top of page

When I’m Sixty Four

תחשבו על כך. אתם בני 14-15, יושבים ליד הפסנתר בבית הוריכם ומתחילים לחבר מנגינה שכל העולם יפזם גם 50 שנים לאחר מכן ואף יותר מכך. הוא יכנס לאלבום שעל דעת רבים נחשב לאלבום פורץ הדרך והחשוב ביותר שיצא במוסיקה הפופולארית – מועדון הלבבות הבודדים של סרג’נט פפר.

“התחלתי לנגן בפסנתר של אבא שלי וכתבתי עליו את When I’m Sixty Four כשהייתי עדיין בן 16. מעולם לא שכחתי את זה. כתבתי את המנגינה הזאת במעורפל וחשבתי שזה יכול להיות שימושי בקומדיה מוסיקלית או משהו כזה. כמו שאמרתי, לא ידעתי לאיזה סוג של קריירה אני הולך. לא בהכרח חיפשתי להיות רוקר. כשכתבתי את השיר דמיינתי שאני כותב שיר לסינטרה. היו תקליטים אחרים חוץ מרוקנרול שהיו חשובים עבורי. זה השפיע על הביטלס כי ביצענו שירים כמו Till There Was You.


מקרטני בן ה 16


רבות דיברנו על ההשפעה הזו של המוסיקה של אביו של פול עליו, אבל אפשר לראות במנגינה הקברטית הזו שהמציא כנער, את הסימנים המקדימים לכיוונים אליהם ילכו הביטלס בהנהגתו לכשיפסיקו להופיע ויתרכזו במוסיקה עצמה ובאופנים שונים בה אפשר לחוות אותה.

זוהי אולי המנגינה הראשונה בעלת המשמעות שחיבר מקרטני אחרי שהאזין רבות לתקליטיו של אביו וכתב גם את I call it Suicide שחלק קטן ממנו נכנס לאלבום מקרטני. מאוחר יותר הוא חיבר את I Lost My Little Girl, אי שם ב 1957 הפעם על גיטרת הזנית’ האקוסטית שלו, מה שהיה השיר השלם הראשון שכתב. זהו באמת שיר לא ממש מתוחכם המכיל בו 3 אקורדים וטקסט שלא יוצא מגדר הרגיל, למרות שאפשר אולי לייחס אותו לכך שאיבד את אמו מרי ב 31 באוקטובר בשנה הקודמת.

את השיר הזה הביטלס לא הקליטו רשמית עד לפרויקט Get Back, בו דווקא במהלך הג’אמים המרובים שנערכו, מצאו החברים זמן לבצע גרסה של השיר בה לנון מוביל בקולות.


גרסה יפה וחשובה לטעמי ביצע מקרטני בקיץ 74 על הפסנתר. היא חשובה מכיוון שכשהשיר מבוצע על הפסנתר הוא מתחיל לקבל לרגע את הנופך של When I’m Sixty Four, והתמונה מתבהרת כי הרי הכל מתחבר בסופו של דבר לאותה נקודה.

בדמו הזה מקרטני גם לא שוכח לשלב במילות השיר את המידע החשוב שזהו השיר הראשון שכתב בימי חייו.


בראיון שנערך עם פול באותה שנה (1974), הוא נתן גרסה מעט שונה לשנת הכתיבה של When I’m Sixty Four. הוא טען שהשיר נכתב לפני הפריצה הגדולה של הרוקנרול בליברפול שהייתה דווקא ב 1956, מה שאומר שהשיר נכתב גם כן בהיותו בן 14. זה עדיין לא גורע מהעובדה שזה קטע מדהים בכל אספקט. בטח תבואו ותגידו, רגע הוא בטח שרבט מנגינה כלשהי אי שם בגיל 14-16 ואת עיקרו של העניין הוא בטח כתב כבר כאדם בוגר. מזל שלמקרטני יש תשובה לכל שאלה. “מעולם לא עשיתי דבר עם השיר הזה עד שהייתי בערך בן 24 ואז רק כתבנו את המלים. זו הייתה מין מנגינת קברט, ואז 10 שנים אחר כך כתבתי לה את המילים”.

