למיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' ב ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט, הצטרף עכשיו עוד פרק - חלק 3 בסדרה. אחרי כל ההתרגשות באולפן בסשני ההקלטה הראשונים עבור האלבום החדש שלהם, ג'ון ופול חזרו לקרקע המציאות כשבריאן הודיע להם חגיגית שצריך להוציא סינגל חדש של הביטלס. חברת קפיטול ששחררה סינגל 'מומצא', בפברואר, כבר לחצה מאוד לקבל סינגל חדש. מה שהוקלט עד כה, בטח לא היה שמיש עבור סינגל מסחרי. בפגישה בביתו של ג'ון, השניים כתבו את הסינגל הבא של הלהקה. פול התקדם עם שירי הסיפורת שלו וג'ון המשיך עם רעיונות מתוך הספר של טימותי לירי. את ההתקדמות שלהם הם הסוו בעיבוד רוק יחסית סטנדרטי, אבל שניהם לא יכלו להתאפק. מקרטני רצה מאוד לשכלל את יכולות הבס שלו ועל הדרך הלווה הרמוניות נפלאות מהסינגל האחרון של הביץ' בוייז. לנון מאוד רצה ללכת קדימה ולקחת את הטכניקות האולפניות שהתגלו בעבודה על Tomorrow Never Knows לאקסטרים. בסופו של דבר נכנס מעט ממה שהוא באמת רצה עבור השיר שלו, אבל עדיין הקטע הפך למשהו נסיוני ומיקם אותו כביסייד. על העבודה על הסינגל הזה באמצע אפריל 1966, ההשפעות עליו, הביקור של מיק ג'אגר ועוד ענייניים בפרק החדש 'סינגל מהופך' - חלק 3 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! הסדרה 'מריבולבר לפפר' מגיעה לפרק מספר 4 שבו נסיים עם הביטלס את חודש אפריל 1966 שבו הם הקליטו חצי מהאלבום החדש, המתגבש והמהפכני שלהם ריבולבר. בפרק החדש, נפגוש את הביטלס שוב באולפן ההקלטות, רגע אחרי שהקליטו את הסינגל החדש שלהם Paperback Writer/Rain כשהם מורידים מעט הילוך מהנסיוניות האולפנית, אבל לומדים לשלב את מה שלמדו עד כה בשירים החדשים. לקראת סוף החודש הגיע מקרטני סוף סוף ליצירה הסיפורית שהוא כתב - אלינור ריגבי. עבור יצירה שכזו הוא חשב שיהיה מתאים תזמור של האחד והיחיד, המאסטרו ג'ורג' מרטין שכתב פס קול עבור ה'סרט' הקטן של מקרטני. התוצאה היא יצירת מופת. נהיה עדים בפרק הזה לעוד תהליך שמתחיל לתפוס תאוצה. חברי הביטלס הולכים והופכים לאינדיוודואלים ובכל אחד מהם רואים את הניצנים לדברים או התופעות שראינו באופן ברור בסדרת '1969 של הביטלס', שתלטנות של פול, מרמור של הריסון ובדידות אפטית של לנון. איך מאזינים לפרק החדש? פשוט מאוד. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! פרק 74, הוא גם פרק 5 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר', סדרה שהולכת את הדרך המהפכנית של הביטלס שהם עשו במשך כשנה וחצי, מתחילת 1966 ועד לאמצע 1967. בפרקים הקודמים הבנו יחד מה הרקע לאלבום ריבולבר ולשינוי שעובר על הביטלס כמעט בכל החזיתות. התחלנו יחד להקליט איתם את האלבום החדש עם הטרילוגיה הפילוסופית שלהם, המשכנו להקלטה של סינגל חדש שחברות התקליטים דרשו ולמרות הכל קיבל טוויסט מהפכני גם כן, והמשכנו לסיומו של חודש אפריל עם הרוח החדשנית והנסיונית באולפן ושיתוף פעולה פנומנלי של ג'ורג' מררטין ופול מקרטני. היום בפרק החדש, חלק 5 במיני הסדרה, נסיים להקליט את האלבום ריבולבר יחד עם הביטלס. הרוח הנסיונית אמנם תמשיך לרחף מעל ההקלטות, אבל נראה גם את הצד האישי, נוסטלגי של לנון שמתגעגע לילדותו בליברפול, מה שיגיע לשיא בסופה של 1966 בסינגל המושלם של הביטלס. נצרף עוד נגן חיצוני שיקבל על עבודתו קרדיט באלבום ונראה את היסודות לנסיעה של הריסון להודו בספטמבר, קורמים עור וגידים כבר ביוני. מה השיר שכמעט נשאר מחוץ לאלבום? באיזה אירוע מרד לנון בבריאן אפשטיין ? מי האורחים שהשתתפו בהקלטה ל'צוללת צהובה' ומי זה זה ש'יודע איך זה להיות מת' ? כל התשובות ועוד המון המון דברים בפרק החדש - 'אני יודע מה זה להיות עצוב', פרק 5 במיני הסדרה 'מריבולבר לפפר'. איך מאזינים לפרק החדש? לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על הפרק החדש. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

פרק חדש, חדיש ומחודש בפודקאסט ביטלמניקס - הבלוג והפודקאסט! מיני הסדרה 'מריבולבר לפפר' מעלה הילוך. פרק 6 במיני הסדרה עוסק בחודשיים וחצי שלאחר הקלטת האלבום המהפכני ריבולבר. בחודשים הללו, מאמצע יוני ועד לסוף אוגוסט, הביטלס עוברים מחול שדים שלא נראה כמותו בקריירה שלהם. זה מתחיל דווקא באתגר נהדר. למצוא שם ועטיפה לאלבום החדש שלהם ואת האתגר הזה חלקית, לפחות בגזרת העטיפה ומאוחר יותר בגזרת שמו של האלבום הם צולחים. הבעייה מתחילה כשהם עצמם מבינים שמסעות ההופעות גוררים אותם אחורה, לשירים שהם לא רוצים לבצע יותר ולריטואלים מעצבנים שהם כבר לא יכולים להכיל. כשמצדו השני של המתרס, גם חלק מהקהל, התקשורת וכוחות הבטחון ששומרים עליהם, מאבדים סבלנות, זה מתכון בטוח לתוצאה עגומה מאוד. מפאת כמות וקצב האירועים החשובים, לפחות לסדרה שלנו, חילקתי את פרק 6, 'ארבעה צדדים למעגל', לשניים. היום בחלק א', נראה מה קורה לביטלס מיד לאחר סיום ההקלטות ונעשה איתם טיול נוסטלגי להמבורג, נרחיק עד אלסקה ונגיע לטוקיו הרחוקה. מיעד ליעד, נראה איך הביטלס משתנים ואיך הביטלמניה משנה גם היא את פנייה והופכת למשקולת מאיימת על חברי הלהקה, שיודעים היטב שהכל כבר לא יהיה אותו הדבר. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה ולדעת מה חשבתם על מה שעובר על הביטלס בתקופה הזו שלאחר הקלטות לאלבום ריבולבר. האזנה נעימה!

אהלן! פרק חדש בביטלמניקס! הפרק החדש ממשיך את סדרת 'מריבולבר לפפר' ומגיע לפרק 10. בחלק א של חלק 10, אתמקד בקונספט של האלבום 'סרג'נט פפר'. מקרטני אמנם חזר אי שם בנובמבר 1966 מהטיול בקניה, עם רעיון לא מעובד על הסמל פפר, אבל עכשיו בתחילת 1967, הרעיון הלך ונבנה לסיפור על להקה או הרכב קטן של אותו הסמל פפר. הרכב שנע בין הישן לחדש ובין הקלאסי למוזיקה החדשה שמתפתחת ומגיעה מהנדריקס ומסן פרנסיסקו. אותו המנטור, הסמל פפר, מלמד אותם שיר חדש. מה הוא אותו השיר? למקרטני לא ממש היה אותו ובסוף ינואר 1967 לא היה לו עם מי לכתוב אותו ולכן הוא גייס כותבים לא צפויים. הרעיון הלך והתרחב לספיישל טלוויזיוני שלם שיסתובב סביב האלבום הזה ויביא 'קליפ' עבור כל שיר. האם בסופו של דבר באמת קיבלנו אופרת רוק או אלבום קונספט מהביטלס ואם כן, האם הוא הראשון מסוגו? על כל זה ועל עוד המון דברים, אדבר בחלק א של פרק 10 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אהלן! הפרק החדש בפודקאסט ביטלמניקס עלה לאוויר! הפרק החדש, פרק 84 בביטלמניקס, הוא גם פרק 9 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. בפרק הקודם, פצחנו בהקלטות עבור האלבום החדש של הביטלס, זה שיבוא אחרי ריבולבר. הוא נפתח בשלישיית שירים שכל כולה געגוע ובדידות. 'סטרוברי פילדס' שבו ג'ון מתגעגע לילדות, When I'm Sixty-Four שבו חזר פול לימי נערותו אי שם בליברפול כשהוא כתב קברט על הפסנתר, ובה בעת חשש מהבדידות של מי שהיה קרוב לגיל הפנסיה - אבא ג'ים שקיבל הצדעה נפלאה בשיר הזה. את הפרק החדש נפתח בהצדעה של פול למקום עצמו. לליברפול שמיוצגת על ידי סיטמת פני עמוסת החוויות שלו ושל ג'ון. תהליך ההקלטה המרתק והייחודי יצר 'קפסולה של שלמות' מלאה הוד והדר. לא בטוח שאפשר לומר את אותו הדבר על קטע שקיבל את השם Carnival of Light. בעצם הדינוזאור האחרון והנדיר שכמעט אף מעריץ ביטלס לא יכול לומר שהאזין לו. הוא נשמר בקנאות ומחכה לשעת כושר לצאת ולפרוץ לאוויר העולם. מה הסיפור שלו? מדוע מקרטני חיבר קטע אוונגרד בן רבע שעה? איך הוא נשמע? מדוע הוא לא יוצא לאור? אני מקווה שבסוף הפרק תצאו עם תשובות. מה שבטוח הוא שהיצירה הבאה שאדבר עליה בפרק, היא יצירת מופת לכל הדיעות בקונצנזוס אדיר אצל כל מעריצי הביטלס. 'יום בחיים' הוא יצירה שהצליחה לזקק הכל פנימה. רוק, פופ, אוונגרד, סימפוניה, געגוע, נוסטלגיה וסוריאליזם חולמני. הכל הכל לתוך כמעט 5 דקות של שלמות עילאית. את כל תהליך ההקלטה המרתק של השיר המופלא הזה נעבור גם כן בפרק החדש. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה לכולכם!

