top of page

תוצאות ההצבעה במצעד שירי הביטלס של ביטלמניקס 2020 – חלק א’

עודכן: 30 באוק׳ 2022

אחרי זמן הצבעה של שבועיים ועיבוד הנתונים אנחנו גאים להציג לכם את תוצאות מצעד שירי הביטלס האהובים על קוראי ומאזיני ביטלמניקס 2020.

לפני 3 שנים, כשפתחנו את הבלוג הזה, ערכנו מצעד דומה. עכשיו, כשאנו מציינים 50 שנה לפירוק הלהקה, חשבנו שיהיה נחמד לעדכן את המצעד.

כ-200 אנשים הצטרפו אלינו להרפתקאה הזו. התוצאות הצליחו להפתיע ולא להפתיע בו זמנית, אבל על ההפתעות נדבר בחלק השני שיגיע מחר. יש לציין כמובן שמדובר בשעשוע, סוג של משחק אסקפיסטי לתקופה קשה. בלעדכם הבלוג והפודקאסט שלנו היו חסרי ערך ואנו מודים לכם מאוד על ההקשבה, הקריאה, שיתוף הפעולה והתגובות החמות. מי שמעונין ועדיין לא עשה זאת, מוזמן כמובן להאזין לפרק הפודקאסט בו חשפנו את צמרת הרשימה של המצעד. בפרק גם נערכה ההגרלה של הפרס – ספר צילומים נפלא של הביטלס בו זכתה גלי צברי.




לפני שאתחיל לתת קצת מספרים, רציתי לדבר על כמה מההחלטות שקיבלנו. הראשונה – אלו שירים יכנסו למצעד. ההחלטה היתה להכניס את 213 השירים שהביטלס הקליטו בשנות פעילותם ושיצאו באופן רשמי באותה תקופה. כלומר – קטעים שיצאו מאוחר יותר, באנתולוגיות ומקומות שונים נוספים, לא נכנסו.

החלטה קשה אף יותר היתה לחלק את שירי המחרוזת שבצד השני של “אבי רואד”. היו כל מיני אופציות. בהתחלה חשבנו להשאיר אותה כמחרוזת מאוחדת. אבל בצורה כזו היא מקבלת יתרון לא הוגן. אז חשבנו לפרק אותה לחלקים – למשל מר חרדל המרושע ואחותו ביחד, אבל אז מה עושים עם זו שנכנסה דרך חלון הרחצה? בסוף הוחלט, תוך שאנו מבינים שזה מחליש את כוחם של השירים, לחלק את המחרוזת לשירים בודדים.

החלטה נוספת נוגעת לאופן שבו אציג לכם עכשיו את הנתונים. בחלוקה לפי אלבומים איך להתייחס לסינגלים שצורפו ל”מג’יקל מיסטרי טור”? כחלק מהאלבום, כפי שאנו מכירים אותם עכשיו, או כסינגלים, כפי שיצאו באנגליה בזמן אמת? החלטתי להתייחס אליהם כסינגלים. מה לעשות עם השירים שנכנסו מתוך פסקול הסרט “צוללת צהובה”? 3 שירים נכנסו. 1 מהם הוקלט בשנת 1967 ועוד שניים בתחילת 1968. האלבום יצא ב-1969. איך להגדיר את השנים של השירים? בגלל שמדובר בפסקול שהורכב מפיסות שונות, בחרתי ללכת לפי השנים בהן הוקלטו השירים. ומה עם Let it be? האלבום הוקלט בתחילת 1969, עוד לפני “אבי רואד” אבל יצא רק בשנת 1970, אחרי שהלהקה כבר לא היתה קיימת. בחרתי לשייך את שיריו לשנת 1969. אז מה אומרים המספרים, אתם שואלים?

כ-200 בוחרים בחרו כל אחד את 5 שירי הביטלס האהובים עליו. מתוך 213 השירים נכנסו למצעד, לפחות עם קול אחד, 149 שירים. זו כמות עצומה ואולי הדוגמה הטובה ביותר לסיבה שהביטלס כל כך אהובים ורלוונטים גם בימינו. במהלך מעט יותר מ-7 שנים, הקליטו הביטלס קטלוג כל כך מגוון שנע בין כל כך הרבה סיגנונות, שכל אדם כמעט יכול למצוא שיר אהוב שלהם. אני מכיר באופן אישי מישהו שממש לא מחבב את הביטלס וחושב שמדובר בלהקה שהיא לחלוטין אוברייטד. עדיין, הוא לא יכול להתכחש לכך שיש להם כמה שירים מעולים. כמה הולם שכשאנו באים לבדוק כמה שירים כתב כל חבר להקה, מבין השירים שנבחרו, כמות השירים שכתב לנון זהה לכמות השירים שכתב מקרטני. כל אחד מהם כתב 54 שירים. בנוסף, הם כתבו יחדיו 12 שירים נוספים.

ג’ורג’ הריסון כתב 19 שירים שנכנסו למצעד, רינגו כתב שיר אחד וקטע אינסטרומנטלי אחד (Flying מתוך “מסע הקסם המסתורי”) נכתב על ידי כולם.

8 משירי המצעד הם קאברים, ואף אחד מהם לא קיבל יותר מ-2 קולות.

מהי שנת הביטלס האהובה עליכם? בואו נבדוק. זוהי כמות השירים שנבחרה מכל שנת יצירה –

1963 – 17 שירים 1964 – 17 שירים 1965 – 24 שירים 1966 – 16 שירים 1967 – 23 שירים 1968 – 27 שירים 1969 – 27 שירים

על פניו רואים שאתם אוהבים מאוד את כלל הקטלוג של הביטלס, אבל גם אי אפשר לפספס את העובדה שאתם מעדיפים יותר את היצירה המאוחרת. עם זאת, דווקא שנת האמצע, 1966, היא השנה האהובה ביותר עליכם. זוהי השנה היחידה בה יצא אלבום אחד ולא שניים (בשנת 1968 יצא כזכור אלבום כפול) כך שאם תחלקו את מספר השירים בכל שאר השנים ב-2, תקבלו מספר קטן יותר. מכיון שלטעמי 1966 ו”ריבולבר” הם שיא המהפכנות המוסיקלית של הביטלס, אז באופן אישי אני מסכים.

