the girls love me, because I know my way around השיר היה לסינגל הרוק הראשון שנמכר במליון עותקים והפך את דומינו בין לילה מקלידן בלהקה מקומית בניו אורלינס לכוכב ענק. אפילו אלביס קרא לו “המלך האמיתי של הרוקנרול” שמו המלא היה אנטואן דומינו ג’וניור, אבל כולם קראו לו פטס. הוא הצליח בשנות ה-50 לעשות משהו מאוד ייחודי באמריקה – למרות שהסינגלים שהוציא היו מושרשים בג’ז ואר. נ. בי. של ניו אורלינס, העיבודים שלהם גרמו לו להתחבב על הקהל הצעיר והרחב יותר שאהב רוקנרול וכך הצליח להתברג גם למצעדי האר. אנ. בי. וגם למצעדי המוסיקה הפופולרית של בילבורד עם כמות מרשימה של סינגלים. למרות ההצלחה שלו הוא חי חיים רגועים מאוד רחוק מאור הזרקורים. אולי בגלל זה הוא מעט נשכח עם השנים. השיר הידוע ביותר שלו היה Ain’t that a shame שהיה ללהיט ענק. בסך הכל מכר דומינו יותר מ-60 מליון סינגלים ותקליטים בין 1950 ל-1963 והגיע למצעדי הבילבורד 63 פעמים למצעד הפופ ו-59 פעמים למצעד האר.אנ. בי. – יותר מצ’אק ברי, ליטל ריצ’רדס ובאדי הולי יחדיו. הביטלס הגדירו אותו כאחת ההשפעות הגדולות ביותר עליהם. הריסון סיפר ש-I’m in love again של פטס היה שיר הרוקנרול הראשון שהוא שמע ו-Ain’t that a shame שהוזכר כבר, היה השיר הראשון שלנון למד לנגן. לראשונה הביטלס ראו את פטס דומינו בסרט The Girl Can’t Help It. על צפייה משותפת של הביטלס בסרט תוכלו לקרוא בפוסט שכתבנו. זה רק תרם להערצה שלהם אותו. כשהביטלס הגיעו בספטמבר 1964 לניו אורלינס כדי להופיע בעיר, היו להם 2 בקשות עיקריות – שביום שלאחר המופע יהיה להם יום חופש בעיר כדי לספוג את האווירה שלה ולפגוש את פטס דומינו, האליל שלהם. יום החופש אכן נקבע בלו”ז, אבל ברגע האחרון נוספה להם הופעה בקנזס סיטי (לפי הדיווחים תמורת 150,000 דולר – סכום שהיה גבוה פי 6 מהסכום הרגיל אותו דרשו להופעה), דבר שהשאיר להם פחות מ-24 שעות בניו אורלינס (באותו סיבוב הופעות הם הופיעו ב-25 ערים ב-30 יום). אבל על המפגש עם דומינו לא הסכימו לוותר. מספר ברוס ספייזר, מומחה ביטלס שכתב מספר ספרים- הביטלס עם קלארנס “פרוגמן” הנרי המוזיקאי קלארנס “פרוגמן” הנרי, שהיה בעצמו מניו אורלינס, השתתף כאחד ממופעי הפתיחה במופע של הביטלס בסיטי פארק, ניו אורלינס. הוא הצטרף למסע ההופעות של הביטלס באמצע הדרך כמחליף ל-Righteous Brothers שעזבו את מסע ההופעות אחרי שהתעייפו מלשמוע את הקריאות “אנחנו רוצים את הביטלס!” במהלך ההופעות שלהם. הנרי פתח 18 הופעות של הביטלס בשנת 1964 בסיבוב ההופעות האמריקני. ספייזר מספר שהנרי, אחרי שלמד עד כמה הביטלס אוהבים את דומינו, אמר להם שהוא ינסה לסדר להם פגישה איתו. כתב מסויים פרסם בזמנו שהם נסעו לכתובת ביתו של דומינו, רק כדי לגלות שהוא לא היה בבית. ככל הנראה זה לא נכון. הבעייה היתה למצוא את פטס בזמן כל כך קצר כיון שהוא לא נהג להסתובב במקומות הקבועים של הברנז’ה המוסיקלית. לבסוף מצא אותו הנרי, לפי מה שסיפר מקרטני במסיבת עיתונאים שנערכה למחרת בקנזאס סיטי – במכולת כשהוא קונה מצרכים לביתו. הביטלס עם פטס דומינו בסופו של דבר דומינו וחברו הטוב (שגם היה המנהל שלו) הובאו אל הטריילר ששימש כמאחורי הקלעים למשתתפי המופע. שם הלהקה ודומינו בילו כשעה כשהם מנגנים ושרים, מצטלמים (“בשביל הילדים” אמר לנון) ומדברים. לאחר המפגש עלו הביטלס להופיע לפני קהל של 12 אלף איש במופע שהיה סולד אאוט. מניו אורלינס ראו בסופו של דבר רק את חדר המלון ואת פטס. אחרי שעזבו את ניו אורלינס והגיעו לקנזאס סיטי, הלהקה נשאלה אם יש מקום באמריקה שהם היו רוצים לראות. ג’ון ענה – ניו אורלינס הוא אחד המקומות האלה. הביטלס עם פטס דומינו פטס דומינו נשאל מאוחר יותר אם הוא זכה לפגוש את הביטלס כשהם היו בניו אורלינס, תשובתו הידועה היתה “לא, הם זכו לפגוש אותי”. ההצלחה של דומינו במצעדים דעכה משנת 1963. חברת התקליטים בה הקליט מאז שנות החמישים נמכרה והוא עבר לחברה אחרת, שם הכריחו אותו להפסיק להקליט בניו אורלינס ולעבור להקליט בנאשוויל. הם גם הורו לו לעבוד עם מפיקים ומעבדים חדשים ושברו את רצף הלהיטים והשנים הרבות בהם עבד עם דייב ברתולומיאו, שעיבד, הפיק והיה שותף לכתיבה ברבים מהסינגלים המצליחים של דומינו. דומינו המשיך להקליט עד שנות ה-70 והמשיך להופיע בעולם עד אמצע שנות ה-90. לאחר מכן הופיע רק בניו אורלינס. ב-1986 היה אחד האמנים הראשונים שנכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול. לאחר מותו ספד לו פול מקרטני וזה יפה בשפת המקור- Rest in peace Fats Domino, the great rock ’n’ roll pianist and singer who thrilled us in our early days in Liverpool. His hit records like ‘Ain’t That A Shame’, ‘Blueberry Hill’, ‘I’m In Love Again’ and many others introduced us to the sounds of New Orleans rock ‘n’ roll. We were excited to meet Fats once in his home town of New Orleans. He was wearing a