ב 1967 אמר לנון כמובן את ההיפך הגמור: “פול כתב את המילים כשהיינו בקאברן. עכשיו רק הוספנו עוד כמה מלים כמו ‘נכדים על הברך שלך’. זה היה אחד מאותם קטעים שהיו לו, שלכולנו יש – חצאי שירים. זה מאותם קטעים שהקהל אהב. נהגנו לבצע אותו כשהמגברים לא עבדו. פשוט שרנו יחד עם הפסנתר”. גרסה דומה לגבי ביצוע השיר בזמן הפסקות חשמל סיפר גם פיט בסט, מתופף הביטלס באותם ימים.


ב 7 ביולי 1966, חגג אבא ג’ים מקרטני את יום הולדתו ה 64. יש הגורסים כי זהו הקטליזטור לכתיבת המילים והכוונתם דווקא לגיל הזה שהיה מרחק שנה מגיל הפרישה שהונהג אז בבריטניה. יכול להיות שזה פשוט התחרז ממש טוב. לעניות דעתי המחווה שעשה מקרטני בשיר היא לא רק לאביו. בגיל 24, אדם בן 64 נראה כמו משהו עתיק ולא מעודכן בדיוק כמו אותם ענקי מוסיקה שנשמעו בבית ילדותו של מקרטני כמו למשל, בינג קרוסבי הכוכב האמריקאי שהיה קטן מאביו של פול בשנה. האמירה שמשתמעת מהשיר היא גם הצדעה למוסיקה ולמוסיקאים הללו וגם סגירת הווילון של הדור הצעיר עליהם כשהוא בטח מהרהר לעצמו כיצד הקריירה שלו תראה כעבור 40 שנה (מעולה, אם כבר שאלת).

בכתיבת המילים ניסה מקרטני לחפש מוטיבים מעט שונים: “חיפשתי חומרים עבור פפר. חשבתי שזו מנגינה נחמדה. המילים הם הומוריסטיות. לכתוב בשיר אהבה “האם עדיין תדאגי לי” זה עדיין בסדר, אבל לכתוב ‘האם עדיין תאכילי אותי’ זה כבר בסגנון ה Goon Show”.

כמה תרם ג’ון לשיר? ב 1980 הוא סיפר: “שיר של פול לגמרי. לא הייתי חולם לכתוב שיר כזה. יש כמה דברים שאני אף פעם לא חושב עליהם, וזה אחד מהם”.

לאחר שחשבו הביטלס שסיימו את העבודה על Strawberry Fields Forever שהיה השיר הראשון שהוקלט לאחר 5 שבועות של חופש שלקחו לאחר סיום סיבוב ההופעות ב 1966. (תוכלו להקשיב לפרק 3 בסדרת הפודקאסטים שלנו שעוסק כל כולו בסינגל הנפלא הזה), הביטלס מתפנים להקליט את השיר הבא בתור When I’m Sixty Four. אזכיר שהרעיון עבור הקונספט של האלבום הבא, לפחות עד שנגנז, היה שירים שחוזרים לילדותם בליברפול. בהפוך על הפוך, מקרטני מביא בשיר הזה נקודת מבט דווקא עתידנית, 40 שנה קדימה מגילו.

ב 6 בדצמבר 1966, מגיעים הביטלס לאולפני אבי רואד, והמשימה הראשונה על הפרק הייתה להקליט ברכת כריסטמס עבור 2 תחנות רדיו – “רדיו לונדון” ו “רדיו קרוליין”.


לאחר מכן התחילו הביטלס לעשות חושבים על איך להתחיל לתקוף ולהקליט את השיר הזה וערכו חזרות לפני ההקלטות עצמן.

הטרק הבסיסי שמכיל בו את פול על הבס, ג’ון על החשמלית ורינגו על התופים (היי האט ותוף בס בלבד) מוקלט לאחר 2 ניסיונות.

על גבי הטייק השני הקליט מקרטני פסנתר ורינגו חיזק עם ‘מברשת’ על התופים.

יומיים אחר כך, ב 8 בדצמבר, מגיע מקרטני לבדו כדי להקליט את השירה המובילה על גבי ‘טייק 2’.

זוהי התוצאה לאחר יום ההקלטות השני, שימו לב לקטע הגיטרה היפה של לנון בסופו.