כשעוברים להסתכל על 20 המקומות הראשונים, 38 שירים שקיבלו 7 קולות ומעלה, אנחנו רואים שהחלוקה בין לנון ומקרטני נשמרת עם 17 שירים של מקרטני ו-16 של לנון. הריסון, לעומת זאת, יורד ל-3 שירים בלבד. לנון ומקרטני יחד תורמים 2 שירים.

השוני הגדול נמצא בשנות הפעילות הבולטות שמופיעות ב-20 המקומות הראשונים:

1963 – 2 שירים 1964- 3 שירים 1965- 4 שירים 1966 – 4 שירים 1967 – 9 שירים 1968 – 6 שירים 1969 – 10 שירים

אין ספק שכשמגיעים לשירים האהובים על רוב המצביעים, החלק השני של הקריירה של הביטלס מנצח בגדול. ההפתעה מבחינתי היתה האלבום הלבן, שחשבתי שיכניס בשלב המתקדם הזה יותר שירים והכניס רק 4. ושוב, אל תשכחו ששנת 1966 אמנם הכניסה רק 4 שירים, אבל זו השנה היחידה עם אלבום יחיד כך שלמעשה היא השנה ה-3 הפופולרית ביותר.

לפי החלטה שרירותית שלנו, המצעד באופן רשמי מכיל את 20 השירים שקיבלו 7 קולות ומעלה. 38 שירים כאלה קיימים בו. היום נעבור על מקומות 20 עד 16 (שמכילים 18 שירים) ומחר על 15 המקומות הראשונים.

אבל לפני כן, הנה הרשימה המלאה של השירים שהגיעו עד מקום 20.

מקום 26

את המקום ה-26 חולקים 45 שירים שכל אחד מהם קיבל הצבעה אחת. ואלה השמות:

All I’ve Got To Do All Together Now Anytime at all Ask Me Why Baby It’s You Baby You’re A Rich Man Bad Boy Carry That Weight Chains Cry Baby Cry Flying For You Blue Good Morning Good Morning Good night Helter Skelter Honey Pie I Don’t Want To Spoil The Party I Me Mine I Need You I’m Only Sleeping If I needed someone It Won’t Be Long It’s Only Love Long Tall Sally Love Me Do Love You To Lovely Rita Ob-La-Di, Ob-La-Da Revolution Revolution 1 She Came In Through The Bathroom Window She Loves You Tell Me What You See The Ballad Of John And Yoko There’s A Place Ticket To Ride Wait What You’re Doing Wild Honey Pie Within You Without You Words Of Love Yes It Is You Know My Name (Look Up The Number) You’re Going To Lose That Girl You’ve Got To Hide Your Love Away

אז מה יש לנו בבחירות האלה? 18 מהשירים נכתבו על ידי לנון, 12 על ידי מקרטני, 3 שירים הם כתבו יחד. הריסון אחראי ל-6 שירים. יש 5 קאברים ובנוסף את הקטע האינסטרומנטלי Flying שנכתב על ידי כולם. שנת 1965 מככבת כאן עם 9 שירים. 1963 ו-1968 נהנות מ-8 שירים כל אחת. מה זה אומר? בעיקר שכשזה מגיע לבחירות אישיות, לשירים שמרגשים כל אחד מאיתנו באופן ספציפי, הביטלס מספקים שירים בכל כך הרבה סיגנונות ודרך כך מאפשרים לאנשים להתחבר לשירים מוקדמים או מאוחרים בלי שום קשר לטענה על התקדמות מוזיקלית או הפקתית, או אפילו התפתחות בכתיבה. כשמשהו עובד לך, הוא עובד לך, וזה מה שחשוב.

מקום 25

את המקום ה-25 חולקים 28 שירים שכל אחד מהם קיבל 2 קולות. אלה השמות:

A Hard Day’s Night A Taste Of Honey Blue Jay Way Dig A Pony Don’t Bother Me Getting Better Girl Got To Get You Into My Life I Should Have Known Better I Want To Tell You I’ll Be Back I’ve Got A Feeling Mean Mr Mustard Mother Nature’s Son Nowhere Man One After 909 Only A Northern Song Paperback writer Rocky Raccoon Savoy Truffle Taxman The Night Before The Word Till There Was You Twist And Shout With A Little Help From My Friends Yer Blues You Won’t See Me

אז מה יש לנו כאן? 8 שירים שכתב לנון, 7 שירים שכתב מקרטני, 6 שירים שכתב הריסון, 4 שכתבו לנון ומקרטני ביחד ועוד 3 קאברים. השירים מכסים נאמנה את כל שנות היצירה של הביטלס ונראה שאף פן ביצירה של הלהקה לא צריך להתלונן. כאן אנו פוגשים בפעם האחרונה את גרסאות הכיסוי. מכאן ועד סוף המצעד כל השירים נכתבו על ידי הלהקה.

מקום 24

למקום ה-24 הגיעו 19 שירים עם 3 קולות כל אחד.

And Your Bird Can Sing Back In The USSR Get Back I Call Your Name I Will I’ll Follow The Sun I’m Happy Just To Dance With You Lady Madonna Octopus’s Garden Old Brown Shoe Sexy Sadie She Said She Said She’s A Woman The Inner Light Think For Yourself This Boy Two Of Us When I’m Sixty-Four Yellow Submarine

9 שירים כתב מקרטני, 5 כתב לנון, 3 כתב הריסון, השיר היחידי של רינגו נמצא כאן ושיר אחד של לנון ומקרטני. 13 מתוך 19 השירים הם מ”ריבולבר” וצפונה, אבל שנת 1964 אהובה במקום הזה במיוחד עם 4 שירים.