huge star spangled diamond encrusted watch which was our first encounter with bling! His voice, piano playing and musical style was a huge influence on us and his appearance in the film ‘The Girl Can’t Help It’ was truly magnificent. As one of my favorite rock ‘n’ roll singers, I will remember him fondly and always think of him with that twinkle in his eye. I read that he had eight children. He himself was named Antoine. His kids were named Antoine III, Anatole, Andre, Antonio, Antoinette, Andrea, Anola and Adonica. Now that is pure Fats! בעתיד נכתוב על “ליידי מדונה” שנכתב בהשראה ישירה של דומינו. היום נשמיע לכם כמה ביצועים של דומינו לשירים של הביטלס וכמה ביצועים של חברי הביטלס לשירים שלו – את ליידי מדונה (שכאמור נכתב בהשראתו) הקליט דומינו עוד בשנת 1968 – באותו אלבום חידש גם את Lovely Rita ועשה את זה נפלא – והנה עוד ביצוע מוצלח. הפעם ל – Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey. לנון חזר ל-Ain’t that a shame כשהקליט את אלבום הקאברים שלו באמצע שנות ה-70. לצערי הביצוע של השיר חלש מאוד. מקרטני הקליט את השיר לאלבום שהוציא במיוחד עבור הקהל הרוסי בשנת 1988 ושכלל שירים שגדל עליהם. בעיני הוא עשה את זה טוב יותר. זה היה אחד מתוך 3 שירים של דומינו שביצע באלבום ההוא. וזה מקרטני מבצע את I Want To Walk You Home. השיר יצא כחלק מאלבום מחווה לפטס דומינו שיצא ב-2007. ב-2009 הוציא קלאוס פורמן (חברם של הביטלס מימי המבורג העליזים, מי שעיצב את העטיפה של ריבולבר וניגן בס ב”פלסטיק אונו בנד”) אלבום בשם Voormann & Friends-A Sideman’s Journey במסגרתו חברו לפורמן רינגו ופול לביצוע שירו של פטס דומינו I’m In Love Again (שכזכור היה שיר הרוק הראשון שהריסון זכר ששמע). #רינגוסטאר #Thefatman #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #Aintthatashame #פטסדומינו #ביטלס

בשבוע שעבר פרסמנו את החלק הראשון של בחינת הפופולריות של הביטלס על ידי האתר http://chartmasters.org. בפוסט ההוא דיברנו על מכירות אלבומים פיזיים. היום הגענו לפורמט ההורדות הדיגיטליות (החוקיות כמובן) והסטרימינג והאמת, הופתעתי מאוד מהנתונים. מכיון שעומס הנתונים הוא גדול נחלק את הפוסטים לעוד חלק שיפורסם בשבוע הבא ויכלול את האלבומים האמריקאיים ואת האוספים וחלוקתם לפי אלבומי אולפן. כן, זה נהיה מסובך כמו שזה נשמע 🙂 תרגמתי את המאמר כפי שהוא. יש לזכור שהוא לא נכתב על ידי מעריצי ביטלס אלא על ידי אתר שלקח על עצמו לבדוק את הפופולריות של אמנים שונים דרך יצירת יחס הגיוני שמכיל את כל הפורמטים המוסיקליים הקיימים. מקווה שתהנו. מכירות שירים בודדים דיגיטליים משנת 2004 ועד לשנת 2007, שוק הורדות השירים הבודדים הדיגיטליים גדל בקצב אדיר. בשנת 2008 הוא כבר היה עצום, וקרא תיגר באופן רציני על מכירות תקליטים כמוצר המרכזי בו הקונים בוחרים. במשך כל השנים הללו הביטלס היו בין המעטים שלא נכנסו לשוק. אחרי שנים של משא ומתן על גודל התמלוגים, בנוסף לצורך שהתעורר בסופו של דבר להימצאות שלהם ב-iTunes בעקבות הגדילה בכמות האנשים שמעדיפים לצרוך מוסיקה בפורמט דגיטלי לעומת אנשים הצורכים מדיה פיזית, הקטלוג שלהם שוחרר לבסוף בפורמט הדיגיטלי בנובמבר 2010. בשבוע הראשון הם מכרו 2 מליון שירים בודדים ו-450 אלף אלבומים. הנתון המרשים הזה פורסם בעיתונות העולמית באופן מודגש. מה שקרה לאחר מכן פחות עניין את האנשים. כמובן שהמכירות לא נעלמו לאחר שבוע, אבל הם היו פחות מופלאות ממה שהייתם מצפים אולי מארבעת המופלאים. בארצות הברית, אחרי מכירה של 3 מליון שירים עד סוף 2010, השנה המלאה הראשונה שלהם בפורמט הסתיימה עם מכירות של 4.7 מליון רכישות. כשההייפ עבר והשוק עבר סוג של נפילה החל מ-2013, המכירות שלהם בין 2012 ל-2016 בארצות הברית צנחו מ-3.5 מליון ל-3.3 מליון, 2.9 מליון, 2.5 מליון ולבסוף 1.9 מליון. זה עדיין הצטבר ל-22 מליון יחידות עד היום. גם מחוץ לארה”ב המכירות היו בסדר, גם אם לא כמו בארצות הברית. לאחרונה הלהקה חצתה את קו 2 מליון השירים בפורמט הדיגיטלי באנגליה ומליון השירים בצפון קוריאה עם מכירה עולמית כוללת של 35 מליון שירים. בואו נפרק את המכירות האלה עכשיו. לתזכורת – לפי קנה המידה של האתר, 10 סינגלים/שירים בודדים דיגיטלים הם שווי ערך לאלבום אחד Please Please Me (1963) – 360,000 equivalent albums Love Me Do – 300,000 Do You Want to Know a Secret? – 200,000 Twist and Shout – 800,000 I Saw Her Standing There – 550,000 Remaining Tracks – 550,000 With the Beatles (1963) – 135,000 equivalent albums All My Loving – 350,000 Remaining Tracks – 550,000 A Hard Day’s Night (1964) – 251,000 equivalent albums A Hard Day’s Night – 400,000 If I Fell – 200,000 And I Love Her – 225,000 Can’t Buy Me Love – 350,000 I Should Have Known Better – 200,000 Remaining Tracks – 300,000 Beatles for Sale (1964) – 113,000 equivalent albums I’ll Follow the Sun – 200,000 Eight Days a Week – 200,000 Remaining Tracks – 350,000 עם פחות מ-6 מליון מכירות של שירים בודדים מאלבומים אלה, הביצוע שלהם יחסית חלש, כשאף שיר לא מגיע למליון מכירות. Help! (1965) – 409,000 equivalent albums Help! – 525,000 Ticket to Ride – 300,000 You’ve Got to Hide Your Love Away – 300,000 Yesterday – 1,100,000 Remaining Tracks – 500,000 Rubber Soul (1965) – 360,000 equivalent albums Nowhere Man – 175,000 Michelle – 175,000 Drive My Car – 175,000 Norwegian Wood (This Bird Has Flown) – 325,000 In My Life – 1,000,000 Remaining Tracks – 550,000 Revolver (1966) – 304,000 equivalent albums Taxman – 150,000 Good Day Sunshine – 150,000 Eleanor Rigby – 600,000 Yellow Submarine – 300,000 Got to Get You into My Life – 175,000 Remaining Tracks – 650,000 בואו נעשה צדק עם התקופה הזו. האלבומים המוקדמים של הביטלס נחשבים לרוב כחמודים. סרג’נט פפר/הלבן הכפול/אבי רואד מדורגים ככמה מהאלבומים הטובים של כל הזמנים והם גם מוכרים המון. אנחנו נוטים לשכוח את השנתיים שהתרחשו בין שניהם. השנים הללו היו משמעותיות מאוד ללהקה. במהלכם הם עברו משירים חמודים וקליטים לשירים מורכבים יותר אבל גם כאלה שזוכרים יותר. במובן הזה, Yesterday משמש כגשר בין השנים המוקדמות לשנים המאוחרות. מה יותר טבעי מלגלות שהוא השיר הראשון, אם מסתכלים בצורה כרונולוגית, שמוכר מליון עותקים. כל אחד משלושת האלבומים האלה מניבים יותר משני מליון מכירות שירים. Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 300,000 Lucy in the Sky with Diamonds – 400,000 A Day in the Life – 450,000 When I’m Sixty-Four – 225,000 With a Little Help from My Friends – 550,000 Remaining Tracks – 600,000 Magical Mystery Tour (1967) – 386,000 equivalent albums Hello, Goodbye – 300,000 Penny Lane – 375,000 Strawberry Fields Forever – 450,000 I Am the Walrus – 400,000 Magical Mystery Tour – 150,000 All You Need Is Love – 550,000 Remaining Tracks – 350,000 The Beatles (White Album) (1968) – 664,000 equivalent albums Back in the U.S.S.R. – 325,000 Ob-La-Di, Ob-La-Da – 450,000 While My Guitar Gently Weeps – 600,000 Revolution – 350,000 Blackbird – 700,000 Dear Prudence – 250,000 Rocky Raccoon – 200,000 Helter Skelter – 150,000 Remaining Tracks – 1,400,000 Yellow Submarine (1969) – 68,000 equivalent albums Hey Bulldog – 175,000 Remaining Tracks – 275,000 ניתן היה לצפות לניסים ונפלאות מהביצועים של שירי האלבום “סרג’נט פפר”. רשימת הקטעים שבו היא מרשימה ללא ספק, אבל הוא חסר להיטים שיעמדו בראשו, וכך הוא מייצר מכירות ממוצעות למדיי יחסית ללהקה. כאלבום כפול שמכיל שירים ידועים רבים, הלבן הכפול מצליח למכור למעלה מ-4 מליון שירים, למרות שאף שיר לא עובר את 700 אלף המכירות. זה מדגיש עד כמה התקופה הזו היתה תקופה של אלבומים ולא של שירים בודדים. Come Together – 1,100,000 Something – 325,000 Here Comes the Sun – 1,700,000 Oh! Darling – 200,000 Golden Slumbers – 150,000 Remaining Tracks – 1,400,000 Let It Be (1970) – 510,000 equivalent albums Let It Be – 2,000,000 The Long and Winding Road – 325,000 Get Back – 225,000 Across The Universe – 200,000 Remaining Tracks – 650,000 Orphan – 615,000 equivalent albums I Want to Hold Your Hand – 400,000 From Me to You – 175,000 She Loves You – 275,000 I Feel Fine – 200,000 We Can Work It Out – 200,000 Day Tripper – 175,000 Paperback Writer – 150,000 Lady Madonna – 150,000 Hey Jude – 1,650,000 The Ballad of John and Yoko – 150,000 Don’t Let Me Down – 125,000 Remaining Tracks – 450,000 רק 6 שירים של הביטלס עברו את קו מליון המכירות בהורדות דיגיטליות, מספר נמוך, גם אם הם מוכרים בסך הכל מספר יפה. שניים מהם נמצאים ב”אבי רואד”. I want to hold your hands ו-She loves you, שמכרו כמויות רבות בימי הסינגלים הפיזיים (הרבה מזה כיון שלא נכללו באף אלבום אולפן) חוו ירידה חדה בפופולריות. השיר היחיד שמכר יותר מהם בסינגלים הפיזיים, Hey Jude, עדיין נמצא בפסגה, עם מכירות של 1,65 מליון הורדות. השיר הבודד של הלהקה שמכר הכי הרבה הוא Let it be, שהגיע ל-2 מליון מכירות דיגיטליות. מכירות בסטרימינג לביטלס יש יחסים יחודיים עם כל פורמט. הפורמט האחרון, שהחל למעלה מ-40 שנה אחרי שהתפרקו, גרר אסטרטגיה מיוחדת גם כן. הקטלוג שוב לא יצא מיד, כפי שעשו הביטלס קודם לכן בפלטפורמת ההורדות הדיגיטליות, והם הגיעו לסטרימינג רק בחג המולד 2015. ‘Beatles