top of page

פיט טאונסנד ופול מקרטני

בוקר טוב ושבוע שקט ומצויין.

בשבוע שעבר חגג פיט טאונסנד, גיטריסט וכותב שירים ואגדה חיה בפני עצמה, את יום הולדתו ה 76. בחודש הבא יחגוג פול מקרטני את יום הולדתו ה 79 ובצומת הדרכים הזו זה מרגיש לי כמו זמן נהדר לדון ביחסי שני האישים.

למרות היותם להקות בריטיות שפעלו באותה התקופה, הביטלס ו’המי’ לא צעדו באותו הנתיב. חברי ה’מי’ היו ילידי לונדון שאמנם הושפעו גם הם מהרוקנרול האמריקאי שכבש את בריטניה, אבל העדיפו לקחת אותו מראש לצד אומנותי יותר או ה’מודי’ ססגוני, הן בסגנון הנגינה והן בלבוש. מצד שני בניגוד לביטלס הרגועים על הבמה, נהגו פיט וקית’ מון המתופף לרסק את כליהם על הבמה לקול תרועות הקהל.

בעיון בראיונות עם פיט טאונסנד לאורך השנים , אפשר להבין שהקשר בין טאנוסנד לביטלס ולמקרטני הוא אמביוולנטי.

אפתח באנקדוטה משעשעת בין שתי הלהקות שסופרה על ידי הבסיסט ג’ון אנטוויסל. הוא סיפר על ערב בהופעה בבלאקפול ב 1964 שבו ה’מי’ חיממו את הביטלס. “הביטלס חשבו שבגלל הצרחות אף אחד לא יוכל לשמוע אותם, אז למה שלא יעשו קצת כיף? אנחנו היינו מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה שם היה רמקול שהשמיע את מה שהתרחש על הבמה. תוך דקות בכינו מצחוק כששמענו מה הם שרים. הם שיבצו קללות במילות השירים שלהם”.

ג’ון אנטוויסל

אחת הפעמים הראשונות בהן איזכר פיט טאונסנד את הביטלס היו ב 1966. פיט התראיין עבור הטלוויזה וכשעלה הדיון לגבי איכות המוסיקה שמפיקה הלהקה והאם הוא חושב שהביטלס מפיקים תוצרת איכותית. הוא ענה: “זו שאלה קשה. למעשה ג’ון [אנטוויסל, הבסיסט] ואני האזנו אחה”צ לאלבום סטריאו של הביטלס שבו הקולות יוצאים מצד אחד והבאקינג טראק יוצא מצד שני ולמעשה כשאתה מאזין לבאקינג טראק ללא הקולות שלהם, הם נשמעים דיי גרועים“.


הריאיון הסרקסטי הזה חשף לראשונה את יחסי האהבה-שנאה בין פיט לביטלס, מכיוון שטאונסנד לא סלד מהם באופן מוחלט. בראיון מ 2019 הוא הודה שהוא אהב אותם. “הם היו מלאי חיים, שמחים ומצחיקים. הם היו יותר הרכב פופ מאשר מה שאני חיבבתי, אבל היה להם דימוי מדהים. הם היו פשוט מענגים. השיר הראשון שלהם ששמעתי היה Please Please Me, אבל מה שבאמת ‘העיף לי את המוח’ היה הסינגל Day Tripper והבי סייד Paperback Writer. חשבתי, וואו, שני השירים האלו ממש נהדרים. הם לא היו על התאהבות. הם לא היו על בנות, בנות, בנות. הם היו על ג’ובים באופן יצירתי. אז הבנתי שהם הולכים לעשות דברים גדולים“.

בראיון עבור הרולינג סטון בחודש שעבר לקראת יציאת הגרסא החגיגית לאלבום האייקוני והמדהים The Who Sell Out, מסר טאונסנד פרט מעניין. הוא טען שהאלבום The Who Sell Out לא הושפע מהאלבום האייקוני של הביטלס, סרג’נט פפר, אלא ההיפך הגמור הוא הנכון. האלבום של ה’מי’ שוחרר בדצמבר ולכן זה אך טבעי לחשוב שהשפעות מסרג’נט פפר חלחלו אליו, אבל טאונסנד חושב אחרת לגמרי. תוך כדי הוא גם הראה שמקרטני לא רק שלא נפגע ממה שאמר פיט על הביטלס בראיון, אלא העריץ את עבודתם: “לא לא. בחייך. הביטלס העתיקו מאתנו. פול מקרטני הגיע אליי ב’באג’ או נייל’ [המועדון] ותמיד היה מאוד מתוק אלי, אני חייב לציין זאת. אבל הוא אמר לי שהוא מאוד אהב את ה’מיני אופרה’ שלנו שנקראה A Quick One, While He’s Away. היא נכללה באלבום שקדם ל The Who Sell Out והוא אמר לי שהם חושבים על לעשות דברים דומים“.