מקום 23

במקום ה-23 נמצאים 4 שירים שכל אחד מהם קיבל 4 קולות:

Eight Days A Week Fixing A Hole I Saw Her Standing There Long, Long, Long

שני שירים נכתבו על ידי מקרטני, הריסון כתב שיר אחד (יפה יפה יפה) ולנון-מקרטני כתבו יחדיו שיר אחד.

מתוך 19 השירים שהריסון הכניס, 16 כבר הופיעו עד השלב הזה. מה זה אומר? למען האמת דברים מעניינים, אבל נשמור אותם למחר.

מקום 22

9 שירים הגיעו למקום ה-22 עם 5 קולות לכל אחד.

Being For The Benefit Of Mr Kite! Drive My Car Hello, Goodbye I Feel Fine Julia Martha My Dear Michelle The Long And Winding Road Your Mother Should Know

6 מתוכם כתב מקרטני ו-3 כתב לנון.

מקום 21

במקום ה-21 נמצאים 6 שירים עם 6 קולות כל אחד:

Day Tripper Do You Want To Know A Secret I Want You (She’s So Heavy) Oh! Darling Rain We Can Work It Out

4 שירים כתב לנון, אחד כתב מקרטני ולנון-מקרטני כתבו יחדיו אחד נוסף.

עד כאן הרשימה של 111 השירים שבחרתם והגיעו עד המקום ה-21. עכשיו אנו מגיעים לתוצאות של השירים האהובים עליכם ביותר. אלה שקיבלו 7 שירים ויותר והגיעו כך ל-20 המקומות הראשונים. ליד כל שיר נכתוב לאיזה מקום הוא הגיע במצעד הקודם. שימו לב למשהו חשוב בהשוואה הזו – כדי להגיע למקום ה-20 במצעד הקודם, שיר היה צריך לקבל 3 הצבעות. במצעד הנוכחי, 3 הצבעות היו מביאות את השיר למקום ה-24.

המקום ה-20

את המקום ה-20 חולקים יחד 7 שירים שכל אחד מהם קיבל 7 הצבעות. החלוקה היא שווה – 3 של לנון, 3 של מקרטני ואחד שנכתב על ידי שניהם. השירים מתפזרים בצורה יפה לאורך שנות הקריירה כולה. I Want To Hold Your Hand – Single – 1963 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות)

הסינגל הזה היה ללא ספק נקודת מפנה בקריירה של הביטלס. כבר כשהגיע לחנויות ב-29 בנובמבר 1963, הוא הוזמן בלמעלה ממליון עותקים, ארוע שלא התרחש מעולם באנגליה. זו אחת הסיבות שקפיטול, חברת התקליטים האמריקאית בשליטת EMI שסירבה להוציא את הביטלס עד כה, החליטה להוציא את הסינגל בארה”ב. הסינגל היה אמור לצאת בארצות הברית בינואר 1964, כדי ליצור קשר עם ההופעה הראשונה של הביטלס אצל אד סאליבן וכך להגביר את המכירות, אבל הוצאתו הוקדמה לדצמבר. הסיבה היתה פשוטה – דרישת הקהל. כתבת טלוויזיה קצרה ששודרה על הלהקה בדצמבר גרמה למרשה אלברט בת ה-15 להתקשר לתחנת הרדיו המקומית ולבקש שישמיעו שם מוסיקה של הביטלס. וכך, בפשטות, הביטלמניה ניצתה בארה”ב במהירות שיא והסינגל הזה גרף את כל הקופה. ואכן, השיר הנהדר הזה שנכתב על ידי לנון ומקרטני מציג את הלהקה בשיא קסמה ההתחלתי – מפתיחה אנרגטית, דרך ההרמוניות הנהדרות שלהם, הרומנטיקה של הפזמון ומחיאות הכפיים הנהדרות האלה.


Things We Said Today – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות)

כמה יפה השיר הזה. שיר אהבה מלנכולי. המילים הן לא בהכרח פאסימיות, אבל עננה מרחפת מעל. נוטים לזלזל בכתיבת המילים של מקרטני, בטח כשמשווים אותם לג’ון, אבל זאת טעות. נכון, הוא לא בוחל בשורות כמו

Ob-la di, ob-la-da, life goes on, bra La-la, how the life goes on

אבל מצד שני הוא גם כותב מילים כה יפות בשירים כמו זה. הוא סיפר: “כתבתי את Things We Said Today על גיטרה אקוסטית. זה היה סוג של שיר נוסטלגי, מין נוסטלגיה עתידית, נזכור את הדברים שאמרנו היום מתישהו בעתיד. השיר שיגר את עצמו לעתיד ואז היה נוסטלגי לגבי היום – טריק נחמד. מין שיר מתוחכם וקטן. גם הביצוע המצוין מטעין את השיר באווירה מיוחדת, הרבה בזכות הגיטרה האקוסטית של לנון שלא מתבייש לפרוט עליה באגרסיביות מסויימת. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 14 עם 9 הצבעות)

כנראה האלבום הידוע ביותר של הביטלס, ועם זאת האלבום שלא ימצא בפסגת האלבומים האהובים ביותר של הביטלס אצל רוב המעריצים. הוא היה האלבום הנמכר ביותר באנגליה בשנות ה-60 ונחשב כאלבום שהשפעותיו על התרבות היו רבות. על אף שנחשב לאלבום הקונספט הראשון, הוא לא באמת היה הראשון, ורבים יאמרו שגם לא היה אלבום קונספט. כך או כך, אני חושב שקשה שלא להעריך את העבודה המדהימה אותה עשו באולפן פול, שהגדיר את עצמו בראיון מאוחר יותר כמי שהיה הבמאי של הפרוייקט, וג’ורג’ מרטין. גם ג’ון, שמאוחר יותר הביע את חוסר העניין שלו בפרוייקט, היה בזמן אמת נלהב מאוד ותרם ככל יכולתו. כשזה מגיע לג’ורג’ הריסון ורינגו… הם ככל הנראה נהנו פחות בפרוייקט הזה. אין ספק שכאן התחיל סוג הקרע בעבודה האולפנית, שיוביל לאופן בו יוקלט שנה מאוחר יותר האלבום הלבן. שיר המסגרת, גם אם אינו השיר הטוב באלבום, מסמן על שלל האפקטים שלו, את האלבום כולו – אלבום שהוא בעצם שיר אהבה לתרבות המוסיקלית הבריטית של המאה ה-20 עד למועד יצירת האלבום.


