ישנה אמרה שחוקה שאומרת שמי שביקר בנאשוויל ולא הקליט שיר קאנטרי ממוצע אחד לפחות, כאילו לא קיים את מצוות הביקור כהלכתה. מכיוון שמקרטני הוא אדם מאמין, בעיקר בעצמו, לא הוא יהיה זה שיפר את החוק. עכשיו כשתפקיד המתופף מאויש לפחות לעת עתה בג’ף ברייטון, מקרטני מחפש לעשות גיבושון להרכב המתחדש שלו בו הם יכירו אחד את השני ויעשו חזרות יחדיו ואולי אפילו יקליטו משהו. בחיפוש אחר אנרגיות חדשות הם טסים ביוני 1974 אל העיר נאשוויל שממוקמת במדינת טנסי, שקיבלה את הכינוי ‘בירת הקאנטרי’ בה נולדה המוסיקה המיוחדת הזו. באותה התקופה מתגוררים ויוצרים בה קבוצה נכבדת מאליטת אמני הקאנטרי ובראשם “האיש בשחור” הלא הוא ג’וני קאש.
מי שעוקב אחר הפוסטים שלנו יודע שמקרטני הוא רדאר מוסיקלי אנושי שמחפש כל הזמן לאתגר את עצמו עם מוסיקה וז’אנרים חדשים. כשהוא נוחת בנאשוויל הוא מחפש מיד להתחבר עם אותה אליטה מקומית של אמנים, להקשיב וללמוד מהמוסיקה שהם עושים. ערב ערב הוא מכתת רגליו אל מועדוני המוסיקה הנחשבים כדי לצפות ולהקשיב לאמני הקאנטרי מופיעים. ערב אחד לאחר כוסית אחת יותר מדי באחד המועדונים הנחשבים בעיר, Skulls Rainbow Room, הוא מרשה לעצמו להתגנב אל מאחורי הקלעים. שם הוא מוצא פסנתר שעמד בפינה וללא דיחוי הוא מתחיל לנגן ולאלתר עליו קטע שהוא קורא לו “דיאן”, על שמה של הזמרת דיאן גפני שנהגה להופיע שם בכל ערב. כשהתפקח, גילה שאותה דיאן גפני כבר תבעה בעבר מגזין שהשתמש בשמה ללא רשות, והוא ממהר לשנות את שמה של הבחורה בשיר למשהו יותר ווסטרני – סאלי ג’י. כך נולד לו השיר Sally G בו הוא כותב על רומן דמיוני בין המספר ששר את השיר לבין זמרת קאנטרי בשם סאלי ג’י.
בני משפחת מקרטני, פול, לינדה, הת’ר ומארי בפגישה עם אליטות הקאנטרי – דולי פארטון ופורטר וואגונר.
זה לא שמקרטני לא היה מחובר קודם למוסיקת הקאנטרי. ליברפול עצמה כונתה ה’נאשוויל של הצפון’, ורינגו שהעריץ את המוסיקה הזו הצליח גם להדביק את חבריו ללהקה באהבה למוסיקה הזו כמו שאפשר לשמוע באלבום !Help ואפילו לשכנע אותם להכניס קאבר לשיר קאנטרי ידוע בביצועו בשם Act Naturally לאלבום. למעשה השיר הראשון שכתב רינגו ב 1962 היה Don’t Pass Me By הווסטרני. מקרטני עצמו החל להתנסות בכתיבת שיר בסגנון הקאנטרי/ווסטרן כשהוא כותב על הקאובוי רוקי ראקון. באלבום RAM הוא כותב את Heart of the Country שבשמיעה ראשונית אולי מתייחס אל החיים בקאנטרי ככפר אבל אפשר גם לראות בו שיר שמוקדש לאותה מוסיקה שחודרת עמוק ללב שאיתה חזר ופלרטט מדי פעם.
אחת המטרות של השהייה בנאשוויל הייתה כאמור לגבש את חברי הלהקה יחדיו, אך בעצת אנשי המקצוע של פול בחברת MPL, גם לעגן אותם בחוזים בעקבות העזיבות האחרונות שחוותה הלהקה. דני ליין לא הרגיש בנוח עם כך: “הגענו לנאשוויל עם הרעיון הזה שנאחד את הלהקה ונחתום על חוזים ופשוט נהיה ווינגז הלהקה גם מבחינה עסקית. אבל אז זה נראה שאולי קצת מיהרנו. חשבתי לעצמי ‘רגע אחד – בואו נהיה בטוחים שזו הלהקה בהרכב הנכון. בעניין החוזים לא חשבתי שזה נדרש , אני יכול להיות בכל להקה ללא שום חוזה, לא הרגשתי שזה נחוץ לי. ברגע שאמרתי זאת לפול הוא אמר ‘מעולה. זו הדרך שבה גם אני רוצה שדברים יתנהלו’ ואז הבנתי שכל הפאזה ה’עסקית’ הזו נוצרה כי כך ייעצו לנו לעשות.” מדוע זה חשוב? MPL לא הכריזה על צירופם של החברים החדשים עד לנובמבר 1974. עבור ג’ימי מקולק זה היה מושלם. הוא עדיין היה תחת חוזה עם רוברט סטיגווד וגם כך לא היה יכול לחתום על חוזה עם MPL וכך שניהם היו חופשיים לעשות מוסיקלית מה שירצו ולקבל תשלום רק עבור פעילויות שעשו עבור החברה. מה שנקרא פרילנסרים. בעתיד הקרוב לכשירצו להיפרד במהירות מהמתופף ברייטון כשיצוצו עמו בעיות בהקלטת האלבום, המצב יהיה מאוד נוח.
