top of page

Getting Better – מתוך הביוגרפיה של הביטלס מאת האנטר דייויס

עודכן: 12 בנוב׳ 2022

שבוע טוב חברים. היום נחזור לעוד קטע מתוך הביוגרפיה הרשמית של הביטלס שיצאה ב-1968 ונכתבה על ידי הנטר דייויס. כזכור דייויס קיבל אישור להסתובב עם הביטלס ונכח בסשנים שונים שלהם. גם אם הביוגרפיה עברה ניקיון מסיבי של כל מה שחברי הלהקה לא רצו שיצא החוצה, עדיין מרתק לראות את התיעוד שלו ברגעים מסויימים. והיום – העבודה על השיר Getting Better.

 

פול מקרטני ומרתה

אחר צהריים נוסף – היה זה אחר הצהריים הראשון של האביב – ופול יצא לסיבוב עם כלבתו מרתה. ג’ון עדיין לא הגיע להקלטה האחרונה לסרג’נט פפר.

פול הכניס את מרתה לאסטון מרטין שלו, התיישב לצידה והתניע את הרכב, אבל הרכב נשאר דומם. הוא דפק עליו מספר פעמים, מקווה שזה יפתור משהו. לבסוף הוא ויתר, יצא מהאסטון מרטין ונכנס למיני קופר בעלת החלונות הכהים. הרכב התניע בנסיון ראשון. סוכנת הבית פתחה את הדלתות השחורות והגדולות והוא מיהר דרכן, מפתיע את המעריצים. הוא נעלם לפני שהם הספיקו להבין שהוא כבר יצא.

הוא נסע ל”פרימורס היל”, שם החנה את מכוניתו ועזב מבלי לנעול אותה. הוא מעולם לא נעל את מכוניותיו. מרתה התרוצצה סביב והשמש יצאה וזרחה. פול חשב שזה אכן סוף סוף האביב. “It’s getting better” אמר לעצמו. הוא התכוון למזג האוויר, אבל המשפט גרם לו לחייך כי זה היה אחד המשפטים הקבועים של ג’ימי ניקול, משפט שהם נהגו לצחוק עליו כל הזמן כששהו באוסטרליה.

כשרינגו היה חולה, ולא היה מסוגל להופיע, ג’ימי ניקול שימש כמחליף בחלק מסיבוב ההופעות באוסטרליה. בכל פעם שאחד מהם היה שואל את ג’ימי איך הוא מרגיש, אם הוא נהנה ומסתדר עם כל מה שקורה סביבו, כל שענה היה “It’s getting better”

3 ביוני 1964, הביטלס עורכים חזרות עם ג’ימי ניקול לקראת מסע ההופעות

באותו היום, בשעה שתיים, כשג’ון הגיע לכתוב שיר חדש, פול הציע – “בוא נכתוב שיר שיקרא “It’s getting better”. אז הם התחילו לנסות, שניהם מנגנים, שרים, מאלתרים ומשתטים.

כשהמנגינה לבסוף החלה לקבל צורה, פול אמר: “You’ve got to admit, it is getting better” “אמרת עכשיו “You’ve got to admit, it’s getting better”?’ ג’ון שר את השורה. וככה זה המשיך עד שתיים לפנות בוקר. אנשים הגיעו לפגוש את פול, לחלקם היתה פגישה איתו. הם נותרו לחכות למטה, קוראים, או שנשלחו בחזרה לביתם. הם עשו עצירה אחת לאכול.

למחרת בערב, פול וג’ון הלכו לאולפן ההקלטות. פול ניגן את השיר החדש על הפסנתר, כשהוא מלווה את עצמו בשירת לה-לה-לה כדי לתת לאחרים תחושה של איך זה ישמע. רינגו וג’ורג’ אמרו שהם אהבו את זה. גם ג’ורג’ מרטין.

מקליטים את Getting Better

השלב הראשון בשיטת עוגת השכבות בה הם השתמשו עכשיו כדי להקליט שירים, היתה להקליט את הליווי על טרק אחד. הם דנו בשאלה איך הסאונד צריך להישמע ובאילו כלי נגינה להשתמש. הם המשיכו ושוחחו על דברים אחרים. כשהחלו להשתעמם הם החלו מנגנים, כל אחד לעצמו, על כל כלי שמצאו באולפן. בפינת האולפן עמד פסנתר חשמלי שנשאר מהקלטות של אמן אחר. מישהו החל לנגן עליו והוחלט להשתמש בו.