אמרו שאנחנו מזניחים את רינגו. אמרו שלא התייחסנו יותר מדי להופעה המתוכננת שלו בארץ. אמרו שלא התרגשנו כשהכריזו עליו כסר סטארקי. אז אמרו. לא היה כלום כי אין כלום. כהוכחה, אקדיש היום תרגום של מאמר שכותרתו היא: “רינגו הוא לא בדיחה. הוא היה גאון ולביטלס היה מזל שהיה להם אותו”. המאמר התפרסם ביולי 2015 לכבוד יום הולדתו ה 75 של רינגו ע”י ג’יימס וודל במגזין הבריטי השבועי ספקטטור. הנה הוא לפניכם. ערב יום ההולדתו ה 75, הגיע הזמן לחגוג את תרומתו המוזיקלית של רינגו סטאר לפאב פור. “הוא היה החיפושית המשפיעה ביותר” טענה לאחרונה יוקו אונו. כאשר פול וג’ון זיהו אותו לראשונה בהמבורג, בחליפתו ועם זקנו, יושב ושותה בורבון, הם נדהמו. “זהו מוזיקאי בשל ובוגר” חשב פול. לילה אחד ישב רינגו במקום המתופף שלהם אז פיט בסט. “אני זוכר את הרגע” אמר פול, “אני עומד שם ומביט בג’ון ואחר כך מביט בג’ורג’, והמבט על פנינו היה כמו … מה זה? וזה היה הרגע, זו היתה ההתחלה של הביטלס”. אני חושב שרינגו סטאר היה גאון. נראה שהעולם לאט לאט מגיע לתובנה. לפני חודשיים, הוא נכנס סוף סוף להיכל התהילה של הרוקנ’רול – החיפושית האחרונה להיכנס. הגיע הזמן. ב 7 ביולי הוא יהיה בן 75. רינגו בהחלט צריך להיות מפורסם רק בהיותו רינגו: מצחיקון, עגמומי, מוזר. רינגו הפך ללבירפולי בר המזל מכולם שקיבל את ההדמנות הגדולה ביותר בהיסטוריה של השואו ביזניס, וזאת ברגע שפיט בסט גורש לתמיד. הוא לא היה מרהיב. הוא נתן מקצב לביטלס, מפצה על היעדר טכניקה עם ה”מילויים” האופייניים לו, כשהוא מצליף ורושף על התופים בין המוזיקה והמילים. רינגו היה נמוך, עם אף גדול ובאופן מסורתי הביטל הפחות מושך. כשהלהקה ניגנה בהופעות, הוא הניע את הראש שלו וחבט בתוף הבס. בטלוויזיה, בדצמבר 1963, הקומיקאי אריק מורקמבה כינה אותו בונגו. הרעיון של יצור מגוחך במקצת עם שם מטופש, שרוכב על הכריזמה המבריקה של חבריו, איכשהו נתקע ולא המשיך הלאה. ה“סכין בגב” שסטאר קיבל, יוחס פעם לג’ון לנון. הוא נשאל אם הוא חושב שרינגו הוא המתופף הטוב ביותר בסביבה, לנון השיב שהוא אפילו לא המתופף הטוב ביותר בביטלס. אם זה נכון, אולי לנון רמז על מקרטני – פול תופף בקטעים מאוחרים של הביטלס. אבל לנון לא אמר זאת ! הביוגרף של הביטלס מארק לואיסון ציטט ככל הנראה את הקומיקאי ג’ספר קארוט, שנראה כי התבדח בסגנון לנון ב 1983, שלוש שנים אחרי הרצחו. הבדיחה הזו גרמה לאי הבנה רצינית וחמורה של תפקידו של סטאר. נכון, הוא כתב רק שניים מהשירים של הביטלס (“Don’t Pass Me By” ו “Octopus’s Garden“, עם קרדיט על “What Goes On” מראבר סול, (וגם קטע אינסטרומנטלי מ 1967 שנקרא Flying). הוא שר קול מוביל עם הקול העגמומי המאנפף הייחודי שלו בשירים האלו ובעוד 8 שירים אחרים ב 13 אלבומי הביטלס. עם זאת, בהתמקדות הנכונה בפן המוזיקלי שלו נחשפת ההכרחיות שלו לשלושת האחרים. המקצבים שלו היו מהדוקים ומדבקים ועוצבו על ידי הגיטרות והקולות: לעולם לא פולשניים מדי, תמיד עקביים. חבטותיו מאחורי תוף הבס עזרו ליצור פאר כמעט בכל קטע שהקליטו הביטלס. זה התחיל מוקדם. רבים עשויים להניח כי ‘She Love You‘ (מאמצע שנת 1963) נפתח רק עם המילים, שמושרות במקהלה. למעשה, דווקא המהלומות הפנטסטיות של סטאר על תופי הטום טום הן אלו שפתחו את השיר. במשך שתי דקות ו 20 שניות מהפכניות, הוא מכתיב את הקצב. עם שימוש מרתק בהיי האט הוא מפתח דינמיקה ומגביר דציבלים באופן שטרם נשמע בהקלטה של הביטלס. ההמולה הקשה הזאת היתה קריאת מלחמה של הלהקה, מאז 1964 ועד 1965, הביטלס ניערו את העולם. במחקרו המפורסם על הלהקה, Revolution In the Head, אמר איאן מקדונלד על She Love You משהו שקשור לחלוטין לחשיבותו האמיתית של סטאר: “מעבר למילים הבסיסיות ולמוזיקה יש את העבודה החשובה של סידור הכלים, שם הביטלס הפכו מצמד לרביעייה”. זה אחד הנקודות הפיקחות שנאמרו עליהם. מכונת השירים של לנון-מקרטני שומנה היטב על ידי המוזיקליות הגמישה והמדוכדכת של ג’ורג’ הריסון. אבל גם על ידי הדיוק של סטאר. בשני העשורים האחרונים, ההתמקדות היתה במי כתב את מה, ומה היה הביטל החשוב ביותר, אבל היא הסתירה אמת בסיסית יותר: הביטלס היו גדולים רק בגלל גדולתם של ארבעה גברים שהלחינו וניגנו יחד. בלי סטאר בתערובת, הם היו נשמעים די שונים, וכנראה לא כאלה נפלאים. רינגו נעשה מתוחכם יותר לאחר שהביטלס הפסיקו להופיע מאמצע 1966, והפכו את האולפן למעבדה. בלעדיו, לא היו קטעים של הביטלס כמו “Tomorrow Never Knows“, אשר מסיים את האלבום ריבולבר. עם החריקות של הלופים והקול המוזר של לנון, כל זה מוחזק יחד על ידי שליטה מדהימה של סטאר בתופי הטום טום. התיפוף שלו הופך את השירה הזאת למוזיקה שאמאנית, ועדיין טרייה לגמרי. עוד מופעים של כושר ההמצאה של רינגו נמצאים בכל מקום: המילויים של הדקה וחצי הראשונה של “A Day In the Life” בפפר. הפראות וחוסר הרחמים והשליטה ב “Helter Skelter” מהאלבום הלבן. הג’אז העסיסי, והשימוש במצילות, ב “I Want You” מאבי רואד, ובסופו של דבר, בצד השני של של אותו האלבום, במחרוזת – סולו התופים היחידי שלו (הוא לא אהב סולאים). העדר של הקשבה עמוקה לא איפשר לרינגו להיחשב למוזיקאי כמו ג’ון, פול וג’ורג’. כאשר הביטלס לקחו אותו (המנהל בריאן אפשטיין נאלץ לפטר את בסט), רינגו היה למעשה נגן מנוסה מאוד, והרבה יותר מוכר בליברפול מהאחרים. 13 שנים אחרי הספר של מקדונלד, כתב עוד סופר ביטלס מהימן, ג’ונתן גולד: “ההזמנה להצטרף לביטלס הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה אי פעם לרינגו סטאר. אבל היענותו של רינגו להזמנה הייתה אחד הדברים המעולים ביותר שקרו אי פעם לביטלס.” זה נכון. הביטלס היו זקוק למתופף טוב וחזק יותר ויותר ביטלסי מפיט בסט. עכשיו כשהוא מגיע אל שלושת רבעי המאה שלו, אין ספק שאדם זה ראוי לכבוד אוניברסלי, כי הוא חלק חיוני מאחת התרומות הבולטות ביותר של בריטניה למאה ה 20.