חזרה לאידיליה בנאשוויל. את החזרות עורכים חברי הלהקה בחווה בה שהו. חווה שהייתה ממוקמת בעיירה לבנון הסמוכה לנאשוויל. הבעלים של החווה, בחור בשם נורברט פוטמן ג’וניור סיפר: “פול לינדה והלהקה הגיעו אחרי יום ארוך של נסיעות, הם היו כבר גמורים. ערכתי מסיבת קוקטיל קטנה כדי לקדם את פניהם. נראה שהם ממש נהנים להיות בחווה. הם רכבו על סוסים ופול היה מאוד חביב. פשוט התנהג כאחד מאתנו”.
הלהקה בחווה
נורברט פוטמן ג’וניור וחוותו היוו חלק מההשראה לדמות עבור שיר חדש שכתב מקרטני בשם Junior’s Farm. מקרטני נזכר שגם Maggie’s Farm של דילן מאלבומו הנהדר Bringing it all back Home, מ 65 היווה השראה גם הוא: “עבורי בדרך כלשהי זו הייתה סוג של העלאת זיכרונות לשיר הזה של דילן שם הוא שר ‘אני לא אעבוד יותר בחווה של מאגי’. הרעיון היה לכתוב על חווה דמיונית אחרת ועל דמות ‘ממוצאת’ כמו ג’וניור. לא ממש ניסיתי לומר משהו במילים זה סתם ‘בואו נצא מהעיר ונלך לחווה של ג’וניור’ או לסטרוברי פילדס, זה לא ממש משנה”.
על מנת להתחיל ולהקליט, נקבעים סשנים באולפני Soundshop שבנאשוויל בתחילת חודש יולי והקורבן הראשון הוא Sally G. הרעיון שהנחה את פול בהקלטה של השיר הוא שמירה על האותנטיות והאווירה ששרתה עליו בכתיבת השיר. זה לא אומר שכולם עכשיו צריכים לשתות לשוכרה, אלא להיכנס לראש המקומי ולהוסיף את הנופך של מוסיקת הקאנטרי ככל האפשר. על מנת שזה יקרה, מקרטני הופך את השיר משיר פסנתר לשיר גיטרות ומזמין לאולפן שחקן חיזוק. לויד גרין שהיה אחד מנגניי הגיטרה הטובים בנאשוויל מוזמן לנגן בפדאל סטיל גיטאר – כלי שנראה כמו שולחן עליו פרוסים מיתרי המתכת עליהם פורטים ומן העבר השני נעזרים בסליידר מתכתי. את המיתרים אפשר למתוח ולשנות את צלילם בעזרת פדל. הנה סרטון שמסביר מעט על הכלי:
כדי לתת את הטאץ’ הווסטרני הסופי, מוזמן גם נגן כינור בשם ג’וני גימבל ועל טכנאי האולפן ארני ווינפרי מוטלת המשימה לנצח על חיבור כל הכלים והקלטתם.
פול עם הטכנאי ארני ווינפרי
מקרטני שהיה פתוח מאוד לרעיונות, מקבל את ההצעה של לויד גרין להוסיף גיטרת דוברו עם בטן מתכתית. זו התוצאה הסופית שמהאזנה להאזנה מוצאת חן בעיניי יותר ויותר:
לאחר סיום ההקלטות של השיר, מנסה פול לעודד את דני ליין לכתוב יחדיו שיר קאנטרי נוסף. יחד הם כותבים שיר בשם Send me the heart והוא מוקלט ב 11 ביולי. זו התוצאה המונוטונית וחסרת החיים:
ב1980 אחרי סאגת המעצר ביפן יחליט מקרטני להוציא אלבום סולו במקום אלבום חדש עם ווינגז. מנגד יקליט דני ליין את הקולות מחדש וישחרר את השיר באלבום משלו בשם Japanese Tears.