רינגו התיישב ליד התופים והחל לנגן את מה שחשב שיתאים לשיר, כשפול שר עבורו את השיר קרוב לאזנו. בגלל הרעש, פול נאלץ לצעוק לאזנו של רינגו, תוך שהוא מסביר לו כל מה שהוא רוצה בקשר לשיר.

אחרי כשעתיים של התנסויות בחלקי נגינה וסאונד, היה להם כל שהזדקקו לו להקלטת הליווי. ג’ורג’ מרטין ושני טכנאי אולפן שישבו כל הזמן בצד וחיכו עד רגע זה, נכנסו לחדר הבקרה בו המשיכו לחכות עד שחברי הביטלס התארגנו.

ניל ומל סידרו את הכלים והמיקרופונים בפינה אחת של האולפן, וארבעתם החלו סוף סוף לשיר ולנגן את השיר. רינגו נראה מעט אבוד, יושב בנפרד מהם, מוקף על ידי מערכת התופים שלו. שלושת האחרונים הצטופפו סביב מיקרופון אחד.

הם ניגנו את השיר כעשר פעמים. כל שהוקלט בחדר הבקרה בעלת הזכוכית העמידה לרעשים, היה הכלים ולא השירה. מפעם לפעם אמר פול “פעם נוספת. בואו ננסה את זה ככה”, או, “בואו ננסה עם פחות בס, או יותר תופים”. עד חצות הם סיימו להקליט את הליווי.

ביום המחרת הגיעו ג’ון וג’ורג’ לביתו של פול. רינגו לא נכח. הם עמדו להקליט את השירה ולא נזקקו לו. איבן ווהן, חבר ילדות של ג’ון ופול, היה גם כן בביתו של פול. בשבע וחצי עברו לאולפני EMI, שם חיכה להם, ג’ורג’ מרטין.

הליווי לשיר, אותו הקליטו יום קודם לכן, נוגן עבורם שוב ושוב כדי שיוכלו לשמוע אותו. ג’ורג’ ואיבן הלכו לפטפט בפינה, אבל פול וג’ון הקשיבו בקפידה. פול הנחה את הטכנאי על אילו כפתורים ללחוץ, מסביר לו מה הוא רוצה, איך זה צריך להעשות, איזה חלקים הוא אהב בעיקר. ג’ורג’ מרטין השגיח על הנעשה, נותן עצה כשהיה בכך צורך. ג’ון בהה בחלל.

דיק ג’יימס, המוציא לאור של שיריהם, הגיע לבוש מעיל. הוא אמר שלום לכולם, עליז וקליל. הוא התייחס בבדיחות הדעת לשמועה ש-EMI הולכת לקנות את Northern Songs ושלל אותה לחלוטין.

הוא האזין לטרק הליווי של השיר כשפניו אינן מסגירות כלום. לאחר מכן שיר אחר, על נערה שעוזבת את ביתה. ג’ורג’ מרטין אמר שזה השיר שכמעט גרם לו לבכות. דיק ג’יימס האזין ואמר שזה אכן שיר טוב מאוד. הוא ישמח לעוד כאלה. “אתה מתכוון שאתה לא אוהב את הקטעים המשוגעים יותר?” דיק ג’יימס אמר לא, לא, הוא לא התכוון לזה. לאחר מכן הוא עזב.

הם השמיעו את טרק הליווי של It’s Getting Better במה שנדמה היה כפעם המאה, אבל פול אמר שהוא עדיין לא מרוצה. צריך לקרוא לרינגו ולנסות שוב. מישהו הלך לצלצל לרינגו.

פיטר בראון הגיע. הוא בדיוק חזר מטיול לאמריקה. הוא הביא להם כמה תקליטים אמריקאים חדשים והם מיד קפצו עליהם בשמחה. הם השמיעו לו את She’s Leaving Home וכמה שירים אחרים שכבר הוקלטו לסרג’נט פפר. אחר כך השמיעו לו את טרק הליווי של It’s Getting Better.

