top of page

הביטלס מ א’ ועד ת’ – ספרו החדש של פיטר אשר

עודכן: 9 באפר׳ 2023

בעולם הישן, אז מזמן עוד לפני הקורנה בתחילת פברואר האחרון, ביליתי בברלין עם משפחתי ואחד הדברים שאני אוהב לעשות הוא לשבץ חנויות תקליטים וספרים במסלולי הטיול העירוניים.

עטיפת הספר

באחת מהחנויות נתקלתי בספרו החדש של פיטר אשר שיצא ב 2019 וממש התרגשתי. לא בגלל שהוא סופר ביטלס גדול (גם הוא מעיד על עצמו שיש היסטוריונים טובים ממנו לספר את סיפור הביטלס), אלא בגלל שהוא שהה עם מקרטני בשנים המעצבות שלו והיה עד לניסים ונפלאות שקרו שם למעלה בעליית הגג של משפחת אשר. זה נראה לי בעל ערך שלא יסולא בפז. הספר בנוי בקונספט מעט מרגיז שנע על אותיות האלפבית ובכל אות נזכר פיטר בדברים שקשורים בביטלס ובאותה אות, אבל בין לבין עולים לו סיפורים מעניינים שרק הוא מהזווית האישית שלו יכול לספר. היום הבאתי חלק מההקדמה המרגשת לספר שכתב פיטר כשהוא מתאר בה את המפגש עם פול שהוביל לסינגל הראשון של הצמד פיטר וגורדון.

אליך פיטר.

פול (שר): please lock me away”” ג’ון: “כן, בסדר. סוף השיר”. -השיחה ששינתה את חיי.

גדלתי בבית מוסיקלי, אז בכמה מובנים זה לא מפתיע שנמשכתי לעולם המוסיקה וההקלטות. אבי היה פסנתרן חובב וחובב מסור של גילברט וסאליבן [שותפים מוסיקלים מהתקופה הוויקטוריאנית] כמו גם של פיסיקאים מכובדים, ואמי הייתה פרופסור לאבוב באקדמיה המלכותית למוסיקה; היא ניגנה בתזמורות שונות ולימדה שיעורי אבוב בבית גם כן. כשאחותי ואני התבגרנו, תמיד הייתה מוסיקה בבית ברחוב ווימפול 57 בפינת רחוב ניו קוונדיש במרכז לונדון. כשהייתי בן 14 או 15, היו לי לא רק שיעורי פסנתר, אלא גם הדרכה על האבוב ועל הקונטרבס, אבל העצלנות שלי לגבי תרגול מנעה ממני להשיג מיומנות למרות האהבה הגדולה שלי למוסיקה עצמה. אהבתי את המוסיקה של ההורים שלי – אני עדיין מאד שמח להאזין קונצ’רטו לאבוב של קורלי או לאופרה של גילברט וסאליבן, אבל התשוקה שלי הפכה לכל המוסיקה הלא קלאסית שהאזנתי לה ממקורות אמריקאים. אהבתי את הביבופ של צ’ארלי פארקר ובני דורו ואת הג’אז המודרני מכל סוגיו ויש לי אוסף תקליטים נרחב של הז’אנר הזה. אהבתי את מוסיקת הפולק של וודי גאת’רי, סיסקו יוסטון, לד בלי, סוני טרי ובראוני מקגי ועוד והלכתי לחנות התקליטים Dobell ברחוב צ’ארינג קרוס רואד כדי לקנות את מה שהיום אני מבין שהיו בוטלגים של המוסיקה הנהדרת הזו. ואהבתי R&B ובלוז. הסקרנות שלי לגבי אמריקה עצמה (ארץ מופלאה של שפע מנקודת המבט שלנו, גם מהפן החומרי וגם מהפן האומנותי) השתוותה רק לאהבתי למוסיקה שלה. אז קניתי לעצמי את הגיטרה הראשונה שלי ולמדתי כמה אקורדים.

פגשתי את החבר שלי גורדון וולטר בבית הספר ווסטמיניסטר בלונדון – והוא אהב בערך את אותה המוסיקה והכיר עוד כמה אקורדים שלא הכרתי. התחלנו לשיר יחדיו, לנגן בפאבים ומועדונים ובתי קפה, וקראנו לעצמנו (זה נשמע מוזר עכשיו) “גורדון ופיטר”. בסופו של דבר השגנו הופעה מהודרת במועדון שנקרא Pickwick. ובזמן שניגנו שם לילה אחד, אדם עם חליפה מבריקה מאוד ניגש אלינו והציג את עצמו כנורמן ניוול, מנהל A&R מחברת EMI, והוא שאל אותנו אם נסכים להגיע ולעשות אודישן באולפני EMI באבי רואד שבסיינט ג’ון ווד בלונדון. היינו נרגשים למוות, כמו שאפשר לדמיין. הגענו לשם כמה ימים אחר כך, הקלטנו כמה שירים והמתנו לתוצאות. למזלנו ושמחתנו הם הציעו לנו חוזה הקלטות. חתמנו כמובן.