העבודה על השיר נדחקה הצידה לטובת ההקלטות המחודשות של Strawberry Fields Forever, שהיו למעשה הקלטת השיר מחדש.

ב 18 בדצמבר, הפסקה מהסשנים באולפן ומקרטני ובת זוגתו ג’יין אשר מגיעים לצפות בפרמיירה של הסרט The Family Way אשר לו כתב פול יחד עם ג’ורג’ מרטין את הפסקול.


מקרטני בפרמיירה ל The Family Way


ב 20 בדצמבר, הם מצאו זמן לחזור אל ‘שיר הפנסיה’ של פול. בדרכם לאולפן ארב להם כתב רשת ITN, וניסה לחלץ מידע לגבי העתיד של הלהקה והכיוון אליה הם הולכים. הנה מה שהוא הצליח לחלץ מהם:



כשהם הצליחו להיכנס פנימה , ג’ון, פול וג’ורג’ הקליטו את ההרמוניות הקוליות שמופיעות בקטע המעבר (you’ll be older too…), ורינגו מקבל תפקיד חשוב מאין כמוהו: צלצול בפעמון שמופיע בסופו של קטע המעבר (הברידג’). מה שמכונה ‘טייק 4’ היה התוצאה של אותו היום. ג’ף אמריק סיפר על המשא ומתן בעניין התזמור לשיר: “היו דיונים מקיפים עם ג’ורג’ מרטין על איזה תזמור יהיה. פול אמר כל הזמן שהוא רוצה שהשיר יהיה שורשי מתקתק, אז ג’ורג’ הציע תוספת של קלרינט“. פול שמע וביקש רביעיית קלרינטים. ג’ורג’ מרטין נעתר וגם התנדב לנצח. כבר למחרת, ב 21 בדצמבר, מתייצבים הנגנים. אמנם רק 3 נגני קלרינט וזאת מכיוון שהתזמור שכתב ג’ורג’ מרטין התאים ל 2 נגני קלרינט ונגן קלרינט בס אחד. ג’ורג’ מרטין תיאר את המצב בו היו הנגנים: “הם נראו אבודים כמו שופט ושני קוונים לבדם בלב אצטדיון וומבלי“. הסשן הזה הסתיים תוך שעתיים וכבר לאחריו נעשה ניסיון לייצר מונו מיקס ראשון אך הוא נשאר לצרכים פנימיים ולא נעשה בו שימוש. המיקסים שנעשו לאחר מכן לא מספקים את פול והוא מציע לייצר מיקס מואץ יותר. מה הסיבה לכך? לפי ג’ף אמריק יש סיבה ממש טובה. פול ביקש להאיץ את המיקס כך שקולו יישמע צעיר יותר, כמו אותו הנער שהיה כשכתב את השיר במקור”.

כשבריאן אפשטיין בא ודרש את ליטרת הסינגל שלו על מנת לשקם את מעמד הביטלס שלו מחדש, היו לו בארסנל לבחור מתוך 3 שירים, מכיוון שגם Penny Lane הושלם. מדוע הוא לא בחר ב When I’m Sixty Four להכלל באותו הסינגל? אין סיבה מובהקת חוץ מהרצון להביא את הביטלס חזרה לתודעה ולמצעדים. ג’ורג’ מרטין עצמו שהמליץ לו לקחת את 2 השירים הטובים ביותר לדעתו, היכה על חטא וטען שאם הם היו מחליפים את אחד השירים ב When I’m Sixty Four אזי הצלחת הסינגל הייתה בוודאי גדולה יותר. פול אישר ב Many Years From Now שהכוונה הראשונית היתה להעדיף אותו על גבי פני ליין אבל הרי לא בוכים על סינגל שלא הגיע למקום הראשון.

היום נסיים עם קאבר מצויין שביצע קית’ מון מתופף The Who הנהדרים שביצע את השיר כחלק מפס קול הסרט All This and World War II מ 1976 – פס הקול אגב, כלל כולו שירים של לנון ומקרטני.



אם תהיתם, אז לאף אחד מהנכדים של פול לא קוראים ורה צ’אק או דייב.



42 צפיות0 תגובות
bottom of page