פרק חדש, חדיש ומחודש בפודקאסט ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט! מיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' מעלה הילוך. פרק 6 במיני הסדרה עוסק בחודשיים וחצי שלאחר הקלטת האלבום המהפכני ריבולבר. בחודשים הללו, מאמצע יוני ועד לסוף אוגוסט, הביטלס עוברים מחול שדים שלא נראה כמותו בקריירה שלהם. זה מתחיל דווקא באתגר נהדר. למצוא שם ועטיפה לאלבום החדש שלהם ואת האתגר הזה חלקית, לפחות בגזרת העטיפה ומאוחר יותר בגזרת שמו של האלבום הם צולחים. הבעייה מתחילה כשהם עצמם מבינים שמסעות ההופעות גוררים אותם אחורה, לשירים שהם לא רוצים לבצע יותר ולריטואלים מעצבנים שהם כבר לא יכולים להכיל. כשמצדו השני של המתרס, גם חלק מהקהל, התקשורת וכוחות הבטחון ששומרים עליהם, מאבדים סבלנות, זה מתכון בטוח לתוצאה עגומה מאוד. מפאת כמות וקצב האירועים החשובים, לפחות לסדרה שלנו, חילקתי את פרק 6, 'ארבעה צדדים למעגל', לשניים. היום בחלק א', נראה מה קורה לביטלס מיד לאחר סיום ההקלטות ונעשה איתם טיול נוסטלגי להמבורג, נרחיק עד אלסקה ונגיע לטוקיו הרחוקה. מיעד ליעד, נראה איך הביטלס משתנים ואיך הביטלמניה משנה גם היא את פנייה והופכת למשקולת מאיימת על חברי הלהקה, שיודעים היטב שהכל כבר לא יהיה אותו הדבר. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על מה שעובר על הביטלס בתקופה הזו שלאחר הקלטות לאלבום ריבולבר. האזנה נעימה!

אהלן! פרק חדש בביטלמניקס! הפרק החדש ממשיך את סדרת 'מריבולבר לפפר' ומגיע לפרק 10. בחלק א של חלק 10, אתמקד בקונספט של האלבום 'סרג'נט פפר'. מקרטני אמנם חזר אי שם בנובמבר 1966 מהטיול בקניה, עם רעיון לא מעובד על הסמל פפר, אבל עכשיו בתחילת 1967, הרעיון הלך ונבנה לסיפור על להקה או הרכב קטן של אותו הסמל פפר. הרכב שנע בין הישן לחדש ובין הקלאסי למוזיקה החדשה שמתפתחת ומגיעה מהנדריקס ומסן פרנסיסקו. אותו המנטור, הסמל פפר, מלמד אותם שיר חדש. מה הוא אותו השיר? למקרטני לא ממש היה אותו ובסוף ינואר 1967 לא היה לו עם מי לכתוב אותו ולכן הוא גייס כותבים לא צפויים. הרעיון הלך והתרחב לספיישל טלוויזיוני שלם שיסתובב סביב האלבום הזה ויביא 'קליפ' עבור כל שיר. האם בסופו של דבר באמת קיבלנו אופרת רוק או אלבום קונספט מהביטלס ואם כן, האם הוא הראשון מסוגו? על כל זה ועל עוד המון דברים, אדבר בחלק א של פרק 10 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אהלן! הפרק החדש בפודקאסט ביטלמניקס עלה לאוויר! הפרק החדש, פרק 84 בביטלמניקס, הוא גם פרק 9 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. בפרק הקודם, פצחנו בהקלטות עבור האלבום החדש של הביטלס, זה שיבוא אחרי ריבולבר. הוא נפתח בשלישיית שירים שכל כולה געגוע ובדידות. 'סטרוברי פילדס' שבו ג'ון מתגעגע לילדות, When I'm Sixty-Four שבו חזר פול לימי נערותו אי שם בליברפול כשהוא כתב קברט על הפסנתר, ובה בעת חשש מהבדידות של מי שהיה קרוב לגיל הפנסיה - אבא ג'ים שקיבל הצדעה נפלאה בשיר הזה. את הפרק החדש נפתח בהצדעה של פול למקום עצמו. לליברפול שמיוצגת על ידי סיטמת פני עמוסת החוויות שלו ושל ג'ון. תהליך ההקלטה המרתק והייחודי יצר 'קפסולה של שלמות' מלאה הוד והדר. לא בטוח שאפשר לומר את אותו הדבר על קטע שקיבל את השם Carnival of Light. בעצם הדינוזאור האחרון והנדיר שכמעט אף מעריץ ביטלס לא יכול לומר שהאזין לו. הוא נשמר בקנאות ומחכה לשעת כושר לצאת ולפרוץ לאוויר העולם. מה הסיפור שלו? מדוע מקרטני חיבר קטע אוונגרד בן רבע שעה? איך הוא נשמע? מדוע הוא לא יוצא לאור? אני מקווה שבסוף הפרק תצאו עם תשובות. מה שבטוח הוא שהיצירה הבאה שאדבר עליה בפרק, היא יצירת מופת לכל הדיעות בקונצנזוס אדיר אצל כל מעריצי הביטלס. 'יום בחיים' הוא יצירה שהצליחה לזקק הכל פנימה. רוק, פופ, אוונגרד, סימפוניה, געגוע, נוסטלגיה וסוריאליזם חולמני. הכל הכל לתוך כמעט 5 דקות של שלמות עילאית. את כל תהליך ההקלטה המרתק של השיר המופלא הזה נעבור גם כן בפרק החדש. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אמרו שאנחנו מזניחים את רינגו. אמרו שלא התייחסנו יותר מדי להופעה המתוכננת שלו בארץ. אמרו שלא התרגשנו כשהכריזו עליו כסר סטארקי. אז אמרו. לא היה כלום כי אין כלום. כהוכחה, אקדיש היום תרגום של מאמר שכותרתו היא: “רינגו הוא לא בדיחה. הוא היה גאון ולביטלס היה מזל שהיה להם אותו”. המאמר התפרסם ביולי 2015 לכבוד יום הולדתו ה 75 של רינגו ע”י ג’יימס וודל במגזין הבריטי השבועי ספקטטור. הנה הוא לפניכם. ערב יום ההולדתו ה 75, הגיע הזמן לחגוג את תרומתו המוזיקלית של רינגו סטאר לפאב פור. “הוא היה החיפושית המשפיעה ביותר” טענה לאחרונה יוקו אונו. כאשר פול וג’ון זיהו אותו לראשונה בהמבורג, בחליפתו ועם זקנו, יושב ושותה בורבון, הם נדהמו. “זהו מוזיקאי בשל ובוגר” חשב פול. לילה אחד ישב רינגו במקום המתופף שלהם אז פיט בסט. “אני זוכר את הרגע” אמר פול, “אני עומד שם ומביט בג’ון ואחר כך מביט בג’ורג’, והמבט על פנינו היה כמו … מה זה? וזה היה הרגע, זו היתה ההתחלה של הביטלס”. אני חושב שרינגו סטאר היה גאון. נראה שהעולם לאט לאט מגיע לתובנה. לפני חודשיים, הוא נכנס סוף סוף להיכל התהילה של הרוקנ’רול – החיפושית האחרונה להיכנס. הגיע הזמן. ב 7 ביולי הוא יהיה בן 75. רינגו בהחלט צריך להיות מפורסם רק בהיותו רינגו: מצחיקון, עגמומי, מוזר. רינגו הפך ללבירפולי בר המזל מכולם שקיבל את ההדמנות הגדולה ביותר בהיסטוריה של השואו ביזניס, וזאת ברגע שפיט בסט גורש לתמיד. הוא לא היה מרהיב. הוא נתן מקצב לביטלס, מפצה על היעדר טכניקה עם ה”מילויים” האופייניים לו, כשהוא מצליף ורושף על התופים בין המוזיקה והמילים. רינגו היה נמוך, עם אף גדול ובאופן מסורתי הביטל הפחות מושך. כשהלהקה ניגנה בהופעות, הוא הניע את הראש שלו וחבט בתוף הבס. בטלוויזיה, בדצמבר 1963, הקומיקאי אריק מורקמבה כינה אותו בונגו. הרעיון של יצור מגוחך במקצת עם שם מטופש, שרוכב על הכריזמה המבריקה של חבריו, איכשהו נתקע ולא המשיך הלאה. ה“סכין בגב” שסטאר קיבל, יוחס פעם לג’ון לנון. הוא נשאל אם הוא חושב שרינגו הוא המתופף הטוב ביותר בסביבה, לנון השיב שהוא אפילו לא המתופף הטוב ביותר בביטלס. אם זה נכון, אולי לנון רמז על מקרטני – פול תופף בקטעים מאוחרים של הביטלס. אבל לנון לא אמר זאת ! הביוגרף של הביטלס מארק לואיסון ציטט ככל הנראה את הקומיקאי ג’ספר קארוט, שנראה כי התבדח בסגנון לנון ב 1983, שלוש שנים אחרי הרצחו. הבדיחה הזו גרמה לאי הבנה רצינית וחמורה של תפקידו של סטאר. נכון, הוא כתב רק שניים מהשירים של הביטלס (“Don’t Pass Me By” ו “Octopus’s Garden“, עם קרדיט על “What Goes On” מראבר סול, (וגם קטע אינסטרומנטלי מ 1967 שנקרא Flying). הוא שר קול מוביל עם הקול העגמומי המאנפף הייחודי שלו בשירים האלו ובעוד 8 שירים אחרים ב 13 אלבומי הביטלס. עם זאת, בהתמקדות הנכונה בפן המוזיקלי שלו נחשפת ההכרחיות שלו לשלושת האחרים. המקצבים שלו היו מהדוקים ומדבקים ועוצבו על ידי הגיטרות והקולות: לעולם לא פולשניים מדי, תמיד עקביים. חבטותיו מאחורי תוף הבס עזרו ליצור פאר כמעט בכל קטע שהקליטו הביטלס. זה התחיל מוקדם. רבים עשויים להניח כי ‘She Love You‘ (מאמצע שנת 1963) נפתח רק עם המילים, שמושרות במקהלה. למעשה, דווקא המהלומות הפנטסטיות של סטאר על תופי הטום טום הן אלו שפתחו את השיר. במשך שתי דקות ו 20 שניות מהפכניות, הוא מכתיב את הקצב. עם שימוש מרתק בהיי האט הוא מפתח דינמיקה ומגביר דציבלים באופן שטרם נשמע בהקלטה של הביטלס. ההמולה הקשה הזאת היתה קריאת מלחמה של הלהקה, מאז 1964 ועד 1965, הביטלס ניערו את העולם. במחקרו המפורסם על הלהקה, Revolution In the Head, אמר איאן מקדונלד על She Love You משהו שקשור לחלוטין לחשיבותו האמיתית של סטאר: “מעבר למילים הבסיסיות ולמוזיקה יש את העבודה החשובה של סידור הכלים, שם הביטלס הפכו מצמד לרביעייה”. זה אחד הנקודות הפיקחות שנאמרו עליהם. מכונת השירים של לנון-מקרטני שומנה היטב על ידי המוזיקליות הגמישה והמדוכדכת של ג’ורג’ הריסון. אבל גם על ידי הדיוק של סטאר. בשני העשורים האחרונים, ההתמקדות היתה במי כתב את מה, ומה היה הביטל החשוב ביותר, אבל היא הסתירה אמת בסיסית יותר: הביטלס היו גדולים רק בגלל גדולתם של ארבעה גברים שהלחינו וניגנו יחד. בלי סטאר בתערובת, הם היו נשמעים די שונים, וכנראה לא כאלה נפלאים. רינגו נעשה מתוחכם יותר לאחר שהביטלס הפסיקו להופיע מאמצע 1966, והפכו את האולפן למעבדה. בלעדיו, לא היו קטעים של הביטלס כמו “Tomorrow Never Knows“, אשר מסיים את האלבום ריבולבר. עם החריקות של הלופים והקול המוזר של לנון, כל זה מוחזק יחד על ידי שליטה מדהימה של סטאר בתופי הטום טום. התיפוף שלו הופך את השירה הזאת למוזיקה שאמאנית, ועדיין טרייה לגמרי. עוד מופעים של כושר ההמצאה של רינגו נמצאים בכל מקום: המילויים של הדקה וחצי הראשונה של “A Day In the Life” בפפר. הפראות וחוסר הרחמים והשליטה ב “Helter Skelter” מהאלבום הלבן. הג’אז העסיסי, והשימוש במצילות, ב “I Want You” מאבי רואד, ובסופו של דבר, בצד השני של של אותו האלבום, במחרוזת – סולו התופים היחידי שלו (הוא לא אהב סולאים). העדר של הקשבה עמוקה לא איפשר לרינגו להיחשב למוזיקאי כמו ג’ון, פול וג’ורג’. כאשר הביטלס לקחו אותו (המנהל בריאן אפשטיין נאלץ לפטר את בסט), רינגו היה למעשה נגן מנוסה מאוד, והרבה יותר מוכר בליברפול מהאחרים. 13 שנים אחרי הספר של מקדונלד, כתב עוד סופר ביטלס מהימן, ג’ונתן גולד: “ההזמנה להצטרף לביטלס הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה אי פעם לרינגו סטאר. אבל היענותו של רינגו להזמנה הייתה אחד הדברים המעולים ביותר שקרו אי פעם לביטלס.” זה נכון. הביטלס היו זקוק למתופף טוב וחזק יותר ויותר ביטלסי מפיט בסט. עכשיו כשהוא מגיע אל שלושת רבעי המאה שלו, אין ספק שאדם זה ראוי לכבוד אוניברסלי, כי הוא חלק חיוני מאחת התרומות הבולטות ביותר של בריטניה למאה ה 20.