are on Spotify! שווק כחדשות חמות. התוצאות היו יחסית חזקות עם מיליארד הזרמות עד ה-30 ביוני 2016 ו-2 מיליארד הזרמות עד 20 בדצמבר 2016. כיוון שההגעה שלהם לפלטפורמה שווקה באדיקות עם המותג ספוטיפיי, הביצועים שלהם שם היו הטובים ביותר והיוו חלק גדול מההשמעות. מתוך 2 מיליארד ההשמעות 63.5% היו בספוטיפיי. מסיבה זו נשתמש במספרים האלה בחלוקה שנעשה בהמשך לגבי הזרמות. נעקוב אחר סטרימינג של כל השירים והאלבומים שלהם ונהפוך אותם לשווי הערך במכירת אלבומים. להזכירכם, ביחס ההמרה שאנו עושים, 1500 הזרמות יחשבו אלבום אחד. זוהי כיום הנורמה במודל העסקי החדש של התעשייה. לפני שנבדוק את הלהיטים הגדולים, הדבר המדהים הראשון מבחינת נתוני שלושת האלבומים של הלהקה היא העקביות. כל אחד מהשירים שבאלבומים אלה נוגן לפחות מליון פעמים, נתון מרשים מאוד במיוחד לאור העובדה שמדובר על 14 חודשים בלבד. עדיין, בחינה כוללת מראה הובלה של 3 ל-1 לPlease Please Me על פני With The Beatles. סטרימינג לא משנה את העובדה שלהיטים גדולים דוחפים את האלבום. Love Me Do ו-Twist And Shout עוברים את מחסום 30 מליון ההשמעות בעוד ששירים כמו Please Mister Postman או Roll Over Beethoven מגיעים לפחות מעשירית מזה. גם כאן נמשך המצב בו כל שיר נוגן יותר ממליון פעמים. Beatles for sale חסר להיטים כשרק Eight Days a Week מגיע ל15 מליון השמעות. Help! חזק בהרבה עם 26 מליון השמעות, Ticket to ride עם 18 מליון השמעות וYesterday עם 43 מליון השמעות. בכל אחד משני האלבומים האלה יש 2 שירים שהושמעו 20 מליון ומעלה פעמים. זה פחות או יותר זהה או אולי אפילו נמוך קצת מחמשת האלבומים הקודמים. אבל יש הבדל אחד משמעותי. בעוד שבאלבומים הקודמים כל שיר הושמע לפחות מליון פעמים, כל שיר באלבומים האלה הושמע לפחות 2.2 מליון פעמים. שוב, להיטים מוכרים יותר אלבומים ולכן כאלבומים הם מוכרים פחות מHelp! ומ-Please Please Me המעבר לאלבומים כאלבומים מורגש כאן. כמעט כל שיר מתוך “סרג’נט פפר” הושמע יותר מ-4 מליון פעמים, אבל אף להיט לא עבר את 16 מליון ההשמעות כך שהיחס בין להיט לשיר רגיל הוא 4 ל-1, לעומת, נגיד, Please Please Me, שם היחס היה 25 ל-1. באופן מפתיע, למרות שצריך לשים דגש על כמות ההשמעה של השירים הבודדים, הסכום הכולל של הקלסיקה מ-1967 הוא יחסית חלש. במכירות יחסיות של 95 אלף אלבומים, אפילו Magical Mystery Tour עוקף אותו, בין היתר. Aftermath של הרולינג סטונס מ-1966, שיש שיאמרו שהיום הוא אייקוני כמעט כמו “סרג’נט פפר”, הגיע בדצמבר 2016 לשווה ערך של מכירת 261 אלף אלבומים. כמובן שניתן לטעון כי הביטלס הגיעו מאוחר לפלטפורמה, אבל יחסית לפופולריות של הביטלס ולכמות שהושמעו בשנה בה נכחו בפלטפורמה, ניתן היה לצפות לתוצאות טובות יותר. עד לטבלה הזו, האלבום הכי חזק של הביטלס בפורמט הסטרימינג היה Help! עם שווה ערך של 125 אלף מכירות תקליטים. הלבן הכפול עובר אותו עם שווה ערך של 178 אלף מכירות אלבומים. אם שוב יש קושי בתחום הלהיטים, אין ספק שרשימה של 30 שירים עוזרת. יש לציין שהשירים של הביטלס הם יחסית קצרים, בסביבות ה-3 דקות לשיר בממוצע. אם תתחילו לנגן את הלבן הכפול ובמקביל תנגנו פעמיים את Wish You Were Here של פינק פלויד, לאחר פרק זמן זהה פחות או יותר הוספתם 30 השמעות חדשות לביטלס, אבל רק 10 השמעות חדשות לפינק פלויד. כשבוחנים את האלבומים רק על פי מספר הסטרימינג יש לביטלס יתרון בנקודה הזו. כפי שבימי האלבומים ההוצאה החלשה ביותר שלהם היתה Yellow Submarine, כך זה גם כשאנחנו מגיעים לסטרימינג. השיר המצליח ביותר באלבום הושמע מעל 3 מליון פעמים ולעומת זאת כמעט חצי מקטעי האלבום (החלקים האינסטרומנטליים של ג’ורג’ מרטין) לא מגיעים למליון השמעות. כמובן שהשירים הידועים בו לא מופיעים כי הם כבר קיימים באלבומי אולפן אחרים. ב”אבי רואד” אי אפשר להתייחס לHer Majesty כיון שהוא אורך פחות מ-30 שניות ולכן לא מפעיל ספירה כשמנוגן. ההשמעות שבכל זאת נספרו מקורן כנראה בחשבונות מיוחדים של משתמשים בהם הספירה כן נספרת. אבי רואד הוא שובר קופות ומכיל שני להיטים גדולים Come Together ו-Here comes the sun, כשהאחרון הוא השיר הכי מושמע של הביטלס בסטרימינג. יחד הם מגיעים ל115 מליון השמעות בספוטיפיי. שוב קשה להימנע מלהתייחס לאורכי השירים. ששת השירים שקודמים ל-Her Majesty אורכים יחדיו 9 דקות ו-28 שניות – בממוצע 1:34 – מה שמקפיץ את כמות הטרקים באלבום. אבל זה לא חשוב. עם שווה ערך מכירתי של 240 אלף אלבומים, מדובר במכירות מרשימות. שיר הנושא של Let it be מגיע לשמיעות מכובדות בעצמו, עם למעלה מ-50 מליון האזנות. 