את השבוע נפתח עם תרגום למאמר ממש מעניין בשם: ” מה הביטלס היו עבור אמריקה” שנכתב על ידי ג’ים סאליבן עבור US News ב 2014 לרגל 50 שנה להגעת הביטלס לארה”ב ולהופעה אצל אד סאליבן. הנה התרגום לפניכם. אירן כץ עמדה על המדרכה של השדרה החמישית עם חברתה לורה ג’ניק. זה היה יום שבת, 8 בפברואר 1964, והם היו מחוץ למלון פלאזה בניו-יורק. כץ בת ה -13 סיפרה להוריה שהיא הולכת למקום כלשהו ללמוד, אבל במקום זאת, הבנות עמדו על המדרכה כבר מ 7 בבוקר, ושם נשארו, בוערות מציפייה, במשך תשע שעות. ג’ון, פול, ג’ורג’ ורינגו היו בעיר ושהו בפלאזה. כץ הרימה את השלט שהכינה: “אלביס מת, יחי הביטלס“. אירן כץ עם השלט שעורר סערה “זה לא היה מרישעות“, סיפרה כץ, על השלט ועל הצהרה על אלביס. “אלביס היה הדור האחרון וזה נגמר, זו היתה מוסיקה חדשה והכל היה שונה עבור דור חדש של אנשים“. גם לכץ היו תקוות גדולות: “הבטנו למעלה, משוכנעים שהם יראו אותנו עם השלט, האמנו שהם יתאהבו כשיראו אותנו“. זה לא הצליח, אבל כץ והשלט שלה הפכו לחצי מפורסמים, כשצוותי צילום צילמו אותה לחדשות בטלוויזיה הלאומית. ארבעה ימים לאחר מכן ראתה כץ את הביטלס בקרנגי הול. “אני חושבת שהייתי מופתעת“, היא אומרת, “שהאנשים האלה שראיתי על המסך בבית שרים לי, ואני באמת האמנתי שהם שרים רק לי“. גל הפופולריות של הביטלס עלה וגדל באמריקה בחלק האחרון של 1963. הביטלס עוררו מהומה רבה באנגליה – המוני נערות צורחות בהופעות, שלושה סינגלים במקום הראשון וארבעה אלבומים במקום הראשון. הם אפילו ניגנו בלונדון במופע המלכותי, ב 4 בנובמבר, בפני המלכה, שם ביקש ג’ון לנון מהאנשים שבמושבים הזולים למחוא כפיים, אבל אמר בחיפזון לאלה שבמעמד נעליון, “לשקשק עם התכשיטים שלהם”. בתקשורת קראו לה ביטלמניה. באמריקה, הסינגלים המפצפצים והעליזים של הביטלס התפוצצו ברדיו: עם She Loves You, Roll Over Beethoven, I Want to Hold Your Hand ו I Saw Her Standing There. אבל האומה באמת רעדה מ 8 עד 9 בערב ב 9 בפבואר 1964. הביטלס הוזמנו לתוך אולפני CBS כדי לנגן בתכנית של אד סאליבן. באותו ערב הם הכירו לארה”ב את All My Loving, ניגנו את Till there was You (בלדה מתוקה מ”איש המוזיקה”) ואת She Loves You. היתה הפסקה של 35 דקות עבור משתתפים אחרים בתכנית – כולל אקרובטים קומיים והקאסט של “אוליבר” (שכלל את דייוי ג’ונס המאנקי לעתיד) – ואז הם חזרו עם I Saw Her Standing There ו I want to Hold Your Hand. צעירות צעקו והתעלפו בכל מקום – בנות שהן עכשיו הסבתות של בני נוער שמשמיעים בקול רם את One Direction. פרק זה של “The Ed Sullivan Show” נצפה על ידי 73 מיליון אנשים בארה”ב. הביטלס חזרו על המופע ביום ראשון הבא, וניגנו את She Loves You, This Boy, All My Loving , I Saw Her Standing There, From Me To You ו I Want to Hold Your Hand. כ 70 מיליון איש צפו בביתם בארצות הברית בהופעתם השלישית באד סאליבן ב -23 בפברואר, הביטלס ניגנו שלושה שירים שהוקלטו מראש ב -9 בפברואר: “Twist and Shout, Please Please Me ו I Want to Hold Your Hand. הביטלס בניו יורק (ג’ורג’ חולה בחדרו אם שאלתם) תהילה והערצה: “מה שהגענו אליו באמריקה היתה הערצה טהורה“, אומרת איירה רובינס, סופרת למוסיקה ותיקה ועורכת לשעבר של מגזין רוק. “יכול להיות שזה היה יותר אינטנסיבי באנגליה, אבל ברור שזה היה גדול באמריקה והם יכולים למכור הרבה יותר תקליטים“. מה שהיה נכון: הביטלס מכרו 209.1 מיליון אלבומים בארה”ב; בבריטניה נמכרו 7.5 מיליון , על פי נתוני RIAA, Apple Records ו- EMI. “היה כל כך הרבה במופע אצל אד סאליבן שזה הימם אותי“, סיפר טים ריילי, ביוגרף של לנון ושל הביטלס ומבקר רדיו. “אבל ישנה המחשבה שהם ביטאו מאוחר יותר: ‘אנחנו להקת רוקנ’רול, אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים בהיסטוריה של הרוקנ’רול ואנחנו לא רוצים לעשות את הטעות שאלביס עשה. זה כמעט התבטא במופע אצל סאליבן, הם מתריסים מאוד, נראים חזקים ובטוחים מי הם ולאן הם הולכים, ומה הפוטנציאל שלהם. עם זאת ‘אנחנו לא הולכים להתכופף כדי לרצות’” , אומר ריילי. “הם ראו את אלביס מתגייס לצבא והולך להוליווד וזה היה סיפור אדיר וטרגי, והם תמיד הרגישו שהם נחושים לעשות את זה אחרת וזה כמעט נמצא בתת מודע במופע של סאליבן“. אנחנו מתמקדים בכוכבים, אבל ההשפעה של מנהל הביטלס בריאן אפשטיין לא יכולה להיות מועטה. ויויק טיווארי, מפיק ברודווי (“American Idiot”, “A Raisin in the Sun”) ומחבר הביוגרפיה הגרפית “The Fifth Beatle”, אומר: “כשהם הגיעו לארצות הברית, זה היה בתקופה בה קנדי נרצח זה עתה והעולם היה בסערה, הוא (אפשטיין) ראה בלהקה מסר עולמי של אהבה, שאם ישווק כראוי, יחובק בכל מקום. ודאי שזה היה כך, אבל כשזה הגיע לארה”ב, הם היו נחוצים במיוחד, ארה”ב היתה זקוקה לנחמה ואהבה וזה מה שהביטלס ייצגו“. פול מלמד את אד סאליבן לפרוט על ההופנר משנים את מוסיקת הפופ לנצח: וויל לי, הבסיסט של תזמורת CBS בתכנית Late Night With David Letterman, מוביל גם את להקת המחווה לביטלס Fab Faux. הם מכירים 211 שירים של הביטלס מתוך 219 אפשריים, וגאים על גרסאות איכות לשירים של הביטלס שלא זכו להופעה חיה. לי נדבק בחיידק הביטלס כשהיה ילד; הוא היה בן 11 כאשר הביטלס ניגנו ב “אד סאליבן”. “זה היה דבר כל כך משפיע על הארץ הזאת, שהיתה כל כך מדוכאת אחרי ההתנקשות בחייו של קנדי“, אומר לי. “זו היתה מכה קשה כל כך, הלם כזה, כזה דיכאון, חיפשנו כל הזמן תשובות, גם אם לא קיבלנו את התשובה [מהביטלס], היה הרבה פחד ואי ודאות באוויר והביטלס היו הסחת דעת מוחלטת, היתה להם חיוביות וזה היה משהו לגמרי מחוץ לתחום של מה שראינו בעבר. ההופעה שלהם ב ‘The Ed Sullivan Show’ שינתה הכל – אופנה, גישה, כתיבה של מוזיקה כתיבה של ליריקה. לא ידענו שזה קורה אז, אבל הם עמדו להיכנס ולשנות את המסלול של הנהר של מוסיקת הפופ ולשנות אותו לעד“. גרג הוקס היה גם בן 11 כאשר ראה את הביטלס ב 13 בספטמבר 1964, במרכז העירוני בבולטימור. הוריו אמרו שייקחו אותו רק אם ימשיך לקחת את שיעורי הפסנתר שהוא משתעמם מהם. הוא לקח את השוחד. (זה הסתדר לכולם – הוא הפך להיות הקלידן של להקת הרוק The Cars). זה היה הקונצרט הראשון שלו. “איזו דרך להתחיל“, אומר הוקס. “כולם עמדו על המושבים שלהם וצרחו לאורך כל המופע, וזה נגמר תוך 25 דקות, זה היה מרגש וראשוני, רגע של התעוררות“. סוג זה של מעבר אטלנטי מעולם לא נעשה בעבר. “העניין באמריקה היה שזה היה בלתי צפוי כי הם זרים והם בריטים והם ניגנו מוסיקה בסגנון אמריקאי”, אומר ריילי. “זה לא היה אמור לקרות, רוק’נרול היה אמריקאי, הוא צץ היישר מהסגנונות והתרבות