top of page

הראטלס – The Rutles

עודכן: 5 בנוב׳ 2022

אי אפשר להיות בלוג ביטלס רציני ולא להתייחס לראטלס. אז הנה, מהיום אף אחד לא יוכל לומר עלינו דבר כזה.

הראטלס, שהחלו כלהקה שעשתה פרודיה על הביטלס במערכון בודד, הפכה ללהקה פעילה, שלמרות שכל הקריירה שלה היתה הומוריסטית ופארודית על חשבון הביטלס, כללה סרטים, אלבומים, הופעות ואפילו שני להיטים שנכנסו למצעד הבריטי. הכל התחיל בסדרת הטלוויזיה של אריק איידל הענק. איידל, אחד מחברי מונטי פייטון האגדיים, יצר ב-1975, שנה לאחר סיום הסדרה של הפייטונים, סדרת מערכונים חדשה. הסדרה התרחשה ברשת הטלוויזיה המקומית של ראטלנד, מחוז באנגליה שמנה בזמנו 30 אלף איש (לעומת 36 אלף איש שהוא מונה בימינו), והיה השני בקוטנו באנגליה (לאחר האי רייט שהיה קטן בשני קילומטר מרובע). תחנת הטלויזיה של ראטלנד היתה חייבת להיות קטנה באופן מגוחך. בלי לגמרי להתכוון, קיבל איידל תקציב לתוכנית, אבל התקציב היה קטן בהרבה מתקציבים אחרים של תוכניות בידור. לכן הקו של התכנית היה כזה בו הם לא מסוגלים להשיג פרופס, הנורות חשופות וכו’. זה המערכון שסיים את העונה הראשונה, לאחר שלאורך כל הפרק מפרקים לאט לאט את האולפן –


איידל, שגם כתב את הסדרה, אמר למגזין Radio Times ב-1975 (ואני לא אתרגם, כי הוא נשמע טוב יותר באנגלית): It was made on a shoestring budget, and someone else was wearing the shoe. The studio is the same size as the weather forecast studio and nearly as good. We had to bring the sets up four floors for each scene, then take them down again. While the next set was coming up, we’d change our make-up. Every minute mattered. It’s not always funny to be funny from ten in the morning until ten at night. As for ad-libbing, what ad-libbing? You don’t ad-lib when you’re working with three cameras and anyway the material goes out months after you’ve made it. כל תוכנית כללה גם שירים. על השירים היה אחראי ניל אינס. ההכרות של איידל ושל אינס היתה רבת שנים. אבל קיים כאן גם קשר ביטלסי יפה. אינס היה חבר בלהקת The Bonzo Dog Doo-Dah Band שקמה באמצע שנות ה-60. בהמשך דרכם הם שילבו ג’אז, הומור, פסיכדליה ואוונגארד, כיאה לסטודנטים לאומנות שהיו, אבל בתחילת הדרך התרכזו בהומור. בשנת 1966 הם הוחתמו בפארלפון (שלפני שהביטלס הוחתמו בה היתה ידועה כלייבל של אלבומים קומיים) והוציאו את הסינגל My Brother Makes The Noises for the Talkies, חידוש לשיר משנות ה-20 ששיקף את הסגנון שלהם באותה תקופה – וודוויל.


באופן לא מפתיע (תחשבו על המוסיקה של שנת 1966), הסינגל הזה והבא בתור נכשל. הם פיטרו את המנהל שלהם והחליטו לקחת את העניינים לידיים. הם שינו את הסגנון שלהם והחלו לשלב בין סגנונות שונים. מקרטני, שראה אותם, הזמין אותם להופיע בסרטם של הביטלס “מסע הקסם המסתורי”. הם הופיעו כשהם מבצעים שיר שכתבו ויויאן סטנשל וניל אינס בשם Death Cab For Cuity. מכיון שאי אפשר למצוא ברשת את הקטע מסרטם של הביטלס, נשמע אותו כרגע מתוך תוכנית שעוד מעט נדבר עליה


באותה שנה, 1967, השתתפה הלהקה בתוכנית Do Not Adjust Your Set, תוכנית שהחלה כתוכנית ילדים, אבל הפכה לפופולרית מאוד בקרב מבוגרים. בתוכנית השתתפו בין היתר אריק איידל, טרי ג’ונס ומייקל פאלין. בתוכניות האחרונות שולבו קטעי אנימציה של בחור לא מוכר בשם טרי גיליאם. החיבה הרבה שרחשו לסדרה ג’ון קליז וגרהאם צ’אפמן היא שיצרה את החיבור המופלא של כולם שהוביל ל”קרקס המעופף של מונטי פייטון” מאוחר יותר. בכל תוכנית הלהקה שרה שיר או שניים וחבריה השתתפו כניצבים.

ההצלחה החלה להאיר פנים ללהקה ובתחילת 1968 השיר I’m the Urban Spaceman, שכתב אינס, הגיע לראש המצעד הבריטי לאחד מחמשת המקומות הראשונים. את השיר הפיקו גאס דודג’ון (שהפיק את “ספייס אודיטי” של בואי ועבד באופן קבוע עם אלטון ג’ון בשנות ה-70) ואחד בשם פול מקרטני. הם עשו זאת תחת השם “אפולו סי. וורמונט”.


