מחר יצא סוף סוף המארז החדש של האלבום הלבן של הביטלס וטבלת הייאוש שלי תסתיים (ואז תתחיל טבלת ייאוש חדשה שתסתיים כשיגיע העותק שהזמנתי, אבל זה כבר פחות מעניין אתכם).
50 קטעי אאוטייק יגיעו עם המארז, רובם לא יצאו בעבר. ההתרגשות בשיאה. אז מה עושים בינתיים? קוראים ביקורות וכתבות על הלבן הכפול (כולן חיוביות מאוד מאוד). אחת כזאת תרגמתי לכם כאן. לא משהו עמוק במיוחד, אבל ז’אק שונפלד מניוזוויק הוציא מספר פרטים מספריים על האלבום הלבן ואני אוהב שטויות כאלה. מקווה שתהנו.
————————————————————————–
האלבום, ששוחרר חודש לאחר מכן, יקרא בפשטות כ-The Beatles, ונודע, מסיבות מובנות, כאלבום הלבן. האלבום הופק על ידי ג’ורג’ מרטין וניסה בשאפתנות למזג רוק, בלוז, מוסיקת עם, קאונטרי, מיוזיק הול ואוונגרד. ההפקה הפשוטה יחסית והעטיפה החד גונית נועדו להיות עזיבה דרמטית של הפסיכדליה של שנת 1967 והאלבום “מועדון הלבבות השבורים של הסמל פפר”.
כשהאלבום יצא, כמה מבקרים חשבו שהגישה מפוזרת מדי ושאיכות השירים אינה אחידה באופן דרמטי. אבל רוב המבקרים שיבחו. טוני פאלמר מה”אובזרוור” כינה את לנון ומקרטני כותבי השירים הטובים ביותר מאז שוברט. דרק גוול מ”הסנדיי טיימס” כתב “מבחינה מוסיקלית, יש פה יופי, אימה, הפתעה, כאוס, סדר. וזהו העולם, ועל זה הביטלס מדברים”.
האלבום המשיך לרגש כל השנים. בשנת 2009 צ’אק קלוסטרמן מav club קרא לאלבום “כמעט מעבר לציון Aּ+”.
ועדיין, האלבום הלבן הוא גם הסאונד של להקה גדולה מתפוררת, עם שלושה פרוייקטי סולו שמתנגשים ורבים על מציאת מקומם באותו אולפן. “כל קטע הוא קטע אינדיבידואלי”, אמר לנון בראיון לרולינג סטון מ-1970. “אין בו שום מוסיקה של הביטלס”. לנון ומקרטני מצאו את עצמם מבחינה יצירתית ואישית בשני צדדים מנוגדים. מכל הבחינות הנסיון היה מאתגר מאוד – טעון יותר, מקרטני ציין מאוחר יותר, מכל הקלטה של כל אלבום ביטלס אחר.
בסך הכל בסביבות 53 מוזיקאים, מפיקים וטכנאים תרמו להקלטות שלו – אחד מהם, הטכנאי ג’ף אמריק שעבד איתם רבות, עזב עקב האווירה המדרדרת, היחס בין חברי הלהקה והיחס שלהם למרטין. (הוא חזר בסופו של דבר לעבוד איתם על “אבי רואד” ב-1969).
הסדקים בין ארבעת חברי הלהקה המשיכו להתרחב. ב-1970, אחרי עוד שני אלבומים, הביטלס התפרקו.
עכשיו החברים שנשארו חוגגים 50 שנים ליצירת המופת שלהם על ידי הוצאת מארז מיוחד בעל 7 דיסקים, שכולל אאוטייקים, דמואים אקוסטים, תמונות נדירות ומילים בכתב יד.
הנה המדריך המספרי לאלבום הלבן.
30 – מספר השירים באלבום הלבן, מה שהופך אותו לאלבום הביטלס הארוך ביותר.