האמריקאית, והרעיון שהוא השתרש במדינה אחרת זה הדבר הכי מוזר“. ריילי אומר שאמריקה לא התייחסה ברצינות למוסיקה המקומית שלה. אבל כאשר הביטלס לקחו את אותם שירים אמריקאיים ושלחו אותם בחזרה אחרי שינוי ביטלסי, אנשים חשבו שזאת “דרך חדשה לשמוע את כל קטלוג הרוקנ’רול“. כותרת הדיילי מירור על הגעת הביטלס “כל זה היה ארוז לתוך ההופעה של אד סאליבן וזה היה מקודד עם ממתק לאוזן“, הוא אומר. “הם היו נאים, הם היו שנונים, הם היו כריזמטים והם פשוט היו סחורה מדהימה. כשהם התחילו, להקות פופ אפילו לא כתבו שירים משלהם“, מציין טיווארי. “עצם העובדה שהם כותבים שירים היתה רדיקלית, הכל בביטלס היה מדהים וחדש, לא היתה מפה משורטטת“. אם אנחנו מתבוננים בקשת של להקות בריטיות אחרות, כמו האבנים המתגלגלות, ה”מי” והקינקס, ורואים את תוחלת החיים הארוכה שלהם. הקריירה של הביטלס, בדיעבד, היתה רק התפרצות קצרה. הם נוסדו, מתוך הקוורימן וחיפושיות הכסף, ב 1960, החלו להקליט ב -1962 ועד לסוף 1969. כולם היו צעירים כשהתחילו, ובאמת, למרות שהזמנים השתנו באופן קיצוני הם היו עדיין היו צעירים כשזה נגמר. היתה מרירות, מחלוקות ותביעות. כשזה נגמר, שר האריסון, “כל הדברים הם בני חלוף”.ג’ון לנון שר, “אני לא מאמין בביטלס”. שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי מעודי: הביטלס לא היו, כמובן, הצלחה בין לילה. הם עבדו ללא לאות בליברפול ובהמבורג, גרמניה במועדונים והשחיזו את הצלילים שלהם על ידי צ’אק ברי, באדי הולי, ריצ’רד הקטן, האחים איזלי, בארט סטרונג ואחרים. ואז, כפי שהעולם למד במהירות, הביטלס לא היו רק מאסטרים של קאברים אמריקאים. ללנון ולמקרטני היה מגע קסום, הם היו משלימים כמלחינים, בהרמוניות וכזמרים מובילים, כאנשי פרונט. הם לא רק פירשו – הם יצרו. פיטר אשר, לשעבר מהצמד פיטר וגורדון, לימים ראש האמנים והרפרטואר בלייבל אפל של הביטלס, ולאחר מכן מפיק מפורסם, היה שם כאשר “I want to hold your hand” נכתב. מקרטני, שיצא עם אחותו ג’יין אשר, שהה בבית של משפחת אשר כשהביטלס לא היו בהופעות. “ההורים שלנו ריחמו עליו והציעו לו את חדר האורחים”, אומר אשר בצחוק. “שנינו שרנו וניגנו בגיטרה, הוא הרבה יותר טוב ממני, זה היה מרתק לשמוע את השירים שכתבו בזמן שכתבו אותם. במרתף הבית שלנו היה חדר מוסיקה קטן שהיה בו פסנתר קטן, ספה ועמדת מוסיקה, ופול היה יורד לשם לכתוב. אני זוכר יום אחד, כשג’ון בא והם היו שם כמה שעות, ופול שאל אם אני רוצה לרדת ולשמוע את השיר שכתבו הרגע. זה היה בימים הראשונים שבהם הם היו פיזית כותבים יחד. ישבתי על הספה והם ישבו זה לצד זה ליד הפסנתר, ללא גיטרות, והם ניגנו את השיר בפעם הראשונה ושאלו אותי מה אני חושב. אמרתי שאני חושב שזה טוב מאוד, היה קשה לדעת מה להגיד, אתה לא רוצה להיות יומרני, זה רק שיר פופ – אבל היה בו משהו של התגלות, לשמוע משהו טוב בפעם הראשונה, ואתה מבקש לשמוע את זה שוב, וזה מה שעושה מזה להיט – אלוהים, זה טוב, אני יכול לשמוע את זה שוב? חשבתי שאני משוגע לגמרי או שזה שיר הפופ הטוב ביותר ששמעתי בחיי”. רובינס זוכרת איך הביטלס גרמו לה להרגיש כמו ילדה באמצע שנות ה 60. “ראינו כל רגע שהם נכנסו לחיינו כמכריע”, הוא אומר. “כשהם שחררו סינגל זה היה ‘אוי, אלוהים, אנחנו חייבים ללכת לחנות, אנחנו חייבים לקנות את התקליט!’ אני זוכרת ש’Paperback Writer’ יצא, לקחנו את זה הביתה, חבר שלי גרג ואני הקשבנו לזה 100 פעמים עד שהבנו את המלים וכמובן שהבנו אותן לא נכון, כל מה שהם עשו היה אירוע, אם הם שחררו אלבום, קנית אותו וניגנת אותו עוד שהעיניים שלך הסתובבו אחורה בראש “. התפתחות של סאונד: הביטלס התפתחו במהירות. שנות ה -60 היו התנודתיות ביותר זה עשרות שנים, והיצירתיות של הביטלס נעה במהירות הקול. אתה יכול לומר שהם היו בחוד החנית של מה שעשוי להיחשב רוק פרוגרסיבי, אם אתה מחשיב את המשמעות האמיתית של המילה “פרוגרסיבי” ולא את שימוש היתר של המילה בשנות ה 70. כלומר, יצירות הביטלס גדלו כלפי החוץ. בעזרת סיוע ועידוד מהמפיק ג’ורג’ מרטין, הם השתמשו בצלילי גיטרה מטושטשים ובדיסוננס, השתמשו בסמיכות ליריות “לא שגרתיות” (אך חכמות), בנו סידורים מורכבים, שעדיין היו מלודים. היו שינויים בתוך השירים, שינויים משיר לשיר במהלך אלבום, שינויים מאלבום לאלבום. “הם מעולם לא העתיקו מהתקליטים שלהם עצמם”, אומרת אשר. “זה מעולם לא היה ‘הו, זה ללא ספק עוקב אחר זה.’ לא היה לנו מושג למה לצפות”. ריילי הוסיף: “במובנים מסוימים הביטלס הובילו את ההתקדמות הטכנית של התקופה שלהם, הם תמיד היו צעד אחד קדימה באולפנים, ודחפו את הטכנאים האלו לעשות דברים שהם לא חשבו שאפשר, אז הם תמיד נשמעו רעננים והרעיון של הקפדה מתמדת על כושר המצאה וחדשנות, שמר אותם עכשוויים, ואתם יכולים לחקור מוסיקולוגית, כמה טוב החומר הזה בנוי”. האם הביטלס גלשו עם רוח התקופה או הקדימו אותה ? כנראה שניהם. הפסיכדליה פתחה את הפרמטרים של מוסיקת הרוק, הן באמריקה והן באנגליה. “הביטלס השתמשו בתזמורות, סיטארים והקלטות מהופכות”, אומר רובינס, “בניגוד לג’פרסון איירפליין או להקות פסיכדליות מוקדמות בקליפורניה, שהיו יותר מג’מג’מות, בצורה חופשית. סרג’נט פפר הוא עדיין אלבום הקונספט האולטימטיבי”. “אני חושב שחלק מהסיבה שהם מחזיקים מעמד זמן רב כל כך הוא המזל עם כל התזמון”, אומר הוקס, “האנרגיה המשוגעת של שנות ה -60, אבל אני חושב בעיקר משום שמבחינה מוסיקלית הם פשוט התקדמו כל כך, הם העלו את הרף וקידמו את מוסיקת הפופ עם כל אלבום, להקות אחרות היו צריכות להדביק אותן, וגם העובדה שבאמת השירים והביצועים באולפן היו כל כך טובים, הם היו הסטנדרט לשאוף אליו”. לדברי טווירי, אפשטיין חשב שהביטלס “היו הבטהובן של שנות ה -60 והאמין שאנשים ידברו עליהם מאות שנים מאוחר יותר, אנחנו רק בני 50 עכשיו, אבל אני חושד שזה ישאר אותו הדבר”.

פרק חדש בסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס! בפרק הקודם קיבלנו את ההקדמה לאלבום 'סרג'נט פפר' - הביטלס סיימו את מסע ההופעות הקשה בצפון אמריקה ויצאו לחופשי. החופש היחסית ארוך הזה, נמשך כחודשיים וחצי שבהם כל אחד עשה מה שרצה. בעיקר דברים שלא קשורים בביטלס, אבל הביטלס היו שם ברקע והיו להם התחייבויות ומנהל שאמנם ירד ממעמדו, אבל עדיין היה החוט המקשר בינם לבין שאר הגורמים העסקיים. ב 24 בנובמבר 1966, זה קרה והביטלס נכנסו לאולפן ההקלטות לאחר 5 וחצי חודשי העדרות. זה רק יהיה הגיוני לפתוח את ההקלטות ביצירת מופת ובשלישיית שירים שכל כולה נוסטלגיה לילדות שלהם, כי ככה פותחים אלבום שהוא יצירת מופת מושלמת. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט הזה. האזנה נעימה!