את השבוע נפתח עם תרגום למאמר ממש מעניין בשם: ” מה הביטלס היו עבור אמריקה” שנכתב על ידי ג’ים סאליבן עבור US News ב 2014 לרגל 50 שנה להגעת הביטלס לארה”ב ולהופעה אצל אד סאליבן. הנה התרגום לפניכם. אירן כץ עמדה על המדרכה של השדרה החמישית עם חברתה לורה ג’ניק. זה היה יום שבת, 8 בפברואר 1964, והם היו מחוץ למלון פלאזה בניו-יורק. כץ בת ה -13 סיפרה להוריה שהיא הולכת למקום כלשהו ללמוד, אבל במקום זאת, הבנות עמדו על המדרכה כבר מ 7 בבוקר, ושם נשארו, בוערות מציפייה, במשך תשע שעות. ג’ון, פול, ג’ורג’ ורינגו היו בעיר ושהו בפלאזה. כץ הרימה את השלט שהכינה: “אלביס מת, יחי הביטלס“. אירן כץ עם השלט שעורר סערה “זה לא היה מרישעות“, סיפרה כץ, על השלט ועל הצהרה על אלביס. “אלביס היה הדור האחרון וזה נגמר, זו היתה מוסיקה חדשה והכל היה שונה עבור דור חדש של אנשים“. גם לכץ היו תקוות גדולות: “הבטנו למעלה, משוכנעים שהם יראו אותנו עם השלט, האמנו שהם יתאהבו כשיראו אותנו“. זה לא הצליח, אבל כץ והשלט שלה הפכו לחצי מפורסמים, כשצוותי צילום צילמו אותה לחדשות בטלוויזיה הלאומית. ארבעה ימים לאחר מכן ראתה כץ את הביטלס בקרנגי הול. “אני חושבת שהייתי מופתעת“, היא אומרת, “שהאנשים האלה שראיתי על המסך בבית שרים לי, ואני באמת האמנתי שהם שרים רק לי“. גל הפופולריות של הביטלס עלה וגדל באמריקה בחלק האחרון של 1963. הביטלס עוררו מהומה רבה באנגליה – המוני נערות צורחות בהופעות, שלושה סינגלים במקום הראשון וארבעה אלבומים במקום הראשון. הם אפילו ניגנו בלונדון במופע המלכותי, ב 4 בנובמבר, בפני המלכה, שם ביקש ג’ון לנון מהאנשים שבמושבים הזולים למחוא כפיים, אבל אמר בחיפזון לאלה שבמעמד נעליון, “לשקשק עם התכשיטים שלהם”. בתקשורת קראו לה ביטלמניה. באמריקה, הסינגלים המפצפצים והעליזים של הביטלס התפוצצו ברדיו: עם She Loves You, Roll Over Beethoven, I Want to Hold Your Hand ו I Saw Her Standing There. אבל האומה באמת רעדה מ 8 עד 9 בערב ב 9 בפבואר 1964. הביטלס הוזמנו לתוך אולפני CBS כדי לנגן בתכנית של אד סאליבן. באותו ערב הם הכירו לארה”ב את All My Loving, ניגנו את Till there was You (בלדה מתוקה מ”איש המוזיקה”) ואת She Loves You. היתה הפסקה של 35 דקות עבור משתתפים אחרים בתכנית – כולל אקרובטים קומיים והקאסט של “אוליבר” (שכלל את דייוי ג’ונס המאנקי לעתיד) – ואז הם חזרו עם I Saw Her Standing There ו I want to Hold Your Hand. צעירות צעקו והתעלפו בכל מקום – בנות שהן עכשיו הסבתות של בני נוער שמשמיעים בקול רם את One Direction. פרק זה של “The Ed Sullivan Show” נצפה על ידי 73 מיליון אנשים בארה”ב. הביטלס חזרו על המופע ביום ראשון הבא, וניגנו את She Loves You, This Boy, All My Loving , I Saw Her Standing There, From Me To You ו I Want to Hold Your Hand. כ 70 מיליון איש צפו בביתם בארצות הברית בהופעתם השלישית באד סאליבן ב -23 בפברואר, הביטלס ניגנו שלושה שירים שהוקלטו מראש ב -9 בפברואר: “Twist and Shout, Please Please Me ו I Want to Hold Your Hand. הביטלס בניו יורק (ג’ורג’ חולה בחדרו אם שאלתם) תהילה והערצה: “מה שהגענו אליו באמריקה היתה הערצה טהורה“, אומרת איירה רובינס, סופרת למוסיקה ותיקה ועורכת לשעבר של מגזין רוק. “יכול להיות שזה היה יותר אינטנסיבי באנגליה, אבל ברור שזה היה גדול באמריקה והם יכולים למכור הרבה יותר תקליטים“. מה שהיה נכון: הביטלס מכרו 209.1 מיליון אלבומים בארה”ב; בבריטניה נמכרו 7.5 מיליון , על פי נתוני RIAA, Apple Records ו- EMI. “היה כל כך הרבה במופע אצל אד סאליבן שזה הימם אותי“, סיפר טים ריילי, ביוגרף של לנון ושל הביטלס ומבקר רדיו. “אבל ישנה המחשבה שהם ביטאו מאוחר יותר: ‘אנחנו להקת רוקנ’רול, אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים בהיסטוריה של הרוקנ’רול ואנחנו לא רוצים לעשות את הטעות שאלביס עשה. זה כמעט התבטא במופע אצל סאליבן, הם מתריסים מאוד, נראים חזקים ובטוחים מי הם ולאן הם הולכים, ומה הפוטנציאל שלהם. עם זאת ‘אנחנו לא הולכים להתכופף כדי לרצות’” , אומר ריילי. “הם ראו את אלביס מתגייס לצבא והולך להוליווד וזה היה סיפור אדיר וטרגי, והם תמיד הרגישו שהם נחושים לעשות את זה אחרת וזה כמעט נמצא בתת מודע במופע של סאליבן“. אנחנו מתמקדים בכוכבים, אבל ההשפעה של מנהל הביטלס בריאן אפשטיין לא יכולה להיות מועטה. ויויק טיווארי, מפיק ברודווי (“American Idiot”, “A Raisin in the Sun”) ומחבר הביוגרפיה הגרפית “The Fifth Beatle”, אומר: “כשהם הגיעו לארצות הברית, זה היה בתקופה בה קנדי נרצח זה עתה והעולם היה בסערה, הוא (אפשטיין) ראה בלהקה מסר עולמי של אהבה, שאם ישווק כראוי, יחובק בכל מקום. ודאי שזה היה כך, אבל כשזה הגיע לארה”ב, הם היו נחוצים במיוחד, ארה”ב היתה זקוקה לנחמה ואהבה וזה מה שהביטלס ייצגו“. פול מלמד את אד סאליבן לפרוט על ההופנר משנים את מוסיקת הפופ לנצח: וויל לי, הבסיסט של תזמורת CBS בתכנית Late Night With David Letterman, מוביל גם את להקת המחווה לביטלס Fab Faux. הם מכירים 211 שירים של הביטלס מתוך 219 אפשריים, וגאים על גרסאות איכות לשירים של הביטלס שלא זכו להופעה חיה. לי נדבק בחיידק הביטלס כשהיה ילד; הוא היה בן 11 כאשר הביטלס ניגנו ב “אד סאליבן”. “זה היה דבר כל כך משפיע על הארץ הזאת, שהיתה כל כך מדוכאת אחרי ההתנקשות בחייו של קנדי“, אומר לי. “זו היתה מכה קשה כל כך, הלם כזה, כזה דיכאון, חיפשנו כל הזמן תשובות, גם אם לא קיבלנו את התשובה [מהביטלס], היה הרבה פחד ואי ודאות באוויר והביטלס היו הסחת דעת מוחלטת, היתה להם חיוביות וזה היה משהו לגמרי מחוץ לתחום של מה שראינו בעבר. ההופעה שלהם ב ‘The Ed Sullivan Show’ שינתה הכל – אופנה, גישה, כתיבה של מוזיקה כתיבה של ליריקה. לא ידענו שזה קורה אז, אבל הם עמדו להיכנס ולשנות את המסלול של הנהר של מוסיקת הפופ ולשנות אותו לעד“. גרג הוקס היה גם בן 11 כאשר ראה את הביטלס ב 13 בספטמבר 1964, במרכז העירוני בבולטימור. הוריו אמרו שייקחו אותו רק אם ימשיך לקחת את שיעורי הפסנתר שהוא משתעמם מהם. הוא לקח את השוחד. (זה הסתדר לכולם – הוא הפך להיות הקלידן של להקת הרוק The Cars). זה היה הקונצרט הראשון שלו. “איזו דרך להתחיל“, אומר הוקס. “כולם עמדו על המושבים שלהם וצרחו לאורך כל המופע, וזה נגמר תוך 25 דקות, זה היה מרגש וראשוני, רגע של התעוררות“. סוג זה של מעבר אטלנטי מעולם לא נעשה בעבר. “העניין באמריקה היה שזה היה בלתי צפוי כי הם זרים והם בריטים והם ניגנו מוסיקה בסגנון אמריקאי”, אומר ריילי. “זה לא היה אמור לקרות, רוק’נרול היה אמריקאי, הוא צץ היישר מהסגנונות והתרבות האמריקאית, והרעיון שהוא השתרש במדינה אחרת זה הדבר הכי מוזר“. ריילי אומר שאמריקה לא התייחסה ברצינות למוסיקה המקומית שלה. אבל כאשר הביטלס לקחו את אותם שירים אמריקאיים ושלחו אותם בחזרה אחרי שינוי ביטלסי, אנשים חשבו שזאת “דרך חדשה לשמוע את כל קטלוג הרוקנ’רול“. כותרת הדיילי מירור על הגעת הביטלס “כל זה היה ארוז לתוך ההופעה של אד סאליבן וזה היה מקודד עם ממתק לאוזן“, הוא אומר. “הם היו נאים, הם היו שנונים, הם היו כריזמטים והם פשוט היו סחורה מדהימה. כשהם התחילו, להקות פופ אפילו לא כתבו שירים משלהם“, מציין טיווארי. “עצם העובדה שהם כותבים שירים היתה רדיקלית, הכל בביטלס היה מדהים וחדש, לא היתה מפה משורטטת“. אם אנחנו מתבוננים בקשת של להקות בריטיות אחרות, כמו האבנים המתגלגלות, ה”מי” והקינקס, ורואים את תוחלת החיים הארוכה שלהם. הקריירה של הביטלס, בדיעבד, היתה רק התפרצות קצרה. הם נוסדו, מתוך הקוורימן וחיפושיות הכסף, ב 1960, החלו להקליט ב -1962 ועד לסוף 1969. כולם היו צעירים כשהתחילו, ובאמת, למרות שהזמנים השתנו באופן קיצוני הם היו עדיין היו צעירים כשזה נגמר. היתה מרירות, מחלוקות ותביעות. כשזה נגמר, שר האריסון, “כל הדברים הם בני חלוף”.ג’ון לנון שר, “אני לא מאמין בביטלס”. שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי מעודי: הביטלס לא היו, כמובן, הצלחה בין לילה. הם עבדו ללא לאות בליברפול ובהמבורג, גרמניה במועדונים והשחיזו את הצלילים שלהם על ידי צ’אק ברי, באדי הולי, ריצ’רד הקטן, האחים איזלי, בארט סטרונג ואחרים. ואז, כפי שהעולם למד במהירות, הביטלס לא היו רק מאסטרים של קאברים אמריקאים. ללנון ולמקרטני היה מגע קסום, הם היו משלימים כמלחינים, בהרמוניות וכזמרים מובילים, כאנשי פרונט. הם לא רק פירשו – הם יצרו. פיטר אשר, לשעבר מהצמד פיטר וגורדון, לימים ראש האמנים והרפרטואר בלייבל אפל של הביטלס, ולאחר מכן מפיק מפורסם, היה שם כאשר “I want to hold your hand” נכתב. מקרטני, שיצא עם אחותו ג’יין אשר, שהה בבית של משפחת אשר כשהביטלס לא היו בהופעות. “ההורים שלנו ריחמו עליו והציעו לו את חדר האורחים”, אומר אשר בצחוק. “שנינו שרנו וניגנו בגיטרה, הוא הרבה יותר טוב ממני, זה היה מרתק לשמוע את השירים שכתבו בזמן שכתבו אותם. במרתף הבית שלנו היה חדר מוסיקה קטן שהיה בו פסנתר קטן, ספה ועמדת מוסיקה, ופול היה יורד לשם לכתוב. אני זוכר יום אחד, כשג’ון בא והם היו שם כמה שעות, ופול שאל אם אני רוצה לרדת ולשמוע את השיר שכתבו הרגע. זה היה בימים הראשונים שבהם הם היו פיזית כותבים יחד. ישבתי על הספה והם ישבו זה לצד זה ליד הפסנתר, ללא גיטרות, והם ניגנו את השיר בפעם הראשונה ושאלו אותי מה אני חושב. אמרתי שאני חושב שזה טוב מאוד, היה קשה לדעת מה להגיד, אתה לא רוצה להיות יומרני, זה רק שיר פופ – אבל היה בו משהו של התגלות, לשמוע משהו טוב בפעם הראשונה, ואתה מבקש לשמוע את זה שוב, וזה מה שעושה מזה להיט – אלוהים, זה טוב, אני יכול לשמוע את זה שוב? חשבתי שאני משוגע לגמרי או שזה שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי בחיי”. רובינס זוכרת איך הביטלס גרמו לה להרגיש כמו ילדה באמצע שנות ה 60. “ראינו כל רגע שהם נכנסו לחיינו כמכריע”, הוא אומר. “כשהם שחררו סינגל זה היה ‘אוי, אלוהים, אנחנו חייבים ללכת לחנות, אנחנו חייבים לקנות את התקליט!’ אני זוכרת ש’Paperback Writer’ יצא, לקחנו את זה הביתה, חבר שלי גרג ואני הקשבנו לזה 100 פעמים עד שהבנו את המלים וכמובן שהבנו אותן לא נכון, כל מה שהם עשו היה אירוע, אם הם שחררו אלבום, קנית אותו וניגנת אותו עוד שהעיניים שלך הסתובבו אחורה בראש “. התפתחות של סאונד: הביטלס התפתחו במהירות. שנות ה -60 היו התנודתיות ביותר זה עשרות שנים, והיצירתיות של הביטלס נעה במהירות הקול. אתה יכול לומר שהם היו בחוד החנית של מה שעשוי להיחשב רוק פרוגרסיבי, אם אתה מחשיב את המשמעות האמיתית של המילה “פרוגרסיבי” ולא את שימוש היתר של המילה בשנות ה 70. כלומר, יצירות הביטלס גדלו כלפי החוץ. בעזרת סיוע ועידוד מהמפיק ג’ורג’ מרטין, הם השתמשו בצלילי גיטרה מטושטשים ובדיסוננס, השתמשו בסמיכות ליריות “לא שגרתיות” (אך חכמות), בנו סידורים מורכבים, שעדיין היו מלודים. היו שינויים בתוך השירים, שינויים משיר לשיר במהלך אלבום, שינויים מאלבום לאלבום. “הם מעולם לא העתיקו מהתקליטים שלהם עצמם”, אומרת אשר. “זה מעולם לא היה ‘הו, זה ללא ספק עוקב אחר זה.’ לא היה לנו מושג למה לצפות”. ריילי הוסיף: “במובנים מסוימים הביטלס הובילו את ההתקדמות הטכנית של התקופה שלהם, הם תמיד היו צעד אחד קדימה באולפנים, ודחפו את הטכנאים האלו לעשות דברים שהם לא חשבו שאפשר, אז הם תמיד נשמעו רעננים והרעיון של הקפדה מתמדת על כושר המצאה וחדשנות, שמר אותם עכשוויים, ואתם יכולים לחקור מוסיקולוגית, כמה טוב החומר הזה בנוי”. האם הביטלס גלשו עם רוח התקופה או הקדימו אותה ? כנראה שניהם. הפסיכדליה פתחה את הפרמטרים של מוסיקת הרוק, הן באמריקה והן באנגליה. “הביטלס השתמשו בתזמורות, סיטארים והקלטות מהופכות”, אומר רובינס, “בניגוד לג’פרסון איירפליין או להקות פסיכדליות מוקדמות בקליפורניה, שהיו יותר מג’מג’מות, בצורה חופשית. סרג’נט פפר הוא עדיין אלבום הקונספט האולטימטיבי”. “אני חושב שחלק מהסיבה שהם מחזיקים מעמד זמן רב כל כך הוא המזל עם כל התזמון”, אומר הוקס, “האנרגיה המשוגעת של שנות ה -60, אבל אני חושב בעיקר משום שמבחינה מוסיקלית הם פשוט התקדמו כל כך, הם העלו את הרף וקידמו את מוסיקת הפופ עם כל אלבום, להקות אחרות היו צריכות להדביק אותן, וגם העובדה שבאמת השירים והביצועים באולפן היו כל כך טובים, הם היו הסטנדרט לשאוף אליו”. לדברי טווירי, אפשטיין חשב שהביטלס “היו הבטהובן של שנות ה -60 והאמין שאנשים ידברו עליהם מאות שנים מאוחר יותר, אנחנו רק בני 50 עכשיו, אבל אני חושד שזה ישאר אותו הדבר”.

פרק חדש בסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס! בפרק הקודם קיבלנו את ההקדמה לאלבום 'סרג'נט פפר' - הביטלס סיימו את מסע ההופעות הקשה בצפון אמריקה ויצאו לחופשי. החופש היחסית ארוך הזה, נמשך כחודשיים וחצי שבהם כל אחד עשה מה שרצה. בעיקר דברים שלא קשורים בביטלס, אבל הביטלס היו שם ברקע והיו להם התחייבויות ומנהל שאמנם ירד ממעמדו, אבל עדיין היה החוט המקשר בינם לבין שאר הגורמים העסקיים. ב 24 בנובמבר 1966, זה קרה והביטלס נכנסו לאולפן ההקלטות לאחר 5 וחצי חודשי העדרות. זה רק יהיה הגיוני לפתוח את ההקלטות ביצירת מופת ובשלישיית שירים שכל כולה נוסטלגיה לילדות שלהם, כי ככה פותחים אלבום שהוא יצירת מופת מושלמת. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה!

ב 17 ביוני 1967, פול מתראיין למגזין Life שם נשאל האם הוא השתמש ב LSD. פול עונה שכן. העיתונות הבריטית קופצת על המציאה כנשוכת נחש ויומיים לאחר מכן, ב 19 ביוני פול נותן את הצהרתו על כך ברשת הטלויזיה הבריטית ITN. “האם השתמשת ב LSD ?” שואל המראיין. “4 פעמים” עונה פול. “ומאין השגת אותו ?” ממשיך המראיין. “זה לא חוקי לומר זאת – זה יהיה טפשי”. עונה פול. וזה אכן היה טפשי מצידו של פול לספר על מעללי הסמים שלו לתקשורת. פול עושה למראיין מעשה ביבי ומאשים את התקשורת בכך שהם מפיצים את בשורת הסמים שלו לצעירים. את הראיון ל ITN תוכלו לראות כאן למזלו, חוסר המחשבה הרגעי שלו לא התפתח לסקנדל רחב ממדים. הסיבה אולי נעוצה סביב הייפ אחר שהיה סביב פרויקט גרנדיוזי שעתיד להתרחש כשבוע לאחר הראיון הזה. אירוע שקשור גם הוא בביטלס.כחודש לפני כן, ב 19 במאי, הוכרז כי הביטלס ייצגו את אנגליה במגה פרוייקט של ה BBC, אותו התחילה הרשת להרים כמה חודשים לפני כן. הפרוייקט השאפתני, לפחות לאותם ימים, נוצר על ידי מפיק ה BBC אוברי זינגר. הרעיון דיבר על שידור חי שיקשר בין חמשת היבשות בעולם וכל זאת בעזרת לוויינים המקיפים את כדור הארץ. לוגו הפרויקט Our World נכון, זה נשמע דבילי היום כשבניד אצבע אנחנו יכולים להגיב על ציוץ של נשיא ארה”ב ,אבל באותם ימים זה היה למדע בדיוני.השידור נקבע ל 25 ביוני 1967 כשבמקור ברשימת המדינות המשתתפות בהפקה נכללו גםהונגריה, ברית המועצות, פולין, גרמניה המזרחית וצ’כוסלובקיה – כל אלו פרשו ברגע האחרון בתחילת חודש יוני וזאת לאות מחאה על מלחמת ששת הימים שהתרחשה באותה עת בישראל.לבסוף השתתפו 14 מדינות בהפקה כל אחת עם רשת השידור שלה והקריינים שלה: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, ארה”ב, בריטניה, מערב גרמניה, דנמרק, טוניסיה, יפן, מקסיקו, ספרד, צרפת, קנדה, ושבדיה.כלל ברזל קבע שאף פוליטיקאי או ראש מדינה לא יוכלו להשתתף בשידור על מנת לא לתייג את הפרוייקט כפוליטי או מייצג צד כלשהו. חדר הבקרה הראשי לפרויקט היה בלונדון באולפני ה BBC ו 4 לוויינים גוייסו למשימה המאתגרת שהעבירו את השידור ל 24 מדינות ולקהל של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. הפרוייקט קיבל את השם “העולם שלנו” Our World עם לוגו דיי מכוער, של אדם שזרועתיו פרושות לצדדים. כרזות לפרסום המשדר הכריזו: “תיוולד ביום ראשון ה 25 ליוני בשעה 3 אחה”צ…אך לאיזה עולם תיוולד? לעולם שלנו.” המשדר עצמו כלל סקירה של העולם, התקדמות האנושות, וגם סקירת הילודה באותם רגעים של שידור. כרזה לפירסום המשדר את פתיחת המשדר תוכלו לראות כאן עד כאן הכל טוב ויפה, אך איך הביטלס משתלבים בפרויקט? ג’ורג’ מרטין נזכר: “בריאן הגיע יום אחד פתאום ואמר, שאנחנו מייצגים את בריטניה בשידור מסביב לעולם, והיינו צריכים לכתוב ולייצר שיר בשידור חי.זה היה אתגר. היו לנו פחות מכמה שבועות כדי להשלים את זה יחד, ואז נודע לנו שהולכים להיות מעל ל 300 מיליון צופים, אשר היה באותם ימים היה משהו פנומנלי”. ג’ף אמריק סיפר: “בריאן נכנס בדרמטיות והכריז: ‘בנים. יש לי חדשות פנטסטיות ביותר’. אוזניהם של כולם התרוממו.בריאן שתק כדי לשוות לאירוע דרמטיות יתר. ‘נבחרתם לייצג את אנגליה בתוכנית טלוויזיה אשר בפעם הראשונה אי פעם, תועבר לייב ברחבי העולם באמצעות לוויין. הBBC רוצים לצלם אותכם מקליטים באולפן’.הוא הביט סביבו בציפייה, אך לדאבונו תגובת הלהקה היתה … פיהוק. רינגו נע בעצבנות בצד האחורי של החדר, מת לחזור למשחק השחמט ששיחק עם ניל אספינל, ג’ורג’ המשיך לכוון את הגיטרה שלו, ג’ון ופול החליפו ביניהם מבט ריק. פול לא נראה כל כך מעוניין. אני משער שהוא היה בראש בפינישים לפפר. בחוסר התלהבות ניכר, ג’ון אמר לבסוף, ‘הו, בסדר. אני אעשה משהו בשביל זה’. בריאן ממש התרגז מהתגובה שלהם. ‘אתם לא מתרגשים? אתם לא מבינים מה זה אומר ? אין לכם מושג כמה עבודה קשה ומאמץ השקעתי בעסקה הזאת.’ לנון קטע אותו: ‘בריאן, זאת התגובה על זה שאתה מחייב אותנו לעשות משהו בלי לשאול אותנו קודם’. בריאן נראה קרוב לדמעות ויצא מהסטודיו בטריקת דלת. מהדיבורים שהיו אחרי שהוא הלך, הבנתי שהביטלס ראו זאת כהפרה בוטה של כוונתם המוצהרת שלא לבצע מופעים חיים שוב.יותר מכך, הם התרעמו על העובדה שהמנהל שלהם הציג להם את זה כעובדה מוגמרת. הם היו בנקודה שבה הם רצו להשתלט על הקריירה שלהם. העניין נשכח עד שכמה שבועות לאחר מכן באחד הסשנים ל ‘You Know My Name’, פול שאל את ג’ון בדרך אגב, ‘איך הולך עם השיר הזה לשידור הטלוויזיה?’, ג’ון הביט בשאלה אל ניל, שהיה מנהל להם את יומן הפגישות. ‘עוד כמה שבועות’, ענה ניל לאחר שהציץ ביומן. ג’ון אמר, “אוי, אלוהים, זה כל כך קרוב? אני מניח שכדאי שנכתוב משהו’”. ג’ון ופול מתגייסים למלאכת הכתיבה כשהם עובדים במפוצל – על פי ספרו הנפלא של מארק לויאסון – The Complete Beatles Chronicle – על פי מקורות זרים, פול מגיע עם Your Mother Should Know וכשג’ון מגיע עם All You Need Is Love, נערך דיון מהו השיר המתאים ביותר לרוח השידור והתקופה. ההנחיות שהגיעו מה BBC היו לכתוב שיר פשוט כדי שהצופים ברחבי העולם יבינו.