top of page

Ram – Paul Mccartney – חלק 2

עודכן: 1 בנוב׳ 2022

שלום חברים.

אחרי הפוסט הארוך משבוע שעבר שעסק רק בכל מה שסביב האלבום Ram, היום נגיע סוף סוף לאלבום, אבל רציתי לציין משהו לגבי הפוסטים על Ram. היה ברור לי שהאלבום ידרוש יותר מפוסט אחד, אבל כרגע נראה שהוא יארך על פני כמה פוסטים. הסיבה – זה האלבום האהוב עליי ביותר ויש בו כל כך הרבה יופי. בנוסף – יש בו קשר ישיר לביטלס וליחסים בינהם ואני לא מעוניין לוותר על זה. אם תצטרפו אלי, אני בטוח שבמידה ואתם לא מכירים את האלבום, תגלו פנינה נדירה ויפייפיה.

נתחיל.

אם באלבום הקודם ניסה פול לעמוד על הרגליים, באלבום הזה הוא מתנתק מכבלי הביטלס (לא שזה באמת יקרה אי פעם, אבל הוא לפחות מנסה) ובעיקר מכבלי חברו/שותפו/אהובו ג’ון לנון. האלבום מלא בכעס ובניגוד למקרטני של העבר או העתיד, הוא לא מנסה או לא מסוגל להסתיר את זה. זהו אלבום של השתלחות, לעיתים קרובות ילדותית. של ניסיון להראות שהוא יכול לבד. זה הצליח לו בגדול, כי מעבר לכעס והזעם, האלבום הזה מכיל קסם שמתרחש לעיתים נדירות במוסיקה, או באמנות כלשהי – הוא מרגיש כל כך משוחרר, כל כך לא מתאמץ או מחושב, כל כך טבעי ואמיתי, שאני לא מבין איך אפשר שלא להישבות בקסמו.

האלבום נפתח בשיר Too Many People. השיר עצמו נפתח עם הצהרה לג’ון – Piss off. אבל זה בכל זאת מקרטני, אז זה מצריך קצת עידון (כנראה העידון היחידי שתקבלו באלבום הזה) והוא מוסיף Cake.

השיר מתחיל בתיאור אנשים שאין להם את המזל שיש לאחרים. כמו לפול. או לג’ון.

Too many people going underground Too many reaching for a piece of cake Too many people pulled and pushed around Too many waiting for that lucky break

מי לא חיכה ל Lucky break שלו? זה שהחליט לוותר עליו. כלומר לנון.

That was your first mistake You took your lucky break and broke it in two Now what can be done for you? You broke it in two

מקרטני כבר לא בוכה על האובדן (או לפחות מנסה לשמור על הפאסון כלפי חוץ). אתה הפסדת חביבי. לקחת את הדבר הגדול הזה שהפך אותך לשונה מכל מי שמנסה ומנסה ושברת אותו. במקור הוא כתב Yoko took your lucky break and broke it in two. טוב שהוא שינה את זה. הוא בטח עשה את זה כדי לא לעצבן יותר מדי את לנון, אבל האמת היא שיוקו לא באמת קשורה לסיפור ולא אשמה. ג’ון עשה את הבחירה שלו (שהיתה הגיונית ביותר מבחינתו), ולגרור את יוקו לעניין היה ילדותי ולא הוגן.

השיר ממשיך עם עוד בית באותה רוח ועוד פזמון זהה. לאורך השיר עד כה הגיטרה האקוסטית שולטת והולכת ונכנסת לסוג של קריזה. היא אמנם מנגנת רק אקורדים, אבל היא מוכפלת שוב ושוב ובבית השני כבר נשמעת תוקפנית למדי.