3 להיטים נוספים עוברים את 10 מליון ההאזנות. זה מוביל את האלבום לשווה ערך מכירתי של 133 אלף אלבומים, המקום השלישי במכירות על פי סטרימינג. פה מקובצים כל הסינגלים שלא נכללו באלבומי אולפן או קטעים שהופיעו באנתולוגיה/Love/Live at the BBC. ראינו שבמכירות סינגלים פיזיים, ששת הסינגלים המצליחים ביותר שלהם לא הגיעו מאלבומי אולפן. בלי היתרון של המצאות רק על פורמט הסינגל, כששאר השירים נכללים גם באלבומים מלאים, השירים האלה כבר לא מובילים את רשימת השירים המושמעים ביותר בסטרימינג. Hey Jude מגיע קרוב ל-45 מליון השמעות עדיין, כשאחריו I want to hold your hand עם 34 מליון השמעות ו-She Loves You עם 21 מליון השמעות. מעניין להבחין שבין השירים שלא הגיעו לאלבומים, הם עדיין מגיעים לתוצאות מכובדות. שלושת השירים הללו מובילים תמיד בכל פורמט מתוך כלל השירים שאינם כלולים באלבומי אולפן. אבל בהשוואה לשירים מאלבומי אולפן, הם מוכרים הרבה פחות בסטרימינג מאשר שמכרו בפורמטים הפיזיים. זהו להיום. בשבוע הבא נגיע לחלק האחרון שכולל את האלבומים האמריקאים והאוספים וחישוב כללי. מקווה שנהנתם. #ביטלס #הביטלס

לפני כמה שנים, פירסם זאק סטארקי, הבן של רינגו, תמונה שלו, בן 14, מנגן בחתונה של פאטי בויד ואריק קלפטון שהתקיימה במאי באנגליה ב 1979. למעשה האירוע הזה היה בעצם רק מסיבה עבור החברים והמשפחה באנגליה. החתונה עצמה נערכה חודשיים קודם לכן בטוסון שבאריזונה. בתמונה הנהדרת של זאק, אפשר לראות שמשמאלו של זאק בלהקת החתונות הזו, הופיע לא אחר מאשר פול מקרטני שניגן על גיטרת בס רגילה הפוכה (שלא מותאמת לשמאליים) וג'ים קפאלדי על התופים. בתמונה חדשה שפרסמה פאטי בויד בספר החדש שלה My Life in Pictures, אפשר לראות הרחבה לתמונה של זאק מהמסיבה באנגליה. התמונה החדשה חושפת ומראה לנו מי עוד היה שם משמאלו של פול. ולא זו לא היתה גיטרת ההופנר שלו. זה היה ג'ורג' הריסון שניגן גיטרה. אמנם זה לא נראה בתמונות הללו, אבל יש הטוענים שגם רינגו שנכח שם עלה בשלב מסויים לבמה וה'ת'ריטלז' הופיעו בפעם הראשונה מאז ההופעה על הגג יחד על במה כלשהי וביצעו כמה שירים בניהם את שיר הנושא של 'סרג'נט פפר' ואת 'גט בק'. מדוע ג'ון לא היה שם? ובכן הדיעות חלוקות. פאטי בויד סיפרה שבעיות הויזה שלו בארה"ב מנעו ממנו להגיע, למרות שידוע שהן נפתרו קודם לכן. קלפטון טען שהזמנה אכן נשלחה אליו, אבל ג'ון צוטט כשהוא אומר: "הייתי מגיע אם הייתי יודע". נתפשר על כך שההזמנה הלכה לאיבוד בדואר. אנחנו בוודאות הפסדנו איחוד של הביטלס. הנה שלושת הביטלס במסיבת החתונה באנגליה בתמונה שצולמה על ידי לינדה מקרטני, יחד עם לוני דונאגן שהיה אחד מאבות הסקיפל בבריטניה ואחת הסיבות להקמת הקוורימן.

יום בהיר אחד הודיע פול מקרטני שהוא הולך להוציא אלבום חדש. הוא שיגע את כל מעריציו עם רמזים מטרימים ברשתות החברתיות ולאחר מכן יצא במערכת יחסי ציבור משומנת ומסיבית. אולי מסיבית מדי. אבל מעבר לעובדה שהוא הצליח להגיע לכל סוגי הקהלים עם שלל ההופעות שלו בכל מקום אפשרי (סרטון הקארפול קריוקי שלו היה הצלחה מסחררת והוידאו הכי נצפה ביוטיוב באנגליה השנה), הוא גרם לי (גיא) ולמעריצים לחשש גדול. הוא נראה חלש. לעיתים כאילו הוא מתקשה לדבר ממש. כמו הרבה מעריצים, גם אני הרגשתי שלאור מצבו הפיזי והווקאלי, סיבוב ההופעות החדש עליו הודיע יכול להיות סיבוב ההופעות האחרון שלו. מעין סיבוב פרידה. גם אני, כמו המוני מעריצים בכל העולם, ניסיתי את מזלי בקניית כרטיס להופעה ברגע שהמכירה נפתחה, רק כדי לגלות שזו לא משימה פשוטה כל כך. לעיתים היה נדמה כי ההופעות של מקרטני הפכו לסולד אאוט עוד לפני שמכירת הכרטיסים בכלל התחילה. כך מצאתי עצמי בשבוע שעבר, עם ישראלים רבים, בכפור של קראקוב, מקום שרק פול מקרטני יכול להביא אותי אליו. אני וסיבובי ההופעות של מקרטני זה סיפור רב שנים. מכירים את הילד הקטן הנודניק שחייב לקבל את מה שהוא רוצה אחרת הוא מתלונן, גם אם הוא עדיין מקבל כל כך הרבה? אז זה אני. אבל לפני שאסביר לכם מה הבעיה שלי (הפסיכולוג שלי כבר התייאש ממני בנושא הזה), אנסה לכתוב את ההתרשמות שלי מהמופע, מנקודת מבטו של אדם נורמלי (עד כמה שאני יכול לנסות לדמות אדם כזה). פול מקרטני – הופעה בקרקוב מאת: אדם נורמלי. בדרך משדה התעופה למלון מקבל את פנינו שלט ענק עליו נכתב – קראקוב מברכת את פול מקרטני לרגל הגעתו. אני לא יכול שלא להתרגש. אני ופול הולכים להיפגש פנים אל מסך/דמות רחוקה, אחרי כל כך הרבה שנים (10 אם אתם רוצים לדייק). כלומר אני ופול נפגשים המון. לפי הסיכום של ספוטיפיי שמעתי אותו השנה יותר מכל אמן אחר (כולל הביטלס), אבל ניתן לייחס את העובדה הזו לכך שהוא הוציא אלבום חדש ושבנוסף כתבתי עליו הרבה מאוד פוסטים שהחזירו אותי להאזין שוב ושוב לאלבומים עליהם כתבתי. יום לפני ההופעה זכיתי להיפגש עם חובבי ביטלס נפלאים מארץ הקודש, וכולנו ישבנו והתרגשנו יחדיו. אין כיף גדול יותר למעריץ מאשר לשבת עם מעריצים אחרים ולרייר על מושאי ההערצה שלכם. וכך, נישא על אדי ההתלהבות שלי הגענו אני וזוגתי לאולם טאורון. אולם ענק, קהל ענק, ומולי, אי שם באופק יש במה ושני מסכי ענק בצידיה. לא בדקתי מה יהיו השירים אותם יבצע פול. גם לא הקשבתי לקטעים