ברוח ההנחיות וברוח תקופת “קיץ האהבה” נבחר All You Need Is Love כשיר אותו יבצעו הפרחחים מליברפול בשידור חי מול מאות מיליוני צופים. מקרטני סיפר:“זה לגמרי השיר של ג’ון. זרקתי כמה רעיונות, וכך גם החברים האחרים בלהקה, אבל אלו היו רעיונות שוליים כמו לשיר She Loves You בסוף השיר או כל מיני דברים מטופשים אחרים.הפזמון, הוא דיי פשוט, אבל הבתים מורכבים למדי. למעשה אף פעם לא ממש הבנתי את זה, המסר היה מורכב מדי.זה היה שיר טוב שהיה לנו עם פזמון המנוני.” מה בכלל עושים הביטלס באותה תקופה ? ההקלטות לסרג’נט פפר הסתיימו כחודש לפני כן, האלבום טרם השתחרר, והביטלס בהנהגתו של מקרטני כבר נמצאים באולפן ההקלטות בפרויקט פוסט פפר שנמצא בראשו של פול.הוא כבר מסתובב עם רעיון סרט הטלויזה במוחו ואף דחף את הלהקה להקליט את השיר Magical Mystery Tour. כמו כן בהנחייתו של בריאן הם עובדים על פסקול סרט האנימציה Yellow Submarine עם הקלטת שירים כמו It’s all too much ו all together now ו Baby you’re a rich man. בריאן אמר על השיר: “הזמן התקרב והתקרב והם עדיין לא כתבו דבר. ואז, כשלושה שבועות לפני התוכנית, הם התיישבו לכתוב. השיר הושלם תוך 10 ימים.זה שיר השראה, כי הם כתבו את זה עבור תוכנית ברחבי העולם והם באמת רצו לצאת בהודעה לעולם. זה לא היה יכול להיות מסר טוב יותר. זהו שיר נפלא, יפה, מצמרר”. ב 14 ביוני הביטלס לא מצליחים לקבוע סשן באולפני אבי רואד בהתראה קצרה, ולכן מתכנסים באולפני אולימפיק כדי לעבוד על השיר.בסשן הזה הביטלס יוצאים מהקופסא ומנסים לנגן על כלים לא רגילים עבורם: לנון על צ’מבלו, פול על קונטרבס, ג’ורג’ על כינור ופסי אוי סליחה רינגו כהרגלו בתוף. ג’ון סיפר: “הכרתי את האקורדים שהייתי צריך לנגן על הצ’מבלו. ג’ורג’ ניגן כינור מפני שזה מה שחשבנו שנכון ופול ניגן בקונטרבס.הם לא ממש יכלו לנגן על הכלים, אז השמענו קולות קטנים ויפים. זה נשמע כמו תזמורת, זה רק שניהם. אז חשבנו, ‘אה, טוב, תהיה לנו עוד תזמורת סביב התזמורת הפראית הקטנה שיש לנו’. אבל לא היתה שום תפיסה איך זה ישמע בסוף עד לאותו יום בו הם ניגנו בכלים האלו”. 33 טייקים נעשו באותו יום כשטייק 10 נבחר לטוב ביותר. ב 18 ביוני מציין פול מקרטני את יום הולדתו ה 25, יום לאחר ראיון ה LSD איתו פתחנו את הפוסט.יום לאחר יום הולדתו, מתחדשות העבודות על All You Need Is Love, הפעם כבר באולפני אבי רואד, כשעל גבי טייק 10 המוצלח מתווספים עוד תופים, קולות רקע (ה “love, love, love”), פסנתר שמנוגן על ידי ג’ורג’ מרטין, ובנג’ו שמנוגן על ידי לנון.כזכור באותו היום ה 19 ביוני נותן פול ראיון לרשת ITN. חגיגות יום ההולדת ה 25 של מקרטני ב 21 ליוני, לאחר שהוקלטו כל הכלים והקולות, מכין ג’ורג’ מרטין מונו מיקס על מנת להעביר ל BBC כדי להוכיח להם שהם מוכנים לשידור החי. ב 23 ליוני נעשית בדיקת היתכנות עם התזמורת על מנת לראות שהדברים מתחברים – ג’ורג’ מרטין מקליט את התזמורת שמנתה 4 כינורות, 2 צ’לו, 2 סקסופונים, 2 טרומבונים, 2 חצוצרות ואקורדיון אחד.התזמורת מנגנת קטע מוזיקה שחיבר מרטין עצמו. ב 24 ליוני, יום לפני האירוע הגדול, הוחלט לנטוש את נוהל הדלתיים הסגורות באולפנים ו 100 עיתונאים וצלמים הורשו להיכנס בבוקרו של היום. גם צוות הצילום של ה BBC היה נוכח על מנת לקבוע זויות צילום ומיקומים של הלהקה והתזמורת.באותו היום נמשכו גם החזרות עם התזמורת.בריאן מכנס את כולם באותו היום ומודיע שהוא רוצה את השיר גם כסינגל כמה שיותר מהר לאחר שפרויקט השידור החי יסתיים. בעקבות כך נעשים תיקונים על המיקס באותו היום. ה 24 ליוני 1967 – הביטלס בתוך ומחוץ לאולפני אבי רואד היום הגדול הגיע.ה 25 ביוני 1967 – יום השידור החי למאות מיליוני צופים ברחבי העולם.אולפן 1 באבי רואד קושט בבלונים עם הכיתוב Love בכל מקום, כסאות גבוהים הוצבו עבור חברי הלהקה והתופים עוטרו בפרחים.לנון לא יפספס אירוע צבעוני שכזה ומביא את גיטרת הגיבסון הכחולה-סגולה ההיפית שלו שתעטר את השידור גם כן. הגיטרה ההיפית של לנון מוכנה לשידור. השידור החי תוכנן לשעה 21:30 בערב. בשעה 14:00 מתחילים הביטלס חזרות לפני ההקלטה, 3 חזרות נעשות שמתויגות כטייקים 48 – 50.עוד 3 חזרות עבור ה BBC ולאחר מכן עוד 3 חזרות שתוייגו כטייקים 51-53. אחה”צ יוצאים הטכנאים לארוחת ערב וכשהם חוזרים בשעה 18:00 לערך, הם נתקלים בקבוצה גדולה של חברים מפורסמים של הביטלס שהגיעו לשידור, כולם לבושים בבגדים צבעוניים ברוח התקופה.החברים האלה כללו את מיק ג’אגר, מריאן פייתפול, קית’ ריצ’רד, קית’ מון, אריק קלפטון, פאטי בויד, ג’יין אשר, מייק מקרטני, גרהם נאש, גארי לידס, האנטר דייויס, טרי קונדון ואליסטר טיילור. קית’ מון עם בריאן אפשטיין לפני השידור לנון עם מיק ג’אגר לפני השידור החזרה האחרונה כבר מתבצעת בשידור חי.הביטלס “מנגנים” במשך דקה לערך.הם מפברקים סוג של חזרה, ואז השידור נחתך ועובר לחדר הבקרה. ג’ורג’ מרטין שלבוש בחליפה לבנה מהודרת, מגיב:“אני חושב שזה יתאים לקולות הרקע מצויין. נכניס עכשיו את המוזיקאים”. “מצויין, מצויין” – לנון עונה לו. בזמן שמחזירים את גלגל ההקלטה לאחור, חברי התזמורת מוצאים את מקומם. פול מנער עצמו כדי להשתחרר מהמתח. הקריין עם הקול הפורמלי מכריז: “זו אולי הפעם המאה, בה הטכנאי מריץ את הסרט בחזרה, בעוד שלב של יצירת להיט בטוח.המפקח הוא ג’ורג’ מרטין, המוח המוזיקלי מאחורי כל תקליטי הביטלס.התזמורת נכנסת לאולפן עכשיו, שימו לב שהנגנים אינם צעירי רוקנ’רול, הביטלס מסתדרים טוב יותר עם אנשי הסימפוניה”. השיר מתחיל כשהתזמורת מנגנת את “לה מארסייז”, ההמנון הלאומי הצרפתי, כמין איתות לגלובליות שבשידור.הקטע מתחבר היטב לתזמור שכתב מרטין.מעתה בכל עת שישמע ההמנון הצרפתי, All You Need Is Love יהיה הדבר הראשון שיעלה לראש. לקראת סוף ההקלטה, קמים האורחים שישבו עד עתה על הרצפה ומתחילים להסתובב כשהם עונדים על עצמם שלטים עם המילה אהבה בשפות שונות.שלט חריג שנראה על גבי רקע שחור אומר: Come Back Milly – מילי חזרי הביתה. השלט הופנה לדודתו של פול, אחותו של אביו שנסעה לאוסטרליה על מנת לבקר את ילדיה ונכדיה.המשפחה היתה מודאגת לגבי חזרתה ושלחה לה מסר על גבי השידור הלווייני – מה שעבד. מילי ראתה את השלט וחזרה לאנגליה.בעלה של מילי אלברט קנדל הוא “דוד אלברט” מהשיר “Uncle Albert/Admiral Halsey” של מקרטני מתוך RAM אבל זה לפוסט אחר. פול מתכונן לשידור כשהוא מכין את השלט עבור דודה מילי דודה מילי ודוד אלברט נחים בבית המקרטנים בסוף ההקלטה אפשר לשמוע את התזמורת מנגנת קטע שהוסיף מרטין ממש ברגע האחרון לפני השידור, בהשפעת The Glenn Miller Orchestra, קטע שנקרא In the Mood. ההקלטה עוברת בשלום והשיר מוקלט ומועבר בשידור חי בטייק אחד. עם תום השידור, עוזבים האורחים, ולנון נשאר על מנת לעשות תיקונים בהקלטות הקולות. למחרת מקליט רינגו תיקונים לתופים. ב 7 ביולי 1967, יום הולדתו ה 27 של רינגו סטאר, משתחרר הסינגל עם הביסייד Baby You’re a Rich Man ושועט אל המקום הראשון במצעד. הביטלס באותו הזמן נמצאים ביוון על מנת למצוא להם אי – אבל על כך גם כן בפוסט אחר. לסגירת מעגל ולסיום הפוסט, הנה גרסת קאבר שנעשתה לשיר על יד נואל גאלגר ולהקתו בדצמבר האחרון, יותר מ 50 שנה מאז אותה הקלטה, עבור אותה רשת ה BBC. #גורגמרטין #גףאמריק #רינגוסטאר #גוןלנון #בריאןאפשטיין #גורגהריסון #פולמקרטני #נילאספינל #קיתמון #BBC #פאטיבויד #סרגנטפפר #גייןאשר #מיקגאגר #אריקקלפטון

ב 1978, ג’ורג’ הריסון בתקופה מדהימה בחייו. הוא חגג 35, מאחוריו חברות בלהקה הגדולה בעולם – הביטלס, אלבום סולו משולש שקצר שבחים מקיר לקיר ועכשיו גם קן משפחתי חדש וחמים שבנה עם אוליביה טרינידד אריאס שנושאת ברחמה את יורש העצר הראשון לבית הריסון. אידיליה. התקופה הקשה של סיבוב ההופעות של Dark Horse היתה כבר מאחוריו כשממנה הוא יצא בשן ועין כשהוא נשבע שלא יופיע יותר (לפחות עד 1991). על התקופה הזו תוכלו לקרוא בפוסט על שיר הכריסמס דינג דונג שיצא באותה תקופה. אצל הריסון שכשהתותחים שקטים אז אין מוזה, ואכן הוא איפסן מעט את קריירת המוזיקה שלו בשנים האלו. את ההקלטות לאלבום האולפן האחרון שלו Thirty Three & 1/3 הראשון לצאת בלייבל העצמאי שלו Dark Horse, הוא סיים בספטמבר 76 כשהאלבום עצמו השתחרר בנובמבר. למעשה עד לתחילת 1978 הריסון לא הקליט מוזיקה חדשה ומתעסק יותר בבניית הפרק החדש בחייו האישים, ועיסוק בתחביבים חדשים שרכש. האחד הקמת חברת להפקת סרטים בשם HandMade Films כדי להפיק את הסרט בריאן כוכב עליון של מונטי פייתון והשני מכוניות מירוץ. בין לבין הוא כתב ושרבט שירים. בפברואר 1977, הריסון נמצא בגרמניה לצורך קידום האלבום Thirty Three & 1/3 והתארח בכמה תכניות טלויזה. ב 2 בפברואר הוא התארח בתכנית הגרמנית Disco עם This Song מתוך האלבום. למחרת, הוא התראיין עבור התכנית Countdown. המראיין שאל: “עכשיו כשנפתרו הבעיות העיסקיות של הביטלס, הדרך היא קצרה לאיחוד. האם זה נכון ?” הריסון המפוייס ענה: “אמנם נשארו עניינים עיסקיים מועטים לפתור אבל ישנם עוד דברים. פיסית כל אחד מאיתנו במקום אחר עכשיו ואנחנו כבר לא מבלים זמן יחדיו. זאת הבעיה. מצטרך עכשיו להכיר אחד את השני מחדש. כל אחד בחייו הוא, הרעיון להתאחד נשמע לא קל.” תוכלו לצפות בתכנית המלאה כאן: הוא מצא זמן להופעת אורח בסרט הסאטירי קומי The