ג’ורג’ מרטין טען שמי שלא שמע את האלבום הזה במונו, לא שמע אותו מעודו. אני נוטה להסכים איתו. לכן אצרף פה את ה-Reprise של השיר במונו. שימו לב כמה עוצמתי הוא נשמע, כשהכלים לא מחולקים באופן כל כך בוטה בין ימין ושמאל. בנוסף, בסוף תוכלו לשמוע צעקות של פול שלא נמצאות בגרסת הסטריאו.


Hey Bulldog – Yellow Submarine – 1969 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות)

לנון, כפי שאהב כל כך לעשות, ביטל את השיר כחסר משמעות. הוא היה צריך לכתוב שיר לסרט “צוללת צהובה” ושרבט משהו. אם אתם שואלים אותי, אז בין השורות יש יותר ממה שלנון הסכים להסגיר, אבל על זה כבר נכתוב בפוסט שיכתב יום אחד על השיר. במקור השיר בכלל נקרא Hey Bullfrog, אבל אז מקרטני נבח בהקלטה, הם אהבו את זה והבולדוג נולד.

אני מת על הקליפ הזה. הצילומים לא נועדו בכלל לקליפ לשיר, אך התגלגלו לזה והביטלס נראים בהם להקה שמחה ועליזה. עזבו את העובדות בצד, מותר עדיין לפנטז.


Dear Prudence – The Beatles – 1968 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות)

מיהי אותה פרודנס מסתורית שגורמת ללנון לדאגה כה רבה? למה היא לא יוצאת? הימים הם ימי שהותם של הביטלס בהודו ופרודנס היא אחותה הצעירה של השחקנית מיה פארו. עשיתי מדיטציה מאז 1966 וניסיתי להצטרף למחנה כבר ב 1967, אז בשבילי זה היה כמו חלום שהתגשם. להיות שם היה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורי. הייתי מאוד ממוקדת במדיטציה שם ככל שיכלתי, כך שיהיה לי מספיק ניסיון על מנת ללמד מדיטציה בעצמי. תמיד מיהרתי ישר בחזרה לחדר שלי אחרי הרצאות וארוחות, כך שאוכל לעשות מדיטציה. זה היה כל כך מרתק עבורי. ג’ון, ג’ורג’ ופול רצו לשבת לג’מג’ם ולהנות, ואני תמיד עפתי בחזרה לחדרי… השיר שג’ון כתב פשוט קרא לי, “צאי החוצה ונגני אתנו. בואי ליהנות

לנון לא סתם כותב את שיר העידוד הזה עבור פרודנס. ההתמדה במדיטציה הביאה אותה למצב נפשי מוזר. היא הסתובבה חיוורת מאוד וזיהתה אך ורק את המהרישי. כולם במחנה החלו להיות מודאגים והמהרישי אף ציוות לה אחות שתשגיח עליה. בשלב מסוים היא ננעלה בחדרה בבניין בו לנו גם הביטלס ולא יצאה כ 3 שבועות.

ג’ון הסביר: “בשלב מסוים בחרו בי ובג’ורג’ לנסות ולהוציא אותה כי היא בטחה בנו. הוצאנו אותה מהבית – היא הייתה נעולה בתוכו שלושה שבועות ולא יצאה. היא ניסתה למצוא את אלוהים מהר יותר מכל אדם אחר. זו הייתה התחרות במחנה של המהרישי: מי יהיה קוסמי ראשון. מה שלא ידעתי אז הוא שאני כבר קוסמי…”.

תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


Come TogetherAbbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות)

“זה פאנקי. זה אחד משירי הביטלס האהובים עלי, או אחד מקטעי לנון האהובים עלי, הייתי אומר. זה פאנקי, זה בלוזי, ואני שר את זה די טוב. אני אוהב את הצליל של זה. אתה יכול לרקוד לזה. הייתי קונה את זה! “

זה מה שאמר לנון על השיר בראיון המפורסם שלו מ-1980 בו דיבר בפירוט על שיריו. ואכן זה לגמרי לנון. אחרי שראה מה פול מנגן על הקלידים, הוא שלח אותו הביתה והקליט את החלק הזה לבד. את קולות הרקע ביצע לבד. בראש הוא כבר היה לבד. ועדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, החלק המצמרר ביותר הוא החזרה שלו על המשפט Shoot me.

תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


The End – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות)

זה רק הולם שהשיר האחרון באלבום האחרון שהקליטו הביטלס נקרא The end. זה עוד יותר הולם שמילותיו יהיו: And in the end The love you take Is equal to the love you make

ואפילו הולם עוד יותר הוא שהשיר כולל גם את הסולו היחיד של רינגו בקטלוג הביטלס, סולו אותו לא רצה לנגן והסכים רק אחרי שכנועים רבים. זו גם היתה הפעם היחידה ששלושת הגיטריסטים של הלהקה ניגנו יחד באותו שיר. וכמה יפה הם מנגנים. כל אחד לוקח את החלק שלו ויחדיו הם מנהלים שיחה שמתנהלת בטייק 1 – ראשון פול, אחריו ג’ורג’ ולבסוף ג’ון. השיר הקטן הזה, שמסיים את המחרוזת של אבי רואד, הוא כל מה שטוב בביטלס ב-2 דקות וכשהוא נגמר אני תמיד מרגיש כאילו חוויתי התעלות רוחנית

כמה חבל רק שבשלב הזה האהבה נשארה רק במילים, שכן חברי הלהקה היו שרויים בטינה הולכת וגוברת אחד כלפי השני. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


מקום 19

למקום 19 הגיעו 4 שירים, כל אחד עם 8 הצבעות. 3 מתוכם כתב מקרטני ולנון כתב אחד מהם.

