top of page

קרט קוביין, נירוונה והביטלס

עודכן: 2 בנוב׳ 2022


אמנים גדולים עם חשיבות עצומה למוסיקה המודרנית לא צצים בכל יום וגם לא בכל כמה שנים אבל כשזה קורה, אתה יודע שזה זה.


אתה גם יודע שזה לא ימשך הרבה זמן כי להיות אמן בכל רמ”ח אבריך, לוקח ממך את הכל, חומר הבעירה של המטאור אוזל וההתרסקות עוצמתית.


כך בסיפור של הביטלס ואולי בפרט ג’ון לנון וכך גם בסיפור של קורט קוביין וכפועל יוצא גם של נירוונה.


במחשבה ראשונה נראה שאולי ואין קשר בין הגראנג’ הבועט מאברדין הקרובה לסיאטל לבין האגדה ההיא, אבל אנחנו כבר יודעים שאיפשהו הכל מסתדר ומתקשר לכוכבים שזרחו מליברפול.


אם נתמקד מעט, נוכל להבחין בדמיון שנראה מוזר בתחילה, בין קוביין ללנון – שניהם גיטריסטים לא מהמעולים שצמחו לעולם הרוק, בעלי כריזמה אדירה וחוש הומור מעולה וסרקסטי ושניהם הובילו להקות מהמצליחות שבעידן החדש .


כשמעמיקים, זה מתחיל להראות כאילו קורט קוביין מתח את תקופת המרד של לנון ב 1968-1969 על פני כל הקריירה הקצרה שלו.


אותה תקופה בה לנון זעק ב Yer Blues – “אני בודד, רוצה למות” – קוביין פשוט יישם את מה שלנון כתב ושר עליו.


הדמיון ממשיך גם בתלאות החיים ובייסורים שמייסרים את עצמם שניהם.


אם בהפרדת הכוחות של ההורים שהשפיעה על כל מהלך חייהם, אם בהצלחה בגיל צעיר שמביאה לאובדן עשתונות יחד עם בוז שרוכש לה כל אחד מהם ואם במפלט בשימוש בסמים קשים.


הכי גרוע כמובן הוא הסוף הטראגי, כל אחד בדרכו הנוראה הוא.



“בשבע השנים הראשונות לחיי, הקשבתי אך ורק לביטלס”, סיפר קוביין.



כמו לנון, אבות משפחתו של קורט קוביין ככל הנראה הגיעו מאירלנד.


הם התיישבו בקנדה ואז בשלב מאוחר יותר נטעו את מושב הקבע שלהם במדינת וושינגטון שבארה”ב.


שם המשפחה Cobain הוא שיבוש כתיב של שם המשפחה האירי Cobane שמקורו במחוז טיירון שבצפון אירלנד.


קוביין הילד נחשף ללא מעט מוסיקה בילדותו – מתקליטי הביטלס שקיבל מדודותיו ועד לתכניות הטלוויזיה מהם ניזון.


בשלב מסוים נחשף ללהקות כמו לד זפלין, AC/DC ו Black Sabbath ומאוחר יותר ללהקות הפאנק של סוף שנות ה 70.


עוד כילד החל מנגן בפסנתר וכותב שירים לעצמו.



קורט קוביין הנער



כאמור אירוע שהשפיע על חייו התרחש בסביבות גיל 9 כשהוריו מחליטים להתגרש.


האירוע גורם לקורט הילד להפוך למופנם ולמרוחק.



” משום מה ממש התביישתי. התביישתי בהוריי. לא יכולתי להתמודד עם החברים מבית הספר.


רציתי נואשות להיות חלק ממשפחה קלאסית טיפוסית. אמא ואבא. רציתי את הביטחון הזה…”.



כשנולד אחיו החורג צ’אד מהזוגיות החדשה של אביו, הרגיש קוביין שאיבד את מעמדו והחל לשנות את התנהגותו מהקצה אל הקצה כשהוא מורד בהכל ובכולם.


בשלב מסוים הוא מוצא את עצמו מסולק מביתו וישן תחת הגשר של נהר הוישקה.



את כריס נובסליק הוא פוגש בתיכון ואחרי שחיזר אחריו זמן רב, הם מקימים הרכב שעובר גלגולים רבים ומחליף לא מעט שמות ומתופפים עד שהם מתבייתים על המתופף צ’אד צ’אנינג ב 1988.