Rutles – All You Need Is Cash שהתבסס על הביטלס. סרט הסאטירה The Rutles בקטע הבא תוכלו לצפות בג’ורג’ מופיע כמראיין שעמד מחוץ למשרדי Rutle Corps (המקבילה ל Apple Corps) ושואל את נציג הלהקה (המקביל לדרק טיילור) האם המצב קשה כפי שאומרים – הוא כמובן מכחיש הכל כשברקע אנשים גונבים ציוד מהמשרדים כסאטירה על פזרנות הביטלס בהקמת אפל. לבסוף גם נלקח המיקרופון מידיו של המראיין ג’ורג’. בשנה הקודמת הריסון החל לטפח את תחביב המרוצים וצפה בכמה תחרויות פורמולה 1 בהם התרועע עם נהגי מרוצים מפורסמים כמו ג’יימס האנט ופטריק דפיילר. ב 25 בינואר 1978 התארח ג’ורג’ בתכנית This is your life (סוג של ‘חיים שכאלה’) שהוקדשה לחברו נהג המירוצים בארי שין. הוא סיפר: “במהלך 1977 הלכתי להמון תחריות פורמולה 1 ולא כתבתי שירים בכלל. התחלתי להרגיש אשם שכל האנשים בתחרויות פונים אליי כג’ורג’ המוזיקאי. אבל בזמן שהם מבדרים אותי אני בכלל לא עבדתי”. הרפתקאות המרוצים של ג’ורג’ במרץ 1978 מגיע הדיגדוג והרצון להקליט מוזיקה חדשה. הריסון שבאמתחתו השירים שכתב בהפסקה הארוכה יחסית הזו, אוסף נגנים ומתחיל להקליט באולפן הפרטי שלו בפרייר פארק. בצוות הנגנים שגיבש היו אנדי נימארק בתופים ,ווילי וויקס בבס, ניל לרסן בפסנתר וסטיב ווינווד שזכור בעיקר מלהקת The Spencer Davis Group שבא לתרום באורגן וקולות. על מלאכת ההפקה הופקד גארי רייט. גארי רייט וג’ורג’ כבר שיתפו פעולה. הוא ניגן בפסנתר באלבום המופת של הריסון All Things Must Pass. כאן תוכלו לראות את גארי רייט כסולן של להקת Wonder Wheel שמופיעים במופע של דיק קאבט ב 1971 ביחד עם ג’ורג’ הריסון שהחזיר טובה והצטרף לבמה. קצת לפני כן, בפברואר 1978 מבלה הריסון בחופשה עם אוליביה חברתו ההרה באי מאווי שבהוואי. מנגינה שהיתה איתו כחצי שנה, מוצאת מילים דווקא שם בהוואי. על השיר Love Comes To Everyone אמר ג’ורג’: “המילים אופטימיות מאוד…”. בהוואי פברואר 1978 “זה לוקח זמן, אבל האהבה מגיעה לכל אחד…”, כתב ג’ורג’ בשיר וכנראה על עצמו שלאחר סיבוב אהבה כושל, מצא את אוליביה. זהו השיר שיפתח את האלבום הבא של הריסון, אלבום השמחה האופטימיות והרוך של הריסון ובמידה מסויימת גם אלבום ההשלמה והחיבוק את היותו ביטל. בהקלטה אגב מנגן בגיטרות אחד, אריק קלפטון שמו. לא סתם משלים הריסון עם עברו הביטלסי, Not Guilty מימי האלבום הלבן אותו אחד שניסה להכניס לאלבום המופתי ההוא אך הביטלס התייאשו מהנסיונות להקליטו, עושה דרכו אחר כבוד לאלבום ההשלמה והפיוס של הריסון – כמו לסגור מעגל עם השדים הישנים. שיר נוסף שנכתב בהוואי בעיר האנה, הוא Here Comes the Moon ההומאז’ ל Here Comes the Sun מאבי רואד. על השיר כתב הריסון באוטביגרפיה שלו I Me Mine: “השקיעות בהוואי היו מרהיבות עם הליוייתנים שקיפצו באוקיינוס – הכל היה נפלא ואז ערב אחד כשהסתובבתי הגיח לו ירח מלא כשהשמש שקעה. והנה מגיע הירח…” על הירח הוא כתב בשיר: “הוא נראה כמו אח קטן לשמש או אמא לכל הכוכבים שבשמיים…” לפי כתב היד עליו כתב את מילות השיר, השיר נכתב סביב יום הולדתו ה 35 של ג’ורג’ ב 25 בפברואר 1978. הזמרת סטיבי ניקס שהיתה חברה בפליטווד מק טענה כי היתה בהוואי יחד עם הזוג ואף תרמה מילים לשיר. קרדיט לכתיבה לא ניתן לה אך תוכלו למצוא בתמונות תמונה משותפת של ג’ורג’ ושלה מהוואי בסשן כתיבה משותף. בהוואי עם סטיבי ניקס הדף עליו כתב את המילים ל Here Comes the Moon כאן אפשר להאזין לגרסת דמו שעשה הריסון לשיר: את Soft-Hearted Hana התחיל ג’ורג’ לכתוב בלוס אנג’לס לאחר פגישה עם חברת התקליטים Warner Brothers החברה שהפיצה את תקליטי הלייבל שלו Dark Horse. בפגישה מביע טד טמפלמן, אחד המפיקים שישב בפגישה, את הערכתו על השיר Deep Blue של הריסון שהיה בי סייד לסינגל Bangla Desh ב 1971. אותו מפיק עודד את הריסון לכתוב עוד שיר באותו סגנון. כבר באותו הערב החל הריסון לכתוב שיר באותו הסגנון רק קצת יותר עליז מ Deep Blue. את העבודה על השיר השלים ג’ורג’ בהאנה שבהוואי. הוא סיפר: “ניסיתי לכתוב את המילים אבל זה לא היה קל. לבסוף כתבתי קצת מילים מוזרות ומשוגעות, הם קשורות להאנה במאווי שבהוואי שם לקחתי איזו ‘פטריית קסם’ והמילים הם על החוויה הזו”. בתחילת השיר שילב הריסון קולות מהפאב המקומי בו נהג לבלות ליד ביתו. “אכלתי זאת ומיד יכלתי לראותך וברגע בו צרכתי אותו הרגשתי כל כך רחוק מהקרקע עליה עמדתי” שיר שג’ורג’ לא היה שלם לגביו נקרא Blow Away. את השיר כתב ג’ורג’ כחלק מתחושת פרנויה בה הרגיש כי הוא מתייבש מבחינה אומנותית וניסה להוכיח לעצמו כי הוא יכול לכתוב שיר פופ קליט. הוא סיפר: “היו לנו נזילות בגג בבית כי אחד הצינורות נסתם ואני פשוט יצאתי מדעתי בגלל זה כי היה גשם שוטף בחוץ. הבעיה מתחילה כשאתה נצמד לבעיות ואז המוח חושב יותר מדי, יכלתי לעשות ככה וככה – הכל בולשיט. חשבתי – אני לא חייב להרגיש ככה. אני אוהב את כולם וזה כל מה שאתה אמור לעשות – להפיץ את האהבה”. וכך כתב ג’ורג’ בשיר: All I got to do is to love you All I got to be is, be happy השיר ייבחר להיות הסינגל הראשון מהאלבום העתידי. במהלך השתתפותו כצופה במירוצי מכוניות, לא פעם נשאל ג’ורג’ האם הוא מתכוון לכתוב שיר על הנושא של מירוצי מכוניות. ואכן Faster נכתב בהשראתם. “זה שיר על אתגרים. את הכותרת לקחתי מספרו של נהג המרוצים ג’קי סטיוארט וכתבתי את השיר ככה שיתאים לא רק למרוצי מכוניות חוץ מהמילה machinery, אבל ברגע שהכנסנו אפקטים של מרוץ אז לא היה ספק על מה השיר”. שיר נוסף שנכתב בהוואי היה Dark Sweet Lady שיר שנכתב על פי בקשתה של אוליביה שיכתוב שיר בסגנון ספרדי. “הוא נשמע לי קצת מהוואי וקצת מספרד…“ “הגברת הכהה והמתוקה שלי את באמת הגעת אלי נתת לי את הכל באמת התאהבתי…” ב”כהה” מדגיש ג’ורג’ את השינוי לא רק במראה של אוליביה מול פאטי אלא גם במהות היחסים. השיר Your Love Is Forever המקסים התחיל כמנגינה על הגיטרה אבל לא היו לג’ורג’ מילים. “לא הייתי בטוח מה המילים צריכות להיות ולאן הסיפור הולך. במקרה הזה המנגינה היתה טובה ורציתי מילים מצויינות עבורה. “ “אלו ימים מושלמים כמו גן עדן כאן אבל בניגוד לקיץ שבא והלך האהבה שלך היא לנצח…” הגיטרה בשיר היתה מכוונת בצורה פתוחה – הכוונה היא לכך שהגיטרה מכוונת לאקורד מסויים מראש ללא כל איצבוע על צוואר הגיטרה – במקרה זה לאקורד D. וכך נשמע השיר הנפלא הזה את Soft Touch כתב הריסון בחופשה אחרת באיי הבתולה עוד בתקופת כתיבת השירים לאלבום הקודם Thirty Three & 1/3. “הכל היה מאוד פשוט והמילים משקפות את כל מה שעברתי באיים…הרוח,הבריזה הקרירה, עצי הדקל והירח שזרח…” “עינייך מאירות מעומק נשמתך מקובעות על ידי הקסם שלהם, שולטים עליי אהבה כה מתוקה כשהים רחב נתפס על ידי גלייך נמשך לצידך…”. את המנגינה פיתח הריסון מהאזנה לשיר ישן שלו בשם Run of the mill מאלבומו המשולש מ 1970. “פשוט ניגנתי את המנגינה של קרן היער בשיר על הגיטרה…”. וזו התוצאה היפה את השיר האחרון באלבום If You Believe, כתב הריסון עם מפיק האלבום גארי רייט בערב ראש השנה של 1978. “גארי ניגן לי קטע שהיה לו ושאל אם אוכל לעשות עם זה משהו. באותו ערב כבר היה לנו שיר ואת המילים כתבתי בהוואי”. האלבום הוקלט מחודש מרץ 1978 ועד לאוקטובר באותה שנה. ג'ורג' באולפן עם מפיק האלבום גארי רייט ב 1 באוגוסט, מפסיק הריסון את ההקלטות כדי לחזות בלידת בנו הבכור והיחיד דאהני וכחודש לאחר מכן ב 2 בספטמבר, נשא הריסון את אוליביה להיות לו לאישה. מפיקים תינוק חדש האלבום יצא לאוויר העולם תחת הכותרת הגנרית George Harrison ב 20 בפברואר 1979 כשמקדים אותו בשבוע הסינגל Blow Away מלווה בקליפ. האלבום הרך והסינגל המתקתק לא ריגשו את המצעדים שהיו בעיצומה של מהפכת הפאנק וזאת למרות ביקורות שהיללו את האלבום ואף הכתירו אותו כהטוב ביותר מאז All Things Must Pass. ב 20 לאפריל יוצא הסינגל השני Love Comes To Everyone ו ב 13 ביולי הסינגל Faster מלווה בקליפ גם כן. בראיון נהדר לחדשות CBS ב 14 בפברואר 1979 שנערך לקראת יציאת האלבום אמר ג’ורג’: “החיים שלי כבר שונים, אני נהנה להגיע הביתה ולהיות עם המשפחה. עברנו כזה טירוף בזמנו עם הביטלס ואני כבר שבע מזה. אי אפשר להמשיך לחיות בעבר למרות שאנחנו מלאי תודה על האושר שהם גרמו”. המראיין שואל: “הם..? אתה מתכוון אנחנו..” ג’ורג’ הסרקסטי עונה: “אתה לא היית בביטלס נכון..?” בראיון המלא אפשר לצפות כאן:

זוהי ההזדמנות שלי להתוודות. כשאני חושב על האלבום הלבן עולה לי תמיד שיר מסויים אחד שעבורי מסמל את האלבום הייחודי הזה. אני יודע שהאלבום הלבן משופע בקלאסיקות נצח שכמובן מיד ומגיחות לראשי לאחריו, אבל, המינימליות שבשיר שמושר לפרקים על סף הלחישה, ההתכווננות האמיתית שבו, התחינה והסיום המרטיט, שובים אותי. שלא לדבר על מיקומו באלבום מיד לאחר הכאוס והצווחה המקפיאה של רינגו. לא. לא מדובר על Revolution 9. היום נדבר על Long, Long, Long. הריסון סיפר: “ה ‘אתה’ ב Long, Long, Long מתייחס לאלוהים. אני לא זוכר הרבה על השיר אבל אני זוכר שהאקורדים הגיעו מ Sad Eyed Lady Of The Lowlands של דילן”. ואכן אם תקשיבו לשיר של דילן מתוך Blonde on Blonde מ 66, תוכלו לשמוע דמיון כלשהו. כמו שכבר הזכרנו בפוסט על הקשר החזק בין דילן להריסון – האלבום הזה השפיע רבות על הריסון ואף היה התקליט היחידי מהעולם המערבי שלקח איתו למחנה של המהארישי ברישיקש שבהודו. בראיון אחר הוסיף הריסון: “אני חושב שכל אהבה היא חלק מאהבה אוניברסלית. כאשר אתה אוהב אישה, זה אלוהים בה שאתה רואה. האהבה השלמה היחידה היא לאלוהים”. ג’ורג’ משרבט את מילות השיר על דף של יומן שבועי – הדף היה שייך לתאריכים ה 11-14 לאוגוסט 1968 – אפשר לשער שזהו השבוע בו כתב את השיר. דף היומן של הריסון עליו שירבט את המילים העבודה על האלבום הלבן התחילה ב30 במאי 1968, אך השיר הזה יחד עם עוד אסופת שירים של הריסון בניהם Sour Milk Sea ו Not Guilty נדחק הצידה, חלקם לנצח במקרה של Long, Long, Long הוא נדחה עד לשבוע ההקלטות האחרון של האלבום. החברים נותנים צ’אנס לשיר, אולי מכיוון שעבודות המיקס על While My Guitar Gently Weeps בדיוק מסתיימות והתוצאה היתה מרהיבה. את אחד השירים הדחויים תוכלו לשמוע מתוך סט הדמואים שעשו הביטלס לפני הקלטת האלבום הלבן בביתו של ג’ורג’ באשר: Sour Milk Sea. השיר אגב ניתן לג’קי לומקס אחד ההחתמות הראשונות של אפל. ג’ורג’ שימש כמפיק של האלבום שיצא במרץ 1969. ההקלטות מתבצעות כשהשיר תחת הכותרת It’s Been A Long Long Long Time, אך לנון נעדר מהן מסיבה לא ברורה ומסתורית… זו לא הפעם הראשונה שג’ון מבריז מהקלטות שיר של הריסון באלבום הלבן – גם בהקלטות של Savoy Truffle שהתרחשו כמה ימים לפני לא טרח הלנון להגיע. 3 ימים לפני כן – הצמד הריסון את מקרטני עובדים על Martha My Dear השלישיה מתכנסת באולפן ב 7 באוקטובר ומבצעת לא פחות מ 67 נסיונות הקלטה לשיר כשהריסון מנגן על גיטרה אקוסטית, פול על אורגן האמונד ורינגו בתופים. כל זאת באווירה טובה נינוחה ומבודחת עם מקלות קטורת סביבם שאף אחד חוץ מהם לא סבל. עדות אחד הטכנאים ששהה באולפן: “האנשים באולפן לא חיבבו את הקטורת במיוחד, בייחוד כשהשטיח והאולפן כולו היו מסריחים מהם, זה היה תותים או מה שלא היה הניחוח של החודש…”. למעשה בטייק 62 כשגלגל ההקלטה הרביעי מתמלא, ולא נותר על מה להקליט, לוקחים את הגלגל הראשון ומתחילים להקליט עליו את טייקים 63-67. הנה טייק 44 מתוך הוצאת ה 50 לאלבום הלבן. “תאונת” הקלטה קטנה קרתה באחד הטייקים, כשבקבוק יין מסוג Blue Nun שעמד על הרמקול שהיה מחובר לאורגן ההאומנד התחיל לרעוד ולרטוט כשפול ניגן תו מסויים. מקרטני על ההאמונד המפיק כריס תומאס, שהשתתף בסשן הזה כעוזרו של ג’ורג ‘מרטין, נזכר: “פול ניגן תו מסוים והבקבוק התחיל לרטוט. חשבנו שזה כל כך טוב שהנחנו את המיקרופון ועשינו זאת שוב. הביטלס תמיד ניצלו תאונות אולפן”. בקבוק Blue Nun משובח שמסיים שירים טובים למעשה שלושת הביטלס נפעמו מהצליל שנוצר וביקשו מהצוות באולפן לארגן מיקרופון על מנת לתפוס את הצליל בצורה טובה. פול ניגן אקורד שהרעיד את הבקבוק עוד יותר, רינגו הצטרף על הסנאר בתופים והריסון שיחרר יללת תן – כך הם הקליטו למשך כ 30 שניות. לבסוף הוסיף הריסון איווחה של אקורד Gm11 על גיטרת הגיבסון שלו. 4 שנים לאחר “תאונת האולפן” הקודמת שפותחת את השיר I Feel Fine, מושלמת ה”תאונה” הנוכחית שתסגור את Long, Long, Long. 7 באוקטובר באולפן סשן ההקלטה באותו היום היה בין הממושכים בקריירת הביטלס כשהם מתחילים להקליט בערב ולמעשה מסיימים ב 7 בבוקר למחרת – כשטייק 67 מוכרז כטוב ביותר. הדד ליין לסיים את האלבום היה לוחץ ולכן לאחר 9 שעות הפסקה לשינה והתרעננות, חוזרת השלישיה לאולפן על מנת לסיים את השיר. אז מה הם עשו ב 8 לאוקטובר ? על גבי טייק 67 המוצלח מקליט ג’ורג’ עוד גיטרה אקוסטית כשהוא משתמש בקאפו (גשר שמורכב על גבי צוואר הגיטרה ומעלה את סולם הנגינה מבלי לשנות את תצורת האקורדים). הקאפו גורם ככל הנראה לצליל חורק צורמני ומתכתי, כנראה בצורה מכוונת, שדומה מעט לצליל הסיטאר. קולו של ג’ורג’ מוכפל ופול מוסיף גיטרת בס. נחשו מי מגיע לקראת סוף ההקלטות לאולפן ומאיץ בהם לסיים..? כן נכון ג’ון לנון. לנון מגיע לאולפן עם יוקו ומכריז: “מהר מהר, האור האדום כבר דולק, קדימה בואו נלך להקליט !” וכך מבלים הביטלס במרתון הקלטות נוסף שנמשך עד השעה 8 בבוקר שמניב את I’m So Tired ואת The Continuing Story Of Bungalow Bill. למחרת ב 9 באוקטובר, נעשים הטאצ’ים האחרונים לשיר: פול מוסיף קולות רקע וכריס תומאס פסנתר. מכיוון שהשיר הזה הוא אחד האהובים עליי בקטלוג של הביטלס, אני מרגיש זיקה אישית אליו ולכן הנה ביצוע שלי של השיר.

אלבום שקשה להאמין אבל היה רק העשירי של מקרטני כאמן סולו, הגיע אחרי שנות השמונים הלא ממש מוצלחות מבחינתו. העשור ההוא נפתח דווקא עם האלבום החדשני מקרטני 2 שנראה שפותח פרק חדש ומעניין בקריירה שלו אחרי קריסת ווינגז. מצד שני את מי לא הפילו בפח שנות השמונים ? בהמשך העשור הקשה הזה, הוציא מקרטני את צמד אלבומי המלחמה ושלום החמודים, המשיך עם סרט שמתחרה ברמתו עם מג’יקל מיסטרי טור, ואת האלבום שכולם אוהבים לא לאהוב press to play. את העשור ההוא הוא סגר עם שביבון של תקווה כשהוא משתף פעולה חלקית עם אלביס קוסטלו, שיתוף פעולה שקרס לתוך עצמו והוליד את האלבום flowers in the dirt. עם שאריות מהאלבום הזה ועוד כמה שירים טובים יחסית, הוא פותח את שנות ה 90 באלבום לא רע בשם off the ground. אבל עדיין משהו היה חסר, משהו בחיות של השירים, משהו בהפקה, משהו בצליל של מקרטני הלך לאיבוד. המרכיבים היו שם אבל העוגה לא היתה מושלמת. אך אל דאגה, תסמכו על מקרטני שימצא את הדרך. את העוגה הוא החליף בפאי לוהט, במצרכים הוא עירבב אהבה, כאב, שיתופי פעולה מצויינים, שירים שהעלה באוב וכמובן שירים חדשים ומעולים, המצרך שאי אפשר בלעדיו. יצא טעים מאוד. והנה ממקור ראשון: “באתי מפרויקט האנתולוגיה עם דחף לעשות מוזיקה חדשה. האנתולוגיה היתה טובה מאוד בשבילי משום שהיא הזכירה לי את הסטנדרטים של הביטלס והסטנדרטים של השירים שעשינו. אז במובן מסוים, זה היה קורס רענון להגדרת המסגרת של האלבום הזה. הצפייה באנתולוגיה הזכירה לי את הכיף שבלעשות אלבום. הביטלס לא לקחו דברים ברצינות, אז רציתי לנסות לחזור על זה קצת, לעשות קצת כיף ולא להזיע. זאת היתה הרוח של האלבום הזה. אתה חייב לצחוק, כי זה רק אלבום. אז הזמנתי כמה חברים ובני משפחה והיה לנו כיף לעשות את זה. אני מקווה שתשמעו את זה בשירים.” אז קדימה נעשה סדר. ב91 מתחיל מקרטני לעבוד על מה שיהיה האלבום Off The Ground. חלק מההקלטות מתבצעות באולפן הפרטי שלו בסאסקס וחלקן בהיט פאקטורי שבלונדון. ההקלטות לאלבום מסתיימות בסוף יוני 1992, אך ב 3 בספטמבר, נכנס מקרטני שוב לעוד יום הקלטות באולפנים בסאסקס על מנת להקליט עוד 2 שירים נוספים בעזרתו של ג’ורג’ מרטין. 2 השירים מוקלטים וממוקססים באותו היום. האחד שיר עידוד קטן שכתב ב 1970 למשפחתו בשם Great Day והשני Calico Skies נכתב בקיץ 91 כששהה עם משפחתו בחופשה בלונג איילנד בזמן שבצפון מזרח ארה”ב משתוללת סופת ההוריקן בוב. “ההוריקן בוב ניתק את אספקת החשמל, ישבנו לאור נרות, מבשלים על אש קטנה, פרימיטיבית מאוד, אבל אנחנו אוהבים את הפשטות הכפויה הזאת, לא יכולתי לנגן תקליטים, אז המצאתי כמה יצירות אקוסטיות. זו היתה אחת מהן. “ ביצוע של השיר מתוך הספיישל הטלוויזיוני In The World Tonight שצולם קרוב ליציאת האלבום. האלבום Off the Ground יוצא ב 2 בפברואר 93 ללא שני השירים הללו. עטיפת האלבום Off the Ground. בנובמבר 93, מוציא מקרטני את Paul is Live, אלבום בהופעה חיה, עם הכותרת בעלת הטריפל מינינג שאומרת כן אני עדיין כאן ופעיל למרות שנות השמונים הקשות, הוא צוחק ומגחך על השמועות ההן על מותו וכן גם מוציא אלבום הופעה לא רע על הדרך. בעטיפה הוא חוזר לביטלס עם הומאז’ ל Abbey Road המיתולוגי ושוב קורץ לרמזים ההם (28IF הופך ל 51IS), כשהוא מצולם בפוזה מעניינת עם חליפה מאוד דומה לזו בה הוא הופיע על עטיפת אבי רואד רק שהפעם הוא עם נעליו. הוא אוחז ברצועה אליה קשור ארו (arrow) בנה של מרת’ה כלבתו האהובה. בין לבין בסוף 93 הוא גם מספיק להשתתף באלבום הראשון של פרויקט האמביינט\טכנו\דאנס (מחק את המיותר), המשותף לו ולמפיק והמוזיקאי יות’ – The Fireman. האלבום שנקרא Strawberries Oceans Ships Forest, התחיל כשמקרטני מגייס את יות’ על מנת לעשות אלבום גרסאות רימיקס לאלבום Off the Ground משהו שהיה מקובל מאוד בשנות ה 90. שיתוף הפעולה מצא חן בעיניי מקרטני והשניים מחליטים לעבוד על חומרים חדשים ומשותפים במקום. קחו לכם 10 דקות ותקשיבו לקטע מתוך הפרויקט שנקרא Transpiritual Stomp. פול עם יות’ שותפו ל The Fireman מתוך הביקורת של המלודי מייקר הנחשב על האלבום: “פול מקרטני גילה את הדאנס והתוצאות הן מבריקות בצורה מדהימה. באמת, אנחנו חיים בעידן של ניסים. בהימנעות מהאופציה הקלה של יצירת אלבום רמיקסים, מקרטני ושותפו בחרו ללכת בדרכו של בריאן אינו, בדרך ניסיונית יותר”. לאחר מכן שוקע מקרטני בפרויקט האנתולוגיה שהתחיל ב 94 ומקדיש עצמו לכך. חברת EMI מבקשת בעדינות ממקרטני שלא יוציא חומר חדש כל עוד פרויקט האנתולוגיה באוויר. נזכיר שהחלק האחרון של האנתולוגיה יצא כאלבום ב 96. למעשה מקרטני מקבל זמן חופשי לכתוב ולחשוב על הדבר הבא שהוא רוצה לעשות. השירים התערמו להם בצד בזמן שרעיון לפרויקט ספציפי לא נראה באופק אך פול כמו פול מתחיל להקליט. למעשה האלבום העתידי לא הוקלט כמקשה