16 – מספר השירים בהם כל ארבעת חברי הביטלס משתתפים. (השיר “ג’וליה”, שנכתב על ידי לנון לאמו, הוא הפעם היחידה בקטלוג של הביטלס בו לנון מבצע שיר לבד ללא ליווי של מישהו מחברי הלהקה האחרים).
9.5 מליון – מספר העותקים שהאלבום הלבן מכר בארצות הברית נכון ל2014 (יותר משלושה מליון עותקים נמכרו בארבעת הימים הראשונים לצאתו). הוענקו לו 19 אלבומי פלאטינה.
155 – מספר השבועות שהאלבום שהה במצעד Billboard’s 200 (מתוכם 9 שבועות במקום הראשון).
15 – מספר הפעמים בהם מקרטני שר Why don’t we do it in the road? במהלך השיר בעל אותו שם שנמשך פחות משתי דקות. (הרעיון לשיר הגיע לאחר שהוא ראה שני קופים בהודו כשהם, ובכן, “עושים את זה” בדרך).
103 – מספר הנסיונות הכושלים להקליט את Not Guilty, שירו של הריסון שלבסוף לא נכנס לאלבום. בסופו של דבר הוא יצא ב-1996 בחלק השלישי את האנתולוגיה. (הריסון גם הקליט גרסה משלו לאלבום George Harrison שיצא שנת 1979).
3 – מספר הקרדיטים של יוקו אונו באלבום, כולל מחיאות כף ב”The Continuing Story of Bungalow Bill”.
8.22 – אורכה של היציאה הארוכה ביותר של הביטלס, Revolution 9, בדקות ושניות. קולאז’ הסאונד של לנון שאב בכוונה מהשראות לא מסחריות, כמו המלחין האקספרימנטלי שטוקנהאוזן. נכללו בה גם קטעים מתוך “סימפוניה מס’ 7” של סיבליוס, Choral Fantasy של בטהובן ו Symphonic Studies של שומאן. לנון אמר מאוחר יותר שניסה ליצור באופן לא מודע “ציור של מהפכה”.
52 – אורכו, בשניות, של השיר הקצר ביותר באלבום Wild Honey Pie.
14 – מספר הימים שרינגו לא היה נוכח בהם אחרי שעזב זמנית את הלהקה במהלך הקלטה מתוחה במיוחד של Back in the U.S.S.R. המתופף הסכים לחזור לאחר שחבריו ללהקה התחננו שיחזור. הריסון כיסה את מערכת התופים שלו בפרחים כדי להביע את חרטתם. כל הארוע נשמר בזמן אמת כסוד מהמעריצים.
0 – מספר הסינגלים שיצאו מהאלבום הלבן באנגליה ואמריקה. (Hey Jude שכתב מקרטני הוקלט במהלך הסשנים לאלבום ושוחרר באוגוסט 1968 כסינגל, אבל לא נכנס לאלבום).
9 – מספר האנשים שנרצחו על ידי המאמינים של מנהיג הכת צ’ארלס מנסון, שהאמין ש”הלטר סקלטר” הכיל מסר מוצפן על מלחמת גזע אפוקליפטית. לא היה שום דבר אפל בכוונת השיר. זו היתה תגובתו של מקרטני להאשמתו על ידי מבקר, כי הוא כותב יותר מדי בלדות.
1 – מספר הפרודיות באלבום – Back in the U.S.S.R., המבט הסאטירי של מקרטני על Back in the U.S.A. ושירי הביץ’ בויז הפך ללהיט מחתרתי בברית המועצות.
52 – שנים מאז שמקרטני האמיתי מת והוחלף על ידי כפיל – לפחות על פי תאוריות הקונספירציה שמזהות פרטים משכנעים באלבום הזה. Paul is dead now? Miss him, Miss him, Miss him
—————————————————————————–
זהו. האם גם אתם מחכים להוצאה המיוחדת? או למיקס החדש? או למשהו שקשור ללבן הכפול? שתפו אותנו אם כן. וגם אם לא.