top of page

מקרטני על גלגלים בשנת 1972 – פוסט אורח של נעם רפפורט

עודכן: 12 בנוב׳ 2022

היום פוסט אורח מומחה שכתב נעם רפפורט. Noam Rapaport נעם הוא מרצה, מחבר הספר ‘רוק מסביב לשעון’ ומנהל מגזין הרוק בפייסבוק ‘קרוב לקצה’. תודה לנעם !

מקרטני על גלגלים בשנת 1972

חברי להקת WINGS החדשה התאגדו ב-8 בפברואר 1972 בכניסת ביתו של פול מקרטני במרכז לונדון. המטרה הייתה לצאת משם לסיבוב הופעות בריטי מיוחד במינו. ביחד עם פול, לינדה וילדיהם היו גם המתופף דני סיוול עם אשתו מוניק וביתו הקטנה סטלה. לצידם נעמדו אנשי הצוות הטכני טרבור ג’ונס ואיאן הורן. יחד עימם נעמדו גם דני ליין והנרי מקולוק. הייתה תחושה של משפחת רוק אנד רול מגובשת ושמחה. כולם לבשו מעילי חורף גדולים על מנת להגן על עצמם מהקור המקפיא.


הפעם נסעו עם חברי הלהקה גם נשותיהם, ילדיהם וכלביהם. מקרטני ראה בכך סיבוב הופעות שדמה לקרקס נודד שמכוון את מנועיו לכל מקום שיש בו אפשרות להופיע. בתקופה הזו הוא היה עצבני וחששן מאד בנוגע ליכולותיו להופיע. בכל זאת עברו כמה שנים מאז שעלה על במה מסודרת. במעשה הקרקסי הזה הוא ראה כיצד הוא מצליח לחמוק מאנשי התקשורת שימהרו לתת ביקורות קטלניות להופעתו. הוא ראה בכך אפשרות להגיע ישירות לקהל עצמו.

למקרטני הייתה סיבה נוספת לשמוח בליבו. כמה ימים קודם לכן הוא הצליח להשלים עם ג’ון לנון. ההזמנה לפיוס הגיעה מלנון, שהזמין את פול ולינדה אליו לדירה בגריניץ’ ווילג’ שבניו יורק.

שם שוחחו שניהם ארוכות והחליטו להפסיק את ההתכתשות הפומבית שלהם ולחזור לפסים ידידותיים יותר.

בלהקה החדשה הייתה חברה לינדה, אשתו של פול, שקיבלה את תפקיד הקלידנית. לא היה לה מושג כלל כיצד לנגן בקלידים אך פול התעקש כי רצה להיות צמוד למשפחתו בסיבוב ההופעות הזה. הצעד הזה הרים גבות אצל שאר המוסיקאים שהגיעו לסיבוב. הנרי מקולוק לקח את פול לצד ושאל אותו מדוע אינו לוקח קלידן מקצועי ללהקה שלהם. מקרטני הסביר לו בפשטות שזו החלטה שלו לבדו ושאם הגיטריסט האירי רוצה להישאר אז הוא חייב לקבל אותה.

אך גם מקרטני לא תמיד היה משוכנע שזה היה רעיון טוב לשים את לינדה כקלידנית. פעם אחת הוא אף צעק עליה בכעס שיחליף אותה בבילי פרסטון (האורגניסט שניגן עם הביטלס בשנת 1969). הקולגות המוסיקליות שמסביבו החלו לעקוץ אותו באופן פומבי על העניין. אחד מהם היה מיק ג’אגר. אך פול לא וויתר. הוא ראה בכל הסיבוב הזה כניסוי אישי שלו.