אחת, הסשנים התפזרו להם על תקופות שונות ועם פרטנרים שונים כשהמשותף הוא שמקרטני לרוב מנגן כמעט על כל הכלים לרבות התופים. כמו שכבר הזכרתי, ההקלטות התחילו מיד לאחר סיום האלבום הקודם ב 1992 – כשהפרטנר הוא ג’ורג’ מרטין. הסשנים התחדשו לאחר סיום העבודה על פרויקט האנתולוגיה כבר בפברואר 1995 בארה”ב בעבודה על השיר Young Boy כשהפרטנר להקלטות הללו הוא סטיב מילר מלהקת Steve Miller Band שמנגן בגיטרות ובקולות – בהפקה אגב שותף אחד ג’ף אמריק שמו. מקרטני מגייס את מילר להמשך ההקלטות הפעם בסאסקס במאי 1995 כשהפעם מילר גם שותף להפקה. בנובמבר 95, הסשנים מתחדשים הפעם עם ג’ף ליין שעזר לביטלס להפיק את השירים החדשים עבור פרוייקט האנתולוגיה. ליין גוייס על ידי מקרטני לפרוייקט הזה גם כמפיק בחלק מהשירים וגם כנגן בכלים שונים. העבודה עם ג’ף ליין ממשיכה לתוך 1996 לפרקים ועד לסיום העבודה. בפברואר 1995 נפגשים מקרטני וסטיב מילר באולפן הפרטי של מילר שבאיידהו והם מתחילים לג’מג’ם יחד קאברים לשירים ישנים. פול עם סטיב מילר לבסוף ב22 בפברואר הם מתחילים לעבוד על השיר Young Boy כשג’ף אמריק על עמדת טכנאי הסאונד. דרכם של סטיב מילר ומקרטני הצטלבה כבר בעבר הרחוק ב 1969. באלבום Brave New World שהיה השלישי של Steve Miller Band, משתתף אחד פול ראמון שמו הלוא הוא פול מקרטני, כמתופף בשיר My Dark Hour. מקרטני תורם שם גם קולות, בס וגיטרות. ההקלטה מתבצעת כשרק שניהם באולפני אולימפיק בלונדון. באותו יום מר ונמהר ב 9 במאי 1969, נוטשים שאר הביטלס את האולפן בכעס ומשאירים את פול לבדו באמצע העבודה וזאת על רקע סירובו לחתום על מסמך שממנה את אלן קליין כמנהל הביטלס. מקרטני לא יבזבז זמן באולפן ריק וכשהוא נתקל בסטיב מילר שבא לעבוד על האלבום של להקתו, הם חוברים יחדיו לג’ם סשן שמסתיים ב My Dark Hour. מקרטני גם תורם קולות לשיר Celebration Song וכמחווה של רצון טוב מאשר למילר להשתמש בריף הגיטרה מתוך Lady Madonna בשיר Space Cowboy. בסשן בפברואר 95 הם מחליטים לעבוד באותה צורה בה עבדו שניהם על My Dark Hour, כשפול כמעט על כל הכלים כולל התופים. אחרי הפסקה קלה, הסשנים מתחדשים במאי 1995 כשמילר מקרטני וג’ף אמריק ממשיכים לעבוד הפעם בסאסקס שבאנגליה כשהם מסיימים את העבודה על Young Boy ועובדים על If You Wanna ו Used To Be Bad. בין לבין מוקלטים עוד שירים כמו Broomstick שיצא כביסייד של הסינגל Young Boy ועוד כמה שירים שלא שוחררו לבסוף. על Young Boy כתב מקרטני בחוברת שצורפה לאלבום: “הכשרון המתהווה של הגיטריסט הצעיר ג’יימס מקרטני עורר שאלות בן-אבא אודות ‘ימים מוקדמים’.” ועוד הוסיף: “השיר נכתב נגד השעון. כתבתי אותו בזמן שלקחתי את לינדה להכין ארוחת צהריים לכתבה בניו יורק טיימס. זה היה נהדר לחדש את חברות הסיקסטיז שלי עם סטיב מילר, העבודה עם סטיב שוב היתה כמו חזרה אל הרגל ישן…”. הנה דמו ביתי שהקליט פול. על If You Wanna כתב מקרטני: “רציתי לכתוב משהו שישקף את אמריקה, כאשר אתה נוהג על פני המדבר על הכביש הגדול עם האופק השטוח. אני אקח אותך לסיבוב בקדילק שלי …”. את Used To Be Bad כתבו יחד מקרטני ומילר והוא בעצם תולדה של ג’ם סשן ספונטני, כשמילר מעודד את פול לשיר ולנגן בסגנון “טקסס בלוז” והמילים פשוט נזרקות לאוויר תוך כדי הג’ם. השירה אגב מוקלטת בטייק אחד בלבד. כעבור חצי שנה, ב1 נובמבר 1995, מתחדשות העבודות על האלבום כשפול עובד על שיר בשם Somedays. “הקפצתי את לינדה לפגישת צילומים באחת מהמטלות שלה. ידעתי שיש לי בערך שעתיים, כשהיא סיימה היא שאלה ‘השתעממת? מה עשית?’, עניתי, ‘אה, כתבתי את השיר הזה. רוצה לשמוע ?” “לפעמים אני מביט, אני מביט בך בעיניים זוהרות. לפעמים אני לא, אני לא מאמין שאת שלי.” השיר הוקלט במהירות אך פול מרגיש שחסר לו משהו, כשהוא נתקל בג’ורג’ מרטין, הוא משמיע לו את השיר ומרטין מגיב: “אני רואה שלא איבדת את הטאצ’ שלך!”. ב 10 ביוני 1996 מתווספת תזמורת של 14 נגנים לשיר. באווירת האנתולוגיה, והמפגש עם חבריו הותיקים, מקרטני הופך נוסטלגי וחוזר במחשבותיו לשנות השישים העליזות. “במשך זמן מה יכולנו לשבת, לעשן מקטרת ולדון בכל המורכבויות הגדולות של החיים” כך נפתח האלבום בשיר הנוסטלגי The Song We Were Singing שנכתב בחופשה בג’ימייקה בינואר 1995 והיה למעשה הקטע הראשון עליו התחיל מקרטני לעבוד ב 6 בנובמבר 1995 יחד עם ג’ף ליין, אחד מ 8 קטעים עליהם יעבדו יחדיו. ג’ף ליין עם הביטלס בעבודה על האנתולוגיה שיר נוסף עליו החלו לעבוד ב 13 בנובמבר היה The World Tonight. “המילים בשיר היו כל מיני מחשבות שהיו לי. I go back so far, I’m in front of me, אין לי מושג מאיפה זה הגיע אבל אם הייתי כותב עם ג’ון הוא היה מעודד אותי להשאיר את השורה הזו…”. ב 21 לנובמבר מתחילים השניים לעבוד על Little Willow. “התכופפי, ערבה קטנה, הרוח עומדת לפגוע בך קשה וקרה הלילה. החיים, כפי שזה קורה, אף אחד לא מזהיר אותך. ערבה, החזיקי חזק…” השיר נכתב על מורין סטארקי, אשתו הראשונה של רינגו שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן ב 1994. “רציתי איכשהו להעביר כמה שאני חושב עליה. זה בשבילה ובשביל ילדיה. זה מה שהרגשתי, אני מקווה שזה עזר קצת “. בצירוף מקרים מצמרר, בסיום העבודה על השיר, מתבשרת לינדה מקרטני כי היא חולה בסרטן השד. בפברואר 1996 מתחדשות העבודות, והשניים מקליטים עוד 2 שירים עד לסוף החודש: האחד Souvenir שנכתב גם כן בחופשה בג’מייקה בינואר 95, שם הקליט מקרטני דמו לשיר. אפקט התקליט בקודה של השיר נוסף לאחר שנתקלו מקרטני וליין במחזיק מפתחות שהיה לאחד הטכנאים באולפן שהיו בו דוגמיות קול מובנות, מה שנתן את ההשראה לכך. השיר השני היה Flaming Pie, מה שיהפוך להיות שיר הנושא של האלבום. “ג’ון התבדח שהשם ביטלס בא לו בחלום בו הוא ראה איש על פאי לוהט, שהתקרב אליו ואמר ‘אתם הביטלס עם האות A’. חשבתי על מילים לשיר בזמן שרכבתי על סוסים על לינדה, משהו שיתחרז עם sky ונזכרתי בסיפור הזה.” פול רצה שהשיר יוקלט במהירות כמו שהביטלס הקליטו אז, ולכן הם הקציבו 4 שעות לעבודה על השיר. לאחר הפסקה של כ 4 חודשים, שוב מתחדשות העבודות והפעם חבר חדש ישן מצטרף – רינגו סטאר. העבודה מתחילה ב13 במאי 1996 עם Beautiful Night, הקטע המורכב ביותר באלבום. כמו רינגו, גם זהו שיר חדש ישן, למעשה השיר הוקלט במלואו ב 1986 עבור פרויקט שהגה מקרטני בשם Return to Pepperland ואמור היה להיות האלבום הבא של מקרטני אחרי Press to Play. האלבום נגנז ושיריו התפזרו כבי סיידים לאלבומים Flowers in the Dirt ו Flaming Pie. הנה לכם Beautiful Night מהאלבום הגנוז: וכך נכתב על השיר בחוברת האלבום: “העבודה על האנתולוגיה הניעה את פול להציע לרינגו לחדש את שיתוף הפעולה בניהם לאחר עשר שנים. “Beautiful Night” היה בן עשור בעצמו, והקלטה שנעשתה בניו-יורק היתה על המדף, ללא שימוש, מאז 1986. כשפול ליד הפסנתר ורינגו על התופים, השיר בא להם יחד בנוחות. אלמנט חדש התווסף כשפול הגביר את קצב השיר בסופו. לבסוף, ההקלטה הסתיימה על ידי סידור תזמורתי שנכתב על ידי ג’ורג ‘מרטין והתווסף באולפני אבי רואד”. או במילותיו של מקרטני עצמו: “גיליתי את השיר הישן הזה כשרינגו הגיע, שיניתי כמה מילים וזה היה ממש כמו בימים ההם, הבנתי שלא עשינו את זה מזמן, זה היה מאוד נוח. וזה עדיין היה שם “. יום אחרי העבודה על Beautiful Night ממשיכים השניים ב 14 במאי לעבוד באולפן ומבצעים ג’ם סשן כשרינגו על התופים פול בבס וג’ף ליין בגיטרה. התוצאה היא השיר הראשון עליו חתומים מקרטני-סטארקי בשם Really Love You, עוד תוצאה נחמדה ולא אפוייה מספיק מאותם סשנים הוא השיר Looking for you שהשתבץ כבי סייד בסינגל Beautiful Night. “לעשות את Beautiful Night עם רינגו לא היה מספיק. רציתי יותר כיף. היינו תקועים. הסיוט הגרוע ביותר של שחקן על הבמה זה כשהוא לא יודע מה הוא משחק – פשוט שרתי וניגנו ויכלנו ללכת לכל כיוון ולאלתר”. ב 16 בספטמבר 1996, נערך סשן לשיר חדש בשם Heaven On A Sunday. “הייתי בשיט בסירה קטנה. רק אני, המפרש והרוח. שלווה, כמו גן עדן ביום ראשון. קו הפתיחה הזה הוביל אותי דרך השיר”. פול וג’יימס בשיר מנגן לראשונה בחור צעיר בן 19 בשם ג’יימס מקרטני, בנו של פול, שזו היתה לו הפעם הראשונה אי פעם לנגן באלבום כלשהו. פול סיפר: “ניגנתי בכלים האקוסטים והשארתי לו את הקטע החשמלי המגניב…”. ב 14 בפברואר 1997, סשן ההקלטות האחרון נעשה כשמוקלטת תזמורת בת 38 נגנים עבור Beautiful Night בניצוחו של ג’ורג’ מרטין. בקטע הבא מסביר פול עלה הרעיון לסיים את האלבום דווקא עם Great Day הקטן והאקוסטי. “זה רק טבעי שאחרי לילה יפהפה יפציע יום נהדר…”. הסינגל הראשון מהאלבום היה Young Boy והשתחרר ב29 לאפריל 1997, לאחריו יצא האלבום לאור ב 5 למאי 1997. הקליפ עבור Young Boy עוד 2 סינגלים יצאו עבור האלבום ב 97: הסינגל השני The World Tonight כשאת הקליפ לשיר מפיקה בתו מרי ומביים חברה ובעלה לעתיד אליסטר דונלד. הסינגל השלישי הוא Beautiful Night על עטיפת האלבום מופיעה חלק מתמונה שצילמה לינדה, כשאת התמונה במלואה אפשר לראות על עטיפת הסינגל The World Tonight. האלבום התקבל בחיבוק חם ומגיע למקום 2 במצעד הבריטי. פחות משנה לאחר יציאת האלבום, ב 17 באפריל 1998, הלכה לינדה לעולמה.