בזמן שהקטע נוגן, פול דיבר עם אחד הטכנאים והנחה אותו לשנות שוב את מיקס הסאונד. הוא עשה את זה ופול אמר שזה נשמע הרבה יותר טוב. זה יספיק. הם לא צריכים את רינגו בסופו של דבר.

“ודווקא כשבדיוק הזמנו רינגו על טוסט”, אמר ג’ון. אבל הגעתו של רינגו בוטלה בזמן, והאולפן סודר כדי להקליט את טרק השירה. בזמן שניל סידר את האולפן, מל הביא תה ומיץ תפוזים על מגש.

פול הניח לתה שלו להתקרר בזמן ששיחק עם אוסילוסקופ שמצא בפינה. על ידי משחק עם המתגים, הוא הצליח להפיק 6 רעשים שונים. הוא אמר לאחד הטכנאים שאם מישהו יוכל ליצור אוסילוסקופ עם סאונד נשלט ומסודר, זה יהיה כלי אלקטרוני חדש.

סוף סוף הם היו מוכנים. שלושתם עמדו סביב למיקרופון אחד ושרו It’s getting better בזמן שג’ורג’ מרטין ושני עוזריו מקליטים זאת על הטרק. שלושת חברי הביטלס שרו ולא ניגנו, אבל דרך האוזניות אותן לבשו הם שמעו את ההקלטה של טרק הליווי. הם פשוט שרו כשהם מלווים בהקלטה שעשו מוקדם יותר.

באולפן עצמו, כל מה שניתן היה לשמוע היה את הקולות הלא מוגברים וללא הליווי של הביטלס שרים. זה נשמע שטוח ומזוייף.

הם הריצו את השיר 4 פעמים כשג’ון אמר שהוא לא מרגיש טוב וזקוק לאוויר. מישהו ניגש לפתוח את הדלת הצדדית של האולפן. קול חזק של דפיקות ותרועות הגיע מהצד השני. הדלת החלה לזוז פנימה, תחת הלחץ של חבורת המעריצים שבאופן לא ברור הצליחו לחדור לתוך הבניין.

ג’ורג’ מרטין ירד מחדר הבקרה ואמר לג’ון שעדיף שיעלה לגג כדי לשאוף קצת אוויר.

“איך ג’ון?” שאל פול דרך מיקרופון האולפן את ג’ורג’ מרטין שהיה בחדר הבקרה. “הוא מביט בכוכבים” ענה ג’ורג’ מרטין. “אתה מתכוון וינס היל?” שאל פול. הוא וג’ורג’ החלו לשיר את “אדלוייז” וצחקו (וינס היל היה זמר שבשנת 1967 הוציא כסינגל את השיר “אדלוייז”. השיר היה לקוח מתוך “צלילי המוסיקה” של רוג’רס והמרסטין. בביצוע שלו הוא הגיע למקום השני במצעד). ג’ון חזר.

בפינת האולפן מל, ניל ואיבן, החברים, לא שמעו את הבדיחות. הם סיימו את התה שלהם. איבן כתב מכתב לאימו. ניל כתב ביומן. הוא החל את כתיבתו שבועיים קודם לכן. הוא אמר שהוא היה צריך להתחיל לכתוב יומן כבר לפני חמש שנים.

פינק פלויד ב-1967

איש בחולצה סגולה בשם נורמן הגיע. הוא היה אחד מטכנאי ההקלטה של הביטלס ועכשיו עבד עם להקה משלו. הפינק פלויד. הוא שאל בנימוס את ג’ורג’ מרטין אם הבחורים שלו יכולים להיכנס לראות את הביטלס בעבודה. ג’ורג’ חייך ולא השיב. נורמן אמר שאולי כדאי שיבקש מג’ון באופן אישי, כטובה. ג’ורג’ מרטין אמר שזה לא יעבוד, אבל אם הוא והבחורים שלו יגיעו למקום באחת עשרה, יכול להיות שהוא יוכל לעשות משהו בנוגע לבקשתו.

הם אכן קפצו בסביבות בסביבות אחת עשרה והחליפו דברי ברכה לא מחייבים. הביטלס עדיין עבדו על השירה של It’s Getting Better, במה שהרגיש כפעם האלף. בשתיים בלילה הם הצליחו להגיע למצב בו הם לא היו לא מרוצים.

 

וזו גרסת המונו המופלאה של השיר הזה.

28 צפיות0 תגובות
bottom of page