הסינגל הראשון שהם משחררים תחת השם נירוונה היה קאבר ל Love Buzz מ 1969 של ה Shocking Blue ההולנדים עם הזמרת מריסקה ורס.






אחר צהריים אחד יושב קורט ומקשיב בלופ לאלבום Meet the Beatles שהיה האלבום הראשון שהוציאה חברת קפיטול לביטלס בארה”ב ומקביל ברובו ל with the Beatles הבריטי.


Meet the Beatles


כתוצאה מכך הוא כותב את About a Girl המלודי והפופי.


“לשים את About a Girl באלבום הבכורה שלנו היה סיכון, מאוד אהבתי פופ, ממש חיבבתי את REM, והייתי עמוק בכל מיני קטעים ישנים של שנות ה 60, אבל היה המון לחץ בתוך הסצנה החברתית הזאת, המחתרת – ממש כמו בתיכון.”



המפיק של האלבום ג’ק אנדינו דווקא היה נרגש לקבל שיר כזה מקורט וראה בו משהו שייקח את האלבום למעלה.






ב 89 יוצא אלבום הבכורה Bleach שמכיל ברובו קטעים יחסית כבדים מסצינת הגראנג’ והפאנק ואת שיר הפופ המצויין About a Girl.


האלבום לא הופך להיט אבל מקבל ביקורות מעודדות שמציינות שהפוטנציאל קיים אך עדיין לא ממומש.


האלבום כן מצליח למשוך את תשומת הלב של חברת התקליטים גפן של דיוויד גפן (שהוציאה את Double Fantasy עבור ג’ון ויוקו).



ב 1990 הם מתחילים לעבוד על אלבומם השני עם המפיק בריאן דיוויד ויג (או בכינויו הידוע יותר בוטץ’ ויג), שמוכר גם מפרויקט להקת גארבג’.


ויג שמע את האלבום הראשון של הלהקה וחשב שיש בה יותר מסצנת הגראנג’ והרעש שאותו היא מנסה למכור:



“כולם מדברים על רומן האהבה של קורט עם סצנת הפאנק, אבל הוא היה גם מעריץ ענק של הביטלס, וככל שבילינו יותר יחד, כך היה ברור שהם יותר ויותר השפיעו על כתיבת השירים שלו”.



בסוף 1990 הם חותמים עם DGC של דיוויד גפן (ראשי תיבות של David Geffen Company למי שתהה) , לייבל קטן תחת חברת התקליטים גפן הגדולה.


על הדרך מחליטים קוביין ונובסליק שהם לא ממש מרוצים מרמת התיפוף של צ’אד צ’אנינג ומחליטים למצוא לו מחליף ולאחר זמן מה מגיעים אל דייב גרוהל.


הם מתחילים בהקלטות עם שיר בשם In Bloom שניסו להקליט כבר קודם עם צ’אד.


בהקלטות מחליט ויג לחבר דווקא בין קולותיהם של קוביין ודייב גרוהל המתופף.



“הקולות שלהם נשמעו ממש מגניב יחד, וחשבתי שאולי זה ישמע טוב יותר אם גם נכפיל אותם.


קורט לא אהב את כל העניין של הכפלת הקולות, אז הייתי חייב להשתמש ברפרנס לג’ון לנון, כל פעם שהוא התנגד אמרתי ‘ג’ון לנון עשה את זה…’, ואז הוא היה מסכים…”.



המילים בשיר לגלגו על הקהל החדש שהחל לגלות אותם מחוץ לסצנת הגראנג’ המחתרתית והחל להגיע להופעות של נירוונה לאחר שהאלבום הראשון שלהם יצא:



הוא זה שאוהב את כל השירים היפים שלנו


והוא אוהב להצטרף בשירה


והוא אוהב לירות ברובה שלו


אבל הוא לא יודע מה זה אומר…



הקליפ שצילמו חברי הלהקה לשיר אחרי לא מעט ניסיונות והתחבטויות לבסוף כלל פרודיה שהגה קוביין על המופע של הביטלס אצל אד סאליבן.


הקליפ צולם בשחור לבן ונפתח כשמנחה תכנית האירוח מכריז:



“הבאים בתור, גבירותי ורבותי הם שלושה צעירים נאים מסיאטל…”.



הלהקה מופיעה בקליפ עם חליפות כפי שהיה נהוג בתחילת שנות השישים, ומדי פעם משולבים צילומים של קהל בני נוער נרגש ומשולהב ככל הנראה משנות ה60 עצמם.


מהר מאוד האידיליה הזו של שנות ה 60, מתחלפת בגראנג’ שבא לתבוע את מקומו, חברי הלהקה עוברים לשמלות ולא משאירים זכר לתפאורה ולציוד הנגינה שלהם.







את השיר שלו חייב קורט את ההצלחה והקריירה, Smells Like Teen Spirit כותב קוביין בהשפעת הפיקסיז שהעריץ:



“…ניסיתי לכתוב את שיר הפופ האולטימטיבי. בגדול פשוט ניסיתי להעתיק מהפיקסיז. אני חייב להודות בכך.


השתמשנו בתחושת הדינמיקה שלהם, להיות רכים ושקטים ואז לשיר בקול רם ונוקשה…”.



את הכותרת לשיר לוקח קוביין ממשפט שכתבה חברה על קיר “קורט מריח כמו רוח נעורים” כשהיא מתכוונת לדאורדורנט בשם Teen Spirit.


קוביין מבין את המשפט קצת אחרת וחושב שהתכוונה לכך שהוא אנרכיסט ומהפכן.


רוח הנעורים הזו מקפיצה את הלהקה קדימה כשהשיר יוצא כסינגל הראשון עבור אלבומם השני שמלווה בקליפ השנוי המחלוקת.



הנה נירוונה מבצעים את Smells Like Teen Spirit בהופעה ב 1991:






תהליך ההפקה מרובה השכבות כמו למשל בשיר Drain You שמכיל ממש “מפלי גיטרות” מזכיר את שיטת ה wall of sound של פיל ספקטור.


המפיק בוטץ’ ויג סיפר על Drain You:



“ב Drain You כנראה שברנו שיא במספר השכבות של גיטרה שבאלבום Nevermind. כמעט כמו צליל תזמורתי.


כדי שהשיר ייתן בראש מיד אחרי שורת המפתח הראשונה הייתי צריך להכפיל את הגיטרות.


במקום להכפיל, ביקשתי מקורט שפשוט ינגן שוב ושוב.


לא יודע איך שכנעתי אותו להקליט שוב ושוב את הגיטרות, אני חושב ששיקרתי כשאמרתי שהייתה בעיה בהקלטה, או שהגיטרה לא מכוונת, והוא חשב שהוא עושה כל הזמן את אותו התפקיד אבל אני כל הזמן הוספתי עוד ועוד ערוצים עד שזה נשמע כמו שיר רוק…”.







את הקטע הסוגר את האלבום Something In The Way (אין קשר להריסון), כותב קוביין על תקופת המחייה שלו מתחת לגשר למרגלות הנהר:



מתחת לגשר


בכיסוי צצה דליפה


והחיות שלכדתי


הפכו כולם להיות חיות המחמד שלי


ואני חי מדשא


ומהטפטופים מהתקרה שלי.


זה בסדר לאכול דגים


כי אין להם שום רגשות…



את השיר שר קוביין באולפן כמעט בלחישה מה שלא ממש הקל על מפיק האלבום לבצע את ההקלטה אך הוא נותן לו את החופש לבצע את השיר בדרכו.


קורט נאבק עם חברי הלהקה על מנת שיבצעו את השיר בצורה הכי רכה והכי שקטה שהם יכולים.


הנה המפיק בוץ’ ויג מפרק את השיר לגורמים באולפן:






האלבום Nevermind יוצא ב 24 בספטמבר 1991 ובעזרתו של הסינגל Smells Like Teen Spirit ששודר ברדיו ובטלוויזיה ללא הפסק, עולה אפילו על ציפיות חברת התקליטים ומצליח להגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בתחילת 1992.


האלבום מכר כ 30 מיליון עותקים ברחבי העולם עד היום.


אף אחד מהם לא היה מוכן להצלחה בסדר גודל שכזה.


סדקים מתחילים להתגלע בין חברי הלהקה. קורט שכתב את רוב השירים, מבקש להפסיק ולחלק את התמלוגים על השירים בין שלושת חברי הלהקה ולקבל נתח גדול יותר.


הלחץ מגיע גם מכיוון חברת התקליטים שרוצה לסחוט את הלימון ולקבל עוד אלבום בהקדם האפשרי, מה שמוליד אוסף חומרים מוקדמים שלהם שמתקבצים לתוך אלבום בשם Incesticide שיוצא כבר בסוף 1992.



קורט מתחיל יותר ויותר להרגיש שלא בנוח עם סטטוס כוכבי הרוק החדשים, מה שנוגד את הקונספט המקורי של להקת המחתרת שסיגלו לעצמם.


הוא מרגיש ש Nevermind לא שיקף כלל את המסר שהלהקה רוצה להעביר.


ככל שהפופולריות של נירוונה הלכה והרקיעה שחקים, כך קוביין העמיק בקונפליקט בינו ולבין עצמו עם השאלה לאן הולכת המוסיקה שלו.


מימי המחתרת כמעט ולא נותר דבר. לא לשם כיוון קוביין.


הוא מתחיל להשתמש בהרואין כדי להקל על הלחץ שהחל תובע את שלו עם כאבי בטן מוזרים שהחלו להטריד את מנוחתו.


בראיון שערכו חברי הלהקה קורט אומר בצורה מפורשת:


“בתקליט הבא אנחנו הולכים להפסיד המון מהקהל שלנו…”.



המצוקה והמרד שלו באים לידי ביטוי בטקס פרסי הווידאו לשנת 1992 שעורכת MTV רשת הטלוויזיה.


נירוונה הדבר החם ביותר בסביבה, מוזמנים לבצע שיר בטקס. קורט מבקש לבצע שיר חדש ופרובוקטיבי בשם Rape Me אבל רשת הטלוויזיה לא מוכנה בשום פנים ואופן לכך.


קורט מוותר ומצהיר שהלהקה תבצע את Lithium מתוך Nevermind.


הלהקה עולה לבמה וכאות מרד מתחיל קורט לנגן כמה שניות מ Rape Me ורק אז הלהקה עוברת לבצע את Lithium כמו שהובטח.






בפברואר 1993 נכנסים חברי הלהקה להקלטות של האלבום הבא.


הפעם ההפקה הפופית והנוצצת של בוץ’ ויג באלבום הקודם כבר לא קורצת להם והם שוכרים לתפקיד המפיק את סטיב אלביני שהפיק אלבום לפקיסיז האהובים על קוביין.


כך, חשב קורט, תחזור הלהקה לשורשים המחתרתיים שלה.


הפעם הם רוצים לתעד את הזעם, את הרעש והעוצמה והצליל המלוכלך.


קוביין המתוסכל שרוצה לחזור אחורה אפילו לזמן טרם לידתו ומעניק לאלבום את הכותרת In Utero – בתוך הרחם.


בשיר Serve the Servants הפותח את האלבום, מיד מתבהר הכיוון:


מיד אחרי האקורד הדרמטי שפותח את השיר שמזכיר את אותו אחד שפותח את A Hard Day’s Night של הביטלס, מסכם קוביין בן ה 26:



זעם הנעורים השתלם יפה


עכשיו אני משועמם וזקן…



הנה Serve the Servants מתוך מופע שעשו נירוונה עבור MTV בשם Live and Loud ב 1993





ב Radio Friendly Unit Shifter שהתחיל את דרכו בשם Nine Month Media Blackout קוביין מביע את המחאה כלפי תעשיית המוסיקה בנגינה אגרסיבית שבהחלט לא ידידותית לרדיו כלל וכלל יחד עם משפטים כמו:



לא רציתי מה שיש לי…



והשורה החוזרת שממשיכה להדהד:



מה לא בסדר איתי?



הנה השיר מאותו מופע עבור MTV ב 1993





הדראפט הראשוני ל Radio Friendly Unit Shifter



ובכל זאת, עם כל הזעם והאגרסיה האלבום נסגר עם קטע שנכתב 3 שנים לפני כן בשם All Apologies שהקדיש בהופעה לאשתו קורטני לאב ולבתו פרנסיס בין.


כשמו כן הוא, השיר מפויס ומלודי אך בפרספקטיבה של זמן התחושה היא שמדובר גם בסוג של שיר פרידה והתנצלות בפני סצנת הגארנג’ שבה “בגד”:


I take all the blame


Aqua seafoam shame


ומסתיים במשפט החוזר המיוחד


All in all is all we are







האלבום יוצא ב 21 בספטמבר 1993 ומתמקם ישירות במקום הראשון במצעד הבילבורד.


נירוונה מכריזים על סיבוב הופעות בארה”ב ומגייסים את הגיטריסט פאט סמיר כגיטריסט נוסף על הבמה.


הם מוזמנים לנגן בתכנית הדגל של רשת MTV, אנפלאגד.


התכנית הייתה אחת המצליחות והנחשבות של רשת MTV שהחלה במסורת 4 שנים לפני כן.