מהופעות קודמות בסיבוב הזה. רציתי להיות מופתע, עד כמה שאפשר, וקיוויתי שאותו איש שביר שהופיע בסיבוב קידום האלבום, יחזיק מעמד. ואז עולה לבמה בחור צעיר בן 76 ונותן 3 שעות של הופעה שבסופה הוא נראה עייף פחות ממני. חיית הבמה הזו לא עוצרת לרגע במופע עמוס אנרגיה שמכיל קטעי רוק לא פחות מאשר בלדות. נכון. הקול שלו סדוק ואולי לא הייתי מקשיב לאלבום של ההופעה הזו, אבל בתוך האנרגיה המטורפת שמוקרנת מהבמה זה עניין זניח למדי (מה גם שההרכב שלו מגבה אותו בצורה יפה מאוד מבחינה ווקאלית). פשוט אי אפשר להזיז את העיניים ממנו. הוא שופע קסם וקסמו מהלך עליך מיד. רב מג אמיתי. כפי שאתם יכולים בוודאי לנחש, לא מדובר במופע אוונגרד אלא בשואו מתוזמן ומתוקתק. כל בדיחה מתוזמנת, כל משפט בפולנית מגיע במקום כדי להתקבל במחיאות כפיים. פול היה מאז ומעולם מכונת יחסי ציבור משומנת. הוא יודע מה הקהל רוצה והוא נותן לו את זה ובכמויות. החשודים המיידיים נמצאים במופע – היי ג’וד, Let it be, Can’t buy me love, Back to the U.S.S.R. הוא שר את Something לזכר ג’ורג’ ואת Here today הנפלא שכתב לאחר רצח ג’ון. הוא עושה את זה באופן קבוע, ועדיין תמיד מרגש לשמוע אותם. הוא מתבל עם להיטים של להקת “כנפיים” הנהדרת – Let them in, Band on the run ו-Live and let die שבו אפקטים פירוטכניים מלהיבים את הקהל. שינוי מבורך מההופעות הרגילות שלו בשנים האחרונות, היא תוספת של נגני כלי נשיפה. הם מוסיפים צבע לכל שיר שהם מופיעים בו והביצוע איתם ל-Letting go של “כנפיים” היה מבחינתי משיאי המופע. לשמחתי מקרטני נאות לשיר את השיר הכי יפה שכתב אי פעם, Maybe I’m Amazed וכך לא נאלצתי להפגין נגדו בסוף ההופעה. ברגע יפה מאוד, אולי היפה ביותר במופע, הלהקה כולה מתקדמת לקדמת הבמה, מאחוריהם מופיע בית עץ ישן, ומקרטני שר כמה שירים ישנים מאוד. בינהם השיר הראשון שלו שהוקלט על ידי הקוורימן (הביטלס בגרסתם הראשונית) בשנת 1958, In spite of all the danger. וכך 60 שנים אחרי ההקלטה הראשונה ההיא, בה אף אחד מהם לא יכול היה אפילו לחלום על העתיד המצפה להם, עומד מקרטני על הבמה מול אינסוף בני אדם שמרעיפים עליו אהבה. הוא ממשיך ושר את Love me do, שהיה הסינגל הראשון שהביטלס הוציאו בשנת 1962. את השיר הוא מקדיש לג’ורג’ מרטין. זו הקדשה מרגשת מאוד. מרטין רצה שהסינגל הראשון של הביטלס יהיה שיר אחר שהביא מכותב חיצוני, אבל נאות ללכת עם הבקשה שלהם שהסינגל הראשון שלהם יהיה מקורי, עניין לא פעוט בתקופה ההיא. באופן מפתיע, שיאי המופע מגיעים דווקא ברגעי הרוקנרול, ובשירים שפחות אהובים עלי. Birthday, שיר בינוני למדי, נשמע נפלא. כך גם Back to the U.S.S.R. אבל הכי נפלא הוא הביצוע לHelter Skelter, שיר שבאופן אישי אני חושב שהוא סתמי לחלוטין. מי שלא היה במופע לא יבין כמה אנרגיה קיימת בביצוע הזה. חלק נכבד ממנו מגיע ממסכי הוידאו שבצידי הבמה ומאחורי הלהקה. עבודת הוידאו באופן כללי היא משובחת במיוחד ותורמת מאוד לכל אורך המופע. היא גם מדגישה משהו נוסף – מקרטני כבר לא מרגיש צורך ליצור שום חציצה בינו לבין הביטלס. כמות הפעמים שחברי הביטלס נראים על המסכים לאורך המופע היא מפתיעה מאוד. את המופע הוא מסיים בסיום המפואר של סוף מחרוזת אבי רואד – Golden slumbers/Carry that weight/The end. באמת שאין יותר מושלם מזה. כשהמופע מסתיים ואתה מתחיל לצאת החוצה עם המוני המעריצים, אתה קולט ששמעת עכשיו כמעט 40 שירים וזה לא מתחיל אפילו לגרד את כמות השירים שהיוצר הענק הזה כתב. הוא יכול לצאת לסיבוב הופעות בו ישיר בכל מופע שירים אחרים ועדיין ישארו לו שירים שלא יספיק לבצע. בסופו של דבר מסתבר שהוא פשוט עבד עלינו עם המראה השברירי. לא רק שהוא בכושר מעולה, נראה שהוא לא מתכנן ללכת לשום מקום בזמן הקרוב וטוב שכך, כי אני חייב לראות אותו שוב. בשנה הבאה בתל אביב הבנויה. עד כאן האדם הנורמלי. והנה מגיע הנודניק. פול מקרטני – הופעה בקרקוב מאת: נודניק. כל מי שמכיר אותי יודע שפול מקרטני הוא אחד האמנים האהובים עליי. אז למה אני לא יכול להנות הנאה שלמה בהופעה שלו בלי להרגיש פספוס? השואו שהוא נותן הוא יוצא מן הכלל. הלהקה שלו מצויינת, על השירים אין מה לדבר. אז מה הבעייה שלי? הרגש. זה לא מופע מרגש. המעמד מרגש. לראות אותו בשר ודם זה מרגש. אבל המוסיקה, שבאלבומים כל כך מרגשת אותי, לא מרגשת אותי במופע. הוא מתוכנן מדי, מהוקצע מדי ומשהו שם הולך לאיבוד. זה לא מפריע להנות מההופעה ואני חושב שמדובר בהופעה מעולה, אבל את פול אני צריך כדי להתרגש, ולכן מהנה ככל שיהיה, זו הנאה שאינה שלימה. במשך שנים פול היה הביטל האהוב עליי. עם הזמן גיליתי שזה השתנה. אין לי ביטל אהוב. כל הביטלס אהובים עליי. לכל אחד היתה את התרומה שלו, והיא היתה מהותית. אין לי אפשרות או צורך להפריד בינהם. גם רינגו? שואלים אותי הרבה פעמים. כן. מעבר לעובדה שרינגו היתה הדמות שהצליחה לגשר בין החברים ברגעי המשבר, השירים שאני