כמו כן, גילו החברים שאין בעיירה אוניברסיטה ראויה להופעה שלהם. לפיכך הם חזרו לדרך. התחנה הבאה הייתה בנוטינגהאם. הם הגיעו לאוניברסיטה שם בשעה חמש אחה”צ. טרבור ג’ונס נשלח מהטרנזיט לבדוק את האולם שבתוך המבנה. בפנים הוא חיפש את המזכירה של האוניברסיטה, בחורה בשם אליין וודהאמס. ג’ונס סיפר לה שפול מקרטני מחכה בחוץ לבדוק אם יש אפשרות להופיע שם.

וודהאמס הייתה בטוחה שעושים עליה מתיחה. רק כשהובלה על ידי ג’ונס לטרנזיט וראתה מי יושב בתוכו היא נאלמה דום. חיש מהר אורגנה הופעה להרכב הזה למחרת בשעות אחר הצהריים. ההזמנה להופעה הזו נכתבה על לוח המזכירות עם מחיר כניסה של 50 פני.

השמועה שהחיפושית לשעבר הולך להופיע את הופעת הבכורה שלו שם פשטה כאש בשדה קוצים ברחבי הקמפוס. למחרת עלתה להקת WINGS בפעם הראשונה על במה. פול לבש חולצה בצבעים אדום ולבן ועליהם חליפה עם שלייקס. בקהל נכחו 800 איש. כללי הבטיחות לא איפשרו להכניס יותר מהמספר הזה לאולם. הלהקה עצמה נשמעה טובה אך עדיין מחוספסת למדי. שיר הפתיחה היה LUCILLE. אחריו הגיעה גירסה חיה של שיר המחאה שכתב GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH. השיר עדיין לא יצא על גבי סינגל. שאר המופע הורכב בעיקר משירי התקליט WILD LIFE וגם שיר מהתקליט RAM (השיר SMILE AWAY). כמו כן הם ניגנו גם ג’אם של בלוז בראשותו של מקולוק הגיטריסט. החוק היה ברור : לא לנגן אף שיר של הביטלס. לפיכך ניגנו חברי הלהקה חלק מהשירים פעמיים על מנת למלא זמן הופעה ראוי.

בסוף המופע התחלקו כל חברי הלהקה שווה בשווה במטבעות הכסף שהצטברו ממכירת הכרטיסים. לפול עצמו זו הייתה חוויה גדולה לקבל כסף אמיתי. לא משנה באיזה סכום. הוא לא קיבל מאז שנת 1962 כסף מזומן אחרי הופעות. המשכורת על הופעות הביטלס נכנסה ישירות לחשבון הבנק שלו, או יותר מאוחר לכיסוי חובות משותפים עם שאר הביטלס.

ביום השני לסיבוב ההופעות כבר החלו השמועות על סיבוב ההופעות הזה להגיע לאזני כתבי עיתונות. פול הבין שעכשיו הוא צריך להתחיל לברוח מהם על מנת לקיים את חלומו כראוי.

התחנה הבאה הייתה באוניברסיטה של LEEDS. שם כבר חיכו להם, לאכזבתם הרבה, קומץ של כתבים. פול, שראה את הכתבים, החליט באופן מיידי שהמופע שם מבוטל. כל הלהקה חזרה לטרנזיט ונסעה לכיוון YORK, שם נקבעה הופעה באוניברסיטה. שש שעות לאחר מכן כבר נערכה ההופעה. 550 סטודנטים הצליחו להיגנס פנימה. 400 נוספים נשארו בחוץ. בעוד שחברי WINGS הופיעו ביורק, הוחלט על ידי הבי בי סי לפסול את השיר GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH עוד לפני שבכלל יצא באופן ממשי לחנויות. היו כאלה ששיערו אז שהופעותיו האלו של מקרטני וחבריו נועדו על מנת לממן אירגונים איריים שנאבקו אז מול בריטניה. מקרטני השיב לשלילה באומרו שהוא פשוט יצא לסיבוב על מנת לנגן לאנשים. זה הכל.

