ישנם 2 שירים של הביטלס או אם לדייק של מקרטני, שגורלם כרוך האחד בשני ויש בניהם דמיון רב מצד אחד ומצד שני גם שונות. תאומים לא זהים.
האחד הוא שיר דמיוני על נערה בשם אלינור ריגבי, אבל הוא גם שיר מחאה שמוציא אל האור ודורש את זכויותיהם את כל אותם בודדים וגלמודים והשני הוא שיר על נערה אמתית לגמרי שביום בהיר אחד נעלמת מביתה ולא משאירה אחריה עקבות. גם השיר השני מוחה. הוא מוחה על זכויות בני הנוער להשתחרר מעול החוקים הנוקשים של בית הספר וההורים, אבל הוא מעלה את סוגיית ההורים האומללים שמגדלים ומטפחים את ילדיהם לאורך השנים רק כדי שיפנו להם עורף.
הקטע She’s Leaving Home ייחודי מכל כך הרבה סיבות. זה קטע מובהק של מקרטני שיש בו את הצד המספר את קורותיה של הנערה הבורחת שמגלם פול, אבל מצד שני ללא הקטע שהוסיף ג’ון כשהוא מגלם את הוריה בגוף ראשון ושוטח את טענותיהם הקשות זו לא הייתה אותה יצירה יפהפייה. תודו שזה מיוחד. השיר הזה בישר על תופעה שהחלה עם הופעת ‘דור הפרחים’ – בערך באותה תקופה. בני נוער שהחלו לנטוש את בית הוריהם ולהתאסף יחד תחת המושג האבסטרקטי ‘קומונות ההיפים’. בארה”ב התופעה הייתה עצומה. כך סיפר סטיב טרנר בספר A Hard Day’s Write: “זרמים של צעירים פנו לעבר סן פרנסיסקו, מרכז ‘כוח הפרחים’, והוביל את ה FBI להכריז על מספר שיא של 90,000 בורחים”. סיפור ספציפי של נערה בריטית בשם מלאני קו, לכד את תשומת ליבו של פול מקרטני. הסיפור על מלאני, בחורה בת 17, התפרסם בעמוד הראשון של ה”דיילי מירור” ב 27 בפברואר 1967. סופר שם על בחורה מבית אמיד ש’היה לה הכל’ והתגוררה בצפון לונדון וברחה מבית הוריה. לאחר מכן התברר שמלאני הייתה בהריון ופחדה פחד מוות מנחת זרועה של אמה אליס, שהייתה ספרית מפורסמת בלונדון. מלאני ברחה כשהוריה יצאו מהבית לעינייני יומם, התחברה עם בחור שעבד כקופאי ויחד הם בילו כשבוע לפני שהוריה מצאו אותם והחזירו אותה הביתה. מאוחר יותר היא עברה הפלה. מקרטני מיודענו, קרא ועקב אחר הכתבות השונות שהתפרסמו לאורך הסאגה, כתב את השיר המדהים ואת החלקים החסרים בסיפור הוא בדה מדמיונו מה שמדגיש את היכולת הנדירה הזו של פול לברוא עולמות וסיפורים גם כשהם בקונטקסט ראליסיטי.
