פעמיים במהלך הקריירה שלהם הוציאו הביטלס EP’s שהכילו שירים שלא נכללו באלבומים אחרים שלהם (אי. פי היה מעין תקליט ביניים בין סינגל לאלבום). הראשון היה Long Tall Sally והשני היה האי.פי. הכפול “מסע הקסם המסתורי” (הגרסה המוכרת היום של האלבום היא הגרסה האמריקאית, שכללה את האי.פי. הכפול האנגלי בצד אחד, וסינגלים שונים שיצאו באותה תקופה ולא נכנסו לשום אלבום בצד השני).
היום אני רוצה לדבר על הביצוע של הביטלס ל-Long Tall Sally מתוך האי.פי. באותו שם, שיצא ביוני 1964 והגיע כמובן למקום הראשון במכירות. אם הייתי צריך לבחור את גרסת הכיסוי האהובה עליי ביותר מבין אלו שהביטלס ביצעו, הייתי ניצב בפני אתגר לא פשוט, אבל סביר להניח שהייתי בוחר בסופו של דבר בשיר הזה. הוא מסמל בעיני באופן הטהור ביותר את מכונת ההופעות שהביטלס היו והוא מצליח לתפוס את האנרגיה המדהימה שלהם בצורה המושלמת ביותר מבין כל שאר ההקלטות של השנים הראשונות (וכדי שהפוסט לא יחייב את אורי, אציין שב”אני” הכוונה היא לגיא).
במקור השיר יצא בביצועו של ליטל ריצ’רד ב-1956 והוא נחשב לאחד השירים המפורסמים ביותר בתולדות הרוק. ליטל ריצ’רד והמנטור שלו, רוברט בלאקוול, לקחו על עצמם כמשימה לכתוב שיר שהקצב שלו יהיה כל כך מהיר, כך שפט בון, שבדיוק הצליח במצעדים עם הביצוע שלו ל”טוטי פרוטי” של ריצ’רדס, לא יוכל לבצע אותו
השיר הפך ללהיט ענק מיד כשיצא. בהמשך ביצעו אותו אמנים נוספים רבים. כמה דוגמאות, למי שמתחשק להאזין – הביצוע של אלביס פרסלי שיצא באותה שנה –
ביצוע נהדר לייב של ג’רי לי לואיס משנות ה-60.
וביצוע מעניין של להקת קקטוס משנת 1971
מעניין לראות את השינויים שכל עשור הביא לביצוע של השיר.
בראיון מ-1973 אמר ג’ון – “נהגנו לעמוד מאחורי הקלעים במועדון סטאר קלאב בהמבורג כדי לצפות בליטל ריצ’רד מנגן… בריאן אפשטיין הביא אותו לשם… אני עדיין אוהב אותו, הוא אחד הגדולים.”
לונג טול סאלי הוא אחד השירים הראשונים שנכנסו לרפרטואר של הביטלס. הם ניגנו אותו החל ב-1957 ועד המופע האחרון שלהם בסאן פרנסיסקו ב-29 באוגוסט 1966, שם הוא היה השיר שחתם את ההופעה ולמעשה היה לשיר האחרון שהביטלס ביצעו בהופעה חיה עבור קהל משלם. האגדות מספרות שזה גם היה אחד השירים שפול ביצע עבור ג’ון בפגישתם הראשונה.
ב-1 במרץ 1964, אחרי שסיימו לעבוד על השיר I’m happy just to dance with you לפסקול הסרט “לילה של יום מפרך”, החליטו הביטלס שהגיע הזמן להקליט את השיר. הם כבר הכירו אותו כל כך טוב שהוא הוקלט בטייק אחד, ללא תוספות. כל אחד מהם ניגן על הכלי הרגיל שלו, כשג’ורג’ מרטין מצטרף בפסנתר. אם נעבור לפן האישי, הביצוע הזה מסעיר אותי ברמות שקשה לי להסביר. אלה גם הסולואים של הגיטרה (הראשון נוגן על ידי ג’ון והשני על ידי ג’ורג’) שנשמעים נפלא כל כך לתקופה, ועוד יותר מהגיטרות, זה התיפוף האדיר של רינגו שלקראת הסוף (מסביבות 1:40) שמרגיש כאילו האנרגיה שלו הולכת למוטט את הרמקולים, ואפילו עוד יותר מזה הביצוע הקולי המושלם של פול מקרטני, שליטל ריצ’רד אהב לספר שהוא זה שלימד אותו איך לבצע את השיר.
הביצוע הזה, יותר מכל הקלטה אחרת של הביטלס, מצליח לדעתי להעביר עד כמה הם היו בוודאי מסעירים בהופעה בשנים שלפני הביטלמניה, כשאפשר היה עדיין לשמוע אותם וכשהם עצמם עדיין אהבו להופיע. אז עד שאבנה מכונת זמן ואזמין אתכם איתי להופעה בקאברן, זה הביצוע שלהם –
ועוד משהו – אחד הדברים היפים בסיפור של הביטלס, הוא שאיכשהו הכל קשור להכל. כשהופיע ליטל ריצ’רד בהמבורג בשנת 1962 (אז צפו בו הביטלס), ליווה אותו בילי פרסטון בן ה-16 בקלידים. פרסטון יהפוך לאדם היחיד שיקבל קרדיט לצד הביטלס על סינגל. זה יקרה בסוף הדרך שלהם כלהקה, בסינגל “Get Back” שהקרדיט שלו היה “The Beatles with Billy Preston”