נורמן אמר לנו שהוא הזמין כמה נגני אולפן ושריין את אולפן מספר 2 לעוד כחודש, והחל לדבר על אילו שירים נקליט. הוא בחר כמה שירים ממה שביצענו במועדון ודיבר על כמה כותבי שירים. אבל הוא גם אמר “תראו, אם אתם מכירים עוד שירים טובים שיתאימו עבור התקליט, תודיעו לי. אנחנו מעוניינים בשירים חדשים יחד עם אלו שאתם כבר מבצעים. אהה ודרך אגב, אנחנו משנים לכם את השם ל “פיטר וגורדון” כי אנחנו חושבים שזה נשמע טוב יותר“. מי אני שאתלונן?

נורמן ניוול

ומכאן זוהי המקריות ששיחקה תפקיד בסיפור שלנו. היו לי באותה תקופה (ואני שמח לומר שעדיין יש לי) , 2 אחיות יפהפיות, ג’יין וקלייר. אחותי ג’יין שהייתה צעירה ממני בשנתיים וגדולה בשנתיים מקלייר, כבר הייתה שחקנית דיי מצליחה בבריטניה, מוכרת ומעורכת עד לימינו אנו. ובקונטקסט הזה, כסלבריטי שאוהבת מוסיקה שהיא הייתה, היא בקשה ממני לבוא ולראות להקה חדשה שכל הבחורות צרחו בגללה. להקה שרק הגיעה מליברפול והיה לה להיט ראשון. המגזין Radio Time שאל את ג’יין אם היא תוכל להגיע להופעה שלהם בלונדון ולכתוב סקירה ולראות אם היא תוכל להבין על מה כל המהומה סביבם. היא שמחה לעשות זאת היא אף פעם לא ראתה את הביטלס אבל קראה הרבה עליהם כמו כולנו. ג’יין התרשמה עמוקות – היא חשבה שהמוסיקה הייתה פנטסטית וכשהיא פגשה את כולם אחר כך, היא חשבה שהם מקסימים, שנונים ו’קולים’ והיא אהבה אותם מאוד. הם חיבבו אותה גם כן ואחד מהם חיבב אותה במיוחד והזמין אותה לצאת אתו. ככה זה הסתיים כשהיא יצאה עם פול מקרטני במשך כמה שנים. אחת מתופעות הלוואי של זה היא שפול נהג להסתובב אצלנו בבית כל הזמן.

פיטר עם פול ומרי הופקין

בסופו של דבר, ההורים שלנו כמו ריחמו עליו והציעו לו את חדר האורחים במעלה הבית, צמוד לחדר השינה שלי. אז פול עבר אלינו בסופו של דבר ושנינו חלקנו את הקומה העליונה במשך כמה שנתיים. בתקופה הזו הייתי בר מזל כדי לשמוע שירים שהוא כתב ואחד מהם היה A World Without Love. שמעתי אותו במקטעים, ואמרתי לפול שחשבתי שהוא נשמע ממש טוב. הוא הסביר לי שהביטלס לא הולכים להקליט אותו. הוא לא ממש התאים להם (גיליתי מאוחר יותר שג’ון לא אהב את שורת הפתיחה please lock me away). השיר כמעט הגיע לערימת הדחויים או לפחות לאלו שממתינים לתורם להקלטה ובנוסף הוא גם לא היה גמור. הוא כתב כמה בתים אבל ללא ברידג’. כשנורמן ניוול שאל אם אני מכיר שירים אחרים עבור התקליט חשבתי ‘אולי אני מכיר’. חזרתי אל פול באותו הערב ואמרתי “תראה יש לנו חוזה הקלטות עכשיו ואנחנו מחפשים שירים. האם השיר ההוא World without love עדיין סוג של שיר יתום?” הוא ענה: “כן, אנחנו לא הולכים להקליט אותו”. אמרתי: “אנחנו יכולים להקליט אותו אם נגיע לגרסה שנשמעת טוב? כי יש לנו יום באולפן ואנחנו ממש מתרגשים”. פול ענה: “כן תוכל” והוא כתב בחינניות את האקורדים והמילים עבורי וגם הקליט דמו קטן כדי שלא נהרוס את השיר כשנקליט (עדיין יש לי את הדמו). פול הקליט את הדמו במכונת סלילי הקלטה בחדר השינה שלי באותו היום בסוף 1963.