הכתבה שהציתה הכל
פול סיפר בביוגרפיה הרשמית שלו על תהליך הכתיבה המשותף: “ראינו בעיתון סיפור על ילדה צעירה שעזבה את הבית ולא נמצאה. היו הרבה כאלה באותה תקופה. זה הספיק בכדי לתת לנו קו לסיפור. אז התחלתי לכתוב את המילים: ‘היא מתחמקת החוצה ומשאירה פתק ואז ההורים מתעוררים… זה היה די נוקב. אהבתי את זה כשיר, וכשהראיתי אותו לג’ון, הוא הוסיף את הפזמון היווני, תווים ארוכים ומתמשכים, ואחד הדברים הנחמדים במבנה השיר הוא שהוא נשאר על האקורדים הללו עד אין סוף. לפני אותה תקופה כשכתבנו שירים היינו מחליפים אקורדים אבל השיר הזה נשאר על אקורד C. זה ממש מחזיק אותך. זה טריק קטן ונחמד ואני חושב שזה עבד טוב מאוד”. לגבי חלקו של ג’ון בשיר הרחיב מקרטני: “בזמן שהראיתי את זה לג’ון, הוא הביא את הפזמון היווני, את השקפתם של ההורים: ‘נתנו לה את מרבית חיינו, נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’ אני חושב שזה היה חלק מהסיפור [בעיתון], יכול להיות שזה היה ציטוט מההורים”. ג’ון הוסיף והסביר: “לפול היה את הנושא הבסיסי לשיר הזה, אבל כל השורות הללו שהבאתי כמו ‘הקרבנו את רוב חיינו … נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’, אלו הדברים שדודה מימי נהגה לומר לי. זה היה קל לכתוב את השיר”. זה נהדר בעיניי. למרות שג’ון היה הנער המרדן שעשה חיים לא קלים לדודתו האוהבת, הוא בחר להביא דווקא את הצד שלה. למה? כי זה פשוט כל כך לנון מצידו. ג’ורג’ מרטין הוסיף משלו: “ג’ון התבונן באנשים המבוגרים שהרגישו מרומים וגם על הסכסוך בינם לבין הנערה הצעירה”. מלאני קו סיפרה שנים אחר כך: “השיר ציטט את ההורים כשהם אומרים ‘נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות’, וזה היה נכון במקרה שלי. היו לי שתי טבעות יהלומים, מעיל פרווה, בגדים שנתפרו בעבודת יד ממשי וקשמיר ואפילו מכונית משלי. היתה השורה הזו ‘אחרי שחייתי לבד כל כך הרבה שנים’, שבאמת הכתה בי, מכיוון שהייתי ילדה יחידה ותמיד הרגשתי לבד … שמעתי את השיר כשהוא יצא וחשבתי שזה על מישהי כמוני אבל מעולם לא חלמתי שזה קשור אלי … הייתי בשנות העשרים שלי כשאמי אמרה שהיא ראתה את פול בטלוויזיה והוא סיפר שהשיר מבוסס על סיפור בעיתון. ואז התחלתי לספר לחברים שלי שזה קשור אלי”. בצירוף מקרים דיי מדהים מקרטני פגש והכיר את מלאני קו כבר בעבר. ב 1963, כשמלאני הייתה רק בת 13, היא השתתפה כמתמודדת בתחרות ריקודים שארגנה תכנית הטלוויזיה Ready Steady Go, תכנית נוער שבועית שאירחה אמנים שונים מתחום הפופ-רוק.באותה התכנית השתתפו גם הביטלס ומקרטני מונה לשפוט באותה התחרות. כדי שהסיפור יהיה מוזר לגמרי, מקרטני בחר במלאני כזוכה והעניק לה פרס.בסרטון המצורף אפשר לראות את המנחה מציג את מקרטני כשופט, התחרות עצמה ואת פול בוחר במלאני כזוכה ומעניק לה את הפרס. הנה הקטע:
במהלך ההקלטות לאלבום סרג’נט פפר, לפול יש את הרעיון והוא לא יכול לחכות עד שיניח אותו על הסלילים המגנטים. ב 10 במרץ 1967 הוא פונה לג’ורג’ מרטין. בביוגרפיה של מרטין All You Need Is Ears הוא סיפר על העלבון הצורב שספג מפול הנלהב: “במהלך ההקלטות של פפר, ספגתי את אחד העלבונות הגדולים בחיי…באותה תקופה הייתי חייב להקליט גם את שאר האמנים שלי. פול צלצל ואמר: ‘ יש לי שיר שהייתי רוצה לעבוד עליו אתך. תוכל להגיע מחר אחה”צ? אני רוצה לסיים אתו מהר. נביא תזמורת ואתה תכתוב את התזמור’. עניתי: ‘אני לא יכול מחר פול, אני מקליט את סילה בלאק ב 2 וחצי’ הוא ענה ‘נו באמת ג’ורג’, אתה יכול להגיע ב 2′, עניתי ‘אני לא יכול פול, יש לי סשן מתוכנן’. ‘אז בסדר’ הוא ענה ובזה הסתיימה השיחה. מה שהוא עשה, כפי שגיליתי מאוחר יותר, היה לגרום לניל אספינל הרואדי, להסתובב ולמצוא מישהו אחר שיעשה לו את התזמור. בסופו של דבר הוא מצא את מייק לינדר. למחרת פול הציג לי את התזמור ואמר ‘הנה, יש לי תזמור. אנחנו יכולים להקליט את זה עכשיו’. הקלטתי את זה, עם כמה שינויים כדי שזה יעבוד טוב יותר, אבל נפגעתי. חשבתי לעצמי: ‘פול, יכלת לחכות’, כי באמת לא יכולתי לעשות את זה אחר הצהריים, אלא אם כן הייתי מקדיש את כל זמני לביטלס. פול כנראה לא חשב שזה חשוב שאעשה הכל. מה שבעיניי כן היה חשוב. לא הוצאתי מזה הרבה מבחינה כלכלית, אבל לפחות קיבלתי סיפוק. התזמור עצמו היה מספיק טוב, והוא עדיין מחזיק מעמד גם היום, אבל זה היה התזמור היחיד אי פעם שמישהו אחר עשה במשך כל התקופה שלי עם הביטלס. זה קרה ולא היה שום דבר לעשות בנידון. זה שיר שחמק ממני ורציתי לעשות אותו אבל פול היה חסר סבלנות והופתע שהתעצבנתי”. איך הגיע ניל אספינל אל מייק לינדר שהיה מפיק וכותב לעת מצוא שעבד עבור כל המרבה במחיר? ובכן כשהקליטה מריאן פייתפול את גרסתה ל Yesterday באולפני דקה היה פול נוכח בהקלטות והתוודע אל הבחור.
מייק לינדר עם מריאן פית’פול
לכל מטבע יש 2 צדדים ולכן פול הסביר את העניין מצדו בדרכו הרגישה והסביר למה דווקא הוא זה שנעלב: “צלצלתי לג’ורג’ ואמרתי ‘אני ממש על השיר הזה ג’ורג’. אני רוצה להקליט אותו בשבוע הבא. אני ממש חם להקליט אותו’. אחד מהרגעים האלה שיש לך את זה ואתה לא רוצה לעצור ולא לאבד משהו חשוב. הוא אמר: ‘אני מצטער פול, יש לי את סיליה בלאק’ וחשבתי ‘פאקינג הל! אחרי כל הזמן הזה שעבדנו יחד הוא מוציא את עצמו. זה כנראה היה לא הגיוני לצפות זאת ממנו.אז התקשרתי למייק לינדר, מתזמר אחר. המנתי אותו אלי והראיתי לו מה אני רוצה, כלי מיתר, והוא אמר, ‘תשאיר לי את זה’. זו אחת הפעמים הראשונות שאני למעשה נתתי למישהו לתזמר משהו ואז לבדוק את התוצאה מאוחר יותר. משהו שאני לא אוהב כתרגול. זה הרבה יותר קל אם אני פשוט נשאר איתם. בכל מקרה הוא עשה את זה, וג’ורג ‘מרטין נפגע מאוד, כנראה. אבל אני כמובן נפגעתי שהיה לו זמן לסילה”.