לאחר הפזמון השני העניינים עולים מדרגה והגיטרה החשמלית של יו מקרקן לוקחת פיקוד. זה מתחיל בסולו חשמלי שלא היית מצפה לשמוע בשיר הפותח אלבום של מקרטני. כשמגיעים לבית השלישי העניינים כבר ממש סוערים. וכך גם המילים

Too many people preaching practices Don’t let them tell you what you want to be Too many people holding back This is crazy and, baby, it’s not like me

ג’ון היה משוכנע שהבית הזה מכוון אליו, והוא אכן צדק. לפול נמאס מהצדקנות וההטפות של ג’ון ויוקו. לנון התנגח בפול על גבי העיתון שהוא היה בוסי ואמר לכולם בשנים האחרונות של הביטלס מה לעשות? פול הרגיש לגמרי ההפך. ג’ון ויוקו מטיפים ומסבירים לך מה אתה רוצה להיות. אבל הוא לא כזה.

ואז מגיע הפזמון עם שינוי קל אך מהותי

That was your last mistake I find my love awake and waiting to be Now what can be done for you? She’s waiting for me

נדמה שפול אומר – אתה ויתרת על האהבה שלי? אז אני מצאתי מישהי שאוהבת אותי ומחכה לי. אתה תמשיך עם יוקו ונראה מה יהיה איתך. ילדותי? כואב? עצוב? נלעג? כל התשובות נכונות.

אנחנו מסיימים את השיר עם עוד סולו גיטרה תוקפני (באופן יחסי). השיר מסתיים באופן שמתאר את תוכנו בצורה מושלמת – בחוסר צורה מוסדרת. כי ככה ההווה של מקרטני נראה.


במשך השנים מקרטני טען שהאלבום מכיל מעט מאוד ביקורת שמכוונת אל לנון, וגם זה רק בשיר הפתיחה. אני מודה שאני לא יודע איך לפרש את השיר הבא שלא כביקורת ישירה. 3 Legs, השיר השני בצד הראשון של האלבום, הוא שיר עמוס מטאפורות והסתרות וכל פרשנות אחרת שלכם טובה בדיוק כשלי. בנוסף, טכנאי האלבום טען שהשיר נכתב בהשראת ציור של התר, בתו המאומצת של מקרטני. זה כמובן לא משנה את הפרשנות שלי, רק אולי מראה שכל מה שלנון עושה גם מקרטני רוצה. ואולי כמו ש”לוסי ברקיע היהלומים” הוא לא שיר על LSD, כך 3 Legs הוא לא שיר על הביטלס וג’ון. היו אתם השופטים.

השיר מתחיל כשפול צועד לו בגבעות סקוטלנד, ליד חוותו כשסוסו עימו ומחשבות/חרדות על אהבה בראשו. ואז מגיע כלב. זה הכלב שלו, אבל יש לו רק 3 רגליים ולכן הוא לא יכול לרוץ. האם הכלב שלו בעל 3 הרגליים הם חברי הביטלס הנותרים? האם הכלב שלו, או שלמעשה הוא שייך לכלב? האם הוא הרגל הרביעית שהכלב מסרב לשחרר, אבל שלא מוכנה ללכת יחד עם 3 הרגליים ולכן גורמת לו לצלוע? ואז זה הקטע שבא אחר כך –

When I thought, well, I thought When I thought you was my friend But you let me down, ho Put my heart around the bend

מעניין מי יכול להיות החבר המסתורי והמאכזב הזה. אולי זה ששר לאהובתו את Don’t Let Me Down בזמן שחברו מרגיש זנוח ונבגד?

השיר ממשיך במטאפורות המעורפלות שלו – עכשיו אנחנו עם זבוב. לרוב הזבובים (לפי פול. או התר) יש 3 רגליים, אבל לשלו יש 1. העניין עם זבוב הוא שבניגוד לכלב, יש לו גם כנפיים. ועכשיו מקרטני מעופף

Oh, when I fly, when I fly, when I fly When I fly above the clouds You can knock me down with a feather, yes, you could But you know it’s not allowed

הוא מרחף מעל חבריו ומעל כל התסבוכת של הביטלס. כשהוא מרחף הוא חופשי לגמרי. נכון, הם יכולים לנסות להפיל אותו (לא צריך הרבה, מספיקה נוצה או נאצה) עם כל הדווקא שהם עושים, אבל הוא לא יתן לזה לקרות. לראיה, באמצע העבודה על האלבום מוגשת הבקשה לפירוק השותפות של הלהקה לבית המשפט, כפי שכתבנו עליה בשבועות הקודמים.

