בפוסט הקודם עצרתי בסיום העבודה על האלבום Back to the egg. עבודה שהתפרסה על כמה לוקיישנים – החווה בסקוטלנד, טירת ליים, אולפני אבי רואד ואולפני ה’רפליקה’ שבנה פול במרתף משרדי MPL.בהשלמת העבודה על Goodnight Tonight, שיר שפול החל לעבוד עליו לבדו שנה קודם לכן בינואר 1978, הקליטו ווינגז שיר נוסף ששימש בסופו של דבר עבור הביסייד של Goodnight Tonight. השיר נקרא Daytime Nighttime Suffering והוא דוגמא מצוינת וסמלית לטעמי להלך הרוח ולמיצובו של מקרטני בהרכב. למרות המאמצים מצדו לייצר דמוקרטיה (לא מוצלחת לטעמי), ברור היה לכולם במי נגעה יד אלוהים ומי מתווה את הטון. במאמצי דמוקרטיה אחרונים הוא ניסה לאתגר את כל חברי הלהקה לכתוב שיר בסוף השבוע. השיר המוצלח ביותר, הכריז פול, ייכנס אולי אפילו לאלבום החדש ‘בחזרה לביצה’ שהיה בעבודה מתקדמת לקראת שחרורו. כך סיפר סטיב הולי המתופף: “כל אחד הלך הביתה וכתב שיר. אני לא ממש זוכר מה אני כתבתי. הגענו וניגנו את מיטב החומר שכתבנו בסופ”ש, אחד אחרי השני ואז פול אמר: ‘אני כתבתי את זה’ וניגן את Daytime Nighttime Suffering“. זה קל להבין מי זכה בתחרות’.
במאי 1979, לאחר צאת ‘בחזרה לביצה‘, חזרו חברי ווינגז לטירת ליים כדי לצלם כמה קטעי וידאו עבור הסינגלים באלבום. הם ניצלו את הזמן להקליט קטע נוסף בשם robber’s ball. מדוע זה חשוב? הקטע מבליט מאוד את הסאונד האדג’י-סינטיסייזרי שמזכיר מעט את temporary secretary. במשך שלושה אלבומים פול רק רפרף על הסינתיסייזרים ובקטע המוזר הזה הוא עשה צעד אחד שלם קדימה שהראה על רצון עז להעמיק עוד. הקטע היה מיועד להיכנס לפרויקט Cold Cuts שנהגה ב 1975, אליו רצה מקרטני להכניס קטעים אזוטריים ו’אאוטייקים’ שלא ראו אור. הוא חזר מדי פעם לרעיון, אבל אנחנו נותרנו רק עם אוויר דק.
מה כתב מגזין הרולינג סטון על ‘בחזרה לביצה‘? “פול מקרטני מבצע פלגיאט [גניבה מוסיקלית] מעצמו כבר שנים ונגמרו לו כבר הרעיונות הממוחזרים”. מילים קשות, אין ספק. קשה לי לדעת אם לביקורות כזו מעליבה של מגזין מוסיקה נחשב הייתה השפעה על התוויית הדרך לדבר הבא שמקרטני תכנן, אבל בראשו החל להבשיל הרעיון לעשות משהו אחר. בחודשים יוני ויולי 1979, הוא הסתגר בחווה בסקוטלנד והקליט לבדו כ 19(!) שירים. “לא ניסיתי לעשות אלבום. זה היה עבור סיפוקי האישי“. הקטעים שהוקלטו בחווה היו ברובם משולבי ומאותגרי סינתיסייזרים או אפקטי קלידים שונים אחרים. “אנשים שמעו את מה שעשיתי ואמרו – ‘אז זה האלבום הבא שלך!’, אז הלכתי והתעמקתי בניסיון לעשות אלבום“. באשר לסינתיסייזרים, הסביר מקרטני את התלהבותו: “סינתיסייזרים הם דבר מדהים. במקום לבלות שעות בלתזמר כלי מיתר, אתה יושב עם עצמך על המכונה ומקבל סאונד דיי דומה“. מה הכוונה בסינתיסייזרים וקלידים? בחווה בסקוטלנד היה למקרטני ארסנל שיכל להספיק כדי להקים צבא קטן: מיני מוג סינתיסייזר, מלוטרון, רולאנד ג’ופיטר 4, ימאהה cs80 ועוד סינתיסייזר של ARP.