הצמד מרטין את מקרטני
ב 17 במרץ 1967, פול מגיע כחבר ביטלס יחיד לאולפן על מנת לעבוד על השיר ולמעשה הוא היחיד שהיה נדרש מכיוון שהעבודה שנעשתה הייתה רק בגזרת כלי המיתר. את התזמור ש’שיפץ’, חילק מרטין לנגנים שהגיעו לאולפן באותו היום: הכנרים אריק גרונברג, דרק ג’ייקובס, טרבר ווילייאמס וחוזה לואיס גרסייה. על ויולות ניגנו ג’ון אנדרווד וסטפן שינגלס ועל צ’לואים ניגנו דינס ויגאי ואלן דאלזייל. גורדון פירס ניגן על קונטרבס והגברת שילה ברומברג על נבל.
שילה ברומברג
שילה סיפרה על סשן ההקלטה באולפן 2 שהיא למעשה כלל לא ידעה שנעשה עבור שיר של הביטלס עד לאותו רגע בו שמעה את קולו שלו פול מקרטני והוא נכנס לאולפן. 6 טייקים נעשו עבור הקלטת כלי המיתר מהסיבה הפשוטה שפול מקרטני לא היה ממש מרוצה. הנגנים ניגנו בדיוק רב על פי הנחיותיו של ג’ורג’ מרטין אבל פול ראה או שמע צליל שונה בראשו. כשהגיעה שעת חצות והנגן המוביל אריק גרונברג הצהיר ששיש להם למחרת יום עבודה והם הולכים, אז התרצה מקרטני. תוכלו להאזין לטייק הראשון בו הוקלטה התזמורת:
ולטייק 6 שהיה הטייק האחרון:
2 הטייקים האלו נחשבו לטובים ביותר ו 3 ימים לאחר מכן כשמגיעים ג’ון ופול להמשיך ולעבוד על השיר הם לא מצליחים להחליט מהו הטוב ביותר. למען האמת גם אני לא מצליח כמעט ולהבדיל בינם. בצורה אירונית לבסוף ניצח הטייק הראשון שאתו הוחלט להמשיך הלאה, מה שאומר שפול הוציא לתזמורת את המיץ לחינם. ברוח הניסיוניות של פפר, הקלטת הקולות לא הייתה סטנדרטית. הוחלט להקליט את הקולות על גבי כלי המיתר כשהם מואצים. מכיוון שנותרו 2 ערוצים פנויים עבור הקולות (לאחר ש 2 ערוצים אכלסו את התזמור), ההיגיון אמר שערוץ אחד יהיה עבור פול והשני עבור ג’ון. פול שוב מתעקש והפעם על כך שבקטעים מסוימים יוכפלו הקולות, מה שאומר שיש רק ערוץ אחד עבור הקולות הן של ג’ון והן של פול והם יצטרכו לשיר יחדיו. עכשיו תארו לכם את הסצנה הבאה: האורות באולפנים כבים, ג’ון ופול ישובים על כסאות מוגבהים אחד מול השני וכך הם הקליטו את הקולות עבור השיר כשפול מדקדק וגורם לג’ון לחזור שוב על שורות שחשב שאינן מספיק טובות.
ג’ון ופול באולפן
פול עדיין לא היה מרוצה מאיך שנשמע הנבל וניסה יחד עם טכנאי האולפן לנסות ולתת לו יותר עומק. לבסוף הוא הוכפל מה שריצה אותו. כשהוכן מיקס הסטריאו עבור השיר, ניגנו טכנאי האולפן ככל הנראה בטעות את הקטע בצליל הרגיל כפי שהוקלטו כלי המיתר מה שגרם לקולות של ג’ון ופול להישמע איטיים יותר ולמרבה המוזרות, זו היא דווקא הגרסה שרוב העולם מכיר, למרות שלא אליה פילל מקרטני. אנחנו הרווחנו 2 גרסאות. זוהי גרסת המונו המואצת:
וגרסת הסטריאו הרגילה עם הקולות האיטיים של פול וג’ון:
את הפוסט אסיים עם קאבר מעניין שעשו ה Magic Numbers במסגרת חגיגות 40 שנה לאלבום סרג’נט פפר באולפני אבי רואד יחד עם ג’ף אמריק.