את ה’מיני אופרה’ הזו אגב, ניגן לנון ב 10 בינואר 1969 במהלך פרויקט ‘גט בק‘ בסרקסטיות בזמן שג’ורג’ הריסון נטש בזעם את האולפן ולמעשה עזב את הביטלס. בכל אופן, פיט הבהיר שהוא לא מתכוון להאשים את הביטלס במשהו רע: “אני חושב שכל מי שהיה אומנותי אז וקצת הרפתקני – כמו הביטלס שחקרו את האולפן למקסימום, היה חושב לעשות משהו שהיה קונספטואלי“.

הוא המשיך וסיפר שהאלבום של The Who Sell Out לא תוכנן בכלל במקרו להיות ‘אלבום קונספט’ עד ליום שבו צילמו את עטיפת האלבום. “זה לא היה אלבום קונספט עד ליום שבו הגענו להצטלם בתוך ‘אמבטיית השעועית’. רק בתמונה הזו הבנו שהשם של האלבום הולך להיות The Who Sell Out שזה שם גאוני. רק אז הבנו איך הולכת להיות עטיפת האלבום. דברים זזו במהירות בימים ההם. כמה ימים לפני כן שלח לי קית’ לאמברט [מנהל הלהקה] את הצד הראשון של האלבום כדי שאאשר“.

רוג’ר דאלטרי בצילומי העטיפה לאלבום

יחסי האהבה-שנאה הללו אולי תודלקו כשקית’ מון בעת משבר בלהקת האם שלו, חיפש לעזוב ופנה למקרטני לעזרה וביקש להצטרף לביטלס. מקרטני שלח אותו לדבר עם רינגו. תוכלו לקרוא את הסיפור המלא כאן.

בביוגרפיה של פול מקרטני Many Years From Now, סיפר מקרטני שהוא הושפע לא משיר, אלא מקטע מתוך ראיון שערך פיט טאונסנד שתיאר את שיר שעדיין לא יצא – I Can See For Miles כדבר הכי רועש ובלתי מתפשר שה’מי’ עשו עד אז. מקרטני סיפר שקיבל השראה מהראיון הזה והוא התיישב לכתוב את Helter Skelter כדי שיהיה שיר מחוספס, מלוכלך עם התופים הכי רועשים שינסה להשתוות לסאונד האדיר של ה’מי’.

בפברואר השנה, חודשיים קודם לראיון ברולינג סטון, גילה פיט טאונסנד פרט נוסף מעניין. הוא זה שהשפיע על מקרטני להקליט בבית את אלבום הבכורה שלו ששוחרר ב 1970. בראיון עבור מגזין ה Uncut שנערך בפברואר השנה, נזכר טאונסנד שהוא זה שהציג למקרטני את נפלאות ההקלטה בבית כשהוא פגש אותם באולפני אולימפיק בלונדון.

“עבדתי על אלבום הסולו הראשון שלי Who Came First. פול ולינדה היו באולפן ועסקו במשהו והם הגיעו להאזין. פול שאל אותי ‘איך עשית את זה?’. אמרתי לו שהקלטתי בבית היכן שהיה לי שולחן מיקס קטן ומכונת הקלטה של שמונה ערוצים. הוא אמר: ‘פאק! עשית את זה בעצמך?’, עניתי ‘כן, אתה צריך לנסות זאת'”.

מתך עטיפת האלבום Who Came First

לפי מה שסיפר טאונסנד, לא לקח זמן רב עד שמקרטני נדבק בחיידק ההקלטה בבית. “פול התקשר אליי יום אחד מלא אנרגיה: ‘החבר’ה מ’אבי רואד’ שלחו לי מכונת שמונה ערוצים לבית בסיינט ג’ון ווד והתחלתי לעבוד”‘.

על האלבום האחרון של פוך, ‘מקרטני III’ אמר טאונסנד: “יש לו עכשיו אולפן ענק ויוקרתי בסאסאקס, הוא יכול לעשות מה שמתחשק לו. אלו כבר לא תרגילים של הקלטה מהבית“.

שיתוף הפעולה האמיתי של שתי האגדות, מקרטני את טאונסנד לקח חלק באלבום Back to the Egg – האחרון של ווינגז. טאונסנד יחד עם עוד אמנים בעלי שם אגדי הוזמן לאולפן כדי להקליט את ה’רוקסטרה’, הקטע הגרנדיוזי והקצת לא שייך לאלבום שמקרטני החליט לייצר.

כשיצא האלבום Tug of War של מקרטני, נשאל פיט לדעתו עליו באחד הראיונות. במהלך הריאיון כשהמראיין קארט לודר אמר ש’בפועל אין לאלבום הזה שום קשר לרוקנרול’, טאונסנד שאל האם מתישהו היה לפול קשר עם רוק? הוא המשיך וענה לעצמו: “לא. אף פעם לא היה לו. הייתי יכול לשבת כאן ולנהל שיחה עם פול על רוקנרול והיינו מדברים על שני דברים שונים לחלוטין. עבורי רוקנרול הם הסטונס ולפניכן, צ’אק ברי ולפני כן אולי כמה אנשים שחיו בשדה בלואיזיאנה. אבל אני לא ממש יכול לכלול בהם את הביטלס. הביטלס הסתיימו יחד עם ‘הרמן הרמיטס’. זה לא רוקנרול. הם היו תופעת פופ גדולה“.

25 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page