השיר הבא שהוקלט באותם האולפנים היה Junior’s Farm עליו עומלים החברים במשך 3 ימי הקלטה תמימים. הגישה לשיר הזה היא דווקא רוקנרול גרנדיוזי שחוזר אל האווירה של השיר Band on the Run. אחד המאפיינים הוא ליין בס חזק ורובסטי שמנגן מקרטני בתאווה כאילו הוא מנגן בכלי בפעם הראשונה. על הבס העצום סיפר טכנאי האולפן ווינפרי: “חיברנו את הבס ישירות לקונסולה, הוא השתמש בגיטרת הריקנבאקר וזה היה אחד הבסים הנקיים ביותר שהקלטתי מעודי”.
לטעמי הכל מנגן נכון בשיר הזה והקודה (הסיום השונה) היא החלק האהוב עליי ביותר בו מקרטני צווח את ראותיו החוצה כשהוא מוקף בסולו הגיטרה שמעיף את אמות הסיפים יחד עם התופים המשתוללים של ברייטון. מעל הכל מרחפים להם קולות הרקע שמנסים להוסיף רוך ונחמה. קוראים לזה שיר לאלבום. אבל לא. השיר הזה יוצא בסינגל ב 25 באוקטובר 1974 בבריטניה כשבצדו השני מתמקמת לה סאלי. הסינגל מתקבל בהצלחה יחסית וכהמשך ישיר לאלבום Band on the Run.
בין לבין מוקלטים בנאשוויל עוד קטעים כמו Hey Didle שנכתב גם כן בסגנון קאנטרי ב 1970. היה ניסיון כזה או אחר להקליטו בתקופת הסשנים של האלבום Ram ואפשר להאזין לו כאן:
עכשיו כשהכל זועק קאנטרי מסביב, הקטע הקטן הזה חוזר לתמונה ונעשה עוד ניסיון להקליט אותו בנאשוויל רק כדי שיחזור שוב למגירה.
באחד הערבים סועדים המקרטנים את ליבם עם לא אחר מאשר צ’ט אטקינס, נגן הגיטרה המהולל. פול הנלהב משמיע לו קטע אינסטרומנטלי בשם Eloise שכתב אביו ג’יימס אי שם כשהיה נער צעיר בלהקת ג’אז. הרחבתי על כך מעט יותר בפוסט על Honey Pie. אטקינס מקשיב קשב רב ולבסוף מעודד את פול להקליט את השיר ולא רק זאת, הוא מגייס עוד נגנים ומקים הרכב קטן בשם The Country Hams בו מנגן אטקינס עצמו בגיטרה, פלויד קריימר בפסנתר ועוד חבורה של נגני כלי נשיפה שלא מביישת. התוצאה היא גרסה של פול למנגינה של אביו שמקבלת את השם Walking in the Park with Eloise.
קטע אינסטרומנטלי נוסף בשם Bridge over the River Suite שהסתובב בראשו של פול עוד שנה לפני כן והוקלט בסשנים בפאריז בדצמבר 1973, מושלם בנאשוויל באותם סשנים. מתווספים לו תזמור כלי נשיפה שכותב פול בעזרתו של טוני דורסי, ומיד כשמאזינים לו, לפחות בפתיחה הוא מזכיר במעט את Let Me Roll it. מיד אחר כך הוא תופס כיוון ג’אזי ולא בכדי. 2 השירים הללו מאוגדים יחדיו בסינגל שמקבל את השם Walking in the Park with Eloise והוא מוגש כמחווה לאביו הנרגש. הסינגל הזה יוצא בבריטניה ב 18 באוקטובר 1974.
עם צ’ט אטקינס
עם המפיק באדי קילן שעומד והטכנאי ארני ווינפרי שישוב. מימין טוני דורסי שעזר למקרטני עם התזמור לכלי הנשיפה
על קופסאות הסלילים של התוצרים מנאשוויל נכתב שם האמן המקליט כ “פול מקרטני וווינגז”. לעולם ההרכב הזה יהיה בצילו.
כעטיפה לסינגל החדש של ווינגז – Junior’s Farm, מתקבצת הלהקה לסשן צילומים שונה ומרהיב עבור עטיפת הסינגל. בצילומים היה ניסיון להמחיז את השיר עם אלמנטים כמו ג’ף ברייטון כאיש הקזינו או הפוקרמן או דני ליין בתפקיד האסקימוסי. לתפקיד אריה הים גויס כלב ים. לבסוף נעשה שימוש בתמונות מהסשן הזה רק במדינות מסוימות כמו ספרד ושבדיה. בבריטניה ובארה”ב הוא יצא ללא עטיפה.
עטיפת הסינגל כפי שיצאה בספרד
זה היה הסינגל האחרון של פול מקרטני בחברת אפל. במאי 1975 לאחר פירוק השותפות של הביטלס הוא יחתום על חוזה עם חברת קפיטול.
בחלק הבא נעבור יחד על האלבום Venus and Mars ונלווה את הלהקה המשתנה והדינאמית הזו בהקלטות שיתחילו באולפני אבי רואד ויזלגו אל ניו אורלינס בתחילת 1975.