All My Loving – With the Beatles – 1963 (מקום במצעד הקודם – 22 עם הצבעה 1)

אם אתם קוראים קבועים בבלוג שלנו או בעמוד הפייסבוק, אתם יודעים ששירים רבים שכתב פול מקרטני בשנים הראשונות של הלהקה נכתבו לג’יין אשר (או עד ג’יין אשר, או בהשראת ג’יין אשר. בקיצור, הבנתם). זו כנראה הפעם הראשונה שזה קורה.

מגזין הבי בי סי Radio Times שלח את אשר בת ה-17 להופעת הביטלס ברויאל אלברט הול, ב-18 באפריל 1963. הביביסי הקליטו את ההופעה וג’יין נשלחה לראיין אותם. ג’יין נשלחה כיון שהיתה פופולרית מאוד באנגליה באותה תקופה. היא הופיעה במחזות וסרטים, אבל עיקר הפופולריות שלה נבעה מהשתתפותה בתוכניות הטלוויזיה Juke Box Jury. גם הביטלס הכירו אותה משם, כך שבסוף אותו ראיון היא מצאה עצמה ממשיכה עם חברי הלהקה, כשכל אחד מהם מנסה לזכות בתשומת ליבה. פול היה זה שהצליח לבסוף.

כחודש לאחר מכן, בסיבוב הופעות באנגליה, כתב מקרטני את השיר. זו היתה הפעם הראשונה, כך הוא ציין, שכתב קודם את המילים ולא את המנגינה. לא מפתיע. האהבה גורמת לנו לעשות דברים מוזרים.

תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


Help! – Help! – 1965 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות)

בשיאה של הביטלמניה לנון הלך לאיבוד. לכאורה היה לו הכל ובעיקר – הוא הגשים את המשאלה שלו: הוא היה המנהיג של הלהקה הגדולה בעולם, היה לו כסף, היתה לו תהילה. זאת הנקודה שהוא התחיל להרגיש שהגשמת החלומות שלך לא בהכרח תגרום לאושר שלך. אז הוא צעק הצילו! אבל אף אחד לא באמת שמע. מבחינת המאזינים זה היה עוד להיט של הביטלס. ולמה שהם יחשבו אחרת? איזו סיבה יש לג’ון לנון להרגיש רע. ג’ון סיפר מאוחר יותר: “אני מתכוון לזה. זה אמיתי! זה פשוט אני שר הצילו! והתכוונתי לזה… כש-Help! יצא אני זעקתי לעזרה. רוב האנשים חושבים שזה פשוט שיר רוקנרול מהיר. אני לא הבנתי את זה בזמן אמת, פשוט כתבתי את זה כי הייתי צריך לכתוב את השיר לסרט. אבל מאוחר יותר, הבנתי שבאמת זעקתי לעזרה. זו היתה תקופת אלביס השמן שלי. אתם רואים בסרט, הוא – אני – מאוד שמן, מאוד חסר ביטחון והוא לגמרי איבד את עצמו. ואני שר על התקופה שהייתי צעיר בהרבה וכל השאר, מביט אחורה על כמה פשוט היה הכל.” כשיודעים את כל זה, אי אפשר שלא לשמוע את השיר אחרת. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


The Fool On The Hill – Magical Mystery Tour – 1967 (מקום במצעד הקודם – 19 עם 4 הצבעות)

בתקופה הזו במערכת היחסים של לנון ומקרטני, הם כבר לא באמת היו קשובים אחד לשני. סליחה. זה ממש לא נכון. אתקן. בתקופה הזו במערכת היחסים של לנון ומקרטני, לנון כבר לא היה קשוב במיוחד למקרטני. מקרטני מצידו, היה מוכן לקפוץ על כל בדל אפשרות של שיתוף פעולה, אבל לנון כבר לא היה שם אפילו כדי לשמוע. בביוגרפיה הרשמית של הלהקה, שיצאה ב-1968 והיתה ביוגרפיה שהושרתה באקונומיקה, מופיע הקטע הבא שמתאר את הפעם הראשונה שפול משמיע לג’ון את השיר: פול חזר אל הגיטרה שלו והחל לשיר ולנגן שיר איטי ויפהפה על איש טיפש שעומד על גבעה. ג’ון הקשיב בשקט כשהוא בוהה אל מחוץ לחלון ונראה כאילו הוא אינו מאזין. פול שר את השיר פעמים רבות כשהוא משתמש בלה לה לה במקומות בהם חסרו מילים. כשלבסוף סיים, ג’ון אמר שעדיף שיכתוב את המילים שיש לו כדי שלא ישכח אותן. פול אמר שזה בסדר, הוא לא ישכח אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שפול ניגן את השיר לג’ון. לא היה שום דיון בנושא. מיהו אותו איש טיפש? תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


You Never Give Me Your Money – Abbey Road – 1969 (מקום במצעד הקודם – 21 עם 2 הצבעות) מי שמאזין לפרקי הפודקאסט שלנו שמוקדשים לפרוייקט Get Back יודע שחיי הביטלס ב-1969 היו סוערים מאוד. כשהגיעו להקלטת “אבי רואד” העניין רק גבר כיון שבביטלס נוצרה חזית של לנון מול מקרטני. לנון רצה שאלן קליין ינהל את חברת אפל. מקרטני רצה שאביה ואחיה של לינדה ינהלו את אפל. ג’ורג’ ורינגו הלכו עם לנון. המצב הלך והפך בלתי אפשרי. פיטר דוגט כותב על כך בספרו העצוב והמצוין You Never Give Me Your MoneyThe Battle for the Soul of The Beatles:

לנון היה אמן של הפרדה בתקופה הזו: הוא יכול היה לצרוח על מקרטני בפגישות, להעליב את אשתו ואת המשפחה שלה, ואז לצפות לעבוד איתו כאילו שום דבר לא קרה… בפומבי הצמד עדיין הציג חזות מאוחדת. מאוחר יותר לנון הציג עצמו כמי שהתנגד בלהט למחרוזת האגדית שמהווה את החלק הדומיננטי של הצד השני באלבום ‘אבי רואד’, אבל בזמן אמת הוא היה חבר הלהקה הראשון שהתגאה ברעיון בראיון. באותו הראיון הוא סיפר שהוא ומקרטני נהנים מפרץ יצירתיות וטען ש’כל התוצאה של העניין הפיננסי הזה לא משנה. אנחנו עדיין ניצור תקליטים ומישהו ירוויח מהם כסף ואנחנו נרוויח מהם כסף וזה מה שיהיה’. מקרטני, הפרקטי יותר, תיעל את התסכול שלו לשיר המלודי בשם You Never Give Me Your Money.

במבט לאחור, ב-1996, הוא הסביר שהשיר לא היה מכוון ‘לשאר חברי הלהקה. באמת לא הרגשתי שהאשמה בהם. כולנו היינו בזה ביחד ורק אחרי שאלן קליין הגיע התחלנו להתפלג ולהעסיק עורכי דין וכו’. הוא יצר את המחלוקת ביננו.’ את החלק שמילאו האיסטמנים וההעדפה של מקרטני אותם על פני קליין, הוא שכח בנוחות.

מקרטני לא היה מסוגל לעשות את החלוקה שלנון עשה, בין אישי ומקצועי. לנון טען שסוף סוף הוא גילה את עצמו מחדש: ‘הלכתי לאיבוד בביטלס ועכשיו זה שוב ג’ון לנון. אני תמיד ג’ון ויוקו, זה אף פעם לא מפסיק, אנחנו זוג 24 שעות ביממה. אז כל מה שאני עושה כביטלס, יוקו יושבת על כתפי כמו תוכי’ אבל מקרטני האמין בעצמו בראש ובראשונה כביטל, ושותף שווה ערך ללנון, והוא הרגיש כל מהלומה משותפו כדקירה בלב. גיל פריטצ’רד, אחת מאלו שכונו Scruffs, אותם מעריצים שעמדו בסבלנות מחוץ לאולפני אבי רואד ומשרדי חברת אפל, מחכים שהביטלס יופיעו, זוכרת את הלילה ש’פול יצא בסערה מהדלת הראשית של האולפן בדמעות, הלך הביתה ולא חזר. ביום המחרת הוא לא הופיע בכלל, למרות שהאולפן הוזמן להקלטה’. מעריצה אחרת, וונדי סאטקליף, ממשיכה את הסיפור: ‘ג’ון רתח, בגלל שהם כולם חיכו. הוא יצא בסערה מהאולפן ועשה את הדרך לביתו של פול. עקבנו אחריו וכשהוא הגיע לשם, הוא עמד בחוץ ודפק על הדלת שוב ושוב, כשהוא קורא לפול שיפתח את הדלת. פול לא ענה, אז ג’ון טיפס על השער והלם בדלת הכניסה. אז התחילה תחרות צרחות בינהם. ג’ון צעק שג’ורג’ ורינגו הגיעו שניהם מחוץ לעיר ופול אפילו לא טרח להודיע שהוא לא מתכנן להגיע לסשן.’

ועם כל הסיפור העצוב הזה, אי אפשר לתאר את השיר היפייפה הזה כשיר עצוב. אולי כיון שהוא בנוי מכמה חלקים ורק הראשון שבהם מאשים. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


מקום 18

במקום ה-18 נמצאים 3 שירים. שניים של לנון ואחד של מקרטני. Norwegian Wood (This Bird Has Flown) – Rubber Soul – 1965 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות) כשמדובר בביטלס, אוהבים לדבר על “הפעם הראשונה”. אז גם בשיר הזה יש פעם ראשונה. זהו השיר הראשון במוזיקה המערבית הפופולרית בה מופיע כלי הנגינה ההודי סיטאר. מצד אחד אפשר לפטור את זה כפרט לא חשוב מדי, אבל יש לזכור שכמעט כל דבר שלהקה בסדר הגודל של הביטלס עושה, חודר באופן מיידי למרכז התרבות. אחד הדברים היפים בביטלס היה שהם לא יצרו כדי להתאים את עצמם למיינסטרים כלשהו שיגרום להם להצליח. הם יצרו מוסיקה והמיינסטרים אימץ כל שינוי שהם עשו.