אבל אז נשאר המשפט האחרון, שעליו פול חוזר שלוש פעמים –

My dog he got three legs, your dog he got none

מה זה אומר? אולי שהביטלס נשארו עבורו כשלושה אנשים שלא יכולים לעשות כלום בלעדיו, ולכן עבורם לא נשאר כלום? שהכלב שלהם עבר תאונה קשה יותר מהכלב שלו? ואולי זה באמת רק שיר על ציור?

לשיר זה נוצר קליפ פרומו שנערך על ידי ריי בנסון, שעבד עם פול גם על הסרט “מסע הקסם המסתורי”


דייויד ספינוזה סיפר על העבודה על השיר – “יש קטע אחד, חמוד מאוד, קטע בלוזי שנהנתי לעשות. קוראים לו 3 Legs. שנינו ניגנו על גיטרות אקוסטיות ולפעמים פול ניגן על פסנתר, אבל אף פעם לא על בס בזמן שהיינו שם. הוא הוסיף את הבס מאוחר יותר. זה היה מוזר, כי בס, תופים וגיטרה היה יכול להיות הרבה יותר נוח”. אולי זו עוד סיבה שספינוזה ומקרטני לא הסתדרו. יותר נוח מעולם לא היה הגורם המנחה ביצירת מוסיקה אצל מקרטני.

השיר השלישי בצד הראשון הוא Ram On.

בזמן שהסילבר ביטלס ליוו את ג’וני ג’נטל בשנת 1960, חברי הלהקה שינו את שם משפחתם לשמות מומצאים. פול סיפר באנתולוגיה “עכשיו היינו באמת מקצוענים (ב-1960), ויכולנו לעשות משהו שרצינו כבר הרבה זמן, וזה לשנות את השמות שלנו לשמות במה אמיתיים. אני הפכתי לפול ראמון, כי חשבתי שזה נשמע אקזוטי. אני זוכר את הנערות הסקוטיות אומרות ‘זה השם האמיתי שלך? זה נהדר’. ‘זה צרפתי. ראמון. רא-מון, ככה מבטאים את זה'”.

הוא חזר לשם הזה כשהשתתף בהקלטה של סטיב מילר בנד ב-1969 וככה הופיע בקרדיטים על העטיפה. זו היתה הקלטה שאליה הגיע בעקבות פיצוץ עם חבריו ללהקה על רקע סירובו לחתום על החוזה עם קליין. הם עזבו את האולפן בכעס והוא התגלגל לאולפן בו סטיב מילר הקליט. בסופו של דבר ניגן בהקלטה תופים ובס והשתתף בקולות רקע. שם השיר, My Dark Hour, התאים לו והקרדיט כפול ראמון אולי היה נסיון שלו לחזור לתקופות פשוטות וטובות יותר.


נחזור ל-Ram On. זה שיר שכל כולו מקרטני, ולא רק בגלל שהוא מנגן על כל הכלים, אלא כי הוא מהווה תמצית של האהבה של מקרטני ליצירת מוסיקה בדרך שלו. השיר מתחיל בפתיחה מטעה, עם פסנתר שלקוח בכלל מסשן אחר ואז עובר למקרטני והטכנאי של האלבום, אייריק וונגברג ומשם ליוקליילי שמוביל את השיר.