ב 17 ביוני 1967, פול מתראיין למגזין Life שם נשאל האם הוא השתמש ב LSD. פול עונה שכן. העיתונות הבריטית קופצת על המציאה כנשוכת נחש ויומיים לאחר מכן, ב 19 ביוני פול נותן את הצהרתו על כך ברשת הטלויזיה הבריטית ITN. “האם השתמשת ב LSD ?” שואל המראיין. “4 פעמים” עונה פול. “ומאין השגת אותו ?” ממשיך המראיין. “זה לא חוקי לומר זאת – זה יהיה טפשי”. עונה פול. וזה אכן היה טפשי מצידו של פול לספר על מעללי הסמים שלו לתקשורת. פול עושה למראיין מעשה ביבי ומאשים את התקשורת בכך שהם מפיצים את בשורת הסמים שלו לצעירים. את הראיון ל ITN תוכלו לראות כאן למזלו, חוסר המחשבה הרגעי שלו לא התפתח לסקנדל רחב ממדים. הסיבה אולי נעוצה סביב הייפ אחר שהיה סביב פרויקט גרנדיוזי שעתיד להתרחש כשבוע לאחר הראיון הזה. אירוע שקשור גם הוא בביטלס.כחודש לפני כן, ב 19 במאי, הוכרז כי הביטלס ייצגו את אנגליה במגה פרוייקט של ה BBC, אותו התחילה הרשת להרים כמה חודשים לפני כן. הפרוייקט השאפתני, לפחות לאותם ימים, נוצר על ידי מפיק ה BBC אוברי זינגר. הרעיון דיבר על שידור חי שיקשר בין חמשת היבשות בעולם וכל זאת בעזרת לוויינים המקיפים את כדור הארץ. לוגו הפרויקט Our World נכון, זה נשמע דבילי היום כשבניד אצבע אנחנו יכולים להגיב על ציוץ של נשיא ארה”ב ,אבל באותם ימים זה היה למדע בדיוני.השידור נקבע ל 25 ביוני 1967 כשבמקור ברשימת המדינות המשתתפות בהפקה נכללו גםהונגריה, ברית המועצות, פולין, גרמניה המזרחית וצ’כוסלובקיה – כל אלו פרשו ברגע האחרון בתחילת חודש יוני וזאת לאות מחאה על מלחמת ששת הימים שהתרחשה באותה עת בישראל.לבסוף השתתפו 14 מדינות בהפקה כל אחת עם רשת השידור שלה והקריינים שלה: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, ארה”ב, בריטניה, מערב גרמניה, דנמרק, טוניסיה, יפן, מקסיקו, ספרד, צרפת, קנדה, ושבדיה.כלל ברזל קבע שאף פוליטיקאי או ראש מדינה לא יוכלו להשתתף בשידור על מנת לא לתייג את הפרוייקט כפוליטי או מייצג צד כלשהו. חדר הבקרה הראשי לפרויקט היה בלונדון באולפני ה BBC ו 4 לוויינים גוייסו למשימה המאתגרת שהעבירו את השידור ל 24 מדינות ולקהל של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. הפרוייקט קיבל את השם “העולם שלנו” Our World עם לוגו דיי מכוער, של אדם שזרועתיו פרושות לצדדים. כרזות לפרסום המשדר הכריזו: “תיוולד ביום ראשון ה 25 ליוני בשעה 3 אחה”צ…אך לאיזה עולם תיוולד? לעולם שלנו.” המשדר עצמו כלל סקירה של העולם, התקדמות האנושות, וגם סקירת הילודה באותם רגעים של שידור. כרזה לפירסום המשדר את פתיחת המשדר תוכלו לראות כאן עד כאן הכל טוב ויפה, אך איך הביטלס משתלבים בפרויקט? ג’ורג’ מרטין נזכר: “בריאן הגיע יום אחד פתאום ואמר, שאנחנו מייצגים את בריטניה בשידור מסביב לעולם, והיינו צריכים לכתוב ולייצר שיר בשידור חי.זה היה אתגר. היו לנו פחות מכמה שבועות כדי להשלים את זה יחד, ואז נודע לנו שהולכים להיות מעל ל 300 מיליון צופים, אשר היה באותם ימים היה משהו פנומנלי”. ג’ף אמריק סיפר: “בריאן נכנס בדרמטיות והכריז: ‘בנים. יש לי חדשות פנטסטיות ביותר’. אוזניהם של כולם התרוממו.בריאן שתק כדי לשוות לאירוע דרמטיות יתר. ‘נבחרתם לייצג את אנגליה בתוכנית טלוויזיה אשר בפעם הראשונה אי פעם, תועבר לייב ברחבי העולם באמצעות לוויין. הBBC רוצים לצלם אותכם מקליטים באולפן’.הוא הביט סביבו בציפייה, אך לדאבונו תגובת הלהקה היתה … פיהוק. רינגו נע בעצבנות בצד האחורי של החדר, מת לחזור למשחק השחמט ששיחק עם ניל אספינל, ג’ורג’ המשיך לכוון את הגיטרה שלו, ג’ון ופול החליפו ביניהם מבט ריק. פול לא נראה כל כך מעוניין. אני משער שהוא היה בראש בפינישים לפפר. בחוסר התלהבות ניכר, ג’ון אמר לבסוף, ‘הו, בסדר. אני אעשה משהו בשביל זה’. בריאן ממש התרגז מהתגובה שלהם. ‘אתם לא מתרגשים? אתם לא מבינים מה זה אומר ? אין לכם מושג כמה עבודה קשה ומאמץ השקעתי בעסקה הזאת.’ לנון קטע אותו: ‘בריאן, זאת התגובה על זה שאתה מחייב אותנו לעשות משהו בלי לשאול אותנו קודם’. בריאן נראה קרוב לדמעות ויצא מהסטודיו בטריקת דלת. מהדיבורים שהיו אחרי שהוא הלך, הבנתי שהביטלס ראו זאת כהפרה בוטה של כוונתם המוצהרת שלא לבצע מופעים חיים שוב.יותר מכך, הם התרעמו על העובדה שהמנהל שלהם הציג להם את זה כעובדה מוגמרת. הם היו בנקודה שבה הם רצו להשתלט על הקריירה שלהם. העניין נשכח עד שכמה שבועות לאחר מכן באחד הסשנים ל ‘You Know My Name’, פול שאל את ג’ון בדרך אגב, ‘איך הולך עם השיר הזה לשידור הטלוויזיה?’, ג’ון הביט בשאלה אל ניל, שהיה מנהל להם את יומן הפגישות. ‘עוד כמה שבועות’, ענה ניל לאחר שהציץ ביומן. ג’ון אמר, “אוי, אלוהים, זה כל כך קרוב? אני מניח שכדאי שנכתוב משהו’”. ג’ון ופול מתגייסים למלאכת הכתיבה כשהם עובדים במפוצל – על פי ספרו הנפלא של מארק לויאסון – The Complete Beatles Chronicle – על פי מקורות זרים, פול מגיע עם Your Mother Should Know וכשג’ון מגיע עם All You Need Is Love, נערך דיון מהו השיר המתאים ביותר לרוח השידור והתקופה. ההנחיות שהגיעו מה BBC היו לכתוב שיר פשוט כדי שהצופים ברחבי העולם יבינו.ברוח ההנחיות וברוח תקופת “קיץ האהבה” נבחר All You Need Is Love כשיר אותו יבצעו הפרחחים מליברפול בשידור חי מול מאות מיליוני צופים. מקרטני סיפר:“זה לגמרי השיר של ג’ון. זרקתי כמה רעיונות, וכך גם החברים האחרים בלהקה, אבל אלו היו רעיונות שוליים כמו לשיר She Loves You בסוף השיר או כל מיני דברים מטופשים אחרים.הפזמון, הוא דיי פשוט, אבל הבתים מורכבים למדי. למעשה אף פעם לא ממש הבנתי את זה, המסר היה מורכב מדי.זה היה שיר טוב שהיה לנו עם פזמון המנוני.” מה בכלל עושים הביטלס באותה תקופה ? ההקלטות לסרג’נט פפר הסתיימו כחודש לפני כן, האלבום טרם השתחרר, והביטלס בהנהגתו של מקרטני כבר נמצאים באולפן ההקלטות בפרויקט פוסט פפר שנמצא בראשו של פול.הוא כבר מסתובב עם רעיון סרט הטלויזה במוחו ואף דחף את הלהקה להקליט את השיר Magical Mystery Tour. כמו כן בהנחייתו של בריאן הם עובדים על פסקול סרט האנימציה Yellow Submarine עם הקלטת שירים כמו It’s all too much ו all together now ו Baby you’re a rich man. בריאן אמר על השיר: “הזמן התקרב והתקרב והם עדיין לא כתבו דבר. ואז, כשלושה שבועות לפני התוכנית, הם התיישבו לכתוב. השיר הושלם תוך 10 ימים.זה שיר השראה, כי הם כתבו את זה עבור תוכנית ברחבי העולם והם באמת רצו לצאת בהודעה לעולם. זה לא היה יכול להיות מסר טוב יותר. זהו שיר נפלא, יפה, מצמרר”. ב 14 ביוני הביטלס לא מצליחים לקבוע סשן באולפני אבי רואד בהתראה קצרה, ולכן מתכנסים באולפני אולימפיק כדי לעבוד על השיר.בסשן הזה הביטלס יוצאים מהקופסא ומנסים לנגן על כלים לא רגילים עבורם: לנון על צ’מבלו, פול על קונטרבס, ג’ורג’ על כינור ופסי אוי סליחה רינגו כהרגלו בתוף. ג’ון סיפר: “הכרתי את האקורדים שהייתי צריך לנגן על הצ’מבלו. ג’ורג’ ניגן כינור מפני שזה מה שחשבנו שנכון ופול ניגן בקונטרבס.