אבל אם נתמקד בשיר, יותר מכל הוא מראה על ההתקדמות האדירה שלנון עושה ככותב. גם אם השיר הושפע על ידי אהבתו לדילן, זה שיר לנוני לחלוטין. השיר נכתב על רומן שהיה לו, אך מכיון שלא רצה ששום פרט יוכל לחשוף משהו לסינתיה אשתו, הוא הסווה והסווה והפך את השיר לכתב חידה מרתק. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


She’s Leaving Home – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 17 עם 6 הצבעות) אני מניח שכולכם תסכימו איתי שמדובר בשיר שהוא יצירת מופת. על אף היותו מקרטני בבסיסו, ההשלמות של לנון בדמות המשפטים שההורים אומרים בפזמון, הם תוספת שנראה שאי אפשר בלעדיה, הן ברמה הרגשית והן ברמה המבנית. אז אחרי שהסכמנו לגבי זה, בואו ניגש לאיזוטריה. בשנים ההן, עם פריחת תרבות ילדי הפרחים, בני נוער רבים, כאלה שכונו “ילדים מבית טוב”, החלו לברוח מהבית מסיבות כאלה ואחרות. בפברואר 1967 קרא פול על מלאני קו, בחורה בת 17 ש”היה לה הכל”. היא ברחה מביתה בצפון לונדון ולאט לאט התגלו הפרטים והסיבות. פול, שעקב אחר המקרה, כתב את השיר המדהים הזה בהשראתו. ועכשיו לעניין המוזר – למרות שלא זכר זאת, זו לא היתה הפעם הראשונה שמקרטני פגש בשמה של הבחורה. להפך, בעבר הם נפגשו פנים אל פנים. ב-1963, כשמלאני הייתה בת 13, היא השתתפה כמתמודדת בתחרות ריקודים שארגנה תכנית הטלוויזיה Ready Steady Go, תכנית נוער שבועית שאירחה אמנים שונים מתחום הפופ-רוק. באותה תכנית השתתפו גם הביטלס ומקרטני מונה לשפוט באותה התחרות. מקרטני בחר במלאני כזוכה והעניק לה את הפרס. פה צירפתי את גרסת המונו של השיר. הגרסה הזו מהירה יותר. האם במיקס המונו האיצו את סרט ההקלטה או שמא במיקס הסטריאו האיטו אותו? אין לי מושג, אבל לטעמי הוא נשמע טוב יותר ככה. תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


Don’t Let Me Down – Single – 1969 (מקום במצעד הקודם – 18 עם 5 הצבעות) Don’t Let Me Down יצא כ-B side של הסינגל Get Back. זהו שיר אהבה ותחינה של ג’ון ליוקו, שיר בו הוא אומר לה במילים הכי פשוטות – אני במערכת היחסים הזו באופן הכי חשוף ופגיע שניתן להיות. אני נותן את עצמי באופן שמעולם לא נתתי את עצמי. אל תאכזבי אותי.

יוקו מילאה עבור ג’ון חלל עמוק שהלך וגדל ככל שהזמן עבר, החל ממות אימו, דרך הטירוף של הביטלמניה והתחושה שלו שהוא איבד את עצמו בחייו כביטל. כשהיא נכנסה לחייו כל שאר הדברים נדחקו הצידה. מצד אחד זה היה כל מה שהוא חלם עליו. מצד שני, גם עם זה הוא לא ידע בדיוק איך להתמודד. בתקופה הזו השימוש שלו ושל יוקו בהרואין היה כל כך נרחב שהוא החל לפתח בו תלות והסם נתן את אותותיו בהתנהגותו ובמחשבותיו. מתוך כל זה הוא זועק את הזעקה הזו. בראיון ב-1970 הוא אמר על השיר: כשזה מגיע לזה באמת, כשאתה טובע, אתה לא אומר ‘אני אהיה מרוצה באופן יוצא דופן אם למישהו תהיה את יכולת הראייה המוקדמת להבחין שאני טובע ולבוא לעזור לי’. אתה פשוט צורח“. כמו במספר שירים אחרים בפרוייקט Get Back, הקלידים של בילי פרסטון שצורף זמנית ללהקה מהווים עוגן מוסיקלי מופלא.


מקום 17

במקום ה-17 נמצאים שוב 3 שירים. ושוב – 2 כתב לנון ואחד כתב מקרטני. And I Love Her – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 18 עם 5 הצבעות)

And I Love Her הוא בלדת מקרטני קלאסית. מקרטני סיפר שזו היתה הפעם הראשונה שהוא כתב בלדה שהרשימה אותו. גם לנון ציין את השיר מאוחר יותר כשיר מוצלח וכינה אותו ה-Yesterday הראשון של פול.

בתקופה הזו, למרות שאת רוב השירים לא כתבו לנון ומקרטני יחד, הם עדיין היו נוכחים מאוד אחד בתוך הכתיבה של השני, וכל פעם שמישהו נתקע, השני מיד התגייס לעזרתו על מנת לשפר את השיר. בשיר הזה אפשר לראות זאת דרך התיאור הבא של דיק ג’יימס, שהיה המוציא לאור של הביטלס ונכח באולפן בזמן ההקלטה: “זה היה שיר פשוט מאוד שחזר על עצמו. ג’ורג’ מרטין ואני הסתכלנו אחד על השני ואותה מחשבה עברה לנו בראש. ג’ורג’ מרטין אמר להם, ‘גם דיק וגם אני מרגישים שלשיר פשוט חסר חלק אמצעי. הוא יותר מדי חוזר על עצמו וזקוק למשהו שישבור את החזרה’. אני חושב שג’ון הוא זה שהציע, ‘בסדר, בואו נעשה הפסקת תה’. ג’ון ופול ניגשו אל הפסנתר, בעוד שמל אוונס הלך להביא תה וכמה כריכים, הם עבדו על הפסנתר ובתוך חצי שעה הם כתבו ממש לנגד עינינו, חלק אמצעי שתמך בשיר.” תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


All You Need Is Love – Magical Mystery Tour – 1967 (מקום במצעד הקודם – 17 עם 6 הצבעות)

השנה היא 1967, התחושה היא שהעולם משתנה לטובה ומפיק ה-BBC אוברי זינגר דוחף רעיון די מטורף של שידור חי שיקשר בין חמשת היבשות בעולם בעזרת לוויינים המקיפים את כדור הארץ. מד”ב במיטבו. השידור נקבע ל-25 ביוני והמדינות שהצטרפו לשידור היו אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, ארה”ב, בריטניה, ברית המועצות, מזרח גרמניה, מערב גרמניה, דנמרק, הונגריה, טוניסיה, יפן, מקסיקו, ספרד, פולין, צ’כוסלובקיה, צרפת, קנדה, ושבדיה. המשמעות – לא רק שידור לוויני מ-5 יבשות, אלא גם כזה שמאחד את שני הגושים – המזרחי והמערבי. זה לא החזיק הרבה זמן. ברגע האחרון, 4 ימים לפני השידור, ברית המועצות וכל הגוש המזרח ארופאי יחד איתה, פרשו כמחאה על יחס המערב למלחמת ששת הימים שהתרחשה בדמוקרטיה קטנה במזרח התיכון.