גורדון ואני עבדנו על גרסה משלנו לשיר החדש שאהבנו אבל עדיין זה לא היה גמור. כשהתאריך של סשן ההקלטה הלך והתקרב, נדנדתי לפול לגבי הברידג’ החסר. בסופו של דבר הוא הלך לחדר השינה עם הגיטרה ל 8 דקות מקוממות וחזר עם קטע חדש שהתאים בצורה מושלמת.

התקדמנו והקלטנו את השיר ב 21 בינואר 1964 יחד עם עוד 4-5 שירים אחרים ובסוף הסשן לא הייתה שאלה במוחו של אף אחד ש a world without love הולך להיות הסינגל הראשון שלנו. הוא יצא כחודש אחר כך, שזה מהר מאוד והגיע למקום הראשון בבריטניה ובכל אירופה ולבסוף לשמחתנו גם באמריקה, מה שהיה ממש משמעותי עבורנו. גורדון ואני וכל החברים שלנו הערצנו את המוסיקה האמריקאית, הערצנו את אמריקה. לכן היום שבו קיבלנו טלפון שאמר “אתם במקום הראשון בבילובורד באמריקה” זה יום שאזכור לעד ואחד ששינה לי את החיים. שם התחלתי את הקריירה שלי בעסקי המוסיקה.


עם הזמן, עברתי מלהיות אמן מופיע להפקה והתבקשתי להיות ראש ה A&R הראשון של חברת אפל תקליטים, שם עבדתי עם כל ארבעת הביטלס בגילוי אמנים חדשים והקלטת המוסיקה שלהם.

פיטר על חלק מהביטלס וג’ורג’ מרטין

בערך בזמן הזה פגשתי כותב שירים ומבצע בשם ג’יימס טיילור והחתמתי אותו על חוזה ההקלטות הראשון שלו וכשחברת אפל (והביטלס כלהקה) החלה להתפרק בסוף שנות ה 60, ג’יימס ואני החלטנו לעזוב את אפל. ג’יימס חזר הביתה ואני עברתי לקליפורניה, שם הפכתי למנהל ולמפיק שלו ובמהלך המסלול של הקריירה שלי עבדתי עם הרבה אמנים אחרים כולל לינדה רונסטד, שר, דיאנה רוס, ניל דיאמונד, ג’וני מיטשל, רובין ווילייאמס וסטיב מרטין.

פיטר עם ג’יימס טיילור

ב 2017 התחלתי לשדר תכנית רדיו בערוץ הביטלס ב SiriusXM שנקרא From Me To You, שם סובבתי תקליטים וסיפרתי סיפורים על הניסיון שלי בעסקי המוסיקה, כולם עם קשר כלשהו לביטלס כמובן. מאזינים שלחו לי אימיילים וקיבלתי הרבה שאלות מעניינות ותגובות יחד עם שאלות מפורטות כמו “מה ג’ון התכוון במילים האלו?” או “מה התפקיד של סולואי הגיטרה?” ולא ידעתי את התשובות! ישנם אנשים שהם מומחי ביטלס רציניים ומלומדים שכתבו ספרים ענקיים עם אינדקסים ענקיים ואני לא אחד מהאנשים הללו. אני מציע את ההסתכלות הפרטית שלי על המוסיקה והזיכרונות מהזמן שבו הייתי בר מזל להיות בסביבה ולהיות חלק מאירועים כל כך מעניינים ולבלות זמן עם אנשים יוצאי דופן.

לאחר כמה חודשים של קפיצה מנושא לנושא, היה לי רעיון איך לארגן את הכל. החלטתי לצאת לדרך לפרויקט חדש, דרך חדשה ופרוטוקול חדש – משהו שונה, משהו שחשבתי שיהיה קול. זה נשמע משעמם כשמסבירים על כך אבל אני חושב שתסכימו איתי שזה יכול להוביל לכיוונים מעניינים. החלטתי להשתמש באלפבית כדי להסתכל בדרך אחרת על הביטלס – המוסיקה שלהם, ההיסטוריה שלהם, ההשפעות שלהם והמורשת שלהם.

9 צפיות0 תגובות
bottom of page