מה שכן, יום אחד נאלצו חברי הלהקה להרגיש באופן פיזי מה זה לעמוד מול מתנגדים. זה היה כשהם החלו ליסוע עם הטרנזיט שלהם אחרי הופעה. אך קבוצת סטודנטים החליטה לא לאפשר להם לצאת באופן חלק והחליטו לעמוד מול הטרנזיט ולהפחיד את כל הנמצאים בתוכו. דני ליין, שהופקד באותו רגע בעמדת הנהג, שם את כל רגלו על דוושת הגז ודהר משם כמה שיותר מהר.


בינתיים, חברי הלהקה יצרו לעצמם שיגרה קבועה. בכל בוקר הם פתחו את מפת הדרכים והחליטו באופן ספונטני לאן ליסוע. המטרה הייתה להתמקד בעיירות גדולות יחסית. הם היו מגיעים למקום מסויים בשעות אחה”צ, מבררים אם יש שם אולם להופעות, מחפשים בסביבה מלון עם ארוחת בוקר ובזמן אירגונם במלון, אנשי הצוות נשלחו לאולם להרכיב את הבמה להופעה.

לאחר כל מופע חזרו חברי הלהקה למלון לארוחת פיש אנד צ’יפס או המבורגר. הבידור הקבוע שלהם היה משחק קליעת חיצים למטרה. לאחר מכן נפתחו בקבוקי יין, הוצתו סיגריות מתוקות והגיטרות האקוסטיות נשלפו לג’אמים של רוק אנד רול.

לילה אחד ישבו כל החברים והקשיבו להקלטה שנערכה באחת ההופעות שלהם על ידי טרבור ג’ונס, איש הצוות הטכני. ההקלטות נעשו על כמה סלילים שנלקחו מאולפני אבי רואד. אך למרבה האכזבה נשמעו הביצועים בהקלטה ההיא לא טובים. מקרטני וחבורתו הבינו אז שיש להם עוד עבודה לעשות בעניין שיפור הביצוע.

מה שכן, האווירה הייתה עליזה וכל החברים נהנו מחוסר הידיעה שיביא להם היום שלמחרת בסיבוב הזה.מה שכן, החלה תחושה שאירגוני סטודנטים באוניבסיטאות שונות החלו להתכונן מראש לאפשרות שמקרטני יגיע באופן ספונטני אליהם. כשהגיעה הלהקה ל- HULL, היא גילתה שבאולם כבר חיכתה לה מערכת הגברה פעילה.

באותו יום התמקמה הלהקה בבית מלון אותו כינה פול כאחד הגרועים שראה. דני ליין תיאר את בעל המלון כ- ASSHOLE. אותו בעל מלון התעצבן על החבורה כשראה אחד ממנה כשהוא מעשן ג’וינט. מקרטני התעצבן מבעל המלון בשעת בוקר, אחרי ההופעה, כשצעד לחדר בו הוגשה ארוחת הבוקר. וויכוח פרץ מיד בינו לבין בעל המקום. מקרטני הרים את ידו ונתן אגרוף לבעל המלון באפו. אותו איש רתח מזעם וצרח על פול שהוא הולך להזמין את המשטרה. הת’ר, בתה בת התשע של לינדה, רצה מחדר לחדר ודפקה על הדלתות על מנת להעיר מהר את שאר הלהקה. מזוודות נארזו מהר והחבורה מיהרה לברוח מהמקום. שבוע עם תחילת סיבוב ההופעות הזה התראיינה לינדה מקרטני לעיתון ‘מלודי מייקר’ הבריטי ושמה דגש על החוויה של ילדיה בסיבוב הזה. היא נתנה לבתה הגדולה, הת’ר, את האפשרות לבחור בין בית ספר רגיל לסיבוב הופעות עם הוריה. הילדה כמובן בחרה באופציה השניה.