פול סיפר: “‘Ram On’ הוא קטע קטן ומקסים על יוקליילי, כי נהגתי לקחת אותו איתי לכל מקום במוניות ברחבי ניו יורק כדי שתמיד אהיה עם מוסיקה. הם בטח חשבו שאני פריק, נהגי המוניות האלה”

שכבה אחר שכבה מצרף פול פסנתר חשמלי, נקישות רגליים, כלי הקשה (שבעיני נשמעים כפעימות לב כשהם נכנסים) וקולות רקע מופלאים שלו ושל לינדה. העיבוד הזה מחזק את השיר – שכולו חזרה על קטע קצר, כמו מנטרה Ram on Give your heart to somebody soon Right away, right away

קשה שלא לקרוא את זה כשיר נחמה ועידוד עצמי, כי מה זה Ram On אם לא Ramon, פנייה שלו לעצמו להתעודד, לשכוח את כל הרעש מסביב, להתמסר לאהבה ולמוסיקה ולהמשיך. והוא חוזר על המנטרה הזו בזמן שהשכבות המוסיקליות נבנות סביבה וזה כל כך יפה, וכל כך פשוט, וכל כך מורכב, וכל כך מקרטני.

דיקסון ואן וינקל, שלמרות שמו הוא אינו סופר נבל אלא עוזר הטכנאי באלבום, מספר למה אנחנו בעצם שומעים את נקישות הרגל של פול: “יום אחד פול עמד ופרט על היוקליילי, נד מצד לצד, שר ‘Ram on’. רצתי לאולפן ושמתי מיקרופון אחד על היוקליילי, אחד כיוונתי לפנים שלו ושניים לכיוון הרגליים שלו. הנקישות שאתם שומעים הם מהמיקרופונים של הרגליים.


וזה המקום לספר למי שעדיין לא יודע, שהלהקה “הראמונס” נקראת כך על שם שם הבמה של מקרטני.

קולות הרקע המקסימים של Ram On מכינים את הבמה ל-Dear Boy, אחד משני השיאים של האלבום, בעיני, אם כי באלבום עם כל כך הרבה שיאים זה לא באמת חשוב.

השיר Dear Boy היה השיר האחרון שהוקלט לאלבום. השיר הצריך עבודה מורכבת ופול, על אף היכולות המדהימות שצבר בתחום עבודת האולפן עם הביטלס, החליט לשתף פעולה כדי להקל על עצמו. זה היה בדיוק אחרי שחזר מדיונים בבית המשפט באנגליה והוא היה מותש לגמרי. בנוסף, הוא לא הצליח להחליט איזה מ-20 השירים שכבר הוקלטו יהיו אלה שיכנסו לאלבום ונדמה היה שהוא במצב של חוסר אונים.

ג’ון איסטמן, עורך הדין של פול, אבל יותר חשוב מזה, אח של לינדה, סיפר: “ניסיתי ליצור שיתוף פעולה בינו לבין ג’ים גוורסיו, שהפיק וניהל את הלקוח הגדול הראשון שלי בתחום המוסיקה, שיקאגו, ובדיוק זכה בגראמי על העבודה שלו עם ‘דם, יזע ודמעות’. ג’ים היה כל כך נלהב לעבוד עם פול שהוא דחה את ירח הדבש שלו”.

הרעיון היה שיחד יקליטו את Dear Boy ויצרו רצף של שירים לאלבום. פול דרש מג’ים להגיע לאולפן כל יום בשעה 10 בבוקר על מנת שיוכלו להתחיל להקליט, אבל הוא עצמו לא הגיע בשעה הזו. במקרה הטוב הוא הגיע בצהריים. אז הוא עישן ג’ויינט והחל בג’אם. ג’ים ניסה להכניס משמעת בימי ההקלטה אבל לא יכול היה באמת לשלוט בפול. הוא סיפר: “פול הוא לא אמן שאתה יכול לכוון או לגרום לו לשתף פעולה איתך. אתה צריך לתמוך ברעיונות שלו”.

אחרי כמה שבועות, כשהאלבום לא מתקרב לסיום, ג’ים נתן לפול רשימת שירים שהוא חושב שצריכה להיות באלבום ואמר לו שהטכנאים יוכלו לעשות את מה שצריך עוד להעשות ושהוא צריך לעזוב. “אני חושב שהוא נפגע. אמרתי לו ‘לא, לא, זה לא אישי, פול, אתה לא צריך אותי. אני לא יכול לבוא לפה כל יום. אנחנו חייבים לסיים… יש לי עוד התחייבויות… לעזאזל, ויתרתי על ירח הדבש שלי בשביל זה!”