הכי אוהב של הביטלס – “יום בחיים”, “גשם”, “שדות תות לנצח” – לא היו נשמעים אותו דבר בלעדיו. רינגו הוא מתופף נפלא והטוב ביותר לביטלס. אבל מרגע שהביטלס התפרקו, אני הפסקתי לשפוט אותם כביטלס. אלה 4 אנשים עם קריירת סולו. לג’ון היתה קריירה בעייתית, אבל למזלנו הוא היה כל כך מוכשר, שגם באלבומים חלשים יש מספיק פנינים. הרצח שלו גזל מאיתנו עושר יצירתי עצום. קריירת הסולו של ג’ורג’ היא בעייתית אף יותר, ולמרות האהבה שלי אליו כדמות והחיבה הגדולה שאני רוחש לאלבומים מסוימים, היא פחות מעניינת לטעמי מאלו של פול וג’ון. רינגו לא באמת עניין אותי מחוץ לביטלס אף פעם. אבל פול בפני עצמו כאמן סולו, הפך בגיל צעיר מאוד שלי לאחד האמנים האהובים עליי ביותר. מבחינה מוסיקלית מדובר באחד מהיוצרים המבריקים ביותר שקיימים, ועל אף הנטייה השגויה לראות בו מלך השמאלץ או זה שכותב שטויות כשג’ון לא נמצא כדי לאזן אותו ולהחזיק לו את היד, מדובר באמן שלא הפסיק לנסות לחדש לעצמו, גם אם לא תמיד זה הורגש ביצירה הסופית. יותר מהכל, פול מרגש אותי. השירים שלו, העיבודים שלו, הקול שלו. אפילו באלבום החדש שלו, שהוא מקסים, גם אם רחוק משיאו, יש מספיק רגעים שגורמים לי להתרגש ולהודות על עצם קיומו. כמעריץ אובססיבי של פול מקרטני אני נמצא במקום בודד מאוד כשזה מגיע להופעות שלו. לא דחוף לי לשמוע שירים של הביטלס בהופעות שלו. טוב, הייתי עדין. אני לא רוצה לשמוע ביטלס בהופעות שלו. הביטלס היו הביטלס. אף אחד לא מבצע אותם כמו שצריך לטעמי. גם הוא לא. תשאלו, “היי ג’וד” לא נשמע טוב בהופעה? נשמע אחלה. תמשיכו ותגידו – אבל אתה אמרת ש”הלטר סקלטר” היה משיאי המופע. נכון. זאת מכיון שמדובר במופע עם המון שירי ביטלס. גם הפעם, כמו בהופעה שצפיתי בה בישראל, הביצועים הטובים ביותר היו לשירי סולו שלו ולשירים של להקת “כנפיים”. אין מה לעשות, אלה החומרים שלו. לא שורה מעליהם הילה מטורפת של להקה קדושה. יש בהם משהו חי יותר. למקרטני כאמן סולו יש כל כך הרבה שירים טובים. שירי הביטלס באים על חשבון שירי הסולו שלו. מכיון שכך, השירים שלו שכן נכנסים הם הלהיטים ששמענו שוב ושוב. אם הוא היה מופיע בהופעה המורכבת רק משיריו, היינו מצליחים לשמוע שירים מעולים שלא נשאר להם מקום במצב הנוכחי. יש לי פנטזיה שיום אחד הוא יודיע על מופע רק משירי שנות הסולו שלו. מופע בו רק המעריצים יבחרו איזה שירים הוא ישיר. אני אטוס לראות את המופע הזה בכל מקום בו יתרחש. אבל זה לא יקרה. גם הוא יודע שאם הוא לא היה שר שירים של הביטלס הוא לא היה ממלא אולמות באופן שבו הוא ממלא אותם כיום. מי רוצה לשמוע את Morse moose and the grey goose? אין שם אפילו נה נה נה נה. בסופו של דבר אל תטעו, אני לוקח בשתי ידיים את מה שנותנים לי ומקווה שהוא ימשיך להופיע עוד ועוד. אני יודע שאני מחכה כבר לפעם הבאה שאראה אותו. כך, גם בפעם הבאה, אוכל לצאת כשאני מאושר ומוקסם וגם קצת מאוכזב. ככה זה בחיים. התמונות באדיבות Mati Levy המקסימה. #קרקוב

ב 30 בינואר 1969, רגע השיא של חודש החזרות וההקלטות באולפנים שונים הגיע עבור פרויקט Get Back. הביטלס עולים אחר כבוד לגג משרדי אפל ברחוב סביל רואו שבלונדון ונותנים את מה שהוגדרה ההופעה הפומבית האחרונה של הביטלס כשהם מוקלטים ומוסרטים. ביום המחרת, ב 31 בינואר 1969, הביטלס מגיעים לאולפני אפל למה שיהיה היום האחרון וה 20 של הפרויקט. ביום הזה מתבצעות השלמות לפרויקט ובמיוחד לשירים שנשארו מאחור ולא בוצעו בהופעה על הגג. חוץ מההשלמות שנעשו עבור הפרויקט, שיר שתחילת העבודה עליו החלה ב 28 בינואר, ממש יום לפני ההופעה ההיסטורית על הגג, וגם ביום ההופעה עצמו נשמע מדי פעם, ממשיך להישמע גם יום לאחריה – השיר נקרא באותו זמן I Want You. מבנה השיר מבוסס על שיר של מל טורמה בשם Coming home baby מ 1961. הקלטה משוערת של הביטלס מה 31 בינואר עם מקרטני על הקולות: סשן נוסף מתרחש איפשהו בין היום הזה ובין ה 22 לפברואר – משערים שב 20 לפברואר, וזאת מכיוון שג’ורג’ הריסון היה מאושפז בתחילתו של החודש עקב זיהום שקיבל שגרר את הוצאת שקדיו. עדיין תאריכה המדוייק של הפגישה נותר בגדר תעלומה ומעריצים אדוקים אף מכנים את הפגישה The mystery session. הפגישה מתרחשת באולפני אפל שבסביל רואו. מקרטני שכהרגלו נמצא כבר בראש בפרויקט הבא, וכיאה לכך, כמו שהסיר את השפם של פפר מיד עם סיום העבודות, מגיע מסופר ונטול זקן העבות שעיטר את פניו במהלך פרויקט get back. בפגישה הזו שכנראה כללה חזרה על שירים חדשים, ממשיכים לעבוד גם כן על I Want You. תמונות מהפגישה המסתורית מצורפות לספר שליווה את האלבום let it be ותמונה אחת מהפגישה מופיעה בספר שליווה את יציאת קופסת אלבומי הויניל של הלהקה ב 2012. הנה כמה תמונות מה mystery session: התמונה מהפגישה המסתורית שראתה אור בקופסת הסטריאו מ 2012 ב 22 בפברואר נקבע סשן באולפני טרידנט בלונדון ו 35 טייקים מוקלטים לשיר באותו היום יחד עם בילי פרסטון. את