אך יום אחד הוטלה מקצועיותה של לינדה בספק. זה קרה ב-16 בפברואר, כשהלהקה עלתה לנגן באולם TOWN HALL שבלידס. זה קרה מיד אחרי שפול החל לשיר את מילות הפתיחה לשיר WILD LIFE. ואז ציפתה כל הלהקה לצלילי הפסנתר שלא הגיעו. שקט מותח השתרר באולם. לינדה קפאה במקומה ובכוחותיה האחרונים היא לחשה לפול : “שכחתי את האקורדים”.

הקהל, שלא היה מודע למה שבאמת התרחש, חשב שהקטע עם לינדה היה מתוכנן כאתנחתא קומית באמצע ההופעה. פול צעד לכיוון עמדת הקלידים של אשתו ושם את ידיו על הקלידים בכדי להראות לה. אך הסתבר שגם הוא שכח את האקורדים. צחוק עצבני החל להישמע מכיוון הקהל. פול חש בפניקה שמבעבעת בגופו. כשלפתע לינדה נזכרה באקורדים והחלה לנגנם לרווחת כל חברי הלהקה.

אך באופן די מהיר, הכיף של סיבוב ההופעות הזה החל להתפוגג. כשהלהקה הגיעה למאנצ’סטר נרשמה דאגה מצד בעל האולם עקב הווליום הגבוה בו היא ניגנה.

לאחר מכן נסעה החבורה לבירמינגהאם, שם נרשם ביקור בבית הוריו של דני ליין ואחריו נעשתה הופעה באוניברסיטה המקומית. ההופעה עצמה לא הייתה מהמשובחות.

ההופעה הבאה הייתה ב- SWANSEA. שם הגיעו 800 איש תוך 75 דקות מההכרזה הראשונה על המופע. פה הובן סופית שאלמנט ההפתעה בסיבוב הזה נגמר. ועם זה נגמר סיבוב ההופעות הקרקסי הזה.

ב-23 בפברואר, אחרי 11 מופעים, הסתיים סופית הסיבוב. התיכנון המקורי היה להמשיך שבוע נוסף, אך הוחלט לעצור בנקודה הזו. דני סיוול המתופף ציין שהוא כבר חש אז שיעמום נוראי בלחפש כל יום מלון עם ארוחת בוקר, שיש בו שישה חדרים פנויים ושמתור להכניס אליו חיות. כמו כן, המוסיקאי האמריקני הזה סבל מצריכה מוגזמת של פיש אנד צ’יפס.


יומיים לאחר סיום הסיבוב יצא הסינגל GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH. הבי בי סי כמובן החרים אותו. שדרן הבי בי סי, ג’ון פיל, יצא להגנת מקרטני וטען בתקשורת שהמקרה הזה מדאיג אותו כי הוא נראה כסתימת פיות של דעה חופשית.


מה שבטוח, הסינגל הזה היווה את סיום הקריירה של פול מקרטני כזמר מחאה. מה שבטוח, השיר הזה על אירלנד היה טוב יותר ממה שג’ון לנון הקליט תחת השם LUCK OF THE IRISH, שיצא באלבומו הכפול SOME TIME IN NEW YORK CITY.


סינגל המחאה הזה של פול הגיע למקום הראשון במצעדים של אירלנד וספרד.

פול החליט הפעם לא לחזור לאולפני ‘אבי רואד’ על מנת להתחיל את הקלטות אלבומו הבא. הוא בחר באולפני OLYMPIC. אך הסשנים הראשונים נרשמו כרעים. פול החליט להעסיק בסשנים האלה, בפעם הראשונה בקריירה שלו כסולן, מפיק מוסיקלי. הוא בחר בגלין ג’ונס, שעבד בעבר עם הביטלס (בשנת 1969) וגם הקליט אלבומים מצליחים ללד זפלין והרולינג סטונס. בגלל הקרדיט של ג’ונס בתקופה ההיא של 1973, הוא כבר לא ראה במקרטני כמישהו שאמור להסתכל עליו מלמעלה.