אבל נחזור לאינס. לאחר פירוק הלהקה בתחילת שנות ה-70, הצטרף אינס לעונה האחרונה של מונטי פייטון (העונה בה ג’ון קליז פרש) וכתב בה את השירים. בנוסף היה לאחד משני האנשים היחידים שכתבו לסדרה מלבד הפייטונים (השני היה דאגלס אדאמס). היה זה אך טבעי שאריק איידל יציע לו להצטרף לתוכנית שלו ולכתוב בה את השירים. הפעם הראשונה שיש איזכור לביטלס בסדרה, היא בפרק השלישי של הסדרה הראשונה (היו שתי סדרות – הראשונה בת 6 פרקים, השנייה בת 7 פרקים. בנוסף היה גם פרק ספיישל שנגיע אליו עוד מעט). פה תמצאו את אינס כרון לנון, בקטע שיורחב אחר כך לראטלס. הקטע מסתיים בסביבות דקה 5:40.


בין העונה הראשונה לשנייה נוצר ספיישל כריסטמס לסדרה אליו הגיע ג’ורג’ הריסון. הוא מופיע בפתיחה ובכל קטעי הקישור, כיון שהוא מתעקש לשחק, למרות שהמנחה מבקש ממנו רק לשיר. בסוף התוכנית הוא אכן שר את שיר הפיראט שכתב יחד עם אריק איידל בקטע מעולה במיוחד (בדקה 29:10)


מספרים שהריסון מאוד נהנה על הסט ואף הציע לאיידל ואינס לעשות סרט שיצחק על הקריירה של הביטלס ועל המיתוסים הסובבים אותה. כנראה שמשהו מזה השפיע, כי בפרק הראשון של העונה השנייה הופיעו הראטלס לראשונה. לצערי זה לא נמצא באינטרנט וחבל, כי זה מאוד משעשע. כל הרעיון התחיל כשניל אינס כתב שיר בשם I Must Be In Love וקלט שהוא מאוד ביטלסי. הוא הציע לאיידל שיעלו את השיר כפרודיה על הביטלס. השם “הראטלס”, כמובן, הגיע משם התוכנית והאזור. לאיידל היה רעיון על יוצר סרטים דקומנטריים מאוד משעמם שהצלם בורח לו תוך כדי שהוא מדבר. כך נוצר המערכון בו נראה השיר ואיידל מתחיל לספר על הלהקה תוך שהצלם עוזב אותו ובורח ממנו לחוף הים. שנה לאחר מכן, ב-1976, התארח איידל בסאטרדי נייט לייב. הוא הביא איתו את קטעי הוידאו של הראטלנד מהתוכנית. לורן מייקלס, המפיק של התוכנית, התלהב כל כך, שהוא הציע לו להאריך את המערכון למוקיומנטרי של שעה, מה שהוביל לסרט שיצא ב-1978 ונגיע אליו עוד מעט. שנה לאחר מכן, ב-1977, חזר איידל לסאטרדיי נייט לייב, והפעם הביא איתו את ניל אינס. במרכז התוכנית עמד טלאתרום להצלת בריטניה ובאחד הקטעים הביטלס הופיעו. סליחה. הראטלס. לצערי אין מזה כלום במרחב הוירטואלי הניתן לשיתוף כאן, אבל אם תלחצו על הלינק תוכלו להגיע לאחד השירים שניל אינס שר שם. ועכשיו הגענו למתאבן המרכזי להיום – הסרט All You Need Is Cash. הסרט עוקב, כסרט דוקומנטרי, אחר הקריירה המפוארת של הראטלס. וזה כל כך נפלא שקשה בכלל לתאר. הסרט היה אחד הראשונים בזאנר המוקיומנטרי (והשפעה גדולה על ספיינל טאפ המעולה של רוב ריינר מ-1984). הסרט כלל הופעות אורח של אמנים רבים – מייקל פאלין, חברי סאטרדי נייט לייב גילדה ראדנר, ג’ון בלושי, ביל מארי, דן אקרויד ועוד, מיק ג’אגר ואשתו ביאנקה, רוני ווד, פול סיימון ועוד אורחים רבים. באופן לא מפתיע גם ג’ורג’ הריסון התארח כמראיין. האלבום שיצא בעקבות הסרט כלל 14 שירים של אינס, זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית והועמד לגראמי לאלבום הקומדיה של השנה. זה הסרט במלואו, וכדאי לכם מאוד לצפות בו –


אבל עד שיהיה לכם זמן, הנה כמה רגעים מתוכו –







לאורך השנים הראטלס פעלו בהרכבים שונים והופיעו בסיבובי הופעות שונים. כשהביטלס שחררו את האנתולוגיה באמצע שנות ה-90, הראטלס שיחררו את “ארכיאולוגיה”. איידל הכין סרט המשך ב-2004, שלא ממש כלל קטעים חדשים של הראטלס ולא זכה להצלחה. כל ארבעת חברי ההרכב המקורי שהופיעו בסרט התאחדו לרגל 30 שנים לסרט לכבוד הקרנה מיוחדת שנערכה בלוס אנג’לס ב-2008. ב-2018, ניל אינס וחבר להקה מקורי נוסף, ג’ון הלסי, הצטרפו לחברי ההרכב המופיע לסיבוב הופעות והופיעו ביותר מ-20 הופעות באנגליה. וזהו להיום. מקווה שנהנתם כמוני.

17 צפיות0 תגובות
bottom of page