ההקלטות האלו מפיק גלין ג’ונס – מי שליווה את פרויקט Get Back מצד הסאונד ויעשה נסיונות להפיק את האלבום מתוך התוצרים שהקליט שם. הביטלס לא היו מרוצים מעבודתו ודחו את 2 הנסיונות שלו לייצר אלבום עד שלבסוף הועברו החומרים לפיל ספקטור במרץ 1970. כמובן שגלין לא נשאר חייב וכינה את התוצר של פיל בכל הזדמנות Bunch of Garbage. ג’ורג’ במיטת חוליו – פברואר 1969 הטייקים המצטיינים ל I Want You מאותו יום הקלטות בטריידנט היו 9, 20 ו 32, ולמחרת, ב 23 בפברואר מיוצר מהם מיקס מונו. מסיבות שונות, המשך העבודה על השיר נדחקת עד ל 19 באפריל: רינגו מחוייב לסרט the magic christian ולנון נשכב לו עם יוקו על מיטה במלון הילטון באמסטרדם. אחד המראיינים שהגיעו לראיין את לנון ואונו לרגל מחאת השלום שנערכה באמסטרדם ,היה כתב צעיר של קול ישראל בשם עקיבא נוף שהיה סטודנט באמסטרדם (לימים חבר כנסת) – נוף היה גם פיזמונאי שבין שיריו המוכרים “מים לדוד המלך”. באותה פגישה שנפתחה עם הכרזתו של לנון: let the voice of Israel in, ניגן לנון גרסה אקוסטית של I want you עבור עקיבא נוף. לנון אף הגדיל לעשות ושר שיר שכתב עקיבא נוף על ירושלים בעברית בשם “השבועה לירושלים”. עקיבא נוף יחד עם יוקו וג’ון אפשר לשמוע זאת כאן: עקיבא נוף סיפר: “לנון היה בטוח שמדובר בשיר מיסטי ממש, בגלל המנגינה ובגלל איזכור שמה של ירושלים בשיר”, רק אחרי שהקליט הוא שואל/אומר, לפתע, בחצי חרדה, – “זה לא שיר שובניסטי, אני מקווה”. – “ריאליסטי”, אני משיב. “בישראל לא רצו לקבל אותנו” מעלה ג’ון זכרון עבר, על החלטה בדרג של ממשלה (רוה”מ גולדה, שר החינוך ארן) לאסור הופעתם בארץ. “ומפני שבקשנו לבוא לישראל, סרבו המצרים להתיר לנו כניסה למצרים, כך שלא הגענו בכלל למזרח התיכון”. ‘האם הייתם רוצים להיות בישראל ולהיפגש עם אנשיה?’ אני שואל, ויוקו משיבה מיד: ‘אנחנו פוגשים אותם ברגע זה, באמצעות מחשבותינו. אנחנו כעת פה, באמסטרדם, אבל מחשבותינו עם כל המתגעגעים לשלום בעולם’. ‘הנה’, מוסיף ג’ון, ‘מחשבותינו נפגשו והתאהבנו’. ‘איפה, באמת, ניפגשתם?’, אני שואל, וג’ון משיב ומספר: – ‘ליוקו היתה תערוכה בלונדון, ובאתי לצפות בה. הכלל באותה תערוכה היה כי על הצופה הוטל להרכיב את היצירה המלאה, מחומרים נתונים שהכינה יוקו. הייתי שם, והיתה בינינו קומניקציה. זה היה מאד רגוע; היו בינינו גם רגעים אלימים, אנחנו באנו מעולמות שונים, וכשניפגשנו והצלחנו ליצור בינינו קשר מלא, חשבנו: – אם אנחנו, מעולמות שונים, יכולים להתקשר, אולי יוכלו גם האחרים”. את עקיבא נוף מתראיין על אותו מפגש נדיר, אפשר לראות כאן: ב 19 באפריל 1969 הביטלס כאמור חזרו לעבוד על השיר באולפני אבי רואד, הפעם רק ג’ון וג’ורג’ והמפיק היה כריס תומס. כשמסיימים השניים להקליט השלמות עבור old brown shoe של ג’ורג’, הם עוברים לעבוד על I want you. העבודה התבססה על המיקס שנעשה ב 23 בפברואר ועליו מוסיפים השניים שכבות על שכבות של ארפג’ים (פריטה של כמה צלילים באופן רפטטיבי) של גיטרות – הסשן מסתיים במיקס סטריאו. טכנאי שנכח באולפן בשם ג’ף ג’ארט מספר: “ג’ון וג’ורג’ היו בפינה השמאלית הרחוקה של אולפן מספר שתיים כדי לעבוד על הגיטרות האלו. הם רצו צליל מאסיבי, כך שהם המשיכו להוסיף עוד ועוד, שוב ושוב.” יומיים אחר כך, ב 20 באפריל, מתווספים תופי קונגה ואורגן האמונד למיקס. המיקס נחשב לגמור (חוץ מהשירה) ואופסן עד ל 8 באוגוסט, באותו היום היו עסוקים הביטלס בצילום עטיפת האלבום abbey road. לאחר מכן הם נכנסים חזרה לאולפן לעבוד ומתחילים בצורה לא אופיינית דווקא מהמיקס שנעשה ב 23 לפברואר. עליו מוסיפים “רעש לבן” שיוצר על ידי הריסון בסינתיסייזר מוג החדש שהוא הביא לאולפן – ב”מוג” נעשה שימוש עבור עוד 3 שירים באייבי רואד: Maxwell’s Silver Hammer, here comes the sun, because. ביום האחרון לעבודה על השיר ,ה 11 לאוגוסט, מוקלטים קולותיהם של ג’ון פול וג’ורג’ בקטע של “she’s so heavy” כשהם מוכפלים כדי ליצור הרגשה של שישה קולות. ביום הזה נקבע גם שמו של השיר כ (I Want You (She’s So Heavy. אתם בטח תוהים בניכם לבין עצמכם האם ג’ון חשב שיוקו העלתה במשקלה, אבל לא מדובר כלל וכלל בעינייני משקל. המילה Heavy היוותה סלנג למשהו שהוא דווקא עמוק ומעניין. ב 20 באוגוסט במיקס הסופי נעשה גם החיתוך הדרמטי בסופו של השיר שעל פי לנון יהווה “סוף מפתיע”. אורכו של השיר הוא 7:47, מקום שני ברשימת השירים הארוכים ביותר של הביטלס – הראשון הוא Revolution 9. פשלונות קטנטונת שנכנסה למיקס הסופי היא איפשהו בדקה ה 4:30 בה שומעים ממש חלש מישהו שאומר What was that about!?” כנראה תגובה על הצרחה מקפיאת הדם של לנון. הביקורות כתבו על מילות השיר שהם משעממות ושלנון איבד את כישרונו למילים. לנון הגיב: “בעיני זו ליריקה טובה יותר מוולרוס או אלינור ריגבי, ואם אני רוצה אני אכתוב שירים בלי מילים או מילה אחת … אולי זו ההשפעה של יוקו”. התוצאה הסופית המופתית: