בשבוע שעבר הלך פטס דומינו לעולמו בגיל 89.
יש ויכוחים רבים על מהו שיר הרוקנרול הראשון. יש שמגיעים עד 1915 עם החיפושים. רבים יסכימו ששירו של דומינו The Fat Man מ-1949 הוא ללא ספק אחד מהראשונים. פטס מכה על הקלידים באגרסיביות כשהוא מלווה בגיטרה, תופים וסקסופון ושר בקולו האקספרסיבי, כולל יבבות רוקנרול.
השיר התבסס על Junkers’ Blues קטע מ-1940 שהוקלט במקור על ידי ג’ק דופרי.
פטס החליף את המילים שעסקו בהתמכרות להרואין, קוקאין ומריחואנה במילים שעסקו בגודלו ויכולותיו –
I weigh two hundred pounds, all the girls love me, because I know my way around
השיר היה לסינגל הרוק הראשון שנמכר במליון עותקים והפך את דומינו בין לילה מקלידן בלהקה מקומית בניו אורלינס לכוכב ענק. אפילו אלביס קרא לו “המלך האמיתי של הרוקנרול”
שמו המלא היה אנטואן דומינו ג’וניור, אבל כולם קראו לו פטס. הוא הצליח בשנות ה-50 לעשות משהו מאוד ייחודי באמריקה – למרות שהסינגלים שהוציא היו מושרשים בג’ז ואר. נ. בי. של ניו אורלינס, העיבודים שלהם גרמו לו להתחבב על הקהל הצעיר והרחב יותר שאהב רוקנרול וכך הצליח להתברג גם למצעדי האר. אנ. בי. וגם למצעדי המוסיקה הפופולרית של בילבורד עם כמות מרשימה של סינגלים.
למרות ההצלחה שלו הוא חי חיים רגועים מאוד רחוק מאור הזרקורים. אולי בגלל זה הוא מעט נשכח עם השנים.
השיר הידוע ביותר שלו היה Ain’t that a shame שהיה ללהיט ענק.
בסך הכל מכר דומינו יותר מ-60 מליון סינגלים ותקליטים בין 1950 ל-1963 והגיע למצעדי הבילבורד 63 פעמים למצעד הפופ ו-59 פעמים למצעד האר.אנ. בי. – יותר מצ’אק ברי, ליטל ריצ’רדס ובאדי הולי יחדיו.
הביטלס הגדירו אותו כאחת ההשפעות הגדולות ביותר עליהם. הריסון סיפר ש-I’m in love again של פטס היה שיר הרוקנרול הראשון שהוא שמע ו-Ain’t that a shame שהוזכר כבר, היה השיר הראשון שלנון למד לנגן.
לראשונה הביטלס ראו את פטס דומינו בסרט The Girl Can’t Help It. על צפייה משותפת של הביטלס בסרט תוכלו לקרוא בפוסט שכתבנו. זה רק תרם להערצה שלהם אותו.
כשהביטלס הגיעו בספטמבר 1964 לניו אורלינס כדי להופיע בעיר, היו להם 2 בקשות עיקריות – שביום שלאחר המופע יהיה להם יום חופש בעיר כדי לספוג את האווירה שלה ולפגוש את פטס דומינו, האליל שלהם.
יום החופש אכן נקבע בלו”ז, אבל ברגע האחרון נוספה להם הופעה בקנזס סיטי (לפי הדיווחים תמורת 150,000 דולר – סכום שהיה גבוה פי 6 מהסכום הרגיל אותו דרשו להופעה), דבר שהשאיר להם פחות מ-24 שעות בניו אורלינס (באותו סיבוב הופעות הם הופיעו ב-25 ערים ב-30 יום).
אבל על המפגש עם דומינו לא הסכימו לוותר. מספר ברוס ספייזר, מומחה ביטלס שכתב מספר ספרים-
הביטלס עם קלארנס “פרוגמן” הנרי
המוזיקאי קלארנס “פרוגמן” הנרי, שהיה בעצמו מניו אורלינס, השתתף כאחד ממופעי הפתיחה במופע של הביטלס בסיטי פארק, ניו אורלינס. הוא הצטרף למסע ההופעות של הביטלס באמצע הדרך כמחליף ל-Righteous Brothers שעזבו את מסע ההופעות אחרי שהתעייפו מלשמוע את הקריאות “אנחנו רוצים את הביטלס!” במהלך ההופעות שלהם. הנרי פתח 18 הופעות של הביטלס בשנת 1964 בסיבוב ההופעות האמריקני.
ספייזר מספר שהנרי, אחרי שלמד עד כמה הביטלס אוהבים את דומינו, אמר להם שהוא ינסה לסדר להם פגישה איתו. כתב מסויים פרסם בזמנו שהם נסעו לכתובת ביתו של דומינו, רק כדי לגלות שהוא לא היה בבית. ככל הנראה זה לא נכון. הבעייה היתה למצוא את פטס בזמן כל כך קצר כיון שהוא לא נהג להסתובב במקומות הקבועים של הברנז’ה המוסיקלית. לבסוף מצא אותו הנרי, לפי מה שסיפר מקרטני במסיבת עיתונאים שנערכה למחרת בקנזאס סיטי – במכולת כשהוא קונה מצרכים לביתו.
הביטלס עם פטס דומינו
בסופו של דבר דומינו וחברו הטוב (שגם היה המנהל שלו) הובאו אל הטריילר ששימש כמאחורי הקלעים למשתתפי המופע. שם הלהקה ודומינו בילו כשעה כשהם מנגנים ושרים, מצטלמים (“בשביל הילדים” אמר לנון) ומדברים. לאחר המפגש עלו הביטלס להופיע לפני קהל של 12 אלף איש במופע שהיה סולד אאוט. מניו אורלינס ראו בסופו של דבר רק את חדר המלון ואת פטס.
אחרי שעזבו את ניו אורלינס והגיעו לקנזאס סיטי, הלהקה נשאלה אם יש מקום באמריקה שהם היו רוצים לראות. ג’ון ענה – ניו אורלינס הוא אחד המקומות האלה.
הביטלס עם פטס דומינו
פטס דומינו נשאל מאוחר יותר אם הוא זכה לפגוש את הביטלס כשהם היו בניו אורלינס, תשובתו הידועה היתה “לא, הם זכו לפגוש אותי”.
ההצלחה של דומינו במצעדים דעכה משנת 1963. חברת התקליטים בה הקליט מאז שנות החמישים נמכרה והוא עבר לחברה אחרת, שם הכריחו אותו להפסיק להקליט בניו אורלינס ולעבור להקליט בנאשוויל. הם גם הורו לו לעבוד עם מפיקים ומעבדים חדשים ושברו את רצף הלהיטים והשנים הרבות בהם עבד עם דייב ברתולומיאו, שעיבד, הפיק והיה שותף לכתיבה ברבים מהסינגלים המצליחים של דומינו.
דומינו המשיך להקליט עד שנות ה-70 והמשיך להופיע בעולם עד אמצע שנות ה-90. לאחר מכן הופיע רק בניו אורלינס. ב-1986 היה אחד האמנים הראשונים שנכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול.
לאחר מותו ספד לו פול מקרטני וזה יפה בשפת המקור-
Rest in peace Fats Domino, the great rock ’n’ roll pianist and singer who thrilled us in our early days in Liverpool. His hit records like ‘Ain’t That A Shame’, ‘Blueberry Hill’, ‘I’m In Love Again’ and many others introduced us to the sounds of New Orleans rock ‘n’ roll. We were excited to meet Fats once in his home town of New Orleans. He was wearing a huge star spangled diamond encrusted watch which was our first encounter with bling! His voice, piano playing and musical style was a huge influence on us and his appearance in the film ‘The Girl Can’t Help It’ was truly magnificent. As one of my favorite rock ‘n’ roll singers, I will remember him fondly and always think of him with that twinkle in his eye. I read that he had eight children. He himself was named Antoine. His kids were named Antoine III, Anatole, Andre, Antonio, Antoinette, Andrea, Anola and Adonica. Now that is pure Fats!
בעתיד נכתוב על “ליידי מדונה” שנכתב בהשראה ישירה של דומינו. היום נשמיע לכם כמה ביצועים של דומינו לשירים של הביטלס וכמה ביצועים של חברי הביטלס לשירים שלו –
את ליידי מדונה (שכאמור נכתב בהשראתו) הקליט דומינו עוד בשנת 1968 –
באותו אלבום חידש גם את Lovely Rita ועשה את זה נפלא –
והנה עוד ביצוע מוצלח. הפעם ל – Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey.
לנון חזר ל-Ain’t that a shame כשהקליט את אלבום הקאברים שלו באמצע שנות ה-70. לצערי הביצוע של השיר חלש מאוד.
מקרטני הקליט את השיר לאלבום שהוציא במיוחד עבור הקהל הרוסי בשנת 1988 ושכלל שירים שגדל עליהם. בעיני הוא עשה את זה טוב יותר. זה היה אחד מתוך 3 שירים של דומינו שביצע באלבום ההוא.
וזה מקרטני מבצע את I Want To Walk You Home. השיר יצא כחלק מאלבום מחווה לפטס דומינו שיצא ב-2007.
ב-2009 הוציא קלאוס פורמן (חברם של הביטלס מימי המבורג העליזים, מי שעיצב את העטיפה של ריבולבר וניגן בס ב”פלסטיק אונו בנד”) אלבום בשם Voormann & Friends-A Sideman’s Journey במסגרתו חברו לפורמן רינגו ופול לביצוע שירו של פטס דומינו I’m In Love Again (שכזכור היה שיר הרוק הראשון שהריסון זכר ששמע).