תהליך העבודה על השירים הללו מאוד דומה למה שסיפר על זה של ‘מקרטני 3′. בכל יום הוא הגיע לאולפן והתחיל לעבוד על שיר. מהיסודות ועד לגג. הניח את טראק התופים הבסיסי בעזרת עם תופים או מכונת תופים והחל להוסיף שכבות. הטכנאי אדי קליין קיבל יום אחד שיחת טלפון ובה פול דן אתו בפרויקט שהוא רצה לממש. “פול הסביר לי שהוא רוצה לחזור לעשות כמה הקלטות בדרך בה הוא עבד באלבום ‘מקרטני’. פשוט לחבר מיקרופונים ישירות למכונת ההקלטה ולעקוף את הקונסולה. לא הכרתי אף אחד שהקליט ככה. הציוד שהייתי צריך לספק היה בסיסי ביותר, מכונת הקלטה עם 16 ערוצים וזהו. האמת שכמעט ולא ראיתי את פול. הוא באמת הקליט בעצמו“.
הקטע הראשון שהחל מקרטני לעבוד עליו בשיטה הזו היה קטע אינסטרומנטלי. על ‘פרונט פארלור’ – ‘הטרקלין הקדמי’. הוא החל לעבוד כשאת התופים הוא הניח במטבח על מנת לקבל צליל אקוסטי וכך הוא הקליט את טראק הבסיס. “הקלטתי את הקטע הזה ראשון, והעבודה נעשתה בטרקלין הקדמי של בית החווה הישן שהיה ריק באותו הזמן. הבאתי את מכונת ההקלטה לשם והשתמשתי במטבח כ’תא אקו’ “. עם הסינתיסייזרים, ניסה פול לייצר סאונד אווירה מוזר ככל האפשר. הנה הקטע בגרסתו המלאה לפני שקוצץ עבור האלבום.
אחיו התאום הלא זהה, Frozen Japs הוקלט מיד אחריו, שוב באותה השיטה רק שהפעם סאונד הסינתיסייזרים נשמע מעט יותר אוריינטלי והתכתב בין היתר עם דברים שעשו הטוקינג הדס ובואי. סאונד המזרח היפני התקשר ככל הנראה לעובדה שבינואר 1980 נקבע סיבוב הופעות ללהקה ביפן. זה ריגש אותו מאוד. הפעם האחרונה בה הוא היה שם הייתה ב 1966 עם הביטלס. שנים הוא סורב לוויזה על ידי השלטונות ביפן עכב תקריות סמים שונות בעולם, עכשיו סוף סוף הגיע הרגע הגדול. השם הראשון עליו חשב מקרטני עבור הקטע היה ‘הר פוג’י הקפוא והקריסטלי’. לאחר תקרית יפן המפורסמת (שעליה נדון בסוף), תפס השם משמעות אחרת, אבל ככל שאני מבין אין לה קשר לא בשם ולא בתוכן. הנה שוב הקטע לפני שקוצץ.
שני הקטעים שובצו באלבום והם כמעט באותו האורך. אני מודה שהשיבוץ הזה שלהם בצד ב’ של האלבום מתכתב לי מאוד עם ‘לואו’ של בואי ולא אתפלא אם מקרטני ניסה באופן זה או לייצר משהו דומה עבור האלבום. אצל בואי זה היה הרבה יותר מוצלח, מצד שני היה לו את בריאן אינו ומקרטני עשה זאת לבדו.
מקרטני יצר קטעים אינסטרומנטליים וראה כי טוב. הקטע הבא שאמור היה להיות עוד אינסטרומנטלי היה Summer’s Day Song. הפעם העבודה נשענה על מכונת תופים בלבד כשהתמה המרכזית הייתה לנסות ולייצר מעיין תזמור. הרי הוא אמר שזה היתרון הגדול בסינתיסייזרים וצריך לפחות קטע אחד שיוכיח זאת. זה היופי של הקטע הזה. אין בו הרבה ליריקה, אבל יש שכבות של סינתיסייזרים וקלידים שמנגנים בהרמוניה שמימית לעיתים קלאסית, יחד עם המלוטרון שהפיק צליל דמוי חלילים (מאוד מזכיר את אותו אפקט שפותח את ‘סטרוברי פילדס‘) כשמאחור, רחוק רחוק, ישנו קצב פועם על גבול הדהוי והלא קיים. קטע נהדר. הזכרתי את בואי ואינו, אם תאזינו לקטע של אינו שנקרא Spider And I מהאלבום Before and After Science שיצא בסוף 1977, תשמעו את ההשראה שנחתה על Summer’s Day Song. את הקולות הקליט פול מאוחר יותר, באולפני ה’רפליקה’ בלונדון כשהוא הגיע למסקנה שהקטע הזה מצריך מילים. בגל זאת הנה הקטע בגרסתו האינסטרומנטלית.
בשיטה הזו נוצרו כמה וכמה קטעים שלא נכנסו לאלבום בסופו של דבר. בניהם You Know Ill Get You Babe, All Your Horseriders שהוא הקדיש ללינדה חובבת הרכיבה. הרעיון המרכזי היה לייצר בעזרת סינתיסייזרים את צלילת נקישת פרסות הסוסים בעת הרכיבה. כל הקטעים האלו ראו אור בגרסת הארכיב קולקשן והם באמת הארד קור ניסיוניות והארד קור ביזאר. קטעים שאני לא מאמין בשום פנים ואופן שהקהל היה מגיב אליהם באופן חיובי, זאת אומרת יותר חיובי מאשר הוא הגיב גם כך לאלבום. אני מודה ומתוודה שליבי נחמץ מהעובדה שמקרטני לא הלך עם הסאונד של האלבום עד הסוף. זה היה יכול להיות אלבום סינתיסייזרים במלוא מובן המילה והקטעים שנשארו בחוץ יעידו על כך שזה יכל להיות ביזארי ונפלא.
אחת התמונות שאני הכי אוהב בעולם. פול ובנו הפעוט ג’יימס במהלך ההקלטות לאלבום
קטע אחר נפלא שכן נכנס לאלבום, נכתב לאחר שמקרטני דמיין כיצד הוא כותב מכתב לסוכנות גיוס, על מנת שתספק לו מזכירה זמנית. המכתב היה ממוען למר אלפרד מארקס מנהל סוכנות גיוס לונדונית. זה נפלא בעיניי אוהב שהסינתיסייזרים מסמלצים את הקליקים על מכונת הכתיבה. אפשר ממש לדמיין בראש את פול יושב על המכונה ומדפיס את המכתב. באותו אופן אפשר לדמיין איך הוא ניגן על הסינתיסייזר, כאילו שהוא מדפיס מכתב על מכונת הכתיבה. התוצאה מהממת בעיניי. זה אחד הקטעים הכי מאתגרים, ניסיוניים ושונים שעשה מקרטני בקריירה שלו. הצורה הרובוטית בה הוא שר נפלאה בעיניי וכשמגיע קטע הדיבור בו הוא נוטש את הרובוטיות והופך לאדם רגיש שאומר: “אני יודע כמה זה קשה לנערות צעירות בימים כאלה להישאר על המסלול הנכון“, זה מצמרר ויוצא מגדר הרגיל. הנה קטע נדיר מתוך הופעה בפילדלפיה שבה ביצע פול את השיר.
עד עכשיו היינו נסיוניים מאוד, סינתיסייזר אוריינטד אול דה ויי, אבל הגיע הזמן לשחרר מעט ולחזור למקורות. ב’און דה וויי’ מקרטני עושה פאוזה על מנת לחוות קצת כיף של פעם. השיטה לא השתנתה. קודם מונח טראק התופים היפהפה. יום קודם לכן הוא צפה בתכנית על נגן הבלוז האגדי אלכסיס קורנר (שהשפיע מאוד על הסטונז ועל עוד לא מעט הרכבים בריטיים) והוא חשב לעצמו שזו מוסיקה שהוא ממש אוהב וממש רוצה לעשות. על גבי טראק התופים הוא הקליט באופן מסורתי למדיי ,לפחות ביחס לאלבום, בס, גיטרה שמנגנת בלוז מאוד בסיסי ואת קולו מפוצץ האקו.
קטע סינתיסייזרים נוסף שהקליט ולא נכנס לאלבום היה Mr. H Atom שהשתייך למשפחת הביזאר הניסיוני אבל שווה ציון מכיוון שהוא היחיד בו אפשר לשמוע את קולה של לינדה. עוד קטע ניסיוני מאוד היה bogey wobble ואם חשבתם ש’מזכירה זמנית’ הוא משהו מרחיק לכת, האזינו לקטע הסינתים בו ותבינו שמקרטני היה מאוד עדין אתנו במה שהכניס לאלבום.
ביום הכי חם ביולי בחווה ייצר פול עוד קטע אינסטרומנטלי. לאחר כמה ימים הוא החליט להקליט עבורו קולות והקטע סיים בסופו של דבר כסינגל עבור כריסטמס 1979. אדם אחד, מקרטני שמו, הכניס אליו אפקטי סינתיסייזרים מוזרים, אפקט קלידים רך לאורך כל הקטע, מלוטרון שכוונן לאפקט סקסופון ואותו תוכלו לשמוע בסולו יפה וביזארי לקראת סופו, גיטרה, תופים, וקולות. נשמע שהיה לו ‘וונדרפול כריסטמס טיים’. הנה הקטע בגרסה המלאה.
הקטע הבא שהקליט הושתת שוב על השיטה המוכרת. תופים, עליהם הקליט בס ותוספות מוזרות עד כמה שאפשר. ההתלהבות של מקרטני שאפשר להפיק את הכל לבד ולהגיע לתוצאה שיש בה מקסם שווא של המון כלים והמון נגנים, באה לביטוי ביתר שאת בקטע ‘דארק-רום’. סינתיסייזרים שמייצרים קולות גבוהים שמזכירות ציוץ ציפורים, תופי מאראקס, גיטרה חשמלית וקולות – זה בהחלט קטע שמדגיש את עבודת הקולות שלו. שירה מונוטונית יחסית מצד אחד ומצד שני קולות פלצטו מוזרים ועוד כל מיני תוספות ביזאריות. מתוך קטע של 11 דקות, נערכו כמעט 2 וחצי דקות וזה אופי הקטעים שאני רוצה במקרטני 2 שלי. הנה הגרסה המלאה.
מצד שני, ‘באחד הימים האלה’ הוא קטע יפהפה שלא הייתי רוצה באלבום הזה. מקרטני חזר להיות מקרטני, כתב שיר קטן ומרגש והקליט אותו כשהוא מנגן על הגיטרה האקוסטית. אני מת על הקטעים האלו שלו. I’m Carrying המיס אותי בלונדון טאון, אבל הסינתיסייזרים עליו היו מיותרים, כאן באופן הפוך, מקרטני הביא שיר אקוסטי קטן שהוא שר בו באופן עדין ושמימי, אבל הוא הכי לא שייך לאלבום. במקור הוא נקרא breath fresh air והוא הושפע מנציג ‘הארי קרישנה’ שהגיע לפגוש אותו בחווה. “הוא היה בחור חביב ועדין. כשהוא עזב, הלכתי לאולפן וניסיתי לכתוב משהו עדין“. בסופו של דבר, השיר הזה נבחר לסגור את האלבום.
עוד ועוד קטעים המשיכו להיערם, בניהם Secret Friend שהפך לביסייד ל’מזכירה זמנית’. שוב קטע סינתיסייזרים הארד-קור של כמעט 11 דקות, הכי בריאן אינו, שקוצץ מעט כדי להתאים לסינגל. עוד קטע נהדר מאוד לטעמי היה Check My Machine . לא סתם הוא נקרא כך. ההשראה הייתה הדרך בה הוא בדק את מכשור ההקלטה לפני שהחל לעבוד. טסט אולפני כזה אגב, פתח את מקרטני 1. הפתיחה, “היי ג’ורג’, בוקר טוב טרי” נדגמה מתוך פרק בשם tweet zoo שהביא את עלילותיהם של ‘טוויטי וסילבסטר החתול’ בגן החיות. טרי הוא הנמר, ג’ורג’ הוא עובד גן החיות וזה פרק פשוט מעולה. לדעתי זה קטע שחסרונו בולט מאוד באלבום באופן משווע וקרימינלי. עד כדי כך חסר, שאני לפעמים מתבלבל וחושב שהוא כן באלבום. דמיינו את האכזבה שלי כל פעם מחדש. היופי הגדול בו הוא הקולות של מקרטני. הם הופכים לסינתיסייזר בפני עצמו וזה כל כך יפה. הנה גרסת 8 הדקות המלאה.
במקומו העדיף פול לשים קטע פושר בשם Bogey Music. נכון, יש קטע בס יפהפה, מלוטרון נעים הליכות ואווירה רוקנרולית. אפשר בעזרתו לדמיין איך היו נשמעים הביטלס של תחילת הדרך לו היה נופל מלוטרון לידם. טוב שזה לא קרה.