הם לא ממש יכלו לנגן על הכלים, אז השמענו קולות קטנים ויפים. זה נשמע כמו תזמורת, זה רק שניהם. אז חשבנו, ‘אה, טוב, תהיה לנו עוד תזמורת סביב התזמורת הפראית הקטנה שיש לנו’. אבל לא היתה שום תפיסה איך זה ישמע בסוף עד לאותו יום בו הם ניגנו בכלים האלו”. 33 טייקים נעשו באותו יום כשטייק 10 נבחר לטוב ביותר. ב 18 ביוני מציין פול מקרטני את יום הולדתו ה 25, יום לאחר ראיון ה LSD איתו פתחנו את הפוסט.יום לאחר יום הולדתו, מתחדשות העבודות על All You Need Is Love, הפעם כבר באולפני אבי רואד, כשעל גבי טייק 10 המוצלח מתווספים עוד תופים, קולות רקע (ה “love, love, love”), פסנתר שמנוגן על ידי ג’ורג’ מרטין, ובנג’ו שמנוגן על ידי לנון.כזכור באותו היום ה 19 ביוני נותן פול ראיון לרשת ITN. חגיגות יום ההולדת ה 25 של מקרטני ב 21 ליוני, לאחר שהוקלטו כל הכלים והקולות, מכין ג’ורג’ מרטין מונו מיקס על מנת להעביר ל BBC כדי להוכיח להם שהם מוכנים לשידור החי. ב 23 ליוני נעשית בדיקת היתכנות עם התזמורת על מנת לראות שהדברים מתחברים – ג’ורג’ מרטין מקליט את התזמורת שמנתה 4 כינורות, 2 צ’לו, 2 סקסופונים, 2 טרומבונים, 2 חצוצרות ואקורדיון אחד.התזמורת מנגנת קטע מוזיקה שחיבר מרטין עצמו. ב 24 ליוני, יום לפני האירוע הגדול, הוחלט לנטוש את נוהל הדלתיים הסגורות באולפנים ו 100 עיתונאים וצלמים הורשו להיכנס בבוקרו של היום. גם צוות הצילום של ה BBC היה נוכח על מנת לקבוע זויות צילום ומיקומים של הלהקה והתזמורת.באותו היום נמשכו גם החזרות עם התזמורת.בריאן מכנס את כולם באותו היום ומודיע שהוא רוצה את השיר גם כסינגל כמה שיותר מהר לאחר שפרויקט השידור החי יסתיים. בעקבות כך נעשים תיקונים על המיקס באותו היום. ה 24 ליוני 1967 – הביטלס בתוך ומחוץ לאולפני אבי רואד היום הגדול הגיע.ה 25 ביוני 1967 – יום השידור החי למאות מיליוני צופים ברחבי העולם.אולפן 1 באבי רואד קושט בבלונים עם הכיתוב Love בכל מקום, כסאות גבוהים הוצבו עבור חברי הלהקה והתופים עוטרו בפרחים.לנון לא יפספס אירוע צבעוני שכזה ומביא את גיטרת הגיבסון הכחולה-סגולה ההיפית שלו שתעטר את השידור גם כן. הגיטרה ההיפית של לנון מוכנה לשידור. השידור החי תוכנן לשעה 21:30 בערב. בשעה 14:00 מתחילים הביטלס חזרות לפני ההקלטה, 3 חזרות נעשות שמתויגות כטייקים 48 – 50.עוד 3 חזרות עבור ה BBC ולאחר מכן עוד 3 חזרות שתוייגו כטייקים 51-53. אחה”צ יוצאים הטכנאים לארוחת ערב וכשהם חוזרים בשעה 18:00 לערך, הם נתקלים בקבוצה גדולה של חברים מפורסמים של הביטלס שהגיעו לשידור, כולם לבושים בבגדים צבעוניים ברוח התקופה.החברים האלה כללו את מיק ג’אגר, מריאן פייתפול, קית’ ריצ’רד, קית’ מון, אריק קלפטון, פאטי בויד, ג’יין אשר, מייק מקרטני, גרהם נאש, גארי לידס, האנטר דייויס, טרי קונדון ואליסטר טיילור. קית’ מון עם בריאן אפשטיין לפני השידור לנון עם מיק ג’אגר לפני השידור החזרה האחרונה כבר מתבצעת בשידור חי.הביטלס “מנגנים” במשך דקה לערך.הם מפברקים סוג של חזרה, ואז השידור נחתך ועובר לחדר הבקרה. ג’ורג’ מרטין שלבוש בחליפה לבנה מהודרת, מגיב:“אני חושב שזה יתאים לקולות הרקע מצויין. נכניס עכשיו את המוזיקאים”. “מצויין, מצויין” – לנון עונה לו. בזמן שמחזירים את גלגל ההקלטה לאחור, חברי התזמורת מוצאים את מקומם. פול מנער עצמו כדי להשתחרר מהמתח. הקריין עם הקול הפורמלי מכריז: “זו אולי הפעם המאה, בה הטכנאי מריץ את הסרט בחזרה, בעוד שלב של יצירת להיט בטוח.המפקח הוא ג’ורג’ מרטין, המוח המוזיקלי מאחורי כל תקליטי הביטלס.התזמורת נכנסת לאולפן עכשיו, שימו לב שהנגנים אינם צעירי רוקנ’רול, הביטלס מסתדרים טוב יותר עם אנשי הסימפוניה”. השיר מתחיל כשהתזמורת מנגנת את “לה מארסייז”, ההמנון הלאומי הצרפתי, כמין איתות לגלובליות שבשידור.הקטע מתחבר היטב לתזמור שכתב מרטין.מעתה בכל עת שישמע ההמנון הצרפתי, All You Need Is Love יהיה הדבר הראשון שיעלה לראש. לקראת סוף ההקלטה, קמים האורחים שישבו עד עתה על הרצפה ומתחילים להסתובב כשהם עונדים על עצמם שלטים עם המילה אהבה בשפות שונות.שלט חריג שנראה על גבי רקע שחור אומר: Come Back Milly – מילי חזרי הביתה. השלט הופנה לדודתו של פול, אחותו של אביו שנסעה לאוסטרליה על מנת לבקר את ילדיה ונכדיה.המשפחה היתה מודאגת לגבי חזרתה ושלחה לה מסר על גבי השידור הלווייני – מה שעבד. מילי ראתה את השלט וחזרה לאנגליה.בעלה של מילי אלברט קנדל הוא “דוד אלברט” מהשיר “Uncle Albert/Admiral Halsey” של מקרטני מתוך RAM אבל זה לפוסט אחר. פול מתכונן לשידור כשהוא מכין את השלט עבור דודה מילי דודה מילי ודוד אלברט נחים בבית המקרטנים בסוף ההקלטה אפשר לשמוע את התזמורת מנגנת קטע שהוסיף מרטין ממש ברגע האחרון לפני השידור, בהשפעת The Glenn Miller Orchestra, קטע שנקרא In the Mood. ההקלטה עוברת בשלום והשיר מוקלט ומועבר בשידור חי בטייק אחד. עם תום השידור, עוזבים האורחים, ולנון נשאר על מנת לעשות תיקונים בהקלטות הקולות. למחרת מקליט רינגו תיקונים לתופים. ב 7 ביולי 1967, יום הולדתו ה 27 של רינגו סטאר, משתחרר הסינגל עם הביסייד Baby You’re a Rich Man ושועט אל המקום הראשון במצעד. הביטלס באותו הזמן נמצאים ביוון על מנת למצוא להם אי – אבל על כך גם כן בפוסט אחר. לסגירת מעגל ולסיום הפוסט, הנה גרסת קאבר שנעשתה לשיר על יד נואל גאלגר ולהקתו בדצמבר האחרון, יותר מ 50 שנה מאז אותה הקלטה, עבור אותה רשת ה BBC. #גורגמרטין #גףאמריק #רינגוסטאר #גוןלנון #בריאןאפשטיין #גורגהריסון #פולמקרטני #נילאספינל #קיתמון #BBC #פאטיבויד #סרגנטפפר #גייןאשר #מיקגאגר #אריקקלפטון

ב 1978, ג’ורג’ הריסון בתקופה מדהימה בחייו. הוא חגג 35, מאחוריו חברות בלהקה הגדולה בעולם – הביטלס, אלבום סולו משולש שקצר שבחים מקיר לקיר ועכשיו גם קן משפחתי חדש וחמים שבנה עם אוליביה טרינידד אריאס שנושאת ברחמה את יורש העצר הראשון לבית הריסון. אידיליה. התקופה הקשה של סיבוב ההופעות של Dark Horse היתה כבר מאחוריו כשממנה הוא יצא בשן ועין כשהוא נשבע שלא יופיע יותר (לפחות עד 1991). על התקופה הזו תוכלו לקרוא בפוסט על שיר הכריסמס דינג דונג שיצא באותה תקופה. אצל הריסון שכשהתותחים שקטים אז אין מוזה, ואכן הוא איפסן מעט את קריירת המוזיקה שלו בשנים האלו. את ההקלטות לאלבום האולפן האחרון שלו Thirty Three & 1/3 הראשון לצאת בלייבל העצמאי שלו Dark Horse, הוא סיים בספטמבר 76 כשהאלבום עצמו השתחרר בנובמבר. למעשה עד לתחילת 1978 הריסון לא הקליט מוזיקה חדשה ומתעסק יותר בבניית הפרק החדש בחייו האישים, ועיסוק בתחביבים חדשים שרכש. האחד הקמת חברת להפקת סרטים בשם HandMade Films כדי להפיק את הסרט בריאן כוכב עליון של מונטי פייתון והשני מכוניות מירוץ. בין לבין הוא כתב ושרבט שירים. בפברואר 1977, הריסון נמצא בגרמניה לצורך קידום האלבום Thirty Three & 1/3 והתארח בכמה תכניות טלויזה. ב 2 בפברואר הוא התארח בתכנית הגרמנית Disco עם This Song מתוך האלבום. למחרת, הוא התראיין עבור התכנית Countdown. המראיין שאל: “עכשיו כשנפתרו הבעיות העיסקיות של הביטלס, הדרך היא קצרה לאיחוד. האם