ג’ון, כמובן, חשב שהשיר נכתב עליו. פול טען שזה בכלל שיר אוטוביוגרפי עליו ועל לינדה, ועל בעלה לשעבר. שניהם צודקים כמובן.

I guess you never knew, dear boy What you had found I guess you never knew, dear boy That she was just the cutest thing around I guess you never knew What you had found, dear boy

I guess you never saw, dear boy That love was there And maybe when you look too hard, dear boy You never do become aware I guess you never did Become aware, dear boy

When I stepped in My heart was down and out But her love came through And brought me around Got me up and about

I hope you never know, dear boy How much you missed And even when you fall in love, dear boy It won’t be half as good as this I hope you never know how much you missed Dear boy, how much you missed, dear boy

באופן מודע, פול כנראה כתב את השיר על בעלה הראשון של לינדה, ג’וזף מלווין סי ג’וניור. הם נישאו ב-1962 והתגרשו ב-1965, והוא היה אביה הביולוגי של התר, אותה אימץ פול לבתו באופן רשמי. בשיר פול מסביר לג’וזף איך הוא פספס את לינדה כשויתר עליה. אבל קשה שלא לקרוא את השיר כשיר על לנון, שויתר על מקרטני.

נכון, השיר כתוב כמישהו שמוותר על אשה, אבל כל האלבום הזה מלא בהסתרות ומטאפורות, וסיפור האהבה בין לנון ומקרטני יכול להתגשם בשיר באופנים רבים. בואו נביט בזה באופן הבא –

לנון לא הבין עד כמה הוא בר מזל על שזכה במקרטני ולא ראה את האהבה הרבה של מקרטני אליו. הוא ויתר עליו עבור יוקו. פול, כשליבו מעוך, מצא את אהבתה של לינדה שהחזירה אותו לחיים.

מה שגורם לי בעיקר לחשוב שהשיר מדבר על לנון ומקרטני הוא הבית האחרון. זה בית נקמני מדי בשביל להיכתב על בעלה לשעבר של לינדה, שלפול לא היה שום דבר רע כלפיו. תקראו את הבית האחרון – גם כשתתאהב, זה לא יהיה אפילו חצי ממה שיש לנו, אבל אולי הוא מתכוון ממה שהיה לנו, לי ולך? יש פה יותר מדי נסיון להכניס לאהוב לשעבר אצבע לעין. אני מקווה שלא תדע כמה הפסדת, ילד יקר, כמה הפסדת. אני מבין למה ג’ון חשב שזה עליו. גם אני חושב ככה.

השיר הזה הוא מלאכת מחשבת של סאונד. קולות הרקע, שללא ספק חייבים לבריאן וילסון תודה, מהפנטים. הרבה פעמים אתה שוכח שיש גם שירת סולו מרוב שהם יפים. הם גם מאוד חזקים במיקס במכוון. במעבר בין הבתים משתמש פול בטריק שהשתמש בו בפתיחת While my guitar gently weeps – נגינת תו אחד על הפסנתר באופן רציף. פה מצטרפת אליו גיטרה שמנגנת איתו את אותו התו. הסאונד המיוחד של הגיטרה הושג על ידי כך שפול השתמש בסליידר למיתרי הגיטרה ודני סוייל הקיש על המיתרים עם מקלות התופים שלו. גם התופים עצמם הוקלטו באופן מיוחד בשני שלבים, בראשון הוקלטו רק הטום טומס והמצילות ובשני הבס והסנר. זה הקשה על סוייל, אבל הביא תוצאות מופלאות בסאונד והביאו לשיר שאני מסוגל לשמוע שוב ושוב בלופ אינסופי. ככה נשמעת שלמות.


זהו להיום חברים. מקווה שנהנתם.

5 צפיות0 תגובות
bottom of page