בוקר שמח ועצוב בו זמנית.
היום ה 25 בפברואר בו היה אמור ג’ורג’ הריסון, צעיר חברי הביטלס, לחגוג אתנו את יום הולדתו ה 78. זה לא קורה אבל בכל זאת, אציין את יום הולדתו עם המסורות שנתגבשה לה – אחזור ליום הולדת מהעבר, אחד שמח, בו כל העתיד לפניו של ג’ורג’. ליום הולדתו ה 21 של ג’ורג’ הריסון ב 1964.
הראשונה לברך את ג’ורג’ ביום הולדתו ה 21, הייתה אמו לואיז. היא התקשרה מליברפול ב 00:10 בדיוק – זו השעה בה נולד ב 1943. היא שרה לו ‘יום הולדת שמח’ וג’ורג’ סיפר: ‘זה היה מצחיק. באמריקה יש ‘מפעילי יום הולדת’ ששרים לך בטלפון ולדקה אחת, כשאימי שרה, חשבתי שהיא מאלו’. ב 25 בפברואר 1964, לביטלס היה מתוכנן יום עבודה עמוס לעייפה.
הוריו של ג’ורג’ חוגגים לו יום הולדת בליברפול
בשעה 10 בבוקר הגיע ג’ורג’ לאולפני EMI והם היו עסוקים מאוד באולפן מס’ 2 בהקלטת ארבעה שירים. הם סיימו את העבודה על Can’t Buy Me Love, עליו הם התחילו לעבוד בפאריס בסוף ינואר, הקליטו את You Can’t Do That ו I Should Have Known Better של ג’ון ואת And I Love Her של פול. יום עמוס לכל הדעות.
הביטלס בסשן בוקר ב’יום הולדתו’ של ג’ורג’
חבר הילדות של ג’ורג’ הריסון, טוני בראמוול שהפך להיות עובד במשרד NEMS בליברפול לאחר שחתמו הביטלס עם בריאן אפשטיין והיה חלק מצוות המשרד הלונדוני לכשנפתח, סיפר פרט מעניין על ג’ורג’: “הוא היה מתעצבן מאוד אם אנשים היו שוכחים את יום ההולדת שלו. הוא אהב את כל העניין. כרטיסי כריסטמס, ברכות יום הולדת .את כל המחוות“. אם כך, לרווחת כולם, ג’ורג’ קיבל 52 שקי דואר ובתוכם כ 30 אלף כרטיסי ברכה. את העובדה שחברי הביטלס עצמם לא הכינו כרטיסי ברכה משלהם תירץ ג’ורג’: ‘החברים נוטים לשכוח מזה [מיום ההולדת שלי]’. שבעה מעריצות מהעיר ‘הוב’ אפילו טרחו ושלחו דלת גדולה כמתנה.
ג’ורג’ ואלפי המכתבים עם נציגת מועדון המעריצים של הביטלס
גם הוריו של ג’ורג’ בליברפול סבלו מנחת זרועם של המעריצים. 7 קופסאות וסלים מלאים בדואר הגיעו גם לבית הוריו בליברפול, מה שלקח להם שבועות למיין ולסדר.
בראיון שהעניק הריסון ל BBC באותו היום במשרדי NEMS הוא נשאל ‘איך זה להיות בן 21?’. ג’ורג’ ענה: ‘אותו הדבר. אני לא ממש מחבב להיות בן 21. אני מעדיף את 20. מספר עגול“. ואז ג’ורג’ איחל [ברצינות או שבצחוק] למראיין מזל טוב ליום הולדתו ה 23 שחל גם הוא היום. ג’ורג’ הודה לכל מי ששלח לו מכתב ומתנה: “תודה כולם. זה מאוד נחמד“.
הריאיון המשיך. “אנשים אומרים שאתם מיליונרים ואם כן אתם נמנים על המיליונרים הצעירים בעולם. אתם באמת מיליונרים?”. ג’ורג’: “לא. זה כל כך קשה להפוך למיליונר. אולי אם היינו מופע סולו אז אולי היינו הופכים, אבל עם ארבעה, זה קשה. אני בספק אם נהיה אי פעם מיליונרים. בטח נהיה בסדר, אבל אני לא רואה אותנו הופכים למליונרים ולמשלמי מסים בנוסף“. “מה עם העתיד ג’ורג’? אנשים אומרים שאתה רוצה להיות בעל רשת חנויות. מה השאיפות שלך בעצם?”. ג’ורג’: “ובכן אני לא שמעתי על זה. אני לא ממש יודע. אני אמשיך עם זה עד שיימאס לי. יש כל כך הרבה דברים שמעניינים אותי ואת שאר החברים בעסק הזה. אני הייתי רוצה להקליט אנשים, להפיק תקליטים, כל מיני דברים. אני לא מפוקס על משהו אחד כרגע“. “אז אתם לא רוצים לנצל את הפרסום שלכם בשום דרך?“. ג’ורג’: “לא. לא עדיין בכל מקרה“. “למה אתה הכי מתגעגע היום?“. ג’ורג’: “לארוחת הערב שלי. אני אומר שלום לאמא ואבא שלי. שלום אמא ואבא! בדרך כלל אני בבית בימי הולדת.“. “אתה אוהב להיות בבית בימי הולדת?“. ג’ורג’: “מאכילים אותך בבית“. “אחד הדברים היפים עם הביטלס הוא שאתם נראים להקה מאוד צנועה. מה אתם חושבים על עצמכם עכשיו?” ג’ורג’: “אותו הדבר. להצלחה אין ממש משמעות. אנחנו נהנים אותו הדבר כשהרווחנו מעט כסף“.
לאחר יום ההקלטות, בערב, הביטלס קבעו לחגוג בפרטיות בקומה העליונה במסעדת ‘אייבי’. בין האורחים המכובדים היו כמובן ג’ורג’ מרטין, דיק ג’יימס ועוד מכרים מהחוג הקרוב. בריאן אפשטיין העניק להריסון מצת מוזהב והאורחים נהנו ממרק צבים, סלמון מעושן ונתחים גדולים של סטייק. מזל טוב ג’ורג’ איפה שלא תהיה.