והיום פינה מקוצרת של חדשות הביטלס עם שני בוטלגים נדירים –
הסינגל, שיצא במקור ב-5 באוקטובר 1962, נמכר בסכום של 14,757 דולר.
2) בכריסטמס 1965 התיישב פול מקרטני בביתו והקליט “אלבום” לחבריו ללהקה. האלבום היה למעשה סוג של מיקסטייפ שנקרא Unforgettable וכלל את השירים: Unforgettable של נט קינג קול, Someone Ain’t Right של פיטר וגורדון, I Get Around של הביץ’ בויז, Heat Wave של מרתה והוונדלס, Don’t Be Cruel של אלביס פרסלי ו- Down Home Girl של הרולינג סטונס.
מקרטני עצמו שימש כDJ, כך שלמעשה מקרטני יצר תוכנית רדיו לחבריו, ממש כפי שאני עשיתי בחדרי בשנות נעוריי. ידעתי שיש בי משהו ביטלסי.
בראיון מ-1995, לפני שצצה הקלטה של הבוטלג, סיפר למרק לואיסון: “כן, זה נכון. היו לי שני טייפים של ברנל שניתן היה להקליט עליהם בבית ועליהם עשיתי הקלטות נסיוניות ולופים, כמו אלה שב-Tomorrow Never Knows.
פעם אחת עשיתי משהו טיפשי, רק עבור שאר הביטלס. משהו כיפי שהם יכלו לשמוע בערב. זה היה בסך הכל משהו בשביל החברים. קראו לזה Unforgettable. זה היה כמו תוכנית מגזין, מלאה בראיונות מוזרים, מוזיקה נסיונית, לופים של טייפ, כמה קטעים שידעתי שהאחרים לא שמעו, זה היה פשוט אוסף של דברים מוזרים.
לקחתי את הטייפ לאולפנים של דיק ג’יימס והם יצרו לי 3 עותקים. לצערי איכות העותקים היתה כזו שהם נשחקו לגמרי אחרי כמה שבועות של שמיעות. בטח יש קלטת איפשהו.”
אז עכשיו הבוטלג סוף סוף זמין לשמיעה, אבל התוצאה פחות מרשימה ממה שניתן לצפות כשקוראים את התיאור הזה, אם כי יש לשים לב לדברי סיימון וולס, אספן הביטלס שהעלה את ההקלטה, שטוען שזה כל מה שהשתמר מההקלטה ושהיא היתה ארוכה יותר, לכן יכול להיות שפספסנו חלקים מעניינים שהיו בה. בכל אופן, עדיין מדובר במיקסטייפ מגניב למדי. מעניין לחשוב שמה שהיה כל כך שגור וקל בשנות ה-80 היה כל כך מיוחד בשנות ה-60. זו ההקלטה. תהנו.