14 המדינות הנותרות המשיכו עם השידור, כשכל מדינה שידרה עם צוות השדרים שלהם. נאסר על השתתפות פוליטיקאים בשידור והתוכנית הציגה בנוסף לאמנים (פאבלו פיקאסו השתתף גם הוא) גם סקירה של מצב העולם נכון לרגע ההוא.

כפי שודאי ניחשתם, הביטלס ייצגו את אנגליה. לא זאת בלבד, אלא שהנה עוד “הפעם הראשונה” – זה היה השידור החי הלוויני הגדול הראשון בין כל כך הרבה מדינות. ג’ון התיישב לכתוב המנון על מנת לשקף את מה שהמשדר אמור היה לייצג ועשה עבודה לא רעה בכלל. אם תרצו לקרוא על תהליך הכתיבה, ההקלטה והשידור של השיר, תוכלו לעשות זאת כאן.

הביטלס הזמינו לשידור הזה את חבריהם המוסיקאים והאווירה באולפן היתה של חגיגה. היא כללה קישוטים ושלטים רבים. על שלט חריג שנראה על גבי רקע שחור נכתב: Come Back Milly – מילי חזרי הביתה. השלט הופנה לדודתו של פול, אחותו של אביו שנסעה לאוסטרליה על מנת לבקר את ילדיה ונכדיה. המשפחה היתה מודאגת לגבי חזרתה ושלחה לה מסר על גבי השידור הלווייני – מה שעבד. מילי ראתה את השלט וחזרה לאנגליה. חפשו את השלט לקראת סוף הקליפ.


Lucy In The Sky With Diamonds – Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band – 1967 (מקום במצעד הקודם – 16 עם 7 הצבעות)

כל מי שמכיר את סיפורי הביטלס יודע כבר שלנון תמיד טען שהעובדה ששם השיר “לוסי ברקיע עם יהלומים” יוצר את ראשי התיבות LSD הוא מקרי בלבד. “לא היה לי מושג שזה יוצר את ראשי התיבות LSD. זו האמת: הבן שלי חזר הביתה עם ציור והראה לי אשה מרחפת בעלת מראה מוזר. שאלתי: מי זו? והוא ענה: זו לוסי ברקיע עם יהלומים. ואני חשבתי, זה יפייפה, ומיד כתבתי על זה שיר”. לוסי היא לוסי אודונל שהלכה לאותו הגן עם ג’וליאן, בנו של ג’ון. לפי הסיפורים, היא עצמה גילתה את העובדה שהיא הונצחה בשיר של הביטלס רק בהיותה בת 13.

מאוחר יותר אמר לנון: המראות היו לקוחים מתוך “עליסה בארץ הפלאות”. זו היתה אליס בסירה. היא קונה ביצה וזו הופכת להאמפטי דאמפטי. האישה שמוכרת בחנות הופכת לכבשה ורגע לאחר מכן הן חותרות וחותרות למקום כלשהו ואני פשוט דמיינתי את זה. היה גם המראה של האישה שיום אחד תבוא להציל אותי – ילדה עם עיני קליידסקופ שתופיע מהשמיים. התברר שזו תהיה יוקו, למרות שלא פגשתי אותה עדיין בזמן ההוא. אז אולי זה בכלל צריך להיות יוקו ברקיע עם יהלומים. זה היה לחלוטין לא מודע שזה הפך להיות LSD. עד שמישהו לא הפנה את תשומת ליבי אפילו לא חשבתי על זה. אני מתכוון, מי בכלל יחשוב לבדוק ראשי תיבות של שם שיר? זה לא שיר סמים.


מקום 16

If I Fell – A Hard Day’s Night – 1964 (מקום במצעד הקודם – 20 עם 3 הצבעות)

ג’ון נתפס בתחילת הדרך כמי שמזוהה עם שירי הרוק של הלהקה, ולא עם הבלדות. השיר הזה הוא אחד מאלה שמראים שזה לא נכון. כשהוא רצה, הוא ידע לכתוב בלדות מרגשות לא פחות מפול. פול אמר: “אנשים נוטים לשכוח שג’ון כתב כמה בלדות נחמדות למדי. אנשים נוטים לחשוב עליו כעל שנון או אגרסיבי, אבל היה לו צד מאוד חם שהוא לא באמת אהב להראות יותר מדי למקרה שידחו אותו. את השיר הזה הוא הגדיר כנסיון הראשון שלו בכתיבת בלדה אמיתית. מה ההבדל בין בלדה אמיתית ללא אמיתית, אתם שואלים? אני חושב שאצל ג’ון הכל קשור בהבט הרגשי. הוא ציין שזו היתה תחילת הדרך ל-In my life. כלומר תחילת הדרך לשירים בהם הוא נחשף בדרך כזו או אחרת והוא אכן טען שהשיר היה אוטוביוגרפי באופן חלקי, גם אם לא מודע.

היופי, כמו בדרך כלל אצל הביטלס, לא טמון בשיר בלבד, אלא גם בביצוע. ההרמוניות הקוליות המושלמות, הנגינה הרכה והשירה הנפלאה של ג’ון – כל אלה הופכים את השיר הזה לשיר הנפלא שהוא.

תוכלו לקרוא עוד על השיר כאן.


זהו להיום חברים. מחר נגיע ל-15 המקומות הראשונים.

23 צפיות0 תגובות
bottom of page