הקטע היחיד שהיה למקרטני עוד לפני תחילת העבודה בחווה היה אחד בשם I need Love. חודש לפני הגעתו לחווה הוא כבר הקליט לו דמו ובשלב מסוים כשהניסיוניות כבר עלתה לו לראש, הוא החליט לחזור אליו. “השתעממתי וחשבתי לעשות משהו שונה. החלטתי לגשת לשארית של טראק שהיה לי מהאלבום האחרון של ווינגז. הוספתי פסנתר חשמלי וקצת סינתיסייזרים בסגנון תזמורתי וזה עבד! המון אנשים התקשרו אחר כך ואמרו שזה הקטע האהוב עליהם” .גם מקרטני הודה שזה הקטע האהוב עליו ועם כל רצוני לאלבום אדגי’ שלם, אני מודה שאני עם פול. אני נופל נמס מול הקטע הזה. הגרסה הסופית של Waterfalls כל כך עדינה, מינימלסטית וכובשת שבלתי אפשרי היה להשאיר אותה בחוץ. זה סולו הגיטרה האקוסטית, זו השירה הכנה של פול שאומרת שגם כל ההרפתקאות המסוכנות והמרגשות בעולם לא ישוו לאהדת הקהל והאהבה הפשוטה וה’גליץ” שגלש למיקרופון בהקלטה לקראת הסוף (דקה 3:55) ונשאר. הכל פשוט נפלא.
פול בחר משום מה בקטע לא שייך נוסף בשם ‘אף אחד לא יודע’ עבור האלבום. ממש כמו השיר שהקדיש לאלביס בלונדון טאון ‘שם וכתובת’. גם כאן זה קטע שהוקלט באופן מסורתי למדי, גיטרה, בס, תופים וקולות זהו. לא מסעיר ואפילו הידיעה ששישה טראקים שונים של תופים הונחו עבורו לא מרגשת.
הקטע הבא לעומת זאת מרגש אותי מאוד. זה הקטע האחרון שהוקלט עבור האלבום והיה הקטע שפתח אותו Coming Up. הוא נפלא בכל אספקט ואפשר לומר שהוא סיכום ותוצר הלמידה של פול מחודשי העבודה הללו. היכולת לשלב את העבר והעתיד בשיר אחד יוצאים מן הכלל. העבודה ב 16 ערוצים אפשרה לו לעשות ככל העולה על רוחו: אוברדאבים של תופים, גיטרות, מחיאות כפיים, סינתיסייזרים ומלוטרון. זה קטע שהוא אורקסטרה של כלים שהם וואן מאן בנד לתפארת מורשתו של מקרטני. את הקטע הזה שהיה קומניקטיבי מאוד ניגן מקרטני יחד עם ווינגז בסיבוב ההופעות הבריטי בגלאזגו בדצמבר 1979 וזה נשמע נפלא. מי שעוד התרגש מהקטע החדש הזה לאחר שהאזין לו היה ג’ון לנון. האגדה מספרת שהאזנה לו הייתה אחת הסיבות והטריגר להפסקת ה’פרישה מרצון’ שלו ולעבודה על אלבום חדש. הנה שוב גרסת האורך המלא.
מקרטני סיים את העבודה וכאמור חשב שזהו. הרפתקאת הסינתיסייזרים שלו מאחוריו. הוא חזר ללהקת האם ובספטמבר חזרו כולם שוב לחווה לחזרות עבור סיבוב ההופעות שתוכנן עבור בריטניה ולאחר מכן תוכנן להתרחב ליפן, אוסטרליה ואמריקה. ב 16 בינואר הם נחתו בשדה התעופה נאריטה בטוקיו לאחר עצירה בניו יורק על מנת להתחיל את סיבוב ההופעות שם. חיפוש במזוודה של מקרטני העלה 219 גרם של קנאביס. הרגעים הבאים היו הזויים כמו שהם נשמעים. מקרטני הובל באזיקים למעצר כי עם היפנים לא משחקים. תשעה ימים תמימים הוא בילה במעצר וסיבוב ההופעות התבטל.חברי ווינגז נפוצו לכל עבר ולאחר תשעת הימים, מקרטני ומשפחתו גורשו לבריטניה. זה לא הפריע לו להבחר ל’אישיות השנה’ בטקס פרסי הפופ והרוק בבריטניה כמה חודשים לאחר התקרית.
מכיוון שנראה שכל חברי ווינגז הולכים לעבוד על פרויקטי סולו בתקופה הקרובה, מקרטני לא הרגיש אי נעימות לשחרר אחד משלו. הוא בחר את הקטעים הקליטים ביותר לטעמו מעבודת הסולו שלו בקיץ 1979, לא הלך את האקסטרה מייל לטעמי כדי לייצר אלבום מפיל מהרגליים באמת ושחרר את ‘מקרטני 2’ במאי 1980. עם כל זאת, זה אלבום אמיץ מאוד לתקופתו שהלך בדרכם של עוד אמנים שבשנים הללו שקיבלו את האומץ והלכו לרעות בשדות של סינתיסייזרים.