בתכנית אמנים ביצעו את שיריהם המוכרים בגרסאות עירומות ואקוסטיות מה שנתן להם פרשנות והסתכלות קצת אחרת.


המשא ומתן בין הלהקה לרשת הטלוויזיה התנהל במשך זמן מה. הלהקה לא ממש מתה על הפורמט האקוסטי שעורר אצל קוביין במיוחד חוסר ביטחון ועצבנות ניכרת.


לאחר שהסכימו שסט השירים שיבצעו לא יהיה לפי הנוסחה הלהיטית המקובלת במופע האנפלאגד, הם מסכימים להופיע.


במופע הם משבצים דווקא שירים שלהם שקיבלו פחות חשיפה ובטח שלא להיטים כמו Smells Like Teen Spirit.


הם מגדילים לעשות ומשבצים לא פחות מ 6 קאברים במופע כמו The man who sold the world מאלבומו השלישי של דיויד בואי, שיר של הרכב סקוטי בשם The Vaselines, גרסה לקטע הבלוז המוקדם של לֶד בֶלי Where Did You Sleep Last Night וגולת הכותרת מבחינתי, סדרה של 3 שירים של להקה בשם Meat Puppets כולם מתוך אלבומם השני.


קורט מחבב מאוד את הלהקה ומעוניין להכיר אותם לקהל הרחב ולכן הוא אף מזמין את צמד האחים קורט וכריס (כן צירוף מקרים מוזר…) לעלות ולבצע איתם את השירים במופע.





אחרי יומיים של חזרות מתוחות בהם מנסים ברשת MTV לשכנע את הלהקה ללא הועיל לשנות את רשימת השירים לשירים פופולריים יותר של הלהקה ולהוריד מהבמה את ה Meat Puppets, המופע יוצא לדרך כפי שרצתה הלהקה.


ב 18 בנובמבר 1993, הלהקה מגיעה לאולפני סוני בניו יורק כדי להקליט את המופע.


קורט מגיע כשהוא עייף עצבני וסובל מכאבי הבטן הכרוניים שליוו אותו.



המופע מסתיים עם הקאבר ל Where Did You Sleep Last Night של לֶד בֶלי כשקוביין מכריז ש “זהו השיר שנכתב על ידי המבצע האהוב עלינו ביותר”.


השיר מסתיים עם הזעקה המשכנעת של קוביין:



רעדתי כל הלילה…






עשו לעצמכם טובה ושבו לצפות בכל המופע האדיר הזה שיחד עם התפאורה המוזרה והנרות השחורים הפזורים על הבמה,רבים משווים לו את מופע הפרידה או טקס הלוייה שערך לעצמו קוביין בעודו בחיים.



בתחילת פברואר 1994, נירוונה יוצאת לסיבוב הופעות באירופה שנפתח בהופעה בטלוויזיה הצרפתית כשהם לבושים בחליפות סטייל הביטלס המוקדמים:


הנה Pennyroyal Tea מאותה הופעה:






ב 1 במרץ הם מופיעים במינכן שבגרמניה. זאת תהיה ההופעה האחרונה של קורט קוביין עם נירוונה.


ארבעה ימים אחר כך, ב 4 במרץ כשהם ברומא נמצא קורט ללא הכרה בחדר המלון והוא מובהל לבית החולים.


הנה הדיווח ברשת MTV:






כשהוא מתאושש, משכנעת אותו אשתו קורטני לאשפז את עצמו במוסד לגמילה מסמים כדי לטפל בהתמכרות שלו להרואין.


הוא מסכים ומתאשפז אך אחרי שבוע מחליט על דעת עצמו לצאת משם ולתפוס מטוס חזרה לסיאטל.


ב 8 באפריל נמצא קוביין ירוי בביתו שבסיאטל.



את הפוסט נסיים עם הקטע הקטן והיפה הזה של קוביין ישוב בביתו ומנגן לעצמו את And I love her של הביטלס.


ההקלטה נחשפה יחד עם עוד הקלטות ביתיות של קורט, בסרט התיעודי המצוין Montage of Heck שיצא ב 2015 ומספר את סיפור חייו של קורט קוביין ואת הטריילר שלו תוכלו לראות כאן:





מומלץ מאוד להכין ממחטות ולצפות בסרט הפשוט מעולה הזה.



מתוך פס הקול שלו יצא And I love her כסינגל, וככה נשמע קוביין ברגע קטן ואינטימי:







In the sun I feel as one…


שיהיה שבוע מצוין !

51 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page