זה נכון ?” הריסון המפוייס ענה: “אמנם נשארו עניינים עיסקיים מועטים לפתור אבל ישנם עוד דברים. פיסית כל אחד מאיתנו במקום אחר עכשיו ואנחנו כבר לא מבלים זמן יחדיו. זאת הבעיה. מצטרך עכשיו להכיר אחד את השני מחדש. כל אחד בחייו הוא, הרעיון להתאחד נשמע לא קל.” תוכלו לצפות בתכנית המלאה כאן: הוא מצא זמן להופעת אורח בסרט הסאטירי קומי The Rutles – All You Need Is Cash שהתבסס על הביטלס. סרט הסאטירה The Rutles בקטע הבא תוכלו לצפות בג’ורג’ מופיע כמראיין שעמד מחוץ למשרדי Rutle Corps (המקבילה ל Apple Corps) ושואל את נציג הלהקה (המקביל לדרק טיילור) האם המצב קשה כפי שאומרים – הוא כמובן מכחיש הכל כשברקע אנשים גונבים ציוד מהמשרדים כסאטירה על פזרנות הביטלס בהקמת אפל. לבסוף גם נלקח המיקרופון מידיו של המראיין ג’ורג’. בשנה הקודמת הריסון החל לטפח את תחביב המרוצים וצפה בכמה תחרויות פורמולה 1 בהם התרועע עם נהגי מרוצים מפורסמים כמו ג’יימס האנט ופטריק דפיילר. ב 25 בינואר 1978 התארח ג’ורג’ בתכנית This is your life (סוג של ‘חיים שכאלה’) שהוקדשה לחברו נהג המירוצים בארי שין. הוא סיפר: “במהלך 1977 הלכתי להמון תחריות פורמולה 1 ולא כתבתי שירים בכלל. התחלתי להרגיש אשם שכל האנשים בתחרויות פונים אליי כג’ורג’ המוזיקאי. אבל בזמן שהם מבדרים אותי אני בכלל לא עבדתי”. הרפתקאות המרוצים של ג’ורג’ במרץ 1978 מגיע הדיגדוג והרצון להקליט מוזיקה חדשה. הריסון שבאמתחתו השירים שכתב בהפסקה הארוכה יחסית הזו, אוסף נגנים ומתחיל להקליט באולפן הפרטי שלו בפרייר פארק. בצוות הנגנים שגיבש היו אנדי נימארק בתופים ,ווילי וויקס בבס, ניל לרסן בפסנתר וסטיב ווינווד שזכור בעיקר מלהקת The Spencer Davis Group שבא לתרום באורגן וקולות. על מלאכת ההפקה הופקד גארי רייט. גארי רייט וג’ורג’ כבר שיתפו פעולה. הוא ניגן בפסנתר באלבום המופת של הריסון All Things Must Pass. כאן תוכלו לראות את גארי רייט כסולן של להקת Wonder Wheel שמופיעים במופע של דיק קאבט ב 1971 ביחד עם ג’ורג’ הריסון שהחזיר טובה והצטרף לבמה. קצת לפני כן, בפברואר 1978 מבלה הריסון בחופשה עם אוליביה חברתו ההרה באי מאווי שבהוואי. מנגינה שהיתה איתו כחצי שנה, מוצאת מילים דווקא שם בהוואי. על השיר Love Comes To Everyone אמר ג’ורג’: “המילים אופטימיות מאוד…”. בהוואי פברואר 1978 “זה לוקח זמן, אבל האהבה מגיעה לכל אחד…”, כתב ג’ורג’ בשיר וכנראה על עצמו שלאחר סיבוב אהבה כושל, מצא את אוליביה. זהו השיר שיפתח את האלבום הבא של הריסון, אלבום השמחה האופטימיות והרוך של הריסון ובמידה מסויימת גם אלבום ההשלמה והחיבוק את היותו ביטל. בהקלטה אגב מנגן בגיטרות אחד, אריק קלפטון שמו. לא סתם משלים הריסון עם עברו הביטלסי, Not Guilty מימי האלבום הלבן אותו אחד שניסה להכניס לאלבום המופתי ההוא אך הביטלס התייאשו מהנסיונות להקליטו, עושה דרכו אחר כבוד לאלבום ההשלמה והפיוס של הריסון – כמו לסגור מעגל עם השדים הישנים. שיר נוסף שנכתב בהוואי בעיר האנה, הוא Here Comes the Moon ההומאז’ ל Here Comes the Sun מאבי רואד. על השיר כתב הריסון באוטביגרפיה שלו I Me Mine: “השקיעות בהוואי היו מרהיבות עם הליוייתנים שקיפצו באוקיינוס – הכל היה נפלא ואז ערב אחד כשהסתובבתי הגיח לו ירח מלא כשהשמש שקעה. והנה מגיע הירח…” על הירח הוא כתב בשיר: “הוא נראה כמו אח קטן לשמש או אמא לכל הכוכבים שבשמיים…” לפי כתב היד עליו כתב את מילות השיר, השיר נכתב סביב יום הולדתו ה 35 של ג’ורג’ ב 25 בפברואר 1978. הזמרת סטיבי ניקס שהיתה חברה בפליטווד מק טענה כי היתה בהוואי יחד עם הזוג ואף תרמה מילים לשיר. קרדיט לכתיבה לא ניתן לה אך תוכלו למצוא בתמונות תמונה משותפת של ג’ורג’ ושלה מהוואי בסשן כתיבה משותף. בהוואי עם סטיבי ניקס הדף עליו כתב את המילים ל Here Comes the Moon כאן אפשר להאזין לגרסת דמו שעשה הריסון לשיר: את Soft-Hearted Hana התחיל ג’ורג’ לכתוב בלוס אנג’לס לאחר פגישה עם חברת התקליטים Warner Brothers החברה שהפיצה את תקליטי הלייבל שלו Dark Horse. בפגישה מביע טד טמפלמן, אחד המפיקים שישב בפגישה, את הערכתו על השיר Deep Blue של הריסון שהיה בי סייד לסינגל Bangla Desh ב 1971. אותו מפיק עודד את הריסון לכתוב עוד שיר באותו סגנון. כבר באותו הערב החל הריסון לכתוב שיר באותו הסגנון רק קצת יותר עליז מ Deep Blue. את העבודה על השיר השלים ג’ורג’ בהאנה שבהוואי. הוא סיפר: “ניסיתי לכתוב את המילים אבל זה לא היה קל. לבסוף כתבתי קצת מילים מוזרות ומשוגעות, הם קשורות להאנה במאווי שבהוואי שם לקחתי איזו ‘פטריית קסם’ והמילים הם על החוויה הזו”. בתחילת השיר שילב הריסון קולות מהפאב המקומי בו נהג לבלות ליד ביתו. “אכלתי זאת ומיד יכלתי לראותך וברגע בו צרכתי אותו הרגשתי כל כך רחוק מהקרקע עליה עמדתי” שיר שג’ורג’ לא היה שלם לגביו נקרא Blow Away. את השיר כתב ג’ורג’ כחלק מתחושת פרנויה בה הרגיש כי הוא מתייבש מבחינה אומנותית וניסה להוכיח לעצמו כי הוא יכול לכתוב שיר פופ קליט. הוא סיפר: “היו לנו נזילות בגג בבית כי אחד הצינורות נסתם ואני פשוט יצאתי מדעתי בגלל זה כי היה גשם שוטף בחוץ. הבעיה מתחילה כשאתה נצמד לבעיות ואז המוח חושב יותר מדי, יכלתי לעשות ככה וככה – הכל בולשיט. חשבתי – אני לא חייב להרגיש ככה. אני אוהב את כולם וזה כל מה שאתה אמור לעשות – להפיץ את האהבה”. וכך כתב ג’ורג’ בשיר: All I got to do is to love you All I got to be is, be happy השיר ייבחר להיות הסינגל הראשון מהאלבום העתידי. במהלך השתתפותו כצופה במירוצי מכוניות, לא פעם נשאל ג’ורג’ האם הוא מתכוון לכתוב שיר על הנושא של מירוצי מכוניות. ואכן Faster נכתב בהשראתם. “זה שיר על אתגרים. את הכותרת לקחתי מספרו של נהג המרוצים ג’קי סטיוארט וכתבתי את השיר ככה שיתאים לא רק למרוצי מכוניות חוץ מהמילה machinery, אבל ברגע שהכנסנו אפקטים של מרוץ אז לא היה ספק על מה השיר”. שיר נוסף שנכתב בהוואי היה Dark Sweet Lady שיר שנכתב על פי בקשתה של אוליביה שיכתוב שיר בסגנון ספרדי. “הוא נשמע לי קצת מהוואי וקצת מספרד…“ “הגברת הכהה והמתוקה שלי את באמת הגעת אלי נתת לי את הכל באמת התאהבתי…” ב”כהה” מדגיש ג’ורג’ את השינוי לא רק במראה של אוליביה מול פאטי אלא גם במהות היחסים. השיר Your Love Is Forever המקסים התחיל כמנגינה על הגיטרה אבל לא היו לג’ורג’ מילים. “לא הייתי בטוח מה המילים צריכות להיות ולאן הסיפור הולך. במקרה הזה המנגינה היתה טובה ורציתי מילים מצויינות עבורה. “ “אלו ימים מושלמים כמו גן עדן כאן אבל בניגוד לקיץ שבא והלך האהבה שלך היא לנצח…” הגיטרה בשיר היתה מכוונת בצורה פתוחה – הכוונה היא לכך שהגיטרה מכוונת לאקורד מסויים מראש ללא כל איצבוע על צוואר הגיטרה – במקרה זה לאקורד D. וכך נשמע השיר הנפלא הזה את Soft Touch כתב הריסון בחופשה אחרת באיי הבתולה עוד בתקופת כתיבת השירים לאלבום הקודם Thirty Three & 1/3. “הכל היה מאוד פשוט והמילים משקפות את כל מה שעברתי באיים…הרוח,הבריזה הקרירה, עצי הדקל והירח שזרח…” “עינייך מאירות מעומק נשמתך