חברי הלהקה התמקמו באולם מס’ 1. זה היה האולם הגדול של OLYMPIC. שם הם החלו לג’מג’ם על השירים החדשים שפול הביא להם. פול אמר לג’ונס המפיק שיתייחס אליו בסשנים האלה כנגן בלהקה ולא כפול מקרטני המנהיג. הוא ממש רצה אז להיות חלק מלהקה דמוקרטית. ג’ונס יישם היטב את בקשתו של פול. ביום הסשנים הראשון הוא היה רחוק ממרוצה לנוכח הצלילים ששמע מהלהקה. הוא הפגין אדישות על ידי השמת רגליו על קונסולת המיקסר וקריאת עיתון. במקביל הוא סירב להפעיל את טייפ הסלילים, למרות שפול ביקש ממנו.

באותו רגע שכח מקרטני את שביקש מג’ונס והחל לגעור בו כמנהיג הלהקה. מהר מאד הפך הריב הזה לדבר שגרתי. ג’ונס סירב לשתף פעולה עם נסיונותיו האולפניים של פול. המפיק הכריז שהמוסיקה שהלהקה ניגנה מולו באולפן הייתה פשוט ‘חרא’. קרב צעקות נרשם בין המפיק למנהיג הלהקה עד שארבעה שבועות מתחילת הסשנים החליט ג’ונס לפרוש. כנראה זו הייתה נקמתו בפול על דחיית המיקסים שעשה לאלבום GET BACK של הביטלס בשנת 1969. בקיץ של 1972 החליט פול מקרטני שהוא ממשיך בהגשמת חלום מסע ההופעות שלו. לפיכך הוא הביא לשם כך אוטובוס קומותיים שנועד להסיע את חברי הלהקה בסיבוב ההופעות האירופאי שלהם. בשביל פול זו הייתה אפשרות להנות מימי הקיץ החמימים עם בני משפחתו.

אמנם בשנת 1967 נראה אוטובוס עם כיתוב פסיכדלי בשם MAGICAL MYSTERY TOUR כדבר מדליק בתחום הרוק, אך בשנת 1972 נראה הדבר כמשהו שרחוק מצו האופנה של הסעת להקות, שהתחמשו אז ברכבים או במטוסים משוכללים.


ההופעה הראשונה בסיבוב האירופאי הייתה באמפיתיאטרון רומי בשם CHATEAUVALLION, ששכן בדרום צרפת. ההופעה הזו קרתה ב-9 ליולי 1972. לפני כן ערך פול מסיבת עיתונאים. חברי הלהקה היו עצבנים ונרגשים לקראת ההופעה. לינדה מקרטני הייתה כה עצבנית עד שהיא בכתה ארוכות על כתפו של דני סיוול המתופף. היא הייתה מפוחדת.

לבסוף הוכתרה ההופעה כהצלחה. הלהקה הייתה הפעם מהודקת יותר מאשר בסיבוב הבריטי והכאוטי. הפעם עלה פול לבמה עם לבוש נוצץ יותר. כמו כן, מאחורי הלהקה הוקרנו קטעי וידאו מרשימים. הנרי מקולוק הגיטריסט הראה לקהל שהוא גיטריסט רוק מושחז ואף ירד על ברכיו במהלך סולו חשמלית שנתן.

אך בנקודה הזו שוב העמיד פול את חברי להקתו במשימות לא נוחות שגרמו להם לחרוק שיניים. הפעם זה היה בשביל סרט שהוא מאד רצה לצלם בשם THE BRUCE MCMOUSE SHOW. הסרט הזה היה אמור להיות שילוב של אנימציה וצילום אמיתי. העלילה הייתה אמורה להיות על עכבר שגר עם משפחתו מתחת לבמה עליה הופיעה WINGS. חברי הלהקה אף קיבלו הדרכה מקצועית של כוריאוגרפיית ריקודי אולמות נשפים לשם כך. מקולוק הגיטריסט לא האמין שזה מה שהוטל עליו לעשות. סיוול המתופף סיפר שאחד הרגעים המביכים ביותר בחייו היה לצלם קטעי דיבור שלו בהם הוא נראה כאחד שמדבר לעכבר, שהיה אמור להתווסף באנימציה לאחר מכן.

הסיבוב הזה היה הראשון בו החלו להגיע נשים חשקניות לאחורי הקלעים בהופעות. בהופעה בציריך צצה לפתע מאחורי הקלעים אניטה פאלנברג, שהקרדיט שלה זקף לזכותה השכבה של שלושה מחברי הרולינג סטונס (בריאן ג’ונס, מיק ג’אגר וקית ריצ’ארדס). הפעם היא שמה את המטרה שלה על דני ליין הגיטריסט.

אך ליין לא התפתה לה. כמה הופעות לאחר מכן הוא נפל ברשתה של אחרת. זו הייתה בחורה ברונטית בשם ג’ואן פטרי, שעבדה כדוגמנית. הכינוי שלה היה ג’ו-ג’ו והיא איבדה את בתוליה לג’ימי הנדריקס בשנת 1969. היא גם בילתה במחשקים עם ג’ים מוריסון, סולן להקת הדלתות וגם פיתחה מערכת יחסים עם רוד סטיוארט.

לינדה מקרטני פיתחה מלכתחילה חשד כלפי ג’ו-ג’ו. ולא סתם. ג’ו-ג’ו ניסתה בעבר להתחיל עם פול. הפעם היא החליטה לחזר אחרי אחד מאנשי צוות ההפקה של הסיבוב הנוכחי וכך מצאה את מקומה פנימה לחבורה המוסיקלית. היא נסעה בטרנזיט, שנסע עם ציוד הלהקה במקביל לאוטובוס הקומותיים. בינתיים היא פלירטטה עם דני ליין, שהתפתה ותוך כמה ימים הפך לבן זוגה.

פול ולינדה היו רחוקים מלהיות מרוצים מהמצב החדש הזה. לינדה הייתה בטוחה שג’ו-ג’ו באה להשתמש בליין על מנת להתקרב לפול. אך זה לא עזר להם. ג’ו-ג’ו הפכה בהמשך להיות אשתו של ליין.

פול היה במצב רוח מרומם בדרך כלל ואף הציג את אשתו במסיבת עיתונאים בפאריז בשם יוקו אונו. אך ההופעה שנקבעה ב- LYON בוטלה עקב מכירת כרטיסים זעומה. מצב מביך. פול, שלא יודע כיצד לבזבז זמן, קבע ביום הזה סשן הקלטה באולפני EMI שבפאריז. שם הלהקה הקליטה שיר בסגנון רגאיי, שלינדה כתבה, בשם SEASIDE WOMAN.


דני ליין והנרי מקולוק הגיעו זמן קצר לאחר מכן, כשפול לחש לאוזנם את מה שהצעיר לחש לו. מקולוק לא חשב פעמיים. הוא שלח ידו לסכין שהייתה נעוצה במגף שלו וניגש אל הבחור הצעיר. איך שהצעיר הבין שהוא בצרות הוא מיד זעק לחפותו בטענה שרק התלוצץ ושאין בידו כלל אקדח. לאחר מכן הוא ברח משם לחשכת הלילה.

אך הצרה האמיתית הגיעה אחרי ארבע הופעות בשבדיה. זה קרה בהופעה ב- GODENBURG, בדיוק כשחברי WINGS היו על הבמה בביצוע השיר האחרון לערב. זה היה השיר LONG TALL SALLY. לפתע נכבתה מערכת ההגברה באולם. שורה ארוכה של אנשי משטרה פרצה לאולם עם רובים בידיהם. בשניה בה ניסו חברי הלהקה לחמוק אל מאחורי הקלעים רצו שוטרים לכל הכיוונים וחסמו אותם באופן אגרסיבי.

פול, לינדה ודני סיוול המתופף הופרדו משאר החבורה והתבשרו על מעצרם באשמת אחזקת מריחואנה. מה שקרה הוא שבאותו יום אספו פול ולינדה מעטפה שהגיעה אליהם לבית המלון. המעטפה הכילה את המריחואנה והייתה ממוענת לסיוול. הזוג מקרטני לא חשד שהוא נמצא באותו רגע תחת מעקב.

סצנת השוטרים באולם ההופעה הפכה במהרה לכאוס אחד גדול. השוטרים אחזו בשלושת הנאשמים באופן אגרסיבי למדי. לינדה צעקה לצלם ג’ו סטיבנס, שנכח שם כדי לצלם את ההופעה, להמשיך ולצלם את כל סיפור המעצר הזה.

בתחנת המעצר לא הירפו השוטרים מהשלושה עד שהודו בעניין, אחרי שלוש שעות חקירה. הם ידעו שמקרטני הוא צרכן מריחואנה קבוע. הם אף הקליטו שיחות שלו בעת ששהה בשבדיה, בהן הוא נשמע נותן הוראות למשרדו בלונדון לשלוח לו לשם שתי קופסאות של קסטות, שבתוכן הוחבא הסם. באחת השיחות הוא נשמע נותן הוראה לשלוח את הסם ל- GODENBURG.

השיטה הקבועה הייתה של כל חברי הלהקה להתרוקן לגמרי מכל סם שהוא כשעמדו לעזוב לעיירה הבאה. זאת בידיעה ששם כבר יחכה להם המשלוח הבא.

בחקירה המשטרתית לא הירפו מהשלושה כי ראו שהכמות שנשלחה אליהם הייתה גדולה בהרבה מהנורמה לצריכה אישית. השלושה הודו בתחנה שהם מכורים למריחואנה. העניין נסגר לבסוף עם קנס שאולצו השלושה לשלם בסך 1,800 דולר.

מהרגע הזה הפכו פול ולינדה ללוחמים אדוקים למען הפיכת המריחואנה לדבר חוקי. דבר אחד היה ברור לפול – ימי הביטלס נגמרו. כשהביטלס היו קיימים ובסיבובי הופעות, לא הייתה לחברי הלהקה בעיה להיכנס לארצות זרות עם סמים בחפציהם. זאת כי היה להם מעמד של עליונים. בכל שדה תעופה אורגנו להם סידורים כאלה שנתנו להם להיכנס ולצאת חופשי מארצות ללא חיפוש בחפציהם. אך מקרטני ידע שבשנת 1972 המצב שלו מול הרשויות כבר לא כזה.

חמישה חודשים לאחר מכן החליט איש משטרה בשם נורמן מקפי לרחרח סביב חוותם של פול ולינדה בסקוטלנד. הוא ידע על המעצר בשבדיה וחיפש אחר חומרים מפלילים. הוא הצליח להציץ על גינת הירק של הזוג וגילה בין גידולי העגבניות כמה צמחים שנראו לו לא חוקיים. הוא קטף קצת מהם על מנת לבדוק בתחנת המשטרה לפשרם. לאחר בדיקה קצרה הם התגלו כמריחואנה. באותו זמן שהו פול ולינדה בביתם שבלונדון, כשקיבלו את הבשורה שהם מואשמים באחזקת מריחואנה, ואף גרוע מזה – בגידולה.

מקרטני עצמו הודה אז שהסם הזה עזר ליצירתיות בקרב הביטלס, אך בשנת 1972 הוא גרם לא פעמים רבות לאבד את המציאות ובהתאם לאבד כל אפשרות ליצור משהו טוב. לעומת זאת הוא נתקע פעמים רבות במצבים בהם הוא נתקע במילה כלשהי כשבראשו ענן אחד גדול.

3 צפיות0 תגובות
bottom of page