ב 3 במאי 1964, מגיעים פול מקרטני וזוגתו ג’יין אשר מלווים על ידי הסטארקים לעתיד הלוא הם רינגו ואשתו לעתיד מורין לאיי הבתולה הבריטים לחופשה. רינגו סיפר: “היתה לנו סירת מנוע של מטר וחצי ששכרנו. היא באה יחד עם רב חובל ואשתו. זה לא היה מפואר, אבל שטנו וממש עשינו חיים. הייתי עם מורין, ופול היה עם ג’יין אשר. ג’יין לא יכלה ללכת בשמש ופול בעצמו נשרף בשמש יום אחד וצרח כל הלילה. חדרי השינה שלנו היו משני צדי המסדרון, ורק הווילונות הפרידו ביניהם, כך שאפשר היה לשמוע הכול.” לא ברור מה רינגו שמע בלילה, אך בסירת מנוע הוא התכוון ליאכטה בשם Happy Days בה טיילו 2 הזוגות. הנה כמה תמונות מאותו שייט. באחד הימים רכש פול גיטרה אקוסטית זולה וכותב עליה שיר בשם Things We Said Today. פול סיפר: “כתבתי את Things We Said Today על גיטרה אקוסטית. זה היה סוג של שיר נוסטלגי, מין נוסטלגיה עתידית, נזכור את הדברים שאמרנו היום מתישהו בעתיד. השיר שיגר את עצמו לעתיד ואז היה נוסטלגי לגבי היום – טריק נחמד. מין שיר מתוחכם וקטן. אח”כ הגיע כתב מה Daily Express ששמע שאנחנו שם. הוא אמר ,העורך שלי אמר שאני נשאר פה עד שאני מביא תמונה שלכם’ אז עמדנו כמו דוגמנים וחייכנו ובלב אמרתי ‘עוף מפה כבר’.” הכתבה שפורסמה בדיילי אקספרס את הגיטרה שרכש מקרטני בחופשה, מסר פול לפגי אשתו של רב החובל. 2 הזוגות בילו שם כשלושה וחצי שבועות של שכרון חושים וב 27 במאי הם המריאו חזרה ללונדון וזאת בדיוק יום לאחר חזרתם של הזוג המלכותי השני ג’ון וסינתיה יחד עם ג’ורג’ וחברתו החדשה פאטי שהיו יחדיו כ 3 שבועות בטאהיטי. (על כך כנראה בפוסט אחר). ג’ון וג’ורג’ ובנות זוגן בחופשה בטהיטי ב 2 ביוני נכנסים הביטלס לאולפן על מנת להשלים שירים עבור הצד השני של אלבומם השלישי שהיווה גם פסקול לסרטם הראשון. בתכנית העבודה לאותו היום היו 3 שירים: any time at all מיודענו things we said today ו when I get home. השיר שהיה השני בתור, הוקלט בקלות יחסית, תוך 3 טייקים. לאחר מכן הוכפלו הקולות של מקרטני במעברים כדי ליצור הרמוניה רחבה יותר. לנון ניגן גם על פסנתר בקטע בשיר אך היתה כוונה להוציא את הקטע מתוך המיקס, אך זה לא היה ניתן לביצוע מפני שצליל הפסנתר נקלט במיקרפון אחר במהלך ההקלטה לכן היה אפשר עדיין לשמוע את הפסנתר. תוכלו לשמוע זאת בתוצאה הסופית ממש דקה לאחר תחילת השיר. ב 10 ביולי 1964, יוצא האלבום השלישי של הביטלס A Hard Day’s Night וגם סינגל הנושא. השיר Things We Said Today משובץ בצידו השני של האלבום וכביסייד של הסינגל. מיותר לציין שגם האלבום וגם הסינגל העפילו לראש המצעד הבריטי. ב 14 ביולי הביטלס מבצעים לראשונה את השיר עבור ה BBC לתכנית Top Gear, גרסה שאפשר לשמוע גם באלבום Live At the BBC שיצא ב 94: הביטלס באולפני ה BBC ב 14 ביולי מקליטים עבור התכנית Top Gear כמה ימים אחרי, ב 17 ביולי, ביצוע שני עבור ה BBC, הפעם עבור התכנית From Us To You: והנה ביצוע של השיר מתוך הופעה שנערכה בארה”ב באינדיאנה ב 3 בספטמבר 64 את הפוסט נסגור ונאטום כמו שצריך עם גרסה שהקליט מקרטני לשיר ב 2005 עבור התכנית המופלאה Chaos And Creation At Abbey Road לכבוד אלבומו החדש אז Chaos and Creation in the Backyard – תכנית חובה למי שלא ראה ומי שכן חובה לרענן. השיר Things We Said Today לא שובץ בתכנית המקורית ונשאר על רצפת חדר העריכה. במהלך הביצוע פול מתבלבל, עוצר ומתרץ זאת בזה שהמילים שלפניו מוטעות – חביב ביותר. #DailyExpress #רינגוסטאר #AHardDaysNight #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #BBC #פאטיבויד #whenIgethome #גייןאשר #anytimeatall #סינתיהלנון

היום נביא תרגום של מאמר בשם “היום בו פגשו הביטלס את אלביס” שהתפרסם על ידי פרנק מסטרופולו ב 2015 במגזין Ultimate Classic Rock. קריאה נעימה. 2 כוחות משמעותיים בעולם הרוק התנגשו בפעם הראשונה והיחידה ב 27 באוגוסט 1965 – וזאת כשהביטלס פגשו את אלביס פרסלי. הם ניסו ליזום הכרות לראשונה כבר במהלך 1964 במסע המפורסם לארה”ב, אך הכוכבים סוף סוף הסתדרו להם במהלך מסע ההופעות של הביטלס בחוף המערבי. מנהל הביטלס בריאן אפשטיין ומקבילו אצל פרסלי, הקולונל טום פארקר, ארגנו את האירוע שהתקיים באחוזה של אלביס בבל אייר. תמונות פפראצי מהפגישה האחוזה בבל איר בשנות ה 60 הכללים היו קפדניים. הביטלס היו מלווים על ידי קצין העיתונות של אפשטיין והביטלס טוני בארו, למלך הצטרפה אז החברה, ומאוחר יותר גם אשתו פריסילה בוליו, יחד עם פרקר וחברים רבים מה”מאפיה” של ממפיס, חברים שנסעו לכל מקום עם פרסלי. “די התרגשתי מכל זה, והיה לנו מזל, אלה היו ארבעתנו והיה לנו אחד את השני”, רינגו סטאר נזכר כחלק פרויקט האנתולוגיה. “כל הבחורים שלו היו סביבו, ואמרנו, ‘היי, אלביס’. הוא היה ביישן למדי, ואנחנו היינו גם קצת ביישנים, אבל חמשתנו זרמנו עם זה. הרגשתי שאני נרגש יותר לפגוש אותו מאשר הוא לפגוש אותי “. גם פול מקרטני וג’ון לנון הודו שהיו בלחץ. “הוא הכניס אותנו, והוא היה נהדר, ” אמר מקרטני באנתולוגיה. “זאת אומרת, זה היה אלביס, הוא פשוט נראה כמו אלביס, כולנו היינו מעריצים גדולים, זה היה הגיבור שלנו מהמעלה הראשונה”. לנון, בראיון מ 1975, אמר שהביטלס היו פשוט “מבועתים”. “הוא האליל שלנו, אני רק זוכר שישבתי שם והוא ניגן בבס. זה בעצם אלביס. הוא נראה נהדר אז, ללא משקל עודף עליו”. “הדברים הסתדרו לאט לאט”, סיפר חבר “מאפיית ממפיס”, ג’רי שילינג. “העניינים היו קצת מגושמים בהתחלה, בזמן שנעשו היכרויות, והיתה רגיעה כשכולם התיישבו יחדיו”. כך כתב שילינג בספרו Me and a Guy Named Elvis: My Lifelong Friendship with Elvis Presley. “אלביס שבר את הקרח באומרו לביטלס, ‘אם אתם הולכים רק לשבת ולהביט בי, אני הולך לישון’.אלביס והחבר’ה התחילו לצחוק, וברגע שהביטלס הבינו שהם מתמודדים עם מישהו שחולק את חוש ההומור שלהם, כולם הסתדרו נהדר “. פרסלי נשלף בסופו של דבר מתוך הבס פנדר שלו, והם החלו לנגן יחד כמה שירים אהובים – כולל “מוהיר סם” של צ’ארלי ריץ’. מקרטני התרשם. “זה היה דבר ענק בשבילי, זה שהוא התעניין בגיטרה בס”, אמר מקרטני. “אז אמרתי, ‘טוב, תן לי להראות לך דבר או שתיים, אלביס …’ פתאום הוא היה חבר.זו היתה שיחה נהדרת בשבילי. ממש יכלתי לשבת ולדבר על הבס ופשוט ישבנו ונהננו.הוא היה נהדר – פטפטן וידידותי וקצת ביישן. אבל זה היה הדימוי שלו. ציפינו לכך, קיווינו לכך”. טוני בארו אמר ל- BBC: “אלביס דאג שיביאו גיטרות ללנון, מקרטני וג’ורג’ האריסון”. הוא נזכר שמישהו הביא גם פסנתר. “אני לא זוכר את כל השירים שהם ניגנו, אבל אני זוכר שאחד מהם היה I Feel Fine, ואני זוכר שרינגו שלא היה לו כלי נגינה, נקש באצבעותיו על רהיטי העץ שהיו קרובים אליו”. אלביס קורא על חיפושיות הקצב לנון סיפר גם כן שהלהקה ניגנה ושרה עם אלביס פרסלי, אבל הביטלס האחרים טענו כי שיתוף הפעולה הזה פשוט לא קרה. “אף פעם לא ג’ימג’מתי עם אלביס,”‘ התעקש הריסון. הביטלס הוצגו לאחר מכן לאשתו לעתיד של פרסלי, אם כי זמנם המשותף היה קצר. “שיחקנו קצת בפול (ביליארד) עם כמה מחבורת האופנועים שלו, וב 10 בערך, פריסילה הובאה,” סיפר מקרטני. “זה היה כאילו להראות את הכבוד שיש לאנשי הקאנטרי והמערב לנשים שלהם , ‘הנה פריסילה’”.היא באה, ואני קיבלתי את הרושם של סוג של בובת ברבי – עם שמלת בד סגול משובצת וקשת משובצת בשערה עם המון איפור.כולנו אמרנו ‘שלום’ ואז זהו זה. ‘בחורים, להוריד ידיים, היא הולכת’ “, הוסיף מקרטני. “היא לא נשארה זמן רב. לא יכולתי להאשים אותו, אם כי לא חשבתי שאיש מאתנו יתחיל איתה, זה בהחלט לא היה בתכנית – בכל זאת אשתו של אלביס – זה לא מתקבל על הדעת! לא חשבנו שהיא היתה צריכה ללכת כל כך מהר.” חתונתם של אלביס ופרסילה במאי 67 הריסון, בנקודה זו, נמצא במקום אחר. “אני לא זוכר אפילו את פריסילה, “ הוא סיפר. “ביליתי את רוב הזמן בצד מנסה להבין אם לכנופיה היה משהו מעניין. אבל הם היו בעניין של וויסקי. הם לא היו באמת בקטע של עישון חשיש בדרום.” ארבע שעות אחרי שהביטלס הגיעו, קולנל פרקר סימן את סוף הערב על ידי הצגת אוסף של להיטים של אלביס פרסלי לכל אורח. “זה היה אחד המפגשים הגדולים של חיי, “אמר מקרטני. “אני חושב שהוא אהב אותנו. אני חושב ששלב זה, יכול להיות שהוא הרגיש קצת מאוים, אבל הוא לא אמר כלום. בהחלט לא הרגשנו שום יריבות. פגשתי אותו רק פעם אחת, ולאחר מכן אני חושב שההצלחה של הקריירה שלנו הלחיצה אותו, מה שמאוד העציב אותנו – רצינו להתקיים לצידו. הוא היה האליל הגדול ביותר שלנו, אבל הסגנון השתנה לטובתנו. אלה היו זמנים נהדרים. עדיין , גם אם לא נהנית מכל האירועים האלו כל כך, עדיין יכלת ללכת הביתה לליברפול ולומר, “אתם יודעים את מי פגשתי?”. עד כאן התרגום. לסיום, לקטנו עבורכם קאברים שהביטלס עשו לשירים ידועים שאלביס הקליט. ידועים עד כדי כך שנדמה לפעמים שהוא עצמו כתב אותם. That’s All Right (Mama) I Got a Woman I’m Gonna Sit Right Down And Cry Over You I Forgot To Remember To Forget מצידו השני של המתרס, אלביס עם שירים של הביטלס. Hey Jude Yesterday Something Lady Madonna Get Back