מקובעות על ידי הקסם שלהם, שולטים עליי אהבה כה מתוקה כשהים רחב נתפס על ידי גלייך נמשך לצידך…”. את המנגינה פיתח הריסון מהאזנה לשיר ישן שלו בשם Run of the mill מאלבומו המשולש מ 1970. “פשוט ניגנתי את המנגינה של קרן היער בשיר על הגיטרה…”. וזו התוצאה היפה את השיר האחרון באלבום If You Believe, כתב הריסון עם מפיק האלבום גארי רייט בערב ראש השנה של 1978. “גארי ניגן לי קטע שהיה לו ושאל אם אוכל לעשות עם זה משהו. באותו ערב כבר היה לנו שיר ואת המילים כתבתי בהוואי”. האלבום הוקלט מחודש מרץ 1978 ועד לאוקטובר באותה שנה. ג'ורג' באולפן עם מפיק האלבום גארי רייט ב 1 באוגוסט, מפסיק הריסון את ההקלטות כדי לחזות בלידת בנו הבכור והיחיד דאהני וכחודש לאחר מכן ב 2 בספטמבר, נשא הריסון את אוליביה להיות לו לאישה. מפיקים תינוק חדש האלבום יצא לאוויר העולם תחת הכותרת הגנרית George Harrison ב 20 בפברואר 1979 כשמקדים אותו בשבוע הסינגל Blow Away מלווה בקליפ. האלבום הרך והסינגל המתקתק לא ריגשו את המצעדים שהיו בעיצומה של מהפכת הפאנק וזאת למרות ביקורות שהיללו את האלבום ואף הכתירו אותו כהטוב ביותר מאז All Things Must Pass. ב 20 לאפריל יוצא הסינגל השני Love Comes To Everyone ו ב 13 ביולי הסינגל Faster מלווה בקליפ גם כן. בראיון נהדר לחדשות CBS ב 14 בפברואר 1979 שנערך לקראת יציאת האלבום אמר ג’ורג’: “החיים שלי כבר שונים, אני נהנה להגיע הביתה ולהיות עם המשפחה. עברנו כזה טירוף בזמנו עם הביטלס ואני כבר שבע מזה. אי אפשר להמשיך לחיות בעבר למרות שאנחנו מלאי תודה על האושר שהם גרמו”. המראיין שואל: “הם..? אתה מתכוון אנחנו..” ג’ורג’ הסרקסטי עונה: “אתה לא היית בביטלס נכון..?” בראיון המלא אפשר לצפות כאן:

זוהי ההזדמנות שלי להתוודות. כשאני חושב על האלבום הלבן עולה לי תמיד שיר מסויים אחד שעבורי מסמל את האלבום הייחודי הזה. אני יודע שהאלבום הלבן משופע בקלאסיקות נצח שכמובן מיד ומגיחות לראשי לאחריו, אבל, המינימליות שבשיר שמושר לפרקים על סף הלחישה, ההתכווננות האמיתית שבו, התחינה והסיום המרטיט, שובים אותי. שלא לדבר על מיקומו באלבום מיד לאחר הכאוס והצווחה המקפיאה של רינגו. לא. לא מדובר על Revolution 9. היום נדבר על Long, Long, Long. הריסון סיפר: “ה ‘אתה’ ב Long, Long, Long מתייחס לאלוהים. אני לא זוכר הרבה על השיר אבל אני זוכר שהאקורדים הגיעו מ Sad Eyed Lady Of The Lowlands של דילן”. ואכן אם תקשיבו לשיר של דילן מתוך Blonde on Blonde מ 66, תוכלו לשמוע דמיון כלשהו. כמו שכבר הזכרנו בפוסט על הקשר החזק בין דילן להריסון – האלבום הזה השפיע רבות על הריסון ואף היה התקליט היחידי מהעולם המערבי שלקח איתו למחנה של המהארישי ברישיקש שבהודו. בראיון אחר הוסיף הריסון: “אני חושב שכל אהבה היא חלק מאהבה אוניברסלית. כאשר אתה אוהב אישה, זה אלוהים בה שאתה רואה. האהבה השלמה היחידה היא לאלוהים”. ג’ורג’ משרבט את מילות השיר על דף של יומן שבועי – הדף היה שייך לתאריכים ה 11-14 לאוגוסט 1968 – אפשר לשער שזהו השבוע בו כתב את השיר. דף היומן של הריסון עליו שירבט את המילים העבודה על האלבום הלבן התחילה ב30 במאי 1968, אך השיר הזה יחד עם עוד אסופת שירים של הריסון בניהם Sour Milk Sea ו Not Guilty נדחק הצידה, חלקם לנצח במקרה של Long, Long, Long הוא נדחה עד לשבוע ההקלטות האחרון של האלבום. החברים נותנים צ’אנס לשיר, אולי מכיוון שעבודות המיקס על While My Guitar Gently Weeps בדיוק מסתיימות והתוצאה היתה מרהיבה. את אחד השירים הדחויים תוכלו לשמוע מתוך סט הדמואים שעשו הביטלס לפני הקלטת האלבום הלבן בביתו של ג’ורג’ באשר: Sour Milk Sea. השיר אגב ניתן לג’קי לומקס אחד ההחתמות הראשונות של אפל. ג’ורג’ שימש כמפיק של האלבום שיצא במרץ 1969. ההקלטות מתבצעות כשהשיר תחת הכותרת It’s Been A Long Long Long Time, אך לנון נעדר מהן מסיבה לא ברורה ומסתורית… זו לא הפעם הראשונה שג’ון מבריז מהקלטות שיר של הריסון באלבום הלבן – גם בהקלטות של Savoy Truffle שהתרחשו כמה ימים לפני לא טרח הלנון להגיע. 3 ימים לפני כן – הצמד הריסון את מקרטני עובדים על Martha My Dear השלישיה מתכנסת באולפן ב 7 באוקטובר ומבצעת לא פחות מ 67 נסיונות הקלטה לשיר כשהריסון מנגן על גיטרה אקוסטית, פול על אורגן האמונד ורינגו בתופים. כל זאת באווירה טובה נינוחה ומבודחת עם מקלות קטורת סביבם שאף אחד חוץ מהם לא סבל. עדות אחד הטכנאים ששהה באולפן: “האנשים באולפן לא חיבבו את הקטורת במיוחד, בייחוד כשהשטיח והאולפן כולו היו מסריחים מהם, זה היה תותים או מה שלא היה הניחוח של החודש…”. למעשה בטייק 62 כשגלגל ההקלטה הרביעי מתמלא, ולא נותר על מה להקליט, לוקחים את הגלגל הראשון ומתחילים להקליט עליו את טייקים 63-67. הנה טייק 44 מתוך הוצאת ה 50 לאלבום הלבן. “תאונת” הקלטה קטנה קרתה באחד הטייקים, כשבקבוק יין מסוג Blue Nun שעמד על הרמקול שהיה מחובר לאורגן ההאומנד התחיל לרעוד ולרטוט כשפול ניגן תו מסויים. מקרטני על ההאמונד המפיק כריס תומאס, שהשתתף בסשן הזה כעוזרו של ג’ורג ‘מרטין, נזכר: “פול ניגן תו מסוים והבקבוק התחיל לרטוט. חשבנו שזה כל כך טוב שהנחנו את המיקרופון ועשינו זאת שוב. הביטלס תמיד ניצלו תאונות אולפן”. בקבוק Blue Nun משובח שמסיים שירים טובים למעשה שלושת הביטלס נפעמו מהצליל שנוצר וביקשו מהצוות באולפן לארגן מיקרופון על מנת לתפוס את הצליל בצורה טובה. פול ניגן אקורד שהרעיד את הבקבוק עוד יותר, רינגו הצטרף על הסנאר בתופים והריסון שיחרר יללת תן – כך הם הקליטו למשך כ 30 שניות. לבסוף הוסיף הריסון איווחה של אקורד Gm11 על גיטרת הגיבסון שלו. 4 שנים לאחר “תאונת האולפן” הקודמת שפותחת את השיר I Feel Fine, מושלמת ה”תאונה” הנוכחית שתסגור את Long, Long, Long. 7 באוקטובר באולפן סשן ההקלטה באותו היום היה בין הממושכים בקריירת הביטלס כשהם מתחילים להקליט בערב ולמעשה מסיימים ב 7 בבוקר למחרת – כשטייק 67 מוכרז כטוב ביותר. הדד ליין לסיים את האלבום היה לוחץ ולכן לאחר 9 שעות הפסקה לשינה והתרעננות, חוזרת השלישיה לאולפן על מנת לסיים את השיר. אז מה הם עשו ב 8 לאוקטובר ? על גבי טייק 67 המוצלח מקליט ג’ורג’ עוד גיטרה אקוסטית כשהוא משתמש בקאפו (גשר שמורכב על גבי צוואר הגיטרה ומעלה את סולם הנגינה מבלי לשנות את תצורת האקורדים). הקאפו גורם ככל הנראה לצליל חורק צורמני ומתכתי, כנראה בצורה מכוונת, שדומה מעט לצליל הסיטאר. קולו של ג’ורג’ מוכפל ופול מוסיף גיטרת בס. נחשו מי מגיע לקראת סוף ההקלטות לאולפן ומאיץ בהם לסיים..? כן נכון ג’ון לנון. לנון מגיע לאולפן עם יוקו ומכריז: “מהר מהר, האור האדום כבר דולק, קדימה בואו נלך להקליט !” וכך מבלים הביטלס במרתון הקלטות נוסף שנמשך עד השעה 8 בבוקר שמניב את I’m So Tired ואת The Continuing Story Of Bungalow Bill. למחרת ב 9 באוקטובר, נעשים הטאצ’ים האחרונים לשיר: פול מוסיף קולות רקע וכריס תומאס פסנתר. מכיוון שהשיר הזה הוא אחד האהובים עליי בקטלוג של הביטלס, אני מרגיש זיקה אישית אליו ולכן הנה ביצוע שלי של השיר.